מדוע רוצה ה' להשכין שכינתו במקדש? אך ורק בשבילנו!

כדי שדרך ההנהגה במקדש "נראה" אותו (מקדש שבו אנו שותפים פעילים) וכך נצליח לקבל את גילוי שכינתו אלינו.

כרגע, אין לנו מקדש בירושלים, והגילוי האלוקי בטהרתו נמצא בתוך ישראל. ה' לא השאיר אותנו לבד.

לכן העניק ונתן לנו – "איש אלוקים": אדם בעל גוף פיזי שבו מתגלה האלוקות (כבית–המקדש – שבו מתגלה אלוקות במקום פיזי, ובגלות מקומה ב"בית רבינו שבבבל" – 770).

רבי – הוא ביטוי האלוקות בטהרתה. דגם – של מי אנחנו באמת ולאן שואפים להגיע בתוכנו, למקום האמיתי שלנו. בעקבות הדגם החי שה' בחסדו העניק לנו – חווית החיים מקבלת עומק.

אנו חווים ומרגישים את החיים והעולם בחוויה מעוותת. למה? כיוון שהיא מסתירה על האלוקות ונותנת לנו תחושה של משהו אחר לגמרי, שאינו האמת. כסוג של "שומר מסך". מתבדחים על ביל גייטס ש"עלה" לשמיים ושאלו אותו: "לאן תרצה להיכנס לגיהנום או לגן–עדן?" – "אפשר לבדוק?" שאל ונתנו לו.

בחר בגיהנום ומיד לאחר שנכנס גילו לו את הגיהנום האמיתי… התקומם ואמר: "אבל בחרתי בגיהנום אחר! זה לא מה שהראו לי!" אמרו לו: "מה שראית בהתחלה, היה סוג של שומר מסך"…

כך בעולמינו, כל מה שמושך אותנו אינו האמת. רק 'שומר מסך'… – מבחינת הנטיות הבהמיות שלנו אנחנו נמשכים לכיוון ההפוך מאלוקות.

אנו זקוקים למישהו/משהו שיכוון אותנו לאמת. לכן צריך – בית–מקדש, כדי כשהיהודי יחזור הביתה, ויוכל להוריד את כל מה שראה – האמת ששם, לחייו הפרטיים.

ועד שיבנה בית–המקדש, תיכף ומיד ממש! גילוי האלוקות בעולמינו הוא – ברבי ובמקדש מעט שלו.

הרבי, מהווה דגם לאמת (כדי שלא נתבלבל מהשקר) שנזהה בתוכינו ומחוצה לנו היכן מה שחשוב באמת ומה רק "שומר מסך"…

בדגם הנ"ל יש שני כיוונים:

א. השפעה – הרבי כאב רחום: כל ההשפעות שהשם משפיע עלינו בגשמיות–ורוחניות (לא רק חווית רוחניות אלא גם השכלות המרוממות אותנו מהבועה שבה אנו חווים את החיים).

ב. הדרישה ונתינת האמון בנו – הרבי כמלך:

הדרישה מאיתנו לעמוד בדרישות האלוקיות. לשם כך אנו מקבלים הנחיות, הוראות וציוויים עם כוחות המלמדים ומראים לנו לאן אנו מסוגלים להגיע.

הרבי לא מפסיק להאמין בנו ובמה שאנו מסוגלים להוציא מעצמינו.

מלכות הרבי לא נובעת ממקום שתלטני ח"ו אלא מחינוך, חשוב לרבי שנגדל,

שנתבגר, שנצא מהתאוות של עצמינו, שנתעסק באמת, במה ששייך לעניינים אלוקיים כלל עולמיים.

כל מי שנצמד לרבי והולך בעקבותיו – מצליח להתרומם למקומות ולתפיסה אלוקית אחרת לגמרי וגבוהה יותר.

לדוגמא, שלוש נשים הגיעו לחתונה אחת, למחרת שאלו אותן: "איך היה?"

אחת אמרה: "האוכל היה טעים ואם הכלה התלבשה בטוב טעם!"

השנייה השיבה: "המוזיקה הייתה מקפיצה, הרגישו את השמחה והבנות רקדו כל כך יפה".

