לרישום לקעמפ הקרוב:

ORO.ORG.IL

להיזכר בך,

פירושו לחיות חיים של בית,

אוירה חמימה של תבשילים ומאפים.

ריח ניחוחות ונקיות באוויר,

ודאגה גם לחמצן רוחני.

להיזכר בך,

במובן של צניעות,

בריחה מאור הזרקורים,

על אף עשייה ברוכה מאחורי הקלעים.

להיזכר בך,

לנסות להשריש בתוכנו עקרונות ערכים,

לצעוד בשביל שכולו נתינה ומידות,

לב זהב שדואג ומכיל.

להיזכר בך,

השקעה בחוץ וגם בפנים,

מלווה בחום אהבה אכפתיות,

והכל למען חינוך הילדים.

להיזכר בך,

שוב ושוב,

כל שנה מחדש,

החיוך ההומור,

ההבנה והפיקחות.

רגעים קטנים כגדולים במחיצתך,

הכול עומד מול עינינו, ולא ימוש זכרך!

ואנו כאן לאחר חמש שנים,

מלאים וספוגים בגעגועים עזים,

מבקשים שגם מעשינו יהיו נזכרים,

ואת תפילתנו העתירי לפני ריבון העולמים.

והעיקר שנזכה כבר לביאת המשיח,

ולראותך שוב בתחיית המתים!

—

נחמה רבקה (ריקי) כהן ע"ה מביתר עילית (לבית וויספיש) נפטרה לפני 5 שנים בתאריך י"ג מנחם אב. המנוחה סבלה בחמישה חודשים האחרונים לחיה ממחלה קשה ולאחר שחל סיבוך במצב בריאותה כשלקתה בדלקת ריאות חריפה, נפטרה לבית עולמה והותירה אחריה בעל ושישה יתומים קטנים כשהגדול ביניהם בן 12 והקטן בן שנה וחצי.

ת.נ.צ.ב.ה

בכל הזדמנות חב"ד מדגישים שמשיח ממש צריך לבוא ואנו מאמינים! אני מאמינה ואת הקוראת מאמינה…

אבל איך אפשר?

סבתא "הלכה" ממש אחרי זמן לא מועט שנלחמה בכל גופה על המחלה…. ואני? לא ביקרתי, התעלקתי על הבית שלי… "פחדתי" כן פחדתי! בחיים עברתי הרבה… ולא רציתי לראות עוד "מחזה"… זהו זה קרה… לפעול ביתר שאת להתגלות זו המטרה!

הידיעה הרטיטה את הלב והרגשתי שאני כבר לא יכולה! לא מסוגלת! די! רק לפני מספר ימים הקול הנעים היה מעבר לקו, מצפה לביקור, אחחחחחחחח אבל הגעגוע! הגעגוע כל כך עמוק! כל כך חודר! מה לעשות???

את אמא הלכתי לבקר במושב שמבחינתי – חבל שהוא קיים!!! סתם חור… – (אליכין משהי מכירה אותו בכלל?!) אליו בכל פעם צריך לנדוד…. אך הפעם ההרגשה הייתה קשה מנשוא! ללכת לנחם את אמא…

המשפחה של אמא לא חב"דית, הם דתי לאומי כזה… כשאנו שם הם "תמהים" למה אנחנו לא אוכלים מהבשר ומהפירות (ספק אם זה מעושר…), ולפעמים זה גם אפילו "מעליב" אותם. הם חושבים שאנחנו אוהבים אוכל שלנו, וביתי… (אני באמת אוהבת אוכל איסטינסטי וביתי ללא מגע יד אדם זר, אבל לא תמיד זה "הולך" העיקר זה כשרות המאכלים שאנו מכניסים לפה! לא?!), החלטתי שבגלל שזה כיבוד הורים אני מתגברת והולכת…

הגעתי הם דווקא היו נחמדים אלי, עזרתי במה שיכולתי וניסיתי כמה שיותר להקל מעליהם את האבלות.

בערב הודיעו חגיגית שרבנית מראשון לציון תבוא ותרצה על מה אנו עושים לאחר שהמנוח כבר לא איתנו…. לכאורה לא התכונתי להיות נוכחת, אך משהתחיל השיעור ראיתי שזה הולך ונהיה מעניין.

