































מאת: מירי שניאורסון עטרת חיה
הקללה שהתקיימה
כדי להבין את מה שעבר עליי בנעוריי נפתח ברקע המשפחתי שלי. מצד משפחתה של אמי ז"ל, משפחת סלונים, אנו צאצאי אדמו"ר הזקן – דור שביעי ממנו. מצד משפחתו של אבי ז"ל, משפחת וולפא, אנו צאצאי הגאון מווילנא. בנו נתקיימה קללה שקיללו את הגאון שנכדיו יהיו חב"דניקים… וב"ה, זכינו.
סבי, הרב סלונים ע"ה היה חסיד מאוד גדול וממנו קיבלתי עד אין קץ ובעקבותיו בחרתי בדרך חב"ד. וזה לא היה מובן מאליו כי אני למדתי ב"חורב" והייתי אמורה ללמוד באוניברסיטה כמו כל חברותיי.
בעקבותיי, כבכורה, גם אחיי שיחיו שהיום גרים בביתר ובנתניה ב"ה שלוחים חסידים ומקושרים.
כיצד החלה ההתקרבות הממשית?
למדתי ב"בית יעקב" עד כיתה ד'. בכיתה ה' התחילו ללמוד משמרת שנייה אחר-הצהריים. אימי לא רצתה שאלמד אחר הצהריים. ולכן הועברתי ל"חורב". הכל היה יפה וטוב עד שהגעתי לגיל שבו התחלתי לחשוב ולהרהר… הגעתי למסקנה שאיני חפצה בחינוך הזה. התחלתי ללמוד שיחות של הרבי מלך המשיח.
הרבי החל אז לעורר בנושא של בתי ספר חב"ד. באותה תקופה הקימו שלושה בתי ספר חב"ד ביישובי ספר: בברוש, בתענך, ובקרית גת. הרבי דרש שלא יהיה ילד יהודי אחד שלא יקבל חינוך יהודי. אז פתיחת בתי ספר וסמינר להכשרת מורות היו דבר חדשני, איש לא דיבר על כך.
בכפר חב"ד, אחרי בית ספר יסודי היו שלוש שנות תיכון, ללא בגרויות (כרצון והוראת הרבי – הערת המערכת). ובאותם ימים הקימו את המדרשה בכפר ללימודים של שנתיים נוספות שהיוו את הבסיס למכללה של היום. אני למדתי במחזור הראשון של המדרשה.
בכיתתי היו בתיה הכט זלטי הרצל (פריימן) ושטרנא דרוקמן שקרבוני מאד. למדנו שנתיים ובשנה שלאחר מכן לימדנו והשלמנו מבחנים אחרונים.
הוריי מאוד התנגדו שאעבור ללמוד בכפר. שום סיבה לא נראתה להם. הם טענו 'מה חסר לך בבית?' ורצו שאמשיך בתלם. אבל היה זה כבר מאוחר מידי… הרצון שלי היה מאד חזק לחנך את ילדי ישראל בקדושה ובטהרה, כתבתי לרבי ושאלתי מה עלי לעשות?
הרבי מה"מ כתב לאמי ע"ה מברק בן 70 מילים ובקש שאעבור ל"בית רבקה" בכפר, הרבי ישלם עבור מברק בחזרה בו יודיעוהו הורי אם עברתי. כמובן שלאחר מכן הסכימו הורי שאעבור.
בתום שנת הלימודים הראשונה בסמינר בימי הסליחות תשכ"ד קיבלתי מהרבי מכתב ברכה לשנה החדשה על יד שמי סימה תחי' הוסיף הרבי בכתב ידו הקדושה ש"ב (שארת בשרי) הייתי בת 17 וחצי אין לתאר את התרגשותי ואת הכוחות ששאבתי מהמכתב, שפכתי הרבה דמעות להיות ראויה לתואר הזה.
במהלך בכלל השנתיים זכיתי לקבל לסמינר 11 מכתבים מהרבי שחזקו אותי מאד.
ליום הולדתי ה19 שוב כתב לי הרבי ש"ב אז כבר הייתי נשואה והרגשתי שהברכות הקדושות והאיחולים הלבבים הם לכל החיים.
התקשרות
מתי כתבת לראשונה לרבי?
בגיל 14 כתבתי את המכתב הראשון. קיבלתי תשובה ולאחריה הייתה לי התעוררות מאוד גדולה.
הרבי הקים אז את ארגוני "צעירי חב"ד" ו"נשי חב"ד" והייתה אווירה תוססת של פעילות ורצון לעשות ולפעול. בבית סבי שמעתי, ראיתי ונמשכתי. סבי היה אחראי, בין השאר, על "צעירי חב"ד"; והרבי הורה שלא יעשו דבר מבלי לשאול את פיו… בכל הוא היה מעורב. הוא בנה את שיכון חב"ד ואת התלמוד תורה בירושלים. לאחר הסתלקות הרבנית חנה אם כ"ק אדמור מה"מ הקים את גן-חנה ואח"כ את "בית חנה" יסודי אותו ניהלה בהצלחה רבה דודתי הרבנית סימה שתחי' רלבג במשך 30 שנה.
אני זוכרת שהוא הביא את רכב ההסעות הצהוב הראשון(!) שהיה בארץ. עימו הוא אסף ילדים מכל רחבי ירושלים והביא אותם לשיכון, לתלמוד תורה.
