Author Archive

התמודדות במצבי משבר ואסונות • איטא וולמן

ברגע שנדע שכל אחד הוא שונה ולכל אחד יעזור כלי אחר, נוכל לעזור לעצמינו ולסביבתינו להירגע, למתן את החרדה, לעבד את הטראומה ולהרגיש מוגנים. גשר מאח"ד השיטה נקראת גש"ר מאח"ד, שזה ראשי תיבות של: גוף, שכל, רגש, מערכת אמונות, חברה, דמיון. לפעמים את צריכה פשוט לדבר על מה שהיה. לפעמים ילד צריך להוציא דרך הגוף שלו את החרדה והשוק. לפעמים להיות ביחד עם עוד אנשים עוזר. כלומר, ברגע שנדע שכל אחד הוא שונה ולכל אחד יעזור כלי אחר, נוכל לעזור לעצמינו ולסביבתינו להרגע, למתן את החרדה, לעבד את הטראומה ולהרגיש מוגנים.

 

התמודדות עם מצבי משבר ואסונות

ברגע שנדע שכל אחד הוא שונה ולכל אחד יעזור כלי אחר, נוכל לעזור לעצמינו ולסביבתינו להירגע, למתן את החרדה, לעבד את הטראומה ולהרגיש מוגנים.



תקופה לא פשוטה

עברנו תקופה לא קלה בקורונה. להרבה מאיתנו היא הייתה אפילו טראומטית.

לאור האסון במירון, אני חושבת שכדאי שיהיו לכולנו כלים כדי לעזור לעצמינו ולמשפחתינו לעבד את הטראומה והחרדה, להירגע, ולהרגיש עטופים.

כולנו שונים ולכולנו עוזר משהו אחר. תקראי את האפשרויות הבאות ותראי מה יעזור לך ומה יתאים לילדים שלך ולמשפחתך.



גשר מאח"ד

השיטה היא של פרופסור מולי להד והיא נקראת גש"ר מאח"ד, שזה ראשי תיבות של:

גוף, שכל, רגש, מערכת אמונות, חברה, דמיון.

לפעמים את צריכה פשוט לדבר על מה שהיה. לפעמים ילד צריך להוציא דרך הגוף שלו את החרדה והשוק. לפעמים להיות ביחד עם עוד אנשים עוזר. כלומר, ברגע שנדע שכל אחד הוא שונה ולכל אחד יעזור כלי אחר, נוכל לעזור לעצמינו ולסביבתינו להרגע, למתן את החרדה, לעבד את הטראומה ולהרגיש מוגנים.

*חשוב לציין שלפעמים נערבב בין כמה חלקים או דברים. נסי משהו, תראי מה עוזר לך או למישהו קרוב אלייך.



הרובד של האמונה:

יש אדם שיסתמך על ערכיו ואמונותיו כמנחים במצבי לחץ ומשבר. כנשים יהודיות זה כלי חזק ועוצמתי.

מה תכלס?

אפשר לדבר על השליחות שלנו, על המשמעות של כאב, אסונות או של מוות. לדבר על ה"למה" ועל הקב"ה ולענות לשאלות שהילדים יכולים לשאול.



הרובד הרגשי:

אדם שמתחבר לרובד הזה יעדיף דרך רגשית וישתמש בביטויי רגש: בכי, צחוק, או בדרך בלתי מילולית: ציור, קריאה, כתיבה או לשוחח עם אדם נוסף על חוויותיו.

מה תכלס?

תני לעצמך ולילדים שלך לבכות. זה בסדר. תדברו על מה שהיה. על מה מפחיד אתכם. אפשר לכתוב גם ואפשר פשוט לצייר ביחד עם הילדים. אם הרגשות עולים פתאום, אל תדחפי אותם לצד. תני לעצמך להרגיש ולכאוב. קחי זמן לכתוב, לדבר או להביע את הכאב בכל דרך שמרגיש לך נכון.

 



הרובד החברתי: 

טיפוס שלישי יעדיף את הדרך החברתית – להיות בקבוצה, לקבל תמיכה של הקבוצה, להיות בעל תפקיד או חלק מארגון.

מה תכלס?

יש הרבה אפשרויות להיות חלק. תתרמו דם או תעזרו במה שאתם יכולים. תציירי ציורים עם הילדים ושלחי למשפחות של הפצועים. תהיו ביחד כמשפחה או בקבוצה שאתם נמצאים. תתמכו אחד בשני.



הרובד הדמיוני:

הרביעי יעדיף להשתמש בדמיון כדי לעבד את האינפורמציה הקשה: חלומות בהקיץ, מחשבות נעימות, שימוש בטכניקות הרפיה של דמיון או בשימוש בדמיון על-מנת לחשוב על דרכים נוספות לפתרון הבעיה.

מה תכלס?

