שִׁיר שֶׁל יוֹם #284

דאלאי גלות

כְּתִיבָה: וועלוועל׳ה קריצ׳בסקי

מַכָּה עוֹד מַכָּה

הַגָּלוּת כֹּה אֲרֻכָּה

כָּלוּ כָּל הַקִּצִּים

נִסְתַּיְּמוּ הַבֵּרוּרִים

צֻחְצְחוּ הַכַּפְתּוֹרִים

אָז מָה עוֹד מֵאִתָּנוּ רוֹצִים?!

וְחוֹלְפוֹת הַשָּׁנִים

מִתְרַבִּים הַסִּימָנִים

וְהוּא עֲדַיִן לֹא כָּאן

חַנּוּן וְרַחְמָן

הַזְּמַן עָבַר מִזְּמַן

עַד מָתַי? לְאָן עוֹד לְאָן?

הָרַכֶּבֶת מִתְעַכֶּבֶת

וּנְשָׁמָה עוֹזֶבֶת

מוֹתִירָה חָלָל

רַבִּי בָּנֶיךָ

רוֹצִים פָּנֶיךָ

מַבְטִיחִים לְךָ, עַד הַנִּצָּחוֹן נוֹסִיף נִפְעַל

חֻיַּלְנוּ לַדּוֹר הַשְּׁבִיעִי

וְלֹא נַחֲזֹר

עַד שֶׁנַּגִּיעַ אֶל הָאוֹר

לִבֵּנוּ גַּם אִם קָרוּעַ

לֹא יַעֲצֹר

לָעוֹלָם הַזֶּה נָבִיא מָזוֹר

אנחנו מזמינות בעלות עסקים להצטרף למיזם מיוחד של ארגון נשי חב"ד.

*מחפשות מתנות בשווי 500 ₪ ומעלה להגרלות שייערכו בשבועות הקרובים.*

מתנות בלבד (לא קורסים, סדנאות או הרצאות).

מתאים במיוחד לעסקים בתחומי:

מזון וקינוחים |  איפור וטיפוח |  אופנה |  נופש |  ועוד.

מה את מקבלת?

חשיפה ממוקדת לעסק שלך בקהילות הוואטסאפ וברשימות התפוצה של קהילת הנשים של ארגון נשי חב"ד.

נשמע לך מתאים? שלחי לנו הודעה ונשמח לשתף פעולה!

0585500770 וואטצפ בלבד

הבוקר, יום ראשון, יצאה לדרך ועידת המנהלות השנתית של 'רשת אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש' בארץ הקודש.

הוועידה המיוחדת נערכת תחת הכותרת "ובחרת" וצפויה להימשך שלושה ימים ברציפות עם תכנייה חינוכית עשירה ומרתקת.

לצד כלי העצמה שיקבלו המנהלות, ייערך גם מעמד הוקרה סוחף לשלוחות החינוך המקדישות את חייהן לדור העתיד.

הערב, צפויות המנהלות לשאת תפילה בציונו הקדוש של האריז"ל בצפת. בימים הקרובים נעקוב מקרוב ונדווח על כל העדכונים מוועידת המנהלות.

`מֻקְדָּשׁ לַגִּבּוֹרִים מְנַהֲלֵי קַיְטָנוֹת הַקַּיִץ כָּל הוֹרֶה בְּבֵיתוֹ הוּא`

שִׁיר שֶׁל יוֹם #282

*לילה ויום*

כְּתִיבָה: וועלוועל׳ה קריצ׳בסקי

יוֹמָם מְשַׁעֲמֵם

וְאֵין לָהֶם מָה לַעֲשׂוֹת

בֵּין מָסָךְ לְמָסָךְ

מְחַפְּשִׂים עִסּוּקִים בַּנֵּרוֹת

יוֹמָם עֲיֵפִים מְאוֹד

וְלֹא יְכוֹלִים לַעֲזֹר

בַּבְּקָרִים בְּקֹשִׁי קָמִים

וְלַעֲיֵפוּת אֵין מָזוֹר

וּבַלַּיְלָה

הַכִּשְׁרוֹנוֹת מִתְגַּלִּים

כָּל הַכּוֹחוֹת פּוֹעֲלִים

לְרֶגַע לֹא מִתְבַּטְּלִים

וּבַלַּיְלָה

הָעֵרָנוּת הִיא בְּשִׂיא

מְלֵאִים הַמְצָאוֹת כְּרִמּוֹן

רַק לֹא לָלֶכֶת לִישֹׁן😀

כָּל הַזְּכוּיוֹת שְׁמוּרוֹת (c)

