בתל ציון נערך בשבוע שעבר ערב מיוחד לנשים, לכבוד כ"ב שבט.

בר עשיר במיני מאפה תוצרת בית קיבל את פני הנשים, יחד עם נגינתה המיוחדת של הגב' א. סלבדור.

את הערב פתחה הגב' ש. צירקינד מירושלים, שהפתיעה את הנשים עם סיפורים ממקור ראשון על הרבנית חיה מושקא. הגב' צירקינד היטיבה לתאר את דמותה העדינה והאימהית של הרבנית, ואת דאגתה לאחרים, תוך הדגשת המסר על כוחה של האישה להפוך את העולם להיות דירה נאה לקב"ה.

לאחר קטע וידאו קצר על הרבנית, נהנו הנשים מהופעה מוזיקלית קצרה של הגב ' מ. איציק, שהנעימה בשירים על הרבנית, ובמחרוזת ניגונים שגרמה לנשים לקום ולרקוד בספונטניות.

בהמשך הערב, נערך פאנל ייחודי בהשתתפות שליחות של הרבי מהיישובים באיזור בנימין,

השתתפו בפאנל:

הגב' ש. אופן מהיישוב אדם, ארגון "אור לחייל".

הגב' שץ סלומון- בית חב"ד עלי וסביבותיה

הגב' נ. בקוש- בית חב"ד בית אל

והגב' ש. צירקינד, משלוחי הרבי לארה"ק, תשל"ו/ז

הפאנל עסק בסיפורים מהשליחות, התמודדות עם חינוך הילדים בסביבה שונה, הפעילות הייחודית למקום השליחות ועוד. את הפאנל, כמו את הערב כולו, הנחתה בחן רב הגב' ר. אמוזיג שהציגה בהומור דילמות שונות בחייה של השליחה.

לסיום, נערכה הגרלת פרסים, והנשים התפזרו לבתיהן מתוך הרגשה שהן קיבלו כוחות להמשיך בעשייתן היומיומית כנשים וכעקרות בית טובות יותר. כמו כן כל אשה קיבלה שי-שקית בשמים אשר מזכירה לנו את שמה של הרבנית-מושקא מלשון מוסק וריח טוב.

בשבת הקרובה פרשת תצווה – שבת זכור תתקיים במלונית בחיפה

אירו

בכ"ג שבט נערכה התוועדות מיוחדת לבנות בת ים הצעירות לרגל פטירת הרבנית חיה מושקא.

דינר השנתי ליולדת לכבוד כ"ב שבט- ערב מרגש ובלתי נשכח לנשות הקהילה של שיכון חב"ד בלוד

בשעת ערב מוקדמת, נצפתה תכונה רבה בכניסה לביהכ"ס "בית אריה" בשיכון חב"ד בלוד. נשים רבות מילאו את הרחוב הצר, מזדרזות לתפוס מקום לערב החגיגי שלו כה ציפו. כ"ב שבט, יארצייט הרבנית הצדקנית חיה- מושקא הוא תאריך שמור לזכות הדינר השנתי ליולדת, עליו עמלות ימים רבים צוות המסור של נשי חב"ד ונשות חב"ד הצעירות. אולם השנה, כלום לא הכין אותן לבאות…

את המשתתפות קיבלו שולחנות ערוכים ומעוצבים בטוב טעם וניחוח קייטרינג בשרי משובח עלה באוויר. אכן, המנות המושקעות תרמו לאווירה מכובדת.הערב עמד בסימן אמונה וביטחון- שנת הכח להסתלקות הרבנית, נשאב ממנה כוחות בשנת שמיטה, "גיבורות כח עושות דברו". קווים לדמותה, ניתנו על ידי המנחה הגב' טלי אטדגי, שחיברה בחן ובטוב טעם את הקצוות של קסם אישיותה של הרבנית והקשר לשנת שמיטה וילודה. המארגנות המוכשרות שקדו על הבאתן של סרטוני הרבי מה"מ, הקשורים ליוקר מצוות פרו ורבו והיו מחזקים מאוד. התשורה שחולקה, הייתה יין של הרבי בתוך בקבוקים מעוצבים מזכוכית.