תוכלי לשבת ולהקשיב לדמיון מודרך. (יש ביוטיוב) תוכלי גם לעשות נשימות והרפייה של כל חלקי הגוף (גם עם הילדים.) תני לילדים שלך לשחק עם בובות, לגו וכדומה כדי להביע את מה שהם מרגישים או חווים דרך הדמויות במשחק שלהם.



הרובד הקוגניטיבי:

יש מי שהדרך המועדפת על-ידו היא קוגנטיבית התנהגותית. אדם כזה יפעיל אסטרטגיות של איסוף מידע, פתרון בעיות, שיח פנימי, או תרשימי פעילות.

מה תכלס?

כאן יש יותר מקום של האדם עם עצמו לחשוב ולעבד. זה משהו שיבוא בד"כ יותר בטבעי. אבל לפעמים הילד שלך ירצה לעבד איתך, למצוא הגיון בדבר.

 

הרובד הפיזיולוגי:

יש כאלו שיעדיפו פעילות פיזית הקשורה בהפעלת הגוף.

מה תכלס?

אפשר לקפוץ, לרוץ או לרקוד ביחד או פשוט לתת לילדים לשחק ולהשתחרר. אפשר לעשות הרפייה ונשימות כדי להרגיע את הגוף. תוכלי גם לסגור עיניים ולחשוב איפה את מרגישה את הלחץ. תכווני את הנשימות לכיוון אותו מקום שאת מרגישה את הלחץ. ניתן גם להחזיק ידיים, לחבק או לקבל חיבוק, ולעשות כל דבר עם הגוף שמרגיש לך או לילד שלך נוח ונעים.

 

תראי מה מדבר אלייך ומה מדבר לכל אחד ממשפחתך. קחו את הזמן להיות ביחד ולהירגע.

 

שנשמע תמיד רק בשורות טובות וגאולה עכשיו!

כך תיפטרי מן הכעס • אימון נשי

אימון נשי–רגשי, מאת: ליאת לסטר

שני השלבים – האמוני והמעשי – שיעזרו לך להיחלץ ולא ליפול שוב למידת הכעס

אחת המידות המאתגרות ביותר לתיקון היא מידת הכעס וזאת בגלל אופייה המתלהט המשבש את החשיבה השפויה ואת שערי שיקול הדעת, עד שהכועס עלול שלא לשלוט בעצמו ולבצע ללא מחשבה פעולות קשות ומזיקות לעצמו ולסביבתו הקרובה.

בסימן כ"ה באגרת הקודש בתניא מבאר אדמו"ר הזקן כי כל דבר שקורה הוא מהשם יתברך וממילא אין מקום לכעס כלל אם עשה מישהו משהו נגדך דע שהכל מאיתו יתברך אלא שההתגלות האלוקית יכולה להיות בגלות בתוך האדם הרע או אפילו גוי המדבר ועושה ומפריע לך בעבודת השם וממילא מובן שאין כל מקום למידת הכעס. "הטעם מובן ליודעי בינה: לפי שבעת כעסו נסתלקה ממנו האמונה. כי אילו היה מאמין שמאת ה' הייתה זאת לו, לא היה כועס כלל. ואף שבן אדם שהוא בעל בחירה, מקללו או מכהו או מזיק ממנו ומתחייב בדיני אדם ובדיני שמיים על רוע בחירתו"…

השלב הראשון בעבודה על מידת הכעס הוא אמונה – לימוד עיוני אודות חומרת הכעס עד שישתוקק להיפטר ממנה. וגם הכרת נזקי הכעס במישור הגופני: בזמן הכעס מתרחשים בגוף שינויים פיזיולוגיים העלולים לגרום למחלות רבות וקשות והדבר הוכח מחקרית. "כל הכועס כל מיני גהינום שולטים בו" (נדרים כ"ב, א) – ייסורים באים עליו הן בעולם הזה והן בעולם הבא. מבחינה רוחנית נזקי הכעס גורמים לאדם לאבד מימד מרכזי מנשמתו הרוחנית המקורית והוא מפסיד הארות רוחניות שזכה להן לפני הכעס ו…אפילו ייתכן שיפסיד את זיווגו הטוב לו בגלל הכעס: "והנה לפעמים יארע שאף על פי שיהיה באדם נפש אחת טהורה ועליונה, יבוא איזה פעם לידי כעס ואז תצא ממנו ותיכנס במקומה נפש אחרת גרועה, וכיוון שהדבר כך אפשר גם כן שיימשך מזה עוד דבר אחר. והוא כי אם עד עתה הייתה מזומנת לאיש הזה איזו אישה בת זוגו, כיוון שנתחלפה נפשו וניתנה לאיש אחר, אותה האיש ייקחנה" (אריז"ל בשער הגלגולים, הקדמה ה').

השלב השני הוא האימון המעשי – בהתמודדות יומיומית מתוך ידיעה מראש כי צפויים כישלונות ותהיינה נפילות רבות בדרך אל פסגת השלווה הנכספת. אולם, עקביות והתמדה יובילו טיפוס כעסן להיות אדם מאוזן ושקול, המתייחס בשלווה נפשית לכל מצב מזדמן.

