במהלך השבועיים נהנו החיילות במסדרים עוצמתיים, למדו בחיות מתוך חוברת הלימודים המרתקת 'הרבי שלי', נבחנו מאות שורות תניא והשתעשעו בשלל פעילויות אטרקטיביות ואתגריות.
בנוסף, השתתפו החיילות במבחר הפעלות: הכנת יצירות, יציאה לימי כיף בבריכה, פעילות בגן המשחקים, יום ספורט ותחרויות בפארק, סדנא לכבוד שבת קודש, פעילות סימני דרך משעשעת ועוד. כמו כן, החיילות קיבלו חולצות.

חיילות 'גן ישראל' מגדל העמק בולטות בקידוש שם השם וליובאוויטש רבתי וכל תושבי העיר נפעמים מעוצמת החינוך של חיילות צבאות השם – 'משיחי'.

יישר כח לרכזת מנוחה זלמנוב, לגנרלית רחלי קמל ולמפקדות המסורות: מושקי פבזנר, מושקא קזצקוב ואיטה פרידמן.

דיי קעמפ 'גן ישראל מגדל העמק', מאורגן ע"י תנועת הנוער 'צבאות השם' בארץ הקודש סניף מגדל העמק, בהנהלת הרה"ח הרב משה זלמנוב, משלוחי הרבי שליט"א מלך המשיח למגדל העמק.

הדיי קעמפ מתקיים לזכרון נשמת – הרה"ח ישראל יצחק ומרת יוכבד ע"ה זלמנוב, הגה"ח הרב זלמן טוביה הכהן ע"ה אבלסקי – שליח הרבי ורבה הראשי של מדינת מולדובה.

היי חברות! הנה..הזמן טס, וקיצו של החופש הגדול והמיוחל מתקרב. את חלקינו זה דווקא משמח, את חלקינו פחות..

אבל אין מה לעשות, נרצה או לא נרצה, שנת לימודים חדשה ניצבת בפתח, וכבר מתחילה להציץ.

וזה גורם לי להיזכר בתקופה הזו, בדיוק לפני שנה..

זהו..נגמרו כל הקעמפים והקייטנות, ובית ספר היה הנושא המרכזי בראש שלי. הייתי כל כך נרגשת, וכל כך חוששת. עוד לא ידעתי מה הולך להיות, איזה בנות יהיו שם, מי יהיו המורות, מה יהיה החומר הנלמד, איך בכלל יראה המקום? איך זה להיות חדשה? לשנות מקום, לשנות מזל..?, לשנות אווירה.

בוא נאמר שזה דווקא ממש קרץ לי, בעיניי זה היה נראה כך: אני אבוא לביה"ס החדש, כולם יתנפלו עליי, ישאלו שאלות, ואני אהיה במרכז העניינים.. דיי נחמד. אבל דווקא בגלל שלא עברתי שום חוויה דומה קודם, לא ידעתי שכך זה עובד רק בסיפורים.

התחלתי לספור את הימים.. הזמן לא נענה לבקשתי, וכמו תמיד כשרוצים שהוא יטוס הוא דווקא נהנה מהליכה איטית ללא שום לחץ. אבל בסופו של דבר זה הגיע 🙂 כל הדרך לא הצלחתי להירדם מרוב התרגשות, או אולי מרוב פחד, לא יודעת..

והנה הגעתי. נכנסת לבית ספר עם חיוך ענק מאוזן לאוזן. נכנסת לכיתה, והופ.. מה קורה פה? שינוי בתסריט? כמה בנות בודדות אכן אמרו לי שלום עם חיוך קטן, אך כל זכר לחלומות שלי, לא נראה באופק… לקחו לי כמה שבועות, כדי להבין באמת, שזה פשוט לא עובד ככה. מסתבר, כך הבנתי, שבתור חדשה, את זו שצריכה לדאוג לעצמך, לגשת לכל ילדה וילדה ולספר לה מאיפה באת, ולאן את הולכת. לנסות למצוא חן בעיניי אחת מהן. להראות למה את מסוגלת, ובמה את טובה.

זה תהליך ארוך, ומפרך, כי אחרי שהשנה הזו נגמרה אני עדיין לא מרגישה שבאמת מכירים אותי. זו היתה שנה מאתגרת במיוחד, אבל לא ויתרתי ואמרתי לעצמי, שאני הולכת להרגיש פה בבית ויהי מה.

זאת היתה השנה הכי קשה בחיי… אבל אני הצלחתי!!! הכרתי מלא חברות חדשות! עברתי המון חוויות נעימות! היה לי כל כך כיף!

