Author Archive

איך מאהיבים את הצניעות לבת בגיל הרך?

איך מאהבים את הצניעות לבת בגיל הרך?

הגב' אלישבע: "נתחיל מדוגמא שיכולה להיות שכיחה ביותר בגן הילדים, בבית הספר ואפילו בבית. מושקי הקטנה יושבת על הכיסא בצורה כזו שהחצאית אינה מכסה את הברך. במקרה זה ישנם שתי אפשרויות תגובה מצד המחנך – התגובה הספונטאנית, והתגובה הנדרשת. התגובה הספונטאנית הינה 'מושקי! כך לא יושבת בת חסידית, זה לא צנוע!  תסדרי מיד את החצאית' וכדו', ברוב הפעמים תגובה זו מלווה במבט ונימה של מוסר אותו מפנימה הבת מגיל צעיר.

לעומתה, התגובה הנדרשת, היא תגובה שיעילה לטווח הארוך ומסוגלת לשתול בילדה זיכרון חיובי למושג צניעות, והיא יכולה להיות כגון: 'מושקי, איזו שמלה יפה יש לך, בואי תכסי את הברך ותיראי כמה שאת יפה וצנועה' או 'איזה יופי נראית השמלה עלייך כשהברך מכוסה – את ילדה יפה וצנועה!'. בתגובה זו השגנו כמה מטרות – הילדה לא הרגישה תוכחה ומוסר. לא הרגישה מסר שמשהו בגוף שלה לא בסדר ונוסף לכך קיבלה דימוי טוב ומחמאה כיצד היא נראית ועד כמה השמלה מחמיאה לה. בתגובה זו אין ספק שהמושג צניעות מתחבר לילדה עם מחמאה ויופי. האם לא זו המטרה אותו אנו רוצות להשיג?!

תמיד יש לזכור ולשדר – צניעות זה לא מוסר! זה אורח חיים שמביא שמחה, ברכה וכן, גם יופי!

לצערנו, אצל מתבגרות רבות המילה צניעות מעוררת מיד אסוציאציה שלילית, חונקת, מבהילה, המעלה זיכרונות של 'מנהלת רודפת אחריהן'. בידנו לשנות את הסטיגמה הזו בכך שלא נשדר להן חלילה פחד, מוסר ותוכחה אלא אך ורק יופי וקדושה, וכל זאת החל מן הגיל הרך!

נקודה נוספת שיכולה לשתול אהבה לצניעות בלב הבת, זו הקפדה על לבישת בגדים צנועים ויחד עם זאת אסטטיים, נקיים ויפים (ולא חסר!). ישנה חשיבות רבה לאופן בו הילדה תופסת את דימוי גופה בעזרת הבגדים אותם היא לובשת. כאשר הבגד הוא אומנם צנוע אך בסגנון מיושן, הבת לא תירצה להתחבר ריגשית עם בגד שלא מחמיא ומייפה אותה, היא עלולה להרגיש דחויה בחברה בגללו וממילא לא לאהוב את מה שמסמל את היותה צנועה. כאשר אנו מלבישים את הילדה בגד צנוע ויחד עם זאת יפה, אנו משיגים בכך את המטרה".

מלכותיותה של האישה

הגב' דיאמנט: "ברוך ה' יש בידינו היום שפע אפשרויות על מנת ליצור מקום אהוב לצניעות בגן ואף בבית.

ראשית כל, אני דוגלת בדוגמא אישית – כאשר אני יושבת מול הבנות וגם כאשר החצאית שלי מכסה את הברך, תמיד אני מותחת אותה כדי לוודא שהיא אכן מכסה – הבנות רואות וזה משפיע עליהן ישירות. אנו הרי מצפות מבתנו / תלמידתנו ללבוש ולהתנהג בצניעות לכן אנו גם צריכות להתנהג כך. הילדה בוגרת בכדי להבין מתי זה אמיתי ונכון ומתי זה 'כי כך צריך ללבוש בגן ואין מה לעשות'. כאשר היא רואה את הדמות החינוכית אותה היא מעריצה מתלבשת בצניעות זה מביא אותה למקום של רצון להיות שייכת אליה גם בצורת הלבוש.

בכלל אני בעד לא להעיר ולשים במרכז את אלו שלא מקפידות על הצניעות (שזה מה שנוצר לפעמים על ידי ההערה) אלא לשבח, לעודד ולהרים על נס את מי שמקפידה, וממילא זה יוצר רצון ואף 'קנאת סופרים' גם אצל הבנות האחרות – להתאמץ ולהתנהג בצניעות הנכונה כי הרי זה כיף ושווה להתלבש צנוע.

את הבוקר אנו פותחות עם שיר יפה, בו אנו מזכירות מהם כללי הצניעות ואיזו זכות יש לנו שזכינו לכך. ממש אפשר לראות איך שתוך כדי מילות השיר הבנות מסדרות את החצאית ומתיישבות בצניעות מבלי שהייתי צריכה להעיר להן על כך – אנו מרוויחות גם הנאה גדולה מצד הבנות שאוהבות לשיר ולשמוח, וגם הטמעה של כללי הצניעות בדרך חוויתית!

ההטעמה של כללי הצניעות נעשית גם בדרכים נוספות. לדוגמא בשיפוץ הספרים. לעיתים אנו מקבלים לגן מלאי של ספרים שלא תמיד הבנות בציורים לבושות בצניעות – הבנות קולטות את התמונות היטב ואנו כמובן רוצות שייקלטו רק דברים טובים. לכן, אני מתקנת אותן. לעיתים זה נעשה גם ליד הבנות שמתבוננות ושואלות למה אני מציירת גרביים ושרוולים. כאן יש לי ללא ספק הזדמנות פז להסביר להן את כללי הצניעות בדרך חוויתית.

מניסיון של שלוש עשרה שנים בהוראה אני יכולה להתפלל ולקוות שגם אנו הנשים נהיה עם קבלת עול, כמו הבנות הקטנות שמבינות כאשר מסבירים להם בנועם שהצניעות היא המלכות של האישה ושמחות לקיים זאת!".

בהיכון, לגאולה!

הגב' יפה: "רבי. רבי ורבי. כל ילדה וכל נערה אוהבת את הרבי מה"מ בקשר עצמי שאין לשער. הרבי הוא חלק מאישיותינו וחלק מאורח חיינו. בגן אני מחנכת את הבנות לכך שהרבי רוצה שניהיה צנועות, וכאשר אנו מתלבשות בצניעות זה משמח אותו. ילדה שמתגברת על עצמה בצניעות, מבינה שהרבי כעת מחייך אליה ושמח מאוד במעשיה. אני מספרת להן שתיכף הרבי מתגלה וכעת אנו מתכוננות, כי כאשר הוא יגיע תהיה לו שמחה גדולה לראות אותנו לבושות בצניעות. ללא ספק זה נותן להן המון כח!

דגש נוסף שמלווה אותי בגן זה לשבח את הילדה במה שהיא כן צנועה בו. נכון, ייתכן מאוד שהחצאית שלה קצרה והחולצה פתוחה אבל אם היא הגיעה היום לגן עם גרביים לאחר הרבה התגברויות – זה אדיר, נפלא, ומגיע לה על כך מחמאה והתייחסות גדולה! הילדה מרגישה שיש לה משהו מהצניעות והיא שייכת לכך למרות שבפועל יש עוד מה לתקן. ואכן צריך להוסיף שאם היא הגיעה היום עם גרביים אז אני בטוחה שבהמשך היא תגיע גם עם חצאית ארוכה.

יש צורך גדול להתאמץ תמיד למצוא אצל הילדה במה היא כן צנועה – אם זה בשפה נקייה, שרוול ארוך ועוד. כאשר אנו רואים אותה כאחת ששייכת ומקיימת, זה נותן לה את הכוח להמשיך באותה הדרך ואף להתקדם. לשמחתי, נוצר מצב שבבוקר הן רצות (ממש כך!) ומראות לי במה הן כן צנועות היום – תענוג!

לפני כמה שבועות למדנו כיצד הקב"ה ברא את חוה. סיפרתי לבנות את המדרש שכאשר הקב"ה ברא אותה לכל איבר ואיבר שברא אמר לה 'תהיי צנועה' זאת אומרת שזה העיקר שלנו. הבנות מרגישות וחוות את זה. זוהי הוכחה קטנה לכך שאפשר בכל הזדמנות להכניס את מסרי הצניעות בצורה מרתקת, אהובה ומקובלת.

וכמובן, מעל הכל זו דוגמא אישית חיובית לבנות, לא רק בלבוש אלא גם בדיבור, מחשבה ומעשה".

נהדר. האם כגננת יש לך מסר להעביר לאמהות?

"בהחלט. יש לזכור שהבנות בגיל הזה הן פלסטלינה, איך שנעצב אותן כך בעזרת ה' הן יהיו גם בגיל 17. זהו גיל כל כך חלק שמקבל את הכל בקבלת עול תמימה וברצון אמיתי לעשות את מה שנדרש מאיתן. ככל שהן יפנימו את הצניעות מתוך שמחה ואהבה, יהיה לנו הרבה יותר קל כשהן תהיינה גדולות – זה הזמן שישפיע עליהן לטווח הקרוב והרחוק, אל תאמרנה 'כשהיא תגדל נלמד אותה'. נוסף לכך, גם האמא מרוויחה כאשר היא מחנכת את ילדתה לצניעות, זה נותן לה בעצמה הזדמנות וקרש קפיצה להתקדם גם ברמת הצניעות האישית שלה – מנוף להתקדמות, הצלחה וכמובן ברכה.

כל אם צריכה לזכור כי בידיה להאהיב את הצניעות לבת דווקא בגיל הזה, כי זה מה שמסמל את היותה בת יהודייה ובעתיד בעזרת ה' גם אישה יהודייה. כאשר הילדה משחקת בגן את מה שהיא רוצה להיות בעתיד, היא מכשירה את עצמה לכך כפי שהרבי התבטא. אותו דבר בצניעות – כאשר היא, כבר מגיל קטן, לבושה לפי כללי הצניעות היא בעצם עושה את הצעד שלה לקראת אישה!

