שלום לכולם אנו עומדים בסוף השבוע ה-45 למלחמת הקיום על ארצנו עמנו ותורתנו.

ההכרה והתחושה העוברת בנו דרך המילים 'שנהיה ראיים להם' שנאמרו והדהדו בחלל בקשר לחיילנו המוסרים את גופם ונפשם על שמירת ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל חייבת להכות בנו ולהדהד אצלנו בעצמה במח ובלב עמוק בנפשנו כאשר אנו באים לדבר עליהם!

כאשר ניצבים אל מול מי שבוחר למסור את נפשו וגופו על 3 הקשרים שקושרים אותנו כעם והופכים אותנו למי שאנחנו ארץ ישראל, עם ישראל, תורת ישראל המילים 'הלוואי שנהיה ראויים להם' זועקות ומהדהדות מאליהן ועולות להן עד לב השמים!

לצד הזכות העצומה הזו ישנה גם חובה מוסרית גדולה כלפי הייצוג שלהם אותנו! חובה שבאה לידי ביטוי בהתנהגות אנושית, בדוגמה אישית, בעבודה עצמית מתמדת, ודרישה עצמית להיות ראוי לייצג את מי ששלח אותנו לעמוד בראש החזית!

אם נזכור בזכות מי ובזכות מה אנחנו כאן יהיה לנו יותר קל לאחד את השורות! יהיה לנו ברור יותר מי אנחנו ולמה אנחנו כאן? על מה ומי אנחנו נאבקים את מלחמת הקיום הזו? ומה מטרת המלחמה הזו בסופו של יום? ולמה אנחנו נאלצים לשלם מחיר כבד כל כך?

הרקע למסע המאלף הזה החל לפני 3264 שנים עת עם ישראל עמד על סף הכניסה לארץ המובטחת והמנהיג הגדול והדגול משה רבינו ניצב אל מול הארץ ומוצא עצמו מתחנן לה' יתברך לזכות ולהיות ראוי להיכנס לארץ המובטחת..

משה רבינו בשפלותו ובענוותנותו נעמד כעבד אל מול רבו ומבקש כאחד העם לזכות להיכנס לארץ המובטחת!

מדוע משה רבינו בוחר להתחנן לה' יתברך ולבקש לסכות להיכנס לארץ המובטחת בתור מתנת חינם ולא בתור המנהיג הדגול האמור להוביל את עם ישראל לארץ המובטחת לאחר 40 שנות נדודים סבל ותלאות במדבר הגדול והנורא?

הרי זה מתבקש מאליו שמי שהיה המנהיג הגדול, המצביא הדגול, הרועה הנאמן והמסור, הוא זה שיוביל את עם ישראל לארץ המובטחת?

בכדי לקבל נקודת מבט עמוקה וייחודית ננסה לחבור לפרשת השבוע המתארת בתיאור נפלא את הדו שיח המרגש הזה בין משה רבינו לבין ה' יתברך דרך נקודת מבט יהודית תורנית חסידית ופסיכותרפית!

פגיעות רגשית הנובעת מחוסר הבנה למסר העובר אלינו והשלכותיה הקריטיות עלינו ועל יקירנו!

אחד התופעות הכי משמעותיות והשפעתן על האדם והתנהלותו הנה פגיעות רגשית.

פגיעות רגשית הנה מצב בו האדם חש פגוע מאירוע כל שהוא שאירע לו מאדם כל שהוא, מסביבה כל שהיא, והאירוע הזה מנהל אותו!

הוא מפסיק להתנהל בהגיון בריא, מנעד הרגשות הגואה בו לא מאפשר לו לחשוב בצורה הגיונית והוא מתחיל להגיב מהבטן..

האגו הפגוע תופס את מקום השכל הבריא והישר ופתאום נראה ונחווה תגובות לא מותאמות מהאדם הפגוע..

ניקח דוגמא ממורה מחנך בכיתה: אחד הילדים התבקש מהמורה לעשות מטלה כל שהיא, תרים את הנייר מהרצפה בבקשה, ו..נחשו כן התלמיד 'החצוף' מסרב לא עלינו..

המורה חש שכבודו הרם וסמכותו נפגעו עמוקות ומרגע זה ואליך הכבוד הפגוע מנהל אותו..

חצוף, אמרתי לך להרים את הניר מהרצפה.. כדור השלג ימשיך להתגלגל לו כנראה מכאן עד שמישהו יעצור אותו..

השכל הבריא והישר מוביל ל.. בקשתי מהתלמיד לעשות משהו עבורי (עבור ניקיון הכיתה), הוא מסרב, אוקיי אתה לא חייב, יש מישהו אחר שמעוניין להרים את הנייר מהרצפה? לא, לא נורא, אני ארים וזהו, העולם לא יחרב אחרי שכבודו יתכופף וירים את הנייר מהרצפה..

זה לא נגדך! התלמיד מסרב מסיבותיו שלו, אתה לא קשור לסיפור! אתה רוצה להבין גש תברר אתו בנפרד אחר כך, תשאל למה סירבת להרים את הנייר? מה זה גרם לך להרגיש שבקשתי ממך? אתה עוד תופתע!

דוגמא נוספת: אבא מבקש מילדיו להפסיק לשחק במחשב, הילד: לא אבא לא רוצה..

האבא: מה אמרת חצוף? והילד חוזר לתומו אבא אני לא רוצה להפסיק לשחק!

והאבא מאבד את עשתונותיו..

מה הוא בסך הכל אמר לך אבא יקר: אני אוהב לשחק קשה לי להפסיק לשחק, אז אני לא רוצה להפסיק, איך זה קשור אליך?

דוגמא נוספת: נער/ה בגיל ההתבגרות מגלה סימני התדרדרות רוחניים בבית דתי/ חרדי מתריס ועושה מה שבא לו מתלבש איך שבא לו/ה, לא מכבד את בני הבית כאשר הוא בוחר לשמוע שירים שלא מתאימים לאווירת וחינוך הבית, מפר את קדושת החיים וארח החיים אותו אתה מתווה בביתך.

המדרון כל כך חלקלק.. וההבנה שזה קשור אלינו ההורים בטעות יסודה.. ההתמודדות של הנער/ה עם גיל ההתבגרות והאתגרים המזדמנים לו לא קשורים אלינו! הוא לא עושה את זה נגדנו, להכעיס, למרוד או מה שלא תהיה הסיבה!

הוא אוהב אותנו, הוא מעריך אותנו, הוא פשוט מתנסה ונחשף לעולם לא מוכר לו, הוא מתלהב ממה שאתה התלהבת שהיית נער בגילו!

זה לא אומר שמעכשיו נתיר את הגבולות ונאפשר לו לעשות מה שהוא רוצה! זה רק לעצור רגע ובמקום להפנות ולהרגיש את האגרוף בבטן, המסב לנו כאב, בושה, צער, אכזבה, פשוט להפנות אותו החוצה במקום פנימה!

במקום להתעסק בעצמנו ולחוש איך הם בועטים בנו ובערכים שהנחלנו להם כדאי שנחשוב על: 

אין כאן אני נגדכם, אין כאן כפיות טובה, אין כאן חוצפה, אין כאן התרסה, אין כאן חוסר הערכה..   אבל יש כאן בלבול, יש כאן חיפוש, יש כאן ניסיון למצוא את הזהות שלו, יש כאן את ההזדמנות לצמוח ולהתפתח בדרכו שלו!

ההבנה שהתנהלות נבונה שקולה ומחושבת מסייעת לנו להתמודד עם האתגרים שלנו תורמת רבות לניהול האירוע…

אמנם העובדה שאנחנו קשובים, שומעים או מבינים את המסר העובר אלינו כפי שהזולת רצה להעביר אלינו הנה קריטית! יש בה בכדי לאפשר לנו להתנהל ולהתנהג אחרת כלפי יקירנו, ולגרום לקשר שלנו עם יקירנו להיות כל כך משמעותי!

במקרים בהם אנו לא קשובים או לא מבינים את המסר כפי שהזולת רצה להעביר אלינו, אנו עלולים להפסיד ולאבד את היקרים לנו ביותר!

הדרך הישרה לשינוי מהותי עבורנו בדרך לשינוי בניהול עצמי בריא בתגובות וההתנהלות שלנו עוברת בהקשבה למסר העובר אלינו מהאחר בהבנת וברכישת השפה בה כל אחד ואחד דובר או מעביר את המסר שלו!

היכולת להרחיק את עצמנו מלהתערבב רגשית עם המסר העובר אלינו, להקשיב למסר באופן אובייקטיבי ולאפשר לעצמנו להיות קשובים אל יקירנו עוברת בהבנה מניין נובעת הפגיעות הרגשית שלנו בחיים?! 

כאשר נשכיל להבין את מקור הפגיעות הרגשית האישית שלנו ונטפל בה! נוכל להתמודד בצורה מיטיבה עם כל מסר שיעבור אלינו מיקירנו!

 קשר משמעותי כתנאי לכל בקשה!

כשאנו ניגשים לבקש מכל אדם קרוב כרחוק שיעשה משהו עבורנו, אנחנו חייבים להיות בעמדה שהבקשה אותה אנו מבקשים והציפייה שהזולת ימלא את בקשתנו תמולא על הצד הטוב ביותר!