אסביר את שני השלבים בדוגמא מחיי היום־יום שלי. בני המתוק בן ה–4.5 בלי כל כוונה נהג לשפוך את כוס השוקו בבוקר. מעשה תמידי שגרר תגובה נזעמת שלי. מבטו המבוהל עורר אותי להתבוננות פנימה והבנתי שאני פועלת מתוך לחץ והישרדות- 'אני אאחר לעבודה', 'נהרס לי הבוקר' וכדומה. אז החלטתי להיות בשליטה וישבתי לידו בזמן שתיית השוקו ושרתי אליו ואז קרה שהוא הפיל חרוזים, שפך את המים של חית המחמד ועוד… והכעס לא איחר לבוא. אז קלטתי כי יש שיעור שאני צריכה ללמוד ושחררתי ובחרתי לקבל באהבה ושלווה כל מצב שיקרה בבוקר. למחרת, שוב נשפך השוקו. חייכתי אליו ואמרתי: "לא נורא חמוד, הכל בסדר!". הוא אמר לי בפליאה: "אימא, את לא כועסת" התכווצתי מבפנים, חייכתי, חיבקתי ונישקתי. והפלא ופלא, לאט לאט זה פשוט נעלם ולא נשפך דבר בבוקר.

וכדי שלא אפול שוב במידת הכעס הכנתי לעצמי כמה דברים שיעזרו לי ומקווה כי יעזרו גם לכן:

"דע מאין באת ולאן אתה הולך… מאין באת מטיפה סרוחה. ולאן אתה הולך? למקום עפר רימה ותולעה" (אבות ג, א). אני מרחיקה את עצמי מהגאווה וההבנה המוטעית שכולם אמורים להתנהג רק על פי רצוני, ולא עושים לי או מזלזלים בי… יש פה שיעור שאני צריכה ללמוד כדי לגדול.

הכנתי לי שלט על המקרר: "אכעס, אבל רק אחרי שאסיים להדיח את כל הכלים. אם אין כלים תוציאי סירים" – תבחרי לך את המשימה שלך. העצירה הזו, תגרום לנו להתבונן בכל מה שלמדנו בגנות הכעס ותעזור לנו לא לכעוס עכשיו על מה שקרה, או לפחות תעזור לנו להחזיר את יישוב הדעת שלנו.

הרגילי את עצמך לדבר בנחת ושנני לעצמך: "יהיה אשר יהיה, אינני מגביהה את קולי על שום אדם בשום מצב ואם ארגיש בעירה פנימית אבחר לשתוק" כפי שמסביר הרמב"ן באגרת לבנו: "תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת לכל אדם ובכל עת, ובזה תינצל מן הכעס, שהוא מידה רעה להחטיא בני אדם".

והמתוק שלי שר לידי פסוקים והזכיר לי את הדבר הכי חשוב "והנה ה' ניצב עליו, ומלא כל הארץ כבודו ומביט עליו. ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי".

ליאת לסטר היא מטפלת ריגשית בילדים ונוער

[email protected]

צוות סניפי צבאות ה' דרום באירוע מושקע

















רעבה לעוד? • כל הטיפים להצלחה בדיאטה

ברוסיה סבלתי בעיקר משלושה דברים: רעב, קור ופחד. שנות ילדותי עברו עליי מתוך רעב מתמיד, הלכתי לישון רעב, קמתי בבוקר רעב והלכתי רעב כל היום…" (ר' יחזקאל ברוד)

המקרר, שסובל בדומיה את תלונת ה'אין מה לאכול בבית הזה', יסכים כי הרעב עליו מתלונן המורעב התורן לא מִדּמה לצביטות הקיבה שהיו מנת חלקם של בני הדור הקודם. הרעב היה בן לוויה של ר' יחזקאל גם במעצרו כילד ב'עוון הפלילי' של לימוד בישיבה מחתרתית: "בימי המעצר סבלנו רעב. כמובן שלא טעמנו מתבשילי הכלא. הדבר היחיד שיכולנו לאכול היה לחם, אבל הוא היה יבש וגרוע כל–כך שבתחילה לא רצינו לאכלו. הסוהרים אמרו לנו: 'ילדים, אכלו את הלחם, הוא עוד יחסר לכם'. ואכן, עד מהרה התחלנו לחוש את טעמו של הרעב. בבוקר חילקו פרוסת לחם שבקושי הספיקה לארוחה. בצהריים חילקו מרק טרפה, אותו לא אכלנו וכך נשארנו רעבים. ממש קשה לתאר את עוצמת הרעב שהרגשנו שם…" (מתוך 'אור חסידי בחושך הסובייטי')

