להרשמה: https://www.shutaf.im/niflaots

קישור למיזם שוזרות הפנינים: https://forms.gle/9ACJb4o94MTRXobV9

בתכנית:

חשיפת והסבר המסלולים של השנה, התוועדות סוחפת עם הרבנים יצחק אקסלרוד ונחמן לרנר, הגרלה על כרטיס טיסה לחברותא המתמידה
וההגרלות על מבצע הווה פשוט התשפ"ג!
כולנו נהיה שם!

שלום לכולם
השבוע נקרא בפרשת יתרו
בתחילת הפרשה אנו מתוודעים למהפך ולשינוי העצום שחל אצל יתרו חותן משה כאשר הוא מכריז: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם."
משמעות הדברים היא כי רק עתה הכתה בי ההכרה כי ה' גדול מכל האלוקים. מה בדיוק התרחש כעת שיתרו יוצא בהצהרה חגיגית זו?
אז פסוק לפני כן כתוב: "וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא יְהוָה אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם (שמות י"ח א').
על כך כותב רש"י על הפסוק: "וישמע יתרו. מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק (זבחים קט"ז).
אמנם כאשר נחזור קצת אחורה בזמן נגלה שההיכרות של יתרו עם בורא עולם הייתה כבר מהיכרותו עם חתנו משה רבינו ועוד לפני כן כאשר הוא עצמו היה מיועצי פרעה ובחר להתנגד לרעיון השעבוד כפי שמתואר בתלמוד הבבלי.
כאשר פרעה אומר לעמו (שמות א',י') "הבה נתחכמה לו", מספרת הגמרא (סנהדרין ק"ו): "שלשה היו באותה עצה, ואלו הן: בלעם, איוב ויתרו. בלעם שיעץ – נהרג. איוב ששתק – נידון בייסורין. ויתרו שברח – זכו בני בניו לישב בלשכת הגזית".
כשפרעה שקל לשעבד את ישראל בפרך ולהטיל עליהם את גזרת "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", הוא כינס את שלושת יועציו, בלעם בן בעור, איוב ויתרו, וביקש לשמוע את חוות דעתם.
בלעם, ייעץ לפרעה שאכן עליו לממש את תכניותיו. איוב, שתק ולא הביע כל דעה, לא נגד ולא בעד. ואילו יתרו, ברח ממצרים. הוא ברח כיון שהוא דיבר בעד עם ישראל וכנגד ביצוע הגזרות, וכיון שהוא הביע את דעתו כנגד דעתו של פרעה, נחרץ דינו למוות, ומשום כך הוא ברח למדין.
ואומרת הגמרא, שבלעם, בגלל שהוא דיבר רע כנגד עם ישראל – אזי הוא נענש, ובסופו של דבר הוא נהרג בידי עם ישראל, כמסופר בפרשת פנחס. איוב ששתק ולא דיבר טוב על ישראל – נענש בייסורי איוב, ויתרו שהמליץ טוב על עם ישראל כנגד דעתו של פרעה, ובשל כך הוא העמיד את עצמו בסכנה ונאלץ לברוח למדין – זכה וצאצאיו ישבו בלשכת הגזית, הם היו בין חברי הסנהדרין בבית המקדש.
כלומר: בלעם כבר לפני תחילת השעבוד הכיר בעם ישראל וב-ה' והבין את משמעות הגזירה של פרעה ולכן בחר להביע את דעתו כנגד הגזירה.
אז מה התחדש ליתרו כעת שהכתה בו ההכרה והוא יוצא בקול תרועה בהכרזה: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים"?

כשההכרה פורצת מן התודעה ומכה בנו כגלי הים:
לשם כך ננסה להבין את משמעות המשך דבריו של יתרו: "כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם." רש"י מבאר זאת כך: "כי בדבר": כתרגומו – במים דמו לאבדם והם נאבדו במים. "אשר זדו": אשר הרשיעו, ורבותינו דרשוהו (סוטה י"א) לשון (בראשית כה) ויזד יעקב נזיד בקדרה אשר בשלו בה נתבשלו.
העולה מדברי רש"י: אותה מחשבת זדון של מצרים ופרעה בגזירת "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", שמשמעותה השמדת אומה שלימה התממשה אבל בדיוק בצד השני, בצד שהגה את אותה מחשבה.
כלומר: טביעת המצרים במי ים סוף אינה מקרית, היא מדויקת ומכוונת להפליא, היא באה כתיקון לאותה מחשבת זדון שהייתה פרי הגותו של פרעה ומצרים כאמור.
לאירוע מכונן זה ישנה משמעות עמוקה לא רק עבור עם ישראל אלא גם ובעיקר ליתרו שהיה מיועצי פרעה ובחר להתנגד למחשבת זדון זו.
יתרו חווה ורואה במו עיניו את התממשות ההשגחה העליונה המדויקת והמכוונת להפליא של אותה מחשבת זדון שהוא עצמו היה אמור להביע דעתו עליה כשנשאל על ידי פרעה, אך בחר להתנגד אליה. וכעת היא פשוט מכה את חושיו ובשנייה אחת הוא נזרק לאותו רגע מכונן וקשה בו היה נוכח כשאולץ להביע דעתו אך בחר להתנגד לרעיון, מה שגבהה ממנו מחיר כבד גזר דין מוות ואילץ אותו לברוח למדין כאמור. והנה כעת הוא עד לתיקונו של עולם כאשר פרעה וכל עמו טובעים במים הזדונים בהם דימו להשמיד עם שלם!
חוויה עצמתית זו מוציאה ממנו באופן ספונטני קריאה וזעקה העולה מעומק לבבו תוך תודעה והכרה עמוקה למשמעותה: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם."
יתרו יודע (עתה ידעתי) וחש כעת, ההכרה מכה בו ומאירה לו את מה שאף אחד אחר לא יודע וחש כלפי הגזירה שהתרגשה לבא חלילה על עם ישראל. יתרו ראה וחווה את משמעות הגזירה על בני ישראל באופן שאף אחד אחר לא חווה כפי שהוא חווה, הוא היה שם באותו פרלמנט שהתכנס וביקש את עצתו כיצד להשמיד היה לא תהיה את עם ישראל. מצפונו לא אפשר לו להיענות לגזירת השמדת עם שלם ולכן הוא התנגד אליה, מה שהוביל לפסק דין מוות על יתרו, ואילץ אותו לברוח ממצרים למדין.
את יתרו לא צריך לשכנע השגחה פרטית מהי? הוא יודע, הוא מרגיש, הוא חש, הוא חווה יותר מכל אחד אחר את משמעותה ונוכחותה של ההשגחה הכללית המופלאה על כלל הנבראים ואת ההשגחה הפרטית הייחודית על כל אחד ואחת מהם כפרט.
זוהי משמעותה של תודעה (עתה ידעתי), כשההכרה פורצת וזועקת מן התודעה היא מספרת את הסיפור שלך, את משמעותה של החוויה בחייך, עד כמה היא חלק ממך, עד כמה היא נוכחת בחייך. יתרו זעק את מה שכל ישותו חשה באותו רגע בו שמע על טביעת המצריים בים סוף, כעת התחוור לו בדיוק איזו השגחה פרטית מופלאה מנהיגה את העולם. איך כל פרט ואירוע בחיינו הוא מדויק להפליא אך בעיקר נשגב מבינתנו!
הרבי מליובאוויטש מוסיף אספקט נפלא ומבאר את משמעות התזמון בו יצא יתרו בהכרזה: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים". מה התחדש ליתרו כעת שהכתה בו ההכרה והוא יוצא בקול תרועה בהכרזה זו?
מסביר הרבי: הדבר יובן מסופו של הפסוק: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם", ואמרו על כך רז"ל 'בקדירה שבשלו בה נתבשלו'. כאשר ראה יתרו שני הפכים מנוגדים החוברים יחד באופן על טבעי השפיע עליו הדבר עמוקות והביא אותו להכרה מוחלטת בבורא עולם והזעקה: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים" בקעה מתוכו ומגרונו. .
משמעות הדברים היא כך: 'בקדירה שבה בישלו'. כלומר: אותה מחשבת זדון בה זממו מצריים לאבד את בני ישראל במי היאור לא רק שלא התבטלה ונשארה במציאותה, יתרה מזו 'בקדירה זו עצמה התבשלו'. מצרים ופרעה עצמם אבדו וטבעו במי ים סוף.

