פעם ראשונה ב770 ועוד ביום כיפור. הגעתי בטוחה, סידרו אותי טוב. ים הכובעים שמחוץ לבניין הצהיל את רוחי ורציתי כבר להכנס, להבין על מה כל כך מדברים. הרבה שמעתי על המקום, אך עד שמגיעים לא מבינים.

מצאתי את עצמי באחד החדרים, ראשון, שני, שלישי? אין להבחין. היו ספסלים, הייתי מאחוריהם, התנועה זרמה בלי הפסקה, בפנים, בחוץ, בפנים, בחוץ. בתוך ים הבנות, האמריקאיות, הצרפתיות, הברזילאיות והישראליות, בין שלל השפות הרגשתי כה אבודה. את החזן לא שמעתי, אפילו לא במילה. וכך עמדתי, באמצע המעבר, מחזור פתוח, הלם מוחלט.

וזה יום קדוש, יום של חיבור, יום שכל כך חיכיתי לו, ואני לבד, בין שלל בנות, לא שומעת, לא מבינה. והדמעות יורדות, מהבדידות, מהדחיפות הלא פוסקות, מהזרות והניכור.

כשקשה מתחברים יותר למילים, ומילות התפילה הרגיעו אותי, השלמתי עם העובדה שאני כאן עד צאת החג. לאחר התפילה תהילים שלם, כמנהג חב"ד התחלתי לקרוא, ואל המילים שוב נשאבתי. מסביבי דיבורים ואנשים מתחלפים. קצת נרגעתי ואת מבטי מהספר הסטתי, בתאל! היא הסתכלה עלי בפה פעור, מסתבר שחיפשה אותי כל הערב. לא היה לי כוח לספר לה איך הרגשתי, אבל הפנים שלי והעיניים דיי שיקפו את מצב העניינים.

יש מלאך ב770 וקוראים לו בתאל.

בוקר, הגעתי בחשש, כבר הכנתי את עצמי לדחיפות, השלמתי שהולך להיות לא פשוט, הביתה כבר אי אפשר ללכת, השגחה פרטית, כפרת עוונות.

המלאך עמדה במילה שלה וכל הלילה נשארה ערה, כדי לשמור לי את המקום, הכי טוב בעזרת נשים שב770. אולי הכי טוב בכלל.פינה בשורה הראשונה, כל התפילה לעמוד, אבל אם ארצה לשבת אני יכולה לעבור מקום.

וכך צפיתי כל התפילה בעזרת גברים. שמעתי את התפילה, עקבתי אחר החזן, ווואו זו היתה חוויה!

ים כובעים שחורים ומסביב ראשים עטופים בטליתות. המקום עמוס, אין משבצת ריקה. יש יצירתיות, ראיתי בחורים עומדים על מין סטנדר שמפריד בין אזורים, היו המון אנשים בגבהים שונים, נראה לי חלק מצאו מקום על שולחנות, ספסלים,חלק גם על מדרגות, והאהוב עלי, היו ארבעה בחורים שישבו על גבי כוננית ספרים. העזרת נשים מעל, גם שם רואים את הצפיפות, חלונות כהים, ובנות מסתכלות מטה, הרמוניה של גבהים.

יש גדלים שונים, יש מקומות שונים, שווים, פחות שווים, יש גילאים שונים, סטטוסים שונים, גדרים שונים. אך לכולם מטרה משותפת, כולם, מתאמצים כל כך, כמהים,להיות דווקא כאן בתפילה.

והתפילה….. היה מדי פעם קצת קשה להתרכז, עם כל ההמולה הגועשת מתחתי, בעזרת גברים. אך קריאות האמן, הרעידו את התקרה, את העמודים, את הלבבות והאנשים. המזגן עובד בפול ווליום אבל חם כל כך, צפוף.

והניגונים…ים הכובעים שמתחתי היה קצת לא מאוזן, ימינה שמאלה, אחורה קדימה, זז כגוש אחד, מצד אל צד. וגם אצלינו למעלה, מחיאות כפיים ושירה בהתלהבות.

האור קורן, ורואים אחדות, ושומעים ניגון, ומרגישים אלוקות, והנשמה שם פורחת, מרגישה כל כך טוב, ועוצמה של אלפים, אלפי אנשים הדבקים בה'. אז יצאתי מההלם, לא בדיוק בזכות עצמי, נעטפתי כמו גוזל בידי המלאך. וקו המחשבה שונה, ממגיע לי, לאיזה חסד, איזה מזל.

ובשורה הראשונה כל כך מדהים, שקצת מרחמים על אלו שלא רואות, החוויה מאתמול עדיין חקוקה חזק בזכרון. ואנחנו שתיים עומדות צפוף, במקום שכנראה בנוי רק לאחת, והצפיפות גדולה, אבל זאת שמאחורה לא רואה. וזה מדהים איך שמקום שמספיק בקושי לשתיים, מספיק גם לשלוש. ושלא תטעו, היה צפוף, היה לא נעים, היו גם דחיפות, אבל למי אכפת, מי שם לב, זו אחדות, זה אחד, היא כבר חברה, זו לא עמידה צפופה זה חיבוק.

