בצער רב התקבלה הידיעה על פטירתה של האשה מרת שיינדל מושקא וולפאע"ה, אלמנתו של הרב יצחק-זאב וולפא ע"ה, והיא בת 92 שנים.

המנוחה הייתה בתו של הרב עזריאל-זעליג סלונים ע"ה, מי שהיה מראשי עסקני חסידות חב"ד בארץ הקודש וממנהלי כולל חב"ד. הרב סלונים עסק שנים רבות כ'שד"ר' נודד שביצע שליחויות שונות ברחבי העולם מטעם כ"ק אדמו"ר מה"מ וכ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע ונמנה על מייסדי שיכון חב"ד בירושלים.

הותירה אחריה את ילדיה יבדלחט"א: הרבנית סימה אשכנזי – אלמנת הרב מרדכי-שמואל אשכנזי ע"ה, מד"א כפר חב"ד; הרב שלום דובער וולפא – יו"ר מכון הרמב"ם השלם, מביתר-עילית; הרב מנחם מענדל וולפא – שליח ורב קהילת חב"ד בנתניה; נכדים רבים, נינים ובני נינים.

על מועד הלוויתה תתפרסם ידיעה נפרדת.

ויה"ר שתיכף ומיד יקויים הייעוד "הקיצו ורננו שוכני עפר", והיא בתוכם.

מתכון נוסטלגי של סבתי ע"ה. עוגת שכבות עם ריבה וקוקוס. קלה להכנה וטעימה. המתכון דורש מספר שלבים אך פשוטים לביצוע.
הרבה זמן אני מתכננת להכין את העוגה הזאת, כשלבנתיים התברר לי שאפשר לשים שוקולד במקום (ממרח או שוקולד אמיתי מגורר) כמובן שניסיתי את שתי האופציות. ובעיני השוקולד ניצח.
אז אם אתם בעניין הנוסטלגי לכו על הריבה. אם אתם מחובבי השוקולד כמוני אז קדימה..
כך או כך זו עוגה מצוינת.

עוגת קוקוס בשכבות
4 חלמונים
חצי כוס סוכר
חצי כוס שמן
חצי כוס מיץ תפוזים
כוס קמח
קורט מלח
אבקת אפיה

4 חלבונים
חצי כוס סוכר
2 כוסות קוקוס

50-100 גרם שוקולד מריר מגורר המגרדת/ לחילופין חצי כוס ריבה או קונפיטורה במצב נוזלי

אופן ההכנה:
שלב א':
מערבבים בקערה: חלמונים, סוכר, שמן ומיץ תפוזים.
מוסיפים קמח, מלח ואבקת אפיה.
משטיחים בתבנית בנונית
אופים בתנור שחומם מראש על 170 מעלות. רבע שעה בערך. עד להתייצבות כמעט מלאה.
מוציאים מהתנור.
שלב ב':
מגרדים שוקולד במגרדת על העוגה או מחממים במיקרוגל ל-20 שניות מהריבה האהובה עליכם
מורחים על העוגה בעדינות רבה שכבה דקה.
(אפשר לעשות חצי עוגה כך וחצי כך או למרוח ריבה ומעל לגרד שוקולד. שימו לב לא להגזים בכמות שלא יצא מתוק מדי)
שלב ג':
מקציפים את החלבונים. מוסיפים בהדרגה את הסוכר וממשיכים להקציף עד לקבלת קצף יציב מאוד.
מוסיפים את הקוקוס ומערבבים בעזרת מרית בתנועות קיפול.
משטחים את קרם הקוקוס על השוקולד/ הריבה.
מחזירים לתנור לעוד 20 דקות. עד להזהבה יפה של הקוקוס.

בהצלחה! ושנתבשר עוד היום על הגאולה האמיתית והשלימה!

התמונה אינה ממחישה את המתכון

האזינו לניגון המלא בביצועו של אלאור ולנר

\

מסופר על הרב שלמה זלמן אוירבאך שכאשר נסע פעם לכותל המערבי וראה כיצד מזכה חסיד חב"ד יהודי בהנחת תפילין הגיב בהתרגשות "העולם חושב שהחידוש של הלובביטשער רבי הוא האמונה הגדולה שלו בה' ואני אומר שהחידוש של הלובביטשער הוא האמונה שלו בכל יהודי". את הסיפור הנ"ל שמעתי במעמד הקהל העוצמתי לנשים ובנות שהתרחש בחג החנוכה האחרון ב-770.

