לכניסה לזום לחצי כאן

שמעתן על זה פעם? דפיקות לב חזקות, הזעה, סחרחורת, רעד, תחושה שאת עומדת למות או להשתגע – כל אלה מסימני התקף הפאניקה, או בשמו העברי – התקף החרדה. החוויות האלה חזקות כל כך שפעמים לא מבוטלות אנשים עם התקפי חרדה, במיוחד כאלה שזה קורה להם לראשונה, יגיעו לחדר המיון בחשד לאירוע לבבי או למשהו פיזיולוגי רציני שקורה להם. אלא שהבדיקות יראו שכל המדדים הפיזיולוגיים תקינים לגמרי.

אף שלמי שלא חווה את זה, זה יכול להישמע כמו משהו מוזר – איך יכול להיות שמצב נפשי יכול לגרום לתופעות פיזיולוגיות אינטנסיביות כל כך? – המציאות מראה שהתקפי הפאניקה נפוצים הרבה יותר ממה שנדמה לנו. מחקרים עדכניים מארצות–הברית מצביעים על כך שכחמישה אחוזים מאוכלוסיית ארה"ב חוו, חווים או יחוו התקף פאניקה בשלב כלשהו בחייהם. בארץ ישראל, עם כל האירועים הלא נעימים של השנה האחרונה, כנראה האחוזים גבוהים יותר.

יש אנשים שאצלם זה לא נגמר בהתקפי פאניקה יחידניים, אלא מתפתחת "הפרעת פאניקה" – הפרעה המאופיינת בהתקפי פאניקה חוזרים ונשנים ובתחושת חרדה מתמדת מפני ההתקף הבא.

הפחד מפני הפחד

המודל המפורסם והמתוקף ביותר הוא המודל של ד"ר אהרן בק ז"ל, פסיכיאטר יהודי–אמריקאי שמוקד עבודתו היה תחום החרדה והדיכאון.

בק טען שהמנגנון שבבסיס הפרעת החרדה הוא "פחד מפני הפחד".

אז איך זה עובד בעצם?

פחד, בהגדרה, מפעיל נגזרת מסוימת במערכת העצבים שלנו, הנקראת מערכת העצבים הסימפתטית. כשהיא מופעלת (למשל, אני רואה נחש בחצר), היא מייצרת תסמינים אופייניים שמטרתם להכין את הגוף להתמודדות עם איום. בין התסמינים הבולטים נמצא עלייה בקצב הלב, הזעה, רעד, הורדת פעילות מערכת העיכול למינימום, הרחבת האישונים וכדומה. כל אלה הן פעולות אדפטיביות (מסתגלות) וחיוביות, שמטרתן למקד את הגוף להתמודד עם איום נוכחי, על חשבון פעולות תחזוקה שוטפות.

כשהמוח מבין שהאיום חלף, מופעלת מערכת העצבים הפרא–סימפתטית, שתפקידה להרגיע הכול ולהחזיר את הגוף לתפקוד רגיל. הנשימה וקצב הלב נרגעים, האישונים מתכווצים, מערכת העיכול חוזרת לפעולה נורמלית וכו'.

כפי שוודאי שמתן לב, יש דמיון רב בין התסמינים של מערכת עצבים סימפתטית מופעלת לבין התסמינים של התקף חרדה. ומדוע? כי התקף חרדה הוא בעצם מערכת עצבים סימפתטית שהודלקה כשהאיום איננו נראה לעין, אלא נובע מתוכנו, מרגשות או ממחשבות מאיימות. במקום כלשהו זה פול גז על ניוטרל – הגוף מתארגן להתכונן לאיום שאיננו קשור לגוף כלל. אז למה המוח, כשהוא מזהה שמערכת העצבים הסימפתטית הודלקה לשווא, אינו מכבה אותה?

פה הנקודה המרכזית.

התקף הפאניקה מלבה את עצמו באמצעות אפקט ה"פחד מפני הפחד", וזה בעצם השורש של הפרעת הפאניקה.

אחרי שחוויתי התקף פאניקה או כמה התקפי פאניקה ואני יודעת שזו חוויה לא נעימה בלשון המעטה, אני מתחילה באופן טבעי לחשוש מדברים שמזכירים לי התקף פאניקה. מסיבה זו, אנשים שחוו התקפי פאניקה עשויים לפעמים להימנע משתיית קפה או מפעילות מאומצת (הם מעלים את קצב הלב) ומפעילויות אחרות העשויות ליצור סימפטומים גופניים הדומים לאלה של התקף הפאניקה. כלומר, הפחד מופנה עכשיו לתסמינים גופניים הנובעים מפחד. במילים אחרות, אני מתחילה לפחד מהפחד עצמו.

בשלב הזה הגוף והנפש נכנסים ל'לופ' שקשה מאוד לצאת ממנו. כשאתה מפחד מהגוף עצמו, כשאתה מפחד מהנפש עצמה, הפחד רק ילך וילבה את עצמו, כי הגוף כל הזמן שם והנפש כל הזמן שם.

מעגל ההימנעויות רק ילך ויגדל – בהתחלה אימנע משתיית קפה, אחר כך אימנע מהליכה לחתונות שמא התקף פאניקה יתקוף אותי באמצע, ובהמשך מאותה סיבה אימנע מהליכה למכולת וכן הלאה – אין לדבר סוף.

להיווכח שאין סכנה 

איך מטפלים בזה? אתן ודאי שואלות את עצמכן. הטיפול היעיל ביותר בהפרעת פאניקה מורכב מהסבר בנוגע למהות ההפרעה ומחשיפה לתחושות הגופניות המפחידות – שזה אומר לחוות אותן שוב ושוב בסביבה בטוחה, כדי להיווכח שאינן טומנות בחובן שום נזק ואפילו אינן מובילות להתקף פאניקה נוסף אם איני נבהלת מהן. באמצעות עצם ההיווכחות וגם הסבר והבנה של המנגנון, הסובל מסוגל לפתח חלק מתבונן שלא יישאב מייד לפחד מפני גופו שלו, אלא יוכל "להרחיק" את עצמו מעט רגשית מהמתרחש בתוכו, וכך בעצם לבטל את מנגנון הליבוי העצמי.

מוח שליט על הלב.

מה הקשר אליי?

אז אם שרדתן עד כאן, אתן ודאי שואלות את עצמכן מה הקשר בין זה וביני, אם אינני סובלת מהתקפי פאניקה ולא סבלתי מעולם?

ובכן, מכיוון שכל תופעה במציאות משקפת עניין רוחני, אפשר ללמוד הרבה מכל הנ"ל.

אנחנו חיים בתקופה רוויית פחד.

אחת הסיבות המרכזיות לכך היא שאנחנו יודעים הרבה מדי. "יוסיף דעת יוסיף מכאוב" נאמר על זמננו אנו.

בעבר אנשים חיו את חייהם בחלקת האלוקים הקטנה שלהם, וידעו את המתרחש בכפר שלהם ולכל היותר בעיר הגדולה הסמוכה.

היום אנחנו חשופים לכל זוועה המתרחשת בכל פינה בעולם. ולא רק שאנחנו חשופים, אנחנו גם מקבלים סיקור מוטה – איש אינו מדווח לנו על מיליארד מעשי החסד והטוב הקטנים והגדולים שנעשים בעולם בכל רגע נתון. לנו מביאים רק את הקשה, את האכזרי, את הבלתי–ניתן–להכלה. למה? כי כסף.

רוגע וביטחון גורמים לך לעזוב את המסך ולפנות לעיסוקיך. פחד, חרדה וזעזוע גורמים לך לרענן את העמוד מאה פעמים, כשבכל פעם מחדש אפשר להציג לך פרסומת אחרת.

כבר ארבע שנים שמפחידים אותנו הפחדות ללא הרף, ומשכנעים אותנו שסוף העולם (לא במובנו הגאולתי) הוא מעבר לפינה, בכל פעם מסיבה אחרת.

וכאמור, הפחד מלבה את עצמו. אדם שמפחד מסתכל על המציאות במבט מוטה שמחפש באופן לא מודע את הדברים השליליים שיסבירו את הפחד שהוא חווה. ובלי עין הרע, תמיד אפשר למצוא ממה לפחד, כי אם לצטט את התניא קדישא "מעשה עולם הזה קשים ורעים והרשעים גוברים בו" (פרק ו'). וככל שאני פוחדת יותר, אמצא יותר ויותר ממה לפחד, וכך עד אין סוף. ובאמת, פעמים שאנשים מגיעים למצב שהם נמנעים מכל דבר בעולם, עד שאינם יוצאים מד' אמותיהם מחשש שיקרה להם משהו (לא שזה באמת עוזר, חלק נכבד מאוד מהתאונות מתרחש בכלל בבית…).

אגב, התופעה הזו מתרחשת גם במישור הרגשי. גם אם אני יוצאת מהבית ופועלת ואיכשהו חיה עם המציאות, יכול להיות שבגלל החשש שאיפגע, שיקרה לי משהו קשה רגשית, אימנע מסיכונים שמעורב בהם הרגש שלי – אימנע מלהיקשר לאנשים שמא יעזבו אותי, אימנע מלנסות להגשים את החלומות שלי, שמא איווכח שאני לא טובה די, אימנע מלהתקרב לילדיי או לבעלי, שמא אני אפגע בהם וכדומה.

כך נשלוט בפחדים

אז מהי בעצם התרופה למציאות הפחד הזאת?

כפי שהוסבר לעיל, הדרך להתמודד עם הפרעת הפאניקה היא להרחיק מעט את עצמנו מליבת הפחד, לפתח מסוגלות להתבונן עליה קצת מהצד, לא להישאב לתוכה ראשנו ורובנו.

גם כאן, הדבר היעיל ביותר שאנחנו יכולות לעשות הוא להתבונן על הפחד של עצמנו. לזכור שלהתמלא חרדה מאירוע שלא קרה, ואולי לעולם לא יקרה, וגם אם יקרה אי אפשר לדעת מראש מה יהיו ההשלכות שלו – זה להאכיל את ה'קליפות' בכפית.

אפשר להגיד לעצמנו שהקול בראש שלנו שאומר לנו שהחרדה עוזרת לנו להיות מוכנים – משקר.

פחד עוזר לנו להיות מוכנים לאיום ספציפי רק אם הוא "קצר ולעניין". חרדה לאורך זמן רק פוגעת בתפקוד שלנו ואינה מקדמת אותנו בשום צורה ולשום מקום.

"אבל מה אם נגזרו עלינו הדברים הרעים?" אדם יכול לשאול. "הרי תראו כמה אנשים נפגעו לאחרונה בצורות שונות ומשונות".

ובכן, בשיחת "טראכט גוט וועט זיין גוט" המפורסמת (ליקוטי שיחות על פרשת שמות, חלק ל"ו) הרבי מסביר את המנגנון שבבסיס הביטחון בה'.

שאלת השאלות בשיחה המדהימה הזו, שכמובן מומלץ ללמוד אותה במקור, היא "מה אם לא מגיע לי". זו שאלה שמציקה לאנשים רבים – איך יכול להיות ביטחון בה' אם הוא סותר את עיקרון השכר והעונש? למה שיהיה לי טוב? ואולי לא מגיע לי שיהיה לי טוב?

הרבי מסביר שם דבר נפלא – אולי לא מגיע לי שיהיה לי טוב, כי אכן העולם מנוהל בהתאם לעיקרון השכר והעונש. אבל, וזה אבל חשוב, עצם עבודת הביטחון, היכולת להניח את הראש על הקדוש ברוך הוא ולבטוח בו שייתן לי טוב נראה ונגלה – באמונה אמיתית ולא בסיסמאות וסלוגנים – היא עבודה קשה ומייגעת כל כך, שאם אשקיע בה – יהיה מגיע לי.

בעצם הרבי מספר לנו איך מרוויחים בעולם הזה את כל מה שאנחנו רוצים – מתייגעים בנושא הביטחון והאמונה בטוב.

וכדברי ילקוט שמעוני: "אפילו אין ביד ישראל אלא הקיווי, כדאי הם לגאולה בשכר הקיווי".

עכשיו, בעומדנו בחודש התשובה, כשגזרות תשרי שעבר עדיין טריות מאוד בראשנו, בואו נפסיק לפחד, ונפסיק להפחיד את עצמנו, גם אם אנחנו לא מבטאים את זה במילים.

בואו נקווה.

באדיבות מגזין עטרת חיה

"חיסול" !!! "חיסול" !!! צעק כלפי בקולי קולות מוכר נמרץ, שיצא מפתח חנותו ברחוב רבי עקיבא, והמשיך לפנות במבטיו ובקריאותיו לעוברים ושבים. "חיסול". !!! "החנות ניסגרת" !!! "תכשיטי כסף בשישים שקל" !!! "החנות ניסגרת" !!!

הייתי מאד מופתעת. תכשיטי כסף בשישים שקל?

חשבתי להכנס לחנות ולראות במה המדובר.