ברכת כהנים, מחזה מרהיב, יש כמה שניות מעטות, שבהן מותר להסתכל.ים של טליתות, מקצה אחד של החדר לקצה השני, עוטף את כולם, מחסה על כל הרווחים, מעל הראשים, מעל הכובעים. ואז כבר אסור להתבונן, וזה קשה כי המחזה כל כך יפה.

אשה עם ילדים הגיעה, ומפנים לה מקום, מחזיקים את הילדות גבוה, כדי שיראו. אנחנו כבר לא כמה בנות, אל תטעו, זה גוש, זה חיבור. כבר אפילו משתמשות באותו המחזור. בתפילת שמונה עשרה, הצעדים הם במקום, וכשמשתחווים, כל הגוש איתך, בלי קשר למקום שהיית בתפילה.

אשמה, בגדנו, גזלנו, מנגינה מקפיצה, זאת שמלפני רוקדת, וגם אני, בלי הרבה ברירה, גם זאת שמאחורי, צפיפות נפלאה.

אבינו מלכינו מתנגן, והלב שלי מתרחב, הנה הסיבה שהגעתי, רק לשמוע אותו שוב, בלייב, על אמת, מפי אלפי חסידים, ובדביקות. מצדי לעמוד שם עוד כמה שעות ורק לשמוע, שוב ושוב ושוב.

אין כאלוקינו, אין כאדונינו מגיע מלווה במחיאות כפיים, והכי כיף שזה חוזר כמה פעמים, ומפעם לפעם, כל בכל ניגון ששרים, השירה רק מתעצמת,רק מתחזקת ויותר ויותר מרגשת

קריאת התורה, מוצאים ספר תורה וכולם עליו מתנפלים, עובר הרבה ידיים, כולם אותו מנשקים, ואף פעם לא ראיתי כזו אהבה אבסולוטית, כזו נהירה, כזו קדושה, רצון להדבק, בספר התורה של הרבי, וכך גם הספר השני, כולם שולחים ידיים, ולוקח בערך עשרים דקות עד שממנו מתחילים לקרוא.וזו פעם ראשונה ששמתי לב שיש ממש דממה, אלפיים איש, וכולם שומעים את קריאת התורה.

הפסקה, אין מצב שאני עוזבת, שומרים על המקום. קצת תהילים, קצת תניא, והתחלנו התוועדות, ולתפילת מנחה כבר התייצבנו עוד יותר חבוקות.

תפילת נעילה, השיא, העוצמות רק גוברות כך גם הצפיפות והחום, הרגליים כואבות, ונהיה קשה לנשום, מחנק, רק שלא יזמינו עלי הצלה. אבל אין שום מצב שעל הרגעים האלו אני מוותרת, וזה ברור שברגע שאצא לחזור כבר לא אצליח. אבל המחנק כמעט גובר על הרצון, צריכה לנשום. הבטתי אחור, וכזה פיצוץ עוד לא ראיתי, וכולן רוכנות קדימה, וגם שם למטה עמוס. מחניק, ומתחיל ניגון וכולם קופצים, וזה לא מתעכל, לא נתפס, לא הגיוני, אבל זה קורה, גם בגברים, גם בנשים, דביקות.

הצום נגמר, ראינו ושמענו הבדלה, ים הבחורות נוהר לעבר היציאה. ובחוץ שולחנות מלאים בכל טוב, הרוב כבר התחסלו, אבל אין בעיה, יש משאיות שכל רגע פורקות עוד סחורה. בתוך ה770 יש עדיין חבורת גברים שרוקדת, אני מסתכלת מהופנטת. יוצאת החוצה וגם שם ברחוב, חבורת חסידים רוקדים בדביקות עם פנים מאירות. אני פונה ללכת ובתאל תופסת אותי ומוליכה אל עבר הגדר, זה לא חבורה זה כבר גדוד, הרחוב סגור, הרמקולים הופעלו בשיא הווליום ושמחה שקשה לתאר. והם קופצים, קופצים, קופצים ושרים, רוקדים ומחייכים, האושר באויר מדבק. ויש מנקה שהגיע עם מטאטא, אפריקאי אמריקאי, מין טיפוס, על ראשו כיפת "יחי" והוא מצטרף לחגיגה, מניף את המטאטא אל על. ומביאים לו דגל, והוא שם במרכז. דגל משיח, וואי, יש כל כך הרבה פרטים שמפה החסרתי, יומיים של אלוקות מטורפת. הבנתי שזאת רק טעימה, עוד מעט סוכות ואז שמחת תורה.

יום כיפור אצל הרבי, תשרי ראשון, לא רוצה ללכת, לא רוצה לעזוב, ובלב כבר ההחלטה מתגבשת, כל יום, אני לכאן מגיעה, למרות שבלונג איילנד אני ישנה. 770 ואני זאת כבר אהבה, דבק מגע, בעז"ה אני כאן גם שנה הבאה!

