למעלה מ200 נשים ובנות נהרו ובאו ביום חורפי סוער וגשום, להתוועדות המרכזית של ארגון נשי ובנות חב'ד, לרגל יום הסתלקות הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא ע'ה, אשת הרבי מלך המשיח.

מיד עם הכנסן לאולם קיבלו הבאות שי מיוחד במינו- בקבוקון יין של  הרבי לברכה והצלחה.

האולם היה ערוך בטוב טעם, ובמהלך הערב הוגשה ארוחה חגיגית. את הערב פתחו מקהלת בנות בי'ס על יסודי 'בית רבקה' נתניה, במקבץ שירים מרגשים לכבודה של הרבנית, בניהולה של המורה לאה וייסמן.
לאמירת הפרק של הרבי הוזמנה השליחה הראשית לנתניה- הגב' גיטה ולפא. ולאמירת הפרק של הרבנית- הוזמנה השליחה לצפון נתניה הגב' רבקי וילהלם.

בהמשך הוזמן הרב מ.מ. גרונר, משפיע בישיבת תות'ל קרית גת, שסיפר סיפורים על הרבנית מכלי ראשון, עוד מהימים בהם כיהן אביו כמזכירו של הרבי.

ע'ג מסך ענק,הוקרן וידאו מרגש על חייה של הרבנית – 'והחי ייתן אל ליבו'. במרכז הערב עמדה התוועדות עם השליחה רחלי גבירץ, ששילבה סיפורים מרתקים על הרבנית לפי מסלול ערי- מגוריה, מלווים בניגונים חסידיים מרגשים.

לקראת סוף האירוע, פצחו הנשים בריקודי שמחה סוערים.
על הפקת הערב עמלה רבות הגב' ענת מוריאל יו'ר ארגון נשי ובנות חב'ד בנתניה.

ישר כח לשלוחות המארגנות:

גב' רבקה כהן, לדי'ה דריהם, ריבה המבורגר, כתם מי'ה חצרוני,שטערנא פינסון, חנה שארף, חנה שפינדלר

מזג אוויר סוער במיוחד, רוחות וגשם שוטף לא עצרו את מאות הנשים להיפגש בכנס המרכזי לכבוד כ"ב שבט יום הסתלקות הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא שניאורסון ע"ה , הכנס נערך ביום רביעי כ"ב שבט באולם התרבות "בית יגאל אלון" שבצפת, באולם התקבצו כ 500 נשים מצפת ומהסביבה ונהנו מקבלת פנים חמימה, טעימה וחגיגית עם בר עשיר ומפנק ונהנו מכל רגע מתוכנית עמוסה ומגוונת שנפתחה במופע וריקוד מרהיב של  בנות חיה מושקא מהקהילה, לאחר מכן צפו בוידאו של הרבי ובעדויות של אנשים שהכירו את הרבנית מקרוב, בהמשך נשאה דברים בהרצאה מרתקת הגב' רבקה חזן מאיטליה שהקבילה בין דור יציאת מצרים לדורנו זה והעבירה מסר של ביטול מוחלט לנשיא הדור וכן סיפרה סיפורים נפלאים וחסידיים שחיזקו בכל אחת את נקודת ההתקשרות וההתחזקות.

את הערב המיוחד חתם המופע "גם כי אלך" – של אמי קליינמן ובת חן אלישביץ שריגשו את הקהל עד דמעות בסיפור ההשגחה העליונה, ההתמודדות היום יומית ותעצומות הנפש שמתמודדת איתן בת חן בהקבלה לספר שאותו כתבה אמי.

המופע הותיר רושם עמוק ומסר מחזק של אמונה וביטחון בה', ושמחה על כל נשימה ונשימה.

בערב נערכו הגרלות ופרסים לנשים שתורמות לנשי חב"ד וכן מכירת דולרים, תמונה של הרבנית בשילוב בד מהרבנית – מאת הרבנית רחל הנדל- יו"ר ארגון נשי חב"ד בצפת.

את הכנס אירגנו הנשים: גב' דבורה בריל, גב' נטע ליפסקר, גב' צביה דורון, גב' נעמה אלקובי, גב' חיה אלגבסי, גב' שירית גליקסמן, גב' רבקה גולדשטין

יישר כח לכל הנשים שנטלו חלק בארגון הכנס

ויישר כח למי שעומדת בראש הארגון הגדול של נשי חבד בצפת הגב' רחל הנדל שתחי'

סמינר חיה מושקא יקיים בשבוע הבא יום פתוח לבוגרות יב' בתיכונים חב"דים בכל הארץ.

