בכל שנה תלמידות בית-ספר חב"ד בנס ציונה מחכות לטקס הפתיחה לנושא השנתי. אם בשנה שעברה נפגשו התלמידות בטרקטור ענק במתחם בית-הספר שבתוכו ישב חקלאי שלמד תורה (משם התחילו אירועי שנת השמיטה), השנה נפתח הנושא השנתי במעמד הקהל עצמתי ומרגש.

כבר במהלך השבוע שקדם, קיבלה כל כתה הודעה שעליה להופיע  ביום שישי בתלבושת המאפיינת קבוצה באוכלוסייה, כדוגמת: קשישים, קשישות, תינוקות, רבנים, גרים מעמים שונים ועוד.

כמו כן, במהלך ההפסקות חצרצו ה'כהנים'- בנות הכתה הבוגרת בחצוצרות זהב כשהן לבושות בבגדי לבן והזכירו לכולן להופיע למעמד.

ביום שישי, מול בימת עץ נכחו כל בנות ביה"ס בתחפושותיהן. כשמולן, בטקס רב רושם, הופיע מלך כשמאחוריו תמונת ענק של בית המקדש. המלך קיבל את ספר התורה מ'הכהן הגדול' לפי כל כללי המעמד.

במקביל נכנסו למופע בנות אחדות מבית-הספר בתלבושת בית-הספר כשהן מארגנות הקהל כתתי. העבר וההווה נפגשו בדיאלוג שהזכיר לכולן את החשיבות של מצוות הקהל בימינו לזירוז הגאולה.

כמובן, שאחר כך עברו לפסים מעשיים, כיצד לגרום לכל בנות בית הספר לעשות הקהל ולהשתתף בו ולמלא את הכרטיסים המיוחדים.

אין ספק שעצמת המעמד תשפיע על הבנות שיזכרו בו במהלך שבע השנים ויגרמו לזירוז ההקהל הגדול "קהל גדול ישובו הנה" בקרוב ממש בבית המקדש. אמן.

מאת: רוחלה הרמתי

"אז מה תרצי לעשות כשתהי גדולה?" שאלה סבתא את נכדתה בת ה–10. "כשאהיה גדולה ארצה להיות בבית ולטפל בילדים שלי", אמרה הנכדה. "ולא תרצי לצאת לעבוד?" התפלאה הסבתא ואותות דאגה נמסכו בקולה. "לא, מה פתאום, שבעלי יעבוד… אני אשב בבית ולא אעשה כלום!" אמא יונית עמדה מן הצד והאזינה לדו שיח שכלל לא היה לטעמה. 'מדוע להלאות ילדה צעירה בשאלות חסרות שחר?' היא מעולם לא העזה להלחיץ את ילדיה בשאלות כגון דא. גם התשובה של בתה הביכה והדאיגה אותה עד מאד. נכון שהיא כרגע לא עובדת מחוץ לבית אך זה לא בבחירתה, זה לא רצוני. הילדים אצלה די צפופים וקשה לה לעבוד מחוץ לבית. בקושי את עבודות הבית היא מספיקה לעשות.

האמת שמספר פעמים היא החלה לעבוד מחוץ לבית כמורה, גננת ואפילו מטפלת, אך מה לעשות שעבודות אלו לא החזיקו מעמד יותר מחצי שנה… אילו בתה הייתה יודעת אילו יסורי מצפון וייסורי נפש עוברים עליה כתוצאה מכך, באיזה לחץ כלכלי היא נתונה, איזו לא–יוצלחית היא מרגישה וכמה היא מצטערת שאין באפשרותה לממן חוגים לילדים ולקנות להם עוד כמה בגדים וממתקים — אז בוודאי שבתה לא הייתה חושבת כך. היא הייתה מעריכה יותר נשים עובדות ורוצה ושואפת בכל מאודה להדמות אליהן…