את הערב ליוו בחן אומנותי חסידי, צמד האחיות המוכשרות, שושי לדרמן ואודליה מינסי, תושות השכונה, שפתחואת ליבנו בשירים מבית אבא, ומערכון קומי על התלבטויות של אישה יולדת- לבחור בגשמיות או רוחניות? והמסקנה, אין כמו אימא…

המשא המרכזי מעורר ההשראה היה שייך למיילדת מ"אסף הרופא", הגב' בת שבע. אישה יראת שמיים ומיוחדת זו, שכל כולה חסד ונתינה בלתי רגילים, שיתפה את הקהל הגדול בסיפור ייחודי מאין כמוהו- מה עושים כשתינוק פגוע (לא מוחית, אלא במראהו), ננטש על ידי הוריו בבית הרפואה? לדעתה, מאמצים אותו… במסירות עד אין קץ, לצד בעלה ובית תוסס ומלא בשמונת ילדיה הבילוגיים, העניקה מקום חם ומשפחתי לנשמה מיוחדת  שהפכה להיות בנה. שנים של ניתוחים טיפוים מסעות וכו'- הפכו לחווית חסד ענקית ומקום מעורר השראה. קהל הנשים התרגש מאוד לשמע הדברים, אשר גרמו לתובנה עמוקה שאין ייאוש בעולם כלל, ולכל נשמה יש מקום וזמן והכל בהשגחה פרטית.

במהלך הערב, הוכרזו מסלולי ההגרלות והזכיות לטובת התורמות למען עזרה ליולדות של שכונת חב"ד העניפה בלוד. נשי חב"ד הצעירות והותיקות, טרחו רבות והביאו פרסים ראויים ויקרים, שימריצו את הלבבות להיפתח, והרי "אם אין קמח אין תורה". בכרטיס טיסה לרבי, זכתה הגברת רבקה בראל, בשרשרת זהב עם בד של הרבנית, זכתה הגב' דבורה בוטמן. בטבעת זהב משובצת יהלום זכתה הגב' רבקה הלל. בסט ספרי מחניים, זכתה הגב' סלאווה רייניץ. בחפשה זוגית שהוגרלה בין הנשארות עד לסוף הכנס, זכתה חיה מושקא מפעי.

לקראת סוף האירוע, נרשם שיא של התרגשות. המנחה הכריזה על מכירת דולר למען פיתוח הארגון עבור היולדות אשר זוכות להסב נחת רוח גדולה לה' ולרבי מה"מ, והסכומים החלו להיזרק לחלל האוויר. ההגרלה תפסה תפנית מרגשת במיוחד, כשהסכומים עלו והראו לכולנו כמה יקר דולר של הרבי לנשות הקהילה וכמה הן בטוחות בברכה אשר הוא נושא עימו לכלהמחזיקה בו. סיפורי המופתים והאמונה פתחו את לב הקהל כולו, עד שנשארו שתי נשים מקרב הקהילה שהתחרו ביניהם על הדולר הנכסף. כל כך יפה היה לראות, שתורמת הכסף תרמה אותו עבור חברתה, שירה בת שרה, לישועה גדולה וברכה. לא לעצמה תרמה, אלא לחברתה! ואכן, הקהל לא נשאר חייב… התפתחות דרמטית נרשמה, כאשר עלתה הגב' א. דדון מנשות הקהילה, ובאותו רגע תרמה דולר נוסף עבור המתחרה השנייה- וכך זכו הן בשני דולרים באותו ערב- בסכום של 20000 ש"ח! הערב נחתם ברגשות הודיה לנשים המארגנות המסורות שגילו המון כישרון, אכפתיות ויצירתיות, ובדמעות של תפילה, לזכות שתי התורמות הנכבדות שיראו גאולה בכל ענייניהם, מי"ד ממ"ש נאו!

ימים מספר אחרי הכנס, עוד דיברו עליו בינות למדפי הקניות בסופר "מוטי מרקט" השכונתי…

בתוכנית:

מדרשת פנימיות מלווה ותומכת  ב45 בנות בתהליך הייחודי שלהן להתפתחות אישית ורוחנית לבניית בית יהודי וחסידי שמח:)   צוות המדרשה מעניק יחס חם והדרכה לכל בת במסלול שלה. כל זאת בתנאי אשל מלאים ותוכנית לימודים חסידית.

בימי הבעל שם טוב חי בעיירה ליובאוויטש שברוסיה יהודי שהיה דמות בולטת בעיירה – "רבי ישראל השמח" ומרגלא בפומיה: "אם אני ישראל – אין ואפס, זכיתי לקיים ציווי של ה' יתברך, הרי שעלי לקפוץ ולרקוד מרוב שמחה".

