12-05-2021-07-28-39-ימי ההכנה לחג השבועות

לקראת חג השבועות הקרב ובא התכנסו עשרות נשים מארגון "נפלאו"ת מתגברות" סניף מרכז. בניהולה של אשת התקשורת מירי שניאורסון להתוועדות הכנה לקראת מתן תורה בביתה של הגב' עטי פלדמן בכפר חב"ד.

לצד שולחנות ערוכים באווירה חלבית ברוח היום, סיפרה הגב׳ דליה שנבל – אומנית, יוצרת ומשוררת את סיפורה המסעיר מילדות כבת יחידה להורים חרשים.

דליה ריגשה את הנשים בשיתוף על ההתמודדות באומץ ובנחישות עם החיים ועל שלא ויתרה לעצמה גם כשהיה קשה מנשוא. ולבסוף גם על הדרך שלה אל הרבי והמפגש עמו.

לאחר מכן דנו הנשים בשאלה: ״איזה מעשה עשית במהלך היום שמגיע לך עליו מחיאות כפיים״. הנשים ענו תגובות רבות ומגוונות-כמו: לימוד משותף, אירועים משפחתיים מוצלחים, התוועדויות ועוד.

בסיומה של ההתוועדות קיבלה כל אחת מארז אישי מהודר ובו ספל ממותג עם מעדן יוגורט וחטיף שוקולד וספרונים מסיפורי הבעש"ט שיום פטירתו בחג השבועות.

במקביל נערכת הערב (שלישי) מסיבה גם לנפלאות מתגברות סניף ירושלים וגם שם זוכות המשתתפות למרצים מהשורה הראשונה ולמארזים מפנקים לגוף ולנשמה.

בתורה – הוספה בלימוד הלכות בית הבחירה. ו12 הפסוקים.

בתפילה – להוסיף את פרקי התהילים: כ', כ"ב, ס"ט – המסוגלים למצבים כאלו. וכן את הפרק של הרבי ק"כ.

בצדקה – להוסיף בנתינת צדקה לזכות יהודי ארץ ישראל

הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל: ניסים עצומים התרחשו במהלך הלילה מעזה – יותר מ200 טילים נורו על גוש דאן ואיזור באר שבע. רוב הרקטות יורטו על ידי מערכת כיפת ברזל. בראשון לציון, לוד ואשקלון נפגעו אנשים ואף נהרגו. צה"ל מבצע תקיפות ממוקדות של חיסול בכירים במערך המודיעין של חמאס. חיל האוויר תקף בעזה והפיל 3 מגדלים רבי קומות.

"והן אל כביר לא ימאס תפילת רבים" ויושיעינו מאויבינו לגאולה השלימה.

בין אם את אמא, מורה, מדריכה או אחות גדולה – יש לי תזכורת בשבילך, הילדים רואים אותך. וגם אם לא שמת לב הם רואים ולומדים. רבות מאיתנו מכירות את הסיטואציות שבכותרת היטב ובפרט שכאמהות יש לנו תפקיד. לחנך את ילדינו, דור ההמשך מתוך חיות שלא נגמרת. אבל… איך אותה חיות באמת לא נגמרת?

להיטען זוגית

תמר, אם לשלושה בגילאי ארבע, שנתיים ותינוק בן חודשיים משתפת:

"כאמא לילדים קטנים וצפופים, ב"ה. החיים מרגישים לפעמים כמו סחרור אחד גדול. ריצה ממקום למקום, המחויבויות לעשות המון דברים בעת ובעונה אחת וגם הצורך לקחת רגע שקט לעצמי. כל אלו לפעמים קצת משכיחים מאיתנו כהורים את הפעולות היום־יומיות שמהוות את הדברים החשובים באמת, כחינוך חסידי ללא פשרות. במשך זמן רב מצאתי את עצמי 'שוכחת' ליטול ידיים לילדים בבוקר או לא מברכת איתם מילה במילה וזה כאב לי מאוד. רציתי מאוד להצליח להחדיר את החינוך החסידי שאני כל־כך מאמינה בו בלי שזה ירגיש לי 'נטל'.

