בשבוע שעבר יצאו קבוצת בנות ממדרשיית חב"ד אור יהודה לסיור סליחות מרתק חוויתי ומחזק בירושלים.
קדם לסיור ארוחת ערב חלבית מפנקת במסעדה יוקרתית. הארוחה נהפכה להתוועדות חסידית שמחה במיוחד לכבוד 'צאתכם לשלום' לבנות המדרשיה הנוסעות לרבי מלך המשיח לחודש תשרי.

לכמה מהבנות זו הפעם הראשונה שהן טסות. לאחר מכן המשיכו הבנות לכיוון הרובע היהודי לסיור בעיר העתיקה ושמעו הסברים מרתקים על ההיסטוריה היהודית בירושלים וסיפורי חסידים מחזקים לימי הסליחות, את הסיור סיימו הבנות בכותל המערבי שריד בית מקדשנו בתפילה חזקה לגאולה האמיתית והשלימה. ב

סיום הסיור כתבו הבנות פנ"ים לרבי שליט"א מלך המשיח ומסרו אותם לאחת מבנות המדרשייה שטסה שעות ספורות לאחר הסיור בפעם הראשונה לבית חיינו.

פעולה נמשכת לשנה החדשה! – עלון לחלוקה עם נש"ק

עכשיו ניתן להזמין את עלון 'עלמה פרינסס' מס' 10 – חודש תשרי –
עבור נשים שאינן שומרות תומ"צ לע"ע

החודש בעלון:

* שנה מדליקה – כך תפתחי את השנה עם ערך מוסף, שבכוחו להאיר את השנה כולה * ניצחון הרוח – על מסירות נפשה של הרבנית חנה, לשמירת כתבי בעלה, מול כוחות הרשע * ראיון מרתק – עם השחקנית גאלה קוגן-קליימן: על מקומה האמיתי, צמא, מסע, חיפוש ואור בקצה המנהרה * מכוונת טוב – על פאזל והשגחה פרטית * מנצחת במטבח – הקונדיטורית שרה מזרחי, מחלקת טיפים שימושיים שיעזרו לכן לצלוח את הבישול והאפייה בחודש החגים ועוד…

איך מזמינים? יש לפנות למשרד צא"ח – לגב' לאה גולדשטיין.

בטלפון 073-2480711, או במייל [email protected]

או במוקדי הרכישה ברחבי הארץ – מצו"ב בקובץ

——–

להתרשמות כנסו לאתר: www.almaprincess.co.il

* כפי שצוין, קהל היעד של העלון הן נשים שאינן שומרות תורה ומצוות לע"ע.
כיון שיש בעלון תמונות של נשים, חשוב שהחלוקה תעשה על ידי נשים ישירות לאישה.

ו'בזכות נשים עתידין להיגאל'… שנזכה כולנו יחד לגאולה האמיתית והשלימה בקרוב.

לפרטים נוספים: [email protected] , 054-4371991

בעודי מדסקסת על הא ועל דא עם המקורבת (שנראלי יותר מדויק מקרבת שלי), על התשרי המשותף שלנו שהולך ומתקרב, היא שאלה משהו כ"כ חזק ונוגע.

שאלה שכולן שואלות ולפעמים בשושו כי לא נעים לשאול, כי זה ברור!

איך למען ה', מתכוננים לנסיעה לרבי?  איך אני יודעת שאני מוכנה?

חשבתי שאומר לה תלמדי חסידות ותעשי מבצועים.  אבל הלב שלי ענה לה והרגשתי שזה ממלא אותי, ומציף לי את כל הכיסופים והערגה להגיע לאבא.
אז החלטתי לנסות גם למלא ולרגש גם אתכן:

דבר ראשון זה להתכוונן על זה. לדעת שאני באה לרבי. וזה לא טיסה ושוואוו. זה להגיע לאבא.
זה להיות איתו. להיות במקום שהוא חי מתוועד אומר שיחות מקשיב לנו..
גם כשהוא מסתתר.
וזה קשה. זה מעצבן. זה לא פייר זה פשוט גלות!
רוצים לראות את הרעבע!!!!!
רוצים לבוא ולחפש אותו באמת!!!
לא לדמיין ולהנות מהבטה על הכיסא האדום והמלכותי.