מאמר חז"ל "משנכנס אדר מרבים בשמחה", לא משמש כסטאטוס – שאנשים שמחים יותר כאשר נכנס חודש אדר – אלא הוראה מפורשת! החיוב להרבות בשמחה נכנס הביתה יחד עם בואו של חודש אדר… אפילו אם מצב רוחנו אינו בקו השמחה.

שמעתי על אישה שנכנסה לרבי לאחר שנות נישואין רבות ללא ילדים. היא התקשתה לדבר ובכתה בלי סוף. הרבי הקשיב לבכייה וציטט שורה של פסוקים המעידים כי דווקא השמחה היא הדרך לזכות בילדים. "אם הבנים שמחה"; "רני עקרה לא ילדה" ועוד. האישה אכן שינתה את גישתה וזכתה בילדים בסופו של דבר.

– – –

בפרשת תרומה נכתב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". הרבי לימד אותנו שזו מטרת השליחות של כל יהודי בעולם – לעשות את העולם משכן לה'. במדבר היה לנו את המשכן, בימי הבית את בית המקדש, אך כיום מוטלת עלינו השליחות להפוך את הבית הפרטי שלנו ואת הבית הכללי – העולם כולו – למקום השראת השכינה.

כל זוג צריך לעשות את ביתו לבית שבו יכולה השכינה לשרות. על ידי זה שהוא קובע מזוזה כשרה, על ידי זה שהוא מכניס לביתו ספרי קודש, על ידי כך שהוא לומד תורה, מקיים מצוות וגומל חסד בביתו.

שמעתי אומרים בשם הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין שיש כאלה הסוברים ש"השוטה נותן ואילו הפיקח לוקח", אבל החסידות מלמדת אותנו שמי שנותן וחושב שהוא רק נותן הוא השוטה בעצם. ואילו מי שנותן ומבין שממש באותה עת הוא מקבל, הוא הפיקח האמתי.

למעשה בנתינה אנו למעשה מקבלים יותר ממה שאנו נותנים. לא רק ש"הקרן קיימת לעולם הבא", אלא ש"אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה". כאן ועכשיו. עצם העובדה שעשינו מעשה טוב, מעשה שהוא נכון, אמיתי ואצילי, מעניקה לנו תחושת סיפוק רבה.

וזו הסיבה שהתורה הקדושה נוקטת בלשון וייקחו לי תרומה ולא ויתנו לי תרומה משום שהנתינה היא למעשה לקיחה כי אנחנו מקבלים יותר מאשר נותנים.

מאותה סיבה אפשר להבחין שהביטוי "גמילות חסדים" מופיע תמיד בלשון רבים. כיוון שבכל פעם שבה מישהו עושה מעשה חסד אחד ויחיד, לפחות שני בני אדם מרוויחים מכך – הנותן והמקבל גם יחד.

– – –

ועוד משהו שקשור לפרשתנו: "ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה… מראשית עריסותיכם תתנו לה' תרומה לדורותיכם". אני יודעת שהפסוק מופיע בספר במדבר. אך היות והוא עוסק בתרומה – בנתינה, יש לו מקום בטור זה.

מצוות הפרשה חלה היא אחת משלושת המצוות המיוחדות של נשים ובנות (חנ"ה = חלה, נדה, הדלקה). שמה של פרשת השבוע הזכיר לי את המצווה הזו שהפכה לאחרונה לטרנד פופולארי בקהילות שונות בארץ ובעולם.

לא מזמן הוזמנתי לערוך אירוע "הפרשת חלה" במושב בדרום, בטקס השתתפו נשים רבות מחוגים שונים שנחשפו לתהליך כולו כפי שהוא בא לידי ביטוי בציוויו של הקב"ה. קמח – אדם לעמל יולד. מים – אין מים אלא תורה.  סוכר – שמחה ומתיקות. מלח – לאיזון השמחה שלא תהפוך להוללות ח"ו. שמן – אור בהיר. וכמובן שמרים – שנישמר מפני הגאווה מצד אחד ונצליח לעורר בלבנו את ההתלהבות במצוות ה' מאידך. ועל כל זה יש להקפיד שהשמרים לא יחמיצו – שהשמחה תלווה אותנו להתחדשות וגדילה ולא נחמיץ אף מצווה. אם עושים את כל התהליך כמו שצריך, הבצק תופח והחלה מצליחה.

