כ – 250 נשי ובנות חב"ד ירושלים התוועדו והתקשרו לרבי מה"מ אתמול בלילה באולמי גוטניק סביב שולחנות ערוכים ונפלאים. קישר אותנו בלימוד המאמר "ואתה תצווה", הרב שניאור כהן שליט"א רב קהילת הר חומה ומשפיע בת"ת אמת הגדולה, וגב' לאה בוטמן מנשי לוד חיזקה את התקשרותנו בסיפורי יחידות וניסים מאגרות הקודש.
הגב' רחל אליעזרוב ניגנה ניגונים רקדנו ושרנו.

עפרה בדוסה, מגזין עטרת חיה

בשנת תשנ"ו פורסם ספרו הידוע של הרב סימון ג'ייקובסון "הדרך לחיים של משמעות". אל הרב ג'ייקובסון זרמו מכתבים רבים מקוראים וקוראות שהוקירו תודה על הספר שאכן נתן להם משמעות והאיר את חייהם.

באחד המכתבים התגלה סיפור מיוחד ומרגש מאת אישה בשם נחמה כהן שבשנת תש"ו, כילדה בת 5 תושבת קראון הייטס, זכתה לפגוש את הרבי "כשהוא עדיין לא היה רבי ונהג לטייל בשכונה".

הנה המכתב במלואו:

שלום הרב ג'ייקובסון.

כל הכבוד על הוצאת הספר "הדרך לחיים של משמעות". הספר הזה עושה קידוש השם גדול, ובעיקר מציג את הרבי באופן הנכון והיפה.

נולדתי בקראון הייטס ב–1940, ילדה יהודיה ממשפחה מסורתית. הייתה לי זכות גדולה ומזל מה' להכיר את הרבי מקרוב. הוא היה עבורי 'חבר' ילדות אהוב.

הספר שלך מביא לעיניי דמעות של התרגשות ותחושות עצומות של שמחה. הוא החזיר לי כל כך הרבה זיכרונות ואירועים שחשבתי שכבר נשכחו ממני.

הכרתי את הרבי כ"מיסטר" [= אדון]. בפעם הראשונה שפגשתי בו, שאלתי את הרבי לשמו. הוא השיב לי, אך לא הצלחתי להבין. ככל הנראה אמר ששמו שניאורסאהן. משהבחין שאני לא מצליחה להבין, אמר לי הרבי שיש לנו שמות דומים ושאל אם אצליח להגיד את השם 'מנחם'. את זה הצלחתי לומר, אז הוא אמר לי לקרוא לו "מיסטר מנחם".

רק כשראיתי תמונה של הרבי משנת 1950, הבנתי ש"מיסטר מנחם" האהוב שלי הוא…הרבי – אותו רבי שהיה דמות מוכרת בסביבה שלנו. שמעתי עליו הרבה והייתי מבקשת עבורו בתפילותיי, אבל אף פעם לא קישרתי שאני גם מתפללת עבור אחד מהחברים הטובים והיקרים ביותר שהיו לי.

כשפגשתי את "מיסטר מנחם" על מדרכות השכונה באמצע משחק או סתם תוך כדי הליכה, הוא נהג להתעניין אילו ספרים אני קוראת.

כשהייתי בת שבע (אביב של שנת תש"ח), נחשף בפניי עולם הספרות הבדיונית. אהבתי אותה כל כך ונתתי לרבי תקציר על שני סופרים שבדיוק קראתי את ספריהם: רוברט היינליין ואייזק אסימוב. סיפרתי לרבי מה זה מדע בדיוני, והוא התעניין ברעיון שילדים לומדים מדע דרך סיפורת. אמרתי למיסטר מנחם שהוא חייב לקרוא את הספרים האלה ושהוא יאהב אותם, ובתשובה הוא ענה לי שהוא קורא רק ספרים יהודיים.

כך מידי פעם נפגשנו ברחובות השכונה והיינו משוחחים. באחת הפעמים סיפרתי למיסטר מנחם על 'סדרת המוסד' של אייזק אסימוב, המספרת על מוסד סודי שייסד פסיכו היסטוריון בשם הארי סלדון ומטרתו הייתה ליצור עולם מושלם.

בפעם הבאה שנפגשנו, מיסטר מנחם אמר לי שהוא קרא את הספר, דבר שהדהים אותי, וביקש ממני להתרכז בספרים של אייזק אסימוב ולא של היינלין (ובצדק). הוא המשיך וסיפר לי שהוא כתב לאייזק אסימוב ושהסופר ענה לו בחזרה. נדהמתי שהסופר המפורסם אסימוב ראה לנכון לענות למיסטר מנחם (עוד לא ידעתי עם מי אני מדברת).

מיסטר מנחם, הלא הוא הרבי, שאל אותי אם אני רוצה להקים איתו מוסד כמו זה שאסימוב כתב עליו בספרו. עניתי שבעיניי זה רעיון נפלא והתחלתי לקפוץ בשמחה ולצעוק: "אני רוצה להצטרף אליך! אני רוצה להקים איתך ביחד את המוסד הזה! בבקשה, בבקשה, בבקשה!", הוא השיב לי שאני יכולה ונפרדנו לשלום.

•

והוא אכן הקים את המוסד הזה; את תנועת חב"ד, את מוסד השליחות, דואג להפוך את העולם הזה למושלם בכל רגע, בגאולה האמיתית והשלמה.

להאזנה להתוועדות העוצמתית לחצי כאן

ההתוועדות התקיימה במרכז אור חיה בירושלים, ומוגשת באדיבות אתר "אור חיה לייב"

דבורה לאה הלפרין, מגזין עטרת חיה

על אלו שהצטרפו לדור השביעי אחרי ג' תמוז דובר רבות. הקשיים, הפתרונות, הגילויים והזיכרונות. אך למרות חילוקי הדעות הרבים, בדבר אחד נדמה שאין ויכוח: המציאות מוכיחה שהילדים והנוער, הדור שגדל ומתחנך בימים אלו מבלי שראה את פני קודשו של הרבי מלך המשיח, מקושרים באופן עמוק יותר לרבי, וחדורים באמונה ובביטחון בנוכחותו של הרבי ובנצחיותו, באופן ברור ללא ספקות ושאלות.

גב' יפה שפינר מכפר חב"ד בעלת שני כובעים משני קצות סקאלת צעירי הדור השביעי: היא גננת ומנהלת ארגון 'אחות התמימים' לבנות הסמינר בכפר חב"ד.

"אנחנו מבקשים שנזכה לראות את הרבי ולגמרי לא שלמים עם המצב בו אנו נמצאים. אנו עומדים בציפייה ובדריכות להתגלות" מחדדת יפה בתחילת השיחה, רגע לפני שנצלול לעומק התופעה המרתקת שנקראת ילדי הדור השביעי.

הילדים של היום

"אני רואה בעבודתי שהילדים היום מקושרים מאוד לרבי וחדורים בשלל נושאים חסידיים הרבה יותר מאשר פעם. יש סיוע בהטמעת מסרים וערכים שחשוב שילד חסידי יגדל עליהם באמצעות תוכניות לימוד ומערכים שגננות ומורות חב"ד מקבלות מרשת 'אהלי יוסף יצחק', דרכם מנגישים לילדים נושאים כמו משפיע, תפקידם להאיר את הסביבה, הקפדה על ברכת המזון, דיוק בהלכות ובברכות ובקיאות בניגונים. כך, הילדים יותר מקושרים ומכירים מושגים רבים יותר.

בעבר, אצל גננת שהייתה יותר חדורה וחסידית – היו יותר ניגונים וידע חסידי, ואם הגננת לא הייתה מושלמת בתחום, הגן כמעט ולא היה גן חב"ד. כיום, עם כל התכניות המובנות, בכל גן יהיו מסרים חב"דיים מובהקים ותוכן של התקשרות לרבי מלך המשיח. גננות עושות מסיבות שלמות עם ניגוני חב"ד, דבר שלא היה בעבר כלל. פעם אנחנו, אנשי החינוך, התאמנו את עצמנו למשרד החינוך. היום, מתאימים את העקרונות שעמם צריכים לעבוד עם הילדים – לרוח שלנו, רוח החיות החסידית וההתקשרות".

בתוך הבית פנימה, איך ניתן להחדיר את ההתקשרות לילדים?

"מבחינת המשפחה, אני יודעת שיש בידיי ובידי כל אשה ואם בזמננו, אחריות גדולה על כך שהילדים יהיו חדורים ברבי. כי היום בפרט, בזמן חסר–גילויים יחסית לעבר, ההתקשרות היא דבר שמגיע במאמץ. היום ההתקשרות היא מהעצם. כהורים, נדרשת מאיתנו עבודה, כי זה לא מובן מאליו. יחד עם זאת, כשעובדים, רואים סייעתא דשמיא גדולה. אנחנו צריכים לעשות את שלנו והקב"ה מחזיר במזומן, הרבי מחזיר חזרה באין ערוך, כי אנחנו מקשרים את הילדים לעניין של עצם ולא רק לגילוי.

ילד מרגיש את המקיף, כך חודרת אליו ההתקשרות והחיות בעוצמה. כאשר יש כינוסים גדולים, כמו י"א ניסן, אני ממליצה להגיע עם כל הילדים ולא להקל ראש בזה. בכינוס י"א ניסן השנה הבאתי את כולם והפעוט במהלך הכנס נרדם והתעורר לחלופין. בבוקר שאלתי אותו: "איפה היית אתמול?", והוא ענה: "הייתי ביום הולדת של הרבי שליט"א". הוא תפס את הנקודה.

בנוסף, כדאי להשתדל שהילדים יהיו במועדונים והפעילויות של צבאות ה' ובקעמפים.

היום זה דור של חשיפה בצד האחר, ועלינו להשתמש בזה לצד הקדושה. לחשוף לילד משהו פנימי מתוכנו, לחשוף מול הילדים את ההתקשרות שלנו. כאשר ילד רואה את אמו נעצרת מפעם לפעם מול תמונה של הרבי, הוא יחוש את ההתקשרות, לא יהיה צורך להכביר במילים".

ומה עם הנוער הבוגר יותר?

"אותם חשוב לרתום לעשיית הוראות הרבי ולהדרכה במסגרות שונות. בזמן שהבנות מדריכות ונמצאות במקום של השפעה על חניכות, ממילא הן חדורות.

האם צריכה להיות טעונה כדי להטעין את בני המשפחה. אני רואה זאת כחובה לאם ללמוד ענייני גאולה ומשיח. פעם חשבתי שמספיק שיש לי את האמונה וכך היא תחדור לילדים, אבל אחרי שהתחלתי ללמוד באופן קבוע, אני רואה שלא מספיקה רק האמונה, צריך לדעת. ללמוד, לקבוע חברותא עם חברה, להשתתף בשיעור או אפילו להאזין בטלפון לפחות פעם בשבוע, ועדיף בתחילתו, כדי לדעת איך לחיות את השבוע נכון.

הנושא של הלימוד חשוב גם בפן האישי – גם בכך שהוא עוזר להשפיע את האמונה לילדים, וגם עוזר לי להסביר בצורה טובה יותר את זה שרבי הוא לא דבר גשמי, לא ניתן להסבר שכלי, וצדיקים קשורים לעניין נצחי.

מומלץ לדאוג שהבנות ישתתפו או יארגנו שיעורי גאולה ומשיח, שיסבירו להם רובד אחרי רובד, קומה על קומה, כיצד 'לחיות גאולה'".

