Author Archive

אתהפכא: וינטג', רבותי, וינטג'

וינטג' זה אהבת חיי. אני באופן אישי אוהבת כלים, רהיטים, בגדים וכמובן אקססוריז ישן ועתיק, מבחינתי זה כמו יין ישן וטוב. כמה שיותר ישן יותר טוב.

אני חושבת שפעם היה סטייל, היה שיק, אנשים התלבשו בטוב טעם וגם היה שיק צנוע מאוד. שימו לב שרוב בגדי הוינטג' צנועים, סגורים וארוכים.

 מה מיוחד כל כך בוינטג' ? והאם מישהו באמת לבש/ השתמש בזה אי פעם?

 אז בואו נעשה סדר:

וינטג' – אלה פריטים בני 20 שנה ומעלה, כלומר הבגדים החדשים ביותר שנחשבים כיום לוינטג' הם משנות ה-80.

בהגדרה זו נכללים בגדים שנלבשו בעבר וגם בגדים ממלאי ישן של מותגים שמעולם לא נמכרו.

רטרו – פריטים חדשים שלא נלבשו מעולם אבל מעוצבים בסגנון אופנות קודמות.

יד שנייה – בגדים מעשרים השנה האחרונות שנלבשו בעבר, ללא רלוונטיות לשם המותג או המעצב.

המיוחדות בוינטג' היא בעצם החוויה האותנטית ללבוש בגד שנלבש לפני שנים רבות, חוויה שמחזירה אותך אחורה לשנות ה80, ה-50 ואפילו שנות ה-20

דבר נוסף, בוינטג' יש מכל פריט אחד בלבד,  ולא תוכלי למצוא את אותו כובע או אותה שמלה מיוחדת אצל חברתך. וכך הבגדים שלך הם ייחודים רק לך.

יפה או לא? זה עניין של טעם.

ואני אומרת:  על טעם ועל ריח- יש הרבה מה להתווכח!

שימו לב,

ההבדל בין להיראות זקנה, לבין שיקית ומיוחדת הוא דק מאוד.

החכמה היא לשלב סריג וינטג' אותנטי עם חצאית יפיהפיה, או שמלת וינטג' מלמלות ונעל עקב צעירה וטרנדית.

בכלל, מכיון שרוב בגדי הוינטג' צנועים, זה חוסך לכם חולצות בייסיק שבקיץ זה נפלא ללכת עם שכבה אחת בלבד. וחוסך לכם טיולים לתופרת.

ממליצה בחום להשתמש באקססוריז המדהים שיש לעולם הקדמון להציע לנו. לשים מעל תסרוקת עדינה איזו רשת עם נוצה, או כובעון עם פרחים יפיפיה.

אל תפחדו. העולם מפרגן. יש המון פרגון ואהדה לוינטג', זה מיוחד! זה מעניין! ואפילו מרתק!

ולמי שכבר השתכנעה ורוצה כבר לרוץ לאיזו חנות עתיקת יומין, שימו לב שכדאי לחפש היטב.

רוב החנויות האלה נמצאות בכל מיני חורים קטנים, רחובות צרים ופחות ידועים.

אבל היום יש בכל פינה חנות כזאת. אני מצרפת לכן רשימה של כמה חנויות מומלצות ותמיד אפשר לפתוח גוגל ולחפש לפי עיר.

Flashbaek   חנות גדולה ויפיפיה ומאוד מאוד מסודרת. מחירים סבירים.שירות נפלא והבגדים? אין לי מילים. מושלמים. מול דיזינגוף סנטר תל אביב.

מרי וינטג'- חנות קטנה מעוצבת להפליא. המוכרת שם היא סטייליסטית בחסד. חווית קניה ובגדים מדהימים. רחוב העבודה 2 פינת קינג ג'ורג' תל אביב

לוני וינטג'- לכל חובבות נעלי הוינטג' כל המידות, כל הסוגים. יש שם מאות נעליים ומאות פריטי אקססוריז שבשום מקום לא תמצאו. וכמובן בגדים מדהימים רחוב יועזר איש הבירה 6 יפו.

אהבה לשניה- בגדים, אקססוריז ופריטי וינטג' ייחודיים. רחוב רש"י ליד קינג ג'ורג' תל אביב.

רק שניה- שמלות הכי יפות בעולם. ושאר פריטי וינטג'. רחוב שינקין תל אביב.

סקנדל- חנות מהממת. המון תיקים, ארנקים, בגדים, נעליים מפות , תכשיטים. חגיגה 🙂 ליד צומת אכדיה בכפר שמריהו-הרצליה.

וזה רק טעימה קטנה ממאות חנויות וינטג' ויד שניה ברחבי הארץ והעולם

אז פשוט תנסו, אתן תיראו הרבה יותר יפות ומיוחדות יותר מאשר כל שמלה מקאסטרו.

 צריכות עזרה בבחירת בגדים? סטייליסטית אישית?