'אפקט הפרפר'-לכל פעולה שלנו יש השפעה בעולם:
המושג והביטוי "אפקט הפרפר" מייצג תיאור ולפיו משק כנפיו של פרפר בצד אחד של העולם יכול לגרום לסופת טורנדו בצדו השני של העולם. "אפקט הפרפר" הוא מושג הלקוח מתורת הכאוס, תיאוריה מתמטית העוסקת במערכות מורכבות, בעלות משתנים רבים המשפיעים אחד על השני בצורה הדדית, ואינם ניתנות לחיזוי או לשליטה, מערכות כאלו נקראות מערכות כאוטיות .(אנציקלופדית אאוריקה).
סיפר רבי יוסף יצחק שניאורסון (המכונה האדמו"ר הריי"צ) האדמו"ר השישי לאדמו"רי חב"ד לדורותיהם. בבית הכנסת במז'יבוז', עיר מגוריו של רבי ישראל הבעל שם טוב, פרצה מריבה בין שני מתפללים. בעיצומה של המריבה זעק אחד מהם על השני "הייתי קורע אותך כדג!" הבעל שם טוב נכח במקום ושמע את חילופי הדברים. הוא ביקש מתלמידיו להושיט ידיים זה לזה ולעמוד לידו בעיניים עצומות, כשהוא עצמו מניח את שתי ידיו הקדושות על כתפי שני התלמידים שעמדו לידו. לפתע החלו התלמידים לזעוק בחרדה: הם ראו למול עיניהם כיצד הצועק אכן קורע כדג את בר פלוגתו!
סיפור זה מלמדנו עד כמה יש להיזהר בכל מחשבה, דיבור או מעשה שאנו חושבים, מדברים או עושים, לכל דבר בחיינו יש תוצאה. לעתים התוצאה נראית לעיין, ולעתים היא מתקיימת במישור רוחני ונעלה יותר שאיננו נראה וגלוי לעיין.
גם בסיפור טביעתם של מצרים בים סוף אין כאן נקמה משמים חלילה כלפי מצרים, או גזירה מנותקת מהיגיון להטביע אומה שלימה בימי ים סוף. יש כאן התנהלות מחושבת ומדויקת להפליא המבטאת פעולה ותוצאה של האדם מלמטה, או מידה כנגד מידה מלמעלה, איך כל מחשבה דיבור, או מעשה שהאדם מעלה במחשבתו, על פיו, או נוקט במעשה בפועל כלפי אדם כל שהוא בעולם, בטח אל מול אומה שלימה משפיעים עליו ועל כלל הבריאה כולה!
הדרך בה ה' יתברך נוקט כלפי ברואיו משקפת לעולם כולו את הסדר וההיגיון המדויק בו הוא בוחר להנהיג את עולמו. איך על כל צעד ושעל מלווה אותנו ההשגחה העליונה. וכפי שאמרו חז"ל (מסכת חולין דף ז' עמוד ב') "אמר רבי חנינא, אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה". משמעות הפתגם הנו שאדם לא יכול לקבל מכה באצבעו ויצא ממנה דם אלא אם כן גזרו עליו בשמים שכך יקרה לו. וכפי ששמיך התלמוד להסביר: "דם ניקוף מרצה כדם עולה", כלומר: שהדם שיוצא מנקיפת האצבע הזאת מכפר על האדם כמו דם של קרבן עולה. (פירוש רש"י ורשב"ם על אתר).
המחשבה והדיבור והמעשים של מצריים פעלו את הדברים בעולם באופן כזה שכל מה שנחשב דובר ונעשה כלפי בני ישראל במחשבת זדון, 'זדו עליהם', כלומר המזימה הופנתה לאותו מקום (היאור ומימי הים) ולאותה אומה (מצרים ולהבדיל עם ישראל) שהעלתה במחשבתה להעביר מן העולם היה לא תהיה עם שלם, שילמה על מחיר מחשבתם הזדונית ועברו הם מן העולם!

