ויקרא שמה בישראל

מאת: שמחה קוסאשוילי

ט' אייר. שעת בוקר מאוחרת. אדמו"ר הצמח צדק טרם יצא מחדרו להודיע לבני ביתו, בהם אשתו, הרבנית חיה מושקא ודודו ר' חיים אברהם, בנו של אדמו"ר הזקן, האם הברית תתקיים בזמנה. "הוא עסוק עם מוזמנים יותר חשובים ממני" נאנח הדוד לאחר זמן, ודי למבין מי היו האורחים איתם נפגש האדמו"ר הצמח צדק.

עוד מספר דקות חולפות והרבי יוצא מחדרו הקדוש בעיניים אדומות מבכי, מודיע ליושבי החדר: "הברית תתקיים בזמנה" ושוב נכנס לחדרו. הסיטואציה חזרה על עצמה מספר פעמים. בכל פעם שנכנס הרבי לחדרו ויצא, השתפר המצב והוא יצא מחייך ושמח, עד לרגע המיוחל בו התחיל טקס ברית המילה "ויקרא שמו בישראל שמואל". שמו-אל.

כמה התרגשות וודאי אחזה בהורים שאולי כבר לא היו כה טריים אחרי שישה ילדים שקדמו לילד טהור שכזה, אבל דמייני את הרגש העילאי כל כך שללא ספק הורגש הרבה יותר הפעם, כשההורים יודעים באיזה ילד מדובר, מה הוא עתיד לעשות ואת מי להוביל. נצר מלכות לשושלת מלכים. תפארת שבתפארת. השביעי במשפחתו. החביב. אחרון אחרון חביב, לאביו ולאמו ולימים, לכל כלל ישראל.

כל אחת מאתנו, בין אלו שזכו לחוות את חדוות ההורות, אלו שבדרך ואלו שבעז"ה בעתידן הלא רחוק תזכינה לכך, נדרשה או תידרש לעמוד ברגעים כאלו, עת נשלחה אליה נשמה, שמה א-ל (וכל המרבה, הרי זה משובח). נשמה טהורה, זכה ועדינה. כמה שלבים של חוסר וודאות תעברי בגידול נשמות אלו. כמה ימים ולילות של חוסר שינה, מאמץ והשקעה אינסופית תשקיעי כדי שיראו על נשמה כזו שהיא קרויה על שם ה'.

לא תמיד המלאכה קלה (על מי אני עובדת? המלאכה אינה קלה באופן תמידי). ישנם ימים בהם נראה שנשמה טהורה שכזו נאבקת בכל כוחה כדי לא להיקרא בת ה'. כדי להיות רחוקה עד כמה שניתן. לא לראות אלוקות ובוודאי שלא להרגיש. האם ברגעים כאלו יכולים אותם הורים לזכור את הרגעים שבהם עמדו מעל עריסת אותה נשמה וזכו לראות במוחש את אותה נשמה אלוקית בהתגלמות טהורה של תינוק? של ילד קטן חסיד ותמים?

אל תתמהמהי אפילו לרגע בתשובתך. כן! בוודאי שניתן לראות! איך אפשר שלא? איך אפשר לפספס? אם את רואה נשמה שמסתתרת או מנסה בכל כוחה להסתתר, זכרי, כל נשמה כזו יקרה לקב"ה כאוצר יקר שאין לו תחליף! והמצב הזה זמני. מידת התפארת עניינה התפארות בה' ורחמים על הנשמה שנמצאת כרגע בריחוק מסוים ממנו (רחמים במובן הטוב והפעיל של המילה ולא התמסכנות לשם התמסכנות ועצב).

כאמהות, כמורות ולפעמים אפילו כחברות אסור לנו להתייאש מנשמה שכזו. היא תגדל על כולנו. בהתחייבות. עלינו רק לנקות טיפה את המשקפיים ולראות את תעודת הזהות היהודית שלה: שמה א-ל והיא מתוקה יותר מכל אחת אחרת. נקודה.

להגדלה לחצי על התמונה

פחות מחודש ימים חלפו מאז הלכה לעולמה הגב' עטל הולצמן ע"ה ובבית התבשיל בירושלים שע"י ארגון החסד 'כולל חב"ד', מעלים זיכרונות משנות הפעילות והמסירות שלה למען נזקקים עיר הקודש.

הגב' הולצמן שהתגוררה בשנים האחרונות בכפר חב"ד, עבדה במשך עשרים ושמונה שנים ברציפות במטבח של בית התבשיל, במסירות אין קץ, בדאגה ובנתינה.

