במבט מלמעלה
יעל היא מנהלת בית ספר חב"ד במרכז הארץ. בית הספר שבניהולה מיועד לילדים ממשפחות לא דתיות המעוניינות בחינוך ערכי ברמה לימודית גבוהה. כשמדברים איתה על ההכנות לשנת הלימודים היא מתרווחת, משתפת בשמחה:
"ההכנות לשנת הלימודים מצטיירות אצלי כמו מבט מלמעלה. אם במשך השנה אני מתעסקת באלף ואחד פרטים קטנים – בחופשה אני יכולה להתמקד ולעסוק בחזון, בתוכניות הגדולות, בשאלה לאן באמת אני רוצה לראות את בית הספר שלי מתקדם ומתפתח.
שלא תטעו, זה לא שבחופש אין פרטים קטנים… יש בלי סוף. קודם כל, בונים מערכת לשנה הבאה והיא מורכבת מאינספור פרטי פרטים של שעות ומקבילות והקבצות והכל צריך (כדאי על כל פנים) שיתאים בסופו של דבר גם עם ההעדפות האישיות של כל מורה.
יש את מצבת התלמידים לשנה הבאה ושיבוצים, ודיווחים ובלי סוף.
רק מה, בשנת הלימודים, במידה מסוימת, העניינים הקטנים מנהלים אותי. מורה שמאחרת, תלמיד שצריך קצת עזרה לדעת את מקומו מבחינה משמעתית, ביקור של פיקוח, הורה נסער. משבע בבוקר אני בהיכון לראות שהכל מתנהל ומתפקד כמו שצריך. עד… עד הלילה וגם אחר כך.
"בחופש אני מתעוררת ומשהו מהדריכות הקבועה נרגע. אני שותה כוס קפה ומתפללת בנחת, ויודעת שאף אחת לא תתקשר אליי דחוף הבוקר להגיד שהיא לא באה… כל העבודה של החופש, ולמנהלות יש המון עבודה בחופש! מתנהלת בצורה רגועה, אחרת. כשאני בוחרת במה להתמקד ועם מה להתמודד היום.
בחופש אני יכולה להסתכל על בית הספר במבט מרחוק. בלי הפרטים הקטנים. איך האווירה בו, רגועה? שמחה? משפחתית? או שמרוב מקצועיות איבדנו את זה?
איפה הרבי מה"מ בבית הספר שלנו, בתמונה היפה על הקיר בכיתה או בחיים של כל תלמיד ותלמידה? כשעידו ורועי יסיימו את בית הספר, הם ידעו בעל פה תאריכים הקשורים לחייו של הרבי או ידעו למי הם צריכים לפנות במקרה של בעיה?
מה בית הספר בשביל ההורים, בייביסיטר מעולה לבוקר או מקום שמהווה השראה לשינוי משפחתי? צוות שעומד לימינם בכל התלבטות?
"לפעמים אני מרגישה בחופש כמו צייר שמתרחק קצת מהיצירה שלו כדי לראות את הכל יחד בפרספקטיבה אחרת. כל השנה אני קרובה אל התמונה, עם המכחול, מתעסקת בפרטי הפרטים של העין או של הפרח. בחופש אני מסתכלת במבט כללי יותר, אם הציור באופן כללי הולך לפי הכיוון שתוכנן או שבלי ששמנו לב יש סטייה שצריך לתקן.
איך זה מתבטא במעשה בפועל? בעיקר בתכנון. בחשיבה משותפת על התכנית החברתית בשנה הבאה, בתכנון הנושאים שעליהם נתמקד ביום ההערכות שלנו, בהגדרה של תקציבים, ואפילו בתכנית הטיולים.
ברגע שתתחיל השנה, כבר לא יהיה זמן לכל זה. אלף פרטים קטנים ימשכו אותנו אליהם, וכיוון טוב עכשיו, בחופש, יעזור לנו להיצמד לקו שרצינו".
