נשיאת הפכים
כב,ג "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-חֲמֹרוֹ, וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ; וַיְבַקַּע, עֲצֵי עֹלָה, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים"(בראשית כב, ב)
בפרשתנו מסופר אחד הסיפורים הדרמטיים בתולדות העם היהודי. כמובן שאין מדובר רק באתוס אלא בהוראה משמעותית בעבודת השם שעלינו לחלץ ממנה תובנות לגבי חיינו אנו.
הקב"ה ניסה את אברהם עד כה ב 9 נסיונות.
כאשר ציווה הקב"ה את אברהם אבינו לעקוד את יצחק בנו, אמר1: "קח-נא את בנך". זה היה הניסיון העשירי שבו נתנסה אברהם, כמו שאומרת הגמרא: "ניסיתיך בכמה ניסיונות ועמדת בכולן; עכשיו עמוד לי בניסיון זה, שלא יאמרו: אין ממש בראשונים"
על מדרש זה אפשר לשאול שאלות רבות:
וכי הנסיונות שנתנסה בהם עד עכשיו אברהם הם כאין וכאפס?
האם הקב"ה "צריך" שמישהו יאמר משהו על האמונה של אברהם בו? מה בכלל מהותו של הנסיון האחרון, נסיון העקידה ומה הוא בא לתרום שלא הבנו עד עכשיו?
ניתן לדבר אינסוף על נסיון העקידה ועדיין לא למצות הכל. לכן נתמקד ברעיון אחד.
מלכתחילה, הבטיח הקב"ה לאברהם כי "לזרעך אתן את הארץ הזו". ממשיך דרכו הרעיונית והרוחנית של אברהם הוא יצחק, על אף שגם ישמעאל הוא צאצאו. הקרבת בנו יצחק לעולה משמעותה אחת: הפסקת השושלת, גדיעת רעיון האמונה בא-ל אחד ולמעשה הבאת הקץ על הבטחת המשכיות העם היהודי כהבטחת ה', לדורות.
אברהם ידע את כל זה. הוא גם לא היה פריאר, אברהם ידע להתווכח עם הקב"ה ולחלץ ממנו ברכות והבטחות נצחיות לא לעצמו אלא לנו, כעם. אך כאן אברהם לא מוציא מילה. הוא לא שואל "איך" הוא לא טוען "אבל הבטחת" הוא אפילו לא מתמרמר בליבו על התפנית בהלתי צפויה בעלילה, להיפך. מתוך שמחה הוא משכים לקום בבוקר ומקפיד לקיים את ציווי ה' עד הרגע הגורלי שבו הקב"ה עוצר אותו מלבצע את המשימה הדרמטית שציווה אותו.
זה מה שנקרא בשפה החסידית: נשיאת הפכים. מצד אחד אברהם יודע כל מה שהובטח לו ומאמין שזה יתקיים, הוא לא יוותר גם על פסיק. מצד שני הוא מקבל את הציווי כפשוטו ומבלי שאלות קם ועושה. נשיאת הפכים היא היכולת לקיים בתוכך קונפליקט פנימי ואף שאלות באמונה, ועדיין לעשות כל מה שנצטוונו מתוך קבלת עול מוחלטת.
אברהם מלמד אותנו שזה אפשרי, לשמוע שני רעיונות שנשמעים הפוכים אבל אם הקב"ה מצווה אותנו כנראה שזהו צו השעה ועלינו מוטל דבר אחד- לבצע.
בשיחות רבות הרבי מליובאוויטש מתיחס לסוגיות רבות בתקופת הגאולה: כיצד תתרחש תחיית המתים, האם יש תקופות בגאולה ומה יקרה בכל אחת מהן, האם יקרו ניסים ומופתים או שעולם כמנהגו ינהג? הרבי גם עונה על שאלות רבות אלו בעיון מפולפל ומעמיק, אך לכל אלו הוא מוסיף מענה קבוע: תשבי יתרץ קושיות ובעיות (ראשי תיבות- תיק"ו) כלומר, אנו נגיע למנוחה ולנחלה גם מצד השאלות, הספיקות, חוסר הידע או חוסר האמונה. בינתיים כל מה שמוטל עלינו, זה לעשות.
לא נידרש לעמוד בנסיון של אברהם אבינו, אבל יש לנו משימה חשובה ואחרונה בהחלט שלא היתה מביישת גם את דורו: זירוז והבאת הגאולה האמיתית והשלימה, מיד ממש
שבבת שלום ומבורך
(מבוסס על שיחה מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כ, עמ' 73 )
פרשת ויירא לקריאה
מוקדש לרפואת דורית בת לובה, יובל בן אורלי, יוסף בן יוכבד מרים, אפרת נעמי בת דבורה, אשר בן מזל, איתן טוביה גירשום בן נורית פלורה, משה רז בן דליה חסייה , ולעילוי נשמות אביה הודיה בת נחמיאל, טובה בת זלמה, שלמה בן חסיה, אדל חיה בת רפי, חנה בת סעדה ושלום בן אסתר, שחר בן מירב ,מתיתיהו בן ג'ני, הרב נח ויינברג בן הינדה זצ"ל, יוסף ג'ון בן רוזה, שלומית ביאטריס בת אסתר , נתן בן קלו , קורין דורה חיה בת מיחה, סילביה בת פאני בת-ציון (ציונה) בת אסתר שולה בת הינדה, סילביה בת תמר , שחר הדר בת אורית, אסתר רינה בת מזל לינדה, איריס בת לאה יואב בן שפיקה, בת ציון (ציונה) בת אסתר ומלכה בת גולדה, לזיווג הגון דויד בן אשגרו
המשך…
