שליחות על תקן מילוי מקום
"את בית חב"ד סרי לנקה הקימו במסירות נפש הרב מנדי ורעייתו טלי'ה קרומבי. בגלל אילוצים שונים הם שוהים בארץ ישראל למשך תקופה זמנית, לכן בינתיים אנו ממלאים את מקומם, כשהניהול הכללי והכלכלי תחת אחריותם כל העת. בפועל אנו כבר בשליחות כאן שנתיים וחצי".
שליחות כדרך חיים
"גם לפני שיצאנו לסרי לנקה ראיתי עצמי כשליחה, הרי בזכות קיומם של בתי חב"ד בעולם הכרתי את בורא העולם, את הרבי מלך המשיח ואת דרך התורה ומצוותיה".
סרי לנקה
"מקום השליחות. סרי–לנקה היא אי השוכן באוקיינוס ההודי ומונה למעלה מ–18 מיליון נפש. האי גדול יחסית, ה–25 בגודלו בעולםויש בו כל מה שמושך תיירים ומטיילים: חופי ים מנוקדים בעצי קוקוס, נופים טרופיים, שדות אורז וערים קטנות פסטורליות הבנויות על גדות אגמים. מצויות בו שמורות טבע, שבהן סוגי פרחים וחיות נדירים וכמובן מטעי התה המפורסמים שלו.
"עיר הבירה של סרי לנקה היא קולומבו. זו העיר הצבעונית והגדולה במדינה, היא מלאה בשווקים ובה פועל גם נמל מרכזי. המדינה אמנם חברה במועדון 'המכובד' של הודו ושאר מדינות העולם השלישי שבמזרח, אבל היא נקיה מאוד ואין בה את כל הקבצנים ברחובות… המקומיים חביבים יחסית, חייכנים ונעימים.
"המיוחד בסרי לנקה שהיא מוקפת ים גלי במיוחד, עבור חובבי הגלישה זו חוויה מענגת שלא מצויה במקומות אחרים, כך שחלק גדול מן המטיילים הם גולשים המגיעים רק למטרה זו (ואף שנה אחר שנה). מאפיין נוסף של המקום, היא בחירתו על ידי זוגות רבים כיעד לירח דבש. חוץ מים לנופש ולגלישה, יש במדינה ר"ל, את העבודה–זרה המסקרנת לצערנו מטיילים. 70% מהאוכלוסיה כאן היא בודהיסטית".
באי ביתי
"לבית חב"ד מגיעים מכל הסוגים והמינים, בני כל הגילאים: אם זה משפחות עם ילדים קטנים/גדולים; 'חברה' אחרי צבא או אחרי השלמת התואר; גולשים; זוגות שחוגגים ירח דבש ומטיילים פנסיונרים בני 50–60 ואף בני 70–80. כן מגיעים לבית חב"ד אנשי עסקים ומטיילים שנאלצים להאריך ויזה ולערוך סידורים שניתן לעשות רק בעיר הבירה. לדאבון הלב, מגיעים גם אנשים הנזקקים לטיפול רפואי"…
24/7
"הבית פתוח 24 שעות ומי שרוצה מקבל מיטה לישון. כך שמגיעים אלינו כאלה שרק נחתו בסרי לנקה, ובאים להתאושש מהטיסה ולקבל מידע והכוונה. או כאלה שצריכים להתארגן לקראת הטיסה שלהם חזור (טיסה שבדרך כלל ממריאה לארץ ישראל באמצע הלילה). אנו משמשים גם כבחירה האולטימטיבית של אוכלי כשרות ושומרי שבת כי יש לנו כאן מסעדה עם תפריט ישראלי מאוד מגוון. אמנם הדבר נשמע קצת מוזר, אבל בסרי לנקה אין שגרירות ישראלית, כך שחוץ מלהנפיק דרכונים… אנחנו ממש הכתובת לכל עניין גשמי ורוחני".
מקפיא לשנה!
