שלום לכן!

אני נרגשת לפתוח את הטור הראשון שלי מעל במה במה מכובדת זו..
בטור השבועי שלי אשתדל לתת לכן טיפים מעשיים ולעדכן אתכן בטרנדים הכי חדשניים מעולם עיצוב הפנים.

הפעם אני רוצה לגלות לכן את הנוסחה המושלמת ליצירת הרמוניה בחלל.

נוסחה? בעיצוב? אתן בטח שואלות, ובצדק. עולם העיצוב נתפס כעולם אבסטרקטי המתקשר ליצירה ואומנות ומנותק מכל הקשור לנוסחאות ופיצוח משוואות. אך להיפך: ההשפעה של המעצב מגיעה אמנם מהשקפתו ומטעמו האישי, אך היא חייבת להיות מבוססת על מינונים מדויקים והחלטות מושכלות. כמעט תמיד סוד הקסם הוא במינון!

אז איך עושים את זה?

כשאני מגיעה לחלל ומתבקשת לעצב אותו, אני קודם כל מתיישבת עם הלקוח ומנסה להבין ממנו אילו צבעים הוא אוהב (או שונא..) לאיזה סגנון הוא מתחבר (מודרני, קלאסי, כפרי, עתיק…) ומה הוא רואה בעיני רוחו כתוצאה סופית מושלמת. לאחר מכן, אני מכינה טבלה של הצבעים והחומרים שיעשה בהם שימוש בבית, בהתאם למה שעלה בשיחה.

עד כה מדובר בתהליך רגשי שבנוי של מה שאנחנו אוהבים, רוצים, חולמים ומדמיינים שיהיה בבית שלנו.
זהו תהליך שכל אחת שנמצאת לקראת שיפוץ (וגם מי שלא ..) כנראה כבר עשתה עם עצמה. מבלי להתכוון אנחנו בוחרות צבעים וחומרים שאנחנו מתחברות אליהם, או שראינו בבתים אחרים או מגזינים ואהבנו..
עכשיו מגיע החלק המעשי בו יש להחליט על המינון המתאים לכל צבע. זהו השלב החשוב ביותר! מכיוון שגם אם בחרתן את הצבעים הכי עדכניים, הרהיטים הכי מעוצבים ואת הריצוף המושלם, ולא תעשינה שימוש מושכל במינונים שלהם וביחס ביניהם, לא תפקנה את המיטב מהחלל, ואף להפך! וחבל…

וכאן, בשביל לסייע לכן מגיעה הנוסחה שתעשה לכן סדר בבחירות. היופי בנוסחה הזו הוא, שלא משנה מהו הסגנון או הצבעים אותם בחרתן, גם אם הם שונים בתכלית- הנוסחא תמיד עובדת!

הנוסחה: 60:30:10

60% – צבע ניטרלי
בחרנה את הצבע הכי ניטרלי מבין הצבעים האהובים עליכן. הוא בדרך כלל יהיה: לבן, שמנת או אפור. עם הצבע הזה אתן יכולות "להשתולל" ברחבי החלל. הוא יכול להופיע על הקירות, ריצוף, שטיחים גדולים, רהיטים, וכו', כל עוד הוא אינו עובר את 60 אחוזי הנוכחות המותרים לו…

30%- צבע דומיננטי
כאן יכול לבוא כל צבע שאתן אוהבות: משחור או חום עד כתום וסגול. כל עוד מדובר בצבע שעושה לכן טוב… עם הצבע הזה אתן יכולות לעשות שימוש בקיר דומיננטי, רהיט מסוים בחלל, כריות, גופי תאורה, ווילונות והיד נטויה. כמובן שחובה לשמור על 30 אחוזי נוכחות!

10%-צבע נועז
עם העשרה אחוזים הנותרים אתן יכולות לעשות ככל העולה על רוחכן עם צבע נועז שאתן חולמות לעשות בו שימוש: וורוד פוקסיה, אדום, שחור, וכו'. יש להשתמש ב10 האחוזים האלו בתבונה רבה. הנוכחות שלהם היא אמנם הכרחית, אך חריגה קלה עלולה לגרום למראה צורם ו"מרעיש" בחלל.