לְהִצְטָרְפוּת לִקְבוּצָה שְׁקֵטָה – 'שִׁיר שֶׁל יוֹם'

הַשְׁרָאָה וְאֶנֵרְגִּיָּה יוֹמְיוֹמִית בְּשִׁירָה מְקוֹרִית

https://chat.whatsapp.com/KGtZZPuzbiqI4oq4BeVHFW?mode=gi_t

`מבוסס על סיפור אמיתי כפי ששמעתי מכלי ראשון על הרבנית הצדקנית נ״ע`

שִׁיר שֶׁל יוֹם #281

*מול המראה*

כְּתִיבָה: וועלוועל׳ה קריצ׳בסקי

נָטוּשׁ, עָזוּב בְּאֶרֶץ זָרָה

הַמִּשְׁפָּחָה, בּוֹ לֹא מַכִּירָה

מְנַסֶּה לְהַמְשִׁיךְ בְּרֹאשׁ מוּרָם

עָמֹק בַּלֵּב שָׁם, מַשֶּׁהוּ נִפְרַם

הָרַבָּנִית אָמְרָה לוֹ הַקְשֵׁב

בִּטְחוֹנְךָ הָעַצְמִי עָלֶיךָ לְיַצֵּב

עֲמֹד כָּל בֹּקֶר לְמוּל הַמַּרְאָה

חֲזֹר וֶאֱמֹר בְּזוֹ הַשָּׁעָה

אִיך בִּין דֶּער בעסטער

אֲנִי הַטּוֹב מִכֻּלָּם

אִיך בִּין דֶּער שֶׁענְסְטֶער

הַיָּפֶה שֶׁבָּעוֹלָם

וְהוּא לֹא מֵבִין, שׁוֹאֵל שׁוּב: לְמִי?

וְהָרַבָּנִית מוֹסִיפָה: לְמִי? לְעַצְמִי!

כָּל יוֹם שֶׁעוֹבֵר

כַּאֲרִי לִבּוֹ גּוֹבֵר

זוֹקֵף אֶת גֵּווֹ וּלְעַצְמוֹ כָּךְ מְזַמֵּר:

אִיך בִּין דֶּער בעסטער

אֲנִי הַטּוֹב מִכֻּלָּם

אִיך בִּין דֶּער שֶׁענְסְטֶער

הַיָּפֶה שֶׁבָּעוֹלָם

כָּל הַזְּכוּיוֹת שְׁמוּרוֹת (c)

לְהִצְטָרְפוּת לִקְבוּצָה שְׁקֵטָה – 'שִׁיר שֶׁל יוֹם'

הַשְׁרָאָה וְאֶנֵרְגִּיָּה יוֹמְיוֹמִית בְּשִׁירָה מְקוֹרִית

https://chat.whatsapp.com/KGtZZPuzbiqI4oq4BeVHFW?mode=gi_t

מכתב מלב (שבור) של אמא יהודיה בדור המסכים

"זה לא ילך", מציבה לי שרי המוכשרת אקסיומה. שרי היא גאונית הכיתה, כפי שכולם מכנים אותה. גם לתואר "ספר מהלך" זכתה בשל האינטליגנציה שלה. איני מופתעת מהאמירה הטוטאלית. אני מכירה את שרי. נערת ADHD מובהקת: הכול אצלה שחור או לבן, הצבע האפור אינו קיים אצלה בקלמר…

אינני נבהלת, כי אני יודעת שאחרי שיחת אימון קצרה קליפת המוח הקדם מצחית (קורטקס) תירגע ותחזור לתפקד, ואז הכול יתאזן ותימצא פרשנות רחבה תחת הפרשנות הראשונית המייאשת כל כך.

