לכניסה לזום לחצי כאן

סיסמה:770

או דרך הטלפון –

במספר  03-9786688

מקישים קוד פגישה: 84927458957  ואחר כך #, שוב #,

סיסמה: 770 ואז #

העבירי גם לחברות😃

בזכותך נגאל!

יוסי ורחלי, בני זוג בשנות השלושים לחייהם, הורים לחמישה, הגיעו אליי לקליניקה וביקשו הדרכה בנוגע לבנם, שמוליק בן השתים–עשרה. הם הורים אחראים ואכפתיים, וחשוב להם לקבל כלים בעוד מועד, בתחילת גיל ההתבגרות, לפני שמשהו יסתבך, חלילה.

יוסי פתח וסיפר על מחלוקת שנתגלעה בינו ובין רחלי: "לפעמים אני כועס על שמוליק. אני מבקש ממנו לעשות משהו, למשל לעזור בבית, והוא מתעלם. אשתי אומרת שעליי להסביר לו יותר למה הבקשה שלי חשובה או למה אני מבקש דווקא ממנו. האומנם לא די שההורים אומרים משהו, הם גם צריכים לתת הסברים?! גרוע מכך, כשהוד רוממותו נפגע כי הרמתי את קולי, אשתי אומרת לי להתנצל ולהסביר לו שאינני כועס עליו, רק הייתי עייף אחרי העבודה… אינני מבין מדוע עליי להתנצל, להסביר, להיזהר שמא אגרום לילד נזק, ורק בגללי הוא בסוף יעזוב את הדרך, חלילה… אינני יכול לחיות בלחץ הזה"…

אמרתי ליוסי שאני מסכימה איתו לחלוטין. הורים אינם אמורים 'ללכת על ביצים', לחיות בתחושה של מתח, ולשקול בזהירות כל בקשה שהם חושבים לבקש; הורים גם אינם אמורים להתנהל כאילו הם בתנאי מעבדה, כי הם לא. החיים אינטנסיביים וטובעניים, ולא תמיד אנחנו במיטבנו. עם זאת, יש עוד דרך להסתכל על הדברים.

ההסבר מחבר

פרשת ויחי חותמת את ספר בראשית. בפרשה קוראים על פטירת יעקב אבינו כשהוא בן מאה ארבעים ושבע, לאחר שבע–עשרה שנות שלווה שזכה להן במצרים, מוקף במשפחתו המורחבת, וכל צאצאיו דבקים בה' ומנהלים אורח חיים יהודי, שאינו מושפע מתרבות מצרים הקלוקלת. לפני פטירתו יעקב מבקש מיוסף להישבע שיקבור אותו במערת המכפלה שבארץ ישראל.

למה יעקב מבקש מיוסף שיישבע? הייתכן שאינו סומך עליו?

יעקב אבינו יודע שיוסף ימלא את בקשתו בכל מקרה. אך הוא רגיש לנפש בנו, ומשער שהבקשה תציף אצלו כאב ותרעומת על שאימו רחל לא זכתה למעלה המיוחדת הזו ונקברה על אם הדרך. משום כך חשוב ליעקב להסביר לבנו מה קרה – "וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בַּדֶּרֶךְ, בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה. וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת – הִוא בֵּית לָחֶם".

רש"י מסביר: "ולא הולכתיה אפילו לבית לחם… וידעתי שיש בליבך עליי. אבל דע לך, שעל פי הדיבור קברתיה שם, שתהא לעזרה לבניה, כשיגלה אותם נבוזראדן והיו עוברים דרך שם, יוצאת רחל על קברה ובוכה, ומבקשת עליהם רחמים, שנאמר: 'קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, כי איננו'. והקב"ה משיבה: 'יש שכר לפעולתך, ושבו בנים לגבולם'".

יעקב אבינו אינו ממתין שבנו יפנה אליו וישאל: "למה את אימי לא טרחת לקבור במערה?", הוא עצמו פונה לבנו ופותח בשיחה: "וידעתי שיש בליבך עליי", ומדבר על מעלתה של אימו, רחל, על הערכתו כלפיה ועל גדלותה – שמוותרת מבחירתה על הקבורה במערת המכפלה, ומוסרת נפשה בשביל צאצאים שיחיו בעוד דורות רבים, למען בנים חוטאים.

יעקב אינו מתנצל לפני בנו, אלא מסביר. הוא רוצה למנוע מיוסף צער הנובע מפרשנות שגויה ושואף לחבר אותו רגשית לבקשתו. חשוב לו שבנו יבין את מניעיו ואת פעולותיו.

מרחיבים את זווית הראייה

כשאתה מסביר לילד למה אתה מבקש ממנו לעשות משהו, אתה עושה זאת משיקולים חינוכיים. אתה מבין שהוא עלול לראות את הדברים אחרת – לחשוב שאתה פונה אליו כי אחרים יסרבו, לחוש מקופח כי ממנו מבקשים יותר מאחרים, ואולי לסבור שהדבר שביקשת סובל דיחוי (הרי ההורה הוא שנושא בעול הבית, והילדים אינם רואים את התמונה הכללית ואינם מרגישים את כובד האחריות, וכך צריך להיות). כשאתה מסביר בביטחון ובאופן ענייני, בלי להתנצל ובלי להתחנן, אתה מחבר את הילד לבקשה שלך.

גם להתנצלות תפקיד חשוב בחינוך. כשאתה מתנצל לפני בנך שצעקת עליו, אינך עושה זאת כי אתה חושש ממנו, אלא כי אתה מחנך אותו שלא לבטא כעס או עייפות בצורה פוגענית. אתה מספיק בטוח בעצמך, ויודע להפריד בין התנהגות חינוכית–ערכית ובין התרפסות – מקום של חוסר ביטחון הורי שצריך לעבוד עליו.

לסיכום:

כוח – כשאת פותחת בשיחה עם בנך כשהוא פגוע ממך, את מגלה את הכוח שלך.

חיבור – כשאת נותנת הסברים לילד שלך, את מחברת אותו לערך שאת רוצה להקנות לו.

בחירה – ׳הורה שיודע להפריד בין חינוך להתרפסות הוא הורה שיש לו ביטחון עצמי.

באדיבות מגזין עטרת חיה

השבוע נקרא בפרשת ויחי

אחת התופעות היותר מעניינות במרחב החיים הנה הפרשנות שאנו נותנים לאירוע כזה או אחר שקורה לנו, שאנו שותפים בו, או שנקלענו אליו..

לפעמים אנו ממהרים מידי לנכס ולייחס את מה שאירע ואת מה שהתרחש סביבנו אלינו ואל חיינו ולהעניק לאירוע פרשנות מרחיקת לכת..

מה משמעות הניכוס והייחוס והפרשנות אותם אנו בוחרים להעניק לאירועים שונים בחיינו? ומה הם מספרים עלינו?

