אמונה

nerot

himnon

אמונה

hashgacha

(קליק ימני ושמירה בשם)

קראתי את הכתבה הנוקבת והכואבת והזעקה העולה ממנה נשמעת היטב.

אכן נושא כאוב עדין וחשוב שחובה לתת עליו את הדעת.

אז ראשית אומר ש:
* נכון לקיים דיון כל כך חשוב בפורום מקצועי רחב ולשתף בו את מיטב המוחות על מנת להפיק ממנו את מרב התועלת שנדרשת בהתמודדות מורכבת ועדינה.
* בנוסף לכך כדאי למצוא דרכים להגיע למוסדות ולהעביר סדנאות לילדים ולצוות על הסכנה, הזהירות, ההשלכות והמשמעויות שבפגיעה על ידי אנשי מקצוע מהתחום.
* החשוב מכל הוא שיתוף הפעולה ובטח בנושא כל כך רגיש, רק שיתוף פעולה מלא עם כל הנוגעים בדבר יניב תוצאות טובות.

ולעצם העניין:
בנוגע למקרה הראשון אותו תיארת על הילד שחטף סטירת לחי, נדחף במורד המדרגות והושפל לעיני כל.
קשה מאוד לקרוא את התיאור המזעזע, לבי נוטה להאמין ומוחי לחשוב שמדובר במקרה קיצון ולא שגרתי.
אבל אין זה משנה מקרה כזה חייב להיות מטופל בחומרה רבה במטרה אחת ויחידה שמקרה כזה לא חוזר על עצמו.

הדרכים רבות ומגוונות, אך לכל לראש יש לקיים שיחה עם המלמד ההורים לברר את העובדות כפי שנשמעו משני הצדדים להתאים את העובדות למציאות הנשמעת ולאחר מכן לחשוב על דרכי פעולה. אלימות כלפי חסרי ישע יכולה לנבוע מהמון סיבות אין כאן המקום להרחיב על כך, אך כאמור העיקר הוא לדאוג שמקרה כזה לא ישוב.

החשוב מכל הוא: רוח המוסד-התפיסה העקרונית של מוסד חינוכי הגישה והיחס לגבי אלימות כלפי ילדים.
נוסף לכך המקרה המדובר מעלה חשד לדפוסי התנהלות תוקפניים עם התפרצויות והתקפי זעם, מה שהופך את המקרה לשונה בעקבות הטיפול לו נזקק אדם עם דפוסי התנהגות כאלו….

בנוגע למקרה השני:
נושא ההטרדות אף הוא מורכב סבוך ועדין. אני בוחר לא להתייחס למלמד בכוונה, כי מהות הפגיעה ואופיה והטיפול בה הוא נושא בפני עצמו שהבמה הזו לא נועדה לה.
אומר רק: שמלמד שפגע לא יכול להתעסק בחינוך קטינים בשום דרך שהיא, וחייב לקבל טיפול מותאם על ידי גורמים רלוונטיים

חשוב להדגיש ולומר שהטיפול בהטרדה או פגיעה חייב להיעשות בתוך ויחד עם הגורמים הנוגעים בדבר קרי: הנהלת הת"ת, גורמי מקצוע חיצוניים, גורמי רווחה וקהילה בדמות רב קהילה מקובל. שוב שיתוף הפעולה במקרים אלו הוא הבסיס להצלחה בטיפול הנכון עבור כל הצדדים.

אך ארצה להתייחס לילדים: תפקידנו כהורים הוא להגן על ילדנו מכל משמר הן כשהם נמצאים תחת השגחתנו ועיננו הפקוחה והן כאשר אנו שולחים אותם ללמוד, לשחק לערוך קניות, לבקר חבר או חברה וכד'.

בכל הנוגע למוסד לימודים חובת ואחריות הילד ושלומו היא על המוסד: החל מבחירת הצוות הראוי והמתאים, טיפול במקרים חריגים של הטרדות ופגיעות בכל האמצעים הנדרשים למניעת מקרים מעין אלו על ידי שיתוף פעולה מלא כאמור בין כל הגורמים הרלוונטיים סיוע מקצועי, צוות המוסד רווחה, רבני קהילה וכד'.

