Author Archive

אם את רוצה • את יכולה!

כשפניתי לשרה'לה ביום ההתרמה, קיוויתי שהיא תעזור לי לגייס תרומות ותדריך אותי, אך לא צפיתי את תגובתה – שתיקה רועמת. אני מתאמנת על תסריט השיחה, והיא – כמי שמנהלת ארגון לגיוס כספים – מקשיבה ושותקת. אני נואמת: ״אני מתקשרת כדי לשתף אותך במשהו גדול שאני חלק ממנו, ואת יכולה לעזור לי בו מאוד. זכיתי להקים קהילה מקסימה שנקראת "נפלאות מתגברות". זהו ארגון שפועל למען נשים שהתאלמנו בגיל מבוגר יחסית ופועל כדי שאף אחת לא תרגיש לבד: מפגשים שממלאים בתוכן וערך, קבוצת תמיכה, טיולים משותפים, חבילות שי ורתימה ל"מבצעים" יחד. כך כולן מתגברות על הכאב ומעניקות כוח זו לזו. כדי שנוכל להגדיל עוד את המעגלים ולמשל לפתוח מפגשים לקבוצות נוספות, לארגן מסע משותף ועוד, הארגון מקיים ימי שותפות מיוחדים שבהם אנחנו מגייסים תרומות מכלל הציבור…" – ורק אז שרה'לה מפרה את שתיקתה המחשידה. היא אומרת לי בצער: ״זה כל כך חשוב , אין לך אפילו מושג כמה״. אני זוכרת, הייתי אצלה לפני שש שנים בניחום אבלים על אביה, ואני עונה לה: ״ברור, שתינו יודעות מה זה להוציא את האימהות האלמנות שלנו מה"לבד" שלהן". אך שרה'לה מוסיפה: "כל זה היה נכון עד לפני חצי שנה, אלא שאז אמא שלי נגמרה מרוב צער על אבא והלכה אליו. היא לא יכלה יותר, פשוט לא יכלה!"

 

חטא המרגלים כפי שהוא מופיע בפרשת שלח נוגע ומשפיע עלינו עד עצם היום הזה.

אילולא חטאו בפרשנות מעוותת על טיבה של הארץ – היה עם ישראל נכנס לארץ ישראל עם משה רבנו, ולא היינו חווים גלות כלל. מכאן שכל תפקידנו עלי אדמות הוא לתקן את המעוות שם כדי לשנות מציאות.

משה רבנו, גדול הנביאים, ידע מה הוא עושה. אז איך ייתכן שהוא שולח מרגלים שיחזרו ויפילו את לב העם? ברור לו שכששולחים אנשים התגובות יכולות להיות לכאן או לכאן, מדוע שלח אותם בכלל?

זאת בדיוק נקודת היהדות. התורה לא מפחדת משאלות ופרשנויות ואפילו לא מדרישות. אדרבה, התורה היא חוכמה המולבשת בשכל. השכל נברא על ידי הקב״ה, והמרגלים נשלחו כדי לתור ולבדוק. אך ברגע שחששו מהניסיונות ואמרו ״לא נוכל״ אף שלא נשאלו כלל – שם הייתה מפלתם.

 

הקב״ה לא שואל אותנו כלל אם נוכל או לא. הוא נותן לנו מצידו את הכוח להצליח, ואנחנו מצידנו מצווים לעשות. פשוט לציית ולעשות. השכל הוא לעיתים ערמומי, מבלבל ורב-עוצמה, וכל מטרתו היא להרחיק מהקדושה. השכל יכול להיות נעלה ומורם מעם ויכול גם להפיל לתהומות. כל זה תלוי אם לאדם יש מציאות וישות מעצמו. ברגע שנכנסת מחשבה "איך אני אראה", "מה יגידו או יחשבו", זה מקטין ומעוות את המציאות. מותר לבקש תשובות רק ממקום נקי, ואז מצליחים להיכנס לארץ ישראל השלמה.

 

ועוד מילה קטנה על הזווית הנשית – נשים לא חטאו באותה סיטואציה, אולי מפני שהישות שלהן אחרת, ובעיקר כי הן רצו להיכנס לארץ ישראל למרות האיום והפחד. גם אנחנו, נשות דור הגאולה, רוצות ארץ כזאת להיכנס אליה, לכבוש אותה ולהרגיש בטוחות ומוגנות – מוכנות לגאולה! לכל אחת מאיתנו יש שליחות ויש לנו הכוח להצליח בע"ה, אנחנו יכולות!

 

הכותבת: מירי שניאורסון-מנטורית ברוח יהודית, נשיאת נפלאו"ת.

מרצה מנחה ושליחה בתקשורת  לכניסה לאתר לרכישת הספרים "פרשה באהבה" לחצו כאן    mail: [email protected]   טלפון 054-9292901

 

המופע השנתי • תיכון בנות חנה



מה האנ"י שלך? • נקודה מהפרשה

הימים האלה של סוף שנה, אני מפנה את שעות הערב/הפנאי בעיקר כדי לכתוב ברכות ללקוחות. (ממליצה לכן בחום להעניק למי שיקר לכם כזו ברכה) ובכל זאת בין ברכה אחת להבאה בתור החלטתי להביא לכן כתוב משהו יפה על הפרשה.

בעזרת ה' בשבת נקרא את פרשת השבוע -פרשת שלח.
בפרשת שלח (כבקשת עם ישראל) על פי ציווי ה' משה שולח מרגלים לתור את ארץ ישראל לפני שנכנסים אליה כל העם.
המרגלים מתבטאים בהרבה תיאורים על מה שיש בארץ, אחד מהתיאורים: "היינו כחגבים בעיניהם.." מול הענקים היושבים בארץ, המרגלים הרגישו קטנים כחגבים.

לעיתים אנו נוטים להקטין את עצמנו/ את הזולת ולראות אותנו כחגבים שחוץ מלקפוץ ממקום למקום, לא יודעת אם הם עושים משהו נוסף..
אתן מכירות לפעמים את הסיטואציה שקופצים מעניין לעניין לפני שמסיימים את מה שהתחלנו? ואז- ההמשך: תפסת מרובה? לא תפסת.

נו, רק בפרשה היינו כחגבים…
ביום יום של דורנו, התפקיד זה להעצים, לשבח ולהגדיל את מה שכן עשינו (ולא את מה שלא)
להחדיר בנו ובילדנו את גאוות *אני* שבכל אחד מהם,
*אנ"י* ראשי תיבות:
אהוב
נחוץ
יכול
להחדיר בילדנו קודם כל שהם *אהובים* בכל מצב, מקום וזמן למרות ובזכות הנהגותיהם.
*נחוצים*- בשבילי/ך נברא העולם. להגיד לילד: בלעדיך אני פשוט לא יכולה, אתה *נחוץ* לי,
לא חושבת שהייתי מסתדרת בלעדיך.
ואחרון חביב- *יכול*.
לעיתים ילד מפציר ומבקש פעמים רבות משהו מסויים ואת מתחבטטת בתוכך אולי להסכים למרות שכבר אמרתי לו בבירור לא!
אז דעי לך שהוא *יכול*
הוא *יכול* להישאר בבית ולמצוא תעסוקה.
*יכול* להתמודד עם התסכול והאכזבה.
*יכול* להיות בוגר ולהקשיב.