לטוס לרבי. זה לשאוב מהקירות. הקירות הישנים.
הכי יפים בעולם. עם הריח. אוח הריח.
אני יכולה להריח אותו גם שמונים שנה אח"כ.
הכיף שלשבת ולא לעשות כלום. פשוט לשבת ולהתענג בבית המקדש.
בבית רבינו שבבל.
להרגיש בבית.
בסווענטי. המהמם הזה.

להגיע לרבי זה להתנקות.
זה להתפלל כל מילה בלי להתאמץ.
זה בכלל לא תפילה רגילה… זה פלנטה אחרת לגמרי .
זה עולם מרוחק.
עולם של קדושה. כיסופים.
לטחון שיחות.
לשאול שאלות ולקבל את כל הזמן שבעולם לשמוע את התשובה.

להיות אצל הרבי. זה חיות. לכל השנה.
אם רבי לא שנא חייא מנין?
חסיד מתבטא בכך שהוא רוצה להגיע לרבי לפחות פעם בשנה.
זה עצם הידיעה שזה האוויר שלי.
זה מעבר לבריאות, לשגרה, לכוחות לכסף.
מעבר לדמיון של בן אדם.
זה משהו, שכן. משפט מעצבן.
רק שתגיע לשם תבין.
תבוא – תבין.
תרצה – תקבל.
תקבל חיות וכוח לכל השנה!

אז מספיק עם הצלצולים.
מה עושים כדי להכניס אורות בכלים?
מה אני עושה כדי לקלוט את החיות?
אני מכינה כלים.
אני לומדת חסידות,
זה מחדד את הנשמה ופותח אותה לבום של הקדושה שיגיע בתשרי.
כמה שאת לומדת יותר את מרככת את הנשמה. מעדנת אותה. פותחת.
תהילים. כן תהילים. עצתה של משפיעתי מורתי.
שנה אחת שלא התכוננתי בקושי. היא אמרה לומר תהילים.
זה עושה טוב וזה הכנה בלי טעם ודעת, בפשטות ותמימות.
ללמוד תניא. בעל פה.
זה מדהים. כל מילה ושינון זה עוד חידוד. עוד יגיעה.
עוד תיק לים היהלומים הענק שנוסעים אליו.
כמה תיקים שתכין ככה תתעשר יותר.
ופשוט לדעת שאני באה הביתה.
ל770 גופי' דלעתיד!
למקדש של הדור שלנו.

"כי אחת שאלתי מאת ה' לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו .."

אחרי שנים של נסיונות וניסויים. אחרי שנים שאני לא מרוצה מהמטבוחה שלי. ושל אחרים תמיד טעים לי יותר. סוף סוף אני מרוצה מעצמי. גיליתי את הסוד. בעצם שתיים. שכמובן אגלה לכם. ואיך לא, הפכתי את המתכון לקל יותר להכנה כי אני אלופת הקיצורים.

הסוד הראשון הוא הרבה שמן. ולא. אל תספרו לי סיפורים שאפשר להכין עם קצת שמן וזה יוצא נהדר. זה לא. תשאלו כל מרוקאי מתחיל. בעצם אין דבר כזה מרוקי מתחיל… בלי הרבה שמן זה סתם עגבניות מבושלות במים. וזה נחמד אבל זה לא מטבוחה.

הסוד השני הוא: לקלף את העגבניות. המרקם שלהם שונה לגמרי וטעים יותר ברמות אחרות.

תרשו לעצמיכם להעתיק את הטיפ הזה לשקשוקה.

הסוד השלישי (אמרתי שתיים אבל זה סוד ידוע. אז אני רק מעדכנת את מי שלא שמע): לבשל הרבה זמן על אש קטנה קטנה. משהו כמו שעה וחצי- 3 שעות.