80 שנה אחור, ואין מה להשוות לשפע, למגוון, לאיכות ולכמות המזון אותו אנו צורכים. המחשה התחלתית של ימות המשיח!… אולם, למרבה הפלא איננו מסופקים לאורך זמן. האם הגיוני שדור שבע מעדנים ומרובה לעיסה שכזה יתלונן על רעב?… כיצד ייתכן שזמן קצר לאחר הארוחה אנו שוב מסתובבים חסרי מנוחה במטבח? כאן נכנסת לתמונה (ולצלחת…) ההיכרות עם מנגנון הרעב והשובע. כאשר מכירים לעומק כיצד עובד מנגנון פלאי זה, סימני שאלה רבים, המחפשים סיפוק אכיל, מקבלים מענה ולאו דווקא ליד המזווה…

מוכנות? קבלנה עשרה גורמים מפתיעים מדוע אנו רעבים למרות שאכלנו, ולבסוף סיבה נוספת מפתיעה מכולן:

1

תחושת הרעב יכולה להעיד על צורך באנזימים. אם אכלנו ארוחה משופעת בחלבונים ובפחמימות הגוף צריך 'סכינים' שיעזרו לו לפרק את האוכל הכבד הזה. האנזימים – 'סכיני החיתוך' מצויים בשפע בירקות חיים. כל עוד לא סיפקנו אותם, נרגיש תשוקה לעוד… אך מה אנו עושים עם תחושת הרעב? מאביסים את עצמנו בעוד מנה ועוד אחת, במקום להישמע לאיתות העדין: בצלחת חסרים ירקות! חיים! ועדיף בחמישה צבעים…

2

ייתכן ותחושת הרעב מעידה על בעיה במשק הסוכר. אכלנו אוכל עתיר סוכרים? הגוף נזעק לייצר כמויות אינסולין כדי לפרק את המפגע. הוא מצליח, ב"ה, אבל הגוף לא אוהב את נפילות הסוכר, הוא רעב! הוא דורש עוד סוכר דחוף! אנו מספקים את הדחף הזה שוב, והגלגל חוזר על עצמו, עד שהמערכת מצפצפת בחוסר נוחות, או שקורסת בעייפות… באותה מידה, מאכלים עמוסי חומרי טעם וריח יוצרים מיסוך כבד על תחושת השובע הטבעית. משום מה עד שתכולת האריזה לא תסתיים עדיין נחוש רעב… תכל'ס: כאשר מתרגלים לאכילת מזונות טבעיים אין צורך בכמויות עצומות בכדי לשבוע באמת.

3

כמה כוסות שתיתם היום? לחלקכם נראה שאין קשר בין שתיה לאוכל. אולם כדאי לדעת כי מרכז הצמא במוח סמוך למרכז הרעב, והוא מתפקד בדומה אליו. ייתכן שאתם צמאים ומפרשים את התחושה כצורך באוכל נוסף.

4

כולנו יודעים שלקיבה אורכים כעשרים דקות כדי לאותת למוח שהיא הגיעה אל סיפוקה, אך מדוע איננו מיישמים זאת? אוכלים במהירות שיא וכאשר סוף־סוף חולף הזמן הטבעי עד שהקיבה מקבלת את השדר המיוחל, איננו מאמינים: לאן נעלמו כמויות מזון שפעם יכלו לפרנס משפחה שלימה? האם אנחנו היינו אלו שאכלנו כל זאת?!

5

לא רק הקיבה שותפה לתהליך, גם למוח תפקיד חשוב. כאשר קוראים או משוחחים תוך כדי הארוחה, המוח לא 'מחשיב' את כמויות המזון שהקיבה מקבלת אל קרבה (לעוסות למחצה, כי דעתנו הייתה נתונה לענין אחר..) לא מפתיע כלל שהכמות שתשביע אותנו תהיה כאורך העלון שאנו מחזיקים ביד. כל עוד לא הגענו לעמוד האחרון היד תחפש עוד חטיף ועוד נשנוש… ברגע שנקדיש את כל מעיינינו לארוחה, נתבונן בכמות ונלעס באיטיות המוח יבין את המסר ותחושת השובע תחלחל.

6

תחושת הרעב יכולה לרמוז על אלרגן מסוים במזוננו, שאיננו מודעים לכך שאנו רגישים לו. כאשר הגוף נדרש להתמודד עם אלרגן הוא מפריש בתגובת שרשרת היסטמין, אנדרלין וקורטיזון, כדי להתמודד עם המטרד. כחלק מהתהליך נרשמת עלייה מתונה ברמת הסוכר. וכך, עד כמה שזה אבסורדי, אכילה של מזון לא מתאים נרשמת במוח כמזון הגורם להרגשה טובה! בזכות העלייה ברמת הסוכר אנו 'נמשכים' לאותו מאכל, אך שוב נחוש רעב (כמפורט בסיבה השניה)… במקום זאת, נוציא את האלרגן מהתפריט (מוצרי חלב, חיטה, בוטנים, פירות מסוימים ועוד ועוד, כל אחד כפי שה' קבע לגופו) והנה – הפלא ופלא, תחושת הרעב נרגעת כי לגוף אין עם מה להתמודד…

