למה "ראש" השנה? יום מפחיד או יום נעלה? מה המקום שלי בכל הסיפור הזה?

הנה כמה נקודות חשובות ליום הנעלה: ראש השנה

"ראש" השנה

מה זה ראש? הטופ. הכי גבוה. המכוון. היודע והמבין.

מכירה את זה שאת פשוט זורמת? לא ממש חושבת על מה שאת עושה?

ביום זה כדאי לחשוב: לאן הראש שלי מכוון? לאן אני רוצה להגיע? אני מכוונת בכלל כשאני מקיימת מצוות? אני חושבת על המשמעות שלי כיהודייה?על המטרה שלי בעולם הזה? אני מכוונת במילים שאני אומרת?

זכרי. צעדים קטנים. תעשי דבר קטן שאת מראה להקב"ה שאת מכוונת. אני לא רק באקראי נמצאת פה ועושה דברים כי נולדתי לעם הזה, משפחה כזאת או קהילה כזאת.

אני פה, כי אני רוצה. ולמעשים שלי יש משמעות.

למה חוגגים ביום שישי לבריאה?

יום הראשון לבריאה. היום שבו הכל התחיל. הקב"ה התחיל בריאה נפלאה מלאה בטבע מרהיב, חיות מעניינות, כוכבים, שמים, וארץ….

אז למה חוגגים ראש השנה ביום השישי לבריאה??

כי זה היום שהאדם נברא.

וכל העולם וכל הבריאה, נוצרו אך ורק בשביל האדם.

אנחנו המטרה.

לפעמים אנחנו שוכחות ושמות חשיבות לדברים, חפצים, או חוקם, יותר מאשר אנשים. לצערנו אנחנו לפעמים מקיימות מצוות ודורכות על יהודים יקרים בדרך.

יהדות היא לא דת. אם לא תעשי ככה, תלכי לגיהנום! את חייבת לעשות את זה! חוקים וזהו. יהדות זה הרבה יותר מעבר. זה הנשמה שלנו. המהות שלנו. הקב"ה ברא את התורה ואת כל החוקים שבה בשביל היהודי. שהוא יקיים אותה.

התורה והעולם קיימים פה בשביל עמ"י. בכדי שאנחנו נעבוד את הקב"ה. אז איפה נשים את החשיבות? בדקדוק ההלכה והמצוות שלי בלי שימת דגש על יהודי אחר?

או באהבת ישראל? בנתינת התורה ליהודי אחר באהבה? בדרך ארץ?

אנחנו המטרה. ראש השנה הוא היום שאני נוצרתי. היהודי. בשביל לשמש את קוני.

הסתכלי מסביבך על כל אלו שבאו גם להתפלל. כל אלו הכי חשובות בעיני הקב"ה. בואי נראה לו שגם לנו חשוב.

בואי נראה לו שאנחנו יודעות מה הכי חשוב, מי הכי חשוב ולא שוכחות את העיקר…

לא יום הולדת- לידה

יום הנישואין. יום הולדת. למה שלא נקרא לראש השנה גם ככה?  "יום הבריאה"?

והנה התשובה. ראש השנה זה לא חגיגה של משהו שקרה לפני 5780 שנה. זה השנה. או שהעולם נולד מחדש… או שלא…

הקב"ה יכול להחליט שלא מתאים לו השנה. די חלאס.  העולם הזה כבר משעמם. או מסובך. או לא מעניין.

אבל הוא כל שנה מחדש מחליט להחיות את העולם שוב. איזה זכות!

כל שנה מחדש העולם נולד. נדלק, מתחיל מחדש.

בתקיעת שופר אנחנו אומרים לה': הי! כדאי לך להמשיך! תראה איזה נחת יהיה לך! אנחנו רוצים אותך!

מפחיד או רציני?חידוש הבעל שם טוב

לפני הבעש"ט תמיד היה פחד בחודש אלול ובראש השנה.

אני חטאתי, אני רשע. זה יום דין ושופטים אותי, אוי לי!

הבעש"ט הראה שלמרות שיום זה הינו יום רציני, הוא לא צריך להיות יום של פחד.

כל שנה מחדש בליל ראש השנה, העולם נכנס לקומה. מי אמר שיהיה עולם שוב?

ולכן אנחנו תוקעים בשופר. זה לא מנגינה יפה או חרוזים אומנתיים. זה הצעקה הכי בסיסית וקרוע שאומרת: "תסתכל עלי! אני פה, הילדה שלך, כמו שרצית שיהיה בעולם ואני עושה את עבודתי!" והקב"ה אומר, "ואו, איזה עולם יפה בניתי! יאללה בוא נשחק השנה שוב!"

