אסתר נקלעה למצב שבו היא לא מצליחה למצוא את הידיים והרגליים. היא שליחה ויש להם בית חב"ד פעיל הדורש הפקות של אירועי נשים, אירוח בחגים וכינוסי ילדים, והיא גם בעלת עסק בתחום העיצוב הדורש ממנה מעוף, יצירתיות וחדוות עשייה. פעמים רבות העסק משרת את השליחות ולהפך, אבל עכשיו היא מרגישה תקועה. ״אני מאמינה שהפיתוח והפיצוח העסקי יסייעו גם לבית חב"ד וגם לעסק שלי״ היא מגלה לי את התקווה להצלחה, ״באירוע האחרון שהיה מוצלח מאוד, תקתקתי עבודה וזה נתן לי כוח ללקוחות הבאים, אבל אז באה הנפילה ועכשיו נשארתי בלי כלום ביד״.

החלומות הגדולים והשאיפה לעצב בטופ ולהגיע ללקוחות גדולים נתקלים בחומה בצורה שוב ושוב. קל לאסתר לשווק את תהלוכת ל"ג בעומר וכינוס הילדים, אבל קשה לה, אפילו קשה מאוד, לשווק את עצמה…

אנחנו נפגשות בימי ספירת העומר, על קו התפר שבין שבוע הנצח לשבוע ההוד. המשימות היומיות כאילו רשומות על דפי ההיסטוריה של עם ישראל ונכתבות יום אחר יום בימי הספירה. בשבוע של הנצח אני פורטת בפני אסתר את שלוש האסטרטגיות העסקיות של ספירת הנצח:

1. הנצח מסמל נצחיות. עקביות ועקשנות עד לניצחון.

2. כדי להתנצח ולהשיג את המטרה נדרשים אומץ, עזות וחוצפה.

3. נצח שווה ניצחון, שהוא השורש של כל הצלחה.

פתאום אסתר קולטת שהיא אחראית על ההצלחה שלה. די בכך שתאשר את עצמה, ותראה את העסק וגם את השליחות שלה במלוא ההצלחה לפחות כפי שהלקוחות שלה רואים בה – וכבר תצליח להסתכל אחרת על עצמה, להעלות את המורל ולגייס אנרגיה חיובית וגבוהה במטרה להשיג את הלקוח הבא.

וכל זה הוא רק הכנה לשבוע ההוד, שבו המשימה היא להודות על כך שכל הטוב הזה מגיע בסיעתא דשמיא. אנחנו אחראיות רק על הפעולות, התוצאות מגיעות מלמעלה.

בדיוק כמו המקום שבו בחר ה׳ לתת את התורה – ״בהר״, כשמה של פרשת השבוע. 'הר' – הלוא הוא הר סיני שעליו ניתנה התורה.

ידוע סיפור חז"ל שכאשר רצה ה' לתת את התורה, החלו ההרים רבים ביניהם, וכל אחד ואחד מהם ציין את מעלותיו, אבל הקב"ה בחר דווקא בהר סיני, הנמוך מכל ההרים, כדי להדגיש את מידת הענווה. אם כך, למה דווקא בהר ניתנה התורה ולא בשפלה או בעמק ?

זהו סוד השילוב בין ענווה מצד אחד, והתנשאות ועזות של קדושה מצד שני. כל אחת נדרשת לשתי המידות האלה – להיות בענווה, ויחד עם זה שתהיה בה העקשנות לעמוד בתוקף ברצון ה'. גם בעולם העסקים – עלייך להיות בו זמנית גם הר וגם מישור, ורק אז תזכי להביא למרחב שלך את ההצלחה הנכספת.

הנחישות בעסקים, לא זו בלבד שאינה צריכה לבוא על חשבון הענווה, אלא לאמיתו של דבר הענווה היא מקורה והיא אימה-יולדתה. דווקא מתוך ענווה אמיתית נובעת תקיפות איתנה – בעסקים כמו גם בשליחות ובענייני התורה והמצוות.

