מרכיבים לחלה גדולה בצורת מפתח

(או לשתי חלות בינוניות בצורת מפתח)

• 1 ק"ג קמח
• 1 קוביה או שקית שמרית (50 גר')
• 1 שקית משפר אפיה
• ¾ כוס סוכר (150 גר')
• 150 גר' מרגרינה (¾ חב')
• 2 ביצים בגודל L
• כ-½1 כוסות מים פושרים
• כפית מלח
• למריחה: ביצה טרופה
• לקישוט: שומשום או פרג לפיזור.

אופן ההכנה:
מכניסים את כל החומרים לקערה, מוסיפים בהדרגה את המים ולשים עד לקבלת בצק רך וגמיש.
משהים למנוחה בכלי מכוסה כחצי שעה.

לחלה אחת גדולה:

מחלקים את הבצק לשלושה חלקים. אח"כ כל יחידה לשלושה חלקים נוספים.
סה"כ יוצרים 9 חלקים שווים.
1.ליצירת החלק המרכזי של המפתח – מגלגלים שלושה חלקים לאורך של כ 40 ס"מ כל אחד
וקולעים מהם צמה.
2. מניחים את הצמה במרכז מגש מרופד בנייר אפיה.
3. מרדדים עוד שלושה חלקים לרצועה באורך של כ 20 ס"מ כל אחד.
4. את החלקים הללו קולעים לצורת צמה. (החלה הקטנה מהווה למעשה את השיניים של המפתח).
5. מדביקים את קצה החלה הקטנה לקצה החלה המרכזית שהכנו קודם.
6. את שלושת החלקים הנותרים מגלגלים לרצועות ארוכות של כ 40 ס"מ
7. קולעים מהם צמה ויוצרים ממנה מעין עיגול, שאת קצותיו מחברים מתחת לגוף החלה
הגדולה. (עיגול זה מהווה את ראש המפתח).
8. מתפיחים עד להכפלת הנפח.
9. מורחים בזהירות בביצה טרופה ומפזרים שומשום או פרג.
10. בתנור שחומם מראש ל- 180מעלות אופים כ-35 דקות עד שהחלה זהובה.
11. מעבירים לרשת לצינון.

ליצירת שתי חלות קטנות יותר –
מבצעים את ההוראות הנ"ל ומחלקים את הבצק בתחילתו לשניים – כלומר בסופו, ל 18 חלקים.

חברת "שמרית" מייצרת ומשווקת שלושה מוצרים: קוביה "שמרית" – קובית שמרים טריים, 50 גר' נטו,
שקית "שמרית" – גרגרי שמרים טריים להוספה ישירה לקמח, שקית שמרית+ משפר לאפיה ביתית.
מוצרי שמרית נושאים את חותם הכשרות המהודר של בד"ץ העדה החרדית.

לפני מספר שבועות, לרגל י"א ניסן יום הולדתו של כ"ק אדמו"ר מלך המשיח שליט"א, הפיקו ב'ממש' – מרכז ההפצה בארה"ק, מגזין מיוחד ליולדות ואמהות צעירות, ובו מקבץ הדרכות וטיפים כיצד מטפלים בתינוק חדש הנולד במשפחה היהודית.

החוברת המהודרת יצאה לאור בפורמט אלבומי מיוחד, והושקעו בה מחשבה ותשומת לב רבה בכדי להגיע למתכונת ייחודית ומקצועית ברמה הגבוהה ביותר. תמונות סטודיו מקצועיות וגרפיקה חדשנית ברמת הדפסה גבוהה במיוחד, התמזגו למגזין יוקרתי שיתקבל בשמחה רבה ע"י השלוחות והנשים הפועלות במבצעים במחלקות היולדות ואצל המקורבות שלהן.

הטקסט הקולח והבהיר נערך במומחיות רבה ע"י הרב אסף חנוך פרומר, ששילב לכל אורך החוברת את הוראותיו והדרכותיו של הרבי מלך המשיח שליט"א, תוך שימת לב לפרטים הקטנים ביותר, בכדי להצליח ולהעביר את הדברים לקורא הישראלי המצוי תוך מקסום המידע והפיכתו לנגיש ומעורר ענין.

החוברת ממזגת בתוכה תוכן איכותי, המסביר להורים כיצד יש להתייחס להולדת התינוק או התינוקת לפי היהדות, נתינת השם, התאריך העברי, מזון כשר ואיכות סביבה רוחנית ועוד. גם ההוראות למעשה בפועל כמו 'שיר המעלות', אות בספר תורה וכמובן הכתיבה לרבי מלך המשיח שליט"א והחינוך לילדי דורנו – דור הגאולה.

החוברת הודפסה לזכות השליחה בהודו, החיילת בצבאות-ה' דבורה לאה גאולה גרומך ע"ה, אשר בימים אלה נמלאים ימי השלושים לפטירתה. ניתם להשיג את החוברת במשרדי 'ממש': 077.5123.770

לשבת שלאחר הפסח, שבה מברכים את חודש אייר, יש שנהגו להכין חלות בצורת מפתח.

הטעם לכך הוא, שממחרת הפסח פסק המן ובני ישראל החלו לאכול מעבור הארץ ולהזדקק לפרנסה טבעית. המפתח מרמז על תפילתנו שה' יתברך יפתח לנו שערי פרנסה, שהרי מפתח הפרנסה נתון בידיו.

טעם נוסף, על דרך הסוד:

בליל הסדר בחצות מסתלקים האורות והמוחין העליונים מהעולמות, ואנו בעבודתנו בימי ספירת העומר מחזירים אותם בהדרגתיות. המפתח מסמל את העבודה שהאדם עושה מצידו, בבחינת "פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם". אנו פותחים על ידי מצוות השבת, ומקווים כי ה' יתברך יפתח לנו את אוצרו הטוב, "ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח".

בתפילה שהקב"ה יפתח לנו את שערי הפרנסה, ואת כל השערים האחרים!

(הערך באדיבות אתר הספר "לקראת חלה")

חג הפסח, חג חרותנו מלא בשמחה וקדושה. חג משפחתי בו נקרית לפנינו ההזדמנות לשבת יחד סביב כל בני המשפחה – דודים ודודות, גיסים וגיסות, להתעדכן, להתעניין, להחליף חוויות ולשמוח יחד. משפחה מורחבת היא ללא ספק מקום של אחדות מבורכת, יש בה כוחות חיוביים, חמימות וחוויה אין סופיים. חוויות משפחתיות אלו ועוד נותנות לכל איש ואישה בישראל את ההזדמנות להכיר ולפתח את האמון והביטחון זה בזו ולהגיע למצב בריא ואידיאלי בתקשורת הזוגית.

לפני מספר שבועות שיתפה אותי חברה מהעבודה, אם לחמישה ילדים, כן ירבו, בהתמודדות שחוותה במהלך שהותה מספר שבועות אצל משפחת בעלה, לקראת שמחה משפחתית. היא אמרה לי: "אילו הייתי מודעת יותר לחשיבות ההקפדה בדיבור ומחשבה בקרב בני המשפחה המורחבת לא הייתי נאלצת להתמודד עם הניסיון – אכן, הקשר החם עם המשפחה הוא טבעי וחיובי, אך הצניעות והגבולות הברורים במסגרת המשפחתית, חשובים והכרחיים לשמירת הקשר הזוגי".

אז החלטתי. אני מעלה את הדברים על הכתב לטובת כולן ותפילה בליבי שהדברים לא יתקבלו כביקורת אלא באמת יגרמו להגברת המודעות בכדי שנוכל לומר על ביתנו שהוא מקודש כבית מקדש מעט.

הרי את מקודשת

הגב' ניצן רון עובדת סוציאלית קלינית ומטפלת משפחתית וזוגית מוסמכת נותנת מבט על כוחה של המשפחה והצורך בגבולות בה, כבסיס לאמון בין בני הזוג.

כמטפלת משפחתית וזוגית איך את מגדירה את מקומה וחשיבותה של המשפחה ביחס אל הפרט?

"המשפחה היא ללא ספק המסגרת הראשונית והמשמעותית ביותר בחיי הילד, המתבגר והאדם בכלל. המשפחה היא המשאב המשמעותי ביותר העומד לרשות הפרט בהתמודדות עם קשיים, רגשיים, פיזיים וחברתיים אך גם יכולה להיות מקור לקונפליקטים, תסכולים ואכזבות.

התורה הקדושה מלמדת על בניית המשפחה כראוי וכנדרש, סיפור הבריאה מדבר על המימד האנושי של המשפחה "על כן יעזוב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" – כל אחד מבני הזוג עוזב את ביתו ומקום לידתו כדי להקים עולם חדש, בית חדש. עזיבתו אינה רק פעולה ה'מנתקת' עצמו מאביו ומאמו אלא גם פעולה חיובית של דבקות באשתו והפיכתם לישות אחת שאין דומה לה.

משפחה יהודית מהווה את גרעין הקיום. ובמקום שבו יש הכרה עמוקה בדבקות של איש לאשתו, יש גם יציבות אישית והמשכיות של האומה, ובשל כך ההקפדה הגדולה על הנאמנות המשפחתית. לכן, אין איש שלם בלא אישה ואין אישה שלימה בלא איש.