לשם כך נקדים את אחד האירועים המעניינים בפרשת השבוע עת נאסף יעקב אביהם אל עמיו וכעת מקנן בליבם של אחי יוסף החשש שמא יוסף יגמלם רעה, כפי שמפורש בכתוב:

 "וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ"

רש"י על אתר מפרש:

וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם – מַהוּ וַיִּרְאוּ? הִכִּירוּ בְּמִיתָתוֹ אֵצֶל יוֹסֵף שֶׁהָיוּ רְגִילִים לִסְעֹד עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, וְהָיָה מְקָרְבָן בִּשְׁבִיל כְּבוֹד אָבִיו, וּמִשֶּׁמֵּת יַעֲקֹב לֹא קֵרְבָן.

לוּ יִשְׂטְמֵנוּ – לוּ מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן "שֶׁמָּא" וְאֵין לוֹ עוֹד דּוֹמֶה בַּמִּקְרָא. וְהוּא לְשׁוֹן אוּלַי.

בעל הטורים ורבי עובדיה מברטנורא מביאים את דברי המדרש המפרש את חששם של האחים כעת כך: כשחזרו בני יעקב מלקבור את אביהם עברו ליד הבור אשר הושלך בתוכו יוסף ומיד הלך יוסף אל הבור ובירך 'ברוך שעשה לי נס במקום הזה' ואז יראו ופחדו כי אמרו הבור שראה הזכיר לו מה שעשינו לו וכעת ישיב לנו כגמולנו.

לאור הפרשנות אותה העניקו האחים למה שקרה סביבם ואיתם כעת מצדו של יוסף לאחר מות אביהם ולאור חששם ופחדם מהבאות, האחים ממהרים ליוסף בניסיון למנוע את השבת הגמול מצדו של יוסף אליהם וכלפיהם וכך מתארת התורה את הדו שיח ביניהם:

"וַיְצַוּוּ אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר אָבִיךָ צִוָּה לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר. כֹּה תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי רָעָה גְמָלוּךָ וְעַתָּה שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו. וַיֵּלְכוּ גַּם אֶחָיו וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו וַיֹּאמְרוּ הִנֶּנּוּ לְךָ לַעֲבָדִים".

יוסף מוצף רגשית ובוכה על הדרך בה האחים חווים אותו, חושבים עליו ומהפרשנות אותה הם מעניקים לחווייתם אותו, והוא ועונה להם באצילות נפשו בתבונת מוחו וברגישות לבו..

"וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי. וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב".

רש"י על אתר מפרש זאת כך:

כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי – שֶׁמָּא בִּמְקוֹמוֹ אֲנִי, בִּתְמִיהה? אִם הָיִיתִי רוֹצֶה לְהָרַע לָכֶם, כְּלוּם אֲנִי יָכוֹל? וַהֲלֹא אַתֶּם כֻּלְּכֶם "חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה" וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "חֲשָׁבָהּ לְטוֹבָה", וְהֵיאַךְ אֲנִי לְבַדִּי יָכוֹל לְהָרַע לָכֶם!?

ניתן לראות איך יוסף לוקח את נקודת המבט הייחודית שלו ומאיר בה, איתה ועל ידה את עיניהם של אחיו ולוקח אותם בחוויה לעולם אחר..

נקודת המבט והפרשנות של אחי יוסף מעידה על כך שהם כלל לא מבנים ולא מכירים את העולם הפנימי של יוסף אחיהם המרומם מהם ללא שיעור והיכר.

יוסף בדרכו הייחודית מנסה לשקף לאחיו איך הוא בחר לראות את האירועים שעברו עליו ואיך להתייחס אליהם ואיזו פרשנות להעניק להם!

אני בסך הכל צינור להמשיך ולגלות את רצון ה' יתברך בעולם, ואם הוא יתברך חשב שהדרך לכך עוברת בתלאות והייסורים אותם עברתי כנראה שיש לכך משמעות עבורי..

ואכן בסופו של יום גיליתי שכל מה שקרה היה כדי שאוכל להיות השליח עבורכם ועבור העולם כולו 'לְהַחֲיֹת עַם רָב' ברעב שבא על העולם ב- 7 שנים הבאות.

העיסוק של יוסף הוא לא בשאלת האחים ובחששם האם כעת הוא מתכוון לגמול להם על כל מה שעשו לו, אלא בכך שכל האירוע שעברתי בכלל לא קשור אליכם הוא קשור לה' יתברך שגלגל את הסיפור בדרך הזו כדי שיהיה רווחה לעולם השרוי בשנות בצורת.

להיות נתון תחת משהו ולהתמסר למישהו שגדול מאיתנו!

אני מוצא את עצמי במרחב הטיפולי לא אחת שומע ומאזין ללא מעט סיפורים ממתבגרים, ומזוגות נשואים, על חוויות החיים השונות, לא אחת יצא לי לראות ולשמוע את צורת התפיסה ואת דרך החשיבה שלהם שעל פניו עוסקת בחוויה הסובייקטיבית שלהם ובתחושות העולות מהם בעקבותיה.

לדוגמא: אשה אחת שסיפרה על כך שבעלה עסוק וצופה בתכנים לא צנועים והיא חשה חוסר אונים אל מול המציאות הזו ולא יודעת מה עליה לעשות.

היא ניסתה לא פעם להעיר לו על כך ולשדל אותו להפסיק לעסוק ולצפות בתכנים אלו אך ללא הועיל זה גדול עליו היא אמרה לי, הוא לא מסוגל להפסיק הוא ממש מכור לתכנים המעוותים הללו!

היא חשה כי ממסד הנישואין הקדוש והטהור עליו חלמה מתרסק לה אל מול עיניה..

ניסיתי לברר קצת על הרקע מחייו של בעלה, על ההתנהלות שלו ועל דרכו בעולם, על ממסד הקשרים האישיים והבין אישיים שלו עם העולם החיצון, על היכולת לבסס קשרים משמעותיים, קשרים אינטימיים עם חברים, עם ילדיו, בזוגיות, על מנעד השפה הרגשית שלו והתפתחותה, ועוד..

היא סיפרה על בעלה ועל נסיבות חייו, מדבריה עלה כי בעלה סבל בילדותו מנטישה של אמו, בנסיבות טרגיות, והוא לקח את האירוע קשה כשהיא נפטרה, ומאז התפתחה אצלו טראומה והתפתחה אצלו חרדת נטישה, הוא מתקשה לתמלל רגשות ונראה מנותק רגשית, הוא חושש לבסס קשרים משמעותיים ואינטימיים בשל החשש לשוב ולחוות נטישה!

הסברתי לה כי הבריחה שלו למרחבים ולתכנים לא צנועים ומעוותים נובעת מהצורך לייצר את אשליית המרחב האינטימי לו הוא זקוק אך ממנו הוא נרתע!

הוא בורח למרחב הווירטואלי המספק לו אשליה רגשית לזמן קצר, אך זו חולפת במהרה ושוב עולה לו הצורך לחפש אחר תחושת האינטימיות לה הוא זקוק ולקשרים המשמעותיים הנעדרים מחייו.

