חומרים:

2 חבילות שוקולד מריר

1/3 כוס מים

3 כפות קקאו

6 ביצים

קצפת צמחית

2/3 כוס סוכר ועוד 3 כפות

3 כפות תמצית וניל/ רום

כ15 יחידות ביסקוויט

תבנית חד פעמית או כוסיות שקופות

אופציה לקישוט: סירופ שוקולד, אגוזים קצוצים

אופן הכנה:

כלי 1 – ממיסים את השוקולד עם המים, קקאו ו-3 כפות סוכר אפשר להמיס על אש נמוכה ולערבב כל הזמן. מומלץ להמיס במיקרוגל.

אחרי שהשוקולד מומס – מוסיפים 6 צהובים, 3 כפות תמצית וניל או רום.

כלי 2 – להקציף 6 חלבונים עם 2/3 כוס סוכר

כלי 3 – להקציף שמנת צימחית.

להוסיף את התכולה מכלי 3 לכלי 1, לערבב בתנועות קיפול. לאחר מכן להוסיף את תערובת הביצים המוקצפות.

לרסק את הביסקוויטים לחתיכות קטנות, להניח בתחתית התבנית, או הכוסות – לשפוך את המוס מעל. ניתן לקשט מלמעלה עם סירופ שוקולד ואגוזים.

להקפיא, להגיש קפוא.

שהחיינו!

רגע לפני שאני רואה את כל הבלאגן סביבי… מוצאת זמן לכתוב כאן.

(חייבת בצורך האישי שלי ליידע ש) כמה פעמים במהלך ה"חופש" ניסיתי לכתוב כאן ופשוט לא התאפשר.

זהו, תיכף הילדים חוזרים ללימודים, ואז אני מקוה לראות בית…

רגע, אני חושבת לעצמי: אני כל-כך עסוקה באותו זמן בו יהיה אחרת, אולי אני יכולה לאסוף רגעי אושר *ולראות* את הטוב כבר עכשיו, כבר עכשיו לפני שחוזרים ללימודים? לעשות חשבון נפש עצמי וחשבון נפש משפחתי/קהילתי.

פרשת השבוע שנקרא בשבת:

פרשת ראה נפתחת בפסוק: "ראה, אנוכי נותן לפניכם היום ברכה".

מסביר הרבי מלך המשיח –

ראה – אינה דומה שמיעה לראייה. ראיה זה משהו מוחשי וחזק!

אנוכי – ה' בכבודו ובעצמו ללא מחסומים והגבלות, מביא לנו שפע טוב.

נותן – "כל הנותן, בעין יפה נותן"

כשה' נותן לנו, הוא נותן בהרחבה!

לפניכם – לפנימיות שלכם, ה' ממלא כל יהודי בטוב אין סופי.

היום – יום, זה זמן מואר, זה זמן בו אפשר לראות את המציאות הקיימת יותר בקלות מאשר כשיש חושך, ביום מאירה מידת החסד.

ב-ר-כ-ה ברכה זו המשכה.

עד כאן מה שהרבי אומר.

עכשיו אני פונה אלייך מהמקום שלי – פרשת ראה, רגע לפני שמתחילה שנת הלימודים, מה אני בוחרת לראות?

אני יכולה לראות כמה אני מסכנה וכמה קשה לי וכמה אני עייפה וכו'…

אבל אני יכולה לראות ולהראות את הטוב שבתקופה, את הטוב שבילדים, את הטוב שבשכנים.

לי עושה טוב לראות את הטוב.

משהו שעשיתי ואולי גם יעניין מישהי כאן: הכנתי לאנשי החינוך של ילדיי (אפילו שחלק מהילדים, אני עדיין לא יודעת מי ילמד אותם) חפיסת שוקולד עם מכתב ברכה.

כן, נכון שהילדים יקבלו פינוק וחיבוק ליום הראשון…

נכון שאני משתדלת *לראות* את הטוב בילדיי, אבל חשוב לי שגם המחנכים של ילדיי *יראו* בהם את הטוב, מחנך שמקבל מכתב הערכה כבר ביום הראשון… זה שנה לו את ההסתכלות על התלמיד? אני מקוה ש-כן.

זהו חברות, תחזיקו מעמד, בכל מצב, אתן לא לבד

בראיה חיובית על הילדים והבלאגן

כי אחרי הכל… לכל עת/ט וזמן.