במסגרת שעות ההתנדבות המחייבות את בנות התיכון בכדי לקבל בגרות ב'מעורבות חברתית' –

מתנדבות מאות בנות תיכוני חב"ד מכל רחבי הארץ במאות הסניפים של ארגון הנוער צבאות השם כאשר לכל בת שעובדת ומתמסרת בסניפי צבאות השם יש ביטוח ומילוי אחר כל התנאים הדרושים שמשרד החינוך מחייב.

ממש ימות המשיח שמשרד החינוך שולח את הבנות להתמסר בשליחות הרבי, וכמובן שהמפקדות והצוות המסור בסניפים עושה זאת בחיות ומרץ מיוחד כיאה לעובדות בצבא הרבי.

מתי מתחילים להתכונן לראש השנה? בחודש אלול לא? גם התפריטים למי ששאלה.

מה כבר אפשר להכין מעכשיו? תפריט. לחפש רעיונות ומתכונים כבר מעכשיו.  לכתוב לעצמי מה אני מכינה ומתי ככה שלא הכל יפול עלי בבת אחת. שנה שעברה הכנתי כמה ימים ברצף ואני לא ממש רוצה שזה יקרה שוב.

מה עוד? אם יש לי רשימה אני יכולה לדעת.

מילוי תפוחים לפאי או לשטרודל.

אפשר גם להפשיר מעט את העוף, לחלק ולהקפיא.

לטגן כמות גדולה של בצל ולהקפיא.

עוגות וחלות- אפשר להקפיא מראש. עדיף לא יותר משבוע.

ככל שמתקרבים יותר לחג כך ניתן להכין יותר דברים. חוץ מדגים ותפוחי אדמה אני מכינה הכל כמה ימים מראש.

היום למשל הכנתי כבר את הרכז רימונים שהולך לשמש אותי כרוטב לבשר/ לעוף/ סלטים. מה שארצה. רכז רימונים ניתן גם לקנות רק שעוד לא מצאתי אותו בכשרות מהודרת.

ואם כבר דיברנו על רכז רימונים. איך מכינים אותו ואם יש איזה מתכון לשלוף לכם מהכובע שלי..

נתחיל עם מכשיר לסחיטת מיצים. לי יש אחד כזה שקיבלתי כשהיתי בהריון הראשון שלי יחד עם ההמלצה לצרוך הרבה מיץ רימונים בשביל הברזל. מכאן הכל פשוט.

רכז רימונים:

ליטר מיץ רימונים

חצי כוס סוכר

רבע כפית מלח

חצי לימון סחוט

אופן ההכנה:

מרתיחים את הכל בסיר ומורידים לאש קטנה. מבשלים עד שהמיץ הופך לרוטב סמיך. אחרי קירור הוא מתקרר עוד.

מעבירים לצנצנת מעוקרת.

בשר ראש ברכז רימונים ודבש

שנה שעברה הכנתי עם בשר כבש. תוכלו להשתמש בכל בשר שתרצו.

מבשלים את בשר הראש עד להתרככות מלאה. אם הבשר מגיע עם עצמות, מפרידים את הבשר (מודה שלא עשיתי את השלב הזה בעצמי.. כשראיתי את הבשר כבש מתבשל הכרזתי שאני בזה לא נוגעת.. בסוף היה טעים )

מכינים בסיר נפרד את הרוטב:

לרוטב:

בצל קצוץ

2 כפות דבש

חצי כוס רכז רימונים

כוס מים

חצי כוס יין

מלח

פלפל

מטגנים את הבצל

מוסיפים דבש, רכז רימונים, מלח ופלפל.

מוסיפים את הבשר. ולאחר כמה דקות מוסיפים כוס מים וכוס יין.

מבשלים עד שהרוטב מצטמצם. יוצא מעדן.
כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה (:

אחד הנושאים האהובים עלי בעיצוב חללים הוא נושא התאורה. הוא נדמה כנושא משני ואנשים נוטים לחשוב עליו ממש בסוף, אחרי שכל הדירה כבר מאובזרת ומעוצבת- וזו טעות!
אני לעומת זאת, חושבת עליו ממש בהתחלה- הרבה לפני שהקירות עומדים על תילם, כשהדירה קיימת לפעמים רק על הנייר. כבר בשלב הזה אני מקדישה לתאורה מחשבה מעמיקה עד לפרט האחרון, ורק אחרי שגם הנושא הזה פתור עד הסוף, אני נותנת אישור להתחיל לעבוד. ממש כמו שכתוב "בראשית… ויהי אור…"

ולמה?