הוא זקוק לטיפול אמרתי לה וסכמתי את דבריי זה לא קשור אלייך, אין לו שום צורך לחפש אחר קשרים נוספים מעבר ומחוץ לחיי הנישואין, הוא מתמודד עם אתגר שגדול ממנו וזקוק לעזרה מקצועית!

בדוגמא הזו אנו יכולים לראות ולחוות את המצוקה העצומה הנפשית והרגשית שהציפה את אשתו מכך שחיי הנישואין שלה מתפרקים עוד רגע וממקום כל כך לא צפוי.

אך כאשר שמעה את המשמעות העומדת מאחורי מעשי בעלה והפנימה אותה, חשה הקלה, היא הפסיקה לתפוס את האירוע לראות ולחשוב עליו ממקום אישי, ולהעניק לו פרשנות סובייקטיבית.. בעלי לא עושה את מה שהוא עושה בשביל לפגוע בי ובקשר שלנו, מעשיו לא מופנים נגדי, הוא  פועל מתוך מצוקה אישית, הוא לא שולט בכך, הוא מתמודד עם אתגר אחר ושונה לגמרי ממה שחשתי וחשבתי עד כה!

כך ממקום בו חשה כי בעלה עושה מעשה חמור ופועל נגדה ונגד חיי הנישואין המשותפים להם, הבינה שבעלה נתון במצוקה אמיתית ועמוקה והיא צריכה להתגייס ולסייע לו לקבל עזרה מקצועית!

כעת כאשר היא מאפשרת לעצמה להתבונן על האירוע ממקום שונה, המאפשר לה לראות ולהבין את משמעות הדברים בצורה שונה ממה שתפסה והבינה עד כה, היא יוצרת מרחב מאפשר בנפשה להתגייס ולסייע לבעלה באמת, ולהוביל אותו בסופו של יום למקום הרבה יותר טוב בחייו ובחייהם המשותפים!

כל עוד ההתבוננות על האירוע לא תהיה ממקומו של בעלה, אלא מעיני שכלה והמיית לבה היא תוצף נפשית ורגשית ותשקע אל תוך הקושי הפוקד ומציף אותה ולא תוכל לסייע לבעלה באמת! שניהם ישקעו אל תוך האירוע והפיצוץ ביניהם לא יאחר לבוא! 

באירוע אחר: סיפר לי נער מתבגר על קשר חברי משמעותי, קרוב ועמוק שהיה לו עם חבר ילדות וכעת החבר הפסיק את הקשר אתו באופן פתאומי ודי לא צפוי, והוא לא מצליח להבין למה? על פניו הוא מספר לא היה משהו חריג שקרה ביננו שיכול להסביר את מעשיו!

הוא חש מתוסכל, פגוע, אך בעיקר חש חסר אונים, הוא לא הצליח להתמודד עם חוסר ההבנה וחוסר ההיגיון העומד מאחורי מעשיו של חברו משכבר הימים..

שוחחנו על הקשר שלהם וניסית לברר בעדינות האם ישנו בכל זאת משהו שקרה ביניהם, שהוא אמר לו, עשה לו? מהר מאוד הבנתי שאין וכנראה שלא אמצא את שבקשתי כדי לנסות ליישב את חוסר ההיגיון שהוא חווה וחש ממעשיו של חברו, אכן לא קרה ביניהם כלום!

חייכתי אליו פניתי ואמרתי לו, יופי עכשיו רווח לי.. הוא הסתכל עלי בעיניים פקוחות ופעורות מה אמרת הוא שאל?

התנצלתי ואמרתי שהתכוונתי שעכשיו אני מבין שזה לא קשור אליך.. הוא שוב לא הבין מה אני מנסה לומר ושאל כן את זה אני כנראה גם הבנתי, אבל איך זה עוזר לי כעת?

אמרתי לו תראה, עם הכאב והקושי לשאת את הפרידה מחבר ילדות כל כך יקר לא קל להתמודד, אבל יש משהו שאכן מקל את היכולת להתמודד עם הסבל וחוסר האונים שעומד מאחורי חוסר ההיגיון במעשיו של חברך, העובדה שזה שלו ולא שלך!

כשהוא בחר להיפרד ממך ולהתיר את הקשר העמוק שהיה ביניכם, הוא לא עשה זאת בגללך, אלא בגלל סיבה מסוימת שהיא שלו ושלא אפשרה לו להמשיך את הקשר איתך כעת!

אנחנו לא יודעים אמנם מה הסיבה ויכול להיות שגם לא נדע, אבל אתה יכול לפחות לשחרר את החלק המצפוני הרגשי נפשי שמעיק עליך מכך שאולי זה קשור אליך באיזו שהיא צורה!

כשאתה מתמודד עם קושי עמוק ככל שיהיה, זה לגמרי סובייקטיבי, ולגמרי לגיטימי ואנושי, אך לקושי יש השלכות רגשיות ונפשיות עליך וזה לא פשוט בכלל…

אבל כשאתה מזכיר לעצמך בכל פעם מחדש שהקושי הזה פוגש אותך ומציף אותך, שסיבת הקושי לא קשורה אליך, לבחירה כל שהיא שעשית, למעשה מסוים שבגינו הקושי הזה פקד אותך, אתה משחרר את עצמך מהמצפון הרגשי והנפשי שבתוצאות המעשה והשלכתו עליך, ומה שנשאר איתך זהו הקושי הרגשי והנפשי האנושי המספר על אדם שחווה חוויה לא נעימה ואף קשה מנשוא!

בכך אתה מאפשר לעצמך להשתחרר מהמועקה והקושי, ככל שיעבור הזמן הקושי והמועקה יחלשו ובסופו של דבר הם יחלפו להם..

אלו היה לך חלק במעשה ובנסיבותיו והיית יכול לשייך ולייחס את עובדת הפרידה בכך שעשית או אמרת משהו לא ראוי שהביא את הפרידה הזו, אז המצפון הרגשי והנפשי לא היה מניח לך!

היכולת להפריד את ולהיפרד מהחוויה הנפשית והרגשית ולהתעלות מעל האירוע מתוך הבנה ברורה שזה לא קשור אלי, לא ממש תלוי בי, ולא בשליטתי, היא זו המסייעת לנו לא להתערבב רגשית באירוע אותו חווינו ובהשלכות שהוא מביא עמו אל חיינו ולחוש מצוקה בשל מעשה של מישהו אחר קרוב אלינו ככל שיהיה וחמור ככל שיהיה!

היא עוזרת ומסייעת לנו לחוות ולעבור את האירוע באופן שונה לחלוטין ממה שהיינו יכולים לעבור אותה אילו נשענו על המנעד הרגשי המציף ומעורר את המצפון ומפרק אותנו מבפנים!

היכולת להבין שיש משהו גדול מאתנו באירועי החיים ובנסיבות האירועים הפוקדים אותנו, והעובדה שאירוע זה או אחר בא לפתחינו, אין בו כדי להעיד או ללמד שאנחנו נושאים באחריותו, ובכך לגייס לחינם את המצפון שלנו אל סערת האירועים הפוקדים אותנו! 