מאיפוא נשלם?…

התור ב'סופר' התקדם בקצב איטי למדי, שלום דובער בן ה–5 ואמו רונית עמדו קצרי רוח והמתינו לתורם. לא בכל יום זוכים הם להעמיס כמויות אדירות של חטיפים, מגדנות ומיני משקאות על העגלה. ומה הפלא? היום הבהיר כ' מר חשון קרב ובא, יום הולדת של הרבי הרש"ב וכמובן גם יום הולדתו ה–6 של הבן יקיר "שלומבר". רונית החליטה השנה לנצל את התאריך המיוחד להתוועדות רבתי אליה יוזמנו מס' מקורבים, בני משפחה וידידים. מזווית עינה קלטה האם מבטי פליאה של מס' אנשים למראה עגלתה המתפקעת, אך זה כלל לא הפריע לה, העיקר לעשות נחת–רוח לרבי שליט"א מה"מ. 'ומי יודע', חשבה בסתר לבה, 'אולי המקורבים יזרימו קצת מזומנים באירוע —  סליחה, בהתוועדות – וזה מאד יעזור'…

הנה הגיעו לקופה, שלומבר עקב בדריכות ובמתח אחר המתרחש וכאשר הגיע הרגע בו החלה אמו להעמיס את המצרכים על הדלפק, פרץ הילד לפתע בבכי סוער וחסר מעצורים! האם ההמומה לא ידעה את נפשה! מה קרה שלומברי, מתוק שלי? היא שאלה. קיבלת מכה או מה? בכיו רק גבר ואתו רעד בלתי נשלט… הקופאית התעשתה ראשונה והמליצה לאם, רונית, להרגיע את בנה בחוץ, רק לאחר מס' חיבוקים ודברי הרגעה הצליחה לדובבו ולהכנס להלם נוסף למשמע דברו: "מאיפה נשלם על כל–כך הרבה דברים? אין לנו בכלל כסף?"

מוחה של רונית עיבד נתונים במהירות, כפי שהייתה רגילה וחשבה: 'נכון שמדי פעם בעלי ואני מתווכחים לגבי הוצאות כאלה ואחרות והוא טוען שאין כסף, ונכון שכאשר הילדים רוצים שאשב איתם אני ממהרת ואומרת שאמא רצה לעבודה כדי שיהיה להם מה לאכול ואולי עוד כמה פעמים הוא שמע על כך אבל עד כדי כך?!'.

מה חיובי
בטרדות הפרנסה?

אמנם, כסף לא גדל (בינתיים) על העצים אבל תובנות חדשות ומחכימות יכולות להתגלות תחת העצים. כך ארע שנפגשו להן יונית ורונית, לגמרי בהשגחה, על ספסל תחת צל העצים בגינה והחלו לשוחח על דא והא. רונית השליחה הדגולה לא החמיצה את ההזדמנות לקירוב ועשיה ושלפה מתיקה שיחה שבעלה היקר הביא לה לקרוא הבוקר, טרם צאתה, והציעה ליונית, האשה החרדית שלצידה לקרוא יחד. יונית, נענתה בשמחה והן החלו לקרוא שיחה נפלאה של הרבי מלקוטי–שיחות חלק א' לפרשת נח.

הרבי מלמדנו שהמבול אינו רק עונש אלא הוא גם פעל טהרה בעולם. המבול ירד במשך 40 יום דוגמת המקווה שיש בו 40 סאה. המבול נקרא מי נח — נחת רוח.

הרבי מקביל בין המבול לטרדות ודאגות הפרנסה. כשם שהמבול טיהר וניקה כך דאגות הפרנסה שנקראות 'מים רבים' שוטפות ומנקות את כל הענינים הבלתי רצויים.

היה להן קשה לעכל שבעצם טרדות הפרנסה חיוביות הן. אך הסקרנות גרמה להן להמשיך וביתר שקיקה:

הקשר בין מקווה לדאגות הפרנסה הוא, כשם שהמקווה גורם לאדם הטובל להתבטל כך דאגות הפרנסה מבלבלות ושוברות אך הן גורמות להתבטלות וכך מתעלה האדם והופך להיות 'כלי' לקדושה.