שיהיה לכולנו שבוע רגוע ובשורות טובות

דבורה לאה

–

ליצירת קשר עם דבורה לאה לוי:

0527395770

לחצי כאן

או דרך כתובת המייל: [email protected]

תמונה וינטג

מבצע "פלאפל"

הבוקר (12:00 כזה) קמתי בתחושת ביאוס כללית. טילים וזה. בעלי נדבק ממני כנראה כי כששאלתי אותו : נו, נוסע דרומה? הוא ענה לי בפרצוף עגום: לא יודע. למה? שאלתי. שמו לי ברז, הוא עונה. התחייבנו ל משהו כמו 2000 מנות פלאפל לחטיבת גולני בדרום וקצת שמייח לסיום הצום (לא הרמאדן, י"ז בתמוז) ועכשיו אין לי. אז תדחו, עניתי לו בהגיון. כן, רק שלפני חמש דקות התקשר מח"ט גולני ואמר שהחבר'ה כבר ממש מחכים ושאל אפילו אם אפשר להקדים. הם ממש בונים על זה! הוא אומר בפנים חפויות. אין מצב לדחות. מה עושים? 2000 מנות זה לא בדיוק הפלאפל השכונתי.
אז פלאפל אין לנו, אבל מחשב וטלפון יש. יאללה נגייס את המקלדת ונתחיל לעבוד. מעלים כמה פוסטים ו..מתפללים שיעזורלא התאכזבנו. עם ישראל מתעורר ביופיו והדרו ומתגייס לעזרה. מיידית. מעכשיו לעכשיו.
לא מכירה אותם, הם לא מכירים אותי, יכולתי ת'כלס לשנורר 10,000 כדורים ולפתוח עסק משלי ואיש לא היה יודע (עכשיו, כשחושבים על זה..  )אבל אנשים התגייסו בכל מאודם. אחד תרם 500 כדורים, אחד אלף, אחת גייסה את כל היישוב להכין תועפות של סלטים. מישהי התנדבה לעשות טלפונים לפלאפליות והצליחה לדוג לנו כמה דגים שמנים ונדיבים במיוחד. עוד מישהי הציעה לגייס תרומות בסכום נכבד (לא לקחנו, אנחנו בעניין של אוכל) בקיצור, מדהים. מדהים-מדהים-מדהים!
אחד התעקש לעזור ורק אחרי שהפצרתי בו ושכנעתי אותו כמה פעמים שיש מספיק הוא שחרר אותי (בקושי). אחר העמיד את עצמו ואת ג'יפו לרשותנו למרות שכבר לא היה צורך. הוא עדיין מחכה בסטנד-ביי שנקפיץ אותו. בקיצור עם ישראל, אתם תופעה חד פעמית, פנומנלית, מדהימה. כל הציניקנים לא יעזרו פה. היהודים הם עם סגולה ויש בהם ניצוץ אלוקי שמתגלה גם ודווקא ברגעים קשים.אנשים שלא הכרתי, מרקעים שונים, גילאים שונים, מקומות שונים ועולמות שונים התלכדו פתאום לגוש פלאפל חם ושמח ורצו רק דבר אחד: לעזור.ופתאום הומחש לי ביתר שאת מה שכתב אדמו"ר הזקן בספר התניא על נשמות ישראל "לכן נקראו ישראל אחים ממש, היות ואב אחד לכולם, מצד שרש נפשם בה' אחד"
וכשננצח, סופסוף, זה לא יהיה בגלל כיפת ברזל, בטח שלא בגלל פוליטיקאים (כנראה למרות קיומם) ואפילו לא בזכות צהל, הצבא עם החיילים הטהורים בעולם. זה יהיה בזכות דבר אחד: אחדות.

מה שליווה הכל מלמעלה היה תחושה שהרבי מכוון ומתכנן הכל. פתאום, כל אחד מספר איך הוא קשור לרבי: זו קיבלה דולר בגיל שלוש, להיא יש אח חבדניק ואחר מספר שנולד בזכות ברכה של הרבי. 
בעלי שלח תמונה מהשטח. הרבי מחייך מעל טנק ענק, דמותו מוצלת אך פנסי הטנק מאירים בעוצמה מסנוורת. התמונה הזו היא משל עבורי. דמותו של הרבי נתונה בצל. כביכול בלתי נראית, מחייכת חיוך סמוי ועיניים צופיות למרחוק. אך הענווה והצניעות, חוסר ההתבלטות העצמית וה'ביטול' של דמותו של הרבי עומדים ביחס הפוך לאור האדיר הבוקע ממנו. פנסים שמאירים בעוצמה בכל מקום, כי הרבי ביקש מכל יהודי ויהודיה להיות "פנסאי"- להאיר כל מקום חשוך בעזרת הנקודה האלוקית שבו. ההכרזה "ברוך הבא מלך המשיח" המתנוססת מאחוריו משלימה את התמונה. העם מאס בפוליטיקאים, באידאולוגיות מפוקפקות ושקריות, בהסתה ובתיעוב עצמי. העם זקוק למלך, כזה שיאהב את כולם, ויחזק אצל כל אחד ואחת את הנקודה הטובה שבו ויביא את הפוטנציאל שלהם לכדי מיקסום אישי וכללי.
זה הרבי. מחכים לך. עד מתי???

מירי שניאורסון וחנה רות אברהם ביום עיון מיוחד

בעקבות המצב בארץ המעורר אצלנו פחד חרדה דאגה ועוד מיני רגשות קשים שקלתי במה אוכל לתרום להתמודדות הרגשית שלנו, ייעוץ, שיעור בוידאו, קורס אינטרנטי או אולי לעשות משהו ביחד
והחלטתי לקיים יום עיון לחיזוק ולעמידה איתנה בזמן מאתגר זה.