הוראה לחיים של משמעות:
כתב הרמב"ם: "צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם – חציו זכאי וחציו חייב. חטא חטא אחד הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה, וגרם לו השחתה. עשה מצוה אחת הרי הכריע עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות, וגרם לו ולהם תשועה והצלה". (רמב"ם הלכות תשובה פרק ג, הלכה ד').
וזו ההוראה הנלמדת מפרשתנו: מאותו מאורע בודד בו הכל התחיל, כשפרעה מכנס שלשה יועצים למקום אחד כדי להילחם בהתרבות הטבעית של בני ישראל במטרה לעצור אותה. הוא הוגה מזימה חולנית להשמיד עם שלם דרך גזירה שמטרתה למנוע התרבות טבעית של בני ישראל בהשלכת תינוקות בני יומם ליאור של מצאים. נוכחו שם שלה יועצים שאחד מהם בלעם משתף פעולה עם המזימה החולנית, השני איוב נמנע מלהביע דעה והשלישי יתרו הנו היחידי שמביע התנגדות ונאלץ לברוח בשל גזר דין מוות שהושת עליו בשל התנגדותו.
סגירת המעגל השמימית לאותו אירוע הייתה שהוגה וזומם המזימה פרעה וכל עמו מוצאים את מותם במי ים סוף "כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם", ומה שנולד לו בעקבות אירוע זה הנו הכרה מוחלטת של יתרו שהיה כומר לעבודה זרה בבורא עולם ובאופן ההנהגה המדויקת והמופלאה שלו בעולם.
אף אנו ננסה להבין ולייחס לכל פעולה שאנו עושים חשיבות ורצינות רבה להשפעתו עלינו ועל הסובבים אותנו ובעצם על כל העולם כולו. כל פעולה שלנו יש בה את העצמה הנדרשת בכדי להשפיע על הסובבים אותנו. מה שדורש מאתנו זהירות משנה לכל פעולה שלנו, לדיבור או מעשה אף פעם לא נדע באמת את האופן בו הוא פעל על הזולת ואיך הוא השפיע עליו.
דבר נוסף אותו נוכל ללמוד מיתרו הנו על מרחב החיים בו נולדנו ואליו הושלכנו, כאשר ההכרה וההבנה לנוכחות ההשגחה הכללית והפרטית על כל צעד ושעל עלינו תהיה חלק בלתי נפרד מחיינו. ההכרה והתודעה (עתה ידעתי) תכה בנו כברק ותפרוץ מתוכנו הזעקה והקריאה המספרת את סיפור חיינו ומתארת כיצד כל צעד ושעל בדרכנו מעידים ומנכיחים את מציאותו של ה' יתברך בכל ישותנו.
ובמילים אחרות: נוכחות האל בעולם הזה ובהשגחה כללית ופרטית על כל נברא ונברא הנה עדות הבריאה כולה המספרת ומעידה על בעל הבית ועל המנהיג של בירה זו. כפי שכתב דוד המלך נעים זמירות ישראל בתהילים: "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ" .
זהו תפקידנו בעולם ובשליחותנו עלי אדמות, לספר ולהעיד בפני באי כל על נוכחותו של ה' יתברך בכל מקום (עולם), בכל זמן (שנה) ובכל סיטואציה (נפש).
אנו השגרירים למציאותו ונוכחותו של ה' יתברך בכל פרט ופרט מהבריאה ובבריאה, בכל מחשבה אותה אנו חושבים, בכל דיבור שאנו מדברים, ובכל מעשה שאנו עושים.
כאשר נוכחותו של ה' יתברך תהיה טבועה בנו עמוק נזכה לראות ולחוש את מציאותו והווייתו בתוכנו ובכל ההוויה הקיומית שלנו בכל יום יום ובכל רגע ורגע.
או אז תצא ותעלה מאתנו הזעקה הפנימית והספונטנית: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים".
ההכרה הפנימית בנוכחותו של ה' יתברך בכל פרט ובכל צעד ושעל בחיינו.
יהי רצון שנזכה תיכף ומיד ממש לקיום היעוד: "יַכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵבֵל, כִּי לְךָ תִּכְרַע כָּל בֶּרֶךְ תִּשָּׁבַע כָּל לָשׁוֹן" בגאולה האמתית והשלימה.

נכתב על ידי מישאל אלמלם לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה ע"ה.

קישור כניסה לזום:

https://us02web.zoom.us/j/85823855244?pwd=ODZFMjJ0SXUvdXhmNXhBUnFyZXM1Zz09

סיסמה:770
או בטלפון:039786688
קוד התחברות:85823855244 ואז ##
סיסמה:770 ו##
העבירי הלאה את ההודעה והאירי עוד נשמה! משיח נאו!

סיכום השיחה

מצגת סיכום

דף צביעה

"הדור של היום" – אפשר לשמוע לא פעם בגאווה חסידית – "הם יותר ממה שהיינו בעבר!"
"הדור של היום" – אפשר לשמוע לא פעם באנחה כבדה, "זה לא מה שהיה… ממש ירידת הדורות"…
אז מי מהקולות הללו צודק יותר?
איתנו שתי נשים בנות הגיל השלישי, שחוו כבר יותר מדור אחד, ומשתפות אותנו בתובנות שלהן.

דור שריפדו לו את החיים
"מצד אחד, הדור של היום יותר מפונק, רגיש ומתקשה יותר להתמודד", קובעת הגב' חנה גלנץ. "זהו דור שיותר רגיל שמגוננים עליו, עוטפים אותו ובאים לקראתו. כשאני מסתכלת על הדור של הילדים שלי, ויותר מכך על הדור בו גדלתי אני, הילדים היו הרבה יותר 'משופשפים' ופחות מפונקים. לא ציפו שההורים ירפדו להם את החיים. לא נרתעו מכל אכזבה, גערה או כישלון. ממילא יכולת ההתמודדות שלהם היתה הרבה יותר טובה. זה דבר שמתחיל בילדות ונמשך לאורך הבגרות. אפשר לראות זאת באחוז הבעיות בשלום בית אצל זוגות צעירים כפי שלא היה קיים בעבר".
גב' זהבה חן מסכימה איתה: "לדעתי, זה גם קשור לטכנולוגיה המפותחת של דורנו הגורמת לציפייה לחיים קלים יותר. היום זה דור האינסטנט. כל דבר מושג בלחיצת כפתור. לא צריך להתאמץ. החיים הרבה יותר נוחים מבעבר. ממילא כשמשהו לא מסתדר, מיד מאבדים את העשתונות. לא יודעים איך להכיל את זה ואיך להתמודד עם העובדה שלא הכל הולך כמו שרוצים. לילדים של פעם היתה סבלנות לחכות אך הילדים של היום רוצים תוצאות מיידיות, וללא עכבות. קשה להם יותר להתמודד עם דחיית סיפוקים.
"עוד נקודה, זה העניין של 'חוצפה יסגי' שיש לדור של עקבתא דמשיחא" אומרת חנה. "למרות שלא חובה להדר בזה… לא אנחנו ואף לא הילדים שלנו דיברו להורים ולמורים כמו שהיום ילדים מרשים לעצמם לדבר, והרבה פעמים מתוך תמימות. הדיסטנס שהיה קיים פעם – באופן טבעי – בין הורים ומורים לבין הילדים, נשחק. את מקומו תפסה התקרבות הדדית. ההורים והמורים של היום מחפשים הרבה פעמים להיות יותר 'חברים' של הילדים. לא פעם זה גורם למצב של טשטוש גבולות. מצד שני, לדור של היום יש הרבה יותר ידע, גם ידע כללי וגם ידע חסידי. הילדים שלנו לא ידעו לשיר כבר בגיל חמש פרקי תניא בעל פה, ומי מדבר על 'באתי לגני'… גם ההנגשה של החומר והמושגים החסידיים החל מהגיל הרך, קיימת היום כפי שלא היתה בעבר. פעם חת"ת היה שייך רק ל'גדולים', היום יש כבר שיעורי חת"ת מונגשים לילדים. ומי מדבר על כמות הסרטונים החסידיים שמבארים לילדים קטנים מושגי יסוד בתניא ובחסידות, דברים שהילדים שלנו למדו בגיל הרבה יותר בוגר".
גב' זהבה: "חובה לציין שזה גם יתרון של הטכנולוגיה בימינו. כל ההפקות החסידיות הללו והשימוש בכלים מתקדמים – מאפשרים לעשות דברים שלא יכלו אפילו לחלום עליהם בדור הקודם. מצד שני, ברור שהנסיונות של היום הרבה יותר קשים מאשר פעם".

