הגענו לישורת האחרונה. לשבוע האחרון של חודש אלול. זה השבוע בו ניתנת לנו הזדמנות נוספת לתקן את כל אשר קלקלנו בשנה הקודמת. שכן כל יום מימי חודש אלול מסוגל לתקן את כל הימים המקבילים בחודשי השנה וכל יום מימות השבוע האחרון של חודש אלול, מסוגל לתקן יום מקביל בכל שבועות השנה.
יחד עם זה, הסוף הוא למעשה התחלה חדשה, משום ש"נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן" והעיתוי הנוכחי מרגיש כבר כמו התחלה חדשה, התחלה של שנה טובה, מבורכת ומתוקה.
המעניין הוא שהיום האחרון של השנה, כ"ט באלול, הוא היום בו נולד כ"ק מורנו ה'צמח צדק' זי"ע. דווקא יום הסיום הוא יום ההתחלה של הנשיא השלישי של ליובאוויטש?
נצבים כולכם
חשבתי על זה כבר בתחילת החודש, שעה שהבית התרוקן מיושביו. הבנים והבנות חזרו ללימודיהם והקריין בחדשות בישר על ירידה בטמפרטורות. תהיתי לעצמי אודות מזג האוויר הפנימי שאמור לעלות בחודש הזה. מד החום החסידי צריך להצביע על טמפרטורה גבוהה בחודש הזה.
בדרך כלל, כאשר משהו מעסיק את מוחי, אני ממהרת לתורתו של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו שנותנת מענה לכל שאלה. הפעם מצאתי את עצמי מול אגרת קודש מז' באלול תשי"ד (שישים שנה אחורה). הרבי כותב לחסיד שמן הסתם היה באותו מצב רגשי שלי את הדברים הבאים:
"במענה על מכתבו בו כותב שאינו מרגיש חיות בלימוד החסידות ושואל עצה בזה… הנה בטח ידוע לו מאמר אז"ל אשר קבלת התורה הייתה דווקא בהקדמת נעשה לנשמע – שפירושן הבנה וחיות (כי אם כפשוטו הרי אי אפשר לעשות קודם השמיעה לדעת מה לעשות), וממילא אין להתפעל אם מנסים גם אותו בזה וחס ושלום לא להתרפות על ידי זה מהלימוד. כי כל עניין ניסיון הוא כמו שנאמר שהוא לדעת הישכם אוהבים את ה' אלוקיכם…".
בהמשך מפרט הרבי את ההוראות המעשיות לאותו חסיד: להיזהר בטבילת עזרא, לומר בכל יום אחר התפילה את השיעורים הקבועים ובעיקר את התהילים של אותו יום ולהפריש פרוטה לצדקה. בעניין זה מוסיף הרבי ומבהיר: "יעשה צדקה בסביבתו עד שישפיע עליהם בקירוב לבם לאביהם שבשמים. בוודאי יסייעוהו על ידי זה להסיר ממנו העלמות והסתרים עד שירגיש ולא רק שידע האור כי טוב הגנוז בתורה בכלל ובתורת החסידות בפרט".
קריאת מכתב קודשו של הרבי הייתה עבורי נתינת כוח ודף ההוראות המפורט הבהיר לי מה עליי לעשות בנקודת הזמן הזו. היום, בעומדנו בסוף חודש אלול, בתפר שבין אלול לתשרי, כל מה שמוטל עלינו הוא "לעשות". לא לחכות שנבין, שנרגיש, פשוט לעשות. להפסיק לעשות סיפור מכל דבר ולעבור לעולם המעשה בעשיית מעשים ברורים ופשוטים. אם זה בנתינת צדקה במטבע בעלמא ואם זה בעשיית צדקה עם נפש יהודית אחרת.
פרשיות נצבים-וילך נקראות דרך קבע בשבוע שלפני ראש השנה. במיוחד פרשת נצבים שתמיד תיקרא בשבת שלפני תחילת השנה החדשה. כולנו יודעים את ההסבר לכך, שכן פרשת נצבים תואמת במדויק את שמתרחש בראש השנה. כולנו נצבים, ללא הבדלי מעמדות בפני מלך מלכי המלכים ועומדים למשפט.
מאידך, אי אפשר להתעלם מהעובדה שיש כאן דואליות כפולה. הן זו שבאה לידי ביטוי בטשטוש ההבדלים שבין ראשיך לחוטב עצך והם בעצם הסתירה שבין המילה נצבים למילה וילך. הפיתרון לפרדוקס הזה נמצא במילים "לפני ה' אלוקיכם". כאשר עומדים לפני הקב"ה, אין הבדל בין האינדיבידואלים השונים, שהרי הכוונה הפנימית של כולם זהה לחלוטין – לעובדו בלב שלם. העמידה המשותפת בענווה בפני ה', נותנת כוח לכל אחד ואחד ולכולנו יחד ומסבירה מדוע נקראות פרשיות אלה לפני ראש השנה.
עושים סדר
עכשיו אפשר לחזור לצמח צדק שנולד (התחיל) ביום בו מסתיימת השנה. אם רוצים לסכם את השנה החולפת ולצעוד קדימה אל השנה החדשה ברגל ימין, חייבים לעצור ביום המיוחד הזה – יום הולדתו של כ"ק רבנו הצמח צדק שגדל כיתום מאם בביתו של הסבא הגדול, כ"ק מרנא ורבנא האדמו"ר הזקן זי"ע.
ידוע ומפורסם עד כמה השקיע מורנו אדמו"ר הזקן בחינוכו ובגידולו של הנכד היתום. אנחנו, כנשים, אמורות ללמוד מכך המון.
כבר בגיל חמש לימד אדמו"ר הזקן את נכדו הפעוט שיש להתייגע וללמוד להיות מסודר יותר מאשר להיות למדן. למה? כי "הסדר הוא מעיקרי היסודות בכל ענייני השכלה ומידות". אולי זה מסביר מדוע אמר כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע על הצמח צדק כי כבר "בגיל שלוש הכיר את בוראו", שכן הסדר הוא יסוד ההכרה ויסוד לכל דבר טוב. כאשר מסודרים במחשבה הרי ברור שיש בורא לעולם שכל כולו סדר השתלשלות והדרגה.
במילא, אם רוצים להתחיל שנה חדשה, צריכים לעשות סדר בדברים, סדר בראש. למקם את המשימות על ציר זמן וסדר עדיפות ולדעת שהמשימה הראשונה במעלה היא להביא להאיר את העולם כולו באור תורה ומצוות ולהכינו לגאולה האמיתית והשלימה שאין אחריה גלות.
כתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומתוקה, שנה של גאולה!
הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו
