ערב ראש השנה. אני פותחת את ארון הבגדים וההתלבטות מתחילה.
טוב, אז אני מתחילה לדמיין. אני נמצאת בבית הכנסת, אני אהיה שם ראשונה, זה ברור. אולי בהמשך תבוא אשה אחת או שתיים, בלילה לא מגיעות הרבה… טוב, אבל זה כבר מחייב אותי להתלבש יפה. ובמיוחד שלאחר התפילה תתקיים סעודה מפוארת לאנשים המכובדים של הקהילה, אז בכלל אני צריכה משהו יפה ומכבד. 'חבל שלא קניתי בסף את השמלה ההיא שראיתי בחנות כשיצאתי לקניות בארץ, לפני שחזרתי הביתה לחגים.' אני מתחילה להתחרט 'היא הייתה כל כך יפה…רגע, אבל למה בעצם לא קניתי אותה בסוף?' מנסה להיזכר 'אה, החלטתי שזה סגנון מדי בולט, אבל…' היצר הרע מתחיל לגרום לי רגשי חרטה, אך אני דוחה אותם מיד 'מה מושקי? מה אבל? את שליחה? אז נכון את צריכה להתלבש יפה. זה לא סותר את זה שאת צריכה להתלבש גם צנוע ועדין… אם את שליחה אז את מייצגת את הרבי, ואל תשכחי את זה ש'שלוחו של אדם כמותו', באמת היית רוצה לייצג את הרבי ואת חב"ד כולו עם השמלה ההיא?' רגש הגאווה ממלאה את ליבי, כן, עמדתי בנסיון ולא קניתי את השמלה היפה ההיא, לא שהיא לא הייתה צנועה חלילה. היא הייתה ארוכה, עם שרוולים ארוכים ואפילו הצוואר היה מכוסה דיו. רק הסגנון, הסגנון קצת.. לא יודעת איך להגדיר, אך הרגש של השליחה שבי לא נתנה לי לקנות אותה וב"ה שכך.
אני מגיעה למקומות, פוגשת שליחות, שליחות בעלות מסירות נפש עצומה שעזבו חיי קהילה בשביל השליחות של הרבי, בשביל אותם תנוקות שנשבו שצמאים כל כך לקצת יהדות. אך פה ושם אני רואה מעידות, וזה כואב לי. מאוד .
אני לא אוהבת שאני רואה את המעידות האלה, מי אני שאחנך בכלל את השליחות האלה?? ואפשר לחשוב שאני מושלמת בצניעות… הרבי דרש שנהיה כמו בית יעקב ו…עד שאגיע לשם יש לי עוד הרבה במה להשתפר….
ובכל זאת, אני מדברת על הדברים הבסיסיים (לעניות דעתי..), כששליחה מגיעה לכנס בבית הספר שלי ומספרת בשיא הגאווה על שליחותה, אך מתחת לחצאית שלה מציצות הברכיים… זה צורם לי, זה גורם לי לקום ולזעוק למה?? איך?? איך את מסוגלת?? את מייצגת את הרבי?? את באה לייצג שליחה?? אני אישית, במחילה מכבודך, לא הייתי רוצה שתייצגי אותי ככה!!! איך את יכולה להציע לנשים להדליק נרות שבת כשהמראה שלך – שבכל זאת, זהו הדבר הראשון שרואים – אינו מכבד את הרבי ואינו מכבד את חב"ד???
חברות שלי אומרות לי "תלמדי עליה זכות, היא צריכה להראות יפה כדי למצוא חן בעיני אנשים וכך לקרב אותם." ואם לומר את האמת, הן צודקות, צריך ללמד זכות, אבל קשה לי. קשה לי מאוד. יופי אינו סותר צניעות, והרבי מציין בכמה מכתבים שאין שום התר להורי מהרוחניות שלך למען השליחות, ממש ממש לא!!!! במקום לרדת לעם, תעלי את העם אליך. הרי זה כל הענין של עבודת השליחות!!!
לא פעם שמעתי על בנות שאמרו "אם שליחה מתלבשת ככה, אז גם לי מותר!" זה כל כך עורר בי את האחריות. אני לא אחראית רק על המקורבים שבקהילה שלנו, אני לא מראה דוגמא רק לאנשים שאינם שומרי תומ"צ לעת עתה. גם חברותי לכתה, ממשפחות אנ"ש מסתכלות עלי כעל שליחה שממנה לומדים וממנה לוקחים דוגמא. אני לא יכולה להרשות לעצמי לקחת אחריות על בנות שיגידו "אם היא מתלבשת ככה אז גם לי מותר."
ולסיום, אני לא מדברת רק לשליחה שאביה/בעלה רב קהילה או משהו… אני מדברת אל כל אחת ואחת. ב"היום יום" רשום שכל יהודי הוא שליח של הקב"ה, כל אחת מאיתנו מייצגת את הרבי, מייצגת את חב"ד.
אנא, קחו אחריות!!!!
וביחד, בזכות נשים צדקניות שלא שינו את לבושן, נביא את משיח צדקינו!!!!
בברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה!!!!!
חברתכן השליחה.
נ.ב. אני שוב פעם מתנצלת על הנימה הביקורתית שנשמעת מהכתוב, גם לי יש הרבה מה להשתפר ואני מדברת גם אל עצמי… קבלו זאת בהבנה…