גילוי נאות. אני לא מהמתלהבות מתכשיטים. ב"ה אין לי משיכה או התמכרות לנושא. אך סיקרן אותי מאד לראות אלו תכשיטים עשויים מכסף טהור ימכרו במחירי הפסד כה גדולים.

אכן, מצאתי את עצמי מביטה בתוככי החנות העמוסה על מגוון עצום של תכשיטים; עגילים, תליונים, צמידים, שרשראות, שהיו פרוסים לרווחה על גבי המדפים.

צמיד אחד משך את תשומת ליבי. ביקשתי מאשה שעמדה לידי, שתעזור לי לענוד אותו על זרועי. חשבתי בליבי, הרי זו הזדמנות שגם אני אעזור לה…לרכוש מתנה אמיתית ניצחית לגוף ולנשמה. אות בספר התורה שיזם הרבי.

שאלתי בעדינות האם כבר נולדו לה ילדים. היא לא ניראתה מבינה את השפה שלי. ניסיתי לשאול אותה באנגלית. היא עדיין לא הבינה. שאלתי אותה שוב בעברית מהיכן היא? והיא ענתה ; "אודסה". שאלתי באיטיות – האם היא מכירה את הרב וולף? ענתה לי בחיוב. שאלתי האם יש לה ילדים? הנהנה בראשה בחיוב. שאלתי ושאלתי האם קנתה להם אות ב"ספר התורה של ילדי ישראל" ? היא מהנהנת שוב בראשה בחיוב. "לכולם"? – אני שואלת –

"כן" !! היא עונה.

"ומה איתך, יש לך אות" ? שוב היא מהנהנת בראשה בחיוב.

"ומה עם בעלך – גם לו יש אות בספר התורה הכללי לאחדות ישראל"?

אני מנסה ל"כסות" את כל בני המישפחה לוודא שלכולם נקנתה אות. אני מתרגשת מאד לראות את החיוך הרחב שלה, כשהיא מהנהנת אלי בראשה.

"כן" ! היא עונה !

"את מהרב וולף"? אני שואלת. הפעם היא ממש מחייכת במלוא פיה ועונה לי ; "כן" !!!

היא מוסיפה: "אמא שלי עדיין שם. היא מטפלת בילדים היהודיים שנמצאים בבית היתומים של הרב וולף". "ולא מסוכן שם" ? אני שואלת.

"מאד. שומעים רקטות נופלות. מסוכן מאד" היא עונה..

השליח של הרבי מליובאוויטש באודסה, הרב אברהם שיחי' וולף, סיים אתם את העבודה. היא לבושה בצניעות אמיתית. פאה קצרה. חולצה צנועה. שרוולים מכסים את המרפק וכנ"ל חצאית צנועה. הוא דאג בין השאר, שלכל בני המשפחה תהיה אות בספרי התורה שיזם הרבי מליובאוויטש לשמירה .

הם עלו לארצנו הקדושה לפני כמה שנים. והיא עובדת באירגון שמציל משפחות מהתבוללות . הילדים לומדים בבתי הספר של חב"ד כאן בארץ. הלב מתרחב למשמע התשובות ומעצם המיפגש עם האשה החסידית והצנועה. עדות מהלכת ומפירות עבודתו של שליח הרבי מליובאוויטש הרב וולף ושל אשתו חיה תחי' .

איזו זכות עצומה יש לו !!! אני חושבת בליבי. ואיזה זכות עצומה יש לאשתו. !!! שניהם גרו בארץ ישראל. הוא בנו של שליח הרבי – דובר חב"ד המיתולוגי, בערק'ה וולף ז"ל. ואמו היא הגברת בת שבע תחי' שנמצאת בשליחות בלוס אנגלס.

אשתו השליחה, הגברת חי'ה תחי', בתם של הרב משה, מנהל צעירי חב"ד ב"ב ודבורה גרינברג ז"ל, ממתפללי בית הכנסת שלנו ברחוב רש"י בבני ברק. שזכו שכל ילדיהם משמשים כשליחי הרבי בכל רחבי העולם.

לפני מספר שבועות פגשנו יהודי בן חמישים וחמש. לא עלינו לא זכה להתחתן ולא עלינו לא זכה לילדים. הכיר גוי'ה בת 35 מאודסה שבאוקראינה. הוא רוצה היל"ת "להתחתן" אתה….כדי שיהיו לו ילדים. אנחנו מנסים להסביר לו, שהילדים יהיו גויים. הוא עונה שמוצא חן בעיני הבחורה להיות יהודיה…

הוא כבר החליט שהוא עוזב את הארץ לצמיתות. ואנחנו מבינים שקצרה ידינו לשכנע אותו. בעוד כעשרה ימים הוא טס לאודסה…

מצלצלים לרב וולף מאודסה. והוא מסכים לדבר אתו ולשכנע…

אני לא זכיתי להגיע עד עתה כשליחה לאודסה להציל נשמות יהודיות. לא חשה את קולות המלחמה, את הפחד מההפצצות. אף לא זכיתי להגיע לביקור כדי לראות את פעילות שליחי חב"ד שם. והנה ברוך השם אני זוכה ש…"אודסה" הגיעה אלי…מחמם ומרחיב לי את הלב לראות את התוצאה הברוכה של פעילות שליחי הרבי. הם אלה שחשים את הקשיים, ומתמודדים וממשיכים למרות הכל במסירות נפש את רצון הרבי. אשרי יולדתם. ואשרי הרבי שאלה חסידיו.

בדידי הווה עובדא.

כתבה זו נכתבה בסייעתא דישמיא היום, יום שישי ג' אלול. תשפ"ד. חודש הסליחות והרחמים. והסתיימה כתיבתה עכשיו בשעה אחת וחצי בצהרי יום שישי.

היפלא מהשם דבר?

יהי רצון שבזכות ש"המלך בשדה" ומראה לכולם פנים שוחקות וממלא רצון נתיניו, ימלא בקשתנו לשמוע עכשיו קול שופר. וניזכה לחזות היום בחזרת החטופים עוד לפני כניסת שבת המלכה, כשהם בריאים ושלמים. החלמת כל חיילנו הפצועים בתוך כלל חולי עמך ישראל, ובהתגלות הרבי בגאולה האמיתית והשלמה. עכשיו. !!!

בירושלים. אמן.

טמה חורושוכין

בתמונה: הרב אברהם וולף שליט"א. שליח הרבי באודסה

שלום לכולם

אנחנו עומדים בסוף השבוע ה-48 למלחמת הקיום על ארצנו עמנו ותורתנו הקדושים.

המלחמה הקשה שפקדה אותנו מאז שבת שמחת תורה מוציאה מאתנו דברים לא נעימים ואף קשים ביומיום ומנסה להשתלט על חלקים שונים במרחב החיים שלנו ולנהל אותנו דרך חוויית המשבר שפקד אותנו המביא לדכדוך ושקיעה אל עצמנו פנימה.

חוסר הפניות הנפשית והרגשית שלנו לעצמנו ולסובבים אותנו מוביל אותנו למקום בו אנו מתאמצים ומשקיעים הרבה פחות, ממה שאנחנו יכולים ומסוגלים להוציא מעצמנו.

אנו נכנעים לתכתיבים שונים ומוגדרים מראש המונעים מאתנו לממש את עצמנו כפי שהיינו רוצים לפני ששקענו אל המצב הנוכחי.  

מה משמעותה של חוסר פניות נפשית ורגשית? איך מתמודדים עם חוסר פניות נפשית וממה היא נובעת?

כדי לקבל פרספקטיבה רחבה ועמוקה יותר, נצלול ונעיף מבט אל פרשת השבוע כפי שהיא באה לידי ביטוי מנקודת מבט יהודית תורנית, חסידית ופסיכותרפית.

כשיוצאים למלחמה יש לצאת מתוך עמדה נפשית של עליונות על האויב ומתוך פניות נפשית ורגשית!

השבוע נקרא בפרשת שופטים:

התורה מתארת באיזו גישה צריך לצאת למלחמה קיומית -מלחמת מצווה, כאשר עם ישראל נאלץ להגן על עצמו ולהילחם באויביו:

"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם. וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם. כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם".

הגישה ביציאה למלחמה היא 'על אויבך'- מעל האויב, כאשר מראש הגישה שאנחנו מעל האויב, יש בעמדה זו כשלעצמה להוביל לניצחון בפועל!

כאשר האדם ניגש לכל משימה שהיא בחייו בגישה חיובית של 'אני אצלח את המשימה', 'אתמודד עם האתגר בהצלחה', הוא חש כי המשימה קטנה עליו, הוא מעליה.. העמדה הזו בנפש יוצרת מרחב מאפשר בנפש המוביל למצב נפשי ורגשי בדרך להצלחה וניצחון! 

ושנית: אל תסמכו על הכח העצום שלכם או על המח המבריק ככל שיהיה שלכם, זכרו כי ה' יתברך הוא: "הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם!".

והתורה ממשיכה לפרט את ההכנה למלחמה ואומרת שישנם לוחמים מעם ישראל שלא יכולים לקחת חלק במלחמת הקיום:

"וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יְחַלְּלֶנּוּ. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה".

רש"י על אתר מפרשאת הפסוקים כך:

וְלֹא חֲנָכוֹ – וְלֹא דָּר בּוֹ 'חִנּוּךְ' – לְשׁוֹן הַתְחָלָה.
וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ – וְדָבָר שֶׁל עַגְמַת נֶפֶשׁ הוּא זֶה.

וְלֹא חִלְּלוֹ – לֹא פְּדָאוֹ בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית, שֶׁהַפֵּרוֹת טְעוּנִין לְאָכְלָן בִּירוּשָׁלַיִם, אוֹ לְחַלְּלָן בְּדָמִים וְלֶאֱכֹל הַדָּמִים בִּירוּשָׁלַיִם.

כאן מונה התורה אנשים שאינם חוששים לצאת למלחמה, אמנם האפשרות שמא ימותו במלחמה חלילה לא מאפשרת להם לצאת למלחמה מכיוון שהם נתונים בעמדה נפשית ורגשית עדינה ושברירית כשהם מותירים מאחוריהם דברים משמעותיים להם מאוד בחייהם והחשש שמא מוחם ולבם לא יהיו עמם בשעת המלחמה אלא אותם דברים חשובים שהותירו מאחור לא מותיר מקום לשאלות, התורה מצווה עליהם לשוב לביתם ולא לקחת חלק במלחמה!

עצם ההחזקה בראש את האפשרות: שמא לא אזכה חלילה לחנוך את ביתי החדש, שמא לא אזכה חלילה לפדות את פירות כרמי בירושלים וליהנות מפירות השנה החמישית המותרים באכילה לבעליהם ולכל אדם, או שמא לא אזכה חלילה להינשא לארוסתי שמא אמות במלחמה היא זו המונעת את המרחב המאפשר בנפש האדם ולא מאפשרת לו פניות נפשית ורגשית לבצע את שליחותו במקרה זה לצאת ולהילחם, ולכן התורה בהכירה את נפש האדם מצווה לו לשוב לביתו!

אין אפשרות מעשית אמיתית לאדם שאיננו פנוי נפשית ורגשית לבצע את המשמימה שהוטלה עליו כראוי ולכן לא רק עדיף שימנע ממנה, אלא הוא מחויב להימנע ממנה, משום שהנזק העלול להיגרם כתוצאה מחוסר הפניות הנפשית והרגשית שלו למשימה עלול להיות הרסני וקטלני עבורו ועבור הכלל שנלחמים לצידו!

ולבסוף מסיימת התורה את קטגוריית הלוחמים שלא יוכלו לקחת במלחמה וכך היא מתארת:

"וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וְאָמְרוּ מִי הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ. וְהָיָה כְּכַלֹּת הַשֹּׁטְרִים לְדַבֵּר אֶל הָעָם וּפָקְדוּ שָׂרֵי צְבָאוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם".

רש"י על אתר:

הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב – רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כְּמַשְׁמָעוֹ: שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲמוֹד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה וְלִרְאוֹת חֶרֶב שְׁלוּפָה. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: הַיָּרֵא מֵעֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדוֹ.

וּלְכָךְ תָּלְתָה לוֹ תּוֹרָה לַחֲזֹר עַל בַּיִת וְכֶרֶם וְאִשָּׁה, לְכַסּוֹת עַל הַחוֹזְרִים בִּשְׁבִיל עֲבֵרוֹת שֶׁבְּיָדָם, שֶׁלֹּא יָבִינוּ שֶׁהֵם בַּעֲלֵי עֲבֵרָה וְהָרוֹאֵהוּ חוֹזֵר, אוֹמֵר: שֶׁמָּא בָּנָה בַיִת אוֹ נָטַע כֶּרֶם אוֹ אֵרַשׂ אִשָּׁה.

רש"י מדגיש כאן ומתאר לנו את רגישות התורה הקדושה, כאשר אדם נאלץ לחזור מהמלחמה בשל עבירות שבידיו, התורה מחפה עליו בכך שהוא חוזר עם כלל הקטגוריות השונות הנאלצים לשוב לביתם מבלי להבדיל ביניהם בכדי שלא ידעו על מה הוא שב, ויחשבו שמא הוא אחד משלשת הקטגוריות הראשונות, בנה בית חדש, נטע כרם ולא חללו, ארס אישה ולא נשאה..

