"מי רוצה לצאת לקניות?"

– בבתים רבים התשובה ידועה מראש.

כמעט בכל משפחה נפגוש את הדמות שמגלמת את "שר החוץ" ומפגינה להיטות לנהל את הקניות של כל המשפחה. כל בקשה, בכל מזג אוויר, תיענה בששון, וכל בעיה – מכל סוג – תיפתר לשיטתו על ידי קניה נוספת.

"מה הבעיה? נקנה מגהץ חדש".

"למה לריב? תקני גם לה".

"אל תבכי, נקנה לך חדש במקום מה שנשבר".

"משעמם? בואו נלך לקנות מלאכת יד מעניינת".

"אני מזמינה חברה ללמוד למבחן, אז אני קונה משהו שיהיה לנו לנשנש".

"הגיע הזמן לארוחת ערב. מה נאכל? אני הולך לקנות משהו".

קניות מיותרות

המקרר מלא עד להתפקע, מגירות המשחקים ותאי הבגדים עמוסים, ועל מדפי המזווה נערמות אריזות צבעוניות של מזון משומר ויבש, ובכל זאת תמיד רוצים לקנות משהו נוסף, משהו חדש, משהו שאין בבית. ולעיתים מתעוררת התחושה שההתנהלות הזו אינה נכונה, ולא צריך לקנות הרבה כל כך.

אנחנו מנסות ליצור רשימה כדי לקנות פחות, וחושבות: 'אם תולים רשימה מסודרת על המקרר, רושמים כשמוצר אוזל, יוצאים לקניות פעם בשבוע ביום קבוע, מחליטים מראש מה מבשלים בכל יום ומה צריך לכבוד שבת, וחשוב מכול, מגדירים מסגרת תקציב קשוחה וידועה מראש – אז, או אז, הקניות בשליטה'.

האומנם? האם תכנון תקציב ותכנון קניות ימנעו רכישות מיותרות וקניות רגשיות?

המשווקים והמוכרנים מוכיחים שהמציאות אינה כזו. כיום אין מוצר שנמכר בזכות תכונותיו, מעלותיו ואיכותו. המוצרים מוצגים ככאלו שישפיעו על חיי הצרכנים שרוכשים אותם באופן מיוחד, קסום ונכסף. המוצר אינו מה שהוא, אלא מה שהוא מעניק למשתמש.

הדוגמאות קוראות אלינו מכל מודעה ועלון: אם תרכשי מוצר מסוים – את אימא נהדרת; כאשר תקני אותי תהיי מוצלחת ומצליחה; כשהמטבח שלך יהיה מצויד במכשירים שלנו, תקבלי מחמאות. הפרסומת אינה עוסקת במוצר אלא בקונים, והיא פונה לערכים שלהם, להעדפות הרגשיות שלהם ולדימוי העצמי שלהם.

חוויית הקנייה: סיפוק צרכים רגשיים

מדוע פונים המפרסמים לרגשות ולערכים? מכיוון שקניות נועדו לספק צרכים רגשיים.

הרשימה המסודרת עוסקת בתועלות של תהליך הקנייה ובמוצרים שאנו קונים. למעשה, תהליך הקנייה מוכר יותר בכינוי "חוויית הקנייה", חוויה שעמלים ליצור מעצבי המוצר ואדריכלי הקניונים.

מה אנו מרגישות כשאנו קונות? מה אנו רוצות להרגיש ולכן אנו יוצאות למסע קניות? מהם הרגשות שדוחפים אותנו לקניות בלתי מתכוננות?

קניות מקנות שמחה

"כבר שתי שבתות שאין לנו כיסוי מתאים לחלות כי הקודם התיישן ונפרם לגמרי, והנה מצאתי כיסוי חדשני, בגוון מתאים, ברקמה מיוחדת – הרבה יותר יפה ממה שהיה לנו קודם, ההוא שקיבלנו מתנה לחתונה. אין שמחה כהתרת הספקות – עד עכשיו לא ידעתי איפה אמצא כיסוי חדש, ועכשיו, כשמצאתי כיסוי מוצלח כל כך, אני שמחה ממש".

"מצב הרוח שלי היה שפוף, הבית היה מבולגן והילדים היו עצבניים. החלטתי לצאת איתם. לאן? לקחתי איתי ארנק ויצאנו. נכנסנו לכמה חנויות, קניתי להם כמה צעצועים שיעסיקו אותם, ממתקים שלא יתרגזו בדרך, משהו לבית ומשהו לעצמי – שרציתי כבר מזמן – וחזרנו הביתה עייפים אך מרוצים. השכבתי אותם לישון וסידרתי הכול, הנחתי על השיש את מה שקניתי למטבח – מהמם".

קניות הן הרפתקה מפתיעה

"יצאנו לקנות זוג מכנסיים לבן התשע, וחזרנו עם שלוש שמלות לילדות וגם כובע שמש לתינוקת. קניתי חולצות לשבת ונעלי בית זולות במיוחד לקטנה. טוב שהיו שם תיקים – איך הייתי חוזרת הביתה עם כל הדברים? תמיד צריכים תיקים טובים. האם קנינו מכנסיים? ודאי. שניים. הרי בשביל זה יצאנו…".

את אף פעם לא יודעת מה תמצאי בחנויות: ידעת שיש מתקן ששולפים ממנו שקיות? ידעת שמייצרים היום מדבקות שלא יורדות בחום? שאפשר לרכוש מכסי שעם לבקבוקים וכיסויי בד צבעוניים למיכלי פלסטיק שאיבדו את המכסים המקוריים שלהם? ושיש אבקות שמכינים מהן עוגות אינסטנט? ושפתיתי תירס יכולים להיות בטעם מנגו–קוקוס–אבטיח? ראית פעם שמפו חלב ודבש?

אין זהב אכיל. אם מייצרים את כל הדברים הללו, מן הסתם אנשים גם קונים אותם. מנסים את הטעם, בוחנים את חוויית השימוש, ובאים לרכישה חוזרת של מוצרים מפתיעים.

קניות הן חידוש ושינוי

"ארונית נמוכה מעוצבת לטלפון משנה את כל המראה של הכניסה לבית ואת כל האווירה. מאז רכשנו אותה, אני שמה לב שהילדים מתאמצים יותר לשמור על הסדר באזור הזה. הארונית עזרה לי לרענן את הרגלי הארגון של החבר'ה בבית, ובעזרת ה', זה יחזיק מעמד עד הקנייה הבאה".

ברכת 'שהחיינו' שמברכים על בגד חדש מדגישה עוד יותר את חוויית ההתחדשות שמתלווה לקנייה. אנו מודים לה' על היכולת לרכוש בגד חדש, ומאחלים זה לזה שנתחדש ונבלה את הבגדים ונזכה לרכוש בגדים חדשים ולחדש עוד ועוד, שוב ושוב. ההתחדשות היא חלק מהנה ביותר בתהליך הרכישה של מוצרים מכל סוג שהוא.

קניות הן הזדמנות בעבורנו להוכיח את עצמנו:

שלל האפשרויות לרכישה והמבצעים הרבים מזמנים לנו כר נרחב להפעלת שיקול דעת ולקבלת החלטות קנייה מושכלות. רבות דובר על הצרכנים הנבונים שקשה לבלבל אותם לעומת אלו שמתפתים לכל הוזלה בלי לוודא שהקנייה כדאית. אנו סבורים שאנו אנשים חכמים, ותהליך הקנייה מעניק לנו אפשרות להוכיח זאת לעצמנו ולאחרים: ידענו לא לקנות את X, והבנו שעדיף לרכוש במקומו את Y; התחכמנו והשכלנו לנצל כפל הנחות ולעומת זאת לא התפתינו ולא רכשנו את המוצר המומלץ אלא את זולתו, שלמעשה זול יותר ושווה יותר. אנו ששים לחלוק את חוכמת הניסיון שלנו עם חברינו שאנו דורשי טובתם ושלומם, ומסבירים להם את ההיגיון שעומד מאחורי הקנייה.

בשגרת היום–יום אנו פועלים כאוטומט – קמים בשעה היעודה, מכינים את הדייסה הקבועה, הולכים למקום העבודה הרגיל ופועלים שם לפי הכללים. תהליך הקניות נותן לנו הזדמנות לבטא את כישרונותינו החבויים.

זאת ועוד: מבצעי הוזלות מציבים אתגר של ממש לחשבונאים מתחילים וגם למתקדמים. לחשב כמה דקות חינם וכמה יוצא למאה גרמים מוצר וכמה נשלם בסוף על פריים פלוס שלוש נקודה ארבע – כשמצליחים לפצח את השיטה של חישוב ההנחה, אנו חשים חכמים עוד יותר מן המשווקים עצמם.

קניות עוזרות לנו לגבש זהות

"כשאני רוכשת שמפו שבו אימא שלי רחצה אותי, ואני רחצתי בו את ילדיי כשנולדו, ומעניקה אותו לכלתי – להולדת הנכד בשעה טובה – אני יודעת שאני עושה את הדבר הנכון. לשמפו הזה יש ריח אמיתי של תינוקות – כמו שתינוק מטופח צריך להיות". מהי אימא טובה? ההגדרה חמקמקה כל כך, מורכבת וסובייקטיבית. בקניית שמפו אפשר לרכוש את התואר ברגע.