המילה הצלחה כוללת את המילה "חץ" אך גם את המילה "חלה". לתהליך כולו יש מטרה אליה מורה החץ, אך כדי להצליח זקוקים לסבלנות. שום דבר לא נעשה ברגע. ושום דבר לא נעשה מאליו. המילה הצלחה פותחת וסוגרת באות ה"א לסמל שה' הוא זה לפני ואחרי והכל תלוי ברצונו ובברכתו.

– – –

תפילתי לה' שאצליח למלא שליחותי בשמחה.

זהו טור מהספר 'פרשה באהבה' של מירי שניאורסון

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו

[email protected]

זכיתי לתפקד כשליחה בבית חב"ד בוואטה בתור הגננת לילדים השליחים הקטנים.

אין ספק, שחששתי מתפקיד זה. אמנם בתור ילדונת עבדתי בקייטנות חב"ד אבל זה היה לפני שנים רבות, ומאז לא עבדתי עם ילדים. מה שכן ברוך השם אני אוהבת ילדים ויש לי גישה אליהם. לכן החלטתי שבכוח הרבי אלך על התפקיד הגדול הזה והרבי יכוון וילווה אותי.

התחלתי ממש מאפס. לא ידעתי מאיפה מתחילים. למזלי יש לי חברות רבות שהן מורות וגננות, וגם במשפחה שלי הרבה עוסקים בחינוך. אספתי המון חומר שמתאים לתאריכים והזמנים בהם אהיה בהודו. דפי עבודה, שירים, משחקים פעילויות ודפי צביעה לילדים. יום אחד נסעתי להרצליה לעבודה של אבא. אבא שלי שיחי' הוא מלמד ב"חדר". הילדים בכל מחזור כל כך אוהבים אותו והוא מלמד נפלא. היה לי חשוב לראות כיצד הוא מלמד אותם אלף-בית, את השיטה, את הטכניקה וטיפים.  ראיתי את אבא שר עם הילדים את האותיות והניקוד בדרך חסידית ומיוחדת. הסתכלתי עליו, על התנועות, החיוך ועל מה שמעבר וממש התרגשתי וכמובן החכמתי.

הלכתי לעוד כמה גנים של חברות. צפיתי בריכוז ובהתנהלות בגן. וזה התחיל להתגבש אצלי בראש בלב.. התחלתי ממש להסתקרן ולהתרגש. חברה מדהימה שלי שגם הייתה בשליחות בהודו גננת ממש הכניסה אותי לעניינים עברה איתי על סדר יום לפי שעות, פעילויות רעיונות. ממש הפעלתי את כל העולם לעזרה בשליחות. ועל זה תודה לכם חברות ומשפחה יקרים על העזרה העצומה.

הגענו להודו.

היום הראשון היה לי קשה ביותר ופשוט שאלתי את עצמי מה עשית לעצמך? איך את עוברת את זה שלושה חודשים?! התבוננתי קצת והבנתי שאני כבר כאן והבחירה שלי היא כזאת: או להתבאס ולשקוע לתוך זה, או לשנות את כל החשיבה להיזכר בכל ההחלטות הטובות שלקחתי לפני שהגעתי. לקחת את זה בתחושת שליחות ובספורטיביות. להבין שכל ההתחלות קשות. כן! תני כמה ימים לעצמך ולילדים ותראי שזה יהיה אחרת. ליהנות מהילדים, לתת ולקבל מהם.

היום השני היה הרבה יותר טוב, וההמשך היה נפלא. כן היו קשיים ברור. אבל הגישה שלי היתה אחרת ושונה ולמדתי להתמודד עם הכל, ליהנות ולשמוח.

לאט לאט התחבבתי על הילדים, הם נתנו בי את אמונם, וכשאתה נותן לילדים חום אהבה והרבה רצון הם מחזירים בכמויות אדירות.

נכנסתי למין חדוות עשיה כזאת. הכנת פרשת השבוע באופן חוויתי והרבה פעמים כהצגה עם בובות אצבע, לפני כל תאריך מיוחד הייתי מתכוננת מכינה חומר, דפי צביעה, הצגות, סיפורים ויצירות. הילדים המתוקים כאן מאוד אוהבים הצגות אז המון סיפורים פשוט הפכתי לבובות על מקל וזה המחיש להם בצורה נפלאה את המסר שרציתי להעביר, וכך הם ידעו את הסיפור על בוריו.