ככל שנמנע מלייחס, לנכס, ולשייך את תוצאות ונסיבות אירועי החיים הפוקדים אותנו אל מישהו כזה או אחר ונתלה בהם את מצפוננו ולהיפך נביט אל אירועי החיים מנקודת מבט גבוהה ומרוממת יותר, נייחס, ננכס, ונשייך את האירועים אל יד מנחה ומכוונת, נישא עיננו כלפי מעלה, ניתן את דעתנו ולבנו אל מקום ומרחב בו אירועי החיים הפוקדים אותנו מונהגים מכוונים ומובילים אל מקום טוב יותר עבורנו, גם אם אנו לא רואים או מבינים את ההיגיון העומד מאחוריהם, לא מבינים את משמעותם, ולא תופסים את כוונת המכוון!

כאשר אנו נתונים תחת משהו ומתמסרים למישהו שגדול מאיתנו, כאשר אנחנו מאפשרים לה' יתברך להיות זה שמוביל אותנו בדרכו שלו אל עבר היעד או הייעוד שהוא רואה בו את הטוב ביותר עבורנו!

אז נוכל לשחרר את החוסר אונים, את התסכול, את הכעס, את הכאב, את העצב, מאירועים הגדולים מאתנו הגורמים לנו להתפרק נפשית ורגשית בשל היותם לא הגיוניים, לא מוכלים, לא אפשריים עבורנו! 

 ברגע בו אנו מבינים שהאירוע הגדול מאיתנו הפוקד אותנו לא קשור אלינו, לא בא בגיננו, לא התרחש בשל מעשינו, ומשחררים את השליטה מעל הסביבה שלנו בניסיון לחפש הסברים או אשמים לאירוע, אנו קושרים את עצמנו באותו רגע ונתונים לאחריות של משהו ושל מישהו שגדול מאיתנו, מתוך הבנה שהתנהלות ובחירה זו תוביל אותנו למקום אליו אנו אמורים להגיע בסופו של דבר ורק טוב יצמח לנו מכך גם אם כעת אנחנו לא רואים או מבינים את הטוב שבכך..  

זה מה שיוסף ניסה להסביר לאחיו בדבריו: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי. וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה לְהַחֲיֹת עַם רָב".

אני לא יכול ולא רוצה לפעול ממקום וממניע אישי רגשי ונפשי בו אני נתון כתוצאה ממה שקרא לי, הכאב הוא עצום, הקושי הוא רב, אבל זה לא קשור אליכם!

נקודת המבט שלי לכל האירועים שעברתי מסתכמת ב-כאן ועכשיו בו אני נתון ואליו אני מסור, 'להחיות עם רב'!  

כל המסע המפרך, המטלטל, המייסר, הכואב, והנורא שעברתי שייך למטרה שאליה הגעתי כעת לדאוג לכם ולכל יושבי הארץ למזון בשנות הרעב הפוקדות את העולם כעת!

נכון אתם אלו שהעברתם אותי את כל הטלטלה העצומה הזו עד שהגעתי הנה, אבל כשאני רואה את יד ההשגחה המכוונת שהביאה אותי הנה ואת מטרתה ואני מבין את משמעותה, אני יכול להפריד ולהיפרד מהמעשים הקשים הנוראיים והמטלטלים שהעברתם אותי, ולקחת את הבעלות על סיפור חיי ולהעניק לו נרטיב אחר, חדש ומשמעותי עבורי 'הטלטלה הגדולה בדרך אל תפקיד חיי'!

כך שאין ולא באמת היה לכם איזה שהוא חלק בסיפור הזה, ובשל כך אני לא מתכוון לגמול לכם על מעשיכם, להיפך אני אגמול לחייבים טובות!

זו בחירה שתופסת, רואה ומבינה את ההתנהלות בחייה באופן אחר, שונה וייחודי. בחירה הנשענת על השחרור מהאירועים הגדולים, הלא מובנים, הלא מוכלים, הלא הגיוניים בחיינו לטובת משהו ומישהו הגדול מהאירועים עצמם, זה המפגיש אותנו עימם, זה המנהל אותם, זה המוביל אותנו דרכם אל המרחב הטוב עבורנו ה' יתברך!

אז כאשר אנו מגיבים אל האירועים הללו מתוך רצון למצוא את 'ההיגיון שבשיגעון', בחיפוש אחר אשמים באירוע, בניסיון ליישב את הסכסוך הפנימי הסוער והגואה בנו לאור האירוע הגדול מאתנו, אנו קושרים עצמנו אל האירוע ומושכים את עצמנו למטה אל האירוע ונותנים לו לנהל אותנו!

הוא מצדו יעשה זאת בצורה פנטסטית כאשר יוביל אותנו לפרץ של רגשות גועשים שוצפים ורועשים בתוכנו, כאב, כעס, חרטה, בושה אשמה, עצב, ובכך יותיר אותנו חסרי אונים, יעמיק וינציח עבורנו את היותנו קורבן לנסיבות האירוע!

יוסף מעביר לאחיו את המסר בצורה הברורה והחדה ביותר, אני לא קרבן לנסיבות ואירועי חיי, להיפך אני מעצב את חיי דרך האירועים שפקדו אותי!

כיצד מינף אביי את הטרגדיה הגדולה בחייו כאשר נפטרו עליו שני הוריו?

רבי יעקב יצחק מפשיסחא (1766-1813), הידוע בעולם החסידי בתואר "היהודי הקדוש", היה נוהג ללמד את תלמידיו תורה. כל אימת שעלתה שאלה קשה, הוא היה מתרכז היטב ולעתים נשאר שקוע במחשבותיו במשך חצי שעה או יותר עד שמצא את התשובה.

יום אחד, כשעלתה שאלה כזאת, אחד מתלמידיו הצעירים שהיה יתום מאביו, היה רעב מאוד והחליט לרוץ הביתה לאמו כדי לאכול משהו בעוד כולם ממתינים לרבי שיצא מן ההתבוננות המעמיקה.

הוא רץ מהר לביתו וביקש מאמו לתת לו דבר מה לאכול. בעודו אוכל, ביקשה ממנו אמו להוריד מעליית הגג איזו חבילה שהייתה זקוקה לה. כיוון שחרד כי יאחר לשוב לבית המדרש בזמן אמר הצעיר לאמו כי עליו לשוב מיד. אך בדרכו חזרה לבית המדרש, הבין התלמיד כי שגה. אחרי הכל, האם אין לימוד התורה אמור להוביל לקיום מצוותיה? הרי זה עתה החמצתי הזדמנות לקיים את המצווה האלוקית של כיבוד אם!

התלמיד שב על עקבותיו ורץ חזרה לביתו. הוא ביקש את סליחתה של אמו והוריד לה את החבילה מעליית הגג. לאחר מכן רץ חזרה לבית המדרש. ברגע שנכנס לחדר, יצא הרבי מפשיסחא מהגיגיו העמוקים ונעמד לכבודו.