מעריכה המון, שרה

ג'ואל מלקי, מצרפת נולדה לתוך המוזיקה. אמא שלה הפסנתרנית לימדה אותה את השיעורים הראשונים בפסנתר, ואביה רשם אותה לשיעורים פרטיים בפסתנר. בהמשך היא הלכה לקונסרבטוריון שנים רבות שם היא למדה ממוזיקאיים גדולים.
בגיל 17, אמא שלה קנתה לה את פסנתר הכנף הראשון שלה.
עם השנים, ג'ואל הלכה ללמוד משפטים, אבל תמיד היססה בין עורכת דין לבין קריירה מוזיקלית.
המוזיקה תמיד הייתה איתה, היא לימדה ילדים, וכול מקום שהיה בו פסנתר היא ניגנה, אבל יחד עם זאת, משהו בתוכה חיפש מוזיקה אחרת.
כשהיא פגשה את קהילת חב"ד בטולוז, זה האיר את המוזיקה שלה!
ב1998 ג'ואל עלתה לארץ ישראל יחד עם בעלה, וילדיה נולדו בארץ.
יום אחד היא השתתפה בכנס של הפסנתרנית חב"ד מפורסמת ושם שמעה את המשפט : ״למוזיקה קלאסית אין משמעות", זה עורר בה את הרצון לזרוק את היצירות הקלאסיות שלה, ולהתמסר לניגוני ​​חב"ד.
במקביל התחילה ג'ואל להלחין מוזיקה משלה, שממנה נולד לפני 13 שנים אלבום בשם "ספירות".
כיום, היא ממשיכה ללמד מוזיקה לילדים ואימהות, ברעננה בעיר בה היא מתגוררת, ומנסה לכוון אותם למוזיקה יהודית חסידית.
לאט לאט היא חוזרת לתרבות המוזיקלית שלה, ומבינה בזכות החסידות (בין היתר היא גם מוסרת שיעורי תניא בצרפתית) שאין צורך ל״זרוק״ אלא צריך ״להפוך״.
היא משתמשת בכישוריה המוזיקליים ביצירותיה החדשות, ודרכן נולד אלבום שני שיוצא לאור בימים אלה "מלודיץ'", בו היא גם שרה (רק בקונצרטים לנשים).
במקביל, היא מכינה אלבום של ״סדר הניגונים" של אדמו"רי חב"ד, אותו היא משכתבת אחד אחד, ומנסה למצוא את נשמתו של כל רבי, בכל ניגון.

רחל טל, חב"דניקית אמרה:
״כשאת מנגנת ניגון, אנחנו מרגישות את נוכחותו של הרבי כאן"

ג׳ואל מנגנת בבתי חב״ד ובעוד מקומות לכבוד תאריכים חסידיים חשובים, והיא לא רוצה לפספס אף תאריך. המטרה והחזון שלה הוא לעזור לאנשים לעשות תשובה באמצעות המוזיקה שלה, היא תמיד מנסה להביא אור לסביבה שלה ולעיר בה היא נמצאת.

משתפת אותנו ג'ואל: ״חסידות מביאה חיות ומחברת, אני מנסה לתת חיות חדשה בשיעורים שלי וזה מתבטא גם במוזיקה, כמו שהצמח צדק אומר ש״המוזיקה היא קולמוס הנשמה״,
אז לפעמים מעבר למילים, אני מביעה באמצעות התווים ומנגנת לקהל ניגונים כדי לעורר בהם רגישות לתורה".

מתוך המלצה על יצירותיה של ג'ואל:

"יצירותיה של גברת ג׳ואל מרקס פורטות על מיתרי הלב וחודרות לנשמה. והיא מלחינה את יצירותיה בטוב טעם וברגש רב. המעידים על כישרון ואישיות עמוקה.

מחד גיסא המבנה של יצירותיה מוגדר וברור, חדשני ומקורי. ששובר את המוסכמויות הקלאסיות. ומאידך גיסא יצירותיה עשירות בהרמוניות שמחברות בין עולמות גשמיים ושמימיים גם יחד. חשוב לציין שמקור ההשראה של גברת מרקס נובע מהתרבות היהודית המפוארת והחובקת עולם. וביצירותיה זה מודגש היטב.

הנני ממליצה בחום על יצירותיה של המלחינה המוכשרת- ג׳ואל מרקס".

כ5 סועדים

זמן הכנה: כ20 דקות

חומרים:

5 פיתות (מקמח לבן או מלא)

2 קופסאות קטנות טונה בשמן

1 מיכל רסק עגבניות קטן

תבלינים: אורגנו, מלח, מעט שמן, פפריקה

לקישוט: שימורי תירס/ זיתים/ פטריות, או חתיכות עגבניה/ בצל

אופן ההכנה:

• הרוטב: מערבבים בצלחת את רסק העגבניות, התבלינים ומעט שמן.
• מורחים על הפיתה את הרוטב, ומעליה מפזרים טונה מפוררת ומסוננת (ניתן גם לערבב את הטונה קודם בתוך הרוטב).
• מוסיפים את שכבת הקישוט כפי בחירתך.
• להניח בתבנית ולבחור בתנור 'אפיית גריל' – שאופה רק את הצד העליון לכ10 דקות בחום 150 מעלות.

אפשר גם לחתוך את הפיתות לרבעים כמו פיצה, ורק לאחר מכן להניח עליהם את המצרכים, ואז זה נראה וטעים ממש כמו 'פיצה טונה'.