סמינר חיה מושקא בהנהלתו החינוכית של הרה"ח נפתלי שיחי' רוט הוא תוכנית המאפשרת לכל בת ללמוד את המקצוע בו היא חפצה ויחד עם זאת להשאר באווירה חסידית וחמה. כל זאת בתנאי פנימיה מלאים, אווירה ביתית התוועדיות ופעילות. הלימודים מתקיימים בתוך כותלי "אור חיה", באווירה הקסומה של ירושלים עיר הקודש!

בסמינר שלושה מסלולים:

לימודי תואר במכון דעת בשילוב עם לימודי קודש- ראיית חשבון, מדעי מחשב, הנדסת תוכנה, מנהל עסקים, תעשיה וניהול (לימודים של 4 שנים)

לימודי תעודה בשילוב עם לימודי קודש- רפואה משלימה, איפור, קורס מטפלות, גרפיקה, עיצוב פנים

(לימודים של שנה)

לימודי קודש בלבד- לימודי חסידות והכנה לנישואין בשעות הבוקר

יום הכרות יתקיים

ביום ג', ה' אדר, 24/02/15

בשעה 15:00

רח' ישעיהו 12, פינת בליליוס

לפרטים והרשמה ליום פתוח: 052-5934722 ציפי

או [email protected]

לכבודה של הרבנית אורגן ערב מרגש שאורגן ע"י נשי חב"ד כפר סבא בראשות השליחה הגב' דינה ימיני.
הערב התקיים באולם בית חב"ד המרכזי רח' רוטשילד 54 כפר סבא עשרות נשים נהנו מהתכנית המיוחדת, סביב שולחנות ערוכים.

אחר מיטתו של הרב אשכנזי ע"ה

ישבתי בבית הרב בימי בשבעה. מולי הרבנית ובנותיה. הסיפורים, כמו הדמעות, נשפכים כמים. רוח אחרת שרתה שם. התעלות, קדושה. יצאתי משם מחוזקת ומרוממת ואפילו… הצלחתי לקבל על עצמי החלטה קשה, שעד היום לא הצלחתי.

סיפורים רבים חזרו אודות הבאת שלום בין איש לאשתו, שהצליח לחולל הרב בחוכמתו הרבה.

בהפטרות "שבעה דנחמתא", מופיע הפסוק: "וכל בניך לימודי השם ורב שלום בניך". דרשו ח"זל: "אמר רבי אלעזר, אמר רבי חנינא: 'תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר 'וכל בניך למודי השם ורב שלום בניך', אל תקרי בניך אלא בוניך". תלמידי חכמים נקראים בוניך, כי הם עוסקים בבנינו של עולם. הם בונים את העולם ומרבים בו שלום על ידי עסק התורה. הרב, הגדוש בתורה, הצליח בתבונתו, לפעול בשילוב המנצח של "מלמעלה למטה" – בתוקף של רב, יחד עם "מלמטה למעלה" – כך שהמקבל יבין וירצה לעשות את דבר הרב.

הכאב של הרב פתח לי את שערי הלב

חנה (שם בדוי) מספרת:

היינו זוג צעיר, בתחילת דרכו. היו זמנים טובים אבל היו גם קשיים. יום אחד, הגענו לפיצוץ. משלא יכולנו להתמודד, החלטנו: הולכים לרב. ישבנו אצל הרב. שפכתי את כל שעל ליבי, המריבות, החיכוכים, אי ההבנות, "הוא ככה וככה…"

הרב שתק. לא אמר דבר. תוך כדי להט דברי, כשאני בטוחה בצדקתי, הרמתי את עיני. לא האמנתי למה שאני רואה. כאב עצום ניבט מפניו של הרב. משהו שלא יכולתי לשאת. הרב הביט בנו, נשא את ידיו בתנועה מתחננת: "נו, בבקשה…" זהו. יותר מזה לא אמר דבר.