 יוזמה זאת משלבת בין "מכון איתן" למירי שניאורסון "הבחירה שלי" והביאה ליום עיון מיוחד במינו שיתקיים בעז"ה בתאריך כ"ח אב 24.8.14 בנושא: נקודת מבט מנצחת – המפתח הנכון

התכנית עשירה ותכלול הרצאות וסדנאות משולבות בין שני התחומים.

הגב, חנה רות אברהם מפתחת שיטת איתן ומייסדת המכון תתמקד במבט החסידי על המציאות מתוך עיון מעמיק במאמרי האדה"ז בליקוטי תורה.

 הגב' שניאורסון תתמקד ברתיעה שיש לנו בהתעסקות בגשמיות קרי: כסף! היא תסייע לנו בבירור הגבול הדק בשימוש בכסף ככלי או כתאווה?לא נעים לנו לבקש, קשה לנו לדבר על זה, קשה לנו לנהל את כספינו, מירי תאמן את המשתתפות כיצד  להתמודד ולהתגבר על המחסום הזה שמלווה אותנו ביום יום.

לפרטים נוספים על התכנית ולהרשמה צרי קשר דרך האתר של מכון איתן

פלייר יום עיון2

צ"ה: חוברת מרתקת לקייטנות ומועדונים

0

02

03

04

05

06

07

08

09

010

011

012

013

014

015

016

017

018

019

לדבר לאוויר, ברוח המלחמה… • זוגיות

מישהו מקשיב לי בכלל?

בשבוע שעבר נתתי הרצאה ברדיו. למען האמת
זו היתה חוויה לא נעימה במיוחד.

בעבר התראיינתי ברדיו, אבל את התוכנית הזו

הקלטתי לפני כשבועיים בירושלים ברשות השידור.
ויצאתי עם הרגשה לא נעימה כל כך…

לא קל לשבת ולדבר לאוויר ועוד במיקרופון.

במשך 35 דקות.

מה בכל זאת הניע אותי להמשיך ולדבר?

התקווה או הידיעה שכנראה יש מי שיקשיב
לכך אחר כך. והמסר הוא מסר חשוב…

בכל זאת, זה לא דומה להרצאה לפני קהל
ואפילו לא לשיחה בטלפון עם אדם שאתה
אמנם לא רואה אותו, אבל מקשיב לך בזמן

שאתה מוסר לו מידע.

אפשר בקלות להרגיש כשאדם מדבר

ומדמה שיחה לקהל. מי ששמע את השידור,

בטח הרגיש בכך.

למה אני מספרת לכם את זה?

כי אולי חלק מכם חווים את ההרגשה

 הזו לא פעם.

מרגישים שמדברים לאויר כי אין לכם
הרגשה שיש מי שמקשיב.

דאגה בלב איש ישיחנה 

מה גורם לכם בכל זאת להמשיך לדבר אם בכלל?

 

כנראה ההרגשה והתקווה שאולי בכל זאת
משהו ישמע והדבר בכל זאת יפגע מתי שהוא,

ולפעמים עצם הרצון להוציא את הדברים,
להעביר מסר (לרוב של חוסר שביעות רצון…)

זה בצד הנייטרלי של הדברים.

אבל כשההרגשה של החוסר אונים מכך
שאין עם מי לדבר מתעצמת,זה יותר מזכיר
מלחמה מאשר נסיון למסור מידע.

תמות נפשי עם פלשתים

במקרה כזה זה די מזכיר מה שקורה עם החמאס
ששולח לנו טילים
וסליחה על ההשוואה…
אפילו שרואה פעם אחר פעם ששום דבר לא קורה,
ברוך השם, כאילו יורה באוויר.

 

אבל מה גורם לו להמשיך ולנסות?

התקווה שאולי סוף סוף טיל יפגע כרצונם, חס ושלום

וגם אם לא, לפחות להפגין כח ולמסור מידע

על העוצמות שהם מסוגלים להם.

מלחמה זו מלחמה, גם אם היא מתרחשת בבית

 (בתוך הממ"ד)…

כשיש הרגשה שאין הקשבה מהצד השני,
והדברים שאנו אומרים נופלים על אוזנים אטומות,

יש הרגשה מתסכלת שגורמת לנו בדרך כלל
אחת משתי אפשרויות:

או לעשות הפסקת אש. ופשוט להתייאש ולהרים ידיים
ובכך לתת לשני הרגשה שהוא ניצח.

אבל אנחנו לא כל כך בקלות מוכנים לוותר
על הניצחון שלנו.

לכן, לפני שאנחנו מתייאשים ומרימים ידיים,
אנחנו מנסים הכל.ומתחילים באפשרות השניה….

 להשיב אש כשמפגיזים אותנו בטענות.

לא להשאר חייבים.

לפעמים אפילו הרגשה קשה של "תמות נפשי,

 עם פלשתים". רע לי – אז שיהיה לו גם רע.
הוא עושה לי רע, לפעמים אפילו בשקט – ברוגע שלו
שמתפרש אצלי כאדישות לרגשותי – אז אני אכה בו
עד שיתעורר אצלו משהו ואני ארגיש שהוא שם לב אלי.

עדיף שתשגר עלי טיל

אין עונש יותר קשה מהרגשה שאתה מדבר לקיר אבן.

קרה לכם פעם שניסיתם לדבר פעם אחר פעם למישהו
או לקרוא לו והוא, לא רק שלא אמר משהו כמו: "רגע,
אני כבר איתך" או משהו כזה, אלא פשוט התעלם
כאילו את לא קיימת?

אין דבר יותר מכעיס מזה.