הקטגוריה האחרונה של אלו שאינם יוצאים למלחמה מצווה הנה של איש המתואר בתורה 'הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב'!

מדוע בחרה התורה להשתמש כאן בתיאור 'איש' כשהיא מדברת על 'הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב'?!

בספר הפתגמים 'היום-יום' הראשון שערך וליקט הרבי מליובאוויטש בתאריך יום ד' אלול פרשת שופטים נכתב כך:

"במעלת מין האנושי, ישנם ארבעה תארים:

אדם – מתאר את- מעלת המוחין והשכל של האדם.

איש – מתאר את מעלת הלב והמידות של האדם.

אנוש – מתאר את החלישות באחד מהם בשכל או במידות, או בשתיהם.

 גבר – מתאר אדם המתגבר על עצמו להסיר את המניעות והעיכובים בכדי להשיג אחת המעלות או בשכל או במידות, כלומר: הגבר עוסק עם האנוש להגביהו למעלת איש או אדם.

ומאחר שאפשר לעשות מאנוש איש או אדם, הרי בהכרח שגם באנוש ישנם כל אותם המעלות שישנם באיש וגם באדם"!

התורה מתארת ומדברת כאן על 'איש'- שעובד ומתייגע על מבנה אישיותו ומידותיו בצורה מעוררת השראה, אמנם הוא מתקשה להשליט את מוחו על לבו ומידותיו שיסורו לפקודת המח!

  מציאות זו מציבה אותו בעמדה ומצב נפשי ורגשי לא מאפשר, מצב נתון של פחד וחרדה ממלחמה. חרדה מהחזקת כלי נשק, פוביה ממראות של דם והרוגים זהו פחד משתק מבחינתו, והחשש שמא פחד וחרדה אלו ישתלטו עליו בשעת מלחמה לא מאפשר לו להילחם.

 ראשית החשש שמא חוסר התפקוד שלו יפגע בו והוא ימות חלילה, או שמא הוא עלול מרוב פחד וחרדה לעשות מעשים בלתי מחושבים ובלתי נשלטים ולפגוע אף בחבריו כתוצאה מהפחד המשתק בו הוא נתון..

והכי חשוב מדגישה התורה 'וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ'- זה עלול לפגוע במורל הלחימה של יתר הלוחמים הרואים את חברם מתפרק מול עיניהם ואת זה לא ניתן לאפשר בשום פנים ואופן!

משמעותן של קיום מצוות ללא פניות נפשית ורגשית על פי ההלכה ועל פי תורת החסידות!

ישנם מצוות בהלכה עליהם האדם מקבל פטור בזמנים מסוימים כמו חתן ביום חופתו הפטור מקריאת שמע ותפילה. (שולחן ערוך אורח חיים סימן ע').

        * הערה: כיום נפסק להלכה שלמרות זאת חייב החתן בקריאת שמע כי כיום נושא הכוונה באמירת קריאת שמע פחות מצוי גם אצל אדם שאיננו טרוד ויש לו פניות נפשית ורגשית לאמירת קריאת שמע.

מדובר במצב המגדיר את העמדה הנפשית והרגשית בה נתון אדם העוסק במצווה החשובה לו מאוד והוא טרוד בקיומה, מה שלא מותיר לו את המרחב הפנוי נפשית ורגשית לקיומה של מצווה עוברת כמו קריאת שמע בבוקר שניתן לקיימה ולאומרה עד לשעה מסוימת ביום!

ישנה דוגמא נוספת לכך בהלכות שבת (שולחן ערוך אורח חיים סימן ש"ל):

יולדת שהנה עיוורת לא עלינו ומבקשת מהאחות או מהרופא להדליק עבורה את האור בשבת כדי שהטיפול בה יעשה בצורה המיטיבה המקצועית והמשולמת.

נפסק להלכה שאכן שומעים לה ומותר להדליק את האור בשבת, זאת משום שבכך שידליקו את האור תנוח דעתה ומתיישב לבה, כלומר היא תהיה רגועה ושלווה יותר, למרות שהיא עצמה איננה רואה בעצמה, אך מכיוון שהאחות או הרופא המטפלים בה יוכלו לראות טוב יותר והם יבצעו את תפקידם על הצד הטוב ביותר בכך היא תחוש שלווה ורוגע נפשי ורגשי מהטיפול הניתן לה אז מותר וחייבים לשמוע לקולה!

כלומר ישנו עיקרון מנחה בנפש האדם המאפשר או שאיננו מאפשר את שלוותו ואת הרוגע הנפשי הדרוש לו לתפקוד בסיסי בכדי והוא: פניות נפשית ורגשית!

כאשר אדם נתון בעמדה נפשית ורגשית של פניות נפשית ורגשית הוא מסוגל לקיים את עצמו להתנהל ולתפקד מול סביבתו באופן המיטבי ביותר!

ההלכה היהודית רואה וערה למצב נפשי ורגשי זה ומאפשרת לאדם את הקיום שלו באופן המותאם לו, הנכון לו והמדויק לו ביותר! 

בתורת החסידות נתבאר עניין הפניות הנפשית והרגשית בצורה מהותית ועמוקה יותר ואף הורחבה לכלל המצוות המתקיימות על ידי האדם הפנוי נפשית ורגשית וזה שאיננו.

האדמו"ר השישי בשושלת אדמו"רי חב"ד לדורותיהם הריי"צ- רבי יוסף יצחק שניאורסון כותב בספר לקוטי דיבורים כך:

כשעוסקים בעבודה מסודרת כפי שחסידות דורשת ומלמדת מושפעת אז הברכה שלא לפי ערך לגמרי. בפרשת בחוקותי בספר ויקרא נאמר 'שאם בחקותי תלכו' וגו' אז 'ונתנה הארץ יבולה'..     אמנם בפרשת עקב בספר במדבר נאמר 'השמרו לכם' לגבי אי קיום המצוות והאדמה לא תתן את יבולה וגו'.

לגבי קיום המצוות נאמר שהארץ תתן יבול, ואלו לגבי אי ציות לקיום המצוות היחס הוא לאדמה שלא תתן את היבול חלילה?

בחסידות מוסבר שארץ מתייחסת לרצון בנפש האדם למה נקרא שמה ארץ על שם שרצתה לעשות רצון קונה. ואלו אדמה מתייחסת לשכל האדם.

מבין ארבעת התארים על שמם קרוי מין המדבר: אדם, איש, אנוש, גבר. התואר אדם מתייחס לשכל האדם שבמוחו. והתואר איש מתייחס למידות שבלב האדם.

בתלמוד הבבלי נאמר: "ישראל שבחוץ לארץ עובדי עבודה זרה הן"(מסכת עבודה זרה דף י"א).  רש"י על אתר מבאר זאת כך: כלומר: בלא כוונה ולא שמים לבם על כך.

כשעושים דבר ללא כוונה ובלי שימת לב הרי זו 'עבודה זרה'. כלומר: עבודה שהיא זרה לבעליה! שכן עבודה אמיתית היא רק כשהעבודה היא בכוונה ובשימת לב.

וזה משמעות הדברים בכתוב והיה אם שמוע וגו'..   כשעושים את הדברים בכוונה ובשימת לב. שהכוונה מתייחסת כאמור לעבודת המח ושכל האדם להתבונן במוחו ולתת דעתו בעניין אלוקי. ושימת לב מתייחסת  לעבודת המידות בירור וזיכוך המידות.

אז מתקיים המשך הפסוקים ונתתי עשב בשדך ואכלת ושבעת וגו'.. 

אמנם בלי כוונה ושימת לב שהנה 'עבודה זרה'-שהיא זרה לבעליה..  אפילו 'האדמה'- המתייחסת לעבודת המוחין של האדם אפילו אם הנו משכיל גדול בחסידות ובקי בנושאים רבים בתורה ואף ממבאר עניינים עמוקים בחסידות בכל זאת 'והאדמה לא תתן את יבולה', הוא איננו מניב פירות..

לעומת זאת אם בחוקתי תלכו וגו' -כשישנה עבודה מסודרת עבודת המח ועבודת הלב אז 'ונתנה הארץ יבולה' כלומר לא רק שהאדמה תתן את יבולה אלא אף הארץ תתן את יבולה!

בכוחות הנפש ישנם שני סוגי כוחות 'מקיף' – כלומר כח נפשי הנוכח בעמדה המשפיעה על האדם באופן חיצוני המקיף עליו מלמעלה, כלומר הוא איננו חודר את נפש האדם ומשפיע עליה מתוכה פנימה.

ופנימי- כלומר כח נפשי הנוכח בעמדה המשפיעה על האדם באופן עמוק ופנימי ומחוללת בו שינוי הנרגש והניכר בו.

  שני כוחות נפש אלו מכונים רצון ושכל. השכל הוא האור הפנימי שבנפש והרצון הוא האור המקיף שבנפש.

ובכל זאת הכח והאור המקיף שבנפש נעלה מהכח והאור הפנימי שבנפש!

כשהאור המקיף מתחבר עם האור הפנימי מתחזק האור הפנימי. אך כל זה הוא רק כאשר האור הפנימי מתחזק בהשפעת וגילוי אור המקיף!

אם כן יבול באופן כללי מתייחס לאור הפנימי הפירות שנותנת הארץ הנם תוצר של האור הפנימי!

אמנם יבול הארץ משמעו – היבול של האור המקיף עצמו! כלומר: לא רק היחס של פעולת האור המקיף כפי שבא לידי ביטוי באור הפנימי, אלא התוצר של אור המקיף עצמו הנו יבול הארץ!

בעבודת האדם: נקראת עבודת המידות רעותא דלבא-רצון הלב!   והשכלה הנה הבנת עצם המושכל והעניין האלוקי שבמושכל!

וזהו עניין הברכה של 'ונתנה הארץ יבולה'. רואים אנו במוחש שברצון יש הרבה יותר מאשר כפי שהדבר בא לידי ביטוי במעשה בפועל ממש.

והברכה היא ברכה משולשת: א. שלרצון יהיה יבול. ב. שהרצון לא יישאר בגדר רצון בלבד. ג. שהיבול והפירות הבאים מכח הרצון ינובו בפועל ממש ולא יישארו בכח בלבד.

כלומר:  לא רק שהאדם יבין וישיג בשכלו את הנלמד, באופן של 'נאה דורש' בלבד, כמו זה הלומד ויודע חסידות בריבוי, וכאשר זה נוגע לקיום במעשה בפועל ממש זה לא נוגע לו. אלא לעשות טוב ולקיים את הנלמד בפועל ממש באופן של 'נאה מקיים'!.

ומסיים אדמו"ר הריי"צ: מכיוון שמדובר כאן על אור המקיף שבנפש האדם שאפשר לטעות בו יותר מאשר באור פנימי לכן נדרשת כאן מידת האמת שבנפש!

"האל״ף של חסידות הצילה אותי ממוות ממש"!

החסיד הנודע רבי משה מייזליש מווילנה  היה 'הקטן' מבין חברי תלמידי רבנו הזקן. בהזדמנות אחת הוא סיפר ואמר לגאון החסיד המפורסם רבי יצחק אייזיק הלוי מהומיל: "האל״ף של חסידות הצילה אותי ממוות ממש".

"האדמו"ר הזקן אומר רבי משה לרבי יצחק אייזיק לימד אותנו שהאל״ף של חסידות היא לנצל את התכונות הטבעיות בעבודה, ושראשית העבודה תהיה לנצל את טבע הכוחות, כמו למשל הטבע של מוח שליט על הלב!

"אופן עבודה זו אומר רבי משה אמר לנו אדמו"ר הזקן שהתחלת העבודה צריכה להיות בדרך רגילות, להרגיל את עצמו, וכשה' יתברך עוזר ומתלמדים ומבינים מהי האל״ף של חסידות בניצול הטבעיות בעבודה  מתקדמים הלאה".

בשנת 1812, כאשר נפוליאון ביקש לכבוש את רוסיה, האדמו"ר הזקן האמין כי יש להתפלל ולפעול למען הצלחת הרוסים. "למרות שניצחון נפוליאון עלול להביא עמו רווחה גשמית לעם ישראל, הוא יגרום להתדרדרות רוחנית והתבוללות העם", אמר.

רבי שניאור זלמן פעל הן במישור הרוחני והן במישור הפיזי להצלחתם של הרוסים. בין היתר הוא שלח את רבי משה מייזליש לרגל בצבא נפוליאון.

רבי משה הוצב במפקדה הגנרלית הצרפתית, שכן הוא היה מלומד ומדבר בשפות גרמנית, רוסית, פולנית וצרפתית, והיה חכם גדול, אדמו"ר הזקן ציווה עליו להתקרב ולהתחבר אל פקידי הצבא הצרפתי עד שיקבלו אותו למשרה צבאית מודיעינית, וכל אשר ידע יודיע בסוד גמור לפקידי חיל רוסיה, וכעבור משך זמן מצא חן בעיני הפקידים הראשיים וידע כל מסתוריהם.