כיוון שהבחינו כי רבם קם על רגליו, קמו אף כל שאר התלמידים. הבחור התפלא מאוד. הרבי תירץ את השאלה הסבוכה וביקש מכולם לשבת. בעודו יושב עמם, פנה לצעיר ואמר לו, עכשיו ספר לנו היכן היית?

לאחר שסיפר התלמיד את מה שאירע, אמר הרבי:

ודאי אתה מתפלא מדוע קמתי ממקומי. התלמוד הבבלי מספר לנו כי החכם הגדול מתקופת האמוראיים אביי התייתם משני הוריו. אביו הלך לעולמו זמן קצר אחרי שאמו הרתה, והאם מתה בשעת הלידה.

הצער שפקד את חייו של אביי היה עצום, אבל יותר מכל העציבה אותו העובדה כיצד אם כן אוכל כעת לקיים את מצוות כיבוד אב ואם, שהיא אחת מעשרת הדיברות?

 הוא חשב לעצמו כיצד אוכל למנף את הסבל כשנעדרה ממני האפשרות לקיים מצוות כיבוד אב ואם?      

מכיוון שלא יכול היה לקיים את המצווה בעצמו הוא מצא דרך יצירתית, אביי החליט שהוא יתלווה לכל אדם שיקיים את מצוות כיבוד אב ואם וכך נהג כל ימי חייו!

כעת כיוון שקיימת את מצוות כיבוד אם, הוסיף היהודי הקדוש ואמר לתלמיד היתום, התלווה אליך ובא עמך אביי מעולם האמת. כשהגעת הנה, הוא נכנס יחד עמך ואני נעמדתי לכבודו. היה זה הוא שתירץ לי את השאלה הסבוכה..

(מעובד מסיפורי ירחמיאל טילס סופר ילדים מצפת)

שבת שלום ומבורכת

מאת מישאל אלמלם

לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה

אפתח בסיפור אישי: 

יום אחד נתקלתי במודעת דרושים מעניינת – שליחות בתשלום, הכרוכה בהליכה של חצי שעה ביום, במשך ארבעה ימים. חשבתי לעצמי: 'איזו הזדמנות נהדרת. בשבילי זו תוספת לתנועה היום–יומית, ולילדים שלי דרך להרוויח כסף. חינוך פיננסי והליכה – שתי ציפורים במכה אחת'. שאלתי את הבת האמצעית ואת הבן הקטן אם הם רוצים, והם קפצו על המציאה.

לפני התחלת העבודה הראשונה בחייו, אני שואלת את הבן: "מה תרצה לעשות בכסף?" והבן עונה: "אני רוצה לקנות חטיפים". אני ממשיכה לשאול: "מה תמיד חלמת לקנות?" הבן עונה: "קלפים". ואני מסבירה לו: "תשמור קצת מהכסף בשביל הקלפים, ובשאר הכסף תוכל לקנות חטיפים".

במשך ארבעה ימים יצאנו מדי ערב לסיבוב של חצי שעה.

באחד הימים בני חוזר עם אבא מבית־הספר, ופוגש בדרך את חברו. בני אומר לחבר: "אני לא יכול היום לבוא אליך. יש לי עבודה, אני מרוויח קצת כסף". בעלי לא מבין על מה הילד מדבר, אבל אז נזכר כי הילד התחייב לעבוד בארבעת הימים הללו. אחרי שביצענו את המשימה, הבת והבן שאלו אותי שוב ושוב: "נו, אימא, מתי את מוציאה את הכסף? כבר העבירו לך?" הם קפצו משמחה ברגע שאמרתי להם: "הנה המשכורות שלכם".

לצד תפקידנו לחנך את הילדים לתורה ולמצוות אפשר להכין את ילדינו לחייהם הבוגרים המאתגרים.

פסוקים ומאמרי חז"ל כמו: "השוחד יעוור עיני חכמים" ו"מרבה נכסים מרבה דאגה" ועוד משפטים מוכרים רבים עוסקים בדבר שהוא חלק אינטגרלי מחיי בני אדם. אך כסף יכול, לצערנו, גם להטעות ולשבש שיקול דעת.

לא פעם אנו חשים במרוץ יום–יומי אחר כסף והופכים לעבדים שלו, במקום שהוא ישרת אותנו. כיצד נוכל לגדל דור עתיד שיחיה את חייו בלי מרדף בלתי פוסק אחרי כל שקל ושקל?

דברו איתם על כסף.

בשני העשורים הראשונים לחייהם הם יכולים לרכוש מיומנויות פיננסיות חשובות שיהיו להן השלכות ארוכות טווח לחייהם הבוגרים.

חמש עצות לחינוך פיננסי

1. דברו על כסף

התאימו את התוכן לגיל. חינוך פיננסי בגיל צעיר אינו דומה לחינוך פיננסי בגיל בוגר יותר. אתם הגשר של ילדיכם לעולם האמיתי. הקניית מושגים פיננסיים נכונים תכין אותם לעולם הגדול, גם אם אתם משופעים בכסף, בלי עין הרע. הרגלים נכונים בגיל הילדות והנערות הם התשתית לחיים בבגרות. אל תגידו: "למה הוא צריך? יש לו מספיק זמן". הזמן הנכון לשתול עץ הוא עכשיו.

2. תנו דוגמה אישית לילדיכם

ילדים מחקים את ההתנהגות שלנו, ולומדים להיות בזבזנים או חסכנים כמונו. הקפידו להעביר מסרים באמצעות מילים, למשל: "בבנק, לפני שחותמים על מסמכים, יש לקרוא את האותיות הקטנות, להתעקש על קבלת מידע". או: "כאשר עורכים קניות, השוו מחירים והיו צרכנים נבונים". דברו בקול כשהם איתכם, פרטו והסבירו.

ילדים קולטים הכול גם כשאינכם שמים לב. בני הקטן, בהיותו בן חמש, בטרם דיברתי איתו על כסף, היה איתנו בקניות. הוא רצה לקנות צעצוע, ולפתע אני שומעת אותו אומר: "לא, זה עולה יותר. אני אקח את זה"…

3. גייסו את השגרה היום–יומית למטרה

מסתובבים בקניות? בירידים? בפארקי שעשועים? הילדים רוצים לקנות גלידה מרעננת או חטיף טעים? הצביעו על הבדלי המחירים והסבירו ממה הם נובעים. דברו איתם על צרכנות נכונה, חסכונות למען מטרות ויעדים.

4. תנו להם לנהל כסף

דמי כיס תואמי גיל יהיו כלי מצוין ללמוד על ניהול פיננסי. החליטו כמה לתת, ומדי פעם תוכלו להוסיף בונוס. שימו לב, דמי כיס אינם תלויים בהתנהגות של הילדים. גם אם הכעסתן את הבוס – עדיין תקבלו משכורת…

למדו אותם על סדרי עדיפויות ועל קבלת החלטות. מטעויות לומדים. תנו להם לטעות ודברו איתם על כך. הסבירו להם שאלה דמי הכיס, והם צריכים לנהל אותם נכון, שלא יזדקקו להלוואות. שאלו אותם: "אילו היה לך כסף, מה היית עושה בו?"

