דמיינו לעצמכן שאתן מגיעות לבית ספר שהוא חדר אחד בסך הכל, שפרוזדור מוליך אליו. בחדר יושבת קבוצת בנות ומנגנת ניגון לפני התפילה. למרות שאין להן תלבושת אחידה, החצאיות הכהות ארוכות וצנועות והחולצות מכופתרות ורכוסות כראוי. ברור שאין שם סמארטפונים… גם לא במעמקי התיק, גם לא בבית. נשמע כמו בית ספר בליובאוויטש לפני מאה שנה? לא רחוק כל כך… מדובר בבית הספר העל יסודי החדש בבני ברק, 'בנות חנה'.
זכינו לשוחח עם מנהלת בית הספר הגב' חנה זלמנוב שתחי', ולשמוע על בית ספר ניסי שנפתח לפני שנה אחת בסך הכל, וכבר זכה להגיע להישגים מרשימים, ניסיים ממש.
ספרי לנו קצת על בית הספר?
"בית הספר שלנו, 'בנות חנה' בבני ברק, פתח את שעריו השנה, בשנת הלימודים תשפ"א. 31 בנות איכותיות מבני־ברק ומכל האיזור למדו בו השנה את כיתה ט' – הכיתה הראשונה שלהן בבית הספר העל־יסודי – התחנכו, התחברו והתקדמו בו, ואפילו ניגשו השנה לבגרויות הראשונות שלהן.
באלול הקרוב הוא יתחיל את השנה השנייה שלו עם כיתה י' 'ותיקה' וכיתה ט' חדשה בתפוסה מלאה של 40 בנות. הוא כבר קיבל, בניסים ממש, את כל האישורים הדרושים ונמצא בפיקוח עיריית בני ברק".
איך קמים פתאום, בוקר אחד, ומחליטים להקים בית ספר?
"שאלה טובה, צריך לזה באמת המון רצון ונחישות. אך לפני כן עליי לדייק ולומר – שלא הייתי עדיין מעורבת בשלב ההחלטה. בית הספר הוקם על־ידי קבוצת הורים שפשוט רצו בשביל הבנות שלהן את מקום הלימודים הטוב ביותר מכל הבחינות, ובנוסף לכל, שיהיה קרוב לבית.
כשהם חשבו על הטוב ביותר, הם התכוונו למספר בחינות:
הטוב ביותר מבחינה חסידית – שתהיה בו אווירה חסידית, אווירה של התקשרות לרבי מה"מ, הקפדה על מנהגי חב"ד, לימוד חסידות וכן עבודת התפילה.
הטוב ביותר מבחינה לימודית – רמת לימודים גבוהה, אפשרות לגשת לכל בחינות הבגרות.
הטוב ביותר במוגנות – להורים שהקימו את בית הספר היה חשוב מאד שבנותיהן יהיו מוגנות לחלוטין מפגעי הטכנולוגיה. שלא תהיה להן גישה לסמארטפונים, לא בבית הספר ולא בבית".
התמודדות חכמה עם הטלפון החכם
וואו, נשמע כמעט לא מציאותי! אפשר לומר שבעיית הטכנולוגיה היא מהבעיות הקשות שבתי הספר העל־יסודיים מתמודדים איתן, איך הצלחתן?
"אין מה לומר, הטכנולוגיה היא היום אכן אחת ההתמודדויות הקשות בחינוך. אפשר לומר שהפתרון שלנו הוא באופן של 'לכתחילה אריבער', לא נכנסנו אליה מלכתחילה… כל בית ספר על־יסודי בוחר להתמודד עם הנושא של הטכנולוגיה בנוסחאות כאלו ואחרות, כי הוא באמת מאוד מורכב. יש המאשרים סמארטפונים ברמת חסימה כזו או אחרת, יש אלו שמצליחים לאכוף את זה רק בין כותלי בית הספר, בעוד בבית אין להם אפשרות לעקוב אחרי הבנות. בבית הספר שלנו הייתה אמירה מאוד חזקה של ההורים שהקימו אותו – שנגן על הבנות, שלא יהיו סמארטפונים, לא בבית ולא בבית הספר. לכן אין לבנות גישה למכשירים לא מתאימים. אנחנו אפילו לא צריכים להתמודד עם זה.
