המלצה מגב' פיש:
הזמנתי את מורן ואתי. 2 נשים מקצועיות ומקסימות.
(מורן גם מטפלת רגשית, למדה NLP, cbc, שיטת איתן..)
ההרצאה שלהן נקראת "ושמחת בחייך".
הן מציגות מקרים מחיי היומיום של האישה ומסבירות כיצד יש לפרש/להתייחס לכל מקרה.
מסבירות מה מגיע מהנפש האלוקית ומה מהנפש הבהמית..
הנשים ממש ממש נהנו!!
מתאים לכל קהל יעד!
ועוד  פרט חשוב:
מחיר נוח מאד!!
מומלץ

להזמנות: מורן 0646712783

״אני חיה על ניסים, השנה עוד לא נגמרה אבל מה שעשיתי בה לא היה בהתאם לציפיות״.

המילים הללו הגיעו מכיוון בלתי צפוי, בסיום תפילת מוסף בשבת בבית הכנסת בשכונת הרבי. אמיליה נראית מלכותית בלבושה ההדור והצנוע, וחיכיתי לשמוע את סיפורה של הצעירה התמירה.

זה היה בעיצומו של שבוע ימים שבו ליוויתי קבוצת נשים במסתרי עולמה הרחב של חסידות חב"ד. הלוקיישן: בית רבנו שבבבל (כינוי לחצר הרבי ב-770 ניו יורק) הזמן: חודש אלול, והנפש: במיצוי הכיסופים המאפיינים את ימי חשבון הנפש.

הנשים סיפרו סיפורים מעוררי השראה, גם אמיליה. היא זמרת בעלת קול פעמונים, החודר לעמקי הנשמה. לפני שש שנים התחרתה בארץ על במת האקס פקטור (תוכנית ריאליטי של שירים) כשלראשה רעמת תלתלים אדומה, וכל השופטים העבירו אותה פה אחד לשלב הבא. והנה היא כאן איתנו, מסכימה לתת את קולה בשיר בסעודת מלווה מלכה, מותירה אותנו דומעות כשקול המלאכים שלה מנסר שערי שמיים במילים שכתבה למנגינת ״אשא עיני אל ההרים״.

השיא היה כשסיפרה על הנס ותשובתו הברורה של הרבי לבן הבכור שמחלים מהמחלה הארורה.

ומדיבורים – לקבלות. קיבלנו החלטות טובות לשנה החדשה, וגם אמיליה סיכמה: ״יש עוד זמן, אני עוד מאמינה, ובכל אופן כל בדיקה ותשובה חיובית זה נס גדול״.

בפרשת כי תבוא לא רק אומרים, אלא "עושים". מביעים הכרת תודה במצוות הבאת ביכורים לבית המקדש. ביכורים, אלו הפירות הראשונים והטובים מכולם. למעשה, אנו מביעים את הכרת הטוב שלנו לה' בכל יום, החל ב"מודה אני לפניך", דרך התפילה, ברכת המזון, ועוד. וגם אצל אומות העולם, המכירים בקב"ה כבורא העולם, יש עניין של הודאה לה' על האוכל וכו'. אולם בביכורים יש דבר מיוחד. בביכורים אנו מביעים את התודה במעשה: מביאים את ראשוני הפירות שגדלו בשדותינו (משבעת המינים שבהם נשתבחה הארץ), "לפני ה' ", לבית המקדש.

בכך אנו מבטאים את ההכרה המלאה שגם כעת, כשכבר יש לנו את השפע הזה, הרי "לה' הארץ ומלואה" – הכול שייך לקב"ה. ובכך חודרת תחושת השייכות המוחלטת לה' ותחושת הכרת הטוב, בכל ישותנו – במחשבתנו (כוונה), בדיבורנו ("מקרא ביכורים") ובמעשינו.

ישראל הם "ביכורים" של הקב"ה – ובשבילם נברא העולם. כמאמר חז"ל שכל יהודי חייב לומר "בשבילי נברא העולם". כל יהודי, אפילו תינוק שאינו יודע לדבר, ויהודי שעדיין אינו מקיים תורה ומצוות והוא בגדר "תינוק שנשבה" (אדם שבשל חינוכו וסביבתו – התנהגותו אינה על פי דרישות התורה).

לכן עלינו לקרוא את "מקרא ביכורים", המבטא הבעת תודה לה' על חסדיו עימנו עוד מלפני מתן תורה: כשיעקב ברח ללבן וניצל ממנו, וכשבני ישראל היו במצרים. כי עוד לפני שהייתה לעם ישראל שייכות גלויה לתורה, ה' היה עימנו, משום שאנו ה"ביכורים" שלו בעצם מהותנו.

רגע לפני השנה החדשה, אם ברצונך להפוך אותה למוצלחת ואותך למצליחנית, בדקי מה השאיפות שלך, אך לפני כן – הכיני את רשימת התודות שלך, ובין לבין צרפי גם כמה החלטות וקבלות טובות שיעשו את הדרך אפשרית ומעשית יותר. כי עכשיו, אחרי מערכת סוערת של בחירות, זה בדיוק הזמן להצדיק את עצמנו כבכוריו של הקב״ה ולהתחיל לבחור נכון. במה את מתחילה?