ימות המשיח ממש
"יש עוד דברים טובים בדור של היום" מחדדת חנה. "למשל, נושא הספרים. כשהיינו ילדים קראנו ספרות מצונזרת או את מעט הספרים החרדיים שהיו, של חלוצי הדרך בספרות החרדית: שמואל ארגמן ז"ל ויוכבד סקס ז"ל או משה פראגר ז"ל. לילדים של היום יש שפע עצום של ספרים חרדיים וחסידיים, ממש נשאר רק לבחור. כמובן יש עוד מה לשפר ולהתקדם בתחום הזה, אבל ההיצע גדול הרבה יותר ממה שהיה בדור שלנו. בכלל, הספרים החסידים מביאים את המושגים הבסיסיים בחסידות החל מגיל הרך… אין ספק שזה ימות המשיח ממש!
"מעלה נוספת שמייחדת את הדור הזה, היא המודעות לסייע לילדים שקשה להם. אמנם אולי יהיו כאלו שיתלוננו שיש כבר אבחון יתר… אך אני חושבת שהרבה יותר ילדים מקבלים היום מענה אפילו לבעיות פשוטות וקלות שיכולות להעיב על הלמידה, כמו בעיות ראייה, מיקוד, קשב וריכוז, לקויות למידה. בעבר הילדים הללו היו מתויגים כ'עצלנים' וכ'פראים' והיו סופגים גערות ועונשים מה שהיה מנמיך אותם מאוד. היום יש מענה הרבה יותר מפותח, וילדים יכולים לקבל עזרה כבר מגיל קטן כדי למנוע קשיים בהמשך הדרך. מעטפת התמיכה שיש היום לילדים היא הרבה יותר מפותחת מאשר פעם. ילדים רבים שנפלו פעם בין הכסאות, מצליחים היום ללמוד ולהתקדם".
"פגשתי פעם במרפאה אישה מבוגרת שאמרה לי משהו מאוד יפה" מספרת זהבה: "'כמה אני מודה לה' על שנתן בדור הזה שכל לאנשים' היא הצביעה על המשקפיים שעל פניה, על מכשירי השמיעה שהרכיבה ועל השיניים התותבות שבפיה. 'אלמלא כל זה' אמרה, 'הייתי היום יושבת בבית, אוכלת רק דייסות, לא רואה ולא שומעת ולא יודעת מכל מה שקורה סביבי. ב"ה, שהקב"ה נתן חכמה בלב בני האדם וכך אני מצליחה לתפקד כרגיל, לצאת ולבוא בין אנשים'.
"ובאמת, כל הדברים הללו מאוד משמעותיים. כי הרבה בעיות שהיום הן קטנות, היו יכולות בעבר הלא–רחוק לאמלל ילדים ומבוגרים".

ראה גידולים שגידלנו
"עוד דבר שאין ספק שמייחד את הדור שלנו, במיוחד את המתבגרים, זו עוצמת ההתקשרות לרבי מה"מ.
"לעתים קרובות אני עומדת משתאה לנוכח עוצמת ההתקשרות של נערים ונערות שלא ראו מעולם את הרבי. חוסכים, עובדים קשה כדי לממן כרטיס טיסה, משקיעים במבצעי לימוד שונים, מדברים בלהט ובחיות שכלל לא היו בדורנו. אין ספק שזו תופעה שמייחדת את הדור של היום. במובן מסוים אולי היא גם קשורה לצד הטוב של התפתחות הטכנולוגיה.
"בזמננו היה מכשיר פקס אחד בחב"ד אצל הרב סגל מעפולה, ובכל מוצאי שבת הוא היה מקבל את תקציר השיחה שהרבי אמר בשבת. את זה הוא היה משכפל, ושולח לקהילות חב"ד בארץ ישראל, לקח זמן עד שזה הגיע…
"לוי יצחק פריידין, היה מצלם את הרבי בתשרי ואחר־כך עורך מזה סרט, שרחוק מרחק שנות אור מהסרטים של היום, והיה מסתובב עם זה ברחבי הארץ ומקרין את מראות הקודש מחצרות קדשנו. מי שהצליח להגיע לראות, ראה, ומי שנשאר בבית החמיץ. היום יש כל כך הרבה זמינות לווידאו של הרבי: חלוקות דולרים, שיחות, התוועדויות. בלחיצת כפתור אפשר להגיע לכל דבר. כל אחד יכול לשבת בבית ופשוט לחיות עם הרבי. זה בהחלט עוזר להחיות את ההתקשרות. אין מה להשוות את ההתקשרות של הילדים של היום לפעם. אני בהחלט חושבת שכשהרבי מה"מ יתגלה, נוכל בהחלט לבוא בגאווה ולומר: 'ראה גידולים שגידלנו'".

באדיבות מגזין עטרת חיה

אלפי נשים מכל העולם התכנסו אתמול ושאבו כוחות זו מזו, באירוע שכולו חזרה לשורשים. אמהות ובנות, אחיות ושותפות למסע שיתפו בזו אחר זו את סיפוריהן הייחודיים וחלקו תובנות לחיים עם המשתתפות.

והרבה יותר ממה שאנו יכולות לספר, מספרות בעצמן המשתתפות בכנס. הנה טעימה קטנה:

"ישבתי אתמול מרותקת שעה וחצי בכנס הזום, היה מרגש מאוד לראות את הנשים העוצמתיות"

"כשבצד אחד של המתרס הפגנה כל כך עצובה של פירוד, מפעים לראות את כנס האחדות… נשים יביאו את המהפכה!"

"וואו, היה ערב מחזק ומעצים! כאמא לילדים על הרצף האוטיסטי נתתן לי כוח עצום לא לוותר על האור שיש בהם. יש להם תפקיד ענק… כשאנחנו מחוברים בשורש האמיתי שלנו אנחנו מביאים תיקון ואור לעולם".

