*מפגש מרגש  עם הרב מרדכי ביגיו,  שליח הרבי בסן  אנדרס, קולומבי'ה*

ביום ז' אדר השנה, תשפ"ו, יום הולדתו ופטירתו של משה רבנו, התקיימה חתונה מיוחדת במינה באולם מפואר במרכז הארץ.

האולם הינו אולם אירועים מרשים, מוקף מדשאות דשא, אלמנטים מוארים, מקום שמרחיב את הדעת.

אל האולם נכנסו בזה אחר זה אורחים נכבדים. שמנה וסלתה של יהדות איראן. נשים צנועות חבושות שביס, גברים לבושים בלבוש חרדי, כשהשיחה הנשמעת ברקע היא…שיחה בפרסית.

משפחות בעלי השמחה והאורחים הרבים,  עלו לארץ לפני עשרות שנים, אך עדיין הדיבור ביניהם הוא בשפה הפרסית,  עם הניב הפרסי המקורי  של ארץ הולדתם.

לפתע אני מבחינה ביהודי חסידי, לבוש בסירטוק וחגור בגארטל כמנהג חסידי חב"ד.  ראשו  חבוש במגבעת ופניו עטורות בזקן מלא כמקובל אצל חסידי חב"ד.

הרשיתי לעצמי לפנות אליו ולשאול איך הוא שייך לחתונה, ונחשפתי בהתרגשות לדבריו, שהוא שליח הרבי בקולומבי'ה הרחוקה, שהגיע במיוחד  לארץ הקודש לרגל החתונה הערב.

*והנה הצלילים המרגשים של ניגון ארבע בבות*  הנהוג אצל חסידי חב"ד להשמע לפני החופה,  החלו להתפשט  בחלל האולם. ..ההתרגשות שלי גואה. האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מליאדי, מחבר הניגון הקדוש,  נמצא כאן עכשיו..זה הזמן לבקש ולהתפלל מעומק הלב, בחודש אדר, שמזלו בריא לישראל,  שניזכה כבר כולנו, כל עם ישראל, למשאלה של העם היהודי מזה אלפי שנים. "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח".( מתוך תפילת שמונה עשרה). שמשיח צדקנו יתגלה ויגאל אותנו בגאולה האמיתית והשלמה.!

העיניים מופנות לעבר קידמת הרחבה של החופה  והנה, הרב מרדכי ביגיו, הרב  החסידי שראינו  זה עתה, נוטל את המיקרופון, והוא הרב המקדש, המנהל את עריכת החופה והקידושין…

**משפט מפעים אומר שליח הרבי  בחופה*;

"*החתן והכלה ביקשו שהרבי יהי' בחופה, ולכן הבאתי אתי את המכתב הקדוש והברכה  של הרבי , שנתן לחתנים ולכלות. והיום אנחנו מוסרים את הברכה הזו בשם הרבי, לחתן ולכלה*".

*שליח הרבי שלף דף מקופל,  והקריא  בחופה את נוסח  מכתב הברכה  המקורי מהרבי,  שמקובל עד היום להקרא בכל חופה של חסידי חב"ד*.

למחרת החתונה המרטיטה הזו, זכיתי  לשמוע ממנו   את הסיפור המיוחד והמפעים שבפיו.

והנה  הוא לפניכם;

נפתח בתאור השליחות שנולדה מהשטח: ההיכרות בין הרב מרדכי ביגיו לחתן ידידי'ה גולן,  ופתיחת בתי חב״ד למטייל בקולומבי'ה.

בשנת 2016, כאשר הרב מרדכי ביגיו שירת בשליחות בבתי חב״ד למטייל במקסיקו, החלו להצטבר עדויות ברורות מהשטח: זרם גדול של מטיילים ישראלים משנה כיוון ומגיע לקולומבי'ה. בוליביה, שהייתה יעד מרכזי למטיילים לאחר שסיימו לשרת  בצבא, סגרה את שעריה בפני ישראלים והטילה מגבלות ויזה יקרות. אלפי צעירים חיפשו אלטרנטיבה, וקולומבי'ה הפכה ליעד החדש.

הצעירים הללו הגיעו לאחר שנות שירות משמעותיות, מלאי עומק, חוויות וחיפוש פנימי. הם חיפשו מרחק, חופש ונופים חדשים, אך יחד עם זאת גם חיפשו בית יהודי חם.

מי שעמד במרכז ההכרעה ובהובלת המהלך היה השליח הראשי לקולומבי'ה, הרב יהושע בנימין רוזנפלד. כל התהליך כולו, מהבדיקה הראשונית ועד לפתיחה הרשמית, נעשה באישורו ובהכוונתו הברורה.

⸻

השגחה פרטית וחיבור אישי לקולומבי'ה

לקשר של הרב ביגיו לקולומביה היתה משמעות עמוקה במיוחד. הוא נולד בעיר ברנקי'ה, עיר נמל מרכזית, שאליה הגיעו יהודים רבים לאחר מלחמות העולם. משפחתו עלתה לארץ ישראל בילדותו, והוא גדל והתחנך במסגרות חב״דיות, בנתניה ובצפת, מתוך רוח של שליחות ואחריות לכל יהודי באשר הוא.

