Author Archive

נשלמות ההכנות לכנס האחדות לצוות אש"ל

בימים אלו נשלמות ההכנות לכנס האחדות לצוות אש"ל – הכנסת אורחים, מכל השנים. לאתר נשי ובנות חב"ד נמסר שעשרות בנות צוות כבר אישרו את השתתפותן, גם כאלה שעסקו בשנים קודמות והיו בצוות תשרי; אש"ל, בימ"ד לנשים, אחות התמימים ומחנה משיח, וכיום נשואות ומשמשות כשליחות במקומות רבים ברחבי הארץ.

"המון בנות אישרו השתתפות", אומרת אחת המארגנות, "אך עדיין ישנן בנות שמתלבטות האם הן שייכות. כולן שייכות! כל מי שפעלה בתפקיד ולו הקטן ביותר. הרבי מוקיר את כולן, וזו המטרה של ההתוועדות, להוקיר, להתאחד ולתת כח לתשרי נוסף, בירושלים בעז"ה".

בנוסף, ביקשו המארגנות לציין שההתוועדות עם הגב' יפה קדוש תיערך סביב שולחנות ערוכים, והתפריט חלבי.

 

פלייר להתוועדות-4

הגב' נחמה נוטיק התוועדה עם נשות גילה

תמונה (1)

תמונה

מתכון זריז: בלינצ'ס במילוי חלבי

החומרים:לכ-14 בלינצ'ס קטנים
2 ביצים גדולות
ספל קמח רגיל מנופה
כף  סוכר
ספל חלב
2 שקיות סוכר וניל
3 כפות שמן קנולה
¼ כפית מלח

למילוי הגבינה:

1/2 ק"ג גבינה לבנה 9%
ספל סוכר
2 שקיות סוכר וניל

מעט שוקולד להמיס לקישוט

ההכנה:

1. לערבב בקערה את החומרים לבלינצ'ס מלבד הקמח להוסיף לבלילה בהדרגה את הקמח המנופה עד למרקם קרמי.
2. לחמם מחבת עם מעט מעט שמן קנולה ולצקת עם מצקת למרכז המחבת מעט מהבלילה ולסובב את המחבת כך שהבלילה תתפזר לצדדים בצורה אחידה (לשחק עם האש כדי שלא ישרף זה מוכן מהר!) להפוך בזהירות לצד שני ולטגן מעט.

הכנת המילוי:

1. ערבב בקערה את חומרי המילוי למרקם קרמי. אפשר להוסיף צימוקים בהירים.
2. למרוח על כל בלינצ'ס שכבה נדיבה מהמילוי ולגלגל

מלמעלה לקשט עם מעט שוקולד מומס.

לבריאות!

 

שבת אחדות לבנות המצטיינות בבית חיה בביתר עילית

20140530_172813

20140530_172917

20140530_173008

20140530_173033

20140531_204117

20140531_204135

20140531_204253

20140531_204340

20140531_204402

20140531_210757

20140531_210834

20140531_210909

20140531_210940

20140531_211050

20140531_211219

20140531_211225

20140531_211236

20140531_211319

20140531_211358

20140531_211559

20140531_211632

20140531_211726

20140531_211737

20140531_211832

20140531_211837

20140531_211842

20140531_211901

20140531_211911-1

20140531_222012

20140531_222021-1

20140531_222307

לקבל את התורה? לא, לתת אותה! • מגזין שבועות

הרבי מסביר שהמושג "מתן תורה" צריך בעצמו להיות הוראה נצחית. אין זה רק חג שאותו אנו חוגגים, מדי שנה, לזכרון המאורע ההיסטורי, אלא חייבים אנו, בכל שנה, לחיות עם "מתן תורה" כמאורע המתרחש כאן ועתה.

מה מלמד אותנו מתן תורה? אחד המקומות הטובים ביותר לחפש בו את התשובה, הוא "פרקי אבות", כפי שחכמינו ז"ל קבעו שלימוד פרקים אלו הוא ההכנה הטובה ביותר לקבלת התורה, והורו ללמוד את ששת הפרקים הללו בשש השבתות שבין פסח לשבועות.

נעיין במשנה הראשונה של פרקי אבות, כי כל ראשון בסדרה יש לו תמיד חשיבות משל עצמו ולכן הוא הוצב במקום הראשון. מה אומרת המשנה הראשונה של פרקי אבות? "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע". הלקח הוא שמיד עם קבלתך את התורה, עליך למסור את דברה למישהו נוסף. משה לא אמר, "איזה בר-מזל אני, קיבלתי את התורה; עתה, אשב לי לבדי, ואלמד אותה". הדבר הראשון שמשה עשה, מיד לאחר שקיבל את התורה מה' – הוא מסר אותה לתלמידו יהושע. האהבה שהיתה בלבו של משה רבינו לאחיו היהודים חייבה אותו לשתף אותם בתורה שקיבל.

בפרקי אבות מוזכר רק שהוא מסר את התורה ליהושע, אך כל מי שלמד חומש יודע שהוא לימד אותה גם לאהרון ולבני אהרון, ואחר כך גם לשבעים הזקנים, וכן הלאה. הם מצדם אף הם לימדו אותה לאחרים. במלים אחרות, זה היה הרעיון מאחורי קבלת התורה. אנו מקבלים אותה כדי להקנותה לאחרים.

זהו הרעיון של החובה להיות פנסאי. לא לשמור שום דבר רק לעצמנו. יש לך תורה? נפלא! עכשיו לך ולמד אותה למישהו.

