גב' דליה פוגאטש, מחנכת, שדכנית, אם למשפחה מפוארת וברוכת ילדים

עשרים שנה מיום ג' תמוז ה'תשע"ד, מה זה אומר לך?

עשרים שנה. זה אומר לי שאנו נמצאים במצב מיוחד, וצריך לעשות כדי שהמצב הזה לא ימשך. 20 שנה זה די והותר, ואסור להמשיך רגע אחד נוסף בגלות הזו. יש פה מבחן גדול של אמונה, בכל יום מחדש אנו צריכים לקום בבוקר ולהתחזק באמונה שדבריו של הרבי חיים וקיימים ויתקיימו במלואם.

אמונה, מהי בשבילך?

אמונה זהו מבחן החיים. זה דבר שהקב"ה רוצה שנתמיד בו. שנטמיע בליבנו את האמונה שמשיח מגיע, עד שהמשיח יגיע.

כיצד ניתן לבנות היום בית חסידי עם אמונה מוחלטת בנשיא?

צריך להחדיר בבית שהרבי הוא הכל! ובכל דבר ופרט – לחשוב מהו רצונו הקדוש. להכניס את הרבי בכל עניין – בין גשמי ובין רוחני. הרבי צריך להיות מרכז חיינו.

הנך בעלת ניסיון רב בתחום השידוכים, האם האמונה האיתנה ברבי כמלך המשיח משפיעה לטובה על מהלכי השידוך?

כמובן, ההדרכות של הרבי משפיעות על העיסוק בשידוכים. אנו מאמינים שהקב"ה נותן כוחות להורים ומברך כל בחור ובחורה. בנוסף לכך צריך לשאול את הרבי באמצעות אגרות הקודש לפני כל שידוך, כך העניינים הופכים למורכבים פחות וברורים יותר.

תוכלי לספר על איזשהו שידוך בו ראית במוחש כיצד האמונה ברבי משנה/משפיעה/מכריעה?

לא עולה לי כעת סיפור ספציפי (בשליפה) אך בכל שידוך אני שומעת על הורים ששולחים מכתב לרבי והוא עונה באופן מופלא האם להתקדם בשידוך או לא. יש המון תשובות באגרות הקודש שהרבי ענה לאנשים בנושא השידוכים, צריך רק להאמין ולבטוח שהרבי יכוון  לפתוח במקום המתאים. ובדרך כלל – משם, הדרך קלה ובהירה..

אם כבר באמונה עסקינן, תני טיפ מחזק – לאלה שעדיין ממתינות..

לחיות באמונה שלכל דבר זמן ועת. וכך גם בנושא הזה – יש את הזמן, המקום והבחור המתאים. למרות שלעיתים יש קושי שמלווה כל אחת בדרך לשידוך. לפעמים רואים מקרה שבחורה חיכתה עד גיל מאוחר ולבסוף התחתנה עם בחור קטן ממנה – לכן נאלצה לחכות, או לחילופין – בחורה שהיתה מעליה אחות ש'תקעה' אותה כביכול, השתדכה עם בחור שהרגע חזר משליחות – כך שנמנעה ממנה חוויה לא נעימה של שנתיים מלאות אכזבות בעולם השידוכים בדרך לחתן המיועד..

צריך לסמוך על הקב"ה ועל משה עבדו – הרבי מלך המשיח, שהם יסדרו את העניינים על הצד הטוב ביותר.

יה"ר שאת ג' תמוז ה'תשע"ד נזכה לחגוג בביהמ"ק בחתונת הקב"ה עם כנסת ישראל תומ"י ממש.

מאת: מושקי ג'

אתר נשי ובנות חב"ד

מהי התכלית

ימים שלמים חולפים ועוברים. ימים שלימים של עשיה, של רדיפה, של חשיבה – של פעולות רבות הגורמות לאדם לשכוח לפעמים מאין הוא, ולאן מועדות פניו.

המולת הימים גורמת לפיזור מוחלט. מידי פעם אנו זוכים לימים רגועים – בהם הכל הולך כבמתוכנן מראש, אך לעיתים קרובות אנו מרגישים שהימים ברובם הגדול פשוט חסרי מזל.

אז אולי נעצור לרגע.

נדמיין לעצמנו, לו באמת היינו חיים בעולם משעמם ויבש, בו הכל נראה שגרתי ורדום. אין חידושים וריגושים, והסיפוק מאתנו והלאה. כמה זמן אפשר לשרוד במציאות סטטית שכזאת?! אולי שנה, אולי שנתיים. אבל מהר מאו נאבד עניין!

אז בפועל – זה מה שקורה בעולם בו אנו חיים!

מתי בעצם מתחיל להיות משעמם? כשאין תכלית ואין מטרה! לא יודעים מה היעד. לא יודעים מה ואיפה הוא השלב הבא..

