אנחנו נמצאים עכשיו בתקופת בין המצרים שמגיעה תמיד יחד עם החופש הגדול. הילדים בבית. הבלאגן חוגג. צורך תמידי בתעסוקה. ואוכל. אוכל אוכל אוכל. ואיך לא? כולם נמצאים בבית. לא כולם תמיד נמצאים באותו זמן. וגם כשכן, אנחנו מתעסקות הרבה מאוד סביב האוכל, יותר מבדרך כלל, להכין לפנות, לנקות. וחוזר חלילה.

לפעמים זה נראה שזה לא ניגמר (גם החופש וגם ההתעסקות באוכל) וזה מעייף מאוד.

כדאי לזכור שהכל עניין של הסתכלות. זמן החופש הוא זמן יקר. זמן שרצוי לנצל אותו. כי יש דברים שאנחנו פחות מגיעות אליהם ביום יום. אנחנו אחרי עבודה. הילדים במסגרות חלק נכבד מהיום. וכשהם חוזרים הם כבר עייפים ולא תמיד פנויים לכל מיני עניינים.

ועכשיו, בזמן של חופש ובמסגרת של כייף אפשר להחדיר בבית הרבה עניינים של קדושה. לשים לב להתנהגות של הילדים. עם האחים, חברים ואיך הם מתנהלים. לראות מה אפשר לשפר ולשנות (כמובן ע"י עידוד, העצמה, סיפורים, הסברים).

זאת הזדמנות טובה לשבת עם הילדים, לספר סיפורים, לפתח איתם שיחות על הרגשות והמחשבות שלהם. לשתף אותם בתהליך הבישול ותוך כדי ללמד אותם הלכות חשובות ורכישת ידע.

לגבי האוכל. קודם כל בימים אלו אנו לומדות את הלכות בית הבחירה. נזכור שהבית שלנו הוא בית מקדש. ואנחנו כמו הכהן הגדול. מה עשו הכהנים בבית המקדש? בישלו ניקו. האם הם חשבו: עוד פעם הביאו קרבן? עד שניקיתי.. טוב נו.. להפך. הם שמחו. הם ידעו שהתפקיד שלהם זה הדבר הכי נעלה שיש. שזאת זכות מיוחדת שלא כל אחד מעם ישראל זכה לה.

והמטבח? הרבי אומר שהתפקיד של האישה בלספק את האוכל עבור בני ביתה חדור בחסד.

תחשבו כמה אפשר להכניס באוכל. גם שובע גם בריאות. המון אהבה. ותפילות. תפילות על הילדים שיגדלו להיות חסידיים, בריאים, שמחים וכו.

אפשר כמובן להיות יותר מאורגנים. להכין תפריט. לשתף את הילדים בתפקידים. בהכנת הארוחות וכו. אבל דבר ראשון בואו נזכור את התפקיד שלנו. ונעשה אותו בשמחה.

אחד הדברים האהובים עלי זה ארוחות מהירות. כאלה שנראות סופר מושקעות אבל הם קלות להכנה (כולל כמות כלים מינימלית לשטיפה)

הדבר הבא שאני אוהבת, זה שילוב של טעמים ומרקמים בביס אחד.

אז הנה לכם שילוב כזה. עוף עם אורז (נשמע הכי בנאלי) עם תוספת צבעונית שמשביחה את הטעם והמראה.

אתם יותר ממוזמנים לשנות אותו כפי העולה על רוחכם או לפי מה שיש לכם בבית.

אני אלמד אתכם את העיקרון ומפה השמים הם הגבול.

העיקרון הוא פשוט. והקרדיט לחמותי היקרה: מבשלים את האורז במים שנשארו מבישול העוף. כך האורז סופג את הטעם שנשאר מהעוף. והנה לכם אורז בטעם מעולה וחיסכון בכלים במכה אחת. ניתן להוציא את העוף ורק אז לבשל את האורז או להוסיף את האורז לעוף שכבר בושל ולבשל ביחד. את התוספת מכינים בנפרד ומוסיפים לאורז בסוף הבישול. תוספות ותבלינים – עליכם!

עוף עם אורז צבעוני בסיר אחד

מתכון מעולה שהכנתי לחג הגאולה י"ב תמוז.

6 חלקי עוף (שוקיים וירכיים)

3 כוסות אורז בסמטי

תבלינים: חצי כפית כורכום, פלפל שחור, מלח.

חופן שמיר/ פטרוזליה/ כוסברה קצוץ דק דק (לא חובה)

תוספות:

בצל גדול קצוץ קטן

2 גזרים מגורדים גס

חופן חמוציות (רצוי ללא סוכר)

100 גרם שקדים פרוסים/ גפרורים קלויים

אופן ההכנה:

מטגנים את הבצל עד שמשחים, מוסיפים את שאר התוספות.

מעבירים לקערה.

מטגנים את העוף באותו סיר (!) מתבלנים (תבלינים וירק) ומכסים במים. מבשלים כ-45 דקות או עד שהעוף רך. מוסיפים את האורז ומכסים במים+ ס"מ מעל האורז.

מבשלים עד שהאורז מוכן. אם יש צורך מוסיפים עוד קצת מים. מוסיפים את התוספות ומערבבים.

תרגישו חופשי לגוון עם הירוקים, התבלינים, התוספות. אפשר להוסיף ירקות קפואים כמו שעועית/ אפונה/ סויה וכו. אפשר לשים כל מיני פירות יבשים חתוכים קטן, אגוזים כל מיני סוגים. להוסיף בשר בקר (מטוגן ומפורר), ירקות מבושלים/ מטוגנים.

אפשר לשלב חריף (כן, פלפל חריף) עם מלוח ומתוק וחמוץ. מה שנראה לכם. הכל מותר.

אל תתקבעו. לכו לחנות תבלינים/ חנות טבע. יש מבחר עצום ברוך ה'. תטעמו, תבדקו ותתנסו.

יש סופרים (בכשרות טובה כמובן) שמוכרים תוספות מוכנות לאורז. את אותו רעיון אפשר לעשות גם עם הממולאים.

בהצלחה ושבת שמחה ומבורכת!

מאת: דפנה חיים מגזין 'עטרת חיה'

לפעמים משפט תמים אחד, שנזרק לחלל האוויר, יכול לחולל מהפך בחיים שלמים, כך גם היה בראש–השנה לפני מספר שנים", כך מספרת ציפי קולטיניוק.

"אירחנו בביתנו שכנים, שלא שומרים מצוות לעת עתה, הייתה אווירה טובה ובשלב מסוים האורחת הרימה כוס 'לחיים' ואמרה: 'אני שומעת אותך לפעמים שרה עם הילדים, ואת שרה כל–כך יפה, אני מאחלת לך שהשנה תממשי ותשתמשי בכל הכישרונות הברוכים שבהם חנן אותך ה". ספק אם השכנה החביבה הבינה או ידעה את העוצמה הטמונה במילים אותן אמרה.