אמנם כאשר הילדים נמצאים תחת ידינו ועיננו האחריות המלאה היא עלינו לצורך כך אפרט מעט על המקומות המועדים והאמצעים הנדרשים על מנת להגן ככל האפשר על ילדינו.
ישנם מקומות מועדים שאנו יכולים בנוכחותינו למנוע הטרדות ופגיעות לדוגמא: גני שעשועים, שירותים בקניונים, מקוואות שירותים בבתי כנסת הפתוחים במשך כל היום, ילדים תחת גיל 13 לא אמורים להסתובב במקומות הללו ללא השגחת מבוגר!!!
מקרים רבים מההטרדות והפגיעות נעשו במקומות הללו. הפוגעים עוקבים ואורבים לילדים משוטטים בגפם
אפרט כמה דוגמאות לטובת העניין:
א. ימי שיש שעת צהריים מוקדמת אצל ילדים קטנים משמש מקווה כבריכת שחייה והנאה מעבר לטבילה לכבוד שבת. נקודת תורפה זו מנוצלת היטב לצערנו על ידי הפוגעים למיניהם שעוקבים ומכירים את הילדים הבאים לבדם למקוואות.
ב. גני שעשועים: שעות לא שגרתיות שעות בוקר כאשר ילדים מסתובבים ללא השגחה עקב היעדרות מבתי ספר, ילדים שנשלחו לביתם עקב בעיות משמעת, שוטטות עקב חוסר תפקוד של הורים בבית, וכד'.. שוב הפוגעים אורבים ומכירים היטב את אותם ילדים ומנצלים את המצב בכדי לפגוע בהם.
ג. בתי כנסיות הפתוחים לאורך היום אותם ילדים המשוטטים להם בעיקר בשעות בהם אין איש בבתי כנסיות נכנסים רק לרגע לבית כנסת מתוף שעמום, לשירותים, לקרוא תהילים, שבת בבוקר צהריים אחריי התפילה המקום ריק אך פתוח, וכד' אותם פוגעים אורבים להם בהיכנסם לשירותים ושם פוגעים בהם.
ד. קניונים: שירותי הקניון גם במקרה הזה משמשים לאורבים פוגעים המחפשים טרף קל בדמות ילדים משוטטים ללא השגחה ופוגעים בהם.

בכל המקרים שוטטות ללא השגחה הובילה לפגיעה!!!

אין ערבות בטוחה ומוגנת הדבר יכול להתרחש בכל מקום אף במקומות מוגנים יותר לכאורה אך עלינו לעשות ככל שניתן כדי למנוע את הפגיעה הבאה על ידי הכרת דרכי פעולת ומקומות המועדים לפגיעה כאמור.

תפקידנו להזהיר את ילדינו מהתעסקות עם זרים, בכל צורה או אופן גם אם זה יהודי בחזות חרדית חסידית או מה שלא יהיה, שכן, חבר, מורה, אף אחד לא יכול ולא רשאי ליגוע בי באבריי בכל דרך שהיא החורגת מכללי הצניעות אותם אנו מלמדים את ילדינו השכם והערב. גופך הוא שלך הוא ולאף אחד אין זכות לגעת בו או להשתמש בו בשום צורה או אופן. אפשר לבטא את חשיבות שמירת הגוף בדיוק כמו שמירה על טהרת הגוף, ושאר מצוות המקיימים עם הגוף ניקיון וכד',

אני רוצה להוסיף נקודת מבט על התנהלות חסרת אחריות מצידנו כאשר אנו נתקלים במקרים בהם הורשעו אנשים בפגיעה בילדים נערים וכד' לא קיבלו טיפול וממשיכים למלא תפקיד פרטי או ציבורי בתוכינו.
לא ייתכן שאדם מועד המשמש בתפקיד כזה או אחר שהורשע בעבירות בקטינים יוכל להמשיך בעבודתו כאילו לא קרה כלום. אני מדבר על אמני במה, מחנכים, רבנים וכד' …

אם לא תהיה הסתייגות חד משמעית מאנשים אלו דפוסים אלו ימשיכו לתפוס במה ותאוצה והבעיה תלך ותתעצם חובתינו להוקיע אנשים אלו מתפקידים הנושאים אחריות על קטינים חד וחלק..

ישנם כאמור השלכות משמעותיות ומרחיקות לכת בכל הנוגע לפגיעה בילדים הן בהיבט הפוסט טראומטי של הפגיעה,הנזק הנפשי רגשי של הילד שחווה את הפגיעה. האמון שילד אמור לתת במבוגרים נפגע, התפיסה של הילד את האירוע היא מעוותת בכך שהילד מעניק פרשנות למה שקרה לו בשני כיוונים או שזו לא פגיעה אלא משחק, או שאני אשם בפגיעה זו. בעגה המקצועית זה מכונה 'בלבול השפות בין ילדים למבוגרים' שפת הרוך ושפת התשוקה (אפשר לקרוא על כך במאמרו המפורסם של שנדור פרנצי).

במקרים רבים ילדים כלל לא מדווחים על הפגיעה וממשיכים לשאת בתוכם את הפגיעה על כל היבטיה והשלכותיה המזמינות במשך השנים הזדמנויות שונות לדבר על הפגיעה אך כאן השפה שונה או שהם נאטמים רגשית ואז הם מחצינים בהתנהגותם תוקפנות, חוסר רגישות חוסר ראיית האחר מה שגורר בעקבותיו פגיעות נגדיות שלהם באחרים.
פן נוסף לחוסר טיפול ראוי הנו ניתוק רגשי (דיססוציאציה) המזמין את הילד המתבגר לבועה בה הוא נכנס לעולם מנותק רגשית על מנת להגן על עצמו מפגיעות חיצונית, שם חובר עולם הדמיון ועולם המציאות יחד ומתפתחות הפרעות נפשיות קשות.