הכנה ותפילה
ברכה היא מורה בכיתות הגבוהות של בית הספר היסודי. ההכנה לשנת הלימודים אצלה מתבטאת בשתי מילים – הכנה ותפילה:
"בחופש אני משתדלת להכין כל מה שאני יכולה לשנת הלימודים הקרובה. מהרגע שהודיעו לי אלו כיתות אלמד ואלו מקצועות, אני מכינה לעצמי תכנית לימודים, בונה מבנה לשיעורים, מחפשת עזרים שונים כמו סרטונים מתאימים או דפי עבודה, מתכננת וגם מכינה את הקישוט לכיתה.
אני יודעת שברגע שהשנה תתחיל אהיה עסוקה בכל המטלות של היומיום, בלימודים של הילדים שלי, בהכנת השיעורים למחר, בבדיקת מבחנים. כבר לא יהיה לי הזמן לנסוע למרכזיות פדגוגיות או לבקר בתערוכות מתאימות.
"הדבר השני שאני עושה בחופש זה להתפלל. פשוט להגיד תהילים, לכתוב לרבי מה"מ ולבקש מה' שתהיה שנה מוצלחת. שאני אגע בלב של הבנות, שדבריי יכנסו לליבם, שלא יהיו יותר מידי בעיות משמעת ובעיות חברתיות.
בשנים שחינכתי כיתות, הייתי מבקשת את רשימת הבנות עם כל הפרטים ופשוט מתפללת עליהן בשמותיהן, כותבת לרבי מה"מ על כל אחת ואחת. אם הייתי צריכה או יכולה להספיק רק אחת מהמשימות, הייתי בוחרת להתפלל. גם כשמכינים בלי סוף, תמיד יכולות להתעורר בעיות כאלו ששום דבר שהכנתי לא עוזר לי בכלל. אבל תפילה תמיד עוזרת…
"בשנת החינוך החמישית שלי, שבוע לפני פתיחת שנת הלימודים עזבה פתאום מורה מהצוות. הכיתה שלה הייתה מאתגרת מאד, והמנהלת לא רצתה למנות להן מורה מתחילה, לכן ביקשה ממני בהתראה של שבוע להחליף.
הייתי בשוק. הכל כמעט היה מאורגן לי, כולל כיתה מקושטת…
כתבתי לרבי מה"מ ונקראתי אל הדגל. זה לא היה לי פשוט. את הימים האחרונים, תוך כדי היכרות מהירה עם החומר החדש שלי, מילאתי בעיקר בתפילות חמות והמון תהילים. בסוף זו הייתה השנה המוצלחת ביותר שלי! ממש הרגשתי את השם איתי על כל צעד ושעל.
זה לא גרם לי להתכונן פחות בשנים הבאות, אבל בהחלט הזכיר לי מהי ההכנה החשובה ביותר, יותר מכל מערך שיעור טוב ופלקט מעוצב. תפילה, תפילה ועוד תפילה"…
ביקורי בית
תמר היא מורה בבית הספר היסודי, מחנכת בכיתות הביניים. לדעתה, הכנה חשובה מאד לשנת הלימודים היא ביקורי בית:
"את החופש אני מנצלת כמו כל מורה, לנוח, להכיר קצת יותר בנחת את הילדים שלי, להגיע לכל מיני פינות בבית שחיכו לי בסבלנות שנה שלמה.
כשאני יודעת איזו כיתה אני מקבלת אני מתחילה להתכונן מבחינת החומרים, הקישוט וכדומה, אבל הכי חשוב: אני עושה ביקורי בית. ממש דואגת להגיע לכל תלמיד לפני שנת הלימודים לביקור קצר, פגישה אישית שלי איתו ועם הוריו בבית שלו.
זה התחיל כששמעתי על הרב לוי יצחק גינזבורג ע"ה שהיה נוסע מתלמיד לתלמיד לביקורי בית, והבנתי שמדובר בהוראה של הרבי מלך המשיח.
"ההתחלה הייתה קשה מאוד, כמו כל דבר חדש. הילדים עוד היו קטנים וחופש, אין לי מסגרת שתשמור עליהם כשאני יוצאת… ממש הייתי צריכה להתארגן עם בייביסיטריות.