מאחלת לכל אחת ואחת כאן שתצליח לחזק את
*האני והאנ"י* שלה ושל כל בני ביתה.
בהצלחה לכולנו, שבת שלום.

דבש מלכות לפרשת שלח • מצגת

26-05-2021-18-32-03-שלח

26-05-2021-18-32-05-שלח-מוגה

ההזדמנות שלך • הגישי מועמדות לסניפי צ"ה

הגשת מועמדות נבחרת- עולות לי"ב ומעלה

הגשת מועמדות סניפי דרום

הגשת מועמדות סניפי אזור ירושלים

הגשת מועמדות סניפי מרכז

הגשת מועמדות סניפי צפון 



לראשונה מפרוץ הקורונה: אירוע ארצי באחות התמימים



נוסטלגיה: גלריה מקעפ 'אורו של משיח' תשס"ח

























































































































קבוצת בנות מצוה אצל הרבי • גלריה

זמנשיא – קבוצת בת מצוה, שבועות ה'תשפ"א

בסוף זה הגיע, למרות הקורונה ולמרות המצב הביטחוני נפגשו תמר, חני, שרהלה, רבקה ועוד 15 בנות, לקבוצת בת מצוה איכותית. יחד חגגו שבוע מלא חוויות גשמיות ורוחניות אשר וודאי יותיר בהם רושם עז להמשך קבלת התורה והמצוות בחיות ובשמחה.

התוכנית החלה בתפילת שחרית ב-770 בבוקרו של יום חמישי. לאחר מכן נערכה ארוחת בוקר חגיגית בה שוחחה איתן הגב' נחמה דינה דייטש על הזכות לחגוג את הבת מצווה אצל הרבי מה"מ. בהמשך, כל משתתפת קיבלה ערכה אישית עם תוכניה, חוברת לימוד וכיבוד אישי. המדריכות המקסימות, מושקי ומושקא, הכינו תוכנית פתיחה נפלאה ולאחר מכן, נהנו הבנות ממוזיאון צבאות השם. לאחר תפילת מנחה ב-770, שמעו הבנות דברי פתיחה מהרבנית חיה רחל הנדל וערכו איתה סדנת הפרשת חלה.

מידי בוקר, מיד לאחר טעימת בוקר מגוונת, למדו הבנות יחד לימוד אישי, אשר לאחריו התקיים שיעור בוקר איכותי, עם מרצה אורח/ת, כך פתחו את היום בצורה ראויה. תודתנו למרצים: הרב יוסף שוורץ, הרב שמואל הנדל, גב' מירי נוטיק, גב' חני בקרמן, גב' נחמה דינה אברביה וגב' מושקי אקסלרוד.

ביום שישי, לאחר לימוד ותפילה נסעו הבנות לאוהל. לאחר מכן התקיים שיעור בנושא ניצול זמן השהות אצל הרבי עם הרב בנימין זילברשטרום. לאחר מכן התכוננו הבנות לשבת המלכה.

במהלך השבת נהנו הבנות מתפילות ב-770, סעודות שבת במלון אש"ל, התוועדות עם הגב' שטערני דהאן והגב' פערי קרישבסקי. את לימוד פרקי אבות העבירה הגב' בת שבע שניאורסון. תוכנית מיוחדת העבירה המאמנת גב' מורן קורס. לקראת סיום השבת ערכו הבנות סדר ניגונים מיוחד ולימוד חברותות עם האמהות או בחורות.

ביום ראשון לאחר טעימה, לימוד וארוחה נסעו הבנות לטיול חוויתי במנהטן אשר שילב חוויה גשמית ורוחנית. במהלך הטיול וכן בימי חג השבועות למדו הבנות ברצף לחידון שנערך לאחר החג. בסעודת ליל חג השבועות דיברה לפנינו בהתלהבות ובחיות הגב' חנה ליפש ולאחר מכן שיתפה אותנו בסיפור אישי עם מסר הגב' דניה דהאן.

בבוקרו של חג לאחר טעימה חלבית חגיגית זכינו להתפלל ב-770 ולקבל את התורה במקום הקדוש ביותר. בסעודת החג התארחנו אצל משפחות יקרות בשכונת המלך. בצהריי היום התאספנו לתפילת מנחה, צפיה בתמימים הזוכים לצאת לתהלוכות ולשמח יהודים ויצאנו למסע ניווט ברחבי שכונת המלך, ליד ביתו של הרבי מה"מ ועוד. בסעודת ליל החג השני דיברה לפנינו הגב' דבורה לאה זילברשטרום על התפקיד שלנו בקבלת התורה. לאחר תפילה וסעודת חג היום השני אצל משפחות, הקנתה לנו הגב' דבורשי הנדל כלים לתפילה ראויה. מיד לאחר מכן, רצנו לשמור מקום להתוועדות העוצמתית עם הרבי מה"מ בסיום החג. בזמן זה שיחקנו ולמדנו בחברותות. כהכנה להתוועדות הסבירה לנו הגב' נחמה דינה דייטש על אופן ההתוועדות ועל חוויותה מהתוועדויות עם הרבי.

ההתוועדות היתה מרגשת, ניגנו, התחברנו והתרוממנו. במוצאי החג (לאחר בדיקת קורונה☹) נהנו מסעודה מפנקת ומסדנת קליגרפיה עם רקפת המדהימה שסייעה רבות לקבוצה בכל.

היום האחרון, התחיל כמובן בטעימה ולימוד. לאחר מכן התקיימה התמונה הקבוצתית ותפילת שחרית. אחרי ארוחת הבוקר יצאנו לסיור שכלל תפילה ליד חדרו של הרבי, הסבר בחדר שידורים ובספריה. לאחר מכן התקיים סיום מבצע אישי ופעילות סיכום חוויות. לאחר תפילת מנחה, התקיימה תוכנית סיום שכללה יצירה והרצאה מרתקת של הגב' אסתר שטרנברג. הבנות נהנו וחזרו מלאות חוויות להמשך שליחותן בארץ הקודש. התוכנית המשיכה בימים חמישי-שבת, עבור הבנות שטיסתן נדחתה, בשל המצב הביטחוני. תודתנו לרבנית חיה רחל הנדל ולבתה הגב' דבורה לאה זילברשטרום על ניהול הקבוצה. לגב' דניה דהאן אחראית קבוצת הנשים, על הסיוע והליווי. להנהלת מלון אש"ל הרב מנחם מענדל הנדל והגב' רבקי סלומון על העזרה ומענה לצרכי הקבוצה.

