שלום וברכה לכל נשי ובנות חב"ד שדואגות לנו מרחוק ומתפללות עלינו.

רציתי לשתף אתכן קצת במצב שלנו פה באוקראינה הסוערת והדוממת.

כיום, יש ערים נצורות – מוקפות בכוחות צבאיים רוסיים, שמקיפים אותן מכל עבר. כבר יומיים יורדים למקלט ועולים ממנו על בסיס שעתי. מקלט? התכוונתי לחניון הקפוא שנמצא 3 קומות מתחת הקרקע. אנחנו גרים בבניין של 26 קומות – ירידה לחניון פירושה בקומות על גבי קומות שיורדים אותם ברקע האזעקות והטילים. הוטל כאן "עוצר". מותר לצאת רק לדברים דחופים מאד וגם אז – עם מסמכים מיוחדים. כל זה כי מפחדים מצנחנים רוסים שטוענים שצונחים כבר אל תוך העיר. בערב, מהשעה 20:00 אסור בכלל לצאת עד 6:00 בבוקר. יש החשכה בחוץ. הכל נמצא בחושך מוחלט.

אבל, על אף המצב – רואים במוחש שאלו ימות המשיח – כולם נושאים עיניהם ליהודים. במקום מצב שבו היהודים יפחדו על חייהם – כולם כאן באוקראינה, בטוחים שהאלוקים של היהודים יציל אותם. יש לנו דוגמאות מוחשיות לכך. למשל, בשבת יצאתי עם הבת הקטנה שלי לבית הכנסת. השומר בפתח הבניין שאל אותי – "אתן חוזרות, כן"? אמרנו לו שבטח ואנחנו רק יוצאות לבית הכנסת. אז אומר לנו השומר – שואלים פה כל הזמן אם משה (בעלי, השליח) פה, אם הוא פה – אנשים (גויים!) אומרים שהם רגועים. ענינו לו שכמובן שאחרי בית הכנסת נחזור מיד בחזרה.

ובאמת ראינו בשבת שרחובות העיר ריקים – כמו עיר רפאים. אין מכוניות ואין רעש רגיל של שיגרה. האנשים היחידים שהיו ברחוב, היו יהודים שהלכו להתפלל. יצאתי בלי מסמכים וחשבתי לעצמי שאם יעצור אותי שוטר אני אסביר שאנחנו יהודים – ואנחנו הולכים לבית-הכנסת ובשבת אנחנו לא יכולים לקחת מסמכים. ברוך השם, יש פה אהדה גדולה ליהודים וידענו שאם נגיד כך לשוטר אז הוא יבין את זה. יודעים פה מה זה שבת ובדרך כלל אין עם זה בעיות.

אנחנו פה מתפללים ביחד עם כולם. מחזקים את היהודים שנמצאים פה. בשבת אמרנו לעצמנו שלכבוד פרשת שקלים אנחנו נתנו את מחצית השקל שלנו – נשארנו עם הקהילה באוקראינה. והיהודים אכן מאד מעריכים את הקרבה הזאת, את העובדה שאנחנו נשארנו פה איתם ואנחנו איתם למרות הכל. עצם זה שנשארנו – גרם ל"ויקהל" – הייתה פה שבת מלאה בבית הכנסת. יהודים שאפילו מראש השנה לא ראינו הגיעו לתפילה. כולם מרגישים בבית הכנסת את האמונה ואת התפילות. זה מה שמחבר אותנו זה מה שעוזר לנו. אין ספק שזה שהשלוחים נשארו – מאוד מאוד מאוד מאוד מחזק את כולם שלא נשארו לבד.

אפילו ראיתי קבוצה של גויים שהגיעו לבית הכנסת והיו דיבורים אצלם וחששות – האם היהודים כבר הוציאו את ספרי התורה מבית הכנסת. אם לא הוציאו את ספרי התורה מבית הכנסת – סימן שהכל בסדר.. זאת אומרת שאפילו הגויים נושאים עיניים ליהודים ולתפילתם. בודקים מה היהודים עושים. וכל הזמן מתקשרות אלי גם נשים לא יהודיות – והן שואלות – מה אומרים אצלכם? מה יהיה? אתם מתפללים? אוקיי אז אלוקים איתכם אז הכל בסדר…

אנחנו כמובן מתפללים ביחד עם כולם ומקווים שהמצב ההזוי הזה יעבור מהר, שאף יהודי באוקראינה לא יינזק ולא יפגע.

מחכים ביחד עם כולם למשיח. להגיע לבית המקדש. תתפללו עלינו ותהיו איתנו – זה מחזק מאד!

האם את רוצה להגיב? לשתף? את רוצה לחזק? הוסיפי תגובה כאן למטה והשליחה – שושי וובר – תקרא את תגובתך!