אנשים שעולמם מטושטש – מחפשים כל העת ריגושים ושינויים שיהפכו את חייהם למשהו לא שיגרתי. להכניס לחייהם משהו מיוחד – שיעשה להם וווואו!  ואז מתחילים לחפש את עצמם, ולעשות עוד ועוד ריגושים. כאן מתחילה ההתפזרות..

כך לאט לאט נאבדים בתוך מציאות עלומה, ומשתעבדים לצל של עצמם.

משיח

אז מה הלאה? באיזה עולם אנחנו חיים?!

לפני הכל נבהיר כי אתנו – החב"דניקים הרבי מלך המשיח עשה חסד גדול ועצום מאין כמוהו. הרבי נתן לנו להבין ולקלוט את העולם בצורה ההפוכה והנכונה ביותר. אחרת – לא מחייב שמצבנו היום, היה טוב יותר משל אנשים אחרים שעדיין לא זכו להגיע לאמת.

לנו יש מטרה שאליה אנו שואפים להגיע! המטרה הכי חזקה ועוצמתית שיכולה להיות —

משיח!

פתאום הכל מתחיל להראות אחרת…..

הימים הם לא סתם ימים, הכל מקבל משמעות. רואים במוחש את מה שכתוב בהיום יום:

"כל יום שחולף אינו יום בלבד, אלא עניין בחיים"!

כל רגע וכל שניה מנוצלים לעבודה אינטנסיבית; החל מההשכמה בבוקר ועד קריאת שמע שעל המיטה. הכל עמוס מלא וגדוש בשביל מטרה אחת ברורה ואמיתית.

תכלס, בסופו של דבר כולנו חיים חיים למען המטרה הזו!

 הנקודה

ומה קורה כשגם זה הופך לשגרה? הכל נעשה שוב יבש, ריק ומשעמם. ושוב מתחילים להתפזר..

אבל, זוהי שעת המבחן האמיתית! פה אנו נדרשים להוכיח את לעצמנו, עד כמה באמת אנחנו ממוקדים בנקודה, במטרה העיקרית.

אז לפני שמתחילים להתפזר, נחשוב לרגע מה עוד אפשר עכשיו לעשות בשביל להתמקד שוב במטרה הנעלית הזו, ולהיות שקועים רק בה. נסדר לעצמנו – שכל דבר שנעשה במשך במשך היום יהיה חדור וקשור לנקודה;

נאכל בשביל הנקודה, נישן בשביל הנקודה, נלמד, נעבוד, נעשה קניות. נ ח י ה את הנקודה! כי אחרת – בשביל מה אנחנו כאן???!

נדאג שיהיו לנו לעיתים קרובות רגעים בהם נוכל להטעין את המצברים –  התוועדות קטנה, שיעור, או אפילו סתם כך לרגע – לחטוף איזשהי אמרה חסידית שתעשה לנו את היום יותר מהותי וחדור בנקודה.

לסיום

ישנו משל ידוע על רכבת מהירה שהיתה חוצה את המדינה ביעף. זמן ההמתנה לרכבת ארך שעות ארוכות, וכשהיתה עוצרת בתחנה בעיר מסויימת –  היה על הנוסעים לעלות בזריזות כי תוך דקות ספורות הדלתות היו נסגרות והיתה ממשיכה בדרכה.

אנשים שפניהם היו מועדות לעבר המטרה – החיים הטובים שיהיו במדינה האחרת – הגיעו בגפם ועלו בזריזות אל הרכבת. ההצלחה האירה להם פנים ולא הפסידו דבר מתוך רכושם שהשאירו מאחור.

אך אלו – שהיו מגיעים עם כל מטלטליהם – הסתרבלו בעת העליה לרכבת, עד שמצאו את עצמם מחכים ותקועים על הרציף במקום להיות על הרכבת בדרך לחוף מבטחים.

לכל אחד יש את הרגעים שיש לו את ההזדמנות לעלות על הרכבת. עליו להכיר את ההזדמנויות הללו ולא להשאר 'תקוע' עם אותם דברים מסרבלים שבאו בכדי להפריע לנו להתמקד במטרה.

ג' תמוז ה'תשע"ד >>>

נזכור ולא נשכח שהנה עוד רגע קט הרכבת ממשיכה בדרכה לעבר היעד הסופי! התכלית האמיתית. בואו לא נהיה כמו אלו שמצאו את עצמם עם כל מיטלטליהם עומדים עדיין על הרציף ומביטים בעיניים כלות אחר הרכבת שהמשיכה בדרכה..

* חכמינו ז"ל אומרים: "ביתו זו אשתו". הגישה הנכונה היא – אין טעם להתחמק מהאחריות.

* כאשר אנו מאושרות – מאושרים כל הסובבים אותנו.

* התחילי לשיר – טבעם של מצבי רוח, שהם מדבקים.

