Author Archive

גולשת: תבדקו טוב לפני המסקנה

נשימה עמוקה, ועוד אחת. זהו, אני נכנסת. "חניל'ה מותק, נשמה שלי, מה שלומך צדיקה? איך את מרגישה?" היא מסתכלת לעברי. אויש. שוב פעם. "אז מה את מספרת? איך הנשימה שלך? היא לא מסתפקת במבט ועוטפת אותי בחיבוק. אני מסמיקה. "ומה עם הפצעל'ה? ירד קצת?" הפעם זה מבט לכיוון הצוואר שלי. "אוי, אני רואה שלא. לא נורא. ה' יעזור לך וירפא אותך. חברות" היא מגביהה את הקול, משחררת אותי מהחיבוק ושמה את ידה על כתפי, תוך כדי העפת מבט לשאר המתנדבות – המומות יותר או פחות על משקל ותיקות יותר או פחות "עכשיו כולכן עונות אמן אחרי, בקול. רפואה שלמה לחנה ברכה בת לאה. רפואת הנפש ורפואת הגוף. שכל המחושים שיש לה ירדו ממנה ויעברו לכל שונאי וצוררי ישראל. א-מ-ן. תענו אמן" והמתנדבות עונות. מי בקול גבוה ומי בפחות.

אוף. שיגמר כבר. נמאס לי. הפעם היא עוזבת אותי די מהר. אני חושבת שזה פשוט כי הגיעו מתנדבות חדשות. היא חייבת להסביר להן מה יש לי (פצע מזעזע ואסטמה חמורה, לדעתה), איך היא יודעת את זה (השתעלתי פעם כשהייתי בהתנדבות), ושיזהרו לא לפגוע בי כדי שאני חס ושלום לא יעלב. אני מתקדמת לארגזים, מתיישבת ומתחילה לסדר מצרכים. הידיים שלי כבר מורגלות, והראש שלי חושב.

כן, אני בהתנדבות הקבועה שלי של ימי רביעי. התנדבות שאני מרגישה בה מסירות נפש כפשוטו. לא בגלל העבודה, אלא בגלל חדוה שרה. חדוה שרה היא האחראית על חלוקת המזון לנצרכים, באמת אשת חסד אמיתית. היא דואגת לאנשים מכל הבחינות, ולא רק מהבחינה של קבלת המצרכים. אבל מה? חסר לה קצת טקט. ואולי לא קצת, אלא קצת יותר. אותי היא לקחה כפרויקט האישי שלה. כאילו לא חסרים לי המבטים חסרי הטקט של האנשים, כשרואים את הפצע שיש לי בצוואר, אני צריכה לספוג גם אותה.

בפעם הראשונה שהגעתי להתנדבות, היא הייתה בהלם, ולא כל כך ידעה מה לאמר. אני רק יודעת שבערב היא התקשרה לאמא. שאלה אותה בלי סוף שאלות, הציעה לה בלי סוף רעיונות ולקחה ממנה את השם המלא שלי, לרפואה שלמה. מאז, בכל פעם שאני מגיעה היא מקבלת אותי בלבביות יתר. אולי היא חושבת שהעיגול הסגול הזה בצוואר השפיע לי על משהו בשכל. היא מברכת אותי בלי סוף, וגורמת לי להסמיק ולהסמיק כל פעם מחדש.

לבטל את ההתנדבות אני לא רוצה. כיף לי פה, יש לי חברות ואני מרגישה תורמת. אבל זה קשה לי כל שבוע מחדש. חוץ מזה, שאם אני לא מגיעה – שיחות הייעוץ שלה לאמא גדלות לפעמיים או שלוש בשבוע, ואת זה אני לא רוצה. לאמא מספיק קשה. היא רצה איתי לרופאים ומקפידה שאני אמרח את המשחות שלי. לא חסרה לה שיחת ייעוץ מחדוה שרה.

בדרך כלל אחרי שחדוה שרה מברכת אותי איזושהי ברכה מיוחדת, למשל כמו: "שתמיד תרגישי טוב בכל איברייך וגידייך ושום פצע או מחלה שיש לך לא יתפשט בך לעד ולעולמי עולמים, ושתמצאי חתן במהירות בקלות ובזריזות (אני רק בת 17) ותמיד רק תחייכי אמן" (תמיד הברכות שלה ארוכות) אני ממש מאדימה. לפעמים, אני גם רואה את אחת המתנדבות החדשות מאותת לה עם הידיים או רומזת לה בעיניים. אבל אני יודעת שזה פשוט לא יעזור.

פעם, ראיתי מתנדבת שדיברה איתה והתקרבתי קצת לשמוע. 'חיפשתי' שם גליל סלוטייפ. "אבל את לא מבינה" הרצתה חדוה שרה בלחש קולני. "היא מסכנה, היא חולה, והיא פשוט זקוקה לתפילות האלו. ממש כל ברכה, כל אמן. אצלי בבית הדבקתי את השם שלה על ברכת אשר יצר ובכל שבוע אני עושה הפרשת חלה לרפואתה. תתפללי הרבה, חובה להתפלל עלי'ה, זה הכרח הדור". אותה מתנדבת גמגמה משהו וחזרה מקום.

אני 'מצאתי' את הסלוטייפ וחזרתי לאריזה. כן, גם זה קורה לפעמים. גם פצע קטן ולא מורגש אצל מישהו יכול לעורר עניין גדול אצל אחרים. גם התקפת שיעול אחרי דלקת גרון יכולה להיות אסטמה. אני בטוחה שחדוה שרה עושה הכל בכוונה טובה (ולקח לי הרבה זמן להגיע למחשבה הזאת), אבל לפעמים אנשים לא יודעים א-י-ך לעשות. אולי על זה נאמר המשפט: הדרך למטה ולא למעלה מתחילה מטעות קטנה במדרגות.

התוועדות ראש חודש אלול בפנימיות



לא בודדים במערכה • במת הגולשות

לפעמים אנחנו מסתכלים על עצמנו כעל יישות נפרדת, כתלושים ממקור המחיה האלוקי שלנו.
ברגע העלם זה מתכסה הנפש האלוקית ונדחקת מעט הצידה.
המבט על המציאות מסביב מתחיל להיות מושפע מרגש שלילי שמקורו מהנפש הבהמית, רואים רק רע, נסיונות וקשיים.
האמת היא שכיום לרע אין מציאות משל עצמו, הוא יונק את החיות שלו מהקדושה. כשאנו מחשיבים אותו, אנו מחיים אותו ואז "החגיגה" מתחילה…
המציאות מתרחקת מלהיות אובייקטיבית והופכת לסובייקטיבית בעליל. אנחנו שוכחים שהקב"ה הוא טוב וכל עולמו רק שפע אור וטוב.
תפיסת עולם שגויה זו, מפילה אותנו חזרה לרגשות שליליים כלפי עצמנו וכלפי העולם שסביבנו. מרגישים בודדים, חוששים, עצובים, נפגעים, לחוצים. . .
וכמובן שרגשות שליליים אלו משפיעים ומובילים אותנו לתגובות ומעשים שאינם עולים בקנה אחד עם המציאות האלוקית בעולם.
הרי המוח כבר אטום ולא קולט אלוקות, הלב לא מתרגש מקדושה, מתהלכים בחשיכה, מתפעלים משיירי הקליפות, החושים מתחספסים.
ושוב נשאבים למערבולת המסחררת הזו מחדש… רואים רע, מרגישים רע ומגיבים בהתאם…
כדי לשבור את המעגל הקליפתי הזה, אנחנו צריכים לדעת ולזכור שמטרת הבריאה היא דווקא העולם הזה, בתוך החושך הכפול והמכופל בתוך כל נסיון מסתתר האור האלוקי הכי גדול שיש.
מכל הברואים בין העליונים ובין התחתונים, לנו ניתנו הכוחות להפוך את העולם לדירה, לארמון.
לא נשארנו בודדים במערכה, לצורך השלמת תפקידנו ביתר קלות, נשתל בדורנו הרבי מה"מ שליט"א שמעניק חיות וכוחות-על לכל אנשי הדור.
באמצעות התקשרות בגלוי לראש, לנשיא, מתרחשת ההתחברות למהות האלוקית, ואז מתגברים בשמחה על כל הנסיונות, מדלגים במהירות על הקשיים והמהמורות.
אם רק נזכור שאין רע יורד מלמעלה, אם נשכיל לראות את הטוב שסביבנו אם נבטח בה' בכל ליבנו, או אז נפרוש כפיים אל על, נפתח בריקוד שלא נגמר ונודה ללא הרף על האור האלוקי האופף אותנו, נחוש אלוקות ונחווה את הטוב הנראה והנגלה בשלימות ונזכה תיכף ומיד להתגלות.

"עטרת חיה" המוסף לנשים ובנות • הכותרות

מקצה השמיים

זה התחיל בשמיים, המשיך לארץ – הגשמית והרוחנית, והמסע טרם נגמר. או כמו שנכתב בדברים, ל', ד'-ט': "אם יהיה נדחך בקצה השמים, משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך. והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך…ואתה תשוב ושמעת בקול ה', ועשית את כל מצוותיו" | אריאלה דאשיף



ילדים מתוקים

המילה השנייה בשמה היא "נעורים", אך היא יכולה להתפרץ בכל גיל ולהכניס את החיים למסלול אחר – לתמיד. מהי סוכרת מסוג 1, כיצד מתמודדים איתה בלי לפגוע בשגרה והאם ניתן למנוע אותה? | עפרה בדוסה



אמא'לה! מה עושים?