כאשר החלו להגיע הדיווחים ממטיילים על הביקוש ההולך וגובר בקולומבי'ה, פנה הרב ביגיו אל השליח הראשי, הרב יהושע בנימין רוזנפלד, ושיתף אותו בתמונה מהשטח. בתחילה לא הייתה היכרות מעמיקה עם תופעת המטיילים במדינה, אך הרב רוזנפלד גילה פתיחות ואחריות מנהיגותית. הוא ביקש להגיע לבדיקה בשטח לתקופה של מספר שבועות כדי להבין את המציאות לעומק.

המהלך כולו התקדם מתוך אחריות מסודרת ובהנהגתו הברורה של הרב רוזנפלד. לאחר תקופת הבדיקה חזר הרב ביגיו לבוגוטה יחד עם  שליח הרבי הרב לוי ונונו,  שמנהל כיום את הבית חב"ד במדג'ין.

⸻

ידידי'ה גולן: השותף מהשטח

"באותה תקופה פעל במקום צעיר בעל לב רחב, ידידי'ה גולן. הוא הגיע לטיול בקולומבי'ה וראה בעיניו מאות יהודים ללא מסגרת שבת, ללא סעודות חג וללא נקודת חיבור קבועה.

מתוך יוזמה אישית הוא שכר וילה גדולה יחד עם חבר נוסף והחל לערוך סעודות שבת למטיילים. כאשר הרב ביגיו הגיע לבדיקה באישור השליח הראשי, מצא כבר תשתית חיה ונושמת.

ידידיה פתח את ביתו, דאג ללינה, לריהוט, לרכישת מצרכים ואף נשא בעלויות רבות. במשך כשלושה וחצי חודשים, שכללו מספר שבתות וחג השבועות, התנהלה פעילות ענפה מהבית הזמני ששימש בסיס ראשוני לבית חב״ד העתידי.

במהלך התקופה התברר שהצורך גדול בהרבה מההערכות הראשוניות. לא רק מטיילים אלא גם משפחות ישראליות, אנשי עסקים, עובדים בחברות מקומיות וילדים.

⸻

ההכרעה והברכה לפתיחה

לאחר תקופת הבדיקה חזר הרב ביגיו לבוגוטה והציג בפני הרב יהושע בנימין רוזנפלד, השליח הראשי, את הנתונים המלאים. הוא בחן את התמונה לעומק ונתן את ברכתו הרשמית לפתיחת בית חב״ד למטייל בקולומבי'ה.

כבר בחג ראש השנה הראשון, השתתפו כ – 200 יהודים בתפילות ובסעודות. זמן קצר לאחר מכן נערך ליל הסדר הגדול ביותר שידעה קולומביה, כ- 600 משתתפים באולם יוקרתי בעיר. היה זה רגע מכונן,  שסימן את ההכרזה הרשמית על פתיחת בית חב״ד למטייל במדינה.

בהמשך, ובהובלת השליחות המאורגנת במדינה תחת אחריותו של הרב רוזנפלד, נפתחו מוקדים נוספים:

בוגוטה

קרטחנה

סלנטו

ולימים גם האי סן אנדרס

⸻

סן אנדרס: התרחבות טבעית של השליחות

במהלך השנים התברר כי גם באי סן אנדרס קיים צורך ממשי. קהילה יהודית קטנה וותיקה ביקשה רב במשך שנים, אך לא היה די היקף להצדיק שליחות קבועה.

עם העלייה החדה בכמות המטיילים והתיירים, נוצר שילוב שאפשר פתיחה רשמית של בית חב״ד קבוע במקום, כמובן באישורו ובהכוונתו של הרב יהושע בנימין רוזנפלד.

הקהילה המקומית קיבלה את המשפחה בחום רב. הפעילות התרחבה למטיילים, לקהילה ולתיירים מכל העולם.

⸻

היום והעתיד

כיום עשרות אלפי יהודים פוקדים את האזור מדי שנה. מטיילים מישראל, תיירים מפנמה, מבוגוטה וממדג׳ין, ומארצות הברית, כולל ניו יורק, מיאמי, מונסי ובורו פארק. בעונות החורף בצפון אמריקה מגיעים גם צ׳רטרים מאורגנים.

באי סן אנדרס נמצאים כיום בתהליך הקמת מקווה, ובהמשך מתוכננת רכישת קרקע והקמת מרכז יהודי רחב היקף שישמש מוקד אזורי לכל האזור הקריבי של קולומביה.

הסיפור כולו נולד מתוך צורך אמיתי בשטח, עזרה  אישית של ידידי'ה גולן, והכרעה מנהיגותית ברורה של השליח הראשי לקולומביה, הרב יהושע בנימין רוזנפלד, שבאישורו ובהובלתו נפתחה ונבנתה רשת בתי חב״ד למטייל במדינה.

במשך הזמן, ידידי'ה ואני  היינו בקשר אמיץ ממש כמו אחים. ביקרתי אותו כל פעם שהיינו בארץ . הוא חזר בכמה וכמה הזדמנויות לבית חב״ד בקולומביה,  והביא המון חברים. הוא טרח ובישל  וממש נתן מעצמו כמו  בן משפחה מסור.  והוא רואה את עצמו כחלק מהבית חב״ד שלנו".

נאחל לחתן  היקר ידידי'ה  ולכלתו   היקרה ברכת מזל טוב !!! מזל טוב !!! שיזכו לבנות בניין עדי עד, בית חב"ד, לחיים מאושרים בכל!

