יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד
פורטל קהילתיבסיר: חבילת פסטה – לבשל עפ"י ההוראות הכתובות על החבילה.
במחבת: לטגן טבעות משני בצלים, אחרי שהזהיבו מעט, להוסיף פטריות חתוכות מקופסת שימורים.
הכנת הרוטב הקרמי:
להכניס לסיר: 1-2 גביע גדול שמנת חמוצה.
למלא חלב בשתי קופסאות השמנת הריקות, ולהוסיף.
לפזר 2 שקיות קטנות או 4 כפות של אבקת רוטב פטריות.
לתבל במעט פלפל שחור וקורט מלח.
לבשל – עד שמעלה בועות.
להוסיף את הבצל והפטריות המטוגנים ולערבב. לשפוך מעל הפסטה.
אפשר להוסיף מעל- לקישוט – פטריות חיות ובזיליקום.
ההתארגנות למסע המיוחד נמשכה מספר חודשים, ונערך בפועל במשך שמונה ימים. המסע שכותרתו "כולנו כאחת" תוכנן לפרטי פרטיו, וסדר יומן של הנשים היה מלא וגדוש בתוכן לגוף ולנשמה.
כך למשל בבוקר היום הראשון של המסע, השתתפו הנשים בפעילות ספורטיבית מיוחדת מגב' יפעת זינגר שכותרתו "לגוף ולנשמה", האזינו לשיעור הכנה מיוחד לכניסה ל-770 עם הרבנית ציפורה מיידניק, התפללו עם הרבי, ערכו תמונה קבוצתית ומאוחר יותר ערכו מפגש מיוחד שמטרתו היכרותן אחת את השניה והצגת "שיר המסע". "יום שלישי השבוע חל בתאריך כ"ה באייר וזהו יום הקשור במיוחד לכוח הנשי" אומרת גב' מירי שניאורסון, מייסדת 'נפלאות מתגברות' שמלווה את המסע בראש צוות נרחב. "ביום הזה מידי שנה, בסמוך לחג השבועות נערך ב-770 כנס מיוחד לנשים, בהשתתפות הרבי, כך שפתיחת המסע ביום הזה היא יותר מסימבולית".
למחרת נסעה הקבוצה לרובע מנהטן נסעה הקבוצה לרובע מנהטן בו ביקרו בין היתר בפסל החירות, ב'טיים-סקוור' ב'גרנד זירו' ובבניין האו"ם "לחוות את פעולותיו של מלך המשיח בעולם", וכן השתתפו בשיט לחופי דרום מנהטן. את היום הזה הן סיימו בהתוועדות וארוחת ערב כיד המלך עם השליחה הגב' חני סטון באחד מבתי חב"ד המרכזיים במנהטן.
אחרי שבת עילאית ומרוממת במיוחד, נסעו ביום ראשון חברות הקבוצה לשאת תפילה באוהל. במשך שעה ארוכה התפללו חברות הקבוצה יחד, וכל אחת לחוד וביקשו עליהן ועל צאצאיהן. "ביקשנו כוחות לעתיד" העידו כולן…
המסע המיוחד הוא חלק מפעילות אדירה שעורך 'נפלאות מתגברות' עבור אלמנות בגיל השלישי בכל רחבי הארץ. בשנים האחרונות הוקמו ברחבי הארץ לא פחות מ-12 סניפים, המהווים עבורן בית חם, ובהם נערכים פעילויות רבות ומגוונות, כדי לתת להן גב וכוח להתמודד עם השכול והבדידות.
גב' שניאורסון מתארת את שהתרחש מאחורי הקלעים של המסע המיוחד הזה: "לאורך כל השנים הייתה לרבי גישה מיוחדת למה שאנו מכנים כיום 'גיל הזהב'. הרבי עודד את החסידים לארגן פעילויות סביב לימוד תורה והתחזקות ביר"ש, ובשנת ה'תשמ"א – שהייתה שנת "הקהל" כמו השנה – אף הקים את כולל 'תפארת זקנים לוי יצחק' ואת המקבילה 'עטרת זקנות'.