ליאור דבורצקי

לקריאה, הדפסה ומימוש:

1. אחריות – לא. זה שאת עדיין לבד, זה לא בגלל שהוא עדיין לא הגיע ולא בגלל שה' פשוט עדיין לא החליט. אם זה לא קרה – זה כי יש בתוכך משהו שדרוש תיקון. אתגר שאת צריכה להשלים. שליחות שאת צריכה לבצע. את העולם נתן בליבם. כל מה שקורה לך בעולם – הכל זה 'הקרנה' של מה שמתחולל לך בלב. או במילים של הבעל שם טוב – דע מה למעלה ממך. דע שכל מה שמלמעלה – בעצם זה ממך.

2. אומץ – אם את רוצה להתחתן את חייבת למצוא ולחשוף את המקום האמיץ שבך. אי אפשר להתחתן כשיש פחד בלב. וגם אם הוא קיים, אין ברירה. חייבים לשבור אותו. צריך אומץ כדי לבדוק אם יש לי איזה טעות בחשיבה. צריך אומץ כדי לתקן אותה. צריך אומץ כדי לממש את המחשבה המתוקנת החדשה. צריך אומץ כדי לפתוח את הלב. צריך אומץ כדי להתעלם ממה יגידו. צריך אומץ כדי להשקיע כסף באימון שלא בטוח יעזור. צריך אומץ כדי להתחתן למרות שאין באמת שום אפשרות לדעת בוודאות של 100% שזה יעבוד. אם יש דבר אחד שהוא ה'לב' של ההצלחה – זה אומץ! יש לך?

3. מאמץ – זוגיות זה הדבר הכי לא טבעי שקיים בטבע. כל דבר טבעי לא דורש מאמץ. האש לא מתאמצת לשאוף למעלה. המים לא מתאמצים לנזול למטה. אפס מאמץ. אפס השקעה. רק זרימה טבעית. אין דבר יותר מגביל ותלותי מאשר הטבע של האדם. לזרום עם המחשבות, עם הרצונות, עם התחושות – זה כישלון מובטח. הצלחה זוגית דורשת מאמץ. השקעת אנרגיה באופן אקטיבי על לשנות את הדפוסים הטבעיים. את הרצונות והשאיפות. את ההרגלים. בלי מאמץ – חבל על הזמן.

4. כיף – האנרגיה של המרחב הזוגי היא אהבה. אהבה היא כמו אור כמו אש. וכדי שהאש תיקלט בנפש היא צריכה חומר בעירה מתאים. אבן לא תצליחי להדליק. שמן כן. האש זקוקה לכלי ראוי. כך האהבה זקוקה לכלי. והכלי העיקרי שהאהבה צריכה זה תענוג. כיף. מנוחה. אם אני במתח, בתסכול, בפחדים, בדיכאון… אין שום סיכוי בעולם שהאהבה תופיעה. וכשאני אומר אהבה אני מתכוון גם ל'מציאת חן' או לתחושה שזה 'שייך'. ולכן מי שמסתובבת עם תחושה של נמאס לי, מתי זה כבר ייגמר, אין סיוט וכדומה – פשוט גוזרת לעצמה את הדין. קל? לא. ראי סעיף 3.

5. ביטחון – קודם כל העצמי. זה לפני הכל. הביטחון במי שאני. הביטחון להביא את מי שאני כמו שאני לפגישה. לשיח. אבל גם לעורר את הביטחון שזה הולך לקרות. הביטחון הגמור והפשוט שהנה הנה משיח (הפרטי שלי) בא. הוא כמובן חייב להיות מבוסס על כל הנ"ל – על עבודה פנימית חסרת פשרות, אבל אחרי שאני עושה את כל זה, ברור לי בלי שום ספק שזה מגיע לי. שאני ראויה. שהוא מחכה לי. שזה פשוט הולך לקרות.

6. מיקוד – היכולת להתמקד היא אחת היכולות החשובות ביותר בנפש שמחוללות הצלחה במיוחד בתקופה של הפרעות קשב וריכוז בלתי נתפסות בכלל. להתמקד ביעד המדוייק שיוביל אותי להצלחה. להתמקד בפעולות העיקריות שמביאות את עיקר התוצאות. להתמקד בבחור איתו אני נפגשת עכשיו. להתמקד בעיקר ולא בטפל. יכולת המיקוד היא סופר קריטית כדי להצליח. תהיי בפוקוס!

7. החלטה – אולי הנק' החשובה ביותר. החלטה בשיא התוקף שאני עושה הכל – פשוט הכל – כדי שזה יקרה. זו סגירת המעגל של סעיף מס' 1. ההכרה שזה בידיים שלי ושזה תלוי בי אמורה להוביל אותי להחלטה התקיפה שאני הולכת על זה. משקיעה את כל מה שנדרש – בזמן, באנרגיה, בכסף. אני מפסיקה להתלונן כמה המציאות בטטה, מבינה שהכל מתחיל מבפנים – ומוסרת את הנפש על זה. עושה מה שצריך. משקיעה את מה שנדרש. כי מה עדיף, להישאר לבד?