התפקיד שלנו- אז מה תכל'ס

היי מכוונת. אל תזרמי עם מה שקורה סביבך. קחי מצווה אחת וכווני בה. היי שם עד הסוף.
הסתכלי מה את יכולה לעשות או לתת ליהודי אחר. זכרי שכל יהודי הוא כ"כ יקר בעיני הקב"ה. בואי נשים דגש על העיקר ולא על הטפל. בואי נקיים מצוות בצורה שהוא רוצה.
זכרי שהקב"ה רוצה לשמוע אותך. הוא מחכה לך. כמו בת יחידה. אהובה. מחכה רק שתדברי. ותראי לו שאת רוצה אותו. בראש השנה הזה דברי איתו. כמה שאת יכולה. מתי שאת יכולה.

תכתבי ותחתמי לשנה טובה ומתוקה!

איטא וולמן הינה יוצרת, שחקנית, זמרת ומנחת קבוצות. היא מעבירה סדנאות להעצמה נשית דרך חסידות, דרמה ומוסיקה במגוון נושאים ולכל סוגי קבוצות נשים ונערות. הסדנאות מתאימות לימי גיבוש, ימי עיון, סמינריוניות, מכללות, תיכונים, ועוד. היא גם כותבת ומלחינה מוזיקה וכעת בשלבי בניית מופע אישי ויצירת קליפ מוזיקה חדש.

להזמנת סדנא, מופע או יצירת קשר: 05445831112 או במייל: [email protected]

השמש הקיצית זורחת מעל, הסככה מכסה את המים הרדודים, הבנות קופצות מעל, מתחת, וקולותיהן הצוהלות נשמעות למרחוק. ברוכים הבאים לבריכה הציבורית! סבתא אחת שכל השנה עושה התעמלות בבריכה טיפולית הגיעה לבריכה הציבורית, מחמת 'בין הזמנים' התקף גם בבריכה הטיפולית הפרטית.

'הנה המבחן שלך', אני מעירה לעצמי. 'בואו נראה כמה את באמת נחמדה… קיבלת עכשיו מכה בגב מהרגל של מישהי ומרפק של מישהי אחרת בעין, ומי אשמה??? אף אחת. כי זה מקום ציבורי וכולן רוצות ליהנות, להשתחרר, לזוז בתוך המים המזמינים. ומי יכולה בכלל להבחין בגוף שצץ פתאום משמאל או מימין?'…

אז הסבתא מודה להשם על האפשרות להיות שם, וממשיכה באומץ לפלס לה דרך למקום יותר פנוי כדי לעשות את התרגילים שלה.

•

לבנות את הבנים!

תיאוריות ישנן הרבה, אולם המציאות מעמידה אותנו במבחנים שונים ומשונים, ודווקא בהפתעה. החיים דינמיים. לכל אדם התנהגויות המאפיינות אותו תמיד. אבל אפשר לקחת את זה שלב אחד קדימה, ולנצל התנהגויות או תכונות על מנת לבנות את ההערכה העצמית של האדם ולהראות לו שעל ידי כך הוא תורם למשפחה ולסביבה. ילדה למשל, שאוהבת משחקי חברה יכולה להכין משחקים למפגש משפחתי, ומי שהתברך בכישרון מוזיקלי יכול לנגן וכו'. כשעובדים על זה ביחד, אז התוצאה חשובה ויקרה לכולם, ומאחדת. כך גם ילדים שגדלו והתחתנו יכולים לתרום את יחודיותם למשפחה המורחבת. המשנה אומרת "אל תקרי בניך אלא בוניך". אולי נלמד מכאן שכל עשייה בונה של ילדנו יש לעודד, ובזכות זה נגיע ל"יהי שלום בחילך, שלוה בארמונותיך".

ובכן, יש מכלול משפחתי של זוגות צעירים, ילדים שעדיין לא נשואים, וכל אחד עם אופיו המיוחד, והשאיפה היא ליצור חוויה חיובית לכולם. אז מה עושים?

כלום.

כי בעצם זאת לא בעיה. זאת אומרת, כפי שכתוב בתניא קדישא – "אב אחד לכולנה". כל הנשמות, במקור, הן גוש אחד. אין הבדל, אין הפרדה. כמו שהאור בפריזמה מתפצל למאות גוונים (וכולם יפים ומרהיבים), אבל הכל אותו אור; כך כל ההבדלים הם חיצוניים ביותר, וכולנו נמצאים בתהליך. כולנו פה על מנת לעבוד על עצמנו ולקיים את שליחותנו בעולם הזה. אז בדרך, נופלים פה וקמים שם, בוחנים בחינה אחרת של הבריאה המרהיבה והמשוכללת של הקב"ה.