"אנו ממשיכים ברוח הזו ומפעילים את 'תפארת נפלאות' כאשר מדי שבוע נפגשות ומתאחדות ה'מתגברות' סביב לימוד תורה, התנדבות ועזרה הדדית. המסע המיוחד הוא אירוע שיא שבו משתתפות בס"ד 50 אלמנות ממגזרים שונים ומקהילות שונות – נשים מבתים ליטאיים וחסידים, ספרדים וכיפות סרוגות. כל אחת מהן רואה במסע אבן דרך מיוחדת, יכולת להפיג את הבדידות והכאב, והזדמנות מיוחדת לשאת תפילה עליהן ועל משפחתן. הנסיעה המשותפת, מתוך אחדות אמיתית וכאשר כולה סביב נושאים של תורה ורוחניות – זה 'מעמד הקהל' במלוא מובן המילה!"
עוד לדבריה "בכל אחד מהמסעות והאירועים המיוחדים שמארגנים ב"נפלאות מתגברות" המופתים מתגלגלים כפשוטו, עם סיפורי ישועות מרגשים במיוחד – מעבר לעצם הכוח ששואבות הנשים מהפעילות. בייחוד בתקופה זו בה עם ישראל משווע לגאולה ולקירוב לבבות אמיתי, המסע הזה יוסיף אור ובעז"ה יהיה צעד נוסף בדרך לגאולה.
על ההערכות וההכנות הופקדו השלוחות של בית משיח פלורידה:
הרבנית שטערני דיקשטיין,
הרבנית חיה מור יוסף,
הרבנית אורנה שהינו,
הרבנית רחל לאה תקתוק,
והרבנית חני אלפרוביץ.
והרבנית חני מיכאלשווילי.
המסע המיוחד החל לפנות בוקר, ביציאה מנמל התעופה FLL כאשר בכניסה המארגנות חלקו ערכה מיוחדת שהוכנה מבעוד מועד בה עלון הסבר מיוחד שהופק לצורך הנסיעה, דפים ועטים לכתיבה לרבי, נרתיק מיוחד עם הלוגו של הנסיעה ובו אביזרים נלווים לטיסה – אטמי אוזניים, מגן לעיניים כרית למטוס ועוד וחטיף שוקולד ששמו ביטא את הנסיעה – פסק זמן.
ואכן כולן: שלוחות מקורבות וחברות הקהילה, לקחו פסק זמן של יום אחד מענייני היום יום ובאו לרבי בשנת הקהל לראות ולהראות כהכנה לחג השבועות.
לאחר היציאה מנמל התעופה, עלו כל החברות הקבוצה לשלושה אוטובוסים מסודרים ומפוארים לנסיעה מהירה לציון הרבנית חיה מושקא.
אחרי תפילות ובקשות לזירוז הגאולה האמיתית והשלימה וברכות למשפחה שבבית, המשיך המסע לייעד המרכזי – בית משיח 770 לבית של הרבי שליט"א.
כמסורת מיד בהגעה לבית רבינו שבבל נעמדו כל החברות לתמונה מיוחדת בחזית הבית המשולש, ההתרגשות בשיא!
זו הפעם הראשונה שיוצאת מפלורידה קבוצה כה גדולה!
לאחר ארוחת בוקר התארגנו הקבוצות לסיורים מודרכים ב770, חזית הביניין, הול הכניסה וחדר השידורים.
הסיורים נמשכו גם לאתרים בשכונה: הבית ברחוב פרזידנט, ומקווה ברחוב יוניון.
התרגשות ניכרת הייתה אצל המשתתפות בסיור במקווה הרבי תוך הסברים מפורטים על המבנה הכל כך חשוב בקיום הבית היהודי.
נשארה עוד שעה וכבר צריכים לחזור לשדה, אז הזמן לקנות מזכרות וחטיפים לילדים בבית.
לאורך כל הנסיעה, השהות באוהל הרבנית, והסיורים בשכונה – קבלו חברות הקבוצה הסברים מפורטים על מעלת המקום והביטול לנשיא הדור, מפי שליח הרבי לדרום פלורידה הרב דניאל אהרון שהינו – רב הקהילה.
עם הנחיתה הודו המשתתפות במילים חמות לכל המארגנות על הנסיעה שהייתה אומנם קצרה אך מלאה ומעשירה והכל כהכנה לחג מתן תורה.