בהצלחה,

ליאור דבורצקי,

לב לדעת – המרכז לזוגיות יהודית-רחובות,

054.2387660,

[email protected]

חיה גדלה להורים טורקים שחיים בקוזומל, מקסיקו. הזוג התגרש כשהייתה ילדה קטנה, והיא גדלה ממש כמו מקסיקנית גויה ולא ידעה כמעט שום דבר על היהדות שלה. אפילו שלמדה לבת מצווה, החגיגה עצמה הייתה באווירה לא דתית לחלוטין והאורח חיים שלה היה לא קשור גם לקהילה היהודית.

כשהגיעה לגיל 15 התחלנו להיות בקשר וכך היא התחילה לבוא עם הזמן לביקורים יותר תכופים לבית שלנו. היה משהו בבית שלנו שהיא לא ראתה מעולם – הבית שלה מאוד מסודר ואורחים מגיעים לאחר הזמנה מסודרת שנעשתה כמה ימים קודם, וכך גם הלו"ז נקבע בהתאם.. אצלנו הבית משמש כבית פתוח לקהילה ומארח גם הרבה מטיילים (לתת להם הרגשת בית מעבר לבית חב"ד.. כמו למשל ימי הולדת). יש גם סיבות נוספות ל"בלאגן" שלנו 🙂 כמו למשל מטיילים שמגיעים מאוחר לאי ומסעדות הבית חב"ד סגורות ואין עוד אוכל כשר אז אם שולחים הודעת ווטסאפ, אנחנו מביאים אותם אלינו הביתה ומכינים להם אוכל.. כמובן שאלו מצבים שלא יודעים עליהם מראש, וזה אומר שב12 בלילה אני מעמידה סירים, לפעמים למעל 10 אנשים..

כך קורה שביום רגיל אני יכולה לקבל הודעה על אורחים בכל שעה שלא תהיה ולכן בשביל חיה (הנ"ל) הבית שלנו היה מעניין ולא שגרתי. הפוך ממה שהיא הכירה.

לאחר תקופה היא אמרה לי שהיא לא מבינה את הסיבה לכל הדברים המוזרים שאנחנו עושים, אבל היא מבינה דבר אחד- את השמחת חיים שיש לנו שהיא לא ראתה מעולם (מאוחר יותר אבא שלה אמר לנו את אותם מילים בלי לדעת שהבת שלו אמרה את זה 🙂 היא הוסיפה ואמרה- אני לא מבינה את הסיבה אבל אני מבינה את התוצאה- התוצאה היא אנשים שרואים להם בעיניים שהם חיים חיים מלאי תוכן וזה מסב להם שמחה. אני רוצה להיות כזאת!

מפה לשם בחגים היא התארחה אצלנו והתחלנו ללמוד יחד, היא התחילה לשמור שבת וחג פה ושם ולהתלבש יותר בצניעות.. קלטנו מאוד מהר שהסביבה החברתית שלה לא מקלה עליה בלשון המעטה- הגויים לא רצו בשינוי ושמו עליה הרבה לחץ והבנו שהיא סתם סובלת כי היא לקחה כבר את ההחלטה, ועדיף להוציא אותה מפה למקום שיהיה לה קל יותר.

אז סידרנו לה סמינר- מכון ליהדות בקראון הייטס וכשבעלי- דודי טס לכינוס השלוחים בכסלו, הוא נסע איתה לשם לוודא שהיא מגיעה ומתאקלמת. מאז היא שם. מתחילת התקופה שהייתה שם היא שמעה שאמור להיות שבתון בו המשפחות מוזמנות לראות את הבנות שלהן בתהליך הזה וביקשה מאמא שלה להגיע (האבא בלי ויזה), אמא שלה ממש פחדה ודאגה והעדיפה לחסוך את הקושי ולהסתפק בזה שהבת חוזרת לפסח.

כשהאמא סיפרה לי זאת באופן אישי, ממש ניסיתי לשכנע אותה לטוס למרות הקושי כי היה לי ברור שלראות את הבת באמריקה במוסד הלימודי וכו' יהיה שונה לחלוטין וזה חייב לקרות.. באיזשהו שלב הבנתי שאם לא אטוס זה לא יקרה וסגרתי איתה על המקום שאני טסה איתה ואין סיכוי שהיא אומרת לא 🙂

וכך היה. דקה לפני סגירת הכרטיס כשחשבתי על הילדים שלי, ידעתי שאני חייבת לקנות כרטיס גם לבת שלי שממש התבגרה בזמן האחרון וכשליחה קטנה זה יעשה לה טוב להבין לאיזה עולם ענק היא מחוברת- לעולם של חב"ד שהיא כמעט ולא מכירה.. (היא תהיה בת 7 עוד חודש)

טסנו. היה מדהים! מעל המשוער!