"מבחינה כשרותית, אנו חיים בדרך–כלל ללא מוצרי חלב! וללא ממתקים ומוצרים בסיסיים שיש בכל מטבח. התפריט מתבסס אך ורק על מוצרי יסוד: פירות, ירקות, עוף (גם הודו ובקר אין כאן), וגם השימוש בהם כרוך בטרחה והוצאות מרובות. למשל כדי שיהיה עוף, צריך להטיס שוחט, להשכיר מקפיא ענק שיכיל עופות לתקופה של שנה (הוצאה לא קטנה כלל). לחם, חומוס, מיונז (ועוד) אנו מכינים לבד. כמו בשאר המדינות בסביבה, מוצרי הבסיס נגועים ביותר ואנו נאלצים לפקח על הכשרות בחומרה – מהקטניות יש לברור עשרות תולעים ומיני חרקים זעירים שונים, ביצים רבות מכילות דם ועוד ועוד…".
החלום שלי
"אנו מגדלים שישה ילדים, כן ירבו. שתי הגדולות הן בכיתות א' ו–ב', אחריהן שתי בנות בגילאי גן, פעוט בן שנה וחצי ותינוק בן שלושה וחצי חודשים. אין כאן קהילה מקומית, עובדה שאומרת שאין לנו או להם חיי חברה סדירים כלל!
"אני צריכה לספק להם מסגרת לימודית הכוללת סדר יום, גבולות, משמעת, תכנים, קידום לימודי, פיתוח מיומנויות, ערכים וכו'…
"נקודה זו היא–היא ההתמודדות שלי. כיוון שזוהי משימה מאתגרת ביותר לאם להיכנס לתפקיד המורה (נראה לי שכל אמא היושבת עם ילדיה על הכנת שיעורי הבית, יכולה להבין במעט מה עובר עליי… רק שתפקידי לא מסתכם רק בלתרגל עם הילדים את הנלמד בכיתה, כי אם ממש להיות זו המלמדת ומקנה את בסיס הקניית הקריאה והכתיבה, חשבון וכו'…) ואינני מוסמכת להוראת תלמידי יסוד.
"אם משיח ימשיך להתעכב (לא עלינו), החלום שלי הוא שתבואנה לכאן שתי בחורות חסידיות, בעלות מידות טובות ובוגרות, שתיטולנה את התפקיד החינוכי: אחת כמורה ושנייה כגננת. אני מנסה לפרסם, חולמת ומתפללת על זה, אבל לא קל למצוא.
"הבנות צריכות להיות מיוחדות, עם אופי לא רגיל: שתאהבנה ילדים, שיהיה להן ידע בחינוך, שתהיינה מסוגלות לחיות בבדידות – הרחק מבני משפחתן ומחברותיהן, בתנאי אקלים חם (ללא מזגן) ומלא ביתושים. בנות המסוגלות לחיות עם פרטיות מוגבלת, בבית פתוח ומקבל אל תוכו בכל שעות היממה מטיילים/ות (שלא תמיד יהיו בסגנונן…); בית המשרת אותם ומספק את צרכיהן. כמובן שבנוסף עליהן להיות חסידיות, צנועות וב'ראש אחד' איתנו, ההורים".
בדידות
"הבדידות בהחלט מורגשת. אנו רחוקים מההורים – הסב והסבתא של הילדים שלא זוכים להיות שותפים לתהליכי הגדילה שלהם ואך בקושי מצליחים להתעדכן דרך תמונות… מציאות ההופכת אותם ל'נכדים וירטואלים'.
"תוצאה נוספת של המרחק הגדול היא, שכשבעלי איבד את אביו לפני כשנה הוא לא זכה להיפרד ממנו כפי שהיה רוצה (בגלל המרחק שמצריך רכישת כרטיס טיסה יקר מאוד).
"חברותיי בארץ הקודש הינן ב"ה, חסידיות ואינן מכניסות אינטרנט לביתן; ומבחינת עלויות אני יכולה להתקשר רק למי שלה טלפון נייח ולקוות שהפרשי השעות אינם מפריעים לה ביותר… לצערי, יש לי חברות שגם טלפון נייח אין להן, כך שכל שנותר לי הוא לתקשר איתן בצורה טלפתית – אני נזכרת בהן, שואלת את עצמי 'מעניין מה איתן?' ושולחת להן המון חום ואהבה במחשבה".