נסיעה אחת שווה אלף מילים

"היום" ממשיכה יפה, "אף יותר מלפני ג' תמוז, רואים משפחות שלמות נוסעות לרבי מלך המשיח  עם הילדים. זה מאמץ אדיר, כספית, פיזית ונפשית, אך זה הפך לדבר ממש מוכרח, אפשר לומר. בדרך זו מקשרים את הילדים לרבי. אחי עמד בשדה התעופה וראה משפחה שלמה נוסעת לרבי, והוא פשוט זז הצידה והתחיל לבכות. הוא הסביר לי שאלו לא משפחות שיש להן הרבה כסף, אלא משפחות שנותנות את חלבן ודמן(!) עבור זה שהילד יהיה אצל הרבי ויחזק את ההתקשרות.

אני רואה עניין להביא גם ילדים קטנים לרבי, לנסוע איתם אפילו כשהם תינוקות. לכבוד 'שנת הקהל' האחרונה נסעתי עם כל המשפחה לרבי, הילד שלי היה אז בן שנתיים והוא עד עכשיו זוכר איפה הרבי מתפלל, את הכיסא של הרבי, את 770, אני חשה שהוא מחובר לרבי. הנסיעה פועלת יותר מאלף מילים. המאמץ גדול, אך ההשקעה כדאית ביותר. היום יותר מתמיד חשוב להגיע לרבי ובמשך השנה להזכיר להם את חוויות הנסיעה.

דבר נוסף ששמתי לב אליו הוא, שכאשר הנוער והילדים מגיעים ל–770, הם מרגישים שזה הבית שלהם. ילדי הקטן, בדרך כלל חושש מזרים ונצמד אליי, אך כשהגענו לשם הוא היה כמו דג במים.

איך מוודאים שהנסיעה תשיג את מטרתה באופן מקסימלי?

"חשוב להתכונן לנסיעה וליהנות ולחוות אותה כבר לפני, כמו שעושים באופן טבעי לפני טיול גדול או אטרקציה מיוחדת. כך הילדים יבואו ל–770 מוכנים והדברים יופנמו יותר".

חיבור לעצם ולא רק לגילוי

"הדור שגדל עתה, אינו מתעכב ב"גילויים", אלא מתחבר אל המלך בעצמותו" אומרת הגב' רייזי הלפרין, סגנית מנהלת בתיכון "בית רבקה" בכפר חב"ד, ומזכירה את המשל הידוע על אדם שנכנס לארמון, ובדרכו למקום מושב המלך התפעל והתלהב מהפאר וההדר, התבונן באוצרות הנדירים ובקישוטים ואף ניגש לכמה פינות נפלאות ואסף מספר אבני חן ויהלומים. בהתפעלותו הרבה מכל הסובב, הוא לא הספיק להגיע אל המלך עצמו – זמן הביקור שלו תם.

"לעיתים, כאשר יש גילויים נפלאים אנו עלולים להתפעל ולהתרגש ואולי חלילה, לא להגיע אל המלך בעצמו. בשנות הגילוי והאור זכינו לשמוע את קול המלך בהתוועדויות וניגונים, לקבל שפע ברכות, דולרים לצדקה, קונטרסים ועוד ועוד גילויים עצומים. אולם, הילדים בדור הזה מחוברים ומקושרים לרבי מלך המשיח בעצמו, ולא לגילויים, נפלאים ככל שיהיו. כדברי אדמו"ר הזקן שהיה אומר בשעת דבקותו: "אינני רוצה בגן העדן שלך, איני חפץ בעולם הבא שלך, אינני רוצה מאומה, איך וויל דיך אליין" = רוצה אני בך עצמך!".

"ילד חמוד מכפר חב"ד שאל את אביו: "מי מאדמו"רינו האריך ימים ביותר?", וענה לו אביו: "הרבי שלנו". טען הילד: "התכוונתי רק לאלה שהסתלקו, ולא למי שחי ממש". לילדינו, ילדי צבאות ה', ברור שהרבי חי וקיים. "הם הכירוהו תחילה" ואמונתם איתנה וברורה, ללא בלבול ותעייה, הם מבינים וחשים, שבלי ראש, אין חיים.

כידוע, אצל ילדים אין סודות – כל מה שהם יודעים הם מיד מפרסמים, וכך אין הם מתביישים להכריז בכל מקום: "יחי אדוננו" ולהודיע שהרבי מלך המשיח והנה הנה בא, כשהם לא שוכחים לספר בתום כיצד עלינו להתכונן לבואו ולהחיש את התגלותו.

כדי שאנו לא נקלקל את הרגש העמוק והפנימי הזה וחס ושלום לא נפגום בלבם הטהור והזך עקב המחשבות הזרות שלנו, עלינו רק להיצמד לאמונה עצמית זו ולאפשר לכל בני המשפחה 'לחיות' זאת".

כיצד?

"אחרי כל פעולה טובה נאמר: 'הנה את/ה מקרב/ת את התגלות הרבי מלך המשיח!', בכל הכוונה להתנהגות ראויה נדגיש שסביבתנו, ביתנו, חדרנו ואנו עצמינו צריכים להיות מוכנים להתגלות ולכן ננהג כך. והילדים? הם הרי מוכנים לעשות הכל כדי להחיש את ביאת המשיח, ולהשקיע מאמצים רבים למען מטרה כה נעלית.

נשתדל שבבית אכן ירגישו שהרבי חי: נוסיף בלימוד תורתו ובקיום כל הוראותיו, נראה את הרבי בכל האמצעים העומדים לרשותנו, נשמע את קולו ונזכה עכשיו ממש להתגלות".

מה את מרגישה כשאת רואה את הילדים והנוער חדורים כל כך?

"בביקוריי בשנים האחרונות ב–770 אני מתמלאת – אודה ולא אבוש – בקנאה עצומה בנוער הצעיר ובילדים הקטנים אשר לא זכו למה שזכיתי אני: לא נכנסו ליחידות ולא ראו את הרבי בעיני בשר, ובכל זאת, הם ודווקא הם מכינים לרבי בחרדת קודש את עמוד התפילה ואת הכיסא, ועומדים ברצינות לקבלת פני משיח. הם ודווקא הם מכריזים על מדרגות הבימה: "יחי" בגאון ובביטחון. על כולנו ללמוד מהם!

בביקוריי אצל הרבי שליט"א כאם צעירה עם ילד או תינוק, ידענו תמיד שממש כדאי לעמוד מול הרבי עם תינוק על הידיים כי בכניסתו לתפילה הרבי חילק לילדים מטבעות 'שליחות מצוה' לצדקה, והמתין עד שהילד פתח את אצבעותיו הקטנות וקיבל את המטבע או הדולר. בינתיים, אנו, המבוגרים, "הרווחנו" להיות קרובים יותר לרבי באותם רגעים נפלאים!

הנערות הצעירות ניסו תמיד "לעזור" בלקחת את אחד הילדים בזרועותיהן. וכך גם עתה: כדאי לעמוד מול הרבי עם "תינוק" או "ילד" כך מרוויחים להיות קרובים יותר אל הרבי באמת".

אמונה שלמה

זכיתי וחיה מושקא דורון מהעיר בת ים הייתה הגנרלית של בנותיי בקבוצת 'מחנה קינדער' בתשרי ה'תשע"ו. את החיות החסידית והחדרת ענייני משיח בחייהן יחד עם צוות המדריכות, לא ניתן היה לפספס.

"ברוך ה', גדלתי בבית בו הוחדרה האמונה מגיל קטן" אומרת חיה מושקא, "אם זה ב'יחי' לאחר הפסוקים לפני השינה, אם זה ב'יחי' לאחר 'שלום עליכם' בשבת וגם באמירת 'יחי' לפני 'מודה אני'. אני זוכרת שבאחת השנים לפני י"א ניסן אבא שלי הלחין שיר לכבוד יום ההולדת של הרבי. מתברר שהייתי ילדה ממש קטנה, אך הלהט שהיה בבית סביב הנושא, והחיות המיוחדת בה קיבלו והתחילו לשיר את הניגון החדש, נשאר צרוב בנפש והחדיר בי את הנקודה שיש לנו רבי חי!

כשבגרתי והגעתי לשלב בו האמונה ניתנת לבחירה, לא היה לי אפילו שמץ של ספק במה אני מאמינה, הודות לאמונה והעקשנות שהורגשו בבית בכל פרט – על הכיפה של הבנים בבית, על החליפה, על הדלת, בשירה סביב שולחן שבת וכדומה.

מנקודת מבט היום כבחורה, אני חושבת שחלק גדול בהנחלת האמונה לילדים הוא עצם העובדה שאבי ואמי מאמינים כאחד שהרבי שליט"א מלך המשיח. כשהבית שלם באמונתו, זה נותן את האפשרות לגדול כילדים ובהמשך כמבוגרים מאמינים ושלמים עם עצמם.

חשוב לי לציין שחלק נכבד מהאמונה והעקשנות חדור וחקוק אצלי גם בזכות קעמפ 'אורו של משיח'.

מבחינת הסביבה והחברות בבית הספר, אני גרה בקהילה שאינה חב"דית ולפעמים אף מתנגדת. אכן, לא תמיד קל, אבל לדעתי הקונטרה דווקא מחזקת את האמונה. כשיש מנגדים, זה מראה לי שאני הולכת בדרך נכונה והיצר הרע מנסה בכל כוחו להשתלט. זו המחשבה בראש. במעשים אין צורך לעצבן אף אחת, אבל בזמן שהעניין נוגע אצלי בחיזוק האמונה וההליכה בדרכי הבן הנאמן – אין ויתורים! יש 'יחי המלך' בתחילת שיחת טלפון ויש 'יחי המלך' בראש הדף, יש דקויות בלימוד שיחות ויש חיות אחרת בקיום הוראות הרבי.

יחד עם זאת, בגיל ההתבגרות, שוחחתי רבות על הנושא הזה עם המשפיעה, שבדוגמה אישית ובמילים ברורות, חיזקה אצלי את העקשנות. בנוסף, התחלתי ללמוד לעומק את שיחות ה'דבר מלכות' ואחרי זה כבר לא נשאר לי מקום לספקות: הרבי חי וקיים בגוף גשמי ב–770 והוא יגאלנו נאו!".

אסתי לנצ'נר, מגזין עטרת חיה

את הביקור הזה אצל הרבי ישראלה גור ורבקה לפיד לא ישכחו לעולם. גם היום, 27 שנה אחר כך, עיניהן נוצצות כאשר הן מדברות על הרגע בו עמדו מול הרבי שליט"א מלך המשיח, הרגע בו הרגישו שהגיעו הביתה, הרגע בו גורלן כמו נקשר זה בזה. שתי נשים זרות שחלקו מסע משותף בדרך אל הרבי. כל אחת וסיפורה היא, כל אחת ובקשתה, אחרי שנים רבות של המתנה וציפייה ורגע אחד מול פני קודשו ששינה את חייהן.

אני פוגשת את ישראלה וצביקה, בעלה, בעסק המשפחתי אותו הם מנהלים יחד בעיר עכו. מאחורי השניים ניבטת אליי דמותו של הרבי מלך המשיח בחיוך אוהב. מבט ראשוני עלול להטעות, אולם כאשר הם מתחילים לדבר והמושגים החסידיים קולחים מפיהם בקלות ובמהירות, אני מבינה עד כמה הסיפור המופלא אותו הם חוו חי איתם עד היום.