רבי משה הציל את מחסני האמל"ח בווילנה שלא יחרבו כמו שנחרבו מחסני האמל"ח בשווינציאן, בכך שגילה לפקידי האוצר להציב משמרת נכונה, ואלה שרצו להצית את מחסני האמל"ח נתפסו.

"פעם סיפר ר' משה ישבו פקידי הנהלת הצבא הצרפתי והתווכחו באופן הילוך הצבא וסידור האגפים במערכת הקרב. המפות היו פרושות על הרצפה ופקידים גבוהים מעיינים בדרכים ובנתיבות, ועוד לא באו לידי החלטה. ועל יום המחרת, לא יאוחר ממחרתיים, הוגבל יום קרב סביבות העיר וילנה והזמן קצר מאוד.

בעוד הפקידים מתווכחים ביניהם ופתאום נפתחה הדלת בכוח רב עד כי גם שומר הפתח מבפנים נבהל וחפץ לירות באקדחו, כי מדחיפות פתיחת הדלת חשבו כולם כי צבא האויב התפרץ לקחת את המפקדה הגנרלית בשבי. אך באותו הרגע נראו פני הקיסר נפוליון שנכנס במרוצה ודיבר בפנים זועפות ובקול רעם ורוגז, האם כבר ניתנה הפקודה בסידור האגפים ובהערכת הקרב?

'ומי הוא האיש הנכרי' מצביע עלי נפוליון, מספר רבי משה העומד פה?' וברגע זה קרב אלי ויאמר בצרפתית 'אתה מרגל רוסי!' ויניח ידו על לבי להרגיש אם לבי פועם בחוזקה כנחשד בריגול, ואז עמדה לי האל"ף של חסידות להינצל ממוות, ובשפה ברורה עניתי לנפוליון שמעלת פקידי הקיסר הצרפתי לקחוני למשרת מודיעינית זו משום שהנני בקי בלשונות הדרושות להם למשמרת צבאם".
(מעובד על פי אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ חלק ג עמ’ שי"ג-שי"ד).

הדרך להשגת שליטה על הקרב בחוץ עוברת בהשגת שליטה על הקרב המתנהל בתוכי פנימה!    זאת בעזרת האל״ף של חסידות המלמדת את האדם כיצד לנצל את התכונות הטבעיות בעבודה פנימית על מידותיו, ושראשית העבודה תהיה לנצל את טבע כוחות אלו, בעבודה של מח שליט על הלב, או אז ניצחון בקרב בחוץ כבר יושג מאליו!

על משמעותה של פניות וחוסר פניות נפשית ורגשית בחיי האדם והשפעתה עליו והדרך להתמודד אתה!

הספרות הטיפולית מתייחסת לעמדה בנפש האדם הנדרשת מאדם החפץ לקיים את עצמו ולממש את עצמו בחיים בצורה מיטבית.

עמדה זו מתייחסת לפניות הנפשית והרגשית של האדם.

פניות נפשית ורגשית משמעה היכולת להתנהל בעולם מתוך כוונה ושימת לב לכל דבר הנקרה בדרכו של האדם עלי אדמות!

כוונה – מתייחסת ליכולת הקוגניטיביות של האדם להתכוונן ולכוון את דעתו לכל מה שהוא עושה מתוך מרחב מאפשר בו ניתן לפנות את שכלו ודעתו להתבונן בכל עניין בו הוא עסוק או שמעסיק אותו בחייו בכדי לגבש את מטרותיו ולממש את עצמו בחייו.

שימת לב – מתייחסת ליכולת הרגשית והנפשית של האדם לפנות ולנער מעליו רעשי רקע המשפיעים על תחושותיו הנפשיות והרגשיות המהוות מכשול ומחסום בפני המרחב המאפשר לו הוא זקוק בכדי לחוש בלבו את אותן תובנות העולות מהחשיבה וההתבוננות הקוגניטיבית, העשויות לסייע לו להפוך את התובנות הקוגניטיביות לתחושת רגש מפעם ובועט בנפשו המניע אותו לעשיה ולמימוש התובנות עליהם חשב וליישמם בפועל ממש.

הפניות הנפשית הרגשית הנה כאמור המרחב המאפשר בנפש האדם בדרך למימוש עצמי.   יתכן ולאדם ישנה מנת משכל IQ)) הכוללת יכולות קוגניטיביות גבוהות מאוד והוא אף התברך באינטליגנציה רגשית גבוהה (EQ) אך חסרה לו הפניות הנפשית והרגשית לה הוא זקוק כדי להביא יכולות אלו לידי ביטוי ומימוש עצמי, אזי נמצא לפנינו אדם מתוסכל ומצוברח, שכל כך רוצה לממש את היכולות הקוגניטיביות והרגשיות שלו מצד אחד, אך הוא מוצא את עצמו בסופו של יום בחוסר מעש ומימוש עצמי מאידך, בשל חוסר הפניות הנפשית והרגשית לה הוא זקוק בכדי להביא את מיטב כוחותיו בהם התברך לידי מימוש! 

בכדי לבא לידי פניות נפשית ורגשית על האדם לעבוד על השליטה של כוחות הקוגניטיביים שלו על מנעד הרגשות שלו!

כלומר על האדם להתבונן בהתבוננות מעמיקה על עצמו ועל מצבו לפי האמת הפנימית שלו. התבוננות המספרת את סיפורו על השלם שבו הגדול מסך חלקיו, למרות ועם כל מה שקורה אתו ולו במרחב החיים.

להתבונן על כל רעשי הרקע הפוקדים אותו וטורדים את מנוחתו ושלוותו היום יומית ולתת להם מצד אחד את מקומם הטבעי להם במנעד הרגשות הגואים והשונים העולים בו החל מכאב, צער, אכזבה, תסכול..

אך מאידך לזכור לא לאפשר להם לנהל אותו!

על האדם לזכור שיש את המעבר ל.. כן, כן ממש כאן מצדם השני של מנעד הרגשות בנפש האדם שוכנים להם כוחות ויכולות גדולים ורבים הקיימים באדם, ומחכים לו שישתמש בהם!

האדם המתבונן על המתנות הרבות שנתנו לו מאת ה' יתברך הן קוגניטיבית והן רגשית מבין שגם אם יש לו ויש לו בחייו רעשי רקע גדולים חזקים ומשמעותיים, הוא לא יכול לאפשר למנעד רגשות קשים ועזים ככל שיהיו להשתלט על חייו ולנהל את סדר יומו!

המנעד הרחב של האוצרות שנתנו לו מאת ה' יתברך והוא זכה להתברך בכישרונות רבים וגדולים מחייב אותו לפעול על מנת לממשם!

אין לאדם את הפריבילגיה לתת לכוחותיו וכישרונותיו הרבים לשכון בדד ולהעלות אבק, הוא ורק הוא יודע כמה עצמה יש בו וכמה כוחות נטועים בו בכדי לא לאפשר לכל רעשי הרקע הפוקדים את חייו להאפיל ולהשפיע על שלל הכישרונות והכוחות בהם בורך ולאפשר לעצמו לשקוע אל עצמו פנימה!

התבוננות מעמיקה שכזו תוליד בלבו מנעד רגשות עצמתיים שיזכירו לו ויניעו אותו לפעולה אקטיבית אל מול אותן רגשות המנסים למשוך אותו ולהוריד אותו למטה.

'מח שליט על הלב' הנו מושג וביטוי פנימי בעבודת האדם את בוראו אותו טבע מייסד חסידות חב"ד רבי שניאור זלמן מליאדי.

משמעותו של ביטוי זה הנו עבודה קשה ומייגעת סביב השעון על היכולת להשתמש במושג נוסף אותו טבע 'התבוננות'!

האדם המתבונן נדרש להעמיק מחשבתו ו'לתקוע' אותה בחוזק בדבר בו הוא מתבונן עד אשר התבוננות זו תפעל את פעולתה ו'תוליד' בלבו מידות – מנעד רגשות הכפופים להתבוננות השכלית בה העמיק טרם 'נולדו' המידות בלבו!

כאשר ההתנהלות של האדם בעולם תושתת על העיקרון של מח שליט על הלב הוא יצלח כל אתגר בחייו ויגיע לפניות נפשית ורגשית גם במצבים הכי מורכבים והכי קשים שיופיעו בחייו!

נתפלל יחד שנצליח להתמודד עם שלל האתגרים שהמלחמה הקיומית על עמנו תורתנו וארצנו הקדושים הזמינה לנו, מתוך ידיעה ברורה שיש בשלם הגדול מסך חלקיו שבנו את הכוחות ואת האפשרות לצלוח את האתגר הנוכחי ובעזרת 'מח שליט על הלב' נתעלה מעל אויבנו ונלך יחד כל עם ישראל לגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש!

שבת שלום ומבורכת

מאת מישאל אלמלם לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה

פרשת שופטים/ אסתי פרקש

מכירות את השוטר שמחפש

ומחלק דוחות בנפש👮‍♂️

כל היום שורק במשרוקית

פוקח עין ומחפש בזכוכית

למה עשית כך ולא אחרת

למה את תמיד מאחרת

איזה אמא את

למה התעצבנת

כמה לא הספקת

יכלת לבצע זאת טוב יותר

למה לא שלחת מישהו אחר

בואו נעצור רגע הניידת

נשתיק הסירנה הצורמת

ונבלום..🤚

למה אתה כזה ביקורתי

עשיתי כל מה שיכולתי

במסגרת הנתונים הקיימים

אפילו דילגתי מעל החיים

והיו גם הרבה ביצועים

שבדו"ח כלל לא מופיעים

"שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך"

הציווי בעבודה הרוחנית

לפעול לפי תכנית אלוקית

ה'שערים'

הם העיניים👀

האוזניים👂

הפה👄

'שופטים והשוטרים'

הם לוח הבקרה

על אפשרויות הבחירה

בראיה טהורה ושמיעה

טעם- מאכל ואיכות השיחה

אך שימי לב

בקרה אך לא ביקורת!

כאן טמונה לך תזכורת

בקרה מביאה  לקרבה

לה', לעצמי  ולסביבה

ופועלת להתקדמות ועשיה

וביקורת כשמה קוברת

בכל פיסה טובה מחבלת

ואותך רק מחסלת

אז מה התועלת?

בואי נשרוק יחד על העולם

נפעיל סירנה על כולם

נדון עצמינו והסביבה

לכף זכות ולטובה

נבחר לראות האורה

לשמוע את צלילי הנשמה

לדבר ולפרגן במילה טובה

ולהאיר הנשמה

וה' ישפוט לך מנה גדושה

יחזיר מידה כנגד מידה

ויטה הכף לזכות-לגאולה

ואם קשה לך

את בשדה ונעלייך

מלאו בבוץ ורפש

ואת מחזיקה הנפש

חפשי המלך

הוא לידך מתהלך

בחודש אלול מחכה לך

בפנים שוחקות ומבט רך

שרק תבואי

תחושי

תתקרבי

ו..תתברכי

כתיבה וחתימה טובה

ושבת שלום

אסתי פרקש

יועצת חינוכית

ושליחת הרבי בפ"ת

מקורה הבעייתי של השיפוטיות

כשראיתי את הגרביים הסגולים שלה, מייד הרגשתי סלידה מהטיפוס הזה. היא ודאי לא מאורגנת כלל! אוטומטית ואוטונומית המוח נזכר בתחושה הלא נעימה שהייתה לי בילדותי, כשהעוזרת הבלאגניסטית, בעלת הגרביים הסגולים שמעולם לא הצליחו להתאים לחולצה הכתומה ולחצאית חסרת הצורה, הייתה משאירה את כל בני המשפחה אובדי עצות מול האי–סדר ששרר בכביסה. אבל לא היה עם מי לדבר.

שיפוטיות היא קביעת דעה שלילית על אדם או נושא, באופן אוטומטי, ללא בדיקת עובדות, חשיבה מעמיקה והסקת מסקנות. זו ההגדרה המילונית. העובדה שהשיפוטיות היא אוטומטית רומזת על המקור הבעייתי שממנו היא נובעת – הנפש הבהמית, שהיא ברירת המחדל שלנו, עד שלא נגיע למדרגת צדיק, בעזרת השם.

למה הנפש הבהמית היא שיפוטית? משום שהיא מרוכזת בעצמה. היא מרגישה צורך עז להיות הטובה ביותר, והמוצלחת והנערצת ביותר. בשביל להשיג את המטרה הבלתי אפשרית הזו, היא בוחרת בדרך הקלה והפשוטה, ובעצם היחידה (כי הרי אין מצב שהנפש הבהמית שלנו תהייה הטובה ביותר בכל התחומים) – היא מגביהה את עצמה על ידי הנמכת הזולת: 'אני הרי בוודאי מסודרת הרבה יותר מאותה עוזרת בגרביים סגולים… בחיים, אבל בחיים לא הייתי עושה כזה 'בלאגן' בכביסה!'