התאורה, גם הטכנית וגם תאורת האווירה אמנם נראות כבחירות דקורטיביות; ממש כמו לבחור תמונה או שטיח לסלון. אבל בשונה משטיח, גופי התאורה זקוקים לתשתית שתתמוך בהם. אם החלטתי להוסיף לסלון תאורת אווירה ולקנות גוף תאורה עומד, דקורטיבי להפליא, אני עדיין זקוקה לנקודת חשמל בשביל להפעיל אותו. לא תמיד השקע ממוקם בגובה או במיקום שיהיה אסתטי ומתאים לגוף התאורה הנבחר. או למשל, כאשר הולכים לקנות גוף תאורה לתקרה, ומוצאים גופי תאורה שמוצאים חן בעינינו, מחליטים לרכוש 3 מהם שיעמדו בשורה מעל שלחן או אי ונזכרים שבעצם יש לנו בתקרה נקודת תאורה אחת. במקרים כאילו אנחנו נאלצים להתפשר על גוף תאורה אחד או לקרוא לבעל מקצוע ולחצוב בקיר על מנת להזיז את הנקודות- מה שניתן למנוע כאשר חושבים על כך מראש.

לאחר שהבנו את חשיבותו של תכנון מראש, אתן לכם כמה טיפים לבחירות חכמות:

חשבו על מיקום גופי התאורה:

כל חלל זקוק לתאורה מרכזית ולתאורה משנית.

את התאורה המרכזית נרצה למקם בדרך כלל במרכז החדר או במרכז איזור מסוים. לדוגמא: מעל השולחן הסלון, מעל איזור הישיבה, וכדומה.
כדאי לדעת, לא למקם תאורה ישירה מעל ספות או מעל כיסאות, כדי לא לגרום לתחושת אי נעימות בישיבה תחת תאורה ישירה.

כמו כן, מיקום תאורה ישירה מול מסך גם כן אינה מומלצת היות שהיא גורמת לסינוור.

בתאורה המשנית נשתמש על מנת להדגיש אלמנטים חשובים בחלל. לעיתים כצורך עיצובי, לדוגמא: תמונות או אביזרי נוי מיוחדים, הדגשת המיטה בחדר השינה. ולעיתים לצורך משימתי, לדוגמא: הארת האי במטבח- על מנת להקל את הפעילות בו.

חשוב לדעת: לא למקם את התאורה במטבח באופן שיחסם על ידי מי שעובד בו! לכן מומלץ למקם את התאורה מעל המשטח או לפצל אותה למספר כיוונים.

התאימו את תכנון התאורה לסיטואציות שונות

מעבר לתכנון מיקום גופי התאורה המתאימים לכם, עליכם לחשוב על סיטואציות שונות בהם לא תרצו את כל גופי התאורה דלוקים ולחלק את המפסקים בין כל גופי התאורה לכמה אופציות. למשל: בשבת תרצו את כל הסלון מואר כולל כל הספוטים וגופי התאורה המשניים, לעומת ערב שקט ומשפחתי בסלוןג, בו תעדיפו להדליק רק את המנורה העומדת כדי ליצור אוירה שונה.
כמו כן ניתן להתקין דימרים- כלי המאפשר לכם לשחק עם עוצמת התאורה בחדרים השונים בהתאם לשעות היום והסיטואציות המשתנות.

התאימו את העוצמה לסגנון ולחומרים השולטים בבית

בבית בעל רצפות מבריקות ובהירות נזדקק לתאורה חזקה פחות, היות שצבעים בהירים מחזירים אור. בבתים כהים לעומת זאת, נזדקק לתאורה חזקה משום שצבעים כהים בולעים את האור.

השתמשו בתאורה כגורם עיצובי

כפי שפתחתי בתחילה, התאורה היא אחד האלמנטים העיצוביים החשובים והיפים בבית. חשבו על כך כאשר אתם רוכשים את גופי התאורה והתאימו אותם לסגנון בבית.

נסו לצאת מהקופסא ולשבור סימטריה בעזרת גופי התאורה. אני אוהבת לשחק ולא לרכוש 2 גופי תאורה זהים ליד המיטות בחדר שינה אלא לקנות למשל גוף תאורה אחד עומד ושני דומה לו שמונח על השידה. או לחלופין להתקין את גופי התאורה בכלל מהתקרה על ידי כבל ארוך.

כל משחק שתייצרו ייתן לבית שלכם טאץ' אישי וייחודיות מקסימה!

בחרו בנורות חסכוניות

העדיפו תמיד נורות LED על פני נורות אחרות. הן חסכוניות משמעותית ולא פולטות חום לחלל. היום ניתן להשיג את מנורות הLED במגוון צבעים ולייצר איתן אף תאורה חמה וצהובה.

עד כאן להיום… אשמח אם תשתפנה אותי בלבטים שיש לכן בנוגע לתכנון ועיצוב הבית או שתעלינה נושאים שמעניין אתכן לשמוע עליהם..

—

אם אתן בדיוק לפני תהליך של שיפוץ, אשמח להגיע אליכן לפגישת ייעוץ חינם!