"בנות שלובשות חולצה עם סמל כזה, הן בנות שיודעות מה הולך היום, והן נחשבות כי הן יודעות. אם אלבש מה שהן לובשות, זה אומר עליי שאני אחת מאלו שנחשבות, על כל המשתמע מכך" – נסי לשאול את בת העשרה מה משתמע מכך, והיא תסביר לך בלהט שהכול משתמע מכך. מה בדיוק? זו תחושה. ברור שמי שיש לה תיק מסוים, ארנק כזה וכזה, חצאית כזו ולא אחרת היא מישהי מסוימת מאוד. הרצון להשתייך לקבוצה גורם לנו לרכוש מוצרים שיזהו אותנו עם הקבוצה הזו.

קניות מייחדות אותנו

בלי לסתור את העובדה שקניות עוזרות לנו לחוש שייכים, קניות גם עוזרות לנו להיות מיוחדים. רק לנו יש מוצר מסוים, קנינו סטנדרט, אבל שיפצנו ושיכללנו. אפשר לקנות את המוצר הזה בכמה וריאציות, ואנו בחרנו באחת מכל אלו כי היא משקפת את הטעם האישי שלנו. בכל פעם שאנו בוחרים, אנו מרגישים שאנו מיוחדים, שאיננו כמו כל העדר, שאנו מספקים לעצמנו חוויה ייחודית של שימוש במוצר ייחודי שנוצר בעבורנו במיוחד. הזמנה מיוחדת של ריהוט, ביגוד או שילוב טעמים בגלידה בדוכן מעניקה לנו זאת תמורת תשלום – לא תמיד גבוה.

קניות מבטאות אהבה

כלה מקבלת זהב בבואה בקשרי השידוכין, כי הזהב אומר באופן ברור יותר ממילים: "את, כלתנו, יקרה לנו מזהב ומפנינים. תראי כמה כסף הוצאנו כדי לשמח אותך!" המסר של המתנה הוא – אם הוצאתי עלייך כסף, זה אומר שאת יקרה לי.

כשמדובר בכלה חדשה במשפחה – שעדיין אין מכירים אותה לעומק – המסר תקף. אך כשמדובר בילדים שאנו מעריכים בשל אופיים, בשל אישיותם ובשל מי שהם בעבורנו – המסר שלפיו מחיר המתנה הוא הבסיס להערכת חשיבותו של הקשר – שגוי ומטעה.

בכל זאת, הורים וילדים משדרים לא פעם שקניות בעבור מישהו אמורות להוכיח לו עד כמה אוהבים אותו. הורים אומרים לעיתים: "אני קונה לך בדיוק את הממתק שאת אוהבת, כי אני אוהבת אותך", או: "אומנם לא הייתי בבית, אבל לא שכחתי אתכם והבאתי לכם מתנות". וילדים אף עלולים להסיק: "אתם לא קונים לי מה שאני מבקשת – כי אתם לא אוהבים אותי". רכישת מוצרים נחשקים בעבור מי שאנו אוהבים אמורה להביע את רגשותינו כלפיהם, וכל המרבה – הרי זה משובח.

לספק צרכים רגשיים

אם קניות מספקות לנו צרכים רגשיים מורכבים כל כך ורבים כל כך, לא פלא שאנו קונים הרבה כל כך…. החמצת קנייה טובה מלווה תחושה של הפסד מר. מדוע? כי צרכים רגשיים חייבים לבוא על סיפוקם.

אנו צריכים לחוש שמחה, אנו זקוקים לשינוי ולחידוש. אנו צריכים בעומק ליבנו להרגיש שאוהבים אותנו, שאנו שייכים, שאנו חשובים ושיש לנו אפשרות לבחור ולבטא את הייחודיות שלנו. אין מנוס ממילויים של הצרכים הללו.

עם זאת, מובן וברור שמילוי צרכים רגשיים על ידי קניות הוא חולף, זמני ומצריך מזומנים לקנייה הבאה כדי לספק שוב את הצורך הרגשי שרק מתעצם. כשאנו מתרגלים לשינוי ולחידוש, לשמחה ולתשומת הלב שמתלווים לקניות – אנו נעשים תלויים בכסף, ומנהלים תקציב לא מאוזן כדי לאזן את הרגשות שלנו.

הקניות ותקציב המשפחה

כבר בהתחלה כתבתי שיש מי שחושבת שלא נכון לקנות הרבה כל כך וכי קניות אינן פתרון. למה? בגלל התקציב. אבל דיון על תקציב במשפחה שלנו אינו דיון על כסף. משפחה שרוצה לחיות בתקציב מאוזן, לא די בכך שתחשב את ההכנסות למול ההוצאות. הצרכים הרגשיים ידרשו את שלהם, ושוב ושוב תהיינה חריגות וקניות הכרחיות שהילדים ביקשו, שהבת דרשה, שאי אפשר היה לסרב להן.

אנו, ההורים, נמצא את עצמנו במלכוד ובתחושת אשמה על שאיננו מספקים לילדים את מה שהם צריכים, ובכך ננמק קניות נוספות שמכניסות אותנו למינוס בבנק ומוציאות אותנו משלוות הנפש.

כדי לנהל תקציב של משפחה יש להבין את הצרכים הרגשיים של כל בני הבית ולהעניק מלוא חופניים אהבה, תשומת לב ושמחה.

אצלנו אין קונים את הערכים הללו בחנות ולא רוכשים אותם בסוף עונה. אנו ממלאים את צורכי הנפש הרוחניים, ומבטאים את השייכות שלנו בדרכים פנימיות ונכונות.

אנו אוהבים את ילדינו בהקשבה, באמפתיה, בחיבוקים ובהקדשת זמן שבו אנו איתם – ולא מפצים על ידי רכישת צעצועים יקרים. אנו מקנים שמחה וחידוש דרך לימוד התורה, לימוד הלכות, סיפורים מעניינים והבנת עומקי הנפש – ולא דרך רכישת תיק חדש.

אנו, ההורים והמחנכים, מבטאים את הבחירה החופשית שלנו ואת הייחודיות שלנו כאשר אנו עומדים על העקרונות שלנו, ואיננו מתפשרים בתחומי חינוך, השקפה והלכה.

הדברים הועלו כנקודות למחשבה וכפתח למודעות. כל אחת ואחת תמצא את הדרכים הנכונות לדון עם בני משפחתה על התקציב מתוך הכרה בערכים, ברגשות ובתחושות של כולם. הדיון העמוק והמבין ייתן לכל אחד מבני הבית הרגשה שלא מנסים "לחסוך על חשבונו" ולא מקילים ראש בצרכים שלו. ההפך הוא הנכון: מתוך הבנת הצרכים העמוקים ביותר אנו עומדים לנהל תקציב נכון, ובמקום תשובה רגעית וחולפת נעניק מענה אמיתי ונצחי.

באדיבות מגזין עטרת חיה

מטוס מעלה עשן

כשאת עומדת לעלות למטוס, כנראה הדבר האחרון שתרצי לראות הוא שעולה עשן מהמנוע.

זה בדיוק המראה שקיבל את פנינו בשדה התעופה לפני כמה חודשים, כאשר הגענו ברוב חגיגיות על כל עוללינו וטפנו (ארבעה מתבגרים, ועוד קטנה שנמצאת לפני זינוק בעלייה).

הכול היה מתוכנן יפה כל כך, מגיעים לשדה, עושים בורדינג בשתים–עשרה, מגיעים בשש בערב לניו–יורק, והרי לנו לילה מושלם להתאוששות. מיד אחריו מצפים לנו עשרה ימים מופלאים ומלאי חוויות בחצרות קודשנו. בתוכנית חגיגות בר–מצווה לבננו יחידנו וחגיגות י"ט כסלו לקינוח.

יש כלל ידוע בכתיבת הצגות: "אקדח שמופיע במערכה הראשונה, חייב לירות עד סוף המערכה האחרונה". במילים אחרות, כל רכיב בעלילה מוכרח לתרום למכלול שלה. וזו הפרפרזה שלי: "מטוס מעלה עשן במערכה ראשונה חייב להתרסק עד המערכה האחרונה". אז המטוס, ברוך ה', לא התרסק, אבל אני כן. מבפנים.

לא מחוברת

הגענו לרבי אחרי שבע שעות המתנה בשדה, עייפים וקפואים למדי, ומשם לא הצלחתי להתרומם.

העשן הזה ליווה אותנו כל הנסיעה, וההתרסקות ליוותה אותי שם באופן אישי עד לחזרה הביתה. תמיד כשנוסעים לרבי, האורות, החוויה, החיבור למקור העוצמה והכוח – משפיעים נפלאות על כל מי שנמצא שם. וכל כך מתחשק לי לכתוב שהייתה נסיעה מופלאה, וחגגנו ונטענו והתמלאנו כל טוב וחזרנו עם כוחות לא לנו. ייתכן שכך הרגישו הילדים, אולי גם בעלי, אבל אני נסעתי וחזרתי בהרגשה של "לא נגע, לא פגע". ולא כי משהו היה חסר שם, חס ושלום, רק אני לא הייתי נוכחת. זה עבר לידי.