חודש אלול הוא זמן של תשובה. השלב הראשוני בתהליך הוא לראות איפה פגמתי. זהו דבר שלא פשוט לאף אחד, לראות את החסרונות של עצמו. איך אפשר לעבור את התקופה הזו ברחמים? באופן כזה שהתשובה שלנו תהיה אמיתית ומתוך אהבה. פגשתי את חגית אנקרי, פסיכולוגית ומטפלת זוגית כדי לקבל על כך תשובות.

פחד קיומי – בגלל הילד שבנו

מה לדעתך הסיבה לכך שקשה לנו לקבל ביקורת? הרי בלי הביקורת אי אפשר להשתנות?

"הסיבה שקשה לנו לקבל ביקורת היא כי היא שוללת את הקיום האישי שלנו. זה דפוס שקיים בנו עמוק מילדות. למרות שגדלנו והתבגרנו אנו עדיין נושאים בתוכנו את הילד שפעם היינו. הקושי שלנו לקבל ביקורת קשורה לחוויה עמוקה שקשורה לילד שבנו שהוא 'לא בסדר' כשכועסים עליו.

חוויה זו מפתחת מנגנוני פיצוי שמצדיקים את הקיום של אותו ילד שבתוכנו ונותנים לו תחושת התחזקות אשלייתית. מנגנוני הגנה אלו שייכים כמובן לנפש הבהמית.

ככל שהילד שבנו יעטה על עצמו יותר שכבות של מנגנוני פיצוי כך הוא יתרחק יותר מעצמו ומהכוחות הפנימיים האמיתיים שלו (כוח הרגש וכוח ההבנה הטובה שהיא חיבור המחשבה לרגש)".

את יכולה להסביר קצת יותר?

"חוסר היכולת שלנו לפגוש את החסרונות שלנו מעורר בנו תחושת הצטדקות כדי לפצות ולחזק בעיני עצמנו ובעיני הסביבה את התדמית של 'אני בסדר'.

בחוויה הגלויה והמורגשת שלי אני חווה את עצמי שלמה, 'אני בסדר' ולכן יש לי זכות קיום. אבל התחושה הזו שבי הינה אשליה כי האמת היא שעמוק בתוכי נותרת אותה חוויה עמוקה של 'אני לא בסדר', חוויה של אשמה או נחיתות שאותה אני לא מסוגלת לפגוש בתוכי.

חווית האשמה הקיומית שלי עשויה לפתח אצלי דפוסי חשיבה והתנהגות ביקורתיים (השלכה של תחושת ה"לא בסדר" שבי על הסביבה) או לחילופין של הלקאה עצמית ונטייה לדיכאוניות.

בגלל שחווית ה'לא בסדר' ירדה לרובד נסתר, היא ממשיכה לנהל אותי וגורמת לי להיות בתנועה נפשית של הצטדקות מתמדת כדי לשמור על התדמית הלא אמיתית שלי.

הנטייה הזו שלנו להצטדק היא משהו מאוד שורשי שהתחיל עוד בחטא אדם הראשון. הבעיה היא לא בזה שאנחנו נופלים ונכשלים אלא בזה שאנחנו לא מכירים בזה, לא לוקחים אחריות ואף מצטדקים".

מה המחיר שמנגנון הפיצוי הזה גובה מאיתנו?

"המחיר הוא שאני לא פוגשת את המציאות האמיתית וגם לא את האני האמיתי שלי. יש פה התרחקות רגשית מהלב. ככל שאני פחות מרגישה כך אני פחות מבינה את  המציאות.

מנגנוני הפיצוי מהווים מסך ביני לבין האני האמיתי שלי. לאורך זמן מנגנוני הפיצוי הופכים לחלק מהאישיות שלי וכתוצאה מכך אני מתרחקת ושוכחת מי אני באמת ומאמצת תדמית לא אמיתית על עצמי.

שימי לב, מנגנוני הפיצוי הם גם מסך ביני לבין השפע האלוקי!".

התרופה למכה:
הכרת החלק האלוקי שבנו

"התרופה היא כמובן להשתחרר ככל האפשר ממנגנוני הפיצוי ולפגוש מחדש את האני האמיתי שלי ומי שעוזר לנו לחשוף את האני האמיתי שלנו הוא אדמו"ר הזקן.

ספר התניא מפגיש אותנו עם שני חלקי הנפש שלנו: האלוקית – שמבטאת את האני הפנימי שלנו, והנפש הבהמית – המבטאת את המימד החיצוני של הנפש והוא האתגר שלנו והמנוף להתפתחות שלנו.

עצם ההכרה בחלק האלוקי מחזקת את הערך העצמי שלנו ובאופן לא מותנה. וזה מאפשר לנו לפגוש את החסרונות שלנו מבלי להיות מאוימים ומבלי להצטדק.

בפרק כ"ז בתניא אדמור הזקן מסביר שאל לנו להתפעל מהנפילות שלנו, ועצם ההתפעלות מהן היא מגסות הרוח והגאווה. תדמית המושלמות שאנו מנסים לסגל לעצמנו הופכת בעצם להיות בית הכלא שלנו!!!

אבל, אם אני מכירה בנפש הבהמית  שלי, בחסרונות שלי, אני יכולה לקבל את עצמי עם החולשות שבי. אני לא נצמדת לתדמית המושלמת. אני מרגישה הרבה פחות מאוימת ויותר משוחררת  ואז אני יכולה לקבל ביקורת אמיתית ואף לצמוח ממנה".