מצב כלכלי קשה אינו עונש כלל וכלל אלא מטרתו היחידה לשטוף את כל העניינים השליליים ולטהר את האדם. צריך רק לקלוט את הנקודה, את התוכן הפנימי של הלחץ הכלכלי, אז ייצא האדם ידי חובה וכך יוטב לו הן ברוחניות והן בגשמיות.

רונית ויונית לקחו אויר והחלו בתהליך הרפיה, יקח להן זמן עד שהן תצלחנה להשתחרר מתיסכולים, לחץ וריצות אחר הפרנסה. לפחות הן יודעות שהן בדרך הנכונה. הן לא ויתרו והמשיכו גם לשיחה הבאה בה מחלק הרבי בין דאגות המכונות "ארובות השמים" לעומת טרדות של "תהום רבה".

המים הזידונים של המבול נחלקים ל"תהום רבה" ו"ארובות השמים". "תהום רבה" — טרדות מעניינים גשמיים פחותים, טרדות הפרנסה — המצב בבנק וכדומה. "ארובות השמים" לעומתן אלו הן טרדות מעניינים רוחניים נעלים, עסקנות ציבורית, ניהול מוסדות וכדומה.

צרכי ציבור לא אמורים לבוא על חשבון עבודת ה'! קובע הרבי מלך–המשיח. כאשר יהודי בגלל עסקנותו אינו מתנהג על–פי שולחן ערוך אז אין תועלת בכל הפעולות ה'נעלות' שעושה. להיות טרוד מעסקנות זו עצת היצר והיפך הקדושה ובסופו של דבר זה מביא אותו ל'תהום רבה'.

"בכל אופן זה נורא מטריד ומבלבל", אמרה רונית, "לפעמים קשה לי לישון בלילה ולאחרונה כואב לי נורא הגב, כנראה שאני מעמיסה על עצמי יותר מדי, מעניין האם הרבי מביא גם פתרון מעשי? פשוט מתחשק לי לקום ולברוח מהטרדות הללו"…

"ח, ח, חה" צחקקה יונית שהמשיכה לרפרף בשיחה, את לא צריכה לברוח כל–כך רחוק.

הרבי נותן מרשם מדויק למחלה שלנו, פשוט, כמו שנח עשה, "בא אל התיבה", לבוא אל תיבות ואותיות התורה והתפילה וממש להרגיש איך שהקב"ה בורא את העולם בכל רגע מחדש, זה בכלל מביא לשפלות וענווה וגם משחרר לגמרי כל דאגה. הרבי מביא לדוגמה את סיפור הגמרא על רב ייסא שהיה מתפלל שה' ייתן לו לאכול בעוד צלחתו הייתה מונחת לפניו! וזאת מכיוון שבכל רגע הבריאה חוזרת לאין ואפס וה' מחדש אותה בטובו.

"ואוו, שום דבר לא מובן מאליו! חידוש מחיה ממש", התלהבה יונית. "הרבי גם מוסיף", הפטירה רונית "שכל המציאות נבראה רק לכבוד ה' יתברך ולכן אין כלל וכלל מה לחשוש מ'המים הזידונים'". לאחר שהמשיכו שתיהן עוד קצת לקרוא הן הבינו שכל מטרת הבריאה לעשות נחת–רוח לקדוש–ברוך–הוא ולכן אין להתפעל ולהחשיב את העולם שמעלים ומסתיר.

"טוב, הבנו את הפתרון, צריך להתחיל ללמוד ולהתפלל כל היום?" שאלה, קבעה יונית.