* חלק כה גדול מזמננו נתון לניהול-הבית, שזה נעשה כלי לביטוי גישתנו לחיים בכלל. אם אנו מלאות תרעומת ותלונות – התוצאה תהיה שילדינו יחושו דחויים. אם נקבל את ניהול הבית בשמחה, אזי כל הסובבים אותנו יחושו אהודים.

* כל בית הוא עולם שלם בזעיר אנפין, ומקדש מעט.

* החסידות מלמדת שגשמיות (צרכיו הגשמיים) של הזולת, היא רוחניות (עבודה רוחנית) שלך.

* לכל דבר יש תכלית – הקב"ה לא ברא שום-דבר לשווא. הקב"ה דומה ל"באלעבאסטע", ומנהל את עולמו מתוך דיוק וסדר מפליאים. אפילו הפרטים הקטנים ביותר, כמו חלקיקים של מרכיבי האטום, מאורגנים ומסודרים בדייקנות.

* הבית חייב להיות מקום בעל מבנה וארגון שבו לומדים הילדים את כל מושגיהם על החיים. אך מוטב לא להיות קיצוניים. עלייך למצוא את שביל הזהב בין תוהו ובוהו גמור לבין סדר מדוקדק של אולם-תצוגה. עובדת סוציאלית אמרה לי פעם שבית עם ילדים קטנים, ששורר בו יותר מדי סדר וניקיון, סובל, לעיתים קרובות מבעיה כלשהי – או שהאם משוגעת לניקיון, או שהילדים חשים נפחדים ומוגבלים מדי בביתם שלהם.

* בית הוא רק בית, לא מוזיאון.

* אסתר שטרנברג אמרה פעם שאנשים אינם חשים בנוח כשהם באים לבית ששורר בו סדר במידה כזו הגורמת להם לחוש שהם משבשים משהו אם הם רק מתיישבים.

* חמותי אמרה לי שאני צודקת בכך שאינני מקדישה יותר מדי מרץ לעבודות-הבית. עתה היא רואה שזה בעצם לא כל כך חשוב.

* גשי לניהול-הבית כמו שניגשים לפרויקט עסקי.

* עבודת האשה בבית, אף פעם אינה נגמרת – זו הסיבה שבגללה קשה לנו יותר מאשר לגברים.

* כל עבודה מתרחבת ומתצמצמת לפי הזמן שהוקצב לה. הדבר מוכח על ידי ימי שישי קצרים וימי שישי ארוכים – את תמיד תעבדי ממש עד זמן הדלקת-הנרות.

* אנו חייבות לדחוס לתוך חיינו דברים נוספים בצד עבודות-הבית, מכיוון שאנו נולדנו לדור האחרון שלפני בוא משיח.

רשימות:

* הקפידי להקים בצעד אחד כל פעולה שאת מתכננת, הדבר ניתן לעשות על ידי רשימות.

* אדם חייב לתכנן, אך גם להיות גמיש עם רשימות. ככל שיש לך יותר דברים לעשות – יש יותר צורך לתכנן.

* החליטי על מקום קבוע לרשימות מן הסוגים הבאים:

1. הפתקים.

2. הכרטיסים של החפצים שהונחו במקומות האחסון.

3. פנקס לרשימת קניות.

4. רשימת שיחות-טלפון שאת חייבת לעשות.

5. רשימת פעילויות מתוכננות לשעות השקטות. סווגי בשתי רשימות – פעילות של ראש ופעילות של ידיים.

* שבצי את הפעילויות לזמנים שאת יכולה להתפנות לעשותם, היי מציאותית לגבי משך הזמן שהפעילויות גוזלות. מחקי מן הרשימה כל פעולה שאת גומרת לעשותה.

* רשמי את תוכנית הארוחות לאותו יום.

* תכנני ארוחות מהירות-הכנה כאשר את עסוקה, או כשמישהו חולה, או בימים שאת "יוצאת".

* כביסה.

אם היה לך ליל נדודים, או שאינך חשה בטוב – דחי כל פעילות בלתי שגרתית שנועדה ליום זה. אם את עייפה מאוד – לפחות, אכלי טוב ונסי להפחית את המתח (דחי את האמבטיות לילדים ללילה אחר).

הליכה לישון מאוחר מאוד, בדרך כלל, מניבה יום חסר-תועלת למחרת. אדם אינו יכול להבעיר את הנר בשני קצותיו.

בישול עבור הקפאה הוא אחד מקיצורי-הדרך הטובים ביותר, מכיוון שהוא עושה את השימוש הטוב ביותר בזמן, בדלק, ובזמן שטיפת-הכלים. לימדתי אנשים כיצד לחסוך זמן עם מזון לתינוקות, בישול לשבת, וכו', וקראתי לזה "מבצע אהבת ישראל". (ראה הסדרה "סודות מן המקפיא שלי" – העורך).

