מאת: רחלי בן חיים
התוועדות י"ט כסליו לנשים ובנות ביום רביעי בערב", כך דיווחה המודעה. ולידה מודעת ענק ובה נכתב: "התוועדות חג הגאולה סביב שולחנות ערוכים, לאברכים, תתקיים ביום רביעי בערב…"
למה? למה הם לא מתואמים? מדוע הם לא עושים את ההתוועדויות בערבים שונים, כיצד ייצאו כל האימהות וכל האבות באותו ערב מן הבית? ומי יישאר עם הילדים?! וכבר מזדחלת לליבי ההרגשה הנושנה: מי ילך?! אני? בעלי?! הרי ברור שבעלי הוא זה שייצא להתוועדות, זה דבר ראשון מחובתו כאב המשפחה וכאברך חסידי, ואת החיות הזו הוא יביא עימו הביתה לאחר מכן. אך גם אני רוצה בעצמי לחוות ולהרגיש, ילדינו עוד לא בגיל שיכולים לעשות 'בייביסיטר' על עצמם, חבל שעורכים את ההתוועדויות באותו יום, ועוד בראש השנה לחסידות — שבו צריך להספיק להיות בשלוש התוועדויות…
אז מה? אשאר בבית ואתוועד עם הקירות, הכלים והכביסות?! לא ולא, לא אתן לחג הזה לעבור כך סתם אצלי, אעשה הכל כדי שגם אני וגם ביתי נרגיש את החג החסידי, הטיפול השוטף בבית, יחכה מעט… הרי לא בכל יום חג!
תפסתי ספר לידי: "בזכות נשים צדקניות" שמו, ועיניי כמו נופלות על משפט מדברי הרבי: "זאת אומרת שנוסף לכך שהילדים יהיו עוסקי תורה ומצוות על דרך הרגיל, מחדירה בהם האם את התענוג והחום (עם העדינות והאהבה שישנן במיוחד בטבען של נשי ובנות ישראל) שהעסק בתורה ומצוות יהיו באופן נאה וטוב, כך שיכולים להצביע עליהם ולומר: "זה ק–לי ואנוהו"" (משיחת כ' שבט תשנ"ב).
איזו אחריות הרבי מניח בידיי, בידי כל אישה! מרץ מחודש נכנס בי, הבית — הילדים — ביכולתי להכניס להם את החום והתענוג ולהפוך את החגים לחגיגיים ממש בעיניהם, עד שכל הבית יהיה חדור בכך.
עקרת הבית — עיקר הבית
רעיה טריה, אמא צעירה, אם לילדים מתבגרים, או אחת שכבר מחתנת ילדים, ליקטתי עבורכן טיפים מנשים שלהן זה מצליח!
כך תגרומנה שבביתכן יורגש החג החסידי:
רעיה טריה — השנה הראשונה (או יותר) לנישואין, הבית עוד שקט ורגוע, ארוחת הבוקר מחכה לבעלך שישוב מהתפילה כדי לאכלה, היי, י"ד כסליו היום! האווירה מביאה עימה שמחה, הפתעה קטנה בדמות פנקייק חלבי, או כל תבשיל / מאפה אחר (אם אין לך זמן לבשל ולאפות, אפשר פשוט לקנות יוגורט / מעדן טעים) ולהוסיף פתק, או לומר: "י"ד כסליו, היום שקישר את הרבי והחסידים, בעז"ה שנזכה אתה ואני להיות קשורים לרבי מלך המשיח!"
ו…כן, זה הזמן שלך להתמלאות בהתוועדויות מחוץ לבית, נצלי את הזמן, שמעי והפנימי עוד ועוד… וזיכרי, כשבעלך מגיע הביתה, שימי בצד את כל מה שאת שמעת, ושימעי קודם כל מה הוא שמע וקיבל בחג הזה, הוא בוודאי ישמח לשמוע גם אותך.
אם צעירה — הילדים קטנטנים עדיין, התינוק צריך לאכול, קשה לצאת מהבית בערב, התקשרי לחברה קרובה, או כזו שכבר הרבה זמן לא היית איתה בקשר — היא בוודאי תשמח ש'נזכרת' בה… לימדו יחד משהו בחברותא.
