שיחה לפרשת יתרו (קישור להורדת המצגת למחשב)

מתוך כתבה בעיתון המודיע

השבוע, יום ראשון , ח' בתמוז,  שעת ערב נעימה במיתחם הציון של רבי שמעון במירון.

לפתע, באמצעה של תפילת מנחה, עלתה שוועת בכי נוראי וכמעט ש'הרימה' את שערי הציון ובוודאי שערי שמים.
מיהרתי לחפש מי זקוק לעזרה. או אולי את מי לעודד . לא מצאתי שום אשה בעזרת הנשים שממנה עלתה הייפחה הזו.
עד שבתי הסבה את תשומת ליבי שמדובר בנער. חיפשנו פה ושם אבל לא מצאתי,
אלא שהבכי גבר. ועמו זעקה נוראה: אבל עוד מעט שקיעה – – –

האמת, חשבתי אז שכולנו כנראה בוכים על יום שעובר ועל הישועות האמורות להתגלות בו ברגעים שלפני השקיעה.

הבכי היה ספציפי וממוקד. וכשיצאתי לכיוון המקום שבו מדליקים נרות (מקום ההדלקה של התולדות אהרון בלג בעומר) גיליתי את 'מנחם'. בוכה הבחור בבכי נוראי דמעותיו מתגלגלות בשברון של מי שאין לו יותר שום מוצא …

'עוד מעט שקיעה'!! הוא זועק.
הוא בוכה ומי לא מצטרף לבכיו?

אנשים נעמדו שם ניסו לנחמו. ליטפו את פניו המיוסרות, אבל הוא לא נענה לאף אחד מהם. מישהו הציע שטר כסף. אחר דבר מתיקה. אבל הנער, מזדעק בלי שום התחשבות 'עוד מעט שקיעה'..

ביררו שם כמה אנשים (היו אז אדמורים ומלוויהם בציון)  מה הבעיה ואיך אפשר לעזור לו. והוא אמר שהוא עוד לא הניח תפילין.
תפילין?? למה לא אמרת? שאלו ומיד רצו להביא לו תפילין.

מישהו שישב שם על מדרגות האבן, אמר בביטול: מה פתאום לא הניח תפילין. ראיתי אותו פה היום בשחרית. והוא הניח תפילין והתפלל אוהוו!!
היה הלם.

ואז הבחור תיקן את המידע: לא הנחתי תפילין לשום יהודי – – –

הזעקות שוב פרצו, ואשה אחת מיהרה להביא לו 'שוקולד מיוחד שוייצרי' ככה אמרה. אני לא רוצה שוקולד הוא ביטל את מחוותה.
תברך שהכל , היא מנסה לרצות אותו , ונענה אמן. זה דבר גדול…

אבל הבכי והזעקות מתחזקים , הדקות חולפות , עוד מעט שקיעה, יש רק עשרים דקות — –

הסברתי לה, שמדובר בנשמה של צדיק , שמחפשת להניח תפילין לאיזה יהודי. היא פרצה בהתרגשות ובדמעות כאחד: אתה שליח של הרבי?? אתה שליח? איזה שעשועים עשית לו עכשיו בעליונים. האשה, לא היתה חב"דית אבל היא כמעט התמוטטה מהילד פלא הזה.

אני מביאה לך , מישהו להניח תפילין! הבטיחה . בקיצור כולם יצאו לחפש מישהו להניח תפילין. ועד אז?
עד אז הנער פלא, לומד באגרות קודש, בוכה וזועק תמרורים..

האיש שמוכר את הנרות שם, מחייג מיד ל'אבא של מנחם' . תרגיע אותו הוא מבקש.

והילד בוכה ואומר לאבא: אבל לא הנחתי תפילין לאף אחד, ועוד מעט שקיעה…

לא! בענינים כאלו , אין מי שיכול להרגיע אותו. מנחם,ממאן להתנחם. ואז הגיע היהודי ההוא שזקוק היה לכל כך הרבה דמעות כדי להניח תפילין. איזה כבוד עשו לו שם… רגע, שאל , האם זה טוב שלא הנחתי תפילין? להיום זה מצוין. אמרו לו , כי אתה כבר מניח. וממחר, תעשה את זה מוקדם יותר…

בכל אופן שרו לו כולם : הוא זכאי הוא זכאי. ובכבוד גדול הובילו את השיירה בראשה מנחם, אל מקום בו יוכלו להניח תפילין.
השמחה של מנחם, מי שלא ראה, לא יכול להבין מה זה צער של נשמה על כל הפסד מצוה ומה זה שמחה של מצוה!!