אם מתעמקים בסיפור הזה ברובד חסידי עמוק יותר, אמונה בה' ואמונה ביהודי חד הם. כי אצל צדיק אמיתי – נשמה דאצילות – המשקפיים אחרות לגמרי. הוא נשאב לרוח, הוא קשור לנשמה ולמהות האמיתית של כל דבר. ומהי נשמתו של יהודי? חלק מהעצם, 'ממעל ממש'. לכן הרבי שבטל לעצם כמרכבה לרוכב, כלי לאלוקות, יאמין גם בחלקי העצם, הוא אוהב את מה שהאהוב אוהב. זה לא שהתאוות לא קיימות מבחינתו, הכעס והגאווה הם נעלמים. הוא ממש לא מתעלם מחטאים, ויכאב לו אם אני ואת לא נתלבש בצניעות. אבל הוא באמת מרגיש ולא רק יודע בתיאוריה, שכל זה הוא טפל, בבחינת לבוש לדבר האמיתי, הוא מכיר באמת בכוחה של הנשמה ולאיזה גבהים היא יכולה לטפס.

לכל אדם נורמלי יש צורך בסיסי שיעריכו אותו, יכירו ויאמינו בכוחות המיוחדים שלו. זה מה שמביא אותנו לרבי וגורם לנו להתקשר אליו בחבלי עבותות אהבה. ההבטה החיובית של הרבי עלינו ממיסה אותנו, לא עוד רק ביקורת אלא גם אמונה לאן אנחנו יכולים להגיע.

מי שלא היה בחג חנוכה האחרון ב-770 לא ראה חג של אור מימיו. כמה אנשים הגיעו להתחמם מהמאור ויצאו טעונים בכוחות מיוחדים ובהרגשה ברורה! יש מי שסומך עלינו!  אנחנו יכולים! הקירות שהיו מלאים מפה לפה, העוצמה שבהדלקת הנרות, תינוקות של בית רבן שעוקבים עם החזן ומתפללים כבקיאים ורגילים. כל אלה ועוד הרבה חוויות עוצמתיות המוכיחות שהשמש מחממת אותנו, יש למי להוכיח שאנחנו מסוגלים!

אשרינו שזכינו!

אלבום בכורה והכל לטובה:



עינת ארגוב רוזנפלד נולדה וגדלה בירושלים. יחסיה עם העיר ידעו עליות ומורדות, כאשר מספר פעמים עזבה את העיר ובכל פעם יד ההשגחה החזירה אותה בדרכים בלתי צפויות. בתור אחת שגדלה בבית לא דתי, היציאות מירושלים עד גיל 30 היו בגדר בריחה מהעיר הקדושה, לתל אביב, לפירנצה באיטליה, לאוברהאוזן בגרמניה ולאמסטרדם בהולנד. לאחר החזרה בתשובה התחילה להכיר את ירושלים של מעלה ומאז היא מרגישה ירושלמית בלב ובנפש וכך גם מגדירה את עצמה. הנישואין לאמן מברזיל יחד עם מספר אילוצים נוספים, הביאו אותה להחלטה לעבור לברזיל. עינת מסתובבת בסאן פאולו, אך הראש והלב שלה נמצאים בסמטאותיה של שכונת נחלאות ובעיר העתיקה.



בימים אלה משיקה עינת את אלבום הבכורה – טאטע תודה. האלבום, בסגנון בוסה-נובה ברזילאית מכיל תשעה שירים חלקם מן המקורות וחלקם כתבה עינת בעצמה, כאשר שיר הנושא מופיע בשתי גרסאות; פעם אחת בשירה עם ליווי גיטרה ופעם שניה עם קלידים ובס. השיר מכיל 4 מילים 'טאטע תודה, הכל לטובה' והוא בעצם המסר הראשי והמרכזי אותו עינת רוצה להעביר, שבכל מצב אפילו אם נראה הכי קשה ובלתי מובן, בורא עולם עושה בשבילנו תמיד את הטוב ביותר ולכן עלינו תמיד להודות לו על הכל.



האלבום חותם במילים אבל הרבי אמר שכולן כבר עשו תשובה, שהוא גם שמו של השיר האחרון. בשיר מתארת עינת ארבעה סוגים של נשים שונות בתכלית, מהקצה האחד אל הקצה השני. "כשזרמתי בין הזרמים, הזרם האחרון שהגעתי אליו הוא חב"ד. התחברתי מאד, הרבי ממש שינה את חיי. בתחילת התשובה הרגשתי בצורה חזקה חוויה של פספוס, רק כשהגעתי אל הרבי הבנתי שזה רצון השם, והכל מדויק בהשגחה פרטית וזה מהלך החיים שבורא עולם רצה בשבילי ולא פספסתי שום דבר. לכל יהודי באשר הוא יש לו שליחות מיוחדת משלו" – אומרת עינת.