דרך שאלה זו הילדים לומדים כי כסף אינו מטרה, אלא אמצעי. הם ישמרו חלק מדמי הכיס למטרה עתידית – כמו ג'ימבורי, פארק כלשהו וכדו'. בשאר הכסף יוכלו להשתמש לכל דבר שהם רוצים לקנות כאן ועכשיו. כך לומדים על ההבדל שבין השגרה היום–יומית ובין חסכונות למטרות ארוכות טווח.

5. עבודה

ילדים צריכים להבין שכסף אינו פרס או מזל. הם צריכים לעשות פעולה כדי לקבל תגמול. הסבירו להם את חשיבות העבודה והעמל. בצורה כזו הם יבינו את קושי ההשתכרות לעומת הקלות שבבזבוז. לילדים צעירים אפשר לתת משימות קטנות שבועיות תמורת שקלים בודדים, רק כדי שירגישו את ההרגשה של תגמול חיובי. המטרה היא לגרום לילד להבין שהעבודה משתלמת.

לנהל נכון את הכסף

אז איך ומתי מלמדים ילדים ניהול פיננסי תקין? ובכן, כמו שאנו, שומרי תורה ומצוות, מחנכים את ילדינו למצוות מגיל צעיר מאוד, כך נתנהל גם בנוגע לניהול הכסף:

1. תקציב – אפשר לדבר עם ילדים צעירים, אפילו בני חמש, על תקציב כספי. למדו אותם על סדרי עדיפויות לפי הערכים והמטרות. הסבירו על הכנסות לעומת הוצאות, על חיסכון למטרות ארוכות וקצרות ועוד. עודדו ילדים קטנים לחסוך למטרה מסוימת. תוכלו להוסיף קצת מכיסכם אם הילד לא הגיע לסכום הדרוש.

ילדים בוגרים יותר, בני שש עד שתים–עשרה, אפשר ללמד לחלק את הכסף לשלושה תחומים: תרומה, חיסכון ובזבוזים.

כשהם כבר בגיל העשרה, והגיעו לגיל העבודה המינימלי (ארבע–עשרה ומעלה), עודדו אותם לממן חלק מההוצאות שלהם בכוחות עצמם. ברור שלא ישלמו לכם הוצאות שכירות וחשמל, אבל את ה"אקסטרה" שהם מבקשים יממנו מכיסם הפרטי (אתם תחליטו מהי אותה תוספת מעבר למה שאתם משלמים). כך הם ילמדו על בשרם שחיים ממה שיש. אגב, באותה נשימה, הסבירו להם מה המשמעות של לקיחת הלוואות, אם אינם מנהלים את התקציב כראוי.

2. בנק – הכירו להם את הבנק – מהו? מה תפקידו? אילו שירותים הוא נותן? לילדים בוגרים יותר הכירו את אמצעי התשלום השונים ואת ההבדלים ביניהם. כן, הכירו להם את כרטיס האשראי, הסבירו על ההבדל בינו למזומן, ולאן הוא עלול להוביל אותנו כאשר איננו מתנהלים איתו נכון.

למדו מתבגרים מאמצע גיל ה'עשרה' ואילך על הלוואות והשלכותיהן, ריביות ועוד. גם הציגו לפניהם את תוכניות החיסכון ואת מושג התשואות, והסבירו כיצד אפשר להגדיל את הכסף בלי לעבוד קשה מדי. אם ילדיכן הבוגרים יוצאים לעבוד באופן חוקי ומסודר, פתחו להם חשבון בנק ולמדו אותם כיצד לעקוב אחריו. אם אתם, או בן משפחה אחר, ממשיכים לתת להם דמי כיס, הפקידו את הכסף ישירות לחשבון שלהם.

3. צרכנות נבונה – למדו אותם את ההבדל בין צריך ובין רוצה. איננו חייבים לצרוך משהו, כי לאחרים יש. חנכו אותם לערוך סקר שוק ולהשוות מחירים. שתפו ילדים בגיל בית־הספר ברשימת הקניות. הסבירו להם על פרסום שעובד לנו על המוח, על הפיתויים שגורמים לנו לצרוך עוד ועוד. הרגילו אותם לקניות חכמות, הסבירו כיצד לזהות מבצעים שנכונים לנו וכיצד להוזיל עלויות. למדו גם שאפשר לקנות "יד שנייה". כשיהיו בוגרים יותר תוכלו להכיר להם את צרכנות האינטרנט, שהיא לפעמים פתרון נוח וזול למניעת בזבוזים.

4. חיסכון – סכמו איתם כמה כסף ישמש אותם לבזבוזים מהנים וכמה כסף ישמרו בצד. כשהילדים קטנים, אפשר לקנות קופת חיסכון שקופה, בדגש על שקופה. כזו שאפשר לפתוח, ואפשר לראות שהכסף גדל עם הזמן. תספרו את הכסף מדי פעם. הדבר ידרבן אותם יותר ויותר. אפשר להוסיף שקל או כל סכום שתרצו כנגד שקל שהילד חסך רק כדי לגרום לו להבין מהי משמעותה של תשואה על הכסף שעובד בשבילו. הגדירו מטרות לחיסכון.

בגיל ה'עשרה' למדו אותם על ריביות ועל חסכונות, ואט אט הכירו להם את עולם ההשקעות. אם יש לכם תיק מסחר, הראו להם אותו והסבירו איך משקיעים נכון, כך שהכסף יעבוד בשבילם. בצורה כזו אותם נערים ונערות קטינים יהפכו לבגירים שיודעים לנהל כסף בחוכמה.

תרומה – מעשר הוא חלק מהמצוות המוטלות עלינו. גמילות חסדים היא אחד משלושת עמודי התווך של היהדות. הם צריכים לדעת שחלק מהכסף שלהם צריך להיתרם לסביבה. בצורה כזו הם לא יהיו קשורים לכסף, אלא משוחררים יותר. הסבירו כי כסף הוא אמצעי למימוש מטרות ולא המטרה עצמה.

משבר כלכלי במשפחה

כסף אינו מילה גסה. אפשר לדבר מגיל צעיר מאוד על התנהלות כלכלית. אם אתם נמצאים במצב של משבר, שתפו את הילדים. כאשר אתם נכנסים להבראה כלכלית, חשבו יחד על דרכי פעולה כדי לצאת מהמשבר הפיננסי שנקלענו אליו. כמובן יש לדבר בזהירות יתרה, כיוון שילדים תופסים דברים ברצינות רבה. אין צורך לספר להם על החובות שלנו בהוצאה לפועל… אך אל תמנעו מלדבר איתם על המצב הכלכלי הקצת מעיק, כי הם יבינו את זה לבד בסופו של דבר, כשפתאום ישימו לב שאנו קונים פחות בעבר. לכן, חשוב לחשוף אותם בצורה המתאימה למצב. משברים פיננסיים הם חלק מהחיים. גם הם יעשו טעויות בניהול הכספי שלהם.