"לא הפעם," היא קובעת בנחרצות, "יש לי אוסף עדויות (היא משתמשת כבר בביטויים שלי, ואני מוחמאת מהעניין) לכך שזה לא ילך בשום אופן. אין לי כוח אפילו לחשוב על המשימה הזאת. בכל פעם שאני מתיישבת להתחיל, מייד קופצות לי אלף ואחת משימות שמסיחות את דעתי. זה פשוט לא בשבילי".

אני כבר מסוקרנת, תוהה מהי המשימה שגדולה למידותיה של בחורה מוכשרת שכזאת.

"עבודת הגמר בספרות", היא נושפת בעצבנות. "את יכולה לומר לי מאיזה צד מסתכלים עליה? זה ממש בלתי אפשרי. מה רוצים מנערות צעירות?… אני לא עושה את זה וזהו."

תופעה שמוכרת לכולם, אבל בעוצמה ובמינון הבלתי אפשריים האופייניים ל־ADHD.

אז מה תקוע כאן?

מדובר בבחורה כה מוכשרת, יש לה יכולות מעבר לנדרש, אז למה עדיין אינה מצליחה לחשוב על יציאה לדרך?! מדוע המשימה הזאת מחכה על השולחן כבר כמה חודשים, ועדיין אינה זוכה להתייחסות?

האם באמת אינה מסוגלת? האם זה באמת קשה מדי???

גדול עליי

ניקח לשם דוגמה את עבודת הגמר בספרות, משימה שנראית מרוכבת מדי: יש כאן צורך באיסוף חומר, בהתעסקות בטיוטות רבות. יש הרבה דרישות, צריך ללמוד והרבה.

החרדה והלחץ הגוברים מפזרים אדרנלין רב במוח, וזה גורם לקיפאון עמוק ואפילו לבריחה בלתי מודעת. בכל פעם שהיא רק חושבת על המשימה, היא מוסחת למשימות קלות יותר או מהנות יותר.

אם נביא בחשבון גם את הדחייה הממושכת, נבין שמצטבר כאן עומס אדיר. מטלות שרוב תלמידי הכיתה ביצעו בשלבים מדודים ובצעדים קטנים, לא נעשו בזמנן. כרגע עומדת שרי בפני האתגר הענק: עליה לבצע בבת אחת, ללא הנחות, ועוד מתוך לחץ משימות הדורשות מאמץ מנטלי גדול. לכן נדמה שנדרש פה נס.  ("הרגע האחרון" גורם אצלה להפרשת תוספת של אדרנלין משתק, אף־על־פי שבדרך כלל הוא יכול לגרום לפעולה ההפוכה, עודף מעש.)

זה לא נשאר בבית הספר… נשים מספרות לי שהיה עליהן להגיש דו"חות למס הכנסה מדי חודש בחודשו, והן לא עשו זאת, וברגע האחרון של שנת המס הן חוות עומס אדיר ומתקשות להתמודד.

מורכב מדי או קשה מדי?

בעבודה ששרי רצתה להגיש (והיא רצתה באמת…) לא היו דרישות קשות מדי. המוח שלה הגדיר אותה קשה וכבדה מנשוא משום שהמשימות נוסחו באופן כללי.

הנה העתק מהדרישות:

כתבו על התועלת שבתפילה.

מצאו בספרות קטעים שמעצימים את התחושות שהזכרתם.

הוסיפו קטעים משלכם לקטעים שהבאתם.

שרי המוכשרת איבדה את הקרקע היציבה; הבלבול היה גדול. החרדה גברה בגלל הרמה הגבוהה מדי, לטעמה, של האתגר, ו"זה לא ילך" הגיע (חבל לתת למוח ההישרדותי והמפוחד לנהל אותנו…).

