מגזין הנשים החב"די העולמי 'עטרת חיה' הוציא לאור את המוסף החודשי לחודש ניסן המכיל כתבות, ראיונות וסיפורים הנוגעים לזמן המיוחד של החודש.

במגזין החודשי: עשי לך רבנית, שמחה ובריאות, מתכוני פשטידה ועוד ועוד.

לצפיה במגזין און-ליין

מאת כתבתנו לסמינר השלוחות באירופה

היום השני של סמינר השלוחות הנערך בימים אלה בבודפסט שבהונגריה על-ידי ארגון 'חנה' היה גדוש ועמוס. בסמינר, כפי שדיווחנו אתמול, משתתפות למעלה ממאה שלוחות מכל רחבי אירופה.

יומו השני של הסמינר נפתח בתוכניות התעמלות. לאחר-מכן התיישבו המשתתפות לשיעור חסידות לפני התפילה עם השליחה פנינה גליצנשטיין מצ'רנוביצי שבאוקראינה.

ארוחת הבוקר, כמו יתר הארוחות בסמינר, הפכה להתוועדות חסידית שהונחתה על-ידי השליחה מרת ערנטריי מז'פרוז'ה שבאוקראינה.

מי מפחדת מביקורת?

לאחר ארוחת הבוקר נפתח מושב ההרצאות המרכזי, אותו הנחתה השליחה רייזי זקלס מזגרב שבקרואטיה.

המושב נפתח בהרצאה מיוחדת של הרב שמחה כהן בנושא "מי מפחדת מביקורת?".

במרכז המושב, נערך פאנל שלוחות מרתק, בהנחיית השליחה רבקה זקלס מבריאנסק שברוסיה ובהשתתפות השלוחות חנה דיסקין ממינכן, רבקה חזן ממילאנו וציפורה גורליק ממוסקבה.

המושב נחתם בהרצאה מאלפת של השליחה שרה אזדאבה מאנגליה בנושא השפעת הקשר בין בני הזוג על כלל מערכות החיים.

סיור ומשט

עם תום מושב ההרצאות נסעו השלוחות לסיור במוסדות הרבי בבודפשט, שם התארחו לארוחת צהריים בבית חב"ד בניהולו של הרב שמואל רסקין ורעייתו הרבנית. במהלך הסעודה, נשא בפניהם דברים הרב ברוך אוברלנדר השליח הראשי ואב"ד קהילות החרדים.

במהלך היום ערכו השלוחות סיור תיירותי במוסדות חב"ד, במהלכו נחשפו לאימפריית השליחות בבודפשט.

בשעת ערב, נפתח מושב ערב בהנחיית השליחה תמי סלמון מבולגריה. המושב שולב בארוחת ערב יוקרתית על גבי ספינה ששטה כשעתיים בנהר הדנובה.

במהלך המושב קיבלו השלוחות החלטות טובות שהוקראו על-ידי השליחה טייבי קמיסר מאמסטרדם ונהנו ממופע חווייתי של הקומיקאית מיכל לויטין.

הסמינר נערך על-ידי ארגון 'חנה', הפועל תחת איגוד הארגונים היהודיים באיחוד האירופאי, בראשות הרב מנחם מרגולין, ומופק על-ידי חברת 'פליישמן הפקות'.

כבר הגענו לאמצע החודש ורק עכשיו אני מתפנה להתבונן שוב בראשי התיבות המשמעותיים כל כך מהם מורכב שמו של חודש אייר – אני ה' רופאך.

זה לא מקרי ששם השם נמצא בדיוק באמצע שמו של החודש ומהווה את מרכזו. אפשר ללמוד מכך כי אם רק נקפיד למקם את ה' במרכז ההוויה שלנו – במרכז החיים שלנו – נזכה לרפואה וישועה.

אין רע יורד מלמעלה. את הכלל הזה כדאי לאמץ לכל החיים. ה' מרעיף עלינו שפע טובה וברכה. שפע שאנחנו אפילו לא יכולים להעלות בדעתנו. רק דמיינו את האפשרות שנוכל "להזמין" בעל וילדים מוכשרים, חכמים, יפים ובריאים… אז זהו, שאין צורך לדמיין משום שכל זה נתון בידינו. ה' נותן לנו את כל ההזדמנויות הדרושות, כל שעלינו לעשות הוא להציב אותו במרכז ולהזיז את עצמנו, רצונותינו ותאוותינו הצידה. עד כמה זה עשוי להיות קשה כאשר ברור שהדבר נעשה לטובתנו?

—

הפרשה הקודמת – פרשת בהר, רומזת להגבהה ולהתנשאות. הפרשה הנוכחית – בחוקותי, רומזת לביטול. שכן החוקים – המצוות שאין להן הסבר בטעם ודעת – דורשים את התבטלותו של השכל האנושי.

התפר והחיבור בין שתי הפרשיות הללו בא ללמד אותנו שעל האדם להגיע לביטול מוחלט לה' יתברך, עד שכל מציאותו תהיה למלא את הרצון העליון. בדיוק כמו שהאותיות החקוקות באבן – חוקותי מלשון חקיקה – אינן מציאות עצמאית ואין להן קיום ללא האבן הנושאת אותן.

מי שמצליח להגיע לדרגה הזו, יכול לשלב את שתי המידות ואין אצלו סתירה בין בהר – התנשאות ובחוקותי – ביטול. משום שגם ההתנשאות שלו אינה אישית אלא אלוקית, בבחינת "ויגבה לבו בדרכי השם".

—

לפני שנים, כאשר עדיין התעסקתי בבגדי ילדים, הצגתי בתערוכה במנהטן. אני זוכרת שאמרתי לחברה טובה שסייעה לי במכירות, ש"אני צריכה למכור כמה שיותר, אחרת לא שווה לי כל המאמץ". לא אשכח את תגובתה. "תגידי 'אני רוצה', לא צריכה. תבואי מהמקום של הרצון שלך ולא מהמקום של הצורך. כך תמכרי טוב יותר". למותר לציין שהחברה הטובה הייתה אשת מכירות ממולחת, והיא צדקה. זה עובד טוב יותר כאשר "רוצים", לא כאשר "צריכים".

מאז אני מתאמנת שוב ושוב בהוצאת החמץ (חייבת-מוכרחה-צריכה) אל מחוץ לתחום. את לא חייבת להתחיל בדיאטה – את רוצה. את לא צריכה לצאת להליכה – את רוצה. הרצון משמש מניע הרבה יותר עוצמתי לפעולה.

