איך מאהבים את הצניעות לבת בגיל הרך?
הגב' אלישבע: "נתחיל מדוגמא שיכולה להיות שכיחה ביותר בגן הילדים, בבית הספר ואפילו בבית. מושקי הקטנה יושבת על הכיסא בצורה כזו שהחצאית אינה מכסה את הברך. במקרה זה ישנם שתי אפשרויות תגובה מצד המחנך – התגובה הספונטאנית, והתגובה הנדרשת. התגובה הספונטאנית הינה 'מושקי! כך לא יושבת בת חסידית, זה לא צנוע! תסדרי מיד את החצאית' וכדו', ברוב הפעמים תגובה זו מלווה במבט ונימה של מוסר אותו מפנימה הבת מגיל צעיר.
לעומתה, התגובה הנדרשת, היא תגובה שיעילה לטווח הארוך ומסוגלת לשתול בילדה זיכרון חיובי למושג צניעות, והיא יכולה להיות כגון: 'מושקי, איזו שמלה יפה יש לך, בואי תכסי את הברך ותיראי כמה שאת יפה וצנועה' או 'איזה יופי נראית השמלה עלייך כשהברך מכוסה – את ילדה יפה וצנועה!'. בתגובה זו השגנו כמה מטרות – הילדה לא הרגישה תוכחה ומוסר. לא הרגישה מסר שמשהו בגוף שלה לא בסדר ונוסף לכך קיבלה דימוי טוב ומחמאה כיצד היא נראית ועד כמה השמלה מחמיאה לה. בתגובה זו אין ספק שהמושג צניעות מתחבר לילדה עם מחמאה ויופי. האם לא זו המטרה אותו אנו רוצות להשיג?!
תמיד יש לזכור ולשדר – צניעות זה לא מוסר! זה אורח חיים שמביא שמחה, ברכה וכן, גם יופי!
לצערנו, אצל מתבגרות רבות המילה צניעות מעוררת מיד אסוציאציה שלילית, חונקת, מבהילה, המעלה זיכרונות של 'מנהלת רודפת אחריהן'. בידנו לשנות את הסטיגמה הזו בכך שלא נשדר להן חלילה פחד, מוסר ותוכחה אלא אך ורק יופי וקדושה, וכל זאת החל מן הגיל הרך!
נקודה נוספת שיכולה לשתול אהבה לצניעות בלב הבת, זו הקפדה על לבישת בגדים צנועים ויחד עם זאת אסטטיים, נקיים ויפים (ולא חסר!). ישנה חשיבות רבה לאופן בו הילדה תופסת את דימוי גופה בעזרת הבגדים אותם היא לובשת. כאשר הבגד הוא אומנם צנוע אך בסגנון מיושן, הבת לא תירצה להתחבר ריגשית עם בגד שלא מחמיא ומייפה אותה, היא עלולה להרגיש דחויה בחברה בגללו וממילא לא לאהוב את מה שמסמל את היותה צנועה. כאשר אנו מלבישים את הילדה בגד צנוע ויחד עם זאת יפה, אנו משיגים בכך את המטרה".
מלכותיותה של האישה
הגב' דיאמנט: "ברוך ה' יש בידינו היום שפע אפשרויות על מנת ליצור מקום אהוב לצניעות בגן ואף בבית.
ראשית כל, אני דוגלת בדוגמא אישית – כאשר אני יושבת מול הבנות וגם כאשר החצאית שלי מכסה את הברך, תמיד אני מותחת אותה כדי לוודא שהיא אכן מכסה – הבנות רואות וזה משפיע עליהן ישירות. אנו הרי מצפות מבתנו / תלמידתנו ללבוש ולהתנהג בצניעות לכן אנו גם צריכות להתנהג כך. הילדה בוגרת בכדי להבין מתי זה אמיתי ונכון ומתי זה 'כי כך צריך ללבוש בגן ואין מה לעשות'. כאשר היא רואה את הדמות החינוכית אותה היא מעריצה מתלבשת בצניעות זה מביא אותה למקום של רצון להיות שייכת אליה גם בצורת הלבוש.