"בכלל, צריך להבין ששיתוף הפעולה בין הבית לבית הספר הוא עניין יסודי. הרבה פעמים בעיות של צניעות, טכנולוגיה ועוד – מקורן בדיעה שונה של ההורים מול ההנהלה. ההורים רוצים שהבת תלמד בבית הספר אבל לא מתאים להם כלל כזה או אחר. להיות באותו קו עם בית הספר זו הזכות הגדולה של ההורים, כי כשההורים הולכים בקו של בית הספר הבנות מגיעות הביתה והקו הוא אותו קו. זה נותן להן ביטחון ורוגע, תחושה שבית הספר דואג להן ורוצה בטובתן. תמיד תהיה להן את ההתמודדות בחוץ, עם הרחוב ושלל פיתויו, אבל בבית, לפחות, יש אותה גישה של בית הספר".
יומן קורונה
בית ספר ניסי כל־כך. בקושי סיים שנה ראשונה וכבר זכה לרישום של שתי כיתות מלאות – אם יורשה לי לשאול – היו גם קשיים?
"ועוד איך היו קשיים, השנה הראשונה של בית הספר הייתה שנת קורונה, להזכירכן… בשנת תש"פ, בחורף, בדיוק כשסיימנו את הראיונות של הבנות לשנה הבאה, פרצה הקורונה לחיינו. בסגר הראשון, שהתחיל מעט לפני ראש השנה, הייתה הרגשה שבית הספר לא יחזיק מעמד.
"הבנות למדו במרחב הקולי, עדיין בקושי הכירו אחת את השנייה, לא הכירו את המורה. בית הספר היה חדש. אם לבתי ספר ותיקים הייתה תקופה קשה, בבית הספר שלנו נראה היה כאילו בקושי נולד וכבר יסגר. אבל התמודדנו גם עם הקורונה. לא רק שצלחנו אותה בשלום – אפשר לומר שהפקנו ממנה את המיטב.
"בסגר השני, בעקבות הקושי של חיבור הבנות במרחב הקולי, עברנו ללמידה ב'זום'. מכיוון שלא רצינו לחשוף את הבנות ואת הבתים שלהן לאינטרנט, בית הספר קנה טאבלטים לכל הבנות, בהם הייתה מותקנת תוכנת 'משוב', תוכנה של משרד החינוך בה יש אפשרות ל'זום'. מלבד ה'זום' לא הייתה להן אפשרות גישה לאינטרנט, או לתוכנות מבוססות אינטרנט כלל. זו הייתה אמנם הוצאה גדולה, ואפשר לומר חד־פעמית, כי הטאבלטים חזרו כולם לבית־הספר ואין מה לעשות בהם כרגע, אך בעיני ההנהלה היא הייתה מוצדקת. כי ההגנה על הבנות שלנו קודמת לכל שיקול אחר.
"בסופו של דבר הייתה לנו קורונה מדהימה, עד כמה שאפשר לקרוא לזה ככה. אפילו הוצאנו בסופה יומן קורונה! מיד כשהשתחררו הסגרים ומותר היה להיפגש בחוץ, ארגנו מפגשים עם הבנות. חלק מהם היו מפגשים של פעילות חברתית והנאה. היו התוועדויות והיו אפילו לימודים של ממש. את 'גני יהושע' אימצנו בחום. נפגשנו שם עם הבנות בשטח הפתוח, לפעילויות חברתיות, להנאה, וגם קיימנו שם שיעורים במקצועות שונים. 'בית מעשים טובים' של הרב יוסי גל ברמת גן אירח אותנו לא מעט וההנאה מהמקום ומחדר המוזיקה שבו הייתה מושלמת. י"ט בכסלו נחגג שם, וי' שבט. גם הם לא הפסידו – הבנות התנדבו ועזרו בכל מה שהיה צריך, ב"ה. בערב פסח, לדוגמה, ארזו הבנות 1,000 חבילות מזון לנזקקים!"
"הצנע לכת"
כמנהלת בית ספר לבנות, איך אתם מתמודדים עם נושא הצניעות?