השלישית סיפרה: "הכלה הייתה מאד אצילית. מאד נהניתי והתרשמתי ממנה".

שלושתן היו באותה חתונה, אך כל אחת חוותה את הסיטואציה מהמקום שחווה בו את החיים.

אחת ברמה הגשמית, השנייה ברגשית והשלישית מהנפשית–הרוחניות של הכלה.

הרבי מאמן אותנו – נותן לנו הצלחות גשמיות אבל מטרתו שנזדכך ונתרומם לרבדים היותר נעלים ואלוקיים של החיים. שנהיה יותר שייכים לחלק העליון והמורם של הנפש האלוקית שלנו.

ביומולדת של הרבי – אנו רוצות לעשות לו נחת! מה שיעשה לו נחת זה לראות אותנו יותר ויותר מתרוממות ומחוברות לתוכניות, לרצונות, למאוויים ולמקומות שבהם הוא רואה חשיבות.

אם בסוף יום, בחשבון הנפש שלי, אני מרוצה שקניתי נעליים – זה נחמד. אבל אם אני מרוצה שארגנתי ערב נשים, גם אם לא הגיעו הרבה… או מזה שבני קרא "קריאת שמע" בכוונה, או מזה שהצלחתי שנה שלמה ללמוד "ספר המצוות"! מבחינת הרבי – זו המתנה! העובדה שזה סדר העדיפויות שלי – שהענינים הרוחניים גורמים לי סיפוק! זו הנחת לרבי!

יכול להיות שבזמן שהייתי עם הבן שאמר קריאת שמע בכוונה, במודע – הפסדתי עסקה גשמית. אך כשהרבי רואה תנועת נפש כזאת – הוא שמח! זה מראה לו שגדלנו, שהתרוממנו עוד טפח מעל למציאות.

אם פעם היה בשבילי חוק שעל שולחן השבת יהיו מפיונים, כי בלעדיהם אין שולחן שבת. ועכשיו מה שחשוב לי – שלא תעבור סעודת שבת בלי תוכן רוחני (יש מפיונים, אבל לא זה מה ש'עושה לי את זה!').

ביומולדת של הרבי חשבון הנפש שלנו מולו, בקשר איתו – הוא עד כמה הוא מרוצה מהצמיחה שלנו. עד כמה הרבי שמח שהקדושה הפכה להיות הנושא בחיינו ולא עוד חפץ שקנינו.

ברגע שאסתכל שנה אחורה ואוכל להעיד בפני הרבי – התקדמתי, הרוחניות יותר תופסת מקום בחיי. אני לא עוד אותו בן אדם. עברנו מנפש בהמית לשכלית ומשכלית לאלוקית. אם זזנו כלפי מעלה – שסדר העדיפויות והרצון שלנו השתנה – זו השמחה של הרבי!

איך עושים זאת? דרך עבודה, עשייה חיובית התבוננות, 'אתכפיא', לימוד, פריצת כל מיני מקומות שלא העזתי לגשת אליהם, תפילה ועוד. כל אלה, או אחד מהם זו המתנה שלי לרבי! שנזכה לגרום לו נחת ולהיפגש במקדש מיד ממש!!!

בליל הסדר נשב כולנו יחד לאחר שביערנו את החמץ- גם זה הפנימי, ונסב כבני חורין לשולחן הסדר.

מהו בן חורין אמיתי? אחד כזה שלא כפוף להגבלות החיצוניות שמסביב. אחד כזה שעושה מה ש"בא לו" אבל באמת. מה שבא לנפש האלוקית. ולא משנה מה קורה מסביב הוא מחובר למקום העצמאי. לחרות הפנימית שלו.

לכל אחת מאיתנו יש חמץ בלב. זה שיורד בקלות וזה שנדבק ולא רוצה לצאת. אם זה חוויות מהעבר או מההווה, אם זה תחושה שלא הולך לי בתחום מסוים, אם זו הרגשה שאני לא מצליחה להתקדם ולהגיע למקום שבו הייתי רוצה להיות בו… ואז מזדחל לו יאוש קטן ללב שתופח ומחמיץ לממדים גדולים שתוקעים אותי ולא נותנים לי לנוע

מהי מצה? מצה מורה ביטול. לא חלילה תחושה שאני לא שווה, להיפך. ההרגשה שהכל זה הקב"ה. ואם ה' שם אותי במקום (נפשי או פיזי) כזה או אחר זה כי יש לי כוחות להתגבר. יש לי ניצוצות להוציא משם. לצאת גדולה יותר. מבינה את הזולת בזכות החוויה שלי.