בימים אלה עינת כבר עובדת על הפרוייקט הבא שלה: סדרת טלוויזיה בשם – 'טאטע תודה'. עדיין לא ידוע עם ההפקה תהייה ישראלית או ברזילאית.



לפרטים נוספים: יוסף ארנפלד 050.6962026 | [email protected]



 

סצנה דרמטית בפרשה! אחיו של יוסף מגלים מיהו וכעת, נותר לדעת האם ינטור להם טינה על התנהגותם כלפיו או ימחל על כבודו ויתאחד באהבה שלימה עם אחיו. ישנו דו שיח מרתק ביותר של יוסף עם יהודה, והוא לא סתם שם. זו לא שיחה בין שני אנשים פרטיים, אחים. זו שיחה בין גורלות. זו מלכות בית יוסף מדברת עם מלכות בית יהודה, או בפשטות- משיח בן יוסף ומשיח בין דוד, משרטטים שם את המשך דרכו של עם ישראל.

אך עוד מוקדם לעסוק בסוגיה זו. מאחוריהם, השאירו האחים את אביהם יעקב. תלוי באויר חרד ודואג.

ברגע האמת, כאשר יוסף חושף את זהותו האמיתית בפניהם, הוא לא מותיר זמן להתקשקשות מיותרת: הוא מיד דורש לדעת מה קרה עם אביו יעקב.

המוזר הוא, שהאחים נבהלים כל כך, שאינם מצליחים לענות לו, אבל זה לא עוצר את יוסף מלומר להם: "מַהֲרוּ, וַעֲלוּ אֶל-אָבִי, וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף, שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל-מִצְרָיִם; רְדָה אֵלַי, אַל-תַּעֲמֹד".

כלומר, מכאן ניתן ללמוד, כי יוסף ידע היטב שאביו חי, והוא לא היה זקוק לתשובת האחים לדעת זאת.

נשאלות כאן כמה שאלות:

1. אם כן, למה שאל אותם?
2. ויתרה מכך, מדוע לא שיגר מסר או סימן כלשהו לאביו יעקב המיוסר מדאגה?

לשתי השאלות, תשובה אחת.

יוסף לא שאל זאת כשאלה שמצפה לתשובה, אלא זו הייתה הבעת תמיהה. לאחר סיפור מכירת יוסף, כאשר סיפרו אחיו לאביהם כי נטרף, התורה מספרת ואומרת על יעקב "וימאן להתנחם". מפרש שם רש"י: "אין אדם מקבל תנחומין על החי וסבור שמת, שעל המת נגזרה גזרה שישתכח מן הלב, ולא על החי". לכן התאבל יעקב על בנו "ימים רבים". כלומר, נוכחותו החיה של בנו שידרה לו כי הוא לא יכול להפסיק לחשוב ולתהות מה עלה בגורל בנו. בדומה לנעדר.

זה מה שאמר יוסף לאחיו: עשרים ושתיים שנים אבי מתאבל עליי. הוא סבור שמתי, אך מכיוון שבפועל אני חי – אין ביכולתו להתנחם. נמצא שאבי חי עשרים ושתיים שנים בכאב נורא ואיום, שאינו נרגע עם השנים, אלא מחריף ומכאיב יותר ויותר. אם-כן, פלא עצום הוא כיצד אבי מצליח לעמוד בייסורים קשים אלה.

ולכן- השאלה הזו מביאה בעיקבותיה ציווי בהול. מהרו ועלו אל אבי!

יוסף ידע שישנה גזירה כי 22 שנה ישב בבית פרעה ואביו יתייסר מדאגה לגורלו. שנים אלו היו גזרה משמים על שלא כיבד את אביו ואימו עשרים ושתיים שנים.

מאידך- מרגע שנסתיימה הגזירה הרי שאין לבזבז אפילו רגע קטן אחד, לא על סמול טוק ולא חיבוקים, נשיקות ושיחות נפש ולא על ועדות חקירה. כל עוד אבא יושב וכואב בבית, חובה קודם כל לסיים את סבלו ולהפטר מהגזירה. הוא אפילו מזהיר אותם: "אל תרגזו בדרך" ורשי אומר- אל תתחילו להתעסק בהאשמות הדדיות, מי עשה מה ומי אשם או לא. כי זה עשוי רק לעכב.