מסר נוסף שהייתי רוצה להעביר הוא: תנו לילדה להיות ילדה! זה הגיל שלה! בנות בגן אוהבות לרוץ ולהתגלש במגלשה. לעשות זאת עם חצאית צמודה, זה קושי וחוסר נוחות. גם מבחינה הגיינית הגרביונים והחצאיות הארוכות שומרות על הבנות מפני חיידקים, אז לטובתן בואו נאפשר להן לחיות את הגיל הזה כילדות יהודיות כשרות וטהורות ובעזרת ה' נרווה מהן רוב נחת חסידי. אמן".

ניתן לומר שכאשר הילדה נמצאת ליד הדמות החינוכית, כגננת נערצת, יש לה יותר חשק ותמריץ להקפיד על צניעות. אך האם וכיצד ניתן להרגיל ילדה לצניעות בכל מקום ולא רק בגן ובבית הספר?

הגב' אלישבע: "ההרגל מתחיל מדברים שנראים לכאורה קטנים ולא משמעותיים אך הם אלו שמרגילים ומחנכים את הילדה לצניעות גם כשהיא בחברת בני דודים ואף בני המשפחה עצמה.

דוגמא להרגל לצניעות מגיל קטן היא הלבישה לאחר האמבטיה. לפעמים יש לנו תחושה שאם מדובר בילדה בת שלוש או ארבע לא נורא להוציא אותה רק עם מגבת לחדר הילדים ושם להלביש אותה. אך הרגל נעשה טבע ובגיל שש להתחיל להתלבש באמבטיה זה כבר לא פשוט, ואז כאשר הילדה נמצאת בחברת אנשים זרים ולא מכסה את גופה כראוי לא בטוח שהיא תבין למה אנו מתכוונים כאשר נאמר לה 'זה לא צנוע', כי הכל מתחיל מהבית ואם אין הקפדה בבית, בין בני המשפחה, גם בחוץ הצניעות לא תהיה חזקה. לעומת זאת, ילדה שמתרגלת כבר מגיל קטן להתלבש באמבטיה אז כאשר נוצר מצב שהיא נמצאת עם המשפחה המורחבת גם אם היא תשתולל, היא תישאר צנועה כיוון שהיא הורגלה שגופה הוא יקר ומכוסה ואפילו בתוך ביתה".

אסרטיביות יהודית

עם הגיל הרך אפשר עוד להסתדר, הן הרי מלאות רצון לקיים ולנהוג כראוי. אך מה עם הבנות המתבגרות? האם תוכלי לתת לאמהות כמה טיפים כיצד להתמודד עם שמירת הצניעות בגיל משמעותי זה?

הגב' אלישבע: "בנות בגיל ההתבגרות מושפעות מהחברה – היא קובעת עבורן את האופנה! ולכן ההתמודדות של ההורה קשה יותר. ההורים בשלב זה צריכים להיות ערניים ולשים לב כבר לניצנים ראשונים המצביעים על רצון לשינוי. ניצנים אלו יכולים להיות דיבור שונה שלא הורגלה אליו, סגנון התנהגות אחר, ובשלב מסויים גם שינוי בלבוש. ישנן כמה סיבות היכולות להוביל לרצון לשינוי ונעמוד על כמה מהן (ישנן מצוקות קשות שעלולות להוביל להתנהגויות אלו ומצריכות התערבות טיפולית מ.ר):

הרצון להיות שייכת לחברה בסגנון הדיבור, ההתנהגות וכמובן הלבוש.

נכון, בזמן אמת ההתמודדות היא מורכבת וצריכה להיעשות בעדינות ובחום. להתחבר לרגשות ולחוויות של המתבגרת ולהסביר לה שהתנהגות זו היא טבעית ונובעת ממעבר בין הילדות לבגרות. ניתן גם לשתף אותה בלבטים שהיו לנו בגיל ההתבגרות.

הדרך שהוכיחה את עצמה כיעילה ביותר לשרוד את גיל ההתבגרות היא החינוך לאסרטיביות או יותר נכון "אסרטיביות יהודית". כאשר הורה מחנך את ילדיו מגיל קטן לאסרטיביות, הילד לומד על גאוות היחידה של עצמו והיכולת שיש בו לזרום נגד הזרם כשצריך. כאשר הוא מקבל משובים רבים על כך מתפתח בו הסיכוי שישרוד את הלחץ החברתי בגיל ההתבגרות.

בגיל זה הנערה מרגישה צורך להשתנות, להתחדש ולהיראות מטופחת יותר – זה חיובי ויש לעודד זאת אך ברמה הטובה והצנועה. כאשר אנו נממש לה את הרצון על ידי קניית בגדים צנועים ויפים מדי פעם (גם בהפתעה!) ולא נחכה שהיא תגיד 'אין לי מה ללבוש'. 'כבר שנה שלא קנינו בגד', כך הראנו לה שחשוב לנו גם כן שתראה יפה ויחד עם זה צנועה. כאשר ההורה שותף לתהליך אותו חווה המתבגר הדרך קלה יותר.

יש לשים לב. לעיתים מבנה גוף לא מתאים ללבוש ספציפי שמתאים על מבנה גוף אחר. ייתכן מאוד ששתי בנות ילבשו את אותו בגד אך לאחת זה מחמיא ואת השנייה זה מכער. לכן, על מנת שהבת תאהב ותתחבר ללבוש יש לבדוק האם הוא אכן גם צנוע וגם מחמיא למבנה גופה.

יש לזכור. למרות שזה קשה, להשתדל לא להגיע להתנצחויות שיובילו בסוף ל"כן המפקד" אך לא להפנמה פנימית. יחד עם זאת, לא לחשוש לומר את דעתנו כהורים, חד משמעית כקובעת עובדה חינוכית אך חדורה באהבה ואכפתיות. חשוב שהנערה 'תשים לב' לכך שהוריה אוהבים אותה בכל מצב נתון ורוחשים סביבה לא רק כאשר יש בעיות אלא גם ובעיקר כשהכל בסדר וזורם על מי מנוחות. ללא ספק יש קושי לשלב בין השניים – מצד אחד עמידה איתנה ומצד שני אהבה גדולה. אכן, זו משימה שנראית כמעט בלתי אפשרית אבל בהתמדה, אהבה ואמפתיה נשיג בעזרת ה' את המטרה!".

צניעות בלבביות

כיצד ניתן להעביר את מסר הצניעות לבת המתבגרת בצורה שתתקבל על ליבה?

הגב' מרים: "אנו נמצאות בדור שבו נדרשת מסירות אמיתית על מנת לחיות מתוך קבלת עול. כאשר אנו רוצות להעביר מסר לבנות שללבוש צנוע זה חכם, טוב, יפה ומועיל להן, יש לדבר אל ליבן ולא רק על 'צריך' ו'חובה' ואז זה משפיע.

כל בת חבד"ית רוצה להקים את ביתה שיהיה בית חסידי ולזכות בבעל עם מידות טובות, ירא שמים וכן… גם צנוע. המפתח לכך בכל המובנים הוא הצניעות. כאשר אנו מסבירות לבחורה בנועם ובסבר פנים יפות עד כמה משפיעה צורת הלבוש שלה על בחירת בן זוגה היא תבין שזה חכם מצידה וטוב יהיה לה כאשר תתלבש צנוע.

כמורה שנים רבות לנערות אני יכולה להעיד שמשפחות רבות מאוד פוסלות הצעות שידוך רק לפי אינפורמציות בבירורים ראשוניים על סגנון הלבוש של בחורה. גם אם הבחור מעוניין בבחורה 'פתוחה' הרי שאת הבירורים עושה האמא שלו והיא זאת שמסננת את השמות לקראת פגישה והיא בוודאי לא מעוניינת בכלה שבערב שבת תשב מול חמיה וגיסיה עם ברכיים חשופות…

אומנם כרגע קל להסתכל על הזמן העכשווי ותו לא. אך עם קצת 'ראש על הכתפיים' יש צורך גם לראות את העתיד ולהבין שבית יהודי ובעל חסידי תלוי כרגע בי וחבל לפספס את זה – לטובתי".

כמחנכת, וודאי יצא לך להיפגש בבנות שלא לבושות לפי כללי הצניעות. איך נכון להגיב במקרה כזה?

אכן. כאשר אני רואה שבת הגיעה בלבוש לא מתאים, אני לא מעירה לה במילה הראשונה, ולא בשיחה הראשונה ובטח לא בפני כל הכיתה. דבר ראשון יש צורך להשקיע בקשר הריגשי ובתקשורת נכונה בין שתינו כהכנה (נכון כמובן, גם בין אמא לבת) – לשבת יחד ולשוחח באווירה טובה, לראות קודם כל מי הבחורה שיושבת מולי, עם מה היא מתמודדת, ורק לאחר שאני מכירה אותה והחמאתי לה רק אז אפשרי לבקש ממנה לכבד ולבוא בלבוש מתאים, כמובן תוך הסבר למה הלבוש שהגיעה איתו לא מתקבל. בדרך כלל, כאשר הערה נעשית ממקום של קירוב והבנה היא מתקבלת הרבה יותר מאשר הערת מוסר שעלולה להסתיים בזעף וחוסר הפנמה.

זכור לי מקרה בו לימדתי בחורה שהגיעה לכיתה עם ציפורניים ארוכות ומדוגמות, דבר שכמובן לא התאים לכללי המוסד בשום צורה. הדבר צרם לי מאוד אך החלטתי לא להעיר לה, מפני שגם כך בוודאי העירו לה בהזדמנויות שונות. ובכל זאת המשיכה לבוא בצורה זו. החלטתי לזמן אותה לשיחה אישית. מה אומר? מבחורה שנתפסה בעיני כמפרת תקנון, מצאתי בחורה בעל אישיות מדהימה. הבנתי ממנה שהיא החזירה את כל משפחתה בתשובה(!) וממשיכה לתת את הטון לקיום תורה ומצוות בביתה. הערכתי אותה.

 בסיום השיחה אמרתי לה שאני מבינה שהציפורניים האלו חשובות לה אך אני מבקשת שלשיעור הבא תוריד את הלק, כך הציפורניים יהיו לפחות לא בולטות. למחרת בבוקר, היא ניגשה אליי ואמרה לי 'המורה תראי. גזרתי את הציפורניים' למרות שלא ביקשתי. זה רק מוכיח עד כמה הערה מתקבלת ומופנמת כאשר היא באה באווירה טובה ובתקשורת נכונה".

כיצד ניתן להסביר לבחורה מדוע לפי כללי הצניעות אין ללבוש פריט לבוש מסוים שעל פניו נראה כצנוע אך לא מקובל?