"לא רציתי שהמצב ימשיך כך, דמיינתי את ילדיי קמים מדי בוקר עם חיוך, ממהרים ליטול ידיים ומברכים בחיות על כל מאכל. הבנתי שכדי שהילדים שלי יאהבו ויתחברו למצוות על אף גילם הצעיר. אני צריכה לחזק את הדברים קודם כל אצלי. אחד הדברים שעשו שינוי מאוד גדול בחיים שלנו ובהקפדה על הדברים הקטנים עם הילדים הוא קביעות בלימוד שהביאה לקביעות נפשית של לימוד זוגי בנושא חינוך. מדי שבוע, אנחנו יושבים לשעה של טעינת מצברים חסידית. אם יש משהו טוב שקרה בשנת הקורונה, זה שהיא הביאה איתה עידן חדש של הרצאות, שיעורים והתוועדויות מעצימות מבלי לצאת מהבית. ב"ה, זכינו להאזין ללא מעט שיעורים והרצאות שסייעו בשינוי ובמהפך שנעשה בביתנו בחודשים האחרונים.

"לאחרונה צפינו בהרצאה נהדרת של הרב יהודה לייב נחמנסון בנושא חינוך הילדים בגיל הרך (ניתן למצוא אותה ברשת תחת הכותרת: הרצאה בנושא חינוך הילדים הרב י"ל נחמנסון, גני חב"ד כפר יונה, כ"ח אייר ע"ט) הדברים כאילו דיברו אלינו ישירות. הרגשתי עד כמה זה רלוונטי לחיים שלנו. זה השפיע עליי כל כך שלא יכולתי להפסיק לחשוב על כך ואני שמחה על ההזדמנות להעביר את הדברים האלה".

חינוך לאהבת המצוות

בדבריו הסביר הרב כי השאלה 'כיצד מחנכים ילדים לאהבה למצוות?' זו שאלה שצריכה להעסיק כל הורה. על הדרך לעשות זאת אמר כך:

ידוע שכאשר ילד נכנס ל'חדר' לראשונה נותנים לו ללקק אותיות על מנת ללמד אותו עד כמה האותיות הקדושות ומצוות התורה מתוקות לנו. אנחנו לא רוצים שהילדים שלנו יקבלו את הרושם כי מצוות הן מטלות שצריך לבצע ולכן חשוב לנו להביא להם אותם בהתניה חיובית. ואני רוצה לתת לכך כמה טיפים:

בשלב הראשון, כאשר ילד קטן עושה איזו מצווה חשוב שנראה לו עד כמה אנחנו מתפעלים ממנו. ככל שנראה לו שאנחנו מתפעלים יותר, זה ידרבן אותו להתמיד יותר בעשיית מצוות. אך מה לעשות שברוך־השם הילדים שלנו חכמים ומבינים מאוד מהר מתי מתפעלים מהם באמת ומתי מתפעלים מהם רק כדי 'לעודד' אותם? אם כן, מה נכון לעשות? להתפעל ממנו כפי שהיינו מתפעלים מאדם מבוגר. לדוגמה, תספרי בטלפון לחברה עד כמה את מאושרת מכך שהילד שלך מתמיד בלימוד האותיות או מקפיד על נטילת ידיים ליד המיטה. כאשר נתפעל מהם מאד הוא יקבל את הרושם שאכן מדובר במעשה גדול שראוי לציין אותו בפני אנשים אחרים.

השלב השני: במצוות שלנו יש כפייה. מצוות עשה ואל תעשה, שכר ועונש. אנחנו כמובן לא משתמשים בזה מול הילדים שלנו. לא כדאי להגיד לילד 'אם לא תברך ברכת המזון תקבל עונש' כי קרוב לוודאי שנשיג את התוצאה ההפוכה.

