בחורה ישראלית מגיעה לדרום אמריקה. בבית חב"ד נשמתה מתעוררת והיא ממשיכה משם לחממת הגידול של "אור חיה" בירושלים. שידוך, חתונה חסידית ו… יציאה לשליחות בדרום אמריקה.
יופי של סיפור! אבל הוא לא נגמר כאן.
לבית חב"ד שלה מגיעה בחורה ישראלית, נשמתה מתעוררת והיא ממשיכה משם ב"ה לחממת הגידול של "אור חיה" בירושלים. שידוך, חתונה חסידית ו… גם היא יוצאת לשליחות בדרום אמריקה!
כמה מדהים, נכון? אבל רגע, זה לא נגמר!
שתי בחורות ישראליות מגיעות לבית חב״ד שלה, נשמתן מתעוררת והן ממשיכות ב"ה כמובן ל"אור חיה". שידוך, חתונה ו… זה כבר נשמע כמו 'העתק הדבק', לא?
שרשרת של סיפורים שיכולים לקרות רק בדור השביעי שלנו…

החוליה הראשונה
הסיפור שלנו מתחיל בקוסקו, עם נוי פלג:
"הסיפור שלי מתחיל בבית חב"ד של עופר ויעל קריפור. מהרגע שהגעתי לקוסקו, כמטיילת שומרת כשרות, הם דאגו לי להכל מאל"ף ועד תי"ו. זה היה כמה ימים לפני ערב פסח, הימים הכי עמוסים אצלם – כשהם מתארגנים לליל סדר של כמה אלפי מטיילים, והם דאגו לי לשמן (מצרך שבקושי היה להם) וכמה מצרכים נוספים כי המזוודה שלי מהארץ עם מוצרי הפסח אבדה בדרך.
הם נהגו ברגישות אל מול כל אלפי המטיילים שהלכו וחזרו, וזה הקסים אותי. אולי זה ישמע מובן מאליו ששליח של הרבי צריך לדאוג לכל, אבל צריך לזכור שמאחורי כל שליח עומד בן אדם עם רגש, עם עבר, עם חוויות ותמונות מהחיים שמשפיעות עליו. אבל שליח אמיתי מתעלה מעל הכל כדי לתת מה שהוא יכול לנשמה אחרת שהוא פוגש. בתוך צומת הדרכים שבה הייתי, זה הדבר שהכי חיבר אותי. הבנתי מה אני אוהבת ורוצה לעשות.
"חונכתי בבית של מתנדבים. אבא ז"ל התנדב בכל מקום אפשרי, וכן אמא שלי שתבדל לחיים ארוכים, הם חיו חיי שליחות לחלוטין. אבל כשחיי השליחות מקבלים גם עומק ואני מבינה שיש לזה שורש ושזה מבוסס על חיי התורה ומשמעות, זה מקבל תפנית. ממקום של 'אני רוצה לעשות את זה' עברתי ל'אני צריכה לעשות את זה', הבנתי פתאום שזה אני.
"כשביקרתי בקוסקו בבית חב"ד, קיבלתי מהשלוחים סידור במתנה, לכבוד יום ההולדת של הרבי בי"א ניסן. חזרתי לארץ ישראל והמשכתי בחיים. את הסידור שכחתי לצערי ברכב ששכרתי לתקופה וכבר החזרתי לסוכנות ההשכרה. כמה ימים אחרי, שכר את הרכב מישהו אחר שעבר תאונת דרכים קשה. כל החלק הקדמי של הרכב נהרס ונמעך כליל! רק הסידור נותר בשלמותו – מציל חיי אדם.
על הסידור היה את מספר הטלפון שלי וקיבלתי אותו חזרה שנה אחר כך, בדיוק בי"א בניסן. כאשר פתחתי את הסידור ראיתי את מה שהרב עופר ויעל כתבו לי, הקדשה שקיבלה פתאום משמעות עמוקה יותר:
'זו מתנה ממני אליך ביום הולדתי, מאחל לך שכל תפילותייך יענו, הרבי מליובאוויטש'.
י"א ניסן 29.3.2010
הסיפור הזה גרם לי להבין שהרבי לא נשאר אי־שם בטיול לפרו…
"יש המון סיפורי חזרה בתשובה. חלקם בעקבות חוויות בחיים, קשיים, תחושה של חוסר במשהו… במקרה שלי זה קצת שונה. המשכתי לחקור וללמוד והבנתי שאני פשוט לא עושה מה שיהודי צריך לעשות. בגלל האופי שלי, לא יכולתי להמשיך את החיים 'הרגילים' והבנתי שדרוש שינוי, רק לא ידעתי איך…
חזרתי בינתיים לטייל, אבל בזכות התראה על סופת הוריקן וסגר קטן של שדה תעופה ומעבורות, הכרתי את בת דודה של בעלי לעתיד שהייתה השליחה הראשונה בקוזומל, וזכיתי ללמוד איתה תניא. הלימוד התלבש בדיוק על מה שהיה חסר לי – הסברים!
הרגשתי שהגעתי למקום שלי, וחזרתי לארץ ישראל ללמוד ב'אור חיה' ולמלא מטענים. בבוא היום היא הפכה להיות השדכנית שלנו, ב"ה, וכעסקת חבילה שמגיעה עם הזכות להתחתן עם שליח, היה ברור לי שאני מעתיקה את חיי לקוזומל אחרי החתונה, להשלים את המשימה.

את אדווה היקרה הכרתי לפני כמה שנים בביקור אצלנו בבית חב"ד כחלק מטיול רגיל. באדווה היה משהו שונה, בער בה 'להיות חב"דניקית'. כדי להגיע לזה יש דרך, והיא חשובה – ללכת ללמוד ולחוות את כל מה שאני חוויתי – החיים ב'אור חיה'. במדרשה שהיא חממה לכל ילדה של הרבי, נמצאים שם השלוחים המדוייקים למשימה הזו, לטפח ולגדל שליחות.
היום כשרואים את אדווה מבינים למה בער בה דווקא להיות חב"דניקית… היא שליחה אמיתית, רק רוצה לתת, לקרב, לאהוב. הלב שלה רחב עבור כולם וזו אחת התכונות היותר יקרות שהיא יורשת מהרבי. באהבה שלה יש ניצוץ שמדליק כל מי שעובר אצלה…
אחת המשימות שהרבי נתן לשלוחים זה ששליח יעשה שליח. כשאתה קשוב להוראות ומלא בחום חסידי זה קורה טבעי ורק שמבקשים ממך לספר את הסיפור אתה מבין פתאום שאתה חלק מזה"…