יש לנו עכשיו הזדמנות חדשה לבער את כל החמץ מהלב. לאהוב שוב את עצמי ואת הסביבה. לקבל את עצמי כמו שאני. להתחבר למקום מאמין. מאמין בעצמי. בהקב"ה ששם אותי פה. וברבי שבחר בי כשליחה להאיר את החושך. גם זה הפנימי. להשאיר את העבר מאחור ולצאת ממצרים. כל יציאה שלנו, אפילו הכי קטנה היא עוד יציאה ממצרים. עד הגאולה שתגיע עוד היום בעזרת ה'.

פסח כשר ושמח ונתראה תכף ומיד ממש בבית המקדש השלישי עם הרבי מה"מ שליט"א בראשינו. יחי המלך!

עוף על מצע אננס

חלקי עוף

אננס טרי מקולף ופרוס

2 בצלים קצוצים

מלח

חצי כפית ג'ינג'ר מגורר

כף דבש

חצי כפית חריין

3 גמבות מקולפות פרוסות לרצועות

עגבנייה קצוצה

גזר מגורר

חופן אגוזי מלך

אופן ההכנה: מטגנים את הבצל עד להזהבה. מוסיפים את הגמבה והגזר. וחלק מהאננס. מטגנים גם את העוף. מוסיפים את העגבניות. מנמיכים את האש

ומוסיפים את הג'ינג'ר החריין ואגוזי המלך

מתבלים עם מלח ודבש.

מסדרים את האננס מלמעלה. מוסיפים מים עד לכיסוי העוף. מבשלים ללא מכסה.

קציצות בשר בריבת בצל

לקציצות

חצי קילו בשר בקר

חצי קילו עוף טחון או הודו

ביצה

מלח

בצל גדול מטוגן

כף שורש פטרוזליה מגורד

כף רסק עגבניות ביתי

חצי כפית חריין

לציפוי

כוס שקדים טחונים דק

1-2 ביצים טרופות

לריבת בצל

4 בצלים גדולים פרוסים לטבעות

חצי לימון סחוט

חצי כוס סוכר

רבע כפית מלח

אופן ההכנה

מערבבים את חומרי הקציצות ושמים במקרר לחצי שעה.

מטגנים את הבצל עד שהוא נהיה שקוף

מוסיפים את הלימון הסוכר והמלח.

מבשלים עד קירמול.

מכינים קציצות יפות. טובים בשקדים ואז בביצה. מטגנים משתי הצדדים.

מסדרים יפה בסיר ושמים מעל את הריבת בצל.

מכסים ומבשלים על אש קטנה חצי שעה

תוספת מוקרמת עם עגבניות מיובשות

7 עגבניות מקולפות ופרוסות דק

מלח גס

בטטות, תפוחי אדמה וקישואים פרוסים

כוס אגוזי מלך

כוס מים

מלח

כפית סוכר

בצל גדול פרוס

מסדרים את העגבניות בתבנית. מפזרים מעט מלח גס ואופים בחלק העליון של התנור על החום הכי גבוה

לבנתיים מכינים את ה"שמנת"

טוחנים את האגוזים עם הסוכר

מוסיפים את המים והמלח

מטגנים את הבצל עד להזהבה. מוסיפים את שאר הירקות. מטגנים היטב ומוסיפים את השמנת.

מתבלים במעט מלח. מסדרים העגבניות המיובשות מעל. מנמיכים את האש ומבשלים עד לריכוך (או אופים בתנור)

סלט פסטה זוקיני עם אבוקדו, קוביות בטטה צלויות ופקאן

3 זוקיני קלוף בקולפן ג'לי ים לפסטה ארוכה

אבוקדו פרוס

פקאן קלוי או מסוכר

קוביות בטטה צלויות בתנור עם מעט שמן זית ומלח

לרוטב:

רבע כוס שמן זית

רבע כוס לימון

מעט מלח

מעט ג'ינג'ר מגורר

כפית דבש

אופן ההכנה:

מקפיצים את הזוקיני או קישוא במחבת

מסדרים יפה בקערה

מסדרים מעל את האבוקדו, קוביות הבטטה ומפזרים מעל את הפקאן

מערבבים את חומרי הרוטב ושופכים מלמעלה

הערה: ניתן להכין עם גזר במקום קישוא

ואחרון חביב לקינוח..