הורים רבים משתמשים ברעיון של תגמול. כמו לדוגמא שימוש בטבלת נקודות שהיעד שלה הוא לקבל פרס. החידוש הוא שזה לא חינוך, זו גם כפייה – על אף שזו דרך חיובית. הילד עושה מצווה בשביל פרס. אם כן, מה נכון לעשות? להבין שהטבלה והתגמול הגשמי הם רק חצי הדרך. החינוך הוא שגם אם הילד עושה את זה בשביל פרס, אנחנו צריכים להתפעל ממנו על כך – שלא יחשוב שהמצוות ותגמולים גשמיים הם כמו קנייה ומכירה. מה שבאמת חשוב – הרבה מעבר לפרס שהילד מקבל כי הוא התאמץ ועשה מצווה – זה שהוא יידע עד כמה עשיית המצוות שלו יקרה בעינינו מאוד! אני קודם, כביכול, כופה אותו לעשות את המצוות בשביל הפרס ואז אני מפאר אותו על המאמץ שלו.

דבר נוסף שיכול מאוד לייקר את המצוות בעיני הילדים שלנו זה להראות להם במעשים עד כמה זה חשוב. ניקח לדוגמא את המצווה של נטילת ידיים ליד המיטה. ילד שלקחו אותו לקנות נטלה וקערה במיוחד בשבילו, כתבו עליהן את השם שלו, סיפרו לבני המשפחה על המתנה המיוחדת שקיבל וכו' ילד כזה ירצה להתמיד במצווה. בהתחלה זה יהיה בזכות המתנה וההתעניינות של בני המשפחה ובהמשך זה יהיה חלק מהחיים שלו.

ראוי להדגיש נקודה מאוד חשובה: לפעמים יש ילדים צדיקים שמבינים מעצמם את חשיבות המצוות ורוצים לקיים את המצווה בלי לקבל תמורה. ילד כזה צריך לשבח כפליים ולאורך זמן. יש להאיר באור חזק את העניין ועד כמה זה ראוי להערכה שהם עושים את המצוות לא בשביל הפרס אלא כי זה באמת חשוב.

לסיכום, בכל הקשור למצוות עם ילדים קטנים אין צורך למהר. מבחינה הלכתית אנחנו מחנכים את הילד לעשות מצווה כשהוא מסוגל לעשות אותה בעצמו. נכון שחשוב לנו שהילדים שלנו ינהלו אורח חיים חסידי מינקות אך מותר גם לשחרר ולהבין שילד הוא רק ילד ואם יש משהו שקשה לו לעשות, עלינו לחכות קצת עד שהוא יגדל ויהיה מסוגל לעשות את המצווה בעצמו.

להכיל את השואל

נורית, אם לשבעה ילדים בגילאי 51–42 מספרת:

"אחת המתנות הכי גדולות ואחד האתגרים הכי גדולים בחיינו כהורים הוא חינוך הילדים. כל הורה שואל את עצמו כמעט מדי יום: 'מה הדבר הנכון לעשות?', 'איזו תגובה ראויה במצב כזה?', 'מה לענות על שאלות הילדים? וכדומה.

"אודה ואבוש, בשנים הראשונות שלי כאמא בעיקר 'סמכתי על עצמי' ולא השכלתי להתייעץ. היום, ממרום 24 שנות הורות, ב"ה, אני יודעת שאין תחליף לייעוץ, ללמידה אינסופית ולעבודה עצמית. זה לא שלא צריך 'לסמוך על האינטואיציה האימהית' אבל יש לא מעט דברים בהם נכון וראוי להתייעץ עם אנשי חינוך ואנשי מקצוע. הילדים שלנו לא מפסיקים להפתיע אותנו ולמידה אין־סופית סביב נושא חינוך הילדים היא חשובה וקריטית.

