יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד
פורטל קהילתימדף אחר מדף
ממש כמו במרדף
כל גרגר אבק
לגלות רוצה היא
עומלת וטורחת
נאנקת וצולחת
את הבית כולו להבריק
רק לזכור שוכחת
על הכעס לא סולחת
עדיין בלבה
חברה שבה פגעה
הזעם לא כבוי
מתעורר הוא בגילוי
בכל פעם שבה היא נזכרת
נשמה טהורה
אישה כשרה
החמץ לא רק על מדף הוא,
הוא שוכן גם בלב
מחמיץ וכואב
מזיק והורס הוא
נקי גם אותו
תשכחי מאתו
כשרה לפסח תגיעי
אירוע יחיד ומיוחד במינו בו חברו כ-250 בני קהילת סביון, ביום שלישי ר"ח ניסן באולם של המועצה המקומית סביון בהשתתפות ראש המועצה מר מוטי לנדא, נציגי מועצה, אנשי עסקים חובקי עולם לצד ותיקי המקום, צעירים וצעירות.
האירוע הוגדר כחוויה שלא זכורה והפך לשיחת היום בקהילה.
הנחייתו של השחקן והאומן נתי רביץ והופעתו של השחקן גילי שושן הממו את הקהל שישב מרותק לשיחתם ואמרותיהם המרתקות והמיוחדות על ערך המסורת והמצוות והעיקר אהבה ואחדות.
שיא האירוע נרשם כאשר עלה לבמה שליח הרבי הרב יוסף מאיר הכהן היו שריתק את הקהל בהעבירו את המסר של: נתינה כזכות ושל ליובאוויטש חבד סביון- נתינה בלי חשבון.
הרב סיים בברכת כהנים שהביאה את הקהל להתרגשות עד כדי דמעות והעלתה את החוויה למימדים גבוהים.
התגובות היו נלהבות מאוד ועד עתה מדברים בערגה על האירוע ובציפיה לאירוע הבא.
חסות האירוע ניתן ע"י אנשי החסד טל ושרית יטקובסקי ובני ביתם
ובייעוץ והכוונתה של הגב' מירי שניאורסון.
בעזרת ה' יתברך בבית המקדש וב 770 ליד ביהמק עם הרבי מלך המשיח.
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד
אז אני הפנמתי!
ואת?!
שביעות רצון ניכרת בקרב השלוחות באירופה עם פרסום התכנייה המלאה של הסמינר השנתי לשלוחות שעתיד להיערך בעוד למעלה מחודש ימים בבודפשט בירת הונגריה. התכנייה שפורסמה השבוע מגלה השקעה של הוועד המארגן בכל פרט ופרט גשמי ורוחני.
התכנייה חושפת שורה של סדנאות והרצאות בנושאים שונים הקשורים לניהול בית של שליחות, הגשמה עצמית, דיונים באתגרים העומדים בפני השליחות באירופה, קטעי הומור, סיורים בבודפשט ולימוד משותף.
בסמינר, שיעמוד בסימן 'זוהרת כספיר', צפויים להשתתף הרב מנחם מענדל גלוכובסקי מזכיר בית דין רבני חב"ד באה"ק. הרב שמחה הכהן יועץ ומומחה בנושא זוגיות ושלום בית ומחבר ספרים בנושא, ד"ר גילה גבריאלוב, מומחית בינלאומית לריפוי באמצעות אבני החושן והשליחה גב' שרה אזדאבא פסיכוטרפיטית ומאמנת אישית בשיטת ה-NLP ועוד.
מאחורי הסמינר עומד כמידי שנה ארגון 'חנה' הפורום לנשים יהודיות באירופה שתחת איגוד הארגונים היהודיים באירופה בראשות הרב מנחם מרגולין.
"מידי שנה יוצאות השלוחות מהשבתון בתחושה נפלאה ומרוממת", אומרת גב' חני מרגולין מנהלת 'חנה'. "התגובות המדהימות שאנחנו מקבלות, נותנות לנו את הכח להמשיך מידי שנה, להשתפר ולחשוב על כל פרט גשמי או רוחני לטובת השליחות".
הנהלת הארגון מונה מספר שלוחות מאירופה ביניהן הגב' בת שבע אוברלנדר, שליחת הרבי להונגריה, הגב' שטערנא גרוזמן שליחת הרבי בוינה, הגב' רבקה חזן שליחת הרבי למילאנו והגב' לאה נמדר שליחת הרבי לשוודיה.ועל ארגון הפרוייקטים השונים מופקדת הגב'יעל זמיר.