בכדי שתתאפשר מציאות שכזו אנו צריכים לייצר קרקע קיומית ומרחב מאפשר עבור הזולת ממנו אנו מצפים להיענות ולמלא את בקשתנו.

בכדי שזה יקרה אנחנו חייבים לקיים קשר משמעותי עם הזולת! קשר שכזה נבנה ונשען על אמון הדדי, כאשר הזולת חש שאתה רואה אותו, אכפת לך ממנו, דואג לו, מתעניין בו, חפץ בטובתו..

או אז הוא יפתח את לבו אליך וכל שתבקש ממנו יתבצע על הצד הטוב ביותר, מתוך הבנה שבבקשתך אליו אתה רואה אותו, חושב עליו ומתחשב בו, לא משתמש בו כאובייקט, או מנצל אותו חלילה! 

הרבי מליובאוויטש הורה לשלוחיו: אל תבקשו מיהודי לשמור שבת, להניח תפילין, לשמור כשרות.. לפני שאתם נותנים לו משהו! תנו לו אהבה, תקרבו אותו, תחייכו אליו, תתעניינו בו, צרו ושמרו אתו על קשר משמעותי ורק לאחר מכן בקשו ממנו לשמור מצוות!

קשר משמעותי מהווה את שער הכניסה ללבו של אדם! אנשים מחפשים לראות, לחוות לחוש ולהרגיש את החשיבות הקיומית שלהם, עד כמה אני משמעותי לעולם? עד כמה מעריכים אותי? למי אכפת ממני? מי חושב עלי? מה העולם עושה למעני או עבורי? עד כמה רחוק אנשים יסכימו ללכת או לעשות עבורי ולמעני?

האדם זקוק להוכחות ולאישור קיומי מהעולם! כאשר הוא מקבל אותו הוא חש בטוח בעולם! כאשר אדם מקבל את המרחב הקיומי הבטוח שלו בעולם, את קרקע הקיום עבורו, הוא חש שהעולם הוא מקום מוגן ובטוח עבורו!

כאשר העולם מאיר פנים לאדם הוא מחזיר את פניו אליו ומושיט את ידו למסע משותף! אמנם כאשר האדם חש כי העולם מחזיר את פניו ממנו ומפנה לו עורף הוא משחרר את האחיזה מידו ופונה ותר לו אחר מרחב קיומי בטוח אחר!

רק שבדרך כלל המרחב החדש אותו הוא מוצא פחות מתאים לו בלשון המעטה, איננו בריא לו, אינו מיטיב עמו ובטח שאיננו ממלא עבורו את הצורך בקרקע קיומית בטוחה ומוגנת!

רק שכעת זה לא ממש אכפת לו, זה לא ממש משנה לו אם מישהו יפגע בו או ינצל אותו, הוא כבר מחוספס, הוא יצא לעולם בגישה שונה, הפעם הוא לא תר אחרי חיים בריאים שמחים ומיטיבים, כעת הוא תר אחר הישרדותו, ולשם כך הוא מוכן לשלם כל מחיר שיידרש ממנו, גם כזה שיסכן אותו, כי מטרתו כעת להבין עד כמה הוא חזק בכדי לשרוד בג'ונגל ששמו עולם כן זה שהחזיר את פניו ממנו והפנה לו עורף!

תפקידנו לדאוג שהגישה לאנשים עמם אנו באים במגע כדוגמת דמות הורית וסמכותית לילדנו, דמות חינוכית לתלמידנו, או כדמות חברית לעמיתנו תהיה כזו שתגרום להם לחוש בטוחים בנו וממילא בטוחים בעולם בו הם חיים!

אנחנו ורק אנחנו בהתנהלות ובהתנהגות שלנו נהיה אלה שנעצב את ההסתכלות שלהם על העולם, בתור דמות המבוגר האחראי, דמות הסמכות ההורית, או החינוכית, המלווה אותם בדרכם אל העצמאות הנדרשת להם בחייהם!

הם רואים בנו את המצפן המוביל, מגלה והפנס המאיר את דרכם בעולם! כך כאשר הם יאבדו אמון במצפן והפנס יכבה הם יחפשו ויגששו את דרכם שלהם באפילה בעולם שהפך עבורם למלכוד ממנו יש להיזהר ולהישמר!

הם יחפשו וימצאו את דרכם בעולם בדרך מאוד שונה, מאוד אחרת ממה שחשבנו וניסינו להתוות עבורם כדרך חיים!

בקשה בתור מתנת חינם מעידה על השלם שבאדם החש בטוח ושליו לשמוע ולקבל את ה-'לא' בדיוק כפי שהוא יקבל את ה-'כן'! ועל קשר מופלא ואהבה שאיננה תלויה בדבר!

השבוע נקרא בפרשת ואתחנן:

התורה פותחת את הפרשה ומתארת לנו כיצד משה רבינו מתחנן אל ה' יתברך ומבקש עבורו מתנת חינם לזכות להיכנס אל הארץ המובטחת! כפי שאומר הכתוב:

"וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהוָה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר. אֲדֹנָי יֱהֹוִה אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ. אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן". (דברים פרק ג' פסוקים כ"ג-כ"ה).

ורש"י על אתר מפרש:

וָאֶתְחַנַּן – אֵין חִנּוּן בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא לְשׁוֹן מַתְּנַת חִנָּם. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם לַצַּדִּיקִים לִתְלוֹת בְּמַעֲשֵׂיהֶם הַטּוֹבִים, אֵין מְבַקְשִׁים מֵאֵת הַמָּקוֹם אֶלָּא מַתְּנַת חִנָּם. לְפִי שֶׁאָמַר לוֹ: "וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן (שמות ל"ג, י"ט) אָמַר לוֹ בִּלְשׁוֹן וָאֶתְחַנַּן (מדרש תנחומא ואתחנן ג'). דָּבָר אַחֵר, זֶה אֶחָד מֵעֲשָׂרָה לְשׁוֹנוֹת שֶׁנִּקְרֵאת תְּפִלָּה, (כִּדְאִיתָא בְּסִפְרֵי כ"ו).

משה רבינו האדם הקרוב ביותר אל ה' יתברך 'פנים בפנים אדבר בו', גדול הנביאים, נאמן הוא בכל ביתו של ה' יתברך, עניו מכל האדם אשר על פני האדמה, פונה אל ה' יתברך לאחר 40 שנות מנהיגות של עם ישראל הרועה הנאמן המסור, האהוב, האכפתי, הדואג, המתעניין, שכל דבר קטן העובר על מישהו מעם ישראל נוגע לו בכל לבו ובכל נפשו..

מבקש מה' יתברך בתור מתנת חינם לזכות ולהיכנס אל הארץ המובטחת!

לא נוגע לו לבקש בזכות ולא בחסד, הוא לא מחזיק לעצמו טובה על כל מה שעשה לאורך כל שנות חייו עבור עם ישראל, הוא פשוט מבקש טובה ומתחנן לה' יתברך לזכות ולהיכנס לארץ המובטחת!

מסביר הרבי מליובאוויטש: משה רבינו מלמד אותנו דרך חיים, גם כאשר הנך קרוב לאדם ומרגיש שלם לבקש ממנו שיעשה משהו עבורך, בקש זאת בתור טובה ומתנת חינם!

משמעותה של בקשה בתור מתנת חינם, הנה ביטוי לקשר עמוק המתקיים בין שניים שאיננו תלוי, מותנה, או נשען על שמור לי ואשמור לך!

זהו ביטוי לקשר אינטימי ועמוק המבטא את מהות הקשר והאהבה בין אוהבים בבחינת אהבה שאינה תלויה בדבר!

אני לא חש צורך לנגן לזולת על מיתרי המצפון ולגרום לו לחוש חייב לי או מחויב אלי, אני לא רואה בקשר שלנו מקפצה לבקשת טובות מכח ה-מגיע לי!

אני מרגיש מספיק ראוי ומספיק מלא מתוכי לסמוך על כך שלבקש מהזולת משהו עבורי יישאר במסגרת האפשרויות הפתוחות בהם הוא יוכל לומר להיענות לבקשתי או לסרב לה!

אני חש כל כך חזק את המלאות מתוכי עד כדי כך שאני חש בנח, ברוגע ובשלווה הממלאת אותי ומאפשרת לי לשמוע את ה-'לא' בדיוק כפי שהיתי רוצה לשמוע את ה-'כן'!  

אני לא מתערער מכך שהאדם הניצב מולי קטן כגדול יסרב לי, להיפך אני שמח על המרחב שיש לזולת בנפש ואותו הוא חש ובוחר להציב מולי כאשר הוא בוחר לסרב לי!

הוא נותן ומאפשר לעצמו את הזכות לבחור כרצונו, ולהחליט האם נח לו, או מתאים לו להיענות לבקשתי או לא!

זהו אקט המעיד על קשר בריא שלי עם הזולת החש בקרבתי כסובייקט בעל רצונות, צרכים ומאוויים היכול לממשם כרצונו ובהתאם לצרכיו בכל מקום (עולם), בכל זמן (שנה), ובכל סיטואציה (נפש)!