בני הזוג גור נמצאים בעיצומו של יום עבודה, אך הם עוצרים הכל ומתיישבים איתי לשיחה. ההתרגשות ניכרת בקולם כאשר הם חוזרים לאותו מעמד. "זה ביקור שלא אשכח לעולם. אני מכנה אותו 'מעמד הר סיני' או יותר מכך, 'מעמד הסנה הבוער'" אומר צביקה, "מעולם לא הייתי כבד לשון; במסגרת עבודתי נפגשתי עם לא מעט אנשים רמי מעלה דוגמת יצחק רבין ושמעון פרס ולרגע לא חשבתי שיש אדם שיצליח להשאיר אותי ללא מילים, אולם בעת שעמדתי מול הרבי הרגשתי כאילו נעתקו מפי המילים ואין בכוחי להוציא הגה. האור האלוקי שלו השפיע עליי מאוד. כיום אני מגדיר את עצמי חב"דניק, רק בלי זקן וכיפה".

ברכות של הרבי לא שבות ריקן

"הכל התחיל כעשר שנים קודם אותו מעמד" ממשיכה אותו ישראלה והתרגשות בקולה. "היינו אז זוג צעיר שזה עתה נישא וכמו כל זוג רקמנו חלומות על הבית אותו נבנה יחד. יום אחד חשתי בבליטה מוזרה בצוואר ולאחר בדיקות חוזרות ונשנות במשך מספר חודשים התגלתה האמת הנוראה: אובחנתי כחולה במחלה הארורה בדרגה 4. הרופאים שלקחו אותנו לשיחה הבהירו לנו בפנים חמורות כי נותרו לי שלושה חודשים לחיות, לכל היותר.

ברגע אחד עולמנו חרב עלינו. הייתי אז בחורה צעירה בת 19 שכל החיים לפניה, וקיבלתי כך פתאום את הבשורה האיומה ביותר שניתן לדמיין. במהלך החודשים הבאים קיבלתי כל מיני תרופות ניסיוניות שאיזנו אותי מעט. עם כל המציאות הנוראה שנפלה עלינו, הרצון להביא חיים לעולם היה חזק יותר והחלטנו בהחלטה אמיצה שלמרות המחלה אנחנו רוצים ילדים. על אף הסיכון העצום הכרוך בכך, נכנסתי להריון שהיה בסיכון גבוה ביותר וילדתי את בתנו הבכורה, יעל.

אחרי הלידה מצבי בריאותי הלך והידרדר. מחלתי הייתה מסוג נדיר מאוד ואבחנת הרופאים הייתה כי מלבדי יש עוד שלושה אנשים ברחבי העולם הסובלים מאותה מחלה. טופלתי בתרופות חזקות שהחזיקו אותי בחיים, אולם לא גרמו לשינויים חיצוניים ואנשים רבים שפגשו בי לא ידעו שהאישה הצעירה והמטופחת שלפניהם בעצם נלחמת על חייה.

כשיעל הייתה בת שש מצבי התייצב מעט והרצון לעוד ילדים שב ובער בתוכנו, אבל הרופא לא היה מוכן לשמוע על אפשרות כזו. הוא טען שגופי לא יעמוד בזה. החלטנו בכל זאת ללכת על זה, אולם לצערי ההיריון לא החזיק מעמד".

צביקה: "בשלב הזה נכנס לתמונה הרב שלמה פראנק מעכו שיעץ לנו לכתוב לרבי. אני בא מבית של ניצולי שואה. גדלתי באווירה רחוקה מאוד מכל מה שקשור ליהדות, אבל כעת נאחזנו בכל דבר שיכול היה להציל את ישראלה. התשובה של הרבי הייתה חד משמעית: לשמור על טהרת המשפחה, והוא הוסיף ברכה לבריאות. אחרי קורס מזורז בנושא התחלנו לשמור על טהרת המשפחה, אך במקביל מצבה של ישראלה רק הלך והורע".

"הגעתי למצב קריטי. הרופאים אותתו לנו שזה הסוף. הייתי מאושפזת עם בצקות ענקיות ברגליים, גופי היה מלא נוזלים והייתי נפוחה מאוד ובמצב בריאותי קשה ביותר" מתארת ישראלה.

"באותו לילה" נזכר צביקה, "חזרתי הביתה מבית הרפואה שבור ורצוץ. עצרתי בתחנת דלק שם פגשתי את הרב פראנק. התפרקתי מולו וסיפרתי לו על מצבה הקריטי של ישראלה ושאלתי בכאב: 'מה עם הברכה של הרבי? מאז שבורכנו המצב רק מידרדר!' הרב הרגיע אותי ואמר שברכות של הרבי לא שבות ריקם וזה רק עניין של זמן שהכול יתהפך".

"באותו הלילה קרה הנס" משלימה ישראלה את חלקה בסיפור. "נכנסתי לשירותי המרכז הרפואי והרגשתי שאני מתחילה להתרוקן מנוזלים. ביליתי שם לילה שלם ורוקנתי 10 קילו נוזלים. בבוקר קמתי בן אדם אחר. הנפיחות ירדה והבצקות נעלמו. אחרי המקרה הזה המחלה שקוננה בגופי במשך כמעט עשור החלה להראות סימני נסיגה.

התחלתי להתאושש מעט ובעידוד הרב והרבנית פראנק החלטנו להצטרף אליהם לנסיעה לרבי – להודות לו על הנס וגם לבקש ברכה לילדים נוספים".

"הרבי ידע בלי שאמרתי מילה"

בחודש אב תש"נ טסו בני הזוג גור לרבי. "כל הדרך עברה עלינו בהתרגשות עצומה, לאורך כל שעות הטיסה עשינו חזרות ושיננו שוב ושוב מה אנחנו רוצים לבקש מהרבי.

והנה הגיע הרגע המיוחל, התור התקדם והנה אני כבר ניצבת מול הרבי, חשה כיצד אור גדול ועצום מציף אותי, כאילו הילה של קדושה מקיפה אותו. אני עומדת מול הרבי ומרגישה שאני לא יכולה להוציא מילה מהפה. תוך שניות אני מוצאת את עצמי כבר מתקדמת לכיוון היציאה מבלי שאמרתי מילה או שקיבלתי ברכה.

'בואי, הרבי קורא לך לחזור' אני שומעת את הרבנית פראנק, וחזרתי אחורה רועדת. ביקשתי ברכה לבריאות ולילדים נוספים. הרבי נתן לי שני דולרים וברך לבריאות "ולבנים ובני בנים". ולפתע הרבי מוסיף ברכה לאבי שיחי' שהיה זקוק באותה העת לפרנסה. הייתי המומה, תכננתי להוסיף את אבי לברכה אבל זה נשמט מפי, הרבי ידע מבלי שאמרתי לו מילה.

יצאתי החוצה בוכה ונרגשת מעוצמת החוויה. הרגשתי קדושה כפי שלא חשתי מימיי" מסכמת ישראלה. "לאחר כל שנות הסבל שעברנו, שכללו ארבע הפלות, הייתה לי הרגשת רוגע עצומה שהנה ברכת הרבי הולכת להתממש בקרוב".

צביקה: "נפגשנו בחוץ וגילינו כי קיבלנו יחד ארבעה דולרים ואף בורכנו באותן הברכות. אני פירשתי את זה כברכה לארבעה ילדים כפי שתמיד חלמנו".

ישראלה: "חזרנו לארץ ישראל ותקופה קצרה אחר כך נכנסתי להריון שהיה אף הוא בסיכון גבוה. יום אחד, ביקרנו חברים כשלפתע שני ילדיהם החלו להראות סימני פריחה והסתבר כי הם חולים באדמת. המערכת החיסונית שלי הייתה שברירית מאוד והרופא שהגענו אליו באופן מיידי דרש להפסיק את ההיריון. כפי שאנו כבר מתורגלים, כתבנו מיד לרבי שהורה להמשיך את ההיריון באמונה וביטחון. כאשר סיפרנו את תשובת הרבי לרופא הוא אמר מיד: 'אם הרבי לוקח על עצמו את הצלחת ההיריון, מי אני שאתווכח?', וברוך השם זכינו לחבוק בת שנייה, מיכל.

מיד לאחר לידתה, עשו לי בדיקת מח עצם והתבשרנו לשמחתנו הגדולה כי המחלה הסופנית שליוותה אותנו בעשר שנים האחרונות פשוט נעלמה!

כיום, יש לנו ארבעה ילדים, שלוש בנות ובן, וממש כפי שהרבי ניבא קיבלנו דולר עבור כל ילד".

אין מילה מיותרת

רבקה לפיד מירושלים הייתה אף היא באותה נסיעה מיוחדת שארגנו השליחים הרב שלמה והרבנית זהבה פראנק, וגם היא נושאת בחיקה סיפור משלה. מרגש לא פחות.

סיפורה של רבקה החל מספר שנים קודם אותה נסיעה לרבי, נסיעה משנת–חיים. רבקה שימשה כמורה בעיר עכו שם החל תהליך התקרבותה לחב"ד. כיום, משפחת לפיד נמנית על הציבור החרד"לי וקשורה בעבותות אהבה לרבי ולחב"ד.

"הקשר הראשוני שלי לרבי החל בעקבות הצעת עבודה שקיבלתי: שליחות של שנתיים מטעם הסוכנות היהודית בבלגיה, אליה נבחרתי לאחר מספר מבחנים וסינונים מבין מועמדים רבים" פותחת רבקה.

"היה לי ברור שלפני שאני יוצאת למסע הזה אני שואלת את הרבי. התקשרתי למזכירות והשארתי את שאלתי. תשובת הרבי הייתה מפתיעה: 'רק באם יש שם סיכויים טובים לשידוך אזכיר על הציון'. כבר לא הייתי כל כך צעירה, עברתי את גיל השלושים ועדיין לא מצאתי שידוך מתאים. לא ידעתי מה עליי לעשות עם התשובה, 'בבלגיה יש לי סיכוי למצוא שידוך בכלל?' תהיתי, אך ידעתי שאצל הרבי אין מילה אחת מיותרת ואם הוא אומר 'רק באם' הרי זו התניה ברורה להסכמה לצאת לשליחות.

הרב שלמה פראנק שהוא ואשתו הרבנית זהבה ליוו אותי בתהליך ההתקרבות שלי, יצרו קשר עם השליח המקומי על מנת לברר על הקהילה בבלגיה. הרב ברר מה הסיכוי שבחורה כמוני תמצא שם את הזיווג שלה, והשליח ענה נחרצות כי מדובר בקהילה מבוגרת וכפי הידוע לו הסיכוי שאמצא שם שידוך קלוש ביותר. בהחלטה אמיצה ויתרתי על הצעת השליחות המפתה והמתגמלת ונשארתי בארץ ישראל".

אור שלא מפסיק להאיר

חלפו עוד מספר שנים ורבקה עדיין לא מצאה את זיווגה. בינתיים, היא הספיקה לעבור לירושלים, אך המשיכה לשמור על קשר הדוק עם הרב והרבנית פראנק.

"יום אחד, בראש חודש אב תש"נ, קיבלתי שיחה מהרבנית פראנק בה היא מודיעה לי כי אני מצטרפת אליהם לטיסה לרבי. כיאה לחינוך שקיבלתי, שללתי באופן מידי את האפשרות של להתכונן לטוס מחוץ לגבולות ארץ ישראל במהלך תשעת הימים, אבל הרבנית לא וויתרה והבנתי שהגיע הזמן שלי להגיע לרבי, הזדמנות שאני חולמת עלייה כבר שנים רבות.