יהי רצון שיזכו לבניי, חיי, מזוני ובאופן של רוויחי, וכולא רוויחי.

ושכל הברכות, שברכו אותם מתחת לחופה יתקיימו בהם בטוב הנראה והנגלה בעיני בשר ודם למטה מעשרה טפחים.

בברכת הצלחה  מופלגה בשליחות הרבי מליובאוויטש  בקולומבי'ה,  לרב ביגיו מרדכי ומשפחתו,   ובהוקרה על השיתוף המרגש.

הרב ביגיו מרדכי עם הקונסול של קולומביה בישראל מר קַרְלוֹס פִּינְיֵרוֹס טוֹרֶס

הרב ביגיו שליח הרבי בקולומבי'ה עם החתן ידידי'ה גולן

ביום שבת התעוררנו לאזעקה ראשונה בשעות הבוקר, וזכינו לשמוע קריאת התורה ופרשת זכור במקלט. הייתה אווירה מדהימה ואחדות מיוחדת לצד הקושי והאתגר!

מחכות להיפגש עם בנות מעלות בקודש המתוקות שוב בעמקעמפ תשפ"ו, ועוד לפני כן בגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש!!!!

תודה לצוות המסור שלנו רחלי אדלר, אביגייל בן נון , גאיה בוהדנה, מושקא קרץ וורד מקמל

פרשת תצוה/ אסתי פרקש

מה את לובשת?

לאיזה בגד את נכנסת

מה את רוצה לשדר

את המלא או החסר?

סולידי או מתוחכם

זוהר או מבושם?

או בעצם לפי מצב הרוח

מהנחשק או מזה שבא לברוח?

לבגד תפקיד חשוב

בפרשתינו זה כתוב

"ועשית בגדי קודש לכבוד ולתפארת"

שהעולים יחושו תחושה מרוממת

יראת כבוד וקדושה אחרת

ו"לכהנו לי"…

יפשוט וילבש לבוש אצילי

לא ישאר במצבו הנוכחי

יתרגש ויחוש כל פעם מחדש

ההתרגשות לעבוד במקדש

ואני האישה בממלכה הקטנה

כהנת גדולה בפעולה

פושטת בגדי עבודה

לובשת סינר ברחבה

מחתלת, מנחמת, רוחצת

ושוב פושטת ולובשת

כמגווון העיסוקים של גברת

בחכמת לב מנווטת

מפרידה בין בגדי זהב ללבן

שאף אחד לא ירגיש קורבן

לכל תפקיד מקדישה הזמן

בחמלה מקשיבה לליבן

לבושי הנפש גם מחליפה

ביקורת- בעין טובה

אגו – בביטחון ואמונה

עצבות – בשמחה

הלקאה עצמית- בחמלה

שולטת על לוח הבקרה

"וליהודים היתה אורה"

ואת…מלכה.

ענין מיוחד לשמוע השבת

'קריאת זכור' בבית הכנסת

ולמחות את זכר עמלק

שבע"ה נמחה העמלק

האיראני, העזתי

הלבנוני, החיזבאלייני

ושאר העמלקים המקררים בנפש, ברגש ובדרכים.

שבת שלום

אסתי

היו הייתה ברוסיה קבוצת חסידים שהתפרנסה ממכירת ספרים בתקווה שעבודה זו תאפשר להימנע מחילול שבת.

יום אחד הבחינה מנהלת המכירות שהחסידים נעדרים בשבת, והחליטה לפטרם ולהביא במקומם גויים. החסידים, שנותרו ללא פת לחם, לא מחו על כך. הם קיבלו את הדין באמונה ובביטחון שה' יעזור להם.

לא חלף זמן רב, והמנהלת קראה להם לשוב. "המחליפים שלכם שתו לשוכרה ומעלו בכספים", סיפרה, "ואילו אתם הייתם ישרים ועשיתם את עבודתכם כראוי".

ואז הוסיפה משפט מפתיע: "שמתי לב למשהו מיוחד אצלכם. גם כשקורים לכם דברים לא טובים, אינכם כועסים. הבנתי שזה מפני שהאלוקים שלכם אחראי לכול, ולכן אתם רגועים – כי לא אתם מנהלים את העולם…"

במשפט הזה של גויה רוסייה טמונה תמצית השמחה היהודית: אדם נתקף בעצב ובדכדוך כשהוא מרגיש חוסר אונים ואיבוד שליטה. אך אם אדם מודע לכך שמעולם לא הייתה לו שליטה, כי הכול מה' יתברך והוא המנהל את העולם, וה' הוא "טבע הטוב להיטיב" – למה שלא ישמח?

זו השמחה שנובעת מסיפור המגילה, סיפור שרואים בו את השגחת ה' הסובבת אותנו בכל פרט: מהמשתה, המלכת אסתר ומזימת בגתן ותרש – עד הנס המופלא בפורים!

איזה "תדר" יש בבית?

תקופה זו – רגע לפני פורים, כשהפסח כבר מציץ מאחוריו – עשויה להיות "סיר לחץ": משלוחי מנות, תחפושות, ניקיונות וקניות. מרוץ בלתי פוסק נגד השעון.