הסיפור הבא נותן מבט מעצים על המשפחה היהודית:

מסופר על ה'דאלי לאמה', המנהיג הטיבטי הגולה, שנדד בעולם מגיל 25. יום אחד המנהיג הישיש ביקש להיפגש עם אנשי מחנה פליטים של יהודים שומרי תורה באומרו: 'אני נמצא בגלות הרחק מביתי כבר כמה עשרות שנים וכבר מרגיש כמה קשה לשמור על הזהות הרחק מהבית. אתם עם שנמצא בגלות אלפי שנים ואף על פי כן הצלחתם לשמר את זהותכם תמיד בצורה כה מרשימה וייחודית! מהו סודכם?' ניסו לעלות רעיונות, זה אומר כך וזה אחרת עד שלבסוף קמה אחת הנשים ואמרה: 'מקור עוצמתנו וכח הישרדותינו היא המשפחה היהודית. בכל מקום בעולם שאליו הגיעו זוג יהודים הגיע הכל. כל משפחה היא גרעין שלם, יש בה מלך ומלכה, כהן גדול ושכינה. הקשיב ה'דאלי לאמה', ולחש לעצמו: 'זהו הסוד. כאן טמון המפתח'.

עד כמה נצרכים גבולות ברורים בין בני הזוג לבין משפחתם המורחבת ומה מטרתם?

"ביהדות קיימת הבדלה. הבדלה מאומות העולם, מקודש לחול, מטהרה לטומאה ועוד…  משפחה יהודית גם היא נבדלת בצורת התנהגותה, באורח חייה ובמשמעות שיש בין שני בני הזוג.

מטרתם של גבולות היא לשמר את המסגרת הקיימת ולתת בה הרגשה של ביטחון ואמון. גם לאיש ולאישה נדרשים גבולות משלהם ביחס ובתקשורת עם הסובבים אותם, בדיוק כפי שילדים זקוקים לגבולות בכדי להישאר במסגרת משפחתית נכונה שתוביל אותם להעצמת אישיותם.

ניתן להבחין בשני מצבים בין בני זוג:

מצב בריא – בו שני בני הזוג חיים בהרגשה טובה בזכות תחושת הביטחון והאמון ביניהם. הם חשים שהם יכולים לסמוך אחד על השני ולא יאכזבו בדרך למטרה המשותפת שלהם – בניין עדי עד. מצב המגיע גם כתוצאה משימת גבולות ברורים, אף דקים ביותר, שבכוחם לשמור על מסגרת האהבה האמיתית בין בני הזוג.

גבולות אלו נעשים בכל מקום ומצב.

אמת. בתוך המשפחה המורחבת קשה להבדיל בין גבול לבין שאינו גבול, לעיתים לקראת חגים או שמחות משפחתיות גרים בכפיפה אחת שני משפחות קרובות במשך תקופה לא מעטה, מתרגלים זה לזה, מדברים זה עם זה (מותר. זו משפחה) אך יש לזכור את הבדלתנו – בני הזוג – מכל השאר ולהישמר – בין איש לאישה שאינם נשואים זה לזה ואינם אחים – מגלישה בתכני הדיבור, מפנייה בשם חיבה או כינוי, מטון דיבור, ומישיבה ממושכת בצוותא ועוד…

על ידי כך שכל אחד מבני הזוג יבחין בגבולות וישים את ההבדלה, יוגבר הקשר הזוגי, האמון והביטחון לו נדרשים בבניית בית בישראל.

כל זמן שעדיין לא נמצאים במצב זוגי בריא והאמון והביטחון המלא לא ממלאים לגמרי, אנו יכולים לעיתים לפרש לא נכון דיבור או מעשה של בן זוגנו כאשר אות מבחוץ שלא מעצים ומגביר את האמון והביטחון בשני חודר פנימה אל הזוגיות, הוא עלול להגדיל את מעגל חוסר האמון ולהמשיך להזרים פנימה את אותו החולי ולהעמיק את הקשר הלא בריא – ההפך מהמצב האידיאלי.

כאשר נשכיל לפתח את הגבולות סביבנו – גם הדקים – נעמיק את הקשר, האמון והביטחון ונגיע למצב בריא בזוגיות, בעזרת ה', מצב בו כל אחד מבני הזוג רגוע ויכול להתפנות להתפתחות וצמיחה אישית שתוביל להעמקת הקשר הזוגי".

•

לאחר שהכרנו בכוחה של המשפחה והחשיבות בשמירת האמון כבסיס לצמיחה ושותפות זוגית מלאה. נפנה לרבנית סימה אשכנזי שתחי' שבעזרת מקורות מתורתנו הקדושה ודברי הרבי מה"מ נותנת לנו מבט מעמיק על הנושא החשוב מכל.

לא רק בלבוש…

בשנת תשכ"ט כאשר נכנסתי ליחידות פרטית אצל הרבי מה"מ שאלני הרבי "מה בנוגע ליראת השמים של נשי ובנות הכפר?". כמובן שלא יכולתי לענות על שאלה כזאת שנוגעת לאדם מול בוראו. אז הרבי הבהיר לי כי "אבן הבוחן ליראת שמיים היא צניעות וטהרה", והורה לחלק את הכפר לאזורים וללמוד נושאים אלו בחוגי בית קטנים.

כנשי חב"ד אנו מודעות לכך שהמילה צניעות אינה מבטאת רק את חשיבות ההקפדה על לבוש מתאים אלא גם ובעיקר את ההקפדה על מחשבה נקייה, דיבור טהור ומעשה נכון שנדרשים בכל מקום ובמיוחד בחברה בה אנו מרגישות הכי נוח – משפחתנו המצומצמת והמורחבת.

המודעות לכך מתחילה כבר מראשית הקמת הבית ועוד לפני כן. כבר בתהליך הפגישות לקראת שידוכין מציין הרבי מה"מ שיש להקפיד לא להיות בקירוב יתר עם המשודך כיוון שזה עלול חלילה להביא בהמשך לריחוק בחיי הנישואין כלשון הרבי "ריחוק מגיע על ידי קירוב האסור". בזמן זה הדיבור צריך להיות עדין ועוסק בנושאים של שאיפות להקמת בית ופחות בביטוי רגשות אישיים  אחד כלפי השני (שכמובן הזמן לכך יגיע בעיתו), כאשר מקפידים על כך זוכים כלשון הרבי "שבארץ ישראל מסתיימים שידוכים באופן של צניעות כו' ומאושרים בגשמיות וברוחניות… ולזאת כוונתי".

על שנת הנישואין הראשונה נאמר בתורה "ושימח את אשתו אשר לקח שנה שלימה" ספר החינוך מסביר שבתקופה זו אין על הבעל לנסוע לחו"ל גם אם זה לצורך פרנסה או אף לשרת בצבא אלא לשהות עם אשתו ובכך לשמחה. כיצד בזה הוא משמח אותה? אלא, שכאשר הבעל מגיע כל יום לביתו, נכנס ויוצא, יש לו את ההזדמנות לראות את כל מה שאשתו עושה ומשקיעה למענו, בכדי שיהיה לו טוב ונעים להיות בבית. ראיה זו גורמת לו להתפעל ממנה ולהעריך אותה עד שעל ידי כך היא נעשית חלק בלתי נפרד מנפשו וגם היא שמחה בו ואז זוכים למה שכתוב: "ויוכשרו הוולדים אשר תלד לו ויעלה העולם חן בעיני בוראו" – בזכות זה ששניהם טהורים במחשבה היות וכל ליבו מלא בה וכל ליבה מלא בו – הבית שלהם יהיה בית יהודי כשר מלא בשמחה, קדושה וטהרה. לכן כאשר המחשבה נתונה לאורך כל שנות נישואיהם של הזוג אך ורק זה בזו נבנה בסיס יציב וחזק שנותן את הכוחות והיכולת לשמר את התא המשפחתי לנצח.

 הקפדה על טוהר וצניעות המעשה מתבטאת בעיקר באיסורי ייחוד (החלים כמובן גם במשפחה המורחבת, פרט לקרבה משפחתית ראשונה) הלכות אלו נצרכות ללמידה עיונית עוד לפני הלכות של מצוות אחרות כגון יום הכיפורים(!) כמו שכתוב: "אישה צריכה ללמוד היטב לידע את הלכות נידה, חלה ואיסור ייחוד לפני כל מצוות לא תעשה כמו שבת ויום הכיפורים" (שולחן ערוך). למידה זו משמעותית וחיונית לאישה כיוון שכאשר היא מודעת להלכות אלו היטב, יש בכוחה לשמר את התא המשפחתי שלה ושל אחרים.

נאמר בזוהר: "טוהר מחשבת הלב ניכר בשפתיים" שכשיש מחשבות טהורות לאדם מיד זה ניכר בשפתיו – האם הוא מדבר בצורה מכובדת ונקייה. כאשר רואים אישה שמדברת בכבוד, עדינות, וצניעות  מוכח שמחשבותיה אכן טהורות – ומחשבתה ממוקדת אך ורק בבעלה ולא באף אחד אחר.