גלידת אננס נהדרת

2 כוסות אגוזי מלך

אננס קלוף וחתוך

5כפות דבש או סוכר

קורט מלח

טוחנים את האגוזים עם הסוכר לאבקה

מוסיפים את האננס והמלח וטוחנים היטב

מקפיאים

ניתן להגיש את הגלידה עם רסק תפוחים חמצמץ

לרסק תפוחים:

6 תפוחים מכל סוג קלופים וחתוכים. מקפיאים את התפוחים. מפשירים (כשמפשירים התפוח מתרכך) טוחנים ומגישים עם שבבי פקאן קלוי או מסוכר מעל.

פסח כשר ושמח ושנזכה לצאת מהגלות הפנימית והכללית לגאולה האמיתית והשלימה!

באהבה, חיה אביטל

מה שאכתוב עכשיו מיועד למי שכן אוכלים אצלה סוכר בפסח. בעיקר למי שמכינה מי סוכר. ומנסה להכין ממנו עוגות ועוגיות וקצת מתפקשש לה..

הפעם אלמד אתכן איך אני מצליחה גם להשתמש בסוכר סוכר. ממש גרגירים. וגם להדר ולסנן את המי סוכר וכו. שנה שעברה, אחרי שבישלתי את המים עם הסוכר (הכמות היא ליטר מים לכל קילו סוכר למי שלא יודעת) וסיננתי, החזרתי אותם לסיר ובישלתי אותם עוד, עד שהם הפכו להיות סירופ סמיך מאוד. אחר כך כיביתי את האש ונתתי לסוכר להתקרר. כשהסירופ קר הוא מתקשה ואז פשוט מרסקים אותו ומחזירים אותו למצבו הגרגירי. אפשר לרסק עם כף עץ (כמו שאני עושה) או לנסות לשים במעבד מזון (לא ניסיתי עדיין). יוצא מן גרגירי סוכר צהבהבים ומעט לחים. אני מכינה איתם בעיקר עוגיות. עם עוגות לצערי אין לי מספיק נסיון. כמה מתכונים שניסיתי יצאו קצת פשטידתיים.. חסרה להם כנראה נוכחות הקמח.

אז אחרי שהכנתם (או דמיינתם איך אתם מכינות..)  את הסוכר ואתם מזה מבסוטיות.. בואו נהיה קצת יותר ענייניות.. בכל זאת ערב פסח וזה עדיין לא הזמן להתקשקש..

ראיתי בתגובות שלכם (ואגב תודה על התגובות, באמת עושה הרגשה טובה) שאתם רוצות עוד מתכונים. טוב נו, איזה אישה לא מחפשת רעיונות ל-מה עוד אפשר להכין מעוף ותפוח אדמה?..

קציצות בקר עסיסיות בתנור

תתפלאו אבל אפשר להכין הרבה דברים שהם לא צ'יפס. ואפשר אפילו לא לטגן בכלל. (במיוחד למי שלא מחבבת לנקות שפריצים של שמן במטבח המצופה שכבות שלה..)

חצי קילו בשר בקר טחון

עגבניה קצוצה קטן

בצל גדול קצוץ (חי/מטוגן)

מלח

ביצה

כף שמן זית

כף שורש פטרוזיליה מגורר דק

כף שורש סלרי מגורר דק

כף רסק עגבניות בייתי (לא חובה)

מערבבים את כל הרכיבים. מכינים קציצות גדולות (הם מתכווצות באפיה) ואפים עד להשחמה. בערך 20 דקות על 200-250 מעלות.