מניסיוני בטיפול בקטינים אוכל לומר שנתקלתי במקרים קשים מאוד בעקבות חוסר ידיעת ההורים, המורים, וכד' על מסע ארוך של פגיעות בתוך המשפחה או מחוצה לה מה שהוביל למצבים נפשיים קשים לטיפול.

חשוב להדגיש אין לנסות לדובב ילדים על מהות ההטרדה הפגיעה הילד לא מסוגל לתרגם "מעבר ל" תפיסתו היא קונקרטית ומוגבלת בתפיסה ובפרשנות הניתנת שבדר ככלל כאמור מעוותת בשתי אופנים הנ"ל.
יש לפנות לגורמים מוסמכים ולקבל מענה טיפולי מותאם לילדים שעברו הטרדה או פגיעה מכל סוג שהוא.

אל לנו כמבוגרים להעניק פרשנות כגון: לא אין צורך לא קרה כאן משהו חריג הוא יתגבר וכד' ..
כל התנהלות כזו יכולה רק להחריף את מצבו הנפשי רגשי של הילד וכאמור יש לגשת לגורמים מוסמכים לטיפול במקרים אלו

הייתי שמח להאריך בהיבטים טיפוליים נוספים ובתיאור גורמי איתור של נפגעים ופוגעים
אך אני חושב שלבמה זו אסתפק בכך

בשורות טובות ובהצלחה

מישאל,

פסיכותרפיסט מוסמך בטיפול בפוסט טרואמה
מתמחה בטיפול בנוער וקטינים נפגעים/ ופוגעים
בייעוץ חינוכי ובחינוך המיוחד

מה התפקיד של מפיקה באירוע? ולמה זה כה חשוב לאירוע מוצלח?

שלום וברכה מארגנות ונשים יקרות!

בעקבות הכתבה הקודמת מאד שמחתי לקבל תגובות לאמייל ולטלפון להכיר פנים חדשות וגם לחזק קשרים עם שליחות מהעבר

מרגש לשמוע מקרוב על הפעילות והעשייה המבורכת שלכן.

בעקבות השיחות חזרה שוב ושוב אותה שאלה לכן החלטתי להתייחס היום אליה בכתבה זו. מה התפקיד של מפיקת אירועים? ולמה זה חשוב?

במילים פשוטות התפקיד של מפיקת אירועים היא ללוות את האירוע מא' ועד ת'.

היא זאת שאחראית לכל האספקטים באירוע משלב הרעיון עד לכיבוי האורות של האולם.

*שלב הרעיון- לאחר הכירות והבנת צרכים אודות מטרת האירוע כמות המשתתפות, מיקום, תאריך.

למפיקה יש אחראיות לחשוב על התוכן של האירוע שיהיה עם מסר מענין מקורי יצירתי ויוצא דופן וגם על שם לאירוע, איך הוא יצטייר בעיני הקהל? האם השם ימשוך את הנשים לבוא לאירוע? איך תראה הגרפיקה והעיצוב?

השלב הבא הוא:

* גיבוש ספקים ואומנים- לאחר שהבנו לשם מה מתכנסים מהו נושא עליו האירוע יהיה מדובר ניגשים לחשוב מי יתאים להרצות?האם יהיה מופע של מקהלה או הצגה? מה יתאים מה יעביר יותר את המסר של התוכן שבו יעסוק האירוע כמובן שצריכים להיות גמישים ולחשוב על כמה אפשרויות.

גיבוש הספקים כולל למצוא ספקים בתחום התאורה\גרפיקה \פלייבקים\אולפני הקלטות\הגברה \עריכת וידאו ומולטימדיה\גימיקים\שי ועוד

מאד חשוב שלפני קבלת החלטה לבדוק ש שהספקים\אמנים יתאימו:

א.     ברמה התקציבית- שהמחיר סביר ביחס לשוק

ב.     ברמה הערכית – שבאמת יש המלצות על הצלחת האומן בעבר\שראו סרטון או הקלטה של אירוע אחר גם מבחינה

ג.      ברמה המקצועית – לפעמים שולחים לאמייל של מארגנת פלייאר מדהים ביופיו ולא מספיק בודקים את האומן קודם מחוסר זמן ואז יש באירוע עצמו אכזבות גדולות זה לא מה שציפיתן לו.

ד.      ברמה האישית- האם אדם זה בעל אישיות נעימה? או שהוא יכול לייצר בעיות במהלך האירוע? האם הוא אמין? יעמוד במילה שלו?