נקודה נוספת שמעלה הרבי היא, ששום דבר ממה שאנו לומדים אינו צריך להשאר תיאורטי, אלא צריך לבוא במעשה בפועל. לא כמו במקצועות-חול, שכאשר מישהו הולך לאוניברסיטה כדי ללמוד חשבון או בוטניקה, אין מצפים ממנו שיעשה שינוי בדרך חייו. הוא לומד פשוט על מנת להשיג ציון טוב בבחינה. בוטניקה אינה עושה את האדם יותר מוסרי, היא אינה עושה אותו טוב-לב, היא אינה עושה אותו בעל טוב לרעייתו, או שום דבר מעין זה. הלימוד פשוט מתמקם שם במוח. אך, כפי שהרבי אומר, אם התורה נשארת בבחינת עיסוק אינטלקטואלי, או רכישת עובדות, אין זו תורה אלא מקצוע לימוד בבית-ספר. התורה חייבת להשפיע על הדרך שבה את מרגישה, חושבת או מדברת – והחשוב ביותר, הדרך בה את עושה דברים בפועל.

בחג השבועות שזורים יחדיו שלושה אישים מאד ידועים. האחד, משה רבינו שנתן לנו את התורה בשבועות. השני, דוד המלך שנפטר בשבועות, והשלישי, הבעל שם-טוב שאף הוא נפטר בשבועות. כל אחד משלושה אישים אלה קשור עם חלק חשוב מאד בתורה. משה רבינו קשור עם התורה שבכתב, אלה חמשת חומשי התורה שכתב ולימד. דוד המלך, כפי שכולנו יודעים, מזוהה עם ספר התהילים. הבעל-שם-טוב נתן לנו את תורת החסידות המקופלת בספר התניא שנכתב על ידי האדמו"ר הזקן, שני דורות לאחר הבעל-שם-טוב.

הרבי הקודם, רבי יוסף יצחק שניאורסון, ייסד את המנהג של לימוד קטע מכל אחד מן הספרים הנ"ל, מדי יום. למי שאמון על דברי הרבי ברור ששמירת מנהג זה היא לתועלתנו המרבית, הן בגשמיות והן ברוחניות. כי הרבי ציין בהרבה הזדמנויות שאמירת החלק היומי של החומש, התהלים והתניא (חת"ת בראשי תיבות), היא צינור וכלי לשפע ברכות, גשמיות ורוחניות. במידה מסוימת, יש במנהג זה מעין קבלת התורה – להביא את התורה לתוך החיים היומיומיים שלנו.

התוועדות התקשרות במרכז דעת ברחובות

image

image_1

image_2

image_3

ו' סיון ב'תמ"ח – ו' סיון ה'תשע"ד

ו' סיוון, ה'תשע"ד

לבסוף הגיע הבוקר.

אחרי לילה של שינה קטועה, שבו הבנים עסוקים בתיקון ואמא עסוקה עם התינוק ועוד כמה… השמש זורחת, ואין ברירה אלא להישלף מהמיטות, ועוד להתארגן ולארגן את כולם במהירות, ליציאה אל בית הכנסת. עוד מעט קוראים את עשרת הדיברות.

הדקות הבאות מוקדשות להתאוששות מהלילה תוך כדי התארגנות. חנה'לה, סיימת להתלבש? בואי תעזרי לקטנים. בינתיים כדאי להכין שוקו, רק תיזהרו לא ללכלך את הבגדים כי אין זמן להחליף שוב. מי כבר מוכן? יש פרוסות של עוגת גבינה ועוד עוגיות בצלחת. מענדי, התלבשת? ואיפה הנעל השנייה? ילדים, מי יכול לעזור למצוא את הנעל של מענדי?

איכשהו במקביל למחוגים הממהרים יש גם התקדמות בהכנות ליציאה, הנעל האבודה נמצאת ולא נורא שהעליונית לא מגוהצת, ואת השוקו שבכל זאת נשפך מנגבים מהר מהשולחן לפני שיגרום לנזק נוסף. סוף סוף, יוצאים לדרך… הולכים לקבל את התורה, לשמוע את  עשרת הדיברות.

ו' סיוון, ב'תמ"ח

הבוקר הגיע. איזה לילה זה היה! איך הצלחנו לישון, שינה חזקה כל כך, כאן באמצע המדבר? נראה כאילו מישהו דאג שהשינה תערב לנו במיוחד. אף חרק לא הגיע לעקוץ… מי היה מאמין שבלילה כזה נצליח לישון? היום, אחרי כל הספירה הארוכה שספרנו במשך 7 שבועות, ואחרי ההכנות של שלושת הימים האחרונים – מקבלים את התורה!

קודם כל להעיר את הילדים. שישיית הבוגרים כבר מתעוררת, נטפל בשישייה הצעירה יותר. ראובן! שמעון! מחלי! אליצפן! היום מקבלים את התורה הקדושה! בואו נתארגן מהר ונתקדם להר, אתם רואים אותו?

אליצפן טוען שההר, שמולו אנו חונים כבר כמה ימים, נראה מוזר היום. שמעון מסכים איתו, ההר היה נמוך ועכשיו הוא גדל, וחוץ מזה צמחו עליו פתאום צמחים ופרחים. אבל עוד משהו מושך את תשומת הלב של כולם… ענן של עשן שמרחף כאילו תלוי מעל ההר. ובשמים מופיעים ברקים! ברקים בחודש השלישי? מוזר…

ההתרגשות גואה, מרגישים משהו מיוחד באוויר. קולות וברקים, ענן וערפל, כל אלה מצטרפים לתחושת ההתרוממות של התקופה האחרונה. קול אדיר של תקיעת שופר משלים את התחושה ש… לא, מילים לא תוכלנה לתאר זאת בשום אופן! אלפי-אלפי אנשים עומדים מסביב להר, אומרים שנמצאות פה גם הנשמות של הדורות הבאים… דממה מוחלטת שוררת, אף ציפור לא מצייצת ועוף אינו פורח. ומתוך כל זה אנו שומעים ממש את קולו של אלוקים… אנוכי – ה' – אלוקיך!