עד כאן הנוסחה. עכשיו טיפים שיעזרו לכן באמת להשתמש בה:

אני ממליצה לכן לבחור תחילה את הצבע השני (30%) נסינה לבדוק איזה צבע מדבר אליכן ומסקרן אתכן. אח"כ בחרנה את הצבע הדומיננטי(60%) שמשתלב היטב עם הצבע שנבחר. רק לאחר מכן, בחרנה את הצבע הנועז(10%), זה שייצר את הדרמה בשילוב עם שני הגוונים שכבר נבחרו.

דרך טובה לבחירת הגוונים היא שימוש במניפות הגוונים של חברות הצבע. מידי שנה מתחדשות מניפות הצבעים ומופיעים בהם הצבעים הטרנדיים ביותר. השתדלנה לבחור את הגוונים מאותה משפחת צבעים על מנת להבטיח הרמוניה מושלמת.

עד כאן להיום…

אשמח אם תשתפנה אותי בלבטים שיש לכן בנוגע לתכנון ועיצוב הבית או שתעלינה נושאים שמעניין אתכן לשמוע עליהם.

—

אם אתן בדיוק לפני תהליך של שיפוץ, אשמח להגיע אליכן לפגישת ייעוץ חינם!
מעוניינות לקרוא עוד על עיצוב הבית? כנסנה לאתר שלי.

שלכן,
מינדי ויזל– מעצבת פנים
052-7632491
האתר שלי צרי קשר

הנה כי כן, חודשים של הכנות קדחתניות, באו לסיומם המוצלח למראה קבוצות הנשים, שגדשו את אולם "אריילים" ובידיהן תיק המאגד בתוכו כיסוי ראש, שירון, חוברת הסבר על מהות הפרשת חלה, שאותה הן עתידות לקיים בשעה הקרובה, ו.. סינר, כמובן.

על השולחנות המכוסים במפות הצחורות, כבר ממתינים המרכיבים הדרושים, קמח, שמרים וכו' לצד כפפות מתאימות, ודף הוראות ההכנה.
בינתיים, בירכתיי האולם, השולחנות עוצבו ביד אמן, ועתה ניצב שם בר עשיר עמוס בתקרובת שהוכנה במטבח בית הכנסת.

ובאווירה חגיגית ומרגשת זו, ותיכף לקבלת הפנים על ידי המנחה, הוזמן לעלות ולברך את קהל הנשים, בברכת כהנים, השליח הראשי הרב אלחנן הכהן.

הגב' שרה יקובובה הוזמנה גם היא אל הדוכן, ובדבריה הסבירה את חשיבות הפרשת חלה, והשפעתה החיובית על הבית כולו.

עם סיום פרק המשא והברכות, עולה מן המרקע דמותו של הרבי. בדקות הקרובות תצפינה המשתתפות בהתרגשות, ברבי מדבר על שלש המצוות המיוחדות לנשי ישראל.

הקהל הריע במחיאות כפיים לארבעת הבנות- לואיזה מנטו, סוסנה מטאייבה, דבורי ודיני כהן שהופיעו בריקוד מיוחד, בו הן המחישו עריכת שולחן שבת.

בשלב זה החלו הנשים בהכנת הבצק, ובלישתו, כאשר ברקע נשמעים דברי הסבר של הגב' מננה בן משה, על המשמעות הסמלית של כל אחד ממרכיביו, ועל אופן קיום המצווה בזמן בית המקדש, מפי הגב' רות זקשבר.

בזמן תפיחת הבצק הנעימה בקולה, הזמרת הגב' לאה דרור שהגיעה במיוחד מארץ הקודש לאירוע. הגב' דרור ריתקה את הנשים בסיפור חייה הייחודי ומעורר ההשראה, למן היום בו גילתה את היהדות, ועד לתיאור אורח – החיים כיהודיה שומרת תומ"צ, ובתווך, תהליך הגיור הממושך, והכל תוך שילוב קטעים מוסיקליים בין פרק לפרק.