גם המרצות שהשתתפו בערב חלקו אתנו את תחושותיהן:

"הדיבור על השורשים החזקים שלנו מעורר בנו הרבה אהבה לדבר ומחזק את הדרך שבחרנו בה" (עליזה, אמא של דין דין אביב)

"החיבור והביחד של נשים מכל גווני הקשת, הלב הרחב והפתוח, הפרגון ההדדי, מרגש כל פעם מחדש" (רחל פסטג)

"כששומעים את סיפורי השורשים של נשים עוצמתיות וחדורות שליחות מבינים מהיכן העוצמות והאמונה מגיעים" (נעמה אדלר קורל)

"גיליתי ששמחה היא בחירה וניתן וצריך לבחור בה כל רגע מחיינו!" (אביבה שמר)

לכניסה ישירה להקלטה של הכנס לחצי כאן >>

זוהי כמובן רק טעימה – היו עוד המון משובים חמים מהמשתתפות ומהמרצות, והם זורמים כל העת.

אשרינו שזכינו להתחבר למשמעותו העמוקה והפנימית של ט"ו בשבט, שהוא הרבה יותר מסעודת פירות: כפי שמלמד אותנו הרבי מליובאוויטש במכתבו לילדי ישראל, ט"ו בשבט הוא היום שבו כל אחד מאתנו מטפח את השתיל הרך שבו, מעניק לו מים חיים = התורה ומצוותיה, וצומח להיות עץ נושא פרי!

הקשר בין צמיחה לנביטה
כאשר אנו חושבים על הקשר בין צמיחה ונביטה של זרעים לצמיחה אישית, משפחתית או עסקית, חשוב לקחת בחשבון את שני הצדדים של המשוואה. מצד אחד, אנחנו צריכים להזין את עצמנו עם הרגלים בריאים כמו פעילות גופנית, תזונה נכונה, שינה מספקת, יחסים משמעותיים עם אחרים, התפתחות רוחנית וכו’. מצד שני, אנחנו נדרשים לטפח את המטרות שלנו – גדולות או קטנות – על מנת שיצאו לפועל. זה יכול לכלול הגדרת יעדים ברי השגה המחולקים לצעדים קטנים יותר, לקחת סיכונים, לימוד מושגים חדשים,נטוורקינגעם אנשים חדשים, פיתוח רעיונות חדשניים, או כל דבר אחר שעוזר לנו להתקדם לעבר החלומות שלנו.

גידול המשפחה
משפחה היא חלק מהותי מהחיים ודבר שיש לטפח בכל שלב בחיים. בין אם מדובר במשפחה גרעינית או במשפחה מורחבת, יש להעניק תשומת לב למערכות היחסים בתוך המשפחה, כדי להבטיח שהן בריאות ומספקות עבור כל אחד ואחת שבהן. נטיעת זרעים של אהבה והבנה בין בני המשפחה חיונית ליצירת בסיס חזק שיחזיק מעמד בסערות הקשות ביותר שיכולות להתרחש בחיים. מעשים פשוטים, כמו שיתוף בחוויות משותפות או הקשבה פעילה כשמישהו אחר מדבר, יכולים לסייע לטפח קשרים משפחתיים בריאים.

צמיחה עסקית
לבסוף, כשזה מגיע לצמיחה עסקית ישנם גורמים רבים שנדרשים לטיפוח, ובראשם בסיס לקוחות נכון, שיווק המוצרים ו/או השירותים בצורה יעילה. על ידי זיהוי הזדמנויות לשיפור במודל העסקי (למשל, הצעת מוצרים/שירותים חדשים), עסקים יכולים להתחיל לשתול “זרעים” מוחשיים שיעזרו להם לצמוח לאורך זמן – כמו השקעהבנטוורקינג, קמפיינים שיווקיים או מינוף פלטפורמות דיגיטליות, כדי להגיע ליותר לקוחות פוטנציאליים ברחבי הארץ והעולם – מה שיוביל לרווחים גבוהים יותר בהמשך הדרך.

חשוב גם לזכור שלא משנה כמה מאמץ אנו משקיעים בצמיחה אישית או מקצועית, עדיין יש בזה אלמנט של סיכון. אנחנו יכולים לעשות הכל “נכון” אבל עדיין לא להשיג את התוצאה הרצויה שלנו בגלל נסיבות שאינן בשליטתנו. לכן חשוב לא להתרכז כל הזמן רקבתוצאהאלא להתמקדבהנאה מהתהליך עצמו. יש כוח עצום שמעניק המאמץ להתקדם אל עבר משהו גדול מאיתנו. גם אם התוצאות לא יתאימו בדיוק למתוכנן (מה שקורה לעתים קרובות), אנחנו עדיין יכולים להרגיש גאים ושמחים מעצם הידיעה שעשינו את המירב שיכלנו להשגת התוצאות הרצויות לעבר המטרה.

למעשה,צמיחה ונביטה הם תהליכים קשורים עמוקים החיוניים להתפתחות אישית כמו גם להצלחה משפחתית ועסקית. בדיוק כמו שצמחים דורשים זריעה וטיפוח מתמיד כדי לפרוח במלואו למשהו יפה, כך גם חיינו האישיים, המשפחות והעסקים שלנו זקוקים לטיפוח אם אנחנו רוצים למצות את מלוא הפוטנציאל שלהם. על ידי הקדשת זמן לשתול “זרעים” מטפוריים כמו הצבת יעדים ברי השגה או השתתפות בשיחות משמעותיות עם אחרים – כולנו יכולים לטפח סביבות בריאות שבהן לכולם יש מקום לצמוח. אז בואו והתחילו היום.

איזה צעד קטן יש ביכלתכם לעשות היום לקראת הגשמת החלומות הכי גדולים שלכם? האפשרויות אינסופיות.

משימה שבועית

להתבונן אילו דברים/רעיונות אתם יכולים להכניס אליכם הביתה ולעבודה, ולרענן את הצמיחה שלכם

