ימי ראש השנה מעמידים במרכזם את המושג הרוחני המובא רבות במאמרי החסידות – "בניין המלכות", שעניינו המשכת וגילוי מלכותו של הקב"ה מחדש מדי ראש השנה. תורת החסידות אינה מותירה מושג זה כרעיון מופשט בלבד, אלא מתרגמת אותו אל תוך המציאות היומיומית של האדם – אל הבית שלו. העבודה הפנימית של היום הקדוש אינה נמדדת רק בהתעלות הרוחנית האישית, אלא ביכולת לבנות את הארמון הפרטי של האדם: בשלום בית עם רעייתו ובני ביתו, מתוך אהבה וחיבור אמיתי.

מנהג המיוחד של רבותינו נשיאנו בערב ראש השנה

הרבי עורר מספר פעמים על מנהג מופלא שהיה נהוג אצל רבותינו נשיאנו, ובפעם האחרונה עורר על כך בסמיכות לראש השנה ה'תשנ"ב. מנהגם היה שבכל ערב ראש השנה, סמוך ממש לכניסת החג, היו רבותינו נשיאנו מפסיקים את כל עיסוקיהם הנעלים, מתייחדים עם נשותיהם ומנהלים עמן שיחה פרטית.

כדי להבין את המשמעות העמוקה של הנהגה זו, יש להתבונן בגודל עבודתם הרוחנית של רבותינו נשיאנו בימים אלו, כפי שראינו אותה אצל הרבי עצמו: במהלך חודש אלול הרבי כמעט שלא התעסק עם הציבור ולא קיבל יחידויות, אלא היה שקוע כולו בהכנה ליום הדין. בערב ראש השנה עצמו, לאחר קבלת הפ"נים מאלפי אנשים, שהה הרבי שעות ארוכות באוהל הקדוש להעתיר ולהתפלל על הכלל והפרט.

עם כל זאת, בדקות הספורות שלפני החג – ברגעים הנעלים ביותר של ההכנה לקבלת חג ראש השנה על כל ענייניו הנעלים, שלרבותינו נשיאנו יש הכרה אמיתית במשמעותם – "עזבו" רבותינו נשיאנו את העיסוקים הללו כדי לשוחח ביחידות עם נשותיהם.

משמעות ההנהגה, בניין המלכות הפרטי

מסתבר שהנהגה זו אינה "עזיבה" של העבודה הרוחנית לטובת עניין צדדי, אלא להיפך: הנהגתם משקפת שההכנה הרוחנית לעבודת ראש השנה, שתוכנה הוא "בניין המלכות", אכן חדרה את חומות העולם שלהם והשתקפה בהנהגה זו של בניין המלכות הפרטי שלהם.

לאחר שהרבי עורר על הנהגה זו מספר פעמים, הביע הרבי את תמיהתו על כך שהנהגה זו שנחשפה בפנינו אינה מיושמת מספיק הלכה למעשה. מכך מובן שעניין שלום הבית, ובפרט בראש השנה, אינו פרט צדדי אלא יסוד מרכזי ובלתי נפרד מעבודת היום.

האישה והקשר המהותי לראש השנה

בתורת החסידות מבואר כי כל עניינו של ראש השנה הוא "בניין המלכות", וכנגדו בעולם הזה עניין האישה מייצג את בחינת המלכות. משום כך, שלום הבית והקשר בין איש לאשתו שזורים בעצם המהות הרוחנית של החג. אף על פי שאדם שקוע בלימוד דרושים עמוקים על מעלת ראש השנה, הדרכת החסידות היא לעצור את הכל ולעסוק בשלום הבית – לדבר עם האישה, לברך אותה או להעניק לה מתנה.

המבחן האמיתי הוא הנכונות לתרגם את המושגים הרוחניים לבניין המלכות הפרטי בביתנו. על אף שכל זוג מגיע מרקע שונה וכל בית מתנהל במנטליות ייחודית, מהות החיבור והאהבה האמיתית בין איש לאשתו היא מהות אחת פנימית.