התחלנו בביקור באוהל, היינו כמה פעמים ב770- אפילו לילה אחד בריקודים של חודש אדר, טיילנו קצת ברחבי ניו יורק (האמא של חיה – שרה – רק עשתה עצירת לילה לפני 17 שנה בניו יורק אז הביקור הראשוני בעיר, היה מאוד מרגש בעבורה). היינו בשבת במכון הלימודי של חיה, ושם שרה קיבלה מכל המורות מחמאות על הבת שלה שעוברת תהליך מדהים! והיום אפילו כבר מחלקת נש"ק בימי שישי, ולומדת הלכות כדי לשמור קלה כבחמורה.

היו כל כך הרבה חוויות בין לבין ששרה התפלאה לחוות, כמו – לראות בית מלא בילדים ולחשוב על זה שבעז"ה יהיו לה הרבה נכדים חבדניקים קטנים 🙂

ובליל שבת אחרי הסעודה שרה סיפרה שהיא פעם רצתה להיות גם דתייה וההורים שלה הקשו עליה כל כך שהיא החליטה שעדיף לה לוותר. עכשיו כשהיא רואה את הבת שלה ככה הכל עולה לה שוב והיא רוצה לעשות את התהליך הזה כל כך אבל היא מבוגרת כבר (בת 46) אז היא לא יכולה ולפחות הבת שלה עושה את זה במקומה.

ליבי, הבת שלי, שישבה איתנו פנתה אלי בשקט ואמרה לי- אמא אולי תספרי לה את הסיפור של רבי עקיבא!

שרה, שראתה אותה מדברת איתי שאלה אם הכל בסדר אז סיפרתי לה שליבי הציעה לספר לה סיפור שקשור אליה.. וכך התחלתי לספר.. שרה עם דמעות בעיניים כל כך התרגשה מהסיפור ובמיוחד שילדה כל כך קטנה מחפשת ומוצאת פתרון לתת לה ביטחון לעבור תהליך כזה! היא שמחה כל כך שהבת שלה נמצאת במוסד בו מחנכים לגדל ילדים כאלה שחשוב להם למצוא פתרון כדי לשמח עוד יהודי ולקרב אותו לה'.

הבית ששרה ראתה (עם הרבה ילדים) זה בית שהתארחנו בו בשבת בצהריים, שם הבת שלה חיה – עושה בייביסיטר, אם המשפחה ילדה עכשיו את התינוק התשיעי בלי עין הרע.

כשהתארחנו שם הם ביקשו שאדבר ואגיד כמה מילים על השליחות. והשיחה הזו – הפכה להתוועדות של כמה שעות.

מפה לשם הם ביקשו שאתוועד עם בנות כיתתן של הבנות וביום שני זה מה שעשינו 🙂 הגעתי, סיפרתי להן על החיים באי (למשל שהמים בבית שלנו מגיעים מבאר וזה נורמלי לחלוטין), שרוב האי ישן על ערסל ולא על מזרון ועוד.. על חיי שליחות ועל הפתעות שצצות כמו תאונות שיהודים צריכים עזרה באישפוז (לפעמים אפילו מגיעים אלינו ואנחנו מטפלים בהם), שתי מטיילות שהיו על ספינת קרוז ולא שמו לב לזמן ונשארו פה באי עם דרכון, פלאפון ללא בטריה ומגבת. נשארו אצלנו שבת וסידרנו להן הכל כדי לחזור לאמריקה ולקחת משם את המזוודות.. על כמויות המטיילים שמגיעים כל שבת לבית חב"ד לחוות חווית שבת שהופך לסופ"ש גדוש בחוויות חיוביות על שמירת שבת וחיים יהודיים.

גם דברים מצחיקים כמו שחברות שלי חולמות על טבעת יהלום מהבעל, והחלום שלי לקנות פרה – שיהיה לנו חלב 🙂

וזהו.. חזרנו לאי מלאות חוויות ובעז"ה – המשך יבוא משרה שחזרה כל כך נרגשת ושמחה.

פעילות "צבאות השם" בקדומים

בבית משפחת בלשניקוב, השליחים בקדומים, מתקיימת פעילות צבאות השם כל יום רביעי בשעה 16:30. הפעילות חוויתית ומרתקת. כל ילד מקבל יחס אישי, שרים את את 12 הפסוקים, סיסמאות ואת השיר האהוב: "שמעו, שמעו רבותיי", סיפור עם הצגה, פעילות ויצירה מאד מושקעת. בסוף כל ילד יוצא עם עלון, ממתק ומשתתף בכ10 הגרלות על פרסים מדי שבוע.
תודה רבה לצבאות השם הארצי על הפעילויות המגוונות והמושקעות, היצירות והפרסים. תודה למדריכים החמודים: מענדל אמזל, רינה אמזל, יוסף יצחק מוסמן ואביה אושה. למשפחת בלשניקוב על הארוח והניהול.