מעוניינות לקרוא עוד על עיצוב הבית? כנסנה לאתר שלי: www.mindyvizel.com
שלכן,

מינדי ויזל – מעצבת פנים
052-7632491
www.mindyvizel.com
[email protected]

במרכז 'אור חיה' בירושלים נפתח באופן רשמי שנת הלימודים. מאות נשים ובנות נהרו החל מיום ראשון האחרון למרכז בירושלים ופתחו את שנת הלימודים. לצד אגף שיעורי הקודש נפתח במקביל גם סמינר 'חיה מושקא' המהווה מגדל אור של עולם הסמינרים החב"די. "באור חיה, פתיחת שנת הלימודים זהו יום מרגש, יום של שמחה" מסבירה לנו הגב' דניאלה גולן יו"ר המרכז העולמי, "כל האגפים שלנו ב"ה בתפוסה מלאה.

סמינר חיה מושקא נפתח זו השנה חמישית בהצלחה רבה". עוד אומרת גב' גולן ”אור חיה גאה", שכל אישה ובת מוצאת אצלנו את מקומה ומתרגשת לבוא לכאן בכל השבוע. במכון ניתן לראות מקורבות מכל רחבי הארץ מוצאת את הדרך וההתקשרות לרבי. באגף לשיעורי קודש אנחנו רואות נשים שמגיעות נטו להקדיש את זמנם ללימוד תורה וחסידות- זה מרגש כל פעם מחדש".

המנון סניפי צ"ה תשע"ז (להורדה: לחצן ימני, שמירה בשם)

מה היית עושה כדי לקום כל בוקר לנוף הזה מהחדר, לחיות במקום הרגוע והשליו הזה מספר חודשים לחוויה בלתי נשכחת?

מה אם היו אומרים לך שבנוסף לזה את זוכה לקיים כל יום כל רגע כל שניה את רצון הרבי ולהרוות אותו בנחת רוח?

יש לך הזדמנות!

שליחות מרתקת ומעצימה בווטה קנאל הודו
אולי השנה זו תהיה את!

דרושה בחורה חסידית מסוף חשוון עד אחרי פסח לחוויה בלתי נשכחת!

לפרטים נוספים. 0547703982

מאת: נחמה פאלדיני 

געגועים….

אומרים המקום ינחם אתכם… אני שומעת ופורצת בבכי, כל כך כואב. ומה באמת יכול לנחם? אומרים שהמנחם הוא 'המקום' . המקום של האדם בעצמו המקום שהוא תפס, העצמיות שלו. רוחל'ה תפסה מקום גדול מקום נכבד.

בבית תמיד היתה המלכה אך גם במעון היתה האבוקה. אין מילים לתאר כיצד בזה אחר זה אנשים שהכרנו וכאלה שלא, אך את רוחל'ה שלנו הם הכירו במפגשי היומיום, מספרים על המקום שלה בתוכם המקום שתפסה בפנימיותם. ובלא לתאם כל אחד לחוד משתף בצפונות הלב. רוחלה היא האבוקה שמאירה למרחוק בלי לדבר כי לא יכלה. בעצם היותה היא עצמה כבשה את הלבבות.

כל רואיה נפעמו למראיה. אנשים שאת המשפחה אף לא מכירים ובמעון עובדים כמטפלים או מתנדבים באים ומספרים על רוחל'ה שלנו שהיא גם שלהם. לה סיפרו את הסודות האישיים הכמוסים שלהם, הלבטים האישיים, שהיתה חברת אמת עבורם. מייעצת בניד עפעפיים, מכוונת בחיוך שפתיים, שומרת סוד לרבים שעימה היו מתיעצים וצפונות ליבם בפניה מגלים. אנו משתוממים, אנחנו אותה הרי מכירים, יקרה ונפלאה שלנו.

אבל איך הם הרגישו עימה כה גלויים?!

בלתי מובן לחלוטין איך נערה קטנה וצנומה אשר נושאת את קשייה המורכבים בדומיה , מצליחה ונותנת כוחות ותעצומות למי שבא עימה במגע. 'אם היא יכולה מול כל הקשיים , אנחנו להתלונן לא יכולים'. בצחוק מתגלגל היתה מגיבה לבליל תלונות שבינהם היו משיחים.
רוחל'ה זו לא עוד ילדה, זה מושג, זו תופעה כך הם אומרים ואנו מהנהנים… כה קטנים מלהבין כה מוגבלים מלהכיל.
אומרים הם כמה אצילית ועוצמתית היא, כיצד בשקט שלה ובעומק עיניה החומות משרה רוגע ושלווה איזו נפש עצומה וטהורה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'Mame' ותישארו מעודכנים

לנו היא אחות יקרה, אהובה, חלק בלתי נפרד מהמשפחה.אך גם להם היא מקום של עצה ונחמה. לנו כקמיע היותה ועבורם פינה קסומה.

קשה עלינו הפרידה כה קיוינו לא לעמוד מולה. אנו איתנים ויודעים: משיח קרוב וחייב להגיע העם מצפה לגאולה השלימה. ושמלך העולם יאמר לצרותינו – די! רוצים שמחה שלימה ,ופגישה מחודשת עם הקרובה לליבנו כלכך- רוחל'ה!