מסבירה תורת החסידות, כי לא סתם מסופר לנו הסיפור הזה. יש בו מסר מהותי עבורנו. על עם ישראל נגזרו גלויות ארוכות וקשות. הסיבות כרגע לא חשובות. חשובה העובדה, שברגע שהסתיימה הגזירה, ממש על המקום, חשוב להפטר ממנה כמה שיותר מהר ולחזור למצב תקין. אומר הרבי מליובאוויטש כי אנו נמצאים בדור אחרון לגלות ודור ראשון לגאולה. גזירת הגלות הסתיימה. שואה, השמדה, רדיפה של עם ישראל וכל אותן רעות חולות הבסטוריה היהודית- לא יקרו עוד. כרגע, מה שמוטל עלינו זה לחזל"ש את הגלות מתוכנו, ולרוץ לקראת הגאולה, לבשר לעצמנו שדי לסבול ולהתייסר, ושצריך ויכול להיות פה טוב, לא טוב יחסי, טוב מוחלט. וזו הבשורה של יוסף אלינו: אל תשאלו שאלות קיטבג. רוצו לגאולה!

(מבוסס על שיחה מאת הרבי מיליובאוויטש, מתוך לקוטי שיחות כרך טו, עמ' 391)

שבת שלום ומבורך!

הרגע העוגיות יצאו מהתנור, טעימות, יפות ורחניות. ואני עם עוגיה ביד אחת וביד שניה כותבת לכם את המתכון..

את המתכון הזה לקחתי מהאינטרנט אבל השינויים שעשיתי לו אפילו לא מתקרבים למתכון המקורי. בעיקרון זה מתכון לעוגיות שוקולד (עוגיות קקאו) עם חמאה וקווקר. מתכון טוב אבל דיי בסיסי.

מה שעשיתי לו זה פשוט הכנסתי את כל מה שיכלתי להכניס. גם אתם אגב יכולות לעשות את זה. טועמים מעט מהבצק ומרגישים מה חסר לי או איך אני יכולה לשדרג.

יש בעוגיות האלה שילוב של מתוק וקפה ומעט חמצמץ (חמוציות ללא סוכר– פרט חשוב!) וקצת שוקולד שיהיה שוקולדי. (אגב, חמצמצץ ושוקולדי זה שילוב נהדר) יש גם קראנצ'יות של הקוואקר והקוקוס ואין אתם בעניין תמיד אפשר להוסיף אגוזים קצוצים.

המלח למי שתהתה- בהמון קינוחים מתוקים מוסיפים קורט מלח. כי המלח מחזק את הטעם המתוק..כמו ששמים קורט סוכר במטבוחה.

אפשר להכין עם קמח מלא / כוסמין והם יצאו מעולות. בכל מקרה אם משתמשים בקמח מלא אני ממליצה להפחית מעט מכמות הקמח.

המתכון הזה כל כך קל להכנה. מה שצריך בשבילו זה קערה וכף. אז קדימה לעבודה..

עוגיות שוקולד

(הכמות כפולה. זה יוצא 2 וחצי מגשים)

כוס וחצי שמן

3 כוסות קמח לבן או 2 מלא

2 כוסות קוואקר להכנה מהירה

כוס סוכר חום

חצי כוס סוכר לבן

3 ביצים

כפית גדושה נס קפה

רבע כפית מלח

כפית תמצית וניל

אבקת אפיה

4 כפות קקאו

50- 100 גרם שוקולד מריר שבור/ מגורר

חופן חמוציות ללא סוכר חתוכות מעט

חצי כוס קוקוס

אופן ההכנה:

להכניס הכל לקערה. אין צורך לפי סדר מסויים.

לערבב. ועם 2 כפיות לסדר בתבניות. לגלגל מעט עם הידיים כל חתיכת בצק ומעוך מעט.

אופים 8-10 דקות בתנור שחומם מראש על 170 מעלות. מוציאים כשהעוגיות יציבות בצדדים ורכות מעט במרכז.

הארות:

השתמשתי בכוסות חד פעמי.

הבצק יוצא רך מאוד.

את העוגיות מוציאים מהתבנית ישר כשהם יוצאות מהתנור כדי שלא יתקשו מדי.

בהצלחה ותהנו!

חזרתי מהתוועדות לכבוד ה' טבת כולי רועשת ובוערת מהמילים שנאמרו בה. ואז קיבלתי sms משכנה שלי, בחורה ליטאית: "מי הם שבעת הרבניות של חב"ד?". שאלתי אותה אם היא רוצה את שמם או לדעת אודותם. היא אמרה שהיא רוצה את שניהם. אז התחלתי לכתוב לה כל רבנית, מה שמה, מי הוא בעלה וכו' וכשהגעתי לרבנית חי'ה מושקא, בא פתאום קול קטן ואמר לי 'לאה, היום ה' טבת! מה פתאום היא שואלת אותך משהו כל כך לא רגיל?!? זה השגחה פרטית!  תספרי לה אודות ה' טבת!'