שחור, לבן ומה שביניהם  | שמחה קוסשוילי



זה רק נדמה לך |  רחל שאבי





אור יהודה: כנס נשים אדיר בהיכל התרבות

היכל התרבות באור יהודה עוד לא ראה ערב שכזה. האולם התמלא במאות נשים ונערות שבאו להשתתף בערב מיוחד לכבוד חמישה עשר באב.
עם פתיחת הקופות בשעה 19:30 הזדרזו הנשים לקנות כרטיסים.
בשעה 20:00 נפתחו השערים ותוך רגעים ספורים התמלא האולם.
פותחים בדבר מלכות, הרב מנחם מענדל הכהן פרידמן שליח הרבי מלך המשיח לאור יהודה חזר משיחת כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א על מעלת חמישה עשר באב הקשור בפרט לנשים ובנות ישראל.
ראש העיר גב' ליאת שוחט נשאה דברי ברכה.
הרבנית נחמה פרידמן הודתה לראש העיר על הסיוע לפעילות הברוכה של חב"ד אור יהודה ובמיוחד עבור בניית מקווה מהודר בשיטת בור על גבי בור לטובת נשות העיר.
ממלא מקום וסגן ראש העיר ר' עוזי אהרן הודה להרב מנחם מענדל הכהן והרבנית פרידמן על 27 שנות פעילות והבטיח להמשיך לסייע כדי להביא את המשיח.
לאחר מכן צפו הנשים בסרט מרגש מבית היוצר של טלי אברהמי.
בסיום הערב הנשים יצאו נפגשות והודו לרבנית פרידמן על כנס אדיר זה.






















































ערב זיכרון למרת אילנה אליהו ע"ה











מתכון: מנה חגיגית לסתם יום חול

אחד הדברים שאישה הכי מתקשה בהם במהלך היום יום הוא ה- מה להכין לארוחת צהריים/ערב.

כל יום מחדש אני מנסה לגוון מעט את התפריט, לעשות אותו יותר בריא, טעים ונעים לעין.

גם הפעם שלפתי את העוף להפשרה ותהיתי מה אני הולכת לעשות איתו.

עדיף משהו שכולם יאהבו, עם כמה שפחות עבודה וכמה שפחות כלים אחר כך. מה שאומר: ארוחה בסיר אחד.

מתכון שאימצתי מזמן אומר שאת העוף מבשלים קודם וכשהוא מבושל מוסיפים את האורז. זאת כבר התחלה טובה.

טיגנתי בצל, כמה ירקות, הוספתי עוף ותבלינים ובסוף את האורז. קישטתי יפה וקיבלתי מנה חגיגית לסתם יום חול (:

אני והקטן ניסינו להמציא שם ראוי למנה כל כך מכובדת. בסוף המצאנו איזה מילה. כבר לא זוכרת. אבל זה מה שעושים בכל מסעדה לא?

גם הפעם עשיתי שימוש בזרעי הסלרי. שימו לב לשים מעט כיוון שטעמם מודגש.

טיפ קטן: את האורז לפני הבישול (גם בקטניות רצוי) אני שמה בקערה עם מים וכף מלח מערבבת היטב, והנה זה פלא, המים נהיים עכורים. שוטפים היטב ומסננים.

מה צריך?

חלקי עוף

4 כוסות אורז בסמטי

3 גזרים גדולים

גמבה

אופציונאלי- פטריות/ כוס חומוס מבושל

לתבלון:

מלח, פלפל, חצי כפית כורכום, קורט אגוז מוסקט, רבע כפית זרעי סלרי, קורט קינמון, כף פטרוזליה יבשה/ טריה קצוצה דק.

לקישוט: גבעול בצל ירוק קצוץ, פרוסות שקדים/ גרעיני חמניה קלויים, פלפל שחור

מכינים:

קוצצים את הבצל ומטגנים עד להזהבה

חותכים את הירקות לרצועות דקות ומוסיפים לבצל

מוסיפים את העוף יחד עם התבלינים וסוגרים עד להזהבה.

מכסים במים ומבשלים 40 דקות עד שהעוף התבשל.

לבנתיים שוטפים את האורז היטב. רצוי להשרות במים חצי שעה.

מוסיפים את האורז המסנון לעוף שהתבשל ומכסים במים. מבשלים עד שהאורז מוכן. בודקים שלא חסר מלח. אם חסר, מוסיפים ויחד עם עוד מעט מים ומבשלים עוד כמה דקות.

מקשטים ומגישים.

צבאות השם: יום העיון השנתי מושקע במיוחד

נפתחה ההרשמה לקבוצת 'אחות התמימים' תשע"ח

בעקבות ההצלחה בשנים שעברו, לקח על עצמו ארגון אחות התמימים בארץ הקודש להמשיך את ההצלחה ולדאוג במסירות אין קץ לבנות התיכון הבאות להסתופף במחיצת הרבי מלך המשיח בחודש תשרי הקרוב, אם זה בתנאים מעולים, מדריכות מצויינות, התוועדויות חסידיות, יציאות מרוכזות למבצעים ועוד.

הקבוצה פועלת בקרב האורחות כבר למעלה מעשור ומספקת תנאים רוחניים וגשמיים מעולים.

השנה, ממשיך הארגון למנף את ההצלחה וכעת עובדות מספר משפיעות מרחבי הארץ לדאוג לתנאים משופרים כיאה לאורחות המלך. זאת על מנת להעניק לבנות הצעירות חוויה רוחנית וגשמית מעולה.

הקבוצה פועלת תחת ובתיאום מלא עם הנהלת תשרי – ארגון אש"ל 'הכנסת אורחים'.

הזדרזו להרשם – מספר המקומות מוגבל ביותר!



 

מפלצת 'החופש הגדול' • נעמה טוכפלד

אני עדיין זוכרת את הימים ההם, הרחוקים, בעלומיי החביבים. כמו כל תלמידה, חיכיתי לחופש הגדול בכליון עיניים. השבוע הראשון היה שכרון חושים של חירות. אין לימודים. אפשר לקום מאוחר, לאכול ארוחת בוקר בצהריים, ולא להכין שיעורים. יש! בשבוע השני התחיל האקשן: ים, בריכה, חברות, טיולים. בשבוע השלישי ארזתי תיקים למחנה קיץ וחזרתי מלאת חוויות וזכרונות. איזה כיף. ממש. מאוד. רגע, מה עכשיו? עוד חודש חופש לפניי.
בשלב מסויים, אני זוכרת את עצמי מטפסת על הקירות משעמום. מיצינו כבר הכל, טחנו. מה עוד אפשר לעשות? חוזרת לחוברות החופש השנואות (כן, גם זה עובר בשרשרת הדורות) ומתחילה לספור את השעות לאחור. גם לחופש יש גבול.

***
"למה אתם עושים לנו את זה?" אני שואלת את חברה שלי, מורה. "רוצים חופש? תביאו מחליפה. כמונו, האנשים הרגילים. למה בגללכם כולם חייבים לסבול?" היא מתבוננת בי במשטמה. "את חושבת שאני נהנית מזה? ממה שנקרא 'העונש הגדול'??" היא רושפת. "אני מוכנה לוותר למפרע ולאלתר על הדבר הזה. מה את חושבת, שלי אין ילדים קטנים? שאני לא צריכה להעסיק אותם? לבזבז כסף על קייטנות ובילויים ולספור את הדקות לאחור? נוסף על זה, מחייבים אותי להגיע לימי עיון, הערכויות, השתלמויות ושאר מרעין בישין. תאמיני לי, הייתי מעדיפה לעבוד כרגיל!" היא חותמת ומשאירה אותי עם פה פעור. הנה מורה שגם לא סובלת את החופש הגדול.
***
נכון, יש סדר יום. תפילה. חתת. שומרים על מסגרת. קצת בילויים, חברות, יש קעמפ וברגעי מצוקה שמים 'ראלי' במחשב. אבל כל אלה משובצים כנקודות עניין ספורות על פני יום ארוך ומשמים. ועוד אחד. ועוד אחד ועוד ואחד ועוד….כיוון שלצערי, אינני מהאמהות שבכל יום עורכות לילדיהן סדנא מהטבע, עם עיסת נייר, שתילת צנוניות ונגינה על כפיות אני מנסה לאלתר מיני הפעלות ותעסוקה לזאטוטים עם 'נופש משפחתי בצפון'- כמצוות חג החופשגדול אבל האמת היא שכל מה שאני רוצה זה רק לשבת ולבהות מול קיר ושקט. שקט מוחלט סביבי.
***
ואז אני חוזרת לדברי הרבי שלנו, הגאוניים כל כך. הרבי שדיבר על כך שדווקא בימים החשובים שלפני חודש אלול והימים הנוראים צריך להגביר את קצב הלימוד. להוסיף בעיון וחסידות, לשמור על מסגרות במקום לתת לנוער להתפרע ברחובות ולחפש מפלט מהשעמום. כמו בכל דבר גם כאן, כמה חבל שלא מקשיבים לרבי. אמנם, חופש משפחתי הוא דבר חיובי ונכון, אבל במידה ובשום שכל. לא ברור מי הגדיר חודשיים כזמן מספק למנוחה, אבל מנוחה אין כאן. גם לא חופש. ורק נחמה פורתא היא שא' דראש חודש אלול כבר מציץ מעבר לפינה ועימו השגרה המבורכת, האויר הסתוי הצלול, וימים של התחדשות.

'בין-הזמנים-שמח' שיהיה

הרבי רוצה שנהיה כאן • סיקור לקראת הכנס הארצי

הכנס שכולו בשבילך קורם עור וגידים, שבילי התכנית נסללים, וזה הזמן בו ניגשנו להציץ אל מאחורי הקלעים.

עצרנו את הרבנית הינדה גערליצקי, יו"ר הכנס הנמרצת, באמצע המרוץ, וביקשנו להציץ אל ההפקה המורכבת. מה זה אומר לארגן כנס? ביקשנו להבין. לפני שנכנסה לפרטים, היא משתפת בסיפור מרגש מלפני כמה עשורים, שמסביר את הטרחה הרבה על מנת שהכנס יהיה הכי מדהים ומושקע, חדשני וחווייתי.