אבל המשפט הזה חולל בי מהפך, הרגשתי שזה מסר משמיים, הבנתי פתאום שאני צריכה להתחיל להשתמש בכישוריי, זה היה ה'טריגר' שהוביל אותי למקום שאני נמצאת בו היום".

היום ציפי היא זמרת ויוצרת מוערכת שכבר הופיעה על גבי אינספור במות בארץ ישראל ובעולם, וזכתה ללא מעט כתבות פרופיל, מפרגנות ואוהדות, במדיה החרדית כמו גם זו שאיננה כזו.

אני מודה, שכחובבת מוסיקה מושבעת המחוברת למוסיקה כמעט ברמת אינפוזיה (חייבת לשמוע כל הזמן מוסיקה ברקע….), תהיתי, לא אחת, איך זה שהקב"ה חנן נשים בכישרון מוזיקלי מבלי שבאמת תהיה להן האפשרות להביא את זה לידי ביטוי.

אז נכון שיש נשים השרות בערבי נשים וזה יפה וחשוב, אך רובן עסקו בתחום לפני שחזרו בתשובה, או שיש נשים העוסקות במוסיקה כעיסוק צדדי; אבל יוצרת וזמרת חרדית? שכותבת ומלחינה שירים מקוריים, ורצה עם מופע משלה, זו עדיין תופעה חריגה בנוף המגזרי, ותודו שמדובר בתופעה מקסימה.

אחת מהסנוניות הראשונות בתחום היא ציפי, המשלבת בין הכישרון המתפרץ שחנן אותה ה' לתחושת השליחות המפעמת בה כחסידת חב"ד. כבר שלוש שנים, שהיא מסתובבת ברחבי הארץ וגם בעולם, עם מופע העצמה מוסיקאלי "בשבילך נברא העולם". מופע המשלב סיפור חיים מרתק, מלווה בקטעי שירה מקוריים.

הדגש הוא על מקוריים, שירים שהיא כתבה והלחינה בעצמה. אם תזמינו אותה לשיר שירים לא לה, ככל הנראה תתקלו מצידה בסירוב מנומס ומנומק.

"היצירה באה ממקום מאוד פנימי ועמוק", היא מסבירה, "גם למילים יש משמעות גדולה ויש בהן מסר חשוב ומאוד מסוים לקהל, אני מרגישה שזו השליחות שלי בעולם".

מטרת המופע היא לעורר בקרב נשים ובנות את האמונה בכוחן וביכולתן להביא לידי ביטוי את עצמן, כל אחת עם הכישרונות והכוחות אותה ה' חנן.

לידתו של שיר

איך באמת שיר נולד? אני סקרנית לדעת, "יש כאלה שמתיישבים ליד הפסנתר ומלחינים שיר", היא משיבה, "אצלי, זה לא עובד כך, בדרך–כלל זה בא מעצמו, מבפנים, אני לא יכולה סתם לשבת ולהלחין, אצלי שיר נולד, בעקבות חוויות שחוויתי, ודברים שעברתי, צריך להיות אדם מאוד פנימי ולחוות דברם בעומק כדי שתיוולד בתוכך יצירה, עם מילים ומנגינה.

על–פי רוב אני גם יכולה לזהות איזה שיר נכתב מהתעוררות חיצונית, מישיבה ליד הפסנתר, בהחלטה שצריך להלחין שיר ואיזה שיר נולד מבפנים מעומק הלב והנשמה, זה משהו אחר לגמרי.

מעניין שרוב השירים נולדו כשהייתי בחופשת לידה, ולא במקרה, לידה היא זמן של חיבור לעצמי, בהם החושים מתחדדים והתובנות מתבהרות, וזה מעורר את היצירה"".

ספרי איך הכול התחיל

"ההתחלה הייתה בבית חב"די שמח ומוסיקלי, עם אבא מדען ואימא פסנתרנית מחוננת, שניגנה בקונצרטים גדולים ברוסיה, ועודדה אותנו הבנות ללמוד פסנתר כבר בגיל רך.

כילדה, אני זוכרת שהייתי מחכה לשבתות בהם אחיי חזרו מהישיבה, היינו יושבים שעות ארוכות בשולחן שבת ושרים המון, בעיקר ניגוני חב"ד, מידי פעם אחיי הביאו איתם מהישיבה ניגון חדש שלמדו ואז השמחה הייתה רבה. אין ספק שיש לזה השפעה עצומה על היצירה שלי היום, הבסיס שלי הוא אמנם מוסיקה קלאסית, אבל עם מוטיבים חסידים".

אלא שהזרעים הראשונים שנזרעו בגיל צעיר, נבטו והחלו לצמוח רק אחרי טרגדיה אישית מצמררת, בה איבדה את אימה בהיותה בת עשר וחצי בלבד, והתמודדה עם האובדן והחלל הריק בגיל בו נוכחות האם כל–כך משמעותית וחשובה.

"אימא נפטרה כשהייתי בת עשר וחצי", היא מספרת בגעגוע, "תוך חודשיים מרגע אבחון המחלה היא הסתלקה לבית עולמה, מותירה אותנו כואבים והמומים. הצער, הכאב ותחושת הריקנות גרמו לי באותם ימים לנטוש את הנגינה בפסנתר ולהסתגר בכאבי.

חלפו כארבע שנים, אבי נישא בשנית, עברנו לבית חדש, כמה מאחיי ואחיותיי כבר נישאו, או שעברו ללמוד בישיבות הרחק מהבית, ואני מצאתי את עצמי בבית הלא מוכר עצובה ובודדה, מתקשה להתמודד עם כל התהפוכות בחיי. הדבר היחיד שהיה מוכר והזכיר לי את בית אימא היה הפסנתר האהוב שחיבר אותי לאימא, והפך להיות חברי הטוב. כך מצאתי את עצמי יושבת שעות ארוכות אחרי בית–הספר, מנגנת, כותבת ומלחינה. למרות זאת, עדיין מדובר היה רק בתחביב והעיסוק המקצועי במוסיקה הגיע שנים רבות מאוחר יותר".

"שורשיה של משפחתנו נטועים עמוק בחב"ד, הסבא–רבא שלי הוא נצר לחסיד הנודע מאיר שמחה חן מהעיירה החסידית נעוול המפורסמת בדברי ימי חב"ד, אך דא עקא, בתהפוכות החיים ברוסיה הסובייטית, הוריי קיבלו חינוך רוסי, הכולל תרבות ואקדמיה… וקצת התרחקו מאורח החיים החסידי, רק אחרי שעלו לארץ ישראל, בשנות השבעים, חזרו אט אט אל צור מחצבתם, כך שאני כבר נולדתי וגדלתי בבית חסידי ומאיר שהיה פתוח ומזמין לכל דורש ונצרך.