7

טוב, הבנו! לעסנו את המזון באיטיות,  לא הסחנו את הדעת ולא אכלנו מאכלים שחשודים כרגישים עבורנו. מדוע הרגליים מוליכות אותנו שוב־ושוב אל אזור הבישולים? מדוע הידיים פותחות חזור ופתוח את הארונות? ובכן, הכרות עם מנגנון פיזיולוגי נוסף יכולה כנראה לפתור את החידה. בקיבה יש שני סוגרים, האחראים על פתיחתה וסגירתה. כאשר הקיבה סיימה את עבודתה היא משחררת דרך ה'שוער' התחתון את השאריות אל עבר המעיים, ומשם החוצה. בתנועה לא רצונית, עדינה ביותר, יפתח גם ה'שוער' העליון והוא כאילו מאותת שהקיבה מחכה לאוכל, אך רגע! זהו סימן שבעצם עלינו להתפנות… אם נשים לב לכך, נראה כי טוב. באורח פלא הרעב ישקוט, ללא שהאבסנו את עצמנו בארוחת ביניים עשירית ליום זה…

8

עבדת עד השעות הקטנות של הלילה? מלאת סיפוק מההספק? רשמי לעצמך בונוס נוסף: מחר תהיי רעבה יותר… הורמון הגרלין האחראי על תחושת הרעב מגביר את פעילותו כאשר לא ישנים מספיק…. עוד סיבה לישון שמונה שעות בלילה!

9

על מבחן התפוח שמעת? אם תוקף אותך צורך באוכל, בדקי האם תרצי לאכול תפוח. אם אין לך חשק לאוכלו, כנראה מה שמציק לך היא אחת הסיבות המנויות לעיל. זהו רעב ל'אוכל זבל'. מתוך כבוד לא נתייחס לגופנו כמו לפח אשפה. אם באמת את חשה רצון לאכול תפוח, אות הוא שיש כאן רעב אמיתי. או שתאכלי תפוח או שתמצאי מזון (מזין!) אחר.

10

זהו סעיף מוכר, אבל חשובה מידי פעם תזכורת: אז נכון שהיה יום קשה, וסוף־סוף הילדים נרדמו… מה בדיוק את מחפשת במטבח? דלק כנראה. זהו רעב רגשי. אם אינך מעוניינת בקילוגרמים מיותרים נא חפשי תעסוקה אחרת. המוח הוא 'ילד טוב', לאחר שנרגיל אותו מספר הפעמים שהצורך הנפשי יסופק בדרך שונה, או שהעייפות תקבל מענה טבעי (ללא חפיסת שוקולד או כוס קפה), הוא מעצמו כבר ידיר את רגלינו מהמטבח…

אם גם את מנסה לעבוד על המידות (תרתי משמע), אולי אחת מהסיבות לעיל תגרום לך להבין מדוע אנו מתקשים לגבור על הרעב ובפועל אוכלים יותר ממה שאנו באמת צריכים. מעבר לאורח חיים בריא יותר לא רק אמור לפתור את בעיית הרעב התמידי, אלא גם יפנה לנו זמן ויטעין אותנו בכוח! 'פתאום' מגלים כמה אנו עסוקים סביב האוכל. מתאפקים ומתאפקים, ולבסוף 'אוכלים את עצמנו' על מה שאכלנו… תחושת שובע טבעית תותיר אותנו עם קלילות מיוחדת ועם עתודות כוח. כוח שלא בוזבז על מערכת עיכול מסכנה, הנאלצת להתמודד עם המסות שנדחסו לתוכה. (לאחר כשבועיים–שלוש של תשומת לב לאוכל ולכמות המתאימים לנו, נקבל איתותים עדינים מתי המערכת מגיעה לשובע אמיתי (שלוש–רבעי קיבה כדברי הרמב"ם) מבלי להגיע לתחושת 'פיצוץ'… נהיה רעננים, ממוקדים ושמחים יותר, בעז"ה.

להכנת הכתבה נעזרתי במקורות המקצועיים הבאים: רק לא דיאטה, ל. רזינקוביץ. לבריאות – מדע התזונה לפי הרמב"ם, ר. יהלום. לחיות עד מאה ועשרים – שאלה של החלטה, ד"ר סדובסקי. חיים בריאים כהלכה, י. אסחייק. מאמריו של ד"ר יוסף גיל שחר.

 

מה רבו מעשיך ה': איזור הגליל העליון













































בואי להאיר את האפילה • יוזמה



מה עם החת"ת שלך? • שרה רטובסקי

ראשית שולחת חיבוק ענק לכל אחת כאן בכל מקום שהיא נמצאת.
אימה של מלחמה
וסיפורי אסונות
מחפשים מנוחה בתוך הנסיונות..
מאחלת לכולנו רוגע וביטחון
להרגיש ולדעת מה נכון
ניסים גלויים ,הגאולה השלימה
…ועד כאן ההקדמה.