"להוסיף כמובן צריך, אך אני חושבת", היססה רונית לגלות את סברתה. "אני חושבת שעבודת ה' העיקרית שלי בתור אישה היא, להיות רעיה נאמנה לבעלי ואימא טובה לילדי. ובכלל, התיבה מזכירה לי את הבית שעד עתה היה אצלי בעדיפות שניה… מהיום אני חושבת שאשים אותו בראש סולם העדיפויות ואהיה יותר נינוחה. לילדים לא אשדר יותר לחץ וגם אם לא נוכל לממן דבר כזה או אחר נאמר זאת בחיוך וברגיעה" סיכמה.

"גם אני מחליטה על שינוי", הרהרה בקול יונית, "אשמח יותר בחלקי ולא ארגיש שום תחושה לא טובה. עכשיו אני מבינה שזה שלא הצלחתי להתמיד בשום עבודה, זה מראה על כך שבאופן טבעי נמשכתי אל התפקיד החשוב והעיקרי בתור אימא ואשה טובה. נראה לי גם שבעלי זקוק ממני לקצת יותר תמיכה רגשית והבנה בכל הנושא הכלכלי, הוא אצלנו אחראי על החשבונות ובטוח שהעבודה שלו בנושא הרבה יותר מורכבת וקשה".

פורסם במוסף עטרת חיה לחודש חשון תשע"ה

ברוכות השבות לחוזרות מבית חיינו וברוכות הנמצאות לאלו שנשארו. לאלו שבישלו, אפו, ניקו וטרחו.

אם גם לכן נשאר מלאי של חזה עוף במקפיא מכל העופות שהכנתן בחגים ואתם תוהות מה לעשות איתו, חוץ ממוקפץ ושניצלים כמובן. אל דאגה, לא נשאיר אותו להתייבש במקפיא..

מחזה עוף ניתן להכין מגוון תבשילים. הוא יכול להיות מאכל פשוט או ארוחה חגיגית, תלוי מה תכינו איתו ואיך תגישו. הוא זול יחסית לעוף ולכן הוא מתאים לארוחת אמצע שבוע בשרית במחיר סביר.

בחזה עוף יש כמה כללים חשובים שצריך לשמור עליהם ותוכלו להשתמש בו למאכלים רבים.

חזה עוף הוא החלק היבש בעוף. הדל בשומן והדיאטטי.. לכן כדי שלא נגיש בצלחת חתיכת עוף מיובש או כמו שאומרים "עוף מכובס", חשוב לטגן אותו מעט משני הצדדים כדי לשמור על העסיסיות שלו בפנים. לאחר הטיגון תוכלו להוסיף אותו לכל תבשיל שתרצו. אפשר גם לאפות, רק חשוב למרוח עליו שמן לפני האפיה.

בישול קצר– להבדיל מעוף הצריך זמן בישול/ אפיה ארוך, חזה עוף מתבשל במהירות ולאחר זמן קצר הוא הופך מבשר רך ועסיסי לחתיכה מיובשת. לכן מבשלים/ אופים זמן קצר. בתנור- בערך 15-20 דקות (אם רוצי אותו שחום יותר, פשוט אופים על החום הכי גבוה) בישול- 5-10 דקות. וזהו. הדרך לוודא שהוא מוכן היא פשוטה. חותכים באמצע. אם החלק הפנימי עדיין ורוד, סימן שהוא צריך עוד כמה דקות. אם הוא לבן, הוא מוכן. וכמובן שאפשר ורצוי לטעום:)

עוד טיפ חשוב – כדאי לחתוך את החזה עוף כשהוא חצי מופשר. שזה אומר שהוא לא הפשיר לגמרי אבל כבר ניתן לחתוך אותו. כי ברגע שהוא רך גם יותר מאתגר לחתוך וגם קשה לשמור על צורה יפה ואסטטית.

חזה עוף צרוב במחבת

מנה טעימה ומהירה. ניתן להגיש אותה בלחמניה טריה עם עלה של חסה, פרוסת עגבניה ורוטב שאוהבים או בצלחת לצד אורז, בורגול או כל תוספת שרוצים.