ב"ה, המשפחה בה גדלתי, משפחת קריצ'בסקי, התברכה בהרבה אחים ואחיות, ואני השמינית מבין 11 ילדים. בית הוריי, היה בית חם ושמח שתמיד התנגנה בו מוסיקה ברקע. כילדים אהבנו להיות בבית, לשחק  לנגן ולשיר יחד. הבית היה תמיד מלא באורחים – בעיקר עולים חדשים מרוסיה, שהגיעו בהמוניהם בשנות ה–90 והתמודדו עם קשיי הקליטה. לאימא היה קשה לראות אקדמאים שהגיעו לארץ ישראל ונאלצו לעבוד בניקיון, והיא נחלצה לעזרתם עם כל החיות והשמחה, היא פתחה משרד וסייעה להם רבות, במציאת עבודה, מגורים ושאר קשיי הקליטה. בתחילה היה זה באופן עצמאי, ובהמשך הועסקה בתשלום על–ידי ארגוני עולים. אני זוכרת שלא פעם קרה שאנשים באו להתארח ונשארו לגור, לעיתים גם למשך חודש ויותר עד שהצליחו להסתדר. לא פעם גיליתי שחסר לי בגד בארון, עד שהסתבר שאימא נתנה אותו לאחת הילדות שהתארחה אצלנו.

משליחות לשליחות המונית

אחרי שהתחתנתי, יצאנו לשליחות במוסקבה, בעלי לימד בישיבה ואני מסרתי שיעורים לנשים, היינו מאוד מרוצים ושמחים בחיי השליחות, וראינו את עצמנו ממשיכים בה עד ביאת משיח, אך כנראה שלקב"ה היו תכניות אחרות… כעבור שנתיים נאלצנו לשוב ארצה עקב אילוצים שהכתיבו את המציאות החדשה – בעלי סבל מבעיה רפואית והטיפול הכי מתאים היה בארץ ישראל. ארזנו את מטלטלנו ושבנו ארצה.

בתחילה היה לנו מאוד קשה ולא ממש מצאנו את עצמנו. עבדתי בחנות בעיקר בגלל השעות הנוחות, כך הייתי זמינה לילדיי בשעות  אחר–הצהריים, כששבו ממוסדות החינוך והיה חשוב לי להקדיש זמן איכות לילדים. במקביל, כל הזמן למדתי והשתלמתי בקורסים השונים שהעניקו לי כלים מעשיים כיצד להיות אימא טובה יותר, אך מהר מאוד הבנתי שהעבודה כזבנית היא לא היעוד שלי בחיים. הרגשתי תסכול וחוסר סיפוק.

תמיד אהבתי וידעתי לכתוב, וכך הגעתי לעבוד ב"יד לאחים", שם עסקתי בעיקר בכתיבת התכנים והסיפורים של הארגון, ולאט לאט התפתח התחום הזה בחיי, אבל העיסוק המקצועי במוסיקה ועמו הפריצה הגדולה בתחום הגיעו רק בשנים האחרונות".

היום אני מבינה שהייתה זו השגחה פרטית שהובילה אותי ממוסקבה לארץ ישראל, אל השליחות של חיי. הבנתי שהקב"ה הועיד לי שליחות הרבה יותר גדולה: אם בשליחות במוסקבה השפעתי על כמה עשרות אולי מאות נשים, הרי שהיום באמצעות המוסיקה והמופע שלי אני מגיעה לאלפי נשים מכל המגזרים ובכל מיני מקומות בעולם, אני מקבלת כל הזמן פידבקים מנשים, מכל המגזרים, המספרות איך השירים שלי פעלו עליהן וחוללו בהן שינוי וזה מספק ומרגש אותי בכל פעם מחדש.

איך באמת התחולל המהפך? 

"זה היה תהליך ארוך שלאורכו התרחשו אירועים שונים שדחפו אותי למקום הזה, בהתחלה בכלל לא חשבתי לשיר בעצמי, אז ניסיתי למכור את יצירותיי לזמרים אחרים וכך פניתי למפיקים וזמרים שונים, בניסיון להפיץ את שיריי, היה מפיק שאינו שומר תורה–ומצוות עדיין, שהתלהב ואמר לי: "את כל–כך מוכשרת למה את לא שרה בעצמך"… הוא היה מוכן להשקיע בדיסק משלי, אבל לי היו קווים אדומים והיה ברור לי שאני לא עושה שום דבר שהוא מנוגד להלכה.

באותה עת הקלטתי את השירים שלי על דיסק (עוד לפני עידן ה'ווטסאפ') ושלחתי לאחיותיי וחברותיי, מה שגרר הרבה תגובות נלהבות ותומכות, התחלתי להבין שאני צריכה לשיר בעצמי את שיריי, אבל רציתי לעשות זאת בדרך הנכונה.

יום אחד פניתי לחברתי, שליחה בגני יוחנן, והצעתי לה לשיר ניגוני חב"ד בערב נשים, שהיא ארגנה. היא הסכימה וכך בעצם קפצתי למים לראשונה.

באותו ערב הופיעה אומנית בניפוח סוכר והיא סיפרה על דרכה להצלחה שלא באה מאליה. מסיפורה הבנתי שצריך לעבוד כדי להגיע לתוצאות, קלטתי פתאום שאם אני רוצה להתקדם אני צריכה, לגרום לדברים לקרות.

מאוד חשוב לי שנשים יבינו שכדי שהחלום שלהם יקרום עור וגידים צריך לקום ולעשות מעשה, דברים לא קורים מאליהם! שנים ארוכות ישבתי וחיכיתי שיגלו אותי… מה שכמובן לא קרה, רק משהתחלתי לפעול ולעשות זכיתי להמון סיעתא דשמייא. ראיתי שכשאדם בוחר ללכת בדרך הנכונה משמיים מסייעים לו, היו ימים שהרגשתי שהקב"ה ממש מוביל אותי יד ביד.

בהשגחה פרטית, זמן קצר אחרי אותה הופעה ראשונית, נתקלתי במודעה לקורס ליזמות עסקית לעסקים קטנים. לכתחילה לא הייתי זכאית להצטרף לקורס שיזמה עיריית רחובות, אבל בסיעתא דשמייא הדברים הסתדרו, ונכנסתי ללמוד בקורס – חינם, שם קיבלתי כלים מקצועיים וגם דחיפה ואמונה ביכולת שלי לתרגם את כישוריי לעסק מרוויח.

כך גם היה כשהחלטתי ללמוד מוסיקה בצורה מסודרת. באותו זמן לא הייתה לי אפשרות לשלם אלפי שקלים על לימודים, אבל לא אמרתי נואש, התקשרתי לבית–הספר למוסיקה ברחובות ואמרתי להם שאני מאוד רוצה ללמוד מוסיקה אבל אין באפשרותי לשלם בכסף, היות ועסקתי אז בשיווק הצעתי להם את שרותיי בשיווק, תמורת הלימודים. הם בדיוק חיפשו אז מישהו שישווק אותם וכך סגרנו 'דיל'. שוב ראיתי שכשאדם רוצה ועושה – משמיים מסייעים בידו.

גם כשהחלטתי להוציא דיסק משלי, לפני שנתיים, ראיתי את יד ההשגחה. התכנית המקורית הייתה להקליט באולפן ביתי של חברה, אלא שבדיוק בזמן שקבענו להתחיל בהקלטות התחילו לשפץ בבניין שלה ובלתי אפשרי היה להקליט שם בגלל הרעש.