אבל בשביל שנצליח לאמץ את הגישה הזו באמת, לא מספיק לא למחות על השוני, אלא לחפש בנרות את היפה והמשותף. בכל מקום בתורה או בתנ"ך, כשמוזכר מעשה פחות מיפה של יהודי או יהודייה, הרבי מה"מ מציין את הנקודה החיובית. פרשה יכולה להקרא על שם קורח, כי שאיפותיו הגבוהות היו בכיוון הקדושה, אל הכהונה הוא השתוקק. מרים בת בילגה, שקשה לחזור ולספר על חילול הקודש שהתבצע על ידה, עשתה זאת מחמת צערה האמיתי על גלותם, סבלם והשפלתם של היהודים בתקופתה, וכן הלאה… הרבי לוחץ יד לכל אדם ומכוון אותו למקום שהוא, בהווי האישי שלו, יכול להשפיע בענין תורה ומצוות, שבע מצוות בני נח, או גמילות חסדים… מהמקום שהוא נמצא בו כרגע.

אם התרגלנו לחפש את נקודות החוזק של ילדינו, אז גם כשהם יתחתנו, ואפילו במצב שיש שוני בין האחים, תהיה אחדות במשפחה, כיון שהילד הצטייד בהערכה עצמית. כשאנחנו מעריכים את עצמנו בצורה בריאה, אין צורך להשפיל את הזולת, כיוון שאנחנו נמצאים במקום מספיק גבוה.

ואם ישאלו מה קורה במצב שהעבר היה פחות מאידיאלי? כולנו טועים. נופלים וקמים. איך שאני מרגישה בהווה משפיע על הסובבים אותי, ויש לזה כוח לפעול שינוי. נאהב את עצמנו בצורה אמתית ובריאה. יש כאלו שזכו לחינוך יותר מוצלח בתחום הזה, או שיש להם יותר כלים באופי, ויש פחות. בן אדם שמרגיש נוח בנעליים של עצמו, משרה סביבו אווירה טובה. ואם נוח לי עם עצמי, אז לא נורא אם השני מתנהג לא בדיוק לפי המתכון שלי.

תכל'ס, מה עושים?

אז מה עושים למעשה, על מנת ליצור אחדות ושמחה בקרב המשפחה?

ר' זוסיא מאניפולי פעם היה חולה מאוד, וביקש שיקיימו במחיצתו סעודת רעים. כתוב בתהילים, כך הסביר, "סעדני ואושעה". כשסועדים באחוה וקירוב לבבות, זה פועל ישועות. אין הכוונה שהאוכל הוא מעל הכל… אלא שהוא כלי לאחד, במישור הגשמי והפשוט, "לחם לבב אנוש יסעד".

יעקב אבינו פעל על שלושה מישורים: תפילה, דורון והכנה למלחמה. תפילה מומלצת בכל מצב, ואין לשער את גודל ההשפעה שלה. דורון זה כל מה שבאפשרותנו להעניק למשפחה שיכול ליצור אווירה טובה, כגון לשמח את הסובבים בדברים הפשוטים שהם אוהבים, ולהאיר להם את הנקודות המוארות שלהם. מלחמה – זוהי המלחמה עם עצמנו להמשיך ולחפש את הטוב בעצמנו ובכל הסביבה.

במכתב של הרבי מלך המשיח, מא' אלול תשכ"ו, כתוב "ולמותר לציין שתוספת בענייני יהדות, תורה ומצוות, מביאה תוספת של ברכות מהשם יתברך, ובעניינים של טוב וקדושה, הרי כמה שטובים בזה, ניתן תמיד להוסיף, כיון שזה קשור להשם יתברך שהוא אין סופי…" מכאן שהחלטות טובות (אפילו קטנות ביותר) ממשיכות ברכה במה שאנחנו צריכות.

"והשם יתברך שמשגיח על כל אחד ודואג לו לכל המצטרך לו, יברך אותך בכל המצטרך לך, ויתן לך כתיבה וחתימה טובה".

עם משיח עכשיו!

המלצה מגב' פיש:
הזמנתי את מורן ואתי. 2 נשים מקצועיות ומקסימות.
(מורן גם מטפלת רגשית, למדה NLP, cbc, שיטת איתן..)
ההרצאה שלהן נקראת "ושמחת בחייך".
הן מציגות מקרים מחיי היומיום של האישה ומסבירות כיצד יש לפרש/להתייחס לכל מקרה.
מסבירות מה מגיע מהנפש האלוקית ומה מהנפש הבהמית..
הנשים ממש ממש נהנו!!
מתאים לכל קהל יעד!
ועוד  פרט חשוב:
מחיר נוח מאד!!
מומלץ

להזמנות: מורן 0646712783

״אני חיה על ניסים, השנה עוד לא נגמרה אבל מה שעשיתי בה לא היה בהתאם לציפיות״.

המילים הללו הגיעו מכיוון בלתי צפוי, בסיום תפילת מוסף בשבת בבית הכנסת בשכונת הרבי. אמיליה נראית מלכותית בלבושה ההדור והצנוע, וחיכיתי לשמוע את סיפורה של הצעירה התמירה.

זה היה בעיצומו של שבוע ימים שבו ליוויתי קבוצת נשים במסתרי עולמה הרחב של חסידות חב"ד. הלוקיישן: בית רבנו שבבבל (כינוי לחצר הרבי ב-770 ניו יורק) הזמן: חודש אלול, והנפש: במיצוי הכיסופים המאפיינים את ימי חשבון הנפש.