"אפשר ללמוד ממנה המון על מוסר עבודה וגם מוסר השכל מהמסירות הגדולה שלה", מספר הרב ישראל כהן, המנהל את בית התבשיל, "הייתה לה התנהגות אצילית ביותר. מעולם לא באה בטענות, תמיד הייתה לבבית לנזקקים שבאו בשערי בית התבשיל. לא איחרה לעבודה והתמסרה במשך כל כך הרבה שנים לסועדים ולעובדים.

"כשהיא שמעה שיש למישהו שמחה, היא תמיד השתתפה בשמחתו, וכך גם – להבדיל – במקרים מצערים. תמיד נהגה להביע את צערה".

הנזקקים הוותיקים של בית התבשיל קיבלו ממנה לאורך השנים יחס אישי. "היה לה יחס אימהי לכל אחד", נזכר ר' ישראל, "היא הייתה לכל נזקק כמו אמא. כל המאפיין שלה היה מסירות. אין לי הגדרה אחרת. בחיים שלי לא ראיתי מסירות כזו.

"כדי להמחיש את המסירות שלה, אספר משהו לסיפור: ביום מושלג בירושלים, כשלא הייתה תחבורה ציבורית, היא התעניינה איך תוכל להגיע לבית התבשיל. הסברתי לה שזה לא שייך כלל ושאין שום תחבורה, או אפשרות להגיע אליה ברכב פרטי. היא צלצלה שוב ושוב, כדי לברר איך בכל זאת תוכל להגיע, הציע שנשלח אליה אולי ג'יפ. כאב לה שלא יכולה הייתה להגיע. 'אנשים צריכים לאכול', היא אמרה לי.

"בדרך כלל, במצבים כאלה אנשים שמחים שיש להם יום חופש. אבל היא? הצטערה עד מאוד שלא תוכל לבוא. הסיפור הזה נחרט אצלי היטב".

בשנים האחרונות עברה לכפר חב"ד, להתגורר אצל בנה הרב יצחק הולצמן. "כשהייתי קופץ לכפר נהגתי תמיד למסור לה דרישות שלום מבית התבשיל. זה היה חסר לה מאוד. היא הגיעה לעבוד אצלנו כשהייתה בת שישים ועבדה כאן עד גיל שמונים ושבע לערך, אי אפשר לשער מסירות שכזו. זה מדהים.

"המסירות הזו, כפי שראיתי בעיניי, עברה גם לילדיה ולנכדיה. כשבאתי לביקור בכפר, ראיתי איך בני המשפחה מתמסרים לה ולבעלה, יבדלחט"א. זה כיבוד אב ואם שלא רואים הרבה. כל פעם התפעלתי מחדש. יש לכל אחד מאיתנו מה ללמוד מהאישה הזו, ויהיו מילים אלו לזכרה".

יצוין כי במהלך ה'שבעה' סיפרו עובדי ה'כולל' שבאו לנחם את בני המשפחה, יבדלחט"א, על מסירותה של האישה הדגולה שהקדישה כמעט שלושה עשורים מחייה לנתינה לאחרים. המנחמים סיפרו איך גם בימי מלחמות וסכנת דרכים, היא לא וויתרה ותמיד דאגה לבוא אל המטבח של בית התבשיל, להחיות את הנזקקים הרבים.

היי חברות,

וואו, כמה זמן לא הייתי כאן.

האמת? התגעגעתי.

התגעגעתי אז חזרתי לכתוב…

אני שמחה לבשר לכן שברוך השם החלפתי סטטוס. התחתנתי עם בחיר ליבי ועכשיו אני דבורה לאה אמיר.

ואחרי תקופה ארוכה אני חוזרת בשיא המרץ ובכל הכח.

לפעול, ליזום, להמציא, לאפר, ולכתוב אליכן..

הטור שלי יקרא מעכשיו "סודות מתיק האיפור של דבורה לאה" ואני אתן לכן את הטיפים, הטריקים והסודות מתוך תיק האיפור המרתק והצבעוני שלי.

נדבר על מייקאפ, על הצללות, על צלליות, איפור עיניים, אודמים, עמידות ועל כל שאר הממתקים הנחבאים אצלי בתיק.

והדבר החדש הוא אם יש לכן שאלה תוכלו לשלוח אלי למייל ואני אעלה את השאלה ואם היא שאלה מתאימה ורלוונטית, אעלה בטור הבא את השאלה עם תשובה מפורטת וברורה, כך שכולן יוכלו להנות מעוד ידע חשוב.