"פעם מישהי שאלה אותי שאלה כואבת וישירה, היא שאלה האם אני מרגישה שעשיתי טעות שאני מתחרטת עליה בחינוך ילדיי. השאלה הזו תפסה אותי לא מוכנה. האם אני באמת מתחרטת על דברים שעשיתי או לא עשיתי כאמא צעירה לילדים? התשובה היא שאין תשובה. כל הורה  צריך לעשות את כל מה שהוא יכול על מנת לתת לילדים שלו את החינוך הטוב ביותר עם הערכים שהכי חשובים לו. וחוץ מזה, להתפלל בלי סוף שהקב"ה יסייע בידינו להוביל את ילדינו בדרך הישר.

"אני רוצה לשתף במשהו אישי שחווינו בבית שלנו. בננו הבכור מענדי – ילד מדהים, חכם וטוב לב – בחר בדרך אחרת ממה שהתוונו בבית. מאז ומעולם הוא שאל, חקר והתעניין. לא וויתר עד שמצא תשובה. לא תמיד ידענו כיצד להתמודד עם זה ונעזרנו באנשי חינוך בנושא. על מנת לשמור על פרטיות המשפחה שלנו, לא אכביר בפרטים, אך אומר שכיום הוא מכבד מאוד את הדרך בבית ומשתדל לשמור על המצוות שחשובות לו. אנחנו מקבלים אותו באהבה גדולה ומתפללים שימצא את הדרך הנכונה לו חזרה לדרך החסידות.

"בהשגחה פרטית, נתקלתי במכתב מיוחד של הרבי מה"מ (אגרות־קודש חלק יב, ע' קצא) שנגע לי מאוד.

'בהנוגע להנערות, הנה מהנכון הוא שלאחרי שלומדים לפניהן ישתדל הלומד או המרציא שישאלו שאלות וכו' בכדי להמשיכן ולעניין אותן יותר בעניינים הנלמדים בפרט.

ובפגישות אלו בכלל אפשר שיארע שמי שהוא ישאל שאלה יוצאת דופן, מובן שאין להתרשם מזה שהרי כל התחלות קשות, ואם אפילו מי שהוא ישאל עניין אינו רצוי, היינו מחליש התוקף בענייני תורתנו־הקדושה וכיוצא־בזה, הנה בודאי יהי' זה במיעוטא דמיעוטא ואולי גם זה לא, ובכל־אופן בודאי ימצאו תמיד על אתר האותיות המתאימות איך להעביר הרושם בלתי רצוי, ובאם אי אפשר על־כל־פנים אותיות המבטלות השערה ומציאותה, ודי־למבין'.

"המכתב הזה הגיע לי בתזמון הכי נכון. בתקופה קשה בה לא כל־כך ידענו כיצד להכיל את השאלות שלו ובעקבותיו של אחיו הצעירים. כפי שציינתי, התייעצנו ושאלנו ככל שיכולנו. אך עם זאת הבנו שלא הכל בידיים שלנו. בסופו של דבר יש דברים שאין לנו עליהם שליטה. אנחנו מלאי אמונה שההשקעה שלנו וההשתדלות לא ישובו ריקם ובעזרת־השם עוד נזכה לרוות ממנו נחת חסידי אמיתי.

"אני רוצה לנצל את הבמה להעביר מסר לאימהות יקרות שמתמודדות עם משבר אמוני של הילדים שלהן. חשוב לזכור שלצד ההשקעה והמחשבה אודות החינוך החסידי צריך גם לדעת לשחרר, להבין שלא הכל תלוי בנו. ואם ישנה השתדלות שהיא אולי הכי חשובה במציאות הזו, זה 'להשאיר את הדלת פתוחה'. להראות בדיבורים ובמעשים לילד היקר שלכם עד כמה הוא רצוי, אהוב ומקובל גם אם הוא לא הולך בדרך שסללתם לו. אני לא יכולה להבטיח שזה יגרום לו לחזור לקיים אורח חיים חסידי כפי שהיינו רוצים אבל אני בטוחה שתזכו לגלות ילד נהדר עם לב יהודי חם. שעל אף שאולי כלפי חוץ הוא נראה כמי שלא שייך. תדעו שבפנים, הוא הכי שייך בעולם!"