הטיסה נקבעה לט"ו אב כאשר אני מתחילה להתכונן למפגש שלי עם הרבי. את הלילות עד הטיסה העברתי כמעט בלי שינה, בהתרגשות עצומה. שנים שאני חולמת על הרגע הזה, שנים שאני מרגישה שייכת ומחוברת לרבי מלך המשיח והנה הרגע הזה פשוט מגיע. כל שעות הטיסה עברו עליי בהכנות למעמד. אני זוכרת איך מיד לאחר הנחיתה נסענו ל–770 על אף שהייתי כל כך מותשת משבועיים מורטי העצבים של הכנות לקראת הנסיעה ומכל ההתרגשות והתחושות המעורבות שמילאו אותי.

שבת המלכה פרסה את כנפיה על שכונת המלך.

עמדתי בעזרת נשים בהתוועדות ולא יכולתי להסיר את מבטי מהרבי, לא הבנתי מילה מהאידיש, פשוט עמדתי מול הרבי מהופנטת. מימיי לא הייתי ב–770 והרגשתי כאילו אני בבית. לא יודעת איך להסביר זאת, אבל הרגשתי שהרבי מסתכל עליי. מסתכל, מנענע בראשו ומברך. תחושת חמימות מילאה אותי והרגשתי כל כך שייכת ומאושרת שזכיתי להגיע לרגע הזה.

יום ראשון – חלוקת דולרים.

"אל תשכחי בשביל מה הגעת" אמרה לי הרבנית, "את רוצה להתחתן ואת צריכה לבקש על זה ברכה מהרבי". ישראלה עמדה מאחוריי כאשר לאורך שעות ההמתנה אנו מזכירות אחת לשנייה שלא לשכוח עבור מה הגענו. התור מתקדם לאיטו, נעשינו שקטות. כל אחת כמו מכינה עצמה למעמד. והנה, תורי הולך ומגיע. ההתרגשות בלתי ניתנת לתיאור, הידיים רועדות. עוד רגע ואני כבר בראש התור.

אני עומדת מול הרבי ומרגישה כאילו נכנס לי פלאש ענק לתוך הנשמה, אור עצום שממלא את כל כולי. גם עכשיו כשאני נזכרת בזה אני יכולה לחוש באותו אור בוער, תחושה שקשה להסביר במילים. אני מרגישה איך אותו אור ממלא אותי ומטהר לי כל פינה בגוף ואני נעשית כל כך מוארת. בקול רועד אני מבקשת מהרבי ברכה לשידוך. הרבי מגיש לי את הדולר ואומר ברורות: "בקרוב ממש", אני נותרת המומה מעוצמת החוויה ובטרם הבנתי מה קורה, התור התקדם ואני כמעט בחוץ, כשלפתע אני שומעת שהרבי ממשיך לדבר איתי. הוא נותן לי דולר נוסף ואומר לי: "את זה תתני לצדקה כשתהיי כלה". יצאתי החוצה ופרצתי בבכי. אני לא אשכח את זה לעולם. הרגשתי בצורה כל כך עוצמתית וברורה שברכת הרבי אכן הולכת להתממש בקרוב ממש. האור שמילא אותי אז מאיר בתוכי עד היום.

שלושה חודשים אחר כך פגשתי את בעלי, אך הסיפור לא נגמר כאן.

עברו שנים ולא זכינו לילדים. בעצת הרב והרבנית פראנק הקמנו בביתנו שיעורי תניא לנשים, ערכנו התוועדויות חודשיות וביצענו עוד מספר פעולות על מנת שנזכה בעזרת השם לזרע של קיימא. אחרי כמעט עשר שנים נפקדנו וזכינו לבן מדהים" חותמת רבקה את סיפורה.

בחזרה לישראלה. רגע לפני שסיימה את סיפורה שלה, היא הוסיפה כי לפני חודשיים הם הוזמנו להתוועדות בעכו כדי לספר את סיפורם המרגש. למחרת בתם השנייה, מיכל, הייתה מעורבת בתאונת דרכים קשה אך יצאה ממנה ללא פגע. "הרבי לא עוזב אותנו לרגע" אומרת ישראלה בקול שאינו משתמע לשתי פנים.

אחרי המפגש המרתק עם שתי הנשים העוצמתיות האלו הבנתי דבר אחד: חלפו שנים מאז אותו מפגש עם הרבי, דברים רבים התרחשו בעולם, ממשלות קמו ונפלו, הילדים בגרו והחיים השתנו מקצה לקצה, אולם דבר אחד נותר כשהיה – הזיכרון מאותו מעמד חי ובוער לנצח בכל מי שזכה לראות מלך בתפארתו.

רחל שאבי, עטרת חיה

לפעמים הקדוש ברוך הוא עושה את אותם הדברים שוב ושוב.

לפעמים הוא מפסיק קצת, ופתאום בורא אותם אחרת. אחר כך הוא מפסיק לברוא אותם אחרת, ושוב חוזר לעשותם כפי שעשאם בתחילה.

ופעמים שאיננו חוזר למה שהיה, וממשיך עם המעשה החדש עוד ועוד (עד שכולם מתרגלים).

להתרחשות הראשונה קוראים טבע, לשנייה – נס שמשדד את מערכות (חוקי) הטבע, כל עוד הוא נמשך והשלישית היא נס שלא נגמר והופך להיות הטבע החדש.

אינני יודעת אם יש מי שעשה אי פעם סדר כה הגיוני ופשוט במסתורין המופלא ביותר בבריאה והכניס את תופעת הנס, שהוא הבזק אלוקי לא צפוי / מסודר / מובן בעליל, היישר אל היכל השכל.

לא רק מיון יש כאן. האלגוריתם הפשוט הזה מקיף את כל היוצאים מן הכלל (כלומר, ניסים) שהיו ויהיו אי פעם, ועושה זאת – וזה הכי מדהים – באופן שמאפשר להקיש ממנו אודות משמעותו הייחודית של כל נס, לראות את אצבע אלוקים נוגעת בבסיס מציאותם.

למרות שנס אקסטרים משדד–טבע מפעיל את בלוטות האדרנלין יותר מהתנהלותו המשעממת של נס הטבוע בטבע, הרבי מתרשם יותר דווקא מהאחרון. זה שאינו מדגיש לא את הטבעי ולא את העל–טבעי, אלא את בעל הבית של שניהם. גישה שמצילה אותנו מבזבוז זמן, פחדים וסגידה לנביאי שקר מודרניים: התנהלויות שכרוכות בגלישה לעיסוק נלהב במיסטיקה ה"חרדית" סטייל גלגולי נשמות, דיבוקים, הצצה אובססיבית אל ה"חיים שלאחר המוות" וכיוצא בהן הסחות דעת ממה שצריך לעשות כאן ועכשיו על פי (לפחות) ה"שולחן ערוך".

דווקא ככה, טבעי

השיחה מטפלת בכמה ניסים מייצגים כדי להבין מה באמת קורה לנו בג' תמוז. בסופו של הדיון מתברר שהדממת השמש בגבעון והירח בעמק איילון הייתה נס מהסוג שהופך לטבע החדש, מה שאומר שלא רק שני אלה, אלא כל הקוסמוס נתקע. ואחר כך, כאשר השתחררו הגלקסיות מלפיתתו של יהושע והמשיכו לנוע במסלוליהן, הן לא האיצו והשלימו את הפיגור הניסי שנצבר בזמן, שהמשיך לזרום כטבעו עד יקום גוי אויביו. מהלך גרמי השמיים שהשתנה לא חזר ל"עצמו" – הנס ההוא ממשיך להתנהל למול עינינו עד עצם היום הזה, הוא הפך לאסטרונומיה החדשה.

וזה קרה ב–ג' תמוז.

ג' תמוז שנים רבות אחר כך, ושוב קורה נס אדיר. הם שאסרוהו, הם הם ששיחררוהו! הפך טבעם הזדוני, הפך תכניותיהם המגובשות, פסקי הדין החתומים ולגמרי בלי להבין מה הם עושים.

גם הנס הזה פעל במקביל לטבע עד שהתחבר עמו לחלוטין, ואם זה לא היה כל כך רציני, זה היה מצחיק: תחנת המשטרה הייתה סגורה ואת מסמכי השחרור היו צריכים לקחת משם, דווקא בדרך הטבע, והם לא הגיעו כ'פתקא מן שמיא נחית', למרות שזה היה נחשב לנס זניח לעומת מה שהתחולל שם בחודש האחרון. היו צריכים להמתין ולחזור הביתה ברכבת פחם מקרטעת ובלי שום קפיצת דרך, אבל אחרי הנס הזה ברית המועצות לא חזרה עוד לעצמה. לעין בשר היה קשה עד בלתי אפשרי לראות את התהליך נרקם, אבל היה מי שראה. וניבא. וזה היה רק עניין של זמן עד שתקרוס.

ככה זה ב'אתחלתא דגאולה'. בתחילה, קטסטרופה. ולא נראה שום מוצא. ונדמה שסוף העולם הגיע. אלוקים, מה קרה לשמש?! ואז קורה נס גדול שאף אחד לא קולט כי הוא טובע בטבע, מתכסה ונעלם בעיקר בממד הזמן. עד שזה נגמר אפשר לצאת מהדעת.

והנס הזה לא פותר אותך משום חובה טבעית. להפך, צריך להמשיך להלחם עם הכנענים ולהפעיל לחץ בין לאומי על הקומוניסטים ולפרסם לכל אנשי הדור שזכינו. ורק אחרי שעושים ככל שביכולתנו הטבעית, פתאום משתנה הטבע. השמש ממשיכה לשיר והרבי חוזר הביתה כדי להפוך את כנען אמריקה והיקום כולו למלכות שד"י.

מחובר/ת, וי אפור, שניים כחולים, נראתה לאחרונה ב… – מונחים שמכירה כל אחת שברשותה אפליקציית הוואטסאפ (שלא כעת נדון על תועלתה או חסרונותיה, בשניהם יש בהחלט מה לפרט).

את קובעת הגדרות ברורות: מי יכולה לראות שאני מחוברת, מתי ועד כמה. אצל חלקנו זה אפילו לפי מצב רוח נתון, קצת פרטיות בתוך עידן חטטני במיוחד בו אנחנו מרצוננו מאפשרים לסובבים אותנו לדעת מה קורה איתנו בכל רגע ורגע ממש. גם אם הציבור הרחב לא בדיוק מעוניין בכך (כן, זה בהחלט רמז דק).

לראות ולהיראות. מושג שבדרך כל אנו משתמשות בו כדי לתאר את הנסיעה לרבי, חצרות קודשנו, 'בית רבינו שבבבל'. מצד אחד לחוש בקדושה, לחזות בהתרוממות הרוח של ממש, אך בד בבד לזכור שבאנו גם להעניק מלוא חופניים נחת רוח למשלח, לאבא הכי טוב וגדול שיש, לאבא שלי, שלך, שלנו.