אני זוכרת את עצמי יוצאת בבוקרו של יום לרחובה של עיר בקהילה החב"דית שבה אני מתגוררת, עם התינוקות בדרך למטפלת ולמעון, עיניי נפתחות בהשתוממות, מה זה ארע לכולם? העיר לבשה חג! כל הילדים לבושים בגדים חגיגיים, מה יום מיומיים? מעבירה בזכרוני במהירות, את התאריך של יום זה, כמעט שואלת ילדון חמודון שחולף לידי, ו… אההה, נזכרתי: ר"ח כסליו — הרבי יצא אל החסידים! אינני עובדת כמורה בבית ספר חב"די, ולא זכרתי תאריך זה, במירוץ הימים, למרות שבעלי אמר שיתעכב לבוא הבייתה, כי תהיה להם התוועדות היום, נשכח ממני גודל היום והלבוש החגיגי. ומאז החלטתי להשתדל להלביש גם לתינוקות שלי לבוש חגיגי בחגים החסידיים, זה מכניס אווירה חגיגית הבייתה, למרות שהם תינוקים ולא ממש מבינים עדיין. ואתן יודעות מה: אפילו המטפלות במעון התרגשו מהנסיכים הקטנים שהגיעו בי"ט בכסליו לבושים בבגדי שבת, ואמרו שהם יהיו בשולחן הכבוד בהתוועדות, כיאה להם…
ובהעריב היום, התינוקות נרדמו, בעלך בהתוועדות, ואת גם צמאה למקור מים חיים. אם הינך גרה בבניין שבו יש שכנים — זה קל ופשוט! הזמיני כמה שכנות שלא יצאו מביתן, ויכולות להשאיר ילד גדול יותר להשגיח לחצי שעה, או להשאיר פלאפון דולק ליד התינוק — שאם יבכה — היא תשמע, ומיד תרוץ להרגיעו. התוועדות שכנות הבניין — מחזקת עד מאד, מנסיון…
אם לילדים מתבגרים — נראה שככל שהמשפחה גודלת ומתבגרת, ההשקעה שלנו בילדים — מתרחבת, עד שדרכם אנו המבוגרים, חווים את הדברים… כך גם בחגים ומועדים. לפתוח את הבוקר עם ניגוני שמחה המתנגנים לקול נטילת הידיים, וה"מודה אני", מיד מזכירים לכל: היום חג מיוחד! והקימה וההתארגנות בהתאם…
זכור לי כמו היום ניחוח הקימה בבוקר בבית הוריי, בתאריך חסידי — שוקו בשקית ולחמניה עבור ארוחת עשר, חיכו לכל ילד במטבח, ההתרגשות שלנו הרקיעה שחקים! זה היה מאכל של חגים… כמו שאומרים: אחרי המעשים (האוכל) נמשכים הלבבות… הבוקר התחיל בצורה שמחה וחגיגית, ההחלטות והמעשים הטובים יבואו מיד לאחר מכן.
ניתן גם את ארוחת הצהריים או הערב לגוון במאכל מיוחד וחגיגי. מאחת האמהות שמעתי שאצלם: שניצלים ופירה זהו מאכל של חגים, והילדים יודעים ומחכים לכך מאד. וביחד עם האוכל הגשמי, גם "המזון הרוחני" — הילדים יכולים לספר על מהות היום, מה ששמעו, למדו וחוו. אם אבא בבית בשעה זו כמובן שדבריו יפארו את 'ההתוועדות — ארוחה' המאולתרת הזו, ואם לא, אז אמא כוחה בפיה רב לה.
שעת ההשכבה הגיעה, הפתעה לכל הילדים שיהיו ראשונים במיטות, לבושים בפיג'מות — סיפור מיוחד בנושא היומי, ניתן לפתוח כל ספר על אותו אדמו"ר שחגו הוא היום, ולספר סיפור מילדותו, או מהיותו כבר רבי — לילדים הכל מעניין וחשוב לעיצוב אישיותם, וגם את הרווחת התארגנות לשינה מהירה.
ובהגיע הליל, הכוכבים מנצנצים כבר במרום, השקט השתרר בחדרים, לימוד קצר אישי, שיחה, או נקודה בנושא גאולה ומשיח, אפילו כמה סיפורים אודות הרבי בעל החג, כמה זמן כבר לא ישבת בנחת ללמוד?! זה הזמן שלך!
אישה המחתנת ילדים — בנים בישיבה, בחורות בסמינר, ועוד כמה שעדיין בבית הספר היסודי, כל אחד שומע במקום לימודו על החג החסידי, אך אין תחליף לאווירה של בית, שנשארת לאורך ימים ושנים.
תוכלו לקבוע זמן מתאים לכולם (כדאי להשקיע בכיבוד…) המשפחה כולה תתפנה מעיסוקיה ותתיישב להתוועדות ביתית, זה לא חייב להיות ארוך, אך חשוב שהילדים ישמעו על מהות החג מאבא ואמא, וההקשר לכך לחייהם היום.
ובכל שלב בחיים, למי שמתאים ומסתדר בלו"ז, שעת איכות חסידית עם הבעל לשבת וללמוד משהו קטן, להתוועד על ההוראה לפועל, והעיקר — לא להשאיר את האורות למעלה — לקשר את זה מיד לתכל'ס, בבית חסידי, בו יש רעיה שהיא עקרת בית לתפארת וזכות ואחריות גדולה בידיה.
בברכה לרוב נחת חסידי אמיתי ולחג גאולה בו נזכה להתראות עם הרבי מלך המשיח עוד היום! זה יהיה חג נפלא שימשך ולא יגמר לעולם…