רפואה שחורה
"אפילו בתחום הבריאות אני חשה את הניכור. אפשרות בסיסית של התייעצות עם רופא כאן היא דבר שאינו מבטיח שקט נפשי… ארע לי מקרה שסמכתי על הרפואה המקומית ונטלתי תוסף ברזל מייצור מקומי וכתוצאה מכך נצבעו שיניי בשחור… כך נאלצתי להסתובב כמספר חודשים, ורק בעזרתה של שיננית הצבע ירד. מאז אני חווה את הבדידות גם בתחום המאוד מתבקש הזה, שלא מאפשר לי לבטוח ברפואה המקומית… אני מעדיפה שרופא מהארץ יביע את דעתו או יתן מרשם".
חסרים רוחניים
"דבר נוסף שקשור לבדידות כאן וקשה לי עימו ביותר, הינה העובדה שלבעלי אין מניין לתפילה. לא בימי חול ואפילו בשבתות – קיומו של מנין נתון תמיד תחת סימן שאלה גדול. שיעורי תורה והתועדויות, כנסים וסדנאות אף הם צורך שמאוד–מאוד חסר לי.
"ומאידך, בעלי ואני לא יכולים לצאת לשום מקום לבדנו בכל התקופה הזו. כי מי ישמור על הילדים? מטיילים?! אז אנחנו איתם. מתבטלים. מתמסרים להיות להם זמינים, לו רק יצטרכו משהו, ובפרט משתדלים להשקות אותם בבשורת הגאולה".
קשיי מנטליות
"אתגר ספציפי אחר הוא ההתמודדות עם המקומיים החיים תרבות אחרת לחלוטין, ויש לא מעט אי הבנות בתקשורת עימם.
"אם זה עם העובדים שעובדים אצלנו – אחת לתקופה נעלמים חפצים שונים או מוצרי מזון מהבית. בעלי ניסה להרגיעני באומרו: 'מה את מתרגשת?! הם כמו קופים שרואים בננות על העץ וקוטפים… כך גם הם, רואים משהו מעניין ו…המבין יבין'.
"כך הדבר גם עם נותני השירות. למשל תיקון של מחשב, מזגן או אם נוצר צורך לשפץ או להחליף משהו בבית, הדבר אומר לקחת סיכון של 50/50 או ש'עובדים עלי' ומרמים בדרך פלונית או ש'עובדים' ומרמים בדרך אלמונית… אין שקט פנימי המאפשר לסמוך על השירות אותו מקבלים".
חינוך בפעולה
"בית חב"ד משמש כבית פתוח. כאמור הבית כאן פתוח 24 שעות. ואורחים מגיעים אליו בחופשיות גם באמצע הלילה. באותה מידה, פועלת כאן המסעדה: עד השעה 16:00 נמצא הטבח, ולאחר מכן בעלי ואני מוציאים מנות.
"חלק לא קטן מההפצה זה דווקא להוות דוגמה של כיצד משפחה חסידית מנהלת את חייה, איך מדברים ומתייחסים לילדים… ודווקא כשמטיילים מתבוננים בנו, הם חשים שלמדו יותר מכל שיעור או סדנא, וב"ה, משבחים על כך. לא מזמן קיבלתי את המשוב הכי טוב בעולם: זוג שנישא לפני שנה, קיבל על עצמו כהחלטה טובה להתחיל לשמור טהרת המשפחה וזאת בזכות ההתבוננות של האישה בילדינו והתפעלותה מהם. היא הסבירה לי איך ההחלטה קשורה לחלוטין בילדים שלנו. ילדים שמחונכים בקדושה וטהרה, ב"ה".