אני חייבת להודות שהרבה בזכות החברות שלי, אבל עוד יותר בזכות כח הרצון! והנה לכם התוצאה:  אני כבר מתגעגעת לחזור!

אני לא סתם משתפת אתכן בזה, יש לי מסר להעביר לכן.

אז ככה.. בנות יקרות!

אין לכן מושג עד כמה זה חשוב לתת הרבה יחס והרגשה טובה לכל תלמידה חדשה בכיתה, זה נותן כח רצון להתקדם. (וגם בשבילכן, אין לכן מושג מה היא טומנת בתוכה, ויכול להיות שהיא החברה שחיפשתן כל החיים) בתור תלמידה חדשה, כל חיוך שנשלח לעברי היה גורם לי לאושר, ומילה טובה? בכלל אין לתאר.

אז יאלה, תתחילו לחייך! זה לא קשה, ובאמת שאין לכן מושג איך זה מעודד, תאזרו אומץ, תגשו, תשאלו במה אתן יכולות לעזור, אין לכן מושג עד כמה זה כיף!

סומכת עליכן!

ובנות שבאות לבית ספר חדש.. כן, זה יהיה קשה, יהיו דברים לא הכי נעימים, אבל הכל תלוי בכן, אם תחליטו שזה כיף, זה יהיה כיף!

ועוד משהו..גם אם ה"כתבה" הזו לא השפיע על הבנות בכיתה החדשה שלכן, או שהן פשוט לא קראו אותה, תדעו שזה לא בא מרוע לב, הן פשוט אף פעם לא היו חדשות.

מקווה שעזרתי, וגם אם לא, תודה על ההקשבה.

מישהי שרוצה לעזור

"בעלי הוא דוקטור רוף, ואני מורה לעברית", אני רואה את הגעגוע בעיניה של האישה הצנומה לידי. והיא ממשיכה בלהגה: "המקצועניות שלו זה גגות והמקצועניות שלי זה חינוך". רגע, זה לא נגמר. "אז תמיד יש לנו הרבה עבודה", היא כאילו מנסה לשכנע אותי שהיא ובעלה אינם מיותרים בעולם הזה. בטח לא בחלק הזה של העולם. "הרבה בעיות בגגות יש פה בניו־יורק גם בחורף וגם בקיץ. סיפורים עם סנאים…" ואני לא נותנת לה לסיים את המשפט ושואלת: ומה עם חינוך?

היא מסבירה לי כמו לילדה בכיתה ג' שהיא כבר שנים לא עוסקת במקצועניות שלה. "מאז נולדו לי הבנות הקטנות אני בחרתי להיות אימא במשרה מלאה ואני לחנך את הילדים הפרסונל שלי". בינינו קוראות יקרות, בשבוע החם, הדביק והרטוב שעשיתי בתפוח הגדול, כבר ראיתי הכל. תשעים ושבעה אחוזי לחות בניו־יורק של ערב חודש אלול וכלום כבר לא מצליח להפתיע אותי.

גם זו שיושבת לידי ומלהגת באוזניי לא מצליחה להפתיע אותי. אני רואה בה אישה נחמדה שמחפשת חברה ואוזן קשבת ומשתדלת למלא את התפקיד בהצלחה. תוך דקות ספורות היא מזהה שאני אורחת ב'שיט האחדות' וממהרות לשאול אם אני המרצה. אנחנו יושבות בספינה שמפליגה על מימי ההדסון וה' הטוב שולח לנו משב של רוח נעימה שמקררת במעט את החום האיום והלח של אוגוסט בעיר הגדולה.

מה אני עושה פה? באתי להרצות בפני הנשים המחוללות מתחת לסיפון לצלילי מוזיקה. אני יושבת למעלה, על הסיפון, מקשיבה לאישה החביבה שלצידי ונהנית מבריזה קלה שמתחזקת עם תנועת הספינה במים.

—

"תראי כמה אוהבים פה את המוזיקה של הארץ", אומרת לי פתאום גב' רוף שמחייכת עד הגג. וכל הטוב הזה לא מכין אותי כי־הוא־זה למה שמצפה לי מעבר לפינה או יותר נכון מהצד השני של חרטום הספינה. אני רק מסיימת למסור את ההרצאה שלי שעוסקת כצפוי בכוחן של נשים לשנות, בפעילותן למען אחדות וקירוב לבבות ובפער בין הרצוי למצוי ובין גולה לגאולה, והנה עטה עליי קבוצה של ישראליות שמכנות את עצמן "הר נופיות"…. כבר עשרים שנה הן "תופסות" אמריקה ועכשיו הן תופסות אותי ורוצות שאספר להן עוד על הרבי, עוד על חב"ד, עוד על חסידות ועוד על ראיית עולם חיובית.

