ידה הארוכה של אוקראינה מגיעה כיום אפילו למוסקבה, בירת רוסיה. העולם נדהם, הרוסים אינם יודעים מאיפה זה יבוא להם בפעם הבאה. יכולתם של הכטב"מים והרחפנים של אוקראינה היא תופעה יוצאת דופן. לנו יש מה ללמוד ממנה, ולא רק בשטח הצבאי.

תושבי מוסקבה לא האמינו למראה עיניהם. הם לא העלו בדעתם שזה יגיע אליהם הביתה, אבל זה קורה. שוב ושוב. נחילי כטב"מים אוקראינים פוגעים בתחנות דלק, בתשתיות צבאיות, במפעלים חיוניים ו…כן, גם במבני מגורים. הם משוגרים מעומק השטח האוקראיני, מצליחים לעקוף את מערכות ההגנה האווירית של רוסיה שפרוסות לאורך אלפי קילומטרים, ופוגעים במטרה עמוק־עמוק בתוך שטח האויב.

"יחידת הכוחות הבלתי מאוישים" אחראית להשמדת שליש מהמטרות הרוסיות בחזית, אף שכוח האדם שלה הוא רק כשני אחוזים מכלל כוח האדם של הצבא האוקראיני. איך קורה דבר כזה?

חשיבה מקורית, יצירתית ובעיקר חצופה, שנחלצה מאזור הנוחות של הצבאי המוכר, ושינתה את המשוואה. הם גייסו פטנטים פשוטים וזולים להפליא שהפכו את שיטת הפעולה הצבאית ה"נורמלית" על פיה. במקום מערכות כבדות שמגיבות לאט למול צבא אדיר של מיליוני טונות פלדה של כלי מלחמה קונבנציונליים – טנקים, מטוסי קרב, תותחים, משחתות, טילים, צוללות ומה לא – "הציפורים של מדייר" שינו את דוקטרינת הלחימה, ומפתיעים במאבק שכבר לא נראה אבוד וחסר סיכוי כמו לפני ארבע וחצי שנים, עם פלישתה המאסיבית של רוסיה לאדמת אוקראינה. אז השוו המומחים את כוחות הצבא האוקראיני, לעומת הדוב הרוסי הנחוש, לכוחו של יתוש. כולם היו בטוחים שזה ייגמר ביומיים־שלושה.

שיירה רוסית אימתנית בת אלפי מפלצות מלחמה כבדות נעה בטח לכיוון קייב. ואז זה הגיע: על הגבעות ובין העצים בסביבה לא רחוק המתינו לה פה ושם כמה אוקראינים עם טילי כתף קטנים ונשק קל. הם השביתו כמה מהרכבים הראשונים, וגרמו לשיירה כולה להיתקע פגוש בפגוש בלי יכולת להתקדם, להסתובב או לברוח… קילומטרים על קילומטרים של דינוזאורים נעוצים זה בזה בביזיון צורב.

לא נעים לומר, אבל זה גם די מה שקרה לפיקוד המטכ"לי אכול הקונספציה שלנו בשמחת תורה תשפ"ד. אבל אלוקים איתנו וזה העיקר. מה שבטוח, שנכון לממד שנקרא תחתונים – הגענו אל זירת הקרב של העתיד. ודווקא בקטע פרימיטיבי.

מי שרוצה לנצח חייב ללמוד ממה שאוקראינה עושה לרוסיה ממש ברגעים אלה. ממה שעשה דוד לגוליית, ברוך השם.

פרשת תשנ"א: הקרב על העתיד

הרבי מלך המשיח יוצא בבליץ של פרסום; לא פחות מכל מבצע אחר, וכנראה הרבה יותר.

"לפרסם בכל מקום… עניין הגאולה… ובית המקדש… שהנה זה מלך המשיח בא… להכריז ולפרסם בכל מקום… ההכרזה והפרסום צריכים להיות גם אצל אלה שטוענים שעדיין לא נקלט עניין זה בהבנה… שלהם" כי מה הם אשמים שאני עדיין עושה חשבון למה יאמרו הגויים… "שצריכים לקבל על עצמם את ההוראות והעצות של… מאן מלכי רבנן" (מה, לא ידעתם שיש לנו מלך?! נו באמת… "שזכינו והקב"ה בחר ומינה" (אהה לא דמוקרטי בכלל, ברוך השם) "…שמצד עצמו הוא שלא בערך נעלה מאנשי הדור" (בטח גזענות, נשמת־על, מלך בן מלך וגם נביא). והוא ביקש ממני להודיע לך "שתיכף ומייד ממש הנה זה משיח בא". ומבקש "לפרסם בכל מקום ומקום" שתקופת המלחמות נגמרת. שאפשר כבר לעלות לארץ וליישב את כולה. "פרום דה ריבר (מנהר פרת) טו דה סי".

שבע חזיתות פתוחות עכשיו? סמוך על המלך. הוא לא דמוקרט ולא ליברל. הוא משיח.

ואין על גביו אלא השם אלוקיו. 

אז איך מפרסמים דברים כאלה?!

הא, בשביל מה יש צא"ח, אגו"ח וארגוני גג וגבירים וחכמים וידועים, אנשי שם, תותחי־על עם קבלות שיודעים להרים "מבצועים" חובקי עולם? אפשר להירגע.

רק שכמעט שכחנו שאותו פה שדרש פרסום חסר גבולות, הורה גם שלא לחכות לאיש. שהוא מוסר את המשימה אלינו, "אל כל אחד ואחת", ולא למישהו אחר. טוב, אז אולי נתלה פתק במכולת. כי אנחנו לא יודעים איפה זה ומה מספר האוטובוס שנוסע "לכל מקום ומקום" בלי יוצא מן הכלל. וגם לא ממש מכירים את "כל אנשי הדור" השני של המחרפים. אין לנו כסף ולא יחסי ציבור.

וככה עם בן ישי נותר צבא קטן ומשוגע עם מעט מאוד ציוד, ואש בעיניים.

אבל כנראה פשוט לא צריך יותר. כי ברחמיו המרובים, דווקא ככה זה צריך להיות ברגע האחרון:

פרימיטיבי, קטן וחצוף

שהרי בדומה למהפך באסטרטגיה הצבאית, גם ובעיקר עולם התקשורת והפרסום הוזנק לאחרונה שנות אור קדימה. ככה פתאום אאוט אוף דה בלו – אינטרנט עלייך ישראל. כל העולם בכיס של כל אחד ואחת, חינם. מי היה צריך את הצרה הזו?

ומה לעשות שהוא מציע בדיוק נמרץ מה שאכן עובד עם "כל אחד ואחת" שמעוניין לפרסם או לדעת משהו, וגם באמת, פיזית, מגיע ל"כל מקום ומקום"? הפלא ופלא, כל המקומות והאתרים עלי אדמות נמצאים פתאום אצלי במחשב. ואם יצאתי מהבית, אז בתיק. ובזמן שנוח לי.

כי לא תמיד יש להן מקום בתוך הקופסה. אבל יום אחד ברק המבריק מאיר את ה"פרסום" של העקבתא שהשתחרר מכל ההגבלות. וממילא אכן לא רק צריך אלא גם יכול לגמרי להתנהל על ידי כל אחד ואחת, מכל מקום אל כל מקום, בלי טנקים ותותחי־על שהפכו לדינוזאורים. פשוט לחטוף את אין־סוף האפשרויות שנפלו לנו פתאום מהשמיים על הארץ.

ותודו שאיך לא, בדיוק בעבור קיום הנבואה הזאת.

באדיבות מגזין עטרת חיה