טוב זה לא באמת שאתן יושבות ליד הסיר 3 שעות וסורגות כן? רק תהיו בבית ופעם ב.. תציצו ותערבבו קצת. זה הכל.

מפה והלאה, תרשו לעצמיכם להוסיף, לשדרג מה שתרצו. יש כאלה ששמים כמון. פלפל חריף- תלוי כמה אתם בעניין של לדמוע. אני חושבת שכדאי לפחות חתיכה קטנה בשביל הפיקנטיות.

פלפל אדום, צהוב (סבתא שלי הייתה  שמה פלפל ירוק כהה וכפית גדושה של כמון וקראה לזה בכלל סלט תורכי). שימו לב שאם אתם לא אוהבים טעם חזק של פלפל אל תשימו כמות גדולה חצי פלפל זה בהחלט מספיק.

אפשר לחתוך לקוביות, לגרד, לרסק לפני / אחרי הבישול.

הכי כייף זה להכין כל פעם שונה.

למטבוחה

8-10 עגבניות אדומות קצת רכות

פלפל חריף קטן מנוקה מגרעינים ופרוס

גמבה אחת/ חצי אדומה חתוכה לקוביות

ראש שום קצוץ

כף גדושה פפריקה

רבע כפית פלפל שחור

כפית מלח

רבע כפית סוכר

שליש כוס שמן (חד פעמי)

אופן הכנה:

1.מוציאים עם סכין את החלק הירוק של העגבניה, מסמנים איקס עם סכין בחלק האחורי של העגבניה. מבשלים 10 דקות במים על להבה גבוהה.

מעבירים את העגבניות לקערה. מורידים את הקליפה בעזרת הידיים. זה אמור להתקף בקלות.

מרסקים עם בלנדר יד (למרקם מטבוחה חלק) או עם מועך פירה. או חותכים לחתיכות בסכין.

2.חוזרים לסיר. כן באותו סיר שבישלנו קודם. מייבשים מעט (אין צורך לשטוף). שמים את השמן יחד עם השום, הפלפל החריף והגמבה. מטגנים כמה דקות. שימו לב שהשום לא משחים. רק מזהיב מעט. אחרת יתקבל טעם מר.

3. מוסיפים את העגבניות. כף פפריקה, רבע כפית פלפל שחור, קורט סוכר.

מנמיכים את האש ומבשלים שעה וחצי – שעתיים עם מכסה סגור על אש קטנה. מידי פעם מערבבים.

4.מוסיפים מלח (כן, בסוף!) ומגבירים קצת את האש ומצמצמים נוזלים (לא לגמרי). טועמים אם חסר מלח.

מצננים לגמרי ומעבירים לקירור לילה.

המטבוחה במיטבה אחרי לילה.

כמה הארות חשובות:

סוכר – חשוב בשביל לשבור את החמיצות של העגבניות

מלח בסוף – הסיבה שמבשלים על אש קטנה היא כדי שהעגבניות יגירו נוזלים ויתבשלו בנוזל של עצמם. המלח מפריע להם להתרכך)

שימו לב שכשמרסקים את העגבניות בהתחלה או בסוף, הצבע מתבהר. לכן אני מעדיפה לעשות זאת בהתחלה ואחר כך לסדר את הצבע עם הפפריקה.

מטבוחה מחזיקה במקרר שבועיים בכייף. ניתן גם להקפיא. אני פחות אוהבת

ניתן לבשל כמות גדולה של עגבניות ללא תיבול ולשמור במקפיא לעת הצורך (רוטב לפיצה, מטבוחה וכו)

אפשר לשחק עם כמות הסוכר לטעם מתקתק יותר.

תמיד אפשר לשים קצת מטבוחה במחבת. להוסיף ביצים וקיבלתם שקשוקה מהירה

בנוזלים שמופרשים מהעגבניות בזמן הבישול ניתן להשתמש לרוטב של הדגים.

בהצלחה מרובה!