עלינו לא רק לשמור על טוהר המחשבה שלנו אלא אף על מחשבת האחר! לכן יש חשיבות רבה לכך שבני זוג לא יגלו חיבה זה לזו ליד אנשים זרים כגיסים וגיסות כדי שחלילה לא יגרמו להרהור עבירה לצופה בהם. שמעתי שהרבי התבטא פעם על כך ש"לא כולם (הגברים) בדרגת יוסף הצדיק" שיכולים להתגבר על תאוות היצר…

הרמב"ם אומר שעל האישה להיזהר מקרבת בני ביתו (של הבעל) כדי שלא יעבור עליו (על בעלה) רוח קנאה, זאת אומרת, יש צורך גדול מאוד להקפיד לא לפתח שיחה עם מי שלא בן זוגי, אחי או אבי, ואפילו אם הוא ממשפחת בעלי כדי שזה לא יפריע לבעל ויקנא בכך. אין זה אומר כמובן שאי אפשר לדרוש בשלום המשפחה – זה בסדר וחיובי אך בשיחות משמעותיות מעבר, יש צורך לחשוב ולחוש באינטואיציה היטב לפני, האם השיחה נכונה, מתאימה ותורמת לקשר שביני לבין בעלי.

טוב גשמי ורוחני לכל בני המשפחה

ישנו סיפור מיוחד הממחיש את עוצמת הברכה שיש לעמידה איתנה של האישה בצניעות:

"לפני כמאה וחמישים שנה נשבו רוחות הגזירות על היהודים. באחת הפעמים יצאה גזירה בה כל אישה יהודייה חוייבה להסיר את כיסוי הראש ולגלות את שערותיה. היו נשים שנבהלו מאוד וטענו שאם לא יקיימו את הגזירה יהרגו, ולא יהיה מי שיגדל את ילדיהן ולכן החליטו להוריד את כיסוי הראש. לעומת זאת, היו נשים ששמרו בתוקף יהודי על כיסוי ראשן והסבירו את עצמן בכך ש'אותו אלוקים שנתן לנו את הילדים ציווה אותנו לכסות את ראשנו'.

לאחר עשרים שנה נגזרה גזירה נוספת בה כל בחור מבן 20 שנה חוייב להתגייס לצבא. גזירה זו גרמה לבהלה רבה בקרב המשפחות היהודיות שידעו בוודאות ששם אין אפשרות לשמור תורה ומצוות ולחיות כיהודי. אמהות רבות הגיעו לליובאוויטש אל הרבי, וביקשו ממנו שיושיען. אמר הרבי כי כל אותם בחורים שעשרים שנה קודם לכן אמהותיהם שמרו בנאמנות על כיסוי הראש בעודם בעריסות ינצלו מהגזירה ולא יגוייסו לצבא הרוסי, אולם לאחרים – אין לו היכולת לעזור.

שמואל הנביא קיבל מאימו חנה בהיותו ילד מעיל. המדרש בילקוט שמעוני אומר עליו שלא היה זה מעיל רגיל אלא הוא גדל איתו לכל אורך ימיו, איתו משח שמואל את שאול למלך ישראל, איתו נקבר, איתו עמד בפני בית דין של מעלה, איתו עלה באוב, ואיתו יקום באחרית הימים. הרבי אומר שהמעיל היה סידורה ומטפחתה של אימו חנה. במילים אחרות, התפילות והצניעות של אמו הן ששמרו וליוו אותו בעולם הזה ובעולם הבא.

כאשר אישה מקפידה על צניעות במחשבה, דיבור ומעשה. היא עוטפת את הילד בשמירה לכל חייו ומוסיפה לו בטוב הנראה והנגלה למטה מעשרה טפחים.

מתחיל מהבית פנימה

פעם דיבר הרבי על כך שאישה ובת  צריכות להקפיד על צניעות לא רק בחוץ אלא גם ובעיקר בפני בני הבית: האישה בפני בעלה וילדיה, והבת בפני אביה ואחיה.

כאשר אישה ובת ישראל תקפדנה על כך בביתן אז ממילא ברור שהן תקפדנה גם מחוץ לביתן.

על הקירות נאמר שהם סופגים וקולטים. מי שהייתה ב–770 בוודאי הרגישה בקדושה שבאוויר. קדושה זו נספגה בקירות ובספסלים של בית המדרש מדברי התורה, התפילות וההתוועדויות הרבות. גם בביתנו הקירות סופגים את צניעות האם ומשדרים לבית אווירה טובה ונותנים לילדים לחוש, שההקפדה על כך בנפשה של אמם ולמענם.

אכן, צניעות במחשבה, דיבור ומעשה זו עבודה, במיוחד כאשר היא נדרשת גם בתוך המשפחה אך בסופו של דבר מביאה לתוצאה של בית שמח, ילדים מאושרים וזוגיות נהדרת שכולנו מייחלות לה. יהי רצון שכמו שבזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים, כך בזכות נשים צדקניות – המתאמצות להקפיד על הצניעות על מנת לשמור על המשפחה היהודית – נזכה לגאולה האמיתית והשלימה עם הרבי בראשנו, רווה נחת מאיתנו, תיכף ומיד ממש!

בימים אלו עובדות צוות נשים ובנות על הכנת מערך 'הכנסת אורחים' לקראת חודש החגים התשע"ה עם הרבי מלך המשיח. אחת הגולשות שיגרה למערכת מכתב מרגש בו היא פונה לאחראיות וצוות הכנסת אורחים בשם כלל האורחות ובפרט בשם הבנות שהתאכסנו בבייסמנט של אחת מדירות הבנות ברחוב קארול בשכונה.

תשרי ה'תשע"ד אצל המלך

צוות אש"ל המסור והמתמסר. צוות אש"ל – זה אומר הכל ו.. לא אומר כלום. אף אחת מאתנו לא באמת יודעת כמה מאמץ השקעה יגיעה פיזית נפשית ורוחנית משקיעות אותן מתנדבות. צוות אש"ל.

עם יחס חם ודואג, דאגה עד לפרטי פרטים. גם כשהתנאים אינם תנאים, גם כשהשעה הולכת ומתאחרת, עם עיניים אדומות מעייפות, רגליים קרועות ממאמץ הם יסחבו איתנו עד לדירה ויעלו מזוודה מזוודה.

וגם לאחר מכן, פתקים מעודדים, אוזן קשבת, רוגע אין סופי מול ים של בנות נוזפות. פשוט, אין לנו מילים.

צוות אש"ל, תדעו שחלק לא קטן מההשפעות שספגנו היה רק בזכותכן צוות יקר!

למדנו מכל אחת מכן איך וכיצד למסור את עצמנו למען השני, גם כשזה לא נח ולא נעים. איך לאהוב אהבה אמיתית, של אחיות. להיות כאן ולעזור במה שצריך, כדי שהכל יהיה טוב!

גם בשעות לא שעות וזמנים לא זמנים! גם כשנראה קשה ובלתי אפשרי..

ראינו והרגשנו איך שבאמונה ובבטחון המשכתן, גם כשהקשיים הטכניים גברו, ומחיתן דמעה סוררת של קושי בהיחבא. נתתן מעצמכן, ובעצם. נתתן את עצמכן! ומכל הלב!

הרעבע מעריך את הכל! ולא נשאר חייב!!

ואם אפשר, מילה אחת לסיום: בתור בנות חדשות שהגיעו לרעבע פעם ראשונה, פשוט:

נ ב ה ל נ ו.

מודות. ואחרי הכל, בסוף מוסרות הרבה, המון (!!) תודות!

השוקולדים, המילים המעודדות.. החיוך החם והאהבה האין סופית – בלעדכן לא היינו ש-ו-ר-ד-ו-ת!

לסיכום:

תודה לכן, צוות כל יכול (לא  נסחפנו..) על החודש המדהים (!!) לקחנו הכל ושומרות אצלנו עמוק. תמשיכו לפעול, להרים ולדאוג לאורחות המלך, ושנזכה עוד היום להתגלות של הרבי הרבי שליט"א מלך המשיח!

מעריכות בלי גבול, למרות כל התלונות,

בנות הבסיימנט בקארול 3>

מאפה פסטה עם גבינה בתנור:

חבילת פסטה
שתי חבילות גבינה לבנה חמש או תשע אחוז
חבילה אחת קוטג׳
שתי כוסות גבינה צהובה מגוררת(  לבחירה)
קופסאת שימורים של פטריות פרוסות או קצוצות.
5 כפות גדושות אבקת רוטב פטריות אוסם

1. מטבע לצדקה 🙂
2. לבשל הפסטה לפי ההוראות ולסנן.
3. להחזיר לסיר. בקערה  נפרדת לערבב הגבינות עם האבקת מרק פטריות והפטריות משומרות.
4.לערבב לתוך הפסטה שבסיר.
5. למזוג הכל לתבנית פיירקס או תבנית חד פעמית מלבנית.
6. לכסות בנייר כסף ולאפות

בתנור 45 דקות  על 180 מעלות.