אסיים בסיפור אישי נוסף: בתי בת התשע הגיעה אליי יום אחד ואמרה לי: "אימא, אני רוצה לחסוך כסף". כמובן מייד קפצה המאמנת הכלכלית שבי, ושאלתי אותה: "למה?" עונה לי הבת: "יש לי חלום לטוס לרבי". עניתי לה: "חסכי עד בת המצווה, ואבא ואימא ישלימו לך". היא חסכה מדמי הכיס, מדמי הסבים והסבתות, הדודים והדודות. בהיותה בת אחת–עשרה כבר החלה בעבודה הראשונה שלה כמדריכת קייטנה, עשתה בייביסיטר ואף עבודות בית קלות. ככל שהזמן חלף החל הכסף להצטבר. עברנו מגפה עולמית, מלחמת חרבות ברזל, ולאחר שש שנות חיסכון הגיע הרגע המיוחל, ובחנוכה תשפ"ה עלינו למטוס לניו–יורק בדרך אל הרבי.

ילדה קטנה עם חלום גדול הגיעה למטרה הסופית!

מאחלת לכן, למשפחתכן ולדור העתיד עשירות מופלגת. שאו ברכה במעשי ידיכן.

רויטל מרקוספלד

מאמנת ויועצת לכלכלת משפחה

[email protected]  | 054-456-2647

באדיבות מגזין עטרת חיה

השיירה נכנסה בין השאר למושב אביבים כבקשת השליח המקומי הרב דרור שי' כהן, לקיבוץ מלכיה עם השליח הרב ישראל שי' יהודה, לקיבוץ יפתח עם השליח הרב חיים הלל שי' שפרינגר ולקיבוצים נוספים עם השליח הרב שמואל שי' גינזבורג והאורח המיוחד מאוקראיינה הרב משה שי' אסמן, רבה הראשי של אוקראינה.

בראש השיירה נסע 'טנק המבצעים' ש'האיר' ו'העיר' את הדרך במוסיקת חנוכה, בשילוב עם שירי בשורת הגאולה – ש'הנה זה משיח בא'.

לאורך הדרך נהגים רבים עודדו את השיירה, והודו על היחס המיוחד גם ליהודי נידח בקצה הארץ…

מחבת ברזל

עשרה בטבת.

היום שבו החל המצור על חומת ירושלים. תאריך שבו החל שלב מחריד ומכריע בחורבן הבית ועיר הקודש. מצור ממושך של הצבא הבבלי העצום שנמשך כשנה וחצי עד לבקיעת החומה, בשבעה עשר לחודש תמוז.

המצור הזה לא נחת בהפתעה, קדמה לו התרעה אלוקית. ה' התגלה לנביא יחזקאל והורה לו לבצע אקט סמלי: לקחת מחבת ברזל ולהניח אותה כאות למצור העומד להתרחש סביב חומת העיר הבצורה, אם העם לא ישוב מדרכו הנלוזה.

הרבי שליט"א מציין בשיחה (בעשרה בטבת ה'תשנ"ב) שהמוצג הסמלי למצור הוא ברזל, הרומז לחורבן הבית. ברזל הוא חומר שלא נעשה בו שימוש בבניית המקדש. לא שילבו אותו בבניין, ואפילו קולם של כלי מלאכה מברזל לא נשמע בתהליך הבנייה. זאת מכיוון שהברזל, שממנו יוצרים כלי מלחמה, הוא סמל לרצח ולהרג, סמל לאומה האדומית החיה על חרבה.

כך נתקן את הברזל השלילי

הרבי מלך המשיח אומר שהתיקון מגיע דווקא באמצעות ברזל של קדושה:

תלמידי החכמים נמשלו לברזל, כפי שכתוב: "ארץ אשר אבניה ברזל – אל תקרי אבניה אלא בוניה". הם מגלים את עוצמות ה"ברזל" – את החוזק ואת התוקף – של עצם נשמתם, וכך מבטלים את הברזל הלעומתי, שהוא קשיות עורפו של היצר הרע.

בעבודת ה' הדבר מתבטא גם בשמירה ללא פשרות על שלמות התורה, "אני חומה זו תורה", באופן של תקיפות – "ברזל" של קדושה.

שפחות עוקפות גבירות

תחזיקו ראש, ונצלול יחד לעומק מעיינות הקבלה והחסידות:

העם שלנו מתחיל בעצם מארבע אימהות – נשות יעקב אבינו שילדו לו את שנים–עשר השבטים.

המילה "ברזל" טומנת בחובה את ראשי התיבות של שמות נשי יעקב, האימהות של י"ב השבטים – בלהה, רחל, זלפה, לאה.

כנגדן יש ארבע מהויות בצד ה'נשי' של כוחות ה'קליפה' המנגדות לקדושה, המרומזות בפסוק "עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל", שהן הצד הלעומתי של ארבע האימהות הקדושות.

גם סדר האימהות במילה "ברזל", כשהשפחה מופיעה בעזותה לפני גבירתה (בלהה לפני רחל וזלפה לפני לאה), נראה כמופע בסטייל של הצד הלעומתי – "שפחה כי תירש גבירתה". ואולם גם בקדושה יש סדר של "ברזל" – שבו השפחה ניצבת לפני הגבירה אך כמעלה!

כהקדמה לכך נציין את מעלת אימהות האומה על האבות, כמו שנאמר לאברהם: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה", "שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות" – בדומה למצב שיהיה בגאולה, כשתתגלה מעלת האישה על האיש – "נקבה תסובב גבר" ו"אשת חיל עטרת בעלה", כי ספירת המלכות – הספירה המסמלת אישה, תתעלה למעלה מכל הספירות.

והאבות? הם זכו לטעימה מהגאולה.

כך גם בנוגע למעלת השפחות לגבי הגבירות (בלהה לפני רחל וזלפה לפני לאה), שנרמזת בכך שרחל נתנה את שפחתה (בלהה) ליעקב ואמרה: "ואיבנה גם אנכי ממנה". ההסבר לכך: האימהות מקבילות רוחנית לספירת המלכות כפי שהיא בעולם הנעלה ביותר המכונה 'אצילות' (הקרוב והמאוחד ביותר עם הבורא), ואילו השפחות מקבילות לספירת המלכות כפי שהיא יורדת לעולמות הנמוכים יותר – בריאה, יצירה ועשייה (עולמות שבהם הנברא חש יותר את מציאותו ופחות נרגש האין סוף האלוקי).

על כך נאמר: "אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה". האבות, הבונים את המלכות באמצעות הנישואין שלהם עם האימהות, לא רצו מצידם לשאת את השפחות, כי מאסו בירידה לעולמות הנחותים יותר (עניין השפחות), ולמרות זאת, דווקא על ידי נישואיהם עם השפחות נעשו הבניין והעלייה של המלכות בשיא השלמות! ("שפחה כי תירש גבירתה" – במובן החיובי).