מצב אחר שגורם לנו להיות שיפוטיים הוא ניסיון עבר אומלל. אחרי שנכווינו מ'בלאגן' בכביסה, מטרדה מרובה בלמצוא את השידוך המתאים לגרב הבודד, כל אחת שלבושה מסורבל מעט תדליק אצלנו נורה אדומה – זו מיני טראומה. מי שנכווה בחמין נזהר בצוננים. וכך, פניתי לגברת בעלת הגרביים הסגולים, שהגיעה למשרדי, ואמרתי לה: "תיראי, אינני יודעת אם את מתאימה לתפקיד שאנחנו מחפשות. הסדר הוא האל"ף–בי"ת אצלנו… את מבינה אותי?" "כן," היא ענתה, "הייתי ראש צוות מערך ההיסעים בעיריית תל אביב, תפקיד אחראי ומסובך למדי. זה כתוב בקורות החיים שלי. קראת אותם, אני מקווה". קראתי אותם, ברור. אבל המוזרות הזו עשתה לי לא טוב בבטן.

להפסיק לחשוב מהבטן

אז צריך שינוי. להפסיק לחשוב מהבטן. להפסיק לדבר בהמית, ולעבור לדבר שִׂכלית, או טוב יותר – אלוקית.

התורה הקדושה והנפלאה שלנו מלמדת: "בצדק תשפוט עמיתך", ולרש"י הקדוש יש שני פירושים, שכידוע, שניהם הם פשט הפסוקים. הראשון – כמשמעו, כלומר צריך לחפש צדק באמת. והשני – "הוי דן את כל האדם לכף זכות". ושני הפירושים כרוכים זה בזה. כדי לשפוט אדם לפי האמת יש לדון אותו לכף זכות. כלומר לדון לכף זכות זה לא לפנים משורת הדין! זה הדין. וכמה הלכות למעשה בתורת חיים כרוכות בציווי הזה. למשל, אם בבית דין של דיני נפשות לא נמצא אף דיין אחד, שמצא צד זכות על הנאשם, גם אם כל הראיות הן לרעתו, הוא משוחרר הביתה לחיים ולשלום. לא פחות ממדהים. כי אם לא מצאו שום צד זכות, סימן שהדין לא היה 'בצדק'. עוד הלכה: סנהדרין שדנה למיתה אחת לשבעים שנה נקראה סנהדרין קטלנית. נחשוב קצת, כדי להגיע לדרגה כזו של מיעוט גזרי דין מוות, הגישה הראשונית צריכה להיות שמהפכים בזכותו של הנאשם עד הקצה הכי אחרון. האם גישה כזו היא הנכונה גם בחיי היום–יום שלנו?

תניא איגרת הקודש כב בסופה: "ועל כן אהוביי ידידיי נא ונא לטרוח בכל לב ונפש לתקוע אהבת רעהו בלבו. וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם, ולא תעלה על לב לעולם, ואם תעלה – יהדפנה מלבו כהנדוף עשן, וכמו מחשבת עבודה זרה ממש. כי גדולה לשון הרע כנגד עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים".

משמע מכאן שמדובר גם בלשון הרע פנימית, בלב, בלי דיבור לזולת. מחשבה בגנות יהודי? לא בבית ספרנו. הזולת הוא טוב במהותו. זו המהות שלו, לכן גם אם בצורה חיצונית נראה שהוא עשה מעשה שאיננו ראוי, צריך לשמור בראש את העובדה שמן הסתם, לדעתו, באותו הרגע, זה היה המעשה שראה שנכון לעשות, או שלא היה מודע לתוצאות מעשיו, או שהיה במקום רגשי שהקשה עליו לקבל את ההחלטה הנכונה.

אומנם על פי ההלכה היבשה, אדם שהוא בינוני במעשיו, אין חובה לדונו לכף זכות, אבל, מאז שכתב אדמו"ר הזקן את אגרת הקודש, יש לנו חובה לדון גם בינוניים לכף זכות, ואפילו רשעים גמורים:

"רבי אלימלך מליז'נסק, מתלמידי הרב המגיד, מספר שפעם קרא לו הרב המגיד ואמר לו: 'שומע אתה, מיילך, מה שאומרים במתיבתא דרקיע (בישיבה של מעלה) שאהבת ישראל פירושה לאהוב רשע גמור כצדיק גמור'" (הרבי הריי"צ בספר השיחות ה'ת"ש, עמ' קי"ט).

אי אפשר להגיע לאהבה אלא אם רואים את הטוב בזולת. רק כדי להשלים את התמונה, הוראת חז"ל היא שכשפועלים למעשה בעולם המעשה, אם יש לנו עסק עם אדם שאינו אמין, צריך לנקוט את כל אמצעי הזהירות, אבל לא לוותר על האהבה ולימוד הזכות כלפיו, וצריך להביא בחשבון שאולי יישר אורחותיו.

ללמד זכות על הקדוש ברוך הוא

נראה שהנפש הבהמית אינה פוסחת גם על הקדוש ברוך הוא במציאת תלונות ומענות וטרוניות. את זה אנחנו כבר יודעים. בלא פחות מארבעה מתוך חמשת חומשי התורה מספרים לנו על מקרים לא מעטים של האשמות של עם ישראל כלפי ה'. אבל רבותיי, זה לא נגמר אצלם. ה"למה יאמרו הגויים" חל גם על הגוי שבקרבנו. למה אין לי מספיק פרנסה? למה אינני מוצאת זיווג? למה שום חברה אינה מטלפנת אליי ביום הולדתי? למה העולם רע כל כך? אנחנו יודעים דבר אחד: אנחנו סובלים! ואם אנחנו סובלים, סימן שמי שגורם לנו סבל הוא לא טוב, חס ושלום. בספר "חובת הלבבות", בשער הביטחון, אומר רבנו בחיי:

"וכאשר יתברר זה (שה' עושה הכול לטובת האדם) לאדם ותתחזק הכרתו באמתת חסד הבורא, יבטח בו וימסר אליו ויניח הנהגתו עליו, ולא יחשדהו בדינו, ולא יתקצף על בחירתו לו". לא רק הדרך לאהבת חינם כלפי יהודי אחר עוברת דרך לימוד זכות, גם הדרך לאהבת ה' עוברת דרך 'לימוד זכות על ה' יתברך'. אם על כל מקרה לא נעים, או גרוע מכך, נתרגל לומר לעצמנו שזה גילוי אלוקות ממש, והדבר הטוב ביותר בעבורנו – התחושה הפנימית של השמחה שבתוך הצער תאיר לנו אור במנהרה החשוכה, וכמו שאומר האדמו"ר הזקן באיגרת הקודש המפורסמת י"א "להשכילך בינה", שהשהייה במקום הרוחני הזה בסופו של דבר מוציאה אותנו מן הגלות של עולם הזה לגאולה ברוחניות קודם כול, וגם בגשמיות.

יש שתי דרכים להסתכל על כל מקרה מצער:

דרך ראשונה – ה' מעניש על מידה או מעשה שאינם טובים. הרסת? תשלם.

דרך שנייה – ה' סותר את מה שהיה על מנת לבנות דבר חדש, טוב מהקודם.

ההבדל בין הדרך הראשונה לשנייה הוא שבדרך הראשונה, גישת הענישה, תפקיד המקרה הלא נעים הוא להביא את האדם למלא את מה שהחסיר. לא מורגשת ההתקדמות, מחזירים את המצב לקדמותו. בדרך ההסתכלות השנייה, המקרה הלא נעים הוא חלק מתהליך של עלייה מתמדת, ואחריו המצב אינו חוזר לקדמותו אלא משתפר, ודווקא בזכות הקושי!

דוגמה מחיי היום–יום שממחישה את ההבדל בין הגישות: אפשר להביא את הרכב למוסך כדי לתקן אותו, ולהחזיר אותו למצב הקודם, ואפשר להביא את הרכב למוסך כדי לפרק את המנוע ולהוסיף לו חלק שישדרג את ביצועיו בהרבה. ההבדל הוא עצום!

מהי אם כן ההסתכלות המדויקת יותר? הרבי מלך המשיח מצביע על ההלכה שאומרת שאסור להרוס בית כנסת, אלא אם מתכוונים לבנות אחר, גדול ויפה ממנו. הרי ידוע, אומר הרבי, שה' מקיים את ההלכה בעצמו – עוד לפני שמצווה אותנו לקיימה, כמאמר חז"ל: "מה שהוא עושה, אומר לישראל לעשות". מכאן לומדים שחורבן בית המקדש לא היה דווקא תוצאה של חטאים במובן הפשטני, אלא הרס על מנת לבנות דבר טוב ומשובח יותר.

מגזין עטרת חיה

שמי רחל לאה גיסר, נשואה ליוסי, אימא למענדי ולזוג תאומים שאך נולדו, ומתגוררת בקהילת חב"ד בלוד.

גדלתי בירושלים, בבית כלל חסידי – ירושלמי ממוצע. רבים ממשפחתי המורחבת נמנים עם חסידי חב"ד. גם אצלנו היו מושגים של חב"ד, אך לא ברמה משמעותית דיה. חלק מאחיי למדו בחב"ד, אבל אותי העדיפו הוריי לשלוח ל'בית יעקב' בסברם ששם צנוע יותר, שמור יותר.

כך עברתי את המסלול הרגיל לכאורה כבחורה מן המניין. התחתנתי בסביבות גיל שמונה–עשרה עם בחור פחות או יותר כמוני – כלל חסידי, ניטראלי, ולאחר החתונה גרנו בסביבה חרדית.

בפנים תמיד הרגשתי שחסר לי בפן היהודי–חסידי שלי. משהו שם היה יבש מדי ולא סיפק אותי. חיפשתי להעמיק יותר. את התניא הכרתי, אך לא הייתה לי הזדמנות ללמוד ממש מבפנים. לא פלא שמייד כששמעתי מהשליחה האזורית על שיעור תניא, התחלתי להופיע שבוע אחרי שבוע. התמדתי בשקדנות, בכל מזג אוויר. חשתי כי התניא ממלא אותי.

תקופה מורכבת – קשר איתן

כעבור כשנה וחצי נפרדנו. זה לא קרה ביום אחד – חוויתי תקופה מורכבת של גירושין שנמשכה על פרק זמן משמעותי.

בנקודה הזו התחיל מהפך בקשר האישי שלי עם הרבי, מהפך שהרבה ממנו נזקף לזכותה של דודתי, אחות אימי, הגב' שרי ברקו שתחי', אשר עטפה אותי ותמכה בי בתקופה מטלטלת שכזו ברמה שאי אפשר לתאר. הייתי מבלה אצלה ימים שלמים, ובהמשך אף גרתי אצלה כמה חודשים.

לאורך תהליך הגירושין, כשעדיין גרתי בדירה המשותפת, היה לי לא קל להירדם. כששיתפתי את אחי, הוא הציע לי לראות סרטונים של הרבי. כך הייתי צופה מדי לילה באין–ספור סרטונים של חלוקת דולרים, שאליהם התחברתי במיוחד. סרטון ועוד סרטון, ואני מתמלאת ברוגע. באחד הלילות הרהרתי: 'ומה איתי? האם מפני שנולדתי אחרי ג' בתמוז לא מגיע לי דולר מהרבי?' ועם התחושה הזו נרדמתי.

למחרת הגעתי שוב לדודתי שרי בקריית מלאכי, כהרגלי בימים ההם, ולעת ערב, כשבאתי לצאת חזרה הביתה, היא פונה אליי, כך פתאום, מוציאה דולר שקיבלה מהרבי מארנקה ואומרת: "זה בשבילך, כשתתחתני שוב, בעזרת־ה', תחזירי לי את הדולר". היא הוסיפה: "עד שבעלך יביא לך דולר"…

הוכיתי תדהמה. לא שיתפתי אותה במחשבותיי מליל אמש, ובכלל, באותם ימים לא יכולתי לחשוב על 'פרק ב"… זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שחשתי קשר חזק וקרבה עצומה לרבי, כמו חיבוק עוטף של נשיא הדור, שאומר לי: 'אני כאן איתך, את לא לבד!'

לימים, כשסגרתי שידוך עם בעלי, סיפרתי לאב החתן את הסיפור על הדולר, והוא, אף שאינו מרבה לחלק דולרים שקיבל מהרבי, החליט להעניק לי דולר.

זו הייתה נקודת הפתיחה לקשר שלי עם הרבי. מכאן הקשר הלך והתעצם, רובו ככולו דרך הדודה היקרה שאיתה הייתי בקשר יום–יומי. התחלתי לכתוב לרבי בתדירות גבוהה, וזכיתי לתשובות מדהימות באמצעות ספרי ה"אגרות קודש".

הפעמים הראשונות שכתבתי היו עוד כשהייתי נשואה. כתבתי לרבי על הקשיים שחוויתי והיו כמה תשובות שנכתבו לנשי חב"ד. דודה שלי מייד אמרה: "בעיני הרבי את שייכת לנשי חב"ד!"