אשה אחת אמרה לבעלה באחת הפגישות שהצלחתי
להשחיל בימים אלו, "עדיף שתשגר עלי טיל
מאשר שתתעלם ממני…"

ביחד אבל כל אחד לחוד 

פעם, זה היה הבעל שקורא בעיתון ולא מישיר מבט
לאשתו שמנסה לדבר איתו,
היום בדור ה'ווצאפ' זה אפילו יותר גרוע..
נשים רבות מרגישות בחלק גדול של היום
שאין להם מי שמקשיב כי גם כשכבר יושבים ביחד,
הווצאפ תמיד מזכיר את עצמו
, והאשה מדברת הרבה פעמים
לבעל שבכלל לא שומע אותה,
(שלא לדבר על להקשיב…)

אלא עסוק בעוד עדכון ובעוד בדיחה שנשלחה
באיזו קבוצה.. ויש כמובן את אלו
שחווים גם להיפך.

אז בכל רמה שזה לא יהיה אנחנו רוצים
להרגיש שהשני נמצא שם ומקשיב,
ולא רק קהל מדומה, כי כמו שכתבתי
זה לא קל.. ותאמינו לי.

השאירו את המלחמה מחוץ לבית

כרגע, אם אתם חווים פיצוצים על רקע אי הסכמות
נסו להשאיר את המלחמות מחוץ לבית…

התחילו בזמן איכות ללא מפריעים. זמן נקי
מרעשים (התלויים בנו…)

נקי מפלאפונים או גורם מפריע אחר,
בו תשוחחו על הא ועל דא,

לא על דברים מפריעים.

מנסיון, זוגות חווים את זה כדבר לא קל,

להתנתק מהפלאפון לגמרי (מילא על שקט…)

אז קחו לכם זמן שלא מאיים על קיומכם.

זה יכול להיות חצי שעה.. על השעון. לא יותר ולא פחות.

לאחר שתסגלו לעצמכם קצת זמן של ביחד,

תוכלו ללמוד איך לדבר נכון כך שהצד השני
ישמע וגם יקשיב ויהיה נכון לנסות לבוא לקראתכם.

על כך בעז"ה בפעמים הבאות.

הכותבת מרב לביא היא יועצת נישואין, מרצה ומנחת סדנאות בנושא זוגיות.

לתגובות/הארות/קבלת טיפים נוספים: [email protected]

גלריית טיולים ענקית מקעמפ אורו של משיח ע"ג

ימים אחדים לפני פתיחת קעמפ 'אורו של משיח' גן ישראל בארה"ק, שבנו אל ימי הקעמפ העליזים ומלאים באטרקציות, גלריית טיולים מסכמת, ובה: שייט ליילי, שעשוע בלונה גראנד, אתגר בטופ רופ, ביקור והתוועדות בבית משפחת ווספי, מסלולי הליכה אתגריים, אחלקרח אולימפי, בריכה ענקית, עמק התכלת, עין זיתים, ערב בישול ביער ביריה ועוד….

לרישום ORO.ORG.IL

DSC_0002

DSC_0003

DSC_0005

DSC_0011

DSC_0012

DSC_0017 (2)

DSC_0022

DSC_0029

DSC_0034

DSC_0041

DSC_0045 (2)

DSC_0047

DSC_0048

DSC_0050 (2)

DSC_0071

DSC_0072

DSC_0074 (2)

DSC_0089

DSC_0093 (2)

DSC_0096

DSC_0099 (2)

DSC_0100 (2)

DSC_0114

DSC_0134 (2)

DSC_0141 (2)

DSC_0149

DSC_0153

DSC_0176

DSC_0180

DSC_0186

DSC_0204

DSC_0225

DSC_0237

DSC_0248

DSC_0257

DSC_0269

DSC_0271

DSC_0287

DSC_0301

DSC_0329

DSC_0349

DSC_0420

DSC_0427

DSC_0433

DSC_0438

DSC_0440

DSC_0450

DSC_0461

DSC_0512

DSC_0612

DSC_0618

DSC_0675

DSC_0703

DSC_0761

DSC_0769

DSC_0774

DSC_0775

DSC_0777

DSC_0782

DSC_0836

DSC_0844

DSC_0845

DSC_0875 (2)

DSC_0877

DSC_0882

DSC_0884

DSC_0916 (2)

DSC_0946

DSC_0947

DSC_0948

DSC_0949

DSC_0951

DSC_0953

DSC_0966

DSC_1004

DSC_1211

DSC_1213

DSC_1331

DSC_1335

DSC_1361

DSC_1384

DSC_1401

DSC_1414

DSC_1415

DSC_1518

DSC_1554

DSC_1601

DSC_1615

DSC_1625

DSC_1626

DSC_1628

DSC_1647

DSC_1658

DSC_1664

DSC_1665

DSC_1677

DSC_1683

DSC_1716

DSC_1725

DSC_1733

DSC_1741

DSC_1748

DSC_1769

DSC_1771

DSCF4347

DSCF4348

DSCF4354

DSCF4374

DSCF4380

DSCF4437

מזל טוב

'אורו': השלישיה שעושה את ההבדל

במשרדי קעמפ 'אורו של משיח', גן ישראל בארה"ק הלחץ בשיאו, ההכנות האחרונות בעיצומן, בעוד 17 ימים יתחיל הקעמפ הגדול שמאות חיילות מחכות לו! ולפתע, בשעת צהריים חמימה, נפתחת הדלת, ונכנסת השלישיה! מי? השלישיה שעושה את ההבדל, הם השתלטו שם על דפי התוכניות, הטיולים ואפילו הארוחות. כששאלנו אותם מאיפה הן? ומה הן עושות כאן? הן רק ענו: מי שרוצה לדעת, שתבוא לקעמפ, שם תפגוש אותנו ותדע הכל! כי אנחנו עושות את ההבדל… אז השלישיה מחכה רק לכם בקעמפ אורו של משיח 'גן ישראל בארה"ק', חוויתי, מהנה, לימודי, חסידי… מסקרן…..
אז האחרונות שטרם נרשמו, הזדרזו, הן מחכות לכן! לרישום לקעמפ: ORO.ORG.IL, 077-450-6770