טיפים:
כדי לא ללכלך יותר מידי כלים, אפשר לסנן את הפסטה, ולבנתיים לערבב את הגבינות וכו בתוך הסיר. כשמוכן להחזיר את הפסטה לסיר ולערבב היטב. להמשיך כרגיל וחסכנו קערה אחת להדחה!

אם יש לכם כל מיני סוגי גבינות בבית אדרבה, אפשר להוסיף! כל המרבה הרי המאפה יצא לו משובח..

אפשר להשתמש בכל סוגי הצורות של פסטה או להשתמש בכמה צורות יחדיו.

טיפ נוסף- 
אם הילדים לא יאכלו את הפטריות אפשר כמובן להשמיט.

"שלום…" נכנסה אמא לבית, ובידה אחזה קופסא לא מוכרת, שעליה נרשם 'פאות קאסטם- לראשך- לייחודך'.

מוישי ואהר'לה צהלו למראה אימם והתענינו בקופסא החדשה.

 יוכבד, אמם, התכופפה כחצי קומתה ופתחה חרש את הקופסא, אל מול עיניהם המשתאות של ילדיה הרכים.

מול עיניהם נגלתה פאה מרהיבה ביופייה, אשר את מראה האצילי מעניק סרט אשר מקיף ועיטר אותה. הסרט היה מהודר ביותר, פרחים עדינים בגוון הסגול הודבקו עליו ביד אומן.

"נו…ומה אתם אומרים, יפה?" שאלה תוך כדי ליטוף ראשם הקטון.

 מוישי הנהן בהתלהבות, אהר'לה חכך בכפות ידיו ולא אמר דבר. הוא פנה להמשיך בבניית 'תיבת נוח' אשר החל זה מכבר.

 מוישי הצטרף אליו, אך כעבור מחצית השעה קם אהר'לה בפתאומיות ופנה אל חדר ההורים.

כפי השערתו, ניצבה על השידה, פאתה החדשה של אימו, זו עם עיטור הסרט המקיף אותה.

אהר'לה נעמד על קצות האצבעות ואחז את הפאה בשתי ידיו. הוא התיישב על המיטה

ו… הוריד את הסרט המקיף את הפאה!

הוא יצא בלאט מהחדר, אך בזוית עיניו עוד הספיק לראות את אמו נכנסת אליו מיד אחריו. היא התעכבה בו דקות מספר ולאחר מכן יצאה, ונכנסה לחדר הבנים.

"מי הוריד את הסרט מפאתי החדשה?" שאלה והגביה קולה, גב' לוי אומנם ידעה גם ידעה מי אחראי למעשה, אך בכל זאת שאלה.

אהר'לה קם ממקומו-  "אני" לחש.

"אפשר הסבר?" תבעה אמו                                                                                                                                  

"זוכרת את אמא, שדוד זלמי סיפר אותנו אתמול?" שאל.                                                                                                                          

 "נו…?" האיצה אימו, אינה מודעת להיכן חותר בנה.                                                                                           

"אז הוא סיפר לנו שבפרשה שלנו ישנו הפסוק 'לא תקיפו פאת ראשכם…' אני לא זוכר מה הפרוש של רש"י לגבי זה, אבל הסרט מקיף את הפאה שלך ולא רציתי שתחטאי…" אהר'לה סיים וניגב דמעה סוררת שזלגה לה. אמו התכופפה מלא קומתה ונשקה לו, "אוי אהר'לה" נאנחה "אתה עוד תיהיה גדול בתורה…"

שבוע ראשון – חסד 

"היום שבעה ימים שהם שבוע אחד לעומר"

מלכות שבחסד:

רק במידה ואת אכן מכבדת את עצמך, תוכלי לפתח אהבה בוגרת שמתבטאת ברגש אינטימי של אצילות ומלכות. רגש זה יאפשר לך להכיר במקומך  המיוחד ותרומתך לעולם.

אהבה שמדכאת ושוברת את הרוח האנושית, אינה בגדר אהבה כלל. אהבה מושלמת דורשת תחושה של חירות ושליטה אישית. על כל אותם כוחות שמונעים את שלימות האהבה.

האימון היומי

מצאי פן מסויים באהבה שרומם את רוחך והעשיר את חייך. עתה, לאחר שמצאת – יש לך סיבה טובה לחגוג!

(מתוך החוברת: 'תיקון המידות היומי' בעריכת הרב סיימון ג'ייקובסון. תרגום: נ. גבירץ)

השבוע פגשתי אנשים יפים. אנשים יפים מאוד. אושר גדול ונתינה מתרכזים להם במרכז העיר ואתם אפילו לא יודעים. שמחה, עזרה הדדית, חמלה ואהבה, מרפדים את המרצפות הישנות ברחבה של מרכז חב"ד ברחוב העצמאות. הם נגישים לכולנו ורובנו איננו לוקחים. השבוע החלטתי שבמקום רק לכתוב, לדבר, לכתוב ססטוסים בפייס, בעיתונים ובתוכנית הרדיו שלי, אלך לעשות מעשה. הנתונים של 900 אלף אנשים רעבים, שאין להם מה לאכול או אוכלים חלקית, כששליש מהם ילדים, שפורסמו השבוע, נתונים אותם מייחס מבקר המדינה להתנהלות הממשלה, שוב טילטלו אותי. הפעם, ולפני פסח, החלטתי ללכת לעזור ולא רק להתלונן. כאשר ישנה החלטה גם היקום נחלץ לעזרתנו כידוע.

טלפון מחברתי המלאכית ההרצלייאנית טלילה, שהזמינה את שחר, בני שסוחב גיל התבגרות על גבו ואת המוסיקה בליבו, הזמין אותו יחד עם בתה, חברתו ללהקת טופ 5 , הלהקה הכי צעירה בעיר, להתנדב בבית חב"ד ולהכין לחבילות לנזקקים. מיד קפצתי. ערכים, חינוך, עזרה לזולת ידעתי יהיו כעת הלכה למעשה. טלילה והמוזיקאית הקטנה שלה הגיעו, לקחו את שחר לעשות מעשים טובים, אני נשארתי לעבוד עם הרבה עומס ולחצים מהמערכת לסיים את העבודה. כן, הדד ליין הזה. אבל בשעה שש וחצי בערב, כשכבר לא יכולתי להפסיק לחשוב על העובדה שגם אני רוצה לעשות למען אזרחי הרצליה: הרעבים, העניים, העייפים, שהחמלה לא גרה עימם, קמתי ועצרתי את החיים. הסתכנתי בכעס מהמעורכים, התלבשתי מהר ורצתי לבית חב"ד בעיר.

כמה יופי חיכה לי שם. בין ערמות ארגזים ואלפי מוצרים עמדו אנשים יפים: חילוניים ודתיים ובנו ארגזים עם מוצרים בסיסיים, אותם אספו מכספי תרומות אנשי חב"ד הרצליה, שעליהם ניצח הרב הלפרין האיש והאגדה. בצהריים הגיעו 35 שוטרים מתחנת גלילות במדים שחורים, הרימו ארגזים, מילאו אותם, והביאו לבתים בהתנדבות. אחרי צהרים הגיעו 25 חברה מחברת מן פאואר, אחר כך הגיעו 15 אנשים מחברת ההיטק "טריפודיה" מאזור התעשייה של פיתוח, וגם הם יחדיו בנו אהבה, חמלה ורצון טוב בתוך ארגזים. כשאני הגעתי היו כל מיני אנשים פרטיים, טובים ונפלאים, חילונים למהדרין, עושים במלאכה. הכל התנהל בשמחה, באדיבות, ברצון טוב, והאושר שט לו באוויר.

בעודי מכניסה לארגזים מלפפונים חמוצים, לצד זיתים, קמח תירס, לצד גיפלט פיש, חומר ניקוי, יינות, סוכר ורסק עגבניות, מנסה לבדוק שלא מפספסת אף מוצר, ליבי רן. הוא גבה והתעצם והתרחב בכזו עוצמה שלא יכולתי לעצור את השיר שהתנגן בליבי. אנשים: לעשות דברים טובים זה ההיי הכי גבוה. מחקרים כבר הוכיחו שהתנדבות מרחיבה כל איבר, מגנה על נפשנו ומעצימה את חיינו לטובים אבל עדין רובנו יושבים על תקן: אין לי זמן דקה. אנחנו עמוסים, חופש לילדים, עבודה ואמא שלי חולה. אנשים הזיזו הכל הצידה: חברה טובה נמדדת בעזרה לחלשים שבה.

את יובל גינסברג מרישפון, יבואן של רשת לאופניים חשמליות, מצאתי מנצח על כולם. הוא כבר עושה זאת שנים בחגים והוא מהוותיקים. עובד כמו סוס עם חיוך. עזב בית, עסק, ילדים ומתנדב, אלמוג ואתורי מהרצליה שעובד בהשכרת רכב, הגיע גם הוא להתנדב וראיתי חיוך יפה יושב לו על הלב. פגשתי חברים שיובל הביא, וילדה בת 9 שהגיעה לעבוד מראשל"צ. מירי האנרגטית מהרצליה, סיפרה לי שבתה הייתה בהודו, ושם, בויפאסנה, איבדה את עצמה לדעת ביום האחרון לפני חודש. "צילצלו לחבדניקים שם והם הגיעו. 24 שעות הם לא עזבו אותה. טיפלו בה במסירות עד שהגענו להודו לאסוף אותה. כעת היא בכפר איזון והחלטתי שאני באה לכאן להתנדב. הכי מגיע להם בעולם. הם מלאכים". בשטח מסתובבים אנשי חב"ד המארגנים והיוזמים. ובשיא הרצינות מארגנים את החלוקה. 1600 מנות הם מחלקים לאנשים בהרצליה שאין להם. שמעתי שישנם גם כמה שיש להם פלזמות ודברים יפים בבית אבל הם לוקחים את הקופסא עם הטובין. טוב, ככה זה, תמיד ימצאו האנשים שאין להם כלום אבל בחומר יתנו חזק.