תעלומת הברזל בחומרי המקדש

תורת החסידות מסבירה מדוע בית המקדש נבנה מאבנים דווקא (שלא כמו המשכן שנבנה מעצים) – מכיוון שהייתה בו מעין השלמות העתידית, שאז ספירת המלכות, הספירה הנמוכה ביותר, תהיה למעלה משאר הספירות ("אשת חיל עטרת בעלה"). לכן המקדש נבנה מאבנים – דומם, שמורה על ספירת המלכות, ולא מעצים – צומח, שמורה על הספירות שמעליה, וגם לא מברזל המצוי פיזית למטה מאבנים, ומסמל את ספירת המלכות בירידתה לעולמות התחתונים.

ואולם, במקדש העתידי תתגלה מעלת המלכות בירידתה לעולמות הנמוכים יותר. היא תתבטא בחוזק ועוצמה של ברזל, שהוא חזק יותר מאבנים, "ארץ (ספירת המלכות) אשר אבני' ברזל", כמעלת השפחות לגבי האימהות המרומזת בראשי התיבות "ברזל".

ואולי אפשר לומר ששלמות הברזל שבקדושה שבבית השלישי תתבטא (לא רק בעוצמתו הנצחית, אלא) גם בעובדה שהבניין יהיה עשוי לא רק מאבנים אלא גם מברזל, שיהפוך לחלק אינטגרלי מהבניין עצמו:

בבניין המשכן ובתי המקדש הראשונים לא נעשה שימוש בברזל – כי הוא סמל ההחרבה; לעומתם, המקדש העתידי, הנצחי, לא ייחרב – ואין מקום לחשש מהשליליות שבברזל, כי לעתיד לבוא תתבטל מציאות הברזל השלילי עם השלכותיה, לא יהיה עוד רוע או מוות, וממילא בבניית המקדש ישולב גם ברזל, כדי להדגיש את המעלה ואת השלמות שבהפיכת הברזל שהחריב בתי מקדש לברזל שנעשה חלק מבניין הבית עצמו.

זהו ההסבר לתעלומה המופיעה בספר דברי הימים בנוגע לפעילות דוד המלך בהכנת הדרוש לבניין המקדש:

דוד הכין בין השאר כמות עצומה של ברזל, אף על פי שהבית הראשון והשני לא נבנו ממנו: "הֲכִינוֹתִי לְבֵית אֱלֹקַי הַזָּהָב לַזָּהָב וְהַכֶּסֶף לַכֶּסֶף וְהַנְּחֹשֶׁת לַנְּחֹשֶׁת הַבַּרְזֶל לַבַּרְזֶל גו'", "וּבַרְזֶל מֵאָה אֶלֶף כִּכָּרִים" – כי השימוש בברזל הזה, ובשלמות, ייעשה במקדש העתיד להיבנות על ידי דוד מלכא משיחא.

פינוי בינוי: חורבן לצורך בניין

מסכם הרבי שליט"א כי חורבן המקדש באמצעות ברזל של הצד הלעומתי אומנם נראה חורבן, אך הוא הפתיח להקמתו בברזל של המקדש העתידי.

עמנו המושלם נוצר מי"ב השבטים בני ארבע האימהות – "ברזל" דקדושה, ומכונה "אבניה ברזל": "אבניה" גם מלשון "בן", הבנים של "ברזל" – שעל ידי החוזק והתוקף שלנו בכל ענייני הקדושה אנו הופכים את הברזל הלעומתי שהחריב את המקדש לברזל של קדושה בבניין המקדש העתידי.

המטרה האמיתית של החורבן הייתה בניית בית שלישי, יציב ונצחי, ששלמותו תתבטא כשיבוא הברזל על תיקונו, והמוות והרוע יעקרו מן העולם. אז יישאר רק הטוב שבברזל, העוצמה והחוזקה שלו, ולכן בבית השלישי יהיה שימוש נרחב ב"ברזל" והוא יהיה בית חזק ונצחי.

ליידיס פרסט לגאולה

למלחמה הנוכחית קוראים "חרבות ברזל" ולא לחינם. אולי זה בא לאותת לנו שעלינו, הנשים, להביא לניצחון במלחמה באמצעות פעולות רוחניות עוצמתיות?

במאמר זה הבנו את המשמעות המיוחדת שיש לברזל ואת הקשר אלינו, הנשים, צאצאיות של אימהות הברזל.

עלינו לנצל את ה"חרבות", את עוצמות הברזל שלנו, כדי לבצר את ביתנו כך שחומות התורה והיהדות שלו יהיו חזקות ועוצמתיות. לחזק את סביבתנו בקיום המצוות המיוחדות לנשים: הפרשת חלה – כשרות, הדלקת נרות שבת וטהרה. נשמור על צניעותנו ולא נפקיר שטחים אישיים לעיניים זרות ונזכה לגאולה שהובטחנו שתגיע בזכות נשים!

אז תתבטא השלמות גם אצלנו, כשיקומו לתחייה שלושת האבות, ועימם האימהות כולן (אף שרה ורבקה) וגם יהודי כל הדורות, ונבוא כשהרבי מלך המשיח בראשנו לארץ הקודש, "ארץ אשר אבניה ברזל", ושם – לירושלים עיר הקודש ולבית המקדש השלישי, שבו תהיה השלמות המרבית של ה"ברזל" בקדושה, והלוואי שזה יקרה בקרוב ממש בזכותנו הנשים!

באדיבות מגזין עטרת חיה

במסגרת הקבוצות של נשי חבד צפת, בראשות הרבנית חיה רחל הנדל, קיימות מסגרות עבור נשים, בנות סמינר, בנות תיכון ובנות מצווה.את הקבוצות מנהלת הגב' דבורה זילברשטרום.

קבוצת בנות סמינר מנוהלת על ידי הגב' חני רוזנבלט.

בליווי המרכזות המסורות שיינא משי זהב וחני מרכוס.

הבנות השתתפו בתפילות ב-770, הדלקת חנוכיה, שיעורים, התוועדויות, סיורים והרצאות.

הבנות חזרו מלאות תוכן ומשמעות שייסיעו בידן להקים בית נאמן בישראל.

מוזמנות לראות את האורות ולשמוע את הקולות

קבוצת סמינר חנוכה פה

במסגרת הקבוצות של נשי חבד צפת, בראשות הרבנית חיה רחל הנדל, קיימות מסגרות עבור נשים, בנות סמינר, בנות תיכון ובנות מצווה.את הקבוצות מנהלת הגב' דבורה זילברשטרום.

קבוצת בנות מצווה ניהלה הגב' בת שבע הסופר

בליווי המרכזות המסורות מושקי גלייזר ושטערנא טורקוב

והמדריכות שייני הנדל, מושקא עבאד, חנה פנונו ושייני זילברשטרום

הבנות נהנו מתפילות ב-770, הדלקת חנוכיה, שיעורים, התוועדויות, סיורים, תוכניות ופעילויות.

הבנות חזרו מלאות תוכן ומשמעות עם החלטות טובות וחוויות שילוו אותן שנים רבות

מוזמנות להנות מחלק מחוויות קבוצת בנות מצוה

גלריית בנות מצווה