כשיצאתי מהבית לשמוע את עשרת הדיברות בקריאת התורה, לקחתי אותו איתי. הוא היה מרופט, (לדעתי אולי) לא מכובד, בכל זאת יש לו כבר עבר של יותר משני עשורים, ובכל זאת למעמד מיוחד כמו עשרת הדיברות- אני חושבת שמתאים לצרף גם אותו למניין.
אתן מנחשות מי הוא? אותו מרופט? זה *החת"ת*(ספר הכולל בתוכו: חמישה חומשי תורה, תהילים ותניא, ובשנים האחרונות הכניסו בספר החת"ת גם סידור תפילה) מעור שקיבלתי  מתנה לבת המצווה.
שלא תבינו לא נכון, יש לי ב"ה בבית עוד ספרי *חת"ת* חדשים יותר ובמצב שלם יותר,  אך *הח"תת* הזה יקר לי מאוד, קיבלתי אותו מסבא וסבתא שלי.
מסבא וסבתא ששניהם כבר לא בחיים בעולם הזה, אך לגמרי בתוך החיים שלי ביום יום.
סבא, במשך שנים רבות היה בעל קריאה וקרא מידי שבוע בבית הכנסת את פרשת השבוע.
וסבתא, הייתה מחיה כל יום, כאילו זה היום היחיד שהיא כאן.
היא העניקה לנו את החביבות בקיום מצוות.
אז ודאי כעת אתן מבינות את הסיבה שלקחתי דווקא את אותו *חת"ת* ולראות דוקא בו את המילים החקוקות בתוך כל יהודי -עשרת הדיברות.
ואם תשאלו מה לכן ול- *חת"ת* שלי??
הרבי מילובאוויטש הורה לנו ש *החת"ת* הוא סגולה לשמירה בכל מקום ובכל זמן.
אז תוודאו שיש לכן חת"ת ברכב, בחדרי הילדים.
כמובן שלא מספיק שהחת"ת יהיה רק על המדף.
קיבלנו את התורה- כדי ללמוד אותה!
איזה חלק את תרצי ללמוד ולהתקדם? חומש או תהילים או תניא?
אני מקבלת על עצמי בלי נדר להתחזק בשיעורי הח"תת היומיים, אם תסכימי להצטרף אליי בלימוד משותף…זה ודאי יהיה רווח כפול.

האם כח האנרציה חזק יותר מכח הבחירה?

צ"ה קרית גת: פעילות לשבועות רגע לפני ההסלמה

















חרף המצב: התוועדות מיוחדת ביד בנימין







מובילות • גליון חגיגי לחג השבועות

16-05-2021-13-52-14-מובילות_43_במדבר_שבועות_ווצאפ

חג שמח • קבלת התורה בשמחה ובפנימיות

כל הלכות חג השבועות • מכון הלכה

13-05-2021-06-53-48-חג השבועות

איפה המנוחה והשלוה • בפרשת במדבר

היא מביטה במראה. הדמות שמשתקפת שם מביטה בה בחזרה.היא נראית לה מתרוצצת ,חסרת מנוחה, מאורעות ותהפוכות העולם משמשים בה בעירבוביה…

מדוע אינך במנוחה?! היא שואלת ,ובקולה התמיהה.. ומהו הדבר שיביא לך את אותה המנוחה והשלווה המיוחלת?…

קודם כל , לדעת; עולמנו הוא חסר מנוחה, ומדוע? תהפוכות הזמן – כאשר יש לנו זמן מוקצב לכל דבר, כאשר עבר הווה עתיד מתערבבים לנו במחשבה,
ושינויי המקום – כאשר לכל מקום שנרצה להגיע נצטרך לחתת רגלינו, ובכללי עצם המקום הטבעי שלנו גורם לנו רוגע והתיישבות, אך בעולמנו אנו הרבה בתזוזה הגורמת לחוסר רוגע..
וכן, כמו שכולם רואים וחווים בעוצמה בתקופה זו – תהפוכות ושינויים בכל רגע ורגע, אין דבר יציב, אין דבר מובטח, הכל כל הזמן משתנה , בשניה…!

הביטחון , המנוחה, השמחה, מאיתנו והלאה…

אז איך בכל זאת חשים ביטחון?
הרבי מגלה לנו ב'דבר מלכות' השבוע את הסוד והפיתרון . כאשר לאדם אין מטרה בחיים, הוא אינו מבין מדוע זה ועל מה כל זה ,הוא אינו במנוחה. אך… כאשר יש לנו מטרה מול העיניים ואנו זוכרים ,שנבראנו רק בשביל לקיים את רצון הקב'ה, ובעצם שכל הדברים שקורים לנו, ממנו, וזה אומר שיש מי שמשגיח ושומר עלינו בכל רגע נתון, והוא תכנן כל פרט ופרט בחיינו ובמה שיקרה לנו –
ולא רק זה , הוא אוהב אותנו אהבה כל כך עזה , שכל מה שהוא עושה לנו זה ב-ט-ו-ח לטובתנו
גם אם אנו לא רואים זאת כרגע(או בכלל…) ,

אז לשנן את זה ולשנן את זה ולזכור את זה ולחשוב על זה,
ובמילים אחרות ביטחון (!)
זה הדבר היחידי שיכול לתת לנו רוגע ומנוחה בעולם שכזה ובמצבים שכאלה,

עד לרוגע האמיתי – הניצחי – גאולה שלימה !