פרטיות
"זהו מושג שדי שכחתי ממנו. ב"ה שלחדר השינה מטיילים לא נכנסים למעט מתי–מעט שחצו את ה"גבול", אף למטבח אנו מבקשים שלא יכנסו. הבית בנוי משתי קומות. למטה ממוקמים: בית הכנסת והסלון, המטבח והמסעדה, חדר האורחים, חדר השירותים והמקלחת. בקומה השני'ה אנחנו והילדים ישנים. שם מצויים גם חדרי הלימוד שלהם – הגן ובית הספר – ובקומה זו אנו מלינים מטיילים נוספים. אחד הויתורים אליהם התרגלנו הוא, שאם יש אורחים הנמים את שנתם באחד מחדרי הלימוד בשעות הלימודים, אנו לא נעיר איש גם אם כבר מאוחר. עבור הילדים זה לא הכי מוצלח, כי חשוב מאוד שתהיה להם קביעות במקום, אבל אנו מאמינים ומרגישים שהילדים סופגים את מצוות הכנסת אורחים ואהבת ישראל בצורה מוחשית ואף שמחים עם האורחים.
"ניראה לי שהאיזון שעולה אצלינו קיים תודות לעובדה שהשנה מתחלקת כאן לארבע תקופות: עונת שיא של מטיילים שמתפרשת על תקופה של ארבעה חודשים בערך, רגיעה של כחודשיים, שוב עונת שיא (ארבעה חודשים) ושוב רגיעה של כחודשיים. עם זאת מבחינתנו, הפעילות מתקיימת לאורך השנה כולה, כי גם כש"לפי הספר" תקופה זו אינה נחשבת לעונת טיולים בסרי–לנקה, בכל זאת אפשר לטייל בה בהנאה גדולה. ולכן בפועל, מגיעים אלינו מטיילים בכל חודשי השנה".
צניעות
"ב"ה, יחסית אנשים מכבדים ואיך שהוא שמים לעצמם את הגבולות. לעיתים נדירות, יוצא לי לשאול בחורה אם זה בסדר שאביא לה משהו לכסות את עצמה (אני עושה זאת רק אם זה ממש מוגזם …). אתמול בדיוק נכנסה מטיילת שלבשה 'טישרט' סגור ורחב ומכנס שרוואל נפוח והתנצלה מאוד על–כך שהיא לא צנועה! היתה לי צביטונת בלב, על איך שהחושים מתכהים… כי מבחינתי היא היתה 'סופר צנועה'".
חזרתיות
"כיצד שליחה הופכת למנהלת מטבח ציבורי עם מצרכי בסיס מוגבלים? זו נקודה שאין לי כל–כך מה להרחיב בה. נראה לי שהסוד טמון ביצירתיות ויכולת האלתור (שני תכונות שב"ה תמיד היו לי בשפע).
"ולהיפך, כאן דווקא למדתי לקבל את הרעיון של לאכול את אותו האוכל, את אותו התפריט, משהו שלפני כן לא הייתי מסוגלת לחשוב עליו – היה לי צורך כל הזמן לגוון".
נשלחתי ונתרמתי
"השליחות תרמה לי את יכולת הניהול שהתפתחה כאן מאד. מתבקש פה לנצח על כמה וכמה תחומים במקביל ובגדול, ואין על מי להתלות או להסתמך. השליחות גם גרמה לי לחוות על בשרי את ההכרה כי ה' הוא המנהל את העניינים, והתיכנונים שלנו הם בגדר בדיחה"…
המלצות לאחיות לקרב
"ראשית, חובה ללמוד לקחת דברים בפרופורציות! ושלנגד העיניים תעמוד העובדה שהרבי הוא המנהל. לא תמיד רצונותיי יבואו על סיפוקם, ופשוט להיזכר ולשנן 'כך הוא רצון הרבי!'
"שנית, לדעת להעלות חיוך, 'לצחוק למציאות בפנים' ולדעת לקבל את הדברים כפי שהם ולהרבות בתפילה. תפילה כזו שמתפללים אותה מעומק הלב עם מילים אישיות תוך כדי עשיה.
"שלישית, לזכור שהגשמיות של הזולת היא הרוחניות שלי ולשמוח בזה!