הטור יעלה בע"ה מידי שבועיים.

אני מקווה להיות לכן לתועלת רבה כמו תמיד, ואתן יודעות שאפשר תמיד לפנות אלי ובשמחה לגבי כל שאלה, ייעוץ, להזמין אותי לאיפור ערב או לסדנא, למסיבה, לערב נשים או סתם בשביל הפאן.

גם אם את בסופר פארם בהתלבטות בין המסקרה של ג'ייד ולמסקרה של לוריאל את מוזמנת להרים אלי טלפון מבטיחה להשתדל לעזור.

אז קדימה בואו נחזור לעניינים ונעשה מה שעושה לנו טוב.

בשיעור הראשון בעוד שבועיים אגלה לכן את הסוד הראשון שלי…

יש למה לחכות …

יום טוב בינתיים,

דבורה לאה

מוזמנת לכתוב לי:

אימייל: [email protected]

וואצפ: 052-736-5770

נ.ב  חברתי לחברתי דבורה לאה ויחד הרמנו לכן סדנא משולבת של סטיילינג ואיפור.

סדנא פרקטית ומעשית בה נלמד איך להתאפר מהמם, להתלבש צנוע ובצורה נכונה להראות ולהרגיש נהדר.

דאבל דבורה לאה  הסדנא שתעשה לך סדר!

ד. בירמן, מגזין דרך המלך 

היום המאושר לו המתין הילד כל השנה, התקרב. בגדי השבת המגוהצים הונחו על הכיסא בחגיגיות, ובשקית גדולה המתינו אחר כבוד: מטבעות לצדקה, דבר תורה, ואת הנפח המרכזי (תרתי משמע) תפסו שקיות ממתקים מרשרשות שהכינו בני המשפחה.

אבל השנה, החלק המתוק הזה ייאלץ להיפרד ממסיבת יום ההולדת. ממתקים? – לא בבית ספרנו.

האמת היא, כי מזה זמן רב שפונים קוראים רבים ומבקשים לדבר על נושא כמויות הממתקים המופרזות שאוספים הילדים בכל מקום אפשרי, במוסדות החינוך, בימי הולדת ובמיוחד בשבתות: אמירת תהלים בבוקר, פסוקים בצהרים, 'אמן' בבית הכנסת… הילדים מצוידים בשקיות ניילון שיספיקו לכל השלל: סוכריות, טופים, חטיפים, מקלות סבא ושאר מגדנות וממתקים שהמשותף להם – צבעוני, טעים, אבל לא פחות – מסוכן.

אז אם עד היום לא הצליחו האנשים לחולל שינוי במו ידיהם, באה מערכת החינוך והנחיתה את השינוי מגבוה.

ממתקים וחטיפים – מחוץ לתחום

שנת תשע"ז הביאה בכנפיה רוח אחרת. החל משנת הלימודים הנוכחית, נכנסו לתוקף הנחיות משרד החינוך, המביאות רפורמה של ממש בנוגע להרכב התזונתי של הארוחות, המזון והשתייה, המוגשים במוסדות החינוך. יום הולדת, התוועדות, אבא / אימא שבת, מסיבת סיום או התחלה וכל אותם אירועים שהיו כרוכים בחבילה אחת (פעקאלע…) עם מיני ממתקים וחטיפים באריזות וצבעוניות – משנים צביון. ואם חשבנו שאין חגיגה בלי עוגה, מסתבר שיש. יש תחליפים לעוגת יום ההולדת, ועם חשיבה ויצירתיות הם אפילו יהיו מרשימים, אטרקטיביים ומפתיעים.

תפקידם של המחנכים הם לחנך לתורה וליראת שמים, למידות טובות, וכן, גם להתוות הרגלים בתחום הבריאות והתזונה, שהרי "היות הגוף בריא ושלם – מדרכי השם הוא", כפי שמצטט הרבי פעמים רבות את דברי הרמב"ם. דפוסי אכילה נכונים בגיל הילדות ובתקופת ההתבגרות מקדמים בריאות מיטבית, גדילה תקינה והתפתחות אינטלקטואלית רציפה. לטווח הארוך תזונה מגוונת ומותאמת מונעת תחלואה כגון מחלות לב וכלי דם, סוכרת ועוד.