מכון הלכה: הבאת ילדים לשמיעת עשרת הדברות

13-05-2021-06-49-35-עשרת הדברות

השבת: נשים ובנות תתכנסנה בשבתות אחדות

השבת, פרשת במדבר: "ויחן שם ישראל נגד ההר – כאיש אחד בלב אחד". נשים ובנות תתכנסנה בכל עיר ומקום במסגרת בקשתו הנפשית של הרבי: "ביום השבת הבעל"ט, ש"ק פ' במדבר מבה"ח וער"ח סיון, בעלות המנחה . . יתאספו בכל מקום ומקום רבים מישראל, אנשים נשים וטף, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו", "שבת אחים גם יחד", להתוועדות רעים, עד לסעודה כפשוטה ("גדולה לגימה שמקרבת") . . שבה ידברו דברי תורה בכלל, ובמיוחד – בענייני אהבת ישראל ואחדות ישראל…"

לפניכן מודעת הפירסום על שבת אחדות בצפת



נפלאו"ת בפרשת במדבר • כולנו כאחד

כולנו כאחד בלב אחד

 

אני חוזרת מאירוע נשי לנפלאות. השמיים אדומים והארץ בוערת. בכבישים כולם ממהרים, היעד הוא להגיע הביתה למקום מבטחים. "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל". ״אנחנו לא ניתן להם לנצח אותנו״ אומרת לי מיכל בנחישות. "״נמשיך להתאחד יחד ללמוד תורה״, היא משכנעת את עצמה ואותי. ואני שמחה שלמרות ההיסוס והפחד יצאתי להעביר את הבשורה, בשורת הגאולה – עוד רגע קט

וכבר משיח בא!

 

בשיעור עצמו – למרות האזעקות, הנפילות והיירוטים, ההקשבה הפעילה הייתה בשיאה. פתאום הרגשתי שהשטח בוער, הרגשות סוערים בקרב קבוצת הנשים שהגיעה להתאחד סביב התורה כהכנה לחג השבועות. החלטתי לעצור את האש לפני שתעלה, ובמקום שהדמעות יכבו אותה נכניס למרחב הנשי האינטימי שנוצר רוח חדשה ומעוררת. ״עכשיו״ שמתי יד על הכתף השחוחה של אחת הנשים, "עכשיו תספרי לנו על הרגע שבו יצאת לדרכך החדשה״. היא הביטה בי בשאלה, והרחבתי ״עכשיו, ספרי על מה שקיבלת מהרבי״. מייד אורו פניה וכמה רגעים אחרי כן האווירה בחדר השתנתה והמנחה תיארה לפרטי פרטים את הפגישה שלה עם הרבי. לבסוף, כאשר נשאלו החברות על אירוע מרומם שאירע השבוע, חזרו אט־אט הנשימות והנשמות לחדר.

 

כולנו בציפייה דרוכה לראות איך ממשיכה מגמת החמאס בארצנו הקטנטונת למודת הסבל והזעם. לפי זה נחליט אם ניפגש או נחזור למנעמי הזום, והשאלות ממשיכות להגיע. "מה עוד יביא ה׳ עלינו כדי שנבין, כדי שנזוז ונשנה כיוון?"

למען האמת זה תמיד מתחיל טוב, בעצם… מתחיל נורא. מאי שם, כלומר מהמזרח, מתרגשת עלינו צרה או אסון נורא כמו הקורונה שהפילה חללים, אסון מירון שנהרגו בו מ״ה קדושים, ועכשיו מה? החמאס משתולל ומזכיר לנו שהוא כאן. תראו מה קורה שרק התחילו לדבר על ממשלה עם פלסטינים. כמו שהרבי אומר: עצם הדיבור משפיע ונותן להם מקום וקיום.

לעומת הדיבור שלהם, לנו יש הדיבור שלנו: שלוש פעמים ביום אנחנו מברכים, מתפללים, בלחש ובלב, ומבקשים "ברכנו אבינו… באור פניך…", ובתוך הבקשה נמצאת כבר הדרך – כולנו כאחד.

 

ואכן במיוחד בתקופה זו, המחויבות העמוקה והאמיתית היא להבין ובעיקר לעשות. כולנו כאחד.