 











































מקהלת צ"ה • השיר חיות בפנימיות להורדה

השגחה פרטית עם תובנה לחיים • רינת יונגר

חברה יקרה שפגשתי לא מזמן, סיפרה לי את המופת הבא בזו הלשון:
"משפחתי המורחבת התארגנה לשבת גיבוש במירון. כל האחים שהצטרפו שמחו להעביר את הסכום המתבקש עבור שבת זו, שהיה זה סכום כלל לא מבוטל. כששמענו אודות העלות העצומה שהיה עלינו לשלם, לא ידענו מה לעשות, שכן רצינו בכל ליבנו להיות שותפים בחוויה נפלאה זו שלא נקרית בכל יום, מכיוון שבמצבנו הכלכלי לא היה אפשרי להעלות על הדעת כלל אפשרות של הוצאה זו על הפרק. אולם, כמו תמיד, ידענו שלה' הישועה ולו נתקנו עלילות, ובוודאי בזכות ר' שמעון, שאנו כל-כך רוצים להיות בקרבתו, יחיש לנו ישועה.. למותר לציין, שמידי לילה אוהבת אני לשיר עם ילדי ללא שום סיבה (פשוט כי אני אוהבת…) "במירון שם ר' שמעון אדוננו".
והנה, ללא שום הסבר, מקבלים אנו צלצול טלפון אקראי בהחלט של קרוב משפחה של בעלי שהחליט להעביר סכום כסף בעבורנו. כשהתברר מה הסכום המדובר היה זה לא אחר מאשר הסכום
אותו היה עלינו לשלם! (קרוב זה לא ידע כלל מתכנון היציאה המשפחתית המשותפת, שבכלל הייתה מצד משפחת אמי(. לא ידענו את נפשנו מרוב שמחה, אבל ידענו מעל לכל ספק – שזו היתה
'הזמנה' של ממש מרשב"י הקדוש, בס"ד!!!".
ממני אליך: "הקול קול יעקב והידיים ידי
עשיו". הכח שלנו, בני אברהם יצחק ויעקב, הוא ב'פה', כנאמר בזוהר הקדוש, כי ספירת המלכות
קשורה עם כוח הדיבור: "מלכות פה – תורה שבעל פה". כלומר, תפילה זכה, לימוד תורה, אמירת
פרקי 'תניא', מזמורי תהילים וכן ניגונים, שירים, הם אשר מרוממים את הנפש ונוטעים את האמונה
והביטחון בה' ובצדיקיו שהכל יסתדר לטובה ולברכה.

מידת ה'מלכות' קשורה דווקא לדמות האשה, שהיא המקבלת את כל האורות מהמידות העליונות – מהמשפיע  (זעיר אנפין), ומורידה אותם למטה, לעולם העשייה. מצד אחד, היא הספירה האחרונה, אך מצד שני, היא מחוברת לראשית האמונה- פנימיות 'עתיק' שב'כתר' בבחינת "נעוץ תחילתן בסופן".

וכיצד המלכות מתבטאת בפועל? כשאת חדורת אמונה ובטחון, את מסוגלת, בעצם, לברוא עולמות 'יש מאין' – ליצור מציאות ממשית חדשה שטרם היתה, ככתוב "מלכותך מלכות כל עולמים".
אם כך, יש לך את הכוח המלכותי להפוך עולמות ע"י דיבורים חיוביים, חיזוק ותמיכה בבעלך וילדייך, תוך העצמה והכלה ולשדר תמיד אופטימיות ושמחה.

אז נצלי את הכוח המיוחד שניתן לך והביאי את הגאולה הפרטית שלך לתוכך, לביתך, לסביבתך, ובזאת תביאי את הגאולה האמיתית והשלימה לעולם מיד ממש!

הכותבת הינה מטפלת רגשית, יועצת זוגית ומנחת הורים משפחתית

שמונה דברים לשאול את עצמך • איטא וולמן

שמונה דברים לשאול את עצמך כשאת מרגישה שהגוף שלך…

מרגישה לא הכי טוב? שהגוף שלך עייף? לא עובד טוב? כואב? מרגישה מוצפת? רוצה לעשות הערכת מצב?? כנסי לכתבה ותתחילי!

בואי קחי דף ועט ונבצע תרגיל קטן. אני הולכת לשאול אותך כמה שאלות. ופשוט תכתבי את התשובות לפי איך שאת מכירה את עצמך. מוכנה? ייאלה בואי נתחיל!



מה אני מכניסה לגוף שלי? איזה מאכלים? כמה מים? האם אני לוקחת ויטמינים?
הגוף שלך הוא כמו מנוע- מה שתכניסי, ככה זה יעבוד.

תעשי הערכת מצב: מה אני אוכלת כל יום? מה אני שותה?

האם אני מכניסה מספיק פירות וירקות? האם אני מרבה לאכול סוכר, פחמימות? חלב? מה אפשר להוריד? מה אפשר להוסיף? תתחילי עם משהו קטן שאת באמת מסוגלת ומשם תתקדמי.

כמה הגוף שלי זז? האם הוא זז בכלל? האם אני עולה במדרגות או תמיד לוקחת מעלית? האם אני נוהגת או נוסעת לכל מקום או לפעמים הולכת ברגל? האם אני עושה הליכות\ ספורט\ פילטיס\ יוגה לפחות פעמיים בשבוע?



כמה זמן מסך יש לי כל יום? זמן מסך מאד מעלה כאבי ראש, עיניים וגב. כמה את מול מחשב ביומיום? האם את יכולה להוריד? אם את עבודת בזה, תוכלי לעשות הפסקות כל שעה ולהתמתח טוב? האם תוכלי לפחות להמניך את האור במסך שלך? האם תוכלי לכבות את הפלאפון שעה לפני השינה כדי שהשינה שלך תהיה טובה יותר?

שינה. וזה מביא אותי לשינה. כמה את ישנה? מתי את הולכת לישון ומתי את קמה? את יודעת שהשעות הכי טובות והכי מביאות אנרגיה הן לפני 12 בלילה? מה תוכלי לשנות או להפסיק כדי שתשני קצת יותר ותקבלי את הכוח שאת זקוקה לו?

מה אני מורחת (או לא מורחת) על העור שלי? האם אני מביאה לעור שלי דברים טבעיים? האם אני שוטפת פני כל יום ומורדה את האיפור לפני השינה כדי לשמור על העיניים שלי?  האם אני שמה קרם הגנה לפני יציאה לשמש?

איך התנוחה שלי? האם אני הולכת ויושבת עם גב ישר? האם אני סובלת מכאבי גב?
תתחילי להזכיר לעצמך כל פעם שאת יושבת כפופה. שימי גומייה על היד וכל פעם שאת רואה את לא זקופה, תעבירי ליד השנייה את הגומייה. המטרה היא להצליח יום שלם לא להעביר את הגומייה מיד ליד אפילו פעם אחת! תדמייני שיש מישהו שמחזיק אותך מלמעלה עם חוט ומותח אותך!