"תלמידות ניגשו אליי השבוע ושאלו אותי 'המורה אנו לא מבינות למה החצאית הזו לא טובה ללבישה? היא לא צמודה ואף יותר צנועה מהחצאית של החברה'. עניתי להן: 'בוודאי אתן יודעות שאך לפני כמה חודשים היה חשש למגיפת פוליו ובכדי לעצור את המגיפה מיידית חיסנו את כולם, ואף גם כאלה שאינם צריכים את זה כרגע. ייתכן מאוד שחצאית מבד שאינו עומד בתקנון, נראית לך צנועה אך על רוב האחרות היא לא. יש צורך לעצור זאת אצל כולן, על מנת שהמגיפה לא תתפשט, גם אם נראה שאת אינך זקוקה לכלל הזה.

אומנם מניסיוני בהוראה נוכחתי לראות שבנות לא מחוברות לחוסר הגיון אלא גם רוצות להבין מדוע זה לא ראוי. ולכן יש צורך לשלב בין השניים: מצד אחד כן לומר שזהו המצב וכעת כדי למנוע הידרדרות עלינו לעצור את זה מיידית. ומצד שני, כן לתת הסברים מדוע יש להתלבש כך ולא אחרת. יש לנצל לצורך זה כל זמן אפשרי כדי להגיע אל כולן. הזמנים הטובים לכך הם התוועדויות ושיעורים, שבתות מחנה וכדו' – זהו צו השעה.

כאשר הלבבות פתוחים והאווירה היא מאחדת, מקבלת ולא מאיימת יש לנו את ההזדמנות להתמקד בנושא חשוב זה ולשמוע את שאלותיהן (לתת להן לשאול ולדבר על הקושי אותו הן חוות!). ואנו נגלה מהר מאוד בנות רבות שמקיימות את מצוות הצניעות כי 'כך כתוב בתקנון רבני חב"ד' אך בפועל הן לא מפנימות לשם מה זה טוב ורצוי, הן מעוניינות ומשתוקקות לשמוע הסברים ותשובות לשאלות שעולות על מנת שנשיב להן.

יש לזכור – הרבי מה"מ לעולם אינו נשאר חייב! על כל השתדלות ואף הקטנה ביותר בעניין נעלה זה תזכה כל אחת מאיתנו לטוב גשמי ורוחני!!!".

יהודית לזרוביץ' בהצגת 'אם המלכות' בנתניה

ערב מיוחד לנשים ובנות התקיים בנתניה, לרגל 70 שנה להסתלקות אביו של הרבי מלך המשיח, רבי לוי יצחק שניאורסהאן ע"ה.

האירוע נערך באולם בית חב"ד המפואר, 'באר חיה'. הנחתה את הערב בטוב טעם השליחה רבקי וילהלם, שדיברה על מעלת היום.

לאחר מכן הוזמן השליח הרב משיח מוריאל, שנשא קווים לדמותם של הוריי הרבי ומה אנו למדים מאישיותם בחיי היום. בהמשך הנעימה בניגונים חסידיים, הכנרית אריאל חדד.

במרכז הערב, עמדה ההצגה היחודית והמרגשת – "אם המלכות", המבוססת על יומן הזיכרונות שכתבה הרבנית חנה ע"ה.

ההצגה הדרמטית והאוטנטית, המשלבת מולטימדיה עשירה, הצליחה לרגש את הקהל עד דמעות. השחקנית המקצועית, יהודית לזרוביץ', סחפה את הנשים במנהרת הזמן, והכניסה אותן לאווירת הימים ההם.

הערב הופק ע"י ארגון נשי ובנות חב"ד נתניה, בראשות השליחה ענת מוריאל ובשיתוף עם מר מאיר טודר, מנהל העמותה לחינוך בלתי פורמלי בעיריית נתניה.

תודתינו נתונה לכל המסייעים להצלחת הערב- הרב צבי וילהלם, הרב נח סוליש, השליחה חני גולדשמיד והגרפיקאית המסורה אורית סטולרו.

הנשים יצאו בהתרוממות הרוח עם חויה שתלווה אותן הלאה, ובציפיה לאירוע הבא… ניפגש אי"ה בהתוועדות ח"י אלול…

IMG_20140817_151401

IMG_20140817_204257

IMG_20140817_225514

IMG-20140817-WA0019

IMG-20140817-WA0021

IMG-20140817-WA0022

IMG-20140817-WA0023

IMG-20140817-WA0025

IMG-20140817-WA0026

IMG-20140817-WA0028

IMG-20140818-WA0002

IMG-20140818-WA0003

IMG-20140818-WA0020

IMG-20140818-WA0023

IMG-20140818-WA0031

IMG-20140818-WA0032

בוקר חוויתי באורו של משיח

IMG_4167

IMG_4181

IMG_4185

IMG_4186

IMG_4190

IMG_4195

IMG_4202

IMG_4204

IMG_4216

IMG_4227

IMG_4242

IMG_4247

IMG_4260

IMG_4265

IMG_4279

IMG_4280

IMG_4284

IMG_4288

IMG_4294

IMG_4296

IMG_4301

IMG_4309

IMG_4326

IMG_4328

IMG_4336

IMG_4337

IMG_4338

IMG_4339

IMG_4342

IMG_4351

IMG_4355

IMG_4356

IMG_4359

IMG_4365

IMG_4372

IMG_4382

IMG_4396

IMG_4397

IMG_4399

IMG_4402

IMG_4404

IMG_4405

IMG_4406

IMG_4412

IMG_4415

IMG_4417

IMG_4418

IMG_4423

IMG_4425

IMG_4426

IMG_4427

IMG_4431

IMG_4435

IMG_4436

IMG_4444

IMG_4446

IMG_4448

IMG_4449

IMG_4456

IMG_4460

IMG_4466

IMG_4478

IMG_4482

IMG_4483

IMG_4484

IMG_4485

IMG_4493

IMG_4495

IMG_4496

IMG_4498

IMG_4500

IMG_4508

IMG_4514

IMG_4520

IMG_4523

עיתון 'שביעי' בכתבת שער על השלוחים בהאמפי

1

2

3

4

רשימת הזוכות בהגרלות הכנס הארצי

_______

קעמפ אורו של משיח נפתח בסערה

 

IMG_3703

IMG_3710

IMG_3723

IMG_3732

IMG_3733

IMG_3737

IMG_3738

IMG_3742

IMG_3744

IMG_3749

IMG_3752

IMG_3753

IMG_3760

IMG_3761

IMG_3762

IMG_3767

IMG_3771

IMG_3782

IMG_3793

IMG_3802

IMG_3804

IMG_3805

IMG_3810

IMG_3812

IMG_3819

IMG_3821

IMG_3822

IMG_3826

IMG_3829

IMG_3832

IMG_3833

IMG_3835

IMG_3839

IMG_3842

IMG_3844

IMG_3845

IMG_3850

IMG_3854

IMG_3858

IMG_3861

IMG_3863

IMG_3867

IMG_3869

IMG_3875

IMG_3878

IMG_3881

IMG_3884

IMG_3887

IMG_3888

IMG_3889

IMG_3890

IMG_3894

IMG_3895

IMG_3898

IMG_3902

IMG_3903

IMG_3909

IMG_3911

IMG_3913

IMG_3921

IMG_3932

IMG_3934

IMG_3937

IMG_3941

IMG_3943

IMG_3948

IMG_3955

IMG_3972

IMG_3979

IMG_3985

IMG_3990

IMG_3994

IMG_3995

IMG_3998

IMG_4000

IMG_4001

IMG_4048

IMG_4049

IMG_4107

IMG_4108

IMG_4109

IMG_4110

IMG_4118

IMG_4121

IMG_4123

IMG_4126

IMG_4127

IMG_4129

IMG_4130

IMG_4131

IMG_4133

IMG_4152

IMG_4155

IMG_4162

IMG_38701

הכנס הארצי – הגלריה הרשמית • מרהיב

אלפי נשים התרגשו, התעלו ונהנו בכנס ארגון נשי ובנות חב"ד הארצי, "הרמוניה- ארמוניה" ויצאו מאושרות ומלאות בכוחות. הכנס התקיים בבנייני האומה, ואיחד כ-5,000 נשים ובנות מכל רחבי הארץ.

תכנית הכנס העשירה כללה הרצאות מאלפות, סיפורי חיים מרגשים, מופעים אמנותיים, קטעי דרמה והומור, שירה ומחול, לצד לימוד חווייתי, כשברקע תפאורת מולטימדיה מדהימה. קטעי וידאו של הרבי נשזרו בין חלקי הכנס, העצימו את המסרים וחיזקו את הנשים.

בסימן "טוב לשמיים – טוב לבריות", השתלבו גשמיות ורוחניות, שמיים וארץ, בין אדם למקום ובין אדם לחברו, להרמוניה מופלאה, אותה מובילים עשרת מבצעי הקודש של הרבי, ועל ידה הופך העולם לארמון י-ה, דירה לו יתברך. בכנס:

"ענווים, הגיע זמן גאולתכם" שרה מקהלת חוג 'מוזיכיף' מהקריות, בפתיחת הכנס.  לאחר קבלת הפנים החמה והלבבית של הגב' שרה זילברשטרום מארגון נשי ובנות חב"ד, נערכה כעין עצרת התפילה, בהודיה לה' על הניסים ובתחינה לרפואת הפצועים, לעילוי נשמת הקדושים, ולשלום העם היושב בציון. את דבר הארגון הביאה הגב' צפורה וישצקי, יו"ר הארגון, שהעלתה על נס את ייחודו של הכנס, כ'יום – שיא' של כל נשי ובנות חב"ד, המתאחדות ושואבות עוצמה לכל השנה. את מכתב הרבי לכנס נשי חב"ד קראה הגב' דבורה בוטמן מהנהלת נשי ובנות חב"ד וריגשה את הקהל בדבריה היוצאים מן הלב.

מופע פתיחה אמנותי הביא  את סיפורי "באתי לגני" הראשון, הרב יחיאל קוצר מאילת ריתק את הנשים במשא מאלף, ורעייתו הגב' פנינה קוצר העלתה בדרמה ובהומור דילמות מחיי השליחות, ונגעה עמוק בלב הנשים כששיתפה וסיפרה על ניסיונות חייה ודרכי ההתמודדות בגבורה ובשמחה. הרב שניאור אשכנזי ריתק והסביר בטוב טעם 'איך לחבר שמיים וארץ', ע"פ שיחת הרבי.