אם את בעלת עסק עצמאית ונתקלת בקושי לשווק את עצמך, אני מזמינה אותך להתייצב בכל בוקר מול המראה ולהגיד לעצמך: אני פורצת דרך, אני מצליחה בגדול, אני אנצח בעזרת ה׳ ויהי מה!

08-05-2019-16-15-59-כלים השלכתיים בטיפול חוש הציור

כ

יוצאים לגאולה

יציאת מצרים התרחשה לא רק אז, לפני אלפי שנים. בכל יום ויום אנו מצווים לראות את עצמנו כאילו יצאנו ממצרים. בכל יום ויום נדרשת מאיתנו עבודה לצאת מה'מצרים' שלנו.

אחד המיצרים והשעבודים ההולך ונעשה מוכר יותר ויותר בשנים האחרונות הינו נושא ההתמכרויות השונות.

"התמכרות היא שימוש חוזר בכמויות הולכות וגדלות של חומר או התנהגות הגורמים הנאה, אשר מביאים את המשתמש בהם למצב שבו מניעה של שימוש גורמת למצוקה ודחף להשתמש שוב. כלומר, זהו מצב של תלות נרכשת פסיכולוגית וגופנית, בחומר או בפעילות כלשהם." (על-פי מילוג)

אין צורך ללכת רחוק מדי להתמכרות לחומרים מסוכנים, או לעישון. יש התמכרויות שחיות וקיימות בינינו. והן הרבה יותר 'פשוטות' ולעתים גם בלתי מוכרות.

אישה יכולה להיות מסודרת ונקיה מאד, אך כשהסדר והניקיון משתלטים עליה, זוהי אות אזהרה בשבילה. גם אם המחשב השתלט על חייך, או העבודה תופסת את כל ליבך ומוחך – זהו תמרור אזהרה והזדמנות לעשות בדק בית רציני. כי זהו המבחן האמיתי – האם הדבר משרת אותי או שאני משרתת אותו?

"לא חשבתי שאני מכורה"

הסיפור האישי הבא יפתח לנו צוהר למצרים ולדרך לצאת ממנה.

"לא חשבתי שאני מכורה" מודה ריקי (שם בדוי). "חשבתי שאני נקייה מאד, פרפקציוניסטית, הרגשתי טוב עם העובדה שאני כל כך מקפידה על הסדר והניקיון בביתי. כל כתם קטנטן של טביעת אצבע תינוקית על הקיר, היה זוכה מיד לטיפול באקונומיקה. הנעליים היו מונחות ליד הדלת, ומיד בכניסה חיכו לילדים נעלי בית רכות שלא מלכלכות. כל פליטה קטנה של תינוק 'זיכתה' אותו במקלחת מיידית ובהחלפת בגדים. הילדים היו משחקים בחדר שעות כדי שאוכל לנקות עוד ועוד. על יציאה לגן משחקים מי חלם בכלל? – מלוכלך שם מדי. ואם יש שם חלילה חול, אז בכלל… שומר נפשו ירחק. אך אף פעם לא חשבתי שזו התמכרות, וגם לא ראיתי את הנזקים שזה גורם לילדים שלי" מתוודה ריקי.

הגילוי

השינוי הגדול התחיל דווקא מהילדים. בת החמש חזרה נלהבת כולה מביקור אצל חברה, וסיפרה לאחיה בהתרגשות שנשפך שם חלב על הרצפה והאמא לא צעקה! שמותר היה לה ולחברה לצייר בטושים ( – מצרך שלא היה קיים בביתה של ריקי) ו"לא חייבים בכלל להוריד שם נעליים!".

החבורה כולה הקשיבה בעיניים נוצצות מקנאה לתאוריה המרתקים של הילדה, וריקי הרגישה פתאום שמשהו לא בסדר, ולא, לא בבית של החברה…

"הכרתי היטב את המשפחה אצלה בקרה ביתי, ידעתי שמדובר באם מסודרת ונקיה. לא האמנתי שהיא מנהלת בית מוזנח. ופתאום הבליחה בי המחשבה אולי משהו אצלי בהתנהלות לא תקין?!"