https://edu-il.zoom.us/j/86046819671?pwd=ZThJSUZ5d0M5RVE0TXlOL2taeWJZdz09
אפשר גם בטלפון: 03-9786688
Meeting id: 86046819671

צניעות, איזה נושא! אף אחת לא נשארת אדישה… חלק רק מריחות שהולכים לדבר על 'זה' ועוברות מהר לעמוד הבא. חלק נאנחות אנחת רווחה שסוף־סוף העלו את הנושא לסדר־היום ואחר־כך מצקצקות בלשונן: לא מספיק ברור, לא מספיק חריף…

אפשר להבין. לבוש ומראה חיצוני הוא מבין הדברים החשובים והאישיים ביותר לכל אישה. כאשר היא לא מרגישה נוח במראה שלה, אף אחד בעולם לא יוכל לשכנע אותה שהכל בסדר. כי לא מדובר בעניין שכלי. נוסיף לכך 12 שנים לפחות של לימוד במוסדות בהן נושא הצניעות היה מאבק יומיומי שנאכף בדרכים נעימות יותר או פחות, וקיבלנו רתיעה של ממש. למרות הרגישות הרבה, אין דרך להתחמק מן הנושא וגם לא כדאי. באחד ממכתביו כותב הרבי מלך־המשיח:

"סבורני שנושא הצניעות חייב להיות אחד הנושאים העיקריים שעל סדר היום בחוגים יהודיים אחראים, ובאופן מיוחד בקרב כל סניפי נשי ובנות חב"ד בכל מקום ומקום בעולם, חובתם הדחופה ברגע זה – לצאת במבצע צניעות אינטנסיבי, להסעיר את הציבוריות היהודית, ובמיוחד ארגוני נשים יהודיים, תהיה מטרתם הייחודית אשר תהיה, שבעיית הצניעות תשתלב בתוך פעולותיהם המעשיות" (אגרות־קודש כ"ו, שכד)

מהי צניעות בשבילי?

אם נחפש הגדרה מילונית פשוטה למילה צניעות, נגלה שהיא לא כוללת אפילו איזכור של נושא הביגוד. צניעות היא הפנמתם ואי היראותם של תכונות, מעשים טובים, רכוש וכדומה, כדי שלא להתבלט בסביבה, כפי האפשר.

פנינו אל שלוש נשים נעימות, המייצגות איזשהו חתך סמלי של ציבור הנשים החבד"י, ושאלנו: מהי צניעות? השאלה הייתה מאתגרת בהחלט וכל אחת בתורה לקחה מספר רגעי מחשבה.

המלצה: נסי לחשוב על ההגדרה האישית שלך לפני שאת קוראת את תשובותיהן…

שרה'לה, שליחה של הרבי שליט"א באחת מערי ארץ הקודש אומרת: "צניעות היא להתלבש באופן שלא מושך תשומת לב, לא מפואר מידי, לא מוזנח. מראה נעים ומכובד. יש לזכור שבגד צנוע מטרתו להסתיר ולא להבליט".

חני, נערה בבית הספר העל יסודי, התלבטה מאד. בסופו של דבר ניסחה זאת כך: "להתלבש באופן כזה, שכל מה שאמור להיות מכוסה על פי ההלכה, יהיה מכוסה, בכל מצב".

אורית, אימא לנערה מתבגרת, (אחרת…) עונה: "צניעות היא רגש פנימי, מצפן שכל אחת מפתחת לעצמה בשלב כלשהו של החיים".

ומה יהיה עד שהמצפן הזה יתפתח? נאלץ אנחנו, המורות והאמהות להיות השוטרות בכל מה שקשור למראה חיצוני? ויותר מכך, איך אנחנו כאימהות ומורות יכולות לעזור לו להתפתח נכון, ולא לפתח אצל הבנות רגש עמוק של דחייה מכל הנושא?