היוצר והמוסיקאי יהושע לימוני ביצע את שירו "שיר לשליח", בראיונות וידאו שיתפו נשים בסיפוריהן האישיים המרגשים, השחקנית יהודית לזרוביץ (המוכרת מההצגה "אם המלכות") ריגשה את הנשים בקטע דרמה אמנותי, בנות "המקהלה של יפוש" מכפר חב"ד שרו בחן על ההרמוניה של עשרת המבצעים, והקדישו שיר מיוחד לאמא 'שלי ושל כולם', ועוד…

את הכנס הנחתה בכישרון ובטוב טעם השליחה גב' ברכי שילת מכפר חב"ד. הכנס נחתם בסדר ניגונים, מפי אלפי נשים יחד ברגעי התעלות, ובהחלטות טובות מפי הרבנית הינדה גערליצקי, יו"ר הכנס, שפרטו למעשה בפועל את העוצמה האדירה שמילאה כל אישה בכנס.

לצד הכנס, נערכה מכירה סינית ובה הגרלות על פרסים יקרי ערך.

הפקת תוכן אומנותי: ארנן קריאייטיב והפקות

הפקת האירוע: מיכאל כפלין הפקות

במאי ועורך תוכן: רונן פלד–חדד

מפיק בפועל: מיכאל כפלין

מפיקה אמנותית: נירית פלד

 

DSC_1640

DSC_1643

DSC_1644

DSC_1645

DSC_1646

DSC_1647

DSC_1683

DSC_1689

DSC_1705

DSC_1709

DSC_1724

DSC_1727

DSC_1732

DSC_1735

DSC_1788

DSC_1796

DSC_1808

DSC_1810

DSC_1858

DSC_1866

DSC_1867

DSC_1905

DSC_1906

DSC_1942

DSC_1956

DSC_2003

DSC_2060

DSC_2068

DSC_2080

DSC_2083

DSC_2088

DSC_2104

DSC_2113

DSC_2163

DSC_2164

DSC_2177

DSC_2179

DSC_2180

DSC_2181

DSC_2211

DSC_2217

DSC_2227

DSC_2248

DSC_2300

DSC_2329

DSC_2330

DSC_2331

DSC_2359

DSC_2384

DSC_2388

DSC_2389

DSC_2398

DSC_2435

DSC_2448

DSC_2449

DSC_2450

כעת: מאות חיילות בדרך לקעמפ הגדול 'אורו של משיח'

מזל-טוב

הכנסת ספר תורה לבית חב"ד בישוב אלקנה

1522156_796719327034356_2287553653930699289_n (Large)

10579992_796719377034351_7906358573338697042_n (Large)

10615994_796639480375674_6840256969231360197_n (Large)

20140814_195046 (Large) (1)

IMG-20140814-WA0005 (Large)

s-t 5774 015 (Large)

אפיית מצות עד (3) (Large)

אחת שאלתי!

צתאכם לשלום

מחוללות בכרמים במדרשת חב"ד ברמת גן

image (1)

image (2)

image

הרמוניה חסידית בבנייני האומה • גלריה

0001

001

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

ניו יורק: שבוע אחרון בקעמפ גן ישראל בריברדייל

AFQn8360539

ciaB8360549

GeAy8380642

GvWg8380624

iIEq8360543

JCwe8380644

mSnj8360527

qKdJ8372004

SBnV8360541

ufyB8372012

לא במרכז, כן במקום הראשון!

סיפרה לי בעלת סטודיו לפאות עסוקה ומפורסמת בתחומה. "לפני שנה יצאנו בעלי ואני לארוחת ערב בבית הקפה בשכונתנו. בשולחן הסמוך לידינו ישבו שני זוגות. הבעלים היו כנראה אחים, והנשים היו מטופחות ויפות עם פאות בהירות ומושקעות. אמרתי לבעלי כאלה לקוחות בדיוק אני רוצה, כאלה שמשקיעות בפאות, כאלה שמתחדשות לפחות פעם בשנה, כאלה שמבינות וכאלה שיכולות גם לספר לחברותיהן הלאה.

"יצאתי מהארוחה ושכחתי אודות הפרזנטוריות שרקמתי לעצמי בראש. לפני שבוע בלבד התקשרה אישה מבולבלת למדי, התנצלה שהיא מאחרת, וביקשה לבוא לראות פאות. למען הדיוק היא איחרה קצת הרבה, אבל הנה השורה התחתונה, היא השאירה דמי קדימה לפאה חדשה והבטיחה לסחוב גם את גיסתה. ברור לך שכאשר גיסתה נכנסה לסטודיו מיד זיהיתי אותה כפרזנטורית שלי מבית הקפה לפני שנה"…

דברים קורים בדיוק בזמן שהם צריכים לקרות. לפעמים אנחנו רוצים משהו ודוחפים בכל כוחנו להשיגו, ולא מבינים מדוע כלום לא זז.

לעיתים, רק לאחר זמן, נופל לנו האסימון. "לַכֹּל זְמָן, וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם" אמר החכם מכל אדם. בסופו של דבר ה' נותן לנו כל מה שאנחנו צריכים אבל לאו דווקא מה שאנחנו רוצים. הרי הוא יודע הכי טוב מה טוב בשבילינו.

לשים את עצמי במרכז זו כפירה של ממש ולא בכדי אומר הקב"ה על בעלי גאווה "אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת". לשים את עצמי במקום הראשון זו עבודת ה'. אני צריכה להיות הראשונה להתנדב, ראשונה לעשות טוב לאחרים, ראשונה לאהבת ה' ויראתו, ראשונה ללימוד תורה וחסידות.

נשים מכירות זאת היטב. כמה פעמים בחיים אנחנו נדרשות להניח את האגו בצד ולתת למשפחה ולבית. כמה פעמים אנחנו מחליטות לגמור את הכיור במקום לשבת רגל על רגל עם ספר ביד.

אך לעיתים יש לנו דילמה אחרת: האם לשים סיר מרק על הגז או להתפלל? מה קודם למה? התשובה ברורה. את ההחלטה יש לקבל לפי מה שיוצא ממנה. אם הנחת סיר המרק מקדמת אותנו בעבודת ה', היא קודמת לאמירת התהילים, כי היא המשימה שלנו ואם אפשר להתפלל לפני המרק, אז כנראה שזה מה שישים אותנו במקום הראשון ויקדם אותנו לעשות את רצונו יתברך.

שני פירושים למילה "עקב". רש"י מפרש שהמילה עקב מתייחסת למצוות שאדם דש בעקביו – מצוות קלות. בחסידות מבואר שהמילה עקב רומזת לעקבתא דמשיחא, שאז בוודאי "תשמעון", מכיוון ש"סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן".

בין שני הפירושים עובר קו מחבר. כאשר בני ישראל מקפידים גם בקיומן של "מצוות קלות", הם מוכיחים שהם מתבטלים לחלוטין לקב"ה ובמילא ראויים לגאולה.

בכלל, כאשר אדם מקיים את המצוות להנאתו האישית, יש מקום לזלזל במצוות "קלות", הן לא שוות את ההשקעה… אבל כאשר אדם מקיים מצוות מתוך קבלת עול משום שכך ציווה הקב"ה, הוא אינו יכול לחלק בין מצוות קלות לחמורות. כולן מפי הגבורה ניתנו ודווקא בעקבתא דמשיחא, בזמן של חושך כפול ומכופל, יש לקיים את המצוות מתוך קבלת עול פשוטה, בלי שאלות, בלי העדפות, כך שה"אני" יתבטל לחלוטין ואז, אחרי ש"תשמעון", בא חלקו השני של הפסוק – ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך".

השבת יחול יום ההילולא של הגאון החסיד, הרה"ק רבי לוי-יצחק ע"ה, אביו של כ"ק אדמו"ר. רלוי"צ אומר על הפסוק "וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ… דְּגָנְךָ וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ" שבמילים "דגנך ותירושך ויצהרך" מרומזים שלושת הגאולות של פסח, פורים וחנוכה.

דגנך מרמז על חג הפסח משום שכל גלות מצרים החלה למעשה עם חלומו של יוסף הצדיק – "והנה אנחנו מאלמים אלומות" של תבואה כמובן, של דגן. ומה מוריד את בני יעקב למצרים? הדגן כמובן. הם יורדים לשבור בר במצרים, ומה קורה כאשר בני ישראל יוצאים את מצרים? מה הם צוררים בבגדיהם?

"משארותם צרורות בשמלותם". פעם נוספת יש לנו עסק עם דגן. במילא המילה הזו בפסוק מסמלת את הגאולה ממצרים אותה אנו מציינים בפסח.

תירוש הוא יין, שקשור קשר הדוק בפורים. הנס נעשה במשתה היין. גם ושתי נטרדה במשתה היין וגם המן… ואל תשכחו שאנו מצווים לשתות בפורים עד דלא ידע וכו'. תירושך מסמלת את נס ההצלה ואת גאולת עם ישראל בימי מרדכי ואסתר אותה אנו מציינים בפורים.

ואילו "יצהרך" מתייחס לשמן ומה קשור לנס החנוכה יותר מהשמן? הרי אנחנו לא חוגגים שמונה ימים בשל הניצחון הצבאי, לשם כך יכולנו לחגוג יום אחד בלבד. אנו חוגגים שמונה ימים לזכר הנס בו הספיק השמן הטהור לשמונה ימים. המילה יצהרך מסמלת את נס פך השמן אותו אנו מציינים בחנוכה.

ולסיום, בפרשת השבוע מופיעה פרשת "והיה אם שמוע" אותה אנו קוראים פעמיים ביום, בשחרית ובערבית. מה יש בה בפרשה הזו? שכר ועונש. אם שמוע תשמע, או אז "ונתתי מטר… ואכלת ושבעת". ואם לא ח"ו, אז "ועצר את השמיים ולא יהיה מטר…".

מדוע אנו נזקקים לפרשה הזו כאשר פרשת "ואהבת" שמופיעה בפרשה הקודמת, מצווה על אהבת ה' מבלי להבטיח גשם ואוכל, מבלי לאיים בעונש. הרי אם רצון ה' הוא שנזכור בוקר וערב את חובתנו לאהבתו ולקיום מצוותיו, לא די בפרשה הראשונה – הרוחנית – שאינה כוללת הטבות חומריות בתמורה לאהבת ה'?