ו' סיוון, ה'תשע"ד

זהו, הגענו לבית הכנסת. רגע לפני התחלת הקריאה… אפשר לנשום לרווחה, ולחלק חטיפים לילדים שיעמדו יפה בשקט. הנה, אתן גדולות ויכולות לעקוב, פרשת יתרו… מצאת? להקשיב בשקט. קצת קשה להתרכז, כשכל הילדים מסביב, אבל כולנו מנסים לעקוב אחרי הקריאה ואולי גם קצת… להרגיש. מתן תורה היה רק פעם אחת, אבל בכל שנה אנו מקבלים את התורה מחדש. הימים האלה נזכרים ונעשים… באימה וביראה, ברטט ובזיע. האמנם?! אפשר באמת להרגיש את קבלת התורה, בתוך המצב הרגיל שלנו? עם חומש ביד אחת ומוצץ ביד השנייה, כשילד קטן מושך בשמלה?

ו' סיוון, ב'תמ"ח

אני מעבירה מבט מסביב, לעבר אלפי האנשים שמקיפים את ההר.

כו–לם נמצאים כאן. וכולם עומדים ושומעים. כן, אפילו נועה שהתחרשה מהמכה שקיבל בראשה מהמצרי … וגם דינה העיוורת, נראה שהיא ממש מתבוננת. איזה נס! כל החולים התרפאו. אחרי התקופה מלאת הניסים שעברנו מאז יצאנו ממצרים, הרגעים האלה הם שיא השיאים. מכאן אפשר רק להמשיך ולהתעלות, להיות תמיד קרובים אל ה'. אחרי גילוי כל כך נעלה, איך אפשר אחרת?

ואולי… אולי לא? מי יודע בעצם, מה יהיה מחר? ומחרתיים? עכשיו מרגישים את האלוקות. אומרים שזו הפעם הראשונה בהיסטוריה, שחפצים גשמיים יכולים ממש לקלוט ולהכיל את הקדושה. אבל מה יקרה בעתיד? לא תמיד נעמוד מול ההר ונשמע את קולו של אלוקים. אולי לא תמיד נראה את משה רבינו בגלוי. ולא בטוח שניסים ילוו אותנו הלאה על כל צעד ושעל. איך נתמודד במצבים כאלה?

כן. זה מה שה' רוצה מאיתנו באמת. כאן אנחנו מקבלים כוחות, אבל האתגר האמיתי הוא להשתמש בהם בחיים הרגילים שלנו. כשנחזור לאוהלים, לשגרה היומית של ליקוט המן. אולי יהיו ניסיונות, הרי כולנו נשארנו בני אדם, לפעמים עלולים להרגיש חשק לאכול בשר דווקא או להתלונן על ההליכה הארוכה… אבל זו ההתמודדות האמיתית שנדרשת מאיתנו. ואנחנו נשתדל, נעשה – ונשמע!

 ו' סיוון, ה'תשע"ד

הקריאה הסתיימה, ואנחנו ממשיכים הלאה.

להשלים את התפילה, ולהרגיע ילד בוכה. לחמם את מאכלי החג, ובינתיים לקרוא עוד פרק תהילים. לדאוג לסעודת החג, למאכלים  וגם לדברי התורה שייאמרו. לזכור את מתן תורה (כן, הנשמות של כולנו היינו שם!) ולהכניס את הקדושה בכל דבר גשמי. ו'אין קידוש, אלא במקום סעודה…' – הקדושה נמצאת דווקא פה.

שנזכה כולנו, לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות!

התוועדות ראש חודש לנשות בית שאן

 

מעל 100 נשים השתתפו בהתוועדות ראש חודש סיוון ביום חמישי האחרון בביתה של הגב' יעל חמו, סביב שולחנות ערוכים בטוב טעם בסעודה חלבית עשירה.

 

את הערב פתח הרב שלום בער שמולביץ בהרצאה מרוממת ומחזקת, והסביר לנשים כיצד גם בתקופתנו בזמן שנראה כגלות, כל יהודי הוא מלך, כל אשה- מלכה. הרב שלום בער ביאר את השיחה של הרבי בזיקה לחג השבועות. בסיור היסטורי מרתק מתקופות משה רבינו, דוד המלך והבעל שם טוב. והדגים כיצד ניתן ליישם את היות כל אחת מלכה בביתה ובעבודת ה' שלה.

 

בהמשך הערב נהנו הנשים מקולה הנדיר והמרגש של הזמרת ניצן רון מצרופה. לאחר שגרמה לכ"כ הרבה נשים לבכות מהתרגשות הניגון, היא אף הצליחה לגרום לכולן לצחוק ולהתרומם בדבריה על נושא השמחה – קבלת התורה בשמחה ובפנימיות. היא אף שיתפה את הקהל בסיפורה האישי – סיפור חזרתה בתשובה. ניצן רון היא אף מטפלת משפחתית מצליחה ומתוך ניסיונה והידע הרב העלתה נקודות מעניינות לדיון בנושא זוגיות, שעוררו את הנשים להחלטות טובות וחשובות.