אני בוחרת לראות טוב

לא אשכח איך כשפעם אחת, אחת הבוגרות הגיעה לחלק בחדר מורות הזמנות- אמרתי לה: "איזה כייף זה להתחתן". ובלי להתבלבל היא אמרה לי:" כייף?" אמרתי לה "הכי כייף בעולם!" אבל את יודעת המורה.. זה קשה, כלומר זאת עבודה, הדבר האחרון שהייתי אומרת על נישואין שזה -כייף". אמרתי לה שלענ"ד זה לא סותר. גם להיות מורה זאת עבודה לא פשוטה בכלל, אבל היא כייפית. לא כל מה שקשה זה מעייף ומתיש ובהכרח לא משמח. הרי זה תלוי על מה מתבייטים במבט..

זאת אקסיומה שלא מגבירה מוטיבציה ושמחה בחיים- אז למה לא לשחרר אותה?

מאז אותו מקרה- משתדלת שכל כלה/בוגרת/מושפעת שמתקשרת אלי בהקשר לחתונה- ישר אני אומרת לה: "איזה כייף להתחתן". שתשמע שזה באמת כייף. (סומכת על שאר העולם- שמספר לה כמה היא צריכה לעבוד, ואיזה עבודה נדרשת כדי לשייף את המידות שלנו, שהאמת ? היא מתחילה בנישואין וממשיכה ביתר שאת בגידול הילדים- וכל ילד עוזר לנו לשייף עוד פינה בנו. וב"ה שכך.

אם נשאל את עצמינו אליבא דנפשי- האם אנחנו רוצים להישאר אותם אנשים כמו שהתחתנו? כמעט בטוחה שכולם יענו- לא.. ברור שנרצה להתעלות מעל עצמינו. איזה משמח- זה להסתכל אחרונית בחיים ולומר לעצמך- איך פעם הגבתי למאורעות, ואיך עכשיו אני במקום אחר- וכל אחת תחשוב עם עצמה- איזה אמא היא היתה לילד הראשון לעומת – כל ילד נוסף? או איך הגיבה בפעם הראשונה שקלטה שבעלה לא בדיוק איך שהיא "דמיינה" שהוא יהיה? או פתאום לגלות איך היא מגיבה לכל מיני התנהגויות שונות של הבעל.. וכעת כמה שהיא יותר מבינה היכן להשקיע אנרגיות והיכן להבין- שלא התחתנתי לשנות אותו, אלא לקבל אותו כמו שאני רוצה שהוא יקבל אותי, כשרואים את מה שמפריע- קשה לראות את כל הטוב שקיים.

וכשמבינים- שעדיף להתרכז במאה אחוז שלנו- במה שכן יש לנו יכולת להשתנות ולשנות- אז יהיה לנו יותר קל ונכון בחיים. וכנראה כשמסתכלים על כל התמונה בענווה מבינים שגם לנו- בתור נשים יש גם דרך לעבור.. ולא רק למי שחי לצידנו. איזה משמח -לדעת שזזנו בעוד סנטימטר בהתקדמות רוחנית, בלימוד, בעבודת המידות, בחסד, במיקוד בחיים, בעשייה, בהכלה, בקבלה של השני, בלדעת לזרום- גם כשנראה לך שהכל נתקע, לדעת לנשום עמוק ולזכור שיש מי שמנהל את העולם, גם שהכל נראה ממש הפוך.

איזה משמח לדעת במקום להתעצבן על כל דבר שלא מתנהל כשורה, או כשפועלים לא כמו שרצינו, אנחנו בונות אצלינו עוד קומה באישיות, לדעת- שלא כל העולם סובב סביב הרצונות שלנו. וזו הזדמנות בשבילנו לומר לה' כמה אנחנו רוצות להידבק בו למרות שזאת לא המציאות שרצינו מלכתחילה. כמה מתיחת שרירים רוחניים- יש בכלל בחיים ובעיקר בזוגיות, וטוב שכך- זה רק גורם לנו להגדיל את הנפש האלוקית שבנו.

לעיתים אני מרגישה כמו מורה ליוגה עם כל המתיחות הנפשיות האלה ולהמשיך להבליג, לחייך, לדעת להתאים את עצמינו למצבים השונים. פתאום מחתיכת פאזל אחת שלא יכולת לעגל בה פינות את מוצאת את עצמך- חתיכת פאזל "חכמה" שמשתנה בהתאם לסיטואציה. רק כך כשמשתנים ומשנים את המחשבה- (אחכ יותר קל לפעול בדיבור ובמעשה, אבל ראשית העבודה- היא במחשבה) את התפיסה הרעיונית- של הנישואין- ולא רק בהתחלה. אלא כל רגע לחשוב- באמת שהכי משמח אותי זה לחיות עם בעלי.  וככל שהשנים עוברות, ומשתנים, גדלים בחיים- העוגן של הנישואין רק מתרחב וגדל. אם נקודת המוצא- שהוא האחד שלך ואת שלו – עוברים הכל ביחד.