פרקנו את המשימות המורכבות שלחצו על מוחה ועל ליבה למשימות קטנטנות:

אילו רגשות מעלה בך התפילה, אילו מחשבות, מה את מרוויחה ממנה, מה מרוויח העולם, מצאי ספרים העוסקים בנושא, חפשי בין השורות (כן, היא לא טיפשה…) את הרגשות והמחשבות הללו. צטטי – העתיקי מהספרים למחברתך תכנים מתאימים בלי סינון, בחרי מתוכם שלושה המוצאים חן בעינייך. גם אותם העתיקי כמות שהם. הוסיפי כותרות שמסמלות את התועלות שמצאת בהם. הוסיפי לכל אחד מהם שתי שורות בלשונך.

עדיין קשה? הרבה יותר טוב כעת, כשאת רואה משימה אחת בלבד: מצאי ספרים שעוסקים בנושא. קלי קלות.

ריקי שפיצר – יועצת חינוכית MA ומאמנת מומחית לקשב ותקשורת, מנהלת "פוטנציאל":

moc.liamg@4799238

rikispitzer.minisite.ms/adhd

באדיבות מגזין עטרת חיה

השבוע הסתיימה שנת האבל על אבא שלי. שנה שבה למדתי שללב יש יכולת מופלאה להחזיק שני הפכים בעת ובעונה אחת.

לבכות… ולשמוח. להתגעגע… ולהודות. להרגיש חיסרון עצום, ובאותו הזמן להרגיש עטופה באהבה שלא עזבה לרגע.

יש אנשים שהנוכחות שלהם אינה נמדדת במקום שהם תפסו בחדר, אלא במקום שהם משאירים בלב. אבא שלי היה כזה, החיוך שלו, הלב הרחב שלו, החום שהיה מצליח להרגיע גם בלי מילים. ולאורך כל השנה הזאת, דווקא כשהוא לא היה כאן, הרגשתי אותו ברגעים רבים כל כך.

כשהחזקתי בידיים את הבן הקטן שלנו, השביעי, שנקרא על שמו, חשבתי לעצמי שיש דברים שהמוות פשוט אינו מצליח לנצח. כי הנה, השם שלו שוב נשמע בבית. שוב קוראים לו, שוב מחייכים אליו. והחיים ממשיכים לשאת אותו קדימה.

ואז הגיעה החתונה של הבת הבכורה שלנו. איזו שמחה, ואיזו צביטה… דמיינתי אותו מוחא כפיים, מחייך, מתרגש.

אהבה אמיתית אינה נעצרת בבית החיים.

סוד האבן

לקראת יום השנה עלינו לקבר.

בשנת האבלות לא עולים לבית החיים. שמעתי שהסיבה היא כדי שלא להפריע לנשמה במסע שלה, ושביום השנה היא כבר עולה למדרגה גבוהה יותר. אמרנו פרקי תהילים ומשניות, הדלקנו נר, והנחנו אבן על הקבר. ופתאום שאלתי את עצמי: למה בעצם אבן?

שמעתי פירוש שהתחברתי אליו כל כך: אבן – ראשי תיבות של אבא, בן, נכד. שלוש מילים שהן שרשרת אחת: דור מוסר לדור. הערכים עוברים מאבא לילדים, ומהילדים לנכדים.

ופתאום הבנתי שלא באתי להניח אבן על קבר. באתי לקחת איתי אבן לדרך, להחליט שהסבלנות שלו תהיה גם שלי, שהנתינה שלו תימשך דרכי, שהחיוך שלו לא ייגמר בדור שלו. זה הרי כל הסיפור – אנחנו ממשיכים את הטוב שהם זרעו. כשיצאתי משם הסתכלתי מסביב. הבנתי שהחיים קצרים מכדי לבזבז אותם על כעסים. חשבתי על מילים שלא נאמרו וכבר לא ייאמרו, על חיבוקים שכדאי לתת עכשיו, על אהבה שצריך לבטא היום. לא מחר.