"זה היה בערב הכנס הארצי של שנת תש"מ, הכנס ה- 17. אנחנו גרנו אז בצפת, בקריית חב"ד הצעירה והמתפתחת כשלוחי הרבי, לצד שלוחים נוספים לארץ הקודש. ארגון הכנס הארצי הוטל באותה שנה על נשות חב"ד בצפת. הכנס התפרס על פני שלושה ימים, שישי- שבת קודש – ראשון. העבודה וההכנות היו רבות. נשות הקריה התגייסו לארח את האורחות המגיעות לכנס מכל הארץ, למשך שני לילות, ליל שבת ומוצ"ש. חשבנו שזה יספיק, כמה נשים תגענה עד צפת הרחוקה? אך הרישום להפתעתנו הוסיף וגדל. בתי תושבי קריית חב"ד כבר היו בתפוסה מלאה. חשבנו להלין את האורחות הנוספות על מיטות צבאיות שניקח מבסיס צבאי סמוך, אותן נציב בחדרי הכיתות של התיכון המקיף בצפת, שבו התקיים סימפוזיון בשבת אחר הצהרים. לא היה בידינו תקציב בשביל לינה בתנאים משופרים יותר. כשבוע לפני הכנס, קיבלנו טלפון מהמזכירות של הרבי. הרב חדקוב התעניין בהכנות לכנס, שאל על הלנת הנשים, ואמר – בצפת יש הרי כל כך הרבה בתי מלון, ודאי אין בעיה למצוא מקום לארח את הנשים. הוא הורה לנו לשכור חדרים במלונות בצפת עבור נשות חב"ד המגיעות לכנס, ואמר שהמזכירות תממן את ההוצאות. אני זוכרת איך רצנו בין המלונות והזמנו חדרים עבור הנשים, במלון אחד תשעה חדרים, ובמלון אחר עוד עשרה, וכן הלאה, כהוראת הרבי.

מדהים כמה הרבי היה מעורב בהצלחת הכנס, הרבי דאג שהנשים תקבלנה תנאים מעולים, שהכנס יהיה ברמה הגבוהה ביותר, זה היה כל כך חשוב לרבי. זה מה שמנחה אותנו בהפקת הכנסים הארציים, להגיש לנשים את המיטב מכל הבחינות, כך רוצה הרבי".

"הרבי רוצה שתהיי כאן" – כך אומרות המודעות לקראת הכנס, מסתבר שזו לא סתם סיסמה….

גם הגב' דבורה בוטמן מהנהלת הארגון, נזכרת באנקדוטה המוכיחה את הקשר והיחס המיוחד של הרבי לארגון נשי ובנות חב"ד ולכנסים הארציים:

"אני זוכרת שהיינו בכנס שהתקיים במלון "תמיר" בירושלים. בעיצומו של הכנס, בין ההרצאות לארוחה, לפתע קוראים לנו לטלפון במשרדי המלון. על הקו הרב חדקוב, ששואל בשם הרבי – איך הולך הכנס, האם הכול כשורה, האם אנחנו מרוצות, איך מתנהל… אין לתאר את ההתרגשות והתחושה המיוחדת שפשטה בלבנו מהידיעה שהרבי מלווה אותנו בכנס, ודואג בזמן אמת להביע את ההתעניינות והדאגה להצלחת הכנס" ההתרגשות הרבה ניכרת בקולה של גב' בוטמן כשהיא מתארת החיבה של הרבי לארגון נשי ובנות חב"ד ואת שימת הלב המיוחדת לקהל הנשים. היא מעלה זיכרונות משנות הכ"פים, עת התגוררה בקראון הייטס, ומספרת איך הרבי ייחד מדי התוועדות שיחה עבור הנשים, ואיך נערכו התכנסויות לנשים בהן הרב וינברג היה מתרגם את אותן שיחות של הרבי לנשים, ומגיש אותן לפני קהל הנשים דוברות העברית. אחר כך, היא מקריאה ברטט את מכתבי הרבי להנהלת נשי חב"ד, את המסרים המיוחדים של הרבי לנשות חב"ד ואת ברכותיו הקדושות למשתתפות הכנס הארצי.  לסיום היא מצטטת אגרת של הרבי ובה קריאה ל'עזרת הגברים' דווקא, לעמוד לצד נשותיהם בעבודת הקודש – "לפלא שאין האנשים עוזרים להנשים בעבודתן בקודש בארגון נשי ובנות חב"ד, למרות שכבר נתפרסם בתוככי אנ"ש זמן רב דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר… בגודל נחיצות עבודתן זו".

חזרנו אל הגב' גערליצקי, מצאנו אותה אוחזת בידה ספר גדול בכריכה בצבע בורדו, שעורר את סקרנותנו. האותיות המסוגננות על הכריכה, מוטבעות בזהב ומכריזות: "אשת חיל". מהו הספר הזה?

"זהו אלבום הכנס משנת תש"מ. הכנס בצפת היה מיוחד ומכונן, ובאלבום זה מתועדים התכנים, ההרצאות והווי הכנס. באותה שנה לראשונה יצא אלבום כזה. היוזמה וההוראה על כך הגיעו מהרבי, כמו גם העידוד והמימון להוצאת האלבום".

האלבום – ספר של ממש – מעוצב בטוב טעם. למרות השנים שחלפו וההתפתחות המואצת בעולם העיצוב והדפוס, ניכר כי האלבום מושקע בתוכן ובצורה, והתוצאה ברמה גבוהה ומכובדת. איורים מרהיבים מעטרים את דפי הספר, לצד רישומים גרפיים אמנותיים, ותמונות מקצועיות,  בשחור לבן אמנם, אך הן משקפות פעילות ועשייה, חיים תוססים וצבעוניים.

רגע לפני שהרבנית גערליצקי מגלה את הסיבה בשלה היא שלפה את האלבום הישן מן המדף,  נופלות עינינו על הכיתוב המופיע בעמודים הראשונים: "יוצא לאור על ידי המרכז לענייני חינוך, 770 איסטערן פארקוואי, ברוקלין נ.י." מסתבר שלא הייתה זו הוראה מגבוה בלבד, אלא הרבי עמד מאחורי הוצאת האלבום הזה, כפשוטו. "לאחר שהתקבלה הוראת הרבי לתעד את כל תכני הכנס המוצלח באלבום מפואר. לא ממש ידענו איך עושים את זה" מתארת הרבנית גערליצקי. "לא היה לנו שום מושג בעניינים אלה, עיצוב, גרפיקה, הדפסות… הרב אפרים וולף, כממונה על ביצוע הוראות הרבי, תמך וסייע להוציא את הדבר לפועל. בדיוק אז עברנו לתל אביב, כך שעסקתי בהוצאת האלבום באזור המרכז. הרב וולף הביא אותנו לייעוץ אצל הרב מוטי גל שעסק בהפקות, הרב גל הפנה אותנו לאיש מקצוע בחולון. אחר כך הסיע אותנו הרב וולף ברכבו אל המעצב והגרפיקאי בחולון, שהוא גם אייר את האיורים האמנותיים המעטרים את האלבום. וכמובן שהוא גם שילם את כל ההוצאות. הרבי ביקש שיהיו גם תמונות, אך אנו לא תיעדנו את הכנס, מה גם שרובו נערך בשבת. ממזכירות הרבי שלחו אפוא את הצלם ר' לוי יצחק פריידין, שצילם תמונות רבות בקרית חב"ד בצפת, ותיעד את פעילות נשי חב"ד בשיעורים ובמבצעים".

אבל לא רק נוסטלגיה מביאה אותה לעלעל בין דפי הספר בעיצומן של ההכנות לכנס. היא מצביעה על העמוד הפותח את האלבום, בשיר נוגע ללב – " פמוטות הכסף". שירה של המשוררת זלדה, בת הדודה של הרבי, לצד תמונתה. "אני לא זוכרת איך הגיע השיר הזה לאלבום" אומרת הגב' גערליצקי . "לכאורה אין לו קשר ישיר לתכני האלבום ולכנס. לא הצלחתי לאמת זאת, אך יתכן שהיה אז מסר מהמזכירות, לפנות למשוררת… זכור לי במעורפל ואני חושבת שזה היה 'מגבוה'" העמוד הזה מהווה חוליה מקשרת לכנס הנוכחי, וזו הסיבה שהגב' גערליצקי ניגשה לדפדף בין דפי האלבום המרתק. היא חושפת "השנה בכנס ניגע בדמותה המיוחדת של זלדה, המשוררת מבית רבי. יהיו ראיונות מכלי ראשון עם דמויות שהכירו אותה, ניחשף לקשר שלה עם הרבי, ולרעיונות חינוכיים מעוררי השראה פרי עטה, ועוד".

מה עוד קורה בתהליך ה'בישול' של הכנס? ומה צפוי בתכנית הכנס?

"אם את שואלת על בישול הכנס, המרכיב והתבלין העיקרי במתכון הזה, הוא ההשגחה הפרטית…" מחייכת הגב' גערליצקי, "בהכנות לכנסים אני רואה מדי שנה השגחה פרטית מופלאה שמכוונת ומנווטת אותנו אל האנשים, אל הסיפורים, אל הרעיונות. לפעמים אנחנו מתחילים ומתקדמים בכיוון אחד, ולפתע הכול משנה כיוון ואנחנו מגיעים למקום לא צפוי שדווקא הוא מביא את התוצאה הקולעת". היא ממחישה בדוגמה טרייה: "אחד מנושאי הכנס הקרוב הוא" בשבילך – אם  ובת בשביל אחד". בתכנון היה אמור להיות שיר מסוים בנושא, אך בפועל זה לא הלך לפי התכנון, השיר לא הביע את הרעיון ולא היה מוצלח, והוחלט להוריד אותו. הבנתי שאין לנו שיר, ואנחנו קרובים כל כך לכנס… ביקשתי ממישהו שיציע לי שיר אחר, והפנו אותי להתקשר לזמרת גב' דבורה הסופר. לא מצאתי את שלה, ניסיתי דרך הבת שלה, התקשרתי לבת והסברתי מה אני צריכה והיא מספרת לי, שאחותה הוציאה לאחרונה דיסק ובו שיר בדיוק בנושא הזה, שהיא שרה יחד עם בתה הקטנה. שמעתי את השיר, ונפעמתי. השיר מביע את הרעיון באופן מיוחד, והביצוע מדהים ומופלא. הרגשתי שמעבר לביצוע הנהדר, יש בשיר הזה עוצמה, משהו יוצא מן הכלל. דיברתי עם הזמרת, בתה של הגב' דבורה הסופר, ושמעתי ממנה שאכן, מאחורי השיר הזה עומד סיפור מרגש ונוגע. התוצאה החודרת אל הלב יצאה מתוך החיים, ומעומק הלב. בכנס נפגוש את השיר ואת הסיפור שמאחוריו.