התחלתי גם להצטרף לפעילות. עם שתי חברות נוספות, רחל מנדלסון (הבר) ובת שבע בקרמן (וולף-שוחט) ב הלכתי ברגל בשבת לשכונת "עיר גנים" הירושלמית שבה היה בית ספר חב"ד, ועשינו שם מסיבות שבת.
היינו הבסיס של בנות חב"ד. סבי היה מארגן לנו מתוועדים אורחים. אני זוכרת שהרב משה הכט ע"ה הגיע מארצות הברית וביקשנו מסבא שלי שידאג שהוא יתוועד אתנו. ככה התחלנו פעילות של קבוצת בנות המתוועדות ולומדות חסידות.
הייתי בהתעוררות גדולה מאוד ללכת בדרך חב"ד. כתבתי לרבי מכתב כנה מעומק הלב וברגש רב, בו פרטתי עד כמה אני רוצה ללכת בדרך הזאת והפלגתי בשבחם של הצעירים שעובדים במסירות. הרבי השיב לי: "נעם לי לקרות בו ההתרשמות שלה מתורת חב"ד ועניניה וכן מרצונה הטוב לתרום חלקה בהפצת תורה זו ועד למעשה בפועל שהרי המעשה הוא העיקר" הרבי הוסיף: "ובודאי למותר להדגיש אשר מראשית תנאי התעמולה והפצתה בכגון זה הוא להיות דוגמא חיה לרעיון זה והמסקנות שלו, ובכל האמור הובטחנו, הבא לטהר, שנכלל זה גם לטהר אחרים, מסייעין אותו.
והרי גם זכות גזע מחצבתה ועד לרבנו הזקן-מסייעת. בברכה לבשורות טובות בכל האמור וחיי"ק.
ובוודאי סבי ודודתי מרת סימה תחי' רלב"ג, המכירים אותי ואת מצב העניינים, יסייעו בידי.
באותם ימים שיחות של הרבי היו רק באידיש וישבתי עם "טייפ" ענק מימדים משך שעות ארוכות. הרבי דיבר אז על ה"פנסאי" וזו הייתה השיחה הראשונה שתרגמתי. כל מילה שלא הבנתי שאלתי מה פירושה וכך התחלתי לתרגם שיחות לעברית ובמקביל ללמוד אידיש עם שיחותיו של מלכנו.
מלחמת היצרים
ומה ארע אז?
לאחר שהיו לי ברכות מהרבי, יצאתי לגמרי מהמסגרת…
עד אז הייתי תלמידה מאוד טובה, מעולם לא היו עימי בעיות משמעת ופתאום, ניגשתי למחנכת שלי ואמרתי שאני מפסיקה להגיש יומני קריאה.
באותם ימים בלימודי ספרות היו מטלות קריאה של ספרים שונים והגשת יומן קריאה עליהם – כהכנה לבגרות בספרות. היו אלה ספרים לא-דתיים, שבית הספר חילק לנו ודרש מאיתנו לקרוא אותם ולכתוב עליהם יומנים.
אני זוכרת איך קרה המשבר הרציני, זה שבעקבותיו החלטתי שאיני קוראת יותר ספרים חיצוניים. הייתי בשבת בשיכון חב"ד, אצל סבי וסבתי, ולמעלה בקומה השלישית נולדה תינוקת שנודעה לימים כצירה ווקסלשטיין (ע"ה), אביה, ר' צבי אייזנבך ע"ה היה מהפעילים הבולטים בצעירי חב"ד.
אני זוכרת את ה'קידוש' שהיה אחרי התפילה. רציתי לשמוע את הניגונים שעלו משם ויצאתי למרפסת להקשיב. במקביל, הייתי צריכה לגמור את הספר כי ביום ראשון היה עלי להגיש יומן קריאה עליו. רצתי למרפסת לשמוע את הניגונים, ולאחר מכן רצתי פנימה לקרוא ומשגמרתי את קריאת הספר, התמלאתי כזה גועל מעצמי – שבמקום לשמוע את הניגונים המרוממים רצתי לקרוא את הספר הכל-כך לא טהור… אז פשוט נדרתי נדר שזה הספר האחרון מסוגו שאקרא!
למחרת, ביום ראשון, ניגשתי למורה ואמרתי לה שאני לא מגישה יומן קריאה היום והסיבה היא כי החלטתי יותר לא לקרוא את הספרים האלה. היא חשבה שקרה לי משהו… "הרי את צריכה לגשת למבחן בגרות ואיך נגיש אותך?!"… היא שוחחה עם המנהל שזימן אותי לשיחה, ואני רק פחדתי שמא יאמר איזו מילה ח"ו נגד הרבי, רגשותיי געו ופרצתי בבכי. הוא, שהיה איש חינוך ואדם מאוד חכם, אמר לי שהוא מעריץ את הרבי ולומד חסידות אצל הרב זווין, והוא כל כך מבין אותי. וזה כל כך יפה ונכון… (כך רצה "לקנות אותי"…) "אבל אלו שני דברים ואין קשר ביניהם! את יכולה ללמוד חסידות ויכולה גם לקרוא את הספרים האלו". אני הסברתי לו ששני הדברים האלה לא עולים בקנה אחד. כי אם אני רוצה לטהר את עצמי ולעלות מעלה מעלה ולקדש את המחשבה, דיבור ומעשה, אז איך אני יכולה לקרוא ספרים כאלה?!