הפרק המוסיקלי רווי השמחה, נחתם בריקודים שסחפו, איך לא, את קהל המשתתפות, ונמשכו עד לשלבי סיום לישת הבצק, כשריח החלות מילא את החלל. או אז, ברכו כולן מילה במילה, עם השליחה לאה כהן, "אשר קדשנו…. על הפרשת חלה".

… והבקשות! והמשאלות! כמה מרגש היה לראות את הנשים מרוכזות בתחינה לה' יתברך… כל אחת, בבקשות האישיות שלה, עבורה, עבור בני משפחתה!

מתוך תחושת אמונה ובטחון בה', שומע כל תפילה, יצאו המשתתפות מהאולם, בידיהן חלות קלועות, מוכנות לאפיה בתנור ביתן. ובפיהן דברי תודה לשליחות שמאחורי הארגון, יהודית כהן, לאה כהן, מינה לאה ליברוב ומננה בן משה.

בנות הפנימיה הזמינו את כלל בנות התיכון  להתוועדות מיוחדת במינה, לערב הגיעה ממרחק הגב' נעמה טוכפלד שסחפה את הבנות למרומי הפארברינגען

לאור הצורך הגדול שיש במתן מענה לנערות שאינן יכולות להשתלב בבתי הספר העל יסודיים (תיכונים) הקהילתיים, מסיבות משפחתיות, לימודיות, קהילתיות וכד'.

רשת חינוך חב"ד – אהלי יוסף יצחק ליובאוויטש באה"ק מקדמת בימים אלו פתיחת בית ספר פנימייתי על יסודי שיספק מענה ארצי לנערות אלו, שינוהל על ידי גוף מקצועי ובעל ניסיון רב בתחום ובליווי של משרד החינוך ומשרד הרווחה.

הנהלת הרשת פונה להורים, מנהלי מוסדות, רבני קהילות ואנשי חינוך, להפנות כל מקרה של בעיות השתלבות במסגרות הרגילה, כבר בתאריכים אלו, לצורך היערכות תקינה.

כיום קיימים 13 בתי ספר על יסודיים לבנות חב"ד בארץ, אשר כולם מתנהלים כבתי ספר רגילים, עם דרישות לימודי בגרות אחידות ותקנונים ברורים, לצד עשייה חינוכית מסורה שמקדמת את התלמידות ומצעידה את בנות חב"ד בדרך רבותינו נשיאנו ומספקים מענה לבנות הקהילות ומשפחות המקורבים הסובבות את בית הספר.

אך נוצר מצב בו תלמידות שאינן מסוגלות להשתלב במסגרת הקהילתית מפני סיבות שונות – בעיה משפחתית שאינה מאפשרת לתלמידה להשאר בביתה, בעיה לימודית חריגה, בעיות חינוכיות שאינן מאפשרות לבתי הספר לקלוט את התלמידה, צרכים חינוכיים ייחודיים שבתי הספר הרגילים אינן מסוגלים לספק וכד'. וככל שעובר הזמן כך מוצאות את עצמן יותר ויותר נערות מחוץ למסגרות הרגילות של חב"ד והוריהן נאלצים להעבירן למוסדות שאינם מתנהלים ברוח חב"ד.

במהלך השנה האחרונה גיבשו ברשת חינוך חב"ד תוכנית פעולה להקמת מוסד שיהווה מענה ראוי לנערות אלו ויספק: מענה חינוכי ייחודי בקבוצות קטנות יותר, תנאי פנימי'ה לאלו הזקוקות לכך במימון משרד הרווחה, שילוב לימודי מקצוע נוספים לצד לימודי בגרות ברמה בסיסית, כל אלו ספוגים באווירה חסידית טהורה שיאפשרו לתלמידות להמשיך את המסלול החינוכי שלהן להקמת בית יהודי חסידי איתן, על אף הקשיים האישיים והמשפחתיים שהן נאלצות לעבור בדרכן לייעד הנכסף.

לניהול המוסד גויס גוף מקצועי ובעל ניסיון רב בתחום, אשר מפעיל בתי ספר לאוכלוסיות דומות ובהצלחה מרובה.