אחו"ת יקרה, אוטוטו אצל הרבי – בשבע מאות שבעים, בית רבינו שבבל!

בטח גם אצלך ההתרגשות בשיאה לקראת הנסיעה לרבי. אבל בשונה ממך, אני לא טסה לרבי, אני נוסעת. ב"ה זכיתי ואני במרחק של אוטובוס 8 שעות כך שמזדמן לי יותר להגיע.

עכשיו לפני הנסיעה, אני כותבת אלייך ומשתפת אותך בתהליך שעברתי.

הייתי בקעמפ באמריקה ונהניתי מכל שניה! וכמובן לפני שהספקתי לעכל ולחשוב הייתי באוטובוס חזרה. בטח גם את מבינה את ההרגשה הזאת! רק שאני בדרך לשכונת המלך ופתאום מצאתי את עצמי מול 770. בדיוק לפני תפילת מנחה. פשוט ככה!!

נכנסתי בהתרגשות ומהר מאוד עטפה אותי ההרגשה המוכרת שזהו הגעתי הביתה!!
אני עומדת בשורה הראשונה, השביל נפתח, ומתחילים שירת "יחי אדוננו".

ואז חלפה במוחי המחשבה שיש לי כל כך הרבה!! קיבלתי מתנה ענקית וזכיתי להיות כאן פתאום! הרבי הזמין אותי ישר מהקעמפ לפני הנסיעה הביתה!

איזה חלום! הרגשתי כמו בת יחידה אצל אבא שלי!! וש-770 כל כולו שלי! רק שלא התכוננתי לפני…

ובכן, הנסיעה שלי לרבי זה לא סתם נסיעה באוטובוס! זה בעיקר בכל ההכנות לפני! להבין שיותר מכך שאני עושה טובה לרבי ונוסעת, הרבי נותן לי הרבה הרבה מעבר!!

ההתקשרות שלי לרבי היא העבודת ה' שלי! וזהו קשר תמידי!!

את הנפש הבהמית אני שומעת בלי סוף כל הזמן ואני מכירה אותה כמו כף היד! אבל מתי שומעים את הנפש האלוקית שלנו? על ידי ההתקשרות לרבי מלך המשיח!!

איך אפשר להאזין ולהקשיב לחלק המדהים הזה ולגלות אותה יותר? רק על ידי ההתקשרות לרבי!!

ואיפה אני זוכה להתקשר לרבי? להתחיל שנה חדשה הבא עלינו לטובה? אצל המלך בעצמו!!!

אחותי!!! לחיים!! יש לנו רבי!! מלך המשיח!! מתנה אדירה!!

כמה אנחנו מקבלים ומקבלים בחיים שלנו בלי סוף??

אז בואו נעצור לרגע, בין כל ההכנות, ונשאל את עצמינו: "מה אני נותנת מעצמי עכשיו לרבי?"

"מה אני עושה היום להפוך את העולם ולהביא להתגלות?"

אנחנו דור ראשון לגאולה! בואו נחיה אותה ונתכונן לרגע אמיתי!

ניפגש עוד היום בשורה הראשונה לקראת משיח!

ואז נזכה לקבל את השנה הבא עלינו לטובה אצל המלך בגלוי עמוק עמוק בגאולה!

מתי בפעם האחרונה עצרת רגע לחשוב על החברה שלך, על הבת של השכנים, על בת–הדודה שעדיין מחכה ברציף לרכבת הפרטית שלה, ניסית להבין מעט את המתחולל בלבה, להקל עליה את המשא, לא לשפוט או לרחם בעליונות? חנה, ממתינה שנמצאת עמוק בשנות העשרים לחייה, על המקום המעורפל הזה, על החתן ש"איבד את ה–GPS" ומנווט את דרכו כבר יותר מדי זמן ועל הסיבה שהזיווג עוד לא עלה – שאף אחד לא טורח לחשוב עליה.