 

עד 12:00 בלילה ישבו הנשים מרותקות לדבריה ונסחפות אחר העוצמה והאור שהביאה איתה ניצן רון לבית שאן.

20140529_214553

ניצן.

ניצן

אור חיה: כנס אחדות לקראת חג השבועות

IMG-20140529-WA0008

IMG-20140529-WA0009

IMG-20140529-WA0010

סיפור לבנות הנעורים • קרן קפלן

המורה רבקי ישבה בביתה, על הכורסא האהובה עליה. סוף סוף הואילו בטובם חיילי צבאות ה' היקרים שלה, לנוח מעט מהמלחמה כדי לאגור כוחות. גם היא הייתה סחוטה אבל בהחלטיות ישבה וניסתה לחשוב.

יש כאלו שקיפול כביסה או שטיפת כלים מביאות להן את מבול הרעיונות, אצלה זה עובד בשיחה עם חברה, בעלה, אחותה. בקיצור- יצור חי כלשהו, לא מבד או זכוכית… לאחר שהטרידה כמה כאלו, ידעה סוף סוף מה תהיה התוכנית המקורי השנה לפני שבועות.. גם אחדות, גם תוכן. וגם היתה בטוחה במישהי שמוכל לבצע אותו…

השעון האיר והעיר שהשעה כבר אחרי אחת בלילה אך נחמי היתה עדיין שקועה בתיכנונים ובמחשבות. היום, אחרי המתכונת (מה זה משנה איזו? מחר או בעוד שבוע תבוא אחרת ותתפוס את מקומה..) ניגשה אליה המורה ובאמתחתה חיוך צופן סוד. מהחיוכים האלה שמורה עוטה על עצמה כשהיא רוצה לשכנע תלמידה ליטול משימה לא פשוטה, ואף להבהיר לה שהיא הכשרון המתאים למשימה הקדושה…

"אני?" זה מה שנחמי היתה מסוגלת לומר. למורה, בכל אופן. לחברותיה מאוחר יותר, היו לה שלל תגובות להציע. "מה הסיפור הזה עכשיו עם העל יסודי השני? מי צריך את המפגש הזה?" לחלקן גם סיננה את דעתה המדויקת על התלמידות הלומדות שם, מקובעות, סנוביות. מתנשאות. עדיף להתוועד לבד. מה הגאונות בלצרף אותנו יחד?

וכעת, באישון לילה כשאמרה קריאת שמע היתה בטוחה עוד יותר שמדובר ברעיון טיפשי מאין כמותו…

  • *  *

למחרת, כשחזרה מהלימודים ראתה על צג הפלאפון שלה מספר לא מוכר. כשחזרה אל המחייגת גילתה שמדובר באחת מהשליחות האיזוריות. לארגן כמה חברות ולבא להתוועדות יום הולדת? בטח. דמיונה הוצת, היא ראתה כיצד ההתוועדות המוצלחת למקורבת קורמת עור וגידים, החלה שולחת סמסים לחברותיה וכצפוי ההענות היתה רבה. "נעשה שמח." הבטיחה נעמה להביא את הגיטרה. "אולי נחפש מתוועדת?" הציעה שטערני. ונופר אישרה את בואה בשמחה. נחמי כמעט וטפחה לעצמה על השכם, אשרי החסידה של הרבי שכך אכפת לה מהזולת… אחחח… אשרינו!

  •  *  *

המורה רבקי ישבה בחדר המורות מוטרדת וציירה בפיזור נפש עיגולים לא ברורים בעט ירוק. היום, כשקראה לנחמי כדי לשמוע על התקדמות התוכנית להתוועדות הגיבוש המתוכננת השיבה לה בחוסר עניין מוחלט. "כן, בוודאי שאחשוב על משהו. היום בדרך הביתה אשב על זה ומחר בעזרת ה' אביא תוכנית מוכנה…" ריבקי ניסתה לשים את האצבע על מה שהטריד אותה כל כך.. היא היתה מאוכזבת, וודאי. היא צפתה מנחמי ליותר. חשבה שתתלהב, שתשמח מהפרוייקט שנפל בחלקה, תגלה עניין בהצלחת ההתוועדות. במקום כל זה-מגלה נחמי בציוד להכנת התתוועדות חוסר אכפתיות וזלזול. כנראה שציפיתי ליותר מידי. סכמה עם עצמה המורה רבקי ובאנחה הכניסה את העט והעיגולים אל התיק ומיהרה אל הכיתה…

נחמי אף היא נזכרה במורה רבקי אולם היה זה שוב בשעות האהובות עליה של אישון לילה, כשסיימה לקפל ערימת כביסה נכבדת. אויש! התוכנית! לא נעים… שלשום, אמרה מחרתיים, אתמול אמרה מחר והיום הבטיחה שבצהריים, אבל במקום אף פעם לא מאוחר, כפי שמתאים לצביון החודש קויים בה- מאחר ונדחה יידחה ויידחה ויידחה… מה יהיה מחר? כיצד תעמוד שוב מול המורה רבקי? 'אחרי קריאת שמע'. אמרה לעצמה בדבקות והניחה ערימה נוספת בארון…

  •  *  *

השליחה נפעמה מהמסירות של נחמי הזו שכולן המליצו לה עליה. נחמי השקיעה את נשמתה בהתוועדות יום ההולדת של המקורבת. היא רק התכוונה שתבואנה לנגן, אולי לספר סיפורים אך נחמי לא מפספסת אף פרט… מציעה רעיונות לתוכנית, מגוונת עם מישהי שתנגן בגיטרה, ושולחת לה הודעות מרנינות מידי יום על התקדמות התוכנית.