השנה הזאת הסתיימה. האבל, כך אומרים, נגמר. אבל האהבה אינה נגמרת. היא רק משנה צורה. היא הופכת להיות דרך חיים, זיכרון שמכוון אותך.

מתגעגעים לאבא

וכעת, כשהאבל הפרטי שלי מסתיים, עם ישראל עדיין נמצא בימי בין המצרים.  שלושת השבועות. ימים שבהם הלב היהודי מתגעגע כל כך. לאבא של כולנו, לאבינו שבשמיים, שעדיין מסתיר את פניו בגלות. לבית של כולנו, לבית המקדש.

ימים אלו מזכירים לנו שהסיפור הפרטי שלנו הוא חלק מסיפור גדול יותר, ושגם הכאב האישי ביותר מתחבר לגעגוע עתיק של עם שלם, שכבר כמעט אלפיים שנה מתפלל ומבקש אותה בקשה. לחזור לאבא. "השיבנו השם אליך ונשובה, חדש ימינו כקדם…"

אולי זאת אחת המתנות הגדולות של היהדות. היא מלמדת אותנו שהאבל אינו נועד להשאיר אותנו בעבר, הוא נועד להצמיח געגוע. וגעגוע אמיתי תמיד קשור במבט קדימה. גם כשאנחנו מתאבלים על חורבן בית המקדש, איננו בוכים רק על מה שנחרב. אנחנו מחכים למה שעוד ייבנה.

אנחנו עם שיודע לחכות. לא מתוך השלמה עם הכאב, אלא מתוך אמונה שהכאב הזה אינו סוף הסיפור.

בכל שנה, מי"ז בתמוז ועד תשעה באב, הלב היהודי לוחש את אותה תפילה עתיקה שכבר ייבנה בית המקדש, שכבר תבוא הגאולה האמיתית והשלמה.

באדיבות מגזין עטרת חיה

`על ידי שמחה של חינם והכרת תודה להשם על כל הטוב, מבטלים את סיבת האבל = בכיה של חינם שנקבעה לדורות (אלמוני)`

שִׁיר שֶׁל יוֹם #280

*משנכנס אדר*

כְּתִיבָה: וועלוועל׳ה קריצ׳בסקי

אֵירוֹפָּה מִתְיַפַּחַת

מֵהַחֹם גּוֹנַחַת

אֵין טִפַּת אֲוִיר לִנְשִׁימָה

הַמְּצִיאוּת לוֹהֶטֶת

אֶת הַכּוֹחוֹת סוֹחֶטֶת

בַּמְּקָרֵר רוֹצִים לִתְפֹּס תְּנוּמָה

וְהִיץ וְהַיֵּס וְהוֹט

בְּכָל הַכּוֹתָרוֹת

וְרַכָּבוֹת יוֹרְדוֹת מֵהַפַּסִּים

לְפָחוֹת מַשְׁבֵּר הַגַּז

סוֹף כָּל סוֹף נִגְמַז

כְּשֶׁחֲבִיתוֹת סוֹלָרִיּוֹת עוֹשִׂים

*וְרַק אֶצְלֵנוּ מַזְגָנִים*

*וְכֻלָּם מְצֻנָּנִים*

*וּבַחֹרֶף אָז נַחְלִים*

*וּבֵינְתַיִם מִשְׁתַּעֲלִים*

*וְאִי אֶפְשָׁר בְּלִי וְעִם*

*מְכַבִּים וּמַפְעִילִים*

*שִׁיר לְ16 מַעֲלוֹת בַּשַּׁלָּטִים*

*תּוֹדָה לַקֵּל שֶׁבַּמְּרוֹמִים*

כָּל הַזְּכוּיוֹת שְׁמוּרוֹת (c)

לְהִצְטָרְפוּת לִקְבוּצָה שְׁקֵטָה – 'שִׁיר שֶׁל יוֹם'

הַשְׁרָאָה וְאֶנֵרְגִּיָּה יוֹמְיוֹמִית בְּשִׁירָה מְקוֹרִית

https://chat.whatsapp.com/KGtZZPuzbiqI4oq4BeVHFW?mode=gi_t