אוהבים ומתגעגעים…

—

הכותבת הינה אחותה הבכורה של רוחלה מונסטריסקי ע"ה שהלכה לעולמה לפני כשבועיים לאחר שנים בהם סבלה ממחלה קשה

הכתבה התפרסמה באתר 'מאמע'

לרישום: לחץ כאן לפרטים: משרדי צבאות השם: 077.646.2770

הדיון סביב ענישה גופנית נסובה בדרך כלל סביב התועלת שבענישה אם בכלל.מאמרים רבים נכתבו, דיונים משמעותיים נתקיימו סביב נושא זה.

דברי הרבי הושמעו בגאון פעמים רבות על חוסר התועלת ואף על הנזק  העלול להיגרם כתוצאה מכך בחרתי ציטוט אחד וקצר מתוך המכתבים שצוטטו על ידכם.

"צודק אשר אין זו הדרך להשתמש בחינוך בעונש השבט, כי לפעמים הכי תכופות יצא שכר ושמשתכרים עי"ז בהפסדו, ודי למבין, ורואים במוחש אשר בתוקף המלובש בדרכי נועם פועלים יותר".

אני ארצה להתייחס לצורךהעומד מאחורי המכה: אם זה הורה, מלמד, או כל דמות סמכות בחיי ילדינו. אם נתבונן במשמעות אקט ההכאה הגופנית נוכל ללמוד על הצורך שעומד מאחוריה.

כאשר דמות סמכות מכה אותנו מה היא בעצם רוצה להשיג?

אם תשאלו הורה, מלמד, למה היכית את הילד? מה הוא יענה?

אפשר לחשוב על המון אפשרויות, אבל התשובה הקלאסית תהיה חינוך. אני מחנך אותו.  כשאני שומע תשובה זו אני נוטה להאמין לה אלא אם כן יוכח לי אחרת.

אבל זו לא השאלה שאנחנו רוצים לבררה עם המכה. אנחנו רוצים לעמוד מאחורי הצורך שבהכאה.

כלומר: אנחנו בטוחים בכך שטובת הילד וחינוכו הנה אל מול עיניך אבל מדוע בחרת דווקא בהכאה על מנת להשיג את חינוכו? הלא ישנם דרכים נוספות לחינוכו?

ובמילים אחרות: כאשר אנו רואים דמות סמכות הפועלת לחינוך הילד, מתוך הבנה שההכאה הספציפית הזו הנה הכלי הנכון ביותר במקום זה, בנקודת זמן זו, בסיטואציה זושלכן דמות הסמכות בחרה בו, אנו חייבים לברר מה הצורך של המכה המונח בשכלו באופן מוחלט שזו הדרך הנכונה להגיב לסיטואציה זו, תלוי מקום, זמן ומצב. (עולם, שנה, נפש)?

הערך העצמי והדימוישל המכה:

כאשר אנו מכים אדם, או להבדיל בעל חי, או כל יצור על פני האדמה שאנו רוצים להשיג דרכו  או ממנו משהו, אנו פועלים מתוך עמדת תפיסה, הבנה ופרשנות לפיה היכולת שלי להשיג את מבוקשי עוברת בהכאה.

ובמילים אחרות: אנחנו לא מאמינים ביכולתנו להשיג את מבוקשנו אלא דרך אותה הכאה.

מה שמלמד על הערך והדימוי העצמי של האדם לפיו כאשר אין לי יכולת להשיג את מבוקשי בדיבור אעשה זאת במעשים, בתוקפנות ובאלימות.

מה שמעמיד אותנו במצב בו אנו חשים חסרי אונים אל מול אותו יצור- חי, או מדבר ומה שנובע ופורץ מתוכנו הנה העמדה לפיה אני חייב להשיג את מבוקשי.

בסיטואציה שכזו הפעולה שלנו מנוהלת ומונחה על ידי אינסטינקט אימפולסיבי הנובע מלחץ, פחד, חרדה שלא נאבד את שליטתנו ולא נובך אל מול המצב המתסכל הזה.

ובחזרה אל הילד: כאשר ניצב לפני ילד שהמר את פי, ועבר על ציוויי, ואני ניצב אל מול כיתת ילדים וחש מובך, מושפל מתוסכל ובצדק, האינסטינקט האימפולסיבי הפורץ מתוכי הנו הצורך להתגונן ולהגן על מעמדי, כבודי, ודבר פי.

הצורך בשליטה לעומת הצורך והתועלת החינוכית:

בעגה המקצועית צורך זה מוגדר כ-צורך בשליטה.

כלומר: לכל אדם דרוש עוגן קיומי אתו ועל ידו הוא מתנהל בבטחה בעולם בו הוא חי, בסביבה בה הוא מצוי, בחברה אליה גדל.

צורך זה הנו הצורך לחוש בטוח ומוגן מפני הסובב אותי והמאיים עלי ביקום ובחיי היום יום אל מול הסובבים אותי.

רק שישנו הבדל מהותי בצורך בשליטה:

• ישנו צורך בשליטה עצמית:

שליטה עצמית משמעה הצורך לחוש מוגן ובטוח מעצמי ובעצמי מפני גורמים חיצוניים המאיימים עלי מבית ומחוץ.