"חלק גדול מהמשתתפות הן מקורבות שלא שומרות הרבה בפועל, אך הן מגיעות מידי שבוע לשיעור ומגלות עניין." ניסתה השליחה להכין את נחמי לכך שלא מדובר על התוועדות בליובאוויטש. "אדרבה," השיבה נחמי. "נראה להן מה זו התוועדות, נלמד אותן ניגונים. נזרום איתן, את תראי…"

  •  *   *

לבסוף, נחמי פגשה את המורה ריבקי לאחר שיעור דינים וסיפרה לה בנקודות על הרעיון שלה לתוכנית. "אבל המורה.." נחמי לא טובה בלהסתיר את דעתה האמיתית על דברים למרות שלעיתים זו אומנות הכרחית… "כל המפגש הזה נראה לי מיותר. כל הבנות בעל יסודי הזה, וזה ידוע! הן שטחיות ומרגיזות, מנגנות כל הזמן ניגונים מאותו סוג וכל מה משעניין אותן זה בגדים וחיצוניות…" המורה רבקי נעצה מבט לא מוגדר בנחמי והחליטה לא להגיב על דבריה האחרונים. "אז כשהתוכנית תהיה מוכנה אשמח לראות אותה, יישר כח ותודה." סיימו שתיהן את השיחה.

  •  *  *

מענדי בן השבע עשרה, אחיה הקצת יותר גדול של נחמי, לא הצליח להבין מה קורה עם אחותו. היא עובדת על איזו תוכנית כבר שבוע וחצי. בלק מהזמן היא קורנת כמו לבנה באמצע החודש ובחלק לא מבוטל של הזמן היא נראית כמו לבנה של תשעה באב… הוא יכול לעקוב אחרי הכל מקרוב כי היה חולה ומשועמם.. לאחר כמה ימים הבין את המצב ונדהם! האם גם הוא כל כך עיוור למה שמתרחש עם עצמו. הוא קיווה שלא, למרות שפקפק בכך… אם זה קרה לנחמי זה יכול לקרות גם לו.. מה עושים? חשב, כששתה את הכוס השלושים עם לימון. אוף! מי נהיה חולה בקיץ?… מהיכרות טובה עם נחמי ידע ששיחת מוסר פלוס ביטוש רציני לא תועיל. אם היא היתה בחור מהישיבה היה מרכך את דבריו במעט משקה וגורר אותה לאיזו התוועדות עם המשפיע. הוא סיים את התה בלגימה, מקיץ מחלומו על אח. אחיו היחיד קטן ממנו באחד עשר שנים תמימות….

אז מה כן?

יומיים לאחר מכן, ערב לפני המפגש שהמורה ארגנה שב מענדי אל הישיבה כשהוא משאיר לנחמי קצת- הרבה חומר למחשבה…

נחמי קראה עם עיניה את השורות בכתב המפוזר והמוכר שזעק 'מענדי' מכל שורה ושורה. יש בזה משהו… חשבה במחשבה שניה. יש כאן איזו סתירה… להרגיש סוג של ריחוק וחוסר הכלה כלפי בנות חסידיות! 'חסידים איין משפחה!' כשהחלה לברר עם עצמה מה גרם לה ליחס כלפי כל אחת מהמשימות זה קצת כאב.. הזכיר לה את מה שמוציאים מהגומי של המקרר בערב פסח… תרכובת לא מחמיאה במיוחד…

"גדלות מוחין זה היכולת להכיל את השונה, זו מעלה עצומה וקטנות מוחין זה חוסר יכולת לסבול מי ששונה ממני, מי שלא ב'סגנון' שלי…." המשיך מענדי להתוועד על גבי הדף…

האם אפשר לשנות את זה? מה עושים? איך מגדילים מוחין?

כשהמורה רבקי התקשרה לדבר איתה באותו ערב עם כמה רעיונות בנושא התפלאה למצוא את נחמי מתענינת מאין כמוה וחפה מכל עוינות… היא לא ידעה שהיא חבה את התובנות החדשות למענדי, האח הקצת יותר גדול. האמת? שגם הוא לא ידע מכך…

נחמי שינסה מותניים, היא ידעה שזה לא יהיה קל, אבל לפחות היא יודעת מה המחלה, וזה כידוע, חצי תרופה. במיוחד שהתרופה החסידית בידיה…

מזל-טוב

מתכון: מקלוני גבינה מתוקה • מגזין שבועות

מקלות גבינה מתוקה:

ו חבילת בצק עלים קפוא ( מגולגל)
200-250 גרם גבינה לבנה יבשה לאפיה
ביצה אחת
חצי כוס סוכר
שקיק סוכר וניל ( שתי כפיות)

לפזר מעל:

רבע כוס סוכר
חצי שקיק סוכר וניל

הפשירי את בצק העלים במקרר במשך לילה אם אפשר. השאירי אותו במקרר כל עוד אין בו צורך.

בקערה בינונית שימי את הגבינה.
הוסיפי את הביצה והסוכרים.
עם מזלג וכף לחילופין (לפי הצורך) ערבבי עד שמתקבלת תערובת קרמית חלקה. להתאזר בסבלנות! לערבב עוד ועוד עד שמתאחד.

הוציאי את בצק העלים מהמקרר.
פתחי והשאירי על גבי הניילון. מרחי באופן אחיד את מלית הגבינה.
עם הסכין הכי חדה שיש, חתכי את הבצק לאורכו. עכשיו יש לנו שתי מלבנים מרוחים בגבינה.