מתנצלת מראש, זהו טור לא שגרתי ולא מה שחשבתן שתמצאו בו כנראה. ואולי בעצם ההתייחסות למאכלי החלב בחג השבועות דומה לסוגיית החלב והחלבי בכלל – שיש שמאמינים כי הוא חשוב והוא מקור הסידן הקריטי לגוף. ויש התופסים את העמדה הנגדית ואומרים שבמוצרי החלב מרובים החסרונות על המעלות וטוב להתנזר מהם. כך גם לגבי הויכוח על סעודות חלביות ובשריות – מתי איך וכמה – בחג השבועות.
כשמתקרב לו חג השבועות, מצד אחד מלחיצות אותנו חברות המזון החלבי בפרסומיהן, ומצד שני מאתגרות אותנו הידידות והשכנות (המציגות לראווה את מטעמיהן) להעמיס את הבית במאפים ומאכלים אקזוטיים – על טהרת מוצרי חלב. כל זאת כאשר בעצם… בכלל מצוות החג היא בבשר דווקא, ואכילת מאכלי החלב היא מנהג. שמעתי מאישה נפלאה שחג השבועות דורש ממנה שעות בישול, טיגון ואפיה פי כמה מכל חג, כי היא משקיעה מאד בכל התבשילים החלביים. אך… בעלה כלל אינו טועם מהם, הוא לא מחבב מאכלי חלב. וכך בנוסף – היא צריכה גם להשקיע הרבה מאד בצד הבשרי. ר' לוי יצחק מברדיטשוב היה בוודאי קושר כתרים לאשה מופלאה שכזו.
אני מרשה לעצמי לשתף אתכן בהרהורי: כמה נכון להתאמץ ולהשקיע בהכנת סעודה חלבית, שלבסוף כמעט ולא נמצא פנאי לסעוד אותה בעשרים ושש השעות של החג, העמוס בלימוד תורה, תפילות ואמירת תהילים של נעים זמירות ישראל – ובעוד שתי סעודות בשריות? האם אנשי דור המדבר שאכלו מאכלי חלב כי לא היו להם כלים כשרים לאכילת בשר, דמיינו לעצמם את מצעד הבלינצ'עס והלזניות, המוס והפסטה המוקרמת, הפשטידות וגלידות השמנת, המקדמים היום את פני חג מתן התורה, וכל זה (אולי) בגלל לחץ חברתי?
טוב, לא באמת התכוונתי להביא מתכונים בשריים. אך עדיין יש מקום לעורר את עצמינו למצוא את האיזון בין החלבי לבשרי, ובין הגשמי והרוחני. אולי בזכות זה תהיה לנו שהות לדברים מרוממים יותר הקשורים בחג הזה – כמו האדרת והעצמת לומדי התורה שבין בני המשפחה.
עיקר העיקרים בחג השבועות הוא קבלת התורה, ובנינו שערבים בעדנו צריכים להיות עדים – תמיד, ועוד יותר ביום זה – להערכה ולהערצה שבה מלווים את ראש המשפחה והבנים הגדולים ההולכים ללמוד בליל החג ונשארים ערים מתוך ציפיה למתן תורה. אמא והבנות דואגות להם לכיבוד קל וטעים כדי לעזור להם לשמור על ערנות, ומעלות – תוך כדי כך – על נס את הלומדים שעל תורתם עומד העולם.
…ומאכלי החלב – מה יהא עליהם? שמעתי מאמהות שלא הצליחו להכין מאפה ביתי, ונעזרו במבחר המציף את מדפי המקררים שב'סופר'. כל ילד מתכבד לבחור לעצמו מעדן יקר לכבוד החג, וגם דגני בוקר שאינם נראים בדרך כלל על שולחנם, ולאושרם אין גבול. תוך כדי כך הילדים גם מתנסים בבחירה, בעמידה בתקציב, ובוויתור – לדוגמא בהסכמה לקניית דגני בוקר שהרוב אוהבים, גם אם רצה אחרת. המוצרים הקנויים האלו מהווים פתיחה נפלאה לבוקר של חג השבועות לפני שהולכים לשמוע את עשרת הדברות, בדוק ומנוסה. בכל זאת – הנה כמה מתכונים מהירים וקלים יחסית של מטעמי חלב לפניכן, המותירים אותנו עם מנוחת הנפש הנצרכת כדי לקבל את התורה בשמחה ובפנימיות!