רציתי רק ללמוד חסידות, בשיעורי תורה ותושב"ע הבאתי שיחות של הרבי ופירושים מתורת החסידות.
במקביל לשינוי הפנימי, שיניתי לגמרי את הלבוש החיצוני והתחלתי ללכת עם גרביים ושרוולים.
יודעת את העולם ומתכוונת למרוד בו!
זאת אומרת שעשית תהליך של וויתור על מוזיקת העולם, על ספרות העולם, בהיותך במקום של תרבות!
אכן, הייתי הולכת להופעות של ה"פילהרמונית", הייתי חברה ב"בצלאל" ו"בבית האומנים", אהבתי אומנות וכל תערוכה שהייתה הייתי הולכת לראות.
במקום בו את יושבת מול התלמידות, כשהעולם כל כך פתוח ודברים שאינם מהקדושה נמצאים בכף היד. התלמידות אולי חושבות 'מה היא מצפה מאיתנו? היא אפילו לא מבינה מה עובר עלינו?'…
אני מבינה מצוין… היינו הולכות לקולנוע עם המחנכת, אמנם לא היו לי סרטים בבית, אבל היינו הולכות לראות סרטים. אני זוכרת את הסרט האחרון שראיתי, זה היה "אקסודוס". אני זוכרת שהלכנו וחזרתי בהתרגשות מאוד גדולה…
יש משהו חזק בדרך שהמצלמה מעבירה דברים.
וודאי. חזרתי מהצפייה והייתי צריכה להתפלל ערבית. כי אז קיבלתי על עצמי להתפלל שלוש תפילות ביום. ואני זוכרת שהחזקתי את הסידור ולא יכולתי להתפלל ולהתרכז בתפילה. חשבתי כל העת על הגיבורים ומה הסרט אומר לי, והייתי בהתפעמות גדולה. באותם רגעים אמרתי לעצמי שאני צריכה להחליט, כי אם אני ממשיכה בדרך הזאת ורוצה להתפלל ולהתעלות אני צריכה לעזוב את כל השאר.
אני אומרת תמיד שמה שלא עברתי בעצמי, לא חוויתי ולא עבדתי על עצמי בעניינו איני יכולה לדרוש מהזולת. אבל על הדברים האלו אני בעצמי לחמתי להיגמל מהם.
לחמתי ממש יומם ולילה, בפרט שהייתי בחברה אחרת והייתי יחידה מול כולם. בתיכון, בימי שרב כשכולן היו בלי גרביים או עם גרביים קצרצרות ושרוול קצר, אני באתי בגרבי ניילון ובשרוול ארוך – שיניתי את כל אורח חיי. בתיכון כולן אמרו: "סימה השתגעה!" זה היה ברור להם. גם המורות וגם החברות נראו אחרת ממני… הייתה לי רק חברה אחת שהלכה בדרכי ויחד התקדמנו, ידידת נפשי הגב' עפרה קופצ'יק שכיום שליחה בחדרה, יחד למדנו ב"חורב" וגם היא, ב"ה, הפכה לחסידת חב"ד.
ממרחק השנים, כשאת מביטה לאחור את יכולה לומר שהמאמץ היה שווה?
וודאי. ואני מודה לה' בכל רגע ורגע על שפקח את עיניי והלכתי בדרך הטובה והישרה. לא מזמן דיברתי עם בנות המכללה, לקראת סיום חלקו הראשון של מבצע שהתקיים. שיבחתי והיללתי את הצורה שבה הן יושבות ולומדות במסגרת המבצע ואמרתי שכשאני רואה אותן, רציניות ומקדישות, אני נזכרת בימי קדם. וסיפרתי להן על ההתמודדות שלי עם הספרים, ועד כמה שאני מודה לה'. וכשאני רואה אותן, אני מתרגשת ורואה כמה זה אפשרי גם היום! אמנם זה קשה כי הנפש הבהמית לא רוצה והנסיונות גדולים, אך הרבי נותן להן כל כך הרבה ברכות והן תצלחנה, בעז"ה. הבנות, המורות וגם אני התרגשנו מאוד והן ניגשו להודות על השיתוף.
כשזה אוטנטי זה עובר. לעומת מצב בו מסתכלים עלייך כאילו את יושבת במגדל השן שלך ומחוברת לקב"ה ולרבי, ויכולים לחשוב שאין לך את הניסיונות הללו…
האם המאבק עם הניסיונות האלה נגמר? את לא נמשכת לזה וזה לא מעניין אותך?
בכלל לא. כשמחליטים בתוקף ועומדים על כך שוב ושוב המאבק באותו תחום נחלש. מאז לא קראתי ספר אחד מסוג זה ואני לא נוגעת במחשב עם כל אביזריו. מעולם לא גלשתי.
אני תמיד לחמתי על כך ואני ממשיכה ללחום. לא אתן לעיניים שלי לראות מה שאסור. אני יכולה לשבת בכל מקום בו יש ז'ורנלים למכביר, אך לעולם לא אפתח. כי אני פוחדת רק מהקב"ה ולא מאף אחד שיראה אותי. אני יודעת שהחלטתי החלטה מאוד חזקה ללכת בדרך הטובה והישרה ואין לי שום בעיה עם זה ואני מודה לה' בכל רגע ורגע על כך.
אני מספרת זאת לילדיי ולנכדיי, ומסבירה להם שידעו שזה אפשרי וצריך רק לרצות! ואם רוצים באמת, הקב"ה עוזר!