היכולת לקבל ביקורת עוזרת בעבודת ה'

"היכולת שלנו לקבל ביקורת ממקום נקי, לא מתגונן ולא מאוים מאפשר לנו להכיר בחסרונות שלנו ולעשות תשובה.

חלק גדול מעבודת התשובה שלנו היא להשתחרר מה'לא בסדר' הקיומי של הילד שבנו. ככל שנשתחרר מתחושת הלא בסדר הקיומית כך נוכל להתקרב אל העצמי האמיתי שלנו ולתקן את הדרוש תיקון ולא ממקום מאוים.

קבלה של כל החלקים שקיימים בתוכי, גם אלו הפחות אטרקטיביים – מהווה את תחילתה של העבודה שלי.

חודש אלול הוא עבורנו מתנה גדולה במובן הזה. זאת מכיוון שבחודש זה מתגלות י"ג מידות הרחמים, דרכם אפשר להרגיש את אהבת ה' אלינו שנמצאת זמינה ובאופן גלוי, והיא נותנת לנו את הכוחות לפגוש את החולשות שלנו ולרצות לתקן אותן.

עבודת התשובה של חודש אלול יכולה לעזור לנו לתקן את הדרוש תיקון ובכך להסיר מעלינו את המסכים שמסתירים לנו את האור האלוקי.

המטרה היא לראות את הפגמים שלי, שמסתירים לי את ה', על מנת שאוכל לנקות ולתקן אותם ובאופן זה להתקרב אל הפנימיות שלי ואל ה'. אני רוצה לתקן את החסרונות שלי כדי להתקרב אל השם באמת ולא כדי לשמור ולתחזק את התדמית האישית שלי.

ונסיים עם ה"יום-יום" הידוע: 'אהוב את הביקורת כי היא תעמידך על הגובה האמיתי'; באופן הזה, הביקורת תגלה את המקום הכי פנימי שלך, את הקב"ה שבתוכך!".

לשאלות נוספות אפשר לפנות אל חגית אנקרי: 055-49094770 [email protected]

חודש החגים בפתח ובארגון "אש"ל – הכנסת אורחים" עסוקים בהכנות קדחתניות לקראת הגעתם של אלפי האורחים והאורחות, לשהות בחצרות קדשנו בחודש החגים. כחלק מתהליך הייעול והשיפור, הוחלט לשדרג השנה את מערך הלינה של האורחות, ולדאוג למקומות לינה בדירות מסודרות ומאובזרות, קרוב ככל הניתן ל770, זאת על מנת להעניק לבנות חוויה רוחנית וגשמית מעולה, ובכדי למנוע שוטטות מיותרת ברחבי השכונה.

על מנת לאפשר זאת, יפעל כל מערך הלינה של הבנות, בשיתוף עם חברת Crown Guest, שהחלה לפעול לפני שנתיים בשיתוף עם המחלקה לזוגות ואברכים, ורשמה הצלחה גדולה בשדרוג מערך הלינה כולו.

חשוב לציין כי השנה לא תתאפשר לינה שלא ברישום מוקדם דרך החברה, וכל מערך הלינה של הבנות באש"ל יופעל אך ורק דרך החברה. מהחברה נמסר כי מספר המקומות מוגבל, והרישום נעשה בשיטת "כל הקודם – זוכה".

בנות המעוניינות להתארגן בקבוצה של בין 10 ל 20 טסות, נא לפנות באימייל: [email protected]

לפרטים והרשמה לחצי כאן

דברי שופט הדור

הקושי שלנו במריבות בין אחים, נובע מכמה וכמה נקודות פנימיות שאחת מהן היא תחושת הכשלון בתפקידנו כהורים-מחנכים; אבל אין ספק שאם נזכור את דברי הרבי מה"מ בנושא, המתאר את נושא המריבות הרגילות של ילדים בצורה רגועה וריאלית, ואומר שזה בסדר, זה עובר בלי להשאיר רושם כלל – אם לא מגדילים אותו, וצריך להסתכל על כך מתוך פרופורציה, אמונה ובטחון ואורח חיים מתאים (על-פי אגרות-קודש כ' י"ד, עמ' שפד-ה) יהיה לנו קל יותר לאמץ את השיטות שבהמשך.

ועוד אומר הרבי: "בנוגע להנהגה שקוראה "שובב" – רגיל זה ביותר, ובפרט בילד ראשון. במילא אין להתרשם מזה כלל, ואיך לשפר הצריך שיפור בזה – מחנכים מנוסים בזה יורום על פי נסיונם". (אגרות-קודש כ' כ'/רצ"ו)

מה לא לעשות?

אילנה שניר, שהיא יועצת חינוכית ונושאת בתפקידים נוספים בתחום, נותנת 10 עצות שתוכלו לקחת מהן את כל מה שמתאים לכם, וכל המרבה הרי זה משובח:

1. הפסקת מריבה באופן מוחלט על ידי ההורים – רק כשקיימת סכנה ממשית לבריאותו או לשלומו של מי מהילדים.

2. אל תאמצו את תפקיד השופט. חשוב לא לתפוס צד או להחליט עבור הילדים איך לפתור את הריב. הם מסוגלים להתמודד לבד.

3. השתדלו לא למנוע מהילדים את מה שרבו עליו בתור עונש, כי זו בעצם נקיטת עמדה שפוגעת בילד ה"צודק".

