הדיון סביב ענישה גופנית נסובה בדרך כלל סביב התועלת שבענישה אם בכלל.מאמרים רבים נכתבו, דיונים משמעותיים נתקיימו סביב נושא זה.
דברי הרבי הושמעו בגאון פעמים רבות על חוסר התועלת ואף על הנזק העלול להיגרם כתוצאה מכך בחרתי ציטוט אחד וקצר מתוך המכתבים שצוטטו על ידכם.
"צודק אשר אין זו הדרך להשתמש בחינוך בעונש השבט, כי לפעמים הכי תכופות יצא שכר ושמשתכרים עי"ז בהפסדו, ודי למבין, ורואים במוחש אשר בתוקף המלובש בדרכי נועם פועלים יותר".
אני ארצה להתייחס לצורךהעומד מאחורי המכה: אם זה הורה, מלמד, או כל דמות סמכות בחיי ילדינו. אם נתבונן במשמעות אקט ההכאה הגופנית נוכל ללמוד על הצורך שעומד מאחוריה.
כאשר דמות סמכות מכה אותנו מה היא בעצם רוצה להשיג?
אם תשאלו הורה, מלמד, למה היכית את הילד? מה הוא יענה?
אפשר לחשוב על המון אפשרויות, אבל התשובה הקלאסית תהיה חינוך. אני מחנך אותו. כשאני שומע תשובה זו אני נוטה להאמין לה אלא אם כן יוכח לי אחרת.
אבל זו לא השאלה שאנחנו רוצים לבררה עם המכה. אנחנו רוצים לעמוד מאחורי הצורך שבהכאה.
כלומר: אנחנו בטוחים בכך שטובת הילד וחינוכו הנה אל מול עיניך אבל מדוע בחרת דווקא בהכאה על מנת להשיג את חינוכו? הלא ישנם דרכים נוספות לחינוכו?
ובמילים אחרות: כאשר אנו רואים דמות סמכות הפועלת לחינוך הילד, מתוך הבנה שההכאה הספציפית הזו הנה הכלי הנכון ביותר במקום זה, בנקודת זמן זו, בסיטואציה זושלכן דמות הסמכות בחרה בו, אנו חייבים לברר מה הצורך של המכה המונח בשכלו באופן מוחלט שזו הדרך הנכונה להגיב לסיטואציה זו, תלוי מקום, זמן ומצב. (עולם, שנה, נפש)?
הערך העצמי והדימוישל המכה:
כאשר אנו מכים אדם, או להבדיל בעל חי, או כל יצור על פני האדמה שאנו רוצים להשיג דרכו או ממנו משהו, אנו פועלים מתוך עמדת תפיסה, הבנה ופרשנות לפיה היכולת שלי להשיג את מבוקשי עוברת בהכאה.
ובמילים אחרות: אנחנו לא מאמינים ביכולתנו להשיג את מבוקשנו אלא דרך אותה הכאה.
מה שמלמד על הערך והדימוי העצמי של האדם לפיו כאשר אין לי יכולת להשיג את מבוקשי בדיבור אעשה זאת במעשים, בתוקפנות ובאלימות.
מה שמעמיד אותנו במצב בו אנו חשים חסרי אונים אל מול אותו יצור- חי, או מדבר ומה שנובע ופורץ מתוכנו הנה העמדה לפיה אני חייב להשיג את מבוקשי.
בסיטואציה שכזו הפעולה שלנו מנוהלת ומונחה על ידי אינסטינקט אימפולסיבי הנובע מלחץ, פחד, חרדה שלא נאבד את שליטתנו ולא נובך אל מול המצב המתסכל הזה.
ובחזרה אל הילד: כאשר ניצב לפני ילד שהמר את פי, ועבר על ציוויי, ואני ניצב אל מול כיתת ילדים וחש מובך, מושפל מתוסכל ובצדק, האינסטינקט האימפולסיבי הפורץ מתוכי הנו הצורך להתגונן ולהגן על מעמדי, כבודי, ודבר פי.
הצורך בשליטה לעומת הצורך והתועלת החינוכית:
בעגה המקצועית צורך זה מוגדר כ-צורך בשליטה.
כלומר: לכל אדם דרוש עוגן קיומי אתו ועל ידו הוא מתנהל בבטחה בעולם בו הוא חי, בסביבה בה הוא מצוי, בחברה אליה גדל.
צורך זה הנו הצורך לחוש בטוח ומוגן מפני הסובב אותי והמאיים עלי ביקום ובחיי היום יום אל מול הסובבים אותי.
רק שישנו הבדל מהותי בצורך בשליטה:
שליטה עצמית משמעה הצורך לחוש מוגן ובטוח מעצמי ובעצמי מפני גורמים חיצוניים המאיימים עלי מבית ומחוץ.