המשנה החינוכית שמאחורי ההנחיות גורסת, כי לארוחה במסגרת החינוכית יש היבטים חינוכיים-חברתיים הנבנים החל מהגיל הרך. בגיל הרך הילד לומד לזהות את צרכיו ומפתח טעם אישי במזון. תהליך זה מושפע מאיכות המזון שהוא צורך, מכמותו ומדרך הגשתו. לפיכך, יש להציע לילד מזון בריא המומלץ עבורו.

לטובת מי שטרם התעדכן בפרטים, הנה ההשלכות המעשיות:

"חל איסור על מכירה או הגשה בשטח המוסד החינוכי של ממתקים וחטיפים, עתירי שומן, מלח וסוכר, וכן משקאות ומוצרים מתוקים וממותקים". בין המאכלים האסורים: "מזונות מטוגנים ועשירים בשומן, כגון: צ'יפס וחטיפים מלוחים. מזונות עשירים בסוכר, כגון עוגות, עוגיות, רוגלך, קרואסונים, ופלים, ממתקים, סוכריות ועוד. מיני מאפה עשירים בשומן, כגון בורקס, מלאווח, ג'חנון. מזון מעובד מהחי והצומח, המכיל פוספטים וניטרטים, כגון: נקניקיות, המבורגרים וקבב. מנות אישיות מתועשות להכנה מהירה של מרקים ומאכלים אחרים".

בשטח, יש מוסדות בהן הכללים כולם מיושמים עד לאחד, בלי התחכמות, ויש גם אחרים בהם הודיעו בתחילת שנה על הכללים אך לא ממש טורחים לאכוף אותם, והילדים ממשיכים לקבל ממתק ביום הולדת ובהתוועדות. בין כך ובין כך, אין ספק שהשינוי כבר כאן, נותן אותותיו ומחלחל בדרך ליצירת עידן חדש.

90% שמחים מהמעבר לכיבוד בריא

ומה דעת ההורים? יצאנו לבדוק. ההורים הם הראשונים המעוניינים בטובת ילדיהם, אך מהי באמת טובת הילדים? אין דעותיהם שוות. ללא ספק, רוב מוחלט של ההורים שמח על המעבר לכיבוד בריא. 90% מההורים אליהם פנינו מברכים על הצעד. שמחים על עצירת שיטפון הממתקים בהם הולעטו הילדים דבר יום ביומו, מודים על ההחלטה מגבוה המחייבת את הקולקטיב ומונעת לחץ חברתי.  מתוך ההורים המרוצים, חלקם מוסיפים הסתייגות. הם מציינים שהמעבר דרסטי מדי, מבקשים להימנע מקיצוניות.

"בכיתה של הבת שלי, חגיגת יום ההולדת השתנתה לגמרי", משתפת חיה, אמא מאזור המרכז, "כבר אין יום הולדת אישי, אירוע שמוקדש במיוחד לילדה, אלא כל הילדות שנולדו באותו חודש חוגגות יחד. פספסנו את החוויה הייחודית שמרכזת את תשומת הלב בילדה, חוויה שהילדה חיכתה לה במשך שנה… חבל. מכיוון שמדובר בארוחת בוקר ולא ממתק, זה בלתי ניתן לביצוע אצל כל אחת בנפרד, הן מבחינת הזמן שזה לוקח, והן מבחינת העלויות של ארוחה לכל בנות הכיתה".  לעומתה, שושי, אמא לשלוש בנות, דווקא מברכת על השינוי ועל האפשרות להתחלק עם הורים נוספים בהוצאות המסיבה, מה שמפחית מהנטל הכלכלי.

חינוך מתוק

אחרי הכול, אי אפשר בלי קצת מתוק בחיים. המתוק הזה יכול להירתם לקדושה, להמתיק ולחבב תורה ומצווה, ובוודאי זו תכליתו. "אם יכבד על הנער לשקוד על הלימוד תמיד, יפייסנו בדברים שהקטנים אוהבים ומתאווים להם, כגון דבש וקליות ואגוזים וכיוצא בהם (- ממתקים בריאים! ד.ב.), ואומר לו: הנה לך זה על מנת שתלך לבית הספר ותלמד" (ראשית חכמה, פרק גידול הבנים מאמר ז).

חלק מהמתוקים גם כרוכים במנהג ישראל שתורה הוא, כמו למשל הכנסת הפעוט ל'חדר'. הדבש על אותיות הא"ב, עוגת הדבש שעליה הפסוק אותו חוזר הילד אחרי המלמד, והסוכריות של המלאך מיכאל… הכול בשביל להשריש בליבו מתיקות, רצון וחיות ללימוד התורה. לעניינים נצחיים כאלה איננו מחפשים תחליף, אבל כל השאר הוא אכן עניין של חינוך והרגל.