היום יש לי רף אחר לגמרי להתמודדות. בנוסף להוראת "הבית היהודי" בסמינר שיעורי חסידות תניא מאמרים דא"ח ודבר מלכות ומבצעים במהלך כל השבוע, בע"ה להביא לביאת המשיח בקרוב ממש ממש.
אמן כן יהי רצון!
יחי אדונינו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
לעילוי נשמת אמי שינדל מוסקא ע"ה וולפא בת עזריאל זליג




אצלי בבית אין חלבי באופן עקרוני. חוץ מפעמים בודדות. גם בחג השבועות אנחנו לא חוגגים על החלבי. זה לא שאנחנו לא אוהבים, זה פשוט לא שווה לנו את מחיר הסבל.
אצל ההורים שלי לעומת זאת החלבי חוגג. גם באופן עקרוני (ומאיפה לילדים שלך יהיה סידן??)
הילדים שלי יודעים שרק אצל סבתא שותים שוקו מחלב פרה. בבית הכנו מחלב שקדים והאמת שזה ממש טעים.
האמת שגם אני מתענגת על החלבי. שוקו פעם ב.. מעדן, ושלא נדבר על עוגות גבינה. לכן שבועות הכי מתאים לעשות שם.. (את הכאבי בטן אני גם משתדלת להשאיר שם).
הפעם אני רוצה לשתף אתכם דוקא בעוגת הגבינה של חמותי. עוגה טעימה, קלה להכנה ומה שכייף בה שהיא אוורירית וקלילה. ללא טיפת קמח. מבחינתי אני יכולה לאכול גם את כל התבנית אבל זה לא יפה.. (זה מסוג הדברים שעושים בשקט בבית.. בטח לא אצל החמות..)
עוגת גבינה
(תבנית בנונית)
5 ביצים
3/4 כוס סוכר
2 גבינה לבנה
5 כפות קורנפלור
5 כפות פודינג וניל
אופן ההכנה:
מחממים את התנור על 150 מעלות.
מקציפים את החלבונים. מוסיפים את הסוכר בהדרגה כשמתחיל להיווצר קצף.
בקערה שניה מערבבים חלמונים את הגבינה. מוסיפים פודינג וקורנפלור ומערבבים היטב.
מאחדים את שתי הקערות בתנועות קיפול.
אופים בערך 40 דקות או עד שהעוגה זהובה ויציבה (לא רוטטת).
שימו לב: עוגת גבינה לא בודקים עם קיסם, לא פותחים יותר מדי את התנור. וכשהעוגה מוכנה סוגרים את התנור ומשאירים אותה בפנים עד שהיא מתקררת לגמרי (בערך שעתיים). אחר כך מעבירים אותה ללילה במקרר.
מכינים נס גדול או שוקו (במקרה שלי) ומתחילים ליישר. קולטים שחצי עוגה נעלמה ונבהלים. מכינים עוד אחת לשבועות. האמת, הכי טוב להכין כמות כפולה מראש.
חג שבועות שמח! ונזכה לקבל את התורה בפנימיות ובשמחה! והעיקר, שנזכה להחדיר את השמחה והתענוג שבתורה בילדים היקרים שלנו!



















































לרישום לקעמפ הקרוב: oro.org.il

























































































































מאת: מנוחה ר. עטרת חיה
מערכת היחסים בין כלה וחמות הם ללא צל של ספק סוגיה עדינה ומורכבת שנידונה ונחקרה רבות. ניתן לומר, כי מערכת זו היא אחת מהמורכבות שבמערכות היחסים ועלולה להשפיע באופן ישיר על מערכת היחסים הזוגית. האם מדובר בקשר שנידון מראש לכישלון? או שיש סיכוי לכלה וחמותה לחיות זו לצד זו בשלום?
לעיתים יש תחושה שלא משנה כמה מאמצים יושקעו בקשר, ה'פלונטר' הרגשי תמיד יהיה שם. האומנם? על מי מוטלת האשמה או האחריות על כינון היחסים? על הכלה או החמות? אולי על הבן? ומהי המחויבות ההדדית של הכלה והחמות זו כלפי זו?
"בעקבתא דמשיחא חוצפא יסגא, נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו בפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה" (סוטה מ"ט, ע"ב).
הסיפור של נעמי ורות המופיע במגילת רות הוא אחד היפים בעיניי. נעמי יורדת מנכסיה ומאבדת את בעלה ושני בניה, היא מתכוננת לחזור לארץ ישראל ואליה רוצות להתלוות שתי כלותיה האלמנות — רות ועורפה. נעמי מפצירה בהן לשוב לבית אביהן. עורפה אכן שבה, אבל רות לא מוותרת "באשר תלכי אלך, עמך עמי ואלוקייך אלוקי". הן מגיעות לארץ ישראל עניות ומרודות ומתחילות מחדש.