שליטה עצמית נרכשת על ידי עיצוב אישיות ברורה ויציבה נפשית ורגשית הממלאת את מרחב ישותי ביישוג  ומימוש עצמי בתוכן רוחני, אנושי, מוסרי וערכי אותו למדתי ורכשתי במהלך חיי ובעיקר בשנות ילדותי על ידי חינוך ממקום מכיל ומאפשר היוצר עבורי סביבה בטוחה ויציבה ומעניקה לי בסיס איתן ובטוח מפני רוחות זרות המנשבות והמאיימות לטרוף את הבסיס הקיומי וליטול מאתי את היכולת לשליטה עצמית.

• לעומת צורך בשליטה על הזולת:

שליטה על הזולת משמעה הצורך לחוש מוגן ובטוח מפני האחר המאיים להפר את האיזון , השלווה והשקט הפנימיים שלי.

הצורך בשליטה על האחר נובעת מדימוי וערך עצמי נמוכים, הבאה לידי ביטוי בחוסר אמון בעצמי ומעצמי, כלומר: הפחד, החרדה המציפות אותי נפשית ורגשית ומאיימות להוציא אותי מאיזון כל אימת שהזולת מתנהל נגד תפיסתי הבנתי ופרשנותי לסיטואציה, תלוי זמן מקום ומצב (עולם, שנה, נפש)

אחת הסיטואציות בה אנו חשים איום שכזה הנה כאמור כאשר מבוגר בעל סמכות ניצב אל מול ילד רך בשנים המפר את שלוות רוחו באי ציות והמרת פיו אל מול כיתה שלמה של ילדים, או בבית ובכך מערער הוא על הבסיס הקיומי של דמות הסמכות וגורם להפרת האיזון הנפשיהבא לידי ביטוי בכעס, תסכול, מירמור, תחושת חוסר אונים, הנובעת מערך עצמי נמוך כאמור,מה שמזמין כאמור תגובה אימפולסיבית אינסטינקטיבית על מנת להשיב את השליטה אלי, המסווה באלמנט חינוכי ערכי. אך מבטאת את התוקפנות העצורה בי הבאה לידי ביטוי כאשר מישהו ובפרט ילד רך בשנים מערער על שליטתי ומפר את שלוותי.

התנהלות זו גורמת לכל הערך החינוכי לאבד את משמעותה אל מול הילד ומותיר אותה חסרת תועלת וערך ומה שנותר אצל הילד הנו הפחד, הרתיעה, האימה והחרדה מפני דמות הסמכות.מה שמזמין חוסר אמון בדמוית סמכות, וכשזה מחריף אף מתפתחות אצל הילדדפוסי הישרדות המחלחלות בילד ומלמדות אותו כיצד לשרוד אל מול הדמות המאיימת והתוקפנית המעוניינת להשיג שליטה דרכי, על ידי הכאתי אל מול תלמידי הכיתה, או אל מול

אחיי ואחיותיי, שקט ושלווה מדומים שמקורם הוא בחוסר שליטה עצמית לשם השבת הצורך בשליטה בצורה מעוותת.

אז איך מתמודדים עם עצמינו במצבי לחץ המאיימים להפר את שלוותנו ואורך רוחנו אל מול  סביבתנו, בני ביתנו, חברנו , ובפרט אל מול אותם זאטוטים אותם אנו מחנכים ומגדלים?

מלאות נפשית אל מול ריקנות מתוכן ומשמעות:

כאן נכנס האלמנט של המלאות הנפשית רגשית הממלאת אותנו בתוכן ובמשמעות אותם יצקנו אל חיינו ועליהם נשענת יציבותנו הנפשית בהתנהלותנו על פני האדמה.

אלו שהמלאות הנפשית רגשית המלאה בתוכן ובמשמעות אותו יצקו אל חייהם אך בעיקר הפנימו אותו יישמו ויישגו אותו אל תוך מרחב חייהם, ייהנו משקט ושלווה נפשית גם כאשר 'רוחות זרות' מנשבות בחוץ, וגם כאשר ילדון רך בשנים יפר את מאמר פיהם, לא יפעלו מתוך אימפולסיביות בלתי נשלטת וינסו מתוך חוסר אונים ומצוקה להשיב לידיהם את השליטה במצב, אלא יפעלו מתוך שקט נפשי המבוסס על התוכן והמשמעות אותם יצקו אל חייהם הפנימו וכעת הם מיישמים אותו אל תוך המרחב בו נושבותרוחות הרוצות להפר את שלוותם הנפשית, בכיתה, בבית, בעבודה ובכל מקום בו ימצאו .

לעומת אלו המונעים מתוך ערך עצמי נמוך הפועלים מאימפולסיביות הנובעת כאמור מהפחד, הלחץ, החרדה המציפה אותם ומאיימת 'לטרוף את הקלפים' עבורם. מה שמזמין כאמור תגובה אימפולסיבית הבאה לידי ביטוי בסופו של יום בהכאה גופנית.