לו היה הקב"ה רוצה שנתנתק לגמרי מענייני העולם הזה ונשכח את הצרכים הצרים והאנוכיים שלנו, לא היינו נדרשים לומר בבוקר ובערב את פרשת "והיה אם שמוע". אלא שה' רוצה שלמרות הצרכים האנוכיים שלנו, נישאר בעולם הזה ונפעל בו גילוי שכינה. לא. ה' לא רוצה שנהפוך למלאכים. אלא לאנשים טובים יותר וראויים להשפעתו גם בגשמיות.

 

 

מזכירה לעצמי להתאזר בסבלנות ולזכור שהכל מאיתו ית'.

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו

 

[email protected]

ח"י מנחם אב, מה היום הזה אומר לך?!

חשבתי רבות מה פירוש המילה 'חופש', למי זה טוב ולמה זה מיועד בדיוק?! מה המחיר של חופש ועל חשבון מה זה בא?!
בכל שנה לפני פרוץ ה'חופש הגדול', אני נזכרת במנהלי הדגול הרב חיטריק שיחי' ולדבריו היוצאים מהלב שהיה מדבר אל לב תלמידותיו ערב החופש הגדול לבנות הנעורים (סליחה מראש במידה ואני לא מדיקת בסיפור…)
והיה מספר את הסיפור על המשפיע הרב מענדל פוטרפס ע'ה שישב בכלא עם לוליאן אחד ושאל אותו:
"מה הקטע הכי קשה כאשר אתה צועד על חבל דק באויר?! הגובה הרב? הצעקות מהקהל? הקור והחום בחוץ?!"
וענה אותו לוליאן: לא! עם זה אני מסתדר… אני רגיל לבחור נקודת יעד להיתפס בה וכל המסלול אני מתמקד בה וזה עוזר לי לצלוח את הדרך. הקושי הגדול זה כאשר אני מסיים כיוון אחד וצריך לחזור לכיוון השני, בשניות עד שאני מחובר לנקודה החדשה ברגעים האלה של ה'הפוגה' – אלו הרגעים הקשים ביותר…

מחר בעז'ה יהיה התאריך יח' במנחם אב. ובלוח הלועזי 15 באוגוסט…

לרוב העולם לא אומר הרבה התאריך הזה אבל לאלפיי משפחות שיש להם ילד מיוחד זה בהחלט אומר! מחר יתחיל רישמית ה'חופש' הגדול במסגרות החינוך המיוחד וזה אומר שלשבועיים אלפי ילדים מיוחדים ומתוקים ללא מסגרת. זה אומר שאלפי משפחות יחכו כל היום שכבר יגיע הערב והמתוקים שלהם סוף סוף יתעיפו וירדמו קצת…
וזה אומר שלמשפחות רבות בדיוק נגמר ה'חופש' אומנם זה 'רק' שבועיים אבל זה המון זמן!
בידיינו הדבר! כל אחד ואחת יכולים לפתוח את העיניים, הלב ולעזור להזמין אח או אחות להתארח או לצרף אותם לטיול המשפחתי לשלוח בת גדולה שתעזור לאמא שעובדת קשה 7\24\365 יש ילדים מיוחדים שבהחלט יכולים להתארח או שישמרו עליהם בגינה או בביתכם. לא בתור מסכנים ח'ו אלא מתוך אהבת ישראל כפשוטו שכולנו מחויבים בה – או בתרומה כספית להקל על משפחה או לארגון חסד שמפעיל נופשונים.
זה נכון שב'ה ב12 השנים האחרונות הפכתי להיות בצד המקבל זה לא קל בכלל לא השיגרה ובטח לא ההרגשה שזקוקים לעזרה… אבל דוקא מתוך מקום זה אני פונה מעשה קטן של הסביבה – בעז'ה יכריע את הכף ונזכה עוד בקיץ הזה להיות בשורה הראשונה בבית המקדש, והמתוקים שלנו שהיו בגלות כ'כ מיוחדים ומאתגרים בשניה אחת יהיו השלוחים הכי פעילים!

חמישה עשר באב עם אור חיה בירושלים

IMG-20140811-WA0006

IMG-20140813-WA0011

IMG-20140813-WA0015

IMG-20140813-WA0021

IMG-20140813-WA0024

IMG-20140813-WA0026

IMG-20140813-WA0027

IMG-20140813-WA0028

IMG-20140813-WA0029

IMG-20140813-WA0034

IMG-20140813-WA0036

IMG-20140813-WA0037

IMG-20140813-WA0039

IMG-20140813-WA0040

IMG-20140813-WA0043

מפלצת החופש הגדול!

אני עדיין זוכרת את הימים ההם, הרחוקים, בעלומיי החביבים. כמו כל תלמידה, חיכיתי לחופש הגדול בכליון עיניים. השבוע הראשון היה שכרון חושים של חירות. אין לימודים. אפשר לקום מאוחר, לאכול ארוחת בוקר בצהריים, ולא להכין שיעורים. יש! בשבוע השני התחיל האקשן: ים, בריכה, חברות, טיולים. בשבוע השלישי ארזתי תיקים למחנה קיץ וחזרתי מלאת חוויות וזכרונות. איזה כיף. ממש. מאוד. רגע, מה עכשיו? עוד חודש חופש לפניי.
בשלב מסויים, אני זוכרת את עצמי מטפסת על הקירות משעמום. מיצינו כבר הכל, טחנו. מה עוד אפשר לעשות? חוזרת לחוברות החופש השנואות (כן, גם זה עובר בשרשרת הדורות) ומתחילה לספור את השעות לאחור. גם לחופש יש גבול.

***
"למה אתם עושים לנו את זה?" אני שואלת את חברה שלי, מורה. "רוצים חופש? תביאו מחליפה. כמונו, האנשים הרגילים. למה בגללכם כולם חייבים לסבול?" היא מתבוננת בי במשטמה. "את חושבת שאני נהנית מזה? ממה שנקרא 'העונש הגדול'??" היא רושפת. "אני מוכנה לוותר למפרע ולאלתר על הדבר הזה. מה את חושבת, שלי אין ילדים קטנים? שאני לא צריכה להעסיק אותם? לבזבז כסף על קייטנות ובילויים ולספור את הדקות לאחור? נוסף על זה, מחייבים אותי להגיע לימי עיון, הערכויות, השתלמויות ושאר מרעין בישין. תאמיני לי, הייתי מעדיפה לעבוד כרגיל!" היא חותמת ומשאירה אותי עם פה פעור. הנה מורה שגם לא סובלת את החופש הגדול.
***
נכון, יש סדר יום. תפילה. חתת. שומרים על מסגרת. קצת בילויים, חברות, יש קעמפ וברגעי מצוקה שמים 'ראלי' במחשב. אבל כל אלה משובצים כנקודות עניין ספורות על פני יום ארוך ומשמים. ועוד אחד. ועוד אחד ועוד ואחד ועוד….כיוון שלצערי, אינני מהאמהות שבכל יום עורכות לילדיהן סדנא מהטבע, עם עיסת נייר, שתילת צנוניות ונגינה על כפיות אני מנסה לאלתר מיני הפעלות ותעסוקה לזאטוטים עם 'נופש משפחתי בצפון'- כמצוות חג החופשגדול אבל האמת היא שכל מה שאני רוצה זה רק לשבת ולבהות מול קיר ושקט. שקט מוחלט סביבי.
***
ואז אני חוזרת לדברי הרבי שלנו, הגאוניים כל כך. הרבי שדיבר על כך שדווקא בימים החשובים שלפני חודש אלול והימים הנוראים צריך להגביר את קצב הלימוד. להוסיף בעיון וחסידות, לשמור על מסגרות במקום לתת לנוער להתפרע ברחובות ולחפש מפלט מהשעמום. כמו בכל דבר גם כאן, כמה חבל שלא מקשיבים לרבי. אמנם, חופש משפחתי הוא דבר חיובי ונכון, אבל במידה ובשום שכל. לא ברור מי הגדיר חודשיים כזמן מספק למנוחה, אבל מנוחה אין כאן. גם לא חופש. ורק נחמה פורתא היא שא' דראש חודש אלול כבר מציץ מעבר לפינה ועימו השגרה המבורכת, האויר הסתוי הצלול, וימים של התחדשות.

'בין-הזמנים-שמח' שיהיה

צניעות בעידן המודרני • ראיון

בהיותו ילד, נשלח הרב מרדכי ביסטריצקי לשליחות בצפת עיה"ק, יחד עם אביו הגה"ח לוי ביסטריצקי ע"ה שנשלח בתוך קבוצת השלוחים המפורסמת של שנת תשל"ו. לאחר נישואיו, שימש כרב המושב שדה אליעזר שבצפון ולאחר פטירת אביו ע"ה, נקרא על ידי קהילת אנ"ש בצפת, למלא את מקום אביו הדגול ולשמש כרב הקהילה בצפת, בה הוא משמש גם כאחראי מערכת הכשרות בעיר.

בגישתו, דוגל הרב ביסטריצקי באכפתיות לצרכי הקהילה, הוא ער וקשוב לאנשי הקהילה, להם הוא משתדל לסייע בגשמיות ורוחניות.

הרב ביסטריצקי סבור שתרופות המנע הן התרופות הטובות ביותר, ולכן הוא שם דגש רב על הצניעות בקהילתו. לדבריו, צניעות לא תחומה אך ורק לצניעות הלבושים של הנשים והבנות – אלא מתחילה בשלב עקרוני יותר: צניעות, פשטות והימנעות מתחרותיות, קנאה וניסיון להשתוות כל הזמן לשכנים ולרמת החיים שלהם…

אולם, למרות הגדרת הצניעות בכללים העקרוניים, לא מקל הרב ביסטריצקי בחשיבות ההקפדה הדקדקנית על הלכות הצניעות – ולפני כשנה, לאחר עמל ממושך, הוציא לאור חוברת מושקעת בשם 'זאת תורת הצניעות' בה פורטו הלכות הצניעות ברזולוציה צפופה. חוברת אותה הגדירו רבנים ומחנכות כ'היסטורית', היות והיא הציבה – אולי לראשונה בהיסטוריה החב"דית – פרמטרים הלכתייםברורים ומנומקים למה שמתאים ולמה שלא מתאים על פי ההלכה, בשונה מההגדרה הגמישה 'זה לא מתאים' שרווחה עד אז.