"ובתוך תוכי לדעת שאין תעמולה שחוזרת ריקה! מאידך, להפחית בגאוה – להוסיף בענוה ולא להמתין ל'פידבקים' (היזון–חוזר)!
"רביעית, נכון שעל–פי החסידות, היכן שקשה לי שם אתר העבודה שלי, אולם יחד עם זאת הרבי מבקש שהשליחים יהיו במקום שהם יודעים לראות ולמצוא את הטוב אותו הם מקבלים מעצם היותם במקום שליחותם. לא מספיק רק להתעודד 'טוב אני עושה מצוה… אני עושה את רצון הרבי' ומבפנים רק לחוות את הקושי והויתור שעושים… אלא, שליחה מוכרחה להתעודד ולהתחזק בתוך–תוכה, מהדברים שהיא מקבלת מהשליחות שלה ולשמוח ולהודות עליהם.
"ואחרון חביב: מי שמתכננת לצאת לשליחות, עליה לעשות בראש ובראשונה הכנה נפשית של ביטול מוחלט לרבי מלך המשיח. חשוב שבדם שלה תזרום הכרה של היותה במקום של נתינה, כי חיי השליחות הם חיים של התנדבות טוטלית!".
נולדתי לשליחות!
"הפרשה של השליחות, "חיי שרה", חלה בשבוע בו נולדתי. בה מסופר באריכות רבה על פעולותיו של אליעזר, עבד אברהם. בפרשה זו, ב"דבר מלכות" של תשנ"ב מלמד אותנו המשלח איך עלינו לנהוג בשליחות: מצד אחד השליח הוא אדם בעל דיעה משל עצמו, ומצד שני – וכאן המיוחד בשליחות – יש בו את כוח ההתבטלות למשלחו, התנועה של לציית לכל הפרטים.
"ואיך נדע מה מצופה מאיתנו? מה ההנחיות לגבינו? – כאן מתבקש הלימוד! כפשוטו, על שליחה החובה להקדיש זמן ללימוד".
סרי לנקה מוכנה למשיח!
"בשיחות שמתפתחות בסעודות השבת או סתם ביום–יום אנו מפתחים את נושא הגאולה וההכנות לקבלת פני משיח.
"בחגים שאינם יום–טוב כמו חנוכה, פורים, חול המועד פסח וכדומה, אנו נוסעים לעיירות החוף (היכן שנמצאים הגולשים) ומפיצים. אנשים שמחים לראות שבית חב"ד הגיע עד אליהם עם סופגניות, ארבע מינים, מגילה, מצות ועוד. הדבר מחמם מאד את ליבם בניכר.
"גם בבית חב"ד יש את אלה המעריכים ומודים מעומק הלב אישית, על שאנו נמצאים כאן עבורם וממש מהוים הצלה עבורם. אנו מבהירים להם חד–משמעית שהכתובת לתודות הוא הרבי – מי שמחזיק אותנו וזה שהכל בא ממנו. העובדה שיש כאן בית חב"ד שמציל אותם זה בזכותו. אם הם מתעקשים, אנו מבהירים כי ה"תודה" עבורינו זה לתרום בקופת צדקה ולהיות חלק מהפעילות או להוסיף אישית במשהו ששייך לתורה ומצוות. אנו משתדלים להיפרד מכל אחד שיוצא מכאן עם כרטיס משיח. ולנו נותר להודות לשליח הרב מענדי ורעייתו טליה קרומבי שיחיו הדואגים כל העת לגיוס הכספים, שזהו חלק נכבד ועיקרי בכל השליחות כי "השליח צועד על ארנקו"".