הבנתי שמשמיים רוצים שאלך לאולפן יותר מקצועי וכך באמת היה. פניתי לאחד המפיקים הגדולים בתחום, שעבד עם זמרים מהשורה הראשונה, ולמרות שזה עלה לי המון כסף, זה היה משתלם.

ב"ה, הדיסק מאוד הצליח, שתי המהדורות הראשונות אזלו, וכבר הפקתי מהדורה שלישית מהדיסק הראשון שזוכה לתפוצה רבה. מעניין שגם ברוסיה הוא מאוד מצליח ונשים רבות אוהבות אותו – על אף שהן לא מבינות את המילים, כנראה שמוסיקה היא שפה שמדברת ישירות לנשמה".

המעשה הוא העיקר

איך משלבים בין קריירה תובענית לניהול בית חסידי?

"למרות עיסוקיי הרבים אין לי ספק שהאימהות היא במקום הראשון. התא המשפחתי הוא הכי חשוב לי בעולם וניצב מעל הכול.

בשנה האחרונה הופעתי עשר פעמים ברחבי רוסיה–אוקראינה: בסוצי, קזאן, סיביר, אומסק, נז'ני, קייב ועוד אבל יש בידי כלל ברזל, שהמניע שלו הוא טובת המשפחה, ועל פיו, אני לא טסה יותר מפעם בחודש, אני גם משתדלת שהנסיעה תהיה קצרה ככל שניתן, היו פעמים שטסתי בבוקר ושבתי בלילה, כדי להעדר כמה שפחות מהבית".

איך נושא הגאולה בא לידי ביטוי במופעים שלך?

"יש לי שיר שנקרא "כל יום הוא יהלום", בו אני מדברת על החשיבות בניצול ומיצוי הרגע. לחיות כאן ועכשיו עם כל האנרגיות מבלי להיות תקועים בעבר. ואז אני אומרת, לפני כל קהל – לא רק חב"די: "זכינו והרבי חינך אותנו, לצפות לגאולה ולדבר עליה, ולהתחנן "עד מתי", ומצד שני לפקוח את העיניים ולחיות את הגאולה בהווה".

"האמת היא שהמופע עצמו הוא גאולה! אני מרגישה שיש היום צימאון גדול לשמוע, ללמוד חסידות, ולהיאחז באמונה שהעולם הולך לקראת עתיד טוב יותר. יותר מפעם הופעתי ברוסיה, ולשמוע שם נשים מכל הסוגים שרות איתי במופע 'יש בתוכי נשמה אלוקית', זה לחיות גאולה! מרגישים שהגאולה בפתח, אני לא יודעת אם הייתי יכולה לרוץ עם המופע שלי, ברוסיה, לפני עשור".

מה התוכניות לעתיד?

"בימים אלו אני עובדת על דיסק שני. הודות לשותפות רחבת היקף עם הקהל התומך, נאסף מראש הסכום המיועד להפקת הדיסק באמצעות ה'הד–סטארט'. מדובר בעשרות אלפי שקלים, כך שב"ה יש  לי את היכולת הכלכלית והשקט הנפשי להתרכז בעבודה על הדיסק השני.

בעוד הדיסק הראשון היה כולו בהשראת אדמו"ר הזקן ועסק יותר בתכנים של ספר התניא בהבנת תכונות ומבנה נפש האדם והדרך להתמודד עם הקשיים והבעיות בחיים, הרי שהדיסק הנוכחי הוא יותר בהשראת הרבי מה"מ והתכנים שבו עוסקים יותר במעשה בפועל, שכן, המעשה הוא העיקר – מה התרומה שלך לעולם, מה את עושה בשביל שהעולם יהיה מקום טוב יותר…

מעניין שהקשר שלי עם הרבי התעצם והתחזק דווקא אחרי שהתחלתי להופיע. הקשר תמיד היה שם, גדלתי בבית שחי ונשם רבי, והכרזת הקודש "יחי" הייתה שגורה על פיה של אמי תמיד (בכלל אמי ע"ה הייתה מאוד מקושרת והשתדלה לנסוע לרבי לפחות פעמיים בשנה). אבל רק אחרי שהתחלתי להופיע, הקשר עם הרבי קיבל אצלי ממד פנימי ועמוק יותר.

היות ולא קל לי לעמוד על במה, כי בטבעי אני יותר טיפוס של מאחורי הקלעים, הרגשתי שאני צריכה לקבל השראה וכוחות מהרבי, וכך מצאתי את עצמי כותבת לרבי, עוד ועוד; לומדת יותר את השיחות, וכתוצאה מכך התחלתי להרגיש קשר אישי מיוחד וקרוב, אפשר לומר שעל הרקע הזה נוצר הדיסק השני שכולו בהשראת הרבי.

יהי רצון שנזכה לראותו בקרוב ממש ולשיר לה' שיר חדש!

אחת הגולשות תיעדה כמה מהבנות בעת העליה לאטובוס בתחת האיסוף הראשונה בביתר עילית:

בחודש האחרון סיים ארגון יד לאחים את הכשרתן של 20 תלמידות שיהפכו לשגרירות ושליחות בחו"ל בנושא ההתבוללות. זאת במסגרת מחלקה מיוחדת שהוקמה לפני כמה שנים בארגון, המטפלת בנישואין בין יהודים לבני לאומים שונים. המחלקה פועלת לצדה של ה'מחלקה מהצלה מטמיעה' המטפלת בבנות ישראל שנמצאות בכפרים ערביים.

מדובר בעשרים בנות ממדינות שונות שהגיעו לארץ כדי ללמוד בסמינר התורני "מכון בינ"ה" השוכן בצפריה. הקורס נערך לאורך כל השנה האחרונה לבקשת הנהלת הסמינר,  ובמסגרתו עברו התלמידות קורס מיוחד בהנחיית הרב

יואב זאב רובינסון – המרכז ביד לאחים את המחלקה, שבסיומו הוכשרו למסור הרצאות ולנהל דיונים בנושא.

הלימודים לאורך השנה כללו את לימוד הנושא מכל צדדיו, ובכלל זה יחס התורה לנישואין שכאלו, היחס לכך בתורה שבעל פה, מה אומרים מחקרים על נישואים בין בני עמים שונים, איך מתייחסים לנושא בדיונים פסיכולוגיים, וגם על הקשיים שחווים ילדים מנישואין שכאלו.

בסיום השנה, כתבו הבנות סדרה של מאמרים בנושא, שכל אחד מהם נגע בנקודה שונה בבעיה שבנישואין אלו. המאמרים קובצו לחוברת באנגלית בשםthoughts on intermarriage  (מחשבות על נישואי תערובת) שהופקה בהשתתפות יד לאחים ואמורה להיות מחולקת לסטודנטים יהודים בחו"ל.