כמה אני עסוקה? יותר מידי? אני נותנת לעצמי זמן להיות עם אלו שאני אוהבת?אולי לא מספיק? אולי ההפך, אני מרגישה משועממת?  צריך איזון בין השניים. אם את עושה מידי הרבה דברים ולא נותנת לעצמך לנוח ולהיטען מחדש- תראי מה חובה להיום ומה יכול לחכות. מה את חייבת לעשות לבד ומה את יכולה לתת למישהו אחר כדי להוריד לעצמך את העומס. ותמצאי זמן למשפחה וחברות! ולעצמך! זה נחוץ!  ואם את מרגישה שאת לא עושה מספיק- מה את אוהבת לעשות? מה את יכולה לעשות טוב לאחרים? כשהזמן שלך מידי ריק, זה מביא לדברים לא טובים- תתמלאי!



ואחרון חביב! מבחינה נפשית, איך אני? אני רגועה? שלווה?
האם אני מרגישה שיש לי הרבה כעס כרגע על מישהו? הרבה עצבות או חרדה על משהו? איך הקשר שלי עם הקב"ה כרגע? האם אני ממלא את הנפש שלי? האם אני מדברת איתו? מתקדמת?

אם את מרגישה שיש דברים שאת רוצה לשפר. הגיע זמן לעצור ולעשות שיחה עם הקב"ה. לעשות הערכת מצב ואיפה את רוצה להיות. ואם את מרגישה במצוקה גדולה- דברי עם מישהו! בין אם זה בעלך, חברה או מטפלת! כשאת לא לבד, זה כבר יעזור לך להתמודד!

 

אחרי שקראת את הכל וענית. שבי, תקראי את תשובותייך וסמני את הדברים שהכי נחוצים לך לשנות.

תתחילי בקטן כדי שבאמת תצליחי! שימי לעצמך מטרה, מה תעשי כדי להגיע לשם ואיך תעודדי את עצמך ותרגישי מחוייבית? כשתהיי מוכנה, תתחילי עם עוד משהו.

 

ותזכרי! זה מאד נורמלי ליפול, לקחת 2 צעדים קדימה ואז 3 אחורה. אין דבר כזה רק עלייה! רק תזכרי לעצמך שוב ושוב- הירידיות הן לצורך עלייה!

איטא וולמן
איטא וולמן הינה יוצרת, שחקנית, זמרת ומנחת קבוצות. היא מעבירה סדנאות להעצמה נשית דרך חסידות, דרמה ומוסיקה במגוון נושאים ולכל סוגי קבוצות נשים ונערות. הסדנאות מתאימות לימי גיבוש, ימי עיון, סמינריוניות, מכללות, תיכונים, ועוד
להזמנת סדנא, מופע או יצירת קשר: 05445831112 או במייל: [email protected]

מה רבו מעשיך ה' • בקעת הירדן



























איך מחנכים ילדים חדורי שליחות? • כנסי לכתבה

איך מחנכים ילדים חדורי שליחות? התשובה לשאלה שבכותרת טמונה בך. למה? המשיכי לקרוא…

גם אני רוצה…

מניין שואבים ילדים את המידע שלהם על העולם? מהסביבה.

אמנם כל ילד נולד עם המאפיינים שלו (או בלשון אדמו"ר–הזקן בתניא "היסוד" העיקרי שלו: האם הוא מהסוג המתלהב – "אש", מכבדי הראש – "עפר" וכו') אך גם בתוך מידות אלו הדרך בה הם יתבטאו לפועל תלויה מאד בסביבה ובעיקר בגיל הצעיר בו המשפחה (והמטפלת/גננת) הם הדגם שלו לחיים "נכונים".

כמי שעובדת שנים רבות בהוראה ונתקלת בבנות אותה משפחה, אוכל לומר שבדרך–כלל מאד ברורים בשטח ההבדלים בין ילדה לאחותה כאשר לכל אחת כמובן יש את מאפייני האופי שלה והנתונים הקוגנטיביים האישיים – אך בו זמנית מזדקר לעין החינוך בבית ומעבר לכך – ההרגלים שבבית (לפחות אלו שבאים לידי ביטוי בבית הספר), ובמיוחד בגיל הצעיר יותר.

זה יתבטא בבסיס של היחס למטלות לימודיות, בהתנהלות החברתית, בחשיבה על צניעות וברור שבהרגלי הניקיון וכדו' וכו'.

אז אם יש לנו רצון לחנך ילדים לכל ערך שהוא – הכרח גמור הוא "לחנך" את עצמנו לערך זה.

תחושת משמעות

כך, נברר לעצמנו לעומק: מה אומר לי ערך השליחות? למה חשוב לי באופן אישי לקחת חלק ולהיות שליחה בעצמי? מה אומר לי באופן אישי ומאד מעשי "להיות שליחה"? מה אני מוכנה "להקריב" כדי לממש את השליחות, וכן כיצד הייתי רוצה שערך השליחות יתבטא בחיי היום–יום שלי? ורק אז מגיעה השאלה – כיצד הייתי רוצה לראות את ילדיי מממשים את שליחותם בעולם?

לפעמים נגלה שעלינו ללמוד קצת יותר על הערך ומשמעותו, כי התשובות שיש לנו לא מספקות אותנו. זה גם הזמן לצרף אנשים נוספים לתהליך אם עדיין לא עשינו זאת: את בן הזוג, משפיעה, משפחה מורחבת יותר.

התהליך המתואר הוא תהליך שניתן ורצוי לעשות גם עם ילדים מתבגרים שבודקים מחדש את המסגרת ומשמעותה בעיניהם.

חיבור אישי, הבנת משמעות הפעולה שלי, החייאת התוצאה של המעשה מול העיניים (בפרט בזמנים מאתגרים יותר) – הם אלו שיוצרים את הרצון והמחוייבות לעשיה, ליציאה לשליחות.

לפעמים התשובות לשאלות האלו יהיו: הרבי רוצה את זה, והקשר שלי לרבי מספיק משמעותי ומחייב על מנת לגרום לי להתגייס כל כולי גם בלי להבין או לדעת.

זו תשובה נפלאה, אך לא מספקת. בחב"ד נדרשת מלבד קבלת עול גם הבנה והשגה, ואפשר לראות בפירוש בשיחות של הרבי מה"מ את ההדגשה על שני ההיבטים גם יחד: קבלת עול, הבנה והנאה שבעבודה.

שמחה

המוטיב האחרון והמשמעותי מאד שכבר נרמז בקטע הקודם בעניין קשר האהבה שבין הרבי לחסידים, הוא גיוס עולם הרגש.

כאשר הילד מתבונן בהוריו, ורואה אותם שמחים על כל הזדמנות שנקרית בדרכם לעשות מבצעים, על כל פעם בה השפיעו והצליחו,

שומע את השיח בבית על הזכות שבשליחות וחווה את ההתלהבות בה ההורים מדברים על המבצעים שהם עצמם עשו (אגב, לא דווקא רק על יציאה לקניון לחלק נש"ק, אלא אפילו אם "רק" דיברתי עם השכנה במדרגות ו"השחלתי" משהו של 'אידישקייט' והשפעה!) והשמחה מכך שביצעתי את השליחות שלי, שעשיתי נחת למשלח וכו' – הרי הוא רוצה להיות חלק מכך. הוא חש את החוויה החיובית וממילא מפענח שמדובר במשהו טוב ונעים גם בגיל הרך ממש.