לראות ולהיראות. ג' תמוז ה'תשנ"ד. נראה לאחרונה…בלי פרשנויות. בלי דעות. בלי רעיונות. כמו שרק אנחנו הנשים יכולות, נתמקד בנקודה האמיתית. אנחנו כבר עשרים ושלוש שנים מחכות לראותו. בכל יום. בכל רגע. גם אם התמהמה, גם אם לא מובן, גם אם זה לא בדיוק מסתדר עם מציאות העולם – זה לא מעניין אותנו. כי להרפות זו לא אופציה. הרבי הבטיח והרבי יקיים! אבל…
בלי אבל. לא הכל אני חייבת להבין. ובכלל, לא הכל אני יכולה להבין. וזה הניסיון: להמשיך, בלי לדעת כמה זמן, באמונה וביטחון אמיתיים שברגע זה ממש הרבי מתגלה ומעניק לנו גאולה כללית הכוללת גאולות פרטיות רבות כל כך, ועליי מוטלת הזכות (וכמובן, גם החובה) לדאוג שזה יקרה רגע אחד קודם.

קשר רבי–חסידה, אב וילדה כוללים בתוכם נקודות רבות של השקה, של חיבור פנימי בלתי ניתן לערעור. שם, אין אופציה לבטל את ה'נראתה לאחרונה', זה מורגש אצל שני הצדדים בהתאמה נפלאה. את מרגישה בנוכחותו, והוא בנוכחותך. 'מורח ודאין'. יודע בצורה המדויקת ביותר היכן את מונחת, מהן משאלות לבך הגלויות והכמוסות ועד כמה את רוצה וחפצה בהתגלות באמת.

אל תחששי. הרבי יודע שמתחת לכל השכבות את חפצה בהתגלות, רק שלא תמיד זה קל, ברור וידוע. בעצם, זה כן ידוע. כולנו יודעות מה עלינו לעשות כדי להתקדם. וגם אם לא, בדיוק עבור זה יש לנו משפיעה שתכוון ותיתן את נקודות האור המכוונות לדרך העולה בית ה', את כבל החיבור לנשיא הדור במלוא העוצמה, בחיות ובשמחה.

את מחוברת למקור האנרגיה הכי גדול עלי אדמות. הוא כאן איתנו, מחזק, מחיה ועוטף באינסוף של אהבה, קבלה וכוח.

ג' תמוז ה'תשע"ז. לא מסתפקת רק בנראה לאחרונה ב…רוצה גם לעשות. לראות. לחזות במחובר. נאו עכשיו, בבית המקדש!

מכון 'צופיה הליכות ביתה', המכון לטהרת המשפחה שע"י ארגון נשי ובנות חב"ד

שם לו למטרה לטפח ולפתח את קהל המדריכות, ולהנגיש בעבורן את כל המידע הרלבנטי, ואת כל החידושים והעדכונים בתחום. המכון מיישם כבר עשרות שנים הלכה למעשה את הוראת הרבי, כפי שהתווה בתכנית העבודה לארגון נשי ובנות חב"ד: "לנהל תעמולה לחזק עניני יהדות בכלל, וטהרת המשפחה… בפרט".

למעלה מ-20 שנה, בהן מתקיים יום העיון המקצועי למדריכות לכלות ולמוסרות שיעורי הבית היהודי. כך זוכה קהל המדריכות להתמקצע ולהשתלם, ללמוד מן המומחים וגם זו מזו, בבחינת "איש את רעהו יעזורו".

נושאים חדשים על הפרק, כמו גם מוכרים וותיקים, זוכים להתייחסות מקצועית, העמקה ורענון. קונפליקטים ודילמות מן השטח מקבלים מענה ופתרון. תחומי הדעת בהם נוגעים ימי העיון רחבים ומגוונים: חסידות, הלכה, רפואה, גניקולוגיה, פסיכולוגיה, דידקטיקה ועוד. ההרצאות מועברות מפי אנשי מקצוע ומומחים מובילים בתחומם. התכנים מועברים בדרכים מגוונות  – לצד ההרצאות, משולבות תכניות אמנותיות, פאנלים, מולטימדיה, סדנאות ועוד.

נושאים רבים עולים לדיון ולמידה, עולם הידע מתרחב, ועבודת הקודש נטענת בכוחות, מוארת באור חדש.

בשנים האחרונות, עורך מכון צופיה הליכות ביתה בשיתוף פעולה עם מרכז ההשתלמויות אשכילה שע"י מכללת בית רבקה, קורס מקצועי להסמכת מדריכות כלות. ביום העיון השנתי למדריכות, מקבלות בוגרות הקורס תעודות הסמכה.

השנה, יתקיים יום העיון ביום שני ט"זבתמוז בקמפוס 'בית רבקה' כפר חב"ד ב', תחת הכותרת "כגפן פוריה" – כל מה שרצית לדעת בתחום…

כל הפרטים – בתכניה המצ"ב. רישום במשרד ארגון נשי ובנות חב"ד, 03-9606142,

058-5500770, [email protected]

בעוד שלושה שבועות ינהרו מכל רחבי הארץ והעולם מאות חיילות לקעמפ החב"די הגדול: אורו של משיח – שיתקיים בקמפוס אולפנת בהר"ן בגדרה. חוויה עוצמתית שמותירה רושם עז על כל חיילת. התקשרות לרבי, חסידשקייט גבוהה, וחוויות מיוחדות. מהרו להבטיח מקומה של ביתכם, לרישום: לחצו כאן.

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

????????????????????????????????????

לקריאת תהלים משותפת לזכות ולרפואת דבורה איידלמן תחי'

תנועת הנוער צבאות השם המוציאה מידי שנה עשרות חומרי הכשרה והדרכה כמו מבצעים, חוברות וספרים. נותנת הזדמנות לנשים המעוניינות לרתום את כישרונותיהן ולהשפיע על חינוך 'משיחיי' להגיש מועמדות. אם את מוכשרת בפיתוח תכניות? בבניית מערכי פעילות? מעוניינת להשפיע על הדור הצעיר? הנך מוזמנת להגיש מועמדות. להגשת מועמדות לחצי כאן

לא פעם sale קורץ מתגלה כמלכודת שבסופו של דבר מוביל לשלם סכום גבוה בהרבה ממה שתכננו בלעדיו, ולמפח נפש. לעומת זאת, לפעמים דווקא קנייה בשיא העונה מתגלית כמוצלחת, זולה ומשתלמת.

אז איך ביכולתנו לנהל את כספנו בצורה טובה ומשתלמת? ואם כבר מדברים על הנושא, האם הכנסה גדולה יותר מבטיחה לנו שימוש נכון ומבורך בכסף שקיבלנו?

הרבי מליובאוויטש מסביר שהנושא הזה מתקשר בדיוק לחודש שבו אנו נמצאות, חודש תמוז. שמו של חודש תמוז ייחודי בכך שהוא נזכר בתנ"ך: "הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתַּמּוּז". (ספר יחזקאל).

"התמוז" היה סוג של אליל, שנחשב באותה תקופה כמי שאחראי על חלוקת שפע ופרנסה, ולכן היו הנשים "מבכות" אותו (עובדות אותו באמצעות פולחן של העלאת עשן בחלל הפסל, שיצרה אשליה כאילו האליל בוכה), מתוך מחשבה שעבודה זרה זו תביא להם את השפע.

כיוון שמדובר במעשה אסור ושלילי שהיה נהוג על ידי נשים, מן הראוי שהנשים יהיו אלו שיתקנו את העניין.

ואיך מתקנים? מתנהגים הפוך!

בסיס הטעות שבעבודה לפסל תמוז היה שלפסל יש כוח להביא את השפע והפרנסה. לכן התיקון ההפוך הוא לדעת שדווקא ברכת אלוקים היא תעשיר והיא זו שתביא את השפע ואת הפרנסה, וזאת באמצעות התנהלות כלכלית נכונה בדרך ראויה וחיובית על פי התורה.

התנהלות וחשיבה נכונה בנושא הזה היא כוח שיכול לשנות את כל הבית. מסתבר שכמו תמיד הכול תלוי בנו, הנשים. כי מלבד שלל המעלות שלנו, אנו מנהלות את הבית ואת הוצאות הבית, וממילא אנו עסוקות וטרודות כיצד לכלכל את ההוצאות בהתאם להכנסות. אם נדע שמה שקובע בסופו של דבר הוא לא סכום הכסף שנכנס, אלא האם הוא הגיע ביושר – ללא גנבה, שקר, גזל והשגת גבול, כמו גם ללא עבודה בשבת ועם הפרשה של עשרה אחוז ממנו למטרת צדקה כלשהי – הכסף הזה יהיה הרבה יותר רווחי.

לפעמים, יכולים לקבל סכום קטן ולנצל אותו בהצלחה באופן מקסימלי, כך שכל בני-הבית יהיו מרוצים והוא יספיק לכל הצרכים. לפעמים, יכולים לקבל סכום הרבה יותר גדול, אבל אם הוא לא מגיע בדרכים טובות, לא רק שלא נהנים ממנו, הוא גם ילך להוצאות "מעצבנות" ולא מתוכננות, ולעתים אפילו לרופאים ולתרופות, חלילה.

כיוון שאנו נמצאות בתקופת תמוז, זה הזמן המתאים ביותר להקדיש מחשבה לנושא, ולנסות התנהלות חדשה ובטוחה יותר. עלינו לדאוג שהכסף שאנו מרוויחות וגם הכסף שמרוויח הבעל מגיע בדרכים טובות וישרות. נכיר גם בכך שהכול מידיו של אלוקים, וגם אם נראה לנו שלכאורה הפסדנו כסף בגלל שלא עבדנו בשבת, או בגלל שנתנו "מעשר" – 10% מרווח הנטו לצדקה – אלוקים יחזיר לנו הכול, הן ממקורות שלא חשבנו עליהם והן בכך שהוא ייתן ברכה בכסף ויאפשר לנו לנצל אותו וליהנות ממנו, רק לדברים טובים ורצויים.

הפעלה בקבוצות

מגוון פעילויות רגילות ומסכמות.

סוף הדרך:

מטרת הפעולה : הגעה ראשונה למקום היעד.

מהלך הפעולה: הילד אמור לעבור מתחנה לתחנה ע"י מילוי משימות לדוגמא בתחנה הראשונה יש לו פתק שעליו להביא תפוח עץ לתחנה הבאה ושם לקבל את המפה של התחנה הבאה….

 כשרוצים מצליחים:

מטרת המשחק: מילוי משימות בזוג קשור.

מהלך המשחק: המשימות נעשות בזוג כשילד אחד קשור בעיניו והשני בידיו עליהם לעבור מכשולים ולהגיע לתחנה הסופית.

 ניווט לילי:

מטרת הפעולה: הגעה לבסיס,ראשון.

מקום הפעולה: יער חשוך.

ציוד: מפה , פנס, חבלים.

מהלך הפעולה: מחלקים את החיילים לצוותות של ארבע או חמש (מפקד חובה לכל צוות) יש תדריך לפני : אתם צריכים להגיע לבסיס הזה והזה בזמן משוער ע"פ מפה ואסור לכם להיתפס ע"י השוטרים מי שנתפס משלם קנס (ע"י משימה שמקבל מהשוטר או שיש שטרות בשטח שוחד לשוטר) הילדים מקבלים מפות פנסים חבלים מים וכו' וכו' כמובן שלפני היציאה לפעולה עושים  איתם אימוני זחילה, הסוואה, ריצה וכו' וכו'

 היציאה מרוסיה:

מטרת המשחק: לצאת מרוסיה ולהגיע לרבי.