לצורך התקדמות בתהליך, הנהלת הרשת פונה לקהילות אנ"ש – הורים, מנהלי מוסדות, רבני קהילות ואנשי חינוך אשר יודעים על נערות שאינן משתלבות במסגרות הרגילות, להפנות את הפרטים למזכירות הרשת בהקדם, בכדי שיוכלו להיערך כראוי לשנת הלימודים הבעל"ט.

חשוב להדגיש כי בית הספר מיועד אך ורק לתלמידות שמצבן האישי או המשפחתי יאובחן ע"י גורמים מקצועיים של משרד החינוך, מתי"א או הרווחה ויוכר על ידם, אך לא יהווה אלטרנטיבה נוספת לתלמידות נורמטיביות שבחרו שלא להשתלב במסלול החינוכי הרגיל בקהילותיהן.

כתובת המייל לשליחת פניות: [email protected]

 .

הכינוסים האלו, עם המודעות המרגשות והתמונה של הרבנית בפינה הם כל כך לא צפויים לפעמים. הנה, לפני חמש דקות סיימה המרצה את הרצאתה בקריאה נרגשת: "חייבים לכתוב לרבי. חייבים!"

אני לא מבינה. אין כבר נושאים! טוב שלא קראה לנו להדליק נרות שבת או לקנות לילדינו אות בס"ת. כתיבה לרבי, נו, באמת.

כשחזרתי הביתה פרח כל הכנס מזיכרוני. מה שקורה, לצערי, לרוב הדברים שנכנסים אליו…

מצלצלת בפעמון בדלת, קור אימים בחוץ. למה אף אחד לא פותח? שיהיו בריאים הילדים שלי. כאלו פנימיים… כל דבר עושים עד הסוף. באיזה עומק הם ישנים ובמיוחד ריקי הבכורה.

צלצול נוסף.

אין מה לעשות, פיקוח נפש דוחה הכול. גם את הגילויים המופלאים שזוכה ריקי לראות בשנתה.

דשדוש נעלי בית. שיעול חשוד.

אוי לא!

ריקי הייתה חיוורת כמו הנרות שדלקו בכנס, שיעולה דמה להפליא לצפצופי המיקרופון שעוד מלווים אותי ועל כולנה עלה הברק החשוד בעיניה.

כאמא ותיקה האבחנה הייתה ברורה. חולה, הגברת. כבר פעם שלישית בשבועיים.

למחרת הצצנו בדוקטור שוהם דרך משקפיה העבים. "פנינו לבדיקות מקיפות!" הכריזה כמצביא לפני הקרב. "לא יתכן שהמערכת החיסונית של ריקי חלשה כל כך!" סיימה בתרועה, ואני חשבתי שעוד רגע היא מתחילה לנגן את "מארש נפוליאון" ויוצאת לקרב נגד החיידקים, הווירוס או ה' יודע מה.

ריקי שלי? בדיקות מקיפות?

הצמד הזה ממש לא מצא חן בעיני והפאניקה אפפה אותי מכל צד ופינה. כוח הזיכרון שלי (מאיפה הוא צץ פתאום?) התחיל להזכיר לי שמות של כשלושים מחלות. אחת נוראית מחברתה, כולן תחת הכותרת הזו של בדיקות מקיפות, ודמיוני כבר אשפז את ריקי במגוון מחלקות בבית הרפואה הקרוב (המוח השליט! המוח השליט לקופה בבקשה! דחוף!).

מבט קלוש בריקי הבהיר לי שגם היא לא מהרהרת במזג האוויר הנעים שבחוץ.

הדוקטור רמזה לנו שהביקור הסתיים ושבנו הביתה.

"אמא, התקשרו מהבנק!" בישר לי מוישי בשמחה. חובב טלפונים מושבע שאין לו חשבון בבנק. למה שלא ישמח…

מהבנק?

אלוקים אדירים! שיק חזר וזה לא הראשון. אלא מה? ואת הגרעון חייבים לסגור.

אין בעיות, פקידה יקרה, עניתי לה במוחי. רק גלי לי איפה האוצר הנסתר…

התחלתי בהכנות לארוחת הערב. תחת הזמזום הבלתי פוסק: בדיקות, מינוס, בדיקות, מינוס, בדי…

"אמא"' קטעה אותי רותי הקטנה, חייכה חיוך חשוד. "זה בשבילך, מהמורה".