המצגת מתאימה להעברה בכיתות הבינוניות ומעלה לאחר שמוסרת השיעור למדה את המאמר עצמו מן הכתב.
250 גרם ביסקוויטים מפוררים (הילדים מאד אוהבים לפוררם בפטיש שניצל בתוך שקית ניילון עבה).
ממיסים 100 גרם חמאה (אפשר בתוך כלי עם מים חמים, כשהחמאה בתוך שקית חזקה).
מערבבים את הביסקוויטים עם החמאה, ושוטחים אותם בתחתית התבנית.
משאירים מעט תערובת בצד, לציפוי מעל הגלידה.
במיקסר מכינים את הגלידה:
1 שמנת מתוקה (או 1 קצפת צמחית) לאחר שמוקצפת היטב מוסיפים:
3/4 כוס סוכר
1 איסטנט פודינג (אפשר לבחור כל צבע)
לאחר מכן, בערבוב איטי:
500 גרם גבינה
1 כוס חלב
שופכים את התערובת מעל הביסקוויטים, מפזרים מעל מהפירורים ששמרנו. מקפיאים לילה במקפיא, והגלידה מוכנה.
ערב חג השבועות באכסנייתם של מוטל וגעננדי בעיירה ליובאוויטש: תקופה ארוכה שלא נכנס אורח בפתחם – הכסף אזל, ומצב הרוח הרוח גם. מוטל שבור, וגעננדי בהחלטה פתאומית מקרצפת את חדרי האכסניה למרות מחאותיו של בעלה כי שום אורח אינו צפוי, אך היא באמונה גדולה ממשיכה. מוטל עובר ליד ביתו של הרבי המהר"ש שמעניק לו 5 רובל ומעודדו כי הוא רואה שיירת אורחים גדולה מתקרבת. מוטל שמח עורך קניות, מספר לאישתו שעבודתה לא לחינם, ריחות הבישולים נידפים למרחוק – והאורחים אינם, אך בעלי הבית מאמינים כי הרבי הבטיח – הרבי יקיים.
רק כשעומדת עקרת הבית להדליק נרות החג, מופיעים עשרות חסידים שבאו לליובאוויטש לחגוג את החג במחיצת רבם וטעו בדרכם, מה שמחים הם לראות שהתכוננו לבואם באוכל ובמקומות שינה רבים. החג עובר בשמחה עצומה, בעלי האכסניה מקבלים תשלום בשפע. ומוטל תוהה באוזני הרבי: "והרי, הרבי ראה את האורחים עוד בהיות הבוקר, והם הגיעו כל כך מאוחר, הכיצד?" ענה לו הרבי: " כשעומדים גבוה, והשמש מאירה, רואים למרחוק…".
ודאי שהרבי לא התכון רק לגובה המרפסת… הרבי רואה ברוח הקודש. וכשהרבי מלך המשיח אומר שמשיח מיד מגיע זו נבואה, ועלינו לזכור: הרבי הבטיח – הרבי יקיים! תיכף ומיד ממש! ובוודאי שאם כל אחת מאיתנו תחפש בעצמה היא תראה את האמונה והחיות שלה שמחזיקה את הבית ומצעידה אותו קדימה, בכל תחום – גם כשלא תמיד נראה כך.. בדומה לאמונתה של גננעדי. אז…קבלת התורה בשמחה ובפנימיות (ובגאולה…)!
עם הקריאה "כולנו כאחת" יצאו המתגברות – אלמנות בגיל השלישי מכל חלקי האוכלוסייה, לבקר אצל הרבי, לשאת תפילה ב770 ולהתמלא באור ובכוחות רוחניים. הנוסעות נהנות מימים גדושים בפעילויות: מפגשים והתוועדויות, תפילות מרוממות, שיעורים מרגשים, סיורים באתרים שונים וכמובן אירוח ברמה של 5 כוכבים.
מקציפים במיקסר לקצף חזק:
4 חלבונים (הלבן) של ביצה
3/4 כוס סוכר.