רצון אותיות צִנוֹר. אם נחבר את עצמנו לרצון האלוקי, נוכל להפוך את הרצון לצינור של שפע. עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנֶךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ. רבנו עובדיה מברטנורא מסביר על אתר: פזר ממונך בחפצי שמים, כרצונך, כאילו פיזרת אותם בחפציך. שאם עשית כן, יעשה רצונך כרצונו. כלומר, ייתן לך טובה בעין יפה.

עכשיו כבר מובן מדוע לימד אותנו הרבי לומר ש"אנחנו רוצים משיח עכשיו". לא חייבים משיח. לא מגיע לנו משיח. אלא רוצים משיח. משיח יבוא רק בכוח הרצון שלנו.

—

בשבוע שעבר מצאתי את עצמי במלחמה פנימית. הוזמנתי לאירוע נשים מסוים ומאוד רציתי ללכת אליו, אך ידעתי שהאירוע הזה לא יעשה לי טוב ולא יקדם אותי מבחינה רוחנית. ויתרתי על הרעיון. אך כאשר הגיעו הדיווחים מהאירוע, לא יכולתי להפסיק לחשוב על מה שהפסדתי. המשפיעה שלי הציעה לי לחשוב על דברים שעושים לי טוב. "זה יהיה קשה", אמרה, "אך אם תגרשי את המחשבות השליליות על ידי מחשבות טובות, יהיה לך הרבה יותר קל להתמודד בעתיד עם אירועים דומים.

ואגב, אדמו"ר הזקן לא כתב את התניא כדי שנתפלסף אודות המאבק בין שתי הנפשות ונעסוק בהגדרות רוחניות למלחמת היצר. ספרם של בינונים נכתב ככלי מעשי להתמודדות עם האתגרים הנוכחים בחיינו. וכמו בכל אימון, בתחילה זה קשה, אך עם הזמן והאימונים, זה הולך ונעשה קל יותר. בדיוק כמו באימוני כושר. בתחילה השרירים החלודים כואבים ודואבים, אך כשמתמידים ולא מוותרים, נכנסים לכושר ורואים תוצאות. מניסיון, זה עובד גם באימון רוחני.

—

השבוע ציינו את "פסח שני". רגע לפני ל"ג בעומר, יום ההילולא של רשב"י עליו אמרו חז"ל כי "כדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק", ציינו את העובדה שאין דבר אבוד – פסח שני, שמוכיח שתמיד יש הזדמנות נוספת לקום ולתקן. גם בשעת הדחק, גם כשקשה, אפשר להרפות ולזכור שיש לנו תמיד עוד הזדמנות. גם כשחולים, בחולי הגוף או בחוליי הנשמה, יש תרופה. אני ה' רופאך!

אני לא מפסיקה להתאמן ולהאמין. ואת?

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו

הטור מתפרסת בעיתון משפחה חסידית של כפר חב"ד

[email protected]

ב"ה י"ח טבת, תשמ"א
ברוקלין, נ.י.

מכתבך מיום י"ז כסלו הגיע אלי באיחור רב. את כותבת בו על כמה מן החוויות שלך בעבר, ומסיימת בשאלה שקשורה לשידוך ולנישואין מחדש.

לאור מגבלות המקום במכתב, אזכיר כמה נקודות, אשר אני בטוח שישמשו קווים מנחים שיסייעו לעמדה שלך להתבהר.

1) התורה נקראת 'תורת חיים' ו'תורת חסד', ופירוש הדבר שהיא מלמדת את היהודי את החיים הנכונים בכל היבט של חיי היום-יום, ושההוראות שלה הן לטובתו של האדם שדבק בהן. כמובן מאליו, הקב"ה אינו דורש שום טובות מבן-אדם.

יתרה מזו, 'תורת חיים' פירושו גם שדבקות בה קשורה בעצם המהות של החיים היהודיים. במלים אחרות, אף-על-פי שליהודי ניתנה בחירה חופשית של פעולה, לפעול, לדבר ואפילו לחשוב כפי שהוא רואה לנכון, יהודי לא יכול לשנות את המהות שלו או שלה, הרבה יותר מכך שאדם לא יכול לשנות את צבע העיניים שלו.

2) אין זה מפתיע שבן אדם, משכיל ככל שהוא יכול להיות, לא יכול להבין את חכמתו של הבורא, ואף לא להבין את דרכיו. זה לא מפתיע, אם לתת הדגמה פשוטה, שתינוק לא יכול להבין את דרכיו של פרופסור, אף-על-פי ששניהם הם בני-אדם, והשוני ביניהם הוא רק יחסי, במונחים של גיל, השכלה והתנסות. זה אפילו אפשרי שהתינוק עשוי ביום אחד לעלות על הפרופסור בכל התכונות הללו. דבר זה אינו יכול להיאמר, כמובן, ביחס לבן-אדם נברא והבורא.

3) מכיוון שדבקות בתורה ובמצוות היא מהות חייו של היהודי, כל דבר שמפריע לכך חייב להביא לתוצאות בלתי נמנעות. בעוד שהתורה מבחינה בין פעולה במזיד לעבירה שלא בכוונה, או שמתבצעת כתוצאה מבורות או מחוסר חינוך, וכו' – הדבר קשור רק לרמת האשמה, אבל אין לזה שום נגיעה לתוצאות כשלעצמן – בדיוק כשם שאין שום הבדל האם אדם שם את אצבעו בתוך מים רותחים במזיד או בלי כוונה; הכוויות תהיינה זהות.

4) בהתנהגותו של האדם, כאשר קיים ספק, אדם רציונלי בדרך כלל שוקל את הטיעונים בעד ונגד לגבי האפשרויות שלו. נניח שלאדם יש ספקות אודות הנחיצות להתנהג על-פי הוראות התורה, אולם הוא מחליט בכל זאת להיות שומר מצוות, מכיוון שאם להשאיר את הדבר תלוי ועומד עד לחקירה וללימוד שלו, זה בהכרח ייקח זמן ארוך. אם בסופו של דבר הוא יגלה את האמת של התורה, כפי שחייב לקרות אם הוא יעשה את המאמץ המתאים במונחים של זמן, אנרגיה והתמסרות – יהיה לו את הסיפוק העילאי מכך שהוא חי על-פי האמת כל הזמן. עם זאת, אם מסיבה מוזרה כלשהי, הוא לא יגיע להכרה זאת – מה, בסולם הערכים שלו, הוא "איבד"? – קצת אי נוחות שכרוכה בשמירת שבת ויום-טוב, ובאכילת מזון כשר בלבד, ובנהיגה באיפוק בנוגע לכמה תשוקות ונטיות נחותות?