כשבת החמש ביקשה שוב ושוב ללכת לאותה חברה, הבינה ריקי שמשהו פה לא תקין. עד עכשיו חשבה שטוב לילדים לחיות בבית נקי ומסודר כל כך, פתאום החלה להבין שאולי משטר הסדר והניקיון שהטילה בביתה הוא קיצוני מדי.

"בדיוק באותה תקופה התגלגל לידי חומר על התמכרויות, וכשקראתי אותו אמרתי לעצמי: זהו, זה מה שאני. מכורה לניקיון. לא היה קל להודות בכך, אבל כמו שכתוב ב'היום יום' שידיעת המחלה היא חצי תרופה. ברגע ששמתי אצבע על הנקודה, היה הרבה יותר קל."

איך נגמלים?

אבל עדיין זה לא היה כל כך קל. ריקי החליטה שהיא חייבת לשנות כיוון, אך לא ממש ידעה ממה להתחיל? על איזה חלק בניקיון לוותר? הכל היה נראה לה כל כך חשוב וחיוני. לאחר לבטים ממושכים היא החליטה לקבוע פגישה עם מטפלת מקצועית.

"המטפלת כיוונה אותי לחשוב לעומק היכן ומתי התחילה ההתמכרות שלי לניקיון. היא הביאה אותי לפגוש את המקומות הכאובים בנפש אותם רציתי להשתיק בהתמכרות המוגזמת שלי לניקיון. בעזרתה הבנתי שמשהו שהתחיל כרצון להיות אם ואשה מוצלחת ומוערכת, השתלט עליי בהדרגה. שהאישור הסביבתי לו חיכיתי תמיד, הגיע דרך הניקיון האובססיבי, והפך להתמכרות חסרת שליטה."

בהדרגה ריקי למדה להכיר בערך האלוקי האין סופי שבה, למדה שהיא לא צריכה את האישור של הסביבה כדי להרגיש טובה, מוערכת ואהובה. בד בבד היא עברה תהליך של גמילה. בו לאט לאט למדה לשחרר את המושכות, ולתת לבית ולילדים להתנהל בקצב דינמי ומשוחרר בלי לחצי ניקיון בלתי פוסקים.

"לא שהבית שלי הפך להיות מלוכלך וחסר סדר" היא צוחקת. "אבל בהחלט למדתי לשחרר. כמה שהיה לי קשה בהתחלה, התגובות של הילדים היו אלו שגרמו לי להבין שעשיתי צעד נכון. הבנתי שילדים זקוקים לחיות, לזרימה. והחיים בבית כלא מוגבל של חוקי ניקיון נוקשים ולא הגיוניים לא תרמו להם כלל וכלל, ולהפך" משתפת ריקי.

היום הבית של ריקי עדיין מסודר ונקי ביותר. אבל אחר הצהריים כולם יכולים לשבת יחד על הרצפה ולבנות. גם אם משהו נשפך, אף אחד לא נכנס ללחץ. התינוק יכול לזחול על הרצפה באושר ויציאה לגן משחקים היא ענין שבשגרה.

"אני שמחה שהצלחתי לצאת מהמקום הזה, ב"ה" אומרת ריקי. "ומזמינה את כל מי שמזדהה עם המקום הזה לצאת לתהליך. אף פעם לא מאוחר מדי מכדי לצאת ממצרים!".

ומה אומר הרבי על הנושא?

כמו בכל תחום ותחום בחיינו, גם כאן הרבי מתווה דרך ברורה ומעשית. באגרת קודש מופלאה הרבי מדריך יהודי מכור בדרך הסלולה החוצה.

"במענה למכתבו מכ"ד טבת בו כותב אודות החלטתו הטובה בעת קבלתו מכתבי הקודם, ושלאחרי זמן בכל זה לא יכול לעמוד בנסיון וכו'.