"המצב השנה מעולה לעומת שנה שעברה" אומר לי צביקה הלפרין חסיד חב"ד צעיר ונחמד שאחראי על הרשימות. "אנחנו מסיימים לארוז ביום אחד וזאת בזכות כמות המתנדבים הגדולה שהגיעו השנה". גם גינסבורג אומר לי אותו הדבר ומופתע לטובה. בנוסף, השנה, חילקו אנשי חב"ד לכל בית בהרצליה מצה שמורה. מין הסתם פתחתם את הדלת וראיתם. גם זו מתנה שעלתה ערמות של כסף אבל הרב של חב"ד בהרצליה והסביבה, הרב הלפרין, הוא איש סיירת מטכ"ל לשעבר, והוא לא עומד בעצור. את הכסף הוא כבר ימצא. כשהוא מחליט הוא טורבו. מוסיף נתינות על נתינות. בטח הוא עף לשחקים מהאושר שהוא מתמלא.

בליל הסדר מארגנים אנשי חב"ד סדר ללא עלות כספית: לכל מי שרעב, בודד או אין לו כסף או אולי רוצה לברוח מהסדר הקיים. האירוע יתרחש באולם במרכז העיר וצריך להירשם בחב"ד. מדהים אותי איך אלוהים, כשיוצא לו טוב, זה פשוט מושלם. לכו להתנדב אנשים. מלבד הטוב לאחר זה הכי טוב שתוכלו לעשות לעצמכם. למדו את ילדיכם ערכי נתינה. שחר שלי ממש נהנה בהתנדבות וראיתי חיוך גדול על פניו. הרווח הכי גדול הוא שלנו. וזו הזדמנות להגיד תודה לאנשי חב"ד שעושים במקום בו המדינה נכשלת. חג שמח קוראיי היקרים, רק דברים טובים שיקרו אתכם.

ומשפט השבוע שלי אליכם: "חשוב טוב, יהיה טוב", הרבי מלובביץ – רבי מנחם מנדל שניאורסון"

קודלי ביטש

המונח "חור" מיטיב להגדיר את החוף הנידח הזה שהגישה אליו עוברת דרך שביל מפותל היורד לו בין שני הרים. אי–שם בפסגת ההר, ממוקמת עיירה הודית קטנה אליה ניתן לעלות מידי פעם ולרכוש מוצרי יסוד, כלים וכדומה. אל המקום עצמו אין כל גישת כלי רכב ודווקא זה מה שהופך אותו ליעד מועדף למטיילים המחפשים נופש שקט ובראשיתי, אל מול גלי ים פסטוראלי שדולפינים שוחים במימיו וקופים מדלגים בין עצי הג'ונגל הסמוך. חופשה ללא רעש ומסיבות, במקום בו אין הרבה סכנות והכל קרוב. בשביל לצאת מן החוף הקטן עטור הדקלים ועצי הפרי נדרש טיפוס מייגע בן עשרים דקות. מציאות זו אופטימלית עבור הורים הבאים לחופשה עם ילדים למקום סגור אך פתוח ובטוח, אולם זוהי מציאות די קשה עבור שלוחים שמארחים…

משפחת מרילי

השליחה נטע מרילי גדלה בבית "דתי לאומי לייט" – כהגדרתה, ואת שנות הנעורים בילתה במסגרת לימודים לא דתית.

בגיל עשרים+ ירדה לתאילנד שם התגוררה כשנתיים עקב עבודתה כפקידת "אל-על". בבנגקוק נכנסה לבית חב"ד לסעודת שבת חמימה ומתוך התרשמות כבירה מהווי הבית היהודי: הילדים, האוירה והשירה החלה להתקרב ומשם התגלגלה למדרשת "פנימיות" ברמת אביב. עם ההתחזקות בא הרצון לנסיעה לרבי מה"מ, משא נפשו של כל חסיד – אותו אכן מימשה. לאחר מכן, לפי הנחיית הרבי מה"מ באגרות הקודש עברה ללמוד במדרשת "אור חיה" בירושלים. באותה תקופה הוצעה לה הצעת השידוך עם מי שיהיה לימים בעלה – הרב רועי. כבר אז היה ברור לשניהם כי עתידם נעוץ בשליחות. בעלה שהה קודם לכן בוראנסי וחפץ בשליחות נוסח הודו.

כשנישאו, ביררו עם השלוחים בפונה, הרב בצלאל ורעייתו רחל קופצ'יק, היכן לדעתם עליהם לפתוח בית חב"ד, והם הצביעו על רצועת חוף המצויה בין קוצ'ין לבומביי. רצועה פופולארית בקרב המטיילים הישראלים שאורכה עשרים וארבע שעות נסיעה, והיכן שהוא על שפתה יש להתמקם. הם התחילו לברר עם תרמילאים על המיקום הרצוי וההם טענו כי החוף בגוקארנה המכונה "קודלי ביטש" עולה יותר ויותר על מפת הדרכים של המטייל הישראלי המצוי. טיעון שאכן מוכיח עצמו בכמויות המטיילים בשטח ההולכת וגואה. כשכתבו על כך לרבי שליט"א מה"מ, נענו באיגרת בה הוא מורה לחסיד ללכת למקום הרחוק והנידח ולהביא משם את "האובדים והנידחים", באותה אגרת נדרש מן האישה למסור שיעורים ומן הבעל לפתוח בית כנסת; וכך נפתח לו הבית חב"ד העונתי שלהם בו הם מצויים חצי שנה: בין ראש השנה לפורים, ובמחצית השניה של השנה הם מתגוררים ברמת ישי שבארץ הקודש. זוהי שנת השליחות השלישית אותה הם עשו עם שני ילדים קטנים ומתוקים כשלאחרונה נוסף שליח חדש וזעיר למשפחה.

הקהילה

הקהילה מורכבת ממשפחות המגיעות על טפן לתקופות של בין חודש לשנה. גם מטיילים בגילאי השלושים ומעלה – אנשים מיושבים העובדים למחייתם בארץ ישראל אך חוזרים לגוקארנה בקביעות לנופש השנתי שלהם. כמובן, מופיעים מידי פעם גם צעירים שבאים והולכים, אך רוב הנופשים בגילאים בוגרים ורציניים יותר שאפשר להעמיק עימם ולקדמם. מאידך, מדובר באוכלוסיה שמאד אובדת – מבחינה רוחנית – ואינה מחפשת את בית חב"ד בנרות… זה אומר שצריך להתאמץ כדי שיתקרבו.

אולם הרבי מה"מ הורה להם כיצד לעשות זאת בהוראה לא מובנת בעליל: לפתוח גן ילדים. לנטע לא היה שום רקע, היא הגיעה עם תינוק בן חודש ופעוט בן שנה וכלל לא ידעה כיצד היא הולכת לממש את ההוראה. "אין פה 'קרביץ' לקניית ציוד… ולא הבנתי מה הרבי אומר" היא משחזרת, "ואז החלו להגיע ילדים שחיפשו תעסוקה וביקשו לעשות משהו".

השמועה שיש במקום גן הגיעה למקומות אחרים ועודדה מטיילים בעלי משפחות להגיע לכאן דווקא. לגן הייתה הצלחה רבה בברכת הרבי מה"מ והוא נפתח רשמית ביום 'השלושים' של השליחה מירה הי"ד שארף ולעילוי נשמתה. אתר השליחות של שליחות המלך בהודו, בו כל שליחה מכניסה תכנים, מאד סייע בידה. עד היום יש קשר עם אותם ילדים והם שולחים דרישות שלום חמות. זה היה בבחינת "והשיב לב אבות על בנים" כי בעקבות הילדים הגיעו ההורים. "כל סעודת שבת כולם הגיעו והתחושה הייתה של משפחה אחת גדולה. הילדים עזרו להכין את האוכל לפני: ביום חמישי הכנתי חלות עם הילדים כמובן, והפרשנו חלה, וההורים הגיעו בליל שבת נרגשים לאכול מפרי ידי ילדיהם. בגלל שהמקום הוא לא גדול מדי ומגיעים מטיילים והיו שני תינוקות המצריכים טיפול הייתי צריכה לשלב אותם בסדר היום של הבית חב"ד. אם היה זה יום בישולים הם סייעו וקילפו… התנהלו כמו שליחים קטנים וחשו סיפוק". מספרת נטע ושולפת סיפור שממחיש את ההשפעה של הבית היהודי אותו היא מדגימה: "אם אחת סיפרה, שביתה מצאה חוט שחור אותו ליפפה על היד באומרה 'עכשיו אני הרב של ה"בית חב"ד". לא לימדתי אותם על תפילין אך זה הוכיח לי עד כמה השהות, אפילו הסתמית, בביתנו משפיעה. בגלל שלל תפקידיי, אז לאחר שעות הפעילות הרשמיות של הגן הייתי אומרת שאין לי בעיה שישארו וישחקו, וזה מה שהיא קלטה והפנימה בזמן החלול הזה. לפתע קלטתי עד כמה הזמן הכאילו "ריק" משפיע עליהם וכך גם לגבי ילדיי האישיים, הקולטים הכל לטוב ולמוטב".