…"אם כן נשאלת השאלה: מה עוד יכולים אנו לעשות שלא עשו עדיין?
ויש לומר שדבר אחד עדיין לא עשו והוא- עבודה של שמחה שכל כולה מכוונת להביא את המשיח.
בנוסף לכך ששמחה פורצת את כל הגדרים, כולל גם את גדרי הגלות, יש בשמחה סגולה מיוחדת להביא את הגאולה…
מכל מקום, בדורות הקודמים, עיקר ההדגשה ב"שמחה של מצוה" היה על העבודה ואופן העבודה, היינו שהעבודה צריכה להיות בשמחה. לעומת זה, ההצעה המדוברת כאן אודות השמחה שתשמש כזרז בהבאת המשיח, שמה את ההדגשה על השמחה עצמה, שמחה בטהרתה.
(מובן וגם פשוט, שאצל יהודי, גם השמחה כשלעצמה קשורה עם עבודת ה' בתורה ומצוות, ככתוב "פיקודי ה' ישרים משמחי לב". בכל זאת, יש להדגיש את השמחה עצמה, לא רק את הענינים המביאים את השמחה, אלא את השמחה עצמה- והשמחה תביא את המשיח).
אמנם, על פי זה מתעוררת השאלה: היתכן שבמשך כל הדורות לא השתדלו להביא את המשיח על ידי שמחה? גם לא אחרי הכרזת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו, "לאלתר לתשובה, לאלתר לגאולה"?!
המענה לזה ברור- כשנמצאים בחושך כפול ומכופל של הגלות, כשכל בני ישראל נמצאים בגלות, וגם "שכינתא בגלותא", הרי מובן שמצד גודל צער הגלות, מן הנמנע שתהיה שמחה בטהרתה.
ובכל זאת, כיון שסוף סוף מוכרחים להביא את המשיח- לא נותרה ברירה אלא להביא את המשיח על ידי השמחה, שמחה בטהרתה.
ובנוגע לקושי לעורר בתוכנו רגש של שמחה בטהרתה כשאנו בחשכת הגלות- הרי מכיון שמוכרחים להביא את משיח צדקנו, צריך לומר, שבסוף זמן הגלות ממש, נותנים לנו כוחות מיוחדים שבהם נוכל לעורר את השמחה בטהרתה. דבר זה הוא בכוחו של כל אחד. על ידי התבוננות שתיכף ומיד ממש בא משיח צדקנו, שאז תהיה שלימות השמחה בכל העולם- אפשר כבר עכשיו לחוש רגש של שמחה בטהרתה, שהיא מעין ודוגמה של שמחת הגאולה.
והעיקר- שבמקום כל הדיבורים בנושא, והשקלא וטריא, יתחילו במעשה בפועל: לצאת בקריאה והכרזה להוספה מיוחדת בשמחה, שמטרתה להביא את המשיח. ובודאי שעל ידי זה יצליחו להביא את המשיח בפועל ממש ובזריזות הכי גדולה, "לא עיכבן אפילו כהרף עין".
ואם יש כאלה שאינם משוכנעים שזו הדרך להביא את המשיח- שינסו ויווכחו!
ועל ידי ההוספה בשמחה, נבוא לשלימות השמחה, שמחת הגאולה אשר אז "ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה"
בהצלחה!!!
(מתוך שיחה של הרבי- פרשת כי- תצא ה'תשמ"ח)
פסח. סתם מילה קטנה. שלוש אותיות בסך הכל. אבל מה שהיא אומרת.. ניקיונות, קירצופים, שטיפות, וזה רק השלב המאוחר יותר. הקדם-ניקיון; קרי: המיונים, הסדר, התכנון ועוד ליל סדר ציבורי שמאיים בפתח גורמים לכל אישה חב"דית להיות עסוקה מעל לכל ראשה במשך כל שעות היממה. נכון. יש עוד שבועיים עד פסח וזה מ-ל-א זמן (כמובן תלוי למי… יש תמיד את רבקי שמתחילה יומיים לפני פסח אם לא בפסח עצמו ואת רינה שמוכרת את הבית ויוצאת לנפוש, את בת שבע שמתחילה כבר מסוכות ואת מרים שמתחילה ומסיימת בדיוק בזמן…) אבל בהתחשב בכל הרשימה שעשיתי למעלה שכל דבר כזה לוקח שעות- שעות של עבודה וכלול ממלא פריטים קטנים שאפילו אי אפשר לדמיין- מותר לי להתחיל כבר עכשיו.