החוויה הזאת הפתיעה אותי בעוצמתה. לא ציפיתי שבר–מצווה שחיכינו לה כל כך תחלוף כך. לא דמיינתי שנסיעה משפחתית שתוכננה זמן רב לא תרים אותי על כנפיה ולא תישא אותי מעלה מעלה בחוויה מרגשת ואין–סופית שאזכור לנצח. לא נכחתי שם כלל, והניתוק היה פשוט מדהים. לא משנה מה היה וכמה הזדמנויות ניתנו לי שם להודות ולהלל – נשארתי בלחץ. זה תמיד מפתיע, כשאני חושבת שהתקדמתי, שעשיתי כבר כברת דרך, אני מגלה – שעוד לא… לא מספיק. זו הייתה אחת הנסיעות הקרות והמנותקות שהיו לי אי פעם. היא הזכירה לי קצת את הפעם הראשונה שהגעתי עם בעלי ל–770 וכל מה שעניין אותי היה להמשיך בשגרת חיי ולריב עם בעלי הטרי על כל מה שאפשר.

הפעם, שבע–עשרה שנה אחרי, כבר לא רציתי לריב עם איש, אבל פשוט לא הצלחתי להתחבר. והיה לי קר כמו שלא היה לי מעולם, וזו הכרזה של ירושלמית. ניו–יורק קיבלה אותנו באמצע כסלו במכת קור ובמינוסים שלא הכרתי. מרבד שלג כיסה את העיר בשבת, וכל הימים האלו לא הצלחתי להתחמם, לא פיזית ולא נפשית.

הכול היה שם, כל הנתונים לנסיעה משובחת. ילדים מקסימים, חיבור משפחתי, התוועדויות של בר–מצווה ושל י"ד כסלו וכל ההכנה לי"ט כסלו. באמצע הוספתי גיחה קטנה לקנדה לבקר את דודי היחיד, שלא ראיתי למעלה מעשרים שנה, והכול היה מושלם ומרגש – רק שאני לא הצלחתי להתחבר.

הייתי עסוקה בדאגות, הייתי עסוקה במריבות קטנות של הילדים בלי יכולת להרים ראש מעל הסערות שלהם. נסחפתי למחוזות יום–יומיים כל כך, ולא הצלחתי לתת להוד ולהדר שמסביבי מקום.

נסעתי וחזרתי בלי שנפעל בי דבר. חוץ משפעת. ביום שחזרנו עוד הספקנו לחגוג לבננו בר–מצווה עם חברי הכיתה בערב, וזהו, אחר כך הושבתתי לשבועיים–שלושה עם ההתקררות האיומה ביותר שהייתה לי ולא יכולתי לתפקד. היה סמלי כל כך לסיים את הנסיעה הזו כך. ההתרסקות הייתה שלי ולא של המטוס, ברוך ה', אבל הרגשתי שהייתה פה החמצה גדולה. עד כאן החלק המאכזב.

לחץ שאינו מרפה

בפרספקטיבה של חודשיים אחרי, אני יכולה לראות פה דפוס. יש לי נטייה קלה, שעם כל רצוני הטוב ועם כל העבודה שאנחנו עושים, עדיין לא נעלמה מתוכי, והיא הנטייה להיות בלחץ. שיחה טובה עם בעלי אתמול הבהירה לי שלא באמת משנה מה קורה מסביבי, אני בוחרת להיות בלחץ. זה אפילו כבר לא עניין של בחירה, אלא של הרגל שהתקבע.

פעם, כשגרנו ברחובות, עזבנו הכול. היינו בלי עבודה, בלי הכנסה, בלי אוטו. כל רצוננו היה לאפשר לבעלי ארז לשבת וללמוד תורה אצל הרב ערד. הגענו למצב לא פשוט, אבל ידענו שזה הדבר הנכון. זה היה מלחיץ, אבל הסתדרנו.

היום, כשהמצב שונה לגמרי, ואנחנו שוב ביקנעם, ויש לנו בית ועבודה והכול טוב, ברוך ה', הלחץ נשאר אותו לחץ. למה? כי זה משהו פנימי, זה לא תלוי בסביבה. נכון, התנאים החיצוניים יכולים להקל או להקשות, אבל הנה לפנינו דוגמה חיה לכך שגם כאשר כל התנאים מסביב משתנים ומשתפרים, הלחץ נשאר. אני מתבוננת בתופעה כדי לנסות ולראות איך זה ייתכן. אולי על ידי התבוננות ובירור הלחץ יוכל להיפתר ולהיעלם. אני יכולה לחיות חיים נהדרים ולעשות את מה שאני רוצה לעשות, אבל עדיין הלחץ יהיה איתי. תכל'ס זה לא הגיוני, אין לזה סיבה. אבל עובדה, הלחץ פה.

איך עושים שינוי? 

מתבוננים. קודם כל, אני מקדישה זמן להתבוננות, ומבינה שאני תמיד בלחץ. אני מקבלת את זה ללא שיפוט וללא הלקאה עצמית. אם יש לי מקום לא מתוקן, עליי להכיר בו ולעבור דרכו כדי לאפשר לו להשתנות.

ההתבוננות יוצרת התקשרות, אומר לנו אדמו"ר הזקן, והדעת שנוצרת לי בעניין מייצרת רגשות. זו יכולה להיות אהבה וזו יכולה להיות יראה, בדרך־כלל הן קשורות זו לזו ומגיעות יחד. אם אני אוהבת משהו, גם אפחד לאבד אותו. אז בינתיים אני רואה שאני קשורה מאוד ללחץ ואוהבת אותו, כי הוא משרת מטרה כלשהי. יש לזכור שכל מקום לא מתוקן אצלנו משרת מטרה כלשהי. הכעס מאפשר להתפרץ, הדיכאון מאפשר להפסיק לפעול, הלחץ מאפשר עשייה מוגברת או לפעמים להפך – חידלון. תמיד יש לי רווח כלשהו מהמקום הלא מתוקן. כשאבין מה הרווח שלי ואדע איך להשיג אותו בצורה מתוקנת, הלחץ יוכל לעזוב אותי וללכת לדרכו.

ההתבוננות עכשיו תאפשר לי, בעזרת ה', להצליח להביט במצב ולראות את כל הטוב שבו. כי תמיד כשנראה לנו שמשהו מעכב או תוקע אותנו במקום לא טוב, יש בכך גם יתרון עצום, רק צריך למצוא אותו. שיינא, צעירתי, סיכמה לי את העניין בצורה מדויקת ביותר, כמדומני. היא סיפרה לי על סיטואציה שאולי עוד ילדים לחוזרים בתשובה שהתחתנו בגיל מאוחר חווים:

בכיתה שלה הרבה מהבנות הן בנות של זוגות צעירים יחסית, חב"דניקים. יש בנות שהן הבכורות, ולפעמים עולה הדיון המסקרן בנוגע לגיל ההורים. פעם היא נשאלה בן כמה אבא שלה, וענתה: "חמישים וחמש". הילדה שמולה כמעט התעלפה. זה הגיל של סבא שלה… אבא של שיינא מבוגר מאבא שלה כמעט בעשרים שנה… זה לא היה נתפס בעיניה. אבל שיינא, בנינוחות האופיינית לה, הצליחה לא להתפעל ולהסביר לחברתה בטוב טעם שאומנם אבא שלה מבוגר יותר, אבל יש פה יתרון עצום. כי סבא שלה כמעט בן תשעים, ובעוד עשור לערך נוכל כולנו לחגוג לו את חגיגות המאה, בעזרת ה'. "את יודעת עוד כמה שנים את תצטרכי לחכות עד שתחגגו לסבא שלך מאה?? אצלנו זה מגיע ממש עוד מעט!"

בעיניי, האפיזודה הזו ממצה את העניין – לצאת מהלחץ ולהצליח למצוא את הטוב בכל סיטואציה, כי תמיד יש בה משהו שיקדם אותי.

אפשר למצוא את הטוב אפילו בעשן שיוצא מהמטוס.

באדיבות מגזין עטרת חיה

פסח מתקרב ואיתו מטלות אין–ספור, ניקיונות, קניות, סידורים, בישולים ועוד. כל עקרת בית באשר היא מרגישה לרגעים טובעת בים המשימות. איך אפשר להשתלט על הכול ועוד בפרק זמן כה קצר? מה קודם למה? מתי נספיק את הכול? ואיך לא נשכח שום מטלה, כשממתינות לנו עשרות מטלות?

אחת הדרכים הוותיקות והמוכרות ביותר לעשות סדר ולא רק לקראת ליל הסדר…. היא עריכת רשימות.

הבה ניכנס לעולם הרשימות כדי להתרשם מהאפשרויות הגלומות בו.

רשימות – למה זה טוב? 

ד"ר גלוריה מארק, חוקרת מאוניברסיטת קליפורניה, ערכה מחקר שבו השתתפו כמאה אנשי מקצוע מכל מיני תחומים. המשתתפים חולקו לשתי קבוצות. קבוצה אחת התבקשה להכין רשימה יומית של משימות ולסמן 'וי' על כל משימה שבוצעה, ואילו האחרת התבקשה להתנהל ללא רשימת משימות.

לאחר שלושה שבועות נבדקו הממצאים. הקבוצה שניהלה רשימות דיווחה על הרבה פחות הסחות דעת במהלך יום העבודה, על שיפור בריכוז ובתחושת שליטה בזמן וכן על פחות לחץ ומתח.