השמירה על בריאות הגוף מעוגנת עמוק במקורות. "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" – זהו ציווי דאורייתא. הרבי באגרותיו מציין פעמים רבות את חשיבות השמירה על הבריאות, הנה ציטוט אחד מני רבים: "וידוע עד כמה החשיבו חכמינו ז"ל ענין שמירת הגוף, עד, כלשון הידוע, שגופו של אדם הוא נכסיו של הקב"ה. והרי מובן באיזו זהירות צריך לשמור נכסיו של הקב"ה" (אג"ק כרך ל אגרת יא'תקלו). ואם הילד דורש בתוקף? אומר הרבי: "יש לחנך ילד מבלי להתחשב בכך שצועק שרצונו לאכול סוכריות וממתקים, שכן "אחריתה מרה כלענה" – וכאשר הוא צועק שהוא רוצה יש להסביר לילד שאכילת סוכריות גורמת קלקול לשיניים, לקיבה, כך שזהו היפך הבריאות (שיחות קודש תשכ"ד ע' 544).

לסיכום,

אם נראה היה שבלתי אפשרי לחולל שינוי בתפיסה הציבורית אודות תזונת הילדים, הרי לנו הוכחה שהדבר אפשרי. על זה ניתן להמליץ את האמרה: חזקה על תעמולה שאינה חוזרת ריקם.

ומה זה אומר לנו, כחסידים, מובילי בשורת הגאולה? גם אם נראה שבלתי ניתן לחולל שינוי בתודעה ולהביא לפקיחת העיניים בפועל ממש, הרי לנו הוכחה שאפשי ואפשי.

ועוד תובנה קטנה: הכוח לחולל שינוי בבתים, בכל תחום יהודי-חסידי, כרצון הרבי, מתחיל מחינוך דור העתיד: "משיחי".

סוכריות משמים

בדרך לסקירת מרכיבי המוצרים ולהקניית הרגלים שיעצבו את בלוטות הטעם של ילדינו בכיוון הרצוי, זינגר תורמת כמה טיפים: "ישנם כללים רבים שניתן להמליץ עליהם, אם נסכם בקצרה: הרבו בצריכת פירות וירקות, סלקו לגמרי שתיה מתוקה ובמקומה שתו מים. הרי כך אנו משקים את העציצים שלנו, ולמה לילדים שלנו ניתן פאנטה?" והיא מסיימת באנקדוטה טרייה – "בדיוק היום בהשגחה פרטית, במסגרת שיעורי התזונה והבריאות שאני מעבירה במכללת בית רבקה, לימדתי מורות שאחת מהן הביאה לי מתנה שעשתה לי הרבה נחת: שקית עם ירקות קטנים ועליה כתוב "סוכריות מהטבע…"

שלא על מנת לקבל ממתק

כהורים וכמחנכים, הורגלנו, שעל מנת לעודד ילד ולשמחו, יש לתת לו ממתק או פרס. לאור הרפורמה החדשה בנושא הבריאות, מגלים לנו אנשי חינוך כי יש גם דרך אחרת.

רבקה, מחנכת ב'בית רבקה'-צעירות, כפר חב"ד, מספרת: ימי ההולדת נחגגים השנה ללא ממתקים וללא פרסים. פעם בחודש נערך יום הולדת משותף לילדות אותו החודש, והוא נחגג בארוחת בריאות. בנוסף, כל ילדה ביום הולדתה, מגיעה בלבוש חגיגי, ומפעילה תכנית חווייתית-חסידית כרבע שעה. הבנות נהנות מהאתגר ומהחוויה החברתית. מפתיע לגלות שבעלת יום ההולדת מאושרת בעצם הביטוי ותשומת הלב שהיא מקבלת.

אסתר, מחנכת בבית ספר חב"ד ערד, משתפת גם היא במשנה חינוכית דומה:

לפעמים הצורך לתת ממתקים, הוא שלנו – המבוגרים. אך האמת היא, שכאשר ילד מתרגל לקבל ממתק בכל הזדמנות ועבור כל דבר קטן, הערך של ההפתעה יורד בעיניו. כמו כן, הוא לומד לחשב חשבונות: "מה יצא לי ממה שאני עושה?".