תפקיד של המפיקה לבדוק קודם את ההתאמה של כל ספק וספק לפני האירוע.

• הפקה בפועל- לאחר שמחלטים לצאת לדרך מגיע השלב הכי משמעותי להצלחת האירוע הפקה בשטח. כמה פעמים קרה שארגנו אירוע מושלם ולא ידעו מהם זמני האירוע? מתי זה תור של המנחה לדבר? מתי הארוחה? מתי ההגרלה בהתחלה בסוף? מתי יקרינו את קטעי הוידאו? ומי יקרין אותם? מתחילים לחפש בקהל מי מבינה במחשבים? איפה מכבים את אורות האולם? ועוד..
• בכדי שהאירוע יתנהל בצורה חלקה ועם כמה שפחות תקלות על המפיקה  להכין מראש LINE UP- זהו הרצף של האירוע הסדר רץ שיכלול בתוכו בכל רגע ורגע
• זמן מדוייק- מצב במה\מצב תאורה\קטעי וידאו\מוזיקה \התחלה והסוף של השורה של כל אומן  ולעקוב שהאירוע מתנהל לפי לוחות הזמנים.

טיפול בתקלות- על המפיקה יש תפקיד גם בשטח לטפל בתקריות של הרגע אחרון כגון: מרצה מאחרת מה עושים? הקהל מחכה? שחקנית בדקה ה90 התקשרה ולא תוכל להגיע מי תחליף אותה? ועוד….

"מזוודת הישרדות"- תמיד כדאי שלמפיקה תהיה תיק עם כלים שיוכלו לעזור לאירוע למקרי חירום כגון:

עזרה ראשונה, פנס, סיכות ביטחון, גפרורים, כבל מאריך, דיסק אונקי, תיק עם אביזר שיער איפור, נרות, כמובן קופת צדקה, ח"תת, אגרות קודש.

*סיום האירוע והפקת לקחים – תמיד מומלץ להישאר עם אזן קשבת ולקבל משוב גם חיובי וגם שלילי בסוף האירוע ממה נשים נהנו? מהן התובנות לאירוע הבא? לדעת גם ללמוד מטעויות סוף מעשה במחשבה תחילה הפקת אירוע דורש המון אחראיות מחשבה רבה המון סדר וארגון אבל תמיד נזכור שאנו מתאמצות בכל כוחנו לארגון אירוע מושלם אבל בסופו של דבר מי שמנהל אותו הוא הקב"ה ומפתח ההצלחה בידי ברכות  הרבי מלך המשיח!

ברכה והצלחה

יעל בליאק

—

מארגנות ושליחות שיש להן שאלות או רוצות להגיב, להתייעץ מוזמנות להתקשר 0526777036

או באמייל [email protected]

במסגרת הקורסים של 'בית הספר לתורת הגאולה', ייפתח ביום שני הקרוב קורס מיוחד בנחלת-הר-חב"ד לנשים ונערות. הקורס יימסר במתכונת מקוצרת של שישה מפגשים ע"י הרב שמעון ויצהנדלר ובו יילמדו נושאים מרכזיים בתורת הגאולה.

הקורס הוא פרי ארגונן של מספר נשים, שלקחו על עצמם לארגן את הענין ולסבסדו, לזירוז התגלותו המושלמת של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א ולזכות כל תושבי נחלת הר חב"ד.

לפרטים נוספים והרשמה: 058-701-0770

אחת מגולשות האתר שלחה שאלה למדור הייעוץ:

בתי אינה מכינה שיעורי בית. אני מנסה את כל הדרכים האפשריות מרגע בו היא מסיימת לאכול את ארוחת הצהרים, ועד לרגע השינה. וגם אז, אחרי קושי גדול – לפעמים הש.ב מוכנים ולפעמים לא.

אשמח שתפנו את השאלה למדור הייעוץ ולקבל עליה תשובה באתר.

תודה רבה על האתר הנפלא, הוא מלא בתוכן ומותאם למגוון רחב של גילאים. עלו והצליחו!

הפננו את השאלה לגב' נחמה דינה פרידמן, מנחת הורים וזוהי תשובתה:

בדקי אם יש לילדה קושי בהתארגנות, באיסוף חפצים, המחברות, הספרים ומכשירי הכתיבה,

עזרי לה למצוא מקום מתאים, וכדאי שתהי בקרבת מקום עמ"נ לעזור כשצריך.

סכמי עם הילדה מראש את הזמן המתאים לה ולך, להתחיל בשיעורי-הבית.

דאגי שלא יימשכו לשעות אחה"צ.

יתכן שיש לילדה קושי, צריך לבדוק עם המורה ולבקש שיתנו ש.בית מותאמים לרמת הילדה.

דאגי שהילדה תכין את שיעורי-הבית, לפעמים צריך לדאוג שהמורה תבדוק שאכן מכינים שעורי בית.