אם יש לכם מחבת פסים- הרווחתם. וגם אם לא, מחבת יציקה כבדה תעשה את העבודה מצוין.

המתכון הוא פשוט ביותר. חותכים את החזה עוף כמו לשניצלים. עדיף לא דק מדי. מינימום בעובי זרת. משרים ברוטב חצי שעה (רצוי. לממהרות ניתן להשרות לכמה דקות).

1.מחממים את המחבת עם מעט מאוד שמן (זה לא שניצלים!).

2.שמים את חזה העוף במחבת ונותנים לו להיצרב ולהשחים מעט כ- 2-3 דקות

3.הופכים לצד השני. מכסים את המחבת ומנמיכים את האש (חשוב- כדי שהוא יהיה עשוי גם מבפנים). עוד שתי דקות ומוציאים. בודקים שהוא מוכן מפנים.

רטבים:

דבש וסויה

רבע כוס דבש/ סילאן

2 כפות רוטב סויה

קורט פלפל שחור

חרדל ומיונז

כף מיונז

כפית חרדל

2 כפות מיץ לימון

קורט מלח

*לאחר שהופכים את חזה העוף לצד השני בוזקים מעט פלפל שחור.

במקום רוטב אפשר לתבל בעשבי תיבול כמו רוזמרין, שמיר, טימין. שמן זית ומלח. הטעם יצא עדין יותר אך טעים.

קוביות חזה עוף ותירס

מנה נהדרת וקלה להכנה. מגישים אותה לצד אורז לבן.

רכיבים:

חזה עוף בגודל בנוני חתוך לקוביות

בצל גדול חתוך לקוביות קטנות

גזר 1 מגורד גס

גמבה קטנה חתוכה לרצועות דקיקות. כל רצועה נחצה ל-2

2 כוסות תירס קפוא

חצי כפית כורכום

רבע כפית כמון

רבע כפית פפריקה

קורט פלפל שחור

חצי כפית מלח

אופן ההכנה:

מטגנים את הבצל עד להזהבה

מוסיפים את הגזר והגמבה

ולאחר כמה דקות גם את חזה העוף יחד עם התבלינים. מטגנים מ-2 הצדדים כ-5-7 דקות

מכניסים את התירס בסוף ל- 5 דקות בדיוק.

ניתן להחליף את התירס בשעועית ירוקה/צהובה חתוכה.

"אחרי החגים אתחיל דיאטה"…

"אחרי החגים אלך בקביעות לשיעור השבועי"…

"אחרי החגים אצא למבצעים לפחות פעמיים בחודש"

אחרי החגים.. – זה עכשיו!

את עומדת מול המראה, מבטיחה לעצמך בפעם המי יודע כמה כי הפעם תעמדי בזה!

ואת רוצה. את בטוחה שזה חשוב אבל משהו או מישהו לוחש לך שם: עזבי, את הרי יודעת שאין לך סיכוי! שבוע, מקסימום שבועיים ואת נשברת.."

הקול הזה מלווה אותך לא מהיום, הוא נמצא שם מאז שנולדת ועד גיל מצוות הוא קיבל "זמן שידור" כמעט בלעדי והוא אומר לך: "את דחיינית" או "עצלנית" ומנסה בכל כוחו למנוע ממך טוב.

הוא זה שמשכיח ממך את כל הריצות, הסידורים, הבישולים והכביסות, הגיהוץ והאפיות.

כל ההתנהלות המדהימה שלך והראויה להערצה נמחקת ומתבטלת ותחתיה עולים כמה עננים כבדים המאיימים להפוך הכול לגוש שחור וקודר.

בפרשת בראשית אותה קראנו לא מכבר מסופר על חטא עץ הדעת וידוע מהמדרש כי האיסור על האכילה מאותו העץ חל רק באותו היום ובכל זאת אדם הראשון לא הצליח לעמוד בפיתוי.