החולייה השנייה
אדווה, השליחה של הרבי במורו שבברזיל, היא החוליה הבאה בשרשרת…
"זה היה לפני שש שנים, בשנת תשע"ז", היא פותחת, "יצאתי עם חברה לטיול בדרום אמריקה. אי אפשר היה להגדיר אותי כבחורה דתית, אבל כן הקפדתי על כשרות ושבת, זו הסיבה שבכל מקום אליו הגעתי יצרתי קשר עם בית חב"ד, כדי שיהיה לי איפה לאכול אוכל כשר גם במקומות הנידחים אליהם הגעתי.
נכנסתי לבתי חב"ד שלא על מנת ללמוד, אבל אפשר לומר שקלטתי פה ושם. באחד המקומות גם נפגשתי עם אישה חב"דית, מבוגרת, המתגוררת במקום, שלמדה איתי קצת תניא.
בשלב זה של הטיול הגענו למורו, מקום בו לא היה עדיין בית חב"ד. שבת התקרבה והיה עלינו להתארגן לבד עם אוכל כשר. מה שהתחיל כמו אילוץ – לדאוג לעצמנו לשבת – המשיך בסוף עם שלושים מטיילים ישראלים שישבו איתנו באותה סעודה שארגנו. מפה לשם, עברה בין כולם שמועה שאנחנו מארגנות ארוחת שבת כשרה. הרגשתי אז, מול השולחן המדהים הזה, שאין מצב שאני לא חוזרת לכאן יום אחד לשליחות… התניא שלמדתי, עם ההתנסות המפתיעה הזו במן סוג של שליחות, גרמו לי להמשיך בטיול חושבת יותר, מתבוננת יותר. ככה, פתוחה ומתעניינת, הגעתי לקוזומל.
בקוזומל הכרתי את השליחות המקסימות, נוי פלג והרבנית חני כפלין. עכשיו כבר לא נכנסתי לבית חב"ד רק כדי לאכול ארוחה כשרה ולהמשיך. היו לי המון שאלות, דברים שרציתי לדעת ולהבין. שאלות על השליחות שלהן ולמה הן עזבו הכל כדי להגיע לקצה העולם הזה. שתיהן היו דמויות משמעותיות מאוד בשבילי ובתהליך שעברתי. ה'מכה בפטיש' היה של הרבנית חני, היא המליצה לי לחזור לארץ הקודש ופשוט ללמוד כמו שצריך, ההמלצה היתה על 'אור חיה' כמובן.
השיחות איתן והשהות שלי בבית חב"ד כל כך השפיעו עליי שכבר שם, בדרום אמריקה, זרקתי את כל הבגדים הלא צנועים שהיו לי ויצאתי לקנות מלתחה מתאימה יותר. אפשר לומר שכאשר נחתתי בארץ ישראל כבר הייתי דתיה, בעוד המשפחה שלי לא ידעה מכלום כמובן…
התחלתי לימודים ב'אור חיה', בתחילה כאקסטרנית, אחר כך נכנסתי ממש לגור במקום, להצטרף למשפחת 'אור חיה' המדהימה.
אחרי שנה של לימודים אינטנסיביים הגעתי לתקופת השידוכים. בשלב זה נפגשתי עם בעלי, שכבר בתור בחור הספיק לצאת לשליחות באותו מקום בו ארגנתי את סעודת השבת הראשונה שלי למטיילים…
היום, החלום התגשם, אנחנו שליחים כאן במורו.
מה אנחנו עושים במורו? השבתות שלנו הן בממוצע 300 איש. בשיא העונה הן נעות בין 600 ועד 1,000 איש! עכשיו אנחנו בשיא העונה, בית חב"ד אצלנו פתוח 24/7. אנחנו פותחים את המטבח גם בשעות הלילה המאוחרות כדי לספק אוכל כשר למטיילים, גם כשהם חוזרים ממסיבות וטיולים.
יש אצלנו, ב"ה, כל יום לפחות שני שיעורי תורה, הנחות תפילין בשפע, קריאת התורה, אנחנו משתדלים להיות בית חם למטיילים קודם כל ואז כבר נמשכים הלבבות והם רוצים לשמוע יותר ויותר על אלוקות, על תורה ועל הרבי. ממש שרשרת שמובילה לאלוקות.
"שירה וספיר הגיעו לכאן בשנה של הקורונה. כל האי התרוקן – משבת של אלף איש, תוך יומיים נשארו רק עשרים איש. היה פחד גדול והיה חשש מהנגיף ומההדבקה. לקראת פסח, החלטתי לכתוב לרבי, לברר אם אנחנו צריכים להישאר כאן, לא ידענו מה אנחנו צריכים לעשות וגם דאגנו לילדים.
הרבי כתב לי מכתב מדהים על אסתר המלכה שלא חשבה על טובתה האישית אלא דאגה לכלל העם. הבנתי שהרבי רוצה שאשאר אפילו בשביל עשרים איש.
המשכנו את השליחות שלנו. שירה וספיר הגיעו לכאן כמטיילות רגילות והתחילו ללמוד תניא. שירה אפילו סיכמה במחברת את הספר 'מודעות יהודית'… היו להן המון שאלות והיה להן חשוב ללמוד ולהבין הכל. יום אחד הן אפילו פנו אליי ושאלו אם אני יכולה להשאיל להן כמה חצאיות צנועות. נתתי להן בשמחה שקית של בגדים צנועים והן התחילו להקפיד על צניעות.
בשלב זה החלטנו כולם, כל העשרים איש, לחזור לארץ ישראל. במטוס הן כבר היו ממש בחורות דתיות. לקחתי אותן להתוועדות ב'אור חיה', הן התלבטו מאוד אם להיכנס או לא. לחצתי בעדינות, באהבה, הסברתי להן שזה המהלך הכי חכם שהן יכולות לעשות בחיים שלהן. מפה לשם הן שתיהן שליחות מדהימות. נשים חסידיות לפי כל קנה מידה, ממשיכות את השליחות של הרבי בגאון".

החולייה השלישית
ולשלב הבא… שירה פחימה:
"אני מגיעה מבית דתי. מגיל חמש־עשרה כבר לא התחברתי לשמירת שבת וכו' אבל המשכתי בגלל הבית. בגיל שמונה־עשרה, כשהתגייסתי לצבא, ויתרתי על קיום מצוות לגמרי. אחרי הצבא טסתי לטיול לארגנטינה, צ'ילה, ברזיל, והייתי אמורה להמשיך הלאה לבוליביה, פרו מקסיקו וגואטמלה. כשהגעתי לברזיל, הגעתי לאי של אדווה – למורו, ומשהו בי התחבר לבית חב"ד. לא הייתי בהרבה בתי חב"ד לפני כן, אבל התחברתי מאוד לבית חב"ד שם, הגעתי לסעודות בערב, לסעודות ביום.
באותה תקופה התחילה הקורונה, אנשים התחילו לעזוב בהמוניהם, ואני רציתי להישאר. בתחילה נשארתי עד היום האחרון שאפשר היה לפני הסגר ואז החלטתי לחזור לארץ ישראל. כשיצאתי ממורו, כל הדרך רק בכיתי. אף אחד לא הבין מה אני בוכה – אני בדרך לארץ ישראל, להורים שלי, מה אני בוכה?!
כדי להגיע לשדה תעופה צריך לקחת מעבורת, אוטובוס ושוב מעבורת. עברתי כבר את המעבורת והאוטובוס ואז, רגע לפני שאני עולה על המעבורת השנייה, החלטתי שאני חוזרת לאי מורו. שיחדתי את מי שהיה צריך כדי להיכנס רגע לפני שסוגרים את האי סופית לכניסה ויציאה.
השליח דיבר על החלטות טובות, שכל אחד יקח על עצמו החלטה טובה כדי לנצח את הקורונה. אחד לקח על עצמו שמירת שבת, לשמור את השבת הקרובה, והשליח הציע לי שאקח גם אני על עצמי לשמור שבת.
'מה לשמור שבת? אני ברחתי מזה'… בסוף החלטתי לעשות את זה, זה לא היה כל כך נורא. ישבנו יחד, דיברנו, החלפנו חוויות. השבת במורו מאוד ארוכה…
אחרי השבת הגיע י"א ניסן, היתה התוועדות יפה וגדולה, שמענו את הניגון של הרבי, והשליח אומר: 'תעצמו עיניים, תקשיבו לניגון'. אני מקשיבה ומשהו עובר לי בגוף, קורה לי. אני אומרת: 'משהו עובר עליי', אז הוא מחייך, 'זו הנשמה שלך מתעוררת'.
אדווה הכירה לי באותה התוועדות את התניא, התחלתי ללמוד פרק אחרי פרק, מסכמת לעצמי את הספר 'מודעות יהודית'. תוך כדי, אני ממשיכה לשמור שבת אחת ועוד אחת, ביקשתי מאדווה כמה בגדים צנועים והיא נתנה לי, וזהו. שבוע אחר כך כבר חזרנו לארץ ישראל.
כשהגענו לארץ ישראל אדווה הכירה לנו את מדרשת 'אור חיה', איפה שהיא למדה, הכירה לי את יואלה קולטון, המנהלת. בתחילה קצת נבהלתי, אמרתי: 'אין מצב שאני נכנסת לפה!'
אדווה שכנעה אותי בעדינות, ובט"ז תמוז באמת נכנסתי ללמוד במקום המדהים הזה. שנה אחר כך סגרתי שידוך, בכ"ה אלול התחתנתי. עברתי שם תהליך מדהים של חברותות, תפילות, שיעורים… היום, שנה וחצי אחרי, יש לי ב"ה ילדה קטנה שנולדה בו' תשרי וקוראים לה חנה כמובן. אני לומדת הוראה, בשנה ב' היום, בדרך לשליחות החינוכית שלי בעזרת ה'".