נוסף על כך, מספר המשימות שהשלימה הקבוצה הראשונה היה גדול ב–30% מהמספר שהשלימה הקבוצה השנייה.

למעשה, המחקר הוכיח כי ניהול רשימת משימות מסייע לא רק לניהול ולניצול נכון יותר של הזמן, אלא גם לתחושת רוגע, שליטה ומיקוד.

כאשר אנו מוצפות בעשרות מטלות ואיננו יודעות ממה להתחיל, רשימה תעזור לנו לעשות סדר בדברים, ולראות בקלות מה עלינו לעשות. בל נשכח את הפתגם שכתב הרבי מה"מ: "הבעל שם טוב היה מסודר, המגיד ממזריטש דקדק על סדר. אף רבינו הזקן לימד חסידים שיהיו מסודרים" (היום יום, ז' בתמוז).

אילו רשימות לערוך?

יש כמה סוגים של רשימות שכדאי לערוך (ולא רק בערב פסח).

רשימת קניות – הכרחית לא רק כששולחים את הילדים לקניות. גם לנו היא עוזרת להתמקד, לא לשכוח מוצרים חשובים, וגם להתפתות פחות לכל מיני פריטים קורצים ברשתות השיווק.

רשימה כזו גם מסייעת לנו להתבונן בהרגלי הקנייה שלנו, ולבחון מה וכמה אנו צורכים ומה אפשר וצריך לשנות לעיתים.

מומלץ להכין רשימה כללית קבועה ולעדכן לפני כל קנייה שבועית או חודשית – בהתאם למלאי שנותר בבית, לאורחים שמגיעים או לצרכים שמשתנים (התינוק שלנו גדל וכבר אינו זקוק לתמ"ל, הבנים יצאו לישיבה והכמויות פחתו וכדומה).

באווירת פסח המתקרב, מייד לאחר פסח מומלץ לערוך רשימה של כל המוצרים שהשתמשנו בהם ולציין כמויות, לכתוב מה נשאר ומה צריך לקנות. את הרשימה הזו נטמין במקום נקי, וכך בערב פסח הבא נוכל לשלוף אותה מייד ולהשתמש בה, בלי שנצטרך לנסות להיזכר בכמה קילוגרמים של תפוחי אדמה השתמשנו בשנה שעברה…

מובן שחוץ מרשימת קניות לסופר כדאי לערוך גם רשימה של בגדים, כלים וכדומה. לרשום בכל פעם מה חסר. כך קל יותר לרכז את הקניות.

רשימת מטלות – רשימת מטלות היא רשימה חיונית. גם אם לא עורכים רשימה יומית, כדאי לערוך לפחות רשימה שבועית, ובוודאי בזמנים עמוסים כמו ערבי פסחים.

את רשימת המטלות מומלץ לחלק לקטגוריות: דחוף וחשוב, דחוף וחשוב פחות, לא דחוף אבל חשוב, לא דחוף ולא חשוב. כך יש לנו על הדף את כל הדברים שאנו רוצים לעשות, ויש גם סדר עדיפויות ברור. מובן שקודם נטפל בדברים הדחופים, ואחר כך בחשובים והדחופים פחות וכו'.

מומלץ מאוד לסמן 'וי' או סמיילי קטן, או אפילו להעביר קו ולמחוק – כל אחת ודרך הסימון שנוחה לה – לאחר סיום כל משימה. זה נותן הרגשה טובה וחשק להמשיך.

למתקדמות, אם אתן כבר יודעות לשער כמה זמן אורכת משימה מסוימת, כדאי לציין זאת לידה. כך תוכלו לשדרג את ניצול הזמן על ידי התאמת המשימות ללוח הזמנים שלכן. (אם יש לך עוד עשר דקות עד שהילדים באים, לא כדאי שתתחילי לנקות את כלי הכסף, אבל את בהחלט יכולה להספיק לשטוף את מעט הכלים שבכיור החלבי או להעמיד מכונת כביסה).

באותה מידה, יש להיזהר מרשימות שאינן תואמות את המציאות. רשימה לא ריאלית יכולה לתסכל מאוד, במיוחד כאשר מתכננים שלושים משימות לבוקר אחד, לא עומדים ביעדים ומרגישים אחר כך ש'לא הספקתי כלום'. זכרי, רשימה צריכה להתכתב עם המציאות ולא להביע משאלות לב.

רשימת משימות לילדים – אם את רוצה להשיג שיתוף פעולה של הילדים, ערכי גם בשבילם רשימת משימות. יש שני סוגים של רשימות משימות לילדים. הראשונה – משימות לעזרה בבית. אפשר לשתף אותם ולתת להם לבחור בכל פעם איזו משימה הם רוצים לעשות. מניסיון, הדבר משדרג פלאים את שיתוף הפעולה שלהם.

השנייה – משימות עצמאיות, לכל ילד באופן אישי. רשימה של מטלות אישיות שלו, לדוגמה מטלות לאחר הצוהריים ולערב, כגון הכנת שיעורי בית, מקלחת, ארוחת ערב, צחצוח שינים קריאת שמע וכו'.

נחמה גרייזמאן ע"ה תיארה שהייתה עורכת רשימה כזו בעבור ילדיה, כך שבכל ערב הם יכלו לבדוק בעצמם את השלבים שעליהם לבצע עד לשעת השינה. וכך במקום 'לנדנד' לילד כל הזמן: התקלחת? אכלת? ברכת? היא הייתה רק שואלת: "האם סיימת את כל המשימות שלך לערב זה?" הילדים נהנו לבדוק בעצמם ולחוש אחריות כלפי המשימות שלהם.

אגב, אם יש לך ילדים שנוטים לרחף או 'ללכת לאיבוד' מעומס של משימות (מצוי אצל ילדים עם הפרעות קשב וריכוז, קושי בהתארגנות וכדומה, אך לא רק), רשימת משימות כזו גם לבוקר עשויה לסייע להם מאוד בהתארגנות האישית.

רשימת תודות – זו הרשימה המומלצת ביותר בכל זמן שהוא. מומלץ לייחד לה מחברת וכמה דקות בכל יום. אבל אם קשה, אפשר גם בעל פה. מצאו את הזמן לערוך רשימת תודות לקדוש ברוך הוא על כל מה שהיה לכם ביום הזה. הודו על כל השפע, הטוב, הניסים הקטנים והגדולים של כל יום ויום. זו רשימה שנותנת הרבה כוח, חיבור ואמונה. אל תוותרו עליה בשום מצב.

הכנות קלות ושמחות!

בדרכי אתמול ל"סופר" חלפתי על פני בניין בקצה רחוב מגורי. ניזכרתי שביקשתי "טרמפ" למקום קרוב, מזוג חרדי שחנה עם רכבו ברחוב בו אני מתגוררת, היות שלמרות מאמצי, לא הצלחתי להשיג מונית באותו הרגע.

הם הסכימו בשמחה. הכרת הטוב שלי כלפיהם התבטאה בכך, שקניתי עבורם ועבור ילדיהם אות בספרי התורה המיוחדים שיזם הרבי מליובאוויטש. האשה הקסימה אותי ביחסה כלפי. כל כך טובת לב. אמרה לי "אם את צריכה עזרה במשהו – תגידי לי"….

לא רשמתי לעצמי את מס' הפל' שלה ואף לא את שמה…רק זכרתי את הבניין בו היא מתגוררת.

אתמול, כשחלפתי על פני הבניין הזה ניזכרתי בה. חשתי תחושת החמצה וקצת צער. חשבתי בליבי, אני אעלה לכל אורך הקומות ואחפש אותה ?

כניראה שלא ….

המשכתי בדרכי ל"סופר". בדרכי נכנסתי לגן שעשועים. מהגן יצאה לאיטה ילדה קטנה כבת ארבע, כשהיא לבדה ללא השגחת מבוגר. חשש נכנס לליבי. שמא הלכה לאיבוד?

עקבתי אחריה בדאגת מה. הנה שינתה כוון ונכנסה שוב לגן. היא התקדמה לעבר זוג חרדי שישב על הספסל ונעצרה שם. פניתי לאשה ושאלתי אותה: "זו הבת שלך"?

לשמחתי ענתה בחיוב. אז אני רגועה, חשבתי בליבי. לא צריכה לטרוח ולחפש את האמא…לפתע האמא פונה אלי ואומרת לי: "את מהאותיות…קיבלתי את התעודות. לקחנו אותך פעם טרמפ וקנית לנו האותיות".

לפתע קלטתי , שזו האשה שכרגע חשבתי עליה.!!!

מול עיני קרה הבלתי יאומן. אותה אשה שחיפשתי אחריה, התיצבה מולי – חיה וקיימת ברוך השם.

"טרם יקראו ואני אענה".

*******

מגן השעשועים המשכתי לעבר ה"סופר" אליו אני מזדמנת לעיתים רחוקות.

בסיום הקניות והתשלום, אמרתי בליבי, מה אני יכולה להוסיף לקופאית מעניני הרבי ?

הקופאית דתית. מקפידה על כיסוי ראש. חשבתי להציע לה לקנות אותיות ב"ספר התורה של ילדי ישראל".

היא סיפרה להפתעתי ולשמחתי הרבה, שאביה היה קשור מאד לרבי מליובאוויטש.