כוח הדיבור, פיוס והתמודדות מול ה"סטרא אחרא"

בדורות עברו גברים נטו לדבר פחות, אך בדורנו כוח הדיבור מצוי בשפע, והאתגר הוא לנצל דיבור זה לשיח מקרב, מאחד ובונה. במהלך מרוץ החיים, אדם עלול להוציא מפיו משפטים קשים בלא כוונה או בלא שליטה, משום שישנם אנשים שאינם יודעים להביע את רגשותיהם או את היחס שלהם נכון. ראש השנה מהווה תחנה מרכזית בחיים לעצור, ליישר הדורים, להתפשר ולהתפייס. דווקא אנשים העוסקים בעניינים רוחניים עלולים לפעמים להתנתק מהמציאות היומיומית ולומר דברים לא פשוטים; לכן, בזמן נעלה כזה עושים "אתנחתא", משוחחים ויוצאים לדרך חדשה בשנה החדשה.

החיבור של נושא זה לראש השנה מקביל למבואר באיגרות רבות של הרבי בעניין שלום הבית בדורנו. הרבי כותב כי דווקא בדורנו, ערב ביאת משיח צדקנו, גוברים הקשיים והניסיונות בענייני שלום בית מצדו של ה"סטרא אחרא". הצד המנגד מבין כי שלום הבית למטה משפיע ישירות על שלמות החיבור העליון בין הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל, ולכן הוא מנסה ליצור פירוד בגשמיות למטה. משכך, בזמן שבו אנו באים לבנות את הבניין הרוחני העליון, עלינו לעסוק בחיזוק הבניין המשפחתי כאן אצלנו, בשלום בית במובנו הפשוט והאנושי ביותר.

חשוב לשים לב: גם אם אדם עוסק בפעילות כללית ענפה – שליחות קודש וזיכוי מאות ואלפי יהודים – הכל חייב לנבוע מתוך אותה נקודה בסיסית של שלום בית. הנכונות להתפייס, לבקש סליחה ולצעוד בדרך חדשה אינה חולשה, אלא גבורה ותפיסה שבכל דרך יש רגעים של חישוב מסלול והבנה שיש צורך להשתדרג, לעדכן תוכנה ולצעוד בבטחה בדרך החיים באופן מחודש. בעיקר יש לזכור: כשיש שלום ופיוס בינינו למטה, נפעל אותו עניין גם למעלה – בניין המלכות בעולמות הרוחניים העליונים.

הזהירות מכעס וסגולת ההבלגה

רעיון זה משתקף גם בהוראה המובאת בספרי הפוסקים, המזהירים מאוד שלא להגיע לידי כעס בערב ראש השנה ובסעודות החג. בסעודת ליל ראש השנה מנסה הצד שכנגד לעורר כעס ומתחים סביב פרטים קטנים ושוליים בשולחן החג וכדומה כדי לגרום פירוד; הוא יודע את האמת שכאשר יש שלום למטה יש שלום למעלה, ולכן הוא נלחם בזה כדי ליצור משוואה הפוכה.

מעשה שהיה עם הצדיק רבי יהודה פתיה: בליל ראש השנה נכנס לביתו, הרוח כיבתה את כל הנרות והבית נותר בחשיכה. כשניגש לעשות קידוש, נפל בקבוק היין ונשבר, וכך אירעו עוד כמה וכמה תקלות מכעיסות מאוד באותו שולחן חג. למרות המצב המורכב, החליט רבי יהודה פתיה להתאפק לחלוטין ולא לכעוס. בהמשך העיד כי בזכות התגברותו ושתיקתו באותו ליל חג, זכה באותה שנה לברכה ולעשירות מופלגת.

*

עבודת ראש השנה קוראת לנו לעצור את המרוץ, להיכנס לבית פנימה, להרבות בסבלנות ולפתוח בשיח מקרב ומפויס. כאשר אנו מציבים את שלום הבית במרכז ומאמצים את הנהגת רבותינו נשיאינו, אנו זוכים לבנות את המלכות הפרטית שלנו ולהמשיך שנה טובה, מבורכת ומתוקה.

לקריאת מאמרים נוספים:  : https://taharaonline.com/blog/%D7%A9