וידועים דברי חכמינו ז"ל בכגון זה אשר אל יפול לב האדם עליו באם לא עמד בנסיון ונכשל ח"ו וכל שכן שלא יבוא ליאוש ח"ו במלחמתו עם היצר הרע כי אדרבה היאוש ונפילת רוח הם מכלי זינו ותכסיסי מלחמתו של היצר הרע, באמרו לאדם – ישראל עם קרובו אתם קרואים אדם – שכל אחד מהם נקרא בן אברהם יצחק ויעקב, לשלול המלחמה אתו, כיון שלא תצליח ח"ו וכו', ואדרבה באם נכשל ורואה איך שרע ומר הכשלון שלא לבד שזהו הפך רצון הבורא נותן התורה ומצוה המצוה, אלא שזהו גם כן מביא חורבן והירוס חייו הגשמים, חייו בעולם הזה, על ידי זה יתוסף בו כח חדש וחזק במלחמה האמורה וסוף סוף מתקיימת ההבטחה, אדם מקדש עצמו מעט מלמטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה.

א) בכדי לחזק מלחמה האמורה ולקרב הנצחון, מהנכון ביותר שישתדל שלא יהי אצלו מעות מלבד סכומים הכי נחוצים לקנות דברים קטנים וכיוצא-בזה.

ב) ויתחבר ככל האפשרי אך ורק עם אנשים שומרי תורה ומצוה, ובפרט שכל אחד מישראל נצטווה על זה וכמאמר חכמינו ז"ל הרבה חברות עושה, וטוב לצדיק וטוב לשכנו ולהיפך.

ג) כיון שכמה רופאים יודעים תרופות בכדי להתחזק ולהתגבר על הרצון, הנוטה למשקים חריפים כיוצא-בזה ובמשך הזמן לבטלו כלה, ישאל אותם וימלא ההוראות שלהם, ועוד וגם זה עיקר יעשה בקי באיזה פרקים משניות איזה סימני תהלים ומזמן לזמן יחזור עליהם, ובפרט בזמן שנדמה לו שכאילו נתעורר הרצון שלא כציווי האמור.

…ולעת קבלת מכתבי זה, יהיה הזמן בסמיכות ליום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל וכמו מכל ענין גם בזה יש על כל אחד מאתנו וגם הוא בכלל כמובן, ללמוד הוראה בעבודת האדם לקונו והוא: ומה במקום של סכנת נפשות ממש אשר אין לך רצון חזק יותר באדם מהרצון לחיים, הנה למען התורה והמצוה מסר בעל ההילולא נפשו בשביל לקיים רצון הבורא ואמר אשר זהו המקוה מכל אחד, על-אחת-כמה-וכמה כשאין כל סכנה חס-ושלום כלל וכלל כי אם תאוה עוברת ורצון עובר, שלאחרי איזה רגעים יתחרט על הרצון והתאוה, שמביא רק לידי הירוס חייו, הרי פשוט שצריך לקיים מצות הבורא ולהתנהג בדרכי נועם בדרכי שלום דרך תורתנו תורת חיים…"  (אגרות קודש כרך כ"ב, אגרת ח' שכ)

מאת: יעל שניאורסון

רק יצאנו מחודש ניסן שהוא כידוע "חודש הגאולה" וחג הפסח הוא "חג הגאולה". אלו הימים בהם יצאו אבותינו משיעבוד לגאולה, ומהמיצר אל המרחב. היציאה משעבוד לגאולה אינה אירוע חד-פעמי אלא אירוע שחוזר וחוזר על עצמו בכל דור ודור, כמו שכתוב "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". זה הוא מסע שכל אחד צריך לעבור בחייו. בכל דור יש את "השעבוד" המיוחד לדור הזה, ובהתאם יש גם את "הגאולה" המיוחדת לדור הזה. אחד "השעבודים" המיוחדים לדור שלנו הוא השיעבוד לטכנולוגיה. השעבוד לטכנולוגיה הוא תוצאה של ההתפתחות הטכנולוגית העצומה שחלה בעשרות השנים האחרונות. הטכנולוגיה הפכה כמעט כל תחום בחיינו לאין ערוך יותר נוח ונעים. מצד שני, הטכנולוגיה גם יצרה אצלנו שיעבוד כי אנו חושבים שאנו לא יכולים להסתדר בלעדיה.

שיעבוד לכל דבר!