4. אל תהיו שיפוטיים – אל תבקשו מאחד הילדים לוותר והיזהרו מן המלכודת של חיפוש הצודק או האשם, כי לא תצאו מזה, וגם כי הדבר יגרום לילדים ולבוא לבירור גם במריבות הבאות. אם תכוונו ותלמדו אותם להסתדר לבד בעזרת שיח, הם ינסו לפתור את מריבותיהם בדרכים אחרות שיעזרו להם בחייהם החברתיים גם מחוץ לבית.

5. אל תתערבו – לעיתים זה קשה הרבה יותר מאשר פשוט להפריד בין הניצים, אך עם זאת, היו דרוכים כדי שהמריבה לא תתפתח ואל תתערבו אם אכן אינה מתלקחת.

ומה כן לעשות?

6. תווכו בין הצדדים – אם הסיטואציה מאפשרת לכם, אתם יכולים לשמוע כל אחד מהצדדים בתורו, לשקף לו מה אתם מבינים מדבריו ולבדוק באמצעות שאלות מכוונות מה אפשר לעשות כדי לפתור את המצב. אפשר להציע הצעות לפתרון ולכוון את הצדדים להסכים לאחד מהם.

7. השתמשו במשפטים קצרים – משפטים קצרים, המביעים את הערכים והעקרונות שלכם כמשפחה בנושא מריבות, יועילו יותר מאשר נאומים חוצבי להבות – לילדים, שעסוקים בחיפוש האשמים במריבה או במשיכת תשומת הלב שלכם אליהם. משפטים קצרים כמו: "סליחה ילדים – אצלנו לא מדברים כך" יעילים בהרבה.

8. תארו את רגשות הילדים – השתמשו במילים המתארות רגשות תסכול כמו: "אתה כועס", "אתה מאוכזב" וכדו', כדי לאפשר להם להיות מודעים יותר לעצמם ולאמץ דרכי התמודדות מתחשבות יותר בעתיד.

9. הוציאו ל"פסק זמן" – זו דרך יעילה לצינון העניינים. מגיל 3 בערך ניתן לשלחם לחדרם כדי שיהרהרו במעשיהם ויחשבו איך אפשר לפתור את הבעיה בצורה שונה. קחו גם אתם פסק זמן, וחשבו על היתרונות שבמריבה.

10. הפעילו את "שיטת הגזר" – פרגנו והחמיאו להתנהגות הרצויה מצד הילדים. כשאחד הילדים מאמץ דפוס תקשורת חיובי, מוותר לאחיו ולוקח אחריות על המריבה בכך שהוא פורש ממנה, החמיאו לו על הגישה המתחשבת והבוגרת וגירמו לו להרגיש גאה בעצמו על התנהגותו הטובה, אשר מהווה דוגמא של חייל אמיתי בצבאות ה' ומקרבת את הגאולה!

שנה חדשה. התחלות חדשות.

התחלות זה דבר קשה.

מה אומרת היהדות על התחלות? ואיך אני יכולה להקל על תהליך של התחלה חדשה? 

התחלות

מה הדבר הראשון שעולה לך בראש? תיק חדש? ספרים חדשים עם ריח של חדש?

המון פנים חדשות? ללכת לאיבוד? סביבה לא מוכרת?

לעבוד ממש קשה כדי לבנות משהו חדש?

התחלות הן קשות לכולם.

אבל הם חיוניים לנו כדי לצמוח, להשיג את החלומות והיעדים שלנו ולהתקדם בחיים.

אנו פשוט לא יכולות בלעדיהם.

התחלה לפי התורה

אז מהי התחלה לפי היהדות?

על פי לוח השנה היהודי, יום מתחיל בלילה.

זה מבוסס על זה שה' ברא את העולם. בספר בראשית מסופר על בריאת העולם: "ויהי ערב ויהי בוקר; יום אחד", "ויהי ערב ויהי בוקר; יום שני" וכו '.

על ידי הצהרת הערב לפני הבוקר,התורה מגדירה שיום מתחיל בערב.

אני חושבת שזו אחת הדוגמאות היפות ביותר ליהדות, שלילה מתחיל לפני יום, עבודה קשה ומאבק קורים

לפני יצירת משהו טוב. למה לפני?כי זה רק ההתחלה.

כשיש חושך זה רק ההתחלה, רק נקודת המוצא של המסע, ואז כשאת לא מוותרת את רואה את היום,

את האור, את סוף המנהרה!

זוהי התחלה.

בריאת העולם, תחילת העם היהודי כשהיינו עבדים, תחילת החיים כשאנחנו ברחם חשוך, והתחלת כל דבר חדש, בעולם הזה.

אבל זה קשה!

התחלה היא תמיד קשה. למה?

פחד מכישלון, פחד מהלא נודע לא ידוע , דחיינות,

כי זה קשה! זה מפחיד!

מי יודע מה יקרה אם אני אעשה את זה?? מי יודע מה יגידו! מה יחשבו?!

אז הינה 5 טיפים כיצד לעבור התחלות קשות בצורה קלה ונעימה יותר וכמובן יותר בהצלחה:

1. חייכי.

גם אם את לא מרגישה שמחה באמת, חייכי!

אחרי המעשים נמשכים הלבבות- זה באמת עובד, פיזית!

זה גורם למוח שלך לחשוב שאת כן שמחה גם את לא מרגישה את זה ומעביר פקודה לרגש. וואלה!