דווקא בתוך ההמולה, כדאי לעצור ולשאול את עצמי: 'איך אני מתייחסת להכנות לחג? איך אני מרגישה עם שלל המשימות וריבוי התפקידים הללו?' ומתוך כך – 'מה אני משדרת לילדים? האם הם קולטים שהחג הוא 'עול' ומטלה מעייפת, או שהם רואים אימא שמבינה שההכנות הללו הן זכות עצומה?'

הנה סיפור שממחיש את המבט הנכון: החסיד הרב דוד רסקין ע"ה דיווח פעם לרבי ב"יחידות" על התוועדות שהתקיימה. הרבי התעניין בפרטים, ואז שאל לפתע: "מה היה הכיבוד?" הרב רסקין פירט, אך הרבי הקשה בתמיהה: "מה, לא היה הערינג (דג מלוח)?" הרב רסקין נדהם. הרבי לימד אותו שיעור עצום: ה"הערינג" הוא מסממני ההיכר המובהקים של ההתוועדויות. איזו אווירה הייתה שם ללא סממן היכר זה? הרי ה"הערינג" והגשמיות הם הכלים שדרכם נקלטת הקדושה.

ננסה לדמיין: אילו הרבי היה נכנס אלינו הביתה בערב חג, במה היה מתעניין? לאו דווקא בכמות המנות או בטיב הקינוחים, אלא באווירה. האם אנו זוכרות שאנו בונות כעת את הכלים להשראת השכינה? הילדים שלנו לא יזכרו רק את התחפושת, אלא את הניגון ואת החיוך שליוו את הכנתה.

לקפוץ לתוך החג

איך לא "נגררים" אל החג באפיסת כוחות, אלא נכנסים אליו בהתלהבות? מסופר על נכדו של הגאון ר' עקיבא איגר, לייבל'ה, שנהיה חסיד. הסב הגדול נסע לתהות על קנקנו והקשה בפניו קושיה הלכתית: אסור לתקוע בשופר כשראש השנה חל בשבת – שמא יטלטל את השופר ברשות הרבים כדי לשאול רב כיצד לתקוע. אך לפי דעה מסוימת – הליכה נחשבת כעמידה (כי הוא עוצר בכל צעד) ולכן כדי לעבור איסור הוא צריך לקפוץ עם השופר קפיצות של יותר מארבע אמות! מדוע אפוא נאסרה התקיעה בשבת?

ענה הנכד לייבל'ה בעיניים בורקות: "סבא, אינך מבין? יהודי שחיכה שנה שלמה להמליך את הקדוש ברוך הוא בתקיעת שופר – מרוב התלהבות הוא יקפוץ גם יותר משני מטרים, העיקר לקיים את המצווה!"…

זהו המסר לימים העמוסים, שייחרט בלבבות של ילדינו: אנו מחכות לקיים את רצון ה' בחג ובהכנות אליו, ולכן לא נעשה את הדברים ב"הליכה" כבדה אלא ב"קפיצה" נלהבת ובשמחה.

שמחה בנתינה

ועוד נקודה למעשה: שמחה אמיתית נוצרת מהטבה עם הזולת. הבה נמחיש זאת לילדינו: נחפש דווקא את השכנות שאינן "פופולריות" כל כך, ונביא להן משלוח מנות מושקע עם פתק חם.

זהו גם הזמן להביע הערכה כלפי הדמויות שבדרך כלל לא מקדישים להן תשומת לב ראויה: המורות המקצועיות, המזכירות, השומר, עובדת מרכז הטהרה ועוד נשים רבות נפלאות שביום–יום איננו מעניקות להן הערכה מספקת על מסירותן. שמחתן בוודאי תלווה אותנו כל השנה.

והעיקר בפורים: "כל הפושט יד נותנים לו" – נפשוט יד לבקש את שמחת הגאולה!

באדיבות מגזין עטרת חיה

שבי ליפש, רמת אביב, עטרת חיה

השעה ארבע וחצי אחר הצוהריים. או גרוע יותר – שבע בערב. בבית חגיגה. הילקוטים זרוקים בכניסה, הקטנה בוכה כי הקוקו לא יצא "כמו של מושקא", והגדול החליט שדווקא עכשיו זה רצון עליון לפתוח נגרייה במטבח.

אנחנו, האימהות, עומדות בתווך. מצד אחד, כל אחת מאיתנו שואפת להיות אימא חסידית מושלמת, רגועה, מחייכת, "עקרת הבית" שמשרה שכינה. מצד אחר – ה"נפש הבהמית" שלנו צועקת "הצילו" ורוצה רק שקט. האינסטינקט הראשוני הוא "להשליט סדר", להרים קול, לנהל את העניינים ביד רמה.

אבל בינינו, יש כלי שעובד טוב פי כמה מצעקות, והוא הכלי החסידי ביותר שיש. שמו שמחה. לא סתם חיוך, אלא הומור אמיתי שמשנה אווירה.

אנחנו תמיד מדקלמות ש"שמחה פורצת גדר". אבל תכל'ס? כשאנחנו בלחץ – אנחנו בתוך "גדר", בתוך המצר של הגלות הפרטית שלנו. הרבי מלך המשיח מלמד אותנו שהדרך לפרוץ את הגדר האחרונה של הגלות היא דווקא על ידי שמחה בטהרתה. הומור הוא הסולם שבאמצעותו נדלג מעל החומה הזו. בואו נלמד להוריד את הכלים הגדולים של החסידות לתוך הפרקטיקה של הבית, ולהפוך את הבית לבמה של הומור שמח.