הניסים שלי
"בוודאי לא לניסים מהסוג הזה אתן מצפות… אך עבורי היו אלה ניסים של ממש. חוויתי נס כשהגיעו אלינו לפסח שעבר שני בחורים נהדרים, מ. הלל וב. נחשון, וסייעו בהכנות ובעריכת הסדר ל–120 איש. וכן בחורה מקסימה בשם טלי'ה חנה גנץ שהייתה שותפה לכל חודש תשרי האחרון ולאירוחם של 50 איש בסעודות החגיגיות. גם כאן וגם כאן, הם אלו שיצרו איתנו את הקשר, מיוזמתם הם, הגיעו בהתנדבות מלאה – שילמו על עצמם את כרטיסי הטיסה – ופשוט התמסרו לשליחות של הרבי מה"מ בבית חב"ד. בשבילי הם היו כמו מלאכים שנחתו מן השמיים. אני מודה לרבי מה"מ ששלח אותם".
שתיים שאלתי
"אשמח לשמוע ולהתעדכן: 1. על בחורות חסידיות, שמעוניינות לתת מעצמן ולהתנסות בחוויית השליחות (בנות שיש להן אהבה לילדים וידע בחינוך). 2. פרטים אודות מי שמעלה ומפרסם שיעורי תורה, כנסים והתוועדויות און–ליין (אולי אפשר לעשות קוד סודי לשליחות) הדבר יתרום המון! ואם מארגני אירועים חב"דיים ידאגו לשידור 'און–ליין', זה בכלל יכול להיות מאד–מאד נחמד עבורי ועבור שליחות רבות נוספות".
סיוע לנשמות וחסרונן
"סיפורי נשמות מיוחדים לצערי אין לי. המבקרים מגיעים אלינו 'על הדרך' ושוהים עימנו בין שעות בודדות לימים ספורים, כך שאין לנו אפשרות להשפיע לאורך תקופה. אנו זורעים וכמעט לא רואים פירות… האדם שהתעכב כאן הכי הרבה, למספר שבועות, היה תמהוני שהסתגר רוב הזמן בחדרו ולפתע נעלם…
"המפגשים שמעבר לשיחות שמעסיקות 'חברה', הם לא הכי סימפטים. הי'ה לנו מקרה של בחור שהשתבשה עליו דעתו – מסמים שנטל, והוא בילה אצלנו תקופה עד שליווינו אותו חזרה לביתו בארץ ישראל.
"מקרה נוסף, ה' ירחם, אירע עם זוג צעיר שבילה ירח דבש באיי המלדיבים הסמוכים והבחורה טבעה. בעלי נאלץ להתעסק עם טהרתה, ולהכנס לכל העניינים המשפחתיים והבירוקרטיים של העברת הגופה.
"מקרה מוות נוסף קרה עם אדם שהגיע לבצע כאן ניתוח ולאחריו איבד את הכרתו. לא אשכח כיצד ניסיתי לחזק את אישתו בחשיבה חיובית חסידית, בכך שהוא יתעורר מהניתוח בעז"ה. בעלי ישב עם בנו (בחור כבן 35) שכתב לרבי, קיבל ברכה, הניח תפילין ואמרו עליו יחדיו תהילים. ואחרי כל זה קיבלנו את הבשורה שהוא נפטר והם עומדים לטוס בשבת עם הגופה. עם כל כאב הלב, אי–הנעימות והצער, בעלי השתדל להסביר להם שלא טוב לנשמת הנפטר שגופתו מוטסת בשבת… (וגם להם כמובן)".
יש לי בית בסרי–לנקה!
"בחורה שהייתה אצלנו בפורים בשנה שעברה יצרה קשר. היא מספרת שמאז שביקרה אצלינו המשיכה לטייל במזרח, ולפני שלושה חודשים חזרה ארצה ורוצה לשלוח לנו חבילה. היא ציינה שמתוך כל החוויות שחוותה במהלך טיול של קרוב לשנה, בית חב"ד סרי לנקה השאיר אצלה משהו מיוחד בלב שמלווה אותה להמשך חיי'ה. זכרונותיי ממנה מסתכמים בכך שהיא נחתה בסרי לנקה כבחורה בודדה, נכנסה לבית חב"ד עם רגשות מעורבים של בילבול והתרגשות. אני זוכרת, כי צילמתי אותה מדברת בוידיאו והיא סיפרה, איזו גאווה הייתה לה להגיע לכאן, לדעת שיש לה בית (באמצע מדינה שלא מאירה פנים לבחורה בודדה בשעת ליל); בית חב"ד שיקבל אותה ללינה, במקום לשכב ככלב על רצפת שדה התעופה בהמתנה ליום שיאיר… במקצועה היא משמשת כקונדיטורית, אז במהלך שהותה היא ישבה והכינה עם הילדים אוזני המן מתוך הנאה הדדית, ובכלל התחברה לבנותינו ואליי, כאילו מצאה חברים חדשים לחיים".