כמובן שמאד התרגשתי לשמוע שגם פה באופן מפתיע מאד, מסתתר סיפור מהרבי. היא אמרה שהיא האחות הקטנה…היא לא זוכרת סיפורים. ביקשה שאתקשר לאחותה הגדולה. אכן התקשרתי ולא היה מענה.

ובקשר לאותיות יש לה שני ילדים קטנים אבל אין לה במזומן שמונה ש"ח. היתה זו שעת סגירת ה"סופר". פניתי לאחד העובדים וביקשתי, שיואיל להלוות לקופאית את הסכום. הוא הסכים ברצון רב.

הוא מנה שמונה שקלים ונתן לי, והודיע לקופאית שזה ממנו. מתנה. היא לא צריכה להחזיר. מבט מאושר ושמח מאד עלה על פני הקופאית!

זו הזדמנות לזכות גם אותו במבצעים הקדושים של הרבי. הוא סיפר שיש לו בן חייל. ברוך השם רשמתי אותו, ל"ספר התורה הכללי לאחדות ישראל". הסברתי שזה בחינם. אבל עדיף, לדברי הרבי, לשלם קצת. הוא שלף מספר שקלים לשלם לזכות הבן. והמשיך לשתף פעולה ומסר פרטי שמו, שם אשתו ושם של בן נוסף. וגם עבורם שילם כמה שקלים. העיקר שיהיו רשומים ב"ספר התורה הכללי אחדות ישראל" !

ואני עדיין מסוקרנת לשמוע על הקשר של אביה עם הרבי.

לפתע הפל' שלי משמיע צלצול. האחות הגדולה על הקו.

היא מספרת, שאביה התגורר בעיר פאריז שבצרפת. מבחינת יהדות מלבד חב"ד לא היה מאומה. אביה ז"ל זכה לטוס ולהיפגש עם הרבי, וזכה שהיה אצלו ביחידות פרטית שלוש פעמים. (!)

בפעם הראשונה היה ביחידות במשך שעה וחצי !!!. בפעם השניה שלושת רבעי שעה. ובפעם השלישית עשרים דקות. ויש לה אפילו דולר מהרבי.

אביה ביקש מהרבי ברכה לזיווג הגון. הרבי נקב ב…שם הרחוב בו נמצאת כלתו. ואכן הפגישה עם הבחורה שהפכה לאשתו, והיא האמא שלהן, התקיימה בדיוק באותו הרחוב שהרבי נקב בשמו.

ניצלתי את השיחה עמה כדי להציע לה את בקשת הרבי, "כל אשה ובת מדליקה נרות שבת", שהבנות שלה תדלקנה בברכה נר לכבוד שבת קודש, חמש דקות לפניה, כבקשת הרבי.

הקופאית מעדכנת אותי: "למרות שאנחנו ספרדים, אצלנו בביתנו בפסח אין קטניות. אין שרויה. אין מוצרי חלב. אין ממתקים קנויים. הכל כפי מנהגי חב"ד".

********

ועוד עידכון לאתמול בלילה…

המצרכים שנקנו הצטברו לקניה בעלת משקל נכבד…ביקשתי מהקופאית שתאשר לי לקחת את המוצרים בעגלת ה"סופר" לביתי, היות ואני מתגוררת בסמיכות מקום. הקופאית אישרה.

בדרכי חזור לביתי פגשתי אשה. הצעתי לה לרכוש אותיות ב"ספר התורה של ילדי ישראל" לילדיה הקטנים. ענתה שצריכה לשאול את בעלה… המשפט הזה, למרות שהוא משפט מפורסם מאד בבני ברק, מקפיץ אותי כל פעם מחדש. "על הרבי אין שאלות"!!! אני משמיעה שוב ושוב.

שאלתי אותה, אם תסכים לעזור לי ולהחזיר את עגלת הקניות של ה"סופר" במקומי, לפני שיסגרו את המקום והיא הסכימה מיד בנעימות.

בחלוף מספר דקות התקשרתי לפל' של הקופאית. ( בזכות הרישום של האותיות לספר התורה שעשיתי לילדיה יש לי מס' הפל' שלה…). היא ענתה, שכבר סגרו המקום, ושאשאיר את העגלה בחוץ. למרות שזה בניגוד להוראות ההנהלה.

חששתי, שאולי עובר – אורח "ישאיל" את העגלה ולא יחזיר. והנזק הכספי יהי' בעצם עלי…והחלטתי, שעדיף שנחזיר העגלה למחרת, כשה"סופר" יפתח מחדש….

התקשרתי שוב לאשה טובת הלב וביקשתי ממנה :" סליחה. מחילה. כפרה. בבקשה תחזירי העגלה אלי…מפחדת שיגנבו אותה. ואדרש לשלם על הנזק. מי יודע כמה…אולי מאתיים ש"ח. ואולי שלוש מאות ש"ח".

האשה מסכימה בחפץ לב, והנה היא שוב מופיעה מולי כשהיא אוחזת בעגלת הקניות.

במה אוכל לגמול לה על טוב ליבה ? ועל כך ש"טירטרתי" אותה הלוך ושוב ?

כמובן…לקנות עבור כל אחד מששת ילדיה הקטנים, שכולם מתחת לגיל מצוות, אות ב"ספר התורה של ילדי ישראל".

כלכלית, האם לא עדיף לשלם עשרים וארבעה שקלים על פני תשלום לכיסוי נזק של עגלת קניות שנעלמה ?

וכמובן, בראש ובראשונה – לעשות את רצון הרבי .לסיכומו של דבר. שמונה האותיות לזכות הילדים נירשמו אתמול בלילה.

וזה סוף הסיפור של ליל אור ל- יח' אדר תשפ"ה.

בדידי הווא עובדא

טמה חורושוכין

חשוב לדעת! בשבועיים הקרובים (עד חופשת פסח) אנו מסיימות עם ראיונות הקבלה לסמינר, יש ביקוש גדול והמקומות ממש מתמלאים. אם את עוד מתלבטת – כדאי לך בכל מקרה להירשם ולהגיע לראיון כדי לא להתחרט אח"כ. זה  הקישור לרישום

אמרה עממית טוענת כי "מסיכות זה לא רק בפורים". ישנם הרבה סוגי מסכות שכל אחת מאתנו מוצאת את עצמה משתמשת בהן במהלך השנה.

מסיכות מסוג זה נתפסות אצלינו בדרך כלל כדבר שלילי. אך האם זה אכן כך? מתי המסכה נכונה לנו ומתי לא? ומהו האני האמיתי שלנו בין כל המסכות שאנו מרבות להשתמש בהן אפילו מבלי לשים לב?

השתחוו בכאילו

אחד הטעמים לתחפושות בפורים (מובא בספר 'אוצר כל מנהגי ישורון') הוא להראות שלמרות שכלפי חוץ אנחנו נראים לפעמים דומים בהתנהגותנו לאומות העולם, אבל באמת, הפנימיות של יהודי היא טובה וטהורה.

מקור לזה מופיע בגמרא (מגילה יב, א): "שאלו תלמידיו את רשב"י: 'מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כליה?' אמר להם: 'אמרו אתם'. אמרו לו: 'מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע'. אמר להם: 'אם כן, שבשושן ייהרגו ובכל העולם כולו אל ייהרגו'. אמרו לו: 'אמור אתה'. אמר להם: 'מפני שהשתחוו לצלם'. אמרו לו: 'וכי משוא פנים יש בדבר?' אמר להם: 'הם לא עשו אלא לפנים, אף הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים'".

כלומר, גם אותם יהודים שהשתחוו לפסל בימי נבוכדנצר, לא עשו זאת אלא כלפי חוץ, מחמת הגזירה. ולכן הקב"ה גזר גזירת כליה כלפי חוץ אך כשהתעוררו בתשובה, הגזירה בטלה.

זו רק תחפושת

נראה שעצם הרעיון של התחפושת בא להזכיר לנו את ההתנהלות שלנו במשך כל השנה. פעמים ואנחנו עוטים עצמנו מסכות שונות של קוצר רוח, קשיחות, רכלנות, זלזול ועוד. אבל בעצם הפנימיות שלנו כיהודים היא תמיד טובה. החלק אלוקה ממעל שלנו הוא לעולם שלם וטהור. המסכות שאנו עוטים זה בגלל סיבות אחרות: מחוויות שעברנו, מניסיונות שהחיים מזמנים לנו, מתכונות אופי הקיימות בנו, ובאופן כללי מהיצר ומהנפש הבהמית שבתוכנו. אך ברגע שאני מבינה שהמסכות הללו הן לא באמת המהות הפנימית שלי, וכי המהות הפנימית שלי הרבה יותר אמיתית, נעלה ומרוממת, זה עוזר לי להוריד אותן, לפחות באופן חלקי. ההבנה הזו מסייעת לי להתגבר ולהתחבר למקום הפנימי העמוק שלי; לחלק הגבוה שבתוכי ומשם לשאוב כוח.