5) נישואין מאחדים שני אנשים למשך כל היום, יום אחר יום, בתקווה שזה יהיה למשך כל החיים. לפיכך, שני הצדדים חייבים להיות בטוחים, עד כמה שהדבר אפשרי מבחינה אנושית, שהם לא יציבו את עצמם במצב של חיכוך תדיר, שלא להזכיר חיכוך מתמיד. אפילו אם שני הצדדים הם הכי מתחשבים, אדיבים וכו', חיכוך מתמיד מחויב להפוך לבלתי נסבל ולעשות את החיים לאומללים לחלוטין. ומכיוון שחיי התורה מקיפים כל היבט של חיי היום-יום, ניתן לשקול שידוך עבור אדם שמחויב לחיים כאלה רק אם התנאים הבסיסיים האמורים מובטחים, היינו, שישנה הסכמה מלאה מראש בנוגע לשאלה מה יהיו חיי היום-יום וההתנהגות היום-יומית בכל הפרטים שלהם בחיי הנישואין.

אני בטוח שאין כל צורך להרחיב עבורך על האמור למעלה. אבל אם את עדיין דורשת הבהרה נוספת, את יכולה לדבר על כך עם הרב א', שאותו את מזכירה במכתבך.

השם, שהשגחתו הנדיבה מושטת לכל אחד ואחד בפרט, יוביל אותך בדרך שהיא טובה באמת עבורך ועבור בתך ד', הן בגשמיות והן ברוחניות.

בברכה,

[חתימת יד קודשו של הרבי מה"מ]

מספרת מלכה אדרעי מכפר חב"ד:

ביום ראשון של חול המועד פסח פגשתי ילדה בגיל 9 עם אבא שלה במיון. הילדה יושבת על כסא גלגלים עם יד קשורה. היא אומרת תהילים ובוכה, אומרת תהילים ובוכה.

ישבתי קרוב אליה והתחלנו לדבר. היא סיפרה שנפלה ערב חג ובבית רפואה ברחובות אמרו שהיא חייבת לעבור ניתוח ביד. בגלל החג הם התייעצו עם עוד רופא אורטופד והוא גם אמר – חייבת ניתוח ואם כבר ניתוח, עדיף באסף הרופא. גם רב שהתייעצו איתו אמרו למשפחה שיפנו לאסף הרופא.

ואז ישבה הילדה עצובה ומפוחדת אני התחלתי לשוחח איתה היא סיפרה שקוראים לה שירה שהיא הגדולה בין 5 אחים וגרה ברחובות. ולמרות שהיא הגיעה לעבור ניתוח היא הולכת הביתה בלילה!!

אני סיפרתי לה שאני גרה בכפר חב"ד ואז שירה אמרה שהרבי שליח שלה'. היא סיפרה שבבית אצלם יש הרבה תמונות של צדיקים. המשכנו לדבר כשעתיים ואז הוצאתי מהתיק שלי תמונה של הרבי ואמרתי לה שכאשר תיכנס לניתוח  כדאי שתשים את התמונה מתחת לראש והרבי שהוא אוהב ילדים יברך אותה. גם אמרתי לה לקחת את ספר התהילים וגם את זה לשים אצלה. הסברתי לה שבבית רפואה אסף הרופא שקרוב לכפר חב"ד מכירים את חב"ד והרבי ובוודאי ירשו לה להכנס לניתוח עם התמונה של הרבי והתהילים. היא הסתכלה על אביה לקבל רשות והוא נדנד ראשו בהסכמה.

אני המשכתי בשלי וכעבור כחצי שעה ראיתי את שירה עם אבא שלה יוצאים מחדר הרופאים עם חיוך מאוזן לאוזן.

היא אמרה "אני לא צריכה ניתוח ישימו לי גבס במקום"!  התנשקנו ואמרתי לה "את רואה אמרתי לך שהרבי מברך ילדים!"  כאן אבא שלה הסכים איתי ולקחתי ממנו את השם והכתובת שלהם.

יומיים אחר כך התקשרתי לשירה ודיברתי עם אמא שלה. הם היו מאוד מרוגשים והאמא אמרה שהתמונה מתחת לכרית שלה.

ביקרתי אתוה בבית ובאמת כל הקירות מלאים תמונות גדולות של צדיקים וכעת גם תמונה של הרבי.

הסברתי לאמא שלא כל אחת כלי לקבל כזו ברכה!!

הצלחה גדולה: למעלה ממאה שלוחות מכל רחבי אירופה משתתפות בימים אלה בסמינר השנתי של ארגון 'חנה'. הסמינר המושקע מתקיים זו הפעם הרביעית ברציפות.

בעמדת הרישום המתין לכל שליחה תיק מיוחד ובו פריטים יוקרתיים, לצד התכנייה העשירה והמרתקת.

את מושב הפתיחה הנחתה השלוחה דינה סטמבלר מדנייפרודזינסק שבאוקראינה. בפתח דבריה עמדה על חשיבות ההתכנסות של שליחות הרבי לפחות פעם בשנה ועל הכוחות הגדולים שניתן לקבל בסמינר.

לאחריה הוזמנת לדברי פתיחה, מנהלת הארגון השליחה חני מרגולין. בדבריה תמצתה הגב' מרגולין את פעולות ארגון 'חנה' הפועלות רבות לתועלת השלוחים.

להקראת מכתב של הרבי לוועידת נשי חב"ד, הוזמנה השליחה רחל פיית מהונגריה.

תחת הכותרת "והחי יתן אל לבו", נשא דברים מרגשים הרב מנחם-מענדל גלוכובסקי, סגן מזכיר בית-דין רבני חב"ד ורב קהילת חב"ד בעיר רחובות. הרב גלוכובסקי ריתק את השלוחות בשרשרת סיפורים מפעימים הממחישים את הליווי של הרבי בכל פרט מחיי השלוחים.

מצברים רוחניים

מושב ההרצאות הראשון הונחה ע"י השליחה שושי גליצנשטיין מבודפשט ונשאו בו דברים הרב שמחה כהן מומחה ידוע בתחום הזוגיות והרב גלוכובסקי בנושא חינוך ילדי השלוחים.