בערבוב איטי להוסיף את 4 החלמונים
2/3 כוס שמן
כפית אבקת אפיה
שקית סוכר וניל
3/4 כוס קמח
מתקבלת עיסה צהובה לא נוזלית ולא סמיכה.
בתבנית בגודל של דף A3, מניחים נייר אפיה ומשמנים אותו.
שוטחים את העיסה.
ומכניסים לתנור שחומם מראש 180 מעלות, ואופים עד רבע שעה – עד שהמאפה מעט משחים.
כשזה עדיין חם מפרידים מהנייר ומגלגלים בלי מילוי.
מקציפים:
שמנת מתוקה/ קצפת צימחית כפי ההוראות במתכון הגלידה המופיע לעיל.
שוטחים את הרולדה – מורחים בפנים, ומגלגלים חזרה.
מעט מהקצפת מורחים מעל הרולדה, ומפזרים סוכריות, שוקולד מרוסק ועוד..
– ניתן להוסיף לתערובת הרולדה בסיום ההקצפה, כף גדושה של שוקולית, ואז הרולדה יוצאת חומה, והקצפת בצבעים בהירים – נוצרת ניגודיות נפלאה.
בביקור שיגרתי שערכתי במוסד לימודי* במרכז הארץ, חיכיתי בסבלנות לפקידה, שתתפנה משיחה עם מנהלת המוסד.
מתוך נימוס, שמרתי על מרחק סביר מהן, מתוך תקוה שסוף סוף יגיע תורי. שלא ברצוני, קלטו אזני את השיחה שהתנהלה ביניהן.
בקול שקט וכאוב סיפרה המנהלת, על קרובי משפחתה הנשואים מזה כשש שנים, שלא זכו להביא ילדים לעולם עד עתה. ניתנת האמת להאמר. הרגשתי מאד לא נעים, בלשון המעטה, לשמע השיחה העצובה והאישית כל כך. הרי בוודאי, שלא יועדה להישמע באוזני. והנה, נפרדו הנשים זו מזו והגיע תורי.
הנושא של השגחה פרטית, שהרבי כה החדיר בנו – מחלחלת בקירבנו. הרי לא "במקרה" שמעתי את הנאמר לעיל. המישפט המפורסם, המופיע בספר "היום יום – (ה אי'יר ).
"רבינו הזקן קיבל מר' מרדכי הצדיק ששמע מהבעש"ט ;
"נשמה יורדת לעולם הזה וחיה שבעים – שמונים שנה, כדי לעשות ליהודי טובה בגשמיות ובפרט ברוחניות". הציף את מחשבותי.
היות והפקידה ואני מכירות מזה שנים רבות. וב"ה היא זכתה לראות את ברכות הרבי מתקיימות במשפחתה. שיתפתי אותה בעובדה, ששמעתי לצערי את השיחה הכאובה ביניהן. ואת המתבקש מבחינתי, להציע למנהלת את עצות הרבי מליובאוויטש ולבקש את ברכתו הקדושה, שיפקדו בזרעא חי' וקיימא.
היה לי חשש פנימי חזק, שהמנהלת (שאינה נמנית על חברותי, ואיננה נמנית על חוגי החסידים), תיפגע מההתערבות שלי בענייניה הפרטים. ומרצוני להציע לה לבקש את ברכת הרבי.
הפקידה עודדה אותי להעיז ולדבר עמה בחדרה. להפתעתי, היא הקשיבה בנועם, והסכימה להכתיב לי את שמות בני הזוג קרובי משפחתה . על מנת שאבקש עבורם את ברכתו הקדושה של הרבי ב"איגרות קודש". היות ועצת הרבי היא לבדוק תפילין ומזוזות במקרים כאלו- הסברתי את הנחיצות, שיבדקו דווקא כעת. המלצתי על הלישכה המהודרת "לישכת משה", בהשגחת הרב לנדא שליט"א בבני ברק.