הטכנולוגיה הפכה עבור אנשים רבים לדרך קלה להימנע מהתמודדות עם האתגרים שיש בחייהם. זה מה שעומד מאחורי השיעבוד ל"מסכים" למיניהם. השיעבוד למסכים נהפך לבעיה מרכזית בחייהם של רבים וטובים. אפשר לחסוך את השעבוד הזה על ידי קיום הוראת הרבנים לא להכניס הביתה את המסכים למיניהם. יחד עם זאת, יש רבים – שבצדק או שבחוסר צדק – כבר הכניסו לבתיהם את המסכים ועכשיו הם נאלצים להתמודד עם הבעיות המורכבות הכרוכות בכך. ככל שהחשיפה למסכים יותר רחבה, כך הבעיה הופכת יותר חריפה. כאשר אנשי מקצוע בעולם הרחב ממליצים לאפשר לילדים ולבני נוער עד 3 שעות ביום מול המסכים, הרי שלפי ממצאים שפורסמו באמריקה ילדים אמריקאים בגילאי 8-10 מבלים קרוב ל-10 שעות ביום מול המסכים! בישראל המצב לא הרבה יותר מעודד. 60% מגילאי 7-17 מבלים 4 שעות ביום מול המסך. 35% מהם מבלים 4-6 שעות ביום, ו-25% מהם מבלים מעל ל-6 שעות ביום מול המסך!

להתנהגות זו יש כל המאפיינים של התמכרות:

1. השימוש במסך נהפך לעיסוק העיקרי בחייהם של הנערים והנערות האלו.

2. קיימים תסמני גמילה: כאשר הנער או הנערה לא יכולים להשתמש במסך הם מפתחים סימנים של עצבנות, דיכאון וחרדה.

3. קיימת סבילות: הזמן שהנערים והנערות משקיעים במסך הולך וגדל בהתמדה.

4. הנערים והנערות ממשיכים להיות מחוברים למסך למרות ההבנה שהדבר גורם להם לנזק.

5. השימוש במסך נעשה על חשבון פעילות חברתית, הישגים לימודיים, וקשר משפחתי.

בנוסף לכך, השימוש במסך נמצא קשור לבעיות נפשיות נוספות כגון הפרעות חרדה, הפרעות דיכאון, הפרעות קשב וריכוז והפרעות חרדה חברתית. נוצר מעגל שלילי, כשההפרעה הנפשית מחזקת את השימוש במסך, והשימוש במסך מחזק את ההפרעה הנפשית.

בין הגורמים הבין אישיים לשימוש לא מאוזן במסכים נמצאו: קשר לקוי עם הסביבה, תחושת בדידות, קושי ביצירת קשרים בין אישיים ותמיכה סביבתית דלה.

בין הגורמים הנפשיים אפשר לציין: קושי בשליטה על דחפים, אימפולסיביות, ובטחון עצמי נמוך. עבור רבים מבני הנוער והמבוגרים הכניסה לעולם הווירטואלי משמשת מפלט מפני תחושות של מתח, לחץ נפשי, בדידות, ורגש נחיתות שהם חווים בעולם "האמיתי". חלק גדול מכל הנ"ל נכון עבור מבוגרים לא פחות ממה שהוא נכון עבור בני נוער.

יחסים בין-אישיים קרובים: צורך קיומי!

אחד הגורמים לכך שהשימוש המסיבי במסכים התעצם מאד בשנים האחרונות הוא הירידה המתמדת באיכות הקשרים הבין אישיים האינטימיים בעולם המודרני. הדגש המושם בעולם המודרני על "אינדיבידואליות", "הגשה עצמית", וכדומה יוצר מצב שבו כל אחד עסוק יותר בטובתו האישית מאשר בטובה המשותפת. גישה זו מונעת פיתוח יחסים בין אישיים אינטימיים. יחסים בין אישיים אינטימיים הם צורך קיומי עבורנו. כאשר היחסים הבין אישיים האינטימיים שלנו פגומים, החיים שלנו נהיים ריקים ומשעממים, ואנו מאבדים משמעות בחיינו. את הריקנות הזו אנשים מנסים למלא על ידי ה"מסכים". הניסיון הזה נועד לכישלון! העולם הווירטואלי הוא עולם מדומה, וקשרים וירטואליים הם קשרים מדומים שלא באמת יכולים לשמש תחליף לקשרים בין אישיים אינטימיים "פנים אל פנים". המעבר מהעולם "הממשי" לעולם הווירטואלי רק מחמיר עוד יותר את הפגיעה ביחסים בין אישיים אינטימיים.