והתחלתי לספר איך שנכד של הרבי הריי"ץ החליט שהספרים הם הירושה שלו ושהם שייכים לו, והתחיל למכור אותם. אבל הרבי אמר שהספרים שייכים לאגו"ח ובגלל שהנכד סירב להגיע לבית דין הם התחילו משפט.

ואז הגיע קול גדול וגס ואמר 'יצאת ידי חובת שליחותך! אין צורך להיכנס לכל העניין שחיים של הרבי הם נצחיים. אמרת את העיקר!'
אבל קול אחר אמר 'אבל באמת, מה זה ה' טבת? מה כל כך חשוב אודות המשפט, והספרים? את הרי יודעת מה היא הנקודה המרכזית! את יודעת שהבריח התיכון של כל פרשיית המשפט ושל ה' טבת זה הידיעה שיש לנו רבי חי! עכשיו! היום!'

ואז נזכרתי בסיפור שקרה לי לפני כמה שנים.

בשנה הזו ה' טבת היה בשבת ובבית כנסת שלנו דיברו אבא שלי והרב של הבית כנסת אודות ה' טבת בזמן הסעודה. אבל אני לא גמרתי להתפלל בזמן ולא הספקתי לשמוע קידוש, וכשגמרתי את התפילה לא חשתי בנוח לעשות קידוש בבית הכנסת. והחלטתי ללמוד משהו. פתחתי תורת מנחם תש"י, היחיד שמצאתי שם, ובחרתי ללמוד את ההתוועדות של יום הולדת שלי, ר"ח סיון.

אז אני לומדת את ההתוועדות (הרבי מדבר שם אודות מקיף הרחוק, מקיף הקרוב,  פנימי, בית, לבוש, מזון) והגעתי לסוף של החלק הזה ועצרתי לכמה דקות. ואז אישה שיושבת ממולי פונה אלי בשאלה 'מה קרה בה' טבת?' ועניתי לה את הפשט, שהספרים הוחזרו לחסידים. ואז המשכתי ללמוד את ההתוועדות.

ופה הרבי מסביר שמאוד נהנה כשחסיד כתב לו אודות הרבי הריי"ץ, "הרבי, שיהיה בריא" בגלל שזוהי האמת! ולמה אחרים לא כותבים כך? כי הם מתביישים! ואז הרבי שאל, ואם כן איך אנחנו יכולים להתוועד פה בפני הרבי הריי"ץ? והרבי ענה 'כי זהו רצונו.

ואחר שלמדתי את זה הרגשתי שאני מתביישת שלא נתתי לרבי את ההנאה הזאת עוד פעם, לפני דקותיים, חשתי בושה עזה שהחמצתי הזדמנות פז כזו!

והיום כשכתבתי את הsms לשכנה הלטאית החלטתי 'יהיה משיהיה! עכשיו הזמן לתת נחת לרבי! קדימה!' וכתבתי. כתבתי את השורות הכי קשות, והשורות הכי קלות והכי פנימיות שכתבתי אי פעם. כתבתי "הרבנית חי' מושקא אמרה אז, וזה מה שהכריע את הפסק לצידינו, שהרבי שייך לחסידים, וגם הספרים שייכים לחסידים. ולשאלה, מה כל כך רע אם הספרים יהיו אצל הנכד? ולמה זה כל כך נחוץ שהספרים יהיו שייכים לחסידים? הרבי הסביר, שחיים של רבי,  אינם מוגבלים במושגים גשמיים. ועל ידי הספרים האלו, הרבי ממשיך לחיות בגשמיות."

וזהו הענין של ה' טבת!
שהרבי חי!
הוא בחיים!

"צוהר לטוהר" הנה חוברת צבעונית בת 32 עמ', מתומצתת ומהודרת המבהירה בשפה נהירה, קולחת ועשירה את מצוות טהרת המשפחה על שלל ממדיה ומרכיביה המהותיים, התועלתיים, ההלכתיים והנסתרים. חוברת החדורה במשיח וגאולה, עברה את הגהת הרב מאיר אהרון והרב דוב טברדוביץ' ומומלצת ביותר על ידי שליחות ופעילות. גם אתם יכולים להשתתף במבצע המלך ולהציל נפשות!

הזמינו כעת ישירות מהמו"ל בכפר חב"ד: 03-9601981 או 0528-984502

באימייל: [email protected]