אני בכל אופן , זכיתי לראות.

כל השבוע אני מספרת את זה. בשיעור הפרשת חלה, בכנס אצל הרבנית מפינסק קרלין תליט"א , בכתבה שמצו"ב, וגם במשרד הפרסום עמיתים יקרים איתם אני עובדת במסגרת תפקידי כמנהלת פרסום של 'כללית' למגזר החרדי.

שומע זאת ר' עמיחי עשהאל, ומודיע לי זה מנדול!!

מנחם זה מנדול? אני שואלת. כן כן . זה מנדול..

וככה אני מוצאת את עצמי משגרת לכם בהערכה עמוקה את השליחות הקדושה של נער שהוריו מחנכיו , זכו להעניק לו את הדבר שלשמו ובטעמו אנו חיים.
משפחת בולטון האצילית, ההורים והסבים כאחד הבכיות של מנדול בשבוע הזה, הן כיפת ברזל האמיתית . הן הפרוש הכי נוקב : למים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה , ונהרות לא ישטפוה.

אשריכם ואשרי חלקיכם. כי בעוד מעט קט, ירפא ד' לכל בשר , ומצוות אשר הן צוותא חדא עם קוב"ה יעמיקו אורם  ומסירות נפש של אהבת ישראל להכליל כל יהודי במצוות, כפי שראינו אצל 'מנחם' (מה לעשות זה השם של הנער המופלא שהכרתי בציון, לכינוי 'מנדול' התוודעתי בהמשך..) יזכו את כל הדור, שכבר נאמר: עשה מצוה אחת, הכריע עצמו וכל העולם עמו לכף זכות!!  א גוטען שאבעס…

נופשון החירום של ילד לילד המיוחד בעיצומו. עקב המצב הבטחוני לא ניתן לדעת עד לאיזה תאריך יתקיים הנופשון. הנופשון מיועד לילדי הדרום והמרכז המיוחדים ומתקיים במלונית הארגון בחיפה. כעת חסרות מתנדבות למשך השבוע הקרוב, מי שתוכל לקחת חלק – תבוא עליה הברכה

תנאי אירוח מעולים, נסיעות ישולמו מיד בהגעה. מי שמעונינת במצווה גדולה שגם תעניק לה הרגשה נפלאה של חסד נא להתקשר בהקדם לשרה:

0546940770

יד לילד המיוחד – לאהוב באמת!

לאתר נשי ובנות חב"ד,

שלום וברכה

זמן רב אני מתלבטת אם לשתף את הקוראות בבעיה שלי. בעצם, יהיה מי שיגיד שהבעיה שלי היא לא בעיה, היא אולי פיתרון, אבל לא לי!

אדרבה, הפיתרון הזה בעבורי הוא נזק מתמשך שפוגע בי קשות, והאמת.. אני מרגישה שהפיתרון שלי לא קרב, אלא רק הולך ומתרחק.

יהיו אנשים שיקראו לי מבוגרת, יהיו אנשים שיקראו לי רווקה זקנה, אבל בסך הכל אני קרבה לגיל ה24. (כמעט, עדיין לא..)

ב"ה אני שמחה ומודה ש'סערת השידוכים' ו'מכתב הרבנים' פעלו את פעולתם, ובחורים מהקבוצה האחרונות חוזרים לארץ בזה אחר זה, ובכל יום שומעים עוד שידוך מוצלח ועל עוד בחורה שהשתדכה.

אבל הכלות הן לא מהשכבה שלי, כולן קטנות הרבה יותר, צעירות הרבה יותר – בנות שעדיין לומדות במכללה ובשאנן.

אבל אנחנו – יותר מדאי מבוגרות בשביל הבחורים הללו, מבחינת הגיל.

התופעה הזו גרמה לכך שנהיינו מבוגרות גם בשביל הבחורים היותר גדולים והיותר מבוגרים. וכל הבחורים הרלוונטיים מחפשים צעירות..

ואני, עדיין תקועה..