כך נסייע ליציאה מן השעבוד

איך אפשר לעזור למישהו (צעיר או מבוגר) שמרותק במשך שעות למסך? ראשית, יש לזכור את הדרך הנכונה לפעול שיפור בהנהגת הבית, כמו שכתב הרבי הריי"ץ "כבוד קדושת אאמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זיע"א (הרבי הרש"ב) אמר לאחד שהיה צריך לפעול איזה עניינים בהטבת ביתו: שלא תאמר דברים קשים, שבזה תגרום מחלוקת ומריבה ולא יושלם הכוונה, כי אם תאמר בדברים רכים ובנחת כאשר ידבר איש לרעהו ולהסביר איך שאינן צריכים לעשות כן, והכל בדברים רכים, ואז תפעול…" (ההדגשות שלי ז.ק.) (הוספה לקונטרס החינוך, ספר השיחות הרי הריי"ץ התש"ג, עמ' רלג).

כמו בכל נושא חינוכי, כל פעולה חייבת להיעשות רק מתוך אכפתיות ואהבה, אחרת הנער או הנערה ירגישו בכך ורק ידחו אותנו. חינוך צריך להיעשות על ידי העמדת גבולות אולם ללא שימוש מופרז בסמכות. שימוש מופרז בסמכות רק עלול לעורר התנגדות ולהחמיר את המצב. מאד חשוב "לא לקרוע את החבל" עם הנער או הנערה כי אז אנו עלולים לאבד חלילה לגמרי את הנער והנערה. במקום זאת עדיף לנסות לחזק את הקשר עם הנערים והנערות (או המבוגרים) האלו. זו אולי אינה משימה קלה, אולם זו הדרך לעזור להם.

__________

זאב קרומבי הוא מטפל זוגי ומומחה להתמכרויות התנהגותיות, ודוקטורנט בתחום הטיפול הזוגי בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. להערות ושאלות [email protected]  או בוואטס אפ 0547-822686

החומר בחוברת נערך על ידי הגב' רונית סטודניץ מירושלים תוך הקפדה מלאה על שמירת לשונו הקדוש של הרבי יחד עם שימת דגש על קריאות ובהירות. כמו כן, חשוב לציין שהחוברת אושרה ועברה הגהה של רבנים.

מחירים מיוחדים להזמנות מרוכזות!
לפרטים נוספים והזמנות: רונית סטודניץ
0525115770   [email protected]

זקן וזקנה שעלו לשמיים, פונקו כראוי בבית יפה ובמיטב עינוגי העולם הבא. אומר הזקן לאישתו: ״את רואה, לולא האוכל הטבעוני שלך כבר מזמן יכולנו להגיע לכאן…״

ברור שלאדם הרבה יותר טוב למעלה, שם הוא פטור ומשוחרר מעבודת העולם, מההשקעה בעסקים ומהבלי היום-יום. אם כך, מדוע אנו מתאבלים כל כך ומתקשים "לשחרר" אדם לעולם האמת?

משום שרק כאן, בעולם הזה, אפשר להשקיע ולעשות עבודה ובמיוחד לקיים מצוות. שם, בעולם האמת, כבר לא תהיה לנו ההזדמנות לקיים תורה ומצוות.

אלא מה? אלוקים נותן אגוזים למי שאין לו שיניים, ויכולת לשנת לילה ערבה למי שיש לה תינוקות קטנים להאכיל בלילה… וכך בדיוק גם אנו, בעולם הזה, לא ממש מרגישים את העונג שבקיום המצווה, אלא עושים "כי כך מקובל" או "כך צריך" או "כי ה׳ אמר". שם למעלה, כשיהיה התענוג כבר לא תהיה היכולת (אגב, זאת הסיבה שכשנכנסים לבית החיים תוחבים את הציציות לתוך המכנסיים, כדי שלא יהיה ״לעג לרש״ לנפטרים שכבר לא יכולים לזכות במצוות ציצית).