וכמה מתכונים לליל הסדר:

עוף בתפוזים וג'ינג'ר

6-8 חלקי עוף

2 בצלים גדולים קצוצים

רבע כוס דבש

2 כפיות ג'ינג'ר מגורד

תפוז סחוט למיץ

רבע כוס מיץ לימון

כוס מים

מלח

תפוז שלם מקולף

מטגנים את חלקי העוף ומוציאים מהסיר.

מטגנים את הבצל ומוסיפים את הדבש והג'ינג'ר. מערבבים על אש נמוכה עד שהדבש נמס.

מוסיפים מיץ תפוזים, מיץ לימון ומים.

מוסיפים את חלקי העוף עם העור כלפי מטה. מבשלים 30 דק על אש נמוכה . הופכים לצד השני מוסיפים מלח ומבשלים עוד 30 דק על אש נמוכה.

חותכים את התפוז לאורך ואז לרוחב לפרוסות עבות. מסדרים בין חלקי העוף ומבשלים עוד 20-30 דק עד שהעוף רך.

ניתן גם לערבב את כל הרכיבים עם העוף ולאפות. שימו לב שהטעם יהיה שונה.

דג סלומון בטעם גן עדן

בצל לבן או סגול פרוס לטבעות

תפוח עץ ירוק פרוס דק

רבע כפית ג'ינג'ר מגורד

רבע כוס מיץ לימון

חצי כוס מיץ תפוזים

מעט יין (לבן)

כף דבש (או סוכר)

מעט מלח

מטגנים את הבצל. מוסיפים את התפוחים. מוסיפים את שאר הרכיבים ומבשלים את הרוטב כמה דקות. מוסיפים את הסלומון מבשלים כ- 20 דקות. טועמים ומתקנים תיבול.

ניתן גם לאפות.

עוף עם תפודים בדבש ויין

 6-8 חלקי עוף

20 תפודים

בצל חתוך לטבעות

לרוטב:

רבע כוס יין

רבע כוס מי סוכר/ 2 כפות דבש

כוס מיץ תפוזים

מלח

כף שמן זית

לערבב את העוף והתפודים עם הרוטב. לאפות על גריל.

טיפ: בשלו את התפודים כרבע שעה במים לפני האפיה. כך הם יאפו מהר יותר.

עוף במלח גס. מתכון פשוט וגאוני

אם אתם שואלות אותי. תשמרו את המתכון הזה לחול המועד. למה? כי אחרי החימום על הפלטה הקריספיות והרכות של התפו"א קצת נאבדת..

עוף שלם או חלקי עוף

קילו מלח גס

תפו"א אם רוצים )כדאי לבשל קודם רבע שעה)

המתכון הוא ממש פשוט. כל הטעם והקריספיות מתקבלים כתוצאה מהאפיה של העוף באדים של המלח.

לוקחים תבנית אלומיניום גדולה. שמים מעליה נייר אפייה. וגוזרים את הקצוות. בארבע קצוות תבנית האלומיניום שופכים קילו מלח גס. ואת העוף והתפוחי האדמה (אפשר גם תפודים חצויים) שמים על נייר האפייה, באמצע. כך שהמלח לא יגע בעוף.

רסק עגבניות ביתי:

מבשלים קילו עגבניות קצוצות או מגורדות במשך שעתיים על אש קטנה.

תוך כדי הבישול מוסיפים בצל גדול מטוגן, מלח, 1-2 כפות סוכר, 2 כפות מיץ לימון.

ניתן להוסיף פלפל חריף מקולף, חתוך ומטוגן. (קולפן עגבניות. זה כל הסוד)

בגמר הבישול מעבירים למעבד מזון. טוחנים. טועמים ומתקנים תיבול.

ניתן להשתמש כקטשופ לצ'יפס, לשים כמות נכבדה עם מושטים או כל דג שתרצו ולבשל/לאפות.

עוף ותפו"א ברסק עגבניות גם הולך מצויין. וכו.

מירי שניאורסון

הגענו לישורת האחרונה. זהו, אני כבר מתכוננת להתארגנות אחרונה והשלמת קניות. מאחוריי ראיונות חג עם נשים מיוחדות, גיבורות שהגיעו לגבורות. האחת ממרוקו והשנייה ממוסקבה. בעיצומם של ימי הקניות והניקיונות הקשבתי לסיפורים מרתקים על התמודדויות שונות בשנות הצנע ועל פסח תחת אימת הקומוניזם.