שאלות כבדות משקל בהחלט.

וכיצד הרבי מה"מ מגדיר צניעות?

"הצניעות היא אחד היסודות העיקריים של החיים היהודיים, ככתוב: 'והצנע לכת עם אלוקיך'. כבר מן השכר המובטח בתורה, בגמרא ובזוהר, על שמירת הצניעות, וממה שחכמינו זכרונם לברכה מספרים על נשים יהודיות בדורות שונים, שזכו לברכות אלוקיות בלתי רגילות… קל להבין את גודל החשיבות והמשמעות של התנהגות בצניעות".

דוגמה חיה

כל עניין בכלל, ובעבודת ה' בפרט, נלמד באופן הרבה יותר טוב והרבה יותר פנימי – כאשר רואים אותו בדוגמה חיה מן המחנך, מאשר על־ידי לימוד, בחינה והרצאות. בנושא הצניעות על אחת כמה וכמה…

בגלל שהצניעות מתבטאת דווקא בעניינים הנראים לעין – בין אם מדובר בלבוש, בצורת התנהגות, בהליכה, או בסגנון דיבור ובקולניותו – הדוגמה האישית חשובה לאין ערוך מהלימוד. כאשר מורה לבושה בצניעות ובאופן מכובד, הדוגמה החיה שלה מלמדת יותר מכל.

שוב פנינו למרואיינות היקרות שלנו וביררנו איתן את הנושא. ההסכמה הייתה גורפת. המראה של המורות והאימהות הוא בעל החשיבות המכרעת ביותר. מורה שמתלבשת בצורה לא חסידית, מודרנית מאד, על הגבול הדק של לעבור על גדר ההלכה, מבלבלת את הבנות מאד. במיוחד בכיתות הגבוהות, ונותנת לנפש הבהמית את 'ההכשר' לקנות כל מיני בגדים שגם הבת מבינה שהם לא ממש לעניין. גם מורה צנועה שמזניחה את עצמה, שלבושה בבגדים לא תואמים, לא נקיים או מרושלים מידי, לא עושה לנפש האלוקית עבודה קלה. "אם זה צנוע – אני לא רוצה להיראות ככה"…

ולשאלה הפעם: מי היא הדמות שמהווה עבורך דוגמא חיה לצניעות? כאשר את מתלבטת לגבי שמלה בחנות, על מי תשאלי את עצמך: 'האם היא הייתה לובשת את זה'?

חני: "אין דמות כזו, חד־משמעית. צניעות היא שונה אצל כל אחת. יכול להיות שמה שהיא תלבש יהיה צנוע עליה ולא עליי, ולהיפך. הדמות היחידה היא אני. אני לובשת את השמלה ופשוט בודקת מול המראה – צנוע, קונים. לא צנוע – השמלה נשארת בחנות".

רבקי: "המשפיעה שלי, ללא ספק. היא דוגמה חיה עבורי לצניעות ולעדינות עם טעם טוב".

אורית: "כאשר אני מחפשת בגד לבתי אני שואלת את עצמי: 'את היית לובשת את הבגד הזה כשהיית בגילה'?".

עבודה אישית!

ואיך אפשר כתבה על צניעות בלי להזכיר את "מעגלים"?

שוחחנו עם יפה שפינר שתחי', ממקימות 'מעגלים', על המיזם המופלא הזה:

"מעגלים" הן קבוצות של נשים בארץ ישראל ובעולם שנפגשות ומדברות בצורה סדנאית ובאופן תהליכי, על הצניעות. איך להתקדם, להשתנות, להגיע למקום יותר טוב ויותר מדויק לפי ההלכה, ולאור ההידורים שהרבי רוצה מאיתנו, הנשים והבנות.