ט"ו באב נוסף חלף ומצב השידוכים הנוכחי שנותר על כנו, דחפו אותי לחשוף כאן נושא שכואב וקשה לי מאוד לשוחח עליו, אך המטרה היא לעורר את הסביבה לחשוב, להיות יותר מודעים וערניים כלפי הבחורות והבחורים, הרווקים המבוגרים יותר, לפקוח עיניים – כי פעולה אחת שווה אלף אנחות.

את, זו שעדיין על הרציף, יודעת בדיוק איך זה. את צריכה לחייך כשמציעים לך בחור שאם נהיה כנים, לא היו מציעים לבני משפחתם וליקיריהם. את צריכה לחייך חיוך רחב, למתוח אותו על הפנים, בעוד שבתוכך את שומעת את הלב מתנפץ לעוד רסיס. את צריכה לחייך ולהגיד "תודה שחשבת עליי, אני מאוד מעריכה את זה", אחרת, אם תגלי את האמת שעל לבך, את העלבון הצורב, הם יגידו בצקצוק לשון 'היא ממש בררנית, ועוד בגיל כזה! היא צריכה להגיד כן לכל מי שמציעים לה', ובעקבות כך אולי לא יציעו יותר, ואת תישארי נשכחת מאחור. הרכבת לחיים כבר עזבה מזמן, בעוד שאת עדיין מחכה ברציף, מקווה לתפוס את הרכבת הבאה, זו שתוביל אותך לאושר.

ההמתנה כואבת, חוסר הידיעה – עוד יותר

ההמתנה היא היא הקושי והסבל, כי את בספק תמידי אם הרכבת אכן תופיע. לו רק היה בנמצא לוח מדויק עם זמנים שֶׁמּוֹרִים לך שבשעה המסוימת הזאת הרכבת ודאי תופיע, התמונה הייתה נראית קצת אחרת. ואפילו אם הרכבת הייתה מאחרת במעט, היית מבינה שהיו אי אלו אילוצים וגורמים שונים שהביאו לאיחור, אבל עצם הידיעה שהרכבת תופיע ותגאל אותך מהעיזבון, מהרגשת הנטישה הכללית – שנשארת מאחור וכולם עלו כבר על הרכבת – הייתה מציאות שהיה יותר קל להתמודד איתה.

בחוסר הידיעה טמון הכאב. כאן נמצא העצב החשוף וכאן גם נמצא מבחן האמונה הגדול: לדעת לשחרר ולהאמין בוודאות שהרכבת וודאי תופיע. זה רק עניין של זמן.

וכאן, במקום הזה מגיע היצר הרע בתחפושת של מציאותיות שמאיימת על הרצון להאמין, זה שלמעלה מהרציונל וההיגיון הקר, מורידה למטה, מערערת את הביטחון, יוצרת חרכים של ספקות.

אמנם "ישועת ה' כהרף עין" ואני מאמינה שמחשבה בוראת מציאות, אבל כל כך קשה לי להאמין באמת באמונה אמיתית בלי הרהורים. אני יודעת שזה המפתח, אבל הוא חומק מידיי באצטלה של הגיון ראלי. כבר ניסיתי ושבעתי מכל הסגולות המקובלות – והבלתי מקובלות – אולי באמת הבעיה הייתה איתי, שלא האמנתי במאה אחוזים בתוצאה?

עשיתי את כל שביכולתי לעשות, התפללתי מעומק לבי, נתתי צדקה, הדלקתי נרות, עליתי לקברי צדיקים ומה לא. אין תפילה חוזרת ריקם, אז כנראה שאני צריכה להתחזק שם, אבל לפעמים, לפעמים פשוט קשה לי.

מאחורי המסכה

אני לא אחשוף את זה, כמובן. כל מה שתראו זו חזות של בחורה אנרגטית, מצחיקה ואופטימית. אני לא רוצה מבט מרחם, מלא חמלה למי שנשכחת שתי דקות אחר כך. רק בלילה, באותן שעות קטנות, כשאני בסביבה בטוחה, אני מרשה לעצמי להסיר את מסכת ה"זורמת" ומדברת עם אבא שבשמיים, שירחם עליי. כואב לי אבא, כואב לי.