בתוך כל הבלאגן של עבודה, שליחות, ואמהות לא מצאתי לעצמי אף רגע פנוי. כשאני משרכת את רגליי בתוך הבית בין הר של כביסה להר של בובות להר של טלפונים, הסוליה נדבקת לרצפה כי שטרני שפכה את הבקבוק- ללמוד את פרשת השבוע שעבר לעומק יצא לי. כלומר, רק השבוע הזה, ולמרות הפתגם: "עבר זמנו בטל קרבנו" השיחה הזאת מתאימה ואקטואלית גם להשבוע. בעצם לכל התקופה הזאת. אפילו בד"כ תזריע מצורע מחוברות כך שאנחנו עדיין באותו נושא ולא מאבדות קשר לפרשת השבוע:
***
בדיני הנגעים מופיע דבר תמוה: אם מתגלה באיבר מסוים בגוף צרעת- האדם נטמא אך אם "כיסתה הצרעת את כל בשרו" ההלכה היא שהנגע טהור! איך יתכן שכשהצרעת מופיעה רק בחלק אחד מעורו של האדם הוא טמא ואילו כשהצרעת מתפשטת בכל בשרו הוא טהור?
ניתנו על כך שני נימוקים:
א) זוהי גזרת הכתוב ואין להרהר אחריה
ב) יש היגיון גם בהלכה זו. כאשר הצרעת מופיעה רק על חלק מהגוף אז ברור שזו מחלה אך כשהנגע מופיע על כל בשרו ברור שזהו טבעו הגופני של האדם
הגמרא מביאה את ההלכה הזאת בקשר לגאולה. נגע רומז לעוונות ולחטאים. הגמרא אומרת: "אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות"- כשמלכות הכפירה תהיה מוחלטת זה סימן לגאולה הקרובה. וההוכחה: "כולו הפך לבן (כל הבשר נגוע)- טהור הוא" גם כאן נשאלת השאלה: איך יתכן שאורו של משיח יפציע בכזה מצב רוחני ירוד?? דווקא כשהרע כל כך מתגבר תבוא הגאולה??
גם על כך אפשר להשתמש, אומר הרבי, בשני הנימוקים:
א) זוהי גזירת הכתוב ואין להרהר אחריה- כך רצה ה' שדווקא במצב הכי שפל ונחות יביא אותה ה' בכוחו האין סופי "למעני למעני אעשה"
ב) אפשר לראות זאת גם מהצד החיובי: דווקא כשהרע מתפשט על כל העולם זה הוכחה שלא מדובר בסתם התגברות של הרע, שאם כן היו צריכים להישאר חלקים שבהם שולט הטוב. ההשתלטות המוחלטת של הרע מעידה שכל הכוחות השליליים יוצאים החוצה משום שבפנים אין להם מקום. מצב זה הוא חלק מהזיכוך הסופי של העולם כאשר הרע נפרד מהטוב ויוצא החוצה "אז אהפוך על עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ". במהרה בימינו ממש!!
***
לא עשיתי הרבה הקדמות מראש כי בעצם כל המחשבות מגיעות אליי אחרי השיחה הזאת. כשאני חושבת על כל התקופה הזאת, שהחושך מתגבר כל כך וכל יום איבדנו עוד מישהו ועוד מישהי אני בטוחה שעכשיו ממש צריכה לבוא הגאולה. דווקא כשהחושך כל כך מתגבר וזה נראה שבחיים זה לא יגיע- דווקא אז- זה יגיע! ובגדול!
בעקבות פטירתה הטראגית של בת השליחים בהאמפי ולהבדיל הולדתה המשמחת של בת השליחים בדלהי.. כמה מחשבות על עולמן הלא יאומן של השליחות…
הן בכל מקום. בחום, בקור. במרחק טיסה, נסיעה, הליכה רגלית או כולם יחד. במדינות חשוכות. במדינות מתקדמות. בארצות המערב והמזרח. בערים הגדולות, בכפרים שכוחי א-ל, בשכונות מצוקה ועוני. בשיכוני פאר ויוקרה. באיים אקזוטיים ובערים מנוכרות. במקומות של 'סיר הבשר' (לא שהן טועמות ממנו..) ובתנאי עוני מחפיר. עם מטיילים. עם קשישים. עם צעירות. עם ילדים. עם יהודים מתבוללים. עם חרדים. בכל מקום ובכל זמן, תמיד תמיד תמיד.