כאשר מצב רוחי היה ירוד עד כדי חוסר תיאבון לאכול, היא הייתה שואלת: "מה אכלת היום? תצלמי לי… "כתבתי לרבי, והתשובה הייתה לאדם שאינו שומר מספיק על בריאות גופו. הרבי כותב לו כי הגוף ניתן לנו בפיקדון, ואיננו שלנו, ולכן אין לנו רשות לעשות בו כרצוננו. הרבי דורש מאותו אדם לשמור על גופו באמצעות אכילה מזינה ושינה מספקת. התשובות שהרבי ענה לי תמיד התאימו באופן מדויק לסיטואציה.

רוצה רק חב"דניק!

כאמור, לאחר תקופה מורכבת התגרשתי. מייד החלו לפנות אליי בהצעות שידוכין, ואני הרגשתי שזה לא בשבילי כרגע. כעבור כחצי שנה, אחרי דרבון רב מהדודה ומאחי, הבנתי שאני מוכרחה להתקדם ולפתוח פרק חדש.

כך התחלתי לשמוע שידוכים, הגדרתי את מה שאני מחפשת כך: בחור חסידי, לא חב"דניק, אבל עם זיקה לחב"ד. היה לי חשוב שידע מה זה חב"ד.

נפגשתי עם בחור ועוד בחור, והבנתי שזה לא מה שאני מחפשת. הגעתי למסקנה שאני רוצה בחור חב"די, בחור שלמד חסידות. זו הייתה החלטה עוצמתית בנפש. לא אשכח שחברה של אימא שלי ממש התחננה שאפגוש בחור מסוים: "אינך מבינה איזה בחור זהב, לא אכפת לו שתהיי חב"דניקית! בחור עם לב טוב, עובד, וכו'…" ואני בשלי: אני רוצה להתחתן עם חב"דניק.

אבל רגע, איש אינו מכיר אותי, לא למדתי ב"בית רבקה", ושום מורה משם לא תוכל לספר עליי… זו הייתה נקודת ייאוש מבחינתי. את רוצה להתחתן עם בחור חב"די, אבל אין לך כלים לממש את זה.

הדודות היקרות שלי סייעו לי לערוך היכרות עם שדכניות במגזר ובמקביל עזרו לי לברר על הצעות שעלו. בגילוי לב אשתף, היה מאכזב ואפילו מעליב לקבל תשובה שלילית מבחורים רבים מייד לאחר הפגישה הראשונה, אבל התקדמתי הלאה, האמנתי שאמצא את שלי.

המשכתי להתמיד בכתיבה לרבי, התשובות באגרות קודש תמיד היו מדויקות עבורי. מעבר לכך התקדמתי בלימוד חסידות, הייתי משתתפת מדי שבוע בשיעור תניא במקום מגוריי באותה תקופה, נחל'ה.

באחד השיעורים שמעתי שמחפשים מישהי שתמסור שיעור חסידות שבועי, והצעתי את עצמי. על ייחודן של שיחות ה"דבר מלכות" שמעתי מאחת הדודות, וכך השיעור הפך לשיעור "דבר מלכות".

מה שהכרתי בילדותי כ'פרשת שבוע' הסתכם בסיפור ותו לא. וכאן – נפעמתי לגלות מדי שבוע לאיזו רמה של 'לחיות עם הפרשה' הרבי מוביל אותנו. השיחה מקיפה את כל המאורעות שעל סדר היום: התאריך, היום בחודש, יום מיוחד שמתקרב, אקטואליה מדינית ועוד ועוד. והכול מתקשר לפרשת השבוע בהשגחה פרטית מדויקת להפליא.

ברכה לחתונה שקדמה לפגישה

בינתיים המשכתי לחפש שידוך. דודה שלי ידעה שאני מחפשת בחור שאין לו ילדים מנישואים קודמים. מסיבה זו ההצעה של בעלי שיחי' ירדה מהפרק פעם אחר פעם, אפילו בלי ששמעתי עליה. כעבור זמן קיבלתי את ההצעה בעצמי דרך שדכנית אחרת. אמרתי לה: "נראה, אחשוב על זה", ושכחתי מהעניין. חלפה עוד תקופה קצרה, החלטתי להתפשר ולנסות גם הצעה של בחור עם ילדה, אך היא גם כן ירדה מהפרק.

כשהשדכנית ביררה אצלי מה בנוגע להצעה ההיא – של בעלי הנוכחי, בלי לחשוב או לברר יותר מדי, הסכמתי להיפגש. "ננסה".

קודם הפגישה, אפילו לפני שביררתי על הבחור, כתבתי לרבי. התשובה הייתה מדויקת ומפעימה. הרבי עונה לזוג המבקש את ברכתו לשידוך. בתשובה מפורטת הוא מסביר מהי המשמעות של בניין עדי עד: תנאי עיקרי לבניין חזק – יסודות איתנים דיים. הדבר עשוי להשפיע על יציבותו של הבית בפני ניסיונות שונים. אצל יהודי, ממשיך הרבי, חומרי הבניין האיכותיים ביותר הם תורה ומצוות, ובפרט כפי שמוארים באור תורת החסידות.

הרבי סיים את המכתב במילים: "הכוונה שבפועל ממש יקבלו על עצמם לימוד התורה וקיום המצוות מעשיות… ובפרט בעניין מידות טובות, מידות חסידיות… כשרות, שמירת שבת, טהרת המשפחה… לבצעם כפי שחסידות דורשת מכולנו… וכאשר תקבלו על עצמכם את כל הדברים הללו, הנני שולח לכם את ברכתי… בשעה טובה ומוצלחת…" (מתורגם ממכתב ז' בכסלו תשי"א).

קראתי את המכתב בהתפעמות ואמרתי לעצמי: 'אני הולכת לפגישה בשליחות הרבי! אם הבחור אומר לי שהוא רוצה בית יהודי–חסידי, אני הולכת על זה'.

הזכרתי לעצמי שוב ושוב במהלך הפגישה הראשונה וזו שאחריה: 'רחל לאה, את מסתכלת על מה שהרבי אמר: אם הבחור רוצה להקים בית יהודי–חסידי'.

באורח פלא הבחור התאים גם במראה בדיוק למה שחלמתי. כעבור שתי פגישות מקסימות החלטתי לעצור רגע לברר. כפי שציינתי, קודם לכן לא ביררתי עליו כלל, המכתב של הרבי סיפק אותי לגמרי. בהשגחה פרטית מצאנו דרך לברר אצל קרוב משפחה, כמה פגישות נוספות ותודה לא־ל השידוך נסגר. שוב הרבי כתב תשובה מיוחדת ובה ברכה לזוג לקראת חתונה.

כשסגרנו את השידוך, אחי אמר לאבא שלי: "עכשיו אתה יודע במאה אחוז שהיא חב"דניקית"…

גם בהמשך, בחיי הנישואין, אנו זוכים לקבל תשובות מדהימות מהרבי על כל צעד ושעל. כך למשל בהיריון הראשון – לא רצינו לדעת מהו מין העובר, אבל כשבסוף ההיריון קיבלנו מהרבי ברכה לברית, אמרתי לבעלי: "תהיה בטוח שזה בן"…

השגחה פרטית נוספת בנוגע לשם הוולד- בתחילת ההיריון בעלי למד התוועדות של הרבי שבה הוא מורה לקרוא על שם האדמו"ר הצ"צ או על שם חמיו – הרבי הריי"צ. שמו של בעלי הוא יוסף יצחק, והדבר חיזק את ההחלטה שהחלטתי קודם לכן, שאם זהו בן, ודאי שמו יהיה מנחם מענדל.

תשובותיו של הרבי העניקו לי כוח

לסיכום, מתחילת תהליך הגירושין ועד סגירת השידוך עם בעלי, חלפו שנתיים תמימות. מה שהחזיק אותי כל הזמן היה התמיכה החמה מדודתי, לימוד התניא, ובפרט המכתבים של הרבי. נוכחתי לראות עד כמה הרבי שולח תשובות ישירות, צריך רק לכתוב!

אינני יודעת איך תקופה כה מאתגרת בחיי הייתה נראית בלי הקשר עם הרבי. התחושה שיש מי שדואג נותנת ביטחון פנימי, וכך נוכחים לראות את יד ההשגחה בכל צעד.

הסיפור שלי ממחיש עד כמה נשיא הדור דואג לכל נשמה ונשמה. הוא רק מחכה שנתחבר מצידנו, נתקשר אליו – באמצעות כתיבה, קשר עם משפיעה וכו'.

חשוב לי להוסיף: כתיבה לרבי היא לא כספומט! הרבי מצידו בוחר את הדרך הנכונה והמדויקת ביותר להעביר את שחפץ.

מצידנו – עלינו לייחס לכתיבה לרבי את החשיבות הראויה: לגשת לכך ברצינות, בתמימות, לפרט כמה שיותר. ולכתוב, כי צריך לכתוב. לדעת שקשר עם הרבי הוא קשר שדורש השקעה, הרבי אינו עושה הנחות לחסידים שלו…

באדיבות מגזין עטרת חיה

שלום לכולם

אנו עומדים בסוף השבוע ה-47 למלחמת הקיום על ארצנו מולדתנו על עמנו ועל תורתנו הקדושים.

מאז שבת שמחת תורה כל אחד ואחת מאתנו מחפשים להגיע למנוחה ולנחלה שלו למנוחת הנפש והגוף לה אנו זקוקים מהמצב המורכב בו אנו נתונים מזה 11 חדשים!

המפונים רוצים רק לשוב לביתם, החיילים משתוקקים כבר לשוב מהחזית לביתם ולמשפחתם, לחבריהם ולעבודתם, הפצועים לבריאותם, החטופים ששבו לשגרה בריאה ושמחה, ואלה שעדיין בשבי מייחלים להיפגש עם יקיריהם, בני משפחות שכולות מלאים בגעגועים ליקיריהם…

בתקופה שקדמה לשבת ושמחת תורה לאורך שנים רבות ראינו איך תושבי הדרום היקרים. וכעת במשך 11 חדשים האחרונים לצערנו הצטרפו אליהם תושבי הצפון ולסירוגין גם תושבי המרכז ויחד רצנו כולנו למרחבים מוגנים ובטוחים מאימת הטילים..

בהשאלה ממלחמה קיומית 'למלחמה' יום יומית, אנו רואים כיצד כל אדם בעולם זקוק למרחב מאפשר מוגן ובטוח בו הוא חיי את חייו, הוא זקוק וחפץ בפניות נפשית ורגשית בכדי לחוות סיפוק ואושר בחייו ולהגיע למימוש עצמי.

הדרך לאושר המיוחל עוברת ורצופה מהמורות עליות וירידות ואנו מתפללים שנזכה להגיע למנוחה ולנחלה בקלות ובשמחה מבלי לעבור את מסכת הייסורים בדרך אל האושר המיוחל..

על הדרך אל האושר ולמימוש עצמי נכתבו עשרות, מאות ואולי אלפי ספרים ומאמרים..   אני לא מתיימר להצטרף לרשימה המכובדת הזו ולכתוב עוד מאמר אחד שכזה..

אני רק אומר לכל מי שמצפה למצוא את המתכון הסודי ונוסחת הקסם אל האושר, שלעת עתה לא מצאתי אותו..                                 

אבל אני כן רוצה להציע את הנוסחא התורנית הייחודית לדרך לחיות חיים מאושרים שמחים ושלווים, כפי שמשתקפת ועולה מפרשת השבוע מהיבט יהודי, חסידי ופסיכותרפי.

'מרחב מאפשר' הנו 'מרחב-מוגן' עבור כל אדם בעולם!

אחת המתנות הגדולות ביותר אותו קיבל בחיר הנבראים האדם עלי אדמות הנה: 'מרחב מאפשר' בנפשו המהווה כלי נהדר ומשמעותי למציאת מזור לנפש המתמודדת עם כלל אתגרי החיים!

משמעותו של 'מרחב מאפשר' בנפש האדם הנו מרחב אינדיווידואלי השווה והמתאים לנפש האדם המעניק לו את השקט והשלווה לה הוא זקוק ומשם מקום ומרחב לביטוי עצמי אישי ובין אישי!

מרחב זה הנו תנועה נפשית בה האדם מוצא או מגלה את עצמו דרכו!

זה יכול להיות כל דבר שרק אפשר להעלות על הדעת, זהו מרחב אפשרויות בלתי מוגבל במסגרת האפשרויות העומדות בפני האדם, משום שלכל אחד יש מרחב מאפשר שונה המיוחד וייחודי לו דרכו הוא מוצא את ביטויו העצמי והנפשי!

מרחב זה מהווה כאמור את הקרקע הקיומית לביטוי עצמי, מימוש עצמי, באופן ובצורה האותנטית ביותר בה האדם יכול ומסוגל להביא לידי ביטוי את מי שהוא בעצם!