כל מה שעובר עלינו הוא מפני שאנו מפורדים ומחולשים, והאויב מבית ומחוץ מנצל זאת בקלות רבה. אם נהיה מאוחדים וחזקים לא תהיה זכות קיום לשום אויב. לא מבית ולא מחוץ…

 

בזמן שאויבינו ושונאינו מנסים ח"ו בכל הכוח, נתאחד ונתחזק בביטחון בה' ששומר על עם ישראל וארץ ישראל, נוסיף בתורה ותפילה, תהלים וצדקה, ונזעק ונבקש מעומק הלב ומתוך שמחה את הגאולה ומשיח עכשיו. חשוב גם להפיץ את בקשתו הגדולה של הרבי מליובאוויטש – שכל עם ישראל, ובמיוחד הילדים והילדות כולל התינוקות, יגיעו בחג השבועות לשמיעת עשרת הדברות.

 

הכותבת: מירי שניאורסון-מנטורית ברוח יהודית, נשיאת נפלאו"ת.

מרצה מנחה ושליחה בתקשורת  לכניסה לאתר לרכישת הספרים "פרשה באהבה" לחצו כאן    mail: [email protected]   טלפון 054-9292901

 

 

כשעומדים גבוה • סיפור מיוחד לחג השבועות

סיפור שמתאים תמיד בחגים, ובמיוחד בחג השבועות הקרב ובא:

ערב חג השבועות באכסנייתם של מוטל וגעננדי בעיירה ליובאוויטש: תקופה ארוכה שלא נכנס אורח בפתחם – הכסף אזל, ומצב הרוח הרוח גם. מוטל שבור, וגעננדי בהחלטה פתאומית מקרצפת את חדרי האכסניה למרות מחאותיו של בעלה כי שום אורח אינו צפוי, אך היא באמונה גדולה ממשיכה. מוטל עובר ליד ביתו של הרבי המהר"ש שמעניק לו 5 רובל ומעודדו כי הוא רואה שיירת אורחים גדולה מתקרבת. מוטל שמח עורך קניות, מספר לאישתו שעבודתה לא לחינם, ריחות הבישולים נידפים למרחוק – והאורחים אינם, אך בעלי הבית מאמינים כי הרבי הבטיח – הרבי יקיים. רק כשעומדת עקרת הבית להדליק נרות החג, מופיעים עשרות חסידים שבאו לליובאוויטש לחגוג את החג במחיצת רבם וטעו בדרכם, מה שמחים הם לראות שהתכוננו לבואם באוכל ובמקומות שינה רבים. החג עובר בשמחה עצומה, בעלי האכסניה מקבלים תשלום בשפע. ומוטל תוהה באוזני הרבי: "והרי, הרבי ראה את האורחים עוד בהיות הבוקר, והם הגיעו כל כך מאוחר, הכיצד?" ענה לו הרבי: " כשעומדים גבוה, והשמש מאירה, רואים למרחוק…". ודאי שהרבי לא התכון רק לגובה המרפסת… הרבי רואה ברוח הקודש. וכשהרבי מלך המשיח אומר שמשיח מיד מגיע זו נבואה, ועלינו לזכור: הרבי הבטיח – הרבי יקיים! תיכף ומיד ממש! ובוודאי שאם כל אחת מאיתנו תחפש בעצמה היא תראה את האמונה והחיות שלה שמחזיקה את הבית ומצעידה אותו קדימה, בכל תחום – גם כשלא תמיד נראה כך.. בדומה לאמונתה של גננעדי. אז…קבלת התורה בשמחה ובפנימיות (ובגאולה…)!

עקב המצב: כינוסי ילדים בכל מקום









מסר הרגעה מהרבי מלך המשיח לימים אלו

בימים אלו כשגוברת שוב החרדה, מפני האירועים הקורים בארץ הקודש, וכל העם היושב בארץ ישראל חושש מהבאות.
כדאי שנחזור לימי מלחמת המפרץ, שאז המצב הי'ה קשה ומפחיד ביותר. מול כל התחזיות הקודרות גם של אנשי הצבא שציפו לגרוע מכל (גם טילים כימיים) חלילה עמדה דעתו של מנהיג  ונשיא הדור הרבי מלך המשיח, בדברי הרגעה: "שארץ ישראל הוא המקום הבטוח ביותר בעולם". והרבי ציטט את הפסוק מהתורה:"ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשי שנה עד אחרי שנה" כלומר: שהשגחתו של הקב"ה על העם היושב בארץ ישראל היא תמידית וללא שינוי.

שדברים אלו נצחיים לעד, ומתאימים גם לימינו, ויש להוסיף  בביטחון בה' בורא העולם וממילא זה יוסיף בברכות הקב"ה הרבי אמר שכל האירועים שקורים עכשיו ,הם הכנה  לביאת המשיח בקרוב ממ"ש. והרבי מציע בנוסף כסגולה לשמירה והצלה: להתחזק בשלושה ענינים:

*הדלקת נרות שבת קודש וחג ע"י הנשים והבנות מגיל 3
*בדיקת התפילין והמזוזות
*רכישת אות בספר תורה הנכתב לזכות עם ישראל