בתום החלק התורני של המושב, הוזמנה השפית המפורסמת מירי זורגר להעביר סדנא לאירוח גורמה. השלוחות, שבמסגרת תפקידיהן הרבים, עסוקים לא מעט באירוח, החכימו רבות מסדנא זו.

אין רגע דל בימי העיון. כל דבר, ולו הכי קטן, הופך לחוויה משותפת. כך, למשל, מילאו השלוחות מצברים רוחניים, בלימוד חת"ת משותף עם השליחה בלה גנזבורג ממילאנו.

מסרים חסידיים

בשעת ערב, ביום הראשון של הסמינר, נערך המושב המרכזי, בהנחיית הנחתה השליחה פייגי סטולין מרוסטוב.

בדיוק כמו בכינוס השלוחים העולמי, המושב נפתח בפרק תהילים של הרבי, אותו קראה השליחה לאה נמדר משוודיה.

את המשא המרכזי נשאה השליחה חנה אקסלרוד מצ'רקאסי שבאוקראינה. בשפתה העשירה, העבירה שלל מסרים חסידיים שריתקו את השלוחות הרבות, הפועלות מסביב לשעון בשליחות הרבי.

חלק נכבד במושב, הוקדש לתוכנית אמנותית מיוחדת בחול, המשלב בתוכו סיפור מרגש מאדמו"ר הזקן. לאחר התוכנית, התכוננו השליחות למעמד חתימה על פ"נ כללי לרבי, שקדמו לו מראות קודש נדירים מנשיא הדור. את הפ"נ המרכזי הקריאה השליחה רבקה חזן ממילאנו.

חותמים את היום בהתוועדות

חשבתם שזהו? טעיתם. היום הראשון והגדוש נחתם בהתוועדות חסידית מיוחדת בהנחיית השליחה שטערנא גרוזמן מווינה עם השליחה הוותיקה הרבנית עשקא פבזנר מפאריז, ביחד עם השליחות בת-שבע אוברלנדר מהונגריה, גב' ג'ודי לאזאר ממילאנו, גב' חנה דיסקין ממינכן, גב' רבקה חזן ממילאנו וגב' לאה נמדר משוודיה.

וגם את החלק הגשמי לא הזניחו בארגון 'חנה': השליחות נהנות מתוכנית עשירה ומסעודות ברמה גבוהה המבוצעות על-ידי קייטרינג כרמל בניהול השליח שמוליק אוירכמן ונעשות תחת פיקוחה של השפית מירי זורגר.

את הסמינר מפיקה חברת 'פליישמן הפקות'.

חלות ׳מעין עולם הבא׳ בקלי קלות:

מטבע לצדקה

קערה ענקית (של 15 ליטר לפחות)
3 קילו קמח
2 כפות שטוחות מלח
שלש שקיקים שמרים יבשים ׳דגן׳
(סה״כ 33 גרם שמרים יבשים, בערך 4 כפות)
3 כוסות חד״פ סוכר
2 ביצים
כוס חד״פ שמן קנולה
1500 מ״ל מים

לנפות את הקמח לתוך הקערה.
לעשות גומה במרכז ולמדוד את המלח לתוכו. לכסות.
לפזר את השמרים מעל הקמח.
לפזר את הסוכר מעל השמרים.

לבדוק את הביצים ולשמור מוכן בצד. למדוד את השמן ולשמור מוכן בצד. עם כוס מדידה למדוד 1500 מים חמים מהברז ( לפתוח ברז מים חמים ולחכות שיתחיל לזרום מים חמים ולמדוד את הכמות)

עכשיו למזוג המים לתוך הקערה ומיד גם את הביצים. להמתין עם השמן ( אותו מוסיפים בסוף)
להתחיל ללוש. אין צורך ללוש זמן רב, פשוט עם היד לסובב סביב הקערה עד שמתחיל להיווצר בצק ואז ללוש מעט עד שהכל מתחיל להתאחד. עכשיו לוסיף את השמן. מיד מרגישים איך הבצק מתרכך ונדבק פחות ליד ולדפנות הקערה. כל התהליך לוקח בערך שבע- שמונה דקות. אין צורך ללוש הרבה.

עכשיו להתפיח. לפזר קמח מעל הבצק, לכסות הקערה בניילון נצמד ואז במגבת (לשמור על חום הבצק)
ולהתפיח כשעה. אחרי שעה להוריד את הכיסויים וללוש שוב למספר דקות. לכסות. להתפיח שוב כחצי שעה וללוש עוד פעם.
עכשיו הבצק מוכן. להפריש חלה בברכה, וליצור את החלות. מכמות כזו של בצק יצאו בערך שמונה חלות בינוניות או שש חלות גדולות. אפשר כמובן לעשות גם לחמניות.

ליצור צורות ולהתפיח בערך חצי שעה נוספת. לשבור ביצה ולטרוף. להןסיף כף סוכר ולהמתין. לערבב.
עכשיו יש ביצה מתוקה סמיכה שאפשר למרוח על החלה. החלה תצא עם קרום מתוק ושחום ( בגלל הסוכר)

לחמם תנור ל180 מעלות.
חלה גדולה צריכה בערך 40 דק׳ אפיה. בינונית צריכה 30 דק׳,
חלות קטנות פחות בערך עשרים דקות.

טיפים: 
תמיד עדיף שהבצק יצא קצת דביק מידי מאשר יבש מידי.. כשהוא יבש קשה להוסיף נוזלים, כשהוא דליל או דביק קל יותר להוסיף עוד קמח עד שמתקבל המרקם הרצוי. לא להבהל אם הבצק דביק. לאחר ההתפחה הוא בדרך כלל יקבל מרקם יבש יותר כי המים נספגים בקמח עם הזמן.
לגבי כיסוי הקערה:
אם הבצק דביק מאוד לא לשים ניילון נצמד, רק לפזר קמח מעל ( כדי שהמגבת לא תידבק)
אם הבצק דביק מאוד, לא לכסות בניילון נצמד אלא רק במגבת. אם הבצק טוב לכסות את הקערה בניילון נצמד כדי לשמור על הלחות של הבצק, ואז מגבת מעל כדי לשמור על חום הבצק שיתפח יפה.
לאלה שאוהבים חלה לא מאוד מתוקה (כדי לספוג רוטב וסלטים) אפשר בהחלט לשים פחות סוכר. אפילו כוס וחצי סוכר יספיקו.
קשה לדעת בדיוק כמה זמן לאפות כי כל תנור שונה, אם החלה כבר קיבלה גוון חום בינוני בדרך כלל החלה אפויה.