קיימו וקיבלו באמת

זו למעשה הנקודה הפנימית של נס פורים – ההתעוררות של היהודים למסירות נפש בפועל. גילוי הפנימיות האמיתית שלהם היא מעבר למסכות של יהודים המחפשים להתקרב לאומות העולם ונהנים הנאה רגעית מסעודת אחשוורוש. כמו שהרבי מה"מ מסביר (מאמר "וקבל היהודים" תשי"א) שהגזירה בפורים הייתה בעצם על הגוף – להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. לו היו כופרים ח"ו ומציגים את עצמם כגויים, הרי היו ניצלים. ולמרות האפשרות הזאת, הם עמדו במסירות נפש על זהותם היהודית. ולכן, דווקא בנס פורים נאמר "קיימו וקיבלו", שכן אז הייתה השלמות של מתן תורה, כאשר קיבלו את התורה מתוך כפיה ("כפה עליהם הר כגיגית"), וכעת מתוך רצון.

גזירת המן חשפה את הפנימיות שמאחורי המסכה – הקשר הנצחי הבלתי מעורער שבין יהודי לבין הבורא.

כך נסיר את המסכות

מתוך המקום הזה אנו יכולות לעשות עבודה פנימית של התבוננות על המסכות שלנו בחיי היום יום, מתוך הבנה ששום התנהגות והתנהלות חיצונית שבאה מצד הנפש הבהמית לא באמת מגדירה אותי. זו רק מסכה שמכסה על הפנים האמיתיות שלי.

ההבנה הזו נותנת גם כוח מול הזולת: בן הזוג, ילדים, חברות ואנשים שאנחנו פוגשות ביום יום. לנסות להתבונן מאחורי המסכה לגלות את החלק הפנימי, הטהור, הבלתי משתנה הזה של נשמה אלוקית שרוצה באמת להיות מחוברת לה' ולתורתו, אלא שהעולם הזה גורם לה ללבוש תחפושות ומסכות שונות, לא תמיד נחמדות. ההכרה בכך עוזרת להסתכל על הזולת במבט אחר וממילא להגיב מתוך חיבור פנימי של נשמה לנשמה – חיבור שמדלג על המסכות.

הצד החיובי שבתחפושת

אולם, לפני שנתייג את המסכות כדבר שלילי. כדאי לפעמים להסתכל גם על הצד החיובי במסכות מסוימות שאנו לובשות לפעמים.

מסופר שמישהו התלונן פעם בפני אדמו"ר הזקן שחסידים הם צבועים, ומתנהגים במנהגי חסידות למרות שבפנימיותם אינם כה צדיקים… והשיב את דברי המשנה שמי שמחקה בעל מום, לא יצא מהעולם עד שלא יהפוך לכזה. כך שגם אם התנהגותם של החסידים אינה משקפת כרגע את רמתם הרוחנית, בסופו של דבר הם לא יצאו מהעולם מבלי שהם יהפכו לחסידים באמת…

רעיון זה משתקף במשפט הידוע של בעל ספר החינוך: "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות".

לפעמים את נמצאת במצב של קושי, ניסיון, כאב או דכדוך פנימי ואין לך שום חשק לעשות משהו; זה בדיוק הזמן להשתמש במסכות החיוביות. שימי על עצמך מסכה של חיוך, של התעניינות באחרת, למרות שאת מרגישה בדיוק ההפך. שימי על עצמך מסכה של סבלנות לילד למרות שאת מרגישה שאין לך כרגע סבלנות. שימי בתודעתך מסכה של מחשבות חיוביות, למרות שהאוטומט מייצר ללא הרף רק מחשבות שליליות.

זה עובד!

בסוף תמצאי שהמסכה הזו הופכת לחלק בלתי נפרד ממך, בסוף זו כבר לא תהיה מסכה, אלא זו תהיה המציאות האמיתית–החיובית שלך.

ואולי… אולי בעצם, מלכתחילה זו לא היתה מסכה? שהרי כבר סיכמנו שכל המקומות הלא–טובים והנמוכים בנפש הם בעצם המסכה שמסתירה את הנפש האלוקית הטובה שלנו ששואפת להגיע לידי ביטוי מקסימלי.

באדיבות מגזין עטרת חיה

את חולמת על אווירה נעימה וחיובית בבית, ומחפשת רעיונות לפעילויות קלילות וחמודות שיאפשרו לך לגדל ילדים שמחים? ואולי את תוהה למה זה חשוב כל כך?

בדיוק על כך שוחחנו עם חייקי כהן ועם גאולה בליזובסקי.

חייקי – אימא לשישה, עצמאית – "שכירה אצל אלוקים", מאמנת תעסוקתית ועוסקת בסדנאות יוגה וצחוק – "כי צחוק זה לא סתם". גאולה בליזובסקי – אף היא אימא לשישה, ריתמיקאית ובעלת העסק "ריתמיכיף", מפעילה במעונות ובגני תקשורת ומעבירה ערבי נשים עם תוכן מעצים בשילוב שירה ונגינה.

מכיוון שהשמחה היא השליחות שלהן, ביקשנו שיסבירו על חשיבותה, ייתנו לנו כלים לגידול ילדים שמחים, וישתפו ברעיונות לפעילויות שאפשר ורצוי לנסות בבית.

חייקי כהן: שווה לשמוח

לשמחה חשיבות גדולה ועצומה ביהדות. ה' רוצה שנעבוד אותו מתוך חיות ושמחה. ונוסף לכך ששמחה היא מצווה, יש לה השפעות חיוביות רבות על חיינו. כתוב בזוהר שכשאדם הוא בפנים מאירות ובחדוה הוא ממשיך אליו המשכות כאלו גם מלמעלה. השמחה מאפשרת לחיות חיים בריאים ומשמעותיים, ותורמת לנו רבות ביום־יום: מסייעת לחשוב מחשבות חיוביות, יוצרת סביבה טובה ומאירה, מחזקת את הביטחון העצמי.

כשאנחנו שמחות, אנחנו משפיעות שמחה על כל הסביבה, וכשאנו צוחקות, גופנו מפריש הורמונים טובים המביאים לתחושה טובה ונינוחה. תרגילי צחוק ונשימה משפרים את זרימת הדם ותורמים מאוד מבחינה בריאותית, ממש בית מרקחת של אלוקים. ולא סתם בית מרקחת, הוא פתוח 24/7.

חשוב לחנך את הילדים שלנו לשמחה, ולהעניק להם כלים לצחוק ולשמוח. כשהם יהיו שמחים, זה יעזור להם בתחומים נוספים, כי כאשר ילד רגוע ונינוח – הדבר מסייע לו גם מבחינה לימודית, חברתית ועוד.

איך נגדל ילדים שמחים?

ברוך ה', הילדים נולדים שמחים. כשמחייכים לתינוקות – הם מחייכים בחזרה. הם צוחקים מכל דבר שרק אפשר. ואולם, החיוך והצחוק מתחילים להיעלם עם הגיל… לדעתי אחת הסיבות לשינוי היא השכל. לכן חשוב להתחזק באמונה בה' יתברך, שגם זו לטובה; גם כשלא הכול מסתדר כמו שרצינו, יש בורא לעולם, והוא חפץ בטובתנו, וכל מה שעושה – לטובה הוא עושה. כשנחיה כך, ונעביר לילדים מסר של השגחה פרטית, הם יפנימו את ההשקפה החיובית הזו ויהיו ילדים שמחים.

חשוב לחייך, להעלות את המורל, להודות על הדברים הטובים שה' נותן לנו בכל רגע – "המחדש בטובו בכל יום תמיד". לזכור שהכול לטובה, ה' יודע, רואה, שומע ומיטיב איתנו בכל רגע.

אנחנו יכולות לבחור לצחוק, לשמוח לעשות את רצונו – שמחה מרחיקה מהאדם פורענות ומקרבת אותו לקדוש ברוך הוא.

איך מתמודדים עם קשיים? 

צריך לדעת שגם לאנשים שמחים בטבעם יש ניסיונות – לעיתים קטנים ולעיתים גדולים. בעת ניסיון חשוב לנצל את ההזדמנות ולהראות לילדים איך אנחנו מתמודדים עם האתגרים בסבלנות ובחיוך. זה קשה, נכון, אבל השמחה משתלמת.

נוסף על כך, חשוב להכיל רגשות. כשילד בוכה, צוחק או שמח, הוא מביא לידי ביטוי רגשות. כאשר נכיל את הרגשות, נעזור לילד להתמודד עם הקושי. אחת הדרכים היא שיקוף, זיהוי  הרגש שהילד מרגיש ותיאור תחושתו במילים. שיקוף הוא כלי נהדר להתמודדות בזמנים של מצבי רוח משתנים.

טיפים מעשיים

את רוצה ילדים שמחים? תיצרי אווירה שמחה בבית. היי השמש המאירה – הטיבי עם עצמך באופן גשמי ורוחני ואז "שלל לא יחסר". זו עבודה לא פשוטה – לייצר באופן יום–יומי זמן אישי, שבו את מתחברת לעצמך.

הפעילי ניגונים שמחים.

הקדישי לכל ילד 5–10 דקות ביום, שבהן הוא מבטא את עצמו וזוכה ליחס אישי – זה דבר מבורך שמחזק תחושת ביטחון.

אמרי עם ילדייך תודה – תודה היא כלי אשר מגדיל את היש, מעלה את המורל ומשפיע על הרצון של ה'. נצלי נסיעה, ארוחת ערב או זמן אחר לאמירת תודה עם הילדים על כל מה שרוצים. הם ייתנו לך רעיונות על מה לומר תודה, הם יצירתיים ומתוקים.