למה דווקא צחוק?

בואו נדבר על זה רגע. בעת התקף זעם המוח של הילד נעול. הוא נמצא במצב של "מוחין דקטנות". אינו מסוגל לשמוע היגיון, וודאי שלא מוסר. שום הסבר רציונלי על חשיבות המקלחת לא יועיל עכשיו, כי ה"קליפה" אוטמת.

החסידות מלמדת אותנו שכדי להוציא מישהו מהבוץ, צריך להושיט לו יד, לא לתת לו הרצאה. הצחוק הוא היד הזו. כשאת מצחיקה את הילד, את מחוללת "אתהפכא" ברגע אחד. את ממיסה את ההתנגדות. ילד צוחק הוא ילד שנפתח, שהלב שלו מתרכך. הקליפה נשברת, ופתאום הנשמה האלוקית מאירה והוא גם מקשיב.

"מוח שליט על הלב" – גרסת המציאות המורחבת

אז איך הופכים את התיאוריה למעשה בפועל? הנה כמה טריקים שעובדים, בלי צורך בהכנה מוקדמת:

1. להחליף את "המחנכת" ב"שחקנית" – הילד אינו רוצה להיכנס למקלחת? האינסטינקט הוא להיכנס ראש בראש. אבל כאן נדרש "ביטול". שימי את האגו של "אני אימא שלך ואתה תקשיב לי" בצד, והיכנסי לדמות:

השדרנית הנלהבת: קחי את המברשת והתחילי לשדר כאילו את בכינוס השלוחים: "והנה מענדי הצדיק מתקרב למקלחת! הקהל במתח! האם הוא יצליח לשבור את השיא העולמי בלבישת פיג'מה?"

התיירת המבולבלת: דברי במבטא מצחיק (אמריקאי, צרפתי או יידישאי): "סליחה, אני מחפשת ילד מתוק שצריך לצחצח שיניים, מישהו ראה אותו? אולי הוא מתחבא מאחורי האוזן?"

הילד ציפה לכעס ולגבולות, ופתאום הוא מקבל הפתעה וצחוק. הבלבול הזה פורק את הנשק של היצר הרע.

2. להאניש את הבלגן (בירור ניצוצות) – הילדים חיים בעולם של דמיון. תזרמי איתם. במקום לראות "בלגן", תראי "ניצוצות" שצריכים עזרה.

הגרב הבודד: הרימי אותו ודברי בשמו בקול דקיק: "אוי! הצילו! קר לי פה לבד על השטיח! אני מתגעגע לחברים שלי בסל הכביסה! מי הצדיק שיעשה איתי חסד ויחזיר אותי הביתה?" במקום פקודה ("תרים את הגרב!"), יש לנו משימה של הצלה וחסד.

3.  לנגן ניגון ניצחון – הוראות יבשות משעממות וגם מקוממות. כשהופכים את "מי יסדר את הילקוט" לשיר במנגינה של "הושיעה את עמך", "מארש נפוליאון" או כל ניגון שמח אחר – זה כבר סיפור אחר. הניגון עוקף את השכל, ונכנס ישר ללב. הבית מתמלא באנרגיה של עשייה דקדושה, והילדים זורמים עם הקצב.

לתעד את הרגעים המצחיקים של החיים

רעיון שלקחתי משני קצבי, קבוצת וואטסאפ של אבא ואימא – פתחו קבוצה ייעודית רק לשניכם. בקבוצה הזו אין "תקנה חלב" ואין "למה הבית הפוך". זוהי קבוצה סטרילית ל"בדיחות" בלבד.

הנצחת רגעים: תפסתם את הקטן מדדה בבית עם הנעליים הענקיות של אבא? הקטנה הפכה את הסיר של המרק לכובע? ציור ענק מככב על קיר הסלון? תצלמו ותשלחו מייד.

איסוף זיכרונות: קלטתם משפטים שנונים, פנינים, שיבושי לשון מתוקים ובדיחות פנימיות? תרשמו ותשלחו מייד.

להפוך "יציאות" ליצירות – לוקחים את ה"חוכמות" ואת המשפטים השנונים של הילדים, ונותנים לטכנולוגיה (כמו כלי ה"ננו בננה" וכדומה) להמחיש אותם. יש לכם ילד גדול עם גישה למחשב? תנו לו את תפקיד "המוציא לאור".

למשל, הילד אמר: "אני לא ישן, אני עושה התבוננות בעיניים עצומות". נבקש מהבינה המלאכותית לייצר תמונה או קומיקס מצחיק שיתאימו למשפט.

לקראת אירוע מיוחד אפשר להדפיס ספר בדיחות שבו ישתלבו איורי הקומיקס והתמונות האותנטיות ויהפכו לנכס.

גבולות הגזרה – צחוק טהור

אנחנו, החב"דניקיות, יודעות שיש הבדל בין שמחה להוללות. ההומור שלנו בבית צריך להיות בריא ועם מטרות חיוביות בלבד:

בלי ציניות: ציניות היא קליפה קרה של עמלק. אנחנו רוצות חום והתלהבות.

בלי לפגוע: לא צוחקים על הילד, צוחקים עם הילד.