"יש לנו תקנון צניעות, כמו בכל מוסד. הכללים שלו הם הכללים של בית דין רבני חב"ד. כשבת מגיעה להרשם אני פשוט נותנת לה אותו. מציעה לקחת לעצמה את הזמן, לקרוא אותו ולהחליט אם זה מתאים לה, כמה זמן שהיא צריכה – שעתיים, יומיים, חודשיים. אבל ברגע שהחליטה שזה מה שהיא רוצה ומוכנה לקיים, אז זה ככה. על מה יש להתווכח בכלל?
"התלבטנו לגבי תלבושת אחידה. יש בתלבושת כמה מעלות טובות: היא מכניסה את הבת למצב תלמידה. נותנת לה מסגרת ומזכירה לה שהיא במצב מקבל, היא עוזרת להקפיד על צניעות – מכיוון שהיא צנועה במהותה. אם כי תמיד אפשר לקפל שרוול ולפתוח כפתור. יש לתלבושת גם חיסרון גדול. היא לא נותנת מקום להעדפות האישיות של הבת, לנראות שלה, לתחושה הטובה שלה עם עצמה, כל בת היא שונה במראה, ברוחב, בגובה. אי אפשר שתלבושת קבועה אחת תתאים לכולם.
"מסיבה זו, בחרנו בחנות תלבושות מסוימת בבני ברק. בדקתי אותה וראיתי שכל החצאיות ארוכות מספיק, לא מבד נמתח או שקוף, כולן כחולות או שחורות, ופשוט אישרנו לבנות לקנות שם מה שהן רוצות. ככה כל בת יכולה למצוא את המקום האישי שלה בתלבושת, לבחור גזרה שנראית לה מחמיאה יותר, עיצוב שנוח לה, ויחד עם זה, כולן בתלבושת אחידה.
"בכלל, צריך לזכור שבחינוך של הגיל הזה, מה שצריך מלבד כללים ברורים, זה עקביות והמון כבוד. בבית הספר שלנו יש המון אהבה ומסירות. מדברים על הכל בצורה ברורה 'על השולחן'. הבנות מבינות שאנחנו רוצות את זה רק לטובתן. אין חס־ושלום הענשה או שיח פוגעני. אין זלזול בבנות. אנחנו מדברות על כל הדברים שאיתם הן מתמודדות בצורה מאוד כנה, אמיתית ומכבדת".
ציר ה-Y
"במשך החורף, היה לנו מבצע מיוחד, שדרש מהבנות הרבה השקעה, הן נדרשו להקפיד על חת"ת ורמב"ם באופן קבוע, וכן להיבחן על שנים־עשר הפרקים הראשונים של התניא בעל־פה. הייתה השתתפות יפה מאוד. בתקופה שהלימודים התקיימו כסדרן היו קבוצות של לימוד שיעור החומש היומי בעיון. בתקופת הסגרים, בנות נבחנו פרקי תניא בפגישות 'זום'!
עודדנו אותן בפרסים במהלך המבצע. כשסדר הגודל של פרסי העידוד הגיע לחת"ת בכריכת עור!
בסיום המבצע, שהיה חלק מה'פסטי' הגדול שארגנו, זכו חמש בנות בכרטיס טיסה לרבי ללא הגרלה! כל מי שהצליחה לעמוד בכל פרטי המבצע הייתה יכולה לזכות!
זו ההזדמנות להודות מאוד להורי הבנות, שללא העידוד והתמיכה שלהם, לא היינו מגיעים לרמה כזו של מבצע.
"ואם כבר הזכרנו את ה'פסטי', זו החוויה המרוממת שעברנו לקראת סוף השנה.
'פסטי' בסוף שנה זה לא דבר נדיר בבתי ספר על־יסודיים בחב"ד. אבל כשכיתה אחת היא זו שמעמידה 'פסטי' שלם כולל כל ההצגה והריקודים, זו כבר חוויה אחרת לגמרי.
אחת האימהות כתבה לנו את התסריט, שהבנות התחברו אליו מיד. אמא אחרת שלמדה משחק בעברה, אימנה את הבנות למופע. וכך, במשך ימים, כל בית הספר (=כיתה אחת), מתאמן, ורוקד, ומכין את עצמו ל'פסטי' הגדול.