את שואלת על התהליך לקראת הכנס, אני חייבת לציין שהשנה שותפות לתהליך החברות מחוג הידידות של הארגון, "הנשים מהשורה הראשונה". הן נרתמו כשותפות מלאות לארגון, בנוסף לתרומתן הכספית, הן תורמות מזמנן, מכישרונותיהן ומיכולותיהן. מי בהשתתפות בוועדת ההיגוי ומי בגיוס מוצרים למכירה הסינית או בעזרה לוגיסטית, ההירתמות שלהן מרגשת ומעצימה.

לגבי תכנית הכנס, הנה טעימה ממה שהולך להיות שם:

  • הפתעה מוזיקלית – חסידית שכמוה עוד לא הייתה: "המתוועדות", ההתוועדות הנשית הגדולה בעולם. בהשתתפות הזמרות המובילות, שלצד השירה תשלבנה סיפורים אישיים ודברים מתוך הלב: לאה דרור, דנה ורון, ציפי קולטיניוק, יפוש ברכהן, סמדר מורג, קטי גל, ועוד.
  • הרצאות מעמיקות מפי רבנים ומרצים דגולים, הרב י. שוויכה, הרב רייצס, הרב משה אורנשטיין.
  • ראיונות וידאו עם נשים מכל הגילאים והגוונים. תהיינה שם משפיעות מוכרות כמו הגב' סטערנא אלפרוביץ', הגב' ברכה טברדוביץ', הגב' פראדי ברוד, גם השליחה גב' אלה וורזוב תשתף בסיפורה, לצד נשים ממגוון סגנונות, עדות וקהילות.
  • סיפור חייה הייחודי של הגב' שמש מעטוף, אישה חסידית פעילה במבצעים ובשיעורי תורה, שהיא בת למעלה מ-90. נכדותיה האמניות יעלו מופע מוזיקלי בליווי מחול תימני מיוחד לכבודה, בהשתתפות כל השבט – בנותיה, נכדותיה ונינותיה.
  • ראיונות עם צעירות שחושפות מהו שביל היסוד בחייהן, השביל שנותן להן כוח והעצמה אישית להמשיך לצעוד.

כל אלה, לצד אלמנטים מקוריים נוספים, סוללים את השביל המיוחד של כנס 'בשבילך'.

כולנו נהיה שם,  בכנס הארצי, במפגן העוצמתי של העצמה נשית, לנחת רוח הרבי. השביל אל הכנס הוא השביל המוביל אל הגאולה, שביל הסלול מאז בריאת העולם אל התכלית, הקרובה כל כך, ובזכות נשים צדקניות.

אם עוד לא רכשת כרטיס – הזדרזי להבטיח את מקומך… אוטוטו כולנו נפגשות בשביל הזה, כי הרבי רוצה שנהיה כאן!

 

















מסע נבחרת צבאות השם – גלריית סיכום

































































































מזל טוב!

"בקרוב אצלך" • רווקים מדברים

מאת ירון צבי, מגזין דרך המלך 

ליוסף, בחור בן 29, 'לא הלך' בשידוכים. עם הזמן, הוא נכנס לדיכאון. פגש אותו משה ידידו ושאל אותו: "מה קרה, יוסף, מדוע נכנסת לעצבות? אני אדאג לך לשידוך". שום דבר לא עזר ויוסף נשאר בעיצבונו.

חלפה שנה, שוב פגש משה את חברו יוסף, שכבר מלאו לו 30 ועדין לא נישא, והנה – הוא מחייך.

"מגיע לך מזל טוב?" שואל משה.

"עדין לא", משיב יוסף כשהוא עדין מחייך.

"אם כך, איך יצאת מהדיכאון?"

"הייתי בניחום אבלים", משיב יוסף.

"ומזה יוצאים מדיכאון?" תוהה משה.

"לא", עונה לו יוסף: "פשוט שם, אף אחד לא אמר לי 'בקרוב אצלך'…"

בעיה חוצה מגזרים

הם עובדים, לומדים, עמוסים ועסוקים בדיוק כמו כולם. כמו כולם? לא בדיוק. בעוד אתם מתעוררים בלילה לתינוק שבוכה ומוציא שיניים, טרודים סביב הטיפול בבן שכנראה סובל מהפרעת קשב ותוהים כיצד פותרים מריבות בין אחים, הם עדין מחכים. את גיל העשרים הם חצו מזמן אך את בן הזוג האבוד טרם מצאו (יש לכם מישהו להציע?).

פנינו לשמוע ולהשמיע את קולם של בחורים ובחורות חב"דיות, יראים ושלמים שמשום טרם עדין ממתינים.

כשביקשנו לבדוק נתונים מספריים בציבור החב"די, לא מצאנו, אך אלו נתוני המגזר חרדי אודות רווקים (ללא גרושים ואלמנים. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, תשע"ז בערים החרדיות: מודיעין עלית, ביתר ואלעד):

כ-8% גברים רווקים בגילאים 25-29, וכ-4% רווקות בגיל זה (ללא גרושים ואלמנים).

כ-1% רווקים בגילאי 45-49 מול כ-0.5% רווקות בגילאים אלו (בהשוואה ל-10% בציבור הכללי), כשכל אחד ואחת מהם הוא עולם ומלואו.

למה הם עדין לא התחתנו? הו, זו שאלת מיליון הדולר. כשתציעו להם הצעת שידוך, הם גם ישאלו בדיוק את אותה שאלה.

אז למה באמת?

"לדעתי כל מקרה לגופו", אומרת שושי (שם בדוי), בת 40, המחפשת בעצמה שידוך. "יש מקרים שישנה באמת בעיה כלשהי שמעכבת כמו טראומה מנישואין קודמים אצל גרושים, פחד להתחתן, בררנות, ההרגל לחיות לבד, בעיה רפואית כלשהי וכד' אך יש המון מקרים שזה פשוט לא קרה. מדובר באנשים מן השורה, גברים או נשים, שלא מצאו את החיבור הנכון והשנים עברו להן, מה שמוסיף תסכול וקושי הם כבר נראים פחות צעירים ונבדקים בשבע עיניים לגבי הסיבה שהם אינם נשואים עדין".

"זו בעיה שחוצה מגזרים ויבשות", אומרת אסתי, בת 32, שטרם נישאה. "גם בציבור הכללי יש קושי למצוא שידוך, אף שכל האפשרויות פתוחות. אומרים שהקב"ה מזווג זיווגים מאז בריאת העולם. הוא עובד קשה בשבילנו… זה רק מחזק את העובדה שאין הסבר. כשמשיח יבוא נדע את הסיבה האמתית".

למה לא להכיר ממקום שמח?

כששואלים אותם מה המשמעות של המתנה ממושכת להקמת הבית, הם מוכנים לפתוח את סגור ליבם:  

"העובדה שעדיין אין לי בית מקשה על מכלול החיים וככל שמתבגרים זה נעשה יותר קשה", אומר עמרם, בעל תשובה בן 39, מאזור המרכז, המחפש שידוך.

ואסתי מפרטת: מלבד הרצון האנושי המובן להקים בית בישראל, יש קשיים מול המשפחה והחברה. משדרים לנו לעיתים מתחת לפני השטח, באמירות או בהבעות פנים: אתם ביקורתיים, בררניים. זה מחליש את הביטחון העצמי.

"הביטחון העצמי מאוד חשוב בגיל המתבגר", היא מדגישה ומבקשת, "בחירת בן זוג צריכה להיות מתוך ביטחון והחלטה פנימית. בסופו של דבר, מי שעומד בפגישה זה הוא והיא, לא אף אחד אחר. לא ההורים ולא החברים. מי שלא נמצא במקום הזה לא יכול להבין. אז קודם כל תבינו שאתם לא יכולים להבין, גם אם אתה הורה או אח. מי שרוצה לעזור ולהועיל, צריך לעשות את זה ממקום מקבל ואוהב ולא מביקורת. ביקורת מחלישה וגורמת לאדם לחשוב שהוא לא יצליח ח"ו".

"אנשים אומרים תתפשרי, תתפשרי… לא אכפת לי להתפשר, אבל לאדם יש מינימום דברים שחשובים לו בענייני מידות, יראת שמים וכדומה. למה לא להכיר בן זוג ממקום שמח? למה להקים בית על בסיס של פשרה? בגלל שחלפו כמה שנים?" שואלת אסתי שאלה ללא מענה…

שדכנים, שדכנים…

את רשימת השדכנים בחב"ד הם מכירים בעל פה, כמו גם השדכנים את שמותיהם. אך למרות מקצועיות השדכנים והניסיון שיש להם בהקמת בתים חסידיים בישראל, בכל זאת, הם מעדיפים דווקא את החברים.