אם כל אחת תתביית על שלה- נראה שאין זיופים- ה' ידע להתאים לך את ההכי ההכי בשבילך, וכשרק מסכימים לראות את זה ומחפשים זאת- רואים מלא רגעים של התאמה מיוחדת. ועד כמה ה' מראה לך פנים שוחקות וברא את בעלך במיוחד בשבילך. אפילו בחסרונות- הוא משלים אותך. איזה נס שבני זוג לפעמים כל כך שונים- כמה ילדים גדלים ולומדים מהזוגיות שלכם. ממש ביהס לחיים. לומדים מהתגובות שלך, שלו, ביחס אחד לשני. לפעמים אפשר לחוש שאת על עדשת המצלמה כל הזמן- כשהילדים בוחנים ומתבוננים. כאשר רוצים ומחבקים את מה שיש -מקבלים בדיוק את מה שהם ואתם צריכים.

כשראיינתי את סיון רהב מאיר וחמותה- זיוה מאיר, השאלה הראשונה ששאלתי אותן- היא האם פצחתן את הקוד ליחסי חמות וכלה? ובשיא הפשטות- זיוה מאיר ענתה לי, פשוט לא מסתבכים עם מה שצריך להסתבך וחיים בפשטות. מול ועם כל דבר. לקחתי איתי את המשפט שלה. זה בכל נושא תחום או עניין. אם רוצים להסתבך- זה בכל דבר. "המה ביקשו חשבונות רבים". אבל האמת? שזה לא פשוט להיות פשוט- וכידוע- יש גאונות בפשטות. וכשעובדים בפשטות- מוצאים את ה' יותר בקלות בנסיונות.

בשורות טובות,

מורן קורס

מרוממות את השבוע עם חני שמולביץ!

יום ראשון 20:30-21:00

והפעם מפגש עם בלה בוקובזה, שליחת הרבי ברמת גן – ומנהלת "מרכז לאה".

בין המשתתפות הגרלה על קופון 100₪ ב'חבדשופ'.

מחכות לכן בזום

לחצי לקישור לזום

פרשת ויקהל

התלונן יהודי לחסיד ר' הענדל, ש'מה לעשות' הוא לא מרגיש שהוא אוהב את כל היהודים… ענה לו 'יהודי אוהב יהודי, גוי לא אוהב יהודי… תזרוק את הגוי שבך – היצר הרע, ותגלה את היהודי שבך- הנפש האלוקית, וממילא תראה שאתה אוהב יהודים!'

בפרשת השבוע שלנו קוראים על מחצית השקל. למה רק חצי ולא שקל שלם? להראות – שיהודי אחד בלי היהודי השני הוא רק חצי! יהודי לא יכול להגיע לשלמות עצמית בלי אהבת ישראל. בלי שהוא אוהב , דואג, אכפתי ,ועוזר ביכולותיו ליהודי אחר. וזה טבוע בנו כבר בטבע שלנו. רק צריך לגרש את ה'גוי' שבקרבנו, וכבר נגלה את האהבה הטבעית שיש בנו ליהודי שני, כי הרי אנחנו אחים ממש, אחים לאותה הנשמה האלוקית – בנים לאותו אבא הקב"ה רחום וחנון.

ויש גם דרך אותה מתווה לנו הרבי , שמתחילה עוד מפרק ל"ב בתניא, שבשביל להתאחד באמת עם יהודי אחר, אנחנו צריכים להתאחד איתו על ידי הנפש האלוקית שבנו. דמיינו אנשים המתחברים על בסיס נפש בהמית, אולי זה יותר כיף וקל, אך זה לא קשר אמיתי. כל אחד הרי רוצה את הצרכים שלו, שיקשיבו לו שיבינו אותו שיכילו אותו. כל אחד שקוע בעצמו. אך שני יהודים המתחברים על בסיס נפש אלוקית – כל אחד חושב על השני, מעונין לעזור לשני, ואכפת לו האחר. רק כך אפשר ליצור קשר אמיתי ונצחי בין כל היהודים. כך אפשר ליצור אחדות מושלמת. אחדות בין יהודי ליהודי, עד שיתגלו כל הנפשות האלוקיות ויתאחדו לנשמה אלוקית אחת ושלמה.

שבת שלום!

מושקא שהינו

חזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם

כ"ג אדר א', תשפ"ב

שליחי הרבי "רגילים" לצאת ממקומם. מתאמצים להסביר, לדבר. לפעמים מרגישים, שהגרון ממש ניחר… ועדיין ממשיכים לנסות להשפיע על יהודים במבצעים  החשובים, הפלאיים והקדושים של הרבי. התגובות מגוונות. לפעמים אנו מצליחים בקלות. לפעמים לא כל כך בקלות. לפעמים יש אכזבה …לא מצליחים בכלל. באחת הפעמים,  הייתי בביקור שיגרתי במרכז רפואי. כשיש זמן  המתנה, מנסים להפוך זאת… לזמן מתנה. הצעתי לנשים בסביבתי, שהמתינו אף הן בתור כמוני, לרשום את הילדים לאות בספר תורה לילדי ישראל.