כאשר הזולת הניצב מולי חש באי נוחות לסרב לי מכל סיבה שהיא אני צריך לשאול את עצמי על טיב ומהות הקשר שלנו, מדוע הוא חש שלא בנח לסרב לי? מה גורם לו לחוש שלא בנח בקרבתי? מה מונע ממנו להשמיע את קולו ואת רצונו בדיוק כפי שהוא רוצה שישמע?

את זה מלמדנו משה רבנו כאשר הוא ניגש לה' יתברך ומתחנן על נפשו ומבקש את הזכות לכניסה לארץ המובטחת בתור מתנת חינם!

משה רבינו עצמו נהג בעם ישראל אף הוא בדרך זו כפי שמעיד הכתוב:

"לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם." (במדבר פרק ט"ז פסוק ט"ו).

ורש"י על אתר מפרש:

לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי – לֹא חֲמוֹרוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם נָטַלְתִּי. אֲפִלּוּ כְּשֶׁהָלַכְתִּי מִמִּדְיָן לְמִצְרַיִם וְהִרְכַּבְתִּי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנַי עַל הַחֲמוֹר, וְהָיָה לִי לִטֹּל אוֹתוֹ הַחֲמוֹר מִשֶּׁלָּהֶם, לֹא נָטַלְתִּי אֶלָּא מִשֶּׁלִּי.

ואף שמואל הנביא נהג כך עם עם ישראל כאשר פנה אליהם ואמר:

"הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד ה' וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ וְאָשִׁיב לָכֶם". (שמואל א' פרק י"ב פסוקים ג'-ה').

הגישה וההתנהלות ולפיה אני מבקש, נוטל או מקבל מכח ה-מגיע לי משקפת את הסמכות וכח הזרוע על הזולת ועל כך שאני מנצל את הסמכות והקשר שלי אתו בכדי לממש את צרכי!

לעומת זאת כשאני מבקש בתור מתנת חינם או מקבל מתנת חינם! אני מבטא את עצמת הקשר ביננו שאיננה תלויה בדבר, ועל כך שלקשר ביננו יש בסיס איתן וחזק וקיומו איננו מותנה או תלוי בדבר מה!

 בכך שאני לא חש צורך להישען על הקשר שלנו ולחוש בנח לבקש או ליטול מכח הזכות העומד לי בשעה זו או אחרת, אני מגלה שהקשר לנו אמיתי איננו תלוי בדבר חף ונקי ונטול אינטרסים!

כשהרבי מליובאוויטש ביקש 'טובה' מהסנטור?

אישי ציבור וממשל נהגו להיפגש עם הרבי ולשאול בעצתו. אודות אחת מהפגישות הללו מספר הסנטור האמריקני פטריק מויניהאן: "במהלך הריצה שלי לסנאט נהגתי להגיע לחלוקת דולרים של הרבי מידי יום ראשון, להתייעץ ולהתברך להצלחת הקמפיין. תמיד הרבי קלע אל חוט השערה בעצותיו החכמות וברך אותי במאור פנים. לאחר שניצחתי בבחירות ונבחרתי לסנאט הגעתי שוב אלי הרבי, הפעם כסנאטור. לקראת סוף הפגישה הרבי שאל אם יוכל לבקש ממני טובה".

"הנה זה מגיע", חשבתי לעצמי , "הרבי ייעץ לי ובירך אותי במהלך כל הקמפיין, כעת כאשר נבחרתי לסנאט הרבי דורש תשלום עבור העצות והזמן שהקדיש לי. ידוע שלרבי מוסדות רבים פזורים ברחבי אמריקה, הוא בוודאי רוצה תמיכה בהם"...

כמובן שעניתי בחיוב, ואז הרבי ביקש: "יש קהילה גדולה בניו יורק המתגוררת בצ'יינה טאון (Chinatown). האנשים האלו שקטים, סגורים, עמלים קשה ושומרים על החוק. אולם בגלל שהם בטבעם מופנמים וסגורים, לא תמיד שמים לב אליהם. הייתי מציע שבתור הסנטור של ניו יורק, תדאג יותר לצרכים שלהם".

"הייתי המום", ממשיך הסנטור "לרבי יש קהילה של אלפי חסידים בעיר ניו יורק ומוסדות בכל רחבי ארצות הברית, והוא היה יכול לבקש ממני לסייע להם בקידום תכניות ממשלתיות לטובתם. אני במעמדי הייתי יכול להפנות אליהם תקציבים גדולים שיעזרו להתפתחותם. אבל הרבי לא ביקש ממני כאלו דברים. הוא דאג לסינים בצ'יינה טאון. אני לא חושב שהוא ביקר שם אי פעם, ואני משוכנע שרוב התושבים שם בכלל לא שמעו עליו. אבל לרבי היה אכפת מהם והוא דאג להם"…

יצירת תלות רגשית של הזולת בנו כהשלכה והעברה לפגיעות הרגשית שלנו!

הספרות הטיפולית עוסקת בהרחבה במטפלים המעניקים טיפול לאנשים המבקשים את שירותם, אך לצד זאת עם הזמן הופכים את הקשר האמור להיות מקצועי ומיטבי לקשר תלותי רגשי ומעוות!

המטופל חש הכרת הטוב, הערכה, הערצה, ותחושה של גרנדיוזיות כלפי דמותו של המטפל והקשר עמו הופך לקשר של תלות רגשית!

המטפל במניפולטיביות יוצר אצל המטופל תחושה שרק הוא זה שיכול לסייע לו ולהוציא אותו ממצבו העגום בו הוא נתון, ושרק דרכו הוא ימצא את החירות שלו..

המטופל הנתון בחוסר אונים בשל מצבו הופך עד מהרה ל'בן טיפוחיו' ו'בן חסותו' של המטפל ומאבד את הסובייקטיביות שלו..

המטופל נתון כעת במצב קשה מאוד לא רק שהוא לא מוצא מזור לפצעיו, אלא הוא אף מעמיק אותם! בכך שהוא הופך לבן חסותו של המטפל הוא מתקשה למצוא את החירות שלו!

האג'נדה בה אנשים חשים ה'מושיעים' של המטופלים שלהם הנם בעוכריהם ובדרך כלל יושבת על פגיעות רגשית עמוקה לא פתורה אישית שלהם!

הצורך לחוש תחושת גרנדיוזיות ותחושת אומניפוטנטיות (תחושת כל יכול) נובעת מהצורך לשקם את הפגיעות הרגשית שלהם בה חשו חוסר אונים ומוחלשים, וכהעברה למציאות בה הם נתונים הם בוחרים באופן לא מודע כמובן להפוך ולהיות הדמות האומניפוטנטית עבור מטופליהם!

הם יוצרים הרחבה עצמית דרך מטופליהם מתוך פגיעות נרקסיסטית עמוקה ובכך מפצים על היעדר אידאליזציה (האדרה והעצמה אישית) ומירורינג (שיקוף למעשיהם) היוצרים תחושת ערך ודימוי עצמי בריאה שחסרה להם בילדותם!

משה רבינו היה אמנם המושיע של עם ישראל, אך בשום שלב ובשום מצב לא יצר אצל עם ישראל את תחושת התלות הרגשית בו, את תחושת הכל יכול שבו, ההיפך המוחלט הוא הנכון, הוא נמנע באופן גורף וקיצוני מלהשתמש שימוש כל שהוא בבני ישראל בכדי לקבל איזו שהיא תחושתה של טובת הנאה מהם כפי שמתבטא בפסוק הנ"ל: 'לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי'.

משה רבינו מלמדנו שקשר אמיתי נשען על כך שאין לי ממך שום ציפייה בכל הנוגע לכך שתתכן אפשרות כזו שאבקש ממך מששהו בהתבסס על הקשר ביננו! להיפך בגלל הקשר העמוק האינטימי והאמיתי השורר ביננו אני אבקש ממך רק בתור מתנת חינם כי אינך חייב לי מאומה!

הגישה החינוכית והערכית המלמדת על כך שנקודת המוצא שלי בעמדי לפני ילדי, תלמידי, מטופלי, הנה שאין הם חייבים לי מאומה! כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם ולא בשבילי! לכן אין לי שום תרעומת עליכם בשום צורה שהיא! להיפך אני מבין ללבכם ויודע שאתם מעריכים מוקירים ואוהבים אותי מאוד ולעולם לא תעשו מאומה בכדי לפגוע בי, ולכן כל מה שקשור למעשיכם התנהלותכם והתנהגותכם איננו קשור אלי בשום צורה שהיא, כך שאין לי שום סיבה כל שהיא להיפגע מכם!

יהי רצון שנהיה ראויים לייצג באמת ובתמים את מי שאנחנו הורים, מחנכים, מטפלים, משפיעים, רבנים, ודמויות משמעותיות בחיי ילדנו, תלמידנו, מטופלינו, מושפענו..