מאת המומחה לעסקים שמואל הראל

אור וחום חסידי
אז איך נראה י"ט כסלו בימינו?
יש התוועדויות לרוב: במוסדות הלימוד, בבית הכנסת, יש התוועדות של נשי חב"ד. תמיד יש גם התוועדות מרכזית באזור, כזאת שמגיעות אליה מאות נשים ומשפיעים עם השמות הכי גדולים.
איך נראית האמא החסידית בימים הגדולים האלו? מנסה ללהטט בין כל החגיגות… להשתתף בהתוועדות אחת, להכין את האורז שהבטיחה להתוועדות של הגברים, לכבס שוב את כל החולצות הלבנות שיהיו מוכנות למחר (כ' כסלו), ולמצוא בייביסיטר כדי לנסוע מחר לאירוע הגדול. אה, כמובן, לבחון את הבן על תניא, לאסוף את הגדולה מהתוועדות 'אחותית' מאוחרת, לישון טיפה… ואם האמא היא גם שליחה, או אחראית בעצמה על האירוע, אפשר להוריד את הסעיף האחרון, היא תישן בכ"א כסלו. אולי…
אצל יסכה, שליחה ואמא למניין בלי עין הרע, היום נראה קצת אחרת. לא שהיא לא מארגנת התוועדות נשים ומכינה סלטים לגברים, אבל בסביבות ארבע בצהריים הכל עוצר. היא במטבח, כמו ביום שישי, מטגנת שניצלים ואופה חלות, בוחשת בסיר תפוחי אדמה ומקשטת עוגה חגיגית. במקביל, השולחן נערך במפה לבנה ומפיות מקופלות ונרות דולקים עליו בפמוטים של שבת.
ההתוועדות אצלה בבית? בטח! התוועדות עם הילדים, קובעים שעה מראש כדי לא להיתקל עם האירועים השונים המתקיימים בשכונה. בשעה היעודה, מתיישבת המשפחה להתוועדות י"ט כסלו משפחתית. טלפונים מנותקים וכל התכנונים נידחים לאחר מכן. עכשיו שלוימי אומר "לחיים" ומשתף בהחלטה טובה, מנוחי מספרת בעיניים רציניות על הסירה שעצרה, ומענדי חד חידות שהכין על סיפור המאסר והגאולה. מנה ראשונה, שנייה וקינוח. ניגון מכל הלב וסיפור חסידי מעורר. רק אחרי "ברכת המזון" יתחילו שוב הריצות וההספקים.

ככה זה בכל תאריך חסידי, יסכה?
"סעודה של ממש, זה רק בי"ט כסלו", היא מחייכת, קצת נבוכה. "אבל התוועדות עם הילדים – בהחלט; בכל תאריך חסידי. לפני השליחות שלנו בבית חב"ד ובחינוך – מגיעה השליחות עם הילדים שלנו. בכל תאריך חב"די אנחנו קובעים שעה ומתארגנים מראש עם חטיפים ועוד דברים שהילדים אוהבים. מפנים את הזמן ואת הראש, ומתיישבים רק איתם. בימינו, ב"ה, בבתי הספר החסידיים לא נותנים לתאריך חשוב לעבור בלי הכנה מספקת, אבל זה לא בא במקום מה שהבית צריך לתת.
"התוועדות כזו גם לא חייבת להיות ארוכה. חצי שעה או ארבעים דקות מספיקים בהחלט. מה שחשוב שהיא תהיה מרוכזת וממוקדת. אני לא מתכוונת לילדים, שהם בדרך כלל נכנסים עמוק לעניין, אלא דווקא אלינו, המבוגרים, שנוטים להציץ רק מדי פעם בטלפון, לנסות לארגן דברים על הדרך, ולהאמין שאנחנו איתם כשאנחנו מקשיבים בחצי אוזן"…

מה עושים בהתוועדות כזו? יש מתוועד? מכינים מראש?
"התוועדות חסידית מכינים מראש? באמת… כל מה שצריך זה כיבוד טוב (אם יש לך ילדים גדולים, תני להם לדאוג לזה בקנייה או באפייה, זו סגולה למעורבות גדולה יותר) וטלפונים מכובים, עדיף שיישארו בחדר השני.
מתחילים עם סבב של 'לחיים', וכל אחד אומר משהו על היום הזה. תופתעו ותתרגשו כמה הרבה הילדים שלכם יודעים וחושבים. ניגון טוב, החלטות טובות, וכל השאר זורם לבד. כל כך מרגש לראות את הילדים שלנו מקשיבים, מוסיפים, בוחרים נושא לשפר ומתבוננים בו באמת".

תוכלי לתת כמה טיפים למי שעדיין לא ארגנה דבר כזה מעולם…
"בשמחה! כשהילדים קטנים ממש, ההתוועדות צריכה להיות קצרה וממוקדת. כל אחד אומר משהו על י' שבט וכדאי להתחיל מהקטנים שיודעים פחות, ויגידו את המידע הכי בסיסי – 'הרבי קיבל את הנשיאות!'. הגדולים יותר ידעו להוסיף פרטים יותר מפורטים, או להביא סיפור או ניגון מתאים. בשלב של גן וכיתות נמוכות, כדאי גם לתת כללים לגבי הכיבוד: 'קודם כל אחד אומר משהו, ואז אפשר יהיה לברך ולקחת קצת מהביסלי. אחרי הניגון תוכלו לברך גם על הבמבה…' אחרת ההתוועדות הופכת להיות מלחמת חטיפים וחבל.
"לילדים גדולים יותר אפשר בהחלט לתת להתכבד בעדינות תוך כדי ההתוועדות, תהנו איתם, מבוגרים קטנים… חשוב מאוד לא ללחוץ אותם, לתת להם להרגיש בנוח. אם המתבגר לא רוצה לומר משהו בתורו, הכל בסדר. אם הגדולה זרקה בדיחה לא מתאימה, נסו להעלים עין. תחשבו שזה בית חב"ד שלכם ואלה ה'מקורבים' שלכם, ככה, כמו שהם, אתם רוצים אותם בהתוועדות… הדבר הכי גרוע שאנחנו עלולים לעשות, זה לגרום להם לא לרצות שוב לבוא. כמו בבית חב"ד אמיתי – השיטה הכי טובה להאהיב עליהם את ההתוועדות היא לשתף אותם בהכנה, בגשמיות וברוחניות, כל אחד מה שמתאים לו. לא תאמינו לאלו רמות של התקשרות הילדים שלכם יכולים להגיע".

שלהבות עולות מאליהן
זוכרות כמה הרבה 'מבצעים' היינו עושות פעם, כשהיינו נערות? אמנם לא תמיד היינו פנויות, היו לימודים, מבחנים, והיו התוועדויות ועבודות ועזרה בבית, אבל תמיד מצאנו זמן לצאת גם למבצעי הקודש של הרבי מלך המשיח. על מי עבר שבוע בלי 'נש"ק'? ו'מבצע חנוכה?' או לולב? כמה פעמים חרשנו את מחלקת יולדות עם 'אות בספר התורה?' מאז עברו הרבה מים בירדן. בית, עבודה, ילדים, כביסות, קניות, בישולים… איפה אפשר בכלל להכניס לתוך כל זה את ה'מבצעים'? ובכלל, אמא שיש לה בכל זאת שעה פנויה ביום חמישי לנש"ק, לא עדיף שתשקיע אותה קצת בילדים שכמעט לא ראתה אותם כל השבוע?
את השאלה הזו הפננו לרות – אֵם לשבעה שבוודאי נתקלה גם היא בהתלבטות הזו.
רות, אולי זה נשמע פשטני מדי, אבל מה עדיף, 'מבצעים' או ילדים?
רות צוחקת, מופתעת. לא מבינה את השאלה. "מה זאת אומרת 'מבצעים' או ילדים? 'מבצעים' זה ילדים! זה כאילו שתשאלי אותי האם עדיף שניצל או ארוחת צהריים? שניצל זה לא ארוחת צהריים?"