באדיבות: מגזין עטרת חיה

״מחפשת״
לפני כשלושה חודשים פורסמה ב"ידיעון" של כפר חב"ד מודעה מעניינת, מסקרנת וגם מוזרה: "מחפשת"…
מאז מדי שבוע, נמרחו על פני ה'ידיעון' תמונות צילום מסך של קבוצות 'וואטסאפ' בכפר – טרמפים, מכירה ומסירה, אישה לרעותה, ועוד.
הסתכלתי על זה ופשוט לא הבנתי מה הכוונה "מחפשת". גם כשפנו אליי לפרסום שבועי בסטטוס, עדיין לא הבנתי מה מטרת הקמפיין, רק הבנתי שהוא קשור לצניעות. אנחה של "אויש, צניעות" יצאה מפי…
הפרסומים של "מחפשת" גרמו לכולן לסקרנות גדולה והתעניינות.
המיזם 'מחפשת' בעצם הגיש את נושא הצניעות בצורה יצירתית, חיובית ונעימה, והוא הובל על־ידי נשים ובנות מתוך הכפר. בקמפיין עלה נושא הגרביים, כיסוי הראש בפאה מחוץ לבית, אורך החצאית וכו'. שיח חדש וחיובי עלה ברחבי הכפר. מפיקת הקמפיין רוחי לייכטר היא חברת גינה שלנו ובגינת השיכונים התפתחו שיחות מאוד מעניינות סביב הנושא.
במסגרת המיזם "מחפשת את הנס שלי",, נעשתה עריכה מחודשת לשיחות ומכתבי הרבי בנושא הצניעות ויצאה לאור החוברת 'צניעות – במבט של הרבי'.
במבצע שהתפרס על פני כשבועיים, השתתפו בתי הספר של הבנות בכפר, כאשר לכל בית ספר היה מסלול מיוחד משלו. כחלק מתכנית המבצע, הופק סרט מיוחד לכל בית ספר, ובו הועבר המסר עד כמה חשוב לרבי נושא הצניעות של נשי ובנות חב"ד.

הפך להיסטוריה בכפר חב"ד!
את הקמפיין סיימו באירוע 'הקהל' ענק לנשים ובנות בחג הגאולה י"ט כסלו. באוויר הורגש שמתחולל מהפך: בתוך כשלוש דקות 300(!) נשים לקחו על עצמן החלטה טובה של הוספה בצניעות.
אחד הרגעים המרגשים עבורי היה כשעברתי ליד בית הכנסת "בית מנחם" וגיליתי מסך ענק עם לוגו של "מחפשת" ובו הוקרנו קטעי וידאו נדירים בהם הרבי מדבר מעומק ליבו על חשיבות ההתחזקות בצניעות.
התרגשתי, ממש הרגשתי שקורה פה מהפך וניצני נכונות החלו צצים בנפשי ונשמתי לקיים את רצונו הקדוש של המלך. החלק המרגש והמיוחד היה – התגובות מהשטח. התברר שלב נשי ובנות חב"ד ער הוא, וצמא עד מאוד לענייני הצניעות. זרם ההחלטות הטובות והתגובות לא פסק, והיה ניכר במוחשיות עד כמה דברי הרבי נוגעים בכל אחת מנשי ובנות חב"ד ששמחו ליטול חלק, ועד כמה מסירות נפש יש לנשים בדור שלנו, מרובה הניסיונות, לבצע בפועל את רצון ה'.
בפן האישי, אני נרגשת. בכנס לקחתי החלטה טובה של הוספה בצניעות לשבוע בלבד וזה לא היה קשה כל כך, רק לשבוע… ובאמת לאחר השבוע הזה היה לי קצת מוזר ל"רדת" בחזרה. אבל עיקר העיקרים הוא שינוי הגישה כלפי צניעות, משהו בתפיסה שלי השתנה וירדו הרבה מן ה"מתנגדים" הפנימיים. נפתחה בתוכי תשוקה להוסיף בצניעות, ואני יודעת שזה קרה לנשים רבות כאן בכפר עובדה שהקמפיין עבר את היעד וגרף למעלה מאלפיים(!) החלטות טובות אישיות בצניעות.

כולן אכפתיות
שוחחתי עם רוחי לייכטר, מפיקת הקמפיין, במטרה לשמוע על 'מאחורי הקלעים' של הקמפיין.
מהיכן הגיע הרעיון לקמפיין? מה היתה מטרתו?
“זה התחיל מזה שכחמישה עשר תושבי כפר חב"ד קיבלו תשובה חיובית לכך שהם חולים במחלה הקשה ל"ע. בעקבות זאת נהייתה התעוררות, שכן הרבי אמר פעם שאם יש מקרים קשים בכפר, יש שלושה דברים שמוסיפים זכויות בכפר: אהבת ישראל, צניעות וכבוד בית כנסת.
לא אחת דיבר הרבי על הוספה בצניעות בכפר חב"ד. מטרתנו להזכיר את רצונו הקדוש של הרבי, שנשים ידעו את הכוח שלהן בהשפעה על הדור הבא, לגרום להוספה בצניעות בכפר חב"ד".

מה היו החששות שלך לגבי הקמפיין?
“האמת, הייתי בטוחה שהוא לא יצליח ולא יתקבל. החשש שלי היה מעצם המילה 'צניעות', שהוא טריגר עבור נשים רבות. היו אפילו שהציעו שלא להשתמש במילה 'צניעות', אולם אני טענתי שכל המטרה היא להביא את דברי הרבי בצורה חדשנית, מקורית ויצירתית. אם הרבי דיבר בפשטות על צניעות, אז אין מה להסתתר מאחורי כל מיני מילים מכובסות, למילים יש כוח.
הפירוש של צניעות היא להסתיר, לא להבליט. חיפשתי במילון את המושג "צניעות" וראיתי שמפרשים אותה כך: עַנְוְתָנוּת, תֹּם דֶּרֶךְ, חֹסֶר יְהִירוּת.
רציתי לשנות את הגישה למושג צניעות; חששתי מאוד שהקמפיין יעשה את הפעולה ההפוכה, ורק יעצבן את כולן… לא ידעתי אם באמת יקחו החלטות להוספה בצניעות. לא פשוט לשנות הרגלים של שנים, ועוד כשהם חלק מהתדמית שלך".

איך זה עבד בפועל?
“ישבנו קבוצת נשים, כולל נשות חינוך, וחשבנו איך להביא את הנושא בדרך יצירתית ומקורית.
התחלנו בפרסומים של 'מחפשת', כאשר בכל שבוע הכנסתי לרבי מכתב על הפרסום השבועי; הרגשתי שאני ממש צריכה ברכה. בדקתי והקשבתי לשטח כל הזמן, שאלתי נשים, אחרי כל פרסום והוא השתנה לפי השטח. תכננו משהו אחד, אך לפי התגובות בשטח עשינו שינויים והתאמות. פתחנו קבוצות וואטסאפ שדנו בנושאים שעלו ואותן פרסמנו לקהל הרחב".

איך נשים הגיבו? מה השיח בכפר מאז הקמפיין?
"התגובות מהשטח היו מדהימות. היתה כנות עמוקה. נשים לקחו את זה בצורה כל כך טובה וחיובית; אני כל כך מופתעת ושמחה. אין אישה שלא אכפת לה, גם אישה שמתנגדת ומתעצבנת – זה קורה דווקא מכיוון שאכפת לה! למרות הקושי בתחום הזה, נשים כל כך התעניינו והתרגשו מדבריו של הרבי. נשים רבות מכל הסקאלה של סגנונות, לקחו החלטה טובה מה שמעיד שהן רוצות להתקדם, אכפת להן מהילדים שלהן ושיהיה שם הכפר מכובד.
העובדה שהקמפיין הצליח כל כך מעיד כמה נשים הן באמת צדיקות ובמיוחד נשים של דורנו!"