ותוך כדי שניסיתי להבין כיצד נראה היה חג הפסח אז וערכתי השוואות עם מה שקורה היום, נזכרתי בליל סדר מקסים ומיוחד שנערך בשנה שעברה בקריית גת (ממש קל"ב. פחות משעה נסיעה). בני וכלתי היקרים, הרב ראובן שניאורסון ורעייתו, משמשים שלוחים בשכונה הצפונית בקריית גת. והפעם, ז'תומרת בשנה הקודמת, החלטנו לאמץ את השליחים הפרטיים שלנו ולחוות בפעם הראשונה סדר מרכזי בהחלט.

לא היו שם אלפים כמו בנפאל. גם לא מאות כמו במוסקבה. אבל הגיעה משפחה אופיינית מעולי רוסיה, (אבא, אימא, ילדה וסבתא). סאשה, האבא, הופיע במלוא הדרו לבוש לבן מכף רגל ועד ראש. לצידו אשתו בלבן מינימאלי ובתו הקטנה איוונקה מפתיע או לא, עטורה תחרה לבנה. ניסיתי לדמיין שיום כיפור היום אבל כוסות היין על השולחן העמידו אותי על טעותי.

האורח הלבן החזיק בידו "משלוח מנות" ענקקקק שהסתיר את הסבתא שמאחור… לרגע לא ידענו מה לעשות עם המפגע הזה שנוחת לנו על שולחן הסדר לאחר ימים ארוכים של צחצוח, טיהור וניעור כל פינה אפלה ומוארת מחמץ שבבל ייראה ובבל יימצא.

לרגע אחד הושלך הס, שתיקה ומבוכה התערבבו זו בזו עד שברגע השני, בני השליח התעשת, הודה בנעימות על משלוח המנות והניח אותו בצד… בינתיים הזמנו את איוונקה הקטנה ואת אמה להדליק נרות לכבוד החג. האימא לא שיתפה פעולה. ניכר היה כי כל הערב הזה וכל ההתרחשויות סביבו זרים לה. מאוד זרים…

האורחים שתו יין, כוס אחרי כוס. הם שתו ארבע כוסות בחופזה וגם טעמו מהמצה השמורה. כל זה נעשה בחיפזון ולא לזכר יציאת מצרים. מתברר כי חיכתה להם מסיבת שתייה וקודם לכן הם צריכים להחזיר את הסבתא והילדה הביתה. בתוך כל זאת המשכתי לחשוב על "משלוח המנות" שנח בצד. בקיצור, הזוג, הסבתא והנכדה מיהרו לדרכם ואנחנו עשינו אותם שליחים לדבר מצווה.

בני ורעייתו ציידו אותם במשלוח פסחי וכשר למהדרין… והעניקו להם בקבוק יין ומצות שמורות בעוד בני מבקש במפגיע מסאשה: "כשאתה מגיע למסיבה תמזוג לכל אחד מהחברים יין ותיתן להם לאכול מהמצה השמורה". דקות לאחר שנעלמו מהאופק מיהר בני ליטול את המארז המהודר שהביאו האורחים והניחו במעמקי הצפרדע הירוקה הקרובה לבניין.

"בדיעבד הבנתי" סיפר אחר כך, "שהוא ככל הנראה השיב לי עבור משלוח המנות שהבאתי לו בפורים. ובכלל, מי יודע, אולי הוא קנה את המארז הזה בחנות כשרה לפסח", אמר בעת שחזרנו לסדר הרגיל של הסדר… אני עדיין משתעשעת במחשבה שבחג הבא, קרי, בשבועות, הגיעה המשפחה הזו שוב, והפעם עם מצות ויין במקום גלידות ועוגות גבינה…

ואולי, ואני רושמת לעצמי לבדוק את זה בהקדם, אחרי שיסתיימו הסידורים לחג, אולי השנה הם כבר שומרים תורה ומצוות או לפחות יודעים קצת יותר על החג שהפך אותנו לעם, שאיחד אותנו תחת מנהיג אחד. מי יודע, הלוואי!