ב"ה רשמתי כמה וכמה ילדים לס"ת של ילדי ישראל. אחת הנשים אף רשמה את מספר הטלפון האישי שלי. לא העליתי בדעתי שתשתמש בו בעתיד. מאז ועד היום חלף זמן רב. הרישום לס"ת מאז, נשכח מזמן… אבל  התברר לי היום להפתעתי, שיש מי שלא שכח. הפלאפון שלי צילצל ועל הקו הייתה האישה, שפגשתי באותו יום במרכז הרפואי. היא הזכירה לי, שהכרנו, כשרשמה דרכי את ילדיה לאות בספר התורה של ילדי ישראל.

היא סיפרה לי, שקיבלה את התעודות לביתה, התרגשה מאד, והחלטה נפלה בליבה, שהיא חייבת עכשיו, הרגע, לקנות גם אות בספר התורה הכללי לאחדות עם ישראל, שיזם הרבי (מיועד ל"בוגרים"  מגיל מצוות ומעלה). היא רוצה לקנות אותיות – לזכותה, לזכות בעלה, לזכות הוריה והורי בעלה, ולזכות האחים שלה. טלפון כזה מרגש, מזמן לא זכיתי לקבל. יהודים מתחילים להרגיש צמא עז ומרגישים, שהם חייבים כאן ועכשיו לשתות עוד מים זכים. מי מעיין חי.

זו הייתה הזדמנות עבורי, להשמיע לה בנחת על בקשת הרבי, שכל בת מגיל שלוש תדליק נר לכבוד שבת. כן! עם ברכה. ב"ה היא קיבלה על עצמה להתחיל בכך. ריגשה אותי עמוקות  כשסיפרה לי,  שסבתא שלה אמרה,  ששכינה מדברת מתוך גרונו של הרבי!

הפתעה נוספת. עוד צילצול טלפון קיבלתי בערב. השעה אחת עשרה בלילה. אישה נוספת מתקשרת. זו האישה, שזכתה שהנכד שלה החלים לאחר שנקנתה עבורו אות בס"ת לילדי ישראל. וכתבתי פ"נ לרבי אודותיו באיגרות קודש. ותרמה לזכותו לבית חב'"ד. היא מספרת, שקרובת משפחתה מאושפזת. ומבקשת ממני לכתוב עבורה לרבי ב"איגרות קודש". שתיהן נשים משתי חצרות חסידים שונות. שתיהן זכו וראו ניסים בעקבות השתתפותן במבצעים הקדושים של הרבי. הן מרגישות בעוצמה את ההשפעה ואת הכח שלהם לחולל ניסים. מרגישות,  שהן חייבות ממש עכשיו את העצות מהרבי. והן אכן מקיימות אותן מתוך אמונה ומתוך קבלת עול.

סיפור נוסף:

חברתי משכבר הימים,  התקשרה אלי לאחרונה וסיפרה על  על קרובת  משפחתה, שהינה  מעוברת.  הרופאים נאלצו לאשפז אותה זמן רב לפני מועד הלידה המשוער,  בגלל בעיה רפואית קריטית. לשאלתה,  הצעתי וקנתה  לזכותה  אות בספר התורה הכללי, אותו ספר תורה מיוחד, שאת כתיבתו ביקש הרבי כבר לפני ארבעים שנה. והדגיש,  שזו בקשה נפשית שלו,  שיקנו לכל אחד ואחת  מעם ישראל אות בספר הזה. היא אף קיבלה ממני,  את רשימת פרקי התהילים הנהוגים בחב"ד,  שנוהגים לאמר בזמן הלידה.

ברוך השם, נולד תינוק בריא ושלם. בהשגחה פרטית מרגשת, התעודה עבור היולדת, הגיעה ממש היום "בטעות", דווקא  לתיבת הדואר שלי. למרות, שמסרתי את כתובתה של חברתי, כמזכירה לי את הנס, שהתחולל עמה לאחרונה.

אנו נמצאים בחודש אדר. א – אלופו של עולם , דר. נמצא עמנו. חודש  שמזלו בריא לישראל. ובו נאמר "ונהפוך הוא".

יהי רצון שהמזל הטוב הזה של אדר.  יהי'  בעזרנו. שנזכה ל"אחישנה".  שנזכה לשמוע שלכל היהודים שלום, שלא תיפול שערה אחת משערות ראשם ארצה. כולל כל שליחי הרבי, העומדים הכן במסירות נפש עילאית לקיים את שליחותם.

יהי רצון, שנזכה לשמוע קול שופר המבשר את התגלות הרבי, בגאולה האמיתית והשלמה, בעיר הקודש ירושלים. בארץ ישראל, ארצנו הקדושה, כבר עכשיו. עוד לפני חודש ניסן.

התקצר יד השם מלהושיע?!