מה המסר שלך לקוראות?
“כשמעבירים מסר מתוך ענווה וכנות הוא מתקבל. לא ממקום שאתה יותר טוב מהם אלא בגובה העיניים, מתוך מקום שזו ההתמודדות של כולנו ואפשר להתקדם יחד.
כולן רוצות להיות טובות יותר, לכולן אכפת מה הרבי רוצה. לנשים יש כח, וכשמגיע משהו של קדושה, יש הרבה מניעות ועיכובים. אבל מכיוון שהוא קדוש – הוא פורץ ומצליח".

החלטה ששינתה קולקציה
יזמית האופנה שיראל אברהמי פותחת את הלב ומשתפת בחלקה שלה במבצע:
"רציתי לסגור עסקה מאוד גדולה. באופי שלי אני דוחפת עסקאות עד שיסגרו, ודווקא הפעם נתתי להקב"ה לנהל את זה. אמרתי 'אם זה שלי, זה שלי'. לשמחתי העסקה נסגרה ואני כל־כך שמחתי והרגשתי את הנוכחות של הקב"ה בעסקה. אז שאלתי את עצמי 'למה רק כשרע לנו אנחנו מבטיחים הבטחות? אולי נעשה ההפך?
ואז – דווקא מתוך הודיה ושמחה החלטתי שאני רוצה לשמח את ה' ולכסות יותר את הברך. אבל, לשבוע אחד!
"הבנתי שהרגלים של 30 שנה, לא אצליח לשנות ברגע. לכן החלטתי ללכת בצעדים קטנים. בעיניי, זו דריסת הרגל להצלחה. דבר ראשון לקחתי עצמי לכסות את הברך לשבוע, וזה באמת היה ממש קל – סך הכל שבוע. אחרי שבוע יצאתי מהבית, ופתאום הרגשתי מן תחושת חוסר. היתה חסרה לי ההרגשה שליוותה אותי בשבוע שחלף, ההרגשה שאני מיוחדת… שבוע רדף שבוע, וכבר ארבעה חודשים שאני מכסה את הברך בצניעות.
"אני חושבת שאם הייתי צריכה לתת 'טיפ' לבנות שרוצות לקבל החלטה בצניעות או כל מעשה טוב שהוא, להחליט על פרק זמן קצר ועוד פרק זמן קצר, עד שהשינוי הופך להרגל. הטיפ השני הוא, לשתף את הסביבה במה שאנחנו רוצות. כי הסביבה יכולה או להוריד אותנו או להרים אותנו. אני שיתפתי את החברות שלי כשהתחלתי להתחזק יותר בצניעות, וקיבלתי מהן כל־כך הרבה אהדה וחיזוקים! ככה, מבלי שהתכוונתי, הפכתי להיות סמל ודוגמה לאישה שמכסה את הברך. עכשיו, גם אם אני מאוד רוצה, כבר אי אפשר ללכת אחורה – מכאן אפשר רק להתקדם.
"היום כל מי שתכנס לאתר שלי תראה שהקולקציה ברובה המוחץ היא קולקציה צנועה, אבל כל־כך סטייל וכל־כך יפה.
"בחיי העסקיים למדתי – ולקחתי זאת גם לתחום של צניעות: בעצם כל קושי הוא הזדמנות! הצניעות עבורי הייתה מלחמה פנימית מאוד קשה. כשאני יוצאת היום עם בגד צנוע אני אומרת בצורה ברורה: 'יש הרבה נשים עם סטייל, אבל כאלו שמצליחות לעמוד במה שהבטיחו, אין הרבה'. זה מה שאני רוצה להיות וזה מה שאני רוצה שיראו בי.
"אם היית שואלת אותי לפני שנה מה אורך החצאית שאני צריכה ללבוש, הייתי אומרת לך לפי חוקי הסטיילינג – בהתאם לאורך הרגל ולגובה שלי ועם זה אני מרגישה טוב. היום את שואלת אותי מה ההגדרה שלי לסטייל ויופי, זו ההבנה שהנראות שלי בעצם מייצגת את מה שאני מרגישה מבפנים. אני גאה להחצין את פנימיותי החוצה, את זה שאני מיוחדת – שאני מצליחה לשמור על ההלכה שחשובה לי.
"כשאני היום נכנסת לפגישה עסקית עם אנשים שלא שומרים תורה־ומצוות ואני עם ברך מכוסה, אני מעבירה אמירה של 'אתם רואים במה אני מאמינה ומה אני משדרת. אתם רואים מי אני דרך הלבוש שלי'. כשאני עם ברך מכוסה, אנשים מבינים ושואלים: 'רגע, צריך להשאיר את הדלת פתוחה?' (ייחוד); 'אה, רגע את לא שותה את מה שאנחנו שותים? צריך להביא לך בקבוק זכוכית וכוס פלסטיק'. פתאום יש לי אחריות גדולה שהיא לא רק לכסות את הברך, אלא יש לי אחריות לייצג את מה שאני מאמינה בו. מהמקום שלי אני רק מרוויחה – הכבוד שרוכשים לנשים כאלה הוא עצום וככה אני מצליחה יותר".

באדיבות: מגזין עטרת חיה

בשבוע הבא ביום שני יתכנסו למעמד הקהל מפואר עוצמתי וראשוני מסוגו מורות חב"ד מכל רחבי הארץ בוגרות מכללת בית רבקה העובדות בשדה החינוך הממלכתי / ממ"ד.

זאת במסגרת מיזם מיוחד שהושק לאחרונה על ידי מכללת בית רבקה ובסיוע קרן מרומים- ליווי והדרכת בוגרות שמטרתו להעצים את המורות ולתת להן כח לשליחות החינוכית הייחודית הזאת.

במסגרת המיזם יהנו המורות מהעצמה גם בפן האישי וגם בפן השליחותי כדוגמת מעטפת חסידית פעילה של שיעורים התוועדויות ותכניות מיוחדות

מאות רבות של מורות כבר הצטרפו למיזם הנפלא הזה ובט"ו בשבט האחרון כבר נהנו מתוכנית ייעודית לכיתתן בהפקה מושקעת במיוחד.

מארגנות המיזם מזמינות כל מורה שעוד לא הצטרפה לעשות זאת כעת. להצטרף *בטופס הרישום הזה:*
לשם תישלח לאחר מכן הזמנה אישית לבאנקעט ההקהל המיוחד:

והיוקרתי.https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLSeCeBW-DiAeUe4dAGS8CgCaZqwUho5Ubbo1L18yjgmYjDkgow/viewform?usp=sf_link

בתוכנית: הרב זיו קצבי ממפגשי התניא השבועיים ריתק את קהל הבנות בקשר לדמותה של הרבנית.
לאחר מכן- שליחת הרבי בהודו דראמסאלה הגב' מיכל שאול, ריתקה את הבנות בחוויות שונות משליחותה בהודו.
הי'ה כיבוד חלבי עשיר ומפנק (כמו בכל ימי ראשון ורביעי במהלך השנה) והבנות נהנו משפע גשמי ורוחני.
(נציין שבימי ראשון לבנות ורביעי לבנים- הסטודנטים נהנים ממלגות גבוהות במיוחד ע"י השליחים המסורים)

קו בזכותך ניגאל לנשים 073-383-4197 – לימוד יומי קצר שיחות ואגרות קודש של הרבי מליובאוויטש בנושא צניעות, אשר מאיר את המצווה מזווית שלא הכרת!
קו אצילית – קו צעיר ומאיר לנשים ונערות 073-383-5892 ממתיק את המצווה ותענוג להאזנה!
קו נסיכות לבנות – 073-383-4644