את תוכן המכתב נשאיר פתוח לדמיון הקוראות. בוא נאמר שהוא הצטרף מצויין לשאר הרהורי הנוגים.

שום דבר לא הולך לי!

מהמטבח החל לעלות עשן חשוד. מה עכשיו?

מ-ע-נ-די!!!!!

צעקתי, בטח שצעקתי. שיבואו כל המנהלות והמנחות ויראו לי, במחילה, מה עושים עם ילד בן שבע שמגביר את האש של השניצלים ומחייך למראה העשן. "איזה יופי, אמא! זה כמו מעל המזבח של הקורבנות…"

כולם לישון! קדימה!

ארוחת הערב השניצלית הוחלפה בחביתות וסלט בתוספת לרביעייה המנצחת שלי: הבדיקות, המינוס, השיק הנחמד שהתגעגע אלינו, המכתב הנלבב של רותי שהציץ אלי ממקום קבורתו מעל המקרר וכמובן ריח נפלא של שניצלים חרוכים שהתפזר בכל האזור.

טוב ששכנה דואגת לא הזמינה מכבי אש.

אחרי שעה אפשר לומר שכמעט ונרגעתי. הקטנים ישנים וסוף סוף יש כאן שקט!

העפתי מבט בבית מפלסת בזהירות שביל בין כל הצעצועים/ כלים/ בגדים (לא לבחור אחד מהם. רק להוסיף עוד כמה סיווגים…). מענדי בטח היה מתלהב ואומר שזה כמו בסווען סווענטי. השביל, כמובן.

רק חסרה לי איזו שכנה שתראה את כל ה…

דפיקה.

או, ברוך ה'! זה רק פנחס, בעלי! (רק? אופס…)

ששתי עליו כמוצאת שלל רב.

אחרי שהתיישב הבין על פי הבעות פני ששלל רב לא מחכה לו כאן.

"פנחס, חייבים לבדוק מזוזות. דחוף! החלטתי גם לומר בכל יום את פרשת המן – סגולה לפרנסה. אולי גם נארגן סעודת אָמֵנים. אל תשאל מה קרה היום…" הוא לא שאל. אבל אני עניתי, ועוד איך.

"וריקי?" פצחתי בלחישה רמה. "שלחו אותנו לבדיקות מקיפות."

בעלי לא הבין מה נשתנה הנושא הזה מכל הנושאים? (וזה מזכיר לי שגם פסח באופק…)

"מדוע פותחין בצעקה ומסיימין בלחישה?" שאל בניגון גמרא.

"בגלל השידוכים כמובן". השבתי, נחרצת. "היום עוף השכונה מוליך את הכל. חוץ מזה, אז מה אם ריקי רק בת ארבע עשרה? לפחות במשהו אחד אהיה מאורגנת…"

אחרי שסיימתי לפרט לו את מסכת המכות נשמעו נעלי בית מוכרים. רק לא זה. אם הם מתחילים להתעורר עכשיו אני מתמוטטת. פיג'מה כחולה נראתה בפתח.

יואלי, הקטן שלנו…

"כבר מזמן אמרתי שהילד הזה יותר מידי מפו…"

דפיקה בדלת קטעה אותי.

והרי המתכון לאירוח מוצלח: בית הפוך. ילדון שהתעורר. אישה עייפה ובעל רעב (שכחתי להוסיף, אל תנסו את זה בבית).

פנחס ניגש לפתוח.

"כפרה עליכם, מה שלומכם? צדיקים. בטח אתם באמצע ללמוד תורה או משהו. "אני ציפי, אחות של השכנה מלמעלה".

"פשוט, אחותי שלי, סיפרה לי שאצלכם כותבים בספרים האלה… נו… לרב מליובאוויטש, שיהיה בריא. אז אמרתי, פשוט דוד שלי חולה, זה רעיון טוב. לא?"