הנשים סיפרו סיפורים מעוררי השראה, גם אמיליה. היא זמרת בעלת קול פעמונים, החודר לעמקי הנשמה. לפני שש שנים התחרתה בארץ על במת האקס פקטור (תוכנית ריאליטי של שירים) כשלראשה רעמת תלתלים אדומה, וכל השופטים העבירו אותה פה אחד לשלב הבא. והנה היא כאן איתנו, מסכימה לתת את קולה בשיר בסעודת מלווה מלכה, מותירה אותנו דומעות כשקול המלאכים שלה מנסר שערי שמיים במילים שכתבה למנגינת ״אשא עיני אל ההרים״.

השיא היה כשסיפרה על הנס ותשובתו הברורה של הרבי לבן הבכור שמחלים מהמחלה הארורה.

ומדיבורים – לקבלות. קיבלנו החלטות טובות לשנה החדשה, וגם אמיליה סיכמה: ״יש עוד זמן, אני עוד מאמינה, ובכל אופן כל בדיקה ותשובה חיובית זה נס גדול״.

בפרשת כי תבוא לא רק אומרים, אלא "עושים". מביעים הכרת תודה במצוות הבאת ביכורים לבית המקדש. ביכורים, אלו הפירות הראשונים והטובים מכולם. למעשה, אנו מביעים את הכרת הטוב שלנו לה' בכל יום, החל ב"מודה אני לפניך", דרך התפילה, ברכת המזון, ועוד. וגם אצל אומות העולם, המכירים בקב"ה כבורא העולם, יש עניין של הודאה לה' על האוכל וכו'. אולם בביכורים יש דבר מיוחד. בביכורים אנו מביעים את התודה במעשה: מביאים את ראשוני הפירות שגדלו בשדותינו (משבעת המינים שבהם נשתבחה הארץ), "לפני ה' ", לבית המקדש.

בכך אנו מבטאים את ההכרה המלאה שגם כעת, כשכבר יש לנו את השפע הזה, הרי "לה' הארץ ומלואה" – הכול שייך לקב"ה. ובכך חודרת תחושת השייכות המוחלטת לה' ותחושת הכרת הטוב, בכל ישותנו – במחשבתנו (כוונה), בדיבורנו ("מקרא ביכורים") ובמעשינו.

ישראל הם "ביכורים" של הקב"ה – ובשבילם נברא העולם. כמאמר חז"ל שכל יהודי חייב לומר "בשבילי נברא העולם". כל יהודי, אפילו תינוק שאינו יודע לדבר, ויהודי שעדיין אינו מקיים תורה ומצוות והוא בגדר "תינוק שנשבה" (אדם שבשל חינוכו וסביבתו – התנהגותו אינה על פי דרישות התורה).

לכן עלינו לקרוא את "מקרא ביכורים", המבטא הבעת תודה לה' על חסדיו עימנו עוד מלפני מתן תורה: כשיעקב ברח ללבן וניצל ממנו, וכשבני ישראל היו במצרים. כי עוד לפני שהייתה לעם ישראל שייכות גלויה לתורה, ה' היה עימנו, משום שאנו ה"ביכורים" שלו בעצם מהותנו.

רגע לפני השנה החדשה, אם ברצונך להפוך אותה למוצלחת ואותך למצליחנית, בדקי מה השאיפות שלך, אך לפני כן – הכיני את רשימת התודות שלך, ובין לבין צרפי גם כמה החלטות וקבלות טובות שיעשו את הדרך אפשרית ומעשית יותר. כי עכשיו, אחרי מערכת סוערת של בחירות, זה בדיוק הזמן להצדיק את עצמנו כבכוריו של הקב״ה ולהתחיל לבחור נכון. במה את מתחילה?

חודש אלול הוא זמן של תשובה. השלב הראשוני בתהליך הוא לראות איפה פגמתי. זהו דבר שלא פשוט לאף אחד, לראות את החסרונות של עצמו. איך אפשר לעבור את התקופה הזו ברחמים? באופן כזה שהתשובה שלנו תהיה אמיתית ומתוך אהבה. פגשתי את חגית אנקרי, פסיכולוגית ומטפלת זוגית כדי לקבל על כך תשובות.

פחד קיומי – בגלל הילד שבנו

מה לדעתך הסיבה לכך שקשה לנו לקבל ביקורת? הרי בלי הביקורת אי אפשר להשתנות?

"הסיבה שקשה לנו לקבל ביקורת היא כי היא שוללת את הקיום האישי שלנו. זה דפוס שקיים בנו עמוק מילדות. למרות שגדלנו והתבגרנו אנו עדיין נושאים בתוכנו את הילד שפעם היינו. הקושי שלנו לקבל ביקורת קשורה לחוויה עמוקה שקשורה לילד שבנו שהוא 'לא בסדר' כשכועסים עליו.