ניקיון, חייב להיעשות, הלכלוך לא יעלם מעצמו, לכן כדאי לעשות משהו לפני שהדברים יצאו מכלל שליטה. אופן העשיה רב אפשרויות. מוטב לנקות כל הזמן מאשר פעם אחת בשבוע. מניעה, טובה וקלה יותר, מאשר ריפוי – למדי את ילדייך לשמור על סדר וניקיון. הקפידי שהם יסדרו את שטח הפעילות שלהם לפני כל פעילות חדשה. ניתן ללמד הרגלים טובים גם לילדים קטנים. הרשי להם לעזור לך ושבחי אותם על כל עזרה קטנה שהם מגישים.

בשום פנים אינני מומחית לניהול בית, לכן, ללא הרף, אני מבקשת אחר עצות מועילות, מעקרות-בית יותר מוצלחות.

לעולם אל תשווי את עצמך עם אחרות. אינך יודעת מהי רמת המרץ של מישהי אחרת, רמת ההכנסה, הלחצים, הבריאות, עזרת הבעל וכו'. עשי עד כמה שיכולתך מגעת, קחי לעצמך עזרה מבחוץ, ומצאי דרכים שונות להשתמש בעזרה.

נסי לבחון את הדבר שאת מוצאת קשה ביותר או מלחיץ ביותר או שנוא עלייך ביותר לעשותו, או שלעולם אינך מצליחה לעשותו. דברי עם אנשים אחרים, ובררי מה הם עושים בקשר לאותו דבר.

אנשים יכבדו אותך יותר אם תפני אליהם בבקשת עזרה כאשר את זקוקה לה. אל תתביישי לעשות זאת. הסבתות שלנו לא יצאו ל"מבצעים" ולא גרו בריחוק מקום – מנותקות מעזרה אפשרית מצד משפחתן, לכן הן יכלו להתמסר בעצמן לעבודות הבית. אולי היה להם גם יותר כוח-סבל? אכן, זו העבודה שלנו, ללדת את הילדים ולספק את צרכיהם, אך איננו חייבות לעשות את כל הכרוך בזה, בעצמנו.

יש לי סוג נקיון הנקרא "נקיון מלמעלה" – נקי את השולחן, שימי את הכלים בכיור, הכניסי את הדברים שעל ה"שיש" למקומם בארונות. הרימי חפצים גדולים מן הרצפה וסדרי את המיטות. כל זה לוקח 15 עד 30 דקות. השתמשי בחכמה בדקות שאת משוחחת בטלפון – הכיני מראש דברים שאת יכולה לעשות בעת שאת משוחחת. אל תרשי לטלפון להשתלט על סדר-יומך. השיגי מזכירה אלקטרונית, או הוציאי את תקע-הטלפון לפי הצורך. אל תתנצלי על כך שאת חייבת לקצר בשיחה. שיחות טלפון שהתחייבת לעשות עשי בזמן שהועדת לכך כ"זמן לשיחות-טלפון".

הסתכלי על השעון לראות כמה זמן דורשת הכנת תבשילים מסוימים ושאר עבודות-בית, כדי שתדעי כמה זמן להקצות לעבודות אלו בעתיד.

אפייה ובישול הנעשים לשם קישוט גוזלים זמן רב.

אל תגרמי לילדייך להיות "יתומי-רגש". יתכן מצב שבו את נמצאת רוב הזמן בבית ובכל זאת את "אינך שם". אם את חושבת שילדייך יזכרו, ברבות הימים, כמה נקיה היתה הרצפה תמיד – טעות בידך.

את משועממת? חפשי משהו מעניין וצאי מן הבית! אך יציאה לעבודה אף היא יכולה להיות משעממת, והנושא דורש עיון מעמיק. בכל זאת לידיעתך, נשים עובדות יכולות להספיק לעשות הרבה עבודה בזמן קצר.

החליטי מה לא לעשות.

הדביקי את הפתגם הבא על המקרר שלך: "גם זה יעבור".

הכנתי פעם אוזני המן בשלושה שלבים. יום אחד – את הבצק, יום אחר – את מילוי הפרג, וביום השלישי מלאתי את משולשי-הבצק.

הפחיתי בדברים הפחות חשובים והתייעלי. בייחוד בימי שישי קצרים.

כמעט כל מאכל של שבת ניתן להכנה כמה ימים קודם. אני עושה רק שבתות קלות להכנה. לא תמיד אני אופה, ואינני מכינה סלטים מיוחדים או לפתנים מקושטים.

סימן לבגרות נפשית הוא, כאשר אינך מודדת את ערכך-העצמי על פי יכולתך לבשל.

בתאריך כ סיון ה' 18.6.2014 נערך יום הדגמה לצוות הפיקוח של גני חבד ממשרד החינוך והעומדת בראשם הגב שושנה וייס.