זמן המשחק: כשעה בדיוק!

מהלך המשחק: המשתתפים עומדים בנקודת מוצא כשניתן האות רצים המשתתפים לשטח ומחפשים את שולחן משרד הפנים שם הם צריכים לבקש דרכון הפקיד נותן דרכון רק אם המבקש מתרץ את בקשתו בתירוץ מתאים (כמובן שהוא לא יכול לומר שהוא רוצה ליסוע לרבי כי הפקיד לא יתן לו את הדרכון) וכך גם בשגרירות ובסוכנות הנסיעות (שם מקבל את הויזה והכרטיס טיסה) בכל העת מסתובבים אנשי קג"ב בשטח ומחפשים חסידים עם מסמכי הגירה (אסור לשוטרים להתקרב יותר מחמש מטר לפקידים חוץ מהמפקד של השוטרים) ברגע ששוטר תפס חסיד עם מסמכים הוא מכניס אותו לכלא ומחרים את מסמכיו ניתן לשחרר חסיד מהכלא ע"י שוחד.

כשהחסיד מצויד בשלשת המסמכים הוא צריך למצוא את נקודת הסיום (770) שם הוא נותן את המסמכים לפקיד ומקבל בתמורה אזרחות אמריקאית כשעובר שעה מודיע האחראי על סיום המשחק המנצחים הם אלה שהגיעו ל-770 .

מלפפונים:

מטרת הפעילות: היכרות.

מהלך הפעילות: ילד אחד מקלף מלפפון ובזמן הזה על הילד השני לומר על עצמו שש פרטים מי שמפסיד אוכל את המלפפון…

הפעולה המשחררת:

מטרת המשחק: לשחרר יהודים.

מסר: כשעושים פעולה טובה – משחררים עוד יהודי מהגלות.

מהלך הפעילות:  הילדים מתפזרים במגרש, המפקדים רצים אחרי הילדים, תופשים אותם, ומכניסים אותם לאזור מוגדר שנקרא: גלות. על אזור הגלות ישנם כמה מפקדים ששומרים. הילדים יכולים לשחרר ילדים אחרים מהגלות ע"י מעשים טובים.

כיצד הם עושים זאת?

ליד אזור ה'גלות' יש אזור שמוגדר מראש כשטח שאסור לתפוש בו את הילדים. לשטח זה מגיעים הילדים שרוצים לשחרר את האחרים. בשטח עומדים כמה מפקדים 'שומרי הגלות' ומקבלים קהל:

כל אחד שרוצה לשחרר ילד מכניס את ידו לתוך קופסא ומוציא משם משימה. (למשל: לימוד פסוק בע"פ – תוך דקה.)

לילד ניתן דף מתורגם לרוסית, ואם הצליח לאחר דקה לחזור על פסוק בע"פ – משחרר ילד אחר (איזה שהוא בוחר) ומקבל על השיחרור ניקוד.

דייגים:

מטרת המשחק: לדוג את הדייג.

מהלך המשחק: הילדים יושבים במעגל, המדריך בוחר מנחה . המנחה עומד באמצע ואמר לכל הילדים להוריד ראשים ולעצום עיניים ,המנחה מכה קלות על שני ראשים (בשקט מוחלט) ואומר: "דייגים להרים את הראש" רק אלה שדפקו על ראשם מרימים את הראש מזהים אחד את השני ומיד מורידים חזרה את הראש. ופה מתחיל האקשן:"בוקר טוב גן ישראל" כולם מרימים את הראש עכשיו על הילדים לזהות את הדייגים, בוחרים ילד שמרצה את שיקוליו("זה בטוח שלומי עובדה הוא הסמיק…) נערכת הצבעה אם הרוב בעד על שלומי להוכיח למה הוא לא הדייג ("אני כל הזמן מסמיק…") ושוב נערכת הצבעה אם הצליח עוברים לילד אחר ואם לא הוא הופך לצופה…

אם הדייג שרד עד הסוף ולא נחשף הוא ניצח אם הוא נחשף הילדים ניצחו.

טיפ: כדאי לומר לילדים להוכיח בגרות ובאמת לא להציץ…

טרק – טור:

מטרת המשחק : לזהות את המילה.

מהלך המשחק: הילדים מתחלקים לשני קבוצות כל קבוצה מקבלת חצי מילה כשהילד נכנס שני הקבוצות צועקים יחד כל אחד את המילה שלה … על הילד לזהות מה היא המילה המחולקת.

חוטים:

מטרת המשחק: לחבר כמה שיותר חוטים.

זמן המשחק: לילה, חושך.

מהלך המשחק: בשטח המשחק מפוזרים חוטים קצרים בשני צבעים ( תלוי בכמות הקבוצות ) הילדים מתחלקים לשני קבוצות על כל קבוצה לאסוף את הצבע השייך לה ולחבר ממנה חוט ארוך

מנצח מי שחיבר חוט הכי ארוך בזמן קצוב.

 שעועית:

מטרת המשחק: ליצור "גן ישראל " משעועית.

זמן המשחק: לילה, חושך.

מהלך המשחק: הילדים מחולקים לשני קבוצות על כל קבוצה לאסוף כמה שיותר שעועית וליצור ממנה את המילים "גן ישראל / "הקעמפ הכי טוב" .

מנצח : הקבוצה שהשלימה הכי מהר את צמד המילים.

סיפור מגמגם:

מטרת המשחק: לספר בלי לומר "אה" "ש" "ו"

מהלך המשחק: על הילד לספר סיפור בלי להשתמש שמילים "אה" "ש" "ו" אם לא הצליח עוברים לילד הבא.

תפיסה חזותית:

מטרת המשחק: לאסוף כמה שיותר קלפים.

מהלך המשחק: לילדים מחולקים קלפים עם מספרים כל הקלפים כפולים כל ילד מקבל שלוש קלפים . ברגע שהמדריך דופק על הרצפה על כולם להפוך את הקלפים ולהסתכל במהירות למי יש קלף זהה לשלו כשמזהה עליו לומר את שם הילד מי שאמר ראשון ניצח ומקבל את הקלף של הילד.

מנצח: מי שיש לו הכי הרבה קלפים.

הקפה ביער:

מטרת משחק: להקיף כמה שיותר עצים.

זמן: לילה , חושך.

מהלך המשחק: מחלקים הילדים לשני קבוצות כל אחד מקבל חלקת יער. בהינתן האות שני הקבוצות רצות כל אחד למקומה ומקיפה את העצים בסרטים ,בהינתן האות כולם מפסיקים ורצים חזרה לקו היציאה . המדריך נותן אות ושני הקבוצות רצים כל אחד למקומו של השני וצריכים להוריד כמה שיותר סרטים. בהינתן האות כולם חוזרים למקומותיהם ואז לוקחים את החוטים שהורדו ומחברים ממנו חוט אחד ארוך.

מנצח מי שחיבר את החוט הכי ארוך.

תחרות קישוט:

מחלקים את הילדים לשני קבוצות כל קבוצה מקבלת שטח אותה עליה לקשט ללא אמצעים מספיקים הקישוט אמור להיות כמה שיותר קשור לגן ישראל לדוגמא לכתוב עם בלונים את המילה גן ישראל.

פעילות בלונים:

תחרויות בלונים:

ישיבה על בלונים ופיצוצם

על משתתפי התחרות לשבת על בלונים וכל המפוצץ ראשון את בלונו הוא המנצח.

מרוץ בלונים:

על משתתפי התחרות לנפח בלונים בזמן קצוב (10 שניות), כעת יעמדו המתחרים בקצה החדר ו'יעיפו' את הבלונים רחוק, בלון ש'עף' למרחק הגדול ביותר ניצח.

איסוף בלונים:

משתתפי התחרות מקבלים 'מלאי' (-קרטון) של בלונים מנופחים, עליהם לאסוף בידיהם כמה שיותר בלונים בזמן קצוב, המנצח הוא מי שנשאר עם יותר בלונים ביד.

איסוף בקצוות:

בדיוק כמו 'איסוף בלונים' רק שצריך לאסוף את הבלונים מצוואר הניפוח שלהם.

בלון דביק:

כל אחד ממשתתפי התחרות מקבל שני 'מנפחים'  -חיילים שינפחו עבורם בלונים- על המתחרים 'להדביק' את הבלונים על עצמם בזמן קצוב, המנצח הוא מי ש'הדביק' על עצמו את מס' הבלונים הגבוה ביותר.

בלון מצוייר:

כל חייל מקבל בלון עליו לנפח אותו ולצייר עליו ציור יפה, הכל תוך 5 דקות, אח"כ המפקד מציג את הבלונים לקשישים ועורך 'משאל'  עם הקשישים מבלי לומר את שמות הציירים, הבלון שזכה בתואר 'הבלון היפה' מזכה את בעליו (הצייר) בנצחון.

הערה: כל פעם שיש צורך בזמן קצוב יש ליווי מוזיקלי שפוסק בתום הזמן.

אבני חן:

מטרת הפעולה : לאסוף כמה שיותר אבנים יקרות.

זמן: לילה, חושך.

מהלך הפעילות: לוקחים חצץ ומערבבים אותו עם צבע עד שהוא נצבע חזק לוקחים כמה סוגי צבע וקובעים כמה כל צבע שווה ויש אחד ששוה הכי הרבה הרבה בקיצור מפזרים ועושים תחרות איזה קבוצה צברה הכי הרבה.

משחק הכיסאות:

מטרת המשחק: להישאר אחרון .

מהלך המשחק: בתחילת המשחק יש כיסאות לכולם חוץ מלאחד מפעילים מוזיקה ורצים סביב הכיסאות ברגע שנכבה המוזיקה הילדים צריכים להתיישב מהר בכיסא פנוי מי שפיספס נשאר בלי כסא עד שנשאר המנצח.

זרם סוף:

מטרת הפעילות: לתפוס כמה שיותר ילדים.

מהלך הפעילות: הילדים עומדים בקצה אחד של העולם בשורה מאוזנת והמדריך עם התופס עומדים מולם בקצה השני המדריך מסמן בעיניו לאחד הילדים שיעביר זרם לימינו ולשמאלו ע"י לחצת יד ואז הילדים במהירות מעבירים לחיצת יד בעוד התופס מתקרב ברגע שהלחיצה הגיע לילד האחרון הוא צועק זרם סוף והתופס אמור להתחיל לתפוס.

המטמון:

מטרת הפעילות: למצוא את המטמון.

מהלך הפעילות: הילדים מקבלים סימני דרך עם משימות ברגע שהם עשו משימה הם מקבלים עוד סימן דרך עד שמוצאים את המטמון.

חבילה עוברת:

הילדים יושבים בעיגול המדריך מתחיל להעביר מאחד לשני חבילה כשמוחאים כף החבילה נעצרת , הילד שאצלו נעצרת החבילה מקלף שכבה אחת מהחבילה ומבצע את ההוראה הכתובה שם.

בסוף החבילה מסתתר קופסא עם … סוכרייה בתיאבון, רק לא לשכוח לברך…

סולמות וחבלים:

מטרת המשחק: הגעה למשבצת המאה.

צורת השטח: הקבוצות יושבות בנפרד, כשביניהם מונח לוח ענק (3X3 מטר)! הלוח מחולק ברבועים המסומנים במספרים מאחד עד מאה. על הלוח מונחים כששה סולמות ושישה חבלים בגדלים שונים, על כל המשבצות מונחים סימנים של משימה (סימני קריאה), שאלה (סימני שאלה) הפתעה (פרצוף תמה).