תני לי להבין, את מתכוונת שלוותר על 'מבצעים' זה ה'מבצעים' שלך כרגע?
"ממש לא". היא צוחקת. "אני מתכוונת שילדים ו'מבצעים' הולכים ביחד. הכי כיף עם הילדים! מאז שיש לי ילדים אני כלל לא יודעת מה זה ללכת לבד. הם עושים הכל, הקטנים האלה: מארגנים בהתלהבות את הקופסאות הקטנות עם הנרות, אורזים שקיות עם מים וכוסות, מגבונים וטיטול ותולים על העגלה. לי נשאר רק ללכת איתם… כשאנחנו כבר בשטח – אין כמו החיוך המתוק שלהם והגודל המיניאטורי, כדי לפתוח לבבות. האישה הכי קשוחה לא מצליחה לסרב כשילדונת עם קוקיות עליזות מציעה לה בחיוך חסר שיניים קדמיות 'נרות סבת קודס'…"

וככה גם בחגים?
"ברור. ילדים זה דבר חי, שמח ומתוק. כל הדלקת נרות חנוכה, נטילת לולב, חלוקת מצה שמורה נעשית מתוקה ומרגשת כשהם משתתפים. הם גם מחממים מיד את האווירה והאי־נוחות שלפעמים מלווה אותך – איך לפנות פתאום למישהי לא מוכרת, אולי היא לא תראה זאת בעין יפה – זו לא קיימת כשילדים פונים בהתלהבות ובמתיקות".

מן הסתם ההספקים שונים…
"בהחלט. כשאת הולכת ל'מבצעים' עם הילדים, את מחלקת פחות ערכות נש"ק (למרות מספר המחלקים הגדול), אי אפשר להישאר בשטח יותר מחצי שעה, מקסימום. בשלב הזה הם כבר עייפים ובכיינים, צריך להפסיק כל כמה דקות ('אמא! אני צריכה לעשות!'), חלק מהערכות מתפרקות ונופלות, וחלק, לפני שאת שמה לב, מחולקות לכאלו שאינן יהודיות, או כאלה שבטוח מדליקות נרות בהידור… הכל בסדר, כמובן. זה חלק מהחינוך שלהם ל'מבצעים'.
"עוד דבר שקשה באופן הזה של ה'מבצעים': הרגעים האלו בהם אישה נפתחת לשיחה עמוקה יותר מ'שבת שלום' וזמן הדלקת נרות, מעטים מאוד עד נדירים. זה פשוט כמעט בלתי אפשרי לנהל שיחה עמוקה כשכל פעם משהו קורה ומישהו קורא. בודדות מאוד יעצרו אותך לשיחה ארוכה כשמסביב כולם קופצים".

לא חבל לך? אולי בכל זאת כדאי להזמין מישהי שתשמור עליהם ותוכלי לעשות 'מבצעים' כמו שצריך?
"בדיוק ככה צריך. גם לשבת לשולחן שבת כשהכל נשפך והקהל הצעיר לא נותן לשמוע רעיון משיחה של הרבי עד הסוף, זה לא קל, ובכל זאת מעולם לא חשבתי לצאת עם בעלי לבד לשבת כדי שנוכל להנות מסעודה רגועה ומלאת דברי תורה כמו בשנה הראשונה… עוד יבואו גם ימים כאלה, כשכולם יתחתנו. אז אלך לי ל'מבצעים' אפילו לשלוש שעות, שום דבר לא יישפך בינתיים ואף אחד לא יבכה; אוכל לדבר עם נשים בנחת ובעמקות, ולדווח על מספר ערכות תלת ספרתי. אך כרגע התפקיד שלי שונה, מאתגר ושמח מאוד".

או שתהני מ'מבצעים' כמו שצריך, או שתקחי את הנכדים…
יש לך עצה טובה למי שרוצה להתחיל?
"בוודאי, יש לי כמה… דבר ראשון לכי רגועה ובכיף. המטרה שלך היא לקחת את הילדים ל'מבצעים' וזהו. לא יותר. בלי החלטות על מספר ערכות שעלייך להספיק, בלי לחץ, אפילו אם אף ערכה לא תחולק בסוף.
"בדרך כלל, כשאנחנו מחלקות 'נש"ק' אנחנו משתדלות לא לפספס אף אישה, ותרי על זה. אם הקטנה מנסה להוציא אבן מהנעל ואת מושכת אותה כי ממול אישה עוברת ועוד רגע תפספסי אותה – איבדת את זה. כל מי שצריכה לקבל, תגיע ברוגע עד אלייך או אל אחד מילדייך. כרגע, מה שחשוב זה שלילדים שלך יהיה כיף לעשות 'מבצעים'.
"עוד דבר חשוב, כדי שהילדים יהיו רגועים ושמחים (וגם אנחנו) הם צריכים להיות שבעים ורעננים. אל תצאי לפני שאכלתם, קחי איתך 'בייגלך' לדרך או חצאי כריכים מרוחים. אי אפשר לצפות מילד רעב להיות רגוע. אל תצאו מאוחר מדי ואל תישארו יותר מדי זמן. הרגע בו שניים תופסים לך בחצאית ובוכים, זה אומר שכבר לפני רבע שעה היית צריכה לחזור הביתה. פעם הבאה שימי לב"…

ומלאה הארץ דעה
האם אנחנו לומדים תורה עם הילדים שלנו?
אההמ, מן הסתם כן. לא? אנחנו עוזרות להם בשיעורי בית בכל המקצועות, בוחנות אותם כשהם משננים משהו לאיזה מבצע בבית הספר, מסבירות לפעמים משהו כשהם שואלים ואנחנו זוכרות את התשובה, אבא שלהם גם חוזר שיחה בשולחן שבת… מי מהם נמצא בדיוק ליד השולחן אז?
אצל רחלי בבית יש שיעור קבוע עם הילדים. לא עם המתבגרת בתיכון או עם הבן מהישיבה, אלא עם גדוד חמוד ומכובד מגיל שמונה ועד שתים–עשרה, בנים ובנות. הוא מתקיים כל שבוע ולא ההורים או הילדים מוכנים לוותר עליו.