חשוב לציין כי מרבית ילדי הגן נמנים על משפחות מקיבוצים ומשפחות עם אג'נדות לא סטנדרטיות. ילדי הגן נשלחים בדרך כלל למסגרות לא רגילות כמו: בתי ספר דמוקרטיים, חינוך ביתי… ובקודלי ביץ' קיים מקבץ של כל הסוגים הלא קונבנציונאליים האלה. ספק גדול אם בארץ ישראל הם היו נחשפים ליהדות וחסידות.

אתגרים

המקום מספק הפסקות חשמל בשפע – למרות שבקודלי ביטש המצב יותר טוב ממקומות רבים אחרים בהודו.

קניות אף הן אתגר רציני. הן דורשות טיפוס של עשרים וחמש דקות במעלה הררי וסלעי אותו אי אפשר לעשות בכלי תחבורה כלשהו ואפילו לא עם עגלה… אם רוכשים דברים כבדים חייבים לדאוג גם לסבלים. כיום יש להם עובד העושה זאת עבורם בקביעות, ומידי פעם מטיילים טובי לב מסייעים בכך, אולם, תמיד צריך להיות מתוכננים מראש כי אין מכולת בפינה… לעומתם, המטיילים המתגוררים פה, שאינם צריכים מצרכים רבים לצורכי ארוח בכמויות, רואים באי הנגישות מעלה ועולים פעם בחודש לטיול נחמד של קניות בעיירה.

המונסונים המגיעים בתקופת החגים, אף הם מקשים על חיי השלוחים. מדובר על חום של 40 מעלות עם 90 אחוזי לחות. כשפתאום, ללא הודעה מוקדמת, מתחיל גשם "מטורף" כשכל טיפה דומה לדלי; ממטר סוחף ה'מפיל' בעוצמתו את חיבורי החשמל באזור. השנה, בשבת אחת הם עברו הפסקת חשמל שכזו שנמשכה משעת הדלקת הנרות עד למחרת אחרי הצהריים. עשרים ושלוש שעות של ניתוק.

בונוסים

"השליחות לימדה אותי לשחרר" משתפת נטע, אם בתחילה הייתי בוכה על כל הפסקת חשמל קצרצרה, היום זה קורה רק לאחר כמה שעות. בתחילה הייתי נמלאת גם כעס. כי מי שהכי משתמש בחשמל פה זה אנחנו ולפתע כמו להכעיסנו הכל כבה – אין מאווררים, אין מקררים, מקפיאים וכל האוכל שהוכן בעמל מתקלקל…

"בעבר הייתי נלחצת 'בוא ננסה להתקשר'… הייתי דוחקת בבעלי, היום השתניתי ואני לוקחת את התגובה הרגועה הזו גם למצבים לא צפויים ורצוניים בארץ ישראל ושואלת את עצמי: 'אני שולטת בדבר? יש לי דרך לשנות?' אם התשובה לשאלות היא שלילית אני עוזבת את זה. למדתי לשחרר בהרבה דברים ולעיתים תכופות, כשמשחררים ונותנים לקב"ה את המושכות הדברים מסתדרים". נטע מספקת דוגמא נוספת לכך בדמותם של ההודים שיכולים לקבוע סכום ואחר כך להכפיל אותו וכדומה, "בתחילה היינו ממש מתרגזים עד שהבנו שזו המנטליות שלהם ויש ללמוד להסתדר עימה" היא מסכמת.

דוגמא מאלפת לכך היוותה האפיזודה הבאה: בשנה שעברה היא הייתה צריכה ללדת, בני הזוג מרילי כבר הצליחו לארגן זוג שלוחים שימלאו את מקומם. הכל סודר על הצד הטוב: מימון, ויזה, כרטיסים… ואחרי כל הפרוצדורה הם קיבלו ביטול, שבועיים לפני מועד ההגעה. "אחרי כל הצער הגענו להשלמה שאם זה מה שהרבי רוצה זה מה שיהיה, אך נעשה מאמץ אחרון" נאנחת נטע וממשיכה, "שלחתי דואר אלקטרוני לכל מכרינו בשאלה אולי מישהו מכיר זוג המוכן לצאת לשליחות, וכשכבר התייאשנו הופיעו בהשגחה פרטית, הרב והרבנית בולטון מכפר חב"ד. תוך שבוע קיבלו ויזה וביצעו את השליחות על הצד הטוב ביותר, אנשים ממש אהבו אותם.

לסיכום, הבנו שזו הדרך, לעיתים אי אפשר לשלוט במצב".

"עסן עסט זיך"

"האוכל הוא אתגר רציני" מכניסה אותנו נטע למטבחה ומספרת כי השליחות נתנה לה רוב טוב בתחום הקולינארי והבריאותי. היא למדה לגוון ולהגיש את "אותה גברת בשינוי אדרת" בתחילה היה קשה להתמודד, אשה צעירה המכינה ארוחות זוגיות צריכה לפתע להכין ל–70 סועדים! וכמה שלא הכינה הכל היה נגמר…

אולם, אט–אט למדה והתנסתה על המטיילים והיום תוכלו לאכול אצלה "צ'פאטי" (לחם הודי) ואפילו אורז הודי שלמדה להכין. ההודים הם טבעוניים, כך שהרבה מטיילים באים לבתי חב"ד כדי לטעום טעם בשר כשר, אולם דווקא בחוף שלהם, לשם שינוי, המסעדות המקומיות מלאות בשר בשפע. הרב מרילי עדיין אינו שוחט, כך שכל הטבעוניים והצמחוניים באים לבית חב"ד הצמחוני שלהם.

נטע מספרת לי על השבת האחרונה שלא הייתה בעונת השיא, בו יכלה להתחשב בבקשות מיוחדות. היא ארחה משפחה טבעונית שלא אוכלת ביצים וגלוטן והכינה תפריט שלם ללא דגים, ביצים, קמח… מלבד חלות שאפתה ועליהם לא וויתרה כמובן. היה זה פרוייקט רציני ובפרט כשהגיעה לשלב הכנת הקינוח… לבסוף, פרות עם ג'לי (אותו הביאה מהארץ) 'סגרו' לה את התפריט המושלם.

החיים עם מוצרי בסיס הרגילו את משפחת מרילי לאכול אוכל בריא. כיום הם שמחים שאין להם את כל המותרות. וגם בארץ ישראל הם משתדלים להכין כמעט הכל לבד ומרגישים "כמה הקיבה זקוקה לאוכל הנקי". אפילו סלט חומוס הם מכינים בארץ ישראל באופן עצמאי לאחר שגילתה כמה מרגרינה מכיל סלט החומוס הנמכר בחנויות. כן, ההרגל עושה את שלו וברמת ישי הדגים תדירים על שולחנם כבגוקארנה.

נטע אף פרסמה בעבר באתר "נשי ובנות חב"ד" כתבה בה הסבירה כיצד מגדלים תינוק ללא בשר וחלב (ילדיה רגישים לחלב), וללא מטרנה ותוספות למיניהם. אלא עושים לבד והתוצאה – שאינה כרוכה במאמץ מיוחד – היא יותר בריאה ואף יותר זולה.

השליחות גם לימדה את נטע להכין הרבה אוכל ולהקפיא "ולעשות לבד ממקום שמח" – כדבריה, לולא השליחות היא לא הייתה יודעת ואף לא מנסה כנראה.

"הום סקולינג"

נטע למדה מנהל וכלכלה באוניברסיטה הפתוחה, מאז ומתמיד 'בנתה' על המעון והגן שיגדלו עבורה את הילדים והיא, חשבה, תבנה לעצמה קריירה; ולפתע, בבית חב"ד גילתה שאם היא לא תיתן ותספק לילדיה מה שהם צריכים, איש לא יעשה זאת! היא ממש לא ידעה כיצד תסתדר בשליחות עם תינוקות ופעוטות הדורשים את שלהם. כשהסיחה את חששה בפני שליחה אחרת, ההיא סיפרה לה שלא הייתה מסוגלת לחשוב על להיות הכל "ולחבוש את כל הכובעים" והחליטה להביא גננת. אולם, הדבר לא עלה בידה ולבסוף גילתה שמשרת הגננת זה ה"כובע" שאותו היא הכי אוהבת! למרות זאת, נטע חשבה שהדבר נכון עבור אותה אחת בלבד – היא, אינה יודעת להתעסק עם זה.