"המופע שלנו נקרא ציר ה–Y. כשציר ה–Y איננו רק מושג במתמטיקה. המילה WHY באנגלית משמעה: למה. השאלה שמלווה אותנו בכל צומת והתלבטות בחיינו. המופע כולו עסק בנושא הבחירה, אותן בחירות שאנחנו בוחרות מידי יום בפרטים הקטנים של החיים, הבחירות הנכונות שלא תמיד קלות. אציין ואודה לעיריית בני ברק, ולעומד בראשה הרב אברהם רובינשטיין שלקחו חסות על האירוע הזה והשקיעו בו סכום של כ–40 אלף שקלים!"
"ומקרבן לתורה"
אז מה המקום של בית הספר שלכן בקירוב? לא תקבלו תלמידה שיכולה ללמוד ולקבל את כל הטוב שיש לכן לתת רק בגלל שהבית או היא עצמה לא מביעים הסכמה עם הקו הברור והבלתי מתפשר של בית הספר?
"בית הספר שלנו הוא מקום שמח וטוב. כל מי שפנה אלינו מעוניין בחינוך חב"די אותנטי אמיתי. יש לנו כמה קווים אדומים, וזו הדרך הנכונה לחנך. מי שרוצה להיות בבית הספר, צריך לעמוד בכללים שלו ולוותר על מה שלא מתאים. יש לנו בנות שהיה להן סמארטפון בבית הספר היסודי, היה להן קשה מאד לוותר עליו. אבל ברגע שהן החליטו שבית הספר שלנו הוא המקום בו הן רוצות ללמוד – הן עשו את הצעד הקשה הזה וויתרו על המכשיר.
"לפעמים מתבלבלים בין מוסד חינוך לבית חב"ד. בבית חב"ד מקבלים כל אחד, לא משנה מיהו, לא משנה איך הוא מתנהג ומה הוא לובש. העיקר שייכנס ויקבל מה שהוא יכול לקבל בגשמיות וברוחניות. מוסד חינוכי מטרתו לחנך; לתת לבנות את ההשקפה היהודית הנכונה כדי שבבוא העת יוכלו להקים בית חסידי אמיתי. הדרך היחידה לחינוך כזה היא כללים ברורים מאד.
"בית הספר העל־יסודי הוא כמו ישיבה, מה ההבדל? ילד ממשפחה מסורתית שלמד במוסד חב"די כי ההורים שלו רצו משהו יותר דתי, או קרוב לבית או כל סיבה אחרת, האם מישהי תעלה על דעתה שכשהוא יסיים כיתה ח' וירצה לעלות לישיבה, יוותרו לו ויאפשרו לו להגיע בלי חליפה וכובע רק כי ככה הוא רגיל בבית? אלו הכללים של בית הספר, והוא מוכן לפתוח שעריו בפני כל מי שמוכן לעמוד בהם".
אין חופש מבית הספר
"יש לנו קשר עם הבנות גם בחופש הגדול על בסיס יומיומי ממש. המחנכת שלהן השנה, שהיא מורה מדהימה, נפגשת איתן מידי ערב, בפגישת 'זום', לסיפור חסידי לפני השינה. כל לילה בעשר. כמובן שאין חובת השתתפות, אבל יש השתתפות ערה וכמות יפה של בנות מידי ערב. ובסך הכללי, כל הבנות נכנסות למפגשים האלה, מי יותר ומי פחות.
גם אני כמנהלת זוכה להיפגש איתן בימי חמישי, ללימוד 'דבר מלכות'. ככה הבנות חופשות מצד אחד, ושומרות על קשר עם בית־הספר מצד שני".
תכניות לעתיד
"העזרה הניסית של הקב"ה לא עוזבת אותנו לרגע. את שנת הלימודים החדשה אנחנו מתחילים ב"ה במבנה חדש, גדול, המכיל את כל מה שבית הספר צריך – כיתות, חצר גדולה, אולם ספורט. באמת לא דבר רגיל לבית ספר שמתחיל את השנה השנייה שלו בסך הכל.
דבר נוסף – זכינו, ב"ה, לאישור לפתיחת שתי מגמות בבית הספר: מגמת אמנויות העיצוב ומגמת ניהול עסקי. מי שמתעסק קצת בנושאים האלו יודע שיש בתי ספר שמחכים לאישורים האלו במשך שנים".
נשמע ניסי ומבטיח!
שתזכו בעזרת־ה' לפתוח שנה מתוך בריאות ושמחה, הרבה הצלחה בעבודת החינוך, והעיקר – שיהיה כבר בגאולה האמיתית והשלימה!