כן להומור עצמי: מותר לאימא לצחוק על עצמה ("אוי, שמתי מלח במקום סוכר, איזו מבולבלת אני!"). זה מלמד את הילדים שגם אימא אינה מושלמת.

לחיות גאולה – עכשיו!

הרבי מלמד אותנו שהשמחה היא הכלי שפורץ את הגדרים האחרונים של הגלות. כשאנחנו בוחרות להכניס הומור הביתה, אנחנו לא רק "שורדות" את אחר הצוהריים, אנחנו מכריזות: הבית הזה מואר וגאולתי, מקום שבו מרגישים כבר עכשיו את "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ".

אז היום בערב, כשהעניינים מתחילים להתחמם… נשמי נשימה עמוקה. זכרי שאת המנהלת של ה"בית חב"ד" הפרטי שלך. חייכי חיוך רחב (גם אם בהתחלה הוא מאולץ), וזרקי בדיחה, ותראי איך האור נדלק ופורץ את כל הגדרות.

באדיבות מגזין עטרת חיה

פורים בפתח. הילדים מסתובבים מאושרים, מלאים רעיונות כרימון לתחפושות. מתלבטים, בוחרים, מחפשים. ארגז התחפושות מורד מן הארון העליון. והילדים צוהלים, מודדים, מחליפים, שמחה וששון. רק שמוליק בן השש אינו משתתף בצהלה הכללית. אינו רוצה להתחפש כלל. לא לאליהו הנביא, לא לשליח, לא לכהן גדול, ולא למלך.

האמת היא שזה כך מאז התחפושת הראשונה שאימו ניסתה להלביש לו כשהיה בן שנה וחצי. אז הוא משך ובכה וצרח. היום הוא מסביר את עצמו בשלוש מלים: "זה מציק לי!"

מירי בת השלוש מגיבה בצרחות כשאחיה מנסים את כוחם במחיית המן באמצעות רעשני עץ גדולים. גם את המוזיקה הרועשת ברחוב בפורים איננה מחבבת. היא נצמדת לאימה בזמן קריאת המגילה, ובכל הרעשה של "המן" היא נעשית מבועתת יותר ויותר.

מקובל שחג פורים הוא חגם של הילדים. המסכות, הרעשנים, החגיגות בחוץ והחגיגות בפנים. אבל יש ילדים שבשבילם החג הזה הוא יום של התמודדות לא פשוטה. ולמרבה התסכול, איש אינו מבין אותם. "את לא אוהבת את פורים?! איך זה יכול להיות?!" ו… "למה אתה לא רוצה להתחפש?! בגיל שלך כל החברים עדיין מתחפשים! יש לי המון רעיונות בשבילך!"

לכל אחד מאיתנו מערכת של חושים הקולטת את השדרים החיצוניים והפנימיים ומעבדת אותם, כדי להגיב בהתאם. המערכת כוללת שמונה חושים: חמשת המוכרים – ראייה, שמיעה, ריח, טעם, ומגע (מישוש).

ועוד שלושה:

פרופריוספציה – תחושה עמוקה. משדרת לנו מידע באמצעות מתיחה וכיווץ של השרירים. התחושה הפרופריוצפטיבית מאפשרת לנו לחוש את מנח הגוף שלנו, לדעת איפה נמצאים חלקי הגוף בלי להסתכל.

וסטיבולריות – תחושת שיווי המשקל, משפיעה על התנועתיות שלנו במרחב.

ואינטרוספציה – מערכת מידע חושית פנימית המספקת מידע על תחושות הגוף הפנימיות כמו: רעב, שובע, עייפות ועוד.

רוב בני האדם נולדו עם מערכת חושית תקינה, ולכל אחד יש פרופיל חושי שונה מעט מחברו. יש אנשים שחוש השמיעה שלהם מפותח יותר, אחרים רגישים יותר לריחות מסוימים, לטעמים או למגע. כל עוד האדם מסוגל להתמודד ולהגיב בהתאם למצופה – המצב תקין.

קושי בוויסות חושי

כ–5%–16% (ויש המדברים כיום גם על יותר מכך) מהילדים מתמודדים עם הפרעות של ויסות חושי – קושי בעיבוד החושי של אחת או יותר ממערכות התחושה בגוף.

קושי בוויסות חושי יכול להתבטא בשלושה אופנים:

1. רגישות יתר – הילדים נרתעים מכל מגע קל, הרעש מפריע להם, וכן אורות מסוימים, ריחות או טעמים. אינם אוהבים להתנדנד חזק בנדנדה, נרתעים מקרוסלה, ונסיעה ברכב היא סיוט בשבילם. ילדים עם רגישות יתר מרגישים את הגירוי התחושתי בעוצמה גבוהה פי כמה מרוב בני האדם, ומשום כך הם יגיבו בהתאם למה שהם חשים.

התגובות יכולות להיות תגובות של הימנעות, בכי, בריחה, או לחלופין תגובות של תקיפה לא מותאמת, מכיוון שהמערכת שלהם מפרשת את הגירוי כמאיים.

2. תת–תגובה תחושתית – הילדים זקוקים לגירוי חזק כדי להרגיש. הם מחזיקים חזק מדי, נראים לפעמים איטיים, חולמניים, מפני שגירויים תחושתיים רגילים אינם משפיעים עליהם.