אם הילדה מתעקש בגיל בוגר שיכינו איתה יתכן שהיא זקוקה לתשומת-לב, תני לה זאת בזמן קבוע במשך היום במשחק, סיפור או עיסוק משותף ומהנה.

יתכן שההורים מאוד לוקחים ללב את אי הכנת שעורי בית, ולכן הילד נמצא שוב ושוב במעגל שלילי זה.

עליכם לדעת שזאת הבחירה שלו. תני לילד את האחריות והוא יקח אותה!

בהצלחה והרבה נחת יהודי חסידי!

הן הגיעו לערב המיוחד שארגן עבורן ארגון הפעילים יד לאחים בהסעות מאורגנות מכל רחבי הארץ. את פני הניצולות, כמאה במספר, קידמו העובדות הסוציאליות המוכרות להן מהקשר היומיומי מאז החילוץ ואנשי הנהלת הארגון. הנשים ישבו יחד סביב שולחנות ערוכים ולכל אחת מהניצולות ציפה על השולחן שי: פמוטים עם נרות שבת וברכת הדלקת נרות.

אווירה מיוחדת, מרוממת, חמה, מלכדת ומאחדת שררה במשך כל הערב. האווירה הזו הפכה את המעמד למרגש ועוצמתי. את הערב פתח הרב ישראל ליפשיץ, שבירך את הניצולות, נשא בפניהם דברים מאלפים וכובשי לב על הדרך המשמעותית שעשו בחייהן וחיזק אותן, בדברים ובמובאות מהספרים הקדושים, לקראת האתגרים שעוד נכונו להן.

רבה של צפת, הרב שמואל אליהו שליט"א, הגיע במיוחד לברך ולחזק את הניצולות. הוא חיזק אותן בצורה בלתי רגילה, על הדרך שהן עושות, על העמידה באתגרים ועל הכוח שיש בכל אחת מהן.

בשלב מסוים שאל הרב אליהו את הניצולות אם הן רוצות ברכה. הן ענו בחיוב נלהב והרב ביקש מכולן לעמוד, לעצום עיניים, לפתוח ידיים כלפי שמיים ולכוון לקבל את הברכה. ואז בירך הרב את הניצולות שתזכינה לחיים, לשמחה, לאומץ,לביטחון, לזוגיות וקדושה.בקול נרגש זעק הרב לקב"ה: "הן הבנות שלך! עזור להן!". המעמד היה מרגש ביותר וחלק מהניצולות הליטו פניהן בבכי.

במהלך ארוחת הערב, הוקרן סרטון שבו נראו הניצולות עצמן, כשהן מספרות בסמינר סוף שבוע, מה זה "יד לאחים" עבורן. חלק מהמשתתפות זיהו בסרט את עצמן. בקהל נשמעו קולות שאמרו: "חבל שאי אפשר לפרסם יותר את הפעילות האדירה של יד לאחים. שכולם ידעו על הפעילות המדהימה שאתם עושים".

בשלב זה ביקשה אחת הניצולות, באופן ספונטני, לדבר בפני כולן. היא סיפרה על הקשר המיוחד שלה לארגון, על העשייה שלה למען בנות אחרות והודתה במילים חמות ומעומק הלב בשם כל הבנות לארגון.

אחד הרגעים המרגשים ביותר באירוע היה כשהרבנית קולדצקי, בתו של מרן הגר"חקנייבסקישליט"א, בירכה את הניצולות במילים מאירות וחיזקה אותן על הדרך שעשו בחייהן, על הצניעות שבחרו בה, על החינוך היהודי לילדיהן ועוד. בשם מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א ביקשה הרבנית שטיינמן כי כל אחת מהניצולות תקבל על עצמה להקדים את הדלקת הנרות של כניסת השבת בעשר דקות, אותן היא תקדיש לתפילה ובקשות.

האירוע הסתיים בהופעה מיוחדת של אמנית חוזרת בתשובה ששיתפה את הניצולות בסיפורה וסחפה אותן למעגלים של שמחה. עם תום הערב ובכל הימים שלאחריו הציפו את פעילות יד לאחים רשמים מרגשים מאת הניצולות שהתבטאו כי הערב הזה העניק להן כוחות לימים הבאים וכי הן מצפות למפגשים הבאים.

מאות נשים התמלאו בגבורה- 'גיבורי כוח עושי דברו'

יום העיון השנתי של נשי ובנות חב"ד בחנוכה, סניף מארח: חיפה והקריות

קרוב ל-500 משתתפות הגיעו מכל הארץ ליום העיון המיוחד, בארגונו של סניף נשי חב"ד חיפה והקריות. יום העיון המסורתי, מתקיים בכל שנה ע"י סניף מארח המתגייס להפקת אירוע בסדר גודל ארצי. והשנה התאחדו נשי חב"ד חיפה והקריות והכינו יום עיון מושקע ומרתק, יום גדוש בתוכן ובחוויה.