הילד חזר עם ציור? החמיאי, האדירי. שכולם ישמעו ויראו את היצירה. ככה תחזקי ביטחון עצמי ותשמחי את הילד.

החמיאי על סדר וארגון.

ואם את צריכה טיפול s.o.s שייתן לך שמחה, שיהיה לך מה להעביר לילדים, מוזמנת לסדנת בוסט של יוגה וצחוק כי "אחרי הפעולות נמשכים הלבבות".

גאולה בליזובסקי:

אווירה שמחה משפיעה על הכול

כדי לגדל ילד שמח אנחנו צריכות קודם כול להיות שמחות.

הכול מתחיל מדוגמה אישית. מי ששמח באמת, קל לשמוח איתו, וילדים מרגישים זאת ברגע. אי אפשר להטיף על להיות בשמחה, כשאנחנו עצמנו לא במצב כזה.

חשוב לספק לילדים חוויית הצלחה, שגורמת לסיפוק ולשמחה. האתגר אמור להיות מותאם לילד, כל ילד הוא שונה ויש להתחשב בכך.

"הניגון הוא קולמוס הנפש", מוזיקה היא כלי חזק ועוצמתי שמשפיע על מצב הרוח. כשמפעילים מוזיקה שמחה וחיובית ברחבי הגן, האינטרקציה בגן מושפעת מכך, והכול נעשה באווירה חיובית.

איך נוכל לשמוח וליצור אווירה שמחה וחיובית?

קודם כול – לשחרר. לשחרר מתחים, לשחרר דאגות, ולדעת שהכול מאיתו יתברך. כשנהיה רגועות השמחה תבוא ונוכל לתת לה מקום.

לדעתי, אין צורך בזמן מיוחד או בפעילות מיוחדת כמו טיול או אטרקציה כדי להעניק לילדים רגעים איכותיים. אנחנו יכולות לנצל כל רגע ולספר לילדים שלנו כמה הם משמחים אותנו וכמה שמחה יש לנו מאז שהם הגיעו. וכן, לא להסתפק בפעם אחת. נאמר זאת לכל ילד שוב ושוב ו…שוב.

כשנערכים למשהו, אפשר לשתף את הילדים, שירגישו חלק. ניצור תכונה ואווירה שמחה סביב חגים, שבתות וימי הולדת, ונחגוג כל שמחה שאפשר.

כדי לגדל ילדים שמחים חשוב לתת בהם אמון, לגרום לילדים להאמין בעצמם, לתת מקום לחלומות שלהם (אפשר לפתח שיח, לשמוע מהילד איך הוא רוצה שזה יהיה, מה יעזור לו, לתת מתנות קטנות הקשורות לכך), להתייחס לכישרונות של הילדים ולתת להם מקום.

חום, אהבה וחיבוקים תורמים מאוד לביטחון העצמי של הילדים, וכדאי להעניק להם אותם בשפע. בתוך הגבולות ניצור אווירה חיובית ונכניס רגעים של חסד וטוב, נספר לילדים שהמעשה שעשו שימח אותנו וניתן להם הרגשה טובה.

כשאני מגיעה לגנים לשעת ריתמיקה, אני רואה שהאווירה החיובית בגן משפיעה על תחומים נוספים. כשהאווירה שמחה ורגועה, הילד יכול להיות מונח יותר במה שהוא עושה ולפעול טוב יותר.

השמחה גם הולכת עם הילדים הלאה. לאחר הפעילות שלנו בגן, הילדים חווים חוויה של שחרור. אפילו אימהות של ילדים במעון מספרות לי שכשהילדים חוזרים הביתה אחרי שעת ריתמיקה, הם משמיעים מוזיקה לבובות, משחזרים את החוויה ורוצים להעביר אותה הלאה. ככל שניצור לילד יותר חוויות טובות – המעגל הזה יגדל. פעולה טובה ממשיכה פעולות טובות. הגננות יכולות להמשיך את החוויה הזו הלאה, המורות, האימהות בבית וכל מי שעוסקת בחינוך. הילדים זוכרים את החוויות הטובות לאורך שנים. כשאת מספרת את סיפורי התורה, מלמדת על החגים – תערבי בלימוד כמה שיותר חושים. תביאי את הדברים המהותיים בצורה חווייתית, זה יצור, בעזרת ה', בסיס חזק מאוד ושמח.

טיפים מעשיים

מוזיקה – כשאת מבשלת, מקפלת כביסה ובכל הזדמנות, הפעילי בבית ניגונים משמחים. כל הבית יתמלא באווירה טובה.

תיבת מוזיקה – הניחי בסלסלה בסלון כל מיני כלי נגינה פשוטים. מדי פעם בהתוועדות יום הולדת, בראש חודש או בשמחות משפחתיות – הילדים יוכלו ללוות את השירה והריקודים בכלי הנגינה הנגישים, ותופתעי לגלות כישרונות ושילובים חדשים. אפשר להתחיל בתופי מרים, קשקשנים, דרבוקה, פעמונים או כל כלי אחר שאתם אוהבים.

מחברת בדיחות – שימי בסלון מחברת שמיועדת מראש רק לסיפורים משעשעים שקרו לבני הבית ולחוכמות משמחות של הילדים (כמובן מתעדים במחברת רק סיפורים שמשמחים את כולם ואינם פוגעים במישהו מבני הבית).

פתקים – פנקי את הילדים בפתקים טובים. כשמגיע הלילה ואת שואלת את עצמך מה יכולת לומר או להוסיף, זכרי שהנר לא כבה. אפשר להכין פתקים קטנים ולשים לבני המשפחה בתיק או סתם כך בארון הבגדים. הפתק הקטן מוסיף המון.

הכנה לחגים – קשטי עם הילדים את הבית לפני כל חג או חגיגה. תלו ציורים ויצירות שהוכנו בגן או בבית הספר וצרו אווירת חג. אפשר להתחיל כמה ימים מראש – זה רק יוסיף יותר שמחה.

חשבי עם עצמך מה גורם לך ליצור שמחה בקלות – אחת תשמח להכין דברים, אחרת לדבר על דברים. זאת תשמח לצאת לקניות, וחברתה לעטוף חבילות. זכרי שמה שראית אצל השכנה היה נכון לה, ולך נכון מה שנכון לך! את לא היא ואינך צריכה להיות כמוה. חשוב שנשמח בחלקנו, במה שיש לנו ובמה שמשמח אותנו באמת.

בהצלחה!

באדיבות מגזין עטרת חיה

לפני כשעה דפיקה נשמעה על דלת ביתנו. לפני חג פורים, בני ברק הופכת לעיר מאד אטרקטיבית. בחורי הישיבות יוצאים כולם לרחובות העיר, לנקוש על פתחי דלתות התושבים, לקושש כסף לישיבות הרבות בעירנו המעטירה.

הם באים לשניה בודדת וממשיכים. אני פותחת את הדלת ובינתיים מנסה לנצל את הרגע. מסבירה להם על שני המבצעים הקדושים של ספרי התורה שהרבי מליובאוויטש יזם. הם כבר מעל גיל 13…ולכן מתחילה לדבר איתם על "ספר התורה הכללי לאחדות ישראל". הם מעוניינים בתרומה שלי ולכן הם ממתינים בסבלנות עד שאסיים להסביר…

בהשגחה פרטית היו לי בבית תעודות. הן עבור ילדים שכבר רשמתי אותם והן עבור מבוגרים. הראיתי להם את התעודות והצעתי להם "דיל".

אני ארשום אותם ל"ספר התורה הכללי לאחדות ישראל". אך היות ולא היה להם כסף משל עצמם, הצעתי שארשום אותם בסכום של שקל אחד לכל אחד מהם, ואשלם עבורם.

והם כשיגיעו לביתם יתנו את הסכום של שני שקלים – לישיבה…

ב"ה הם שיתפו פעולה. נתנו לי את השמות ושם האם. אחד מהם ציין, שסבתו קנתה לו אות ב"ספר התורה של ילדי ישראל" כשהיה ילד קטן.

לאחד מהם יש אחים קטנים. למזלי היה לי דף מודפס שמצורף לכל תעודה, מהמישרד של הרב גרייזמאן שמואל שליט"א. שליח הרבי למבצע אות ב"ספר התורה של ילדי ישראל" מיום היווסדו". נתתי הדף לבחורים והסברתי, שיוכלו לרשום בטלפון את האחים והאחיות הקטנים, במחיר סימלי של ארבעה שקלים לכל ילד.

על דלת הבית שלי מודבק פתק ועליו כתוב בכתב יד: בית חב"ד

אז אני צריכה להצדיק את המילים הקדושות הללו. לנסות ולהיות שליחה של הרבי מליובאוויטש

—-‐——————————————-

אתמול הייתי צריכה לשלוח עוגת יום הולדת למישהו מבני משפחתי לרגל יום הולדתו. הבעיה היא שהם גרים רחוק…. בצפון הארץ. מה שמצריך ללכת לתחנת האוטובוס, ולחפש מישהו שיסכים לקחת עמו העוגה, ולשמור עליה במהלך נסיעה של שלוש וחצי שעות…

ברוך השם בתחנת האוטובוס פגשתי בחור חרדי שאישר, שהוא אכן מחכה לאוטובוס לצפון. הוא הסכים לקחת איתו את העוגה. הוא עזר לי מאד בגשמיות. ואני כהכרת הטוב כלפיו, רשמתי אותו ל"ספר התורה הכללי לאחדות עם ישראל", כולל שיקבל את התעודה לביתו. והנה מגיעה סבתו לנשקו לפני שעולה לאוטובוס. הראתי לה באפליקציה את התעודה של אות בספר התורה שרשמתי לזכותו. היא התרגשה ממש.