3. חיפוש תחושה – הילדים נתונים כל הזמן בחיפוש אחר גירויים תחושתיים. הם אוהבים לטפס למקומות גבוהים, להתנדנד חזק במיוחד, לגעת בכל דבר, להדליק מוזיקה חזקה במיוחד וכן הלאה.

כל המצבים הללו הם מצבים שבהם יש חוסר איזון, והילד באופן טבעי מחפש את הוויסות שלו, את המקום שבו הוא ירגיש מאוזן.

אבחנה מבדלת

לכל אדם יש פרופיל סנסורי–תחושתי משלו. לא כל ילד שנרתע מקצת מגע או לחלופין אוהב להסתובב במהירות בקרוסלה הוא ילד עם קושי בוויסות חושי.

אך כאשר אנחנו מזהות שהילד מתקשה להתאים את עצמו לסביבה, והתגובות שלו אינן מותאמות לעוצמת הגירוי – כדאי לפנות לאבחון של מרפאה בעיסוק עם התמחות בתחום התחושתי. במהלך האבחון ייקבע הפרופיל הסנסורי של הילד. רגישות יתר באחד החושים אינה מחייבת רגישות בכל המערכות. ייתכן שילד רגיש מאוד למגע – תחושה טקטילית, אך חושיו האחרים תקינים. תיתכן גם רגישות יתר בחוש אחד, לעומת תת–רגישות או חיפוש תחושה בחושים אחרים. האבחון חשוב כדי לתת מענה מותאם לילד.

זוכרים את הילדים מתחילת הכתבה? ייתכן ששמוליק אינו אוהב להתחפש כי לא נוח לו עם המגע של הבד של התחפושת. אם קשה לו עם כל מיני סוגים של בדים, תוויות מפריעות לו והוא מפרש מגע קל כמכה – כנראה יש לו רגישות יתר בתחום המגע. למירי, המתקשה להתמודד עם רעשים שאחרים מסתגלים אליהם, יש כנראה רגישות יתר בתחום השמיעתי.

ההורים כמתווכים 

"יש גישות שונות לטיפול בהפרעות ויסות חושי", מסבירה ליאורה לוי, מרפאה בעיסוק, "אבל נוסף לטיפול אצל מרפאה בעיסוק חשוב קודם כול שההורים יבינו את הילד. חשוב להבין שהוא לא עושה לנו דווקא או מתחמק ממטלות. לדוגמה: יש ילדים שאינם סובלים תחושה של מים ומסרבים להתקלח, או ילדים שאינם מסוגלים לחוש מגע של בגדים מסוימים, וזה יכול להביא אותם לתגובות של מתח, עצבנות ואפילו התפרצויות זעם, כשלעיתים קרובות, בעיקר בגיל הצעיר, הם אינם יודעים להסביר בעצמם מה מפריע להם.

"אחרי שהבנו בעצמנו מה קורה כאן, כדאי שנסביר לילד בהתאם לגילו ולרמתו, ונשתדל להתאים את הסביבה לילד. הילד אינו אוהב להתחפש? לא נכריח אותו. נשוחח איתו על כך: 'אני מבינה שהמגע של התחפושת לא עושה לך נעים. יש ילדים שזה מציק להם, וזה בסדר גמור. בוא נחשוב ביחד. מה מפריע לך בתחפושת? אולי הצווארון? או הכיווץ בשרוולים? הבד? אתה רוצה שננסה לבחור יחד תחפושת שלא תפריע לך?'

"מומלץ ללכת איתו יחד לבחור. אגב, לא רק תחפושת אלא גם בגדים – חולצות, מכנסיים וכו'. אפשרות הבחירה מחזקת את תחושת השליטה של הילד, שחי בעולם בלתי צפוי מבחינתו, שבו גירויים שונים מציפים אותו בלי שתהיה לו יכולת לשלוט במצב.

"ואם הילד מסרב לחלוטין להתחפש, נזרום איתו. אולי ננסה לקבל את הסכמתו ללבוש תחפושת רק לכמה דקות 'בשביל התמונה'. אך בוודאי שלא נכריח אותו להסתובב בתחפושת המעיקה עליו. חשוב ביותר לתת לו את התחושה שאנחנו איתו ומבינים אותו. ללא אמירות פוגעניות או מעליבות.

"ילד שיש לו קושי בוויסות שמיעתי – נשתדל לאפשר לו, עד כמה שאפשר בפורים, סביבה רגועה יותר. אולי לא נלך איתו לקריאת מגילה בבית הכנסת, אלא בבית פרטי. שם מן הסתם הרעש יהיה מורגש פחות. גם נביא בחשבון שאם בחרנו ללכת לסעודת פורים המונית, מכל סיבה שהיא, יהיה לו קשה. לא נדרוש ממנו לשבת איתנו ליד השולחן, גם אם ילדים בני גילו עושים זאת בקלות. נבין את הצורך שלו בפינה שקטה, במקום רגוע יותר. אפשר להציע לו להיות איתנו בחלק מן הסעודה, וביתר הזמן לדאוג למקום רועש פחות בעבורו.