לכבוד סעודת החלאקה, אפשר להכין לחמניות. מכמות זו של בצק מתקבלות 32 חלות אישיות. אפשר כמובן לעשות לחמניות קטנות יותר או גדולות יותר לפי הצורך.
במתכון זה אני משתמשת לכל החלות במשך השנה; חלה עגולה, מפזרת סוכריות צבעוניות לחלה גדולה בפורים, חלה בצורת מפתח לשבת אחרי פסח וכו. אם נשאר בצק אחרי שקולעים את החלות שצריכים אפשר להכין חלות אישיות ולשלוח עם הילדים לבתי הספר בתור לחמניה!

לגבי ההתפחה– אם המטבח חם הדרך כלל אחרי שעה הבצק כבר הכפיל את נפחו. לפעמים צריך לחכות יותר זמן שעה וחצי אולי שעתיים. לא להלחץ! לעשות הכל בנחת וברוגע התוצאה תהיה שווה את המאמץ.

למי שלא אוהב קרום מתוק לא חובה לשים סוכר בביצה הטרופה.
אם אין קערה גדולה מאוד אפשר ללוש בקערה אחת ואז להכניס את הבצק לשקית גדולה נקיה ולתת לתפוח ( לרסס את הבצק קודם בספרי שמן שלא ידבק לשקית כשמוציאים)

הקליעה:
אפשר לעשות קליעה קלאסית של שלש. בתמונה רואים תמונה של קליעת ארבע. מרדדים את הבצק ומגלגלים. חותכים את הרצועה לשני גלילים ושמים אחד על השני בצורת פלוס או איקס. עכשיו מרימים את שני הקצוות שלמטה מחליפים כיוון ומורידים לצד השני. (בערך כמו הקשר הראשון שקושרים בשרוך לנעליים) כך מחליפים בין הצדדים. לא לדאוג אם הצורה לא יוצאת מקצועית! החלה עדיין תהיה טעימה להפליא.

ואיך מסתדרים עם כמות כזו של בצק?
קודם כל לחשב כמה חלות/ לחמניות צריכים. אם החלטתם שצריך לחמניות הכי קל לחתוך את הבצק לשניים ואז לארבע. כל רבע לחתוך לארבע וממנו לעשות שני לחמניות. כל יצאו 32 לחמניות.
אם צריך חלות, לחתוך הבצק לשנים ואז לארבע. וכל רבע לשניים, כך שיצאו לכם שמונה חלות בגודל נאה. אפשר להתנסות בכל מיני גדלים חלק גדולים חלק קטנים.
מכיוון שלוקח זמן לרדד וליצור צורות כדאי לכסות בניילון נצמד כל חלק שעדיין מחכה כך שלא יתייבש.

בהצלחה רבה ומזל טוב!

שלום,

לקראת חג השבועות נערכות באתחלתא סדנאות אפייה וקולינריה לנשים וילדים.
לא ניתן לתאר את התפעלותן של האמהות לנוכח ילדיהן שאוכלים ונהנים ממזון בריא וטבעי.
באתחלתא דוגלים בנפש בריאה בגוף בריא וגם מיישמים.
השבוע בסדנת 'אופים ונהנים' הכינו הילדים פיצות משובחות וקראנצ'יות מקמח כוסמין מלא, ירקות קלויים והשיא..
גבינה מתוצרת עצמית שאינה חלבית אלא עשויה משקדים ואגוזים וטעמה כמוצרלה אמיתית.
"לא בכדי אנו לא משתמשים במוצרי חלב, היום כבר ידועים ומוכחים הנזקים הנגרמים כתוצאה מצריכת חלב, חלב פרה מיועד לעגלים ולא לבני אדם." אומרת ניצה, השליחה במקום.
במקביל נפתחו סדנאות להכנת גבינות מעולות ללא חלב וסויה בבית.
הכל כמובן בתיבול חסידי ובעזרתן של השליחות הצעירות חנה אתל וחי'ה מושקא.

אור וזוהר סביב, אוירה של התרוממות הנפש וחג יוצא דופן באויר…

נשים ובנות, אנשים וגם טף מתרגשים לקראת הרגע הנכסף. הפעם הראשונה שבה התאסף העם בהשתתפות עמודי האש והענן, הנה יוקרב הקורבן. פסח, שה לבית אבות, משפחות משפחות….

אך אויה, תקלה! כמה נורא! החמצה של ממש.

מתוך אהבה, אהבת אחים ואחריות. הפכו כמה מהנוכחים לטמאי מתים. ועכשיו הפסידו את הזכות. הכאב לופת הלב, מאיים לחנוק, להשבית, להתייאש. להשלים עם המצב? וגם להסביר זאת באופן מוצדק? לא. כך החליטו אותם הטמאים. על הקורבן לא מוותרים. ובהחלטה נחושה אל משה רבינו ניגשו. את דרישתם באופן בלתי מתפשר הציגו: מדוע ולמה נגרע לבלתי הקריב הפסח במועדו?!  התוצאה לא איחרה לבוא. נזיפה על חוצפה? לא ולא. פסח שני ניתן להם כיון שהתעקשו וגם את "מועדו" קיבלו. זמן מיוחד להשלמה ותיקון ניתן. וכל מה שקרה אז שייך אלינו כמובן.

"עניינו של פסח שני: אין מצב אבוד. תמיד אפשר לתקן ולהשלים. אפילו מי שהיה טמא, מי שהיה בדרך רחוקה, ןאפילו "לכם", שהדבר היה ברצון. על אף הכל אפשר לתקן"  (היום יום יד אייר)

על מנת לתקן אין צורך במחיקת העבר, אלא יש לפעול למען השלמת החסר- החסרונות. מה שעד עכשיו לא עשיתי:  לא התפללתי, לא כתבתי לרבי, לא הקדמתי שלום לחברות – לעשות! ומה שעשיתי אך לא בשלמות – לתקן!- להשלים!