הרב רובינסון אמר השבוע כי בשנה האחרונה עלה בידי המחלקה להצלה מהתבוללות ביד לאחים למנוע נישואין של עשרות זוגות מעורבים. לדבריו, ברובם היה מדובר בסטודנטים ישראלים שלמדו באירופה והכירו שם גויות מקומיות. לדבריו "הפרויקט החדש שימשיך גם בשנה הבאה עם בנות שמגיעות מחו"ל, יגרום לכמה שיותר שגרירים של העם היהודי שיביאו את דבר המאבק בהתבוללות למדינות מהן מגיעות משתתפות הקורס. בין היתר מדובר בצרפת, ארה"ב, ברזיל, ארגנטינה, קנדה, רוסיה, בריטניה, איטליה, גרמניה, ואוסטרליה ".

ביד לאחים העלו על נס את מכון בינ"ה שהרים את הכפפה ופתח את הקורס הראשון מסוגו וקוראים לסמינרים נוספים לאמץ את הקורס המיוחד.

במכון בינ"ה מציינים כי הרבי ביקש כמה פעמים מהשלוחים להיאבק בהתבוללות כדי להציל את העם היהודי, ומשכך הם נענו לאתגר והחליטו לקיים קורס שכזה כחלק מתכנית הלימודים בסמינר.

ובתוך כך, השבוע הפיק יד לאחים מהדורה נוספת של אלפי חוברות בעברית של גיליון "מתחתנים בעם" שנועדו לחשוף את הציבור הישראלי לעומק הבעיה שבהתבוללות, ולמנוע בכך נישואין מעורבים. ביד לאחים מציינים בסיפוק כי המהדורה הראשונה נחטפה על ידי צעירים רבים וללא ספק מנעה מרבים מהם מלכתחילה כניסה לנישואי התבוללות שעל ידם בנים רבים אובדים לעם היהודי.

שער חוברת ההסברה thoughts on intermarriage

חוויות מדינר השנה במדרשת פנימיות- בטעם של בית!

לאחר הכנות רבות,ציפיה והתרגשות רבה-סוף סוף זה קרה!!

ביום ראשון בערב התאספו ובאו מכל הארץ נשים ובנות לערב בלתי נשכח עמוס בחוויות רוחניות וגשמיות לדינר השנתי שעמד בסימן ארוחות חמות לבנות המדרשה.
כבר בכניסה קיבלו את פניהן פינוקי יין ושוקולד,ומתנה מיוחדת באווירת הדינר-סינר מטבח מעוצב עם לוגו הדינר.

כאשר התישבו כולן לארוחה המפוארת סביב השולחנות הערוכים בהידור- עלה הרב גבאי לבמה ופתח את הערב בברכה למשתתפות ודבר תורה. לאחר מכן דיברה מנהלת המדרשה הגב' שירה וינר ושיתפה את כולן בהשגחה הפרטית בניהול המדרשה ובתשובות שהתקבלו מהרבי,שהיו מדוייקות עבור הדינר ומטרותיו!

לאחר קריאת דבר מלכות,עלה קובי אריאלי מנחה הערב לבמה והצחיק את כולן במופע הסטנד-אפ שלו,מחוויות האישה בבית היהודי,וגרם לכולן להשוות ביניהן את התרחישים שקורים בכל בית…

בסיום-הזמין לבמה את ידידו השף יוחנן למביאסי,שהדגים לאורחות בסדנא חוויתית,ריחנית וטעימה-הכנת מנה מיוחדת ועם זאת קלה להכנה.

כתשובה לריחות המפתים שעלו מן הבמה-הוגשה לשולחנות המנה העיקרית ולבמה עלתה הרבנית ברכה טברדוביץ ובמאור הפנים שלה שהקרין על כולן פתחה במכירה הפומבית של דולרים,מטבעות וחפצים נדירים שהתקבלו מהרבי ונתרמו ע"י נדיבי לב יקרים לטובת בנות המדרשה.

בין הפריטים- סידור עור עם בד מהרבנית,דולרים עם סיפורי השגחה מופלאים,שרשרת זהב עם תליון עשוי ממטבע של הרבי-משובץ כולו יהלומים, קניית הזכות של כל לימוד התורה והשיעורים במדרשה ועוד.

בנוסף-בין כל התורמות למדרשה נערכה הגרלה על פרסים יקרי ערך כמו שרשרת מטבע של הרבי, אלפי שקלים לקניית פאות,חבילות יופי וטיפוח,סופי שבוע,טיסה לרבי ועוד ועוד.

היה מרגש ומפעים לראות בחוש את התשובה המיידית לצדקה-כאשר אלו שקנו את הפריטים במכירה הפומבית היו גם אלו שזכו בפרסים יקרים כמו טיסה לרבי וכו'.

לסיום האירוע בטעם מתוק-עלתה לבמה הזמרת דין דין אביב וריגשה את כולן בסיפורה הייחודי ובשירת נשמה סוחפת שהקימה את כולן לריקודים באולם.
ניתן בהחלט לומר שהדינר "בטעם של בית" הותיר לכולנו טעם מתוק…

מאות נשים צעירות משתתפות מדי שנה בימי העיון והנופש השנתיים-המסורתיים במלון ניר עציון, אשר קנו להם שם בקרב נשי חב"ד בארץ. ימי העיון מאורגנים ע"י מכון 'צופיה הליכות ביתה' שעל יד ארגון נשי ובנות חב"ד ומעניקים חוויית נופש איכותי יחד עם העשרה רוחנית, בתנאים המעולים של מלון ניר עציון. בחוויה הקיצית המיוחדת, מתאפשר להן להתמלא בתכנים, להשתתף בסדנאות ולהתעשר בחוויות מטעינות לצד מנוחה ונופש בפנסיון מלא. אלו הם ימים של מילוי מצברים בגשמיות וברוחניות.  

ימי העיון מתמקדים בנושאי הבית היהודי: טהרת המשפחה, שלום בית, תקשורת זוגית, העשרת הנישואין, חינוך ופסיכולוגיה, יראת שמיים וצניעות, האישה במעגלי החיים ועוד. בתכנית המגוונת ישתתפו מרצים מקצועיים וחסידיים מהשורה הראשונה. יתקיימו סדנאות מקצועיות והרצאות מרתקות, בנוסף תתקיים תכנית אמנותית מיוחדת.

מימי העיון בנושאי 'הבית היהודי' חוזרת כל משתתפת אל ביתה הפרטי, מלאת כוחות, תובנות ותכנים שיעשירו את בניין הבית ואת המשפחה כולה.

משתתפות רבות, ממגוון גילאים, מיהרו להבטיח את מקומן, וכעת מצטרפות חברות נוספות למסלול היומי. הנופש יתקיים בימים שלישי-רביעי, ה'-ו' מנחם אב (9-10 באוגוסט).

לפרטים והרשמה- ארגון נשי חב"ד: 03-9606142

שבועיים לימי העיון המסורתיים של 'אור חיה'- המרכז העולמי לאשה היהודיה, הבוקר מתפרסם (ראשון) התוכנית המלאה של ימי העיון .התוכנית המרתקת תעמוד השנה בסימן 'אמונה ביטחון וגאולה'.