אסתי: "לא כל אחד יכול להיות שדכן. שדכן משמעותו להתמסר גם בלי לקבל את אלף הדולר שלי בסוף. שדכנים מקבלים היום על כל הצעה שני כרטיסי טיסה… זה המון! ועם זאת, הבחור או הבחורה, צריכים לעשות את כל עבודת הבירורים בעצמם! להמון שדכנים אפילו אין זמן לדבר עם המוצע. "תשלחי פרטים בווטסאפ ותמונה". אם אפשר לשדך בן-אדם לפי קורות חיים קרים בווטסאפ, המצב קשה…"

"מצד הציבור ושדכנים, לדעתי צריכים המון רגישות", אומר גם עמרם, "אדם הוא מכלול. במיוחד אדם בוגר, שכבר עבר משהו בחיים. ההתייחסות צריכה להיות יותר נעימה, שהרי לא מדובר ב'שוק בשר' חלילה, אלא בחסידים וחסידות בעלי מוח ולב. אני למשל מעדיף ללכת להיפגש כאשר חברים הם השדכנים. כשזה חברים, אני חש שאכפת להם, שהם השקיעו יותר מחשבה לגבי ההתאמה ושהם רגישים יותר לגבי אופן התנהלות השידוך. לא שכר השידוך הוא מה שעומד לנגד עיניהם".

אלבומי החתונה שלכם מעלים כבר אבק בבוידם, ומוצאים רק מעת לעת כאשר מתחשק לילדים לראות את אבא ואמא 'חתן וכלה'. בתמונות, תראו אותם מפזזים ומרקדים, משמחים אתכם מכל הלב, כמו חברים טובים. השנים חלפו, והם עדין ממתינים. מה אתם עושים בשבילם?

"נכון שכל אחד בונה את ביתו, ולא תמיד זוכרים את אלה שנשארו מאחור", אומרת אסתי. "טבעי שעובדים על הזוגיות, טרודים באלף ואחד דברים, וקשה לחשוב על מישהו אחר. עם זאת, אני מכירה כאלה שלקחו על עצמם לדאוג ל2-3 חברים ולשלוח להם הצעות. אי אפשר לעזור לכולם, אבל קחו לעצמכם פרויקט לעזור לחבר/ה או שנים, שעבורם אתם מבררים, מתעניינים ושולחים הצעות. זה בר השגה לכל אחד. לכל זוג נשוי ישנם חברים ובני משפחה המכירים מעגלים נוספים. עם תשומת לב ומחשבה, אפשר לעזור. אם כל אחד יעזור למישהו אחד, זו תהיה הצלה של עולם ומלואו".

הרבי מפליא בשבח העוסקים בשידוכים: "נהנתי ממה שכותב ששניהם משתדלים בעניני שידוכין של תלמידי הישיבה ובפרט אלו הגלומודים וכו'. ויהי רצון שחפץ ד' בידם יצליח, ומובן גודל הענין… וכל העושה בזה שכרו גדול ביותר, וכמבואר בכמה מקומות" (אג"ק י"א, קל"ח(

גם אם הצעתם והצעתם, ועדין שערם ממשיך ומלבין, אל תתייאשו מלהמשיך ולהציע.

"הרבי הריי"צ מספר על רבי לוי יצחק מברדיטשב שהיו לו שלוש בנות. השדכן היה מגיע לבית הכנסת בשעה שהרבי סיים את תפילתו וקיפל את הטלית. הוא הציע את הצעתו וקיבל רובל. במשך תקופה, הפסיק השדכן להגיע. כששאל אותו הרבי אינו מגיע עוד, אמר השדכן: "אינך מקבל את הצעותיי, מה יש לי להמשיך ולבוא?" השיב הרבי: "כל הצעה מקרבת את השידוך. בשמים יש מלאכים שנולדו ממצוות פגומות שלא נעשו בשלמות, חלקם מגמגמים, חרשים, אילמים, וכשמכריזים בת פלוני לבן פלוני, הם מעבירים את השם לא כראוי. מזה נוצרת הצעה שלא יוצאת לפועל, אך כל הצעה מקדמת להצעה הנכונה", אומרת אסתי באופטימיות.

אסתי מבקשת לעלות על גבי העיתון נושא כאוב – התמונות.

"צריך לצאת נגד זה! הרבה אומרים 'ככה העולם נוהג', אבל חב"דניקים לא הולכים אחרי העולם. מה זה העולם? מי קבע שכך העולם בנוי? זה בכלל לא צנוע. מדוע בחור צריך לראות תמונה של בחורה? רבנים ומשפיעים רבים יוצאים נגד התופעה, אבל מדובר בקול ענות חלושה. השדכנית לוחצת כי היא בטוחה שזה מה שהבחור רוצה, אף כי יש הרבה בחורים שלא אכפת להם להיפגש בלי לראות תמונה. אם בחור מתעקש בכל זאת, אפשר לראות איפה הוא מונח. הוא יכול להיות עם חסידי עם זקן מלא, אבל מונח בחיצוניות. אישיות לא נמדדת בבגדים. בעבר, כולם התחתנו בלי לראות תמונות זה של זו. צריך לשרש את התופעה הזו".

שידוך זה לא קורבן

"אולי בכל זאת תתפשרו?" הם שומעים את זה שוב ושוב. אך הרב נחמנסון, דיין ומורה הוראה ברחובות, מתריע מפני פשרות מרחיקות לכת, ומזכיר בדבר 'עשה לך רב'.

"בדרך כלל אנשים ונשים מבוגרים נוטים יותר לפשרות בנוגע למציאת בן הזוג, מחמת שהזמן דחוק להם. דבר זה מצוי יותר אצל נשים, מטעמים מובנים. כיון שכך, הם מגיעים הרבה פעמים לפשרות מפליגות. גם אם לא מדובר בתחומי דת דווקא, מדובר במנטאליות וטבעים מאוד שונים, ומתוך מסירות נפש להביא ילד לעולם עושים את הפשרות הללו. הבעיה היא שאחרי הנישואין נוצרים קשיים בעקבות הפערים המנטאליים הגדולים. חשוב לזכור שלפני סגירת שידוך יש להתייעץ היטב עם רב מורה הוראה, האם פשרות אלו אינן מוגזמות.

"נדרשת זהירות משידוך בו אחד הצדדים מרגיש שהוא 'מקריב קרבן' [אפילו רוחני] למען רעהו, כלומר שהוא עצמו אינו שלם פנימית עם השינוי הנדרש ממנו, כגון: גידול זקן אצל האיש, או כיסוי ראש מלא אצל האשה, כי לעתים רבות אין לכך קיום לאורך זמן [שערי שידוכין עמ' צח].

"בנוסף, דבר שנכון ביחס לכל זוג, בפרט לאלו המתחתנים בגיל מבוגר, הוא, שיקבלו על עצמם מראש רב שיכריע בכל הסוגיות שיעמדו אצלם במחלוקת. נקודה זו חשובה בכל נישואין, וקריטית בנישואין של מבוגרים. מדובר באנשים שהאישיות שלהם כבר מעוצבת, וקשה לשנות אותם, לכן הכניסה לנישואין צריכה להיות מותנית בהסכמה לביטול והקשבה לגורם שלישי המוסכם על שניהם, ובייחוד בתקופה היותר ראשונה, עד שיצליחו להתחבר אחד לשני באופן המתקבל".

משפחה מאנ"ש פותחת את הדלת

האם יש לחפש דווקא בן זוג מאותו הרקע? לא בטוח. בזוגיות, כמו בחיים, יש הפתעות.

חיפשנו דוגמא לזוגיות מורכבת יחסית, לפחות על הנייר. מצאנו זוג שבאומץ רב היה מוכן להתראיין באופן לא אלמוני – ר' מיכאל ואשתו נחמה דינה למשפחת קדלבורג מאנ"ש רמת-גן.

אצל שניהם מדובר בנישואין שניים כאשר לכל אחד יש ילדים מנישואין קודמים, שניהם חצו את גיל הארבעים לפני שהשתדכו והם באים מרקע שונה. נחמה דינה מבית חב"די ומיכאל הוא בעל תשובה, והם מוכיחים שהכל אפשרי.

האם העובדה שהרקע שלכם שונה מקשה על הקשר לדעתכם?

"מקשה? בדיוק הפוך!", משתפת גב' נחמה דינה, "זה רק מועיל! מאוד הרשים אותי העובדה שמיכאל הגיע מכזה רקע רחוק מיהדות [בחיצוניות כמובן] ועשה כזה מהלך בחיים, זה לא מובן מאליו. ביקשתי מהשדכניות להכיר לי דווקא חוזר בתשובה כיון שחשתי שיש אצלם באופן בולט יותר, אמת והתקשרות לרבי".

"אני דווקא ביקשתי חב"דניקית מבית בגלל שחשתי שזה יהיה חיבור טוב בשבילי לאחר עשרים שנה בחב"ד. אני כבר שנים בשליחות ורציתי מישהי שעניין השליחות יושב אצלה במקום ראשון. העובדה שאשתי גדלה בבית של שליחות, הביאה אותה לחיות את העניין באופן שמאוד מתחבר לי".

מה תכלו להמליץ למחפשי ומחפשות שידוך בגיל מתקדם?

אני רוצה לשתף שהיו לי עקרונות רוחניים שאני מחפשת בבן זוג אבל מבחינה גשמית לא הצבתי מגבלות להיכרות וזה עצמו סידר שגם מבחינה גשמית אני שלמה. אני ממליצה על גישה כזאת וזה גם מה שהרבי רוצה מאתנו.

דבר נוסף, אני ממליצה מאוד ללכת ולבדוק כל הצעה! לפעמים על הנייר ההצעה נשמעת לא משהו, או מעלה פחדים שקשורים בעבר, אבל זה לא תמיד המציאות. כדאי ללכת ולראות בעצמכם. ועוד עניין, הרבי אומר ששדכן יכול להיות גם ידידים שמכירים אתכם, העיקר שיש צד ג' בתמונה", אומרת נחמי.

"לגבי שלב החיפוש", מוסיף מיכאל, "המסר שלי הוא, כמו שאמרה אשתי – להתמקד בדברים הרוחניים ולא בגשמיות. לא סגרתי אפשרויות בגלל שהנתונים הגשמיים לא נשמעו לי, אם הייתי עושה כך לא הייתי מכיר את אשתי למשל, כי חיפשתי מישהי צעירה יותר".

