ב"ה
גיל 21, נכנסה לשידוכים,
בתחילה, כולם מחייכים, שמחים.
'בהצלחה' אבא מאחל,
ואמא? בכלל לא הספיקה לעכל.
הדודות קורצות,
"עוד מידע!" הן רוצות!
והבחורה- מה איתה?
מתקשרת למשפיעה שתדריך אותה,
להתארגן, להתלבש, להתאפר,
להרשים את הבחור, ברוב הדר ופאר.
אומנם אשת חיל מתהדרת במידות,
אך אולי במראה, על חלקן תצליח לחפות?!
עובר הזמן, מתחיל לאזול,
ולפגישה הרביעית כבר קונה בגד בזיל הזול,
ו'האביר על הסוס',
מתמהמה ללא היסוס.
ליבה אל הסביבה לא מקשיב,
את דעתה בלבד רק מחשיב.
את הראשון פסלה, וגם את השני,
השלישי יותר מידי דעתני,
הרביעי מרבה להתקפל,
ולחמישי יש מלא פוטנציאל, של מוכר פלאפל…
מבטים מן האחות הקטנה,
צדיקה, מחכה לה, יושבת בפינה.
חברות מהשכבה כבר מזמן נישאו,
האחת עוד יומיים מתחתנת,
והשנייה כל רגע יולדת!
רק היא נתקעה מאחור,
קשה לה להחליט, קשה לבחור!
רק מחכה שאולי יקרה נס,
בבוקר תקום וכבר תיהיה לה משפחה לפרנס…
היא כבר מיואשת,
מריצות ובירורים מותשת.
משאירה להורים את העבודה,
מרגישה שהיא עולה ויורדת כנדנדה.
ובוקר אחד הנס קרה,
ולא, זה לא הפלסטלינה שהצליחו להוריד מהתקרה,
בחור הפציע, מוכן להיפגש,
רק שיעשו את זה מהר, אחריו יש עוד אחים חמש…
חיש קל התארגנה, התלבשה, התאפרה,
לרגע לא משה מכיוון המראה.
בקוצר נשימה,
שוקולד מושיטה לה אחותה- "איזה נשמה!!"
מודה לה מחדר המדרגות,
משאירה מאחור את הפחדים והדאגות.
פגישה מריצה את הבאה,
ובעצמה היא קצת גאה,
רוצה להחליט, רוצה לשנות,
רוצה חיים רגילים, ללא הפתעות!
וסופסוף, נשברת הצלחת!
החגיגה הזו ניראת לה מופרחת!
רווקה כבת 26, טוב נו, 27,
הנה לה יענדו טבעת על האצבע!
בשמלה לבנה תרקוד ותשמח,
אוי לרגע הזה חיכתה כל כך!
היא לא שוכחת את הרגעים הקשים,
את רגעי הייאוש,
שבהם הייתה כחתול חלשלוש.
לא שוכחת את הבכי והכאב,
את הזמנים בהם הייתה כעני רעב,
כואב לה על האחרות, שאת מה שחוותה הן חוות,
רוצה היא לעודד,
נא לא להתבודד!!
הנה היא ככלה, משל לגלות,
תקופה של קושי ובלות,
ועוד רגע קט תגיע הגאולה,
חתונה מפוארת שמחה, גדולה!
הגאולה כבר בפתח, אז לא להרים ידיים,
לזעוק " מ ש י ח " עד לב שמיים
(הכותבת: לינוי טל, אור יהודה)