אני לא מדברת על בחורה אחת, או על מקרה ספציפי. אני מדברת על שכבה בוגרת, שסיימה שנה ד' כבר בשנה שעברה, ועדיין יש בתוכנו עשרות בנות שמשוועות, מחכות ומצפות… כאשר רוב ההצעות נפסלות מבחינת הגיל.. מי היה מאמין. כמה ייחלנו ש'מכתב הרבנים' יעשה משהו ויפעל פעולה חיובית,

פתאום נופל האסימון שהמכתב הזה לא לטובתנו……

אני מדברת בשמי ולא בשם אף אחת מחברותיי, אבל בטוחה שכולן חשות ומרגישות את הכאב, והאי וודאות…..

בתפילה שנוכל לבשר כבר בשורות טובות

לאור בקשתה של אשתי דינה שתחי' בעקבות המצב הביטחוני הרגיש אשמח לשתף בכמה רעיונות פרקטיים מהעולם הטיפולי פסיכולוגי פסיכותרפוטי שיכולים לסייע ולהועיל בשעת לחץ או אי וודאות.

1. ראשית יש צורך להבהיר: כל מה שאכתוב הינו בכפוף להוראות פיקוד העורף והנחיות היוצאות ממנו.
לכן: ראשית עם הישמע האזעקה יש לקחת את הילדים למרחב מוגן הכי קרוב בנמצא.

הדרך כאן היא בדיוק כמו בהתנהלות מול כל סכנת חיים אליה נחשף ילד כביש, חשמל, וכד' ראשית מרחיקים את הילדים ממקור וממקום הסכנה.

ילד נלחץ, בוכה, לא מעוניין להכנס למרחב מוגן. אין שאלות אין ויכוחים אנחנו כהורים, גננות, מורים מורות וכד' מחליטים ומתנהלים כבוגר האחראי עבור הילדים ומובילים אותם עד כמה שאפשר בלי לחץ ודיבורים מיותרים, ברוגע עד כמה שניתן למרחבים המוגנים.

2. אחרי שהגענו למרחב המוגן אפשר להתחיל להתפנות לטפל בכל הסיטואציות והתגובות שעלו מן ההפתעה שהזמינה לנו האזעקה ולהיות קשובים אליהם.

חשוב להתייחס ברצינות ובתשומת לב ראויה לכל אמירה, תגובה רגשית, שכלית, התנהגותית שהילדים מביאים מעולמם הפנימי כתוצאה מהמצב 'שהושלכו' אליו ולהגיב בהתאם לכל אחד כפי שהוא חוה את הסיטואציה מבלי לערער על רגשותיהם בטח שלא לשפוט אותם או לבטל אותם.

3. ננסה לאט לאט להירגע במרחב המוגן ולהתארגן בניסיון להתמודד נכון עם הלחץ והחרדה שהוא הזמין לפתחינו:

ראשית נאמר שהילדים מגיבים למצב בדיוק באותו האופן שהם חווים אותנו המבוגרים האחראים מגיבים למצב.

כלומר: אם ניגב ברוגע ובשלווה גם הם יפנימו אותו ויתאזנו למצב רגוע ושלו. אם נגיב בהיסטריה נמצא גם אותם בהיסטריה…

כאן חשוב להדגיש: אנחנו המבוגרים רגישים ורגישים מאוד למצבים מסוג זה ואך טבעי להילחץ ולפחד מסיטואציות מסוג זה. לכן חשוב לשים את הדגש לא על כך שמאיתנו המבוגרים נשללת זכות הרגשית לפחד או להלחץ ההיפך הוא הנכון חובתינו להילחץ ולפחד אנחנו בני אדם וזו תגובה בריאה של בן אדם. רק השאלה היא כיצד חשוב ונכון לעזור לילדינו להירגע ולא להכנס לחרדה או להתקף חרדה שישתק אותם והדרך הטובה לכך היא לעזור לעצמנו להירגע כדי שגם הילדים יצליחו להירגע.

לכן: הורה שמרגיש שלחץ וחרדה משתלטים עליו יבקש ממבוגר אחר שנוכח להיות מול הילדים עד שהוא ירגע ויצליח להיות שותף בהעברת רוגע אל הילדים. במידה ואין מבוגר נוסף במרחב המוגן ננסה מייד עם הכניסה למרחב המוגן להעסיק אקטיבית את הילדים בתעסוקה מרגיעה שלא דורשת מאתנו לבצעה (כמו הפעלה וכד') השמעת מוסיקה מרגיעה, או שמחה לחלופין שהילדים יוכלו להיות חלק פעיל בה מילולית או פיזית באמצעות ריקוד וכד'. עד שנצליח לחזור לרגיעה שתאפשר לנו להיות מול הילדים ולהעביר להם רוגע כאמור.