ונסיים בברכה להקמת בית בקרוב לכל הממתינים, "ויהי רצון שכל עניניים אלו יהיו הכנה טובה לקיום הייעוד "מהרה גו' יישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה וגו'"… בארצנו הקדושה, בירושלים עיר הקודש ובבית המקדש השלישי" (מוצאי כ"א כסלו תש"נ).

מבט הלכתי על

הרב יהודה לייב נחמנסון, דיין ומורה הוראה בעיר רחובות, משיב לשאלות הלכתיות אודות שידוכים בגיל מבוגר.

אומרים שבשידוך מותר, ואף שיש עניין, לשקר קצת. האם הדבר נכון לגבי גיל ובאופן כללי?

לגבי גיל – בעבר היו שהקילו לשנותו בשנה או בשנתיים [מלבד אישה בגיל ארבעים ומעלה שאז אסור לה לומר שהיא פחות מארבעים]. הסיבה היא מפני שהיה מקובל באותם זמנים לשנות מהאמת בנושא זה. כיום השתנו העתים, אנשים מצפים שיגידו להם גיל מדויק, וגם מקפידים כאשר מטעים אותם, ולכן למעשה כיום אסור לשנות גיל.

לגבי העניין של שקר בשידוך באופן כללי – הכוונה היא, שבשידוכים דרך בני אדם להשתדל להבליט את הטוב שבהם אבל בפירוש אין הכוונה שמותר לשקר באופן אקטיבי חס ושלום. ישנם אמנם מצבים ספציפיים שההלכה מתירה שקר וכמו שפוסק אדמו"ר הזקן [סי' קנו] שאין היתר לשקר אלא מפני השלום ובעניינים הנוגעים לעבר בלבד, אבל זה לא המקרה כאן ובכל אופן כדאי לשאול רב.

באלו מקרים נדרשת בקשת מחילה מבן או בת ישראל?

דחיית הצעת שידוך, או אפילו סירוב להמשיך פגישות-שידוכים עם מישהו, אינם נחשבים 'פגיעה' המצריכה בקשת מחילה, זו דרכו של עולם ואין כאן הנהגה הנחשבת חריגה.

'מחילה' נדרשת כאשר אחד הצדדים נהג באופן לא מוצדק, או לא מקובל, שיש בו משום פגיעה בצד השני. הדוגמא החמורה למצב כזה היא מי שביטל שידוך שנסגר. גם אם לדעתו האשמה מוטלת על הצד השני, בכל זאת נדרשת מחילה. גם בגירושין צריכים שני הצדדים לבקש ולקבל מחילה זה מזה [שולחן מנחם אה"ע סי' סז].

דוגמא נוספת למצב שנדרשת מחילה: שידוך בשלב ממש מתקדם, שהתקרב לקראת סגירה, ואחד הצדדים בחר פתאום להפסיק את הקשר ולא מפאת ממצא משמעותי שהצד השני הסתיר בזדון והתגלה רק עכשיו.

מקרה נוסף, שאולי לא יודעים שצריך בו מחילה: נקבעה פגישה בין הצדדים ובינתיים אחד מהם נמלך בדעתו להפסיק את הקשר. עליו להיפגש כמתוכנן ואחר-כך להודיע על הפסקת הקשר, או לסירוגין להחליט להמשיך. אם הודיע על הפסקת הקשר לפני הפגישה הוא מחויב בבקשת מחילה. הסיבה היא שתשובה שלילית אחרי פגישה היא דבר מקובל, לעומת זאת הודעה על הפסקת הקשר לאחר שכבר נקבעה פגישה היא דבר שאינו מקובל, וגם יש בו משום פגיעה בצד השני עצמו או אפילו במשפחה.

עוד דברים שצריכים לדעת: אם הפגיעה הייתה ברבים, יתכן שצריך שאף בקשת המחילה תהיה ברבים [ראה שולחן מנחם אה"ע עמ' קלו]. אם הנפגע כבר אינו בין החיים, צריך לבקש ממנו מחילה בפני עשרה על קברו [ראה שו"ע אדה"ז סי' תרו ס"ה-ו. שולחן מנחם שם סי' סז].

לגבי אופן בקשת המחילה – מה טוב שהמחילה תתקבל בכתב [ראה לקוטי הוראות בענייני שידוכים עמ' 54].

האם מותר להסתיר מידע בשלב הבירורים?

כאשר שואלים אותנו על מועמד לשידוכים, חובה לספר עובדות הנחשבות אצל רוב האנשים 'מום' שיש בו חשש-פגיעה בקיום חיי משפחה תקינים, לדוגמה: 'המחלה ההיא' [גם אם טופלה בהצלחה], חסרון איבר כגון יד או רגל [גם אם הוחלפו בתותבת והחיסרון אינו נרגש], מחלה נפשית או הפרעה התנהגותית המצריכה נטילת תרופות [אצל המועמד עצמו או אצל שלושה מבני משפחתו], מחלה גופנית המוגדרת כמסוכנת [כגון סוכרת חמורה, כשל כלייתי, מום לבבי], בעיית פריון [שאין לה פתרון פשוט באמצעות כדורים].

כמו כן עובדות הנחשבות 'מום' מבחינה 'רוחנית-הלכתית' או 'חברתית-נפשית', כגון: צד גירות, אי שמירת תורה ומצוות בעבר, הורים שאינם שומרים טהרת משפחה, נערה שומרת תורה ומצוות שנפגמה, הורים גרושים וכיוצב'.

דוגמאות לעובדות שאין חובה לספר עליהן: חולשה גופנית סתמית, שימוש בריטלין בגיל הילדות, הפרעה בריאותית המטופלת בדיאטה סבירה, אולקוס, רגישות-אלרגיה לחומרים מסוימים, נתוני אופי שאינם נחשבים חריגים בחברה, משבר נפשי שחלף ללא עקבות [גם אם כלל נטילת תרופות זמנית].

בכלל, כדאי שבכל פעם שהנשאל מסופק האם עליו לענות על שאלה זו, ישיב 'אינני יודע', או 'תשאלו אחרים'.

עצה טובה: מועמד לשידוכים שיש לו 'בעיה' כלשהי, כזו שעל פי הלכה עליו לדווח אודותיה, או שהוא מעצמו רוצה לספר עליה, מומלץ שלא יעשה זאת בפגישות הראשונות אלא בשלב קצת יותר מתקדם [כגון בפגישה שלישית], זה יגדיל סיכוי שהצד השני יקבל אותו כפי שהוא לאחר שכבר נוצר קשר חיובי ביניהם.

יש שמקלים בשידוכים של מבוגרים להחליף מספרי טלפון ביניהם ולתת לשידוך להתנהל ללא נוכחות של צד ג' כגון השדכן וכד', האם זו הנהגה נכונה?

ברמה העקרונית, כל שידוך צריך שיהיה באמצעות צד שלישי, על כל פנים בשלב הראשון. כמו שמצאנו בשידוך הראשון בתורה – של יצחק ורבקה – שנעשה באמצעות אליעזר עבד אברהם. כך גם השידוך בין עם ישראל והתורה [הנקראת 'מאורשה', מלשון אירוסין, ל'קהילת יעקב'] נעשה באמצעות משה רבינו ששימש כשדכן [מטעמים ערך חתן וכלה אות ס'].

בשלב המתקדם יותר, אף שאין איסור הלכתי שהמועמדים ינהלו את הפגישות בעצמם, בכל זאת מצד הנהגה חסידית ומצד צניעות עדיף שהכל ינוהל באמצעות צד שלישי. במציאות בשטח, רואים שיש בכך גם כדאיות, בעיקר במקרה שאחד הצדדים רוצה לסגת מהשידוך שאז נוכחות צד ג' מקילה על אופן סיום הקשר. לכן לא מומלץ לנהל פגישות בלי צד שלישי.


התפרסם במגזין דרך המלך,

להצטרפות למשפחת המנויים של דרך המלך:

058-7090770

[email protected]

כנס לקראת יום השלושים לפטירת אילנה אליהו

ערב התייחדות עם זכרה של המנוחה מרת אילנה אליהו ע"ה ביום השלושים להסתלקותה, יתקיים ביום שני אור לכ"ג מנחם אב בשעה 20:00 בבית חב"ד שיכון ה' ב"ב.

בתוכנית:

לימוד משניות. "והחי יתן אל ליבו" – הרב מרדכי רוטנשטיין והרב אסף דפנה.

קוים לדמותה – גב' אילנה ישראל.

קבלת החלטות טובות והקמת פרויקט הנצחה ע"י כתיבת ס"ת לעילוי נשמתה.

סעודת מצווה.

הכניסה חופשית.

העליה לציון לרגל השלושים  ביום שלישי כ"ג מנחם אב תצא הסעה בשעה 2:30  לבית שאן

לבירורים 0525947770 וכן 0585770909  שנזכה "להקיצו ורננו שוכני עפר"

חמשה עשר באב במדרשיית חב"ד אור יהודה



















מצב אישי: רווקה • ראיון

אסתי לנצ'נר מגזין עטרת חיה

מושקא: "אמא יקרה שלי. לעיניים יכולת דיבור מופלאה, מבט קצר בהן כמו חושף עולם שלם, עולם של רגשות ושל המילים שלא יכולות להיאמר. עם השנים למדתי לקרוא את כל אין ספור המילים שנמנעו מלהגיד לי, ובעיקר למדתי להסתיר את כל אין סוף המילים שלא רציתי להשיב, אך מול זוג עיניים אחד איני מסוגלת לעמוד. מולן לא תעזור חומת המגן אותה בניתי בעמל רב, ביגיעה של שנים.

עינייך אמא. המביטות בי אחרי עוד פגישת סרק אומרות הכל. אני רואה את ים הכאב שיתורגם לדמעות כאשר אפנה את המבט. אני יודעת מה עינייך אומרות לי עכשיו. את כמהה לראות בשמחתי, את מייחלת לעמוד בחופתי.

לא, אמא אני לא רוצה להכאיב לך אבל, גם הפעם. זה פשוט לא זה. לעיניים יכולת דיבור מופלאה. הלוואי שלא הייתה קיימת, ולו בשביל לחסוך את הכאב".