רצה ה', ותוך זמן קצר רות זוכה להתחתן עם שופט הדור בועז, ולימים מהם יצא דוד המלך. ניתן לראות בסיפור הנהדר הזה את התכונות המיוחדות שיש בכל אחת מהנשים הללו. רות עושה חסד עם חמותה בכך שלא עוזבת אותה בצרתה ולא נותנת לה לשוב לארץ ישראל לבדה, "רק המוות יפריד ביננו" היא אומרת לה. ונעמי מצידה שמה לב שכוונותיה של רות טהורות "ותראה כי מתאמצת היא ללכת". היו ביניהן יחסי אמון ותקשורת טובה, הן השכילו להבין, להרגיש ולראות אחת את השנייה בעין טובה. אז אולי, כאן טמון הסוד של היחסים הטובים בין אדם לחברו ובין כלה לחמותה.
ביקורת ברבים
— הורסת!
דבורי (שם בדוי) רעייה ואם לשלושה ילדים וכמובן גם כלה לחמותה, משתפת אותנו באחת ההתמודדויות אותה חוותה ביחסיה עם חמותה:
הקושי: "ייתכן שתאמרי כי זוהי התמודדות קטנה או כלל לא התמודדות", היא מקדימה, "אך ההרגשה שחוויתי באותם הרגעים לא הייתה נעימה ואפילו קשה (למרות שאני מאוד אוהבת ומעריכה את חמותי). לקראת חתונת אחי תפרתי שמלה בסכום מכובד ביותר, השקעתי עד הפרטים הקטנים כדי שהשמלה תהיה מושלמת. לאחר החתונה רציתי למכור את השמלה על מנת לכסות הוצאות נוספות שהיו לנו כמשפחה מתרחבת ברוך ה'. חשבתי שלדרוש עבורה מחצית מהעלות זה הוגן.
כאשר התארחתי אצל חמותי, שיתפתי אותה בכך שאני מוכרת את השמלה, גיסתי שהייתה שם (עם עוד כמה גיסות לצידה) התלהבה מהרעיון ורצתה לקנות אותה. לשאלתה נקבתי בסכום שעליו חשבתי. חמותי מהצד הישירה אליי מבט תמוה ואמרה בנימה ביקורתית: "נו… לגיסה נותנים הנחות משמעותיות יותר, את דורשת על זה יותר מדי! הרגשתי מושפלת".
מה עזר לך להתמודד עם זה? "חשיבה חיובית" היא מסכמת, "הרי אני יודעת שהיא אוהבת אותי וכוונותיה לא היו חלילה לפגוע. האמנתי שהיא לא חשבה על ההשלכות שיהיו מאמירה זו ויחד עם זאת מאוד רצתה בטובת בתה ובצדק — מצבה הכלכלי אינו מזהיר".
לך, חמות יקרה: תוכחה או אמירה ביקורתית במלל או מבט, גם אם היא קטנה, ליד המשפחה המורחבת היא גדולה וקשה. במידה ומה שהכלה אמרה לא מוצא חן בענייך, ניתן בארבע עיניים להבהיר לה את חשיבתך בנושא תוך דגש על תקשורת נכונה ולא פוגעת ומתוך חיוך: "חשבתי על מה שאמרת בנוגע לתשלום השמלה. ראשית, את צודקת שיש לדרוש עליה תשלום כל שהוא כי וודאי השקעת בה מאמצים כספיים רבים. לדעתי, הסכום שנקבת הוא גבוה מדי עבור חיה. אשמח מאוד אם תוכלי לבוא קצת לקראתה. תודה".
כלה, הושיטי יד
חנה (שם בדוי) אישה בעלת קומה, חייכנית ונעימת סבר, הספיקה להכניס ברוך ה' את כל תשעת ילדיה לחופה וכעת רווה מהם נחת יהודי חסידי בנכדים ונכדות מקיר לקיר כן ירבו. היא הסכימה לשתף אותנו באחת מההתמודדויות אותה היא חווה ביחסיה עם כלותיה:
הקושי: "השנה חיתנו את הבת הקטנה מתוך תשעת הילדים", היא משתפת ופניה קורנות, "מטבע הדברים, בעלי ואני מארחים בשבתות את הילדים והנכדים הרבים, ברוך ה'! בשבתות שאני מארחת (שזה כמעט כל שבת) איני חוסכת בדבר! מכינה 18 סוגי סלטים, 3 סוגי דגים, בשר ותוספות וכמובן קינוחים. אני שמחה לעשות זאת. זו הנחת שלי! לראותם שמחים במחיצת בני המשפחה, נהנים מהאוכל שהכנתי וגם… מהנופש.
אני מודה שהתברכתי בכלות נהדרות ומלאות בטוב לבעליהן ולילדיהן, וכנראה שדווקא בגלל זה קשה לי לראותן במשך שבת שלימה יושבות ונופשות, ללא עזרה בסיסית מצידן בהגשה לשולחן, פינוי הצלחות וכדומה. שלא תטעי", היא ממהרת להבהיר, "אני מודעת לכך שגם הן זקוקות למנוחה מהשבוע שעבר עליהן, אבל מינימום עזרה, זאת לא בקשה גדולה ובלתי אפשרית! קצת הכרת הטוב על ההשקעה".
מה עוזר לך להתמודד?
"עוזר לי לראות את שמחתן בבואן לשבת, לחוש את ההשקעה שהן משקיעות בחינוך ילדיהן. כאשר אני מתבוננת בטוב שבהן, אוטומטית לא קשה לי עם כלום ואני מוותרת וסולחת!".