לרבנית הזו הייתה מטפחת שמכסה את כ-ל השער בצורה משביעת רצון, ולבשה – שכמייה צנועה ופשוטה. ידעתי שהיא מהסגנון של ספרדים צנועים ותמימים. היא דיברה דברים נכונים… יהיו אנשים שיגידו – 'איך את מעיזה בכלל לשמוע הרצאה מאחת כמוה???' אני אחת שמקבלת את כולם וכשאני אומרת כולם אני כוללת גם את אותה רבנית. דיי הסתקרנתי לדעת מה היא אומרת על חב"ד! מה היא? נגד? בעד? אני חושבת מחשבות עליה בראש והיא ממשיכה להרצות,

ופתאום היא אמרה:"חב"ד? זה לוכד! זה מחייב צריך לפעול! לעשות!!! אין אצלהם דבר כזה "מנוחה"! נכנסת? זהו! את בפנים אין איך לצאת! אני אומרת לכן נשים יקרות! בסוף כל העולם יהיה חב"ד!!!" כולי הסמקתי! פתאום הרגשתי גאווה! כן גאווה אני שייכת לתנועה הזו! "הלוכדת" "הנותנת" הדודות שלי הסתכלו עלי ואני חייכתי, היא המשיכה לדבר ואמרה מס' מילים על הרבי. בסוף היא הזכירה את העניין של אגרות קודש! התרגשתי!!! היא ממש יכולה להיות חב"דניקית חשבתי לעצמי…

היא המשיכה: "לכו לבית חב"ד בחדרה ותגידו להם שאיזה אחת "תימהונית" (ככה היא קראה לעצמה) אמרה שהן ילכו ויפתחו באגרות קודש על המצב ובעצם על כל דבר…" הדודה שלי הביטה אלי וכאילו חיכתה שאומר 'יש לי אגרות קודש את רוצה לכתוב?' אבל, לא היה לי איגרות…. (למה צריך אגרות אם אני הולכת לנחם??? מה לעשות אני לא ממש חסידית…) אז פשוט העפתי מבט על הספרייה בתקווה שתבין שפשוט אין לי! היא הבינה והסיפור נגמר…

יהיו כאלה שיאמרו "נכון הרבנית הזו צודקת! אבל מה עושים בפועל???"

גם אני שאלתי את עצמי על זה הרבה ולא הייתה לי תשובה! (אז לא הייתה לי משפיעה).

עד, עד שיום אחד הגיעה הזדמנות לקרב ולהראות מה זה חב"ד!

היה לנו בבית ספר טיול ללונגל! איזה שמחה! איזה ששון! ועוד יותר מזה בנות שהיו איתנו ביסודי יגיעו! הולך להיות "אקשן" חשבתי לעצמי…

הגענו והתחלתי לעשות כיף, כידוע בכדי להגיע למגלשות ולהתגלש צריך להמתין בתור אחד ארוך מאוד… טוב ידעתי שאין לי מה לעשות בנידון וחיכיתי בתור… לאחר מספר דקות אני רואה כמה פנים מוכרות… יו זה החברות שלי מהיסודי… טוב חיבוקים שאלות ו… ברור שהוזכרו מספר פעמים את המילה חב"ד ופתאום משהי אומרת "איך סבלתי ביסודי של חב"ד!! שכנה שלי אמרה לאמא שלי רק לחב"ד, ואמא שלי הקשיבה לה! איך סבלתי! כל היום צניעות, מרפקים, פתח צוואר וחצאית… ו… אני לא אשלח את הילדים שלי לחב"ד!"

נשמתי עמוק, והמוח התחיל לחשוב – מה לומר? מה להגיד? איך לקרב? איך להסביר? ורק שאלות מתרוצצות בראש ואני מנסה למצוא איפה התשובות?… פתאום הכל צף ועלה לי לראש, כל כך צלול וכל כך מובן שלא הייתי צריכה "לשבור" את הראש יותר!