חוויה זו מפתחת מנגנוני פיצוי שמצדיקים את הקיום של אותו ילד שבתוכנו ונותנים לו תחושת התחזקות אשלייתית. מנגנוני הגנה אלו שייכים כמובן לנפש הבהמית.

ככל שהילד שבנו יעטה על עצמו יותר שכבות של מנגנוני פיצוי כך הוא יתרחק יותר מעצמו ומהכוחות הפנימיים האמיתיים שלו (כוח הרגש וכוח ההבנה הטובה שהיא חיבור המחשבה לרגש)".

את יכולה להסביר קצת יותר?

"חוסר היכולת שלנו לפגוש את החסרונות שלנו מעורר בנו תחושת הצטדקות כדי לפצות ולחזק בעיני עצמנו ובעיני הסביבה את התדמית של 'אני בסדר'.

בחוויה הגלויה והמורגשת שלי אני חווה את עצמי שלמה, 'אני בסדר' ולכן יש לי זכות קיום. אבל התחושה הזו שבי הינה אשליה כי האמת היא שעמוק בתוכי נותרת אותה חוויה עמוקה של 'אני לא בסדר', חוויה של אשמה או נחיתות שאותה אני לא מסוגלת לפגוש בתוכי.

חווית האשמה הקיומית שלי עשויה לפתח אצלי דפוסי חשיבה והתנהגות ביקורתיים (השלכה של תחושת ה"לא בסדר" שבי על הסביבה) או לחילופין של הלקאה עצמית ונטייה לדיכאוניות.

בגלל שחווית ה'לא בסדר' ירדה לרובד נסתר, היא ממשיכה לנהל אותי וגורמת לי להיות בתנועה נפשית של הצטדקות מתמדת כדי לשמור על התדמית הלא אמיתית שלי.

הנטייה הזו שלנו להצטדק היא משהו מאוד שורשי שהתחיל עוד בחטא אדם הראשון. הבעיה היא לא בזה שאנחנו נופלים ונכשלים אלא בזה שאנחנו לא מכירים בזה, לא לוקחים אחריות ואף מצטדקים".

מה המחיר שמנגנון הפיצוי הזה גובה מאיתנו?

"המחיר הוא שאני לא פוגשת את המציאות האמיתית וגם לא את האני האמיתי שלי. יש פה התרחקות רגשית מהלב. ככל שאני פחות מרגישה כך אני פחות מבינה את  המציאות.

מנגנוני הפיצוי מהווים מסך ביני לבין האני האמיתי שלי. לאורך זמן מנגנוני הפיצוי הופכים לחלק מהאישיות שלי וכתוצאה מכך אני מתרחקת ושוכחת מי אני באמת ומאמצת תדמית לא אמיתית על עצמי.

שימי לב, מנגנוני הפיצוי הם גם מסך ביני לבין השפע האלוקי!".

התרופה למכה:
הכרת החלק האלוקי שבנו

"התרופה היא כמובן להשתחרר ככל האפשר ממנגנוני הפיצוי ולפגוש מחדש את האני האמיתי שלי ומי שעוזר לנו לחשוף את האני האמיתי שלנו הוא אדמו"ר הזקן.

ספר התניא מפגיש אותנו עם שני חלקי הנפש שלנו: האלוקית – שמבטאת את האני הפנימי שלנו, והנפש הבהמית – המבטאת את המימד החיצוני של הנפש והוא האתגר שלנו והמנוף להתפתחות שלנו.

עצם ההכרה בחלק האלוקי מחזקת את הערך העצמי שלנו ובאופן לא מותנה. וזה מאפשר לנו לפגוש את החסרונות שלנו מבלי להיות מאוימים ומבלי להצטדק.

בפרק כ"ז בתניא אדמור הזקן מסביר שאל לנו להתפעל מהנפילות שלנו, ועצם ההתפעלות מהן היא מגסות הרוח והגאווה. תדמית המושלמות שאנו מנסים לסגל לעצמנו הופכת בעצם להיות בית הכלא שלנו!!!

אבל, אם אני מכירה בנפש הבהמית  שלי, בחסרונות שלי, אני יכולה לקבל את עצמי עם החולשות שבי. אני לא נצמדת לתדמית המושלמת. אני מרגישה הרבה פחות מאוימת ויותר משוחררת  ואז אני יכולה לקבל ביקורת אמיתית ואף לצמוח ממנה".

היכולת לקבל ביקורת עוזרת בעבודת ה'

"היכולת שלנו לקבל ביקורת ממקום נקי, לא מתגונן ולא מאוים מאפשר לנו להכיר בחסרונות שלנו ולעשות תשובה.

חלק גדול מעבודת התשובה שלנו היא להשתחרר מה'לא בסדר' הקיומי של הילד שבנו. ככל שנשתחרר מתחושת הלא בסדר הקיומית כך נוכל להתקרב אל העצמי האמיתי שלנו ולתקן את הדרוש תיקון ולא ממקום מאוים.