המטרה עכשיו היא להרים מלבן אחד ולהניחו על המלבן השני. (שמנה לב: לא לעשות מהבצק סנדויץ אלא הגבינה כלפי מעלה כל הזמן). הדרך הפשוטה ביותר שמצאתי היא לחתוך מלבן אחד לכמה ריבועים. כך קל יותר להרים ולהניח, והבצק לא ימתח ויאבד את צורתו. (ראו תמונה.)
עכשיו יש לנו ארבע שכבות: בצק עלים, גבינה מעל, בצק עלים, ושוב גבינה מעל.

בקערה נפרדת קטנה:
ערבבי רבע כוס סוכר עם חצי שקיק סוכר וניל. פזרי את הסוכר על גבי השכבה העליונה של הגבינה.
(אפשר גם  לפזר שקדים פרוסים למי שאוהב)

עם הסכין החדה לחתוך רצועות רצועות. בערך ארבעים רצועות דקות או 35 עבות יותר. להחזיק בשני הקצוות ולסובב לשני כיוונים הפוכים. לא להבהל האצבעות הולכות להתלכלך! נסי לעבוד במהירות מבלי למתוח את הבצק. ואם נמתח, לא נורא! הטעם עדיין יהיה נפלא.
(כדאי להכין מראש כמה תבניות עם ניר אפיה כך אפשר להכין את כל הכמות מהר.)
להניח על גבי נייר אפיה.
לאפות בחום של 200 מעלות בערך עשרים דקות או עד שמשחים.
למי שאוהב מאוד מתוק אפשר לפזר אבקת סוכר.
מצויין בהקפאה! לצנן, לשים בתבנית או בקופסאת איחסון ולהקפיא.

IMG-20140601-WA0002

IMG-20140601-WA0003

IMG-20140601-WA0004

IMG-20140601-WA0005

IMG-20140601-WA0006

IMG-20140601-WA0007

IMG-20140601-WA0008

IMG-20140601-WA0009

IMG-20140601-WA0010

IMG-20140601-WA0011

IMG-20140601-WA0012

IMG-20140601-WA0013

IMG-20140601-WA0014

IMG-20140601-WA0015

IMG-20140601-WA0016

IMG-20140601-WA0017

IMG-20140601-WA0018

אשקלון: הנשים מתכוננות למתן תורה

ערב נשים מיוחד נערך ביום רביעי שעבר, בבית חב"ד מרכז העיר באשקלון, המנוהל ע"י שליח הרבי הרב אורי כהן שיחי' בשיתוף מרכז רוחני "רולר".

בערב השתתפו עשרות נשים, מהן חברות המדרשייה המצליחה הפועלת במקום, ומהן נשות הקהילה.

הערב נפתח בדברי ברכה מענייני דיומא עם הרב אורי כהן, כשלאחר מכן הוזמנו כל הנשים להשתתף בחגיגת טעימות מבר חלבי עשיר שהוגש במקום.

בהמשך הערב רותקו המשתתפות להרצאה מאלפת על חג השבועות מאת הגב' הני אלישביץ מקרית גת, שהדגישה בדבריה את חשיבות קבלת העול שבמתן תורה.

לאחר שספגה הנשמה את דרכה כיצד להתכונן לחג, לא נפקד מקומה של הנפש הבהמית- שמתכוננת אף היא לחג בקדושה.

כעת השתתפו הנשים בסדנת בישולים וקינוחים טעימה ומחכימה עם השפית הגב' לילך אלקובי. את הערב הנחתה הגב' חני מקמל– מנהלת המדרשייה, ובסיומו קיבלו הנשים שי- חוברת מתכונים מיוחדת ממטבחה של השפית, וכן נערכה הגרלה על פרסים יקרי ערך. הנשים נהנו מאוד והודו בחום למארגנים על הערב המרומם.

 

IMG_5362

IMG_5361

IMG_5344

IMG_5341

IMG_5334

IMG_5365

IMG_5368

IMG_5369

IMG_5373

IMG_5376

IMG_5379

IMG_5386

IMG_5389

IMG_5394

IMG_5397

מירי שניאורסון: חוויה של פעם בחיים!

בהתקרב חג השבועות, אני נזכרת. נזכרת במעמד מרגש של הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו של אבא שלי עליו השלום. מעולם לא תיארתי לעצמי עד כמה יכול אירוע שכזה לרגש. כמו רבים וטובים, גם אני השתתפתי בהכנסות ספרי תורה במשך ימי חיי, אך מעולם לא ידעתי איך חש מי שבעצמו מכניס את ספר התורה לבית הכנסת.

בדיוק כמו שאי אפשר להסביר לאישה שלא ילדה את חווית הלידה או לבָּחוּר עוּל ימים את חווית האבהות, בדיוק כמו שאי אפשר לה לאימא לחוש את חוויית הסבתאות עד שייוולד נכדה הראשון, כך לא שייך להסביר את התחושות שחשתי כאשר אני זו שמכניסה את ספר התורה.

ההחלטה המשפחתית שהתקבלה ביום השנה הראשון לפטירתו של אבא, הייתה משהו טכני. גם כל ההכנות: הישיבות המשפחתיות הלוגיסטיות, גיוס הכספים, בחירת הסופר, ההחלטה לאן יוכנס הספר והפקת האירוע על כל פרטיה, כולם דומים להפקת חתונה – חתונה של ממש. וכמו בכל אירוע שכזה, נדרשת סייעתא דשמיא גדולה מאוד כדי שהאירוע יסתיים בהצלחה ולא במריבה וסכסוך משפחתי.