"תראי", אומרת לי אחת וכולן משתתקות ומפנות את מבטן לאישה שברירית למראה. "לפני שנה הבת שלה החליטה לקפוץ מגובה לעולם שכולו טוב והשאירה אותה לגדל את הנכד הקטן ולטפל בחתן ההמום, אבל היא לא נשברה. היא הכי חזקה מכולנו. היא מרימה אותנו כל הזמן ומלמדת אותנו לראות את ה' בכל דבר. היא מראה לנו שאין לנו יכולת לראות אפילו לא חלק מהתמונה השלמה. תסתכלי עליה ותראי אמונה". אני מסתכלת ורואה אותה מחייכת במבוכה.

בבית, אחרי שחזרתי לפינה שלי, כשאני עדיין שטופה באדרנלין מההרצאה, מהשיט, מהלחות ומכל מה שעבר עליי היום, אני נכנסת למרשתת כדי לדלות עוד פרטים על אותה בת שקפצה אל מותה. הרבה פרטים אני לא מצליחה למצוא אבל… אני עומדת נדהמת לנוכח הנתונים המחרידים. בשנתיים האחרונות עשו זאת עשרות צעירים וצעירות ממשפחות חרדיות ואף חסידיות. אני יושבת ובוהה המומה במסך ומחליטה שעלינו – כהורים – מוטלת החובה "לראות" את הילדים שלנו. להקפיד להתעניין במה שמעסיק אותם ופשוט להיות ערניים לכל סימן של מצוקה.

המעשה הוא העיקר: אל תתנו לחיים לנהל את עצמם. היו פרו־אקטיביות. קחו אחריות! כן. גם על הילדים הבוגרים שלכן. היו שם ואל תחששו להתעניין ו"להיכנס לפרטיות", אתן רוצות בטובתם ורוצות אותם בחיים לאורך ימים ושנים טובות עד מאה ועשרים. אתן חייבות לעשות זאת כי אין מי שיעשה זאת במקומכן.

—

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי" – אימון וייעוץ לנערות ונשים, מרצה, מנחה ושדרנית רדיו |

http://www.miri-mychoice.co.il/

אחרי הרבה נסיונות להכין גלידה בבית. שברובם היות מוצלחים פחות או יותר. הגעתי למתכון שווה במיוחד. עם מרקם גלידתי. המתכון של הגלידה הוא של קרין גורן האלופה. ואני הפכתי אותו לטילון. אפשר גם להשתמש בבסיסים לארטיקים מ"מקסטוק". יש מלא מהממים.

החומרים מעט יקרים אבל הכמות יוצאת יפה. ואם תעשו חישוב זה יוצא שקלים בודדים לטילון. אז במצטבר זה לא הרבה. וכמובן הגלידה הרבה יותר טעימה מזו הקנויה שעשויה לרוב ממים, סוכר, משפרי טעם ומייצבים. רק לא הדבר האמיתי. תוכלו להמציא ולשדרג איך שמתחשק.

במתכון השתמשתי בחלב מרוכז על מנת לקבל מרקם גלידתי. כדי שגלידה לא תצא במרקם של קרח צריך חומר שקופא בקור מאוד נמוך.

אם לא מצאתם חלב מרוכז בכשרות מהודרת (לחברת פוליבה יש) תוכלו להכין לבד. מתכון למטה.

החומרים:

500 מ"ל שמנת מתוקה חלבית (הגדולה)

צנצנת חלב מרוכז ממותק

כפית תמצית וניל

גביעי גלידה של גלידריה (לחברת עלמה יש או שתקנו בגלידריה)

80 גרם שוקולד מריר

תוספות לגלידה כמו: קליק, פירורי עוגיות, שוקולד עם סוכריות קופצות מפורר, מנגו, בוטנים או שקדים קלויים קצוצים גס, ריבת חלב. חמאת בוטנים.

אופן ההכנה:

מקציפים את השמנת לקצפת יציבה. (שימו לב שהקצפה ארוכה מידי תהפוך את השמנת ל..חמאה).

מוסיפים את החלב המרוכז והווניל ומקציפים עוד קצת.

מוסיפים את התוספות שרוצים.

ממיסים את השוקולד על בן מארי או במיקרוגל בפולסים קצרים שזה כל פעם על 30 שניות עד שנמס.

מוסיפים את השמן ומערבבים.

עוטפים כל גביע בנייר כסף בצורה כזאת שהגלידה תמלא את הגביע וישאר עוד מקום לכמות יפה של גלידה מעל בלי שישפך. כמו זו הקנויה.

שופכים לכל גביע קצת שוקולד שימלא את הקצה של הבסיס.

ממלאים בקצפת.