לך, כלה יקרה! "אמת. את מותשת משבוע מלא וגדוש בריצה אחר קטנטנים ועבודה. גם חמותך שכבר עברה מזמן את שנות העשרים והשלושים לחייה — עייפה. היא השקיעה למענך ולמען בעלך וילדייך את כל כוחותיה, כדי שיהיה לכם טוב ומהנה בשבת. הושיטי יד. עזרה לא תמיד מתבטאת בשטיפת כלים ורצפות. היא יכולה גם להיות בהגשה ופינוי מהשולחן (פשוט וקל), בסידור המשחקים בהם ילדייך שיחקו ובהעברת משכנם של הטיטולים מרצפת החדר אל פח האשפה.
הציעי עזרה, שאלי במה את יכולה לעזור על מנת להקל מעליה. אם אינך חשה בטוב, התנצלי בפניה והסבירי מדוע אינך יכולה לעזור כעת – היא בוודאי תבין!
"על כן יעזוב איש"
נישואין בין איש לאישה הוא ללא ספק מאורע שמח עבורם, מרגש וגדוש חוויות. נוסף לקשר הזוגי נוצרת מערכת יחסים חדשה בין כלה לחמות. מה גורם למערכת יחסים זו להיות כה מורכבת ורגישה? הגב' רחל בולטון מאמנת אישית ומפתחת סדנת 'תעצומות' משיבה:
"בנישואין, הכלה וכן החמות עוברות חוויה שונה אחת מהשנייה. בתווך נמצא הבן–החתן שנדרש להיות בקשר הדוק עם הדמות שהכי קרובה אליו כעת — אשתו. לכאורה הוא משלם בכך מחיר יקר…
אנו מתוודעים לעובדה זו מפסוק נפלא ובעל משמעות רבה אשר נכתב בפרשת בראשית (ב, כד) — "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באישתו והיו לבשר אחד". לעיתים התורה מצווה אותנו כאשר הסיבה לציווי לא נראית כדבר טבעי בעיננו. דוגמא לכך ניתן לראות במצות כיבוד אב ואם, אשר בה לא ניתן ציווי לאהוב את ההורים כיוון שאהבתם הינה דבר טבעי ורגיל.
לכן, כאשר התורה מצווה את האדם לעזוב את בית אביו ואמו ולהתחיל בהקמת חיי משפחה, זהו סימן ברור לכך שבאופן טבעי האדם לא היה עושה כן. הרי כיצד אפשר להתנתק מבית ההורים? מאמא הדואגת והעוטפת בחום?! הורים הם הרי לנצח!".
"באימון אישי" היא משתפת "אני נפגשת לא מעט בנשים שחוות את אותה תחושה של ניתוק בנם מהם. ההרגשה שהבן שהיה עד עכשיו שלהן הוא לפתע של אישה אחרת, הוא כבר לא מתנהג איתה כבעבר ולא מתייעץ איתה בלבטיו. לנשים כאלו אני בדרך כלל שואלת שאלה רטורית שהתשובה שלה ברורה כל כך: "האם תירצי אותו חזרה אצלך בבית…?" הרי וודאי שלא! משאת נפשה של כל אם לראות את בנה מקים בית בישראל!"
אם כך, במה כן החמות מעוניינת?
"היא רוצה שבנה יישאר כפי שהיה לפני החתונה ויחד עם זאת גם יתחתן… החמות צריכה לזכור שרצון כזה לא ייתכן ולא הגיוני. בנה לא יכול להיות אותה הדמות שלפני החתונה גם לאחריה. כעת, יש לו עוד אדם שנמצא במעגל הכי קרוב אליו וזוהי אשתו. הוא מחויב לה כעת בהבנה, בהקשבה, בהתייעצות עימה ובהתחשבות ברצונותיה.
קשר זה מתבטא גם בתיאום רצונותיו לרצונות אשתו ובהסברתם לאימו בצורה מכבדת כגון: "אמא, לא נוכל להגיע השבת אליכם כיוון שאשתי מעוניינת להישאר בבית", או "אמא, אשמח אם תוכלי לא לשים במרק גריסים כי אשתי לא מחבבת" וכדומה.
פתאום, החמות קולטת כי בנה מבקש ממנה להיות אמא אחרת בעבור אשתו! לא עוד אמא כמו שהוא קיבל קרוב ל–25 שנה… ולא עוד אמא שמבינה ויודעת יותר טוב מכלתה. הרגשה כזו היא ללא ספק קשה ומעוררת תחושה לא רק של עיזבון אלא גם של השוואה. היא רואה בבקשותיו של בנה צורך לרצות את אשתו יותר ממנה ולעיתים גם על חשבונה.
גורם נוסף שעלול ליצור 'פלונטר' במערכת יחסית זו, הוא שלב ההסתגלות ההדדית. הכלה מגיעה לבית חמותה עם תבנית חשיבה, התנהגות ולעיתים אף ההשקפה שונה משל חמותה. היא רגילה שבביתה מגישים 18 סוגי סלטים לשולחן השבת ואילו אצל חמותה היא רואה רק 3… היא גדלה בידיעה שאישה היא עקרת הבית ולא יוצאת כמעט לעבוד ולכן גם היא לא רגילה לעבוד כל השבוע. ואילו חמותה מנקה, מבשלת כל יום ארוחות חמות, מוסרת שיעורי חסידות בערב וגם עובדת משרה מלאה בהוראה…
שלב הסתגלות זו יוצרת לעיתים תחרות סמויה בין כלה לחמותה — מי ה'בלעבוסטע' היותר מוצלחת עבור בנה. תחרות שכמובן לא אמורה להיות במערכת יחסים זו.