לפני מספר שבועות מסוף הלימודים הכריזו על מבצע צניעות בתיכוני חב"ד בארץ, המבצע הוא של נשי ובנות חב"ד בארה"ק, שהחליטו להרים את הכפפה ולטפל בזה. ברגע שהכריזו על מבצע צניעות, "חשבתי" שאני ממש צנועה ואפילו חבל שאשתתף ו… בקיצור יצר הרע "בפעולה", כל הפרסים שהובטחו סנוורו אותי ואמרתי אפילו שאני ממש "צנועה" אני אשתתף… (אומנם אני צנועה אבל לא ממש, יאמרו המכירות אותי).

בחלק מהמבצע היה צריך ללמוד מחוברת קטע יומי על כל ההיבטים וההלכות של הצניעות. טוב אני, ממש "חרשתי" על החוברת של הצניעות, והנה באה לידי הזדמנות להראות לעצמי כמה שאני יודעת אותה "מצוין"! ועתה היה לי מה לענות לאותה נערה ששאלה אותי על זה!

לפני שאמשיך, אני רוצה להודות למארגנות המבצע, שפעלו באופן מדהים! והפיקו את המבצע הזה לחיזוק הצניעות של בנות חב"ד!

אמרתי לנערה: "יש לי שאלה אלייך!" היא עמדה דרוכה, לדעת מה אשאל אותה (כפי דרכו של יהודי פתחתי בשאלה…) "אם היה בידייך יהלום, בשווי מיליוני מיליוני דולרים, היית יוצאת איתו לרחוב, ככה חשוף לשמש, לראיה של אנשים, לראיה של אנשים חמדנים? או שהיית יוצאת עם היהלום לרחוב רק שהוא עטוף, שמור, מכוסה היטב ובלי שאף אחד ידע על כך?"

היא לא כל כך קלטה איזה "פח" אני טומנת לה והיא ענתה "מה זאת אומרת? הייתי ממש שומרת אותו הכי טוב שיש!"

עניתי לה בהתלהבות, (מסתבר שאפילו ארבעת השנים שהיא למדה בחב"ד היא ממש מבינה למה צריך לשמור על צניעות ואפילו שהיא לא ממש אוהדת חב"ד היא עדיין למדה מהם משהו…)

"בדיוק!!! את חלק ממהותו ועצמות של הקב"ה חלק מה' ממש! את יהלום את יקרה! את צריכה לשמור ולהגן על עצמך! על החלק שממהותו ועצמותו של הקב"ה!"

היא ממש הייתה בהלם ממה שעניתי לה! והתחלתי להסביר לה הסברים "שמניחים" את הדעת לגבי הלבוש בפועל. למשל-מרפקים- בין הכתף והמרפק יש כח חזק לעורר תשומת לב, לכן יש להקפיד ולכסותו בכיסוי מתמיד, ע"י שרוולים המגיעים קצת אחרי המרפק. ממש הרגשתי שליחות! היא התפעלה ממני וגם הבנות שהיו סביב אמרו "בואי תרצי באולפנה"…

המסקנה לכל מי שקראה את הסיפור שלי ולכל בנות חב"ד – תתחזקו בגאווה החב"דית שלכן! אפילו אם זה נראה שהאנשים האלה הם ממש לא מחבבים חב"ד, בכל אופן יש להם חלק "מהדייסה של תומכי תמימים"…

הם מאוד מעריכים אותם ואת עבודת הקודש שהם עושים! אף פעם לא להישבר! לדבר עם המשפיעה על הלבטים שלכן… אנו בנבחרת מאוד מיוחדת! תלמדו על צניעות, על התניא, על החסידות שלה אנו משתייכות – לחב"ד, "אל תבוש מפני המלעיגים" תעני את מה שלמדת!!! זה שליחות! ועוד יותר מזה תראו דוגמא אישית!

אם למשל דיברת עם משהי על העניין של חלק אלוקה ממעל ממש, אל תאמרי לה לשון הרע "עסיסי" שממש חיכית לספר אותו למישהו… כי רק לפני מספר דקות אמרת לה שלכל יהודי יש חלק אלוקה ממעל ממש, לא?!

בהצלחה לכולן בעבודת השליחות ושנזכה תכף ומייד להתגלות הרבי!!!

הי אחות,

את פותחת את הארון, ואותם הבגדים שהציצו אליך אתמול נמצאים גם היום. שום שינוי מרענן לא נראה באופק.

אין לך זמן לשופינג ואולי גם לא תקציב. בא לך שינוי מרענן, משו אחר מעניין.