הוסיפה למראה פני ה… ופני הסלון ה… ופני בעלי ה…

"איזה אקשן! שווה לקום בלילה!" שמח יואלי ותפס תצפית. "את יודעת אמא," המשיך בתום לב. "שמעתי שיש גם לנו המון צרות… אולי כדאי שגם…"

"למיטה! מיד!"

הכנסתי אותה. הייתה לי ברירה? התנצלתי על מראה הבית כמו שלא התנצלתי מאז הפרעת משמעת חמורה במיוחד שעוללתי בסביבות כיתה ו'.

כתבתי איתה לרבי; דווקא לא קיבלה תשובה ברורה.

"לא נורא, ה' יברך אותך. שמעתי שגם אם רק כותבים, זו כבר ברכה".

סיימה ציפי בעוד סדרת ברכות ואיחולים לנו, לרבי ולכל עם ישראל ויצאה.

קמתי ממקום רבצי והתחלתי לחפש את זה בכל מקום. זה חייב להיות כאן.

"מה את מחפשת, אמא?" הי! זה מענדי. מאיפה הוא צץ?

"חיה, הכול בסדר?" המבט והטון הזהירו אותי שתיכף פינחס שולח גם אותי לבדיקות, ולאו דווקא פיזיות.

במגירות? לא. מתחת למיטה? זה חייב להיות פה איפה שהוא…

אולי מתחת לספה? הנה זה! קמתי בקול תרועה, מנקה את החצאית מאבק.

הצופים המסוקרנים העיפו מבט רב עניין בעט שלי.

"אני יודע!" לחש יואלי. "אמא כותבת לרבי, זה הכול!"

לרגל שנת הקהל, משפחת שליחות הודו והסביבה חתמה השבוע כנס שליחות מלא וגדוש למלא העצמה באווירה משפחתית ואחוות שליחות אמיתית.
זו הפעם הראשונה בה מתקיים כנס ברמה שכזו, והתגובות הנלהבות מעידות כי הכנס המושקע השיג את מטרתו – הן ברוחניות והן בגשמיות.

את פניהן של השליחות קיבל שלט ברוכות הבאות מאיר פנים וכיבוד מפנק. כבר מההתחלה ניכרה ההשקעה בפרטים הקטנים, הגדולים, הגשמיים והרוחניים.

השליחות השתתפו בסדנאות בנושאים מגוונים כעידוד ילודה וטיכוס עיצה הדדי: כיצד לפעול שהתפקיד העיקרי- לידת ילדים, גידולם וחינוכם לא יפגע בשל השליחות, כלשונו של הרבי.

השליחות נהנו מלימוד חוויתי; זמן שהוקדש רק לתפילה; יצירה וריקודי שמחה; דיונים ופאנלים מצחיקים; סדנאות העצמה לצד סדנאות הנותנות כלים ותשובות רב בנושאים בוערים והתוועדות חמה ומרתקת.
החלטות טובות והרבה כוחות.
בין תוכנית לסדנא הוגשו ארוחות גורמה עם גבינות ובשרים אשר יובאו במאמץ מסביב לעולם, ואינם נראים על שולחנן של השליחות בדרך כלל.
בסוף יום עמוס וגדוש שקעו השליחות בשינה עמוקה במיטות מפנקות של חדרי מלון חמישה כוכבים עם המון שקט שלא היה לאף אחת מהן הרבה זמן….

השליחות לא חזרו בידיים ריקות:
בין כל שלל המתנות וההפתעות קיבלה כל שליחה מתנה משליחה אחרת אשר קיבלה אותה בהגרלה, מדליה, תג שליחה, משחק חינוכי תוצרת יד, סימניה תכשיטית עם חריטה 'גאולה' המזכירה אודות לימוד גאומ״ש. וה- מזכרת:
פזאל מגנטי למקרר עם תמונת הרבי ובני המשפחה המרכיבים תמונה של בית חבד. פאזל המזכיר לכל משפחת השליחים שכל חלק חשוב ומשמעותי כדי שהתמונה תהיה שלימה, הבית חבד יתפקד ותבוא הגאולה!

השליחות יצאו מלאות כוחות וכלים פיזיים ונפשיים עם תחושת גאוות יחידה וזכות להיות חלק מכזו מעצמה!