ולכן נקרא 'מרחב מאפשר'- מרחב המאפשר והמעניק לכל אדם את ההזדמנות להיות מי שהוא, כפי שהוא, בצורה ובאופן המיטבי ביותר עבורו, להיות ולהפוך לגירסא הטובה ביותר של עצמו!

אדם הזוכה 'למרחב מאפשר' בחייו יכול להתמודד בצורה הייחודית והמיטבית ביותר עבורו עם כל אתגר שרק יעמוד בדרכו ובחייו!

אני רוצה לפתוח את הצוהר להתמודדות ייחודית שכזו הבאה לידי ביטוי בחיי האדם ובנפש האדם כפי שנשקפת מהתמודדות עם 'הפרעת חרדה ובעת' שתפסה את מקומה בספר האבחון הרשמי של הפסיכיאטריה ה-DSM 5   .

חרדה: משקפת התמודדות עם קושי נפשי ורגשי המעלה בי חששות הנובעות מהתכנות היפותטית שמשהו לא טוב עלול להתרחש ולאיים עלי או לפגוע בי.

כאשר החרדה לא מטופלת היא עלולה להחריף ולהגיע למצב בו תפקודו של האדם יפגע משמעותית והחרדה עלולה לגרום לו לנזק נפשי משמעותי כאשר החרדה מתקבעת בנפש האדם והופכת מקושי רגשי להפרעת חרדה!

ישנן תופעות ייחודיות בנפש האדם המבטאות מצב חרדתי הנובעות מסטרס ולחץ נפשי מתמשך וקבוע המערער את נפש האדם ומשפיע אף על תפקודו הפיזיולוגי..

לדוגמא: גמגום, טיקים: תנועות ועיוותים בפנים – עיניים, פה, אף, ראש, בלתי רצוניות ובלתי נשלטות.

 ישנן הפרעות נפשיות מאובחנות כמו ה-  O.C.D שהנה הפרעה אובססיבית (טורדנית) קומפולסיבית (כפייתית) המתקיימת ובאה לידי ביטוי בעיקר במצבי לחץ וסרס נפשי מוגבר, המאפיינות חרדה     כמו: טריכוטילומניה- מריטת שיער בלתי רצונית שהנה אובססיבית- בחזרתיות ובכפייתיות שלה, וקומפולסיבית- בטקסי ההרגעה המדומים דרך תלישת השיער מהראש או מהפנים..

ישנן גם תסמונות מאובחנות המתקיימות ובאות לידי ביטוי במצבי לחץ וסרס נפשי מוגברת כמו: תסמונת טורט- המאופיינת בין היתר ובעיקר בהשמעת קולות ותנועות גוף לא רצוניות ובלתי נשלטות.

לכל אחת ואחת מתנועות הללו ישנו טיפול מוסדר ומקצועי אם זה טיפול תרופתי או טיפול תרפויטי נפשי ורגשי או שילוב של שניהם יחד לפי מידת הצורך וההתאמה למטופל.

אני ארצה לגעת ולהתייחס לסוג ייחודי של התמודדות בקרב הסובלים מתופעות שונות נפשיות ורגשיות המאופיינות בחרדה, שאמנם אינו מהווה פתרון למיגור החרדה, אך בהחלט מהווה 'מרחב מאפשר' לנפש האדם ומעניק לו דרך ייחודית לחיות עם החרדה בשלום ואף למנף אותה לטובתו באופן הייחודי לו!

אני מדבר על שימוש מושכל בחרדה אותו עושה האדם הנדרש להתמודד עם החרדה, כאשר הוא מוצא לה 'בית חם', 'בית מוגן' שהנו מרחב מאפשר עבורו!

ניקח את האדם המגמגם כדוגמא: המוצא מרחב מאפשר לגמגום כאשר הוא שר ומוצא את עצמו מבטא את מילות השיר בשטף ובבהירות רבה!

מה קורה לאדם המגמגם כאשר הוא שר?

אפידמיולוגיה: ישנם גורמים ומאפיינים שונים להסבר העדר הגמגום כאשר האדם שר, אבל ארצה להתייחס כאן למאפיין המשמעותי ביותר בעיניי והוא: 'מרחב מאפשר' כאמור!

כאשר האדם המגמגם שר הוא מתיק (מלשון התקה- העברה של רגש מציף ולא מוכל ממקום לא מאפשר אל עבר מרחב מאפשר) באופן חיובי את החרדה המאופיינת בסטרס ולחץ נפשי ורגשי מוגבר ממרחב אחד אל עבר מרחב אחר!

'מהמרחב המערער' אל עבר 'המרחב המאפשר'!

התקה זו מורידה את מפלס החרדה פלאים ומאפשרת זרימה ותנועה בנפש בדרך לשירה קולחת העולה ובוקעת מגרונו של האדם המגמגם בדיבורו, שכעת מביע את עצמו בשטף ובבהירות ממקום וממרחב מאפשר בנפשו!

דוגמא נוספת אליה נחשפתי לאחרונה הייתה עם נער מתבגר הסובל מתסמונת טורט שסבל לאורך ילדותו מהצקות חוזרו ונשנות ומדחייה חברתית קשה.

העובדה שהוא היה עושה תנועות ומשמיע קולות בלתי רצוניים ובלתי נשלטים הפכו אותו 'למוזר' בחברה והסבו לו סבל בלתי נגמר.

הוא ניסה להתמודד עם התופעה בכל דרך אפשרית טיפול תרופתי, רגשי ועוד שלל טיפולי תמיכה שונים ויעילים לכשעצמם, רק שבמקרה שלו הוא לא מצא בהם את המזור לנפשו ולא חווה את המרחב המאפשר לו היה זקוק כל כך..

עד שהגיע אל 'המרחב המאפשר' לו היה זקוק כאשר נרשם ללימודי בישול והתמקצע בתחום. העבודה במטבח והבישולים היוו עבורו תרפיה לנפש והוא מצא את עצמו רגוע ושלו ומלא בסיפוק עצמי, תופעת התנועות והקולות הבלתי רצוניים והבלתי נשלטים ירדו פלאים כאשר החל לעבוד במטבח.

כפי שציינתי אין בכך ריפוי של החרדה במקרה של גמגום, או טיפול חלופי ל- O.C.D או העלמת תסמונת טורט..

אבל זו הדרך היעילה הטובה והמדויקת ביותר למצוא לנפש האדם מזור מפני התמודדות המהווים אתגרים לבני אדם הסובלים מחרדה המלווה בלחץ וסטרס מוגברים.

'המרחב המאפשר' הנו מרחב ייחודי עבור האדם ומהווה את הפלטפורמה המדויקת והנכונה ליצירת שחרור וזרימה בנפש האדם מפני חסמים רגשיים ונפשיים הבאים לידי ביטוי כאמור בחרדה.

כל אדם זקוק 'למרחב המאפשר' הייחודי לו, המדויק לו והיעיל ביותר עבורו כדי לחיות את חייו בשלווה ורוגע ולבא על סיפוקו ולהגיע למימוש עצמי בחייו דרך 'המרחב המאפשר' האישי שלו!

אנחנו כחברה חייבים אבל ממש חייבים לעשות הכל בכדי להבין מהו המרחב המאפשר של כל מי שנמצא לצדנו ובא במגע אתנו בחיי היום יום, החל מיקירנו הקרובים אלינו ביותר ילדינו ומשפחתנו, תלמידנו, חברנו ומכרנו ועמיתנו לעבודה..

פשוט להתאים להם את המרחב המאפשר הייחודי עבורם ולאפשר להם ליהנות ממנו, על מנת לאפשר זרימה טבעית של הנפש להביא לידי ביטוי את עצמם ואת יכולותיהם בדרך לחיים אותנטיים שמחים ומאושרים ולמימוש עצמי מקסימלי!

כשאנו אנו מונעים מיקרנו את 'המרחב המאפשר' עבורם בטענות שונות כמו הוא זקוק להתמודד עם החיים האמיתיים, הוא לא יכול לברוח מהאתגרים אל 'מרחב אפשר' זה רק יעמיק את הקשיים שלו.. אנחנו פשוט עושים להם עוול!

הכרת והבנת משמעותו של מרחב מאפשר לא ניתנת לפרשנויות שונות , ראציונליות והגיוניות ככל שיהיו! זהו מרחב אישי אינדיווידואלי וסובייקטיבי ייחודי מסוגו עבור כל אדם באשר הוא ולתפיסתנו ולדעתנו אין שום משקל בהבנת הצורך הייחודי הזה!

 כך שיהיה ממש חבל למנוע ולחבל ביכולת האינדיווידואלית של יקירנו דרך חוסר הבנה משווע לצרכים הייחודים להם, אותו מבטאת נפשם בצורה המאפיינת את מי שהם ומעניקה להם דרך 'המרחב המאפשר' אותו מצאו ובו הם רואים מזור לנפשם דרך להיות מי שהם ולמימוש עצמי!

'המדריך המושלם למטייל'!

השבוע נקרא בפרשת ראה!

השבוע ראיתי בחנות ספרים טיפוסית מדריך ייחודי תחת הכותרת 'המדריך המושלם למטייל'! הסתקרנתי זו הייתה חוברת דקה יחסית, כשפתחתי הופתעתי..

ראיתי שזו בעצם פרשת ראה המהווה את תמצית 'המדריך המושלם לתייר' המבקר בעולמו ובנחלתו של ה' יתברך.     

זה המקבל ויזה, או 'גרין כארד' זמני ל-70 שנה או אם בגבורות אז ל- 80 שנה ויש כאלה שזוכים אף ל-120 שנה. מדריך זה הנו המדויק והמותאם ביותר עבור כל נפש יהודי המנחה אותו במשך ביקורו צעד אחר צעד אל עבר המנוחה והנחלה בחייו.

המדריך מונה ומתאר בהוראות מדויקות ומותאמות לכל נפש המבארות ומסבירות בשפה השווה לכל נפש כיצד למצוא את ולהגיע אל המנוחה והנחלה בחייו.

למדריך זה ישנה הקדמה מרגשת ויוצאת דופן מאת המציא לאור: המדריך הזה אומר לנו המוציא לאור מיועד עבורכם וישרת אתכם נאמנה בדרך לקשר נצחי ועמוק שלנו ויהווה את המתנה הגדולה ביותר אותה תעניקו לעצמכם בביקורכם בעולמי!

פשוט פעלו לפי הוראות המדריך, אבל אל תנוחו רגע על 'זרי הדפנה', נסו כל העת לשדרג את הקשר הזה ביצירתיות אותה תביאו מתוככם פנימה,  זה יהפוך עבורכם את הביקור מסתם מדריך וספר הוראות לוגי וטכני, לדרך חיים מלאת סיפוק ומשמעות ושמחה פנימית!

בסוף ההקדמה כותב המוציא לאור  את המדריך הזה כתבתי לאחר חשיבה מעמיקה וארוכה, מתוך הבנה מה יכול לסייע לכם בביקורכם בעולמי ולהוות עבורכם מתנה אישית ממני..

אמנם זהו מדריך המיועד עבורכם, אך יחד אתו אני מעניק לכם את המתנה הגדולה ממנו את המתנה המושלמת עבור המטייל והיא הבחירה החופשית!

בבחירה חופשית טמונה כל התפיסה של מדריך זה, הנשען על ההבנה שכאשר תבחרו בבחירה חופשית להתנהל לאור מדריך זה, רק אז תפיקו את התועלת וההנאה הצרופה האמיתית, השלימה והמדויקת עבורכם בטיול זה!  

על החתום אביכם אוהבכם מלב ונפש החפץ בטובתכם ובהצלחתכם תמיד כל הימים ה' יתברך!

(זה היה תיאור ציור מטפורי כמובן..)

הבחירה החופשית הנה המתנה המושלמת והגדולה ביותר עבור בחיר הנבראים האדם, המוענקת לו מאת ה' יתברך, הוא מראה (מלשון-ראה) לנו את הדרך וממליץ עליה בחום רב, אך מאפשר לנו ומתיר בידנו את זכות הבחירה האם לאמץ את הדרך ואת המדריך הנפלא שכתב עבורנו!

וכפי שמתארת זאת התורה: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה... אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם". (דברים פרק י"א פסוקים כ"ו-כ"ז).

ה' יתברך מראה לנו את הדרך הטובה עבורנו במדריך שכתב עבורנו ומניח לנו אותו במדף ארון הספרים היהודי ומאפשר לנו לבחור את דרכנו בחיינו!

הוא יצר עבורנו 'מרחב מאפשר' בו ודרכו נוכל להיות מי שאנחנו ונצליח לממש את עצמנו ולהגשים ייעודנו שלשמו ירדה נשמתנו לעולם הזה לביקור וטיול קצר..

הוא רואה את כל אחד ואחת מאתנו מנקודת מבט אבהית ומקצועית ומורה לנו את הדרך לחיים מאושרים ושמחים..

אנחנו רק צריכים להתחבר אל עצמנו ולהרגיש את החיבור שלנו אליו יתברך ולחוש את האהבה העוברת ממנו אלינו ואיך כל מה שנכתב עבורנו במדריך התורני הוא אך ורק עבורנו ולטובתנו!