שבת שלום ומבורכת 

מאת מישאל אלמלם

לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה

המסע אל המקדש: בעקבות קרבן התמיד

הקרנת הסרט בעז"ה היום – יום שלישי ט' מנחם אב בשעה 21:30

בזום:https://us02web.zoom.us/j/7701230770?pwd=eGlqTGlNUmJrOEMxOVN4Tk4wY0Fzdz09▪️

הגרלת פרסים

השתתפת בשני שיעורים לפחות? דווחי בסמס או בוואטסאפ עד מחר למרב ינאי 0548166740

שנזכה עוד היום לבנין בית המקדש

נשי חב"ד צפת

שלום לכולם

אנו עומדים בסוף השבוע ה-44 למלחמת הקיום על ארצנו עמנו ותורתנו הקדושים.

אחד הגורמים המשמעותיים העומדים לאדם בעת מצוקה פיזיולוגית או נפשית הנה אכפתיות התעניינות ודאגה מצד הסביבה הקרובה והרחוקה לעצם קיומו.

במלחמת הקיום בה אנו עומדים כעת ראינו במוחש את השפעתה של התעניינות אכפתיות ודאגה זו על לוחמנו, פצוענו, חטופנו, משפחות השכול, המפונים היקרים והאהובים, ועוד..

אחד הרעיונות הקסומים שראינו בשעות המלחמה הקשות הנם המכתבים והציורים שנשלחו על ידי עם ישראל בכלל ועל ידי ילדי ישראל בפרט לחיילנו שבחזית.

מכתבי ברכה, תמיכה, אכפתיות, התעניינות ועידוד.

לעיתים זה עלול להיות עניין של חיים או מוות ממש!

כאשר מדובר על לוחמים ששבו מהחזית הביתה, נפגעי פוסט טראומה המתמודדים עם בדידות העלולה להוביל לדיכאון ולהתדרדר משם חלילה לאבדנות..

כל התעניינות, דאגה, אכפתיות, לשלומם, הקשבה לאשר על ליבם, מהווים חבל הצלה משמעותי מאוד ברגעים אלו..

אין ספק שאותם נפגעי פוסט טראומה יצטרכו טיפול מוסדר ארוך טווח ומשמעותי, אבל עד שהם יתחילו וגם לאחר שיחלו טיפול ההתעניינות והתמיכה מהסביבה הקרובה והרחוקה להם כל כך משמעותית ונצרכת להם!

על משמעותה של התעניינות, דאגה, אכפתיות ומשמעותה בחיינו נוכל ללמוד מרגישותו של מנהיג דגול משה רבינו עת עם ישראל עומד לפני הכניסה לארץ, כפי שנשקפת מפרשתנו מהיבט יהודי תורני חסידי ופסיכותרפי.

'בכדי להוכיח יש להוכיח'! בכדי להוכיח את הזולת יש להוכיח תחילה את אהבתנו אליו!

השבוע נקרא בפרשת דברים:

ספר דברים פותח בתוכחה של משה רבינו לבני ישראל על כל מעשיהם התנהלותם והתנהגותם לאורך כל הדרך אותה עשו יחד 40 שנה במדבר.

אך יש פן ייחודי באופי ודרך התוכחה: משה רבינו מוכיח את עם ישראל בקודים! הוא מזכיר את המקומות בהם עברו יחד ו.. זהו, את היתר הוא משאיר לעם ישראל לחשוב ולהתבונן מה קרה באותו מקום? מה עבר עליהם באום רגעים? מה היה הטריגר להתנהגותם שם? ומה קרה בסופו של דבר?

וכפי שנאמר בכתוב: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב. אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ.  וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ אֲלֵהֶם". ( דברים פרק א' פס' א-ג').

מה עומד מאחורי התנהלות זו של משה רבינו? מדוע הוא בוחר להוכיח אבל בקודים? אם כבר להוכיח אז שים את הדברים על השולחן, ואם לא להוכיח אז בכלל לא! מה פשרה של תוכחה בקודים?

משמעותה של תוכחה הנה גילוי אהבה אמיתי עמוק ואינטימי! בכדי להוכיח את הזולת יש להוכיח תחילה את אהבתנו אליו! הזולת צריך לחוש ולהרגיש את האהבה העולה מן התוכחה! לראות בעיני את הניצוץ ואת הלחלוחית העומדת בקצה העין המספרות על כמה נוגע לי ממך וממצבך! לשמוע בין המילים את ההתעניינות בי, את האכפתיות ממני, את הדאגה לגורלי!

רק לאחר מכן אוכל לקוות שהתוכחה תיפול על אזניים קשובות ויפתח לב השומע!

תוכחה צריכה להוביל אך ורק לדבר אחד לרומם את האדם! על ידי הענקת כלים נכונים ומדויקים לו, אנו מעניקים לו את הכח להתרומם ממצבו הנוכחי בדרך לשינוי עצמי!

 וכפי שאמר החכם שבאדם שלמה המלך בספר משלי: "כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב יְהוָה יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה (פרק ג' פס' י"ב).

המלבי"ם על אתר מפרש זאת כך: "כי את אשר יאהב ה' יוכיח": התוכחה היא סימן לאהבה, שמאהבתו ישגיח עליו להיטיב דרכו ולהעלותו מדרגתו מעלה מעלה!

מכתבי אכפתיות מונעים אובדנות!

בין 1969 ל-1974, אושפזו 3,005 אנשים בבתי חולים פסיכיאטריים בסן פרנסיסקו בשל דיכאון או נטיות אובדניות. הפסיכיאטר ג'רום מוטו והסטטיסטיקאי אלן בוסטרום הקצו באקראי כ-843 מהחולים הללו לאחת משתי קבוצות לאחר ששוחררו מבית החולים.

בקבוצת הקשר המטופלים קיבלו מכתבים תקופתיים בכתב יד מאיש מקצוע בתחום הבריאות שראיין אותם קודם לכן. המכתבים הביעו דאגה, אכפתיות ורצון להישאר בקשר עמם.

לדוגמה, במכתב אחד נכתב:

"ג'ון היקר עבר זמן מה מאז שהיית כאן בבית החולים, ואנחנו מקווים שהדברים מסתדרים לך. אם תרצו לשלוח לנו פתק, נשמח לשמוע מכם. מאחלת לך את הטוב ביותר סוזן".

מטופלים בקבוצת הקשר קיבלו 8 מכתבים בשנה הראשונה. לאחר מכן הם קיבלו 4 מכתבים מדי שנה במהלך ארבע השנים הבאות, בסך הכל 24 מכתבים במשך 5 שנים.

מטופלים בקבוצת הביקורת לא קיבלו מכתבים מבית החולים.

שנתיים לאחר עזיבת בית החולים – פרק הזמן שבו חולים בסיכון נוטים להתאבד – רק 1.80% מהחולים בקבוצת המגע התאבדו, לעומת 3.52% מהחולים בקבוצת הביקורת. גם 13 שנים לאחר השחרור מבית החולים, לחולים שקיבלו מכתבים מבית החולים עדיין היו שיעורי התאבדות נמוכים יותר מאלה שלא קיבלו.

קבלת מכתבים קבועים המבטאים טיפול יכול לעזור לנו להרגיש מחוברים לאחרים. תחושת החיבור הזו חשובה במיוחד בתקופות חשוכות. כ-25% מהמטופלים בקבוצת הקשר שלחו בחזרה הודעות אסירות תודה כמו:

"לעולם לא תדע מה המשמעות של התווים הקטנים שלך עבורי. אני תמיד חושב שלמישהו אכפת ממה שקורה לי, גם אם המשפחה שלי כן העיפה אותי החוצה".

 או:  "זה נותן לי תענוג גדול לדעת שמישהו דואג ומודאג ממצבי".

אנשים רבים הנמצאים בסיכון גבוה להתאבדות מסרבים לקבל טיפול רפואי, לעתים קרובות בגלל שהם לא רוצים להיות מתויגים כמתמודדי נפש.

תקשורת טיפול דאגה יצירת ותחושת קשר חברתי מבלי לדרוש שום דבר בתמורה יכולה לעזור לאנשים לשרוד את התקופה של שנתיים שלאחר משבר פסיכיאטרי, כאשר הסיכוי הגבוה ביותר שהם ייקחו את חייהם.

ג'רום מוטו היה שותף פעיל במאבק לגידור 'גשר הזהב' בסן פרנסיסקו בקליפורניה.

באחד ממקרי המוות באבדנות לו היה שותף בחקירתו במהלך אמצע שנות ה-70 התלווה ג'רום לחוקר מטעם הרשויות משטרת סן פרנסיסקו לבית בו התגורר בגפו צעיר בשנות ה30- לחייו.

על שולחן עבודתו הם מצאו פתק אותו השאיר אחריו והיה כתוב בו: "אני בדרכי אל 'הגשר', אם בדרכי לשם אדם אחד יחייך אלי לא אקפוץ"!

הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם!

כבר יותר מ-10 שנים שג'ורג' ניצב בשערי המפעל הענק 'גוד מיט' באירלנד. 'בוטקה' קטנה ניצבת עבורו בכניסה, ומשם הוא צופה ומביט על כל הנכנסים והיוצאים בשערי המפעל, מוודא כי הם מעובדי המפעל או אורחיו, ומאבטח לבל יבואו זרים בשערי ממלכתו. העובדים המקומיים כה התרגלו לקיומו, עד שהיה נראה להם כי השומר כבר הפך לחלק מהביתן, הוא עצמו לא טרח להכחיש זאת, שכן רוב שעות היום ישב בחוסר מעש בביתן.