אחיותיי השליחות!
חוד החנית של הרבי. הסיירת המובחרת והמזוקקת ביותר. ההון האנושי היקר והעוצמתי ביותר. נכון, כל אחת מאיתנו שליחה, כל אחת במקומה. בשכונה, בסופר, בבנק, במקום העבודה והפנאי (אם יש כזה). כל אחת מביאה איתה את הרבי. מקרבת עוד אחת ועוד אחת. מפיצה עוד אור, ומעט מן האור, דוחה הרבה מן החושך.
אך בשעה שאנו לרוב חוזרות לחיי הנוחות שלנו, לבית, לילדים, למקלחות וארוחות הערב, לפרטיות ולשקט הן ממשיכות להיות שם, בחזית. לקום באמצע הלילה כי מטייל נתקע, כי בחורה חולה ואבד לה הדרכון. כי יהודי רעב. כי מישהי עומדת להתחתן וחייבים להסביר לה את חשיבות טהרת המשפחה, כי צריך לבשל לשבת, ולא לזוג חברים שיבואו לסעודה אלא לעשרות, מאות וכנראה יותר עוברי אורח, אנשי קהילה או מטיילים שכולם בונים על זה שמישהו יאכיל אותם לשובע ולהנאה. וזו היא. השליחה.
יש נשים שרוצות להיות טייסות. יש ששואפות להיות מנכ"ליות. יש הנלחמות על פרופסורה. אני מעריצה את השליחות.
את כולן!! מהודו ועד כוש. ברוסיה, בסין, באמריקה, בעפולה, בשיכון האפרורי בבאר שבע ובאי החלומי בקאריביים. הן מתמודדות עם כל קשת הבעיות והאתגרים הקיימים עלי אדמות: התבוללות, בורות, בערות, שנאה עיוורת וסתמית ליהדות, חוסר הכרות עם דברים בסיסיים. חוסר צניעות, חוסר טאקט, ביורוקרטיה, אנטישמיות, לכלוך, אטימות, סחבת, מחסור תמידי בכסף, אדישות, דרכים עקלקלות ולא סלולות, בעיות כשרות, אוויר מזוהם, שכנים עוינים, התרי בניה, ומה לא בעצם. אני חוטפת מיגרנה מטופס של ביטוח לאומי והן מקימות מקווה באמצע שומקום!
והן גם יולדות!!! לא ילד וכלב… כמה שניתן! כמה שנותן הקב"ה. ארבעה, חמישה, שבעה, עשרה ילדים… ויותר, כן ירבו. ומניקות אותם. ומחנכות אותם. רק מלחשוב על לשים 'נאגל ואסר' (נטלה) לכל ילד עושה לי סחרחורת והן… מקפידות עם הילדים על קלה כבחמורה. על ברכות, על צניעות, על לימוד בטהרת הקודש, גם כששום דבר קדוש לא נמצא ברדיוס של אלפי ק"מ. יש המבלות עם הילדים יום יום, כל היום – כי אין מסגרות חינוכיות אז הן המורה, הגננת, הסייעת, המטפלת והמחליפה. אה… וגם השליחה.
יש השולחות את ילדיהן לנסיעה של שעות מידי יום בכדי שיגיעו למוסד חינוכי ראוי לשמו, ובליבן תפילה, שייסעו לשלום וישובו בשלום. יש השולחות את הבנים לישיבות והבנות לסמינרים בארץ, ליבן במזרח, והן בסוף מערב.
ולומדות. תניא. חת"ת. חסידות. מאמרים. שיחות. לא נותנות למוח להתייבש, מרוות את הנפש במעיין חסידות מחיה. עושות חברותא בבית חב"ד, בטלפון, בוואטצאפ. כותבות דבר תורה מלבב ומעבירות בתפוצת מיילים אדירה ובפייסבוק. לא שוכחות לצרף איזה תמונה מחיי הבית חב"ד, לתת טעם וצורה.
הן מכינות דברים בלתי אפשריים כמו יין לפסח להמוני משתתפים, עשרות חלות (אני את השתיים שהכנתי שרפתי לחומרא…), סעודות מעולות מחומרי גלם מגוחכים, בלי בשר, בלי עוף – מרק מכפתור הן יכינו! השולחן ייראה מתוקתק ומעוצב גם אם מדובר בחור מעופש בהודו, עדיין יהיו מפיות נקיות מקופלות על השולחן. יהיו ברכונים גם ביפנית, שיבינו.