שליטה עצמית נרכשת על ידי עיצוב אישיות ברורה ויציבה נפשית ורגשית הממלאת את מרחב ישותי ביישוג ומימוש עצמי בתוכן רוחני, אנושי, מוסרי וערכי אותו למדתי ורכשתי במהלך חיי ובעיקר בשנות ילדותי על ידי חינוך ממקום מכיל ומאפשר היוצר עבורי סביבה בטוחה ויציבה ומעניקה לי בסיס איתן ובטוח מפני רוחות זרות המנשבות והמאיימות לטרוף את הבסיס הקיומי וליטול מאתי את היכולת לשליטה עצמית.
- לעומת צורך בשליטה על הזולת:
שליטה על הזולת משמעה הצורך לחוש מוגן ובטוח מפני האחר המאיים להפר את האיזון , השלווה והשקט הפנימיים שלי.
הצורך בשליטה על האחר נובעת מדימוי וערך עצמי נמוכים, הבאה לידי ביטוי בחוסר אמון בעצמי ומעצמי, כלומר: הפחד, החרדה המציפות אותי נפשית ורגשית ומאיימות להוציא אותי מאיזון כל אימת שהזולת מתנהל נגד תפיסתי הבנתי ופרשנותי לסיטואציה, תלוי זמן מקום ומצב (עולם, שנה, נפש)
אחת הסיטואציות בה אנו חשים איום שכזה הנה כאמור כאשר מבוגר בעל סמכות ניצב אל מול ילד רך בשנים המפר את שלוות רוחו באי ציות והמרת פיו אל מול כיתה שלמה של ילדים, או בבית ובכך מערער הוא על הבסיס הקיומי של דמות הסמכות וגורם להפרת האיזון הנפשיהבא לידי ביטוי בכעס, תסכול, מירמור, תחושת חוסר אונים, הנובעת מערך עצמי נמוך כאמור,מה שמזמין כאמור תגובה אימפולסיבית אינסטינקטיבית על מנת להשיב את השליטה אלי, המסווה באלמנט חינוכי ערכי. אך מבטאת את התוקפנות העצורה בי הבאה לידי ביטוי כאשר מישהו ובפרט ילד רך בשנים מערער על שליטתי ומפר את שלוותי.
התנהלות זו גורמת לכל הערך החינוכי לאבד את משמעותה אל מול הילד ומותיר אותה חסרת תועלת וערך ומה שנותר אצל הילד הנו הפחד, הרתיעה, האימה והחרדה מפני דמות הסמכות.מה שמזמין חוסר אמון בדמוית סמכות, וכשזה מחריף אף מתפתחות אצל הילדדפוסי הישרדות המחלחלות בילד ומלמדות אותו כיצד לשרוד אל מול הדמות המאיימת והתוקפנית המעוניינת להשיג שליטה דרכי, על ידי הכאתי אל מול תלמידי הכיתה, או אל מול
אחיי ואחיותיי, שקט ושלווה מדומים שמקורם הוא בחוסר שליטה עצמית לשם השבת הצורך בשליטה בצורה מעוותת.
אז איך מתמודדים עם עצמינו במצבי לחץ המאיימים להפר את שלוותנו ואורך רוחנו אל מול סביבתנו, בני ביתנו, חברנו , ובפרט אל מול אותם זאטוטים אותם אנו מחנכים ומגדלים?
מלאות נפשית אל מול ריקנות מתוכן ומשמעות:
כאן נכנס האלמנט של המלאות הנפשית רגשית הממלאת אותנו בתוכן ובמשמעות אותם יצקנו אל חיינו ועליהם נשענת יציבותנו הנפשית בהתנהלותנו על פני האדמה.
אלו שהמלאות הנפשית רגשית המלאה בתוכן ובמשמעות אותו יצקו אל חייהם אך בעיקר הפנימו אותו יישמו ויישגו אותו אל תוך מרחב חייהם, ייהנו משקט ושלווה נפשית גם כאשר 'רוחות זרות' מנשבות בחוץ, וגם כאשר ילדון רך בשנים יפר את מאמר פיהם, לא יפעלו מתוך אימפולסיביות בלתי נשלטת וינסו מתוך חוסר אונים ומצוקה להשיב לידיהם את השליטה במצב, אלא יפעלו מתוך שקט נפשי המבוסס על התוכן והמשמעות אותם יצקו אל חייהם הפנימו וכעת הם מיישמים אותו אל תוך המרחב בו נושבותרוחות הרוצות להפר את שלוותם הנפשית, בכיתה, בבית, בעבודה ובכל מקום בו ימצאו .
לעומת אלו המונעים מתוך ערך עצמי נמוך הפועלים מאימפולסיביות הנובעת כאמור מהפחד, הלחץ, החרדה המציפה אותם ומאיימת 'לטרוף את הקלפים' עבורם. מה שמזמין כאמור תגובה אימפולסיבית הבאה לידי ביטוי בסופו של יום בהכאה גופנית.
שימוש באובייקט לעומת הכרה בסוביייקט:
כאשר נעצור לרגע נתרכז ונחשוב ביננו לבין עצמנו:
מדוע הילד הקטן והחמוד מצליח לטלטל אותנו כל פעם מחדש שאנו דורשים ממנו לבצע פעולה כל שהיא והוא מסרב להישמע אלינו?