כך היו פני הדברים במשך רבות בשנים, עד שלפתע, ביום מן הימים, משלחת יהודים נשואי פנים הגיעה מישראל להשגיח על הכשרות במפעל, ועימם נמנה הרב ישראל ברקוביץ' ז"ל.

הרב ברקוביץ', ניגש לחלון הביתן, נקש קלות, ובירך את גורג' בשלום לבבי.
ג'ורג' הופתע, עשר שנים הוא ניצב כאן, והוא בעצמו כבר כמעט השתכנע שאינו מעניין אף אחד, שכן איש אינו מתעניין בו או דורש בשלומו. והנה, נקלע לכאן יהודי זר הנוקש על החלון, מחייך, ומברך בשלום לבבי, זו פעם ראשונה שקורה לו דבר כזה!

כבר רבות בשנים, מאז קיבל על עצמו הרב ברקוביץ' את ההחלטה הטובה הזו, הוא נוהג להקדים שלום לכל אדם. אחרי שלמד את דברי התנא רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ אוֹמֵר: "הֱוֵי מַקְדִּים בִּשְׁלוֹם כָּל אָדָם", (פרקי אבות פרק ד' משנה ט"ו) הפנים את המסר, וקיבל אף הוא על עצמו להקדים שלום לכל אדם!

וכי למה לא?! עולה כסף לומר שלום? זה לוקח זמן? זה כרוך במאמץ כל שהוא ? הרי אפשר לשמח בן אדם, במילה אחת וחיוך לבבי. גמר וקיבל על עצמו הרב ברקוביץ' כי יקפיד היטב על החלטה זו, אף שהיא כביכול 'קטנה' ואינה דורשת מאמץ רב, אבל הוא יישאר עקבי ויקפיד על קיומה.

נכון לא תמיד זה היה קל, לפעמים גם הרב ברקוביץ' התבייש קצת, חש שלא בנוח, אבל ההחלטה שקיבל על עצמו הייתה חזקה יותר מכל, החלטתו להיות עקבי עמדה לצדו גם ברגעי התלבטות.

             הוא המשיך להקדים שלום לכל אדם, בכל מצב ובכל תנאי, ואין פלא, כי גם בנוסעו למפעל 'גוד מיט' הענק שבאירלנד, ההחלטה הטובה להקדים שלום ליוותה אותו גם בשדה התעופה, גם בדרך למפעל, וגם בשערי המפעל כשבירך את 'גורג' בשלום לבבי…

לאורך היום כולו היה ג'ורג' נתון לשגרה, עד שעת הערב. אז יצא הרב ברקוביץ' מהמפעל, וכמובן נקש בחלון ה'בוטקה' של ג'ורג', ובירכו ב'לילה טוב' מחויך. ברבות הימים, כשמדי יום היה הרב ברקוביץ' מברכו בשלום בכניסתו ובצאתו מהמפעל התרגל ג'ורג' לרעיון, והיה משיב בחיוך רפה והנהון…

אך על הרב ברקוביץ' הדבר לא השפיע. 'אם קיבלתי על עצמי' – הרהר, 'אני עומד בזה ויהי מה, ולא משנה מה התגובה ואם יש תגובה בכלל!'

באחד הימים, רגע לפני מועד סיום העבודה במפעל, נכנס הרב ברקוביץ' יחד עם משגיח כשרות נוסף אל תא ההקפאה במפעל. חשוב להבין, כי מדובר היה במפעל ענק ממדים! נכנסו הרב ברקוביץ' וחברו אל תא הקפאה לבדוק את כשרות המוצרים. כשלפתע הדלת נטרקה, האור כבה, והם נותרו בחשיכה מוחלטת! עלטה סמיכה שררה בתא ההקפאה הענקי, הדלת הכבדה והאטומה לא הותירה סיכוי לדפיקותיהם הרמות והעזות שהשמיעו, ובפרט לאור העובדה שהמפעל כבר התרוקן מעובדיו, וכולם שבו לביתם…

הם המשיכו לדפוק בחוזקה על הדלת הנעולה, אך כצפוי ללא הועיל. הטמפרטורה בתא ההקפאה עמדה על מינוס 32% מעלות, והם חשו היטב את הקור חודר לעצמותיהם, מקפיא את איבריהם. הם הוסיפו לדפוק בעוצמה, עד שהחלו חשים כי כוחותיהם אוזלים, אצבעותיהם קופאות, לא נתר זמן רב עד שיקפאו למוות, חלילה.

עוד דקה ועוד דקה חולפות, כבר לא נותר בהם כח לדפוק עוד, ואת הקור לא ניתן לתאר…               הם היו אובדי עצות וחסרי כוחות, כשלפתע פתאום קול חריקה עז נשמע, ודלת תא ההקפאה נפתחה במשיכה חדה!

האור נדלק, ומעבר לדלת נראתה דמותו של ג'ורג'. 'ראביי ברקוביץ' לא ידעתי לאן נעלמת!' קרא ג'ורג', ומשך את השניים החוצה. הם נפלו ארצה באפיסת כוחות, מפשירים ומחלצים את עצמותיהם מהקיפאון שכבר חדר עמוקות לכל חלקי גופם…

'היום נגמר ואתם עוד כאן?', 'גער' בהם ג'ורג' והריץ אותם החוצה, 'מבטא את אכזבתו' מכך שעיכבו אותו יתר על שעות עבודתו..

אבל איך מצאת אותנו? איך ידעת שאנחנו כאן תמהו השניים?

לפני שנפרדו בברכת שלום כמדי יום, גילה ג'ורג' 'כבר נכנסתי לרכב לנסוע הביתה, אבל אז נזכרתי שאמרת לי 'בוקר טוב' בבוקר, אבל לא שמעתי ממך 'לילה טוב' בערב… חשבתי שזה לא יתכן, ועשיתי חשבון שחייב להיות שאתה עדיין במפעל… לכן חזרתי, פתחתי שוב את הדלתות והאורות, משלא מצאתי אותך ברחבי המפעל הבנתי כי המקום היחיד בו אתה יכול להינעל הוא תא ההקפאה, לכן מיהרתי לשם.

 ג'ורג' נפרד שוב מהרב ברקוביץ' באיחולי לילה טוב, והם מצדם הודו לו מקרב לב על שהציל את חייהם, כן רק כעת החלו הרב ברקוביץ' וחברו לעכל: ההחלטה הטובה להקדים שלום לכל אדם הצילה אותם ממוות וודאי!

תוכחה לנפש כמוה כרפואת הגוף!

הזולת כראי: בתורת החסידות מבואר אשר אבן הבוחן למצבנו האמיתי הוא יחסנו אל הזולת – ושמצות אהבת ישראל היא יסוד ותכלית כל התורה כולה. ואם כן, בטרם ניגשים אנו להוכיח את הזולת (שהרי מצד אהבת ישראל מחויבים אנו להוכיחו) יש להוכיח את עצמנו!

עידון התוכחה : היבטים רבים למצות אהבת ישראל. אחד החשובים שבהם הוא הצורך בעידון התוכחה. גם כאשר מתעורר לעתים הצורך להוכיח אדם כדי להעמידו על האמת (שהרי מצד אהבת ישראל מחויבים אנו להוכיחו), כדי להשיג את התוצאה הרצויה, מחויבים אנו ליישר לבנו קודם התוכחה מכל עקמומיות ופניות אישיות .

בנוגע לעניין זה של עידון התוכחה כתב אדמו"ר הריי"צ רבי יוסף יצחק שניאורסון האדמו"ר השישי בשושלת אדמו"רי חב"ד לדורותיהם באחת מאיגרותיו:

"קודם לציווי 'הוכח תוכיח' נאמר 'לא תשנא את אחיך בלבבך', שכן זהו תנאי מוקדם לתוכחה. ולאחר מכן נאמר 'ולא תישא עליו חטא', כלומר: אם לא פעלה התוכחה, ודאי אתה אשם ולא הוא, שהרי לא היו הדברים יוצאים מן הלב!"

ובאיגרת אחרת כתב הרבי הריי"צ: "כל תוכחה צריך להסיר ממנה כל דיבור העוקץ, או רמז לעקיצה, שגורם כאב למקבל התוכחה. קודם לעשיית ניתוח (לא עלינו) באיזה איבר מרדימים את אזור הניתוח כדי למעט בצער ובכאב. כן הוא בתוכחה שמטרתה היא להבריא הנפש  צריכים למנוע ככל שאפשר צער מן השומע".

ללמוד מדרכי הרפואה: עוד סיפר הרבי הריי"צ כי כשהיה זקוק פעם לקבלת זריקה מרופא, התבונן בדברי מורנו הבעל שם טוב שאמר: "כל דבר ודבר אשר האדם רואה או שומע, הוא הוראה בהנהגה בעבודת ה'. וזהו ענין  העבודה להבין ולהשכיל מכל דבר דרך בעבודת ה' ".

בהשראת אמרה זו, החל הרבי הריי"צ לעקוב בשימת לב אחר מעשיו של הרופא עד לפרטי פרטים, ומכל פרט וענין למד מסר והוראה בעבודת ה'.