התחפושת שהוסרה
"ערב אחד נכנס לבית חב"ד נזיר עם גלימה כתומה ושאר הציוד של נזירים כמוהו. מסתבר שזהו יהודי כבן חמישים שהגיע ממנזר אי–שם, חי ביערות – נפגש עם דובים ואריות במשך 13 שנה ו…החליט לסיים עם התחפושת הזו ולשוב הבייתה. ישב כאן כך כפי שהוא. לאחר שלושה ימים ביקש בגדים להחלפה. הוא ישב ולמד כאן חודש ימים ולקח על עצמו הנהגות חב"ד".
שליחות בכל מקום!
"המסר שלי לקוראות הוא: שעם כל הקשיים, כל עוד נמצאים בגלות, אז לפחות להיות בשליחות. זה לא בהכרח מחייב לטוס למרחק כזה, העניין הוא לחיות נתינה. כשעסוקים בצורך של השני, מה חסר לו? מה ישמח אותו? מה יקרב אותו? – עסוקים בלמלא את מחסור הזולת, וממילא נשכח החסר העצמי (הרי המחשבה יכולה להתעסק רק בדבר אחד!). כך שברגע שאני עם צרות האחר, אני שוכחת מצרותיי האישיות. וזה לא שאחר–כך הן חוזרות ומתעוררות, כי אחרי שעושים מצוה ועוזרים לאחר, ה' עוזר לנו!!! זו עובדה. ומומלץ לנסות.
"מתאים להביא כאן את דברי המלך (התוועדויות תשמ"ה, כרך ב', עמ' 1255): "על כגון דא – ידוע הפתגם של אדמו"ר הזקן שענה לאחד שהתאונן שחסר לו דבר פלוני ודבר פלוני: כל הדברים הנ"ל – זהו מה שאתה צריך; ובכן, הגיע כבר הזמן שתחשוב על מה צריכים אותך!…
"ועל מה צריכים אותו – שיעסוק בהפצת התורה ויהדות!".
ליצור גאולה
"יהודי הוא חלק אלוקה. וכוח מחשבתו הוא כוח חזק ביותר!!! כשהינך שוכבת לישון, אחרי שאמרת "המפיל", שנני (במחשבה) משפט קצר בעל מסר חיובי (בלי המילה לא!) למשל "אני מצליחה לחנך את (…) בצורה חסידית", או מי שבשלב השידוכים תחשוב "אני כלי לזוגיות!!!". חשוב שזה יהיה משהו מאוד ספציפי ולא כללי. ואת אותו משפט להעלות במחשבה עם היקיצה, ובכלל בכל הזדמנות, כמה שיותר, יותר טוב. זהו שימוש נכון בכוח הדמיון, ומומלץ לצייר ציור מתאים מול העיניים, זהו דבר שיכול מאוד לסייע. הרבי אומר שמחשבה טובה יוצרת מציאות טובה ולהפך… אני מזמינה כל אחת ואחת להתנסות בקסם הזה. להיות שותפות ליצירה של ה' – ביצירת מציאות!
"ובעזרת ה' כולנו יחד נזכה ליצור מציאות של גאולה תיכף ומיד ממש! נדמיין א' גדולה, שהיא האור האלוקי החודר אל תוך הגלות ומאיר כל פינה וכל עניין בחיים שלנו. גאולה! ובעיקר נהיה עסוקים בלעשות זאת בפועל – נחדיר אלוקות בכל תחומי חיינו ובחלקנו בעולם ונביא גאולה".
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
ליצירת קשר: [email protected]