הרבי שליט"א אומר שצריך לנצל את הכח הסגולי של פסח שני לתקן אפילו את המצב הנחות ביותר ולהגיע למצב הכי נעלה בעילוי אחר עילוי, להיות במגמה של עליה לצורך עליה, עם הפנים קדימה לכיוון המטרה. וכל זה מתוך זעקה של "למה נגרע?!" ובמילים שלנו "עד מתי?!" גם מי שמצבה הוא טוב: יוצאת בקביעות למבצעים, לבושה בצניעות, מפרסמת משיח, מתפללת בעבודה, מתייחסת כראוי לחברות, חתת, ספר המצוות, לא פחות. – צריכה להתבונן במצבה ולהגיע למסקנה שהשלימות העכשווית היא חיסרון ביחס לשלימות נעלית יותר. ממילא צריך להשתדל ולעשות ולעשות ולעשות..

אז במדבר הפסידו רק קורבן אחד שגרם לרעש של העם ולחידוש מצד בורא עולם.

בית המקדש עדיין לא כאן וכולנו עדיין לא הורשנו להביא את הקורבן. אולי מישהי יכולה לחשב כמה קורבנות הפסדנו מאז החורבן? זה חסר, חסר, חסר. הכאב לופת הלב, מאיים לחנוק. נשבות? נתייאש? נשלים עם המצב? – לא ולא. מלך המשיח מגלה כי כח לנו ניתן לפעול חידוש גם בזה הזמן.

היום, פסח שני ביכולתינו לבנות את המשכן אשר בכל אחת ואחת ולזעוק "למה נגרע?!" התביעה והזעקה הזאת מתבטאות במעשים שלנו בפועל לכבוד הגאולה. להוכיח לכולם, לעצמנו, להקב"ה ולרבי שאנו, בנות נאמנות, אוהבות נמשיך להאמין ולפעול מתוך שמחה ללא לאות עד שנזכה לרגע ההתגלות ואיתו לזכות הקרבת הקורבנות.-נאו! ומציאת ה"אבידה" שהרי אין דבר אבוד, והיא: "מצאתי דוד עבדי"- דוד מלכא משיחא.

יחי המלך המשיח!

גב' דליה רוטמן המתגוררת כיום ברחובות, היא בתו של ר' ישראל אריה לייב ע"ה אחיו של הרבי שליט"א שיום האיירצייט שלו חל היום (י"ג אייר) • לגב' רוטמן היה קשר חם ומתמיד עם דודה, הרבי מה"מ • באדיבות חב"דפדיה

ביום כ' בחשוון שנת תש"ה נולדה דליה, בתם היחידה של ר' ישראל אריה לייב וגניה שניאורסון. בבגרותה נישאה לאבנר רוטמן ובמשך מספר שנים עבדה במכון וייצמן למדע. לזוג נולדו שני ילדים: הבכור, אריאל, נולד כ"ד באלול שנת תשל"ה והשני, דניאל יהושע, נולד בז' באדר שנת תשל"ח. לאחר שנים רבות התגרשו בני הזוג רוטמן.

מרת דליה הייתה בקשר מתמיד עם דודה, הרבי. בשנת תשל"ג שהתה לצורך לימודיה בוושינגטון והרבי ארגן, באמצעות השליח הרב שרגא פייביש זלמנוב, שיעבירו להמצות שמורות לחג הפסח. היא הייתה מבקרת עם ילדיה בביתם של הרבי והרבנית בניו יורק והרבי היה יוצא לקבלה ומסייע לה בהכנסת המזוודות לבית. במהלך הביקורים אצל הדודים הייתה ישנה בבית הרבי והרבנית בקומה השלישית, שהייתה רחבה וגדולה. בעלה, אבנר רוטמן, עסק בפיתוח תרופות. פעם, נסע לניו יורק, וישן בביתו של הרבי. הוא סיפר לאחמ"כ כי הרבי היה יושב עד שעות הבוקר המוקדמות בחדרו ועובד, ישן שעות ספורות, וקם מוקדם בבוקר ליום חדש. הוא סיפר גם כי היה מתייעץ עם הרבי בעניינים מקצועיים, פיתוח תרופות ועוד. באחד מביקוריה הביאה את הרבי ל-770 במכונית-ספורט אדומה שהייתה ברשותה.

בשנת תשמ"ה התבקש הרב נפתלי ליפסקר (מהרב אפרים וולף, שקיבלה מהרב בנימין קליין, שככל הנראה הגיע מהרבי) שיקבע שיעור שבועי ביהדות עם בניה של גב' רויטמן, בביתם שברחובות. הגב' רוטמן נהנתה מהשיעור ואף עודדה אותו שימשיך, במתכונת ידידותית. כשהרב ליפסקר דיווח על כך לרבי, נענה שינהג לפי המצב באותו הזמן שלומד איתם.

הרב מנחם מענדל גלוכובסקי, רב קהילת חב"ד ברחובות והרב אלימלך שחר, מבקרים את גב' רוטמן פעמיים בשנה: לפני סוכות ובערב פסח, ומעניקים לה סט ארבעת המינים ומצות שמורות. הרב גלוכובסקי מספר כי קיבל בזמנו מסר מהרב שלמה מיידנצ'יק לדאוג שאנ"ש ברחובות לא יטרידו אותה, בהיותה האחיינית של הרבי. לאחר פטירת אימה, מרת גניה, פנתה גברת רוטמן לרב גלוכובסקי וביקשה לארגן מניין בימי ה'שבעה' בביתה.

בשטר "מכירת חמץ" ציין הרבי למכירה גם את ה"חמץ" שבביתה (לצד נכסים שונים של הרבי).

מרת גניה (שניה משמאל) משוחחת עם מר שז"ר. מאחוריה עומדת בתה דליה

מרת גניה שניאורסון (במרכז) עם בתה, מרת דליה רויטמן (מימין) והרב שלמה מיידנצ'יק (משמאל)

מרת דליה (מימין) בשיחה עם מר שז"ר (משמאל) ור' שלמה מיידנצ'יק (באמצע)

צעירות רבות ממהרות להירשם ליום העיון הייחודי לדור העתיד של נשי חב"ד-  כלות, נשים בשנת הנישואין הראשונה ובנות לקראת הקמת ביתן, יום העוסק ביסודות האיתנים של הקמת בית חסידי. יום העיון מתקיים במיוחד עבורן, ע"י מכון 'צופיה הליכות ביתה' שע"י ארגון נשי ובנות חב"ד, בשיתוף פעולה עםמכללת בית רבקה. מכון 'צופיה הליכות ביתה', הפועל רבות לחיזוק הבית היהודי וטהרת המשפחה, שם לו למטרה לטפח קהל יעד ייחודי זה. כמו בשנים האחרונות, גם השנה יתקיים יום העיון המעניק כלים, יסודות ויתדות לבניית בית יהודי חסידי מהמסד עד הטפחות, ונותן מענה לדילמות וקונפליקטים העולים בזמן מיוחד זה.