הרבי מסביר שכאן נכנס לתמונה היצר הרע. יצר זה נברא כדי למנוע מהיהודי לעבוד את ה' והוא יעשה את כל המאמצים כדי להצליח בתפקידו.

כל אותם רגשות שליליים מגיעים מאותו מקום והמטרה זהה – להפריע לנו למלא את רצון ה'.

ומהו רצון זה? דבר ראשון – להיות בשמחה!!!

"אחרי החגים" – אחרי הכוחות הגדולים ששאבנו בחודש גדוש זה, מגיעה הנפש הבהמית  ומקררת אותנו ומשתדלת בכול כוחה למנוע מאתנו להיות בשמחה.

"אחרי החגים" איננה עוד קלישאה! הרבי תמיד נהג לומר "ויעקב הלך לדרכו"!

זכרי! את יוצאת לדרך עם הרבה כוחות ויש בך את התעצומות להיאבק, להתגבר ולהצליח בכל משימה!

והכל מתוך שמחה!!

שפרה אופנר הינה מנחת הורים מוסמכת בעלת תעודה מאגף שפ"י ובוגרת מכון אית"ן. לסדנאות, הרצאות ויעוץ אישי – 0502377072

עד עכשיו מהדהדות באוזניי דברי הפרמדיק: "מצטערים עשינו כל מה שביכולתנו.. הוא נפטר"..

מהההה? זה מה שעבר בראשי בשנייה שאחרי, אין מצב! סבא שלי נפטר?? לא, לא יכול להיות, אולי מישהו אחר, אבל לא סבא שלי! בטח עוד רגע הוא יקום…

לא נקלט…גם עכשיו לא…שלושה שבועות אחרי… הרי רבע שעה לפני כן עוד דיברתי איתך, אתה גם הלכת מחדרך למטבח וחזרת לחדר ללא עזרה! אז איך אתה יכול להיפטר??!!? ככה? בלי להודיע? בלי להגיד שלום??

סבא, לאן נעלמת???

עכשיו אני מבינה את המבט שהיה לך בעיניים שעה בה נכנסתי לחדרך.. אתה שכבת במיטתך,   מלמלת, יותר נכון אמרת משהו.. שאלתי אותך מה אתה אומר?.. וענית לי קורבנות של תפילת  מנחה… ידך  הייתה מונפת לכיוון החלון, כמצביעה על דבר מה.. עינייך היו נשואות לשמים בהבעה שלא הכרתי.. עכשיו אני מבינה.. כנראה ראית את נשמות הוריך ומכריך שבאו לקבל את פניך לעולם שכולו טוב….

חיוורון היה על פניך, הווירוס שנדבקת בו ביום חמישי בלילה נתן את אותותיו, אך אלי שלחת מבט של אל דאגה, הכל בסדר, העיקר שלא תדאגו בגללי… כפי שנהגת תמיד.. .שאף אחד לא ידאג בשבילך…

***

בהתחלה חשבתי שיש לי סבא רגיל, כמו של כולם, סבא שקצת מדבר, הרבה עושה, מתעניין, מברך ובעיקר צנוע ושקט, אך עד מהרה התברר לי שלא,…

עשרות הסיפורים ששמעתי עליו ובעיקר הצורה והזמן בו הוא נפטר הוכיחו לי שמדובר בלא פחות מאשר..צדיק! ממש ממש צדיק!

סבא, זכיתי לגור על ידך, זכיתי להיות איתך האחרונה ברגעים לפני שהחזרת את נשמתך הטהורה לבוראה… אין לי מושג מדוע אני זו שזכיתי אך אני אסירת תודה לקב"ה על כך!

***

סבא נולד ברוסיה, עם התחלתה של מלחמת העולם השנייה נדדה המשפחה לסמרקנד-הרחק מהמלחמה.

בסמרקנד לא שקטת, פעלת ללא לאות להקים חיידרים במחתרת, לקיים תפילות, מקווה, התוועדויות והכול בביתכם הפשוט והצנוע.