כפי שמעיד הכתוב: "שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ".

 עשיתי בדיוק כעצתך!

בימי הפורענות, הרדיפות האכזריות והגזירות האיומות שסבלו היהודים תחת שלטונו של הקיסר אדריאנוס, שדיכא את מרד בר-כוכבא, החריב את ביתר והרג צדיקים רבים, ביניהם עשרה הרוגי מלכות ורבי עקיבא בראשם. בימים קשים ומרים אלה דרך בשמי היהדות כוכב שמאיר עד היום באור יקרות.

המדובר באונקלוס הגר שתירגם את התורה הארמית ואשר תרגומו (שהוא גם פירוש) מודפס בכל חומש וידוע בשם "תרגום אונקלוס".

מי היה אונקלוס הגר? מה מוצאו ומאין בא? כיצד הפך להיות גר צדק? על כל השאלות הללו מוצאים אנו תשובה בתלמוד, המוסר לנו את תולדות חייו של אונקלוס.

אונקלוס היה נצר משפחת המלוכה הרומית. אמו הייתה אחותו של אדריאנוס קיסר ואילו אביו היה אציל רומאי בשם קלונימוס. אונקלוס היה איש מלומד שידע את כל המדעים של רומי ויוון על בוריין. הוא היה מחונן לא רק במוח חריף, כי אם גם בלב של זהב ובנשמה גבוהה. לאחר שבחקירותיו הגיע להכרת הבורא, החל אונקלוס לעבוד את אלוקי ישראל בהסתר, ב"מחתרת", וחיכה להזדמנות בה יוכל להתגייר גם באופן רשמי.

פעם אחת בא אונקלוס אל דודו אדריאנוס ואמר לו: הנה ישבתי משך שנים ורכשתי לי ידיעות בכל השטחים ולמדתי שפות. אולם מה יש לי מכל זה, אם אני יושב בבית ואיני יוצא אל העולם הגדול לנסות את מזלי ולשלוח ידי במסחר. אתה דודי, הלא ידעת כי אין לי שיח ושיג בענייני העולם והוויותיו רחוקות ממני. על כן באתי אליך לבקש עצה: איזו סחורה כדאי לקנות, בכדי להרוויח בה?

אדריאנוס חייך בשביעות רצון. נעמה לו העובדה שבן-אחותו הפיקח בא אליו לבקש עצה. אמר לו: אוצרותיי פתוחים לפניך. קח לך כמה כסף שתרצה. אולם אם את עצתי הנך מבקש, הריני מייעץ לך לקנות סחורה זולה מאד, סחורה שאין האנשים מכירים בערכה ואין עליה הרבה קופצים. אתה תקנה סחורה זו בזיל הזול ואחר-כך תעשה לה תעמולה מתאימה, עד שהבריות יכירו בערכה ותוכל למכור אותה כפל כפליים.

אונקלוס עזב את ארמון דודו ויצא את רומי. בתור נסיך מלכותי היו לו כל ההקלות ולא ארכו הימים עד שהגיע לירושלים שם קיבל את האמונה היהודית והתגייר. אולם נפשו שתאבה ללמוד ולדעת יותר ויותר לא הסתפקה בזה. הוא נהיה תלמידם של רבי יהושע בן חנניה ורבי אליעזר בן הורקנוס, התנאים הגדולים של התקופה ההיא. אונקלוס למד בשקידה עצומה עד שרבותיו החלו לדאוג לבריאותו. אולם הוא לא שעה לאזהרותיהם ולמד יומם ולילה עד שנהיה בקי בכל חדרי התורה.

אונקלוס הצטער מאד על העובדה שהרבה יהודים שכחו מאז גלות בבל את לשון הקודש ודיברו בבבלית, אשדודית, ארמית וכן ניבים אחרים שהיו שגורים בפי עמי הסביבה. בשעת עלייתם מגולת בבל, תירגם להם עזרא הסופר את התורה לארמית, אולם תרגום זה אבד ולא היה בנמצא יותר. עתה החליט אונקלוס לתרגם מחדש את התורה לארמית, תחת השגחת התנאים הגדולים ולפי המסורה המקובלת מדור לדור, עד עזרא הסופר ועד משה רבנו. תרגום זה נקרא תרגום אונקלוס שאנו משתמשים בו עד היום.

לא היו ימים מרובים, עד שנודע לקיסר אדריאנוס על מעללי בן-אחותו בארץ יהודה, בשמעו זאת, נתמלא העריץ חימה ושלח תיכף גדוד חיילים לאסור את אונקלוס ולהביא אותו לרומי כשהוא כבול באזיקים.

כשהגיעו החיילים אליו, קיבלם אונקלוס בסבר פנים יפות. הוא ניהל אתם שיחה על עניני דת ואמונה ודבריו עשו רושם אדיר על הקלגסים הפשוטים. הם נפלו לרגליו וביקשוהו שיעזור להם להתגייר ולהיות יהודים כמוהו.

משבוששו השליחים לחזור, שלח אדריאנוס גדוד אחר. הפעם בחר לוחמים וותיקים ואמיצים העשויים ללא חת, הוא אף ציווה עליהם לא להיכנס לוויכוחים עם אונקלוס, אלא לעצרו תיכף ומיד ולהביאו לרומי. כי אדריאנוס כבר שמע מה קרה לשליחיו הקודמים…

אונקלוס קיבל גם שליחים אלה במאור פנים. הוא אמר להם כי יודע הנו את פקודת הקיסר לא להיכנס אתו לוויכוח. אתם חייבים למלא אחר מצוות הקיסר אמר להם כשם שאני מילאתי אחריה. על כן אשאל אתכם משהו שאתם בתור בקיאים בגינוני הטקס של חצר המלכות צריכים לדעת זאת. בסולם הדרגות נושאי האבוקות נוהגים שניפיור (דרגה נמוכה ביותר) נושא אבוקה לאפיפיור, הלה לדוכס ודוכס להגמון והגמון למלך. אולם למי נושא המלך אבוקה?

אמרו לו: מלך אינו נושא אבוקה לפני איש.

אמר להם: והקדוש ברוך הוא, שהוא מלך מלכי המלכים נשא אבוקה כדי להאיר לבני ישראל, שנאמר: "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן… ולילה בעמוד אש להאיר להם"…

הדברים עשו רושם אדיר על החיילים. הם החליטו לנטוש את שליחותם, לערוק ולהימנות על תלמידי אונקלוס הגר.

אדריאנוס שכעסו לא ידע גבול, חזר ושלח גדוד חיילים עם פקידים גבוהים בראשם, הוא ציווה עליהם לא להחליף עמו דברים כלל אלא להביאו אליו אסור בנחושתיים.

כאשר הגיעה משלחת המלך, תפסו את אונקלוס והחלו להוציאו מביתו ללא אומר ודברים. הוא הלך אתם בלי להשמיע הגה, אולם כשהגיע לדלת שם את ידו על המזוזה נשק לה וחייך.

החיילים המשתוממים לא יכלו להתאפק ושאלו את אונקלוס: מהו הדבר הזה הדבוק על הדלת, מדוע נשקת אותו ובכלל מדוע שמחתך גדולה כל כך, שעה שאתה מובל אל דודך הזועם המתכונן לערוף את ראשך?

אונקלוס רק חיכה להזדמנות זו כדי לענות להם. הוא אמר: אני צוחק על מנהגם המוזר של אנשים נעלים ומרוממים שכמותכם. בנוהג שבעולם מלך יושב בפנים בחדרי חדרים ועבדיו שומרים אותו מבחוץ. אולם מלכנו, שהוא מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אינו כן. הוא נותן לעבדיו לשבת בפנים במנוחה והוא שומר עליהם מבחוץ. הנה זוהי המזוזה שלנו.

שלוחי המלך נפלו ברוחם מדברי אונקלוס. הם הוסיפו לדבר אתו ולשאול אותו דברים שונים ולא ארך הזמן עד שהפכו אף הם לתלמידיו הנאמנים.

אדריאנוס נוכח לדעת כי בכח לא יוכל לבן-אחותו הפיקח והעקשן. אולם הוא רצה לראות אותו ולתהות על קנקנו, על כן נשבע לו שלא יאונה לו כל רע אם יבוא ויבקר אצלו.

אונקלוס נסע לרומי והתייצב בפני הקיסר. הלז התפלא לראות כמה כחש בשרו של בן-אחותו שאיבד הרבה ממשקלו הקודם. אולם אונקלוס הבטיחו בבת צחוק על שפתיו, כי תמורת המשקל שהפסיד נתווספו לו הרבה תורה וחכמה.

לאחר מכן שאלו אדריאנאוס, כיצד יתכן הדבר שהוא, הנסיך אונקלוס, עזב את ביתו ואמונתו ודבק בישראל, אומה קטנה המושפלת עד דכא, סובלת ייסורים ועלבונות מכל העמים הסובבים אותה.

בעצתך הטובה שמעתי אדוני הקיסר הייתה תשובת אונקלוס. אתה יעצת לי לקחת סחורה זולה ופחות ערך, שעדיין אין מכירים בערכה וחשיבותה, סחורה שאין עליה הרבה קופצים.

זה בדיוק מה שעשיתי, המשיך אונקלוס. מצאתי את עם ישראל שהם דוויים וסחופים בעולם הזה. דבקתי בהם ועשיתי עסק טוב למדי. כי נביאי ישראל, נביאי האמת, הבטיחו לנו כי באחרית הימים יהיה עם ישראל מאושר ומושפע בכל הטובות ומלכים ורוזנים ישרתו אותו. כל העמים יכירו אז בתורה הקדושה וירושלים תהיה אור לגויים, מגדל אור מאיר לכל באי עולם..                                            (באדיבות אתר בית חב"ד).

יהי רצון שנזכה כבר לייעוד ולחזון אחרית הימים כפי שיהיה בגאולה האמיתית והשלימה, כפי שנתנבא זכריה הנביא:

"כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלָ͏ִם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים. וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ". (זכריה פרק ח' פסוקים ד'-ה').

שבת שלום ומבורכת

מאת מישאל אלמלם לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה

פרשת ראה/ אסתי פרקש

סְלִיחָה..

אַתְּ מוֹכֶרֶת מִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ?

מְנֻמָּרוֹת אוֹ צִבְעוֹנִיּוֹת

שֶׁיִּהְיוּ יְצִירָתִיּוֹת, שְׂמֵחוֹת

אֵלּוּ מִדַּי צָרוֹת

וְאֵלּוּ מַמָּשׁ הֲפוּכוֹת

הַמְּצִיאוּת מְעַוְּתוֹת

וְהַהֵן מַסְתִּירוֹת כָּל הַפָּנִים

מַצְרִיכוֹת הַרְבֵּה גִּנּוּנִים

בְּעֶצֶם.. אַתְּ יוֹדַעַת מָה

הֲכִי חָשׁוּב לִי עֲדָשָׁה כֵּהָה

שֶׁתְּסַנֵּן גַּם בְּזָוִיּוֹת הָרְאִיָּה

שֶׁאֶרְאֶה מְצִיאוּת בְּרִיאָה

וּבְעִקָּר אַתְּ… הַבְּרָכָה

"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה"

אַתְּ מְבִינָה?

הַכֹּל תָּלוּי בִּי, בָּרְאִיָּה

יֵשׁ לִי אֶת יְכֹלֶת הַבְּחִירָה

אִם לִרְאוֹת  בַּבְּרָכָה אוֹ קְלָלָה

לִבְחֹר בֵּין טוֹב לְרַע

בַּבַּיִת, בַּמִּשְׁפָּחָה, בָּעֲבוֹדָה

גַּם אִם הַמְּצִיאוּת לֹא פְּשׁוּטָה

'אָנֹכִי נוֹתֵן' -הַכֹּחַ לַמְּשִׂימָה

גַּם אִם הַמְּצִיאוּת אֲפֹרָה

וְנִרְאֵית לֹא פְּשׁוּטָה

אוֹ אֲפִלּוּ מְאַיֶּמֶת וְקָשָׁה

דְּעִי שֶׁגַּם הִיא לְטוֹבָה

מְקַדֶּמֶת לִיצִיאָה לְאוֹרָהּ

וּבְיָדַיִךְ הַבְּחִירָה

לִרְאוֹת הַטּוֹבָה וְהַבְּרָכָה

הֵי, אֵיזֶה מִשְׁקָפַיִם בָּחַרְתָּ בַּסּוֹף?

בְּשַׁבָּת מְבָרְכִים חֹדֶשׁ אֱלוּל וְלִקְרַאת פְּתִיחַת שְׁנַת הַלִּמּוּדִים שֶׁנִּזְכֶּה לְהֶמְשֵׁךְ "וַעֲבַרְתֶּם֘ אֶת־הַיַּרְדֵּן֒ וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל־אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם־בֶּטַח:

שבת שלום, אסתי

יועצת חינוכית ושליחת הרבי בפתח תקוה