בואי ננסה לשדרג את הבגדים הקיימים עם כל מיני רעיונות מעניינים.

קל, זול וזמין

מה דעתך?

תפתחי שוב את הארון והפעם בחיוך מרענן, הולך להיות כיף…

תוציאי ג'קט ישן, או חולצות חלקות שקצת משעממות אותך, חצאיות חלקות וכל דבר שקצת נמאס לך ממנו ואת חושבת שהוא שווה ריענון וחידוש.

אחרי שבחרת קפצי לחנות סדקית קרובה ואתן יודעות מה בשוק הפשפשים יש כמויות של כפתורים מדהימה ועוד מלא מציאות והפתעות.

אז איזה רעיונות יש? בואו נפתח את הראש…

1. ניטים אבנים וכפתורים – להוסיף לפי דוגמא או באופן אקראי

2. תחרות סרטים סרטי פרווה, רוכסנים, כל אלה יכולים לקשט יופי

3.תפירה והטלאה – ניתן לחבר בד זר לקצר את החצאית, להוסיף עוד שכבה למטה או למעלה, כיס, אפליקציה, להפוך אותה לא סימטרית

4. לפרום את קצה הבד לפרנזים

5. לתפור לה כיווצים אחדים באיזור המכפלת בסגנון יפני ולרקום בכל כיווץ חרוזים או פרח או כפתור או משהו.

6. ניתן להשחיל בחגורה של חצאית איזה צעיף מעניין או לקשור אותו ברישול על החצאית

7. יש אפליקציות מעניינות שניתן לגהץ על הבגד

אני אדגים לכן איזה רעיון מעניין תנסו בבית…

שלב ראשון: בחרי ג'קט כזה שאת רוצה לשדרג.

שלב שני:

בחרי כפתורים בכמה גדלים ובכמה צבעים.

שלב שלישי

התאימי חוט בגוון הרצוי, לפי צבע הג'קט, שחור או בז' הכי יעיל.

שלב רביעי:

תפרי את הכפתורים לדש הג'קט.

וטיפ אחרון: את יכולה לצרף כפתור אחד גדול/קטן בגב.

 והתוצאה? מושלמת, מעניינת והעיקר מרעננת.

הבנת את הרעיון?

עכשו ניתן לתפור לחולצה, לסריג או לג'קט וגם למעיל כפתורים, תחרות ולשדרג אותו.

בהצלחה בנות, תנסו, תצלמו ותשלחו אלי אני אשמח לראות את הרעיונות שלכן….

–

את המתח היה אפשר לחתוך בסכין. רגעים של הכרעה. כאלו שנרשמים בדפי ההיסטוריה, ואני הייתי שם. ציבור גדול עמד, שכם אל שכם, כאיש אחד בלב אחד. נשים, גברים, אמהות וצעירים, חרדים, דתיים, חילונים ובלתי מוגדרים.

מהעבר השני, חיילים ושוטרים רכובים על סוסים. מעין תמונת עיוועים, מאזן אימה שאין בו שום מקום לניצחון. תחושה הרת גורל עמדה באוויר, אך בשום אופן לא אלימה ומוסתת. הכי קרוב לתפילה.

 כמשום מקום הגיחו כמה מנהיגים, כמה ראשי מועצות ורבנים, התגודדו סביב בכירי משטרה וצבא והתלחששו מס' דקות. ואז יצא אחד מהם, מגאפון חורק בידו והכריז: רבותי, נגמר הסיפור. אנחנו לא נרים יד על חיילים. אחים אנחנו.

רחש עלה מן הקהל: מה זאת אומרת 'נגמר הסיפור'? וכי הגענו עד הלום עבור הרפתקת קיץ כלשהי? אפיזודה שהגיע זמנה להסתיים? הצגה שבה האורות נכבים, המסך יורד, תשואות והביתה? כולם היו מבולבלים. חלק רצו לנוע קדימה, חלק נסוגו לאחור וחלק נטעו על מקומם מתדהמה.