ראשית, הבחין כי כל אנשי הצוות הרפואי לובשים בגדי לבן וכי ציפורני ידי הרופא אינן מגודלות ונקיות להפליא. טרם ניגש הרופא לפעולת ההזרקה, החל הוא בהכנות חיוניות למניעת חדירת זוהמה לגוף המטופל:

תחילה רחץ ידיו במים ובחומר חיטוי חריף, ושוב בדק את ציפורניו בקפידה שמא נשאר בהם איזה שמץ לכלוך. לאחר מכן נטל מזרק חדש מארון התרופות, הוציאו מאריזתו הסטרילית ושאב בזהירות לתוכו את נוזל התרופה. וכמו לא די בכל אלה, הסיר הרופא כל אבק, אפילו היותר דק ובלתי נראה ממקום הדקירה המיועד בגוף המטופל, בעזרת צמר גפן נקי הטבול באלכוהול.

רק לאחר כל ההכנות, סיפר הרבי, ניגש הרופא לפעולת ההזרקה ודקר את בשר המטופל ברגישות וביד קלה.

כאן החל הרבי הריי"צ לפרט את אשר הבין והשכיל מכל האמור: התוכחה לנפש האדם, כמוה כרפואת הגוף! אחריות עצומה מוטלת על המוכיח בבואו להעמיד את חברו על האמת וכנודע עד כמה מודגש החיוב לנקוט משנה זהירות בעניין התוכחה, כדי להישמר שלא תצא בגיננו שום תקלה. לשם כך, לומד הרבי הריי"צ מן הסיפור האמור, יש לעמוד בתנאים 'מחמירים' במיוחד:

א. קודם לכל, על המוכיח להעמיד עצמו במצב נפשי ורגשי של 'רופא', היינו לחפוץ באמת ובתמים אך ורק בריפוי הזולת ולא, חס ושלום, בהשפלתו מצד כל מיני פניות ומניעים אישיים, כמו כדי לבנות ולרומם עצמו על חשבון חורבנם של אחרים, או להינקם ממנו.

ב. לבושי נפש המוכיח צריכים להיות לבנים ונקיים –ללא שפיטת הזולת ומבלי לנקוט מראש עמדה נגדו, כדברי חז"ל "קשוט עצמך תחילה" – התקן עצמך במחשבה, דיבור ומעשה לפני שאתה ניגש לתקן אחרים.

ג. הוכחת הזולת, יש לעשותה בהצנע – כבחדר הרופא.

ד. על לשון המוכיח להיות נקיה, ללא זוהמת כעס, התלהמות ודיבורים מעליבים – כנקיון ידיו וציפורניו של הרופא וכניקיון מחט המזרק.

ה. יש להקדים לתוכחה את ענין "לא תשנא את אחיך בלבבך" וכמו כן, תחילה יש ללמוד אודות נסיבות חייו ומבנה אישיותו של מקבל התוכחה, כדי לעמוד על אילוצי מקומו הגשמי והרוחני, על מצבו הפיזיולוגי הנפשי והרגשי כדברי חז"ל "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו".

ובהתאם, לטכס עצה כיצד לעשותו כלי' לתוכחה וכדוגמת ניקוי והכנת מקום דקירת הזריקה בגוף המטופל.

בסיום דבריו אמר הרבי הריי"צ: "הכנות אלה חיוניות הנה, שכן בלעדיהן יש חשש שיחד עם החומר הרפואי תיכנס לגוף גם זוהמה, ואז לא זו בלבד שהחומר המוזרק לא יפעל פעולתו, אלא עוד עלול הדבר לגרום למחלות שונות חלילה".

(מעובד מספר איגרות-קודש אדמו"ר הריי"צ כרך ג' עמ' רצ"א).

 הקשבה למסר הסמוי העובר מהאדם החוטא הנו לימוד זכות לצד התוכחה!

על תוכחת משה רבינו 'בקודים' אומר הרבי מליובאוויטש: מכאן לומדים עד כמה יש להיזהר בכבודם של ישראל, שגם כשמוכיחים אותם על חטאיהם, יש לעשות זאת ברמז ולא רק זאת אלא שגם כאשר נאלצים להוכיחם יש גם ללמד זכות על עם-ישראל, כי גם הירידה הרוחנית של עם-ישראל היא לצורך העלייה שתבוא אחר כך!

ההבנה העמוקה שהחטא מבטא ירידה זמנית ורגעית, מאפשר לנו להבין כי יש להתייחס לאדם החוטא, כמו לנפילה!

כשם שנפילה פיזיולוגית הנה רגעית גם אם היא קשה היא חולפת בסופו של דבר ולאחריה מתרומם האדם  ממנה, כן יש לראות בנפילה רוחנית כאשר האדם חוטא כאירוע זמני וחולף שאת מקומו תתפוס העלייה הבאה לאחר הנפילה!

תובנה זו יש בה כדי לאפשר לנו ללמד זכות על האדם החוטא, שכן נפילה באה בשל חוסר תשומת לב! ואילו היה האדם ער למציאות הנקרית לפניו יש להניח שלא היה מועד כלל!

נפילה רוחנית מבטאת מצוקה נפשית הדורשת פורקן נפשי ורגשי רגעי כדי לשחרר את המצוקה. האדם החוטא מבטא את הקושי לקיים את הנדרש ממנו ומעביר לנו את המסר הסמוי שהוא לא בטוב, שמשהו עובר עליו, משהו טורד את מנוחתו הנפשית והרגשית והוא נאלץ לעשות משהו שגם הוא מתבייש בו!

וזהו תפקידנו להקשיב, לראות, לחוש, לגלות ולהבין את המסר הסמוי העומד מאחורי מעשיו, הבנה זו הוא הנה לימוד הזכות עצמו! כאשר אנו מבינים את משמעות המעשה מהמסר הסמוי העובר דרכו ומבינים שמשמעותו של מעשה זה הנו נפילה זמנית בלבד הנשענת על מצב נפשי ורגשי בו נתון האדם הנופל אנו מלמדים זכות על האדם הנופל!

זוהי דרך נפלאה להבין את משמעותה העמוקה של לימוד זכות!                                               לימוד זכות איננו איזה שהיא טובה שאנו עושים לזולת כאשר אנו תרים ומחפשים איך וכיצד להסביר את מעשיו ובכך אנו מנחמים אותו!

לימוד זכות משמעו הבנה עמוקה אמיתית לפשר מעשיו של האדם בדיוק כפי שהם מבלי ליפות אותם או לחפש אחר הסבר שיניח את דעתנו או דעת הנופל!

בלימוד זכות אנו חוברים לאדם ממקומו, וחוברים לנפשו ממקומו, אנו מתחברים למקום בו אדם ניצב פיזיולוגית נפשית רגשית ורוחנית!

בכך אנו מאפשרים לעצמנו הבנה למעשיו כדי שנדע איך להתבונן על מעשיו ממקומנו!

אנו עושים זאת עבורו לא עבורנו! אנו לא חושבים על עצמנו!

כל ערבוב קוגניטיבי או רגשי מצדנו משמעו 'אנחנו מבינים אותך ואת מעשיך ובוחרים ללמד עליך זכות מצד אהבת ישראל שבנו'!  

המסר העובר מאתנו במצב שכזה הנו: 'אנחנו האנשים הטובים המביטים על האדם בעין טובה ומוצאים את נקודות הזכות שבו ואת הדרך ללמד על מעשיו זכות!

הסתכלות על הזולת וחשיבה עליו דורשת כאמור התבוננות והסתכלות על הזולת ממקומו שלו!

אנו מוצאים את הדרך ללמוד דרך הקשבה והתבוננות על מעשיו של הזולת כיצד הוא חש?, אך הוא מרגיש?, באיזה מצב הוא נתון פיזיולוגית, נפשית ורגשית? מה מצבו הרוחני?, עם מה הוא מתמודד בחייו כעת?

התבוננות זו מאפשרת לנו להיפגש עם האדם עצמו ממקומו ולחבור אליו בדיוק כפי שהוא היה רוצה שנחבור אליו!

אנחנו לא עושים טובה לאדם שאנו פוגשים אותו ממקומו וכפי שהוא רוצה שנפגוש אותו, אנו בסך הכל מגלים ומחשפים למצב בו הוא נתון ושבגינו הגיעה הנפילה!

ואז תפקידנו לסייע לו להתמודד עם המצב בו הוא נתון, זה הוא לימוד הזכות הנדרש מאתנו!

להבין עם מה מתמודד האדם, לסייע לו להתמודד אתו ולהעניק לו כלים לצאת ממנו כדי למנוע את הנפילה!

למנוע את הנפילה לפני שהיא מתרחשת זה הזכות הגדולה ביותר בלימוד זכות על האדם!

וכך נאמר: "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. (ויקרא פרק כ"ה פסוק ל"ה).

ראשית התמיכה באדם הנופל למשבר הנה החזקה!