בשנים הבאות היה קל יותר מכמה סיבות:
קודם כל, כשמתארגנים מראש, הכל יותר קל. אני משתדלת לקבוע את רוב ביקורי הבית לתקופה הראשונה של החופש, כשהבנים שלי עוד מסודרים בלימודים.
דבר שני והוא העיקר: בשנה שהגיעה אחרי הפעם הראשונה שהלכתי, פתאום הבנתי כמה זה חשוב. כמה זה קריטי אפילו! אין שום דרך להכיר באמת תלמיד בלי להגיע לבית שלו, להיות אצלו בזירה הפרטית שלו, בלי תלבושת, מול שולחן העבודה שלו. לראות את הבית, את ההתארגנות, את הזרימה מול ההורה, את התנאים.
כשמתעוררות בעיות במהלך השנה, כשאני מציבה אתגרים מכל מיני סוגים, אני באה ממקום אחר לגמרי. אני יודעת מאיפה הוא מגיע, עם מה הוא מתמודד, מה זה בשבילו להכין שיעורים או לסדר מערכת.
גם הקשר שלי איתו אחר, אני לא חלק מהממסד, אני כבר קרובה אליו, נפגשנו, אני מכירה את החיים שלו בבית ואת המיטה שלו ומה הוא תלה על הקיר מעליה. הקשר הרבה יותר קרוב וממילא הרבה יותר מחייב. מבחינתו ומבחינתי.
המצב הזה, שילד משחק בבית הספר תפקיד שונה ושום דבר לא מחייב אותו ברגע שהוא יוצא הביתה, נשבר. המורה מכירה גם את הבית וגם מה שהיא אמרה מלווה את הבית.
"והקשר עם ההורים? זה מדהים. עוד לפני שהכרתי את הילד, לפני שהתחלתי להתלונן על בעיות משמעת ושיעורי בית, הגעתי אליהם. טרחתי ויצאתי בחופש כדי להכיר אותם מקרוב. מה שלא יקרה במהלך השנה, איזה תהליכים ואמצעים שאאלץ לנקוט, הם כבר יודעים שכל מה שאני רוצה זה את טובת הילד שלהם. האימון הזה, ביני ובין ההורים, שווה המון.
למי שיכולה, אני חושבת שזו ההכנה הטובה ביותר שמורה יכולה לעשות לפני תחילת השנה. יותר מכל הכנה אחרת".
התחדשות
אפרת היא גננת כבר הרבה שנים בגן־חובה לבנות בקהילה חב"דית. לדעתה, החופש הוא זמן להתחדשות:
"כגננת כבר הרבה שנים באותה קבוצת גיל, וחשוב להדגיש – עם אותה סייעת יקרה, אפשר לומר שהכל מזמן מוכן לי. התוכניות, המסיבות, היצירות והסיפורים.
במשך השנה עוברים מעניין לעניין, ממסיבה למסיבה, מחג לחג, משקיעים את כל המרץ בטיפוח של הילדות, בהנחלת מילים טובות והנהגות מתאימות, בהדרכה חברתית, שהילדות תדענה לחיות אחת עם השנייה בשלום ובשמחה.
העובדה שהכל מוכן מראש מאוד מקלה. מאוד! אבל בכל זאת כיף להתחדש ולהביא דברים חדשים ויפים, והיום יוצאים כל כך הרבה תכנים מעולים וחסידיים שבשנים הראשונות שהייתי גננת אפילו לא חלמנו עליהם. כל כך מקל עלינו בדור הגאולה לחנך ילדות חסידיות!
בשביל זה יש חופש. להכיר דברים חדשים, לנסות. לראות תערוכות מרשימות, לחפש שירים חדשים… ככה אני מגיעה לשנת הלימודים עם כל ההפתעות החדשות. זה מרענן אותי ואת הסייעת, זה מחייה את הבנות, ואין מה לומר, גם ההורים שחלקם עברו איתי כבר כמה בנות, נהנים לראות חידושים שונים וגאולתיים כל פעם".