קבלה של כל החלקים שקיימים בתוכי, גם אלו הפחות אטרקטיביים – מהווה את תחילתה של העבודה שלי.

חודש אלול הוא עבורנו מתנה גדולה במובן הזה. זאת מכיוון שבחודש זה מתגלות י"ג מידות הרחמים, דרכם אפשר להרגיש את אהבת ה' אלינו שנמצאת זמינה ובאופן גלוי, והיא נותנת לנו את הכוחות לפגוש את החולשות שלנו ולרצות לתקן אותן.

עבודת התשובה של חודש אלול יכולה לעזור לנו לתקן את הדרוש תיקון ובכך להסיר מעלינו את המסכים שמסתירים לנו את האור האלוקי.

המטרה היא לראות את הפגמים שלי, שמסתירים לי את ה', על מנת שאוכל לנקות ולתקן אותם ובאופן זה להתקרב אל הפנימיות שלי ואל ה'. אני רוצה לתקן את החסרונות שלי כדי להתקרב אל השם באמת ולא כדי לשמור ולתחזק את התדמית האישית שלי.

ונסיים עם ה"יום-יום" הידוע: 'אהוב את הביקורת כי היא תעמידך על הגובה האמיתי'; באופן הזה, הביקורת תגלה את המקום הכי פנימי שלך, את הקב"ה שבתוכך!".

לשאלות נוספות אפשר לפנות אל חגית אנקרי: 055-49094770 [email protected]

חודש החגים בפתח ובארגון "אש"ל – הכנסת אורחים" עסוקים בהכנות קדחתניות לקראת הגעתם של אלפי האורחים והאורחות, לשהות בחצרות קדשנו בחודש החגים. כחלק מתהליך הייעול והשיפור, הוחלט לשדרג השנה את מערך הלינה של האורחות, ולדאוג למקומות לינה בדירות מסודרות ומאובזרות, קרוב ככל הניתן ל770, זאת על מנת להעניק לבנות חוויה רוחנית וגשמית מעולה, ובכדי למנוע שוטטות מיותרת ברחבי השכונה.

על מנת לאפשר זאת, יפעל כל מערך הלינה של הבנות, בשיתוף עם חברת Crown Guest, שהחלה לפעול לפני שנתיים בשיתוף עם המחלקה לזוגות ואברכים, ורשמה הצלחה גדולה בשדרוג מערך הלינה כולו.

חשוב לציין כי השנה לא תתאפשר לינה שלא ברישום מוקדם דרך החברה, וכל מערך הלינה של הבנות באש"ל יופעל אך ורק דרך החברה. מהחברה נמסר כי מספר המקומות מוגבל, והרישום נעשה בשיטת "כל הקודם – זוכה".

בנות המעוניינות להתארגן בקבוצה של בין 10 ל 20 טסות, נא לפנות באימייל: [email protected]

לפרטים והרשמה לחצי כאן

דברי שופט הדור

הקושי שלנו במריבות בין אחים, נובע מכמה וכמה נקודות פנימיות שאחת מהן היא תחושת הכשלון בתפקידנו כהורים-מחנכים; אבל אין ספק שאם נזכור את דברי הרבי מה"מ בנושא, המתאר את נושא המריבות הרגילות של ילדים בצורה רגועה וריאלית, ואומר שזה בסדר, זה עובר בלי להשאיר רושם כלל – אם לא מגדילים אותו, וצריך להסתכל על כך מתוך פרופורציה, אמונה ובטחון ואורח חיים מתאים (על-פי אגרות-קודש כ' י"ד, עמ' שפד-ה) יהיה לנו קל יותר לאמץ את השיטות שבהמשך.

ועוד אומר הרבי: "בנוגע להנהגה שקוראה "שובב" – רגיל זה ביותר, ובפרט בילד ראשון. במילא אין להתרשם מזה כלל, ואיך לשפר הצריך שיפור בזה – מחנכים מנוסים בזה יורום על פי נסיונם". (אגרות-קודש כ' כ'/רצ"ו)

מה לא לעשות?

אילנה שניר, שהיא יועצת חינוכית ונושאת בתפקידים נוספים בתחום, נותנת 10 עצות שתוכלו לקחת מהן את כל מה שמתאים לכם, וכל המרבה הרי זה משובח:

1. הפסקת מריבה באופן מוחלט על ידי ההורים – רק כשקיימת סכנה ממשית לבריאותו או לשלומו של מי מהילדים.

2. אל תאמצו את תפקיד השופט. חשוב לא לתפוס צד או להחליט עבור הילדים איך לפתור את הריב. הם מסוגלים להתמודד לבד.

3. השתדלו לא למנוע מהילדים את מה שרבו עליו בתור עונש, כי זו בעצם נקיטת עמדה שפוגעת בילד ה"צודק".

