​מאת: חנה שטיפל, "אמא מחברת"

​עבור רבות מאיתנו, יום שישי הוא לא פעם "סיר לחץ". מרוץ מטורף בין קניות, בישולים, ניקיונות והניסיון להספיק הכל עד שהשבת נכנסת. בתוך כל הרעש הזה, אנחנו לפעמים שוכחות את הדבר הכי חשוב: הילדים שלנו. הם שם, מחכים לנו, ואנחנו? אנחנו רק רוצות שהמטבח יהיה מבריק.

​במשך זמן רב שאלתי את עצמי – האם זה חייב להיות ככה? האם יום שישי חייב להיות היום הכי לחוץ בשבוע?

​התשובה שמצאתי שינתה את הבית שלנו. גיליתי שאפשר אחרת. אפשר להפוך את יום שישי ליום של טיול, של טבע ושל חיבור אמיתי, בלי לוותר על השבת. זה לא קסם, זו גישה. הנה הדרך שלי לעשות את זה, שלב אחרי שלב:

​1. התודעה היא הכל

​הזמן הזה עם הילדים לא יחזור. כשהבנתי שיום שישי הוא חלון הזדמנויות יקר לחיבור משפחתי, סדר העדיפויות שלי השתנה. ברגע שמחליטים ש"אנחנו יוצאים לטיול", המוח כבר מוצא את הדרך איך להספיק את שאר הדברים. הכל מתחיל ברצון אמיתי להכניס נחת לתוך הלו"ז.זה לא מתאים לכולם, אבל אם את בראש הזה הנה כמה דברים שיעזרו לך להוציא את המחשבה לפועל.

​2. המאמץ שעובר לאמצע השבוע

​כדי שיום שישי יהיה פנוי, צריך להשקיע מראש. ה"מאמץ" שלי מתחיל כבר בשלישי וברביעי – מחשבה על התפריט, קניות מוקדמות ובישולים שמתחילים כבר בימי רביעי חמישי. ככל שאני מגיעה ליום שישי כשהבית כבר "בתוך זה", ככה הלב שלי פנוי יותר לצאת החוצה במנוחה. זה לא תמיד קל, אבל זה שווה כל רגע.

​3. לנפץ את מיתוס ה"הפקה"

​טיול מוצלח לא חייב להיות לוגיסטיקה מורכבת של שעות בדרכים. לפעמים מסלול של 20 דקות מהבית או חורשה קרובה עושים את העבודה בצורה מושלמת. המטרה היא לשרת את הצורך המשפחתי שלנו ברוגע. אפשר להחליט שפעם ב.. משקיעים בנסיעה ארוכה, אבל בשאר הזמן – שומרים על זה קליל וכיפי.

​4. אוכל בלי סיבוכים

​ההתעסקות עם האוכל היא לעיתים החסם הגדול ביותר. הפתרון שלי? פשטות. או שאוכלים ארוחה טובה בבית ויוצאים רק עם נשנושים ופירות, או שלוקחים אוכל שכיף לאכול בשטח – דברים שנכנסים לתוך פיתה, בלי רטבים שנשפכים ובלי צורך בערכת כלים שלמה. כשהאוכל פשוט, הטיול זורם.

​5. הילדים הם שותפים לדרך

​כשאני משתפת את הילדים בתוכנית, הם הופכים לחלק מהפתרון ולא מהבעיה. אני מסבירה להם: "אנחנו יוצאים לטייל בשישי, ובשביל שזה יצליח, כולנו עוזרים זה לזה". חלוקת תפקידים קטנה – מי אחראי על המים ומי על המגבונים – גורמת להם להרשים משמעותיים ורתומים למשימה.

​6. הרגע שאחרי: השיקוף

​החלק הכי חשוב קורה כשאנחנו חוזרים הביתה. אני מקפידה לעצור ולהגיד להם: "היה לי ממש כיף איתכם היום, ראיתי איך כל אחד התאמץ והייתה לנו אווירה נהדרת". השיקוף הזה בונה אצלם (ואצלי) את הרצון לעשות את זה שוב בשבוע הבא.

​הטור הזה עשה לכן קצת סדר בראש?

אני יודעת שלפעמים זה נראה רחוק או בלתי אפשרי בתוך הבית הספציפי שלכן. אם קראת הכל ובכל זאת את מרגישה שיש בך איזה חסם שמונע ממך לצאת לדרך – אני כאן. את מוזמנת לפנות אליי בפרטי, נחשוב יחד מה מעכב אותך ואיך אפשר לפצח את זה צעד אחר צעד.

​חפשו אותי ברשתות החברתיות: "אמא מחברת"

​שלכן, חנה שטיפל.