פעילות מושקעת וססגונית לילדי ירושלים

אזעקת הצבע האדום שנשמעה בירושלים, לא השאירה בבית את מאות הילדים שהוזמנו מבעוד יום ליום הפעילות שהכינה להם עמותת חסדי יוסף.

בתוך מתחם מוצלל ורחב ידיים, התקיימה פעילות עשירה לילדים ולאמהותיהם שברובם מגיעים מרקעים כלכליים ומצוקתיים קשים. זאת היתה הזדמנות נדירה למשפחות ולילדים להנות במשותף מיריד מגוון וממוקדי פעילות אטרקטיבים – וכל זאת חינם אין כסף.

ראינו את הילדים מקפצים בין מתקני הטרמפולינות גולשים מגבהים "מפחידים" ומנתרים על משטחים קפיצים. לצלילי המוזיקה הקסומה שהושמעה ברקע, התקיימו מופעים עליזים של ליצנים. שקיות הפופקורן ומקלות הסוכר המנופח והאוורירי חולקו לכל דורש – וכולם דרשו…

לא רק האמהות התענגו מנחת לראות את ילדיהם מאושרים ומחייכים, שמחים עד אין קץ ומופתעים משפע המתנות שקבלו. הידיים הקטנות כמעט ולא הצליחו לאחוז בבת אחת את מיני המתיקה, המתנות, הבלונים, ההפתעות השונות והזכיות בהגרלות.

הארוע נחתם בארוחת צהריים ארוזה ובחלוקת שי בעל ערך גם לילדים וגם למבוגרים. בחסדי יוסף מדגישים, שלמרות ההתלבטויות אם לקיים את הארוע בצל מבצע "צוק איתן", הוחלט שלא למנוע מהילדים את רגעי האושר והשמחה שחכו להם זמן רב, מה עוד שהמתחם כולו הוקם בסמוך ובנראה למרחב מוגן גדול דיו כדי לקלוט בשעת אזעקת אמת ח"ו את כל המוזמנים. בין המשפחות שהוזמנו לארוע היו גם כאלה שאינן יכולות לשלוח את הילדים לקייטנות – אפילו המסובסדות שבהם.

פעילות החסד המתקיימת ע"י ארגון "חסדי יוסף" פרושה על פני כל השנה, המשוב המרגש שמגיע מהילדים ומהמשפחות, מהווה את הדלק להמשיך את מסורת הנתינה.

DSC_3614

DSC_4347

DSC_4369

DSC_4492

בקרוב: הפקה מיוחדת של חוברות עזר לקייטנות

תו מחיר

סביון. בוקר יום חמישי. ישבתי בסלון ביתה המפואר של אורנה אליו הגענו מיד לאחר שיעור ההתעלמות בו רקדנו יחדיו. החנייה הפרטית, חדר האוכל המפואר, חנוכיית הכסף שגובהה כגובהו של אדם ממוצע ושאר חפצי הנוי שהקיפו אותי, לא הכינו אותי למה שאני עומדת לשמוע.

למעשה באתי על מנת לגייס את אורנה לחוג ידידים של ארגון סיוע לילדים במצוקה. רציתי שהיא תעזור לילדים במצוקה ויצא כך שנחשפתי לעזרה שהיא קיבלה מה' בעת שילדיה שלה היו במצוקה.

לאחר שמנהלת משק הבית האוזבקית הגישה לנו תה ורדים בכוסות פורצלן וכפיות זהב, התרווחנו על הכורסאות הנוחות שבפינת הישיבה והתחלנו בסמול-טוק. לפני שקבעתי להיפגש אתה כבר ידעתי שלא ניגשים ישר לעניין, חייבים ליצור "סביבת עבודה תומכת"… מעבר לצעדי ריקוד בסטודיו.

הנה סיפורה של אורנה:

"היה זה בחול המועד פסח לפני יותר מתריסר שנים", פתחה אורנה את סיפורה. "הבנים היו ממש ילדים קטנים. נסענו לכנרת ואחרי ששיחקנו קצת על החוף, הם ביקשו לעלות לסירת הדיג שלנו אִתָּה הפליגו ללב ים. לא היה בכך כל דבר מעורר חשש. לרגע לא צפינו את הסערה שתפקוד את מימיה השלווים של הכנרת שהייתה חלקה כראי.

"זמן קצר לאחר מכן החלה לנשב הרוח המזרחית המפורסמת של הכנרת, הסירה שהייתה בטווח הראייה נעלמה לחלוטין. כך, ברגע אחד, הילדים נעלמו עם הסירה המאובטחת והמאובזרת. תחושה של חוסר אונים שאי אפשר לתאר. החושך ירד. השעות נקפו. צוותי חילוץ חיפשו. נורי תאורה נורו. לא חסכנו באמצעים על מנת למצוא את ילדינו. אך ללא הועיל. בשלב מסוים שקלנו לנצל את קשרינו על מנת להביא למקום את כוחות חיל הים, עד שלפתע נפל לי האסימון. קלטתי מה עליי לעשות.