למדתי להיות עקבית ואסרטיבית עם הילדים, ילדים צריכים עקביות וכשהם רואים שאת עומדת במילה שלך, הם סומכים עליך ומאמינים בך. ממש ראיתי את זה בכל צעד ושעל.

כיף לראות את הילדים לוקחים את המסרים שהם למדו בגן ומפנימים. בבוקר בגן אחרי התפילה אנחנו רוקעים ברגליים וצועקים" לא רוצים יותר גלות אנחנו רוצים גאולה תיכף ומיד ממש עכשיו" שיבנה בית המקדש.. אתם צריכים לראות באיזו רצינות הם מבקשים גאולה, כל בוקר אני מתרגשת מחדש.

עשרה עקשנים? יש פה שלושה כמו עשרה!

בוקר אחד ממש מוקדם אני חצי ישנה, ואני שומעת אותם מלמטה מתפללים להם וצועקים "לא רוצים יותר גלות" יש יותר מתוק מזה?!

מידי בוקר לפני התפילה אנו שרים את פרק א' בתניא. כל בוקר מרגש אותי לחשוב שדברים כל כך עמוקים בתורת החסידות הילדים שרים בכזו פשטות, כמו דרגות של צדיקים ורשעים ובינוני.

אני מקפידה איתם בגן כל יום לעשות התעמלות בוקר. זה כיף ,משחרר ופשוט חוויה . הילדים כ"כ אוהבים התעמלות בוקר, וזוכרים את כל השירים בע"פ ואם אנחנו קצת מאחרים את ההתעמלות אז מנדי (בן שנתיים וחצי) שואל בקולו המתוק " מתי התעמלות בוקר"?

עוד מנהג שהרגלתי בגן כמעט בכל זמן אני שמה מוזיקה. שירי ילדים של אריאלה סביר או מלכלי וכמובן המון ניגונים. כשאני משכיבה את הילדים למנוחת צהריים, אני מדליקה להם את "חלומות חסידיים" שזה ניגוני ערש מקסימים. אם אני שוכחת להפעיל ניגונים, הם מזכירים לי "דבורה לאה, אנחנו רוצים ניגונים"  ילד צריך להירדם עם ניגוני חב"ד, מתכון לחלומות חסידיים ולילה רגוע ושליו.

אפיזודה ממש מרגשת.

לקראת היום הגדול יו"ד שבט התכוננו רבות. 30 יום לפני החג, הצעתי לילדים שאת הפרק של הרבי שאנו אומרים מידי בוקר אחרי התפילה נדע עד יו"ד שבט בע"פ כמתנה לרבי ליום הנשיאות. הילדים ממש הקפידו להגיד אחרי התפילה מילה במילה. וביו"ד שבט נתנו לרבי מתנה לרבי את פרק קי"ג בע"פ. שלושה ילדים צדיקים יודעים להגיד את הפרק של הרבי בכזו מתיקות. בנוסף, שוחחתי עם הילדים על הדרכים להתקשרות לראש בני ישראל שאחת מהן היא כתיבה באגרות הקודש. הסברתי להם את השלבים בכתיבה באגרות. הילדים ציירו ציורים כל כך שובי לב לרבי הייתם צריכים לראות אותם נעמדים מול התמונה של הרבי ובדביקות מכריזים יחי שלוש פעמים. פתחנו קבלנו תשובות יפיפיות. הרבי דיבר על יום ההילולא ועל חינוך. מרגש.

את סיפור פרשת שבוע הילדים כל כך אוהבים (וגמאני)כשאני מודיעה להם שעכשיו אני מספרת את הפרשה הם קופצים בקריאות "יייששששש" ויושבים מרותקים. כשסיפרתי על יוסף הצדיק שהיה משנה למלך. כשאחיו הגיעו אליו והוא ראה אותם והתגעגע לאביו וראה שהם מתחרטים ועקב כך בכה אז מושקא המתוקה כל כך כאבה את כאבו של יוסף ואמרה לי "מה הבעיה? שילך איתם עכשיו הביתה"….

אחד הדברים הכי מצחיקים אותי פה זה סלקום. אז מי זה סלקום?