בנר שביעי של חנוכה התאספו הנשים באולמי כינורות המפוארים שבקריות, בסימן "גיבורי כוח עושי דברו".

את פני הנשים קידם בר קפה ועוגה חגיגי. התכנית נפתחה בדבריו המרתקים של הרב דוד דרוקמן, רב העיר קרית מוצקין בנושא "גבורה בשמיטה".

השחקנית יהודית אריה, הופיעה בקטעי דרמה והומור בשילוב סיפור חיים של התמודדות וגבורה – "הכוח לצמוח ולשמוח". בכישרונה המיוחד העלתה חיוך וצחוק ופתחה את הלבבות למסרים מחזקים, משמחים ומצמיחים.

בנות תיכון בית חיה העלו מופע אמנותי, בצליל ובמחול.

את "הכח לשנות בשניים" קיבלו הנשים מהגב' מירב לביא, יועצת זוגית, שהעבירה הרצאה מרתקת בליווי מצגת.

 לאחר ארוחת צהריים חגיגית, התמלאו הנשים בכוחות נוספים – "גבורת נשים" מונולוג נוגע של נשים גיבורות העניק השראה וכוח לגבורה נשית מול הקשיים.

להקת צלילים באימונה של מוריה טויטו הנעימו את האוירה במופע מרגש – "כח הניגון שבך".

לאורך כל היום, אספו הנשים עוד ועוד כוחות והתמלאו במטענים גדושים, ובסיום יום העיון יצאה כל אישה שמחה ומחוזקת, בתחושה שגם היא, אכן, 'גיבורת כוח'!

התודה והברכה לצוות המארגן שעמל רבות בבניית והפקת יום העיון המושקע: הגב' מלכי אייזנבך, הגב' מושקא גולדשטיין, הגב' חני ורדי, הגב' שרונה זלמנוב, הגב' שרה רבקה ליפש, הגב' עדנה מקמל, הגב' אסתי מרטון, הגב' מושקא רוזנברג.

'זה קן בשבילך!'

יום עיון הבית היהודי, נשי חב"ד בביתר עילית, בשיתוף מכון צופיה הליכות ביתה

ביום שני, נר שישי של חנוכה, התקיים בביתר, זו השנה הרביעית, יום עיון בנושאי הבית היהודי.

"זה קן בשבילך" – תחת הכותרת המזמינה התאספו כ-180 נשים מביתר ומחוצה לה, להתמלא בכוחות ולהתעשר בידע ובכלים חסידיים ומקצועיים לבניית הקן המשפחתי.

למשתתפות ציפתה קבלת פנים מרשימה,  אולם בית כנסת חב"ד בדקל נערוך בטוב טעם ובהדר ע"י הגב'  אילה סגל,   בכניסה לאולם קיבלה כל אחת ערכה מיוחדת שקית מתנת קייטרינג דרלינג – כפר חב"ד ובה מחברת ועט שישמשו אותה לסיכום התכנים אשר  יועברו במהלך היום וכן שי מפנק מתנת "מכבי שירותי בריאות" תיק עזרה ראשונה ובקבוק אישי.

היום נפתח בריקוד של בנות "סוללות", בהנחיית הגב' הניה טייכטל, הריקוד השתלב בשיר מרגש וקיטעי וידאו אשר נכתבו ונערכו במיוחד ליום האירוע – "זה כן בשבילי" לאחריו, הוקרנו מראות קודש מהרבי.

את המשא המרכזי והמאלף "זה קן בשבילי" העבירה הגב' חני אריה, שבדבריה האירה באור חדש את כוחות האישה ותפקידיה בהעצמת הקן החסידי- התא המשפחתי.

הגב' ענת סבח מ"מכבי שירותי בריאות" ברכה את באות הכינוס בחום ובהתרגשות.

לאחר ארוחת בוקר עשירה ומפנקת נפתח מושב שני, בו השתתפה כל אחת ב 3 סדנאות מקצועיות, ע"פ בחירתה, ובהתאמה לגילאים השונים של המשתתפות. בין הסדנאות:  "קן ברגישות"- מעורבות ריגשית בחיי הילדים הנשואים מאת הרב מנחם זיגלבוים, "כן לזוגיות" – כלים ותקשורת בונה בזוגיות מאת הגב' טובה הניג, "קן כהלכה" מבט הלכתי יישומי מאת הגב' איריס טוהר, "כן למתבגרים" כיצד לבנות קן חמים למתבגרים, מאת הרב מנחם זיגלבוים, "קן חמים" זוגיות לאור החסידות, מאת הגב' עדינה פרצובסקי,.