מושקא היא מורה בבית ספר ממלכתי במרכז הארץ, מצליחה, כשרונית, חכמה וטובת מראה – ורווקה בת 27.

"בדיוק הבוקר קבוצת הוואטסאפ הכיתתית קמה לתחייה בעקבות הודעה על חברה שילדה את בנה הרביעי. שמחתי מאוד בשמחתה. אני זוכרת כמה התרגשתי כשהיא נהייתה כלה. אבל לא יכולתי להתעלם מאיזו תחושה חמוצה שעלתה בי. כן, גם אני רוצה. גם אני מחכה לקבל איחולי מזל טוב נרגשים, להחזיק ילד קטן בזרועותיי".

כמה שנים את 'בהמתנה'?

"יצאתי לשידוכים לראשונה בגיל 21 מאז, כבר הפסקתי לספור".

איפה את מרגישה את הפער הזה, מול ציפיות הסביבה, המשפחה, החברות, הקהילה?

"עניין הרווקות שלי אינו סוד. אנחנוו גרים בקהילה גדולה בה גרות הרבה בנות משכבת הגיל שלי. רובן, ברוך השם, נשואות עם מספר ילדים ואנחנו מתראות לעתים קרובות, כך שזה פוגש אותי הרבה.

חשוב להדגיש שהקהילה אצלנו מאוד מחבקת ותומכת ומלאה באנשים נפלאים ומעולם לא הרגשתי קיטלוג או רחמים בשל הסטטוס האישי שלי. להפך. ישנן התוועדויות רבות, שיעורים ומפגשים של בנות רווקות ונשים צעירות המתכנסות יחד ללא תחושת הבדל.

שמעתי ממספר חברות רווקות החיות בקהילות חרדיות שונות בהן מקובל להתחתן בגיל צעיר ומי שעברה אותו וטרם נישאה נכנסת אוטומטית לסטטוס הלא נעים במיוחד של רווקה מבוגרת, גם אם היא בסך הכל בת 25. אותן חברות סיפרו לא פעם על המבטים המרחמים, על ההערות העוקצניות והשאלה הנשאלת שוב ושוב: לא הגיע הזמן להתפשר? זה לא המצב אצלנו בחב"ד, לפחות בחוויה שלי אני יכולה להעיד על כך".

ומה את אומרת לעצמך?

"כל אדם מגיע לשלב בחיים בו הוא מרגיש שהוא רוצה להקים בית משלו. גם אני רוצה לזכות ולבנות את בית חב"ד הפרטי שלי, אולם אני לא נותנת לזה להעיב על חיי היום יום שלי. אני לא חושבת שמתוך צער ועצבות אגיע לזה. בטבעי, אני בחורה מאוד שמחה ואני משתדלת לראות את הטוב בכל דבר. נכון, רוב בנות גילי כבר נשואות, אבל זה המסלול האלוקי שלהן ולי יש מסלול משלי. בזכות הניסיון אותו אני עוברת כבר מספר שנים צמחתי למי שאני היום. ואני מודה לה' על כל יום שהוא משאיר אותי רווקה משום שהוא נותן לי עוד קצת זמן להתכונן לדבר האמיתי".

לגשר בין אמונה להשתדלות

דבורה לאה, בת 24, מורה בבית ספר ממ"ד בצפון הארץ שעדיין מצפה. היא אמנם נחשבת יותר לנערה צעירה מרווקה ששערות ראשה מלבינות, אך לא מעט מחברותיה נישאו וכבר חובקות ילד או שניים.

"התקופה הזו אותה אני חיה כעת היא בעיניי מעין תרגול לחיים בשני מישורים מנוגדים, בשני כובעים שונים בו זמנית. מצד אחד כובע ההשתדלות שהוא הפעולות שאני עושה בדרך הטבע כאשר אני עושה כל שביכולתי כדי למצוא את הזיווג הנכון. לברר היטב, לצאת לפגישות לבדוק עם עצמי מה נכון לי ומה חשוב לי. על מה לשים דגש ועל מה אפשר להתפשר.

וכובע שני שהוא כובע של אמונה, למעלה מדרך הטבע. בו אני משחררת ונותנת לקב"ה לנהל את העניינים. אני סומכת עליו ויודעת שהוא מוביל אותי בדרך הנכונה. זה לא קל אבל במציאות כזו חייב לתרגל להחזיק חזק באמונה ולשחרר.

אלה שני דברים שונים לחלוטין. לפעמים מגיעה הצעה מסוימת והעניינים לא תמיד מסתדרים כמו שציפינו ומרוב שאנו שקועים בדרך הטבע אפשר קצת לשכוח שאנחנו בעצם מובלים על ידי הקב"ה והכל זו תכנית אלוקית מפורטת עד לפרט האחרון והכל בהשגחה פרטית ולכל אחד יש את הזיווג שלו.

בכלל, בעיניי ההסתכלות הזו נכונה לכל דבר בחיים. גם במציאת עבודה אפשר לראות עד כמה הקב"ה מכוון ומנתב אותנו לאן שמתאים לנו ולצד ההשתדלות בדרך הטבע צריך לזכור מי מנהל את העולם.

אני בטוחה שגם אם הייתי עכשיו נשואה הייתי לומדת הרבה דברים בחיים, אני לא חושבת שדווקא זה שאני עדיין לא נשואה זה מה שגורם לי ללמוד על עצמי דברים חדשים אבל בהחלט יש בי איזשהו תהליך מאוד מיוחד של לימוד התבגרות".

כמו מה למשל?

"אני לומדת להסתכל על דברים מנקודת המבט שלי ולא בגלל שהסביבה שכנעה אותי שזה מה שנכון וטוב. ככל שעובר הזמן אני לומדת מה באמת חשוב לי ועל מה אפשר לוותר. אם בעבר הייתי צריכה שלוש פגישות כדי לדעת  שזה לא מתאים לי היום אני יכולה לראות את זה כבר בפגישה הראשונה.

למדתי לברר לעצמי. מעבר למה שההורים מבררים. אני כבר יודעת לשאול את השאלות הנכונות שעוזרות לי לברר את הדברים שחשובים לי".

ומה המקום שלך מול הקהילה?

"אנחנו גרים במקום של שליחות, כך שהעניין הזה כמעט ולא מורגש. רוב בני גילי בסביבה אינם נשואים. את המקום של הקהילה תופסים המפגשים עם החברות מהשכבה באירועים או באקראי. בסיטואציות האלה בהן רוב הבנות כבר נשואות עם ילד או שניים ואני עדיין לא שם, אני כן יכולה להגיד שעולה בי איזו תחושת דאגה נוכח המצב.

חשוב לי להדגיש שלי אישית מאוד מחמם את הלב לשמוע שחברות חושבות עליי ומנסות להציע כל מיני הצעות. גם אם זה לא מתאים. עצם זה שחשבו עליי מחמם ומשמח".


אלייך, את שמצפה

את מיוחדת. את יודעת את זה, נכון?
כמה את משקיעה בתפילות, כמה את מקפידה להתלבש צנוע ועם זאת כל כך יפה ומטופח.
כמה את טובה עם האחיינים, מחזיקה ילדון קטן בידייך ומדמה כאילו זהו תינוקך המתוק.
כמה את רגישה לחברה שמצפה כבר שנתיים לפרי בטן, הרי את יודעת ציפייה מהי.את מיוחדת. את יודעת את זה, נכון?
או שהמסע והציפייה כבר גרמו לך להרגיש אחרת?
אולי זו עוד הערה פוגעת וחסרת טאקט שנזרקה לעברך?
לא ברצון לפגוע חלילה! רק ברצון לעורר את הרווקה הזו שחושבת שכל העולם מחכה לה.

אל תתני לכל אותם קולות להשתיק את מי שאת באמת.
אני יודעת, לפעמים את מרטיבה את הכרית אחרי עוד הצעה שלא יצאה לפועל.
לפעמים את שופכת את שיחך לפני הקב"ה ומדברת אליו ככה, כמו לאבא, מבקשת ממנו מכל הלב שדי!
באמת, כבר די.
את אומרת לו, לאבא שבשמים, שאת באמת שמחה שהחברה הכי טובה שלך מצפה כבר לילד שני,
שבאמת שמחת שחברה ביקשה ממך ללוות אותה ביום חתונתה –

זה באמת מחמיא שדווקא אותך היא רוצה לידה ביום הכה חשוב הזה,
וזה רק מזכיר לך כמה את מיוחדת.
את אומרת לו שלפעמים כבר קצת התעייפת מכל הברכות הנרגשות מכל כלה,

מהכתיבה לרבי לפני כל פגישה, מהסגולות שסבתא אומרת שזה עבד עם כולם ומה לא.

את מיוחדת, כל כך מיוחדת.
ואני מבקשת רק בקשה אחת, מכל הלב:
אל תתפשרי על מה שחשוב לך באמת!
לא, כי מגיע לך את הטוב ביותר,
ב-ש-ב-י-ל-ך!
כשאומרים לך שלא להתפשר על שליחות זה שולי,
שלהתעקש על חברה'מן זה מיותר,
שלא להסכים להיפגש עם מישהו 7 שנים מעלייך זה טיפשי,
שלרצות דווקא משיחיסט זה ממש מוגזם,

אמרי להם:
זה שולי…לך!
זה מיותר…לך!
זה טיפשי…לדעתך!
זה מוגזם …לטעמך!

את בן-אדם מספיק בוגר ואחראי לדעת מה עיקר ומה טפל ואם זה חשוב לך, אין סיבה שתתפשרי על כך.

את בשיאו של מסע שרק הבורא יודע מתי יסתיים.
זה מתיש. אני יודעת.
לפעמים זה נראה רחוק כל כך,
לפעמים זה מרגיש כאילו זה כבר לא יקרה,
לפעמים…לפעמים…ולפעמים…
אבל היי, את עוד תגיעי ליעד. אני מבטיחה!