"עזבתי את המולת החיפושים ונכנסתי לחדר אחורי בסוכת המציל שבחוף. עצמתי את עיניי ודיברתי איתו.

כן, מירי. מה שאת שומעת. פתחתי את הפה ודיברתי עם הקב"ה בבליל של דמעות ומילים מרוסקות. תחזיר לי את הילדים שלי בריאים ושלמים ואני מבטיחה לך שאתחיל לכסות את ראשי מעתה והלאה.

"לא עברה שעה קלה והילדים נמצאו חבוקים על גלגל הצלה, מותשים ורועדים מקור, אך למרבית הפלא, בריאים ושלמים. כך גם אמרו הרופאים וכוחות ההצלה שהוזעקו למקום. הם החזיקו בגלגל ההצלה ושרקו שוב ושוב בתקווה שמישהו ישמע אותם. המישהו הזה שמע את תפילתי והציל אותם", סיימה אורנה את סיפורה כשהיא נותנת דרור לדמעותיה הסוררות.

חמש-עשרה שנה חלפו מאז ומוראות אותו הלילה אינם מרפים מזיכרונה. על ראשה כיסוי ראש. לא סתם כיסוי ראש, אלא פאה, כרצונו הטהור של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו. למהדרין מן המהדרין. אם לא שמעתי במו אוזניי, הייתי מתקשה להאמין לסיפור המדהים הזה.

—

היה זה שבוע מתיש במיוחד. ביקשו ממני להכין פינה יומית לימי בין-המצרים. מה כבר אפשר לחדש יום אחרי יום אודות אותם ימי אבל עצובים ומדכאים. זו הרי תקופה של לא. של אסור. של הימנעות. של צער.

איך אפשר להעביר את זה בצורה חיובית, בצורה שלא תעורר אנטגוניזם אצל המאזינים?

הסיפור של אורנה חסך לי התלבטות מיותרת והתחבר לשיחותיו הרבות של הרבי בעניין ימים אלו שיהפכו לששון ולשמחה. כל גלות עשויה להפוך לגאולה אם רק נוסיף לה את האות אל"ף – אלופו של עולם. ימי בין המצרים (צרה ומצוקה) טומנים בחובם הזדמנות, ומטרתם למעשה להצמיח ישועה. בדיוק כמו סיפורה של אורנה שהצמיח כיסוי ראש ובהידור, דווקא מתוך המצוקה.

—

השבטים גד, ראובן וחצי המנשה לא רוצים להיכנס לארץ. הם רוצים אחוזה מעבר לירדן. עבור מי? עבור המקנה. ומה הם אומרים למשה רבנו עליו השלום? "גדרת צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו".

מה עונה להם משה רבנו? "בנו-לכם ערים לטפכם וגדרת לצאנכם". הוא מחליף את סדר הדברים ומקדים את הטף למקנה…

רש"י עומד על אתר מציין זאת ואת הלקח הזה עלינו ללמוד לחיי היום-יום שלנו. העבודה, הקריירה, הכסף, באים אחרי הילדים. הילדים והמשפחה הם הדבר החשוב ביותר. ערים לטפכם קודם לגדרות לצאנכם.

הנה סיפור שמצאתי ברשת. אדם ננעל פעם בתוך כלבו גדול לאחר שעות הסגירה. כאילו לא די בכך, זה היה בסוף השבוע. המשמעות הייתה ברורה. לאחר שכל מאמציו להיחלץ עלו בתוהו, הוא החליט "לנקום" ופרק את תסכולו על הנהלת החנות. את זמן "המאסר" שלו הוא ניצל להחלפת תוויות המחיר על המוצרים, כך שמחירה של עניבה נסק ל-999.99 דולר ואילו מחירו של מעיל מפרוות חורפן יוקרתית עמד על 29.99 דולר. כך, שעות על גבי שעות המיר "האסיר" את המחירים כך שמחירה של מערכת סטריאו היה כמחירו של שיר ומחירו של תקליט היה כמחירה של מערכת…

עכשיו נסו לדמיין מה קרה ברגע שהחנות נפתחה. האנדרלמוסיה הייתה איומה. משום שסדר העדיפות השתנה. כשמארז גרביים עולה יותר ממכונת קפה וכאשר בית בובות עולה כמו בית אמיתי, העולם מתהפך.

זה היה המשל…

איבוד סדר העדיפות מאפיין את דורנו שעסוק ברדיפת הקריירה על חשבון המשפחה. כמה פעמים יוצא לנו לשמוע אנשים שאומרים שהם "עושים זאת למען האישה והילדים", אבל הם בכלל לא נמצאים עם הילדים או האישה. הם מבלים במשרד שעות רבות יותר מאשר הם נמצאים בבית.

ראיתי פעם סרטון מרגש בו ילד קטן לוקח את קופסת החסכונות שלו על מנת "לקנות" מאבא שלו שעה של ביחד. לא לחינם אומרים שיש להשקיע בילדים זמן ולא כסף.

במילים אחרות, תגיות המחיר לא מסומנות כראוי. לא מעט אנשים הפכו "מוצלחים" לאחר שהשקיעו את כל זמנם בעבודה. הם היו למנהלים בכירים, לפוליטיקאים מוערכים, אך ילדיהם הצליחו הרבה פחות..