לא מכבר, עברה החוברת 'מתיחת פנים', והיא עוצבה בצורת מגזין מושקע מאד, בפורמט כמעט של אלבום, עם תמונות של בגדי נשים על קולבים בחנויות בגדים יוקרתיות, תיקים ונעליים המונחים על מדפים מעוצבים, ואפילו בכריכה בצבע אדום(!) – כל זאת במטרה למשוך את עין  הקוראות ולבן.

כשהחלטנו להקדיש את נושא הצניעות למגזין הנוכחי, אך טבעי היה הדבר, לפנות אל הרב ביסטריצקי ולהציג בפניו שאלות עקרוניות, גם אם הן לא כל-כך נעימות…

חוסר ידיעה

הייתי רוצה לשאול, גם על נושא המגזין שלנו וגם על החוברת שהוצאתם; האם מתאים בכלל להעלות נושא כל-כך רגיש וצנוע, בבמה פומבית? האם נושא הצניעות לא אמור להיות לעיני נשים בלבד?

"לעניות דעתי, נושא הצניעות חשוב מאוד וקריטי בחיינו, ולמרות החשיבות הגדולה יש חוסר ידיעה עצום בכל ההלכות הקשורות לצניעות. צריך להבין", מטעים הרב ביסטריצקי, "שרוב הבעיות בצניעות מגיעות בכלל מחוסר ידיעה!"

חוסר ידיעה?! אנשים לא יודעים שישנם גבולות הלכתיים בצניעות?!

נקח את נושא הבטיחות בדרכים לדוגמא. באופן כללי, ברור לכל בר דעת שצריך לחצות במעבר חציה, שצריך לחגור את הילדים מאחור, שצריך לנהוג במהירות סבירה וכו', אבל לא תמיד ישנה מודעות לחשיבות שבשמירה על הכללים. ובמקרים רבים, כמו בצניעות לדוגמא, חוסר המודעות מגיע מחוסר ידיעה. מבינים שישנם גבולות הלכתיים, אבל לא בהכרח יודעים מה באמת מותר ומה באמת אסור.

ואם נוסיף לכך גם את היצר-הרע, שמכניס אל תוך הוואקום הזה של חוסר הידיעה וחוסר המודעות, רעיונות וסגנונות שונים, נקבל תוצאה עגומה.

מהו הפתרון?

לאמתו של דבר, אין פתרון פלא, אבל ככל שנדבר, נלמד ונחייה את ההלכות האלו וכשנעלה את הנושא על סדר היום האישי והציבורי – נוכל לגבש נורמה חברתית צנועה וחסידית וכך נקבל כוחות מיוחדים לעמוד בלחץ החברתי הקיים בנושא.

הצעה: הלכות צניעות – כבר בישיבות!

אם אני מבין נכון, במקרים רבים האישה לומדת את הלכות הצניעות בתיכון ובסמינר, ואילו הבעל – שהופך להיות הרב בבית, לא תמיד מודע לגדרי ההלכה, איזה סוג בגד מתאים ואיזה לא. האם לדעת הרב, יש ללמד את הבחורים בישיבות את הלכות ייחוד, הלכות צניעות וכדומה [כמובן, באופן המתאים]? 

"אני סבור", מחייך הרב ביסטריצקי, "שאם תערוך סקר קצר בין האברכים, תתפלא לראות שרבים מבין הנשאלים, לא ידעו היכן בשולחן ערוך מדבר אדמו"ר הזקן על הלכות צניעות!…"

בהחלט. את הלכות ייחוד בוודאי שיש צורך ללמד, (כמובן באופן המתאים). אלו הלכות עקרוניות, שבחורים רבים ואפילו חסידיים ולמדנים לא יודעים. לא אחת, כאשר מגיעים לגיל שידוכים, קורה שהבחורה מלמדת את הבחור את ההלכה במקרה הטוב, או שהם עוברים על איסור ייחוד בלי ידיעתם (כמו לדוגמא, במקום פתוח אבל שומם מאנשים).

גם את סימן ע"ה בהלכות קריאת שמע, שם מדבר אדמו"ר הזקן על דינים צניעות, ושם הוא מגדיר מה נקרא 'ערווה' – מולה אסור לקרא קריאת שמע, (ומשם נגזרות ההלכות של צניעות) יש ללמד.

האם אין חשש שהדיבורים הללו יביאו מחשבות זרות לבחורים? 

ראשית, צריך לזכור שהרבי תיקן את תקנת הרמב"ם גם לבחורים, למרות שהתלמידים לומדים גם את ספר זמנים וספר קדושה. כמוכן, בישיבות לומדים הרי גם את המסכתות קידושין, גיטין וכו' – כך שבעצם, אלו טענות לא מדויקות.

ברור, שצורת הגשת החומר; מה תהיה צורת הלימוד; באיזה שלב בישיבה ילמדו וכו' – על כך צריכות הנהלות הישיבות להחליט.

יחד עם זאת, יש לזכור שבחלק גדול מהמקרים, בעיית הצניעות מתחילה מהבעלים ולא מהנשים – ולכן חשוב ללמוד הלכות צניעות בצורה ברורה ומפורטת יותר, גם במסגרת של אברכים.

צנוע: זה לא פשוט!

לאחרונה הוצאתם את החוברת 'זאת תורת הצניעות', בפורמט מאד 'מודרני ומושך עין'. האם זה לא תרתי דסתרי – לדבר על צניעות ולהגיש אותו בצורה מודרנית?!

ראשית, העיצוב עומד בכל גדרי ההלכה וקיבל אישור של כמה רבנים נוספים. שנית, אדרבה; דווקא בשל העובדה שנושא הצניעות נתפס משום מה כאנטי-תזה ליופי, השקעה, טיפוח וכדומה – יש לפעול בכל דרך יצירתית – כמובן בתוך גדרי ההלכה – בכדי ללמוד, להעשיר את הידע, ולעורר על החשיבות שבשמירה על הצניעות.

צריך לזכור, שישנן נשים רבות שללא השימוש בעיצוב חדשני ומודרני, יתכן מאד שהן לא תפתחנה שום ספר או חוברת בכדי ללמוד את ההלכות הללו.

ואכן, אחת ממטרות החוברת היא לשבור את הסטיגמה שכדי ללכת בלבוש צנוע, חייבים להתלבש בצורה פשוטה או להתלבש בחוסר טעם. בשולחן-ערוך מוקדשות הלכות לכך שאישה צריכה להיראות בצורה מכובדת (שלא תתגנה על בעלה), אולם יחד עם זאת יש לזכור שלא כל מה שנראה יפה ומכובד – הוא אכן כזה.

ישנן טענות שהרבנים – בהיותם גברים, לא באמת יכולים לדבר על צניעות – היות והם לא ממש מבינים את הניסיון שעובר על בת או אישה. מה יש לרב לומר בנושא?

אכן, לא כל כך מתאים שרב 'יתוועד' עם נשים על שמירת הצניעות – זהו תפקידה של אישה, רבנית, משפיעה וכדומה, שמכירה את הבנות, שיכולה לדבר איתן בשפתן, לגלות אמפתיה לקושי שלהן לשמור על הגבולות ולהביא דוגמאות וכדומה – אולם, יחד עם זאת חשוב להדגיש, כי משפיעה ואפילו רבנית, איננה פוסקת הלכות – זהו תפקידו של הרב!

דבר נוסף שחשוב לזכור: הרב לא 'מתוועד' על הנושא – אלא אומר את דבר ה' זו הלכה; מה מותר ומה אסור. נקודה. ישנם גבולות מאד ברורים להלכה, ומחובתו של רב לדבר על ההלכה – גם על הלכות צניעות, גם כשלא כל כך נעים, ובפרט כשצריך לתקן פרצה רוחנית כזו או אחרת בנושא צניעות.

אם נדמה זאת לשיחה של הרבי מפרשת שופטים נ"א, נבין שהרב הוא ה'שופט', שאומר את ההלכה – כמות שהיא, גם אם היא לא הכי נעימה, אבל כיהודים חובה עלינו לקיים את ההלכה, כי זהו 'דבר ה". ואילו המשפיעה היא ה'יועץ', שמדברת עם הנשים בשפתן, תפקידה לוודא שהמסר ההלכתי יועבר אליהן בצורה המתקבלת באופן הטוב ביותר על דעתן.

אני רוצה להמשיך את השאלה הקודמת, למגרש הביתי – בו האבא הוא למעשה גם הרב וגם המחנך. האם בכלל תפקידו של האבא הוא להעיר לביתו על צניעות – (ואם כן, כיצד עליו לעשות זאת?) – או שזהו תפקידה של האם בלבד?

בכלל, עדיף תמיד, בכל נושא שדורש תיקון – להאיר ולא להעיר….

לשאלתך, אמנם חובת החינוך חלה בעיקר על האבא, אך חינוך הילדים הוא משימה משותפת להורים, וטוב שכך. ישנו ביטוי שאומר שכשהילד רוצה לעשות מה שמתחשק לו – הוא 'מסכסך' בין ההורים, וכאשר הם לא מדברים בקול אחד ובצורה אחידה – הוא מרשה לעצמו לעשות כל שעולה על דעתו…

בספר 'החינוך והמחנך' – אוסף ממשנתו של הרב חדקוב ז"ל – מובא, שהיסוד של החינוך, שהוא שמאל דוחה וימין מקרבת, מתבצע דווקא ע"י שני ההורים, כשאחד הוא יותר שמאל דוחה והשני ימין מקרבת, ומתחלפים בזה.

יש מקרים שהאימא תעשה זאת בחכמה וברגש יותר מהאבא, ויש מקרים שצריך 'עזרה' סמכותית שבאה דווקא מהאבא, אך כמובן שיש לבחון כל מקרה לגופו, תוך שימת לב להתנהלות הביתית ובקשר בין האבא והבת וכו'.

כשמורה סולקה מבית רבקה…

לא אחת נשמעות טענות מפי בנות, שלא תמיד הצוות החינוכי מקפיד על תקנון הצניעות – כפי שהתלמידות נדרשות. האם ועד כמה לדעתכם, הצוות החינוכי מחויב להראות דוגמא אישית בגן ובבית הספר?

ישנה חשיבות מיוחדת אשר כל אחת העובדת במוסד חינוכי לבנות אנ"ש – גם מוסדות לגיל הרך – תהווה "דוגמא אישית" בענייני צניעות ודרכי החסידות, גם בדברים שמותרים על פי ההלכה, אך הם אינם תואמים את דרך החסידות.