השיעורים מאת הרבנים:
🔷 הרב שאול סילם שליט"א מורה-צדק, שכונת גילה ירושלים וחבר מכון הלכה חב"ד
🟢 הרב יוסף אברהם פיזם שליט"א רב קהילת חב"ד קריית שמואל וחבר מכון הלכה חב"ד
🔶 הרב דב טברדוביץ שליט"א דיין מורה צדק, כפר חב"ד וחבר מכון הלכה חב"ד
🟣 הרב שלמה זלמן לבקיבקר שליט"א דיין ומורה-צדק, צפת וחבר מכון הלכה חב"ד
🟢 הרב שלמה זלמן לבקיבקר שליט"א דיין ומורה-צדק, צפת וחבר מכון הלכה חב"ד
🟡 הרב ברוך ציקוושוילי שליט"א רב בית כנסת שטיינבאך שול כפר חב"ד

לצפיה באתר מדיה הלכה: https://bit.ly/3AeAQVc

**
מצטרפים לאגודת התומכים ומקבלים את הספרים החדשים: הלכה למעשה שבת א' והלכה למעשה פסח החדש:
http://bit.ly/3WUDWHs

אילו היית פותחת את הכתבה, ורואה שהיא ריקה – היית וודאי חושבת שחלה טעות. אך האמת שאילו רוצים לכתוב על או לתאר את הרבנית – אמורים להשאיר ריק! כי כזו היא הרבנית, כל חייה הרחק מכל פירסום, עמוק בתוך הבית, לא מתראיינת לא מפורסמת. אך היות שחפצינו הוא ללמוד מאשת הרבי מלך המשיח – אישה עוצמתית ומעצימה. אז ננסה לגעת קצת באותם מקרים וסיפורים שיוכלו לשמש לנו אבני דרך…

ריח משיח
מסופר על משוגע בעיירתו של ר' מנחם מענדל מוויטבעסק שהחל לתקוע בשופר ולהכריז שמשיח הגיע! קפצו האנשים בשמחה, ואחד מהם אץ לביתו של ר' מנחם מענדל לבשר לו את הבשורה הנפלאה, כי הרי בטח שקוע הוא בלימוד התורה ולא שומע את הקולות השמחים בחוץ. נכנס האדם לחדרו של הרב ובישר לו את הבשורה. פתח ר' מנחם מענדל את החלון, הריח את האויר. ואמר: "לא, אין באוויר ריח של משיח". ומדוע היה צריך לפתוח את החלון כדי להריח? הסבירו תלמידיו שבתוך חדרו תמיד היה ריח משיח.
הרבנית חיה מושקא – חיה משיח! היא חיה את הרבי, היא ראתה אלוקות כל העת – ולכן הייתה בטלה לרבי כל כולה. אם אנו רוצות לדעת איך לחיות משיח זה ממנה….

לא להתבלטות!
הנושא שבו מרבים לדבר הוא צניעותה של הרבנית, כמדומני שיותר מהצניעות בלבוש – שגם היא הייתה כמובן ראשנה במעלה. הייתה צניעות בלא להתבלט! כל מקום שהלכה ו'גילו' שהיא אשת הרבי – מיד חדלה לבוא לשם, וכי למה? היעלה על הדעת, יש לה מה להסתיר? בכל חסידות או קהילה שיש אישה כזו נכבדת, אשת רב – היא בעצמה מקבלת כבוד וגדולה. ופה?! הרבנית הסתירה את עצמה מעין הזרקורים. ואולי נשים דעתינו על כך שהרבי מקים ארגון נשים – נשי ובנות חב"ד, ממי היינו מצפים להיות נשיאת הארגון/ יושבת הראש, או לפחות ממקבלות ההחלטות – ולא. לא שומעים שם את הרבנית. כי דווקא היותה אישה מכובדת ובעיקר אשת הרבי מלך המשיח – היא נשארת בצללים כל העת, לא מעוניינת בכבוד הזה, לא רוצה להפוך לשיחת כולם והערצת כולן.
צניעות היא בלבוש, ויחד עם זאת בהצטנעות במקומות ציבור, בחוסר התבלטות ואי לקיחת כבוד לעצמינו…. לא תמיד קל, אבל אפשרי…

הרבי אמר להפוך – הופכים!
פעם ישבה הרבנית בביתה, ונכנס חסיד ישירות מהתוועדות, ישבה הרבנית ליד השולחן וביקשה ממנו לספר משהו שאמר הרבי בהתוועדות, סיפר החסיד שהרבי הורה באמצע ההתוועדות לשתות את כל היין מהכוסות ולהפוך את הכוס. מיד בשמוע הרבנית, הפכה את הכוס שהייתה מונחת על השולחן לידה.
הרבי אמר? היא עושה ומיד! כן קשור אליה, לא קשור?! אולי רק למי שהיה בהתוועדות? קבלת עול! הרבי אמר – אין תירוצים, לא בודקת אם התכוון או לא, או שמא אותה זה לא מחייב – בשמחה ממהרת לעשות דברו!
לעיתים ישנה הרגשה שקבלת העול הזו לבצע מיד את דבר הרבי בלי לחשוב ולערב מחשבות אישיות – היא זו שבה נמדד חסיד, וכשמביטים סביבי ורואים חסידים וחסידות מבוגרים בשנים שכאשר הם מקבלים הוראה מהרבי – הם מקיימים אותה כמו ילד קטן המקיים את מצוות אימו – אני עומדת נפעמת! כך הרבי רוצה – ואשרינו להיות חייליו – בטוח שהגאולה בוא תבוא בזכות כך…

מבינה ללא מילים
שמעתי פעם כי בסעודות השבת היו יושבים הרבי והרבנית לאכול, כאשר המשמש בקודש היה מגיש להם את הארוחה. הם בדרך כלל לא היו מדברים בנוכחותו. שבת אחת, היה בביתם ר' מענדל גאנזבורג והגיש את הארוחה. הרבי הביט בפני הרבנית ללא מילים, והרבנית פנתה אל ר' מענדל ואמרה לו: הרבי שואל מה עם חיים ליברמן? (ר' חיים ליברמן היה משמש של הרבי הריי"ץ – באותם ימים נפל ונחבל) ר' מענדל אמר: שאחרי הארוחה הוא ילך לבדוק מה איתו ויעדכן את הרבי. הרבי שוב הביט בפני הרבנית, והרבנית הוסיפה ואמרה: תלך עכשיו. ר' מענדל עזב מיד את הבית, רץ כל עוד נפשו בו במהירות, את הדרך הארוכה לביתו של ר' חיים. כשחזר, הרבי והרבנית ישבו ליד השולחן באותו המצב בו עזב אותם – באמצע הארוחה. ר' מענדל מיד פתח וסיפר מה מצבו של ר' חיים, והראה על הרגל שלו איפה החבלה. הרבי מיד אמר באידיש: "אתה לא יודע, שלא מראים על עצמך" (מכאן אגב, הזהירות המיוחדת לא לתאר על עצמינו חולי של אחר). לאחר מכן ר' מענדל המשיך להגיש את הסעודה כרגיל.
לא רוצה ל'גשם' את הקשר בין הרבי והרבנית – כי אנו לא נבין ולא נצליח לקלוט זאת, אך אנסה להסביר במילים שלנו: ניתן לומר שהרבנית ממש 'קראה' את הרבי – והבינה כל מה שהרבי רוצה ומתכוון בלי שהרבי דיבר, אפילו רק במבט עיניים. אנחנו אומנם לא בדרגא של הרבי והרבנית – אבל לקחת מכאן לחיינו – זה הרווח שלנו – לנסות להבין מה הבעל רוצה ומתכוון, מה ישמח אותו ומה יעודד אותו ולעשות זאת גם בלי שיאמר ויבקש.