למראה הסבתא עלה בראשי רעיון. להרחיב את הרישום לכל הנכדים שלה. כדי לשכנע אותה בחשיבות הרישום לספר התורה של ילדי ישראל, סיפרתי לה, שהבאבא סאלי זצ"ל אמר בשנת תשמ"א, שהוא מברך את כל מי שיקנה אות בספר התורה כפי שהרבי מליובאוויטש ביקש.

היא מאד התרגשה. סיפרה לי שהיא התחתנה בזכות הבאבא סאלי.!

ב"ה היא הסכימה למסור לי שמות כל נכדיה, כדי שהיא תקנה לכולם אות ב"ספר התורה של ילדי ישראל".

ב"ה מדובר בחמשה עשר ילדים לאות בספר התורה של ילדי ישראל !

והבוקר אמרה שתקנה לה ולבעלה ולשלושת הנכדות הבוגרות אות ב"ספר התורה הכללי לאחדות ישראל",

כי היא לא רוצה לקפח אף אחד מהנכדים!

מודה להשם יתברך שמו לעד, שזימן לי בהשגחה פרטית את הבחור טוב הלב, שעזר לי לשמח כל כך את משפחתי. מודה להשם יתברך, שעזר לי בהשגחה פרטית מופלאה להצליח בקלות לקבל שמות כל נכדי משפחתם, לרישום בספרי התורה המיוחדים לשמירה של הרבי מליובאוויטש.

יהי רצון שהשם ישקם אותנו וישמח אותנו, וישלח לנו את הרבי משיח צדקנו. שיתגלה כבר עכשיו בחודש אדר, חודש שמרבים בו בשמחה, בגאולה האמיתית והשלמה.

בדידי הווא עובדא

טמה חורושוכין

דיברו וחיזקו את הקהל השליח לעיר לוובלוא הרב שלמה אזאולאי אשר סיים שבעה לאשתו מרת אזאולאי ע״ה היום בבוקר,

הגאון הרב יחיאל קלמנסון ראש ישיבת ברינואה שפילפל פילפול לע״נ אשתו שנפטרה לפני כמה שבועות

מולטימדיה עם כמה קליפי וודאו על 75 שנה לי׳ שבט, מבצע פורים ועוד

צילום מרדכי לובעצקי

פורים הוא יום עמוס. כולנו יודעות את זה היטב. כשמדובר בבתי חב"ד ואצל שלוחים – העומס הוא פי כמה וכמה. סעודה המונית ל'מקורבים', ארגון משלוחי מנות המוני לאנשי הקהילה, להכין קריאת–המגילה באינספור נקודות ציבוריות כמו גם בבתים פרטיים.

ובנוסף לכל – או ליתר דיוק: לפני הכול, יש לנו את הילדים שלנו, ילדי השלוחים, שגם הם צריכים להיות שמחים ביום הזה, שירגישו משמעות אישית ביום הזה, שהתחפושת שלהם תקבל את מלוא תשומת הלב שמגיעה להם. כן, מגיע גם להם לשמוח.

מדובר אפוא באתגר לא פשוט, כמעט על בלתי האפשרי. האומנם?

לשם כך דיברנו עם הגב' חנה סוריאנו, שליחה בקונקורדיה שבארגנטינה. היא משתפת אותנו בפתיחות מתוך ניסיונה ב'מבצע פורים' בבית חב"ד, ומספרת על האתגרים וההנאה שבשליחות בחג העמוס ביותר, כן, גם עם הילדים שלה שהם שותפים מלאים לשמחה ביום זה.

בתור שליחה ואם לשבעה ילדים, פורים זה יום מאתגר במיוחד. איך מתנהלים עם הילדים במהלך היום עד לסעודה?

יש לי שבעה ילדים מתוקים ב"ה, ואני מעבירה איתם את כל היום יחד עם מטלות השליחות. פורים הוא היום שאני עושה לילדים שלי הכי שמח. בבית חב"ד, אני מבשלת אוכל עם הילדים שלי לעניי העיר ואנחנו מחלקים להם יחד עם צעירי הקהילה. ילדיי לא מגיעים עייפים לסעודה כי הם מחכים לה כל היום. אני עושה להם הכנה מראש, מתכוננת יחד איתם ומסבירה להם כדי שיהיה להם למה לחכות, וכך יש להם כוח ואנרגיה לזה מהתרגשות.

אני משתדלת לשים את הילדים שלי במרכז גם לקראת הסעודה. אני מחברת אותם לאנשים שמשתתפים וכך הילדים שמחים ששמים לב אליהם. כשהילדים עסוקים ושמחים, הם לא עייפים בדרך כלל. בנוסף, תוך כדי ההכנות לסעודה אני דואגת לתת לילדים נשנושים פה ושם, הם מסייעים בהכנות לסעודה ולכל ילד תפקיד משלו במהלכה. בסעודה אני מכריזה מול כל המסובים מה כל ילד עשה, וזה נותן להם מוטיבציה לעשות הכל מתוך שמחה וכיף.

ממתי את מתחילה להתארגן עם משלוחי מנות ואיך מתנהלת החלוקה? 

תלוי בתקציב שיש לנו. אם אנחנו מקבלים את התרומות בזמן, אנחנו מתכוננים כבר חודש מראש. אם לא – אנחנו מתכוננים אפילו יום לפני…

אנחנו מחלקים בקונקורדיה וגם בכפרי הסביבה כדי שיזכו כולם לשמוח בפורים. לצורך החלוקה אנחנו מתפצלים למספר רכבים, הילדים מצטרפים לרכבים עם הבחורים שבאים לעזור לנו כאן בשליחות.

איך יום הפורים עצמו נראה בשליחות?

מתחפשים ותולים קישוטים כדי שתהיה אווירה טובה; משתפים בהכנות את צעירי הקהילה כדי שהם גם ירגישו את ההתרגשות ואווירת החג. הבחורים עוזרים לנו בעריכת השולחנות ובקריאת מגילה בבית חב"ד וכן בבתי אנשים המתקשים לצאת או כאלה שאין להם קשר ליהדות ואינם מגיעים לבית כנסת. בהמשך יש סעודה עם ריקודים וגם תוכנית יפה של פעלולנים וכדומה להנאת המסובים.

איך גורמים לילדים להקשיב ולא להפריע בקריאת המגילה?

אני עושה לילדיי ולילדי הקהילה הכנה מראש. נותנים להם הרבה רעשנים ומסקרנים אותם בהתרגשות לקראת קריאת שמו של המן… יש גם מתנפחים בחצר להנאה ולהוצאת המרץ קודם קריאת המגילה, ועבור הילדים שעדיין אינם מסוגלים לשמוע את הקריאה כולה.

יש לך רעיונות מעניינים למשלוחי מנות?

לילדים אנחנו מכינים משהו צבעוני ונחמד, אבל לאנשי הקהילה אנחנו מחלקים מגשי אוכל כשר וטעים שיש בהם שתי ברכות. זה יכול להיות אורז וקציצות ברוטב במגש מעניין, כשלצד המגש יש בירה קטנה או קולה. אם זה משלוח גדול למישהו מכובד מהקהילה, אנחנו אורזים לו סעודת חג טעימה וכשרה בצרוף יין טעים ואהוב.

יכולים להיות משלוחי מנות סמליים בסגנון קפה – שקיק קפה קטן בתוך כוס קפה עם אוזני המן וכדומה.

ב״משתה נשים״ שעשינו פעם, חילקנו צנצנות קטנות ובהן פירות שבעת המינים.

תוכלי לשתף בסיפורים או במקרים מיוחדים הקשורים לפורים אצלכם?

עשינו פעם משחק שעניינו קבלת החלטות: מה אני רוצה לעשות כדי להיות יותר שמח בשנה הבאה. אחת הבחורות שהשתתפה, הייתה די רחוקה מיהדות אך החליטה להתחתן רק עם יהודי בהבטיחה שזה יהיה עד השנה הבאה…

עוד סיפור מיוחד ארע עם בחורה גויה שהגיעה עם ידיד יהודי. היא השתתפה בכל פעילויות יום הפורים, עזרה בחלוקת המתנות לאביונים וראתה את כל הנתינה והשמחה. כתוצאה מכך החליטה להתגייר. טסה לארץ הקודש, התגיירה כדת וכדין והקימה ב"ה בית יהודי.

לסיכום, מה תרצי להגיד לקוראות "עטרת חיה"? 

בפורים יש לנו מצוות משמעותיות שמעסיקות אותנו ומחייבות אותנו להיות עסוקות, אבל אנחנו צריכות לזכור בכל רגע להכניס את השמחה לבית – ללב שלנו וגם לילדים שלנו; לדאוג שגם הם ירגישו פורים.

שנזכה לשמחה פורצת גדר ולהביא את השמחה הכי גדולה שלנו, את הגאולה.

באדיבות מגזין עטרת חיה