פתאום. מצאתי את עצמי מתעשתת. "מה את עושה?" גערתי בעצמי. "לאן את מובילה בדרך הזאת?" הבנתי את המשמעות ברגע אחד. אמרתי לרב מיד: "הרב, זה יהיה בסדר. אני מבטיחה!" ובאמת זה היה בסדר! יצאתי משם אחרת. לא עוד שקועה בקטנוניות. התרוממתי מהבוץ בו הייתי שקועה. מאז, בכל פעם שהתגלעו בינינו אי הסכמות והיו קשיים (כן, היו!), הצבתי למול עיני את תמונת פניו של הרב מלאות הכאב, כמו אומר לי: האם את יודעת מה המשמעות של שלום בין איש לאשתו? וזה הספיק לי. עד עצם היום הזה.

"יחי אדוננו" על המצבה

לפני מספר שנים, בעת שישבתי בעצמי אצל הרב, לגבי סוגיה העוסקת בשלום בין אדם לחברו, סיפר הרב סיפור מפעים. בכך ביקש להמחיש, שאם יש רצון טוב, אפשר להשכין שלום:

זוג חב"די, לא עלינו, שיכלו את ילדם הצעיר. כשהגיעו לדון בדבר הקמת המצבה, התעורר וויכוח עז וכואב בין האב לאם. האם, חדורת האמונה ברבי מלך המשיח, דורשת בכל תוקף כי על המצבה יופיע "יחי אדוננו". ואילו האב, מתנגד בכל תוקף. "לא יקום ולא יהיה".

והמצבה דוממת ומחכה. מה עושים? פונים לרב. הרב היפך בדברים ולבסוף, בחוכמתו הרבה, שאל את האמא: "האם תסכימי שיהיה כיתוב של "יחי אדוננו" על המצבה מלמטה, כך שלא יראו?" "אין לי כל בעיה", אמרה האם, "ובלבד ש"יחי אדוננו" יהיה במקום קבורתו של הילד". והאב? גם הוא הסכים. "העיקר שלא רואים…"

הפעם באנו רק להגיד תודה

סיפרה הרבנית אשכנזי:

לפני שנים רבות, הגיעו ללשכתו של הרב זוג צעיר. הלשכה היתה אז ממוקמת בחדר היוצא מסלון הבית והבאים היו ממתינים בסלון. (כיוון שכך, הבית התנהל מרבית היום במטבח…) בני הזוג הגיעו, כשהם במצב של סכסוך קשה. נכנסה האישה לשוחח עם הרב בלשכה והבעל ממתין בסלון. לאחר מכן נכנס הבעל ולבסוף נכנסו שניהם. בחסדי השם הצליח הרב לגשר ולפשר, אבל אז אמר להם: "בפעם הבאה, אל תחכו לפיצוץ. אם קורה משהו קטן, מיד תבואו אלי".

ואכן, כך עשו. מאז, הפכו לאורחי קבע בבית הרב והרבנית. נולד ילד ראשון, ילד שני, ועדין הם באים לרב מידי פעם כשתינוקם בידם. נכנסים מתוחים ויוצאים נינוחים ומחויכים. הילדות הקטנות בבית הרב, כבר היו מכריזות: "אמא, הדודים הגיעו…"

נולד הילד השלישי בשעה טובה. יום אחד נשמעו נקישות בדלת. הרבנית פותחת והם בפתח. בדיוק באותו זמן הרב לא היה בבית. הרבנית הצטערה ואמרה להם: "הרב יהיה רק בערב, תבואו בעוד כמה שעות". אך הם, ענו בחיוך: "הפעם באנו רק להודות…"

ומעידה הרבנית: זוג זה הקימו משפחה לתפארת!

האור ש(לא) כבה

מ', שימש כ'בן בית' אצל הרב והרבנית בשנה וחצי האחרונות, כיוון שעשה עבורם תיקונים ושיפוצים, ככל שנדרש. וכך הוא מספר:

תמיד הרב הושיט יד, גם כשלא ביקשתי. הגיש מנורה, פטיש, מסמר, מיוזמתו האישית, כאילו מדובר באיש פשוט, ולא במרא דאתרא. לילה לפני פטירת הרב, נקראתי לבוא ולתקן את מנורת הפלורוסנט בלשכתו של הרב. הרב שוחח איתי, וסיפר לי סיפורים מלאי הומור כדרכו. התבוננתי על המנורה המקולקלת ותמהתי: הרי מדובר במנורה חדשה ואיכותית, הכל נראה בה תקין, ומדוע שבקה חיים?