ולמשנה תוקף, להלן איגרת קודש של הרבי בנושא זה: "במה שכתב אודות העניינים שלא נכללו בהערכת מורים/ות, הנה תלבושת המורות נוגעת ביותר כמובן, ולא רק בכיתות הגבוהות אלא אפילו בכיתות הנמוכות, ויש לשים לב לזה ביותר ובפרט על פי המסופר שבעיירה אחת בימי הצמח צדק העבירו שוחט-ובודק ממשרתו בשביל שלבש קאַלאָשען [ערדליים], דפשיטא שאין איסור בלבישת קאַלאָשען אלא שהוא סימן חיצוני על הנעשה בפנים, וד"ל". (אגרות קודש חלק ט עמ' רטז). [ההדגשות אינן במקור].

השאלה היא, האם – עם כל הכבוד לאחריות על חינוך הבנות – אין למורות חיים פרטיים? הן חייבות, גם אחרי זמני הלימודים להיות כפופות לתקנון של בית הספר? הלא הן בהחלט בוגרות ויודעות מה מתאים ומה לא?!

אענה לך בסיפור: גב' ש.ק. מלייקווד שבארה"ב, הייתה מורה בבית רבקה. באחת החופשות היא נסעה באופן פרטי לחופשת סקי, שם לבשה מכנסי סקי המיועדות לבנות (ע"פ היתר מהגר"מ פיינשטיין שבמכנסיים המיועדות לבנות אין משום לא ילבש). כששמעה על כך המנהלת – היא פיטרה אותה מידית!

אותה מורה נכנסה ליחידות והתלוננה לרבי על פיטוריה ועל כך שבעצם, אופן לבושה בחייה הפרטיים – לא נוגע למשרתה כמורה. הרבי ענה ש'לאיש ציבור אין חיים פרטיים!'. כלומר, משום שהיא לא הייתה לבושה באופן הצנוע לשיטת חב"ד – הרבי הצדיק את פיטוריה.

לסיום, איזה מסר הייתם רוצים להעביר לציבור הקוראים והקוראות?

המסר מיועד לכלל ציבור אנ"ש והשלוחים; כחסידי חב"ד – שנושא ההתקשרות והמסירות לרבי עומד בראש מעינינו – עלינו לזכור כי התקשרות לרבי, 'מסירות נפש' ו'מסירת הרצון', ביציאה ל'מבצעים', בניית מוסדות וכו' – אינם עולים בקנה אחד, עם לבוש מודרני שאינו עומד בגדרי ההלכה ואף חמור מכך.

לא אחת, נוצר מצב שישנן נשים שבאמת מקפידות על הידורים וחומרות, מתוך מטרה להיות מקושרות לרבי באמת ובתמים, אולם הם לא שמות לב, שבנושא הצניעות הם חוטאות ומחטיאות ר"ל.

אולם הנקודה החשובה ביותר שצריך לזכור היא, שכחסידי חב"ד מוטלת עלינו אחריות גדולה מאד, מאחר ומסתכלים עלינו – גם הדור הצעיר וגם הקהילות הדתיות והחרדיות – והם בוחנים אותנו איך אנו נוהגים גם בנושא הצניעות. ובפרט השלוחות, שמשמשות כרבניות בקהילה שלהן, עליהן ישנה אחריות יתרה והן צריכות להוות דוגמא אישית לא רק לילדים אלא בעיקר לקהילה שלהן ולבנות שמגיעות אליהן לתקופת שליחות.

ובשכר השמירה על גדרי הצניעות, נזכה בעזרת ה' לשכר גדול בשפע ברכה והצלחה, בריאות ונחת חסידי מהילדים, ובעיקר לזירוז הגאולה תיכף ומיד, עם הרבי בראשנו.

מחשבה מועלת • דפנה חיים

המילים האלו נכתבות בתום ימי השבעה של שלושת הנערים הקדושים, אייל, גיל–עד ונפתלי הי"ד, ובפתח כבר ניצב לו מבצע 'צוק איתן'. אני מנסה לעכל את אשר עובר עלינו בימים כל–כך סוערים וגדושים מבחינה רגשית ורוחנית.

כשכל העולם היהודי לתפוצותיו, נשטף בגלי תפילה ותחינה לשלומם של הנערים הצעירים, והסולידריות הגדולה שסחפה מדינה שלימה הצליחה לעטוף בטונות של חום ואהבה את המשפחות השבורות מחד אך איתנות מאידך.

הדמעות שנשפכו כמים והתפילות הרבות שבקעו מלבבות מורתחים וכואבים, לא הלכו ריקם. פעולתן ועוצמתן מהדהדות ומגינות על העם היושב בציון משטף הטילים שנוחת כאן, ורצף החסדים והניסים הגלויים, שאנו עדים להם בכל רגע ורגע, מזכיר לנו שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים…

שוב התגלו תעצומות הנפש של העם הזה שיודע להתעלות ברגעים קשים, להתאחד ולחזק איש את רעהו ואישה את רעותה.

שוב מתגלית העוצמה שבתפילה, באמונה התמימה ובמחשבה הטובה שיכולה לשנות את המציאות.

מחשבה טובה, בטח ובטח תפילה יוקדת מועילה, יוצרת מציאות, גם כשהמציאות מראה את ההיפך.

דווקא בעתות כאלה אנו עדים לאוצר הטמון בערבות ההדדית ולכוח שלה לחזק ולהעצים אותנו.

ערבות כי אנחנו מעורבבים זה בזה וקשורים זה לזה בקשר בל ינותק וערבות כי אנחנו ערבים ומתוקים זה לזה ובימים אלה אנחנו מרגישים את זה ביתר שאת…

ואת הרגשות והתחושות הללו צריך לשמר, לנצור עמוק בלב פנימה ולהמשיך אותם אל שגרת היומיום, בימים שאחרי.

עלינו לעשות ככל אשר ניתן כדי לשמר את האהבה, אחווה, שלום ורעות שהתגלו בתוכנו בימים אלו, זהו צו השעה, זוהי טעימה מהאהבה האין-סופית שתהיה בגאולה.

ההקדמה לכל הבקשות

הרבי בשיחה לקבוצת אורחים מאנגליה, בראשית שנות הכ"פים, סיפר על הרבי הריי"צ שבהגיעו לגיל בר מצווה, קרא אותו אליו אביו – הרבי הרש"ב – ואמר לו שישאל משהו.

כך היה המנהג בקרב רבותינו נשיאנו עם בניהם בהגיעם לגיל מצוות. השאלה שהרבי הריי"צ בחר לשאול הייתה: למה מובא בסידורו של אדמו"ר הזקן שקודם התפילה יש לומר הריני מקבל עלי מצוות "ואהבת לרעך כמוך".

לכאורה לא ברור, מה השייכות של מצווה זו לתפילה, אם הסיבה היא ללמדנו שיהודי צריך להתחיל את היום באהבת ישראל, אז יותר מתאים היה לומר את זה בברכות השחר.

והסביר לו אביו – אדמו"ר נ"ע – שבתפילה אדם מבקש על צרכיו וכל אחד יודע שכשמבקשים מאבא משהו יש לגרום לו נחת רוח לפני כן, כדי שהבקשה תתמלא, וכשאבא רואה שבניו אוהבים זה את זה ומאוחדים זה עם זה הוא נהנה ושמח למלא את בקשתם ולהשפיע להם כל טוב בגשמיות וברוחניות. השלום הוא כלי מחזיק ברכה בגשמיות וברוחניות.

(ובטח כשאנו מתפללים ומתחננים לקב"ה שיגאל את עם ישראל וישלח לנו את משיח צדקנו צריך לחזק את האחדות בקרבנו).

זו הייתה אבן היסוד בתחילת חיי הריי"צ כנער בר מצווה וזו גם הייתה הכנה לנשיאותו בהמשך – אהבת ישראל.

העובדה שהרבי סיפר לנו זאת – אומר הרבי מלך המשיח – היא הוראה לכל אחד ואחד מאיתנו, בחיי היום–יום, שתחילת העבודה הן ברמה האישית, והן ברמה הציבורית, היא להתאחד עם כל אחד ואחד באהבת ישראל.

לכל אחד יש השפעה על חוג מסוים, חברים שכנים, כל אדם מנהיג לפחות את משפחתו ולכל הפחות את עצמו.

והדברים קשורים ונוגעים במיוחד בימים אלו, בהגיענו מימי בין המצרים ותשעה באב, הזיכרון הוא לא זיכרון מנותק מההווה, אלא זיכרון שמשפיע על חיי היומיום.

ואם הגורם לחורבן היה שנאת חינם, הרי שעלינו להוסיף באהבת חינם, לאהוב כל יהודי חינם, גם אחד כזה שלא עשה או יעשה לו שום טובה מימיו, וגם יהודי שלא ראה מעולם.

וכל עוד אנחנו בגלות ובית המקדש לא נבנה סימן ששומה עלינו להתחזק עוד ועוד באהבת ישראל.

ארבעה גילויי אהבה ועוד אחת

בהתוועדות י"א שבט תשח"י, אמר הרבי מה"מ, שעל כל אחד להשתדל לפעול על הזולת, עד היכן שידו מגעת, במעשה, דיבור ואפילו במחשבה.

ועוד לפני שתתעורר תמיהה איך אפשר לפעול על הזולת במחשבה, אם בכלל, הוסיף הרבי וסיפר שכ"ק מו"ח אדמו"ר הריי"צ אמר באחת ההתוועדויות שמחשבה פועלת.

ההתוועדות המדוברת הייתה בליל שמיני עצרת שנת תרצ"ג עת התוועד הרבי הריי"צ בסוכה ואמר את הדברים הבאים:

"מחשבה מועילה המחשבה אודות הזולת, במחשבה טובה ועיונית היא עצמה עניין של מעשה (הדברים התייחסו לאנ"ש שברוסיה והוזכרו כמה משמות התמימים והאברכים).

מחשבה אין לה מעצורים ואין מחיצות המבדילות בעדה, ובכל עת היא מגיעה לאותו מקום שעליה להגיע.

לשאלת אחד המסובים (אחד מהתמימים שיצא זה מכבר מרוסיה), מה יש לזולת מזה? ענה הרבי: הרבה, הרבה מאוד.

כעבור זמן ממושך, אמר לו הרבי: היכן היית בחג סוכות שעבר?