במקום החשוב ביותר – הבית והמשפחה – הם כשלו.

כ"ק אדמו"ר הקודם, הרבי הריי"צ אומר (בתרגום חופשי) כי "עושר יהודי אינו נמדד בתיקי השקעות או מניות או רכוש; עושר יהודי אמיתי הוא להיות מבורך בילדים ההולכים בדרכי השם". כדי להגיע לעושר הזה צריך להשקיע. לא בעבודה, במשפחה!

לקח זמן אבל הבנתי מה חשוב בחיים. ואת, הבנת?

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו

 

[email protected]

פורסם במשפחה חסידית

מופע הסיום השנתי של חוגי ביה"ס חב"ד ברחובות

IMG_1909

IMG_1909_1

screen (3)

screen (4)

screen (5)

IMG_1910

IMG_1913

screen (2)

screen (3)

screen (4)

קול חב"ד – מדור חדש לנשי ובנות חב"ד

מדור הנשים יתעדכן בימים קרובים. כעת ניתן להאזין לשיעורים בהלכות בית הבחירה.
התקשרי עכשיו: 0549109017
שלוחה מספר: 98

לא מבטלים: ימי העיון של אור חיה יתקיימו כרגיל

להדפסה14

מצגת עזר והסבר לנבחנות שבוע הבא ב'דור דעה'

 

שיחה לפרשת יתרו (קישור להורדת המצגת למחשב)

קעמפ תניא בצפת נחתם בהצלחה • גלריית ענק

IMG-20140713-WA0023

IMG-20140713-WA0024

IMG-20140713-WA0025

IMG-20140713-WA0029

IMG-20140713-WA0031

IMG-20140713-WA0032

IMG-20140713-WA0033

IMG-20140713-WA0034

IMG-20140713-WA0035

IMG-20140713-WA0036

IMG-20140713-WA0037

IMG-20140713-WA0039

IMG-20140713-WA0040

IMG-20140713-WA0041

IMG-20140713-WA0042

IMG-20140713-WA0043

IMG-20140713-WA0045

IMG-20140713-WA0048

IMG-20140713-WA0051

IMG-20140713-WA0052

IMG-20140713-WA0053

IMG-20140713-WA0054

IMG-20140713-WA0055

IMG-20140713-WA0056

IMG-20140713-WA0057

IMG-20140713-WA0058

IMG-20140713-WA0059

IMG-20140713-WA0060

IMG-20140713-WA0061

IMG-20140713-WA0062

IMG-20140713-WA0063

IMG-20140713-WA0064

IMG-20140713-WA0065

IMG-20140713-WA0066

IMG-20140713-WA0067

IMG-20140713-WA0068

IMG-20140713-WA0069

IMG-20140713-WA0070

IMG-20140713-WA0071

IMG-20140713-WA0072

IMG-20140713-WA0073

IMG-20140713-WA0074

IMG-20140713-WA0075

IMG-20140713-WA0076

IMG-20140713-WA0077

IMG-20140713-WA0078

IMG-20140713-WA0080

IMG-20140713-WA0081

IMG-20140713-WA0083

IMG-20140713-WA0084

IMG-20140713-WA0086

IMG-20140713-WA0087

IMG-20140713-WA0088

IMG-20140713-WA0089

IMG-20140713-WA0090

IMG-20140713-WA0091

IMG-20140713-WA0092

IMG-20140713-WA0093

IMG-20140713-WA0094

IMG-20140713-WA0095

IMG-20140713-WA0096

IMG-20140713-WA0097

IMG-20140713-WA0098

IMG-20140713-WA0099

IMG-20140713-WA0100

תמונת היום

עיתון המודיע בכתבה על מנדול בולטון

מתוך כתבה בעיתון המודיע

השבוע, יום ראשון , ח' בתמוז,  שעת ערב נעימה במיתחם הציון של רבי שמעון במירון.

לפתע, באמצעה של תפילת מנחה, עלתה שוועת בכי נוראי וכמעט ש'הרימה' את שערי הציון ובוודאי שערי שמים.
מיהרתי לחפש מי זקוק לעזרה. או אולי את מי לעודד . לא מצאתי שום אשה בעזרת הנשים שממנה עלתה הייפחה הזו.
עד שבתי הסבה את תשומת ליבי שמדובר בנער. חיפשנו פה ושם אבל לא מצאתי,
אלא שהבכי גבר. ועמו זעקה נוראה: אבל עוד מעט שקיעה – – –

האמת, חשבתי אז שכולנו כנראה בוכים על יום שעובר ועל הישועות האמורות להתגלות בו ברגעים שלפני השקיעה.

הבכי היה ספציפי וממוקד. וכשיצאתי לכיוון המקום שבו מדליקים נרות (מקום ההדלקה של התולדות אהרון בלג בעומר) גיליתי את 'מנחם'. בוכה הבחור בבכי נוראי דמעותיו מתגלגלות בשברון של מי שאין לו יותר שום מוצא …

'עוד מעט שקיעה'!! הוא זועק.
הוא בוכה ומי לא מצטרף לבכיו?

אנשים נעמדו שם ניסו לנחמו. ליטפו את פניו המיוסרות, אבל הוא לא נענה לאף אחד מהם. מישהו הציע שטר כסף. אחר דבר מתיקה. אבל הנער, מזדעק בלי שום התחשבות 'עוד מעט שקיעה'..