במושב השלישי והמסכם, נערך "רול קול" חגיגי שסקר את הקן הקהילתי על זרועותיו, את שיעורי החסידות בעיר ואת הפעילות ההתנדבותית הברוכה של נשות הקהילה.

לאחר מופע אמנותי מרתק עם מסרים חסידיים בסימן "זה בשבילי!"  ווידאו מרגש שנערך על ידי מכון צופיה, נחתם יום העיון הגדוש בדברי סיכום והחלטות טובות, כשהמשתתפות יוצאות לביתן מוטענות ומחוזקות לטיפוח הקן שלהן, קן חמים, חסידי ובנוי לתלפיות בעז"ה.

התודה והברכה  לרבנית אסתר ירוסלבסקי ולגב' דבורה מקובצקי מארגון "צופיה הליכות ביתה" שע"י ארגון נשי ובנות חב"ד, שליוו את המארגנות בתכנון היום ונתן לו את חסותו, ואת ברכתו.

תודה והוקרה לכל התורמים הנכבדים שבזכות תרומתם ועידודם ניתן היה לערוך את היום הנפלא הזה וכן לעיריית ביתר עילית ולחבר המועצה הרב יעקב הרשקופ  על העזרה והסיוע בלב חפץ.

'הום סטיילינג'

יום העצמה נשי- חסידי-איכותי, נשי חב"ד הצעירות בנחלת הר חב"ד בשיתוף מכון צופיה הליכות ביתה

נשות חב"ד הצעירות בנחל'ה התעצמו יחד בעיצוב הבית היהודי, כל אחת בסטייל שלה.

פתחה את היום גב' מרים פרידמן, שבישמה את 'בית מקדש מעט' בעיון במכתבו של הרבי.

המשיכה בעיצוב גב' ענת סטרז', יועצת זוגית- אינטימית,שעזרה להיטיב את הנרות גם פנימה, בעיצוב יחידת ההורים, קודש הקודשים.

אחריה ניגשו לעיצוב חדר הילדים. השחקן ר' תומר רטהאוז, העביר בכישרון רב עם הרבה הומור ושמחה סוגיות בחינוך הילדים.

הובילה את מערך ההחלטות הטובות ברגש רב הרבנית ירוסלבסקי תחי'. נשות נחל'ה הצעירות החליטו החלטה משותפת אמיצה להוסיף בעניין חבישת הפאה הן חוצה, והן פנימה. בין לבין שולבו קטעי וידאו ייחודיים על הרבי.

יום ההעצמה התקיים תודות לארגון 'צופיה' שנתן חסותו והכוונה מקצועית ליום זה.

את האולם עיצבה בכישרון רב המעצבת פייגי קרביצקי.

תודה לכל השותפים להצלחת יום זה!

 בתי הבכורה מתגוררת כבר כמעט עשור בברוקלין הקרה והרחוקה או החמה והרחוקה. תלוי באיזו עונה של השנה כמובן.

פעם או פעמיים בשנה מגיעה בתי היקרה לבקר בארץ אם בשל שמחות משפחתיות ואם בשל געגועים משפחתיים.

תמיד, בכל ביקור, ביום האחרון לשהותה איתנו היא פשוט נעלמת. לא עונה לטלפונים. מתאדה. לא מתקשרת. נאלמת. יום אחרי נסיעתה אני מוצאת את עצמי מתמודדת עם מבול טלפונים. "איפה היא?" (השוויגער שלי). "למה לא אמרה שלום לפני שנסעה?" (השוויגער שלה). "מדוע לא התקשרה להיפרד?" (אימא שלי, סבתא שלה) ואלו רק הטלפונים שאני זוכרת…

במשך השנים הבנתי שפרידות קשות עליה כך שהיא פשוט מעדיפה לדלג על השלב הזה… בלי חיבוק מסבתא, בלי מילים חונקות ושיחות טלפון ארוכות עם חברות שמתגעגעות. קשה עליה פרידתן.

השבוע אנו נפרדים מספר בראשית. סיום החומש הראשון גם הוא סוג של פרידה. פרידה היא בדרך כלל חוויה לא נעימה.

פרידה מאדם יקר ואהוב – כואבת. פרידה ממקום עבודה או בית – מצערת. פרידה מחפץ יכולה להיות מאתגרת. הכרתי אנשים ששומרים חפצים שהערך הרגשי שלהם עולה עשרות אלפי מונים על ערכם הכספי רק בשל קושי הפרידה.

אין בכך כל בעיה כל עוד שמירת נכסי העבר אינה מפריעה להווה ולעתיד אך לעיתים השמירה הזו עשויה לעצור את ההתקדמות בעתיד ולהפריע להווה. לעיתים אותם אנשים שהיו רוצים להתקדם בהווה ובעתיד יחושו תקועים ומתקשים ויאחזו באותם חפצים סנטימנטליים.