ביום זה נחשפו צוות הפיקוח ומבקרים נוספים לתהליך החינוכי המיוחד של כל גן וגן מרכזי למידה דינמיים ומובנים עפ"י הנחיות הפיקוח צוות הגננות והמלמדים ובראשם מנהל הגנים הרב יצחק ויסגלס מתאפיין בהובלת יוזמות חינוכיות ביצרתיות חדשנות ומסירות.

צוות זה שם למטרה לפתח חדשנות באירגון ולצעוד צעד אחד לפני כולם הצוות בנה חזון לגנים מטרות ויעדים.

יום זה הווה מקור השראה לצוות הפיקוח ולשאר המבקרים מהי עבודת צוות ומסירות נפש לתהליך החינוכי  שמתרחש בגנים.

ביום זה  כיבד את המעמד מר יעקב טאוב מנהל מחלקת החינוך בעיריית קרית אתא.

יום זה הסתיים  בצפיה במצגת חינוכית המשקפת את העשיה בגנים כאשר ברקע מושמע השיר רצונינו לראות את מלכינו.

1. 1. 20 שנה מיום ג' תמוז ה'תשנ"ד, מה זה אומר לך?

 זה קשה. לא מובן בכלל שאנחנו בגלות. אך אני חושבת שצריך להתבונן במצב הזה, זאת ההזדמנות לעורר את עצמי, לעצור ולחשוב לרגע: אם אני עדיין פה, כנראה שהרבי מצפה ממני לעוד משהו. כנראה שהרבי רוצה שנתאמץ עוד קצת.

הרבה פעמים יוצא לי לשמוע משפטים מחברות – "התחום הזה קשה לי, אז אני לא יכולה.." או "לזה אני יגיע כשאהיה חסידית יותר.." ופשוט קולטת שגם הקול הפנימי שלי משמיע את המשפטים הללו. אבל אם נעשה סטופ לרגע. נעצור ונהיה כנות עם עצמנו – הרי לא באנו לכאן כדי שיהיה לנו קל. דווקא איפה שקשה לי, שם אני הכי צריכה להתאמץ! דווקא בנקודות החלשות, בהן מתחשק לי להרפות, לנוח ולחכות ליום "שאהיה חסידית יותר".. –

שם זה המבחן שלי! כי אם אני באמת רוצה שהרבי יתגלה אז אני צריכה להתאמץ! שנזכה!!

 2. מהי אמונה בשבילך?

 אמונה בשבילי זה חיבור. למרות הנעלם ולמרות המציאות ההפוכה, אני עדיין מאמינה – ושם נמצאת נקודת החיבור. כשאדם בוטח במישהו, זה כי הוא מחובר אליו, הוא סומך עליו, כי הוא יודע שהוא רוצה רק בטובתו, ולכן אין לי ממה לחשוש.

זה מה שנותן לי את הכח להאמין – כי אני של הרבי! ואני מחוברת אליו, כי אני מאמינה בו!

3. בפן האישי, כיצד התגבשה אצלך האמונה ברבי?

גדלתי חדורה בזה כבר מגיל קטן – אך כשגדלתי יותר צצו שאלות ותהיות – ואחרי שלמדתי ושאלתי, הבנתי שהכל כל כך בהיר ומובן – וכן, רק צריך לפתוח שיחות של הרבי, ואחרי עיון מעמיק, מבינים בפשטות שהכל נכון ואמיתי.. ואז הכל מתעצם; הכמיהה, האהבה לרבי. פתאום כל הענינים מקבלים מימד אחר ונעשה באש ובחיות האמיתית.

4. "אל יבוש מפני המלעיגים", איך ניתן להתמודד מול החברה שמביעה דעה שונה בענין האמונה וההתקשרות? 

התשובה נמצאת בשאלה עצמה: "אל יבוש מפני המלעיגים", החברה מקבלת אותי בצורה שבה אני משדרת, שבה אני מפגינה את דעתי. אסור להתייבש, לא סתם ההלכה הזאת היא הראשונה בשו"ע! כאשר אני עומדת מול החברה בביטחון גמור ובידיעה שזו האמת – שדבריו של הרבי חיים וקיימים לעד, אז אין ספק שכולן מקבלות אותך ומכבדות אותך.

5. כאשר מתנהל ויכוח סוער בעניין האמונה ברבי, כיצד לדעתך צריך לנהוג?

 צמד המילים "וויכוח סוער" אמורות לגרום לנו ללכת פסיעה או שתיים אחורה. המדד שלנו צריך להיות התוצאה – האם יש דיון עניני ואמיתי, והאם תהיה תועלת בדברים. אם כל אחת צועקת ולא מוכנה ללהבין ולקבל מה שזו שמולה אומרת, אלא רק נחושה לומר את דעתה – אז אין שום טעם בוויכוח שכזה, שמביא רק הפך אהבת ישראל והפך הרצון של הרבי מלך המשיח. בקיצור, אני נוהגת להתרחק מוויכוחים כאלו..