2. תתכונני נפשית ופיזית.

כשאני אומרת להתכונן, אני אומרת את זה משני היבטים.

מההיבט הפיזי וההיבט הרוחני. תעשי מה שאת כן יכולה.

בהיבט הפיזי לפני כניסה למקום חדש, התחלת משימה חדשה, היכרות חדשה, או כל דבר חדש, הכירי לעצמך את הפרטים שאת יכולה לדעת מראש, זה כל כך מרגיע.

כי מה בעצם כל כך מפחיד בהתחלה חדשה? הלא נודע.

אין לי מושג מה יהיה. אולי עכשיו לא טוב לי במקום שאני נמצאת אבל לפחות אני מכירה כבר את הקושי הזה. להעיז להתחיל משהו חדש, אם זה עבודה, שליחות, מימוש עצמי, לימודים, עבודה פנימית או עבודה במערכות יחסים שלך, זה להגיע למקום שלא היכרת.

זה טבעי לפחד. זה נורמלי. תהיי גיבורה, את מממשת את עצמך! את עושה את השליחות שלך בעולם! ומתוך הקושי וחושך את תצמחי יותר מאי פעם…

נסי להגיע למקום לפני, להכיר אנשים לפני, להכיר לעצמך מה את כבר יודעת.

חוץ מלהכיר לעצמך את הדבר החדש. תנשמי. תעשי כמה וכמה נשימות ארוכות. תרפי את ראשך, את הכתפיים. תשתחררי.

בפן הרוחני, הכיני כלי. תני צדקה, תגידי פרק תהילים, תתיעצי עם משפיעה ותכתבי לרבי.

3. זכרי שתמיד יהיו זמנים קשים בחיים.

אם תמיד תחכי לרגע הזה שהכל יהיה סוף סוף מושלם,  את בחיים לא תהיי מרוצה.

אם לא תהיי שמחה עכשיו, לא תהיי שמחה אף פעם.

תמיד יהיה עוד אתגר, עוד קושי, עוד הר לטפס, ועוד דרך לעבור.

זה החיים. עבודה קשה. אבל מתוקה.

לא יהיה שלב בחיים שפתאום הכל יהיה מושלם וטוב.

ואת תבחרי איך לעבור את זה. עם חיוך על הפנים, או עם הרגשת מרירות על העולם הלא פייר הזה.

כן, לכולנו יש רגעי משבר ורגעים של עצבות. אבל האם אני צומחת מזה אחר כך? האם אני קמה שוב ומנסה לחייך גם כשקשה?

ותזכרי. גם זה יעבור, שום דבר בחיים הוא לא אינסופי, היום את מרגישה שהיום הכי גרוע בחיים אבל

אבל מחר את יכולה להרגיש להרגיש שונה לחלוטין.

4. ואחרון חביב: זרקי את הפחד הצידה.

איזה פחד?

הפחד מאנשים שישפטו אותך,  הפחד שאולי תכשלי, הפחד מלהצליח כי זה בלתי נודע…

אל תתני לפחד לעצור אותך.

אל תתני לפחד לחסום אותך להגשים את המטרה שלך בחיים ולהיות הגרסה הטובה ביותר של עצמך.

יש לך משימה מיוחדת, שרק את יכולה לעשות!

על מה את חולמת? מה היית באמת אוהבת לנסות?

מה היית רוצה להעניק להקב"ה מהכישרונות שלך?

איך היית רוצה לשנות את העולם לטובה?

תעשי את זה. תתחילי…

זה אולי קשה, אבל תצטערי על זה שהיה  לך היה אכפת יותר ממה שאנשים אחרים אומרים ולא על מה שאת באמת רוצה …

אני אשמח לשמוע שאלות, תגובות, וספרי לי איך את לוקחת את התחלות בחיים שלך בחיים לשלב הבא.

איטא וולמן הינה יוצרת, שחקנית, זמרת ומנחת קבוצות. היא מעבירה סדנאות להעצמה נשית דרך חסידות, דרמה ומוסיקה במגוון נושאים ולכל סוגי קבוצות נשים ונערות. הסדנאות מתאימות לימי גיבוש, ימי עיון, סמינריוניות, מכללות, תיכונים, ועוד. היא גם כותבת ומלחינה מוסיקה וכעת בשלבי בניית מופע אישי ויצירת קליפ מוסיקה חדש.

להזמנת סדנא, מופע או יצירת קשר: 05445831112 או במייל: [email protected]

12-09-2019-08-57-54-כי תצא

״זה רק נראה שאין לי כסף, וזאת לא האמת…״ פותחת ויולט במונולוג על המלחמה הניטשת בתוכה פנימה.

הצבע הסגול, האופטימי והרוחני, שהוא כשמה (ויולט) – שולט בכל פינה. רואים שהיא אומנית, יוצרת סביבתית, אבל "לעשות מהאומנות שלה כסף" נראה לה כהפרה גסה של העולמות הרוחניים שהיא מבקשת להביא לכאן.

״הקב״ה אפילו כבר הוריד את הכסף שלי לעולם״ היא מנסה להתבדח על חשבונה, ״זה כבר בדרך… פשוט תקוע בפקק תנועה שאותו כנראה אני שמה לעצמי בעצמי" היא אומרת, מודעת למלחמה הניטשת בתוכה.

אני סקרנית לשמוע את סיפור המותג שלה. הפעם זה דווקא סיפור שהולך שלושה דורות אחורה.