4. אל תהיו שיפוטיים – אל תבקשו מאחד הילדים לוותר והיזהרו מן המלכודת של חיפוש הצודק או האשם, כי לא תצאו מזה, וגם כי הדבר יגרום לילדים ולבוא לבירור גם במריבות הבאות. אם תכוונו ותלמדו אותם להסתדר לבד בעזרת שיח, הם ינסו לפתור את מריבותיהם בדרכים אחרות שיעזרו להם בחייהם החברתיים גם מחוץ לבית.

5. אל תתערבו – לעיתים זה קשה הרבה יותר מאשר פשוט להפריד בין הניצים, אך עם זאת, היו דרוכים כדי שהמריבה לא תתפתח ואל תתערבו אם אכן אינה מתלקחת.

ומה כן לעשות?

6. תווכו בין הצדדים – אם הסיטואציה מאפשרת לכם, אתם יכולים לשמוע כל אחד מהצדדים בתורו, לשקף לו מה אתם מבינים מדבריו ולבדוק באמצעות שאלות מכוונות מה אפשר לעשות כדי לפתור את המצב. אפשר להציע הצעות לפתרון ולכוון את הצדדים להסכים לאחד מהם.

7. השתמשו במשפטים קצרים – משפטים קצרים, המביעים את הערכים והעקרונות שלכם כמשפחה בנושא מריבות, יועילו יותר מאשר נאומים חוצבי להבות – לילדים, שעסוקים בחיפוש האשמים במריבה או במשיכת תשומת הלב שלכם אליהם. משפטים קצרים כמו: "סליחה ילדים – אצלנו לא מדברים כך" יעילים בהרבה.

8. תארו את רגשות הילדים – השתמשו במילים המתארות רגשות תסכול כמו: "אתה כועס", "אתה מאוכזב" וכדו', כדי לאפשר להם להיות מודעים יותר לעצמם ולאמץ דרכי התמודדות מתחשבות יותר בעתיד.

9. הוציאו ל"פסק זמן" – זו דרך יעילה לצינון העניינים. מגיל 3 בערך ניתן לשלחם לחדרם כדי שיהרהרו במעשיהם ויחשבו איך אפשר לפתור את הבעיה בצורה שונה. קחו גם אתם פסק זמן, וחשבו על היתרונות שבמריבה.

10. הפעילו את "שיטת הגזר" – פרגנו והחמיאו להתנהגות הרצויה מצד הילדים. כשאחד הילדים מאמץ דפוס תקשורת חיובי, מוותר לאחיו ולוקח אחריות על המריבה בכך שהוא פורש ממנה, החמיאו לו על הגישה המתחשבת והבוגרת וגירמו לו להרגיש גאה בעצמו על התנהגותו הטובה, אשר מהווה דוגמא של חייל אמיתי בצבאות ה' ומקרבת את הגאולה!

שנה חדשה. התחלות חדשות.

התחלות זה דבר קשה.

מה אומרת היהדות על התחלות? ואיך אני יכולה להקל על תהליך של התחלה חדשה? 

התחלות

מה הדבר הראשון שעולה לך בראש? תיק חדש? ספרים חדשים עם ריח של חדש?

המון פנים חדשות? ללכת לאיבוד? סביבה לא מוכרת?

לעבוד ממש קשה כדי לבנות משהו חדש?

התחלות הן קשות לכולם.

אבל הם חיוניים לנו כדי לצמוח, להשיג את החלומות והיעדים שלנו ולהתקדם בחיים.

אנו פשוט לא יכולות בלעדיהם.

התחלה לפי התורה

אז מהי התחלה לפי היהדות?

על פי לוח השנה היהודי, יום מתחיל בלילה.

זה מבוסס על זה שה' ברא את העולם. בספר בראשית מסופר על בריאת העולם: "ויהי ערב ויהי בוקר; יום אחד", "ויהי ערב ויהי בוקר; יום שני" וכו '.

על ידי הצהרת הערב לפני הבוקר,התורה מגדירה שיום מתחיל בערב.

אני חושבת שזו אחת הדוגמאות היפות ביותר ליהדות, שלילה מתחיל לפני יום, עבודה קשה ומאבק קורים

לפני יצירת משהו טוב. למה לפני?כי זה רק ההתחלה.

כשיש חושך זה רק ההתחלה, רק נקודת המוצא של המסע, ואז כשאת לא מוותרת את רואה את היום,

את האור, את סוף המנהרה!

זוהי התחלה.

בריאת העולם, תחילת העם היהודי כשהיינו עבדים, תחילת החיים כשאנחנו ברחם חשוך, והתחלת כל דבר חדש, בעולם הזה.

אבל זה קשה!

התחלה היא תמיד קשה. למה?

פחד מכישלון, פחד מהלא נודע לא ידוע , דחיינות,

כי זה קשה! זה מפחיד!

מי יודע מה יקרה אם אני אעשה את זה?? מי יודע מה יגידו! מה יחשבו?!