בנוסף, דאגת גם לפרנסה ליהודים, בני הקהילה, הקמת "מפעל", סיכנת את עצמך כדי שהיהודים שסביבך יביאו מעט כסף לביתם. תמיד דאגת, לכולם, שלכולם יהיה טוב סביבך ויהיו מרוצים עד כמה שאפשר.

ואז סוף סוף הגיע אישור היציאה מרוסיה הביתה, לא"י, אבל לאחיך הקטן –בצלאל שיף יחי'(שכבר היה נשוי) לא היה את האישור, ואתה הרי הבטחת לאימך לפני פטירתה שאתה תשמור עליו, אז כמעט וויתרת על האישור יציאה , כדי לקיים את הבטחתך , עד שהפציר בך האח שהוא כבר גדול…ואפילו נשוי☺

הגעתם לא"י ב"ה, אתה סבתא תבלט"א, ו-3 ילדייך הגדולים

לאחר כמה חודשים זכיתם לנסוע לרבי לחג הפסח, הרבי ביקש שאלו שבאו מעבר למסך הברזל יבואו אליו ואף שילם את הכרטיסים! שם זכיתם לקירובים מיוחדים, כמו זה שאבי ובן דודו בהיותם בני 7 בלבד אמרו את 4 הקושיות לפני הרבי כשמסביב שקט מוחלט, הרבי מאוד שמח והתגאה בכך שילדים שזה עתה עלו מברית המועצות יודעים לומר את 4 הקושיות ביידיש. הרי זו ההוכחה על שמירת הגחלת היהודית.

הגיע רגע היחידות, הרבי התייחס לעבודה של סבתא ואז פנה אליך, אתה תכננת לעבוד כמהנדס בתעשייה האווירית על מנת לפרנס את משפחתך אך לרבי היו תכניות אחרות בשבילך…. וכך היו דברי הרבי (תוכנם): "כעת ישנה עלייה גדולה של ילדים מרוסיה ובוכרה, כיוון שהינך יודע את השפה הרוסית והבוכרית על בוריין ומכיר את המנטליות שלהם, וגם ברוסיה עסקת בהצלת נפשות יהודיות, עזוב את עבודתך והחל לעסוק בשדה החינוך, ולמטרה זו תקים מוסד". כששאלת את הרבי :"ומניין יהיה לי כסף"? הרבי בתנועת ביטול השיב: "כסף לא ייחסר לך"!

ואז החלת לבנות את מפעל חייך, בניין אחר בניין, אסיפה אחר אסיפה, שום דבר לא עצר בידיך,  דברי הרבי הכוונותיו וברכותיו היו לך לכוח המניע ומשם הביטול שלך כלפי הרבי והוראותיו הביאו להצלחה.

בתחילת דרכך היית גבר בשנות ה30 לחייך שבקושי מכיר את שפת העברית….משימת הרבי היית נראית כחלום רחוק, אך המציאות עלתה על כל דמיון

קיבלת אישורים, תקציבים ממשרדי ממשלה וסמל מוסד אע"פ שבמרחק מטרים ספורים משם שכן התלמוד תורה עם סמל מוסד של משרד החינוך ואמרו לך שאין סיכוי שתקבל גם…

בסופו של דבר הקמת מוסד לתפארת- הלוא הוא ישיבת הבוכרים המוכרת בשמה: "אור שמחה" בכפר חב"ד: 3 בנייני פנימייה רחבי ידיים , בית-ספר, חדר אוכל משרדים ועוד רבות….

במקביל, כשעברתם לגור בלוד, הבחנת כי אין בתוך שכונת חבד ביכנ"ס, אמנם יש ביכנ"ס ע"י תחנת הרכבת, אך זה לא סיפק אותך…

רצית ביכנ"ס בתוך השכונה, ואכן בנית! שוב היו קשיים, לא היה כסף ולא אישורים אך אין דבר שיעצור בעדך..