מסדרים בדלת של המקפיא בתוך כוסות.

מקפיאים ל-4-5 שעות מינימום.

אחרי שקופא ניתן להמיס שוקולד חלב ולשפוך מלמעלה. להקפיא עוד כמה דקות ולהגיש. לא חובה כמובן. טעים גם בלי..

לגלידת מנגו: טוחנים מנגו. מוסיפים לימון סחוט. מערבבים את הקצפת שהכנתם. ניתן להשתמש בחלק מהמנגו הטחון לשים מעל הגלידה,בחלק העליון.

לגלידת פירות יער: מבשלים פירות יער קפואים עם קצת מים וסוכר. מקררים מוסיפים לקצפת.

גלידת פיסטוק: מוסיפים ממרח פיסטוק.

גלידת שוקולד: מוסיפים שוקולד מומס.

חלב מרוכז: מרתיחים ליטר חלב ו2 כוסות סוכר. מבשלים חצי שעה על להבה בנונית. מוסיפים 50 גרם חמאה ומערבבים היטב.

מערבבים 4 כפות קורנפלור עם חצי כוס מים למרקם חלק מוסיפים לסיר בזרם דק. מבשלים עוד 15 דקות. נשמר במקרר מס' ימים.

לחלב מרוכז יש טעם של ריבת חלב עדינה.

בהצלחה בהמשך קיץ בריא.

באהבה חיה אביטל

נוכח עליה מדאיגה בכמות הפניות שהגיעו ליד לאחים במרוצת השנה החולפת מכל המגזרים, על בנות שנקלעו לקשרים עם בני מיעוטים, הוחלט ביד לאחים לקיים יום עיון עם מחנכות ונשות מקצוע מתחום החינוך והטיפול כדי להציף את התופעה.

"מתחילת שנת תשע"ח אנו רואים עליית מדרגה מדאיגה ביותר של מקרי התבוללות בכל המגזרים. זהו שיא של כל הזמנים" אומרת גב' מירי איצקוביץ יוזמת יום עיון, ואחראית המחלקה למניעת ההתבוללות ביד לאחים.

את יום העיון שנערך באולם מפעל הפיס בבני ברק ושאורגן ע"י הגב' מירי איצקוביץ מיד לאחים,  פתחה הרבנית מרים ליפשיץ תחי', פסיכולוגית קלינית בעלת וותק רב, ורעייתו של מייסד יד לאחים הרב שלום דב ליפשיץ זצ"ל. היא דיברה על ההיסטוריה של יד לאחים ועל ההתמודדות עם תופעת הטמיעה וההתבוללות ושזרה בדבריה רעיונות פסיכולוגים ומסרים יהודיים. אחריה נשאה דברים גב' זהבה דרורי, מנהלת המחלקה להצלה מטמיעה, שדיברה על היקף התופעה שלא פוסחת על שום מגזר, וכן על הגורמים לתופעה הקשה ועל השלכותיה.

בהמשך נערך סימפוזיון שכלל 4 נשות צוות מתחומים שונים שהרחיבו על המעטפת המורחבת שיד לאחים נותן למטופלות, ונתנו מענה לשאלות המשתתפות.

לאחר הפאנל התקיימה ארוחת צהריים ושיחות בין המשתתפות ולאחר מכן נשאה דברים הגב' ברכה טובול, עו"ס ומנחת קבוצות, המדריכה את העובדות הסוציאליות של יד לאחים, בנושא: הקהילה כהיכל של מראות. היא נתנה כלים מעשיים והציגה גישה טיפולית בריאה במסגרת המשפחה והקהילה.

לסיום הוקרן סרט "רגעים שמתחברים לסיפור" תיעוד אותנטי של חילוץ שתי גיסות יהודיות  עם שמונת ילדיהן בעזרת יד לאחים, מכפר ערבי עוין.

תגובות המשתתפות ביום העיון היו מעורבות. מחד, הלם ותדהמה מהיקף התופעה בכל המגזרים שהגיעה גם אלינו הביתה, ומאידך התפעלות רבה מהעבודה האינטנסיבית ומהמענה הרחב שיד לאחים מציע. או כפי שסיכמה זאת אחת ממנהלות בתי הספר שהשתתפה: "גרמתן לנו להרגיש את החורבן אך נטעתם בנו הרבה תקווה".

חדש! חדש! חדש!

חטיבת הביניים של ביה"ס חב"ד גילה "בית חיה מושקא" מתרחבת!
החל משנה"ל הבאה תשע"ט אנחנו מתרחבים גם לבית ספר על יסודי *ופותחים גם כיתה ט'*.
מעניין אתכם לשמוע פרטים, חזון, מטרות ותוכניות?