"לסבא רבא שלי הייתה חנות לתשמישי קדושה במרוקו. היו גם שטיחים, אריגה ומעשי אומנות. כשהגיע מישהו לחנות והתפעל היה סבא נותן לו מתחת לשולחן כדי שסבתא לא תדע… הוא היה האומן שרק רצה שאנשים יקנו וייהנו וייפתח ליבם, וסבתא הייתה הקשוחה ביניהם. ואז מישהו פתח גלריה מתחרה. סבא היה אומר: "פרנסה זה מהקב״ה" והיה יושב שעות עם המתחרה ומלמד אותו סודות אומנות עתיקים וגבוהים. בסופו של דבר הגלריה נסגרה ולעולם לא נדע אם זה כיוון שהיה חולה ועייף או שפשוט היא כבר לא סיפקה פרנסה".

"בכל מקרה אני רוצה לזכור״ מסכמת ויולט, ״סבא הכניס לי שפרנסה זה משמיים ואין מה לפחד כלל ועיקר, וצריך להפסיק להתייחס אליה כאל מלחמה".

בכל שבת אנו קוראים בתורה שתי פרשות: בשחרית קוראים את הפרשה השייכת לשבוע שחלף, ובמנחה את תחילת הפרשה שנקרא בשבת הבאה. השבת נקרא בשחרית את פרשת "כי תצא" ובמנחה את "כי תבוא". אם שתי הפרשיות נקראות באותה שבת – מוכרח שיש ביניהן קשר.

שימי לב לשמות הפרשות שמבטאים עניינים הפוכים: "תצא" מול "תבוא". ובתוך הפרשות נגלה שגם התוכן מנוגד (לכאורה): בפרשת "כי תצא" מדובר על לצאת להילחם באויב, ואילו בפרשת "כי תבוא" העיסוק הוא בירושת הארץ, בישיבה בה, ובביכורים המתקשרים עם מנוחה ושמחה.

גם בשליחותך בעולם קיים ניגוד דומה. יש מצב מלחמתי – כשהנשמה, שהייתה עם הקב"ה, יורדת לעולם הזה, מתלבשת בגוף הגשמי, וצריכה "להילחם", ״להתחרות״, ״לפחד״ על המקום, על הזמן, על העיסוק, על הפרנסה, ובכל החומר הגשמי שסביבה, כדי לבצע את השליחות ולגלות אלוקות בעולם.

לעומת זאת, יש גם מצב של שלום – שיגיע בימות המשיח, כאשר נהיה כבר בסיום כל העבודה הרוחנית בעולם. אך גם לפני ביאת משיח, כמו למשל בימי שלמה המלך, שרר מצב כזה של "איש תחת גפנו ותחת תאנתו" בגשמיות וברוחניות.

״כי תצא״ מסמלת זמן עבר, ואילו ״כי תבוא" מתייחסת לעתיד. ומה עלינו לעשות בפועל בזמן הווה?

שבועיים לפני השנה החדשה, במעבר שבין 'תצא' ל'תבוא', זהו זמן לחשבון נפש ולהצבת יעדים ומטרות חדשות. זה הזמן לברר איפה את רוצה להיות ולאן את שואפת להגיע בשנה הבאה.

את מוזמנת ליצור קשר כדי להתייעץ ולהתאמן ולהכין תוכנית סדורה, שבעזרתה תוכלי להתמודד עם המלחמות והתחרות שסביב וגם להצליח ולראות משיח!

חודש אלול – חודש הרחמים, חשבון הנפש, המלך בשדה!
אין זמן אבוד!
זה הזמן להשקיע ולעזור לבנות לצמוח מתוך בחירה אישית ומשמעותית שתשפיע על כל אורח חייהן.

"דבי, קיבלת מתנה" – מהדורה שניה של הספר המצליח הייחודי מסוגו!
ספר מיוחד,חדשני,יצירתי,מנגיש רעיונות רבים מתוך תורת החסידות באופן מעשי ונותן מענה לשאלות של הנוער.
עוסק בנושאים החשובים: בחירה חופשית, אחריות אישית ובגרות נפשית.
הספר יכול להעניק לתלמידות – צמיחה אישית יותר בריאה ושלווה.

כמה המלצות מבנות שקראו את הספר:
"מורן, הספר הגיע אליי בול בזמן"..ונתן לי ראיה מזווית אחרת תודה לך!"

"אני בד"כ לא מגיבה על ספרים אבל הפעם הייתי חייבת!
הספר נתן לי המון! …לדעת שאני בעל הבית על עצמי ולא לתת לסביבה לנהל אותי…"

"אני קוראת את הדברים של דבי ושומעת את עצמי.. זה נתן לי הרבה תשובות!
את ממש מצילה נפשות!"

"את שליחה טובה של ה' להביא רפואה ללבבות שואלים!
נהניתי להסכים עם התשובות, להחכים עם התובנות ולהיטען בכח להמשיך באמת להאמין בה' ולאהוב"

"הבנתי מה חשוב בחיים ומה לא, לדעת איך לא להיבהל מנסיונות ולדעת שמשם אנו צומחים וגדלים, כמו התהליך של השורש עד הנביטה..
לדעת שאני הבעל בית על עצמי, על הגוף שלי ולא לתת לאחרים לשלוט לי עליו. לדעת תמיד להסתכל על כל הטוב והמיוחד והאין סוף שטמון בי ולנצל! כי יש לי כוחות אדירים!"