בשעות אחר הצהרים של כ"ח אייר, יום היארצייט של אבי, הגענו כולנו לבית הוריי ובידינו עוגות מאפה בית למעמד סיום כתיבת הספר. עין לא נותרה יבשה כאשר בסיום הכתיבה עמד אחי יוסי – הבן יחיד של אבא- כשהוא מערסל בזרועותיו את ספר התורה. הדודים מצד אבא הלבישו בעדינות ובאהבה את מעיל הקטיפה החדש שרקמנו לכבודו של אבא והניחו לראשו את הכתר המפואר. כל הילדים והנכדים מיהרו לחבק ולנשק את ספר התורה וכולנו יצאנו לעבר התהלוכה שליוותה בשירה ובריקודים את ספר התורה לבית הכנסת. פתאום, כשראיתי את כל ההמונים ואת השמחה הגדולה, הרגשתי בפעם הראשונה בחיים את מה שמרגיש מי שזכה להכניס ספר תורה.

—

כשהייתי ילדה קטנה, אבא היה גורר אותי מידי שבת לבית הכנסת. ואני, עצלנית שכמותי, תמיד מצאתי תירוצים: קר לי. חם לי. יורד גשם. יירד גשם. יש לי בגרות בתנ"ך, בתושב"ע…

בשנה האחרונה לחייו, אבא היה מאושפז בבתי רפואה שונים. יהודים כמו יהודים, כאשר הם נערכים לוגיסטית לשבת בבית רפואה, הם בודקים לא רק את סידורי הלינה, האכילה והשתייה, אלא גם את בתי הכנסת שבסביבה וכך הכרתי באותה שנה את בתי הכנסת באיכילוב, באסף הרופא, בתל השומר ובבילינסון. יכולתי לתת להם ציונים על שעת התפילה (מוקדמת מידי לטעמי), דרכי גישה (מסובכות), נוסח התפילה (לא מוכר) וכן הלאה. אבל… הגעתי לבתי הכנסת מידי שבת לפחות פעמיים, בערבית ובשחרית.

מאז שאבא הסתלק מאיתנו, אני לא מפספסת קריאת התורה מידי שבת. ובכל פעם מחדש אני מוצאת את עצמי מתרגשת מחדש כאשר מוציאים את ספר התורה מארון הקודש. התירוצים נגמרו מזמן. עכשיו נותרו רק הגעגועים.

—

בסמיכות לחג השבועות, חג מתן תורה, אני חוזרת ונזכרת בגעגוע בהכנסת ספר התורה וחשה מחדש את המעמד הנפלא אותו זכיתי לחוות לפחות פעם אחת בחיי. כולנו, כל בני ישראל, חווינו את חוויית מתן תורה על הר סיני שהרי כל נשמות ישראל עד סוף כל הדורות היו באותו מעמד וראוי בראייה חושית את גילוי האלוקות הגדול ביותר שידע העולם למיום היווסדו עד היום הזה.

חג השבועות מאפשר לנו להיזכר בחרדת קודש בהתבטלות המוחלטת של עם ישראל במעמד מתן תורה – על כל דיבור ודיבור פרחה נשמתם – ובטל התחייה שהחזירם לחיי המעשה.

הבעל-שם-טוב הקדוש, שיום ההילולא שלו חל בחג השבועות ואבא היה קרוי על שמו, לימד אותנו שמה שהתרחש תחת ההר במעמד הנשגב והחד-פעמי של מתן תורה, נועד לאפשר גם לגוף הגשמי של היהודי, לחוש אלוקות עד להשגה מוחשית פיזית, שהרי פרחה נשמתם. האור האלוקי הגדול נקלט בגוף הגשמי וגרם לביטולו, הנפש המלובשת בגוף לא יכולה לקבל את האור בבחינת התיישבות, ופרחה.

הקב"ה החזיר את אותן נשמות באמצעות טל. אותו טל שעתיד להחיות את המתים לעתיד לבוא ומחייה את כל מי שלומד תורה ומתחבר לחכמה האלוקית שבה. הטל חודר בכל מציאותו ועצמותו של לומד התורה עד שהיא הופכת למציאות של תורה "בכל דרכיך דעהו" והוא שואב את חיותו מהאור האלוקי שבתורה.

זו הסיבה שחסידים נוהגים "קבלת התורה בשמחה ובפנימיות" בחג השבועות. חג שמח!

אני זכיתי להכניס ספר תורה, מאחלת גם לך.

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו

 

[email protected]

מפורסם במגזין 'משפחה חסידית'

מתכון לשבועות: משולשי פילו במילוי חציל וגבינות

לקראת חג השבועות, מגישה השפית מורן פינטו מתכון מושקע אך קל להכנה של משולשי פילו במילוי חציל וגבינות.

מרכיבים:

1 חב' בצק פילו.
1 חציל בלדי.
1 חב' גבינה בולגרית.
מלח. פלפל.
2 כפות טחינה גולמית
פטרוזיליה קצוצה (לא חובה).
שמן זית.
שמן למריחה או חמאה מומסת.