כשסיימתי את העבודה, הביא לי הרב צ'ק על העבודות שעשיתי לו לכ"ד טבת…

למחרת, כששמעתי מה ארע, הרגשתי, שהיה זה סימן. האור כבה…

ואולם, אור פעולותיו לא כבה. ואם נוסיף בזכות כך בשלום ואהבה בין איש לאשתו, בין אדם לחברו, הבה נקדיש זאת לעילוי נשמתו.

רציתי לשאול, רק אני כזו?! כל הזמן מוקירים, מעריכים… אבל מה, אני היחידה??

כן אני שליחה! יש אומרים שזו עבודה קשה. אבל כנראה אני שונה כי אני  כך כבר מלידה.

אני אסביר את עצמי קצת.

לכל אחד קשה, כי כל יהודי הוא שליח. יש מי שבביתו ויש מי בסביבתו וכו'. (ומי שחושב שלא, הוא בבעיה גדולה!) אני נולדתי למציאות של שליחות, אפילו שאני לומדת בכפר אני לא מבינה מציאות שנוגדת לה. לכן כ"כ ברור לי הקו המסלול התפקיד והתכלית אני לא רואה בה משהו יוצא מהכלל דוקא כי נולדתי לתוך זה.

בד"כ, גם אם קשה לי במילוי המשימה, יש לי משענת ברורה, כי אני מונחת בזה שהרבי הוא זה ששלח אותי והוא אחראי לתיקון כל המפגעים הנוגדים את המטרה. אז מה כן מפריע לי?

אחרי הפעילות או אפילו תוך כדי העבודה, שלפעמים כיפית ונחמדה, נמצאות איתך חברותיך או משפחה (שהם חבד"ניקים כמוך) ומזכירים לך שוב ושוב:

"כל הכבוד, יישר כח, שליחה אמיתית, הרבי מרוצה וכו…". את בטח שואלת מה הבעיה בלפרגן?! ועוד למי שמתמסר?!

אז זהו, צריך לדעת לפרגן ולעודד כשצריך!! בתכלס, צריך כל אחד מאיתנו! ובכל בית חב"ד!!!

בכל  פעם אפילו אם את רק שומעת סיפור ממשהי בשליחות, אל  תפרגני סתם, תתחברי ותתכווני להיות חלק, ולו פיסת פאזל מהצבא של הרבי!!!

אם את לא שליחה שפועלת ומשפיעה ממילא את מושפעת…

לכן אני מבקשת ממך, מכל אחת, תהיי שליחה, תעשי מאמץ ולו הקטן ביותר, לעזור לחברה לארגן התוועדות, להפעיל מבצע לילדים בבית הכנת בשבת כל אחת באמצעים שלה… תרגישי שאת חלק, גם אם את עובדת עם עצמך!

רק אל תשבי בחיבוק ידיים ותפרגני לסביבתך כי מרגישים אתזה.

ובצורה לא כל כך נעימה- כאילו זורקים עלי ת'עבודה…

בסופו של דבר כולנו רוצות את ההתגלות המיידית. אז יאלה לעבודה!! וכולנו!!!!

ההתועדות הארצית שאורגנה ע"י ארגון אור חיה בראשות הגב' דניאלה גולן כללה מופעים מרהיבים, מולטימדיה מושקעת והרצאות מרתקות של הרבנית מלכה וילשנסקי מצפת והרבנית לאה חזן שבאה במיוחד מאיטליה. על ארגון התוכנית המיוחדת שקדו ימים ולילות הגב' שרה אייזנבך והגב' דישקה הלפרין.

הרב יעקב הלפרין שליח הרבי, יו"ר סיעת יהדות התורה וחבר מועצת העיר ירושלים שדאג לחסות המיוחדת מעיריית ירושלים דיבר על הפצת אור וחיות בעיר הקודש ירושלים והזמין את ראש העיר ירושלים מר ניר ברקת שסיפר פעם אחר פעם שהוא גאה להיות החב"דניק השני בעיריית ירושלים

בתוכנית האומנותית הגיע במיוחד מארה"ב הזמר החסידי העולה בני פרידמן ויחד עם להקת סדר שלישי הפכו את האירוע להתוועדות גדולה שמחה ומרגשת.

בימוי והפקת האירוע: מיכאל כפלין הפקות

מגזין הנשים החב"די העולמי 'עטרת חיה' הוציא לאור את המוסף החודשי לחודש טבת המכיל כתבות, ראיונות וסיפורים הנוגעים לזמן המיוחד של החודש.