"כמו כן, כשמדובר בילדים עם רגישות יתר, ההטרמה חיונית. כאשר הולכים לאירוע או למקום שמזמן גירויים שקשה להם איתם, נכין אותם מראש. 'מחר תהיה מסיבה בגן, יהיה רעש ותהיה מוזיקה חזקה'. כדאי גם ללמד אותם טכניקות של הרגעה, כמו נשימות עמוקות ואיטיות.

"אין אפשרות לשנות את הפרופיל החושי של האדם," מסבירה ליאורה. "אומנם עם הזמן, ככל שהאדם מתבגר ומתנסה בחוויות חושיות רבות יותר, הוא מצד אחד מסתגל יותר, ומצד אחר לומד למצוא לעצמו את האסטרטגיות המתאימות לו שאינן חריגות בסביבה. עד אז אנחנו המבוגרים צריכים לתווך לו. להבין את הקושי, להתאים את הסביבה, ולנסות לעזור לו למצוא אסטרטגיות מותאמות לקושי שלו.

"ילדים עם רגישות יתר נוטים לעיתים להתנהגויות של התפרצות ואלימות כלפי אחרים. אם מישהו נגע בהם לדוגמה, בחוויה שלהם הם יכולים להרגיש שזאת דחיפה או מכה ולהגיב בהתאם. לכן יש לשקף להם את דרך ההתנהגות הנאותה. ללמד אותם לא להגיב ממקום של תקיפה. ליצור מרחב בטוח בעבורם, ולתת להם אסטרטגיות להתמודדות עם הקושי. גם לילד בן חמש אפשר להסביר מה קשה לו, וזה יעזור לו להבין יותר את עצמו ואת העולם שסביבו. עם זאת, לא נהפוך אותם למוגבלים ולא ניתן להם הרגשה של 'הורסי תוכניות'. נשדר לילד שזה בסדר גם אם בחר שלא להתחפש, או שאינו אוהב את הרעשים החזקים או את האורות המרצדים בסביבה, גם אם אחרים נהנים מהם מאוד.

לרוב הילדים בעלי הרגישות התחושתית לא יפריע שאחרים התחפשו והם לא, מכיוון שבחוויה הפנימית שלהם, הקושי ללבוש תחפושת גדול מהקושי להיות יוצא דופן בחברה. אך לעיתים ילדים בעלי רגישות, ובעיקר הילדים הבוגרים יותר, עשויים לחוות אי–נוחות כלשהי בזמן אמת. כדאי לשוחח עם הילד לפני המסיבה, להבהיר לו שכל הילדים בגן או בכיתה יתחפשו, ולנסות לשאול אותו אם הוא חושב שיפריע לו להיות היחיד שאינו מחופש. אפשר להציע לו לקחת את התחפושת בשקית, כך שאם יתחרט, הוא יוכל ללבוש אותה בכיתה. כדאי לשתף גם את הגננת או את המורה בעניין, ולתאם איתה שתציע לילד – בלי ללחוץ עליו – ללבוש את התחפושת לכבוד מסיבת הפורים. עם זאת, חשוב לשדר לילד שגם אם בחר בסופו של דבר שלא להתחפש, אנחנו מכבדים את הבחירה שלו.

"לסיכום, פורים הוא חג עמוס מאוד בגירויים בעבור ילדים עם רגישות תחושתית, אולי יותר מכל זמן אחר בשנה. אבל גם בפורים אפשר להשתדל עד כמה שאפשר לתת לילד סביבה מופחתת גירויים, כדי שגם הוא יוכל להתחבר ולחוות פורים שמח בדרך שלו."

באדיבות מגזין עטרת חיה

אמהות יקרות שימו לב,

רכישת הכרטיסים בקישור מיועדת לאורחות בלבד- בשבילכן- האמהות, הסבתות, האחיות והדודות.

התלמידות מקבלות את הכרטיסים שלהן דרך המחנכות (בנות שלא שילמו תשלומי הורים – יש לשלם את עלות הכרטיס המלאה דרך המזכירה).

הקישור לרכישת כרטיסים ובחירת מקום עפ"י כל הקודם זוכה.

לרכישה:

https://glatticket.co.il/78747

להרשמה לראיון:

https://seminar-nofgalil.com/

לחוברת המסלולים המלאה:

https://heyzine.com/flip-book/c9dedc24a0.html

📖 הלו"ז השבועי שלנו

זה הזמן לבחור את השיעור הקבוע שלך! התחדשנו בשיעורים נוספים (שימי לב לשיעור המאמרים החדש במודעה המצורפת).

🎊 רוקדות את אדר – כל יום!

לא נותנים לשמחה להפסיק לרגע. מצטרפות להרקדה משותפת בזום:

מתי: מדי יום בשעה 18:00.

משך: 15 דקות של אנרגיה ושמחה.

קישור: ריקודי חודש אדר

🎁 שותפות מיוחדת: שנת ה-125 לרבי

הזדמנות נדירה להיות שותפה בפעילות ללא הפסקה ולזכות בברכה לביתך. תמורת 125 ש"ח בלבד, את נכנסת להגרלה וזוכה במפה לחלות עם בד מבורך של הרבנית חיה מושקא נ"ע

בנוסף, ישנה אפשרות לקבל דולר של הרבי מה"מ (פרטים בקישור)

🔗 להצטרפות ותרומה לחצי כאן: הגרלה ב-125 ש"ח בלבד

מאחלות לך חודש מלא בבשורות טובות ושמחה פורצת גדר!