כיום ברירת המחדל הפכה להנאה צרופה והיא ממש רווה נחת בראותה את תוצאות ההשקעה שלה בילדים, ומודה לה' על הזכות לגדל את ילדיה בעצמה מבלי למסור אותם לידיים אחרות. "יש שבירות, ולפעמים ילד יכול להוציא מן הדעת" אך זה עדיין באין ערוך ממצב בו אם עובדת עד שעות אחר הצהריים ורואה את ילדה לשעתיים ביום" נטע מצדדת בעובדות, "משפחות רבות כאן עושות את החופש הזה כי ההורים בחיי השגרה לא רואים כמעט את הילדים". המציאות מביאה לכך שהורים היום לא יודעים איך להתמודד עם עצמם ובשרם, מהותם, ורק מחפשים להיכן לשלוח אותם… ורואים לאן הדור הזה מדרדר.

"מניסיון זו זכות לגדל את הטף בעצמנו ולשלוט לגמרי במה שהם רואים, אוכלים ולומדים. זהו אתגר שהפך ממינוס שלא ראיתי את עצמי עומדת בו, לפלוס ענק".

שלא תחשבו שהיא אינה מתמודדת עם חינוך דור הגאולה, נטע פעם חשבה שמול אורחים לא מחנכים… אך מה לעשות כאשר אורחים לא מפסיקים להגיע וכי לא תחנך?! היא למדה שכאשר היא אומרת משהו ועומדת על כך, יעריכו אותה יותר מאשר תוותר ולא תציב את הגבול שהילד בודק.

שליח לבדד ישכון

בשנה הראשונה היה קשה ליצור קשר עם העולם החיצון והבדידות הורגשה, היום עם אמצעי התקשורת והידידות עם שליחות נוספות היא הרבה פחות מורגשת. הרבה שליחות הפכו את הבעל ל"חברה הטובה", אולם לא כל הבעלים ניחונו בסבלנות לשמיעת כל סיפורי הנשים לפרטיהם…

נטע מרגישה כי "תמיד יש את הצורך לפרוק. בחיי שליחות את במדים של שליחה ואינך יכולה לספר לכל מטיילת מה עובר עלייך… ומאידך צריך להוציא ולשתף" מסבירה נטע את הצורך אותו ממלאים ההתוועדויות, כינוס השלוחות והטלפונים עם עמיתות לשליחות העוזרות הרבה. אל דאגה, הבדידות נעלמת מעצמה עם הרחבת המשפחה ותנועת המבקרים בבית חב"ד שהולכת וגדלה.

חיי שליחות במזרח מציבות את בני הזוג כמעט בכל שעות היממה תחת קורת גג אחת. "יש שלוחים שהמציאות הזו, אליה לא הורגלו קשה להם בתחילה, אך בהמשך הקשר היומיומי והשותפות ההדוקה תורמים הרבה מאד לקשר ולאחדות הזוגית. וזה מענק נוסף אותו מקבלים השלוחים" מטעימה נטע בחיוך.

בית פתוח

אני מתקשה להבין איך ניתן לחיות את החיים הפרטיים בתוך שטח ציבורי של בית חב"ד. זה כמו לחיות מול מצלמה או לחיות כדג בתוך אקווריום כשכולם צופים בו… נטע מסכימה איתי ומודה שיש אורחים שנכנסים לקרביים – פותחים מקרר וארונות… או עושים סיבוב בבית הפרטי כבאתר תיירות. וזה קשה. מאידך, במה שתלוי בפרטיות הילדים הם קבעו שעות מנוחה וזמנים בהם מצויים בחדר, ושעות נפרדות אישיות אותם מקבל כל ילד עם כל אחד מהוריו. השעות והסדרים האלו מרגיעים מאד את הקטנים ומספקים להם את תשומת הלב האישית והסדרים להם הם זקוקים בתוך המרחב הציבורי. "אנו מאד מקפידים על כך ועל הטיול היומי למשפחה בלבד, אליו אנו יוצאים מידי יום בשעה קבועה" מדגישה השליחה.

"כי הם חיינו"

"השליחות תרמה לי המון מבחינה רוחנית" מתוודה נטע "אנשים יכולים לחשוב: מסכנה, איזה מקום בחרו להם, ואין בשר וחלב ועוד…" ועם זאת, כל החיות שלנו היא מפה! גם החודשים בארץ ישראל הם 'בדרך' לשליחות – כל הזמן חושבים על השליחות. ולא היינו כאלה מלכתחילה…. בחודשי המגורים בארץ ישראל קלטתי שאת החיות הרוחנית שלי אני מקבלת בשליחות – בשיחות עם המטיילות ועוד.

השנה עבדנו הרבה על קישור יהודים עם הרבי מה"מ דרך ה"אגרות קודש", לא הבטנו על המראה החיצוני ונתנו לרבי לעשות את שלו, והוא עושה. גם הקשר האישי שלנו עם הרבי הרבה יותר חזק בזכות השליחות, רואים איך דברים מסתדרים על הצד הכי נכון, אפילו אם בתחילה המצב נראה לא טוב, אך לפתע מקבל תפנית ומתרחשים ניסים על ימין ושמאל. אנו לא רואים את החיים בלי שליחות, וזה באמת ה'דלק' שלנו. אנו שמחים בזכות, עם כל הקשיים!".

ויש קשיים. נטע מחזירה אותנו אל אותה השבת בה הייתה הפסקת חשמל בת עשרים ושלוש שעות; וכי תשאלו מה אכפת ליהודי שומר שבת מהפסקת חשמל? אלא שמה שאירע הוא שהפלטה החשמלית לא עבדה והחמין החמיץ; הסלטים התקלקלו – כי המקררים לא עבדו; והפריזרים הפשירו, מה שאומר שלא היה יותר מידי מה לאכול באותה השבת… "היו אז הרבה חבר'ה דתיים ששפעו רחמים ולא הבינו איך אנו שורדים. גילויי רחמים כאלו באמת עלולים להכניס לדיכאון… אך כשחזרנו לשפיות – עם חזרת החשמל – חשבתי לעצמי: 'הם ממש אבודים ומחפשים את עצמם עדיין, ולי הם אומרים שאני מסכנה?! אולי התנאים הגשמיים שלי לא משהו, אבל איפה אני ואיפה הם'"…

טיפ ליוצאת

נטע תורמת מנסיונה המלצות לאותן קוראות המתעתדות לצאת ממיצרים אישיים ולצאת לשליחות המלך. היא פותחת בהתרעה שלא להתרגש מהתחלות קשות: "צריך להיות מאד חזקים בשנה הראשונה, לכולם היא קשה! מקום חדש, מנטליות, משברים". היא מדגימה באמצעות הקושי האישי שלה: "בשנה הראשונה כל היום הייתי במטבח. אמרתי לעצמי 'איפה אני ואיפה שליחות?'… כתבתי לרבי ונעניתי בתשובה שתוכנה היה כי שליחות זה לפתוח בית יהודי כשר – וזה עצמו מ–א–ד קשה כשאין את התנאים. אבל זה מה שהרבי רוצה, וכשזה יהיה האור יפוץ מאליו החוצה!

הרבי בעצם אמר לי: 'מה חשבת שתפתחי מדרשה?, שתגיעי ויעמדו אצלך בתוך לשים 'סרטוק' ופאה?'… אם אזכה, יהיה לי בית יהודי כשר שכל אחד יוכל לבוא אליו ולהרגיש בו בבית. כששחררתי והבנתי שזו מטרתי פתאום ראיתי דברים: כשאני בוררת מזון עם מטיילת השיחות הן עמוקות. מטיילות שחוו כאן חיי טהרה במסירות נפש שומרות איתי על קשר עד היום כי כאן במקום הנמוך הזה חשו את הנשמה הכי חזק מאי–פעם! איפה זה עומד לעומת שיעור בנאלי?

ואם בזכות האוכל הכשר, הטעים והמושקע מישהו ניצל מאכילת טריפות – האם זה כלום?! לפתע יצאתי לחרות מחשבתית והבנתי שזה מה שהרבי בעצם רוצה, את הדברים הקטנים והפשוטים של הבית היהודי–חב"די".

"משיח –  אתה מלך!"

מול הבית חב"ד בקודלי ביטש מתנופף לו דגל משיח שגורם לבאים בשעריו לפתוח במהרה בשאלות על המשיח וזהותו. בני הזוג מרילי מדברים ומסבירים מושגים בהרחבה, והכל דרך השער לכל ענייני השליחות בדורנו – משיח. מי שמתעניין בעיקר הינם אנשים שהיה להם קשר עם הרבי מה"מ בעבר. "כאן ה"אגרות קודש" מהויים קרש קפיצה לעניין", למול תמיהתי נטע מבהירה, "ברגע שאדם מקבל תשובה מדוייקת הוא מתחיל לשאול שאלות"…

בית שניצב על נס

"ניסים יש בשפע" מודיעה השליחה ובוחרת לספר על המבנה. כשהגיעו לראשונה, לא היו הרבה אופציות ומחוסר ברירה שכרו שני חדרים ב'גסטהאוז' (בית הארחה), חדרים סמוכים שלהם מרפסת משותפת. חדר אחד שימש לשינה, משנהו למטבח, והאורחים אכלו במרפסת. מחוסר ברירה אחרת במקום, הם התנהלו כך משך כל העונה.