אם נבדוק טוב נראה שמה שבאמת מונע מהם להתקדם היא האחיזה בעבר. הם יתרצו זאת כרצון לזכור את מה שחוו אבל מטעמי נוחות או אפילו עייפות הם יעדיפו להישאר בעבר ולהתרפק עליו באמצעות הזיכרונות.

– – –

שני אירועי סיום ופרידה פוקדים אותנו השבוע. בפרשת השבוע אנו נפרדים מיעקב אבינו ש"נאסף אל אבותיו" וגם מחומש בראשית שליווה אותנו מאז שמחת תורה. פרידה לא קלה. אך כבר לימדונו רבותינו כי חסידים אינם נפרדים…

גם יעקב אבינו עליו השלום לא נפרד מאיתנו. יעקב אבינו לא מת. מעניינת העובדה שבפסוק הראשון נקרא יעקב בשמו המקורי: "ויחי יעקב" ואילו לאחר הסתלקותו הוא כבר נקרא בשם ישראל. ההסבר לכך קשור לעניין הפרידה.

בפסוק הראשון מבקשת התורה להזכיר לנו את עברו של יעקב. העבר יכול להיות טוב בתנאי שתמיד נזכור מאיפה באנו ומה היא שליחותינו בעולם. כל אדם נולד עם ייחודיות משלו שאין לאף אדם אחר במטרה לעשות את העולם הזה לטוב יותר.

כאשר אנו יורדים למצרים (לשון מיצר), כאשר אנו חווים פרידה אנו נוטים לראות בה אירוע עצוב, ולא כך הוא. עלינו לזכור שזהו מסלול חיינו ומוטלת עלינו האחריות להתעלות מהמיצר בכוחות עצמינו ולא ליפול לחוויית הפרידה, אלא לזכור שהקב"ה נותן לנו את הכוח להמשיך (ישראל – כי שרית… ותוכל). גם כאשר הכוח הזה ניתן לנו לזמן שאול כמו שכתוב "ויקרבו ימי ישראל למות".

בשבת הקרובה יש לנו את הכלים להתמודד נכון עם פרידה. אף-על-פי שאנו מסיימים ונפרדים מספר בראשית, כבר במנחה אנו קוראים בספר שמות. מה שמלמד אותנו שלכל סוף יש התחלה חדשה ונעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן.

שתי פרשיות בתורה פותחות בסיפור הסתלקותם של צדיקים מן העולם: פרשת חיי-שרה המספרת על פטירת שרה אמנו, ופרשת ויחי המתארת את פטירת יעקב אבינו. למרבה ההפתעה, דווקא בשמות פרשיות אלו מופיע הביטוי "חיים" – "חיי שרה", "ויחי יעקב". יש כאן ביטוי ברור לקביעת חז"ל, ש"צדיקים במיתתם קרויים חיים".

אם אדם זוכה וחי את כל ימי חייו כראוי, דווקא בעת פטירתו מתברר, שחייו בעולם הזה היו חיים של ממש, ושנותיו עלי אדמות נעשו חלק מחיי נצח.

– – –

עלינו לזכור שכל פרידה מסמלת את הצורך לגדול ולגלות אחריות יותר גדולה לחיינו ולחיי הסובבים אותנו בדיוק כפי שאנו מצפים מילדנו שנפרד מהמוצץ לגלות אחריות, או כפי שאנו מבקשים מזוג צעיר שמתחתן ונפרד מאיתנו כדי להקים את ביתו, לדאוג לעצמו. נזכור ונאמין שהקב"ה שם אותנו בסיטואציית הפרידה כדי שנצמח ונגדל, כי כל סוף הוא התחלה חדשה!

"חסידים אינם נפרדים כיוון שאף פעם לא נוסעים איש מרעהו, היכן שהם נמצאים הם משפחה אחת" (היום יום). יש משהו במשפחתיות שמאוד מנחם ומשכך את הכאב שבצער הפרידה. הידיעה שהפרידה היא לא לנצח. הידיעה שהקשר המשפחתי הוא נצחי ולא תלוי בזמן ומקום.

הרבי רצה שחסידים ירגישו כמו משפחה אחת חמה ומלוכדת. שאהבת החסידים בינם לבין עצמם תהיה הרבה יותר מאשר אהבת אחים אצל שאר העולם. במהלך חיי הכרתי אנשים רבים במסגרות שונות, אפילו את החברות שהיו כל עולמי בתיכון אני בקושי זוכרת ובוודאי שאין לי מושג מה קורה איתן. לעומת זאת הקשרים החב"דיים הם במובן מסוים משפחתיים. נכון. יש משפחה קרובה ומשפחה רחוקה, אך האחווה החסידית תמיד קיימת במידה כזו או אחרת.

חסידים אינם נפרדים.

זהו פרק מהספר "פרשה באהבה" של מירי שניאורסון

המנון

נרות

אמונה