בצד הלוח ישנם שלושה קופסאות: שאלות, משימות והקופסא השלישית מכילה הפתעות.

מכינים לכל פלוגה חייל דמה, שייצג אותה על לוח המשחק.

מהלך המשחק:שני נציגים מהקבוצות מתחילים את המשחק ומתקדמים ע"י הטלת קובייה ענקית (אפשרות הטלה ע"י שמיכה).סימן שאלה – שאלה אמריקאית (שאלות מצחיקות על החיים בקעמפ, על נושאי המלחמה ועל עוד כל מיני דברים מעניינים וחסידיים), על אי עניית שאלה נכונה יחזור הגדוד לנקודת ההתקדמות האחרונה שבה הוא עמד. סימן קריאה – משימה מעניינת לפלוגה (מתוך קופסת המשימות) – על אי ביצוע המשימה יחזור הגדוד שתי משבצות אחורה. סימן תמיהה – הפתעה, (מתוך קופסת ההפתעות) כדי לנצח צריך ליפול היישר במשבצת המאה.

נטילת ידים:

מטרת המשחק: החדרת  נטילת ידים.

מהלך המשחק: הילדים מחולקים לשני קבוצות בכל קבוצה הילדים עומדים בשורה עורפית עם כוסות בידיהם הילד הראשון נוטל מים מהכוס ומעביר לשני כמובן בלי לשפוך על הרצפה הילד השני לשלישי וכן הלאה עד שגומרים את הסיר הקבוצה שגומרת ראשונה מנצחת.

צדקה:

מטרת הפעילות : החדרת מצוות צדקה.

מהלך הפעילות: הילדים מחולקים לשני קבוצות על הרצפה ליד כל אחד מונחת קופת צדקה הילדים מקבלים חוט עם מטבע בסופו על הילדים להכניס את המטבע לקופה רק בעזרת השיניים הקבוצה שכל חבריה הכניסו ראשונים ניצחה.

הכנה לגאולה:

מטרת המשחק: החשיבות שבלבוש היהודי.

מהלך המשחק: הילדים מחולקים לשני קבוצות מול שני הקבוצות יש  שני שולחנות עליהם מונחים שני סטים של כובע חליפה וגארטל על נציג ראשון משתי הקבוצות רץ לשולחן לובש מהר את הכובע החליפה והגארטל ומכריז אני שמח שאני יהודי מוריד, רץ למקום, ונותן כיף לשני .וחוזר חלילה .

מנצח: הקבוצה שכל חבריה סיימו ללבוש את הכובע והחליפה ראשונים.

לחיים:

מטרת המשחק: בקעמפ לא שותים וודקה מקסימום מיץ ענבים…

מהלך המשחק: הילדים מחולקים לשני קבוצות מול שני הקבוצות יש שני שולחנות עליהם מונחים בקבוק מיץ ענבים וכוסות משקה בהינתן האות על שני הנציגים הראשונים לרוץ למזוג קצת משקה ולומר לחיים לברך ולשתות מנצח : הקבוצה שכל חבריה סיימו לומר לחיים הכי מהר.

כי טובה הארץ מאד:

מטרת המשחק: אהבת הארץ.

מקום המשחק: יער.

מהלך המשחק: הילדים מחולקים לשני קבוצות,לכל אחד מהקבוצות יש לוח ממוספר עם פאזל ( נוף ארץ ישראל) אם השלימו משימה קיבלו חתיכת פאזל. הילדים נמצאים בקו זינוק שם כל קבוצה מוציאה פתק שני הקבוצות רצות לחפש כל אחד את המספר שלו הם מוצאים את המספר על אחד העצים שם יש שילוט עם מספר זהה ומחורה יש משימה אותה עליהם למלאת ולחזור לקו זינוק עד שהשלימו את כל המשימות. מי שהשלים את הפאזל ראשון מנצח.

הסרת הלוט:

מטרת המשחק: להסיר את הקליפות.

מהלך המשחק: למדריך יש תמונה של הרבי מכוסה בריבועים שחורים על החיילים להסיר את הריבועים ע"י עשיית משימות המשימות הם סיפור שבתוך הסיפור מסתתרים משימות הם לבד אמורים לדעת מה המשימות אם הם פיספסו מספרים עוד פעם.

תוכניות חברה:

תכנית חברה היא תכנית שקטה לא דורשת מאמץ מיוחד מהילדים ולכן היא אמורה להיות צפופה מלאה במסר והעיקר מותחת ומצחיקה.

להלן כמה דוגמאות לתכניות חברה:

 שוברים שגרה:

מהלך המשחק: מציבים בפני אחד המשתתפים ה"חברמנ'ים" שביל המורכב מחפצים יקרי ערך כגון שעונים משקפיים מחשבי כיס וכו' אומרים לו לעבור בשביל מספר פעמים עד שהוא מכיר אותו על בוריו

לאחר שהשחקן בטוח ביכולתו לעבור את השביל בעצימת עיניים עיניו נקשרות ותוך כדי אזהרה שאם הוא דורך על משהו הוא חייב בנזקים מחליפים לו את דברי הערך בקערות מים ו"מכוונים" אותו להיכנס לתוך הקערה תוך כדי אזהרות כי עם הוא לא ילך לכיוון הוא עלול לדרוך על דבר מה.

מומלץ לבקש מהשחקן להוריד את נעליו לפני התחרות.

צחוק ובכי:

מהלך המשחק: שתי הקבוצות יושבות אחת מול השנייה והמדריך באמצע. המדריך מורה להם שכאשר הוא פותח את ידו עליהם לפרוץ בצחוק מתגלגל ואילו כאשר הוא קומץ את ידו עליהם להתייפח ולבכות בקול גדול וכך המדריך פותח וסוגר את ידיו לסרוגין והקבוצה המחזיקה מעמד היא המנצחת.

הסוד האישי.

מטרת המשחק: לגלות מהו סודו של 'בעל הסוד'.

זמן המשחק: כשעה.

ציוד: במה, שולחן למנחה, שולחן לאנשי הצוות, שני מיקרופונים, טלפון עם רמקול, שלטים עם הסודות.

מבנה: צוות (-מתחלף)  בן ארבעה חיילים עם מיקרופון  על הבמה מול הקהל, ליד הצוות – מנחה עם מיקרופון.

הכנת המשחק: הצלחת המשחק תלויה בבחירה ובהכנה טובה של בעלי הסוד. מארגן המשחק בוחר מראש את בעלי הסוד בזהירות ובסודיות. כדאי להגיע לרשימה של כשישה בעלי סודות שונים ומגוונים. חשוב ביותר להכין היטב עם כל בעל סוד את סיפורו לערב זה (-לא יותר מ5 –  10 דקות) ואת הרמז שיעזור לגלות אותם.

גורם נוסף להצלחת ערב זה  – הבטחת עבודתו התקינה של הטלפון. יש לערוך בדיקה לפני תחילת המשחק (לפני בא הקהל).

מהלך המשחק:  על הבמה יושבים המנחה וה'צוות' שערוך ומוכן לשאול שאלות שיביאו  לגילויו של בעל הסוד, איש צוות עומד בקשר עם בעלי הסוד ומורה להם להיות בהיכון על יד טלפון של בזק.  המנחה מתקשר לבעל הסוד הראשון: 'שלום ויחי המלך המשיח, אפשר לשאול אותך מספר שאלות?' כשנענה בחיוב הוא מפעיל 'קוצב זמן' ומעביר את רשות הדיבור ל'צוות',  הם לפי סדר הישיבה מתחילים לשאול שאלות, כשהם נענים בתשובות של 'כן' 'לא' ו'בערך' בלבד. (-בעל הסוד יכול לשנות את קולו במקרה שהוא מאוד מוכר לחיילים). על ה'צוות' לגלות את הסוד מקסימום ב 5 דקות.

כעת (-לאו דווקא מיד, אין הכרח לרגע מסויים-) המנחה מציג לקהל את 'סודו' של בעל הסוד, בכדי לתת לקהל לעודד את ה'צוות' במחיאות כפיים וכד' (חם-קר). וזאת כמובן בצורה מוסתרת מעיני ה'צוות'.

איש צוות שנראה לו שהוא עלה על פתרון – מצביע, המנחה עוצר את השאלות ונותן למצביע לענות – אם ניחש נכון קבוצתו מקבלת 100 נק', אם לא ניחש נכון אזי הניקוד לקבוצתו לסיבוב זה יורד ל-50 נקו' (במקום 100), כמובן שבפעם השניה של ניחוש לא נכון הוא יורד מהבמה.

על המנחה להודיע מראש מהי המטרה של המשחק, כלומר מה מתבקש הצוות, כי לפעמים אי אפשר להגיע לפרטי הסוד אלא רק לזיהויו של בעל הסוד, במקרה כזה- יורה המנחה לבעל הסוד לחשוף את סודו ולספר את סיפורו שבהקשר ל'סוד'. כמו כן כשהמנחה רואה שה'צוות' קרובים מאוד לגילוי הסוד הוא יכול להוסיף דקה או שתיים לזמן.

לתוספת אוירה אפשר ברגע גילוי הסוד להשמיע מנגינה הקשורה ל'סוד' או ל'בעל הסוד'.

דוגמאות של סודות וניסוחם: שאול חיון – 'שיחקתי בסרט – שהתרמתי כסף לחתן'

רפי מלכה – 'יש לי תעודה של מספר סיפורים'

הערה: במשחקים אלו ההצלחה תלויה בידי המנחה – שישן טוב, שיאכל טוב, והעיקר שיתפקד טוב – ביעילות, בזריזות, ובהומור.

צדק ומשפט.

בית דין – משפט פומבי על נושא סתמי\הומוריסטי

ויכוח – שני נציגים (אחד מכל קבוצה) מנהלים ביניהם ויכוח על נושא שאין לו הכרעה (יש צדדים שוים לכאן ולכאן) בצורה הומוריסטית  – הגיונית.

שכנוע – המנחה בוחר באחד המשתתפים ומטיל עליו משימה: עליו לשכנע את הקהל בדבר שהוא עצמו מתנגד לו, לדוגמא: אחד שמתלונן על טיולים ליליים צריך לשכנע את הקהל מדוע הכי טוב וכיף לעשות טיול לילי דווקא ולא יומי.

ביקורת – כל מפקד בוחר נושא אותו עליו לבקר בחריפות בצורה הומוריסטית אבל עם הגיון, יש להכין את הנושא והביקורת מראש – חובה! (הנושא יכול להיות אפילו טיפשי למדי כך שביקורת ברצינות תעשה את שלה). לדוגמא: השיר "יונתן הקטן, רץ בבוקר אל הגן, הצטנן המסכן, וקיבל נזלת, לה לה לה אפצ'י , לה לה לה אפצ'י" הביקורת היא קשה: זהו שיר אנטי חינוכי בעליל:      א. ילד שרץ על הבוקר זה משדר פחדים ולחצים,  ובכלל ילד קטן שהצטנן אין שום סיבה שימשיך ללכת לגן ועוד בפרט ששרים לו לה לה לה ומנגנים לו על העצבים, די! הוא לא מרגיש טוב! וכו' וכו'.