בפרשת אמור מופיעים ציוויי ה' לאהרן ולבניו, וגם הדין שהכהן הגדול, הנעלה בקדושתו, צריך להיות גבוה מכולם: בעושר, ביופי, בכוח ובחוכמה. ניתן לראות כאן את השילוב שבין שיא הקדושה לבין החיצוניות, שילוב בין גשמיות לרוחניות. הגם שאת נדרשת להגיע לדרגה גבוהה יותר בחיבור עם ה', הדרך להגיע לכך היא באמצעות העבודה עם הגוף הגשמי וענייני העולם.

הקב"ה בחר בגוף הישראלי בבחירה עצמית. כאשר אני מעלה את העולם לקדושה, אני מתחברת לה' בקשר של בחירה עצמותית ואז העולם נעשה 'דירה בתחתונים'. כאשר העולם מגיע לתכליתו האמיתית, מתבטלות ההזדמנויות לעשות עבירות.

הרעיון הזה דומה למעבר ממצב של גלות לגאולה.

המילים 'גולה' ו'גאולה' זהות, אלא שנוספת האות 'אלף' הרומזת ל: 'אלופו' של עולם.

הרמב"ם כותב שגם לעתיד לבוא "עולם כמנהגו נוהג". כלומר, כל מה שהשגת בזמן הגלות, יישאר שלך ואיתך, אלא שתהפכי להיות "משוחררת" מכל מה שמנהל, מטריד או נגוע באינטרסים, ואז תגלי את הדבר האמיתי – את הכוח האלוקי שמפעפע בך להכין את העולם לגאולה ולהאיר אותו בהדלקת נרות שבת, בצדקה ולעורר נשים יהודיות שיוסיפו בלימוד התורה ובקיום המצוות כזירוז לגאולה.

אז קדימה! גשי לעשייה משמעותית ומקדמת כזאת, שתבטא בתשוקה שלך להצליח ולהגשים את הייעוד שלך פה בעולם הזה – לשלב גשמיות ורוחניות.

בברכת
קיץ בריא ושמח!
מירי שניאורסון-הבחירה שלי
מנטורית עסקית ואישית, מרצה ומנחה ושליחה בתקשורת.
054-9292901

מסיבה בהפעלה מלאה

(המשך השבוע שחלף,

בו פנימה האור דלף…)

אך גם לאחר שהואר הסלון,

על ידי האור שבקע מהחלון,

זאת עוד לא הייתה כל המסיבה,

שכן לא הכל בחושך הוחבא.

לאחר מכן הגיעו גם אורגן ותופים,

הביאו גם שתייה וגם ופלים מצופים,

וכשהמוזיקה על האווירה החלה להשתלט,

הייתה זו כבר אכן מסיבה בהחלט…

***

בהמשך למדובר בשבוע שעבר,

בו עניין הגאולה הוסבר,

הרבי מלך המשיח שליט"א מוסיף עוד נדבך,

שהופך את ה'אל"ף' לנושא קצת מסובך…

מסתבר שלא מספיק להאיר את הגולה,

ולגלות את "אלופו של עולם" ה'מפעילה',

בגאולה ישנם גם גילויים נוספים,

שלא מתוך הגלות הם נחשפים,

– כפי שבמצריים בא הקב"ה "בכבודו ובעצמו",

דבר ש'בתוך' מצריים מעולם לא היה מקומו –

ובכדי להאיר את העולם באור הנפלא,

שהינו חלק בלתי נפרד מהגאולה,

נדרש פן מעט שונה ב'אל"ף' לגלות,

בעזרתו מגיעים לכאלו מעלות:

אלף מלשון אילוף ואולפנה,

אאלפך חכמה ואאלפך בינה,

ובפשטות שעל ידי לימוד התורה,

נגלה כבוד ה' כפי שבשיחה נקרא:

***

"ובפשטות – שע"י לימוד התורה בכלל,

ובפרט פנימיות התורה,

כפי שנתגלתה בתורת החסידות,

– כולל – ע"י המסתכל בפני הרב,

במאור פניו (חכמת אדם תאיר פניו),

שזה מוסיף בהבנת הלימוד

[כמאמר חז"ל "אמר רבי

זה שמחודד אני מחברי

שראיתי את רבי מאיר מאחוריו,

ואילו הייתי רואהו מפניו

הייתי מחודד יותר,

ככתוב והיו עיניך רואות את מוריך"] –

נעשה הוא כלי לגילוי אלקות בעולם…

וכל זה נעשה הכנה וכלי

ל"ונגלה כבוד הוי' גו'"

בגאולה האמתית והשלימה, …

עד באופן ד"והיו עיניך רואות את מוריך"."