בערב יום הבהיר ח"י אלול, יום ההולדת של המאורות הגדולים. הבעל שם טוב והאדמו"ר הזקן, כתבתי עבורם לרבי והכנסתי לכרך " איגרות קודש", לאחר ההכנות הרוחניות של לימוד החת"ת ונתינת צדקה. את תשובת הרבי צילמתי והבאתי לה בביקורי הבא. ובנוסף, הבאתי לה עבור הזוג, בקבוקון של יין, שהרבי בירך עליו להיפקד בזרעא חי' וקיימא.
הזמן חלף. בכל החודשים שחלפו לא העזתי ל"נדנד" ולברר אם יש חדש…אך בביקורי האחרון , הרגשתי רצון עז, להתעניין אצל המנהלת …האם התחדשה בשו"ט אצל הזוג אודותיו כתבתי לרבי.
היא ענתה לי, שמחכה במתח רב כל יום…. ללידה !!! הפתעתי ושמחתי היו כה גדולים – שכמעט ולא האמנתי למשמע אוזני. נידרשו ממני דקות ארוכות להרגע, מההתרגשות העצומה שאחזה בי.
הצעתי לה לכתוב את רשימת פרקי התהילים, הנהוגים על פי הרבי ה"צמח צדק". עבור הבעל, שאומר אותם לזכות אשתו הנמצאת בחדר לידה. ( בעוד הוא מחכה מחוץ לחדר). והפניתי אותה לרכוש את הסגולה למעוברת "שיר המעלות", שעליה דיבר הרבי; דורות של נשים יהודיות הלכו ללדת עם סגולה זו.
היא אף נענתה לבקשתי, לשלם ארבעה שקלים עבור התינוק/ התינוקת. לצורך רכישת אות בספר התורה של ילדי ישראל, ב"ה מיד לאחר הלידה.
לפני מספר ימים התבשרתי בהתרגשות ע"י הפקידה, שב"ה נולד תינוק בריא ושלם. וב"ה הברית לתינוק כבר היתה !
את המשימה לברר עבורי, את שם התינוק המלא ואת הכתובת מייל ודואר, הפקידה מילאה ברצון. ואת המשימה, לשלוח במייל את הפרטים ל"וועד לספר התורה של ילדי ישראל"- זכיתי אני לקיים. מתוך שמחה והתרגשות, מודה אני להשם יתברך, על הזכות העצומה, שזיכה אותי בשליחות.
* (פרטי המוסד שונו).
בדידי הווה עובדא.
טמה חורושוכין
קישור לאתר אות בספר התורה לרכישת אותיות לילדים:
היום נקראתי לדגל לעסוק בנושא חשוב מאין כמותו, נושא שלא מרבים לדבר עליו. ייתכן שזה בגלל המורכבות שהוא מביא איתו ויכול להיות שזה בגלל שבנושא זה רב הנסתר על הנגלה; אני מדברת על "אכילה כפייתית–רגשית".
אני מניחה שרבות מכן לא נתקלו בתופעה הזו כלל אך דווקא בגלל זה, הכתבה הזו בשבילכן.
כאשר הגיע לידי הנושא החשוב הזה, היה ברור לי את מי אני הולכת לראיין. מירי פורסט מרחובות היא מאמנת פעילות גופנית לנשים, ומתמודדת עם אכילת יתר כפייתית בעצמה, סיפורה של מירי מעורר השראה. זהו סיפור על התמודדות קשה, דרך ארוכה והבנה אלוקית שהאירה לה את הדרך – מירי, הבמה שלך.
רחוקה מעצמי
מאז שאני זוכרת את עצמי הולכים איתי שני תיקים: עודף משקל והתמודדות עם חוויות החיים דרך אוכל. ואני אסביר – כאשר הייתי עצובה או מתוסכלת מצאתי נחמה באוכל. כאשר הייתי משועממת – מצאתי עניין באוכל. גם כאשר הייתי שמחה – חגגתי דרך האוכל. ייתכן והתנהגות זו נשמעת לכן מעט מוכרת ורגילה, אך אצלי זה הגיע ממקום של הרס עצמי, אוכל היה המקום בו בחרתי לפרוק את כל הרגשות הכי קשים שלי. דרך האוכל ברחתי מ…להרגיש. לדוגמה, כאשר הייתי חוזרת מאימון מוצלח וההתרגשות והאדרנלין זרמו לי בגוף, הייתי חייבת להרוס את זה על ידי כך שהייתי נכנסת למאפייה, קונה קופסא שלמה של העוגות הכי טעימות, מחסלת את כל הקופסא ומעלימה את השאריות כדי שאף אחד לא יידע את אשר עוללתי לעצמי. רק לאחר שהרעלתי את עצמי במספיק שנאה עצמית וסוכר, הייתי נוסעת לדרכי תוך שאני מאבדת את היכולת להרגיש באמת.