—

את סיפור יציאת מצרים פותחת ההגדה בהקדמה קצרה ומספרת "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו…". מדוע, מה העניין לדבר עלינו או על אבותינו דברים שליליים? הרי עניינה של ההגדה הוא לספר את סיפור יציאת מצרים, מה הקשר של הדברים הללו לכאן?

אלא שבדברים הללו טמון רמז – בדברים אלה נרמז סוג נוסף של בן – הבן החמישי שאינו מופיע בהגדה ואפילו לא שואל את שאלת הבן הרשע "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם"… הוא פשוט לא יודע כלל מעניין עבודת הפסח ומיהדות בכלל. כלומר, הבן החמישי כלל אינו מייחס עצמו אל אבותינו, אברהם יצחק ויעקב, אלא אל אלה שקדמו להם "מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו".

זה הבן שכלל אינו מגיע לסדר, אפילו לא עם משלוח מנות שלך תדע אם הוא חמץ או לא. על ידי הטיפול בכל הבנים, גם בבן החמישי, נזכה במהרה בימינו לגאולה לה יזכו כל הבנים, ובתוכם גם הבן החמישי והבן הרשע. למרות שמצד עצמו לא היה נגאל אפילו בגאולת מצרים, הנחותה בדרגתה מהגאולה העתידה. כל זה יקרה כאשר כולנו נתאחד, או אז תתממש הברכה "ברכנו אבינו כולנו כאחד" במהרה בימינו על ידי משיח צדקנו!

—

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי" – אימון וייעוץ לנערות ונשים, מרצה, מנחה ושדרנית רדיו |

http://www.miri-mychoice.co.il/

איזה כיף לנקות מגירות של קישוטי שיער ולגלות חתיכות פתי בר..

איזה תענוג להזיז ארון בחדר שירות ולגלות פתיתי קורנפלקס מאחורי הארון..

מרגיש לנו שלא סתם מנקים, אלא מוצאים ומבערים חמץ גמור. הרגשה זו מזכירה לי רעיון מעניין מפרשת השבוע של שבוע שעבר פרשת ויקרא. באחת השיחות, הרבי מסביר שחוטא בשגגה, מבחינה מסויימת, חמור יותר מחוטא בזדון, משום שאינו יודע שחטא ומשלה את עצמו שמצבו טוב, בכך מוכיח שהרע שבו עמוק יותר, עד שהוא עצמו אינו מכיר בקיומו…

כמה פעמים קרה לנו להתנהג בזלזול, לחשוב שלילי על מישהו, נהגנו שלא בצניעות וכו' שלא במודעות כלל.

אך איזה כיף לגלות את הטעות שלנו, ונתנה לנו ההזדמנות שנתקן אותה.

אמנם זה לא תמיד נעים לגלות שיש בנו 'רע', שלא נהגנו כשורה, אך "ידיעת המחלה חצי תרופה".

תוך כדי הניקיונות, אני מבערת את החמץ, זורקת לפח ושוטפת בעונג רב, ומייחלת לה' שאזכה למצוא את החמץ שבי, להיות מודעת אליו, ואז לבער אותו בעבודה פנימית אמיתית.

שנזכה לבער את החמץ שבתוכו עד שיבולע המוות לנצח ונזכה לגאולה האמיתית תכף ומיד ממש.

חיה גילר – מרצה, מנחת הורים ועוסקת בחינוך מיוחד.

השבוע האחרון בבית חיה מושקא, בית ספר על טהרת הקודש לבנות בכפ"ח, נוצל היטב כדי להעביר בצורה כמה שיותר חווייתית את חג הפסח, בכדי שהבנות יצפו לו בהתרגשות גדולה. בתחילת השבוע נראו הבנות הולכות בכפר חב"ד בכדי לברך ברכת האילנות, תוך הדגשה שזריזים מקדימים למצוות.

בהמשך, במהלך שיעור אידיש, הן למדו  לשאול את 4 הקושיות באידיש, ביקרו במאפיית המצות, ערכו ליל סדר לדוגמא בכיתה ושמעו הסברים חסידיים ומהמדרש על התוכן הפנימי של כל סימן בסדר ההגדה. הכיתות היותר גבוהות, הכינו בעצמן חוברת עם שעשועונים לפסח ומתכונים טעימים.