ביררו שם כמה אנשים (היו אז אדמורים ומלוויהם בציון)  מה הבעיה ואיך אפשר לעזור לו. והוא אמר שהוא עוד לא הניח תפילין.
תפילין?? למה לא אמרת? שאלו ומיד רצו להביא לו תפילין.

מישהו שישב שם על מדרגות האבן, אמר בביטול: מה פתאום לא הניח תפילין. ראיתי אותו פה היום בשחרית. והוא הניח תפילין והתפלל אוהוו!!
היה הלם.

ואז הבחור תיקן את המידע: לא הנחתי תפילין לשום יהודי – – –

הזעקות שוב פרצו, ואשה אחת מיהרה להביא לו 'שוקולד מיוחד שוייצרי' ככה אמרה. אני לא רוצה שוקולד הוא ביטל את מחוותה.
תברך שהכל , היא מנסה לרצות אותו , ונענה אמן. זה דבר גדול…

אבל הבכי והזעקות מתחזקים , הדקות חולפות , עוד מעט שקיעה, יש רק עשרים דקות — –

הסברתי לה, שמדובר בנשמה של צדיק , שמחפשת להניח תפילין לאיזה יהודי. היא פרצה בהתרגשות ובדמעות כאחד: אתה שליח של הרבי?? אתה שליח? איזה שעשועים עשית לו עכשיו בעליונים. האשה, לא היתה חב"דית אבל היא כמעט התמוטטה מהילד פלא הזה.

אני מביאה לך , מישהו להניח תפילין! הבטיחה . בקיצור כולם יצאו לחפש מישהו להניח תפילין. ועד אז?
עד אז הנער פלא, לומד באגרות קודש, בוכה וזועק תמרורים..

האיש שמוכר את הנרות שם, מחייג מיד ל'אבא של מנחם' . תרגיע אותו הוא מבקש.

והילד בוכה ואומר לאבא: אבל לא הנחתי תפילין לאף אחד, ועוד מעט שקיעה…

לא! בענינים כאלו , אין מי שיכול להרגיע אותו. מנחם,ממאן להתנחם. ואז הגיע היהודי ההוא שזקוק היה לכל כך הרבה דמעות כדי להניח תפילין. איזה כבוד עשו לו שם… רגע, שאל , האם זה טוב שלא הנחתי תפילין? להיום זה מצוין. אמרו לו , כי אתה כבר מניח. וממחר, תעשה את זה מוקדם יותר…

בכל אופן שרו לו כולם : הוא זכאי הוא זכאי. ובכבוד גדול הובילו את השיירה בראשה מנחם, אל מקום בו יוכלו להניח תפילין.
השמחה של מנחם, מי שלא ראה, לא יכול להבין מה זה צער של נשמה על כל הפסד מצוה ומה זה שמחה של מצוה!!

אני בכל אופן , זכיתי לראות.

כל השבוע אני מספרת את זה. בשיעור הפרשת חלה, בכנס אצל הרבנית מפינסק קרלין תליט"א , בכתבה שמצו"ב, וגם במשרד הפרסום עמיתים יקרים איתם אני עובדת במסגרת תפקידי כמנהלת פרסום של 'כללית' למגזר החרדי.

שומע זאת ר' עמיחי עשהאל, ומודיע לי זה מנדול!!

מנחם זה מנדול? אני שואלת. כן כן . זה מנדול..

וככה אני מוצאת את עצמי משגרת לכם בהערכה עמוקה את השליחות הקדושה של נער שהוריו מחנכיו , זכו להעניק לו את הדבר שלשמו ובטעמו אנו חיים.
משפחת בולטון האצילית, ההורים והסבים כאחד הבכיות של מנדול בשבוע הזה, הן כיפת ברזל האמיתית . הן הפרוש הכי נוקב : למים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה , ונהרות לא ישטפוה.

אשריכם ואשרי חלקיכם. כי בעוד מעט קט, ירפא ד' לכל בשר , ומצוות אשר הן צוותא חדא עם קוב"ה יעמיקו אורם  ומסירות נפש של אהבת ישראל להכליל כל יהודי במצוות, כפי שראינו אצל 'מנחם' (מה לעשות זה השם של הנער המופלא שהכרתי בציון, לכינוי 'מנדול' התוודעתי בהמשך..) יזכו את כל הדור, שכבר נאמר: עשה מצוה אחת, הכריע עצמו וכל העולם עמו לכף זכות!!  א גוטען שאבעס…

ההנהלות בארץ במכתב תנחומים למנהלת בימ"ד ב770

כוס תנחומים

נופשון הילדים המיוחדים ממשיך – דרושות מתנדבות

נופשון החירום של ילד לילד המיוחד בעיצומו. עקב המצב הבטחוני לא ניתן לדעת עד לאיזה תאריך יתקיים הנופשון. הנופשון מיועד לילדי הדרום והמרכז המיוחדים ומתקיים במלונית הארגון בחיפה. כעת חסרות מתנדבות למשך השבוע הקרוב, מי שתוכל לקחת חלק – תבוא עליה הברכה

תנאי אירוח מעולים, נסיעות ישולמו מיד בהגעה. מי שמעונינת במצווה גדולה שגם תעניק לה הרגשה נפלאה של חסד נא להתקשר בהקדם לשרה:

0546940770

יד לילד המיוחד – לאהוב באמת!