כשהגענו לוואטה היה כאן את העובד-חדרן של הגסטאוסים שלנו ושל הסביבה הקרובה. קיצור אני שמעתי את השליחים קוראים לו ושמעתי סלקום למרות ששמו הוא סלבו.

מאז הילדים מחקים אותי וכל פעם שהילדים אותו מהמרפסת הם צועקים לו מאה פעם סלקום סלקום, הוא נהנה מתשומת הלב של הילדים ואני נקרעת מצחוק כל פעם מחדש..

בכלל ילדים זה עם כל כך מתוק ותם. אחת הילדות פה בי"ט כסלו שרה לנו "פנדה בשלום נפשי מקרב לי"

וכמובן את הטעות הנפוצה והמתוקה "אדון עולם ולו העוז והמשרד"…

בבוקר אנחנו משלשלים מטבעות לקופה מכריזים "יחי" ו"גדולה צדקה" והילדים: "קופת צדקה שמקרבת את הגאולה"

בגן הילדים אומרים כל שיר יש לי אתזה בגן אז בוקר אחד בתפילה מנדי(שנתיים) אומר לי על אדון עולם ישלי את זה בגן.

כל פעם שיש איזה שיר, סרט או משחק שהילדים מכירים מהגן שלהם בארץ, אז הם צועקים בהתלהבות "היי, יש לי אתזה בגן" יום אחד אנחנו שרים בתפילה אדון עולם אז מנדי קורא בהתלהבות. "היי, גם לי יש בגן אדון עולם". ☺

את קבלת שבת הילדים כמו כל הילדים הכי אוהבים ומחכים בקוצר רוח ליום שישי. יש לי אבא של שבת קבוע ואמא של שבת בתורנות של שבוע שבוע.  אנחנו "הולכים" לבית הכנסת ומתפללים את תפילת קבלת שבת. וכשאנחנו חוזרים לפעמים יש לנו לחמניות קטנטנות ממש חמות מהתנור שהילדים לשו בעצמם.

בימי שישי אנחנו יוצאים לסיבוב "מבצעים" ומתקבלים על ידי המטיילים בחיבוקים והתלהבות.. אי אפשר לסרב לילד/ה מתוק שמגיש לך באמצע הודו זוג נרות ומזמין אותך לסעודת שבת. המטיילים פה כל כך אוהבים את הילדים. מחבקים אותם, ותמיד זה מעלה בהם איזה געגוע לאח או אחיין שהשאירו בארץ.

מידי שבוע אנחנו יוצאים לטיול בכפר. אין כאן מגלשות וארגז חול. אנחנו הולכים למפל או למדשאות משחקים במים ומתגלגלים על הדשא עד שמגיעה חמולת קופים ואנחנו נעלמים מהמקום, כל פעם שאנחנו רואים פרות מרחוק, והילדים מבקשים להתקרב וללטף את הפרה עד שאנחנו קצת קרובים אליה והם מיד חוזרים בהם..

אנחנו משחקים במים, מתלכלכים ונהנים יותר מכל גן שעשועים בארץ ישראל.

לכבוד ט"ו בשבט למדנו על העץ וחלקיו, ועל כך שהרבי ממשיל את האדם לעץ השדה. בטיולנו ראינו עץ שנפל/נעקר וכל עליו חומים ונבולים. והסברתי לילדים שהעץ הזה כבר לא מחובר לשורשים שלו אין לו מי שייתן לו חיות לכן הוא נפול , נבול ומת.

כך אנחנו עם ישראל אם אין לנו אמונה אנחנו לא מחוברים למקור ולשורש שלנו להקב"ה לרבי מלך המשיח, ואין מה שיזרים לנו חיות אז אנחנו נהיים קרירים בענייני תורה ומצוות ועניינים חסידיים. הילדים חפרו בין העצים וניסו להגיע לשורשי העץ אספו עלים ומיששו גזעים. היה כיף ומעניין.

אין ספק, שילדים שגדלים בשליחות, הם ילדים אחרים. חסידיים יותר עמוקים וקשורים למלך המשיח יותר.

מושקא כבר הודיעה שהיא רוצה להיות שליחה בדלהי.

וכמו ששר אברהם פריד?

"בן של שליח הוא מחומר מיוחד, יש לו כח שאין לכל אחד

כשאגדל אצא לשליחות בעצמי ויהיה בית חב"ד משלי"

שליחות זו המתנה הכי גדולה שהרבי יכל לתת לנו.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד

לתגובות [email protected]