רש"י על אתר כותב כך: וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ – "אַל תַּנִּיחֵהוּ שֶׁיֵּרֵד וְיִפֹּל וְיִהְיֶה קָשֶׁה לַהֲקִימוֹ, אֶלָּא חַזְּקֵהוּ מִשְּׁעַת מוּטַת הַיָּד. לְמָה זֶה דוֹמֶה? לְמַשְּׂאוּי שֶׁעַל הַחֲמוֹר: עוֹדֵהוּ עַל הַחֲמוֹר, אֶחָד תּוֹפֵס בּוֹ וּמַעֲמִידוֹ. נָפַל לָאָרֶץ, חֲמִשָּׁה אֵין מַעֲמִידִין אוֹתוֹ" (ספרא על אתר).

 הושטת היד השלוחה לאדם הנופל הנה -'גלגל ההצלה' של האדם הנתון במשבר. החזקה זו הנה מניעה של מצב אקוטי. שם המשחק הוא התזמון, כל רגע קריטי, כל שנייה חשובה!

החזקה הנה בעיקר בפן הנפשי רגשי. תמיכה נפשית ורגשית מהווים את הבסיס לתקומה מן המשבר.

אמפתיה, חמלה, שותפות בצער ובכאב, עידוד וחיזוק, יוצרים מרחב חדש בנפש האדם הנתון במשבר נפשי היכולת להיות שותף רגשי לצער הזולת מאירה את נפש האדם מחדש ונוטעת תקווה חדשה בלבו.

אחד המאפיינים העיקריים במשבר נפשי הנה תחושת הבדידות הרגשית. השותפות הרגשית מספרת על כך שאתה לא לבד! אנחנו לצדך, אנחנו רואים אותך, אנחנו נסייע לך. החיוניות של האדם מתחדשת עם עצם הידיעה שהוא לא לבד, שיש מישהו לצדו, שרואה אותו, שצועד אתו!

זהו המסר אלינו: חיילנו הקדושים, אחינו ואחיותינו שעברו את תלאות וסבל המלחמה הקשה, שראו, שמעו וחוו על בשרם ונושאים על דם ליבם את הזוועות זקוקים לנו!

החזקה נפשית ורגשית, התעניינות כנה, תמיכה וסיוע במילה טובה, במכתב, בהקשבה, בגילוי אמפתיה, בחמלה, בשותפות לכאב ולצער, בעידוד וחיזוק יכולים להוות קרש להצלת חיים פשוטו כמשמעו!

יהי רצון שימים אלו יהפכו לששון ושמחה והאמת והשלום אהבו בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש

שבת שלום ומבורכת

מאת מישאל אלמלם

לעילוי נשמת אימו מורתו רחל בת זהבה

כבר בקבלת הפנים ניתן להבין שמדובר בהפקה ברמה אחרת! בכניסה חיכה לנשים בר קפה ומאפה ופירות טריים ומרעננים! כל משתתפת קיבלה בכניסה ערכה מלאה בעושר גשמי ורוחני, והופנתה לסדנאות אליהם נרשמה.

בסדנאות, קיבלו הנשים כלים בנושאים שונים השייכים לניהול בית יהודי.

בפתיחת מושב המליאה, חולקו מזמורי תהילים בין המשתתפות כך שסיימו כ3 ספרי תהילים אשר הוקדשו להצלת עם ישראל!

הגב' דרייזי אשכנזי הפליאה בדבריה להקביל את מבנה המקדש וכליו לעבודת האישה בקודש פנימה – הוא הבית היהודי! והחכימה את ציבור הנשים בתובנות פרקטיות לניהול הבית לאור המהות הייחודית של האישה, גם בימינו בהם לעיתים לא תמיד ברור כיצד לנתב את השליחות שלנו כנשים שהן עיקר הבית יחד עם יציאה לעבודה, שליחות ועוד.

לאחר מכן הרב מרדכי ביסטריצקי שיח' ענה על שאלות שעולות בנושא טהרת המשפחה והדגיש את חשיבות שימת הפוקוס על העיקר – קיום ההלכה, וחשיבות שאלת רב במקרה הצורך.

בערכה, קיבלו הנשים דגלים מעוצבים באמצעותם העלו על נס את פעולותיהן של הנשים השונות! אף שלעיתים הפעולות נראות פשוטות ושגרתיות, הן אלו המחזיקות את העורף ובכך מחזקות את החזית ואת קיום עם ישראל!

בהמשך, נשא דברים הרב זילברברג ממכון "טהרינו" והדגיש כי ישנם פתרונות מעשיים למצבים שונים ולעיתים מורכבים המאפשרים את קיום מצוות הבית היהודי.

במהלך היום, התקיים לימוד הלכות בית הבחירה בדרך ייחודית ומרתקת באמצעות הפקת מולטימדיה ברמה הגבוהה ביותר!

הרבנית הענדל שתחי' יו"ר הארגון קיימה סיום מסכת מידות והכניסה את כולנו לאווירה ולציפייה להתגשמות היעוד ובניית בית מקדש במהרה! בהמשך דבריה שיתפה הרבנית ברגש רב בפעילותו הציבורית של הרב משה אוחיון ע"ה ובתרומתו הרבה לכלל ולפרט מתוך רגישות לצד מעשיות!

במהלך היום התקיימה הפקה עוצמתית ומרתקת לעילוי השליחה הצעירה בת קהילתנו מרת מושקי שושני (לבית טטלבוים), שהדגישה את יוקר קיום המצווה הייחודית לנשים מתוך תחושת משמעות ווגאווה יהודית.

המעשה הוא העיקר! שלב ההחלטות הטובות התקיים גם הוא בהפקה ייחודית ומקצועית בשיתוף נשים מהקהילה ובו הוצעו החלטות מגוונות לשמירה על הבית.

לסיום, עלתה להופיע הגב' חנה כהן אלורו אשר מתגוררת ביישוב בעוטף עזה ושיתפה אותנו בחוויותיה מיום שמחת תורה, בהמשך כמפונה ועד היום כשכבר חזרו לביתם. מתוך התרוממות נפש, הומור מיוחד, תיבול בדברי תורה וחסידות, העבירה לנו חנה את מסרים רבים! בהם גודל לימוד התורה וחשיבותה לקיום עם ישראל, יוקר אחדות ישראל וערבות הדדית, חשיבות בחירת עמדה ונקיטת יוזמה מתוך חיבור עוצמתי לשרשרת הדורות של נשות ישראל ועוד ועוד פנינים יקרות! צחוק ובכי שימשו בערבוביה עת ספגו הנשים ערכים נעלים ומהותיים עליהם עומד ומתקיים העולם.

אין ספק שהנשים יצאו מיום זה מלאות כח, עם כלים ותחושת משמעות בקיום תפקידן עד להבאת הגאולה תיכף ומיד ממש!

בשולי הדברים נציין כי ערב לפני הכינוס, קיבלו מארגנות הכנס מענה מדיוק להפליא מהרבי מה"מ בו הרבי מעודד את מארגנות הכנס על גודל חשיבות קיומו, ואת כל המשתתפות בו לקיים בעצמן ולהשפיע על נשים נוספות להתחזק בפועל היוצא ממנו ע"י קיום החלטות הכנס לחיזוק בקיום מצוות! בנוסף, הרבי התייחס במפורש למצב המלחמה וכותב כך "ובנוגע למצב המלחמה … ובפרט בנוגע לאנשי צה"ל… הרי המצב של" כי אתם המעט מכל העמים" הובלט ביותר בימים ההם (חנוכה) ובכל זאת גברו המעטים על הרבים משום שמעטים אתו הם" טהורים ועוסקי תורתך… ובזה עניין לכל הדורות ובפרט בתקופתנו שאין להתפעל כלל וכלל ממערכת הכוחות והריבוי הכמות ובביטחון בה' יתברך, ינצחו המעטים את הרבים ולא עוד אלא שתיפול עליהם אימתה ופחד שמלכתחילה לא יהינו להתגרות בעם ה' עם הקודש בארץ הקודש ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה…"

לסיום ראוי לציין כי יום העיון נערך מידי שנה לכבוד האר"י ז"ל, והשנה לאור ביטול ההילולה זהו האירוע הגדול ביותר שהתקיים לציון היום הגדול!

התוועדות הכנה לטיסה לרבי!

עם *הרב יפתח לוזיה* לבנות תיכון וסמינר.

מחכות לכולכן!

יום רביעי | י"ז מנחם-אב | 18:00

אהרון מסקין 13 פתח תקווה קומה 3 דירה 9

בבקשה הרשמו בקישור המצורף שנדע להערך

https://forms.gle/2o14LvNU3FgDoAew5

אין אחת שמפספסת את זה!!!

לכל שאלה 0555571352 | 0532315029

קצת על המוסד

״כרם חיה מושקא״, הוא בית ספר תיכון עם פנימייה המשלב יחס חם ומכיל לצד לימודים המותאמים לתלמידות המוסד, ופועל תחת רשת מוסדות ישיבת 'חנוך לנער'. ה'כרם' הוקם מתוך מטרה לתת מענה רחב, לא רק מבחינה לימודית אלא מעטפת כוללת שתאפשר לכל בת לצמוח בכלים שלה. בשנים האחרונות נרכש עבור המוסד קמפוס בעיר קרית שמונה, שעבר שיפוץ נרחב והותאם לצרכי המוסד.