וחושבות על הכול! גם על ההיא שבקצה השולחן שנראית קצת עצובה, וצריך לגשת לעודד ולדבר איתה. גם על הבחור שלא הוציא מילה מפיו כל הסעודה ואולי דיבוב קטן עם התינוקי יפשיר אותו, גם על המשפחה ההיא שתקועה בבית הרפואה עם הילד וצריך להביא להם סעודת שבת חמה ולבקר ועל האיש שהגיע לכלא וחייבים לארגן לו פגישה עם עו"ד ועל עוד אינסוף דברים…
הן כמובן פועלות מתוך תא משפחתי בריא ושמח, כי אחרת אי אפשר, וזוגיות לרוב מתחשלת מקשיים ואתגרים.
והן נראות טוב. חבל'ז! מתוקתקות, יפות, ייצוגיות, עם פאה ובגדים שהם גם צנועים וגם בשיק, כי בניגוד לאישה הרגילה, שמרשה לעצמה להסתגר בבית עם כפכפים ואיזה סמרטוט כרוך על הראש, להן אין את ה'פריבילגיה' להיראות מוזנחות, כי תמיד מישהו יכול להיכנס, אורח או אורחת. יש גם צוות לנהל, וילדים לגדל אז אי אפשר להראות כמו פומפה דהויה…
רוחב היריעה תקצר מלתאר את חייה ופועלה של שליחת הרבי. ועם כל זה, היא שומרת על חיוך, מאירת פנים, מקבלת בלב חם ופתוח את כולם, מפשירה קרחונים ויוצרת אווירה של אחדות ושמחה, שפע וברכה. מבלי להמעיט בחשיבותם של הגברים כמובן, שהם עושים עבודת שליחות קדושה וראויה בפני עצמה, הנשים הן עמוד השדרה של הזוגיות, המשפחה, הבית והשליחות. הן מחזיקות את הכול. הן נקודת הארכימדס במפעל האדיר והבלתי יאומן הזה שיצר הרבי שליט"א מלך המשיח, והוא ידע באיזה ידיים להפקיד אותו. בידיים הנאמנות והאוהבות ביותר בעולם כולו.
לכן אחיותיי השליחות, רשמיות ושאינן רשמיות (מה זה בכלל), צעירות וצעירות יותר, אמהות, נשואות טריות, סבתות ושליחות צעירות עתידיות מכל הסוגים המינים והצורות, בכל השפות ומכל קצוות תבל. תרשו לי להצדיע לכן ולעשות לכבודכן 'לחיים לחיים' כי בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ובזכות נשים צדקניות, יגאלו!!!!
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!
מוקדש להדס יהודית בת חי'ה ולרחל בת חנה לרפואה שלמה תיכף ומיד ממש בתוך כלל ישראל!
לפניות ותגובות: [email protected]
מטבע לצדקה 🙂
חומרים:
כוס חמאת בוטנים
כוס סוכר
כוס דבש
6 כוסות פצפוצי אורז
לציפוי-200 עד 300 גרם שוקולד מריר או צימקאו.
להמיס חמאת בוטנים, סוכר, ודבש יחדיו על אש קטנה. להזהר לא לשרוף! לא לזוז מהסיר, תוך כמה דקות זה אמור להתאחד.
להוסיף שש כוסות פצפוצי אורז. לערבב עם כף עד שכל הפצפוצים מכוסים בתערובת. לשפוך לתבנית גדולה חד״פ מלבנית ולשטח עם כף. ללחוץ חזק לקבלת גובה אחיד. לצנן במקרר או אפילו להקפיא קלות.
להמיס בעדינות שוקולד מריר או צימקאו. למזוג ולמרוח על כל הפצפוצים. לצנן שוב ולחתוך לקוביות, מלבנים או עגולים.
טיפים:
1.אם אפשר עדיף להמיס על גבי אדים, כלומר למלאות חצי סיר מים ומעליו לשים סיר נוסף ובתוך סיר זה להמיס את החמאת בוטנים וכו.
וכן גם השוקולד. כך תהיו ודאים שהתמיסה לא נשרפת.
2.אפשר להכפיל כמות של הבסיס כך שהממתק יהיה בשרני יותר. אין צורך להכפיל את כמות השוקולד.
3. כדאי לשמור במקפיא ולשלוף בכל פעם שיש אורחים בלתי צפויים.
4. אם אין בבית כמות כזו של שוקולד אפשר להמיס קטנה יותר ולעשות פסים של שוקולד במקום לצפות לחלוטין. טעים ויפה.