ימי העיון יפתחו ביום שני ו' מנחם אב, באולמי גוטניק בית הדפוס ירושלים בשעה: 09:00 בדיוק בארוחת בוקר עשירה. התוכנית תימשך על פני שלושה ימים. המרצים שמשתתפים בימי העיון: הרב מרדכי צבי דוברבסקי מד"א דקהילת חב"ד ראשל"צ, הרב יוסף יצחק גורביץ', משפיע ראשי דישיבת תו"ת מגדל העמק, הרב שניאור אשכנזי, רב בית הכנסת המרכזי ראשל"צ, הרב מנחם מענדל גלוכבוסקי, מד"א דק"ק רחובות וחבר בית דין רבני חב"ד באה"ק, הרב נדב כהן, הרב שמואל רסקין, מרצה בתוכנית פרדס.

גולת הכותרת של ימי העיון של 'אור חיה'- הינו הנואם המרכזי. הנואם השנה יהיה הרב ראובן וולף נואם ידוע ומפורסם ברחבי העולם, העומד בראש ארגון הנוער היהודי בקליפורניה 'מעיין ישראל'. הרב וולף ישא דברים במשך שלושת ימי העיון.

כמו"כ יתקיימו הרצאות מאלפות על ידי: השליחה הגב' רבקי זקלס, הגב' מרים סברדלוב, הגב' תרצה בוטמן.

השבוע נפתחו ימי "בין המצרים" – שלושת השבועות שבין צום שבעה-עשר בתמוז לצום תשעה באב. בימים אלה נוהגים מקצת דיני אבלות לזכר מאורעות החורבן שהתרחשו בהם: בקיעת חומת ירושלים, כיבוש העיר על-ידי אויבינו, ושיאו של החורבן – שריפת בית-המקדש.

מדי שנה אנו משמרים בקפדנות את זכר החורבן. מתאבלים, צמים, מקוננים ולא מתירים לעצמנו להשתחרר ממועקת החורבן. מדוע? למה חשוב כל כך להנציח זיכרונות קשים מהעבר ולא לשכוח אותם?

*

את התשובה לכך נקבל כאשר נבין אל נכון את מהות העונשים המגיעים משמים. עונשים אלה אינם פורקן של כעס מצטבר. הקדוש-ברוך-הוא אינו חלילה כבשר ודם שמתמלא חמה כאשר לא מקיימים את רצונו ומגיב בנקמנות. העונשים שהוא מטיל נועדו אך ורק לסייע לבני-האדם לחזור לעצמם, אל מה שהם באמת, כפי שהיו בטרם חטא, ואף להתעלות למעלה מכך.

כאשר נכשל אדם בעברה מוכתמת נשמתו ברפש רוחני וכדי להסירו עליו לעבור תהליך טיהור. אמצעי הטיהור הם העונשים. העונשים מטבעם מכאיבים, מייסרים ומענים – אבל לא זאת מטרתם. המטרה היא הניקיון הרוחני והטהרה של הנשמה, והכאב הוא רק תוצאה נלווית.

אנו אמנם לא מרגישים את היטהרות הנשמה על-ידי העונשים, באותה מידה שאיננו חשים את הלכלוך שדבק בנשמה על-ידי החטאים. אנו מרגישים רק את הכאב והצער. אבל האמת היא שהכאב והצער נובעים ממשהו שנעשה אך ורק לטובתנו. מתהליך שמיועד לנקות ולרומם את נשמותינו.

במילים אחרות: העונשים משמים הנם ביטוי טהור של אהבה. אהבת אב הכואב את התלכלכותם של בניו ומשפשף וממרק אותם כדי להשיב להם את ניקיונם ואף להעניק להם ברק עוד יותר גבוה.

כאשר משתף אדם פעולה ומסייע לתהליך הטיהור הרוחני שעובר עליו, הוא ממהר את סיומו. מהו שיתוף הפעולה הנדרש? – שיפור ההתנהגות והמעשים והתאמתם לרצון הבורא. וזו אפוא הסיבה שאנו משמרים בתודעה את מאורעות החורבן, המאורעות שאת תוצאותיהם אנו נושאים עד היום הזה, כל עוד לא נגאלנו מהגלות ונבנה לנו בית-המקדש מחדש: הקדוש-ברוך-הוא רוצה שנזכור שאנו שרויים בעיצומו של תהליך טיהור – כדי שנשתף פעולה ונמהר את סיומו.

מנהגי האבל נותנים לנו תזכורת מה בעצם עובר עלינו, כדי שלא נשכח את המוטל עלינו – לטובתנו אנו. שלא נשכח לשפר את מעשינו, כדי להאיץ את הטיהור והזיכוך של נשמותינו ובכך להביא את עצמנו אל הסוף הנכסף של התהליך – הגאולה השלמה.

*

מסיבה זו קורא הרבי מליובאוויטש מלך המשיח ללמוד במיוחד בימי "בין המצרים" על מבנה בית-המקדש. הלימוד על מבנה המקדש מהווה בכל עת סגולה למהר את בניינו בפועל. אך בימים אלה מוסיף הלימוד ומחדד את ההכרה בכך שכל המטרה באבל אינה להנציח את החורבן – אלא להוביל אותנו אל הבניין. ובלשון המדרש: "ובשכר… שיתעסקו לקרות בה – אני מעלה עליהם כאילו הם עוסקין בבניין הבית".

במיוחד בשנים האחרונות, כאשר הגאולה כבר ממש בפתח, מדגיש הרבי כי הלימוד צריך להיות לא מתוך זיכרון החורבן, אלא מתוך רצון כביר לחזות בבניין הבית השלישי ובידיעה ברורה כי זה עומד להתגשם בכל רגע.

כאשר למדים על מבנה הבית – המפורט בהלכות בית-הבחירה בספר היד החזקה לרמב"ם, במסכת מידות ובפרקים מ-מג בספר יחזקאל – מלבים את הכמיהה והציפייה לראות כבר את הבית בבניינו, והכמיהה מובילה לעשיית מצוות מוגברת, שבזכותה תתגשם הכמיהה, תכף ומיד ממש.

יוקר המחיה. מי לא נחשף למושג הזה ומי לא חש אותו על בשרו? מחירי הדיור, מחירי המזון, אוהלי מחאה ברחובות תל אביב.

לאחרונה נחשפת לתופעה מעניינת: אנשים מייקרים לעצמם את החיים, כשהם נעזרים בחבריהם הטובים.

אסביר את כוונתי במתן דוגמאות פשוטות, ממקור ראשון:

שבת מברכים. בית הכנסת. שובלים של ילדים (וילדות בעזרת הנשים) רצים בהמוניהם לאמירת תהילים. תופעה מבורכת ומדהימה בכל קנה מידה. בסיום, כל ילד יוצא מאושר, ובידו – טילון. ממתק מכובד ביותר לכל הדעות. שווה לילד את המאמץ.

הסיפור הזה נכון ל15 שנה אחורנית. כשאני הייתי ילדה.