ממש כמו אז על שפת הים, ביציאת מצריים. ברגע הזה, הצד השני התעשת ראשון. שוטרים החלו לפזר את הקהל באופן תקיף. חיילים וידאו כי אנשים לא מנסים להסתנן פנימה שנית, אנשים שירכו רגליים בשדות היבשים של כפר מימון ותהו בליבם מה היה כאן. מדוע אלו שסמכו עליהם כמנהיגים ומובילי דעה, היו אלו שהכריזו על "סוף הסיפור" ולא המשיכו, כהצהרותיהם, להנהיג ולהוביל אל היעד המקווה. בכוח האמונה.

שם נפער אצלי הסדק. הלב רעד והעיניים דמעו. כל אותו קיץ שחור, בו פינו יהודים מבתיהם בגוש קטיף, חבל ארץ יפה ופורח, עם אנשים טובים נאמנים ומסורים, ילדים חייכניים ובתי כנסת הומים, הרימו והשליכו אותם ברגישות ובנחישות, לאוטובוסים חבוטים, היישר מחוץ לתודעה הישראלית.

 לאמור: הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת. כל אותו קיץ עסקתי בחשבון נפש. הייתכן? אני, שגדלתי על ברכי הציונות הדתית, שהאמנתי בלהט בכל ערכיה, שהייתי הראשונה להצהיר אמונים למדינה, לחלק סטיקרים בצמתים ולהניף בגאווה את דגל המולדת, חוטפת סטירת לחי מצלצלת מראשיה ומנהיגיה?

היתכן שהמנהיגים הכזיבו? שהרבנים לא באמת הובילו? שהיו כן תהיה? הנאיביות התמימה התנפצה באחת אל סלע המציאות. יש בעלי עמדה שבגלל פרשיה זו או אחרת מוכנים למסור חלקים מארץ ישראל. יש כאלו המוכנים להכשיר פוליטית את השרץ בעבור בצע כסף. יש המצטדקים בשלל תירוצים ומתחבאים מאחורי ביטויים כמו "מלחמת אחים" ו"לא נרים יד על חיילים" בכדי להסביר את אזלת ידם.

יש מי שמעז לעמת חיילים עם אזרחים מאותו העם בעבור אתנן לטרוריסטים. יש מי שחושב שאדמת ארץ ישראל היא ברשותו ויכול לבצע בה סחר מכר עם תום הקדנציה. ובכל אלו אני האמנתי. האמונה הכמעט אבסולוטית במנגנון המנהיגותי של מדינת ישראל, ברשות השופטת והמבצעת הובילו אותי לדיסוננס חמור.

מצד אחד, המדינה שאני כה אוהבת, נאמנה ומסורה לה, מצד שני, הפניית העורף האכזרית לטובי האזרחים והמתיישבים. תוך גיבוי משפטי מלא ואין פוצה פה ומצפצף. היום זה הם, מחר זו אני. מי יודע? נכון, מילים רבות נאמרו, זעקות נזעקו, מחאות רמות נשמעו, אך כל זה היה וחלף. הגוש נמחק כלא היה. שדותיו הפורחים הפכו לאדמת טרשים. הבתים- לעייר חורבות, החממות המוריקות למנהרות טרור וגני הילדים למחסני נשק ואמל"ח בידי הגרועים שבאויבנו. השקר המנוסח היטב כי פינוי הגוש יבטיח שקט מדיני לישראל התפוצץ כמעט מיד. זה כבר לא עזר לתושבים הכואבים והמדוכאים שפונו. זה לא עזר גם לי. משהו בפנים נסדק ונשבר. זמן לחשב מסלול מחדש.

חומרים לעוגת תפוחים:

4 תפוחי גרנד מקולפים

2 כפות קינמון

1 כוס קמח

1 כוס סוכר

3 ביצים

חצי כוס שמן

1 אבקת אפיה

אופן ההכנה:

לפרוס את התפוחים בתבנית בינונית. לערבב בקערה את כל החומרים היטב לבלילה אחידה, ולשפוך מעל התפוחים.

לאפות בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות כחצי שעה.

ניתן להגיש חם כפשטידה או קר כעוגה.

גיוון: לחתוך את התפוחים לריבועים קטנים, לבשל בסיר עם הקינמון ומעט סוכר ולערבב כל הזמן, בערך רבע שעה. לשים חצי מהבלילה בתבנית, להוסיף את התפוחים ולשפוך את יתרת הבלילה מעל.