במגזין החודשי: כתבה מרתקת על "הרבניות ואנחנו", טור על חינוך לשליחות, סיפור חיים מי שעשתה כאן 770, ועוד שלל כתבות מרתקות.

לצפיה במגזין און-ליין

רבנית יקרה שלי, היום הוא יום ההילולא שלך. כה הרבה מילים נכתבו על דמותך, כה הרבה סיפורים מנסים לתפוס את תוארך, כה מעט נחשפנו להודך ועדיין, מצליחים להתחמם לאורך, ועל כן, חשבתי, במקום להתיימר לספר עלייך, רציתי לספר לך, כמה דברים עלינו, שבטח את יודעת, ובכל זאת…

רציתי לספר לך רבנית יקרה שלי שאנו, הנשים חיות בדור מאוד מיוחד ולא פשוט בכלל. שאנו מתמודדות עם כל קשת האתגרים ועם מציאויות חדשות שאיש לא שיער, ועדיין נושאות את לפיד האמונה בגאון וללא שום היסוס.

רציתי לספר לך, שאנו הנשים, ממשיכות בעבודת הקודש של גידול וחינוך הילדים, למרות ועל אף כל הקשיים, וכל הרוחות הזרות המנשבות בחוץ, וכל התופעות שה' ישמרנו ויצילנו, מתעקשות על חינוך בטהרת הקודש ומגדלות את הדור הבא במסירות נפש.

רציתי לספר לך כי אנו, כל אחת כפי יכלתה, מקומה וברכת ה' עליה, יולדות ומביאות עוד ועוד נשמות קדושות לעולם, בקדושה ובטהרה, למרות עול הפרנסה, הקושי, הבית הצפוף, הפרצוף החמוץ והבלתי מבין של סביבתנו הקרובה והתפיסות המודרניות שהחליטו עבורנו מה טוב לנו.

רציתי לספר לך כי ישנן שליחות, רבות מספור שעושות מסירות נפש מופלאה כשליחות, בכל קצווי הארץ והעולם, מביאות את אור החסידות ואת אורו של משיח לכל פינה ומתקנות ללא הרף את קלקולי דור המדבר עד לגאולה האמיתית מיד ממש.

רציתי לספר לך כי ישנן נשים, כמוני שהמילים "פאה" ו-"גרביים" היו רחוקות מהן כרחוק מזרח ממערב- הפכו לחלק בלתי נפרד מבחיינו וזו הקרבה לא קטנה.

רציתי לספר לך כי יותר ויותר נשים שצמד המילים "פסח חב"די" מטיל עליהן אימה ורעד, מחליטות להיות ביטול גמור ולוקחות עליהן את האתגר העצום בשמחה.

רציתי לספר לך כי קבוצות הולכות וגדלות של נשים עושות כל מאמץ לזרז את הגאולה: מקדימות את הכנסת השבת, מתחזקות ללא הרף בצניעות, משפיעות על חברותיהן להתחזקות בתורה ומצוות, מחלקות עוד זוג נרות ביום שישי במרכז המסחרי וחושבות באלף ואחת דרכים יצירתיות איך "לסחוב את הגאולה לחדר" ולא לוותר.

רציתי לספר לך כי נשים חסידיות, חלקן עובדות, חלקן לומדות, חלקן מלמדות, חלקן עקרות בית וכולן- מרגישות שליחות בעבודתן ובמקומן ללא רגשי נחיתות ולמרות האתגרים.

רציתי לספר לך כי לרבי מלך המשיח, בעלך, יש צבא שלם של חיילות, נאמנות מסורות וחדורות במשימה, שמבצעות מהפכות קטנות וגדולות בכל שעות היממה.

רציתי לספר לך כי בדור שבו הכל פרוץ, והילדים נופלים קורבן לעיוותים חסרי שחר ולקלקולים גדולים, מצטרפות בנותינו, גדולות כקטנות ל"קעמפים" למבצעים, למסיבות שבת, לקבוצות לימוד, לכנסים ומפגשים שכל תכליתם זירוז הגאולה ומהוות דוגמא ומופת לבת חסידית יראת שמים.

רציתי לספר לך כי עוד ועוד הורים אובדי דרך מחפשים תשובה לאותם קלקולים בגני חב"ד, במוסדות חב"ד ובבתי חב"ד כי הם יודעים שזו באר מים חיים, ונמאס להם מבורות ריקים ונשברים.