4. דרכי שחרור והפעלה:

א. ישנם הפעלות רבות ומגוונות כפרי הדימיון של כל הורה מורה וכו' .
ובכדי להיות קונקרטיים:
בשעת לחץ ואי וודאות נדרשת פעולה מסוג שונה מהרגיל על מנת להפחית את החרדה ולהפכה ממלחיצה למאפשרת.
כלומר: הפעלה פזיולוגית בעלת אופי ממריץ משיגה את התוצאה והופכת את המצב מחרדה משתקת לפעילות מאתגרת ובכך מפחיתי ואף מפיגים את רמת החרדה.
לדוגמא: תרגילי ריצה על המקום, ריקודים וכד' ממריצים את מערכת זרימת הדם בגוף ומחזירים את הגוף לשליטה.

במקביל ישנם תרגילי נשימות סדורות שפעולתם היא שליטה על הדופק המואץ המגביר את החרדה ובכך מפחיתים את רמת החרדה.

הפעלות בעל אופי הומוריסטי: בדיחות, הצגות מצחיקות וכד', ידוע שלצחוק יש השפעות חיוביות ומועילות על הגוף שלנו. השפעות אלה הן התוצאה של פעילות באזורים שונים של המוח, המופעלים על ידי גירויים הומוריסטיים ועל ידי הצחוק עצמו. מחקרים הראו שאזורים במוח שבד"כ קשורים לרגש, הכרה, ראיה ותנועה כולם מגיבים לצחוק. לדוגמא, המוח התיכון וההיפותלמוס – אזורים שבהם דופמין וסרוטונין משתחררים כתגובה לגירויים מהנים ומופעלים על ידי הצחוק.

דמיון: עולם הדמוין של ילדים הוא עצום אפשר להפעיל בקלות את הילדים על ידי הצגות, סיפורים מרתקים ומעניינים, אפשר להפליג בדמיון בחוויות מהחיים, מהחופש וכד'.

אוורור: ילדים זקוקים לאוורור לשטחים ומרחבים פתוחים בכל עת שניתן לעשות זאת כמובן בכפוף להוראות פיקוד העורף חשוב רצוי וחובה לאוורר את הילדים על מנת 'למלא מצברים' ולהחדיר כוחות מחודשים להמשך.

דרך כל האפשרויות שהוזכרו נכון יהיה לנתב לכל ילד את 'דרכו בעולם' שבו ועל ידו הוא מתנהל בהוויי הקיומי.
כלומר: לכל ילד ולכל אדם שפה משלו שבה ועל ידה הוא מבטא את עצמו ובכך מגלה את כוחותיו ויכולותיו ובכך מחזק ומעצים את עצמו. תפקידנו המבוגרים לזהות את 'השפה' בה כל ילד משתמש ואשר משמשת אותו בצורתה הייחודית לו 'בדרכו בעולם' ולאפשר לו דרכה להביע את עצמו רגשותיו, מחשבותיו ובכך לעזור לו לגעת בעצמו ולחזק את עצמו. ישנו מודל טיפולי שנוגע במגוון שפותיו של האדם. מודל זה, פותח על ידי מולי להד ועפרה אילון, עוסק בסגנונות התמודדות שונים של הפרט בזמן משבר. ההנחה במודל זה שבכל אדם טמון פוטנציאל להתמודדות. ניתן לזהות אצל כל אדם מהו סגנון ההתמודדות (או מספר סגנונות התמודדות) הייחודי לו. ניתן לאתר מספר דפוסים, שפות, סגנונות התמודדות שבני אדם פועלים כאשר הם מתמודדים עם מצב לחץ, משבר, אי-וודאות, אסון וסכנה.