ביום העיון, מושקעים משאבים וחשיבה רבה, והוא משלב במקצועיות העשרה חסידית פסיכולוגית, חוויה וגיוון. הצעירות מוזמנות לגלות הסוד שבייסוּד הקמת בית בישראל, באופנים מגוונים. לאחר התכנסות וקבלת פנים, תוגש ארוחת צהריים חגיגית. המושב הראשון יכלול הרצאה הלכתית מפי הרב י. בלינוב, תכנית אמנותית מיוחדת- 'השתקפות', והגרלה על פאה יוקרתית תרומת הגב' יעל אדרעי .

 במושב השני, תועברנה סדנאות מקצועיות בהתאמה לקהל. ההמרצים:  הרבנית ברוריה אשכנזי, ד"ר סבין זגורי, הגב' גיתית דוידוביץ, הגב' מירי שניאורסון, הפסיכולוג  מר יעקב פלדמן.

יום העיון יתקיים בעז"ה  מחר רביעי י"ד באייר 14.5.14, בין השעות  20:00 – 14:00,  בקמפוס 'בית רבקה', בית זלטה,  כפר חב"ד ב'. הרישום מראש במשרדי  ארגון נשי ובנות חב"ד, טל' 03-9606142 או במשרדי מכללת בית רבקה, טל' 03-9602320.

לפניכן תכנית מלאה ליום טיסה לרבי בקייטנות חב"ד. בנוסף לתכנית מצורפים שירים שמשמשים כעזר והווי לטיסה. 

יש לך תכניות מוצלחות? נשמח אם תשתפי איתנו ואנו נפרסם לתועלת הגולשות: [email protected]

_

טסים למלך המשיח…

יום ראשון ז' אב/ ממריאים אל-על

 לו"ז

7:30-8:00 הגעה והתארגנות

(על כל מדריכה להגיע עם חולצה לבנה כדיילת.. בכניסה לביה"ס הילדים מקבלים דרכונים)

8:00-8:30 תפילה

8:30-9:00 מסדר: מסבירים ע"ז שטסים לרבי, ל770.. והסבר קצר על הדוכנים. עוברים מדוכן לדוכן עם המפקדת ואחרי שמבצעים את תוכן הדוכן מקבלים חתימה, כך עוברים מדוכן לדוכן. ולמי שיהיה את כל החתימות- יכול לעלות למטוס…

9:00-9:30 ארוחת בוקר, ברכת המזון

9:30-10:00 הפסקת משחקים, קיוסק (הקיוסק משמש כרעיון מקסים: הילדים צוברים כרטיסים ובכל הפסקה יכולים לקנות איתם בקיוסק – ממתקים, פרסים וכדו')

10:00-11:30 דוכני התקשרות – 1] ניגון 2] לימוד תורתו 3] כתיבה לרבי 4] ראיית פני קודשו (פירוט הדוכנים בהמשך)

5] פרסום משיח 6] אהבת ישראל

(בסיום כל דוכן מקבלים חותמת בדרכון)

11:30-12:00 מלאכה – שלט חדר צבאות ה'

  12:00-1:00 מהלך הטיסה וכו'

1:00-1:30 משחק השקפים – ליד המרכזת עומד שקף חלול… כל הקבוצות נשאלות שאלה. קבוצה שיודעת את התשובה, כותבת אותה, שמה בבלון ומנפחת ושולחת נציג/ה לשים בשקף…

התחרות היא—מי שם ראשון וכמה מדוייקת התשובה.

 1:30-2:00 מסדר סיום, הצגה בהמשכים

____

הסבר דוכנים:

בתחילת היום כל ילד קיבל דרכון, בדרכון עליו למלא ארבע דרכי התקשרות לרבי ולקבל עליהם חתימות… את החתימות מקבלים באופן הבא: כל קבוצה עוברת יחד עם המפקדת בארבע הדוכנים. ואחכ מקבלת חותמת…

ניגון…. יהיה חדר חשוך, עם נרות במרכז החדר עם צלחת, בצד יהיה טייפ עם ניגון צמאה לך נפשי של הרעבע, הילדים יושבים במעגל במרכז החדר.. מקשיבים לניגון פעם אחת, לומדים לנגן אותו – לפני שמתחילים מספרים מספרים את הסיפור של הילדים האוטיסטית שראתה את האדמו"ר הזקן בעת ניגון ארבע בבוץ. לומדים תניגון.. מקבלים חתימה, עוברים לדוכן הבא

חדר כתיבה לרבי: דפים ועפרונות לכל על השולחנות ומספרים את הסיפור של השליח צייר ציור וזרק ל]ח והרבי שאל איפה הציור של הילד.. איפה המכתב של הילד וכו', מראה על החשיבות שגם ילדים יכולים לכתוב ולצייר…. הרבי מקבל כל דבר ואוהב מאוד.

לימוד תורתו: לימוד הקטע המצורף… משחק הימורים… טופים

דוכן הבא: ווידאו של הרבי, מספרים את הסיפור לספר את הסיפור של חלישות רצונה הטוב… לומר כמה זה חשוב להסתכל על תמונה של הרבי.

פרסום משיח: שלט: מה עשית היום להתגלות משיח? שיצבעו אותו…

לצאת ולשים על מכוניות…

אהבת ישראל: סיפור – אם אח זלא אח אז אבא זלא אבא… מקבלים איגלו, מעבירים לחבר שיושב מימין.. ואומר לו מילה טובה…

_______

טיסההה..

בכניסה לחדר עומדת סייעת ובודקת תדרכונים בדקדקנות,

מאגנים את המקום לטיסה… שורות שורות של כיסאות. אווירה של טיסה עם אלבד כחול על הכיסאות וכו'

משהי צריכה להיות דוברת של הטיסה… להיות לבושות לבן שחור, עניבות מאלבד..

טיסת 770 יוצאת וכו'..