רציתי לספר לך כי למרות ההקפדות והחומרות בכשרות בכל בית חסידי תמצא ארוחת ערב שבת מגוונת, עשירה וערבה לחיך שתמיד מאכילה עוד כמה וכמה פיות של אורחים ואורחות המרגישים חמימות יהודית מהי.

רציתי לספר לך כי הזוגיות המבוססת על תחושת שליחות משותפת וביטול לרבי, היא הזוגיות היפה, האיתנה והמבוססת שנתקלתי בה, מכל המגזרים ומכל השיטות.

רציתי לספר לך כי נשים מתל אביב, מקיבוצים מנותקי יהדות, ממקומות רחוקי בעולם וממעמקי חשכת הגלות הולכות כמוקסמות אחר אורו של הרבי, אורך, אורה של החסידות וממירות חיים של ריקנות, בחיים של משמעות שתובעים מהן מאמצי גוף ונפש אדירים והן עושות זאת בשמחה, הן נשים חסידיות מבחירה!

רציתי לספר לך עוד המון, את הכל את בטח כבר יודעת, אז הסיבה שבכל זאת סיפרתי היא כי הרבי אמר בשיחה מכוננת כי הסתלקותך היא שלב חשוב ומשמעותי בזירוז הגאולה הקרובה. אנחנו ממשיכות כאן במרץ את העבודה אבל בלבנו רק תפילה אחת: שנזכה כבר לראותך, בעיניים גשמיות, בגאולה האמיתית והשלימה, ונשיא דורנו, הרבי, הולך בראשנו, ויקוים הפס' הלכה למעשה, "בזכות נשים צדקניות-יגאלו". תיכף ומיד ממש!

זה קרה בליל שבת אחרי הדלקת נרות לפני יותר מחמישים שנה בשכונת קראון-הייטס בברוקלין ניו-יורק. שתי נשים, האחת צעירה והשנייה מבוגרת וכולה אומרת אצילות והדרת כבוד, עומדות בסמוך לבית הכנסת ובית המדרש הממוקם בבית מספר 770. האחת היא כלה צעירה שזה עתה נישאה. היא חדשה בשכונה אליה הגיעה משכונה חרדית אחרת בברוקלין. השנייה, ותיקה בשכונה עם כובע קטן מעל הפאה. שתיהן ממתינות…

האישה הבוגרת והאצילית פונה לצעירה ושואלת אותה בפשטות ובחביבות: מי את? מאין באת לכאן? כאשר היא מבינה שהכלה שרק עתה נישאה חדשה בשכונה ואולי אפילו ללא משפחה קרובה, היא ממשיכה להתעניין באמפטיה ובעדינות: מי בעלך? אלי ליפסקר, עונה הצעירה הנבוכה שמתחילה לחוש מעט ביטחון ונינוחות ושואלת את בת שיחתה הבוגרת, "ומי בעלך?", "הרבי", עונה האישה בצניעות.

את הסיפור הזה סיפרה לי בגוף ראשון דודתי לאה שתחי' כאשר התארחתי בביתה בכ"ב שבט. לאה, היא הכלה בסיפור שנישאה זמן קצר קודם לכן לדודי הזמר והחזן אלי ליפסקר.

הוריו לא היו לצידו, הם גרו בשיכון חב"ד בלוד. הוריה של כלתו, גם הם לא גרו בשכונה והרבנית הרגישה זאת. היא הרגישה בכמיהתה של האישה הצעירה לחברה ונתנה לה לחוש שהן כשתי חברות שממתינות לבעליהן שייצאו מהתפילה…

– – –

בעוד כמה ימים יחול היארצייט של הרבנית הצדקנית מרת חיה-מושקא שניאורסון, בתו של הרבי הריי"צ, ואשתו של הרבי נשיא דורנו.

בחייה הייתה הרבנית תעלומה, וגם לאחר פטירתה רב עדיין הנסתר על הנגלה. כרעייתו של הרבי יכולה הייתה לזכות בכבוד-מלכים לו רק הייתה מסכימה להיחשף. כמה פעמים התבקשה להופיע בפני נשי חב"ד, לבקר במוסדות-החינוך לבנות, לשמש כנשיאה וכיושבת-ראש של מוסדות ואירועים חגיגיים שונים, אך תמיד סירבה ונשארה נחושה להישאר בצל…

אחרי פטירתה, נשבר קשר השתיקה של מקורביה. ונגלתה עוצמתה וצדקותה. אט אט נחשף חלקה – בשקט, בצנעה מוחלטת, מאחורי מעטה כבד של חשאיות – בחיי הרבי, בעלה.