בכלל אני בעד לא להעיר ולשים במרכז את אלו שלא מקפידות על הצניעות (שזה מה שנוצר לפעמים על ידי ההערה) אלא לשבח, לעודד ולהרים על נס את מי שמקפידה, וממילא זה יוצר רצון ואף 'קנאת סופרים' גם אצל הבנות האחרות – להתאמץ ולהתנהג בצניעות הנכונה כי הרי זה כיף ושווה להתלבש צנוע.
את הבוקר אנו פותחות עם שיר יפה, בו אנו מזכירות מהם כללי הצניעות ואיזו זכות יש לנו שזכינו לכך. ממש אפשר לראות איך שתוך כדי מילות השיר הבנות מסדרות את החצאית ומתיישבות בצניעות מבלי שהייתי צריכה להעיר להן על כך – אנו מרוויחות גם הנאה גדולה מצד הבנות שאוהבות לשיר ולשמוח, וגם הטמעה של כללי הצניעות בדרך חוויתית!
ההטעמה של כללי הצניעות נעשית גם בדרכים נוספות. לדוגמא בשיפוץ הספרים. לעיתים אנו מקבלים לגן מלאי של ספרים שלא תמיד הבנות בציורים לבושות בצניעות – הבנות קולטות את התמונות היטב ואנו כמובן רוצות שייקלטו רק דברים טובים. לכן, אני מתקנת אותן. לעיתים זה נעשה גם ליד הבנות שמתבוננות ושואלות למה אני מציירת גרביים ושרוולים. כאן יש לי ללא ספק הזדמנות פז להסביר להן את כללי הצניעות בדרך חוויתית.
מניסיון של שלוש עשרה שנים בהוראה אני יכולה להתפלל ולקוות שגם אנו הנשים נהיה עם קבלת עול, כמו הבנות הקטנות שמבינות כאשר מסבירים להם בנועם שהצניעות היא המלכות של האישה ושמחות לקיים זאת!".
בהיכון, לגאולה!
הגב' יפה: "רבי. רבי ורבי. כל ילדה וכל נערה אוהבת את הרבי מה"מ בקשר עצמי שאין לשער. הרבי הוא חלק מאישיותינו וחלק מאורח חיינו. בגן אני מחנכת את הבנות לכך שהרבי רוצה שניהיה צנועות, וכאשר אנו מתלבשות בצניעות זה משמח אותו. ילדה שמתגברת על עצמה בצניעות, מבינה שהרבי כעת מחייך אליה ושמח מאוד במעשיה. אני מספרת להן שתיכף הרבי מתגלה וכעת אנו מתכוננות, כי כאשר הוא יגיע תהיה לו שמחה גדולה לראות אותנו לבושות בצניעות. ללא ספק זה נותן להן המון כח!
דגש נוסף שמלווה אותי בגן זה לשבח את הילדה במה שהיא כן צנועה בו. נכון, ייתכן מאוד שהחצאית שלה קצרה והחולצה פתוחה אבל אם היא הגיעה היום לגן עם גרביים לאחר הרבה התגברויות – זה אדיר, נפלא, ומגיע לה על כך מחמאה והתייחסות גדולה! הילדה מרגישה שיש לה משהו מהצניעות והיא שייכת לכך למרות שבפועל יש עוד מה לתקן. ואכן צריך להוסיף שאם היא הגיעה היום עם גרביים אז אני בטוחה שבהמשך היא תגיע גם עם חצאית ארוכה.
יש צורך גדול להתאמץ תמיד למצוא אצל הילדה במה היא כן צנועה – אם זה בשפה נקייה, שרוול ארוך ועוד. כאשר אנו רואים אותה כאחת ששייכת ומקיימת, זה נותן לה את הכוח להמשיך באותה הדרך ואף להתקדם. לשמחתי, נוצר מצב שבבוקר הן רצות (ממש כך!) ומראות לי במה הן כן צנועות היום – תענוג!