אישה מעצימה
זכורה לי אפיזודה בשיעור נשים לאחר חתונתי, ישבנו שם נשים צעירות וכאלו שצעירות ברוחן – כאשר המרצה פתחה ואמרה: "איזוהי אישה כשרה העושה רצון בעלה!" – מי יודעת לתרגם לי את הנאמר? מיד קפצנו כולנו ודיקלמנו את אשר ידענו בצורה קלה ופשוטה – עושה רצון בעלה = עושה לו רצון! אם קורה ח"ו ואינו רוצה מספיק בעניינים חסידיים וכו' – היא גורמת לו שירצה. ולמרבה הפלא המרצה ניפנפה בידה כשהיא אומרת בקולה החד: לא ולא! איזוהי אישה כשרה העושה רצון בעלה = עושה את מה שהוא רוצה ומעוניין! רוצה לאכול אוכל מסויים – מכינה לו, נהנה כשהבית מסודר בצורה מסויימת – משתדלת לבצע זאת, ועוד. ומה עם מה שתמיד ידענו? עושה לו רצון, המשיכה המרצה… זה אחרי שמקויים החלק הפשוט של עושה רצונו כפשוטו, אז יכול לבוא גם עשיית רצון ברוחניות – כמו שרק אישה יכולה לעשות בדרכה המיוחדת, העדינה והאישית.
רבות שוחחנו אחרי השיעור הזה בינינו החברות – וכעת כשאני חושבת על הרבנית, זה צף בי שוב במלוא העוצמה! לנו הנשים יש כח מיוחד שאין לאף אחד! עוצמה ייחודית! ונוסחת פלא בצידה: אם את רוצה להיות אישה עוצמתית, עצומה ומעצימה – תעצימי את בעלך! תני לו את מקומו, תפרגני לו בדברים הקטנים והגדולים, הגשמיים והרוחניים – שום דבר לא מגיע בקלות, אך כל השקעה משתלמת ותראי בה פירות.

ומה טוב לסיים עם מילות הרבי הריי"ץ על עוצמתן של הנשים: "השם יתברך בירך את האישה היהודיה, בהבנה מיוחדת בחינוך וביסודות הנהגת הבית. שלכן נקראת האשה "עקרת הבית" – אבן היסוד של הבית.
כשהאשה מנהיגה את ביתה בחכמה על פי התורה, יש לה השפעה גדולה ביותר על בעלה והילדים. כל דבר שהיא מוצאת לנכון לבצע, עושה זאת בשקט ובשלוה, בעדינות, עם קירוב הדעת הטוב ביותר ובכבוד, הנהגה שכזו עושה את כל המשפחה למאושרת והאוירה בבית מביאה שמחה והצלחה.
גם כאשר האשה מוצאת חסרון כל שהוא, בהתנהגות הבעל חייבת היא – ויכולה – לתקן זאת רק על-ידי דברי נועם ויחס טוב. (אגה"ק אדמו"ר הריי"ץ ח"ז ע' נ"ג-נ"ד)

סיפרה לי אישה שהייתה מבקרת לעיתים קרובות את הרבנית, שבביתה הייתה תדיר עוגה במקפיא. הרבנית אף התבטאה ש'משקה ועוגה לא קופאים לעולם'. ניתן אולי לומר שהכוונה היא שהחמימות החסידית של 'משקה', ועוגה המשביעה את הנפש – צריכים להיות תמיד בנמצא.
זהו פרט אחד קטנטן ממידת הכנסת האורחים המיוחדת של הרבנית ומאור הפנים שלה לכל אחת. כל אישה שפגשה את הרבנית מספרת כמה השתדלה להנעים והתעניינה באכפתיות. פרט קטנטן, ולימוד גדול בצידו.
הבה ונתבונן במהות של עוגה בחושה. יש שיאמרו שניתן להגדירה עוגה פשוטה/ עוגה משביעה/ עוגה קלת הכנה. ובעצם היא נושאת הפכים – היא עוגה – עניין של תוספת מענגת על האוכל הרגיל – לא צורך של אוכל נפש, ויחד עם זאת היא פשוטה, ללא צרמוניה של קישוטים וייחודיות, ואינה דורשת שעות של הכנה.
אולי זה מה שרצתה הרבנית לרמוז לאורחותיה, ואף לנו: אם צריך עוגה, על מנת ליצור אוירה טובה של נועם – יש! אך יחד עם זה יש פה "ביטול", כי עוגה בחושה = עוגה פשוטה. היא מערבבת בתוכה את כל החומרים ויוצרת מציאות של עוגה רגילה, לא יומרנית, לא מנסה להרשים ולהתבלט.
מדברים רבות על הצניעות של הרבנית, על הבריחה שלה מכבוד – ניתן לומר שזה מתחיל עוד הרבה לפני שהיא זכתה לפירסום. נחשוב לרגע על הרבנית כבחורה שהייתה יד ימינה של אביה, נסעה איתו לגלות, הלכה בין שומרי המצוות במחתרת כדי לחלק את הכסף ששלח הרבי הריי"ץ. היא הייתה באת כוחו ומיופת כוחו לעשות כל דבר ולקבל כל דבר עבור אביה הרבי הריי"ץ. מה מצפים מאישה גדולה ודגולה, בעלת יכולות שכזו – לעת נישואיה עם הרבי?
אולי שתנהיג את קהל עדת הנשים, שתהיה מהמנהלות הבולטות של ארגון נשי חב"ד, שתישא נאומים של אמת ופשטות מעל הבמות החב"דיות. אך במקום זה האישה הזו נחבאת אל הכלים. לא שומעים ממנה בפומבי, לא רואים אותה בהתכנסויות של נשים חב"דיות. מדוע? כי היא עטרת בעלה! הרבי הוא הנשיא והמנהיג, והיא אישתו – בטלה לרבי.
רבים הסיפורים המעידים איך הרבנית עשתה את רצון הרבי בפשטות. וגם כששמעה שהרבי הורה לעשות משהו כמו למשל באמצע ההתוועדות להפוך את הכוס – מיד הפכה אותה, כששמעה זאת לאחר זמן.
נאסוף באמתחתנו את הניחוח של העוגות הפשוטות, וניקח אותו עימנו כמתנה מעם הרבנית. פשטות, צניעות, הימנעות מראווה – ישחררו את הפנאי והאנרגיה שלנו ממרדף אחר תדמית חיצונית, ויאפשרו לנו להפנות את כוחותינו להשקעה בקן החמים שלנו. איך נזכה להיות נשים עוצמתיות? על ידי שנעצים ונרומם את הבעל! ניתן לו את המקום המכובד שלו, נעשה רצונו כפשוטו. נזכה לכתר של "עושה רצון בעלה" בפשטות…

לסיום, מצורף מתכון לעוגה בחושה שניתן להכין יחד עם הילדים להתוועדות כ"ב שבט משפחתית

עוגת מיץ
המצרכים:
4 ביצים
2 כוסות קמח
1 אבקת אפיה
1 סוכר וניל
1 כוס מיץ תפוזים (אפשר להחליף ב3/4 כוס יין קליל ורבע כוס מים)
1 כוס סוכר
3/4 כוס שמן

אופן ההכנה:
מקציפים את הביצים, מוסיפים סוכר עד שהקצף מתחזק.
מכבים את המיקסר: מוסיפים את כל השאר, ומסיימים בערבוב איטי.
אופים בתבנית בינונית רגילה במשך 40 דקות בחום 160של מעלות.
• לאוהבים עוגה רטובה – שופכים חצי כוס מיץ תפוזים מעל העוגה בעודה חמה.
• מומלץ לפזר על העוגה שוקולד צ'יפס.
• טובה גם להכנה בלי מיקסר, בערבוב בכף – ואז העוגה יוצאת דחוסה יותר.

להרשמה: https://www.shutaf.im/niflaots

קישור למיזם שוזרות הפנינים: https://forms.gle/9ACJb4o94MTRXobV9

בתכנית:

חשיפת והסבר המסלולים של השנה, התוועדות סוחפת עם הרבנים יצחק אקסלרוד ונחמן לרנר, הגרלה על כרטיס טיסה לחברותא המתמידה
וההגרלות על מבצע הווה פשוט התשפ"ג!
כולנו נהיה שם!