לאחר שבנית את הקומה הראשונה הגיע אליך אחד מחשובי הקהילה לברך אותך על עבודתך ולפתע הוא שם לב שהבנייה עדיין לא הסתיימה והולכת להיבנות קומה שנייה.. הוא שאל אותך בשביל מה??? אך אתה עם נחישותך ענית לו שכבר ראית את תוכניות הבנייה של השכונה שהולכת לגדול ולהתרחב, ואתה הרי רואה את הכל בגדול! לא ויתרת ולמרות ההתנגדויות הוספת עוד קומה (עם 270 מקומות ישיבה)

ואכן צדקת ובגדול! ב"ה ביהכנ"ס מלא בכל יום חול ושבת על כל קומותיו וחדריו! ביהכנס משמש כביהכנס המרכזי בלוד ומגיעים אליו מכל רחבי האיזור. ביהכנ"ס אף זקוק להרחבה נוספת בדחיפות☺ (המעוניין לתרום להרחבה ביהכנס יפנה לגבאים בלוד)

סבא, הקמת מוסד לתפארת, אלפי התלמידים שהתחנכו אצלך לא יכלו להירגע כששמעו את בשורת האבל, כולם פה אחד אמרו, לא היית מנהל, היית אבא!!!

את הכול עשית בצנעה, באהבה ובהמון התמסרות!

סבא,תמיד גרתי בלוד, וכבר 12 שנה שאני גרה ממש בצמוד אליך, אף פעם לא שמעתי מימך שאמרת: אני עשיתי, אני בניתי, אני הקמתי וכו

ואם כבר הזכרת משהו ממעשיך הרבים זה היה רק כדי להראות לנו את חסדי הבורא איתך, היית תמיד אומר: "תראו איך הקב"ה עוזר, אני לבד לא הייתי יכול לבנות ..!"

סבא, הלוואי שאזכה ללמוד מימך, קצת, פשטות, לעשות את הדברים כי צריך, מתוך יראת שמיים אמיתית, ולא למען ישמעון ולמען ידברו

זו הייתה דרכך בחיים.

תהא נשמתך צרורה בצרור החיים

***

סבא נפטר בשבת קודש, פרשת "וילך", שבת תשובה, ו' תשרי, ברעווא דרעווין בסמוך לשעה 18:00.

לאחר ששתה מים, כדרכם של צדיקים, נכנס למיטה ומסר את נשמתו חזרה ליוצרה

אוהבת ומחכה שתהיה שוב פה איתנו יחד עם משיח צידקנו, שבודאי תפעל להבאתו במהירות האפשרית
חני, נכדתך המתגעגעת

חודשים ארוכים של עבודה מפרכת, לילה ויום, באים לסיומם. עשרות אחראיות המתנדבות באגפים השונים של ארגון הכנסת אורחים, התכנסו להתוועדות סיכום מיוחדת במינה שחתמה החודש העמוס בהצדעה והערכה.

עם הבנות התוועדה הגב' יהודית נפרסטק, שבסגנונה הידוע והמיוחד נגעה וריגשה את המשתתפות, ובנוסף התוועד הרב אלון סמולר מירושלים.

לקראת סיום ההתוועדות נערך סבב בין הבנות וכל אחת סיפרה על מקרה בו הרגישה איך הרבי איתה ביחד, בזכות ההתמסרות לתפקיד בהכנסת אורחים, כל זאת באווירה מרוממת במיוחד.

האחראיות חילקו שי ייחודי: ערכה לטיסה הכוללת כרית לצוואר, אטמי אזניים ומכסה לעיניים, עליהם מודפס לוגו הארגון. ובנוסף קיבלה כל מתנדבת מדליה לפי תחום עיסוקה.

ההתוועדות התקיימה לצוות המחלקה הגשמית באולם האירועים המפואר בבנין אש"ל הכנסת אורחים.