לפני כמה שבועות למדנו כיצד הקב"ה ברא את חוה. סיפרתי לבנות את המדרש שכאשר הקב"ה ברא אותה לכל איבר ואיבר שברא אמר לה 'תהיי צנועה' זאת אומרת שזה העיקר שלנו. הבנות מרגישות וחוות את זה. זוהי הוכחה קטנה לכך שאפשר בכל הזדמנות להכניס את מסרי הצניעות בצורה מרתקת, אהובה ומקובלת.
וכמובן, מעל הכל זו דוגמא אישית חיובית לבנות, לא רק בלבוש אלא גם בדיבור, מחשבה ומעשה".
נהדר. האם כגננת יש לך מסר להעביר לאמהות?
"בהחלט. יש לזכור שהבנות בגיל הזה הן פלסטלינה, איך שנעצב אותן כך בעזרת ה' הן יהיו גם בגיל 17. זהו גיל כל כך חלק שמקבל את הכל בקבלת עול תמימה וברצון אמיתי לעשות את מה שנדרש מאיתן. ככל שהן יפנימו את הצניעות מתוך שמחה ואהבה, יהיה לנו הרבה יותר קל כשהן תהיינה גדולות – זה הזמן שישפיע עליהן לטווח הקרוב והרחוק, אל תאמרנה 'כשהיא תגדל נלמד אותה'. נוסף לכך, גם האמא מרוויחה כאשר היא מחנכת את ילדתה לצניעות, זה נותן לה בעצמה הזדמנות וקרש קפיצה להתקדם גם ברמת הצניעות האישית שלה – מנוף להתקדמות, הצלחה וכמובן ברכה.
כל אם צריכה לזכור כי בידיה להאהיב את הצניעות לבת דווקא בגיל הזה, כי זה מה שמסמל את היותה בת יהודייה ובעתיד בעזרת ה' גם אישה יהודייה. כאשר הילדה משחקת בגן את מה שהיא רוצה להיות בעתיד, היא מכשירה את עצמה לכך כפי שהרבי התבטא. אותו דבר בצניעות – כאשר היא, כבר מגיל קטן, לבושה לפי כללי הצניעות היא בעצם עושה את הצעד שלה לקראת אישה!
מסר נוסף שהייתי רוצה להעביר הוא: תנו לילדה להיות ילדה! זה הגיל שלה! בנות בגן אוהבות לרוץ ולהתגלש במגלשה. לעשות זאת עם חצאית צמודה, זה קושי וחוסר נוחות. גם מבחינה הגיינית הגרביונים והחצאיות הארוכות שומרות על הבנות מפני חיידקים, אז לטובתן בואו נאפשר להן לחיות את הגיל הזה כילדות יהודיות כשרות וטהורות ובעזרת ה' נרווה מהן רוב נחת חסידי. אמן".
ניתן לומר שכאשר הילדה נמצאת ליד הדמות החינוכית, כגננת נערצת, יש לה יותר חשק ותמריץ להקפיד על צניעות. אך האם וכיצד ניתן להרגיל ילדה לצניעות בכל מקום ולא רק בגן ובבית הספר?
הגב' אלישבע: "ההרגל מתחיל מדברים שנראים לכאורה קטנים ולא משמעותיים אך הם אלו שמרגילים ומחנכים את הילדה לצניעות גם כשהיא בחברת בני דודים ואף בני המשפחה עצמה.