ההתמודדות שלי עם האכילה הרגשית גאתה וגוועה לאורך השנים. היו תקופות מורכבות יותר והיו תקופות מורכבות פחות. לאורך כל השנים ניסיתי כמעט בכל דרך להילחם בעודף המשקל שלי, ניסיתי את כל הדיאטות האפשריות שיש לשוק להציע, אבל דבר אחד לא ניסיתי, לטפל בשורש הבעיה – הניתוק המוחלט שהיה לי מעצמי. במשך שנים הייתי עסוקה בלהסתיר ו'לטשטש עקבות'. האכילה הרגשית אצלי הייתה כמו התמכרות לכל דבר. אצל מכור אחר זה מתבטא בשימוש בחומרים אסורים ואצלי זה התבטא בשימוש באוכל. בהתמכרות אדם מרגיש צורך להסתיר ולשקר ובעצם לחיות בניתוק מוחלט מעצמו ובעיקר …מהבורא.
מאשפות ירים אביון
בתור מאמנת פעילות גופנית, אני סוג של סוכנת בריאות והגעתי למשקל גבוה מאוד. זה היה נורא להבין שאני מוכרת לכולם בריאות, אבל מרעילה את עצמי. אף פעם לא הסתרתי את זה שיש לי אכילה כפייתית, אבל התמודדתי איתה לכאורה דרך הספורט.
לפני שנה וחצי שברתי את הרגל. השבר הזה, שהיה לא רק שבר פיזי בגוף, אלא גם שבר עמוק בתוכי, שינה את חיי מהקצה לקצה. הרגליים שלי הם הפרנסה שלי. פתאום הגיע השבר שגרם לי להיות מרותקת למשך 12 שבועות. במהלך התקופה הזו האכילה הרגשית שלי התפרצה במלא העוצמה, והגעתי לשפל שלא הייתי בו במשך שנים רבות!
ואז, בתוך כל הכאוס הזה, כאשר אני במקום הכי נמוך שלי – אין לי את היכולת לעשות את מה שאני הכי טובה בו ואני מוצאת 'נחמה' בכמויות של אוכל, סוכר ושומן רווי, נפלה עליי ההבנה העמוקה שאני פשוט רחוקה מה'. עכשיו שלא תבינו לא נכון, אני חב"דניקית במלוא מובן המילה. אני אומרת חת"ת כל יום, יש לי שיעור תניא בבית, אבל פתאום גיליתי שכנראה אף פעם לא הבנתי באמת את כוונת התניא שעלינו להכניס את הקב"ה לחיים שלנו במובן הכי פשוט של המילה. אני הכנסתי את ה' לכל מקום, חוץ מאליי לצלחת…
באותו רגע החלטתי החלטה נחושה, אני בית מקדש ואני רוצה להכניס את הקב"ה לבית מקדש הפרטי שלי, מה שזה אומר זה שאני מתחילה להתייחס לגוף שלי בכבוד. כמו לבית מקדש ולא כמו לפח אשפה. הגוף שלנו הוא מתנה חד פעמית מהקב"ה, ואנחנו צריכים להתייחס אליו בקדושה. מה שזה אומר מבחינתי, זה שאני מכניסה אליו לא רק מזון כשר בהכשר הבד"ץ, אלא מזון כשר בהכשר אלוקים.
אוכל של השם
החל מאותו רגע, השתנתה לי כל התפיסה וההסתכלות על אוכל. היום אני במקום אחר לגמרי, ירדתי עשרים ק"ג ואני קלה ומשוחררת יותר מאי פעם. היום אני לא מכניסה לגוף שלי את מה שאלוקים לא ברא; כלומר, כל מה שנכנס למפעל ואנשים הרסו, אני לא מכניסה לגוף שלי כי זה רעל שמשבש את המחשבות ואת המעשים. אני נמנעת ממזון מתועש ואוכלת מאכלים כמו בשר ודגים, מוצרי חלב, שמנים, המון ירקות.