אופן ההכנה:

קולים את החציל בשלמותו על אש גלויה, לאחר שכולו רך מניחים במסננת לאיבוד הנוזלים המיותרים. מקלפים את החציל וקוצצים גס.
מערבבים אותו יחד עם שאר החומרים (חוץ מהשמן למריחה), ומערבבים לתערובת אחידה למילוי.
פותחים עלה של בצק פילו ומורחים אותו בנדיבות בשמן או חמאה.
ממלאים במרכז עם מעט מילוי בעזרת כפית, סוגרים למשולש.
מסדרים בתוך תבניות אפיה.
מורחים בשמן ואופים כ-10-15 דק' עד להזהבה.

באדיבות אתר "אניני טעם".

שירות לגולשות: עטרת חיה החודשי

מגזין הנשים החב"די העולמי 'עטרת חיה' הוציא לאור את המוסף החודשי לחודש ניסן המכיל כתבות, ראיונות וסיפורים הנוגעים לזמן המיוחד של החודש.

במגזין החודשי: לכתך אחריי במדבר, מעצבים גאולה איך בוחרים משפיעה ועוד ועוד.

לצפיה במגזין און-ליין

הרבנית יפה קדוש התוועדה עם נשות ירושלים

20140528_205615

20140528_205619

20140528_205621

20140528_205625

20140528_205633

20140528_205635

20140528_205638

20140528_205644

20140528_205654

20140528_205657

20140528_205702

20140528_205707

20140528_205851

20140528_205853

20140528_205856

20140528_210010

20140528_210012

20140528_210014

20140528_210027

20140528_210032

20140528_210249

20140528_210251

20140528_210520

20140528_210524

20140528_210529

20140528_210719

20140528_210723

20140528_211206

20140528_211207

20140528_211213

20140528_211216

20140528_211236

20140528_212532

20140528_212540

20140528_212542

20140528_212551

20140528_212558

20140528_212605

20140528_212607

20140528_212611

20140528_212613

בנות מכון חמ"ש מתכוננות לשבועות

חג השבועות מתקרב ובא ושוב, ידי תלמידות התיכון "בנות חמ"ש" עסוקות בשתילת צמחים יפים וקלים לטיפול לתוך עציצים מעוצבים ומצוירים אישית על ידי בנות בית הספר.

אחת מהמורות בבית הספר, הגב' אביגיל גריבוב, עומדת בראש הפרויקט ומנצחת על  המבצע בסדר ובמסירות.  " הבנות השנה באמת הראו את כוחן האומנותי כל עציץ הוא יצירת מופת בפני עצמו"

ההכנסה ממכירת העציצים נועדה  "לקרן הבניין" בתקווה ובציפייה שבנות חמ"ש יעבור למקום גדול יותר לקראת שנת הלימודים הקרובה.

כדי לרכוש אחת מהיצירות שצוירו ביד מקורית בקרו באתר http://bnoschomesh.com/

או התקשרו ל-  718-708-7078

Flower pots 2 5774 (3)

Flower pots 3

IMG_3624

IMG_3633

IMG_3635

IMG_3636

IMG_3643

IMG_3645

IMG_3650

order form 2014

page-0 (2)

shavuot2014

הרבי: בעיות בפרנסה? בגלל חיסרון בענין הפאה!

ידועה דעתו הק' של הרבי מלך המשיח אודות נחיצות חבישת פאה נכרית, ועד כדי כך שהדבר משפיע על כל הבית בגשמיות וברוחניות.

כעת אנו מפרסמים מכתב – בפרסום ראשון – בו כותב הרבי לאחד מאנ"ש באוסטרליה, בנוגע לקשיי הפרנסה שהיו באותה תקופה (שנת תשח"י) לחסידים שעברו להתגורר במדינה, שאין זה כל כך בגלל המצב הכלכלי במדינה, אלא בגלל הענין של פאה נכרית של נשי אנ"ש:

במה שכותב אודות מצב הפרנסה וכן עוד איזה מאנ"ש שי', אינני רשאי לכסות דעתי בזה, כיון שנוגע לאחרים, ובענינים הכי חשובים, ודעתי היא, שמהסיבות עקריות להעדר ההצלחה עד עתה הוא, לא כל כך הסיבה הטבעית במצב הכלכלי במדינתם עתה, שהרי כמה וכמה התגברו על זה, אלא הענין דשייטלען [=פאה נכרית] של נשי אנ"ש תחי'.

ואף שהלימוד זכות עליהן (ולא רק לימוד זכות לבד, אלא לאמתו של דבר) מפני שהורגלו במדינתם לפנים [=רוסיה], ששם היה קשור זה בקישויים הכי גדולים ועל ידי ההרגל כהיתר ח"ו נעשה להן. אבל ידוע שעניני לימוד זכות – גדולים ביותר אבל אין זה משנה המצב, שסוף סוף ענין השייטלען אינו בסדר כלל.

ויהי רצון שיתקבלו דברי אלה כמו שהם, שאין הם באים בתורת קפידא ח"ו ותרעומות, אלא בתקוה שכולי האי ואולי וסוף סוף יעשו כל אנ"ש שי' את התלוי בהם לתוספת הצלחה בהנוגע לבריאות, לפרנסה ולנחת אמיתי מכל יוצאי חלציהם שיחיו מתוך שמחה וטוב לבב.

"ויהי רצון שימצא אותיות המתאימות בשביל שיבוא כל הנזכר לעיל בפועל ממש, וכל המקדים הרי זה משובח.

בברכה לבשורות טובות בכל האמור.

מכתב פאה

גב' יפה קדוש: הקריירה האמיתית זה הבעל והילדים • וידאו

קטע נבחר מכנס נשים בירושלים עיה"ק. אי"ה בהמשך נפרסם קטעים נבחרים נוספים.

האירוע בארגון נשי חב"ד הצעירות ירושלים