מחברת הספר:
מורן קורס
מדריכת כלות
מרצה, מורה ומטפלת רגשית
פסיכותרפיסטית m.a לנערות ולנשים.

את הספר ניתן להשיג ב:
"חיש": 039600770
או אצל מורן וויטי (כפ"ח): 0546-878308

הזמן לטפל אבל אולי זה הזמן לתת לזמן לעשות את שלו…

פתגם ידוע אומר שהשעון הוא הרופא הטוב ביותר, אך לצערנו לא תמיד זה כך! מתי נדע שהגיע הזמן להתייעץ, לבדוק לעומק את הדברים, ו…כן לקחת את הילד לקבל עזרה מקצועית?

"אכן ידוע שהזמן מרפא. בכל הנוגע לקשיים רגשיים בקרב ילדים, ייתכן שצריך לתת לזמן לעשות את שלו והקושי יעבור מעצמו ללא התערבות טיפולית, בתנאי שיש הדרכת הורים טובה. אך לא תמיד זה מספיק. זה תלוי כמובן בהרכב האישיותי של הילד, בסוג הטראומה שחווה, כמה זמן נמשכה הטראומה; זה תלוי אם ישנה לילד סביבה תומכת, האם הסביבה יודעת מה קרה, אך לפעמים הסביבה לא מצליחה לעלות על מה שקרה, היא לא יודעת מה עבר על הילד ולכן מתייחסת לתסכול שלו בצורה מוטעית.

לפעמים מחלה או אובדן ח"ו מהווים טראומה מתמשכת – דמות קרובה בחייו של הילד נעלמה פתאום, במקרה כזה הילד זקוק לעזרה.

"יש לתת את הדעת לכך שכאשר מדובר בקושי רגשי ובסבל אצל ילדים צעירים, זה לא יתבטא כפי שזה אצל אדם מבוגר. ילד שחווה דיכאון, לעיתים הוא לא ישכב במיטה, אלא יבטא זאת בהשתוללות, בכעס, בזריקות חפצים, בהרס, בפגיעה בילדים אחרים בסביבה. ואז צריך להיזהר לא להאשים, לא לכעוס ולא לפרש לא נכון את התנהגותו".

סימני מצוקה

מה יכולים להיות הסימנים לכך שהילד עובר קושי רגשי משמעותי?

"אמנם לא תמיד צריך לרוץ עם הילד לסדרת טיפולים, לפעמים סבתא יכולה לשוחח עם הנכד והיא תצליח לעשות משהו שמטפל לא יצליח, אך חשוב לזכור שישנם גם מקרים בהם הקושי הוא עמוק יותר ואז לא כדאי להתמהמה אלא להגיש לילד בהקדם את העזרה לה הוא זקוק.

"אבל כאשר ישנם איתותי מצוקה חשוב להבין שהם מהווים עבורנו סוג של רמזור המורה לנו שכעת כדאי לעצור ולפנות להתייעצות.

ילד שחוזר לזחול ועושה עצמו כתינוק אחרי לידת תינוק במשפחה, זה נורמטיבי בהחלט, אבל אם אין לזה סיבה נראית לעין, מאוד כדאי לבדוק מה קרה שהילד רוצה לחזור למקום הבטוח והמוגן – כאשר היה תינוק.

התנהגות מוקצנת, ילד חוזר להרטיב, פתאום הילד מנסה לרצות את ההורים כל הזמן, נהפך להיות ילד טוב מידי, נצמד להורים, התחיל לשקר – כל אלו הן נורות אדומות, סימני מצוקה.

יש דברים שאפשר להכיר בסיבה שלהם ובצורך של הילד ולטפל בזה בתוך הבית. אבל אם הקושי ותסמיניו נמשכים זמן רב, והסבל הוא גם של ההורים וגם של הילד, אז הבעיה תגדל.

כאשר ילד בורח מלהביע את עצמו, מתקשה להירדם, לא מרוכז או לחילופין – עירני מידי, קופץ כל רגע ונראה ב'כוננות ספיגה', שאם נזרוק אליו כדור לדוגמא, הוא ייסוג אחורנית, יתכן שמשהו עובר עליו.

קורה כמעט לכל ילד שהוא מפחד מחושך וגנבים… אבל אם זה מתחיל לשבש את סדר היום, כדאי לבדוק יותר לעומק.

צריך לשים לב גם לשינויים התנהגותיים, ילד שחושש להימצא במקומות מסוימים, אפילו בבית שלו, או במכולת, או מתנגד לביקור במשפחה מסוימת. חשוב לבדוק מה קרה שם, אולי הוא חווה עלבון או משהו אחר.

אם הילד מתנגד לפתע לנסוע בהסעה הקבועה, לא כדאי בכח לחייב אותו לנסוע, אלא צריך להיות רגישים ולנסות לדובב אותו ולהקשיב לו.

"אם אחרי שיח והקשבה הסימפטומים לא נרגעים, ישנו חוסר תיאבון מתמשך, לקיחת חפצים ללא רשות תוך כדי תירוצים ועוד, זאת אומרת שאתם כהורים לא הצלחתם לעזור לו ולפתור את מצוקתו, כדאי אז לפנות לגורם מקצועי ולמטפל רגשי לילדים.