הממונה על ענייני ביתו של הרבי, סיפר דברים מאלפים ומדהימים על הרבנית. הוא תיאר את הכבוד ההדדי ששרר בין הרבי לרבנית שהייתה תמיד ממתינה לבואו. גם כשהיה שב בשעות הקטנות של הלילה, ישובה בסבלנות ומחכה לו. וכשהיה נכנס – ואין זה משנה מה הייתה השעה וכמה היה עסוק – היה מתיישב לידה ומשתף אותה בעניינים שונים.

היא הייתה חכמה ומשכילה ביותר ובעלת ידע עצום הן בענייני קודש והן בענייני חולין. שלטה היטב בשבע שפות. הייתה בעלת הבנה מהירה ומעמיקה ששיחתה לוותה בהומור דק ושנון. היו לה דעות ברורות ומגובשות בכל נושא, ועם זאת, אם קרה שהביעה דעה בעניין כלשהו ומישהו העיר לה שהרבי התבטא באותו עניין – ביטלה מיד את דעתה וקיבלה את דעתו של הרבי.

מפליא לגלות עד כמה תואמים התיאורים על הרבנית גם את אישיותו של הרבי. היא סלדה מ'פשרה' ודבקה באמת. לא יכלה לסבול כל ריח של שקר, ציניות ובמיוחד זלזול באנשים אחרים. קרן גם ממנה חום אין-סופי של אהבה לכל יהודי, יהיה מי שיהיה.

אירע פעם, שנשי-חב"ד שיגרו לרבנית זר פרחים ליום הולדתה וצירפו מעטפה עם שמות אנשים הזקוקים לברכה. המשמש בבית הרבי מסר את הזר לרבנית, ואילו את המעטפה הגיש לרבי. הרבי הביט על המעטפה, ראה שרשום עליה שמה של הרבנית ושאל את המשמש מדוע אין הוא מוסר לה את המעטפה. המשמש התנצל ואמר, שיש שם רשימה של אנשים הזקוקים לברכה. הרבי השיב לו בּרצינות גמורה: "גם היא יכולה לברך אותם"(!).

– – –

באותה הזדמנות כאשר שחה לי דודה לאה את הסיפור, הצטרפה לשיחה בתה שָנִי המשמשת כבר עשרות שנים כשליחה באומהה אשר בנברסקה. שני סיפרה כי באותו בוקר של חורף כ"ב שבט תשמ"ח העיר אותה דודי-אביה ואמר לה בקול חנוק: "שני, קומי, הרבעצען נפטרה", שני מספרת כי שאלה את עצמה: "רבעצען?! איפה היא הייתה כל השנים?".

אלפי ילדות, נערות ונשים צעירות בשנות העשרים לחייהן נושאות את שמה ומורשתה. הרבי שלנו ראה בה – ברבנית – את עיקר הבית, ולנו יש את הזכות והחובה ללמוד ממנה. עם כל הצער שיש בי כאשר אני חושבת על-כך שהרבנית לא זכתה להיות אימא, אני בטוחה שעם כל כך הרבה נשים, בנות ואחיות ההולכות בדרכה, יש לה נחת רוח רבה.

פרשת השבוע נקראת "משפטים" ולא בכדי. היא עוסקת במצוות שגם אומות העולם מבינים אותן. עניינים שבין אדם לחברו ועוד. מה שנקרא הסדר הציבורי והנהגות העולם הטבעי. אך עבורנו אלו הן מצוות שאנו מצווים עליהן ומקבלים שכר עבורן. הרבנית שהייתה בעלת ידע כללי רב ואף כתבה את המדור "נפלאות הטבע" בשיחות לנוער, היא הדוגמא הקלאסית להנהגה יהודית חסידית שמקדשת גם את גדרי וכללי הטבע למטרה העליונה – נחת רוח לפניי שאמרתי ונעשה רצוני. נלך בדרכה – דרך החסידות – ונעשה נחת לרבותינו נשיאנו, בזכותם נזכה לראות בביאת משיח צדקנו תיכף ומיד ממש ובקיום הייעוד הקיצו ורננו שוכני עפר והיא בתוכם.

 פרק מהספר 'פרשה באהבה' של מירי שניאורסון

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו

[email protected]