"לכל קבוצה ישנה מנחה, והלימוד המשותף בקבוצה עובד על־פי עקרונות קבועים: העבודה האישית היא מתוך מסירות נפש ומסירת הרצון אבל מתוך שמחה. מתקדמים שלב אחרי שלב. נצמדים להלכה. נצמדים להוראה של הרבי להיות לפחות כמו 'בית יעקב'. מעודדים כל פעולה וכל צעד קטן. לומדים כיצד הנפש הבהמית מתגברת אצלנו דווקא בנושא של הצניעות, איך אנחנו יכולים להתמודד איתה, ויותר מזה, לרתום אותה למקום טוב. לדוגמה – אישה שיש לה צורך בנראות וטיפוח, לא להתעלם מן הצורך, לראות איפה היא יכולה למלא אותו לפי גדרי הצניעות. המפגשים מתקיימים פעם בשבועיים, כאשר בסך הכל ישנם 13 מפגשים. אפשר ממש לראות את השינוי שמתחולל אצל נשים תוך כדי השיעורים!

"בכלל, חב"ד נתפסת תמיד כמי שעוסקת בפנימיות, ומה יש להתעסק בכל הדברים החיצוניים האלה – בגדים, מראה? יש לזכור שהמראה הצנוע של אישה הוא חשוב ועיקרי. יש ללמוד את ההלכות המדויקות הקשורות לצניעות. מה הגדרים המדויקים של הבגד, חשיבות כיסוי הראש בפאה דווקא ביציאה מהבית. מאמרי חסידות בזיקה לנושא של הצניעות, מהם הלומדות מקבלות כוחות להתגברות ולהתמדה. איך להתלבש בצניעות, איך לחנך ילדים לצניעות. צניעות זה מושג מאד נרחב שבא לידי ביטוי בהרבה נושאים הנלמדים בשיעורים- מדובר על קשרים במשפחה, גיסים וגיסות, חתנים וכלות וכללי הצניעות ביחסים ביניהם. הלכות ייחוד, קשרים בין מעסיק לעובדת (האם מותר לעובדת להכין כוס קפה למעסיק שלה? האם מותר לה להניח אותה לפניו?) ישנן הלכות גם לגבי שאילת שלום לגבר. המון הלכות, שאם לא לומדים, לא יודעים אפילו שיש שאלה…

"בסדנאות מתבררים נושאים שונים. מפרקים את הנושא לאט, בסבלנות והעיקר – ביחד. האם בת חסידית בהכרח צריכה להראות מוזנחת? האם להיות כמו 'בית יעקב' פירושו ללבוש רק גרביים שחורות? המנחה של הסדנא יודעת להכיל, לקבל, לחוש את הנשים ובד בבד לא מוותרת על האמת. לא מוותרת על העקרונות. הסדנא היא סוג של התוועדות פנימית חסידית. פשוט לשבת ולדבר על זה ולהבהיר את זה, מה בדיוק הרבי רוצה? מה נדרש ממני?

"בתחילת סדנא, במפגשים הראשונים, כאשר נשים עוד חוששות ומבולבלות ולא בטוחות שהן רוצות לשבת בקבוצה שעוסקת בנושא הצניעות, לא מתחילים מיד עם הרצון של הרבי מה"מ שנהיה יותר מ'בית יעקב'. עושים סדר קדימות. מתחילים עם מה שהנשים יכולות לקבל. הרצון של הרבי, השכר הגדול של הצניעות, שיעורים שבנויים על שיחותיו של הרבי ועל המון מקורות מן התורה, מהזוהר – כמה הצניעות של האישה היא כלי ענק לבריאות, לפרנסה בשפע, לשלום בית, לנחת מהילדים, להכל. כאשר מתחיל תהליך – כאשר נשים כבר לא מבוהלות, משתלבות, מעוניינות, מתקדמות – אז אפשר להגיע לדיוקים הכי עדינים בהלכות צניעות וברצון של הרבי מה"מ.