דוגמא להרגל לצניעות מגיל קטן היא הלבישה לאחר האמבטיה. לפעמים יש לנו תחושה שאם מדובר בילדה בת שלוש או ארבע לא נורא להוציא אותה רק עם מגבת לחדר הילדים ושם להלביש אותה. אך הרגל נעשה טבע ובגיל שש להתחיל להתלבש באמבטיה זה כבר לא פשוט, ואז כאשר הילדה נמצאת בחברת אנשים זרים ולא מכסה את גופה כראוי לא בטוח שהיא תבין למה אנו מתכוונים כאשר נאמר לה 'זה לא צנוע', כי הכל מתחיל מהבית ואם אין הקפדה בבית, בין בני המשפחה, גם בחוץ הצניעות לא תהיה חזקה. לעומת זאת, ילדה שמתרגלת כבר מגיל קטן להתלבש באמבטיה אז כאשר נוצר מצב שהיא נמצאת עם המשפחה המורחבת גם אם היא תשתולל, היא תישאר צנועה כיוון שהיא הורגלה שגופה הוא יקר ומכוסה ואפילו בתוך ביתה".
אסרטיביות יהודית
עם הגיל הרך אפשר עוד להסתדר, הן הרי מלאות רצון לקיים ולנהוג כראוי. אך מה עם הבנות המתבגרות? האם תוכלי לתת לאמהות כמה טיפים כיצד להתמודד עם שמירת הצניעות בגיל משמעותי זה?
הגב' אלישבע: "בנות בגיל ההתבגרות מושפעות מהחברה – היא קובעת עבורן את האופנה! ולכן ההתמודדות של ההורה קשה יותר. ההורים בשלב זה צריכים להיות ערניים ולשים לב כבר לניצנים ראשונים המצביעים על רצון לשינוי. ניצנים אלו יכולים להיות דיבור שונה שלא הורגלה אליו, סגנון התנהגות אחר, ובשלב מסויים גם שינוי בלבוש. ישנן כמה סיבות היכולות להוביל לרצון לשינוי ונעמוד על כמה מהן (ישנן מצוקות קשות שעלולות להוביל להתנהגויות אלו ומצריכות התערבות טיפולית מ.ר):
הרצון להיות שייכת לחברה בסגנון הדיבור, ההתנהגות וכמובן הלבוש.
נכון, בזמן אמת ההתמודדות היא מורכבת וצריכה להיעשות בעדינות ובחום. להתחבר לרגשות ולחוויות של המתבגרת ולהסביר לה שהתנהגות זו היא טבעית ונובעת ממעבר בין הילדות לבגרות. ניתן גם לשתף אותה בלבטים שהיו לנו בגיל ההתבגרות.
הדרך שהוכיחה את עצמה כיעילה ביותר לשרוד את גיל ההתבגרות היא החינוך לאסרטיביות או יותר נכון "אסרטיביות יהודית". כאשר הורה מחנך את ילדיו מגיל קטן לאסרטיביות, הילד לומד על גאוות היחידה של עצמו והיכולת שיש בו לזרום נגד הזרם כשצריך. כאשר הוא מקבל משובים רבים על כך מתפתח בו הסיכוי שישרוד את הלחץ החברתי בגיל ההתבגרות.
בגיל זה הנערה מרגישה צורך להשתנות, להתחדש ולהיראות מטופחת יותר – זה חיובי ויש לעודד זאת אך ברמה הטובה והצנועה. כאשר אנו נממש לה את הרצון על ידי קניית בגדים צנועים ויפים מדי פעם (גם בהפתעה!) ולא נחכה שהיא תגיד 'אין לי מה ללבוש'. 'כבר שנה שלא קנינו בגד', כך הראנו לה שחשוב לנו גם כן שתראה יפה ויחד עם זה צנועה. כאשר ההורה שותף לתהליך אותו חווה המתבגר הדרך קלה יותר.
יש לשים לב. לעיתים מבנה גוף לא מתאים ללבוש ספציפי שמתאים על מבנה גוף אחר. ייתכן מאוד ששתי בנות ילבשו את אותו בגד אך לאחת זה מחמיא ואת השנייה זה מכער. לכן, על מנת שהבת תאהב ותתחבר ללבוש יש לבדוק האם הוא אכן גם צנוע וגם מחמיא למבנה גופה.