קשה לי לעמוד ככה מאחור ולראות את כולם מתקדמים בחיים, בעוד אני עומדת באותו מקום, מותחת חיוך אמיץ לסביבה.

קשה לי אבא ששואלים אותי "למה לא התחתנת עד היום, את בחורה ממש טובה, איך לא מצאת מישהו?". מה אני אמורה לענות?!

נדמה שכולם מחפשים סיבה מוצדקת והגיונית למה זה לא קרה. אני לא מכירה אף אחד שהיה ניגש לזוג שמחכה ומתפלל בשיברון לב לזרעא חיא וקיימא, ושואל באטימות:

"למה אין לכם ילדים?", אבל כשזה מגיע לשידוכים, תחום שקשור בבחירה מרצון, אנשים מרשים לעצמם לתת פירושי רש"י, תוספות ומלבי"ם לשאלה למה היא לא התחתנה כבר, כאילו שישנה תשובת קסם שתסבר את האוזן והכל ייפול למקום ויהיה בהיר ומובן.

התשובה שלא אוהבים

והאמת היא שיש תשובה, אך אנשים לא אוהבים לשמוע אותה. היא לא גורמת לדברים להיות ברורים יותר, אלא פשוט מציבה מראה מול המציאות: היא לא התחתנה – כי זה עדיין לא קרה. שום דבר מעבר לכך.

לא מראה פיזי מרתיע, לא בררנות יתר, לא מחלה נפשית, לא עיוות גופני, שום דבר. "נפלאות דרכי ה'". אני לא יודעת לתרץ את מעשיו, למרות שאני מאמינה באמונה שלמה שהכל נעשה מתוך סיבה. יש תמונה גדולה יותר וכללית שעיניי הגשמיות לא רואות, אבל אני לא יודעת לתרץ את ה"למה".

במקום, אני עונה בבדיחות הדעת שהבחור איבד את ה–GPS והוא מנווט דרך הכוכבים, ומסתמא הוא לא נווט איי איי איי ולכן טרם מצא את דרכו אליי.

ההומור הוא הדרך שלי להסיט את הכאב מהנושא, הבן אדם מולך צוחק, ואני מעדיפה להתמודד עם צחוק מאשר להגיד שזו שאלה שמכאיבה לי, ואז לקבל זוג עיניים מרחמות. זה לא יתרום להרגשה הכללית ובסופו של דבר כולנו אוהבים סוף טוב. "ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא". גם לך, חתן יקר.    בית בישראל, בית בציון

לכל אחת יש חיים עמוסים שהיא צריכה לנהל: עבודה, ילדים, לימודים, משפחה. אבל אנא מכם, אל נא תשכחו את הנשמות היקרות שנתונות במצר, בגלות פרטית, שרוצות גם לזכות ולהקים בית בישראל, לזכות "להתלונן" על חיים עמוסים.

הקדישו מזמנכן היקר אפילו חמש דקות, למחשבה על מישהי / מישהו בחייכן, כיצד תוכלו לעזור להם בתחום הזה. תוך כדי הבישולים, הכביסה, הקניות ואפילו באירועים ובשמחות. שידוך יכול להיווצר מפה לאוזן, מסבתא, מהשכנה, מהפאנית, מגן המשחקים – מכל מקום, אם רק ניתן לכך את דעתנו, נהיה מודעות וערניות, רגישות יותר לסביבה.

זה דורש רק קצת יותר אהבת ישראל וחשיבה על הזולת, אך הקב"ה לא נשאר חייב. וכמו שהבטיח נרות של ציון אם נשמר נרות של שבת, בטח נזכה שיתקיים בנו גאולה כללית ובית של ציון בזכות אותו סיוע לבניית בית בישראל.

כל זאת ועוד לצד המדורים, הטורים והכתבות המרתקות, רק ב'עטרת חיה' – המוסף לנשי ובנות חב"ד.

להצטרפות למשפחת המנויים חייגו עכשיו: 03-9602-601

שיא