 חשוב לציין, שאם מתנהל וויכוח ענייני, כזה שאת וזו שמולך מוכנות לקבל אחת את דעתה של השניה, אז כמובן שחשוב ורצוי להסביר, כי אנחנו כאן כדי שהעולם ידע את האמת.

 שנזכה כולנו להתחבר לרבי , לגרום לו רק נחת רוח ולראות אותו עוד היום בעיני בשר!

להבין זה רק ערפול של הגולה

מסך שיגרה מסתיר על אור של גאולה

בחשיבה צריך ליצור כאן מהפך

זו התכלית שלי שלה שלך!

כן להתעקש זה מה שנותר

בלי להתבבל חסר פה העיקר

רבע מבקשות להיגאל עכשיו

ולא, ולא נשלים עם המצב

ביום ראשון הקרוב א' תמוז יתקיימו שורת התוועדויות ענק בהפקת ארגון אחות התמימים באה"ק. ההתוועדויות יתקיימו בארבעה אזורים ברחבי הארץ ויתוועדו מרצים מהשורה הראשונה.

צפון – צפת: תיכון בית חנה עם הרב שלום בער שמולביץ שליח הרבי שליט"א מה"מ לבית שאן

דרום – נחל'ה: תיכון עם הרב זושא פויזנר משפיע אנ"ש וחבר אגו"ח בארה"ק

ירושלים והסביבה: תיכון בית חנה עם השחקנית הידועה אלינור מיכאל 

כפר חב"ד: בביכנ"ס בית מנחם עם הרב זיו קצבי, פה מפיק מרגליות – שליח הרבי שליט"א מלך המשיח

כל התתוועדויות יתחילו בשעה 18:00

זו הייתה אחת החתונות המרגשות והשמחות ש"אור חיה" ידעה מאז הרבה זמן. הכלה היא גרת צדק, בת למשפחה אנוסים מספרד, אשר עזבה את מולדתה והגיעה בגפה לארץ ועברה תהליך גיור קפדני וקשה למרות שמצד הגיור הרפורמי יכלה להיות אזרחית ישראלית ממזמן, אך רצתה להיות יהודיה כשרה.

במהלך השנה החליטה להתחזק והגיעה ל"אור חיה"  ללמוד בתוכנית "המדרשה לצעירות".

וברוך השם הכירה את שידוכה פה בארץ, מאז גמר ההחלטה להתחתן, עמדה בפני מצב לא פשוט שמצריך מסירות נפש להקים בית יהודי – להתחתן ללא תמיכה כלכלית ולארגן את החתונה לבדה.

בזכות מסירות נפש של הכלה כל בנות המדרשה "הרימו את הכפפה" ונרתמו ביתר שאת להפקת החתונה.
במהלך השבועות האחרונים הקימו קרן מיוחדת לגיוס תרומות לכל הצרכי הכלה ובזכות זה בנות מדרשת "אור חיה" עזרו לממן את כל החתונה כולה.

ליוו אותה לחופה, אם הבית גב' יואלה קולטון ובעלה הרב רון קולטון.

צילום ודיווח אודליה ש

בוקר.

אני עומדת מול הארון ומחפשת מה ללבוש היום.

חצאית פרחונית? חולצה מפוספסת? ספורטיבי, ואולי מחוייט?

מצאתי חצאית יפיפיה מנוקדת. אבל עם איזו חולצה? אוף… לא מוצאת

אין לי מה ללבוש!!!

הכרזה סופית ומייאשת!

כן, לרוב הנשים יש הרבה בגדים ואין להן מה ללבוש, אני אגלה לכן סוד, הפתרון הוא די פשוט, והכל תלוי במלתחה מודולרית שיש לנו בארון.

אז מה זה בכלל מלתחה מודולרית?

מלתחה מודולרית זוהי בעצם מלתחה בסיסית. חולצות בסיס, חצאיות בסיס חלקות. כאשר יש לנו בארון בגדים בסיסיים, ניתן לבנות לוקים שונים, רבים ומגוונים.

כמובן שמלתחה בסיסית היא אינדיבידואלית לתקופות שונות בחיים, או במה אני עוסקת  ומה אני עושה רוב היום. בתקופת ההיריון תצטרכי חצאיות וחולצות בסיס שונות מזמן רגיל. מלתחה מודולרית למנהלות ונשות עסקים תהיה שונה ממלתחה של עקרת בית שנמצאת רוב היום בבית.

 היום אנחנו נדבר על מלתחה בסיסית שחשוב שתהיה לכל אישה באשר היא בארון:

הבגדים הבסיסיים הם חולצות וחצאיות בייסיק חלקות, ללא דוגמאות או כפתורים.

חשוב מאוד חולצה לבנה ואתן יודעות מה? במגזר שלנו שלובשים כל כך הרבה חולצות בסיס, קנו לכן כמה חולצות לבנות, שחורות, שמנת ואפשר גם לקנות כמה צבעוניות שיהיה לגיוון.