יש לזכור. למרות שזה קשה, להשתדל לא להגיע להתנצחויות שיובילו בסוף ל"כן המפקד" אך לא להפנמה פנימית. יחד עם זאת, לא לחשוש לומר את דעתנו כהורים, חד משמעית כקובעת עובדה חינוכית אך חדורה באהבה ואכפתיות. חשוב שהנערה 'תשים לב' לכך שהוריה אוהבים אותה בכל מצב נתון ורוחשים סביבה לא רק כאשר יש בעיות אלא גם ובעיקר כשהכל בסדר וזורם על מי מנוחות. ללא ספק יש קושי לשלב בין השניים – מצד אחד עמידה איתנה ומצד שני אהבה גדולה. אכן, זו משימה שנראית כמעט בלתי אפשרית אבל בהתמדה, אהבה ואמפתיה נשיג בעזרת ה' את המטרה!".
צניעות בלבביות
כיצד ניתן להעביר את מסר הצניעות לבת המתבגרת בצורה שתתקבל על ליבה?
הגב' מרים: "אנו נמצאות בדור שבו נדרשת מסירות אמיתית על מנת לחיות מתוך קבלת עול. כאשר אנו רוצות להעביר מסר לבנות שללבוש צנוע זה חכם, טוב, יפה ומועיל להן, יש לדבר אל ליבן ולא רק על 'צריך' ו'חובה' ואז זה משפיע.
כל בת חבד"ית רוצה להקים את ביתה שיהיה בית חסידי ולזכות בבעל עם מידות טובות, ירא שמים וכן… גם צנוע. המפתח לכך בכל המובנים הוא הצניעות. כאשר אנו מסבירות לבחורה בנועם ובסבר פנים יפות עד כמה משפיעה צורת הלבוש שלה על בחירת בן זוגה היא תבין שזה חכם מצידה וטוב יהיה לה כאשר תתלבש צנוע.
כמורה שנים רבות לנערות אני יכולה להעיד שמשפחות רבות מאוד פוסלות הצעות שידוך רק לפי אינפורמציות בבירורים ראשוניים על סגנון הלבוש של בחורה. גם אם הבחור מעוניין בבחורה 'פתוחה' הרי שאת הבירורים עושה האמא שלו והיא זאת שמסננת את השמות לקראת פגישה והיא בוודאי לא מעוניינת בכלה שבערב שבת תשב מול חמיה וגיסיה עם ברכיים חשופות…
אומנם כרגע קל להסתכל על הזמן העכשווי ותו לא. אך עם קצת 'ראש על הכתפיים' יש צורך גם לראות את העתיד ולהבין שבית יהודי ובעל חסידי תלוי כרגע בי וחבל לפספס את זה – לטובתי".
כמחנכת, וודאי יצא לך להיפגש בבנות שלא לבושות לפי כללי הצניעות. איך נכון להגיב במקרה כזה?
אכן. כאשר אני רואה שבת הגיעה בלבוש לא מתאים, אני לא מעירה לה במילה הראשונה, ולא בשיחה הראשונה ובטח לא בפני כל הכיתה. דבר ראשון יש צורך להשקיע בקשר הריגשי ובתקשורת נכונה בין שתינו כהכנה (נכון כמובן, גם בין אמא לבת) – לשבת יחד ולשוחח באווירה טובה, לראות קודם כל מי הבחורה שיושבת מולי, עם מה היא מתמודדת, ורק לאחר שאני מכירה אותה והחמאתי לה רק אז אפשרי לבקש ממנה לכבד ולבוא בלבוש מתאים, כמובן תוך הסבר למה הלבוש שהגיעה איתו לא מתקבל. בדרך כלל, כאשר הערה נעשית ממקום של קירוב והבנה היא מתקבלת הרבה יותר מאשר הערת מוסר שעלולה להסתיים בזעף וחוסר הפנמה.