רחלי, ספרי לנו קצת איך זה התחיל?
"זה התחיל בתקופת הקורונה. פתאום כלאו את כולנו בתוך הבית, הורים וילדים, בלי שום מסגרת. בין פורים לפסח עוד לא הייתה שום התארגנות מסודרת מצד מוסדות החינוך, מלבד ערכה יפה שכל מורה ורב שלחו הביתה, אוסף דפי עבודה לכבוד חג הפסח.
"בימים הראשונים היה הרבה בלבול ופחד. את דפי העבודה סיימו הילדים בערך בשעתיים. באין מסגרת אחרת, התחלנו ללמוד איתם. זה לא היה משהו מסודר, בעלי אמר חת"ת, והילדים התיישבו לידו והוא הסביר את רש"י. לפני שבת פתחנו 'מעיין חי', בוקר אחד שמענו את התניא של אלאור ולנר מתנגן ברקע והילדים שאלו על משהו שהוא שר; הם לא הבינו ופתחנו 'שיעורים בספר התניא'. בימים לפני פסח, בין ניקיונות לקניות (שגם הם היו מאתגרים), ישבנו לספר להם מה'הגדה' כל מה שהמורים והמורות היו אמורים לספר.
"אחרי החג כבר התחילו הלימודים מרחוק. זו היתה התארגנות בפני עצמה, להשיג מספיק ציוד קצה ולדאוג שכל ילד יתחבר בשעה המתאימה לשיעור המתאים, שתהיה קליטה טובה, שנדפיס מה שצריך, שאף אחד לא מבזבז את הזמן רק על החלפת רקעים, שלא פספסנו שום הודעה על החלפת מערכת, שינוי זמן, התוועדות פתע בערב…
"ברגע של שקט, נראה לי שזה היה בשבת, הילדים שיתפו אותנו שהם מתגעגעים לימים הראשונים של הקורונה, כשישבנו יחד ולמדנו במשפחתיות ובכיף. הם הפתיעו אותנו כמה הרבה דברים הם זוכרים מאז. גם הקטנים ביותר!
"ההרגשה שלנו כהורים הייתה זהה. באותו רגע התחשק לנו לסגור את כל המחשוב ופשוט לשבת איתם בנחת על הספה, ללמד, להסביר, לספר, לחבק, להנות מהעיניים הנוצצות שלהם כשהם מקשיבים לנו. לא עשינו את זה. המסגרת של בית הספר חשובה במיוחד בימים כאלה, אבל החלטנו לשמר לעצמנו פינה אחת מתוקה, בה נלמד איתם בכיף מה שאנחנו רוצים והם רוצים. קבענו יום ושעה ויצאנו לדרך".

עברתם התמחות בחינוך לגיל הרך? איך ידעתם מה לומדים עם ילדים קטנים?
"בעלי כלל לא למד חינוך. אני התחלתי 'חטיבת ביניים' ופרשתי… בנושא חומר הלימוד באמת היו לנו הפתעות. בתחילה בחרנו חומר מותאם, מה שנקרא. התחלנו עם 'הרבי מדבר לילדי ישראל' וקצת הלכות שבת. בהמשך הוספנו את 'ספר הזכרונות'. אוח! איזה תקופה!… את הסיפורים על החסידים מתוך 'התמים' המקורי. לפני י"ב תמוז עברנו על רשימות המאסר מ'ליקוטי דיבורים' והמשכנו עם עוד כמה קטעים משם. מה גילינו? ילדים לא נבהלים מחומר כבד או ממילים קשות. הם אוהבים ללמוד, ויכולים. אם ההורים פנויים ללמד, הילדים נהנים מכל רגע.
"בחודשים האחרונים הלכנו בגדול. התחלנו מאמר של הרבי מה"מ מתוך 'מאמרים מלוקט', לא מעובד ולא מבואר. הודענו מראש לילדים שאם זה קשה, הכל בסדר, תמיד אפשר להרים יד ונעצור. אבל הם רק רצו להתקדם. לאט אבל בטוח התקדמנו עוד אות ועוד אחת. כל שיעור עשינו חזרה על מה שלמדנו, והיינו מופתעים מחדש מרמת ההבנה שלהם, ועד כמה הם זוכרים את כל פרטי המאמר – השאלות שהרבי שואל בהתחלה, התשובות בדרך אפשר ולמה הרבי לא מקבל אותן. הלם. כל שיעור מחדש ישבנו פעורי פה מול היכולות שלהם, מול הרצון שלהם, ועד לאן אפשר להגיע עם ילד כשכיף לו ללמוד".

וכשהשיעור מתבטל?
"זה כמעט לא קורה. גם אני וגם בעלי מתייחסים לזה כמו אל שיעור שאנחנו מוסרים לפני ציבור. אם אין סיבה ממש מיוחדת – לא דוחים ולא מבטלים, לא משנה כמה אנחנו עסוקים. מקסימום, נניח ויש באותו ערב אספת הורים או אירוע משפחתי, אז מתאמים יום אחר באותו שבוע.
"כשאנחנו מכבדים את השיעור, הילדים מכבדים אותו. אף אחד מהם לא חולם לוותר עליו כדי ללכת לחבר, וגם לא מנסה לצרף חבר, או חצי להשתתף וחצי לקרוא ספר… הם מגיעים מוכנים ללמידה לחלוטין. נשאר לנו רק להנות איתם וללמוד יחד מה שתמיד חלמנו ולא מצאנו לו זמן"…

יש לך עצה טובה למי שמתחילה שיעור כזה?
"אם החלטת על שיעור, כבדי אותו. אל תבטלי סתם, אל תשכחי. 'יו, שיעור! והקטנה לא נרדמה עדיין'… דאגי לכיבוד נעים ושולחן ערוך – מגיע להם! תדאגו לשיעור נעים וכייפי, וזה לא הזמן לטפל בבעיות משמעת. הם לא חייבים לשבת בדממה ולדבר בהצבעה… לפעמים אחד הילדים מתעסק בכיבוד ונראה כאילו הוא לא איתנו, בונה מגדלים מוופלים ושרשראות מבייגלך, פתאום הוא תוקע שאלה או מבריק איזו הברקה שגילתה לנו שאין מה לדאוג, זו הדרך של חלק מהם לפחות להקשיב. הכל בסדר.
עוד דבר: אם את נאלצת למנוע מאחד הילדים משהו טוב בתור עונש, אז לא השיעור! דווקא ילד שלא היה בסדר, צריך את השיעור הזה יותר מכל אחד אחר. ומלבד זאת, הוא יפסיד שיעור אחד וכבר לא יהיה בעניינים בשיעור שאחריו, חבל! יש כל־כך הרבה ממתקים, חברים ובילויים אחרים שאפשר למנוע, את השיעור הזה תשאירו מעל לעונש".
כאמא לילדים כל מה שיש לי להגיד זה: וואו, כמה רעיונות יפים לקחת הלאה לחיים החסידיים שלנו ושל הילדים שלנו.

באדיבות מגזין עטרת חיה