גם החצאיות, חשוב שיהיו כמה בצבעים ניטרליים. לא רק שחור ושמנת, גם ירוק חאקי , חום אדמה ואפור ישתלבו נפלא עם המון המון גוונים וחולצות מקושקשות.

כדאי שתהיה בארון שמלה שחורה בייסיק שאיתה אפשר לתת צבע עם איזו שרשרת גדולה ומיוחדת או נעל מעניינת. היא תמיד תהיה שמישה עבורנו.

ניתן ללבוש עד 3 צבעים בהופעה!

בוקר.

מה אני אלבש היום?

יש לי חצאית בסיס ירוק חאקי, וואו זה ישתלב נפלא עם החולצה הזאת. וואו יש לי המון רעיונות אני כבר מבולבלת מרוב לוקים.

יש לי מה ללבוש!!!!

אז פתרנו את הבעיה?

שבוע הבא נדבר על איך בונים מלתחה מודולרית לפי סדר היום שלנו, העיסוקים שלנו, מצבים מיוחדים…

אז יאללה, רוצו לשופינג…

נהנתם?

יש לכן שאלות? הערות? הארות? אתן מוזמנות להגיב כאן או באופן אישי וכמובן גם באמצעות שיחה טלפונית.

שבוע נפלא ומבורך וגאולה מיידית.

דבורה לאה

—

ליצירת קשר עם דבורה לאה לוי:

0527395770

לחצי כאן

או דרך כתובת המייל: [email protected]

"ציור חדש של הרבי, שזיכה אותי הקב"ה לצייר, בצבעי שמן על בד", התנוססה כותרת במייל שהתקבל במערכת האתר.

המייל שהתקבל מהאמנית עדי לדין ובו צורף קובץ תמונה עם ציור מדהים ומוחשי של הרבי מלך המשיח, פרי ידיה המוכשרות, עורר את סקרנותי וזו גברה כאשר התברר לי מי העומדת מולי; אישה נאה וחייכנית, שבחיצוניותה לא בולט הקשר העמוק שלה לרבי ולחב"ד. אך מסתבר שיש דברים מעבר..

זה היה טבעי ומתבקש לראיין אותה לפרוייקט המיוחד באתר לקראת ג' תמוז.

נו עדי, ספרי לנו קצת על עצמך? 

נולדתי בפתח תקוה לפני כמעט 5 עשורים, למשפחה 'מסורתית לייט'. הקב"ה היה בלבי תמיד. מאז שאני זוכרת את עצמי, הייתי משוחחת איתו וכותבת לו יומנים שלמים.

בגיל 18 התחתנתי ועברתי להתגורר בצרפת, שם לראשונה התוועדתי לרבי – דרך גיסה שהגיעה ממשפחה חב"דית.

ההריון הראשון שלי הסתיים בחודש חמישי עקב מום בעובר. בהריון הבא כבר הלכתי בעצתה של גיסתי וביקשתי ברכה מהרבי, שבירך אותי בלידה קלה ובבשורות טובות. ואכן, היתה לידה מדהימה. נולדה לי בת ושמה אודליה.

מיד לאחר הלידה שלחתי פקס לרבי עם הבשורות הטובות. בהמשך קבלתי דולר מהרבי דרך גיסתי ובתמימותי תרמתי אותו לצדקה..

לאורך כל השנים שמעתי מאות סיפורים על הרבי והתחברתי אליו מאוד. ב1993 התגרשתי וחזרתי לארץ עם ביתי. ולאחר מכן התחתנתי שוב ויחד עם בעלי זכינו לחזור בתשובה ולהקים בית יהודי מבורך בילדים.

לפני שמונה שנים עברנו לגור בפרדס חנה. בעלי התחיל ללמוד את שיחות "הדבר מלכות", והקשר שלנו עם חב"ד התחזק יותר. בבואנו לרכוש דירה כתבנו לרבי באמצעות אגרות הקודש וקיבלנו המלצה "לחטוף לחטוף"..

בינתיים בתי אודליה, שלא כל כך הצטרפה אלינו לדרך התשובה, התגייסה לצבא ושם הכירה את מי שעתיד להיות בעלה – וב"ה לאחר החתונה הם זכו לחזור בתשובה.

מספר ימים לפני החתונה חלמתי שהרבי נמצא אצלנו בסלון, אודליה יושבת על שולחן האוכל כשגבה מופנה לכיון הרבי ואני על כיסא לידה. סימנתי לה שתסתובב והיא אכן עשתה זאת והתיישבה על כיסא כשראשה מונח על השולחן.

לפתע הרבי התקרב אליה ונשק לה בראשה.

התעוררתי שטופת זעה, עם תחושה עזה שהרבי בירך אותה לפני החתונה.

תני לי לנחש שבזה לא תם הסיפור..