המודל מחולק על פי מגוון השפות בהם משתמשים בני אדם ונקרא BASIC P-H ומשמעותו
Belief: אמונות וערכים, פילוסופיית חיים, השקפת עולם, מציאות משמעות
Affect : רגש
Social: חברה, תפקיד, שייכות, ארגון חברתי
Imaginition: דמיון, יצירתיות
Cogition: הכרה, מציאות, מחשבה
Physiology: פעילות פיזית הקשורה בהפעלת הגוף
בעברית תורגם המודל ונקרא בשם: גש"ר מאח"ד: שהוא ראשי תיבות של: גוף, שכל, רגש, מערכת (משפחה), אמונות, חברה, דמיון.

כאמור כוחות אלו הינם יחודיים לכל אחד ואחת על פי דרכו או דרכה בעולם ולשם התאמה נכונה של השפה אנו צריכים לזהות את הכוחות אצל הילדים על פי היכרותנו אותם את עולמם הפנימי ואת שפתם. בכך נצליח לסייע להם להביא את עולמם הפנימי לידי ביטוי מה שיסייע להנמיך ולאזן את רמת החרדה והלחץ סביב אי הוודאות אותה הם חווים.

5. שיחה על המצב:

א. בקרב תינוקות ופעוטות מותר לציין שהדיבור הוא הרגש ההכלה הסובלנות כלפיהם כל מילה מיותרת…
ב. ילדי בני 6-9 הדיבור צריך וחייב לבא מצד ההורים ולא מצד אמצעי תקשורת כאלה ואחרים. לא נכון שילד בגילאי 6-9 יהיה ניזון מאמצעים שלא אין מה לעשות אתם אל מול חשיבתו ותפיסתו המאוד קונקרטית את העולם המושגים מאוד מופשטים עבורו והוא לא יידע מה לעשות איתם מה שבסופו של דבר יפגע בו ויזיק לו.
לכן: תפקידם של המבוגרים האחראיים קרי הורים מורים וכד' להסביר לילד בשפתו את המצב על פי תפיסתו והבנתו הייחודית לו ..
ג. מתבגרים יכולים להיות ניזונים מאמצעי התקשורת אך לצד שהייה של מבוגר אחראי שיידע מה מותאם עבורו ומה יש צורך לסנן עבורו ולערוך שיחה על מה ששמענו ולכוון אותם במשמעות המצב, בדרכי החשיבה והפעולה אל מול המצב, לוודא שהמתבגר לא מפרש את הדברים ששמע ולוקח אותם למקומות לא נכונים עבורו ועבור אחרים.

6. תחושת ה-'ביחד':
אין כמו אווירה, חוויה, של אחדות התלכדות שמעניקה השראה, כח, רוגע, הזדמנות נפלאה לדבר על ה-ביחד הזה ומה הוא עושה לנו דווקא בשעת משבר, מה הוא מגלה לנו מה הוא מגלה בתוכנו, הזדמנות נפלאה להכיר אחד את השני מקרוב יותר…

בהצלחה!!!
ושכבר נראה ימים שקטים וטובים יותר בגאולה האמיתית והשלימה
מישאל מומחה בחינוך המיוחד, ייעוץ חינוכי ופסיכותרפיסט.

שנתיים חלפו מאז הגאולה שלה. הגלות שלנו.

יש רגעים שקשה למחוק אותם מההארד דיסק הפרטי שלנו גם אם מנסים ממש חזק.

רגע שכזה היה בדיוק לפני שנתיים, גם אז היה מדובר בימי החופש הגדול. אני שהייתי בבית הספר בו אני עובדת כמחנכת, השתתפתי באסיפת היערכות של צוות בית הספר לקראת השנה המתקרבת.

הדיון היה חסר סיכוי מראש מבחינתי. אף אחת מהמורות לא הייתה באמת נתונה לדבריה של המנהלת. אחת בילדים שהשאירה בבית, השניה בסידורים שעליה לערוך מיד אחרי שנסיים והשלישית ב… זה כבר לא כל כך חשוב במה הן היו עסוקות. כי אני יודעת במה אני היית עסוקה.

דקות קודם הרהוריי קיבלתי הודעה "לשבור שערי שמים, ציפורה פייגא בת …." ההמשך כבר היה ידוע. ההודעה הזו כבר חזרה על עצמה במספר ווריאציות שונות במהלך התקופה האחרונה. כשאנחנו חשבו שהנה, ב"ה, המצב משתפר, התבדינו באכזריות קורעת לב שיש עוד על מה להתפלל.