בדרך לאי בודד –   כל קבוצה שולחת צוות של שלושה חיילים, עליהם להכין רשימת ציוד של עשרה חפצים בעבור יציאה לאי בודד למשך זמן לא ידוע. מה יקחו?   על פי הוראה מהמנחה עליהם להסביר לקהל מדוע הם בחרו לקחם דווקא את עשרה חפצים אלו, במה הם חיוניים כל כך?

כעת סופרת כל סיירת את מס' הנק' שצברה.

מנצחת הסיירת שהשיגה הכי הרבה נקודות.

כל האמת.

מטרת המשחק: לגלות מה האמת.

זמן המשחק: כשעה עד שעה וחצי.

ציוד: במה, שולחן למנחה, שולחן לאנשי הצוות, שני מיקרופונים, דפי שאלות.

מבנה: על במה יושבים מנחה וצוות 'דוברי האמת',  ממולם יושב הקהל מחולק לקבוצות.  בידי המנחה כעשרה דפי שאלות כשבכל דף כתובה שאלה אחת וארבעה תשובות כשרק חלקן נכונות, מיקרופון למנחה, ומיקרופון לצוות 'דוברי האמת'.

הכנת השאלות: יש צורך שצוות 'דוברי האמת' עצמם יכינו את השאלות, רצוי שביניהם יהיו בעלי חוש הומור ויודעים לספר מעשיות, וכן גם  'מלומדים' הידועים כאנשים רציניים, נחמד אם יהיה ביניהם אחד שידוע בציבור כ'בלופר' שסיפוריו דרושים 'סינון', בקיצור חבר'ה עם אופי שונה,  ובכך להגיע למרב השוני באופי הסיפורים.

יש להכין מראש טבלה למנחה ולכל אחד מצוות 'דוברי האמת' ובה סימון מדוייק לכל שאלה – מי אומר את האמת ומי מכזב, ובאיזה סגנון, לדוגמא: מי קצת מאריך בפלפול עם הגיון, ומי סתם 'שמע' או 'נראה לו', ומי ראה פעם משהו ולא זוכר מתי.  כמובן שכל אחד מהדוגמאות יכול לשמש גם ל'אמת' וגם ל'בלוף' – דבר שמבלבל מאוד, ויוצר אוירת מתיחות בקהל.

מהלך המשחק: החיילים נכנסים לאולם ויושבים במקומותיהם, המנחה מסביר את מהלך המשחק, ומציג את כל אחד מצוות 'דוברי האמת'  את עברו העשיר ואת הידע הרב שלו, לאחר מכן נותן הוראות על מסירת התשובות, ומתחיל בהצגת השאלות, הצוות יתחיל מיד בסיפוריו לפי סדר שנקבע מראש.

כמובן שאין הציבור יודע כמה סיפורים יהיו נכונים וכמה יהיו בדיה, לעובדה זו  משמעות חיונית במהלך המשחק – כולם חייבים להקשיב לכל הסיפורים בדריכות, אחרת לא יוכלו להחליט בסיום מי דיבר אמת ומי כיזב.

כאשר סיימו ארבעת הכזבנים 'דוברי האמת' את סיפוריהם – מגיע רגע ההכרעה, הזמן למתן תשובות מוגבל – 2 דקות. קבוצה שחייליה מחולקים בדעות – יערכו הצבעה מהירה בכדי להגיע לסיכום.

בתום הזמן יאסוף המנחה מהקבוצות את תשובותיהם, ויזקוף לכל קבוצה את מס' הנקו' המגיע לה.

לאחר מכן יבהיר המנחה את התשובה הנכונה בקצרה. ומיד יעבור לשאלה הבאה.

כעת יתברר שלאו דווקא הצעקן שבחבורה צדק בדבריו, ולא תמיד אלה שמצטטים מהספרים צודקים. כך יעלה ויגבר המתח בקהל.

סיום: רצוי להפסיק את המשחק כשהוא בשיאו, לסכם את הניקוד, ולהכריז על ניצחון לקבוצה המנצחת.  הזמן האופטימלי למשחק הוא שעה ורבע עד שעה וחצי, לפעמים בלהט המשחק נשכחת עובדה זו.

הערות: מכשיר עזר – רמזור. באמצעותו אפשר לקצוב את הזמן הנתון לקבוצות לסכם את תשובותיהם, בזמן הסיפורים האור ירוק, נגמרו הסיפורים האור צהוב לסיכום התשובות, עבר הזמן אור אדום – חייבים למסור תשובות. לחצן הרמזור נמצא בידי המנחה, כמובן שהרמזור אינו חיוני כל כך, אך בהפעלה מדוייקת הוא יכול להוסיף טעם למשחק.

אפשר להוסיף 'פלפל' למשחק בהודעות המנחה כמה חבורות נפלו בפח עד עכשיו אצל 'דובר אמת' מסויים, או מי היה ה'כזבן' שנכשל, וכדו'.

שלשה בסירה אחת.

אופי המשחק: הצגת בדחנים.

זמן המשחק: שעה עד שעה-וחצי.

ציוד: שני מיקרופונים

מבנה: במה וקהל. על הבמה שני שופטים, וצוות. על הצוות להיות שנון, בעל חוש הומור וכושר אילתור מהיר, אך יש לזכור שגם הבדרנים הטובים ביותר זקוקים להכנה מוקדמת.

המנחה יכין כמות גדולה של 'פרובוקציות הומור'  (- בדיחות מאולתרות מראש) אותן יחלק לכל אחד מהצוות כבר בהכנות הראשוניות, מבלי כמובן שהחיילים ידעו על כך.

מהלך המשחק: הצוות יושב על הבמה ולידם השופטים, שבערב זה חייבים להיות מנוסים ובעלי חוש הומור רב. מולם יושב הקהל, אשר פרט למחיאות כפיים (או בהינתן רשות – קריאות עידוד) אין לקהל שום תפקיד בערב זה.

המנחה מציג את הצוות בפני הקהל היושב מולו, מסביר כללית על תכנית הערב, ופותח במשימה הראשונה. ינתנו כמה דקות לצוות להכין תשובות ובינתיים ישמיעו מוסיקת-רקע. הצוות יגיש את דברי השנינה. אין חובה על כולם להשתתף בכל פריט.

חשוב מאוד שלא יהיו 'רגעי דומיה'. דרושה רציפות בהגשה וכל רגע חייב להיות מתוכנן! – לכן מאוד חשוב תפקידו של המנחה ליזום רעיונות כיצד להעביר את זמני ה'חשיבה' בצורה היתולית לא פחות.

צריך לחשוב על מילים ברוסית.

רשימת משימות אפשריות:

1. מצא ראשי תיבות למלה ……. בלמ"ס  \

2. הגדר מהו ……..  חופש הגדול  \

3. מה היית עושה אילו היה בידך ……..?  פך שמן  \  מפעל לייצור אדמה  \  גיפ' 4X4 חדיש ללא הגה  \  חבילת גבינה מתיבת נח  \

4. מה היית עושה אילו היה באפשרותך …. ?  לעוף  \  להרים 100 טון  \  להוציא אש מהפה  \

5. אילו פגשת את …… מה היית אומר לו? את שמשון הגיבור  \  את הכבשה שברחה מהעדר של משה רבינו  \   אלכסנדר מוקדון  \  אחשורוש

6. מצא שאלות לתשובות הבאות: כי לא ראיתי את העמוד  \  בגלל הבננה  \  לא כיף ולא נחמד אבל לא נורא  \  חשבתי שהלכת  \ בגלל המפקד

7. השלם את הפתגם: לך אל הנמלה …. \  אין דבר העומד בפני…..  \  על שלשה דברים ….. \  אם אין ….. אז אין……  \  אין משיחין בשעת ה….  \  מי שחוכמתו מרובה ממעשיו …..  \

8. מה היית עושה אילו:  היו שמים אותך בבקבוק זכוכית  \  היית בן 900  \  היה לך בראש דיסק קשיח  \  היית דביק  \  היית הופך ל'פנס רחוב'  \  היו מטיסים אותך לירח  \

9. תן פרסומת ל:  \  לוח שנה של שנה שעברה  \  הר הזבל  \  מלכודות ענק לנמלים  \  שעון מקולקל  \

10. הלחן שיר עם המילים:

11. השלם את המעשה: מעשה במנכ"ל היער שהלך להדפיס חולצות לקעמפ' שלו  הבעיה היחידה היתה ש…..

12. שאלות מדוע: מדוע טובים השניים מן האחד?/מדוע סייג לחכמה שתיקה?/מדוע אין משיחין בשעת הסעודה?/מדוע העצל נשלח אל הנמלה?

רשימת 'פרובוקציות הומור':

1. פירוש מושגים:

'דינאמיט' – דרך מפוצצת לגמור ויכוח.

'טלסקופ' – מכשיר שכשאתה מקבל בו מכה על הראש אתה רואה כוכבים.

'נפטאלין' – 'משקה ידידות' יפני.

2. שאלות קצרות:

מדוע כלב נובח אינו נושך? – א. הכלב נאמן לאדם ולא רוצה לקלקל את הפתגם.

ב. מנסיון, כשכלב נובח אין לו כבר את מי לנשוך.

מדוע קרני התייש צומחות על הראש ולא על הזנב?

א. כדי שאם יזמינו את התיש למסיבה הוא יוכל לשבת.

לכניסה למדור "חינוך בחופשה"

סוכריה חינוכית לשבת – פרשת קרח

מאת מנחת הורים חיה גילר, בוגרת מרכז י.נ.ר

מזל טוב! ביתי חוגגת 5 שנים. כשבני בכורי, בן ה-6, ראה את הבלון ההליום הגדול בצורת 5 ואת העוגה הכושית העגולה מצופת קרם שוקולד, הוא לא ידע את נפשו, והתמרמר כולו שגם הוא רוצה כזאת חגיגה. אני הרגעתי אותו, ואמרתי לו: "אני רואה שקשה לך שקנינו הפתעות יום הולדת לאחותך, אני מרגישה שזה גורם לך לקנא, במשפחה שלנו כל אחד מקבל את מה שהוא צריך לקבל ולא מה שהשני קיבל", ואז הצעתי לו שיעזור לי לתלות את הבלונים ולקשט את העוגה במומחיות כמו שרק הוא יודע לעשות. הוא כמובן נרתם לעזרה בשמחה.

פרשתנו מספרת על מחלוקת קורח ועדתו נגד משה רבינו. קרח תבע שוויון מוחלט בין כל בני ישראל, הוא רצה שתהייה אחדות מושלמת בין כל חלקי העם. הוא לא הבין שההפך הוא הנכון, לכל נברא תפקיד מיוחד, והוא נברא על פי התפקיד שעליו הוא ממלא, ודווקא כאשר הוא שומר על צרכיו ועל תכונותיו המיוחדות לו הוא יגיע לשלמות ייעודו.

כך גם בתא המשפחתי שלנו, לכל אחד הרצונות שלו, הצרכים שלו והכוחות שניחן בהם, אם נפעל בנחישות ללא רגשות אשמה, ונסביר לילדים שכל אחד מקבל את מה שהוא צריך ולא מה שהשני קיבל, נבליט את הייחודיות שלהם וכך הם יגיעו למיצוי כל הכוחות והכישרונות שלהם.

(מבוסס על לקוטי שיחות כרך י"ח עמוד 202, קורות בתינו של רחל ארבוס)

להרצאות, סדנאות וייעוץ אישי: 054-9404776
לקבלת ה'סוכריה'🍬 ישירות לנייד שלחו הודעה למספר הנ"ל