כאן נוכל לבחון ולראות את המניע הנשלט (שליטה עצמית) או הבלתי נשלט (אל מול שליטה על הזולת) שלנו כאשר אנו בוחרים להגיב לסיטואציה שכזו.
כאשר נתבונן פנימה לאחר מעשה, כשאנו יותר פנויים להתבוננות מסוג זה בניסיון להבין את הצורך שלנו להגיב בתוקפנות ובהשתלחות אימפולסיבית בה בחרנו להגיב, אם זו ענישה מילולית או פיזית, נוכל גם להתמודד אתה.
כלומר: ההבנה לפיה הצורך בשליטה אותה אנו מנסים להשיג דרך שליטה על הזולת בהשתלחות אימפולסיבית ותוקפנית, מגלה לנו שאבדנו שליטה עצמית, אזי יהיה לנו יותר קל לבחור באיזו שליטה אנו מעוניינים.
ובמילים אחרות: ההבנה ולפיה דרך הניסיון להשיג שלטיה על האחר אנו מאבדים את השליטה העצמית עשויה לגרום לנו לשקול שנית את תגובתנו.
כאשר אנו נצבים בעמדה לפיה אנו בעצם מרמים את עצמנו בכך שאנו שולטים במצב דרך שליטה על האחר יש בה בכדי לעורר חשיבה מחודשת על הדפוס בו בחרנו להשיג שליטה.
ההבנה לפיה הבחירה שעשיתי משמעה הוא שבמקום לשלוט בעצמי בחרתי להשתמש בזולת כאובייקט להשגת שליטה, מבהירה לי שבעצם אבדתי את האמון בסובייקטיביות שלי ולכן בכדי להשיבה אני נדרש ליטול את הסובייקטיביות של הזולת ולהפכו לאובייקט בידי כל זאת רק בכדי לחוש שהשליטה בידי?
תובנה זו יש בה בכדי לערוך חשבון עצמי מחדש כיצד זה בחרתי להשתמש בזולת כאובייקט לצורך השגת שליטה מדומה?
התבונות תוך אישית ככלי למלאות נפשית רגשית:
התבוננות תוך אישית משמעה: היכולת להביט אל עצמי פנימה בניסיון להבין מה מניע אותי ומה הדפוסים המנהלים אותי בחיי והשולטים בי.
התבוננות זו הנה הכלי הנאמן ביותר לאדם שיש בו וניחן בבושה, חרטה, רגשות אשם ומצפון בכדי לעוררו לחשיבה מחודשת על עצמו ועל דרכי התנהלותו בעולםאל מול הזולת.
אדם הנאמן לעצמו יחוש מיד את התסכול, בושה, וייסורי מצפון המנקרים בתוך לבו ושואלים:
כיצד זה בחרתי להשתמש בזולת לצורך עצמי?
איך זה שלא ראיתי אל מול עניי את צרכי הזולת וטובתו?
מדוע בחרתי להתעלם מהקול הפנימי שקרא לי לעצור לרגע ולחשוב כיצד עלי להגיב?
כיצד בחרתי להשלות את עצמי שאשיג שליטה דרך שליטה על הזולת?
מדוע בחרתי להשיג שליטה מדומה דרך ילד חסר ישע דרך צורך כוזב לשליטה עצמית?
שאלות הללו יש בהם כאמור, בכדי לעורר את החשיבה המחודשת על עצמי והתנהלותי בעולם ועל הבחירות שעשיתי בכדי להגיע למנוחה ואל הנחלה שכל בן אנוש כמהה אליה והיא השליטה, אך לא השליטה על הזולת אלא על עצמי!!!
זהו השלב הרגרסיבי (סור מרע) אליו אנו צריכים לשאוף בשלב הראשון.
בשלב השני תגיע העבודה על מבנה האישיות וכינונה על ידי החדרת תוכן ומלאות נפשית ורגשית אל תוך חיי.
כלומר: איך וכיצד אני ממלא את עצמי ואת חיי בתוכן משמעותילי, ייחודי לי, אהוב עלי, המשמח אותי, המסב לי אושר ונחת, בעל עת, מקום וסיטואציה (עולם, שנה, נפש).
עבודה זו הנה הגורם האקטיבי (עשה טוב) בדרך אל השגת שליטה עצמית. תוך מלאות רגשית נפשית בעל תוכן ערכי, אנושי ומוסרי.
ככל שניתן מקום לעצמנו ברדיפה אחר מלאות נפשית רגשית ממולאת בתוכן ובמשמעות אל חיינו נמצא את עצמנו בעמדת שליטה עצמית מלאה יותר.
בהצלחה!
—
הכותב הוא ר' מישאל אלמלם, פסיכותרפיסט מוסמך בטיפול בפוסט טרואמה. מתמחה בטיפול בנוער וקטינים נפגעים/ ופוגעים, בייעוץ חינוכי ובחינוך המיוחד.