בהמשך סיפר הרבי הריי"צ: אודות מכתבו של רבי פנחס מקוריץ אל הרב המגיד וזו לשונו:

"רוב תודה לכ"ק בעד ההזכרה שזכר ונשא אותי כ"ק על מחשבותיו הקדושות ביום הכיפורים.

וידע כ"ק כי באותו הרגע שזכיתי לעלות על זכרונו הקדוש תיכף הרגשתי בְּפֹּה".

ישנן ארבעה סוגים של אהבה – הוסיף וביאר הרבי הריי"צ – וכל אחד מהם הוא כלי שנועד להכיל את עוצמת אור האהבה.

המדרגה הראשונה בגילוי אהבה, היא הושטת יד לשלום, על אף שלכאורה יש כאן פעולה חיצונית, נטולת כל רגש, ובימינו כמעט ואין משמעות ללחיצת היד והיא מבטאת בעיקר סממן חיצוני להיכרות בין שני אנשים, אבל כל זה נובע מהקרירות של העולם.

בעבר – אומר הרבי הריי"צ – היה ה'שלום עליכם' כנה ולבבי, ונאמר מתוך חיות פנימית, השלום עליכם התורני הוא כלי לאור האהבה.

למעלה מכך – כאשר שני אוהבים נפגשים, ומבטאים את רגש האהבה בנשיקה, כאן כבר יש גילוי אור נעלה יותר לאהבה מאשר הושטת יד לשלום.

עוד יותר מזה – אריכות הדיבור באהבה וחיבה יתרה, כפי שרואים במוחש כששני אוהבים נפגשים, הם מרבים לדבר ולהתעניין בנעשה אחד אצל השני.

ויש מדרגת אהבה גדולה יותר, שאפילו הדיבור לא יכול להכיל אותה, המילים יבשות ודלות ואין בכוחן לבטא את עוצמת רגש האהבה הפנימי, אז באה לידי ביטוי האהבה במבטי עיניים זה לזה ללא אומר ודברים.

כל אלה, אומר הרבי הריי"צ, הם ביטויי אהבה גלויים, אבל יש ביטוי פנימי ועמוק יותר מכל אלו לאהבה וזו ההתקשרות שבמחשבה, שהאחד מרגיש את השני, כאילו הוא נמצא לידו ממש. כאילו הוא בקרבת מקום.

המחשבה הרי לא מוגבלת בזמן או מקום וממילא יכול אדם להרגיש שחברו נמצא לידו פנים אל פנים, כמו גם להרגיש את כאבו או שמחתו.

כמו רעיו של איוב שעל אף שהיו רחוקים זה מזה הרגישו אחד את השני…

מחשבה יוצרת

הרעיון הבסיסי שבכוחה של המחשבה לשנות ולפעול על המציאות, גם של הזולת, הוא אמיתי ויסודו בהררי קודש, זה גם מה שהרבי תובע מאיתנו, לפעול על הזולת במחשבה.

והרבי נאה דורש ונאה מקיים.

ישנם אינספור סיפורים שמגלים כיצד הרבי באהבתו העצומה לכל אחד ואחת מישראל, הרגיש במצוקתו של יהודי נידח אי–שם בקצווי תבל; כמו אותה אישה שנכנסה לחדר ניתוח בליל שבת, והרבי מבלי לקבל כל דיווח, מפאת קדושת השבת הרגיש, התפלל והושיע.

סיפור ידוע אחר, התרחש כאשר הרב משה קוטלרסקי קיבל הוראה מהרבי לנסוע לאי קרסאו, בקריביים. ר' משה ארז תיק קטן ומיד יצא לדרך. בהגיעו לאי פגש ביהודי שסיפר לו בכאב כי בנו סובל מכות וביזיונות רק בגלל שעמד איתן על אמונתו היהודית, והוא מאוד שבור מכך ואינו יודע מה לעשות.

מיד הציע לו הרב קוטלרסקי, שהבין שכנראה זו מטרת השליחות, לשלוח את בנו ל'קעמפ' חסידי בניו–יורק, כדי שהבן ישאב כוחות וחיזוק מהאווירה והתכנים היהודים. הילד הסכים ומשם הדרך לישיבה ובעקבותיה להתקרבות כל המשפחה הייתה קצרה – "מחשבה מועלת"….

בכלל למחשבה יש כוח עצום שיכול לפעול ואף לשנות את המציאות לטוב ולמוטב (חלילה), אנחנו יודעים, למשל, שמחשבה שלילית על אדם, יכולה להשפיע על המציאות שלו, מה שמכונה 'עין הרע'.

איוב אומר: "פחד פחדתי ויאתייני ואשר יגורתי יבא לי" – כשאדם פוחד ממשהו לא טוב, הוא עלול חלילה למשוך את זה אליו, מה שנקרא נבואה שמגשימה את עצמה.

ואם כך הדברים בצד השלילי, בטח ובטח שיש למחשבה השפעה בהיבט החיובי.

(אמנם בשנים האחרונות, בעידן הניו–אייג' כשאנשים תרים בצימאון אחרי כל בדל רוחניות, ישנן כל מיני שיטות ותיאוריות שהופכות את המחשבות למין קסם שאיתו ניתן להגשים כל חלום שרק נרצה – "אם תאמין באמת ותצייר בדמיונך שתהיה עשיר, אז תהיה עשיר"… – מה שכמובן לא נכון ברוב המקרים, ולכן צריך להיזהר שלא להיסחף אחרי דעות שגויות ומטעות הנגועות לפעמים לא רק בחכמות חיצוניות אלא אף בעבודה זרה).

המחשבות מתרוצצות במוח בקצב מסחרר, הן יותר מהירות ממהירות האור או הקול, ממחקרים עולה כי כל אדם חושב בממוצע כ–400,000 מחשבות ביום, לרובן אנו כלל לא מודעים.

המחשבות משפיעות, הן נצרבות במודע כמו גם בתת מודע ולכן חשוב להעסיק ולמלא את הראש במחשבות טובות ולגרש בכל הכוח מחשבות שליליות.

פתגם חסידי אומר שאדם נמצא במקום שמחשבתו שם, אדם יכול לעמוד בתפילה בעיר–הקודש ירושלים ומחשבתו בכלל נודדת להונלולו או לטרדות הפרנסה או הבריאות שמעסיקות אותו… ומאידך, אדם יכול לשבת בתא מאסר קטן וטחוב כשהוא מעונה ומוגבל, אבל מחשבותיו נושאות אותו אל חיי החופש שעוד עתידים לבוא עליו.

"ונהפוכו"

המחשבה היא כלי רב עוצמה שיכול לשנות את המציאות, לטוב או חלילה להיפך. כשאדם חושב מחשבות טובות על עצמו או על זולתו הוא ממשיך פה בעולם דברים טובים ויותר מכך בכוח המחשבה הטובה ניתן להפוך גזירה רעה לגזירה טובה, וכן להיפך ח"ו.

ידוע הסיפור על חסיד של "הצמח צדק", שבנו הקטן חלה ושכב על ערש דווי. כשהחמיר מאוד המצב ונראה היה שאלו שעותיו האחרונות של הילד, יעצו לו חבריו החסידים לנסוע לרבי. החסיד יצא מיד לדרך, כשבליבו תקווה ותפילה שהילד יחזיק מעמד עד שיגיע לרבי.

כשהגיע, נכנס מיד ליחידות ובעומדו מול "פני הקודש" זלגו מעיניו שני נחלי דמעות רותחות ושטפו את פניו המיוסרות.

בלב נשבר ובקול חנוק מבכי תיאר החסיד לרבי את מצבו הקשה של הילד, תוך שהוא מתחנן לרחמי שמיים.

הרבי הסתכל על החסיד במבט אוהב ומרגיע ואמר: "טראכט גוט וועט זיין גוט", (= תחשוב טוב ויהיה טוב) אתה עוד תהיה בשמחות של הנכדים". החסיד שהיה בעל מדרגה, הרגיש איך מילותיו של הרבי נוסכות בו כוחות עילאיים ומושכות אותו מתהומות הייאוש והחידלון.

בכוחות רעננים ומחודשים עשה דרכו הביתה, כשבליבו אין ספק שעוד יהיה בשמחות נכדיו… זהו סיפור מפורסם, שהפך למוטו וסימן את הדרך לאנשים רבים, שעה שהיו במצוקה ובצרה גדולה.

כשאדם נמצא בצרה והוא שבור ומיוסר, קשה מאוד לעשות תפנית בראש ולהיות אופטימי ושמח, הרי במציאות הכול נראה מדכא כל–כך, ולא רואים אור בקצה המנהרה.

והיצר הרע שרק מחכה להזדמנויות כאלה יושב על הכתף ולוחש ללא הרף באוזן נבואות זעם פסימיות שמרפות ומחלישות.

כדי להיות מסוגל לחשוב טוב במצב קשה דרושים תעצומות נפש על אנושיים.

אבל כשאדם מצליח להתעלות מעל הטבע ולהפוך את המחשבות השליליות לחיוביות, הוא פועל נס, הוא ממשיך למטה כוחות על–טבעיים שמהפכים את המציאות.

זה בעצם ההבדל בין אמונה וביטחון. אמונה זה מצב שאדם מקבל כל מה שבא עליו תוך אמונה שהכול לטובה ומאת ה' הייתה זאת. ביטחון זה כשאדם נתון בתוך צרה ואין לו ספק שהוא ייצא מזה, שייוושע. כשאדם בטוח בכך הוא מסוגל להפוך את המצב מרע לטוב כי "הבוטח בה' חסד יסובבנו".

הרבי כותב לשניאור זלמן מסחרי, שהיה עסקן ציבורי שסייע רבות לחב"ד בארה"ק בה' מנחם אב תשכ"ד: "…בראותי הרגש ליבו ואהבתו לכפר חב"ד בתוככי אהבת ישראל בכלל, הרי ההתחזקות בזה היא דבר בעיתו, בפרט בימים אלו שבין המצרים דחורבן בית שני שקרה מפני שנאת חינם… ומפני חטאינו גלינו מארצנו ואי–אפשר לביטול המסובב כי אם על–ידי ביטול הסיבה וכל גירעון חלישות בסיבה מביא גרעון וחלישות במסובב אפילו הוא לעת עתה רק בעולמות עליונים, וכיוון שעיקר החטא היה שנאת חינם, הרי תיקונו באהבת חינם.

ויהי רצון שבקרוב ממש נזכה לקץ גלותנו ולגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו ויהפכו הימים האלה לששון ולשמחה.