בדידי הווה עובדא

טמה חורושוכין

שורות אלה נכתבו ליום היוארצי'יט, כ' אדר,  לעילוי נישמת השליחה הצעירה היקרה שטערנא שרה ז"ל, בת שיבדלו לחי'ים טובים ארוכים ולשלום, הרב מנחם מאנס שליט"א וחי'ה תחי' נוימן שליחי הרבי לאבן יהודה. יהי רצון, אך טוב וחסד יהי' מנת חלקם ובטוב הניראה והניגלה מעתה ולעולם ועד.

שטרני וולף בת ה-44 נבחרה בימים אלה ל"אשת השנה" של מדינת סקסוניה, המדינה הרביעית בגודלה בגרמניה, על ידי העיתון הגדול במדינה.

היא ילידת הארץ, וכבר שנים משמשת כשליחת חב"ד בעיר האנובר, גרמניה. לפני כשנתיים נפטר במפתיע בעלה, הרב בנימין, מחיידק בדם. בהחלטה חזקה ויומיומית – היא ממשיכה את השליחות עם שבעת הילדים שבבית, וגם בתה ובעלה הצטרפו לאחרונה. היא מנהלת בית חב"ד פעיל ושוקק, והפכה לדמות משמעותית עבור יהודים ולא-יהודים כאחד.

בראיון על זכייתה בתואר המכובד – סיפרה על המסר שחשוב לה להעביר בריאיונות שאחרי הבחירה בה:

"אנחנו קוראים השבוע בתורה את פרשת 'ויקהל', שמתארת את בניית המשכן, המרכז הרוחני שליווה את העם במסע במדבר. התורה משבחת את העשייה של בני ישראל במהלך הבנייה, ובפרט את הפעילות והזריזות של הנשים. הנשים במדבר היו יצירתיות, וניצלו את הכישרון המיוחד שלהן לתפירה ולטוויה של יריעות המשכן.

הרבי מלובביץ' מסיק מכך מסקנה לדורנו: הכישרונות שלנו לא ניתנו לנו רק למען ההתפתחות האישית, אלא כדי להשתמש בהם לטובה, כדי לעשות את העולם ל'משכן', כדי להוסיף בעולם אור וקדושה. הוא מדגיש שהמסר הזה נכון לכולם, אבל בפרט לנשים, ובפרט בדורנו. זו המשימה שלי בגרמניה, ואני שמחה לקבל על כך כזה תואר מכובד, אבל לנצל את היכולות המיוחדות שלנו כדי להפוך את העולם למשכן של טוב – זו המשימה של כל אחד ואחת מאיתנו".

שבת שכולה משיח! שימי לב – במוצ"ש המחיר עולה! אל תחכי לרגע האחרון.

להרשמה- לחצי כאן

גם בשגרה, נשי חב"ד פועלות ללא הפסקה.

מידי יום שלישי מתקיימת מדרשיה בה לומדים הלכות שבת עם הרב שוואב והשקפה ופרשת שבוע עם הרבנית חיה רחל הנדל.

בנוסף, בז' אדר, יום הולדתו ופטירתו של משה רבינו התקיימה התוועדות חסידית עם הגב' גולדי הניג.

חיים בתנועה עם פרשת השבוע בשיעור קאוצ׳ינג נשי חסידי עם הגברת מורן קורס

ימי שני בשעה 20:30 במרכז נשימה חב״ד – רחוב התעלה 13, חולון

רעיון מיוחד קורם עור וגידים בימים אלה ממש. את רוצה להתפלל בחיות?! את מחפשת מה יוכל לתת לך את הכח? חיה ברקוביץ' מגישה – "תפילה בניגונים"! רשימת השמעה אישית מיוחדת שתוביל אותך ברגש לסידור!

לפרטים נוספים והזמנות: חיה ברקוביץ' – 0524721078

ליצירת קשר ישיר בווצאפ

לחצי לתקציר מתוך ברכות השחר

לחצי לתקציר מתוך פסוקי דזמרה

אשה יקרה❣️

מוזמנת הערב ב 20:30, לשיעור זום 'לחיות עם הפרשה' – עם הגב' חומי נבון. שיעור ממוקד, מעשי וגאולתי.

להשתתפות לחצי כאן

להתראות,

נשי חבד

מחזה לא שגרתי בשדה התעופה בניו יורק, דיילת, לא יהודייה (ככל הנראה) מפרסמת משיח!

כך פירסמה את הדברים הגברת מירי שניאורסון:

דיילת הקרקע בjfk ממש שמחה כשביקשתי לצלם אותה עם דיגלון משיח בדש החליפה…!

עם תוכנית מושקעת ומיוחדת, וערב נדיר שעוד ידברו עליו רבות – את מוזמנת לדינר השנתי של נשי חב"ד לוד! מזמינות אותך ליהנות בערב מיוחד לכבודה של הרבנית חיה מושקא. מכירת כרטיסים באתר עד יום שלישי (מחר) בלבד! להתראות!