(מדברי הרבי מלך המשיח שליט"א בשיחה – סעיף ט').

***

בנוגע לפועל מכך נלמד,

בהכנות לגאולה דרוש עוד מימד,

ללמוד תורה – בפרט "פנימיות התורה",

וגם חוצה להפיץ – עד השגת המטרה!

05-05-2019-17-55-25-אמור

מדרשת חנה, מדרשה חדשה ואיכותית, ייחודית בגליל, פותחת את שעריה ללימודי אביב, ומחדשת ומרחיבה את תכנית הלימודים. באירוע הפתיחה ערב ראש חודש אייר, בהשתתפות הרב נדב כהן.
השתתפו אולם מלא נשים מכל האוכלוסיות גילאים ויישובי הגליל מטבריה ועד עפולה החכימו וקיבלו כוח להתמיד בלימוד תורת החסידות, ובעיקר להתמיד בעבודת השם היומיומית, ונהנו מארוחה בשרית כיד המלך.

שיעורי המדרשה מתפרסים על 3 ימים בשבוע. שני בערב שיעור "אור תניא," ובסיומו זמן מיוחד להתבוננות, וניגון חסידי שבועי.
שלישי בערב, "אור החיים" שיעור חדש באווירה ביתית וחמימה בשאלות ותשובות על החיים.
חמישי בבוקר, פותחים בשעה 9:30 עם ארוחת בוקר מפנקת ותפילה, וב 10:00 שיעור "אור הפרשה" ,ב 11:00 "אור החסידות", ב 12:00" אור השבת – הלכות שבת ".

המדרשה ממוקמת בדרך הבקעה, בין השדות והנוף הגלילי המשתרע למרגלות ההרים, בשקט והקסם הכפרי,ובאווירה החמימה והביתית  של בית המדרש שבבית משפחת עמרם, שליחי הרבי מצרפת שממשיכים לעשות חיל בארץ הקודש.

אחת המשתתפות מספרת שהיא מגיעה כל שבוע ממרכז הארץ לשמוע את השיעורים, שנותנים לה כוח לכל השבוע.

רכזת המדרשה, גב' מיכל מורגנשטרן, מספרת "המדרשה קמה מתוך חלום לאפשר לנשים עסוקות לחוות כל שבוע את התקופה הקסומה של הלימודים בסמינר כרווקה, לצלול לים ההלכה והחסידות מבלי כל דאגה או כחוזרת בתשובה במדרשיה. הרגשנו שאנחנו רוצות את זה בחיים שלנו, להעניק משמעות לבישולי ושולחן השבת לדוגמא. והמון משתתפות אכן מספרות שהלימודים ביום חמישי בבוקר משרות אווירה של קדושה על כל המשפחה וממש משדרגות את השבת".
"יש גם סיפורי ניסים ומופתים. מאז פתיחת המדרשה לפני 4 חודשים, שתי משתתפות קבועות שלקחו חלק התחתנו. ועוד אחת לפחות נפקדה לאחר שנים של המתנה. זה ממש ניסים בעיניים", מספרת השליחה שרה פרקש.

צוות המדרשה, שרה פרקש – שליחת הרבי ביבנאל, הרבנית ברכה שמחה עמרם, וגב' מיכל מורגנשטרן מזמינות כל אישה להתבשם מאורה של תורת החסידות, ולהקדיש את הזמן לעצמה. כי גם לנו מגיע ללמוד. נופש לגוף ולנשמה, במדרשת חנה יבנאל.

ליצירת קשר: מיכל 058-6133770 וגב' עמרם: 058-77071343