"באחת הקבוצות, הייתה רתיעה של ממש מהמושג 'להיות יותר מבית יעקב'. כמו בכל נושא בחיים גם כאן הסטיגמה הייתה מאד חזקה. 'בית יעקב' לא הסתדר לנשים עם יופי, עיצוב, טיפוח. המנחה הביאה לאחד המפגשים סגנית מנהלת מאחד מבתי הספר 'בית יעקב'. יותר לא צריך היה לומר מילה! היא הייתה כל־כך נעימה, ייצוגית, מטופחת… להיות יותר מ'בית יעקב' זו לא דמות מסוימת, זה פרטים מאד ברורים על צבעים מסוימים שבולטים, על מידות מדויקות. בתוך התחום הזה יש כל כך הרבה מקום לביטוי האישי של כל אחת" מסכמת יפה בחן.

נוגע בלב

רגע לפני סיום, שאלנו את המרואיינות הנחמדות שלנו על סיפור. סיפור על צניעות שהיה עבורן יותר משיעור. שתיים מהן בחרו, איך לא? סיפורים על הרבי מה"מ:

חני: "לפני כמה שנים סיפרו לי על ילדה, שהגיעה לחלוקת דולרים כשהיא לבושה שלא בצניעות. הרבי נתן לה דולר והוסיף שאם תגיע בפעם הבאה לבושה בצניעות, היא תקבל דולר נוסף. הילדה רצתה מאד לקיים את בקשתו של הרבי ולהגיע בצניעות אולם בני משפחתה צחקו והסבירו לה שאין סיכוי שהרבי יזכור אותה ממפגש יחיד ואקראי, כשהוא רואה כל־כך הרבה אנשים מידי יום.

הילדה התעקשה. אחרי תקופה מסוימת היא הצליחה להגיע שוב ל'דולרים' והפעם בצניעות, וכשעברה לפני הרבי קיבלה דולר וכשהתחילה ללכת קרא לה הרבי חזרה ונתן לה עוד דולר אחד עבור הלבוש הצנוע והתפלא שלא הזכירה את ההסכם"…

רבקי: "הסיפור שמעורר אותי כל פעם מחדש סופר באחד הכנסים של נשי חב"ד. נערה חבדי"ת נסעה לתשרי בשנת תשנ"ג, בימים בהם היו מזעיקים אנשים ל–770 בפתאומיות בכל פעם שהרבי מה"מ יצא לקהל. כחלק מחוויות חודש תשרי היא נסעה לקנות בגדים, כמובן. בין הבגדים הייתה חצאית מאד גבולית. היא מתחה אותה לכאן ולשם ושכנעה את עצמה שהיא 'בסדר'. יום למחרת, כשהסתובבה עם החצאית ברחוב קינגסטון, הודיעו שהרבי יוצא ואנשים החלו לרוץ ל–770. היא לא העזה להגיע עם החצאית הזו, ועד שהלכה להחליף כבר נגמרה ההתגלות. אז שמה לב עד כמה עבדה על עצמה… כי ברגע האמת היא ידעה בדיוק מה מתאים ומה לא.

"אני חושבת על הסיפור הזה, על זה שהרבי עומד להתגלות בכל רגע, וכשאני מתלבטת לגבי בגד מסוים אני שואלת את עצמי: 'כשהרבי יתגלה תיכף ומיד, אמן כן יהי רצון, את רוצה שיפגוש אותך עם הבגד הזה?'

זו שאלה שבדרך כלל אין אחריה הרבה ספקות"…

בואו נישאר כאן, בידיעה הברורה שהרבי מתגלה עכשיו ואיך בדיוק אנחנו רוצות להיראות כשזה יקרה. כל אחת מוזמנת לקבל את ההחלטה שלה, במקום בו היא נמצאת, לכבודו של רשב"י ולזירוז הגאולה האמיתית והשלימה.

ניתן ליצור קשר עם יפה שפינר בנושא 'מעגלים': 0502-489770