שלום לכולם
השבוע נקרא בפרשת יתרו
בתחילת הפרשה אנו מתוודעים למהפך ולשינוי העצום שחל אצל יתרו חותן משה כאשר הוא מכריז: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם."
משמעות הדברים היא כי רק עתה הכתה בי ההכרה כי ה' גדול מכל האלוקים. מה בדיוק התרחש כעת שיתרו יוצא בהצהרה חגיגית זו?
אז פסוק לפני כן כתוב: "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא יְהוָה אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם (שמות י"ח א').
על כך כותב רש"י על הפסוק: "וישמע יתרו. מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק (זבחים קט"ז).
אמנם כאשר נחזור קצת אחורה בזמן נגלה שההיכרות של יתרו עם בורא עולם הייתה כבר מהיכרותו עם חתנו משה רבינו ועוד לפני כן כאשר הוא עצמו היה מיועצי פרעה ובחר להתנגד לרעיון השעבוד כפי שמתואר בתלמוד הבבלי.
כאשר פרעה אומר לעמו (שמות א',י') "הבה נתחכמה לו", מספרת הגמרא (סנהדרין ק"ו): "שלשה היו באותה עצה, ואלו הן: בלעם, איוב ויתרו. בלעם שיעץ – נהרג. איוב ששתק – נידון בייסורין. ויתרו שברח – זכו בני בניו לישב בלשכת הגזית".
כשפרעה שקל לשעבד את ישראל בפרך ולהטיל עליהם את גזרת "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", הוא כינס את שלושת יועציו, בלעם בן בעור, איוב ויתרו, וביקש לשמוע את חוות דעתם.
בלעם, ייעץ לפרעה שאכן עליו לממש את תכניותיו. איוב, שתק ולא הביע כל דעה, לא נגד ולא בעד. ואילו יתרו, ברח ממצרים. הוא ברח כיון שהוא דיבר בעד עם ישראל וכנגד ביצוע הגזרות, וכיון שהוא הביע את דעתו כנגד דעתו של פרעה, נחרץ דינו למוות, ומשום כך הוא ברח למדין.
ואומרת הגמרא, שבלעם, בגלל שהוא דיבר רע כנגד עם ישראל – אזי הוא נענש, ובסופו של דבר הוא נהרג בידי עם ישראל, כמסופר בפרשת פנחס. איוב ששתק ולא דיבר טוב על ישראל – נענש בייסורי איוב, ויתרו שהמליץ טוב על עם ישראל כנגד דעתו של פרעה, ובשל כך הוא העמיד את עצמו בסכנה ונאלץ לברוח למדין – זכה וצאצאיו ישבו בלשכת הגזית, הם היו בין חברי הסנהדרין בבית המקדש.
כלומר: בלעם כבר לפני תחילת השעבוד הכיר בעם ישראל וב-ה' והבין את משמעות הגזירה של פרעה ולכן בחר להביע את דעתו כנגד הגזירה.
אז מה התחדש ליתרו כעת שהכתה בו ההכרה והוא יוצא בקול תרועה בהכרזה: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים"?

כשההכרה פורצת מן התודעה ומכה בנו כגלי הים:
לשם כך ננסה להבין את משמעות המשך דבריו של יתרו: "כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם." רש"י מבאר זאת כך: "כי בדבר": כתרגומו – במים דמו לאבדם והם נאבדו במים. "אשר זדו": אשר הרשיעו, ורבותינו דרשוהו (סוטה י"א) לשון (בראשית כה) ויזד יעקב נזיד בקדרה אשר בשלו בה נתבשלו.
העולה מדברי רש"י: אותה מחשבת זדון של מצרים ופרעה בגזירת "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", שמשמעותה השמדת אומה שלימה התממשה אבל בדיוק בצד השני, בצד שהגה את אותה מחשבה.
כלומר: טביעת המצרים במי ים סוף אינה מקרית, היא מדויקת ומכוונת להפליא, היא באה כתיקון לאותה מחשבת זדון שהייתה פרי הגותו של פרעה ומצרים כאמור.
לאירוע מכונן זה ישנה משמעות עמוקה לא רק עבור עם ישראל אלא גם ובעיקר ליתרו שהיה מיועצי פרעה ובחר להתנגד למחשבת זדון זו.
יתרו חווה ורואה במו עיניו את התממשות ההשגחה העליונה המדויקת והמכוונת להפליא של אותה מחשבת זדון שהוא עצמו היה אמור להביע דעתו עליה כשנשאל על ידי פרעה, אך בחר להתנגד אליה. וכעת היא פשוט מכה את חושיו ובשנייה אחת הוא נזרק לאותו רגע מכונן וקשה בו היה נוכח כשאולץ להביע דעתו אך בחר להתנגד לרעיון, מה שגבהה ממנו מחיר כבד גזר דין מוות ואילץ אותו לברוח למדין כאמור. והנה כעת הוא עד לתיקונו של עולם כאשר פרעה וכל עמו טובעים במים הזדונים בהם דימו להשמיד עם שלם!
חוויה עצמתית זו מוציאה ממנו באופן ספונטני קריאה וזעקה העולה מעומק לבבו תוך תודעה והכרה עמוקה למשמעותה: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם."
יתרו יודע (עתה ידעתי) וחש כעת, ההכרה מכה בו ומאירה לו את מה שאף אחד אחר לא יודע וחש כלפי הגזירה שהתרגשה לבא חלילה על עם ישראל. יתרו ראה וחווה את משמעות הגזירה על בני ישראל באופן שאף אחד אחר לא חווה כפי שהוא חווה, הוא היה שם באותו פרלמנט שהתכנס וביקש את עצתו כיצד להשמיד היה לא תהיה את עם ישראל. מצפונו לא אפשר לו להיענות לגזירת השמדת עם שלם ולכן הוא התנגד אליה, מה שהוביל לפסק דין מוות על יתרו, ואילץ אותו לברוח ממצרים למדין.
את יתרו לא צריך לשכנע השגחה פרטית מהי? הוא יודע, הוא מרגיש, הוא חש, הוא חווה יותר מכל אחד אחר את משמעותה ונוכחותה של ההשגחה הכללית המופלאה על כלל הנבראים ואת ההשגחה הפרטית הייחודית על כל אחד ואחת מהם כפרט.
זוהי משמעותה של תודעה (עתה ידעתי), כשההכרה פורצת וזועקת מן התודעה היא מספרת את הסיפור שלך, את משמעותה של החוויה בחייך, עד כמה היא חלק ממך, עד כמה היא נוכחת בחייך. יתרו זעק את מה שכל ישותו חשה באותו רגע בו שמע על טביעת המצריים בים סוף, כעת התחוור לו בדיוק איזו השגחה פרטית מופלאה מנהיגה את העולם. איך כל פרט ואירוע בחיינו הוא מדויק להפליא אך בעיקר נשגב מבינתנו!
הרבי מליובאוויטש מוסיף אספקט נפלא ומבאר את משמעות התזמון בו יצא יתרו בהכרזה: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים". מה התחדש ליתרו כעת שהכתה בו ההכרה והוא יוצא בקול תרועה בהכרזה זו?
מסביר הרבי: הדבר יובן מסופו של הפסוק: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם", ואמרו על כך רז"ל 'בקדירה שבשלו בה נתבשלו'. כאשר ראה יתרו שני הפכים מנוגדים החוברים יחד באופן על טבעי השפיע עליו הדבר עמוקות והביא אותו להכרה מוחלטת בבורא עולם והזעקה: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים" בקעה מתוכו ומגרונו. .
משמעות הדברים היא כך: 'בקדירה שבה בישלו'. כלומר: אותה מחשבת זדון בה זממו מצריים לאבד את בני ישראל במי היאור לא רק שלא התבטלה ונשארה במציאותה, יתרה מזו 'בקדירה זו עצמה התבשלו'. מצרים ופרעה עצמם אבדו וטבעו במי ים סוף.