היו נכנסים כשלושים אורחים, סועדים, שומעים על ה' ומשיחו ולאחריהם נכנסת 'נגלה' נוספת… "הבנו שלשנה הבאה חייבים למצוא מקום מרווח יותר, אך לא הייתה שום אופציה אחרת", מתארת השליחה את מורכבות המצב. "הצענו לבעל המקום לשכור את כל המבנה ולשבור קיר באמצע בכדי ליצור חלל מרווח. אבל הוא ביקש סכום עתק עבור הריסת הקיר. כתבנו לרבי ונענינו במכתב מאותו תאריך (!) בו הורה לעזוב מיד ולחפש מקום חדש. קראנו וידענו שאין מקום כזה בנמצא על פני חופינו… היה זה שבוע לפני הנסיעה ארצה ולא ידענו כיצד נחזור לעונה הבאה עם שני ילדים וללא מקום הגיוני". כך ניצבו הרב והרבנית מרילי מול שוקת שבורה ועם הוראה תמוהה.

"בהתייעצות עם המשפיע קיבלנו הוראה לציית להוראת המשלח ולעזוב מיד. עזבנו וכעבור מספר ימים בעל המקום הקודם פונה אלינו: 'החלטתי שאני בונה לכם מקום במיוחד. אצוק כאן בטון ואבנה לכם חדרים ומרפסת גדולה" הצביע על הקרקע ותיאר את המבנה אותו יקים על תילו. בעלי שנדהם, התעשת מהרה והגיב שאם ברצונו לבנות לנו מה שהננו רוצים, שיבנה גם בפנים כרצוננו – שרותים ליד החדר ושרותים לאורחים וכדומה"… וכאן נעבור להפתעה: המחיר שביקש עבור הבנייה כולה היה מחצית ממה שדרש עבור הרס הקיר ב"גסטהאוז" הישן. ביום הנסיעה חזרה הם סגרו חוזה אצל עורך דין ושעה לאחר מכן היו בדרכם לשדה התעופה… בשליחות, רואים ניסי ניסים ולא רק בחודש ניסן.

הבן החמישי

כאמור משפחת מרילי נוהגת לצאת לטיול יומי, מידי ערב הם יוצאים עם הטף בשעת שקיעה. משפחה חב"דית בחוף נידח בהודו, אינה חזון נפוץ ובזכות כך לא נדיר לראות מטיילים השולפים מצלמות מן התרמילים  ומצלמים את המראה הייחודי.

"ערב אחד, בא אדם וצילם אותנו ללא הרף ומקרוב" מספרת נטע על מקרה אחד הזוי למדי, 'פלשים' לתוך העיניים, עושה 'זום' עליך… באיזה שהוא שלב זה התחיל להימאס… סוף–סוף הוא הלך ללא אומר ודברים". למחרת בצהריים, אל בית חב"ד נכנס יהודי ממוצא רוסי עם כיפה על ראשו שעליה כיתוב של "איחוד הקהילות" בברית המועצות לשעבר. הוא עמד נרגש למראה תמונת הרבי שליט"א. חוץ מ"שלום" לא ידע לומר דבר וכל נסיונות התקשורת עימו עלו בתוהו.

לבסוף הופיע חברו, הלוא הוא מיודענו – הצלם של יום האתמול! שהודיע חגיגית כי בא לתרגם את הרוסי – מרוסית לאנגלית ולהיפך. היהודי מרוסיה החל לספר כי יש לו בת ברוסיה ובת בארץ ישראל"… הרב מרילי הגיע למסקנה שלא הגיע לכאן לחינם והציע לו להניח תפילין.

הרוסי עם הכיפה ידע במה מדובר אך מיאן להניח כי חש שזה קדוש מידי, הוא מניח רק בבית כנסת! השליח הסביר לו באמצעות המתורגמן כי הדבר אינו פוגם בקדושת התפילין. הצלם החל לשאול מה הם תפילין ומה משמעותם, הסתבר כי מעולם לא חגג בר מצוה. בגיל 43  חגגו בקודלי ביטש את בר המצוה של הצלם בהתרגשות גדולה וכאן התהפכו היוצרות ומשפחת מרילי החלה לצלם אותו מכל הכיוונים… הוצאה עוגה והשמחה הייתה רבה.

למחרת הגיע שוב וכעת ההינו לשאול מדוע צילם אותם שלשום לרוב. הוא אמר כי התקשה להסביר לחברו מי הם ומהו בית חב"ד – כי הוא בעצמו לא ידע מה 'דוסים' עושים בהודו ובאמצעות התמונות הצליח להעביר את המסר ובזכות כך לצאת לבסוף מגדר 'קרקפתא' (ההגדרה ליהודי שלא הניח תפילין מעולם).

"ובאו האובדים"

הרבה אירופאים המסתובבים בהודו, מגלחים את שער ראשם ומתעטפים ב'סארי' – לבוש הודי. ערב שבת אחת נכנסת מגולחת ראש אחת, מורידה את הנעליים ואומרת בעברית צחה: "שבת שלום! אפשר ליטול ידיים?". אין הרבה שמשתמשים במונח הזה, המקובל בדרך כלל בקרב שומרי מצוות. היא כמובן הוזמנה והצטרפה וגילתה בקיאות מדהימה בברכון. מהר מאד החלה לשאול שאלות עמוקות והוזמנה לשיעור למחרת.

ביום ראשון אכן התייצבה לשיעור והחלה לשאול שאלות אישיות. הוצעה לה חברותא אישית… מן הדברים הסתבר כי מוצאה ממשפחה דתית חזקה, הייתה בהרבה מדרשות ומאד–מאד מבולבלת. בקודלי ביטש יש קורסים של עבודה זרה והיא "נדבקה" לקורס מסויים. היא הייתה מגיעה כל ערב עם שאלות באמונה ובלבולים, ושיטת העבודה זרה הזו מאד הייתה נראית לה וחיכתה במיוחד לבואו של מוסר הקורס ה"דגול".

ערב אחד השתתפה אצלנו בשיעור בו צוטטו דברי אדמו"ר הזקן שאפילו קל שבקלים אינו כופר בה' ומוכן למסור את נפשו על כך. היא הצהירה שבמקום לימודיה יש פסל ואם יבקשו היא תשתחווה, רח"ל. מוסר השיעור אמר לה שאולי אינה יהודיה, אמירה שהרגיזה אותה עוד יותר… אך היא המשיכה להגיע ולפסוח על שני הסעיפים. שבת אחת הופיעה לתפילת "קבלת שבת". היה דחוס בעזרת הנשים (כרגיל באות לתפילות יותר בנות צדקניות  מבנים…), התחילו "לכה דודי" ולפתע נפתח אצלה הסכר והיא התפללה ברגש מתמוגגת בדמעות, קולטת לפתע שהיא יהודיה ולכאן היא שייכת בכל נימי נפשה. לימים תפשה את ה'מסטר' של העבודה זרה משתכר ועושה שטויות וכל התאוריה הנפלאה התנפצה לרסיסים מול התנהגותו המבישה…

את סיפור השליחות שלה מסכמת נטע באומרה: "אין לנו מושג מה עובר על אנשים, אפילו תפילה רגילה בשבת 'סתמית' יכולה לעורר את הנשמה מן הזוהמה העוטפת. יהי רצון שכל האובדים והנידחים ישתחוו לה' בהר הקודש, בירושלים הבנויה עוד השנה".

השלוחים לא נחים וכעת בונים מקווה טהרה בקודליביטש. תרומות יתקבלו בשמחה לחשבון 01238075 סניף 637 בבנק לאומי. להזמנת התועדויות ברחבי הארץ עם נטע:
050–7671341

רכיבים:

4 ביצים בטמפרטורת חדר

1 מנגו בשל גדול

4-5 קיווי בשלים

כוס סוכר

3-4 טיפות לימון

אגוזים גרוסים לקישוט

קעריות/תבניות

סיליקון (בגודל הרצוי)

קורט מלח

אופן ההכנה:

קלפי את המנגו וחתכי לקוביות גדולות. טחני בבלנדר מקל כך שחתיכות הפרי יראו גרוסים (נקזי מעט את הנוזלים).

חזרי על אותה פעולה עם הקיווי.

הפרידי לקערות נפרדות את החלבון והחלמון והוסיפי לכל קערה קורט מלח. לאחר מכן הקציפי חלבונים וחלמונים בנפרד ותוך כדי הקצפה הוסיפי לכל אחד מן הקערות חצי כוס סוכר בהדרגה עד לקבלת קצף יציב.

את המנגו הוסיפי לקצף החלמונים וערבבי בתנועות קיפול עדינות והבליעי את המנגו בקצף.

את הקיווי הוסיפי לקצף החלמונים וערבבי בתנועות קיפול עדינות והבליעי את הקיווי בקצף.

מזגי בכף לקעריות בגובה הרצוי לך שכבה מכל צבע והקפיאי.

הגשה:

לפני ההגשה הוציאי את הגלידה מהתבנית הגישי בצלחת אישית וקשטי באגוזים גרוסים.