לכן חשוב ביותר לתמלל ולהחצין את הסיפוק שלנו מהעשיה – גם כשאנחנו כבר עייפים או סתם מאוכזבים, וכפי שהרבי מה"מ אומר בקשר ל–60 ימי חודש אדר שההשתדלות בשמחה תביא איתה את שמחת הגאולה – במהרה בימינו אמן!

 

אז מה את מציעה? • טיפים שיעשו לך את החדר

דבורה לאה אמיר, עטרת חיה

אין כמו מצעים נקיים ומריחים על המיטה לשינה מתוקה.

אחת ולתמיד מתי כדאי להחליף מצעים? איך לקפל ולסדר את המצעים בצורה נוחה ואסתטית ובלי לאבד ציפיות?

החלפת מצעים

החלפת מצעים רצוי שתעשה בכל שבועיים ימים.

תמצאי לך את הדרך לזכור מתי החלפת, אפשר לכתוב בלוח השנה את היום שהחלפת מצעים ולשים לב שעברו שבועיים ולהחליף ולא לחכות שהמיטות כבר יעלו לכלוך וריח לא נעים…

חשוב להפוך את המזרנים על מנת לשמור עליהם, כל שבועיים נרים את המזרנים "ונהפוכו".

סידור המצעים

אז אם עד עכשיו המצעים שלך התגלגלו בארון באי סדר, הגיע הזמן להקצות מקום למצעים ולסדרם באופן פרקטי ונוח.

קפלו את המצעים בשיטת קיפול ממש נוחה שגיליתי (יש סרטון שמדגים בדיוק איך לקפל מצעים, שינה את חיי)

הניחו את הסדין על מיטה או משטח רחב.

קפלו את הסדין לשתיים.

את האצבעות הכניסו לפינות עם הגומי ו"הדביקו" את שתי הפינות הפנימיות לשתי הפינות החיצוניות, יישרו את זה שיהיה מרובע ויסתיר את הגומי.

החליקו עם הידיים וקפלו לחצי.

עכשיו קפלו עד שיהיה מרובע קטן ומדויק עד כמה שאפשר.

וכדי שלא נצטרך לחפש את הציפית שמתאימה לציפה ההיא:

הכניסי את הסדין והציפה לתוך ציפית אחת והניחי יחד.

הניחי את כל הסט זה מעל זה באותו מקום.

ריח טוב

אז כמובן שכשהמצעים יוצאים מהכביסה הם מריחים נפלא וזה כיף גדול לישון בתוך מצעים ריחניים ונקיים. אבל אחרי כמה ימים שווה להשפריץ ריח טוב על המצעים. בבקבוק שפיצר הכניסי קצת מרכך כביסה ומים, נערי היטב והשפריצי מרחוק כדי למנוע כתמים. לא תאמיני איזה ריח נפלא.

סטייל

חדר הורים זו הממלכה שלנו, זה החדר שבסוף כל יום מעייף אנחנו נכנסות אליו ורוצות להרגיש מלכות. גם אם הבית לא כל–כך מושקע רצוי להשקיע מעט מחשבה וכסף בחדר השינה של ההורים. מצעים משפיעים על עיצוב בחדר השינה ונותנים הרגשה חמימה וביתית. דאגי למצעים תואמים למיטותיכם ולא – ציפית עם ציפורים, ציפה עם פרחים ושמיכה מנומרת… שמרי על איזה קשר בין הגוונים והדוגמאות, סדרו את המיטות בבוקר כך שתוכלו להיכנס מידי פעם לחדר השינה שלכם ולהרגיש נעים, נח וכיף. מגיע לכם!

בחרי את המצעים בהתאם לאווירה או לקונספט שאתם מעוניינים ליצור בחדר השינה:
אם ברצונך להקנות לחדר השינה אווירה אישית, בחרי מצעים בהירים. אם את רוצה להעניק לחדר השינה חזות עדכנית או מראה מתוחכם ועכשווי, הסגנון המהודר – מצעי הסאטן יעניקו את הטון הנכון. במידה ותרצי לתת מראה צבעוני, חפשי את הגוון האהוב עליכם בקולקציה האופנתית.

בעיניי הכי יפה שהסדינים בצבע אחיד חלק והציפות עם דוגמאות מעניינות.

אם תרכשי ציפות שיש בהן כמה צבעים תוכלי להחליף כל פעם רק את צבע הסדין וכך תרגישי שחידשת משהו בחדר. כמו למשל מצעים פרחוניים עם גוונים של וורוד, ירוק ואפור – תוכלי לפרוס סדינים באפור, ורוד או ירוק.

שמירה על המצעים

אם אתם רוצים למנוע קימוט, אל תדחסו את המצעים למכונת הכביסה או למייבש והקפידו על הוראות הכביסה המופיעות על תווית המצעים: טמפרטורה מומלצת, כיבוס בנפרד על–פי צבעים וייבוש מיידי לאחר הכביסה. כשהמצעים יבשים מומלץ לקפל אותם מיד ובכך למנוע קימוט.

סוג החומר

מצעים הם עניין של העדפה אישית. מהי התחושה שאתם אוהבים?

אם אתם אוהבים קלילות – מצעי כותנה נושמים ואווריריים יתאימו לכם. אם אתם אוהבים מרקם של רכות מלטפת – מצעי סאטן הם בשבילכם.

לפני שאתם הולכים לרכוש מצעים חשוב למדוד את אורך ורוחב המיטות שלכם. מיטות שהן לא סטנדרטיות תמיד יצמצמו את המבחר בחנות.

צבאות ה' צפת בחזרות אחרונות לפסטי

















מיזם: "טלפון טיפש" לילד חכם

​גם בציבור הכללי, הבינו את הסכנה הטמונה בטלפון חכם, מיזם שיצא לאור על ידי הורים נקרא בשם: "תנו לגדול על שקט" – ההורים מובילים מיזם בבתי הספר: "טלפון טיפש לילד חכם" – רוב ההורים מחפשים דבר אחד בימים אלו – שקט, רכישת מכשיר סמארטפון יספק שעות של תעסוקה לילד אולם הנזק יהיה כבד מאוד. וכך הם מפרסמים:

הסמארטפון הולך לחנך את הילד שלכם מחדש ולהחדיר לו דפוסים והתנהגויות פסיכולוגים וחברתיים חדשים המוכתבים ע״י גוגל פייסבוק ואפל.

זהו – מכאן הילד שלכם יהיה מתוכנת מחדש.