'אפקט הפרפר'-לכל פעולה שלנו יש השפעה בעולם:
המושג והביטוי "אפקט הפרפר" מייצג תיאור ולפיו משק כנפיו של פרפר בצד אחד של העולם יכול לגרום לסופת טורנדו בצדו השני של העולם. "אפקט הפרפר" הוא מושג הלקוח מתורת הכאוס, תיאוריה מתמטית העוסקת במערכות מורכבות, בעלות משתנים רבים המשפיעים אחד על השני בצורה הדדית, ואינם ניתנות לחיזוי או לשליטה, מערכות כאלו נקראות מערכות כאוטיות .(אנציקלופדית אאוריקה).
סיפר רבי יוסף יצחק שניאורסון (המכונה האדמו"ר הריי"צ) האדמו"ר השישי לאדמו"רי חב"ד לדורותיהם. בבית הכנסת במז'יבוז', עיר מגוריו של רבי ישראל הבעל שם טוב, פרצה מריבה בין שני מתפללים. בעיצומה של המריבה זעק אחד מהם על השני "הייתי קורע אותך כדג!" הבעל שם טוב נכח במקום ושמע את חילופי הדברים. הוא ביקש מתלמידיו להושיט ידיים זה לזה ולעמוד לידו בעיניים עצומות, כשהוא עצמו מניח את שתי ידיו הקדושות על כתפי שני התלמידים שעמדו לידו. לפתע החלו התלמידים לזעוק בחרדה: הם ראו למול עיניהם כיצד הצועק אכן קורע כדג את בר פלוגתו!
סיפור זה מלמדנו עד כמה יש להיזהר בכל מחשבה, דיבור או מעשה שאנו חושבים, מדברים או עושים, לכל דבר בחיינו יש תוצאה. לעתים התוצאה נראית לעיין, ולעתים היא מתקיימת במישור רוחני ונעלה יותר שאיננו נראה וגלוי לעיין.
גם בסיפור טביעתם של מצרים בים סוף אין כאן נקמה משמים חלילה כלפי מצרים, או גזירה מנותקת מהיגיון להטביע אומה שלימה בימי ים סוף. יש כאן התנהלות מחושבת ומדויקת להפליא המבטאת פעולה ותוצאה של האדם מלמטה, או מידה כנגד מידה מלמעלה, איך כל מחשבה דיבור, או מעשה שהאדם מעלה במחשבתו, על פיו, או נוקט במעשה בפועל כלפי אדם כל שהוא בעולם, בטח אל מול אומה שלימה משפיעים עליו ועל כלל הבריאה כולה!
הדרך בה ה' יתברך נוקט כלפי ברואיו משקפת לעולם כולו את הסדר וההיגיון המדויק בו הוא בוחר להנהיג את עולמו. איך על כל צעד ושעל מלווה אותנו ההשגחה העליונה. וכפי שאמרו חז"ל (מסכת חולין דף ז' עמוד ב') "אמר רבי חנינא, אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה". משמעות הפתגם הנו שאדם לא יכול לקבל מכה באצבעו ויצא ממנה דם אלא אם כן גזרו עליו בשמים שכך יקרה לו. וכפי ששמיך התלמוד להסביר: "דם ניקוף מרצה כדם עולה", כלומר: שהדם שיוצא מנקיפת האצבע הזאת מכפר על האדם כמו דם של קרבן עולה. (פירוש רש"י ורשב"ם על אתר).
המחשבה והדיבור והמעשים של מצריים פעלו את הדברים בעולם באופן כזה שכל מה שנחשב דובר ונעשה כלפי בני ישראל במחשבת זדון, 'זדו עליהם', כלומר המזימה הופנתה לאותו מקום (היאור ומימי הים) ולאותה אומה (מצרים ולהבדיל עם ישראל) שהעלתה במחשבתה להעביר מן העולם היה לא תהיה עם שלם, שילמה על מחיר מחשבתם הזדונית ועברו הם מן העולם!

הוראה לחיים של משמעות:
כתב הרמב"ם: "צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם – חציו זכאי וחציו חייב. חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה, וגרם לו השחתה. עשה מצוה אחת הרי הכריע עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, וגרם לו ולהם תשועה והצלה". (רמב"ם הלכות תשובה פרק ג, הלכה ד').
וזו ההוראה הנלמדת מפרשתנו: מאותו מאורע בודד בו הכל התחיל, כשפרעה מכנס שלשה יועצים למקום אחד כדי להילחם בהתרבות הטבעית של בני ישראל במטרה לעצור אותה. הוא הוגה מזימה חולנית להשמיד עם שלם דרך גזירה שמטרתה למנוע התרבות טבעית של בני ישראל בהשלכת תינוקות בני יומם ליאור של מצאים. נוכחו שם שלה יועצים שאחד מהם בלעם משתף פעולה עם המזימה החולנית, השני איוב נמנע מלהביע דעה והשלישי יתרו הנו היחידי שמביע התנגדות ונאלץ לברוח בשל גזר דין מוות שהושת עליו בשל התנגדותו.
סגירת המעגל השמימית לאותו אירוע הייתה שהוגה וזומם המזימה פרעה וכל עמו מוצאים את מותם במי ים סוף "כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם", ומה שנולד לו בעקבות אירוע זה הנו הכרה מוחלטת של יתרו שהיה כומר לעבודה זרה בבורא עולם ובאופן ההנהגה המדויקת והמופלאה שלו בעולם.
אף אנו ננסה להבין ולייחס לכל פעולה שאנו עושים חשיבות ורצינות רבה להשפעתו עלינו ועל הסובבים אותנו ובעצם על כל העולם כולו. כל פעולה שלנו יש בה את העצמה הנדרשת בכדי להשפיע על הסובבים אותנו. מה שדורש מאתנו זהירות משנה לכל פעולה שלנו, לדיבור או מעשה אף פעם לא נדע באמת את האופן בו הוא פעל על הזולת ואיך הוא השפיע עליו.
דבר נוסף אותו נוכל ללמוד מיתרו הנו על מרחב החיים בו נולדנו ואליו הושלכנו, כאשר ההכרה וההבנה לנוכחות ההשגחה הכללית והפרטית על כל צעד ושעל עלינו תהיה חלק בלתי נפרד מחיינו. ההכרה והתודעה (עתה ידעתי) תכה בנו כברק ותפרוץ מתוכנו הזעקה והקריאה המספרת את סיפור חיינו ומתארת כיצד כל צעד ושעל בדרכנו מעידים ומנכיחים את מציאותו של ה' יתברך בכל ישותנו.
ובמילים אחרות: נוכחות האל בעולם הזה ובהשגחה כללית ופרטית על כל נברא ונברא הנה עדות הבריאה כולה המספרת ומעידה על בעל הבית ועל המנהיג של בירה זו. כפי שכתב דוד המלך נעים זמירות ישראל בתהילים: "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ" .
זהו תפקידנו בעולם ובשליחותנו עלי אדמות, לספר ולהעיד בפני באי כל על נוכחותו של ה' יתברך בכל מקום (עולם), בכל זמן (שנה) ובכל סיטואציה (נפש).
אנו השגרירים למציאותו ונוכחותו של ה' יתברך בכל פרט ופרט מהבריאה ובבריאה, בכל מחשבה אותה אנו חושבים, בכל דיבור שאנו מדברים, ובכל מעשה שאנו עושים.
כאשר נוכחותו של ה' יתברך תהיה טבועה בנו עמוק נזכה לראות ולחוש את מציאותו והווייתו בתוכנו ובכל ההוויה הקיומית שלנו בכל יום יום ובכל רגע ורגע.
או אז תצא ותעלה מאתנו הזעקה הפנימית והספונטנית: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים".
ההכרה הפנימית בנוכחותו של ה' יתברך בכל פרט ובכל צעד ושעל בחיינו.
יהי רצון שנזכה תיכף ומיד ממש לקיום היעוד: "יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי לְךָ תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן" בגאולה האמתית והשלימה.

נכתב על ידי מישאל אלמלם לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה ע"ה.

קישור כניסה לזום:

https://us02web.zoom.us/j/85823855244?pwd=ODZFMjJ0SXUvdXhmNXhBUnFyZXM1Zz09

סיסמה:770
או בטלפון:039786688
קוד התחברות:85823855244 ואז ##
סיסמה:770 ו##
העבירי הלאה את ההודעה והאירי עוד נשמה! משיח נאו!