"לפעמים מספיק שרק ההורים יגיעו להדרכה אצל מטפל מקצועי, והוא יעזור להם לבדוק את הגורם, האם מדובר בקנאה, האם זה כתוצאה משינוי שהילד עבר, לפעמים אפילו העברת דירה שזהו שינוי נורמלי, יכול להכניס ילד למצב של טראומה. ילד חווה אי נוחות ומתקשה להתרגל למעבר דרסטי – מכיתה עם מספר קטן של תלמידים לכיתה של 30 תלמידים למשל.

אם ישנן בבית בעיות, כמו קונפליקטים בין ההורים, מצב של תהליך גירושין, ההורים צריכים לזכור שיום אחד הילד יגדל ויסתכל עליהם בעיניים ויאמר את כל מה שרצה לומר ולא היה יכול… לכן מאוד חשוב שהמריבות והוויכוחים לא יהיו בנוכחות הילד.

כדאי שההורים יקבלו הדרכה, ניתן גם להגיע לטיפול 'דיאדי' – טיפול משותף להורים ולילד. הדרכת הורים יכולה להיות מאד משמעותית, לפעמים יותר מהטיפול עצמו!".

כך נטפל

מהם סוגי הטיפולים המומלצים לילדים?

"תחילה חשוב לי להדגיש שכדאי מאוד לבחור מטפל ירא–שמים, היום נכנסו המון דעות ונושאים שקשורים להרכב המשפחה וסגנון המשפחה, זה נכנס ומחלחל בטיפול מבלי שנרגיש.

אני שומעת זאת מקולגות, ומכירה לצערי סיפורים שילדים ובני נוער הושפעו מדעות המטפלים, שאינן מיוסדות על תורה ומצוות.

וכמובן, חשוב שהמטפל יהיה מאוד מקצועי ומומחה לטיפול בילדים.

"סדרת טיפולים היום זה עסק יקר, אבל ניתן לקבל את הטיפול דרך שרותי הבריאות. ידוע לי שיש השתדלות לשלב גם מטפלים דתיים.

מומלץ מאוד לעשות ביטוח פרטי מעבר לביטוח הממשלתי וכך לקבל את רוב המימון.

"לגבי סוג הטיפול, זה תלוי בסוג הקושי. אם יש חשש של קשיי למידה, קריאה, דימוי עצמי נמוך כתוצאה מקושי לימודי אז מעבר לתיגבור הלימודי שכדאי לתת לילד, ישנם טיפולים בהבעה – דרך אומנות, בעלי חיים, פסיכודרמה. טיפולים אלו הם באמצעות כלי השלכתי. זהו בעצם טיפול לא ישיר ולא מאיים כביכול, דרך משחק, אבל עובד ישירות על הקושי.

קשיים של טראומות, OCD, חרדות – ניתן לטפל גם דרך CBT.

"אם ישנו חשש שהילד עבר פגיעה מינית – כדאי ללכת למטפל שמתמחה בעניין זה. צריך ידע, מקצועיות ורגישות וחשוב מטפל ירא שמיים שהדעות שלא לא סותרות את ההלכה. כהורים, להקשיב למה שהילד מספר לנו גם אם הוא חוזר בו ומשנה כל פעם את דבריו, לא להפגין לחץ! לתת לו אפשרויות שונות איך להביע את עצמו, במכתב להורים, בהקלטה בטלפון או פנים אל פנים, שיבחר מה שיותר קל לו".

חלקכם בטיפול

"חשוב להדגיש שכאשר מדובר בילדים צעירים, הטיפול יצליח הרבה יותר כאשר הקשר בין ההורים לבין המטפל הוא קשר טוב, מכבד, רגוע. הילד מרגיש גם מעבר למה שנאמר. כשיש מתח בין ההורים למטפל זה מחבל בטיפול והילד לא מרגיש בנוח להביא את עצמו באמת, כי ההורים לא מאפשרים.

לעומת זאת, כשמדובר בבני נוער זה שונה, ההורים קצת מנוטרלים, יש אמנם בהתחלה 'אינטק' – שיחה מקדימה והיכרות עם ההורים, אבל בהמשך הנער בעצמו יתקשר עם המטפל.

"אצל ילדים אין מסכות, כשילד חסר אונים המצוקה שלו 'משפריצה' החוצה בלי שליטה, אי אפשר להסתיר, זה נס שהשם עשה, כי כך אפשר לראות ולדעת מה עובר על הילד. לעומת זאת, אצל הנוער הדבר הרבה יותר מורכב. לפעמים הקושי מתפרץ מאוחר מידי, הנער מסתיר זמן רב את מה שקורה לו בפנים, ואז בשלב שזה מתפרץ, ההורים לא יודעים 'איך לאכול את זה'.

לכן כבר בגיל הרך במהלך ההתפתחות, צריך לשים לב, זאת אומרת לא רק לראות אלא באמת לשים את הלב.

בכלל, מומלץ לפתח שפה רגשית בבית. כלומר לשתף בקול, מגוון רגשות שחשנו במהלך היום וזה כשלעצמו יהווה 'מודלינג' עבור הילד.

"לסיכום חשוב לי להמליץ להורים שלפני הכל יש להשקיע זמן, מחשבה ומאמץ בפניות לילדים, עם כל העומס והלחצים שישנם בכל בית. מוכרחים למצוא זמן איכות של שיחה רגועה מתוך מנוחה כדי להקשיב להם באמת".