חמה ורגישה
האם יש לחמות אמירה בכל הקשור לחינוך הנכדים?
"חמות יכולה לומר את דעתה. השאלה, איך היא עושה זאת" היא מסכמת. "האמירה צריכה להיות ברגישות ובזכירה כי כלתה מביאה עימה מבית הוריה עקרונות וערכים שלא קיימם אצלהם".
אשמח לדוגמא.
"בבקשה! החמות רואה את נכדיה הולכים יחפים על הרצפה בימות החורף. היא בחיים לא הייתה נותנת לילדיה ללכת כך. כעת היא צריכה לבחור כיצד להגיב האם בצורה שיפוטית המצביעה על כך שכלתה אינה יודעת להיות אמא, כגון: 'למה את נותנת להם ללכת יחפים. הם עוד יתקררו לך!' או לחילופין, להגיב ברגישות כגון — 'אני אישית מאוד חוששת מהתקררות של ילדים כאשר הם הולכים יחפים. הייתי שמה להם במקרה כזה גרביים".
"חוץ מזה" היא מוסיפה "אפשר גם לשתוק. לא תמיד צריך לומר מה שחושבים ולהתערב בכל דבר. מניסיון – לא קורה דבר".
כיוון שמערכת יחסית זו כל כך רגישה, קורה לא פעם שכלה נפגעת מאמירה של חמותה. האם וכיצד עליה לשתף את הבעל בכך?
"הכל תלוי בקשר הזוגי" היא מאמינה, "אם הקשר בנוי על התנצחויות והוכחות לכך שהמשפחה שלו מחפשת כיצד להפיל אותה אז עדיף יהיה לשתוק ולא לשתף. אך אם הקשר הזוגי בנוי על אהבה ללא תנאי וקבלת השונה בהבנה ורגישות, אפשר לשתף אך בצורה עדינה שלא תפגע חלילה בבעל. ניתן לומר — "הקשר עם הוריך מאוד חשוב לי. אך כיוון שאני רגישה, נפגעתי ממה שאמך אמרה לי בסעודה" וכדומה. גם אם הבעל בוחר לומר זאת לאימו הוא צריך לעשות זאת בעדינות מבלי לפגוע בקשר. אני הייתי ממליצה שהכלה תשתף את חמותה ולא תהפוך את הבן למתווך שלה".
האם בכלל ייתכנו יחסים נפלאים בין חמות לכלה?
"הבעיה הקיימת בין חמות לכלה משקפת בעיות תקשורת שקיימות בכל מקום של שותפות. כלומר, שותפות כגון: אחים ואחיות יכולים לקנא אחד בשני מכיוון שהם צריכים לחלוק יחד זוג ההורים. הקושי יורד, כאשר ההורה יודע לתת את התחושה שלכל ילד יש מקום משלו. גם כאן, חמות נבונה היא חמות שיכולה לתת את התחושה שלכל אחד יש את מקומו למרות השוני הגדול שהוא מביא איתו. הדרך של כלה להביא חיבור עם החמות, הוא להחמיא לחמות על מה שהיא השקיעה בבעל המוצלח שהיא קיבלה — בנה. כלומר, להאדיר את הבן בפני אימו: 'הבן שלך הביא לתוך מערכת הנישואין את היכולת לשמור על הילדים, להיות שותף לעבודות הבית, אני חושבת שזה הרבה בזכותך ואני חייבת לך הכרת הטוב'.
בסדנא שהעברתי פגשתי חמות שכלתה אמרה לה — אני גאה לשאת את שם משפחתכם. החמות קרנה מאושר — היא כביכול קיבלה מדליה על האיכות וכל ההשקעה שלה".











זו השנה השלישית בה מתקיימת קריאת עשרת הדברות לילדי מערב בני ברק זאת במסגרת הפעילות השוטפת של נשות אנ"ש עם תושבות השכונה.
לאור התמיהה מדוע צריכים לערוך קריאת עשרת הדברות לילדי עיר התורה בני ברק, פנינו ליעל אברהם, אחת הפעילות המרכזיות. והיא נתנה לנו הצצה והסבר קצר.
ספרי לנו מדוע יש צורך לערוך קריאת עשרת הדברות לילדים בעיר בני ברק, שם אמור להיות הדבר ברור מאליו.
מסתבר שהמודעות לחשיבות העניין כמעט ולא היתה ידועה בקרב משפחות האזור. רובם מתפללים ותיקין והילדים לא מגיעים כמעט לבית הכנסת בקריאת התורה החשובה ביותר בשנה, עקב השעה המוקדמת.
מהי כמות הילדים שמגיעים לשמוע את עשרת הדברות?
ב"ה משנה לשנה עולה מספר הילדים כאשר הצפי לשנה זו עומד בעז"ה על כ250 ילדים וילדות לפחות (!) שיבואו לשמוע את עשרת הדברות כהוראתו הקדושה של הרבי. ויהנו מהגרלות פרסים וממתקים. כדי שגם הבהמית תסכים לבוא





היי חברה,
יצא לך ללכת ללכת לחנות איפור להיכנס עם תקציב מסוים ורשימת קניות ארוכה של מוצרים להם את זקוקה? ואז את שואלת את עצמך למה אני צריכה אודם ב140 שקל ואת לא יודעת על מה לוותר, מה הכי חשוב מה הכי כדאי שיהיה לי איכותי ומקצועי?