בתקופה שלפני פתיחת שנת הלימודים הכנו מערכת לימודים ופעילויות המותאמת לשטח ולמבנה בקריית שמונה. המערך כלל קונדיטוריה, אומנות, חדר כושר, חדר אוכל ופנימייה. המערכת החיונית כל כך לבנות מתאפשרת הודות לעובדה שהמבנה כולו מותאם לתת מענה לכל צרכי הבנות ברמה גבוהה.

המסע

התחלנו את השנה, עם שבועיים של למידה, בימים שלפני החגים ובין החגים, ואז פרצה המלחמה. יחד עם כל מערכת החינוך שנדרשה להפעיל חשיבה והתארגנות מחדש של הלמידה בעת מלחמה, אצלנו המלחמה והפינוי דרשו לבנות את הכל מחדש, בצורה שתתאים למצב. השבוע הראשון של המלחמה היה שלב העיבוד. התאספנו צוות ההנהלה, והיתה אחידות דעים שלמידה מרחוק לא תיתן מענה אמיתי, ויש צורך במפגש פיזי. הפוקוס היה מה יהיה הכי נכון לבנות.

יצאנו לחפש מקום, כשהקריטריון הראשון היה מקום עם מקלט… אף אחד לא ידע כמה זמן זה יימשך, ונערכנו מתוך התכווננות לשבועיים הקרובים. השגנו מקום בצפת, במבנה בית חב"ד בעיר העתיקה. במקום זה, התחלנו ליצור ברמה מסוימת מפגשים רגשיים ואקטואליים, אך הוא לא התאים לתקופה ארוכה, ונאלצנו להמשיך לחפש מקום מותאם לפעילות ולבנות.

בשלב הנדודים השני, מצאנו וילה רחבה עם חצרות בשכונת 'נוף כנרת'. הבנות קיבלו מענה יותר רחב, מקום מכיל, ומאוורר. אך עבור למידה, שצריכה להיות יותר אסופה, זה לא נתן מענה אופטימלי. בנוסף לכך, בחורף השימוש בחצרות היה לא רלוונטי ונותרנו רק עם חלל אחד.

שוב המשכנו לחפש מבנה מותאם ללמידה. ואכן מצאנו מבנה נפרד עבור בית הספר, שהצליח לתת מענה לימודי הולם, ובהמשך העברנו גם את הפנימייה למקום מרווח יותר. במקום החדש, מתחילים הכל מהתחלה. מייצרים תשתית חדשה ללמידה, הופכים את המקום לראוי ללמידה וכן כל מערך הלוגיסטיקה משתנה. כמוסד מפונה, כל תוכנית שעושים קשורה למבנה הפיזי. יחד עם זאת, שאפנו והשתדלנו לייצר יציבות.

בסביבות חג החנוכה הגענו למבנה שבו אנו נמצאות היום ואף נמשיך במתכונת הזו כל עוד לא חזרנו למשכננו הקבוע בקרית שמונה (ולפני כן – בגאולה השלימה כמובן), בו אנחנו משתדלות לתת מענה לשלל הצרכים ברמה גבוהה יותר. וכל הזמן מתקדמות מחיל אל חיל. ההשקעה המרובה של הנהלת המוסדות בהכשרת המבנים אליהם עברנו, היתה גם מתוך הבנה שהמצב עלול להימשך במשך תקופה ארוכה יותר, ושבענו כבר מעברים…

מה נותן לך כח להתמודד עם כל האתגרים המציפים בשעת משבר?

בתוך כל זה, הדבר שאפשר להיטען ממנו, הוא ההתמקדות בטוב שמקיף אותנו. כן, גם בעת מלחמה יש הרבה אור. כמו כן, כאשר עסוקים בנתינה זה מאפשר להתגבר ולעבור את הקושי. לכן, מתחילת המלחמה הכנו עבור התלמידות תוכנית שהן שותפות בעשייתה, כמו להכין אוכל למשפחות של מפונים. הפעילות דורשת לצאת מאזור הנוחות, ותורמת לבת בכך שהיא הופכת להיות יעילה ומשמעותית. שילבנו בנות גם בסיוע למשפחות שהבעל והאב שם יצא למילואים. הן היו חוזרות עם ברק בעיניים. לראות את ההתרגשות של הבנות בכל פעם שהן מגיעות, נותן אנרגיה וכוח.

לאורך כל הדרך קיבלנו מהרבי מה״מ תשובות מעודדות ב'אגרות', שנותנות את הכח להמשיך להשקיע בבנות למרות כל האתגרים. בנוסף, זה שכל ההחלטות והפעולות נעשות בחשיבה רחבה של חברי צוות הניהול, נותן רגיעה וידיעה שפועלים נכון, כפי רצון הרבי מלך המשיח.

ועיקר העיקרים מה שנותן את הכח היא הידיעה שאנחנו שליחות של הרבי. ועושות ברגע זה את מה שנדרש וצריך לעשות ברגע זה. כאשר מתמקדים ב"מה רוצים ממני" ולא "מה הייתי רוצה", מתוך שמחה ותענוג על הזכות להיות שליחה – כמובן שזה ממלא ונותן המון כח.

צומחת מתוך משבר

אנו משתדלות להיות בהסתכלות חיובית, שאכן המקום כעת הוא פחות ביחס לקמפוס המושקע שקיים בקרית שמונה, אך זה שהקב"ה נותן לנו לעלות בשלבים ממקום למקום יותר טוב, גורם להנאה ולהרחבה יחסית למקום הקודם.

בנוסף, כעת כשסיימנו שנה ואנו עוצרות רגע להתבונן לאחור על כל מה שעברנו; רואים בוודאות איך עברנו שנה של תהליך מדהים, של גילוי כוחות נעלמים – גם שלי באופן אישי, גם של הצוות וגם של הבנות – והגענו לרמות הרבה יותר גבוהות של עשייה ועומק עם הבנות, מה שלא בטוח היה קורה במצב רגיל, בתנאים הרבה יותר משופרים, יציבים וללא מעברים.

אנחנו מסיימות שנה כל כך מלאה וגדושה בעשייה, בחיבור עם הבנות, בחיבור הבנות בינן לבין עצמן ועם עצמן, בחיבורים בתוך הצוות, בחיבור הבנות לרבי ולקב"ה, עם הודיה גדולה ועצומה לקב"ה על שנה כל כך מיוחדת. לא רק למרות האתגרים, אלא הרבה בזכותם.

בימים אלה, הצגנו תערוכת אמנות באולם מרכזי בצפת, בהשתתפות ראש העיר של צפת. בתערוכה הבנות הציגו תוצרים ייחודיים המבטאים את העניין, שמתוך החושך נולדת צמיחה. היצירות הביעו מקום של חיבור וערכים. הבנות הסבירו ליד יצירותיהן על התהליכים שעברו, איך מהחושך נוצרת צמיחה וכיצד זה ניכר גם ביצירות. היצירות הן ביטוי מעשי לתהליכים של השנה.

בכלל, חדר אמנות מהווה מעין חדר תרפיה, ומשמש אחד הערוצים שהכי עוזרים בתוך כל המצב, גם בתנאים לא תנאים. מגמת אומנות, המקום של היצירה, מביא את הנפש לידי ביטוי ולראות תוצרים בעיניים מוחשיות. הבנות במגמה עוברות תהליך פנימי. המורה של הסדנא ציינה שדווקא השנה הבנות הצליחו להביע ולגלות תכנים פנימיים מתוכן, באופן הרבה יותר אמיתי. ראינו בגלוי איך מתקיים בנו 'כתית למאור'. דווקא מתוך המקום המכווץ, תנאים פחות טובים, עם כל הטלטלות, הבנות התגבשו מהר וצמחו בתחומים רבים.

התהליך שהבנות עברו בחדר אמנות, מבחינתי ממחיש את התהליך הכללי שעברנו בכרם השנה, כמוסד מפונה, עם כל האתגרים הכרוכים בכך.

אנחנו מסיימות שנה כל כך מלאה וגדושה בעשייה, למידה משמעותית עם סיפוק וחוויות של הצלחה לבנות, התוועדויות, טיולים, שיעורי השקפה חסידית ולימוד חסידות גם בשעות הפנאי, שיעורים משמעותיים של הבית היהודי, מבצעים, תערוכות, אירועים ומסיבות, סדנאות במגוון נושאים חשובים לחיים ועוד. כל זה מתוך חיבור של הצוות עם הבנות, חיבור הבנות בינן לבין עצמן ועם עצמן, חיבורים בתוך הצוות, חיבור הבנות לקב"ה ולרבי עם הודיה גדולה ועצומה לקב"ה על שנה כל כך מיוחדת. לא למרות האתגרים, אלא בזכותם. כך נזכה כולנו דווקא מתוך ה'כתית' של המלחמה והשלכותיה, להאיר ולזכות לאור הגאולה.

נאחל לכן, שתמשיכו לצמוח ותזכו לחזור במהרה למקום המטופח בקרית שמונה ולהמשיך לחנך ולכוון את הבנות במסירות, ושנזכה מיד לגאולה שלמה בהרחבה אמיתית בבית המקדש השלישי!

באדיבות מגזין עטרת חיה