זכרי שהפרחים הכי יפים ומיוחדים בגן הם דווקא אלה שמאחרים לפרוח.
הוא לא שכח להגיע, הוא רק מתבשל עוד קצת כדי להגיע מוכן.

מאמינה בך ומצפה לשמוע בשורות טובות
שלך,
אני

כיצד נהיה קשובים לילדנו ונגיב באמפתיה?

מאת מנחת הורים חיה גילר, בוגרת מרכז ינר

ציפי בת ה-5 שכל כך רצתה להכין בקבוק מטרנה לתינוקת, הכניסה את הכפית מטרנה האחרונה לבקבוק, ולפתע, טרחחחח כל תכולת הבקבוק נשפכת על השולחן, הכיסא, הבגדים והרצפה…
באותו יום ביקשה אף לשבור ביצה רכה לתוך הכוס, ואופסססה כל הביצה פוזלת החוצה.
השיא היה כאשר ציפי שלנו רצתה להגיש על השולחן מהמטבח לסלון את עוגת הקצפת לכבוד יום הולדת של אבא, ואבוי!!! ציפי מועדת והעוגה מתהפכת על הפנים הישר לרצפה.

כיצד אתם הייתם מגיבים??

פרשת עקב מספרת לנו על המן שירד לבני ישראל במדבר, שבה לתת כוח להתמודד מול שתי סוגים של קשיים שהאדם עומד לפניהם: מבחן העושר, ומבחן העוני. העשיר לומד מהמן, כי העושר בא מלמעלה, ולא 'כוחי ועוצם ידי', והעני לומד מהמן, ש'אין רע יורד מלמעלה', והשפע האלוקי, הוא טוב מופלא, אלא שלא תמיד האדם קולט אותו כראוי. כשנאמין בכך, נוכל לזכות לקבל את הטוב העילאי בעולם הזה.

נוכל להשליך זאת על תגובתנו לתקריות הכואבות של ציפי'לה, אנחנו צריכים להשתחרר מהתחושה שהכל תלוי בנו, נוריד שליטה, נרפה ונסמוך על ה' שהכל לטובה. אז נוכל להיות קשובים לילדה להגיב באמפתיה ובהבנה ואפילו בהומור, כמו "איזה שלולית יפה נוצרה לנו באמצע הקיץ" 🙂 וכך נוכל לגדל ילדים מלאי ביטחון, שיהיו מסוגלים לקבל את טעויותיהם ולהתנסות עוד ועוד.

(מבוסס על לקוטי שיחות כרך ד', עמוד 1099)

שבת שלום!

להרצאות, סדנאות וייעוץ אישי: 054-9404776

פסטיבל מחוללות בכרמים: כך מאות נשים חגגו את ט"ו אב

כתיבה וצילום: שושי אמיתי

ביום ראשון האחרון, חגגו מאות נשים את ט"ו מנחם אב בפסטיבל 'מחוללות בכרמים'. האירוע שהתקיים במטע הזיתים שליד היישוב כרמי יוסף, חיבר נשים ונערות מכל גווני הקשת היהודית לערב של אוכל טוב, מוזיקה מעולה וריקודים שנמשכו עד השעות הקטנות של הלילה.

בתחילת הפסטיבל נהנו המשתתפות מכיבוד עשיר, בופה חלבי ומגשי פירות טרופיים. לאחר מכן, יעלה קרביץ שבעלה והיא מפיקי האירוע, העבירה סדנת תיפוף שבסיומה נפתחה רחבת הריקודים שסחפה לתוכה את כולן.

כמו הקהל, גם המוזיקה של DJ אודליה נעה מניגונים שמחים ללהיטים עכשוויים. "הפסטיבל הזה מאתגר, אין הרבה אירועים בסגנון שלו" היא מצליחה לזרוק לי משפט בין לבין.

"בחרנו לעשות את הפסטיבל בט"ו אב דווקא, כי ט"ו אב הוא אחד הימים החזקים שיש" מסבירה יעלה. "כתוב בגמרא שלא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, מבחינה רוחנית היום הזה גדול יותר משלושת הרגלים, משמחת תורה ומפורים. לכן, אנחנו מתכנסים בטבע, כל שנה, כדי לגרום לעוד נשים להתחבר לעצמן. זה ערב מדהים עם הרבה אנרגיה טובה. היינו בפסטיבלים לפני שחזרנו בתשובה, אנחנו באים משם, מבינים בזה ומכירים את המעלה שיש באירועים כאלה. ולכן, בחרנו לעשות את זה בקדושה ביום הכי מסוגל בשנה".

יעלה מצביעה על בעלה, שי ישראל, וממשיכה: "הכל התחיל, בשנים הראשונות של הנישואים שלנו" היא נזכרת. "היינו גרים במטע זיתים בכרמי יוסף ותמיד הפריע לנו שאנחנו כאן לבד. ואז למדנו שיחה של הרבי מליובאוויטש על מעלת ט"ו אב והתחלנו לארגן את הפסטיבל 'מחוללות בכרמים'. אמא שלי עזרה המון. בערב הראשון הופיעה לאה שבת ובאירועים שאחרי הגיעו גם מיקה קרני ואתי אנקרי. השנה עשינו הרקדה לאורך כל האירוע בשילוב שתי התוועדויות והרצאה, כדי שיהיה לנו גם כיף וגם מעניין".

חיבור לטבע ברוח יהודית

אמא של יעלה: "הייחודיות של הפסטיבל הוא החיבור לטבע שיוצר אווירה מיוחדת במינה. השילוב עם המוזיקה, התיפוף ודברי התורה מייצר קוקטייל משובח. יש פה נשים חילוניות, דתיות וחרדיות, צעירות ומבוגרות, וכל מה שמאחד אותן הוא – אהבה" היא עוצרת רגע כדי לטפל בנכדה וממשיכה: "זו מסורת מקסימה שנמשכת עשור, יעלה היא מפיקה מקצועית מגיל שש, ויש לה יכולת להפיק אירועים קסומים ולגייס קהל ענק" היא מחייכת וממהרת לסייג: "אני משוחדת, כי אני אמא שלה. זה עושה לי נחת, אני שמחה בבת שלי ובמה שהיא עושה".

במקביל לריקודים הבלתי פוסקים, נערכו במקום התוועדויות עם מספר מרצים. אחת מהן הייתה גילאת צ'רקסקי, אמנית רב תחומית, העוסקת כיום בלימוד והוראת החסידות.

בין השאר, אמרה גילאת: "מתי תרגישי את האהבה של ה' אלייך בחזרה? מתי שתאהבי מישהו אחר. למה? כי בכל יהודי יש חלק אלוקה ממעל ממש, נכון, לכל אדם יש גוף אבל הוא רק הכלי לניצוץ האלוקי שהוא חלק מה'. וכשאת אוהבת יהודי אז את אוהבת חלק מה' בעצמו. "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם". את יכולה לעורר את האהבה של מישהו אחר על ידי האהבה שלך, כי את לא באמת נגמרת איפה שהגוף שלך נגמר".

כנס בסגנון אחר
בנות קעמפ Y.T.T מארצות הברית הגיעו לנפוש בארץ, שמעו על האירוע המיוחד ונוכחותן בין ההתוועדויות ורחבת הריקודים הורגשה בהחלט.

בתיה מ. שהגיעה מביתר אומרת: "יש כאן אווירה מיוחדת ושונה. זה לא כנס באולם, את רק נכנסת לפה וכבר מרגישה משהו אחר". גם חני ר. נהנתה מאוד וסיכמה את הפסטיבל בהתלהבות: "זה אירוע ברמה, הכל נעשה באווירה כל כך חיובית! הלוואי שימשיכו לעשות עוד אירועים כאלה. זה משחרר וזה כיף".

"אנחנו הולכים להמשיך עם הקונספט הזה של "להוציא את הנשים החוצה" כדי לחבר אותן לה', לטבע ולעצמן" מעדכנת יעלה. "זו חוויה עוצמתית של הביחד והבחוץ. אנחנו עובדים על הפקת אירוע גדול בחודש אלול ובסוכות. בנוסף, מתוכנן אירוע לחורף עם אהוד בנאי".

את דבריה היא מסיימת עם מסר של אהבה, איך לא: "הפסטיבל הזה, במהותו, נועד לחזק את האהבה שבינינו, כי אם בית המקדש נחרב על שנאת חינם, אז על אהבת חינם הוא הולך להיבנות".

הכתבה התפרסמה לראשונה באתר MAME – כיכר השבת

שושי אמיתי היא בלוגרית וצלמת [email protected]





















250 ילדים בקייטנות חב"ד בית שאן

כ-170 ילדים תלמידי בי"ס יסודי נהנו מקייטנת חב"ד של שבועיים עמוסי פעילות שהתקיימה בבי"ס תומר.

בקייטנה למדו הילדים על המסורת היהודית כהוראת הרבי מלך המשיח לנצל את ימי החופש לתוספת בלימודי היהדות, הפנימו את ערכי הנצח של עם ישראל וכן נהנו מטיול לסופרלנד, בריכה, פעילויות חווייתיות ועוד ועוד.

שמות הקבוצות היו סביב מצוות וערכים יהודיים, כמו: כשרות, תורה, אהבת ישראל ועוד, כאשר שם הקייטנה כולה היה: 'סוף הדרך', על שם ההכנה לגאולה הקרובה הבאה בסוף הדרך הארוכה של הציפיה לגאולה.

השבוע ביום שלישי בו הסתיימה הקייטנה, התקשו מאוד הילדים שהגיעו מכל המגזרים בעיר ומכל בתי הספר באזור להיפרד מהמדריכות הנפלאות, שנתנו את נשמתן להצלחת הקייטנה.

בנוסף לזה, התקיימו קייטנות חב"ד לילדי הגנים בגני חב"ד, בהן השתתפו עוד כ-80 ילדים מכל המגזרים, בניהול הגננות והסייעות של גני חב"ד במהלך השנה.