אני כמאפרת מקבלת שאלות כאלה מידי יום ביומו,
אז הכנתי לך מדריך קליט שיעזור לך בבחירת ורכישת מוצרי איפור.
וכך אני מחלקת את זה:
מקצועי וכדאי
אלו מוצרים מאוד איכותיים שמתאימים למאפרות וכמובן לקהל הרחב.
מה שמיוחד במוצרים אלו שהם:
1.עמידים יותר לאורך זמן
2.הפיגמנט שלהם חזק יותר כשמדובר בצלליות ובאבקות שונות.
ניתן ממש לראות ולהרגיש את הגוון איך הוא מתיישב על העור ועד שלא "יגרשו" אותו הוא לא יזוז מהפנים.
מחזיקות ולא נושרות על הפנים עם כל שימוש
להתאים לך את המוצרים התותאמים לך בדיוק ולא בערך.
מה הולך ברשתות הפארם
אלו מוצרים טובים יותר ופחות. קצת קשה להגיד באופן אבסולוטי על פירמה מסוימת אם היא מעולה או פחות.
אני מדברת על המוצרים שנמכרים בסופר פארם. יש להבדיל בין מוצרי יוקרה לדראגסטור בפארם.
לפירמות אלו יש מוצרים טובים יותר וטובים פחות.
המוצרים היבשים כמו צלליות, שימרים, סמקים וברונזרים הם כמעט ללא פיגמנט,
הצבע שלהם חיוור ולא עמידים בשל כך.
עם זאת, מסרקות, עפרונות ומייקאפים מסוימים יכולים להיות נהדרים
פשוטים פשוטים וזולים
המוצרים הפשוטים הם המוצרים שנמכרים בחנויות כמו ביוטיקר וWOW
שיש להם המון מוצרים אפילו פריימרים וכל החידושים הכי חזקים, אבל מתוך ניסיון שלי בשימוש במוצרים שלהם אפילו לא התאכזבתי כי הם זולים מאוד ולא איכותיים בכלל.
אני יודעת שהרבה בנות יחלקו עליי אבל זה הניסיון שלי מהמוצרים שלהם.
לכן אין שום בעיה לרכוש מוצרים משם כמו: מסקרות, איילינר, אודמים, עפרונות ועוד.
כאן תוכלי לקרוא את ההמלצות החמות שלי:
המוצרים שאני ממליצה לך מחברות מקצועיות
ושמאפרת מקצועית תתאים לך אותו בחנות המקצועית הם:
מייקאפ, סומק וקונסילר זה 3 מוצרים שהם מאסט
אם את רוצה להוסיף מוצרים מקצועיים: פריימר, ברונזר וצלליות
מוצרים מומלצים מחברות דראגסטור זה בעצם כל השאר .
מי שלא מעוניינת להשקיע ובצדק במסקרה ב130 ש"ח יכולה לרכוש במבצע בסופר פארם מסקרה טובה וכך בנוגע לשאר המוצרים.
אני ממליצה לקנות משם את רוב המוצרים
מהחברות הפשוטות אני אישית לא ממליצה לרכוש שם מוצרי איפור אך אפשר לקנות שם עזרים בזול כמו: בקבוקים, קופסאות, אציטון, מנקה מברשות וכאלה.
—
אהבת? נהנית? החכמת?
רוצה המלצות ממני על מוצרים? שלחי לי מייל.
אני כאן בדיוק בשבילך!
סיבוב קניות של איפור המותאמים בדיוק לפנים שלך
ולצרכים שלך בלי דחיפת מוצרים לא שימושיים!
אני הולכת איתך לסיבוב קניות
כיפי, חוויתי ומקצועי תקבלי ממני טיפים מקצועיים לאיפור נכון
והעיקר עם שקיות מרשרשות של ממתקים לא אכילים
צרי קשר עכשיו: 052-7365770
או במייל: [email protected]
יום נפלא
דבורה לאה













































































השבת – מברכים החודש סיון. שבת חזק. התאספו בנות בי"ס מצוה מקייב לשבת מחנה בביתם של הרב הראשי לאוקראינה הרב משה ראובן אסמן והרבנית חנה.
הבנות שבאות מבתים שאינם שומרי מצוות לעת עתה. שמרו שבת שלימה כהלכתה מתוך שמחה והנאה. בבוקר יום השבת השכימו כולן לאמירת תהילים כאשר בין הבנות הוגרל זיכוי בסך 1000 גריבנה לקניות באחת החנויות המובחרות. לאחר מכן במהלך התפילה לקחו על עצמן 6 בנות שמות יהודיים.
הבנות עסקו בצורה חוייתית בלימוד פרקי אבות.
שמעו ולמדו ניגונים חדשים.
השבת נחתמה עם הבדלה רבתי. כתיבת פ"נ לרבי והחלטות טובות כגון הפרדה בין בשר לחלב,קריאת שמע על המיטה כל לילה ועוד.
כולנו נשארנו עם טעם של עוד..היתה שבת נפלאה! יהי רצון ליום שכולו שבת תיכף ומיד ממש!








לרישום לקעמפ: oro.org.il