שימוש באובייקט לעומת הכרה בסוביייקט:

כאשר נעצור לרגע נתרכז ונחשוב ביננו לבין עצמנו:

מדוע הילד הקטן והחמוד מצליח לטלטל אותנו כל פעם מחדש שאנו דורשים ממנו לבצע פעולה כל שהיא והוא מסרב להישמע אלינו?

כאן נוכל לבחון ולראות את המניע הנשלט (שליטה עצמית) או הבלתי נשלט (אל מול שליטה על הזולת) שלנו כאשר אנו בוחרים להגיב לסיטואציה שכזו.

כאשר נתבונן פנימה לאחר מעשה, כשאנו יותר פנויים להתבוננות מסוג זה בניסיון להבין את הצורך שלנו להגיב בתוקפנות ובהשתלחות אימפולסיבית בה בחרנו להגיב, אם זו ענישה מילולית או פיזית, נוכל גם להתמודד אתה.

כלומר: ההבנה לפיה הצורך בשליטה אותה אנו מנסים להשיג דרך שליטה על הזולת בהשתלחות אימפולסיבית ותוקפנית, מגלה לנו שאבדנו שליטה עצמית, אזי יהיה לנו יותר קל לבחור באיזו שליטה אנו מעוניינים.

ובמילים אחרות: ההבנה ולפיה דרך הניסיון להשיג שלטיה על האחר אנו מאבדים את השליטה העצמית עשויה לגרום לנו לשקול שנית את תגובתנו.

כאשר אנו נצבים בעמדה לפיה אנו בעצם מרמים את עצמנו בכך שאנו שולטים במצב דרך שליטה על האחר יש בה בכדי לעורר חשיבה מחודשת על הדפוס בו בחרנו להשיג שליטה.

ההבנה לפיה הבחירה שעשיתי משמעה הוא שבמקום לשלוט בעצמי בחרתי להשתמש בזולת כאובייקט להשגת שליטה, מבהירה לי שבעצם אבדתי את האמון בסובייקטיביות שלי ולכן בכדי להשיבה אני נדרש ליטול את הסובייקטיביות של הזולת ולהפכו לאובייקט בידי כל זאת רק בכדי לחוש שהשליטה בידי?

תובנה זו יש בה בכדי לערוך חשבון עצמי מחדש כיצד זה בחרתי להשתמש בזולת כאובייקט לצורך השגת שליטה מדומה?

התבונות תוך אישית ככלי למלאות נפשית רגשית:

התבוננות תוך אישית משמעה: היכולת להביט אל עצמי פנימה בניסיון להבין מה מניע אותי ומה הדפוסים המנהלים אותי בחיי והשולטים בי.

התבוננות זו הנה הכלי הנאמן ביותר לאדם שיש בו וניחן בבושה, חרטה, רגשות אשם ומצפון בכדי לעוררו לחשיבה מחודשת על עצמו ועל דרכי התנהלותו בעולםאל מול הזולת.

אדם הנאמן לעצמו יחוש מיד את התסכול, בושה, וייסורי מצפון המנקרים בתוך לבו ושואלים:

כיצד זה בחרתי להשתמש בזולת לצורך עצמי?

איך זה שלא ראיתי אל מול עניי את צרכי הזולת וטובתו?

מדוע בחרתי להתעלם מהקול הפנימי שקרא לי לעצור לרגע ולחשוב כיצד עלי להגיב?

כיצד בחרתי להשלות את עצמי שאשיג שליטה דרך שליטה על הזולת?

מדוע בחרתי להשיג שליטה מדומה דרך ילד חסר ישע דרך צורך כוזב לשליטה עצמית?

שאלות הללו יש בהם כאמור, בכדי לעורר את החשיבה המחודשת על עצמי והתנהלותי בעולם ועל הבחירות שעשיתי בכדי להגיע למנוחה ואל הנחלה שכל בן אנוש כמהה אליה והיא השליטה, אך לא השליטה על הזולת אלא על עצמי!!!

זהו השלב הרגרסיבי (סור מרע) אליו אנו צריכים לשאוף בשלב הראשון.

בשלב השני תגיע העבודה על מבנה האישיות וכינונה על ידי החדרת תוכן ומלאות נפשית ורגשית אל תוך חיי.

כלומר: איך וכיצד אני ממלא את עצמי ואת חיי בתוכן משמעותילי, ייחודי לי, אהוב עלי, המשמח אותי, המסב לי אושר ונחת, בעל עת, מקום וסיטואציה (עולם, שנה, נפש).

עבודה זו הנה הגורם האקטיבי (עשה טוב) בדרך אל השגת שליטה עצמית. תוך מלאות רגשית נפשית בעל תוכן ערכי, אנושי ומוסרי.

ככל שניתן מקום לעצמנו ברדיפה אחר מלאות נפשית רגשית ממולאת בתוכן ובמשמעות אל חיינו נמצא את עצמנו בעמדת שליטה עצמית מלאה יותר.

בהצלחה!

—