תחשבו על זה רגע, אנחנו כל כך מקפידים לאכול אוכל כשר, אבל אוכלים אוכל שהרסו אותו במפעל או שעשו אותו במעבדה. המזון הזה הוא רעל קטלני בטווח הארוך. גוף האדם שה' ברא, לא באמת יכול לפרק את המאכלים הרעילים האלה, ולכן אנחנו משמינים, ולכן הראש שלנו מתמלא בשטויות, כי הגוף שלנו מקבל דלק שלא מותאם לו. גם בטבע, חיה שאוכלת אוכל שלא מותאם לה – מתה. אנחנו אמנם מכונה יותר משומנת, אז זה מתבטא אצלנו במחלות. הידעתם שתאים סרטניים משגשגים בסוכר? שסוכרת היא מחלה שמתפרצת בעיקר כאשר לא מקפידים על תזונה נכונה?
מאז שאני אוכלת רק 'אוכל של השם' מתוך הבנה ששם הוא נמצא, כל ההוויה שלי השתנתה ואני יותר מכוונת לשיח עם השם. זה הכי מתאים שדווקא כאנשים מאמינים אנחנו נוציא את כל הדברים האלה מהגוף שלנו. אני מתכוונת לדברים כמו: שתייה מתוקה, סוכרים ועוד "ג'אנק פוד" שרק מקלקלים לנו את הבריאות והבריאה.
השבר ברגל היה הדבר הכי קשה שחוויתי בשנים האחרונות, אך גם המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל. לא תמיד אנחנו מצליחים להבין למה הקב"ה הביא עלינו איזה ניסיון או התמודדות, ואני זכיתי להבין שהשבר הקשה הזה היה קרש קפיצה מטורף למקום הרבה יותר בריא, שלם ומחובר לקב"ה.
אני חייבת לסייג ולומר, אנשים נוטים לצייר התמודדויות בחיים כמשהו שהיה ונעלם. ההתמודדות עם אכילה רגשית לא נעלמה מחיי, מה שנעלם זה הניתוק מהקב"ה. כל יום מחדש אני מזכירה לעצמי שהיום אני אוכלת רק אוכל של השם. כל יום הוא התמודדות, מה שעושה את זה יותר קל זה החיבור לקב"ה בתוך כל העניין הזה.
מוח שליט על הלב
נולדנו לעולם הזה עם חוברת הפעלה מדויקת ונפלאה הלא היא התורה הקדושה ועלינו להיצמד אליה ולהוראות שהקב"ה נתן לחיים ברמה הכי מדויקת שיש. כי רק כאשר אנחנו ממלאים אחר הוראותיו של הקב"ה, נצליח לשמור על המכונה המיוחדת הזו שנקראת גוף האדם. בתוך המכונה המדהימה הזו, הקב"ה נתן לנו במתנה את המוח וטבע בו את הטבע להיות שולט על הגוף ועל הרגשות. לא סתם נאמר לנו "מוח שליט על הלב" תפקידו של המוח לווסת את מערכת הרגשות. לפעמים זה נשמע כמו הוראה לעשות דברים מבלי להרגיש, אך ההיפך הוא הנכון: הכוונה היא שעלינו לתת לרגשות מקום, להיות באמת בשמחה ובכאב כי כאשר אנחנו בורחים מלהרגיש אנחנו בעצם פועלים מהרגש…
והדבר הכי חשוב הוא לזכור שכולנו חווים נקודות שפל בחיינו, אך חשוב לזכור שאחרי החושך הכי סמיך, מגיע הבוקר ודווקא מתוך השבר הכי עמוק מגיעה הגאולה.
כיום אני מפעילה קבוצת 'ווצאפ' הנקראת "אוכל של ה'" בה יותר משמונה מאות נשים משתפות את הצלחות הבריאות שלהן, וקבוצה שבה אני מנהלת את כל האכילה הרגשית וכיצד להתמודד איתה.
ליצירת קשר עם מירי פורסט: 054-804-0295
באדיבות: מגזין עטרת חיה