תודה לכל המשתתפות שהגיעו ממרחקים.
תודה לבעלים ששמרו על בית חבד והילדים.

תודה לרעבע שליטא על הזכות להיות חלק.

שליחות שהשתתפו-
ליבי גרומך- האמפי הודו
ליאת שמיר- ווטה קנאל הודו
נטע מרילי – גואה הודו
מושקא סודרי- דלהי הודו
שרה קופציק- דרום דלהי הודו
זלדה גולדשטיין- פושקר הודו
ענת רפפורט- פושקר הודו
אפרת מרום- רישיקש הודו
דבורה לאה חביב- אדיס אבבה אתיופיה
מושקא מיידנציק- קולמבו סרי לנקה

בסטודיו שלנו אין מראות…

המראה היחידה היא החברה שמימינך, החברה שמשמאלך ומקסימום.. המורה!

בהתחלה זה היה  לי מוזר אבל המורה שלי, שרה, אומרת שהפוקוס תמיד צריך להיות מבפנים ואחר כך התנועה נראת הרבה יותר טוב.

מאחורי כל סיבוב יש מחשבה. מאחורי כל צעד ישנה הבנה.. של הצעד הבא.. ומאחורי כל ריקוד ישנו תכנון בהדרגה! תנסו לעצום את העיניים לרגע ולתכנן חיים שלמים שבהם הכל נמדד לפי השקעה ועבודה הקשה. המראות  היחידות הם האנשים שמסביבכן.. המשפחה שלכן.. וההשתקפות שלכן לעצמכן!

פרשת תרומה מלמדת אותנו כיצד להיות אמיתיים! אמיתיים עם עצמנו, עם מחשבותינו, דיבורנו ומעשינו בכל רגע נתון.  פרשה שחודרת פנימה בלי להסס, בלי פחדים וחששות ומעניקה לנו את הביטחון העצמי שאיבדנו אי שם בדרך..

אדם אמיתי מקושר לעצמו ולא מסתמך על חיצוניות הדברים. הוא יודע שהקב"ה בשליטה ושתפקידו הוא למלא אחר הוראות הבורא באופן הכי מתאים ונכון לאותו הרגע. יש לו רוגע פנימי שמשתקף החוצה והוא בעצם… הראי הכי "פופולארי"בשכונה. התפקיד שלנו הוא לשקף את הנקודה היהודית שבתוכנו ולהשפיע על הסביבה!

הרבי מסביר בשיחה לפרשת תרומה (דבר מלכות), כיצד יש לנו את הכוח לעשות לקב"ה משכן?

"עפ"ז מובן היאך יש לכאו"א מישראל – אנשים נשים וטף – את הציווי והכוח לעשות את המשכן לה', שצריך להיות "לשמי"- כי ע"י מתן תורה נעשה יהודי למציאות חדשה, מציאות כזו שגם בהיותה נשמה בגוף למטה, ומבלי הבט על דרגתו בעבודה (אפילו אם היא שלא לשמה) הרי ה"תוך" והפנימיות שלו היא "לשמה", לשם ה', מבלי שום טעם ועניין אחר" לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה,אלא עושה האמת מפני שהוא אמת".

הפרשה הזו מדברת על עשיית בית ראשוני לקב"ה! כל אחד מבנ"י תורם למפעל הקדוש מתוך הפנימיות שלו ללא קשר למציאות הגשמית. זה נכון שכולם היו בחזקת עשירים.. אבל זה לא ממש הנקודה… הקב"ה תמיד בוחר באמת כיסוד ללא פשרות! עושר ואושר אמיתי נמדדים ברמת האמיתיות והיושר שיש בהן.

ביננו…

נקודת האמת תמיד היתה המפתח להצלחה בכל התחומים. מראות הן דבר נחוץ אך תלוי למה משתמשים בהן! אז בינתיים לא חשוב לאיזה חוג החלטת לרשום את עצמך… תבדקי רק מי יושבת מצדדיך… ותתעלמי מהמראות.. הן לעיתים מתעתעות…

שבת שלום!