זכור לי מקרה בו לימדתי בחורה שהגיעה לכיתה עם ציפורניים ארוכות ומדוגמות, דבר שכמובן לא התאים לכללי המוסד בשום צורה. הדבר צרם לי מאוד אך החלטתי לא להעיר לה, מפני שגם כך בוודאי העירו לה בהזדמנויות שונות. ובכל זאת המשיכה לבוא בצורה זו. החלטתי לזמן אותה לשיחה אישית. מה אומר? מבחורה שנתפסה בעיני כמפרת תקנון, מצאתי בחורה בעל אישיות מדהימה. הבנתי ממנה שהיא החזירה את כל משפחתה בתשובה(!) וממשיכה לתת את הטון לקיום תורה ומצוות בביתה. הערכתי אותה.
בסיום השיחה אמרתי לה שאני מבינה שהציפורניים האלו חשובות לה אך אני מבקשת שלשיעור הבא תוריד את הלק, כך הציפורניים יהיו לפחות לא בולטות. למחרת בבוקר, היא ניגשה אליי ואמרה לי 'המורה תראי. גזרתי את הציפורניים' למרות שלא ביקשתי. זה רק מוכיח עד כמה הערה מתקבלת ומופנמת כאשר היא באה באווירה טובה ובתקשורת נכונה".
כיצד ניתן להסביר לבחורה מדוע לפי כללי הצניעות אין ללבוש פריט לבוש מסוים שעל פניו נראה כצנוע אך לא מקובל?
"תלמידות ניגשו אליי השבוע ושאלו אותי 'המורה אנו לא מבינות למה החצאית הזו לא טובה ללבישה? היא לא צמודה ואף יותר צנועה מהחצאית של החברה'. עניתי להן: 'בוודאי אתן יודעות שאך לפני כמה חודשים היה חשש למגיפת פוליו ובכדי לעצור את המגיפה מיידית חיסנו את כולם, ואף גם כאלה שאינם צריכים את זה כרגע. ייתכן מאוד שחצאית מבד שאינו עומד בתקנון, נראית לך צנועה אך על רוב האחרות היא לא. יש צורך לעצור זאת אצל כולן, על מנת שהמגיפה לא תתפשט, גם אם נראה שאת אינך זקוקה לכלל הזה.
אומנם מניסיוני בהוראה נוכחתי לראות שבנות לא מחוברות לחוסר הגיון אלא גם רוצות להבין מדוע זה לא ראוי. ולכן יש צורך לשלב בין השניים: מצד אחד כן לומר שזהו המצב וכעת כדי למנוע הידרדרות עלינו לעצור את זה מיידית. ומצד שני, כן לתת הסברים מדוע יש להתלבש כך ולא אחרת. יש לנצל לצורך זה כל זמן אפשרי כדי להגיע אל כולן. הזמנים הטובים לכך הם התוועדויות ושיעורים, שבתות מחנה וכדו' – זהו צו השעה.
כאשר הלבבות פתוחים והאווירה היא מאחדת, מקבלת ולא מאיימת יש לנו את ההזדמנות להתמקד בנושא חשוב זה ולשמוע את שאלותיהן (לתת להן לשאול ולדבר על הקושי אותו הן חוות!). ואנו נגלה מהר מאוד בנות רבות שמקיימות את מצוות הצניעות כי 'כך כתוב בתקנון רבני חב"ד' אך בפועל הן לא מפנימות לשם מה זה טוב ורצוי, הן מעוניינות ומשתוקקות לשמוע הסברים ותשובות לשאלות שעולות על מנת שנשיב להן.
יש לזכור – הרבי מה"מ לעולם אינו נשאר חייב! על כל השתדלות ואף הקטנה ביותר בעניין נעלה זה תזכה כל אחת מאיתנו לטוב גשמי ורוחני!!!".