היום – שבת מברכים. בית הכנסת. שובלים של ילדים (וילדות בעזרת הנשים) רצים בהמוניהם לאמירת תהלים. בסיום – כל ילד יוצא מאושר עם 'קיוסק' ממתקים: טילון (15 שנה לא השתנה…), חבילת גליליות, בקבוק ספרייט אישי, דוריטוס גדול. ובטוח פספסתי עוד משהו.

וכל זה למה? כי בבית הכנסת 'שמחת מנחם' (שם בדוי כמובן), מחלקים טילון + חבילת גליליות + בקבוק ספרייט אישי. אם נוסיף אנחנו וניתן גם דוריטוס, יבואו אלינו.

ולמה בית הכנסת ההוא 'שמחת מנחם' מחלק גם חבילת גליליות + בקבוק ספרייט אישי ולא מסתפק בטילון? כי בבית הכנסת 'יוסף יצחק' (בדוי גם הוא), הביאו גם חבילת גליליות. תוסיף ספרייט אישי – יובאו דווקא אליך.

ולמה בית הכנסת 'יוסף יצחק'…. – ההמשך מובן.

דוגמה מספר שתיים:

יום הולדת בגן. הגננת החליטה: אצלנו חוגגים יום הולדת בריא. מביאים פיתות, ירקות, גבינה. אמא אחת, החליטה להיות נחמדה ולהוסיף: בקבוקי שוקו גדולים. אמא אחרת, החליטה (בנוסף לבקבוקי שוקו כמובן) להוסיף גם ממתק קטן. שהבנות ירגישו 'יום הולדת'. ועוד אמא הוסיפה (כמובן בנוסף לבקבוקי שוקו וממתק קטן) שהכי נחמד זה לתת פרס מ'הכל בשקל'. ועוד אמא הוסיפה… – ההמשך מובן.

דוגמה מספר שלוש:

קבוצת אמהות דנה כמה כסף לאסוף מכל אמא עבור מתנת סוף שנה למטפלת/גננת. "כמה לוקחים עבור המטפלות האחרות שבחדר?" שאלנו בפורים (יש עוד מטפלות, שלא יהיו אפליות…). "30-35" אמרה אחת המטפלות. "רגע, אבל בחדר השני, אוספים 40-50. אז נגבה חמישים".

סוף שנה. אחת האמהות מציעה שניקח קצת יותר. 60. שיהיה מכובד.

מעניין לאיזה סכום יגיעו בעוד חמש שנים… נשתדל לעקוב.  

*

כולם רוצים להיות 'לארג'ים', לפרגן, לתת מכל הלב וכמה שיותר, ובטח לא להיות קמצנים, או חסרי אמצעים, חס וחלילה.

יחד עם זה מפנים טענה כלפי הציבור: יוקר המחיה.

הדוגמאות שהבאתי פה הם באמת כסף קטן. אבל האם הם מצביעים על תופעה עמוקה יותר?

*

מה שמעניין הוא, הכוח שיש למערכת החינוך לעזור לאנשים להגביל את עצמם.

"נא להביא לטיול עד שני ממתקים". "נא לקנות מחברות פשוטות ללא דוגמאות ומותגים"… וכן הלאה. אלא שלמערכת החינוך יש 'תיק' – לא רק לעמוד על התלמידים, אלא גם על ההורים, שלא ייקרו את עצמם…

עד ביאת משיח, תיכף ומיד, שאז יגדל הכסף על העצים…

*

האם אני סתם קמצנית? או שעוד מישהו חושב כמוני?

לשאר פרטים ניתן לפנות למזכירת הקעמפ: 0525.791.489

לרישום לקעמפ:  ORO.ORG.IL

מאת: רחל הרמתי, מגזין 'עטרת חיה'

שמחנו לראות את הפרסום על המכללה החסידית החדשה שעומדת להיפתח בשנה הקרובה בנחלת הר–חב"ד בקרית מלאכי, בעזהי"ת,  זו אכן בשורה גדולה לבנות חב"ד!

נשמח לשמוע, איך נולד הרעיון?

האמת שהרעיון צמח מתוך צורך שראינו בשטח. בנות שלנו שאינן ממשיכות במסגרות הקיימות, והולכות, לצערנו, גם למכללות ולסמינרים שמחוץ לחב"ד. היום, בערך חמישים אחוז בלבד מהבנות שמסיימות תיכוני חב"ד ממשיכות בסמינר של חב"ד, וזה בהחלט מאד צורם. בפרט כשלוקחים בחשבון שזה גיל מאד מאוד משמעותי. כלומר, גם בת שהלכה כל חייה בתלם, הגבולות ששמרו עליה היו מבחוץ, עכשיו היא מגיעה לגיל שונה שבו עליה לבנות את עצמה מבחינה חינוכית–השקפתית, היכן היא שמה לעצמה את הגבולות, מה באמת היא רוצה? איזה בית היא מתכננת לבנות בעז"ה?

גם לימודי הקודש בתיכון, נלמדים לרוב, מתוך הכרח מסוים – לצורך הציון, או הבגרות. פתאום הלימודים, לימודי הקודש, הופכים להיות הרבה יותר משמעותיים ואמתיים – איך זה נוגע אלי? מה זה אומר לי בחיים?

לכן זהו גיל מאד–מאוד קריטי! בשנתיים אלו, כל בת מעצבת את עצמה לקראת בניית בית – לכן חשוב שיהיה מוסד חינוכי–חסידי במלוא מובן המילה. אמנם, ישנם מקומות נוספים ואפילו חרדיים בהם ניתן לרכוש מקצוע אך, העיקר חסר בהם מן הספר, העיקר – בניית האישיות של הבת באופן המתאים והראוי כבת חסידית לנחת–רוח הרבי מלך המשיח ורבותינו נשיאנו.

מה יגרום לבת שסיימה תיכון, לבוא וללמוד דווקא אצלכם?

לנגד עינינו ניצבת מטרה ברורה: ליצור מסגרת חסידית נעימה ומחנכת אשר תביא בעז"ה את הבת לקראת מוכנות פנימית לבית חסידי באופן של התקשרות הכי אמיתית לרבי שליט"א ולהוראותיו. זה גם כולל לימוד מקצוע לחיים, ברמה גבוהה, כולל תעודות מקצועיות מוכרות שבעזרתם תוכלנה הבנות בעז"ה להתפרנס בכבוד. אנו מציעים, בקמפוס אחד את כל המכלול: מקצוע ואווירה חסידית. כל הלימודים, כולל לימודי המקצוע נעשים אצלנו באותו המתחם, הבנות נמצאות כל היום בחברתן של בנות חסידיות בנות גילן, באווירה של צניעות ויראת שמיים; והכל מתוך רגש של חמימות חסידית באווירה תומכת.

אני חושב שהסיבה שבנות אחרי תיכון יצאו מחוץ למסגרות חב"ד היא מכיוון שהן לא מצאו בחב"ד את מה שהן מחפשות. אם הן היו מוצאות בחב"ד את מה שהן מחפשות, וודאי שהיו מעדיפות להישאר במסגרות החב"דיות. אצלנו רואים כל אחת, ישנו יחס אישי וחם עם דגש רב על חסידישקייט.