הדקות נוקפות ולא נראה שהמנהלת מצליחה להוביל את הדיון הזה למקום חדש. ובעודי מביטה בשעון מתי תהיה הפסקה להתאווררות קלה, קיבלתי את הודעת ה-SMS  השחורה ביותר שקיבלתי בשנתיים האחרונות. הרגשתי שאני לא יכולה להישאר בחדר. שאני חייבת לצאת.

בצורה דרמטית ובמשפט קצר הסברתי מה קרה ופשוט יצאתי. לאן? זה כבר לא באמת היה חשוב. הטלפון של אחותי היה תפוס. מאוחר יותר התברר שבדיוק מאותה הסיבה. גם היא ניסתה למצוא זרוע מנחמת אחרי הבשורות לא היו קשות מהן.

איך אפשר בכלל להתחיל לתאר את האובדן, המורה?

השארת מאחור כל כך הרבה נפשות , בעל, ילדים, צאצאים לרוב ב"ה ותלמידות אינספור…

*

לעולם לא אשכח את היום בו הבנתי שאת תהיי המחנכת שלי. כל כך שמחתי שסוף כל סוף אזכה בך. במחנכת הכה נערצת על אחותי וחברותיה. המחנכת שיחד עם השמירה על הכללים והתקנון בהקפדה הכילה כל אחת ואחת מתלמידותיה בסבלנות, הבנה ולב רחב.

חיכיתי לפגוש בך. והפגישה הייתה נלהבת. החיבור היה מידי. תמיד הבנת אותי. את הרצון שלי להתבלט ולהוביל. ניתבת אותי בחן ובחיוך השמור רק לך לכבוש מטרות חיוביות במהלך אותה השנה. למרות גילי הצעיר ראית בי מבוגר לכל דבר ועניין וייחסת לדעתי יותר מהחשיבות הנדרשת לילדה בכיתה ה'. היטבת לקרוא את המפה. ידעת כמה אני זקוקה לגישה כזו. להכוונה ולהכלה שכאלה. נסי לתאר את שמחתי כשנודע לי שאת זו שתלווי אותי גם בשנה לאחר מכן.

שנת הבת מצווה. גיל כל כך פוחז ונלהב שיש להחדיר בו ערכים, משמעות וכוונה בעבודת ה'. אין לי את המושג ולו הקלוש ביותר איך הצלחת במשימה הזו. הצלחת במה שאחרות נכשלו. נתת את כל כולך כדי שהמסיבה תהיה ערכית, משמעותית ומהנה. לא וויתרת לנו ואנחנו- לא וויתרנו עלייך. שתינו בצמא את דברייך מתוך ידיעה ברורה, המילים שייכות למישהי שאכפת לה. אולי זה היה הסוד שלך. שהפך להיות גם הסוד להצלחה שלי.

אין בפי את המילים להודות לך על כל החום והמסרים שהענקת לנו בלי קץ. הרמה הלימודית הגבוהה מתגמדים לידם. אבל את, הענקת גם אותם, מתוך ידיעה שזו השליחות שלך. אנחנו היינו המקורבות בבית חב"ד הפרטי שלך.

אני יודעת בוודאות שיש לך את החלק הגדול בהצלחתי כמורה כיום. הערכת ואהבת תלמידותיי אליי, שייכות לך. את היית והנך דוגמא חיה הנצורה בראשי ובלבי למורה טובה. למורה שהיא מורה, חברה, אחות גדולה משפיעה ובעיקר אמא.

תודה.

ושנזכה עוד היום לגאולה האמתית והשלימה בה תזכי לעילוי נשמה הגדול ביותר, לגוף גשמי, תכף ומיד ממש! אכי"ר!

מתגעגעת מאוד

תלמידתך

ימי העיון השנתיים של אור חיה יתקיימו השנה בעז"ה בימים שלישי, רביעי וחמישי, ב'-ד' מנחם אב, תחת הכותרת "מתחברים לחסידות – מתחברים לחיים".

במהלך ימי העיון יתארחו בישראל המרצים מחו"ל הרב סימון יעקובסון – מחבר רב המכר "הדרך לחיים של משמעות", הרב יצחק גרליק – שליח באיטליה והגב' מרים סברלדוב מקראון-הייטס, לצד שורת מרצים מובילים מהארץ שירצו במגוון תחומים.