כדי למנע דבר זה ולבטל את התחרותיות של ילדי הכיתה צריך רק שלושה ילדים שלהם יהיה טלפון טיפש ואז כאן תגמר התחרותיות החומרית והנדנוד להורים ״תקנו לי גם כי לכולם כבר יש״.

הטכנולוגיה יצרה בשנים האחרונות תלות נפשית תוך בזבוז זמן משווע, בדיקה של הודעות ואצאפ, דפדוף בפייסבוק, שיתוף באינסטגרם וכו..

את כל הדברים האלה כולנו עושים אפילו בלי לשים לב כמה זמן אנחנו מבזבזים על כך.

המטרה שלנו היא לא להישאר ״בימי הביניים״ מבחינה טכנולוגית אבל כן לדחות אותה כמה שניתן וכמה שיותר, לפחות לילדינו שאנחנו באמת אוהבים.

מתי כן ניתן לתת לילד סמארטפון?
כפי שאמרנו חובה לדחות כמה שיותר את זה כדי לבטל את התלות במכשירים הללו. ובמידה ויש צורך חשוב ודחוף לערך בגיל 15 ועד אז ניתן להסביר לילד למה הוא לא מקבל כזה מכשיר ומדוע זה הולך לפגוע בו ואנחנו ששומרים עליו, ונותנים לו כל מה שיכולים באהבה חום ומתנות שונות.

כאמור רק בגיל מאוחר ילד יכול לקבל מכשיר כזה רק כשהוא בבית וגם אז כשמותקנות עליו תכנות בקרת הורים, הגבלת שימוש בזמן מסך ופיקוח מלא.

אם ניתן למנוע את זה בכלל מהילד מה טוב ושוב חייבים לזכור: כל ילד שקיבל מכשיר כזה ליד בטוח ייפגע, לא משנה בכמה תוכנות או הסברה או הגבלה השתמשנו במכשיר.

אל תתנו לילדיכם מגיל צעיר סמארטפון טלפון פשוט יספק את הצורך של SMS ושיחות:״ אבא הגעתי,אמא תאספי אותי וכ'ו״.

קשה בהתחלה אבל התוצאה משתלמת מאוד: ילד שמקשיב, אוהב ומשפר את הישיגיו הלימודיים, גם ללא טכנולוגיה רדודה.

ההתחלה הפשוטה: 3 הורים בכל כיתה יובילו מהלך שיחסוף את כל הכיתה ויתן דוגמא לכיתות אחרות שלא הצטרפו עדיין.
רוצים לגדול על שקט? זו ההזדמנות שלכם!!

לראות את הטוב שבכל יהודי • כל יהודי הוא נר מאיר

השבוע השתתפתי בשיעור לנשים, מענייני הפרשה ע"פ החסידות.
הנושא הראשון בפרשתנו- פרשת בהעלותך:
הדלקת המנורה!
את *הטבת* הנרות, ניקוי הבזיכים, הכנת הפתילים וכל מה שקשור בהכנה להדלקה- צריך הכהן לעשות בעצמו. ואילו ההדלקה בפועל כשרה ב-זר ,כל אחד מעם ישראל יכול להדליק.
מעניין שהכנת הנרות נקראת *"להיטיב* את הנרות"- זתומרת, לעשות *טוב*.
ההדלקה כשרה ב-זר! יש לכל אחת מאיתנו יכולת *להיטיב*.
יש לנו יכולת להוסיף *טוב* בעולם ולהדליק- לעורר נשמות נוספות.
עם כל מה שכולנו עוברים…
כל התקופה הלא ברורה הזו..
אנחנו מוסיפים בטוב.
אני קיבלתי על עצמי במשך שבוע בלבד! (כמובן שאפשר אחר כך להמשיך לעוד ימים..)
למצוא לפחות פעם ביום משהו *טוב* באחד מהסובבים אותי, ולהגיד לו את *הטוב* הזה.
כי *טוב מצמיח טוב.*
ובעזרת ה' בזכות ההתעסקות "בהטבת הנרות"- לראות את הטוב שבכל יהודי- כל יהודי הוא נר מאיר. נזכה לטוב האמיתי, להדלקת המנורה בבית המקדש השלישי תיכף ומיד.

 

נקודת כח בדרך • פרשת בהעלותך

הוא מתקדם במעלה ההר, מטפס ומטפס… חם לו והוא מזיע, והדרך לא נגמרת. ולפתע הוא מוצא עוד נקודת כוח בדרך, הוא אוסף אותה וממשיך הלאה בדרכו, מתקדם כעת עם מעט יותר כוחות.

הדרך שעבר כבר נותנת לו כח להתקדם הלאה , כי אם יסתכל כמה עוד נשאר לו הוא ישבר…

"שתהא שלהבת עולה מאליה" – ישנם שתי סוגי דרגות בעבודת השם, שגורמים לעבודת השם שלנו להיות מאליה, מעצמה, חדורה בנו כל כך עד שהיא הופכת להיות חלק מאיתנו – או אנחנו בעצמנו.

הדרגה הנמוכה יותר, שבה אנחנו לוקחים על עצמינו משהו ומרגילים את עצמנו זמן כה רב לעשות את זה עד שהרגל הופך לטבע שלנו, וזה נהיה כמו אנחנו בעצמינו.
אך ישנה עבודה נעלית יותר, בה אנחנו מגלים שבעצם… יש לנו בפנים נשמה אלוקית, ואנחנו בעצמנו זה זה – האמת שלנו זה האלוקות והקדושה, וכל השאר זה רק כיסויים.
הדרגה הזאת אומנם הכי מקדמת אותנו , אך היא גבוהה מאד ולא תמיד מתאימה לנו…

לכן ,אומר הרבי, הפיתרון הוא, דוקא על ידי כך שאנו מתנהגים כמו הדרגה הנמוכה יותר, לוקחים על עצמינו החלטות טובות ומתקדמים בכל כוחנו, עד שההרגל הופך להיות הטבע שלנו , והעניין שדוקא בזכות כל התקדמות כזאת, מתגלה לנו יותר ויותר הנפש האלוקית שלנו עד שנהיה לנו יותר קל להתקדם בזכות ההתקדמות הקודמת.
מסובך? כמו משל הטיפוס בהר שדוקא הטיפוס וההתקדמות, הוא שהביא לאדם עוד נקודות כח בדרך כדי להתקדם עוד ולהגיע לפיסגה….
ודוקא העבר שלו ומה שהוא כבר התקדם ,זה מה שנותן לו את הכח להמשיך.

פיאת לייס • האם יש בה בעיה הלכתית?

פיאות "לייס" – האם יש בהן בעיה הלכתית? 

לאחרונה פרצו "פאות הלייס" אל תחום הפאנות, וכבשו את ליבן של נשים רבות, ולא רק צעירות שזה עתה נישאו.

כחב"דניקיות – אנו אמונות על דבריו של הרבי לכסות את הראש בפאה דווקא. היו אולי נשים שסברו שכחלק ממחוייבות זו נדרש שהפיאה תהיה עדכנית, והן מיהרו לרכוש לעצמן פיאה שכזו.