אכן, בהשגחה פרטית, הם עברו לגור בבניין בו גר הרב יוסף קורנט שליח הרבי בפרדס חנה. הרב ואשתו אימצו את הזוג ועזרו להם מאוד בתהליך התשובה.  וב"ה נולדו להם 3 ילדים, שהם נכדיי.

מרגש. וכעת נחזור אלייך, מה תחום העיסוק שלך כיום?

במקצועי אני מאפרת. בהזדמנות נוספת שכתבתי לרבי – הוא הורה לי להיות משפיעה. דבר שממילא אני מוצאת את עצמי עושה בכל הזדמנות.

ובנוסף, בחמש שנים האחרונות, אני מנחה ערבי נשים בנושא הפרשת חלה.

ממה שהבנתי עד כה, אתם לא משתייכים לחסידות חב"ד באופן רשמי.. 

אנחנו לא מגדירים את עצמנו כחב"דניקים – ליתר דיוק. אולם מאוד אוהבים את הרבי ומשתדלים לתרום למוסדות חב"ד, שאנו מאוד מעריכים את פועלם.

אחי הצעיר ממני בשנתיים, ומתגורר גם הוא בפרדס חנה, מאוד הקרב לחב"ד וכיום הוא הנציג "הרשמי" שלנו בחסידות..

אם כך, מה בעצם מביא אותך לצייר סדרת תמונות של הרבי מליובאוויטש?

 לפני ארבע שנים התעורר בי רצון לחזור לתחביב הרישום – ובאותה הזדמנות הביא לי אחי תמונה של הרבי. היה מרתק לצייר אותו..

בהמשך אנשים סביבי עודדו אותי לצייר בצבע, והציור הראשון שלי בצבעי שמן הוא הציור של הרבי (עם הרקע הכחול). אני זוכה לצייר רבנים וצדיקים נוספים, אך מרגישה שמקבלת ברכה וסיוע מהרבי בעניין הזה.

לפני מספר חודשים פנה אלי אדם וביקש שאצייר את הרבי בגודל 100/80 – חששתי קצת, כיון שאין לי ניסיון ומעולם לא למדתי רישום או ציור, זה היה תחביב וכישרון שקבלתי מה'. בכל זאת ניסיתי – ולשמחתי היתה סייעתא דשמייא רבה והתוצאה היתה לשביעות רצונו.

זה נשמע אולי קצת מיסטי, אבל את מרגישה משהו מיוחד בזמן שאת מציירת את הרבי?

 מבחינתי זו ממש זכות לצייר את הרבי. אני מדברת אליו תוך כדי התהליך ומבקשת ממנו רשות לצייר אותו, ומתפללת לה' שיעזור לי. במהלך הציור אני אומרת מזמורי תהילים, ושומעת שיעורי תורה וחסידות. התוצאה תמיד מפתיעה אותי ובמיוחד ההבעה הכמעט "חיה" בעיניים..

את יכולה להצביע על שינוי שחל בך מאז שהתחלת לעסוק בציור פניו הקדושות?

 אני לא יודעת אם יש קשר, אבל אני יכולה להעיד שהאמונה שלי התחזקה מאוד ב"ה, מאז שהתחלתי לצייר אותו.

כיצד נתפסת בעינייך אמונת החסידים שהרבי "חי וקיים" ומתגלה ברגע זה ממש?

 למען האמת, היו לי לא מעט שיחות בנושא עם אחי וידידה חב"דית, אני לא מתנגדת לכך, אך קצת קשה לי להתחבר. בכל אופן, אני מצפה למשיח שיבוא בכל יום ומתפללת על זה. אם זה יהיה הרבי – אני הרבה יותר מאשמח.. אבל חשוב לי שהוא יתגלה תיכף ומיד ובמיוחד שנהיה מוכנים לבואו בכל רגע.

למעשה אני מרגישה שהוא כבר כאן!

רגע לפני ג' תמוז – יום בו מתחזקת האמונה הטהורה, מה יש לך לומר לגולשות אתר נשי ובנות חב"ד?

 "בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים ובזכותן עתידין להיגאל", העשייה האדירה של הנשים רק גדלה ופורחת ב"ה, הרבה השפעה טובה. לדעתי צו השעה זה להמשיך לעשות כל מה שאפשר כדי לקרב רחוקים ולהכין את הכלים לקבל המשיח. (אני מוכנה עם בגד גשמי לפחות)

ובעיקר לא להפסיק לבקש, להתחנן לה' יתברך, שימליך עלינו את מלך המשיח, כי אי אפשר יותר עם הגלות והצרות.

יה"ר שיגאל אותנו הקב"ה גאולה שלמה ברחמים גמורים, ימליך עלינו את מלך המשיח ויבנה לנו את המקדש תיכף ומיד ממש!

—

ניתן לרכוש ציורים של הרבי מלך המשיח מעשי ידיה. (מקורי והעתקים)

יצירת קשר: 0505394707