זה לא מובן מאליו לזכות ביחס אישי ואוירה חסידית וחמה בשלב זה של החיים, למרות שנראה שדווקא בגיל זה, זה מאד נצרך. כיצד בפועל זה יבוא לידי ביטוי?

כאמור, ביחס האישי והמקרב, באווירה המשפחתית החסידית והשמחה וההשקעה בכל פרט אשר ינעים לבנות את שהותן במכללה. ראשית, סדר–היום מושקע וכולל לימוד חסידות לפני התפילה. לאחר מכן תפילת שחרית משותפת, כל הבנות יחדיו. אחר–כך, כפי שהרבי רוצה, היום נפתח בלימודי קודש ורק לאחר מכן למודי המקצוע. המרצים של לימודי הקודש והחסידות הינם ברמה גבוהה מאוד – הטובים שישנם היום בחב"ד, לכן גם השיעורים מצוינים ומועברים בצורה מעניינת. המגוון הרחב של לימודי קודש מעשיר את הידע של הבנות בכל התחומים הנצרכים: הלכה, השקפה, שיחות ומאמרים, תניא לעיון, הבית היהודי וכמובן לימוד עניני משיח וגאולה – שחשיבותו ברורה וידועה כפי שהורה לנו הרבי בהרבה משיחותיו שלימוד ענייני משיח וגאולה נוגע להבאת הגאולה האמתית והשלמה בפועל ממ"ש.

אנו משקיעים מאוד בהווי החסידי ובפעילויות חברתיות. המדריכות נבחרו בקפידה, הרכזת החסידית גם כן. הן תשקענה רבות בארגון שבתונים, התוועדויות, טיולים ועוד הפתעות חברתיות. חשוב לנו מאד שהבנות תחושנה את האווירה החמה והחסידית ושבאמת אכפת לנו מהן.

אשמח לשמוע קצת על הצוות, כלומר, מי יהיו אלה שיעסקו במלאכת הקודש הנפלאה הזו?

יש לנו צוות מורחב ואיכותי, המורכב מאנשי חינוך ותיקים ומנוסים. ביניהם: הגב' פרדי ברוד, הגב' אורלי לרנר (שיעור 'דבר מלכות'), הגב' פייגי פריז (תניא), הרב אהרון קרניאל שליח הרבי לבני עיי"ש (שיחות ומאמרים), הרב יוסקה פרידמן מ'נחלה' (מלמד ומתוועד), הרב מישולובין מ'נחלה', הרב יוסף יצחק ניסלביץ. אלו ועוד אנשי חינוך אשר נמצאים כרגע בתהליך קליטה כולם מצטרפים יחד להתוות דרך חינוכית ולהוביל את המכללה החסידית להצלחה.

נקודה חשובה נוספת, מכיוון שאנו בעצמינו בשליחות, וכן חלק מהצוות החינוכי מגיע משדה השליחות; והרי הרבי תובע מכל אחד מאתנו להיות שליח להכין את עצמו ומקומו לגאולה השלימה; לכן נושא השליחות עובר כחוט השני בלימודים עצמם וכן באווירת המכללה. זה בא לידי ביטוי בכך שהבנות לומדות את נושא השליחות באופן עיוני ומעשי – הן יוצאות למבצעים וכן ישנה תכנית שלמה של התנדבות בקהילה, במהלך שנות הלימודים. בנוסף, בתום תקופת הלימודים, יוצאות הבנות לסמסטר שליחות בארץ או בעולם. את מקומות השליחות אנו בוחרים בקפידה ונמצאים בקשר רצוף עם הבנות כל משך היותן בשליחות.

מה מספר שנות הלימוד ואלו מקצועות עתידים ללמוד במכללה?

לשנה הקרובה ישנו מסלול לימודים של שנתיים ומסלול מקוצר יותר של שנה. כאמור בתום הלימודים ישנו עוד סמסטר של שליחות.

לגבי המקצועות, לשנה הקרובה בחרנו ארבעה מסלולים שהם גם מעניינים ויש בהם גם פרנסה. מקצועות אלו בחלקם מאפשרים גם אפשרות עבודה מהבית. המקצועות הן:

• ניהול פיננסי – התחום של הנהלת חשבונות, חשבי שכר והמצטרף אליו.
• תקשורת חזותית – כל העולם של הגרפיקה הממוחשבת ועולם המולטימדיה.
• ניהול מעונות יום – תחום שנושק לעבודה בחינוך. ישנם כיום הרבה מעונות–יום בקהילות חב"ד וכן בתי חב"ד המפעילים מעונות–יום, בעוד שאין מספיק מנהלות–יום שמגיעות מחב"ד. זהו תחום מאד מעניין. הן בעצם תלמדנה את התחום הפדגוגי לגיל הרך וכן צדדים ניהוליים הנושקים בתחום זה.
• פיתוח אפליקציות בעולם הסייבר, הכולל תכנות מחשבים בסביבת הסמרטפון.

מה עם בנות שגרות רחוק. יש פנימייה?

חשבנו גם על בנות אלו. יש לנו ב"ה מבנה שמיועד עבור פנימייה אשר נמצא באותו הקמפוס ממש של המכללה. השטח כולו ירוק, חי ומזמין. המבנים עברו שיפוץ לאחרונה והינם כיום ברמה גבוהה מאוד. הפנימייה מורכבת מדירות מרווחות, אשר בכל דירה כ–3 חדרים. בכל חדר נמצאות 2–3 בנות בלבד, כאשר לכל חדר ישנם מקלחת ושירותים צמודים – רמה גבוהה מאד! בפנימיה ישנה אפשרות לתנאי אש"ל מלאים בסטנדרט מאוד גבוה. אנו משקיעים הן בצד הגשמי והן בצד הרוחני.

את הפנימייה מלווה אם–בית ומדריכות אשר דואגות לכל פרט נדרש. ישנה תוכנית מושקעת ומלאת תוכן לשעות אחר–הצהריים כולל שבתונים והפתעות נוספות.

לכמה בנות אתם מצפים בשנה הקרובה?

בשנה הראשונה מספר המקומות מוגבל, אנו תלויים במספר כיתות הלימוד. אנו מאמינים שתלמידה אשר תגיע ללימודים במכללה החסידית תצא בעז"ה נשכרת הן מהפן המקצועי והן מהפן החינוכי–חסידי; בחממה כזו אין מנוס מלספוג ערכים חסידיים בהתקשרות איתנה לרבי מלך המשיח, אשר מנחה את חיינו בכל פרט ומורה לנו את הדרך האמתית והנכונה בחיים. על–מנת שכל אחת ואחת מהתלמידות תבנה בעז"ה את ביתה וחייה באופן הנכון ביותר. כפי שאנו מציבים את עצמינו בתחילת החיים העצמאיים וחיי המשפחה, כך הן יראו אחר–כך.

לרישום: ORO.ORG.IL