פניתי לרבנים בשאלה – האם יש בפיאה כזו בעיה הלכתית, ומסתבר שכן!

הלכות הצניעות מוגדרות בחלקן כ"דת משה" – דברים אסורים על פי ההלכה, ובחלקן – "דת יהודית" – דברים שהתקבלו במשך הדורות והפכו למנהג מקובל.

גם באשר לכיסוי ראש – דרישת ההלכה היא: "שיער באישה ערווה" – שהשערות לא יהיו מגולות.

מן הבחינה הזו פאת הלייס עונה על הצורך – כי שיער האישה מכוסה.

ההיבט הנוסף של חבישת הפיאה הוא "דת יהודית" – מנהג נשות ישראל מדורי דורות כדי לשמור על חומות הצניעות. מנהג הנשים יראות השמים שיהא ניכר בהן שהן נשואות, על ידי כיסוי הראש – ועל כך פיאת הלייס לא נותנת מענה, כי האישה נראית כפנויה, כרווקה – בשל ה'סרט גמיש שקוף' המחקה את עורה של האשה בחלק הקדמי, בגבול שבין השיער והמצח.

כדוגמא לחיוב ההקפדה על דת יהודית אומר הרמב"ם בזמנו: אפילו אם אישה יוצאת לרשות הרבים רק במטפחת ובלי רדיד (כי באותה תקופה היה נהוג שאישה יוצאת עם רדיד מעל המטפחת) היא עוברת על דת יהודית.

מעבר לזה – העובדה שבפאת לייס אי אפשר להבחין כלל שזה אינו שערה הטבעי של האשה, יוצרת מצב שלא יודעים האם אישה זו מקפידה על ההלכה, האם היא מתנהגת בצניעות והולכת עם כיסוי ראש.

זה בדיוק כמו שגם בלבוש צריכה הצניעות להיות ניכרת. הסיבה הבסיסית של לבישת בגד היא שיש צורך שהגוף יהיה מכוסה, וכל בגד שמכסה – עונה על הצורך הזה. למרות זאת, הרי לא יעלה על הדעת ללבוש בגד שלא נראה בגד – כי מצויירים עליו חלקי הגוף…  או אם הבגד צמוד, לדוגמא – אזי הגוף מכוסה, זה נכון. אך האם מותר לאישה ללכת עם כך? זה איננו צנוע. כי צריך גם לא לראות את צורת הגוף ובוודאי שלא להבליט אותה באמצעות גזרה צמודה היוצרת הדגשה של אברים מסויימים.

כך גם בפאה. יצרני פאת הלייס טרחו ועמלו כדי להביא לכך שהאישה תיראה ללא פאה, שתיראה כבחורה, וזו בעיה. כמה דמעות שפכה כל נערה עד שזכתה לעמוד תחת החופה עם זיווגה… אם כן, איך אפשר להסביר שהיא נראית כמתחמקת מן המראה הצנוע של אשה נשואה כמקובל בכל שלשלת הדורות של נשות ישראל?

סוד ויסוד הצניעות נעוץ בהימנעות ממשיכת תשומת לב. אין ספק שאשה החובשת פאת לייס (ובטח אם הפיאה בעלת שיער ארוך ופזור שאסור מן ההלכה) מושכת תשומת לב מרובה, כי כל הסובבות אותה נועצות בה מבטים ממושכים כדי לפענח את החידה: יש לה פאה על הראש – או לא, חלילה…

לסיום: הרבי הורה שנשים תלכנה עם פיאות, ושמותר שהפיאה תהיה יפה – כדי שהאישה לא תתבייש לכסות את שערה גם כשהיא נמצאת במקום שלא נוהגים לחבוש פאה. אם תהיה במקום כזה עם מטפחת היא עלולה להוריד אותה ולהכניס "לכיס". ולעומת זאת עם הפאה היא תישאר ולא תוריד. כי בפאה יש יופי.

אך בוודאי ובוודאי שהרבי התכוון לפאות צנועות, שהן עטרת תפארת לראש האשה החסידית.

ההלכה מורה שכל הלכות צניעות תקפות גם בפאה!

אין ספק שנשותינו ובנותינו לא העלו בדעתן שפאות אלו אינן ראויות להיות כתר מלכות לראשן. וכל אחת מאיתנו תוסיף אומץ וחוזק בצניעות ובעז"ה תזכה בכך לעשות לרבי נחת רוח ולקרב את הגאולה.

מתן דמי כיס לילדים • האם ואיך נכון?

איך נכון לעשות זאת ולחנך על הדרך 

הורים לפעמים מתלבטים בינם לבין עצמם: אם סבא–סבתא נתנו לילד סכום כסף ליום הולדת, וכן כשהוא מקבל דמי חנוכה – האם לתת לו את הכסף? האמנם חשוב לחנך את הילד לתכנון כלכלי נכון באמצעות מתן דמי כיס? ומה בקשר למתן סכום כסף בתור שי על התנהגות/למידה או שאולי יש בכלל להתנות את מתן דמי הכיס בתפקוד בבית? ובכלל מאיזה גיל אפשר כן לתת דמי כיס, כמה, ועם אלו הגבלות?

לפני שנכנס לדיון על מתן כסף לילדים, נתחיל בשלושה סיפורים בעניין:

הסיפור הראשון מספר על התקופה שהאדמו"ר הרש"ב היה ילד בן כ–5 שנים:

אדמו"ר ה"צמח צדק" נהג בכל יום לתת לנכדיו חמש פרוטות דמי–כיס. פעם אחת ביום ראשון הוא נתן להם את הסכום לכל השבוע וציין שניתן להגיע גם כל יום. לפועל הגיעו רק האדמו"ר הרש"ב ואחיו הרז"א כל יום.

באחד הימים הרז"א נזכר מאוחר ללכת לסבא, ובדרכו הוא פגש את אחיו חוזר משם. לבקשתו התלווה אליו אחיו בדרך לסבא, אך כשהגיעו גילו שהאדמו"ר הצמח צדק נפטר.

מאוחר יותר, כשסיפר הרז"א לאביו את המעשה, אמר לו אביו בהתרגשות:

"מה עשית בני? הלא הוא נתן לאחיך את הכל".

סיפור זה מראה שלכאורה האדמו"ר הצמח צדק נתן לנכדים הצעירים דמי כיס יומיים באופן קבוע, ולא מסופר על סיבה מיוחדת או התניה מסוימת בקבלת הסכום היומי, אך עם זאת נראה שהילדים לא ידעו להעריך מספיק את הכסף הזה מסיבה לא ידועה, ולא התאמצו כדי להכפיל את הסכום שבידם.

מאידך מספר הרבי הריי"צ על ילדותו, שאביו העניק לו סכום כסף מסוים על חזרת משניות בעל–פה כדי לעודדו ללמוד משניות. בגיל 11 הצטבר אצלו סכום של 30 רובל, שאביו עודד אותו לפתוח אתו "קופת גמילות חסדים".