אז הינה 5 טיפים כיצד לעבור התחלות קשות בצורה קלה ונעימה יותר וכמובן יותר בהצלחה:

1. חייכי.

גם אם את לא מרגישה שמחה באמת, חייכי!

אחרי המעשים נמשכים הלבבות- זה באמת עובד, פיזית!

זה גורם למוח שלך לחשוב שאת כן שמחה גם את לא מרגישה את זה ומעביר פקודה לרגש. וואלה!

2. תתכונני נפשית ופיזית.

כשאני אומרת להתכונן, אני אומרת את זה משני היבטים.

מההיבט הפיזי וההיבט הרוחני. תעשי מה שאת כן יכולה.

בהיבט הפיזי לפני כניסה למקום חדש, התחלת משימה חדשה, היכרות חדשה, או כל דבר חדש, הכירי לעצמך את הפרטים שאת יכולה לדעת מראש, זה כל כך מרגיע.

כי מה בעצם כל כך מפחיד בהתחלה חדשה? הלא נודע.

אין לי מושג מה יהיה. אולי עכשיו לא טוב לי במקום שאני נמצאת אבל לפחות אני מכירה כבר את הקושי הזה. להעיז להתחיל משהו חדש, אם זה עבודה, שליחות, מימוש עצמי, לימודים, עבודה פנימית או עבודה במערכות יחסים שלך, זה להגיע למקום שלא היכרת.

זה טבעי לפחד. זה נורמלי. תהיי גיבורה, את מממשת את עצמך! את עושה את השליחות שלך בעולם! ומתוך הקושי וחושך את תצמחי יותר מאי פעם…

נסי להגיע למקום לפני, להכיר אנשים לפני, להכיר לעצמך מה את כבר יודעת.

חוץ מלהכיר לעצמך את הדבר החדש. תנשמי. תעשי כמה וכמה נשימות ארוכות. תרפי את ראשך, את הכתפיים. תשתחררי.

בפן הרוחני, הכיני כלי. תני צדקה, תגידי פרק תהילים, תתיעצי עם משפיעה ותכתבי לרבי.

3. זכרי שתמיד יהיו זמנים קשים בחיים.

אם תמיד תחכי לרגע הזה שהכל יהיה סוף סוף מושלם,  את בחיים לא תהיי מרוצה.

אם לא תהיי שמחה עכשיו, לא תהיי שמחה אף פעם.

תמיד יהיה עוד אתגר, עוד קושי, עוד הר לטפס, ועוד דרך לעבור.

זה החיים. עבודה קשה. אבל מתוקה.

לא יהיה שלב בחיים שפתאום הכל יהיה מושלם וטוב.

ואת תבחרי איך לעבור את זה. עם חיוך על הפנים, או עם הרגשת מרירות על העולם הלא פייר הזה.

כן, לכולנו יש רגעי משבר ורגעים של עצבות. אבל האם אני צומחת מזה אחר כך? האם אני קמה שוב ומנסה לחייך גם כשקשה?

ותזכרי. גם זה יעבור, שום דבר בחיים הוא לא אינסופי, היום את מרגישה שהיום הכי גרוע בחיים אבל

אבל מחר את יכולה להרגיש להרגיש שונה לחלוטין.

4. ואחרון חביב: זרקי את הפחד הצידה.

איזה פחד?

הפחד מאנשים שישפטו אותך,  הפחד שאולי תכשלי, הפחד מלהצליח כי זה בלתי נודע…

אל תתני לפחד לעצור אותך.

אל תתני לפחד לחסום אותך להגשים את המטרה שלך בחיים ולהיות הגרסה הטובה ביותר של עצמך.

יש לך משימה מיוחדת, שרק את יכולה לעשות!

על מה את חולמת? מה היית באמת אוהבת לנסות?

מה היית רוצה להעניק להקב"ה מהכישרונות שלך?

איך היית רוצה לשנות את העולם לטובה?

תעשי את זה. תתחילי…

זה אולי קשה, אבל תצטערי על זה שהיה  לך היה אכפת יותר ממה שאנשים אחרים אומרים ולא על מה שאת באמת רוצה …

אני אשמח לשמוע שאלות, תגובות, וספרי לי איך את לוקחת את התחלות בחיים שלך בחיים לשלב הבא.

איטא וולמן הינה יוצרת, שחקנית, זמרת ומנחת קבוצות. היא מעבירה סדנאות להעצמה נשית דרך חסידות, דרמה ומוסיקה במגוון נושאים ולכל סוגי קבוצות נשים ונערות. הסדנאות מתאימות לימי גיבוש, ימי עיון, סמינריוניות, מכללות, תיכונים, ועוד. היא גם כותבת ומלחינה מוסיקה וכעת בשלבי בניית מופע אישי ויצירת קליפ מוסיקה חדש.

להזמנת סדנא, מופע או יצירת קשר: 05445831112 או במייל: [email protected]

12-09-2019-08-57-54-כי תצא