חינוך פנימי, נעשה על ידי כך שהמחנך עצמו חדור בחשיבות הערך ומתוך חיבור לילד. אמנם, לעיתים נדרשים חיזוק באמצעות 'צ'ופר', אך חשוב שהילד יבחין כי הצ'ופר הוא לא מטרה ולא תנאי. בכלל, פרס יכול להיות גם חיבוק, טלפון לסבתא לספר על המעשה הנפלא שהילד עשה וכדומה. אלו הם פרסים בעלי ערך בפני עצמם. כילדה, הורי לא הרבו לתת לנו ממתקים ופרסים, גם לא בימי הולדת. אבל חיבור ואהבה היו בשפע, ועד היום אנו-הילדים מחוברים מאוד לבית ורואים בהורים שלנו כתובת לעצה טובה. לעומת זאת, יש הורים שנותנים ממתקים והפתעות בשפע, והילדים לא מחוברים אליהם כל כך. בסופו של דבר ילדים מעריכים את הדברים החשובים באמת.

אשה שבעלה נהרג במלחמת יום כיפור כתבה לרבי:

כבוד הרבי,

ה' היה בעזרת עמינו לעמוד בשעה קשה זו של מלחמה והצלחנו לעמוד מעטים מול רבים. אך כל ניצחון דורש הקרבה ואכן אין קרבן גדול יותר מהקרבת החיים. כיון שנותרתי ללא אב לילדי קשה עלי מלאכת חינוכם וגידולם.

קשה לי לעמוד לבד מול עולם גדול ומעט אכזר….

כיצד עלי להסביר לילדי שמות אביהם בקרב אף הוא רצון ה'? בני הקטן שואל בזו הלשון: אמא  כשהמשיח יבוא יקומו המתים לתחיה ואבא יבוא, למה המשיח לא בא עכשיו? ביתי שואלת איפה אבא שלי נמצא?…

הרבי עונה (על נייר מכתבה):

לשאלות הילדים שיחיו שכותבת – תסבירם (כפי האמת) שישנם נשמות טהורות כל כך שהשם יתברך רוצה שיהיו בשמים, לאחרי שהשלימו שליחותם בארץ והגינו על בני ישראל הדרים בארץ ישראל, ובשמים הם ממליצים טוב על כל הקרובים אליהם ובפרט על הילדים שלהם ומבקשים מהשם שיצליחו הילדים בלימודם ובהנהגה כו' וכשהילדים מתנהגים כן – הרי זה נחת ותענוג להנשמה שהיא חיה וקיימה וכו'.

לראשונה ערב העצמה לסבתות לילדים בעלי צרכים מיוחדים!

עמותת יד לילד המיוחד פותחת את אירועי הקיץ בערב מיוחד
ערב העצמה לסבתות לילדים בעלי צרכים מיוחדים!

תוכנית מיוחדת לצד בר מפנק מחכה לסבתות היקרות אשר במהלך השנה מלוות את המשפחות היקרות!

הכניסה חינם אך הרשמה מראש חובה
0546940770
יד לילד המיוחד-לאהוב באמת!

ערב טוב חברה יקרה!
יש לי שאלה קטנה לשאול
את לא חייבת לענות בקול.
את מוצאת את עצמך לפעמים
במין כאלה ימים
שהכל מתנהל בעצלות
ושום דבר לא הולך בקלות
ימים בהם נראה הכל הפוך
ואת לא מצליחה לעלות שום חיוך..
כן, לעיתים נתקלים במכשול
שעוצר אותנו מלפעול
מייאש, מתסכל וגורם לנו ליפול.
אך דווקא היום זה הזמן לגלות
שניתנת לנו אפשרות להתעלות!

היום? דווקא עכשיו?
אפשר לשנות את המצב?!
כן, בהחלט!

לרבי מהר"ש יומולדת  בב' אייר
הרבי המהר"ש אותנו לימד
דרך חיים, כיצד להתמודד
לא להיכנע למכשולים
לא לתת מקום לבילבולים
לדלג על הקשיים ולהתעלות
ואת הכוחות החיוביים לגלות.

אם גם לך יש לפעמים מעצור
ומשהו פנימי שחוסם לך את האור,
זיכרי היום הוא יום מסוגל
לגמד את הקושי ולהתרומם מעל
להשפיע על חברה, בלי להתבייש
לקיים מצוה בלי להתייאש
להשקיע בטוב, בטוב יחודי
כמו שמתאים ליהודי.
וה' ירים אותנו על כפיו
לבית המקדש, נאו, עכשיו.

לשירים נוספים, ניתן ליצור קשר
שרה 0547235770