בעקבות הלוואות אלו קרה סיפור המאסר הראשון, בו למד הרבי הריי"צ משניות בעל פה בתא הכלא בו שכן עם העגל הגנוב. אביו לימד אתו מכך שכיוון שידע משניות בעל–פה יכול היה לחזור עליהם בכלא ובכך הוא נבדל מהעגל.

באותה הזדמנות העניק לו אדמו"ר הרש"ב עשרה רובלים כדי להעשיר את קופת גמילות החסדים אותה ניהל.

ברשימה אחרת מספר הרבי הריי"צ על התלבטותו בדבר השימוש הנכון בכסף עם שיקולים לכאן ולכאן.

הרמב"ם בפירושו למשניות מסביר שנער קטן אינו מבין את התועלת מלימוד התורה, "ולפיכך בהכרח שיצטרך המלמד… שיזרז אותו על הלימוד בדברים שהם אהובים אצלו לקטנות שניו, ויאמר לו: קרא ואתן לך אגוזים או תאנים ואתן לך מעט דבש".

כשהילד גדל מעט, והפרס הזה לא מספק אותו, אומר הרמב"ם שיש להציע לו בגדים יפים, וכאשר יגדל עוד יותר יאמר לו "למוד פרשה זו או פרק זה ואתן לך דינר אחד או ב' דינרין" (אגב, בהמשך מציעים לו כבוד תמורת לימודו…).

כל אחד מן הסתם יתחבר לקטע אחר, ויסיק מסקנות אחרות, אך עם זאת חשוב לציין: מגיל מסוים (תלוי ברמת ההבנה) הילד החסידי זקוק לכסף משלו! הוא צריך לרכוש מכספו ספרים ב"דידן נצח", הוא צריך לתת מכספו צדקה, ואפילו דמי 'מעמד' הוא יכול לתת – לפחות באופן סמלי. שלא לדבר על הגיל המאוחר יותר בו מדובר על צבירת סכום הרבה יותר גדול לצורך כרטיס טיסה לרבי מה"מ.

 

האם הדבר מחייב מתן דמי כיס או שמירת כסף מזומן על ידי הילד?

לעניות דעתי לאו דווקא. ילד צעיר צריך הכוונה והשגחה בכל תחום, וכך גם בנושא הכסף שיכול להביא לדברים מאד לא רצויים ודי–למבין. הכסף יכול להישמר אצל ההורים גם כשהוא שייך לילד, תוך ניהול רישום מסודר. באופן כזה כל הוצאה ממנו כרוכה בהסכמת ההורים שעוזרים לילד ומכוונים אותו, אך זוכרים כמובן שהכסף הוא כספו, עד כמה שניתן לומר זאת על ילד צעיר.

גם בגיל מאוחר יותר להורים יש את זכות הווטו, אך כדאי לשוחח על כך עם הילדים, להסביר להם את העקרונות שלנו, וללמד אותם באופן ישיר ועקיף את היחס הנכון לכסף. אמנם גם קצת מבחינת הכוונה לתכנון כלכלי נכון, אבל בעיקר מהצד האמוני והחסידי: חינוך למעשרות תוך חישוב מדויק, הידיעה שכסף הוא רק אמצעי לעשיית רצון ה' בעולם, וגם כשמשתמשים בו למילוי תאוות גשמיות יותר (וניתן לאפשר לילד גם זאת מדי פעם – בכל אופן הכל תלוי בעומק דעתו של הילד, וגם אנחנו רוכשים לפעמים סוגים שונים של "תאוות") הרי יש לכרוך זאת עם קיום תורה ומצוות.

אין שום צל של ספק שהתנהלות ההורים עצמם בנושא מהווה מודל בעיני הילדים, ונתקשה מאד לחנך ילד לערכים שהוא לא רואה אותנו מקיימים, ולכן חשוב לחשוף את הילדים למתן המעשרות, לנתינת דמי מעמד, ובכלל למשמעותו של הכסף.

 

מעשה מלך

נקנח בשלושה סיפורים על הרבי מה"מ שיכולים לעזור לנו לעצב בנפש הילד גישה נכונה לכסף ומשמעותו כאשר יסופרו בזמנים ובאופנים הנכונים ועם תיווך של המסקנות.

* בשנת תשמ"ו, תורם עשיר רכש עבור הרבי מכונית חדשה והתכנון היה שהיא תחכה לרבי בחניה, וממילא הרבי ייסע בה. כשנודע על–כך לרבי, הוא ביקש למסור לקונה המכונית ש"שונא מתנות יחיה", וביקש להחזיר את המכונית הישנה. הרבי חיכה כמה דקות עד שישיבו את המכונית הישנה ובינתיים הקהל שר, אך הרבי לא עודד את השירה…

* בחג השבועות תשי"ב אמר הרבי: בעלי מוסדות אחרים כאשר משוחחים עם "גביר", מציעים לו להוסיף במסחר, להרוויח יותר ולתרום יותר… אבל אצלנו, קודם כל דורשים מה"גביר" שלאחרי התפילה לא יברח מיד אל החנות, אלא יאמר תחילה את השיעור תהלים, ילמד תניא וכיוצא–בזה… ואף שייתכן שעל–ידי הנהגה זו ירוויח פחות כסף, וממילא תגרע תמיכתו לישיבה, אין מתפעלים מכך!…

* בי"ט כסלו תשי"ח ערך הרבי מגבית עבור בניית שיכון בכפר חב"ד, וביקש שכל אחד ירשום על פתק כמה הוא תורם, תוך אמירה שאם הסכום לא יהיה מתאים לדעתו הוא יצווה להוסיף כפי שיראה בעיניו. הנוכחים בהתוועדות רשמו את התחייבויותיהם על הפתק, והרבי עבר על הפתקים. וכשהגיע לפתק של ר' דוד דייטש אמר שיכפיל את הסכום. למעשה ר' דוד תרם מראש 15 אלף דולר (שווי של בית פרטי…) ולא היה לו אפילו את זה. אבל מיד בבוקר הוא ניגש לבנק, משכן את ביתו ואת העסק ומיהר להכניס לרבי את צ'ק ההלוואה שקיבל בסך 30 אלף דולר לפני השקיעה.

זמן קצר אחר–כך נתגלגלה לידיו עסקה מפתיעה – בחינם ממש – והוא הרוויח בה 90 אלף דולר. מיהר ר' דוד להחזיר לבנק את ההלוואה, ואת שאר הסכום רשם על צ'ק ונתן לרבי ביחידות, כיוון שכל העסקה נעשתה בברכת הרבי. הרבי קיבל את הצ'ק, ושאל: "ר' דוד, זה שלי?" לאחר שנענה בחיוב, אמר לו הרבי: "קח את הצ'ק ותכניס את הסכום הזה לחשבון הבנק שלך, וה' יצליח את דרכך!" מן המותר לציין שמאז עלה ר' דוד בעולם המסחר, עד שנהיה גביר גדול.