שלום לכן

רציתי לשתף אתכן

בימים אלו התחילו חברות מהכיתה שלי לברר על מחירי כרטיסי טיסה לנסיעה לרבי לחודש תשרי. אפילו יש בנות שכבר הקדימו וסגרו כרטיס! אשריהן 🙂

בין לבין אני נזכרת בתשרי הראשון שלי… תשרי תשע"ד. (כן, שנה שעברה זכיתי ב"ה)

ב"ה זכיתי לחוות את החוויה המדהימה ולהיות אצל הרבי גם בכ"ב שבט בשנה שעברה (תשע"ג)

בעזרת השם אני מתכננת גם בתשרי הקרוב להיות אצל הרבי. וכשאני חושבת על זה ליבי מתמלא בגעגוע ואהבה למקום הזה – 770. אני נזכרת בימי הסליחות שנאמרות מתוך שמחה מיוחדת כמו שרק חסידים יודעים לשמוח, אני נזכרת בר"ה ובתקיעת השופר העצמתית שכולם מחכים לשמוע מהרבי בעצמו. בהתוועדות במוצאי ר"ה, איך אלפי חסידים עומדים בפירמידות והעיניים שלהם מכוונות רק למטרה אחת – רבי תתגלה! בימי חול הרגילים למדתי מאמרים ושיחות בשיעורים. היו רבנים נפלאים! ריגש אותי מאוד הדינר המושקע והעצמתי בו' תשרי. בשמחת בית השואבה, השמחה הטהורה הזאת בלי לחשבן מה השעה, מה המזג אוויר ואם יורד עכשיו גשם או לא.. פשוט שמחים בפשטות! וההתוועודות במוצאי שמחת תורה שלצערי לא זכיתי ולא היה לי מקום טוב לראות ממנו אבל בהחלט הרגשתי את הקדושה. עצמתי עיניים ושאבתי!

ואז… אז פתאום כמו יצר הרע כזה שנדחף (!!) עולות לי המחשבות הלא טובות… הזכרונות שניסיתי לא לקחת איתי.

כמו שהזכרתי בהתחלה, זכיתי גם להיות בכ"ב שבט, בכוונה החלטתי ליסוע בפעם הראשונה שלי לזמן יותר קצר ולתקופה פחות עמוסה (באנשים) הייתה לי חוויה מדהימה. היו לנו התוועודויות נפלאות ותכניות מרתקות. הקבוצה הייתה מאורגנת ומסודרת והרגשתי בטוחה במקומי. ואכן קיבלתי הרבה.

בתשרי הרגשתי שאני מגיעה כדי לקבל כוחות לעבודה שלי כאן בארץ. חסיד בחגים – אין לו מקום יותר מתאים להיות מאשר אצל הרבי שלו!

מה שהקשה עלי בתשרי או אולי קצת בלבל אותי וגרם לי להרגיש לא בנוח זה שראיתי שבאותו חודש, באותו מקום ולפעמים גם ממש באותם השעות ובצורה לא מתואמת פעלו שני ארגונים.

אני באופן אישי לא מתנגדת לאף ארגון וחושבת שזה חשוב לקבל את כל הדעות ולצערי אני לא יכולה להתעלם מזה שאנו עדיין בגלות ויש חילוקי דעות.

אני בעד שכל ארגון פועל ומוסיף באור ואדרבה, כל אחת תתרום מה שיכולה.

אבל היה לי קשה שהיה חוסר התאמה. בהתחלה של תשרי עוד לא בדיוק הבנתי את זה ואולי בעצם עד סופו.. והיו מקרים שהרגשתי ממש לא נעים ולא נח עם עצמי שני משתתפת בפעילות או התוועדות שאולי באה על חשבון משהו אחר שכבר היה קיים. מצד שני גם לא רציתי להפסיד את אותן התוועדויות או פעילויות שכן תרמו לי הרבה.

אני יודעת שיש בנות שהדעה שלהן מגובשת והן בטוחות בעצמן בכיוון שהן הולכות בלי להתחשב ברגש אם זה נגד משהו או לא. מה שהשכל אומר זה מה שצריך לעשות. אני שונה מהן, אני מקבלת מכולם. לקוחת מכל מקום את מה שטוב בו.

אבל ממש ממש קשה לי שזה כל כך חופף וכל כך מתנגש אחד בשני.

אני רוצה ליסוע לרבי באמת! להרגיש שמה שאני עושה זה הנכון! בלי חשבונות בלי התלבטויות בלי לחשוב 10 פעמים באיזה התוועדות לבחור. (או איזה כרטיס לקנות לכפרות….!)

למה התוועדות יפה צריכה לתת לי הרגשה (שאני חושבת שלהרגשה הזאת יש צדק) שאני הולכת נגד התוועדות אחרת?

למה?! למה אי אפשר לבחור בתשרי אמיתי כמו שבחרתי בכ"ב שבט אמיתי.. שם לא קמו 2 ארגונים..

שם לא הרגשתי שאני הולכת נגד משהו.

אני כותבת את הדברים רק כדי לקבל עצה איך להיות אמיתית עם עצמי? איך לחוות את תשרי בלי הבלבולים האלו…

ח"ו אני לא נגד שום דעה או שום ארגון. אני בטוחה שלכל גוף יש את הכוונות הטובות שלו וזה מקסים!

אני רק משתפת בכאב שלי.. בהרהורים שלי לקראת התשרי הבא. ואולי גם מחזקת את השאלה – האם לא כדאי שכל ארגון ישאר בתחום ובזמן שלו בלי לערבב שמחה בשמחה? המארגנות כנראה לא שמות לב אבל במקום לתת מענה זה הורס לנו הרבה חלקים בתשרי…. ועוד פעם, לא שאני נגד ארגון כלשהוא. השתתפתי גם פה וגם פה, אבל אולי כדאי שכל ארגון יחזור לתחום שלו זה בתשרי וזה בכ"ב שבט ובא לציון גואל.

אני יודעת שיש עוד בנות שהרגישו כמוני. למרות שזה הרגשה שלכאורה אפשר להתעלם ממנה ולקבל מתשרי את ההשפעות הקדושות והחיוביות. אבל בכל זאת… זה קשה (שוב הרגש לפעמים גובר על השכל..)

בתפילה ובאמונה שתכף ומייד הרבי מתגלה ומוביל אותנו לבית המקדש! ל770 כולנו ביחד! באחדות אמיתית ובסדר מופתי. כאיש אחד בלב אחד!

__

הערת המערכת: נא להגיב בצורה ענינית המכבדת את הכותבת ואת מה שהיא מייצגת. תגובות המנוסחות בצורה לא מתאימה ומזלזלת – לא יאושרו. 

נכון לרגע זה, מספר תגובות נערכו על ידי המערכת וכמה מהן נמחקו.